יום שני, 29 במרץ 2010

עמותת הרווחה ויצו מתעללת בקשישים בבית אבות כדי לממש עיסקת נדל"ן בלב תל אביב

תאוות בצע - עמותת הרווחה ויצומרץ 2010 - בעקבות שיקולים עיסקיים למימוש נכס נדל"ני במרכז ת"א המשמש כבית אבות, החליטה הנהלת עמותת הרווחה ויצו לייבש את המקום ולחדול מלקלוט דיירים חדשים. הנהלת ויצו לא רק מבזה החלטת בית משפט המחייבת אותה לתחזק את המקום כראוי ולקלוט דיירים חדשים, אלא גם פוגעת בדיירים בכבודם ובמשפחותיהם. ויצ"ו הנה מלכ"ר מדושן ומשומן הנהנה מהון עתק: תקצוב שנתי של כ- 70 מיליון שקל ממשרד הרווחה, ועוד מתרומות, שנועדו לסייע לאוכלוסיות מוחלשות ולא להרוויח כסף מעסקאות נדל"ן.
.

.
בית האבות של ויצו ברחוב דוד המלך במרכז תל אביב הופך מיום ליום להיות בית קברות חי. עד לפני מספר שנים אכלסו את המקום כמאה קשישים, כיום מאכלסים אותו כ- 20 איש בלבד. הנהלת ויצו אינה מעודדת כניסת דיירים חדשים אלא ממיתה את המקום.
בית האבות נותר שומם, מסדרונות ריקים, ואיכות השירות נפגעת כתוצאה מהקהילה הפוחתת, והשירותים שאיכותם יורדת.

דייר בבית האבות: "תחושה שלי שהמצב שלנו הדיירים הולך ומדרדר מיום ליום ... מה שהיום ומה שהיה לפני חמש שנים זה מזרח ומערב, זה לא שאנחנו רעבים חלילה, אנחנו אוכלים לשובע, אבל הטיב ירד, וכל האוירה, אין לי על מה לדבר עם אף אחד מילה"

בן של אחד האבות: " הטענות העיקריות שלי הן שהם הורגים אט אט את המקום יחד עם הדיירים שנמצאים פה ע"י זה שהם לא מאפשרים לאנשים חדשים לבוא, האוירה נעשית יותר ויותר קודרת, ... יש תחושה של מקום גוסס, ואנשים בסוף ימיהם צריכים לחיות במקום שנותן להם תחושה של גסיסה. חדר אוכל מת, ריק מסועדים, הוא פעם היה שוקק, היום יש פה שולחן, שם שולחן ... מה שויצו מנסה זה כאילו לקיים את בית האבות אבל בעצם לחנוק אותו לאט לאט ולגרום לו להיעלם מהעולם יחד עם ההורים שלנו".

עו"ד יהודה רסלר מייצג את האבות: " ... התנהגותה של ויצו היא גם שערורייתית גם צינית וגם מבזה את בית המשפט. לפני שנים תרמו יהודים טובים מיליוני דולרים לויצו כדי שתקיים במקום בית אבות, ואכן היא קיימה. צץ לה רעיון לפתח את המקום נדל"נית כדי להרוויח עשרות מיליוני דולרים, והיא ממיתה מיתה אטית ומתמשכת את בית האבות. ויצו מבזה את פסק הדין של השופטת רות שאומר שבמשך 10 שנים צריך לקלוט דיירים חדשים ולהמשיך את אותם השירותים באותה רמה כפי שהיו לפני 5 שנים. הם עושים צחוק מפסק הדין, הם קוברים אותם חיים שם. מי שבה להתקבל, להירשם, הם אומרים לו: 'תראה אנחנו לא כל כך רוצים שיהיה פה בית אבות, אנחנו רוצים לפתח את נדל"ני ויכול להיות שזה יהיה תוך תקופה קצרה' ".

בית הורים של ויצ"ו משמש בית קברות חי - מאתר רשת ב - מרץ 2010

בית הורים של ויצ"ו משמש בית קברות חי - מאתר רשת ב - מרץ 2010
בית הורים של ויצ"ו משמש בית קברות חי - מאתר רשת ב - מרץ 2010



דוגמאות נוספות של קשישים נרדפים ע"י רשויות רווחה

בסיפורה של הקשישה שרה כהן, רודפות פקידות הסעד ממינהל הרווחה עיריית תל אביב אחריה כדי למנות לה אפוטרופוס, ולהשים אותה בבית אבות, שם היא מקבלת “טיפול תרופתי” שאינה זקוקה לו. פקידי עירייה מושחתים אלו לא בוחלים לבוא בליל הסדר בליווי שוטרים חמושים על מנת לקחת את הקשישה לבית האבות. הפקידים אפילו מסתירים מקרוביה של שרה את מקום הימצאה על מנת שיוכלו ”לטפל” בה ללא הפרעה. ביתה של שרה הולאם לטיפול האפוטרופסית ירדנה נילמן שהואשמה במרמה והפרת אמונים ובעושק קשישים במקרים נוספים אחרים. נילמן מונתה ע"י פקידות הסעד של עיריית ת"א בניגוד לחוק ולכללים.
ארבע פסיכיאטריים שבדקו את שרה כהן, וקבעו כי צלולה לחלוטין לא סיפקו את העובדות הסוציאליות תאבות הכבוד, היוקרה, והבצע של עיריית תל אביב.
רדיפתן האובססיבית של הפקידים הסוציאליים של עיריית ת”א תוך הפרה בוטה של זכויות אדם, מוסברת בלחצים/ שיקולים זרים של גורמים פרטיים וממסדיים במנגנון הרווחה הכושל.
לשכת הרווחה בת ים - צוות קשישים בראשות עופרה מנדלקורן
סיפור מצמרר נוסף הוא סיפורה של אישה טובה ותמימה כבת 60 שאובחנה בדמנטיה אשר ביקשה סיוע סוציאלי (לא כפוי) מלשכת הרווחה בת ים. עובדת סוציאלית נעמי הלימי הפכה עורה ביום בו החלה פקידת הסעד שירה שביט אורגד להיות מעורבת בענייני האישה. כאשר החלה פקידת הסעד שירה שביט אורגד להיות מעורבת, החלו השתיים בהוצאת שם רע על האישה ובנה. פיהן של העו"סיות החל לעכס דברי רמייה ובלע נגד החסויה ובנה. "תוקפנית, חשדנית, ואינה משתפת פעולה" כינו את האישה. העו"סיות כתבו תסקיר סעד רווי שקרים בעניינים מהותיים.
פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי התערבו בבריאותה של האישה, המליצו על טיפול תרופתי פסיכיאטרי קטלני לאישה אשר פגע קשות בגופה ונפשה. הטיפול כלל נטילת סם אנטי פסיכוטי מסוג ריספרדל, שלא אושר על ידי ה- FDA למטופלים מאובחנים בדמנטיה. העו"סיות כמובן שיקרו וכתבו כי מצבה השתפר בעוד מצבה היה קשה ביותר.
מדובר בטיפול תרופתי קטלני אשר הסב נזקים קשים לאישה, אובדן כושר דיבור, איבוד משקל, עיוותים בגוף ובפנים ועוד. פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי היו מרוצות.
סל טיפול לא נרשם בתסקיר, וכך לאחר מינוי האפוטרופוס השתנה אורח חייה של האישה באופן פתאומי מה שגם הסב לה נזקים.
העו"סיות פטפטו וריכלו עם קרובי משפחה, קופת חולים ושכנים של האישה, פטפוטיהן הסבו נזקים קשים לאישה. פקידת הסעד שירה שביט אורגד, ועו"ס נעמי הלימי לא הועילו לאישה אלא גרמו לה נזקים קשים בלתי הפיכים וצער רב.

קישורים:
תויות: ארגון ויצ"ו, Israel Federation of WIZO, Women's International Zionist Organization, ארגון נשים יהודיות בארץ ובעולם, בית הורים ויצו תל אביב

יום ראשון, 28 במרץ 2010

יפה אלון מנהלת בית הספר גבריאלי לשעבר הורשעה במרמה והפרת אמונים ונידונה לעונשים חמורים

הכתבה הגיעה לתחתית , ארצי חלפון , ידיעות תל אביב , 26.03.2010

יפה אלון מנהלת בית הספר גבריאלי לשעבר הורשעה במרמה והפרת אמונים ונידונה לעונשים חמורים. נציבות שירות המדינה פסלה אותה מלמלא כל תפקיד במשרד החינוך עד גיל 60.

בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה פסל את מנהלת בית הספר גבריאלי לשעבר יפה אלון מלמלא כל תפקיד במשרד החינוך עד גיל 60. בכך הגיעה פרשיית המרמה שבה הסתבכה המנהלת לסיומה הצורם. אלון (54) ניהלה את בית הספר במשך שנים ארוכות. בשנת 2005 הוגש נגדה כתב אישום חמור המייחס לה עבירות של מרמה, הפרת אמונים וניגוד עניינים.

בכתב האישום הואשמה אלון כי העסיקה את בן זוגה כקבלן עבודות בבית ספרה, בעלות כוללת של 222 אלף ו-752 שקל, ואף שילמה עבור הזמנת אמבולנס לטיפול בביתה מקופת בית הספר.

בית משפט השלום בתל אביב גזר באוקטובר 2008 חמישה חודשי עבודות שירות ו-10 חודשי מאסר על תנאי על יפה אלון, לשעבר מנהלת בית הספר היסודי גבריאלי בתל אביב, שהורשעה במרמה, הפרת אמונים וקבלת דבר במרמה. השופטת זיווה הדסי הרמן זיכתה את המנהלת מהאשמה כי העסיקה בשכר את שני ילדיה בקייטנה שנערכה בבית הספר. התובעת ביקשה מהשופטת לגזור על אלון עונש מאסר בפועל ונימקה זאת בכך ש"העונש חייב לשאת מסר מרתיע לכלל עובדי הציבור ולציבור כולו, ולשמש מורה דרך לענישה מרתיעה בעבירות מסוג זה".

פרקליטה של המנהלת ביקש מהשופטת להתחשב בעברה של אלון כאשת חינוך ובעובדה שהתנדבה בארגונים הפועלים למען הקהילה.

השופטת הדסי הרמן שללה את טענתה של אלון כי פעלה בתום לב כשהעסיקה את בן זוגה וביקרה בחריפות את מעשיה. בגזר הדין ציינה השופטת כי "במקום לשרת את הציבור ובמקום לשמש אות ומופת לערכים של צדק, יושר, הגינות, נאמנות ואמינות, ניצלה הנאשמת את מעמדה לטובתה האישית".

לכתבה המלאה הקלק על התמונה


יום שישי, 26 במרץ 2010

שיטת המסחטה - כך מודדת הנהלת מס הכנסה את יעילותם של פקידיה

שיטת המסחטההכתבה שיטת המסחטה , שחר גינוסר , איור רות גוילי, ידיעות אחרונות, 7 ימים , 26.03.2010 , תחקיר

מרגישים שבמס הכנסה ממררים את חייכם לשווא? חוקרי מס מתוודים לראשונה: ככל שאנחנו מוציאים מכם יותר כסף, המשכורת שלנו גדלה. "חייבים 'להביא דם' בשביל בונוסים", הם מגלים. "האזרח הקטן נאלץ לשלם יותר ולשתוק". כך זה עובד.


מפקח מס ותיק: "זאת הרגשה נוראה, בגלל שאנחנו מתעסקים בכסף של אחרים. אם לא הייתי מקבל פרמיות בשביל 'לתפוס' אנשים, מה שהייתי עושה היה משתנה. אם הממונה עלי לא היה דורש גם את התוספת הכספית שלו, הייתי מתנהג אחרת".

פקחים ומנהלים במס הכנסה שנמאס להם מתוודים לראשונה: כך פועלת השיטה הדורשת מאיתנו למרר את חייהם של אזרחים ישרים. אנו מקבלים תוספת לשכרנו ככל שאנו חופרים יותר בדוחות המוגשים לנו ומוצאים בהם "טעויות", גם כשהדיווח תקין. פקיד שיעביר דוח מושלם - ישתכר פחות ועלול לאבד את משרתו. תחקיר "7 ימים" חושף את הטבלה שבה נמדדת יעילות הפקידים. בתל אביב אמור פקיד לגבות 7,000 שקל ויותר - לכל שעת עבודה.

רכז מספר: "הגיע אליי אדם מאוד חיובי, שהחליט לתרום שעות עבודה לעמותה במצוקה. הוא ביקש שנכיר בתרומה כך שלא יצטרך לשלם עליה מס. זו בקשה הגיונית, אבל לא הסכמתי. הוא שאל אותי למה. מה אני אגיד לו, שבגלל הפרמיות של העובדים?".

איך עובדת השיטה? מפקח ותיק מספר: "יעילות פירושה למצוא בעיה, גם בדוח שנראה לי מושלם, ואז להגיע ל'הסדר'. אם הגענו ל'הסדר', נקבל בתמורה פרמיה שקוראים לה 'שכר עידוד', שמגיע ל- 20 אלף שקל בשנה".

לכתבה המלאה הקלק על התמונות.

קח יותר מהאזרח - קבל יותר משכורת
קח יותר מהאזרח - קבל יותר משכורתקח יותר מהאזרח - קבל יותר משכורתקח יותר מהאזרח - קבל יותר משכורת

גננות רוצות שקט בגן והן להוטות מידי לשלוח ילדים לפסיכיאטרים

הכתבה "ברוב קשב" מירב שלמה מלמד , ידיעות תל אביב , חינוך , 26.03.2010

ב- 2009 נרשמה עלייה של כשבעה אחוזים בהפניית ילדים עד גיל שש למכוני אבחון של הפרעות קשב וריכוז. ד"ר אורלי נקר: מדובר ב"הפניית יתר" מצד גננות למכונים

נתוני קופת חולים מכבי מלמדים כי בשנת 2009 חלה עלייה של כשבעה אחוזים במספר הפניות ילדים עד גיל שש למכוני התפתחות על מנת לאבחן הפרעות קשב ריכוז, בעיות בהתפתחות שפתית, קשיים במיומנויות חברתיות ועוד.
ד"ר אורלי נקר רופאת ילדים התפתחותית ומנהלת מערך התפתחות הילד במחוז מרכז של מכבי מסבירה: "גננות מפנות בקלות יתר למכוני התפתחות. לכן מתעסקים שם גם בילדים עם קושי קל, במקום בילדים מורכבים". ...

אם לילד בן 4 מספרת על הנסיבות שבגינן הופנה בנה לאבחון: "גננות רוצות שקט בגן והן להוטות מידי לשלוח ילדים למכוני התפתחות. בגן אבחנו את בני כסובל מהפרעות קשב משום שהוא ילד מאוד פעלתן. מהר מאוד שלחו אותו לאבחונים על מנת לגלות אם הוא סובל מהפרעות קשב וריכוז. כבר בתחילת הבדיקות הסבירו לי שאין טעם לעשות את האבחון, כי מדובר בילד שאוהב ילדים, שזקוק לחברה ואוהב לשחק כל הזמן. הוא פשוט משתעמם לשבת ולהקשיב".

נתון מעניין מתייחס לחלוקת ההפניות ע"פ אזור מגורים. ב- 2009 הגיעו לסניף בדרך השלום בדרום העיר 1,186 ילדים לאבחון, ואילו בסניף יפו הופנו 251 ילדים בשנה החולפת.

לכתבה המלאה הקלק על התמונה
ברוב קשב - גננות שולחות ילדים לאבחונים פסיכיאטרייםקישורים:

יום חמישי, 25 במרץ 2010

אל תתוודעו לרשויות הרווחה

דע, ביכולתם של העובדים הסוציאליים ברשויות הרווחה לעשות בך ובבני משפחתך כרצונם, אל תתודע להם.

דוגמא 1: עובד סוציאלי לוקח ממכם את ילדכם- צו חירום- חוק הנוער סעיף 11 קובע כי במידה ו"פקיד-סעד סבור כי קטין (ילדכם) הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא נזקק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לדעתו, למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי עליו אלא באישור בית המשפט".

כלומר פקיד הסעד יכול להוציא ילד מביתו ומחזקת הוריו בכל עת שיחפוץ, אם הוא סבור (חושב) כי הילד בסכנה. פקיד הסעד אינו נדרש להציג ראיות או הוכחות כי הילד בסכנה.
לאן לוקח פקיד הסעד את הילד שהוציא מביתו? - חוק הנוער מאפשר לפקיד הסעד להציב את הנער בכל מקום שיראה לנכון ואינו קובע מקום כלשהו.
עובד סוציאלי בלשכת הרווחה יכול לקחת את ילדכם ממכם ללא הסברים ונימוקים, ולהציב אותו היכן שיחפוץ, העו"ס אינו חייב אף לומר לכם היכן הציב את בנכם.

דוגמא 2: בית המשפט מוציא צו לקחת את ילדכם ללא נוכחותכם ו/או ידיעתכם - סעיף 12 בחוק הנוער מאפשר ל"בית המשפט, בהחלטת-ביניים, אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין ולאשר אמצעי-חירום שננקטו לגביו על ידי פקיד-סעד; החלטת-ביניים כאמור תפקע כעבור שלושים יום מיום הינתנה אם לא הוארכה תקופת-תקפה כאמור בסעיף 14".
בתי משפט לנוער רואים את המלצותיהם של פקידי הסעד כסוף פסוק ואינם כפופים לבסיס ראייתי כלשהו להוציא את הילד מביתו לחודש או יותר. סעיף 12 בחוק מאפשר לבית משפט לנוער להאריך את הצבת הקטין מחוץ לביתו בחודש נוסף ללא נוכחותו, נוכחות הוריו, או תסקיר כלשהו.
מדובר בסמכויות מרחיקות לכת העומדות בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. יוזכר כי פקיד הסעד הנו עובד עירייה, ולעתים פועל ע"פ שיקולי העירייה.
בית משפט לנוער יכול להורות על לקיחת ילדכם ממכם ע"פ המלצות עובד סוציאלי מלשכת הרווחה, מבלי שאתם או בנכם נוכחים בדיון.

רשויות הרווחה מציבות את הילדים, קשישים במקומות ללא בקרה ופיקוח, מדובר במוסדות ממשלתיים, או מופרטים, משפחות אומנה ואימוצים סגורים (הילד מתנתק מהוריו לנצח). החוסים חסרי אונים במקומות אלו. עו"ד אינם מסוגלים לסייע להגן על זכויותיכם מרשויות הרווחה מאחר וחוק הנוער מחייב את בית המשפט לפעול לפי מה שפקיד הסעד "סבור" (חושב), ואיך אפשר להתגונן מול מחשבות האדם, די אם יאמר פקיד הסעד: "אני חושב שההורים מסוכנים לילד". ע"פ החוק הוא אינו נדרש לנמק מדוע הוא חושב כך.

אל תתוודעו לרשויות הרווחה

קישורים:

האם הציבור לא אוהב עורכי דין?

עוכי דין: נמאסתםהמאמר עורכי דין: נמאסתם , אילנית אייל , ישראל היום , 15 דצמבר 2009

עוד כאלף צעירים הוסיפו אתמול לשמם את התואר "עורך דין". עוד אלף בני אדם שמכניסים את עצמם מרצון לאחד המגזרים השנואים על בני האדם עלי אדמות.

כן צריך להגיד את זה - אנחנו שונאים עורכי דין. ולמה? הנה כמה סיבות:

1. אולי זה משום שבפגישת הפתיחה כשטרם שילשלו לכיסם את עשרות אלפי השקלים שהם ידרשו ממך הם תמיד מבטיחים לך הרים וגבעות מסבירים לך כמה התיק שלך פשוט וקל ואיך יש להם ניסיון עצום בתחום הזה. אלא שאז באורח פלא לאחר שהם קיבלו לידם את התיק הוא הופך להיות מסובך מאוד מקרה יוצא דופן משהו שהסיכויים לנצח בו כמעט בלתי אפשריים.

2. אולי זה משום שהם דורשים ממך סכומי כסף לא הגיוניים בלתי מוסריים ובלתי אפשריים עבור העבודה שלהם. לא 2,000 שקלים לשעת עבודה זה לא הגיוני מצטערת.

3. אולי זה משום שאתה מאמין שאתה עומד לקבל את הטיפול הכי מקצועי שיש ואז מגלה שכאשר הם צריכים לחפש פסיקה או לעשות עבודה משפטית רצינית שדורשת זמן - הם תמיד ממליצים לך להתפשר כי בעצם חבל לקחת סיכון.

4. אולי זה משום שהם אף פעם לא זמינים כשאתה צריך אותם. אתה יכול להתקשר אליהם ימים על גבי ימים להשאיר הודעות אבל עד שלא תתקשר ממספר חסוי - לא יענו לך.

5. אולי זה משום שהם מבטיחים לך שהם יסיימו את הטיפול בתיק בתוך חצי שנה. בפועל זה ייגרר שנתיים לפחות כי מה לעשות יש פגרה ויש חופשות ויש נסיעות סקי שצריך לעשות.

6. אולי זה משום שרובם לוקחים על עצמם יותר מדי תיקים ואחרי זה אינם מסוגלים לספק את הטיפול הראוי. אז אולי פשוט תיקחו פחות תיקים? נכון זה פחות כסף אבל זה קצת יותר הגון כלפי הלקוחות שלכם.

7. אולי זה משום שכשאתה הולך למשרד גדול בעל שם אתה מגלה שמי שבסופו של דבר מטפל בך הוא המתמחה שניסיונו והשכלתו המשפטית כמעט זהים לשלך.

ורק הערה לסיום: בטוח שיש ביניהם טובים מקצועיים מוסריים כאלה שבאמת מאמינים בחשיבות המקצוע שלהם. אם מישהו מכם נתקל בו/ה אנא ידעו אותי אני חייבת את הטלפון שלו/ה.

קישורים:

יום שני, 22 במרץ 2010

בית משפט לנוער - משחק בענייני נפשות ע"פ מה שפקיד הסעד לחוק הנוער חושב

בתי משפט לנוער מנוהלים בדלתיים סגורות הרחק מהביקורת הציבורית, אילו ידע הציבור על העוול שנגרם לאוכלוסיה המוחלשת בבתי משפט אלו היה שולח את פקידי הסעד לחוק הנוער לכל הרוחות.
המרוויחים המרכזיים מחיסיון הדיונים הם עובדים סוציאליים ומטפלים למיניהם, פנימיות ומעונות לילדים בכפייה, ועורכי דין. אלו נהנים מפרנסה טובה וקלה.
המפסידים הגדולים הם המוחלשים שהרווחה החליטה "לטפל" בהם. לאלו נגרמת עגמת נפש ונזק כלכלי, הם גם מאבדים את אמונם בממסד.

יש לפתוח את בתי משפט לנוער לידיעת הציבור תוך שמירת חיסיון בעלי הדין.

להלן קטעי משפטים הנאמרים בבתי משפט אלו:

מדובר בגרוש אשר העליל על גרושתו שאינה מטפלת בילדיו באופן ראוי. הילדים נלקחו ללא התראה ממשמורת האם ע"י פקידת סעד לחוק הנוער, הוצבו במרכז חירום 6 חודשים והועברו לחזקת האב. האם והילדים נקיים ללא רבב, בריאים בגופם ונפשם.

"הילדים הוצאו מהאם ... היו בקלט (מרכז חרום) חצי שנה" - חצי שנה בקלט, מדוע לא היו במסגרת קבועה? מדוע הושמו בקלט אם היו בריאים שלמים? ואימן המשמורנית בריאה בגופה נפשה וללא רבב?

"יש המלצות ממרכז חרום שהילדים צריכים טיפול רגשי" - מה זה טיפול רגשי? מה המחלה שלהם מהם תסמיניה ומהו הטיפול? מדוע לא טופלו "רגשית" במרכז החרום שם שהו חצי שנה? או שמא פגעו בהם שם?

מהחלטת שופט: "במידה ופקידי הסעד יחליטו ששם המטפלים יהיה חסוי אזי אני מאפשר זאת" - מהו הטיפול הריגשי ששם המטפלים יהיה חסוי?

קישורים:

נוגדי דיכאון אינם יעילים יותר מפלצבו

הכתבה נוגדי דיכאון אינם יעילים יותר מפלצבו , 19/03/2008 ד"ר ג'ון בריפה – מיוחד לאפוק טיימס

ממחקרים ומבדיקה של ארבע סוגי של נוגדי דכאון נמצא כי ברוב המקרים יעילותם אינה גדולה מפלצבו

אינני יודע אילו חדשות בנושאי בריאות הסתובבו בחלקים אחרים של הגלובוס, אך כאן בבריטניה, לא יכולנו לזוז לאחר "החשיפה" שגילתה כי ברוב המקרים נוגדי דיכאון פופולאריים אינם יעילים יותר מפלצבו [1].

הסיפורים בנושא זה נפוצו לכל עבר כתוצאה מפרסום של מחקר חדש שבחן תוצאות מבדקים של ארבעה סוגים של נוגדי דיכאון ביניהם תרופות "חוסמות ספיגה מחדש של סרוטונין" (selective serotonin reuptake inhibitors - SSRIs) כמו פרוקסטין (סרוקסט, פקסיל) ופלואוקסטין (פרוזאק) [2]. הדבר המעניין במחקר זה הוא שהוא איחד תוצאות של מחקרים שפורסמו וכאלה שלא פורסמו.

חושפים מידע נוסף

הסיבה לרלבנטיות של מחקר זה היא שתעשיית התרופות ידועה כמי שקשורה בהטיית פרסומים על פי צרכיה. התנהלות כזו - פרסום של תוצאות מועדפות וקבירת מידע יעיל פחות, עלולה לתת לרופאים ולמטופלים שלהם רושם מעוות למדי לגבי יעילות הטיפול שניתן. איחוד של מידע שפורסם ושלא פורסם ייתן, באופן בלתי נמנע, הנחיה מדויקת יותר באשר ליעילות הטיפול.

במקרה זה, איחוד המידע הצביע על כך כי נוגדי דיכאון אינם פועלים טוב יותר מפלצבו פרט למקרים בהם מדובר בדיכאון חמור. כיוון שרובם המכריע של האנשים הנוטלים נוגדי דיכאון אינם נופלים בקטגוריה של אלה הסובלים מדיכאון חמור, תוצאות המחקר מראות כי באופן כללי עדיף באותה מידה שייטלו גלולת סוכר במקום נוגדי הדיכאון שהם יקרים ובעלי פוטנציאל טוקסי.

בעודי מקשיב אתמול לרדיו שמעתי יותר מהתבטאות אחת באשר לתוצאות אלו ולגבי ההשלכות שלהן. במקביל הזהירו את האנשים שלא להפסיק ליטול את התרופות בבת אחת. המסר היה "לכו והיוועצו ברופא שלכם". סביר להניח שיהיו כמה התייעצויות לא נינוחות עם רופאי המשפחה בשבוע או בשבועיים הבאים בעקבות ממצאי מחקר זה.

קשה להפסיק

אני מאמין כי אנשים רבים יכעסו על כך שכבר נטלו נוגדי דיכאון, בלי קשר לעובדה שהמידע לא תומך ביעילותם. אולם זוהי רק חלק מהבעיה: אם אנשים יחליטו להפסיק ליטול את התרופות, הם עלולים לגלות כי הם מתקשים בכך. הפסקה חדה (ואף גמילה הדרגתית) מתרופות נוגדות דיכאון עלולה לגרום לתסמיני גמילה די מתישים כמו סחרחורות, חרדה, הפרעות שינה ושינויים במצב הרוח.

אם כך לא רק שאנשים רבים נטלו שלא במודע תרופה שבאופן כללי אינה טובה יותר מפלצבו, אלא הם עלולים למעשה להרגיש רע יותר לעומת מקרים בהם היו נוטלים את הפלצבו, מאחר והפסקת נטילת התרופה עצמה היא די קשה.

אני לא מומחה לגמילה מנוגדי דיכאון אך אני יכול לומר מניסיון כי אנשים שרוצים ללכת במסלול זה צריכים להיגמל באופן מאוד הדרגתי במשך מספר שבועות או חודשים ואולי אף יותר משנה.

ובאופן כללי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא בהשגחת הרופא המטפל.

למרות שמחקר חדש זה יצר כותרות גדולות, העובדה היא שאין כל חדש בסיפור הזה. בינואר האחרון התפרסם מאמר שהראה די בבירור כי מחקרים "שליליים" רבים אחרים שבדקו נוגדי דיכאון אפילו לא הגיעו לפרסום.

כמה אנשים קוראים לחייב לפרסם מחקרים שבודקים נוגדי דיכאון. אני תומך בכך אולם אני מציע להרחיב את הרעיון באשר לכל התרופות.

תמיכה בתקופת הגמילה

הייתי רוצה גם לראות את חברות התרופות פועלות באופן אחראי בכך שיעניקו חסות לתכניות חינוך לרופאים - שלא יכריחו אותם לרשום יותר מרשמים לנוגדי דיכאון אלא לגרום להם לרשום פחות. ומה באשר למסירת מידע במסגרת תכניות אלה באשר לאופן בו רופאים יכולים לתמוך בצורה הטובה ביותר במטופלים שרוצים להיגמל מתרופות אלו - בפרט אלה הסובלים מגמילה?

אולם יש לי הרגשה שזה לא עומד לקרות בזמן הקרוב כיוון שזה עלול להסתכם בהודאה טקטית כי הבעיה נגרמה, בחלקה, בשל הכישלון של חברות התרופות לחשוף באופן חופשי ומרצון את כל המידע שברשותן.

אך אני מאמין שחברות התרופות תאלצנה לחפור עמוק בכל מקרה: לא קשה מדי לדמיין כי אנשים ירגישו שחייבים להם פיצוי כלשהו, גם אם יצטרכו לעבור דרך בתי המשפט כדי לקבלו.

[1] חומר שדומה בצורתו לתרופה אך אינו מכיל חומר פעיל. בדרך-כלל בודקים תרופות חדשות בניסויים קליניים לעומת פלצבו - משווים את השפעת התרופה לזו של הפלצבו כדי להעריך את יעילותה.
[2] Kirsch I, et al. Initial severity and antidepressant benefits: a meta-analysis of data submitted to the food and drug administration. PLoS Medicine. 2008:5(2): e45

* דר' ג'ון בריפה הוא רופא המתגורר בלונדון, סופר ומחבר בתחום הבריאות ובעל עניין בתחום התזונה והרפואה הטבעית.

קישורים:

יום ראשון, 21 במרץ 2010

נוגדי דיכאון אינם יעילים בדיכאון קל עד בינוני ועלולים לגרום למחשבות אובדניות, מומים מולדים, וירידה בתפקוד המיני

הכתבה מומחים: אתם בדיכאון קל? אל תקחו תרופות , יפה שיר רז, מנטה , ynet , מרץ 2010

אתם במשבר? הרופא רשם לכם תרופה נגד דיכאון? לא בטוח שהיא תעזור לכם יותר מפלצבו. מחקרים חדשים מצביעים על כך שהתרופות האנטי דיכאוניות יעילות רק במצבים של דיכאון בינוני עד קשה

כשמצבה הנפשי של רחל (שם בדוי) לא השתפר, הפנה אותה הפסיכיאטר שלה לטיפול ביחידה לאשפוז יום פסיכיאטרי במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב). למרות שהפסיכיאטר הגדיר את מצבה כדיכאון קל יחסית, אף אחת מהתרופות נוגדות הדיכאון שהוא רשם לה לא הועילה. היא הייתה מיואשת. ”באבחון שערכנו לה התברר שהיא סבלה ממצוקה נפשית קשה מאוד על רקע משבר שעברה עם בנה”, מספר ד”ר שאול שרייבר, מנהל המערך הפסיכיאטרי והיחידה לאשפוז יום פסיכיאטרי באיכילוב. ”הפסקנו את התרופות ובמקומן התחלנו בהתערבות שיחתית עם פסיכיאטר ובליווי של מרפאה בעיסוק. כעבור כמה שבועות, רחל התאוששה והשתחררה מהטיפול במחלקה ללא דיכאון וללא תרופות”.

מאז פרץ לחיינו הפרוזאק לפני כ־20 שנה הפכה נטילת תרופות נוגדות דיכאון לעניין שגרתי ואף אופנתי בתרבות המערבית. על פי נתוני ה־IMS Health (חברה בינלאומית המספקת לחברות התרופות נתוני מכירות), ב־2008 ניתנו בישראל 2,107,763 מיליון מרשמים לתרופות אלה. יתרה מכך, בשנים האחרונות נרשמה עלייה מטאורית בצריכתן. מנתוני שירותי בריאות כללית עולה כי בשנים 2005־2009 חלה עלייה של 35% במטופלים שנרשמו להם תרופות נגד דיכאון, ובמכבי שירותי בריאות מדווחים על עלייה של 209% בצריכת נוגדי דיכאון בשנים 2003־2009. הטרנד האופנתי הזה סוחף אחריו לא רק חולי דיכאון, אלא גם הרבה מאוד אנשים שמתקשים להתמודד עם בעיות היומיום ומחפשים מזור בכימיקלים במרשם רופא.

קל או חמור?

אך האומנם התרופות האלה כה יעילות בכל מצב? סקירת מחקרים חדשה שפורסמה בחודש ינואר בכתב העת הרפואי היוקרתי JAMA מפקפקת בהנחה הרווחת הזאת וטוענת שרק אנשים הסובלים מדיכאון חמור יכולים באמת להרוויח מנטילת תרופות נגד דיכאון, בעוד שבקרב אלה הסובלים מדיכאון קל עד בינוני, יעילותן של התרופות האלה מוטלת בספק. החוקרים ניתחו נתונים משישה מחקרים שבדקו את יעילותן של שתי תרופות נוגדות דיכאון, פרוקסטין ואימיפרמין. במחקרים השתתפו 718 מטופלים שאובחנו כסובלים מדיכאון מג’ורי (דיכאון קליני) ברמה קלה עד חמורה. המשתתפים קיבלו אחת משתי התרופות או לחלופין, תרופת דמה (פלצבו) למשך 6־11 שבועות. הממצאים הראו שבקרב המטופלים עם דיכאון חמור – חל שיפור ניכר בקבוצה שנטלה את התרופה לעומת אלה שנטלו את הפלצבו. לעומת זאת, בקרב מטופלים עם דיכאון קל עד בינוני, היתרון של התרופה על פני הפלצבו היה מזערי.

המאמר ב־JAMA חולל סערה בקהילה הרפואית וגם בתקשורת העולמית, ולא בכדי. אחרי הכל – תחת ההגדרה של ”דיכאון קל עד בינוני” נופלים רוב נוטלי התרופות נוגדות הדיכאון. אך עבודה זו אינה הראשונה שמעלה תהיות באשר ליעילותן של התרופות נוגדות הדיכאון בטיפול בחולים הסובלים מדיכאון קל עד בינוני. סקירת מחקרים קודמת, שפורסמה בפברואר 2008 בכתב העת הרפואי החשוב והמקוון PLoS Medicine, הגיעה אף היא למסקנה דומה. החוקרים בדקו את כל המחקרים שמומנו על ידי חברות התרופות על שש התרופות נוגדות הדיכאון הפופולריות ביותר שאושרו בין 1987 ל־1999 ובחנו 47 מחקרים שבדקו את יעילות התרופות אל מול פלצבו. ממצאי הסקירה הראו שבקרב חולים עם דיכאון קל עד בינוני, יעילות התרופות אינה גבוהה מזו של תרופת פלצבו. למעשה, הבדלים משמעותיים לטובת התרופות נמצאו רק בחולים עם דיכאון המוגדר כחמור מאוד.

ד”ר שאול שרייבר: ”התופעה של האנשים שרצים לרופא כדי לקבל תרופה, הפכה כיום למגפה חברתית. תרופות נגד דיכאון יכולות לעזור אך ורק למי שבאמת סובל מדיכאון. כל מי שמבקש לעשות ’קוסמטיקה של רגשות’ באמצעות תרופות עושה לעצמו עוול

לאן נעלמו חלק מהמחקרים?

כיצד זה ייתכן? מה בנוגע לכל אותם מחקרים שהראו שנוגדי דיכאון כן יעילים יותר מפלצבו? אלה שהוגשו ל־FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי) ושהביאו לאישורן של התרופות האלה? ובכן, השאלה היא באילו אוכלוסיות בדיוק הוכיחו המחקרים יעילות. חברות התרופות אמנם טוענות שהתרופות נגד דיכאון הוכחו כיעילות בכל מצבי הדיכאון, אך מחברי הסקירה ב־JAMA טוענים שרבים מהמחקרים כללו רק חולים עם דיכאון חמור, ולא כאלה המוגדרים כבעלי דיכאון קל עד בינוני, כך שבקבוצה זו, למעשה, העדויות ליעילות רחוקות מלהיות מוצקות.

למרות ההאשמה המרומזת בדבריהם של החוקרים, את האצבע הנוזפת בנושא הזה צריך להפנות בעיקר לרשויות הרגולטוריות, ה־FDA וה־EMEA (רשות התרופות האירופית), שהן המכתיבות לחברות אילו מחקרים לבצע לצורך האישורים שהן מספקות. אילו היו הרשויות דורשות מיצרניות התרופות לבצע מחקרים ספציפיים באוכלוסיות המוגדרות כבעלות דיכאון קליני קל עד בינוני, לא הייתה להן מן הסתם ברירה אלא לעשות זאת.

בעיה נוספת, שאף היא עלולה לגרום להטיה משמעותית בתפיסת יעילותן של התרופות נגד דיכאון הן על ידי רופאים והן על ידי ציבור צרכני התרופות האלה, היא שמתברר שהדיווח על ממצאי המחקרים שמבצעות חברות התרופות הוא סלקטיבי למדי. מחקר שפורסם בכתב העת הרפואי היוקרתי New England Journal of Medicine בינואר 2008, מצא שחלק גדול מהמחקרים שמראים שהתרופות נוגדות הדיכאון לא עובדות – אינם מפורסמים בספרות הרפואית. לטענת מחברי המחקר, מי שקורא את הספרות שפורסמה עלול להתרשם בטעות ש- 94% מהמחקרים שבוצעו היו בעלי ממצאים חיוביים. זאת, בעוד שעל פי הניתוח של ה־FDA, רק 51% היו חיוביים. המחברים מבהירים כי אי אפשר להחליט מי אחראי להטיה: החוקרים, מממני המחקרים או עורכי העיתון והסוקרים העמיתים, שבוחרים אילו מחקרים לפרסם.

מגפה חברתית

למרות הממצאים המדאיגים האלה, ד”ר שאול שרייבר סבור שאין טעם להאשים את חברות התרופות: ”החברות מתפרצות לדלת פתוחה משום שהציבור דורש את התרופות נוגדות הדיכאון באותה מידה שהן מעוניינות למכור אותן”, הוא טוען. ”לחברות התרופות יש הטיה ’בילט־אין’, שהיא בהחלט מרגיזה, אבל היא חלק מהווייתן כי חברות נועדו להרוויח. הבעיה היא הכמות הדרמטית של אנשים שבוחרים להדביק על עצמם תווית של דיכאון בגלל בעיות שהן למעשה מצוקות חיים, כגון מוות של אדם יקר, פרידה מבן או בת זוג או לחצים בעבודה. התופעה של האנשים האלה, שרצים לרופא כדי לקבל תרופה, הפכה כיום למגפה חברתית של ממש. תרופות נגד דיכאון יכולות לעזור אך ורק למי שבאמת סובל מדיכאון. כאשר נותנים אותן למי שאינו חולה, ברור שיעילותן תהיה זהה לתרופת דמה. כל מי שמבקש לעשות ’קוסמטיקה של רגשות’ באמצעות תרופות עושה לעצמו עוול, משום שמלבד תקוות שווא ותופעות לוואי, הוא לא ירוויח מכך מאומה”.

ואכן, תופעות הלוואי האפשריות הן עוד מרכיב שקשה להתעלם ממנו, בייחוד במצבים שבהם יעילות התרופות לא ברורה. חברות התרופות אמנם טוענות שהן מצטיינות בפרופיל בטיחות גבוה, אך התרופות האלה קושרו לתופעות לוואי לא פשוטות, בהן מחשבות אובדניות,
מומים מולדים (כשנוטלים אותן במהלך ההיריון) וירידה בתפקוד המיני. ב- 2004 הורה ה־FDA לחברות התרופות להוסיף לתוויות של כל נוגדי הדיכאון מסגרת שחורה – האזהרה החמורה ביותר עבור תרופות מרשם - המזהירה מפני סיכון מוגבר למחשבות ולהתנהגות אובדניות בקרב ילדים ומתבגרים.

ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהרבה מאוד אנשים שנוטלים תרופות נגד דיכאון מדווחים שהתרופות האלה עוזרות להם להרגיש טוב יותר.

ד”ר שרייבר: ”איך נדע שהתרופה היא זו שעזרה להם ולא עצם הידיעה שהם מטופלים? זו בדיוק הסיבה שבגללה בודקים במחקרים את ההשפעה של התרופות מול פלצבו, וכפי שמתברר מהסקירות האחרונות, הפלצבו משפיע באותה מידה”.

גם לרופאים שרושמים את התרופה יש חלק במגפה החברתית הזאת.

נכון. ממקרים שמגיעים למחלקה שלנו באיכילוב מתברר הרבה פעמים שהמטופל לא סובל מדיכאון כלל וזאת הסיבה שהטיפול התרופתי לא עבד. זה מצב שמעמיד את הקולגות באור לא נעים”.

אפקט הפלצבו

לנציגי חברות התרופות יש הסבר אחר לממצאים. זה לא שהתרופות נגד דיכאון אינן יעילות לאנשים עם דיכאון קל עד בינוני, טוענות החברות, אלא שאנשים במצב זה פשוט מגיבים ממש טוב לפלצבו. ”כבר בשנות ה־50 היה ידוע שדיכאון קל מגיב יותר לפלצבו”, טוען ד”ר יובל בן־אמנון, פסיכיאטר בכיר והמנהל הרפואי של חברת לונדבק ישראל, יצרנית ציפרלקס. ”ממצא זה עשוי לשפוך אור על חשיבותה של תגובת תרופת הפלצבו במצבי דיכאון קלים, ופחות על ’חוסר יעילות’ לכאורה של התרופות”.

התופעה שד”ר בן־אמנון מדבר עליה אכן מוכרת היטב בספרות הרפואית. היא נקראת ”אפקט פלצבו” – אפקט המתרחש כאשר חולה מקבל טיפול דמה, שאינו כולל את המרכיב הפעיל בתרופה, ולמרות זאת מצבו משתפר. אפקט הפלצבו במחקרים על תרופות נוגדות דיכאון אכן נחשב לגבוה באופן חריג. לשם השוואה, החוקרים במאמר ב־ PLoS Medicine מציינים שבתרופות נגד כאב, הפער בין התרופה לפלצבו הוא כ־50% בממוצע לטובת התרופה.

פרופ’ אבי ויצמן, מנהל יחידת המחקר בבית החולים גהה ופרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת תל אביב, מסכים שהאפקט הזה משחק תפקיד חשוב במדע הנפש. ”אחוז המגיבים לתרופת פלצבו, הן בקרב חולים הסובלים מדיכאון והן בקרב אלה הסובלים מהפרעות חרדה, גבוה מאוד”, הוא אומר, ”ובקרב אנשים הסובלים מדיכאון קל עד בינוני, התגובתיות לפלצבו גבוהה במיוחד. הוא טמון בעובדה שמתן התרופה במחקרים, בין אם מדובר בתרופה פעילה ובין אם מדובר בתרופת דמה, מלווה במפגשים תכופים עם רופא. לעצם המפגש עם הרופא, שמדבר עם החולה ומתייחס לסבל שלו, יש ערך עצום בהקלה על הדיכאון ואפילו בהפחתת התנהגות אובדנית”.

פסיכותרפיה עם פלצבו

אז היכן משאירים אותנו הממצאים האלה? כיצד צריכים רופאים ומטופלים לנהוג? מהמאמר ב־JAMA עולה שראוי היה לשמור את הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון אך ורק לחולים עם דיכאון חמור, ולהימנע, לפחות בשלב ראשון, מלתת אותם למטופלים עם דיכאון קל עד בינוני, אבל מחברי הסקירה נמנעים מלייעץ לרופאים להפסיק לרשום למטופלים שלהם תרופות. במקום זאת הם מבקשים מהמטופלים עצמם לשקול גם אפשרויות אחרות.

”לעתים מגיעים אלי מטופלים עם דיכאון קל שחשוב להם מאוד לקבל טיפול”, אומר פרופ’ ויצמן, ”וכמובן אינני נותן להם גלולת דמה. אבל אם, למשל, בדיקות הדם של המטופל מראות שהוא סובל מחסר בוויטמין 12B או בוויטמין D – למרות שזה אינו טיפול בדיכאון, אני מציע לו לנסות ליטול תוסף כדי להשלים את החסר ומבקש ממנו לבוא אלי שוב כעבור שבועיים. השלמת חסר בוויטמין אינה פלצבו אך כטיפול לדיכאון היא מהווה פלצבו, והשילוב שלו ביחד עם טיפול פסיכותרפי עשוי להיות יעיל מאוד במצבים אלה. ובאמת, על חלק מהמטופלים זה בהחלט עובד והם חוזרים אלי ואומרים לי: ’הצלת אותי. הטיפול מצוין’. אלא שגם הטיפול בפלצבו יכול להיות בעייתי, ולו בשל העובדה הפשוטה שברגע שהוא יהפוך ל'שיטה' והמטופלים יידעו שהם מקבלים פלצבו, הוא יפסיק לפעול. לעומת זאת, הטיפול הפסיכותרפי עדיין מהווה אופציה טיפולית חשובה ויעילה. השיטה הנפוצה ביותר בתחום זה נקראת פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית (CBT), והיא מתמקדת בדפוסי חשיבה ושינויי התנהגות במטרה לקדם שינוי רגשי” (ראו במסגרת).

ואולי היטיב לנסח זאת ד”ר רוברט ד’רוביס, פסיכולוג ואחד ממחברי המחקר שפורסם ב־JAMA, בריאיון לניו יורק טיימס: ”המסר למטופלים הסובלים מדיכאון קל עד בינוני הוא: ראו, תרופות הן תמיד אופציה, אך יש מעט עדויות שהן יכולות להוסיף למאמצים אחרים ’לנער’ את הדיכאון – בין שמדובר בפעילות גופנית, ובין שבפגישה עם רופא, קריאה על הבעיה או טיפול פסיכותרפי”.

מה אומרות חברות התרופות

חברת אלי לילי: דיכאון הוא מחלה עם מרכיב אינדיבידואלי דומיננטי. לא כל נוגדי הדיכאון זהים, ולא כל החולים מגיבים באותו האופן לתרופות השונות. כאשר הרופא בוחר טיפול בנוגד דיכאון לחולה שלו, עליו לקבל החלטה טיפולית יחד עם המטופל בהסתמך על הצרכים האישיים של כל חולה והפרופיל של התרופות השונות. יש שפע הוכחות מדעיות וניסיון קליני רב המעידים על היעילות של נוגדי הדיכאון, ואלה מהווים חלק משמעותי באפשרויות הקיימות בידי הרופאים לטפל במחלה זו.

אמנם יש עדויות רבות ליעילות של פלצבו בשפע של מצבים רפואיים (כאב, חרדה, יתר לחץ דם, דיכאון, סוכרת וכו’), אך חשוב לציין שההשפעה המיטיבה של הפלצבו אינה אורכת זמן רב ואינה מביאה להפוגה מלאה של התסמינים.

ד"ר יובל בן־אמנון, פסיכיאטר בכיר והמנהל הרפואי של חברת לונדבק ישראל, יצרנית ציפרלקס לטיפול בדיכאון ובחרדה: ”דיכאון הוא הפרעה נפשית שמשפיעה גם על הגוף ועל תפקודיו ולא רק על מצב נפשי. בקרב אנשים הסובלים מדיכאון, קל כקשה, קיימים הורמונים שנמצאו במחקרים כגורמים להפרעות קוגניטיביות קלות. באמצעות טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון אפשר לטפל בתופעות אלה. קיימת הסכמה רחבה בקרב רופאים כי הקו הראשון בטיפול תרופתי בדיכאון הינו באמצעות תרופות נוגדות דיכאון המשתייכות לקבוצת SSRI, כגון ציפרלקס. כמו כן, כותבי המאמר מציינים כי החוקרים הציבו השתתפות נתוני כניסה למחקר שהיו גבוהים מדי בחלק מהמחקרים, ולכן ייתכן כי כ־50% מהסובלים מדיכאון נותרו מחוץ למחקר".

מהחברות גלקסו סמית קליין, פייזר וטבע בחרו שלא להגיב לכתבה.

מומחים: אתם בדיכאון קל? אל תקחו תרופות , יפה שיר רז, מנטה , ynet , מרץ 2010


קישורים:

יום שבת, 20 במרץ 2010

למדינת ישראל אין מושג מה קורה במעונות הרווחה המופרטים

מכתב של עובדת סוציאלית לשר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג בעניין הפרטת מוסדות חוסים במשרד הרווחה

 דנה שני עצמון לשר הרווחה: מצפה לתשובתך - במלים ובמעשים - 14.08.2007

אל: בוז'י הרצוג, שר הרווחה

הנדון: הפרטת המוסדות לחוסים
שלום רב,

שמי דנה שני עצמון, אני חברת מפלגת העבודה – מעורבת בתנועת יסו"ד ופעילה בחוג החברתי כלכלי של המפלגה.

פגשתי בך בסיור שערכת במעון 'נעורים', והתרשמתי ביותר מהענייניות בה נוהל הביקור מההקשבה הממוקדת והמעשיות בהן נקטת. הודעתך בסוף המפגש שהמעון לא יופרט, הניחה לנו לפלוט אנחת רווחה קטנה, למרות הדיבור המטריד עם ההורים על הצורך בפתיחות לקראת רעיון של תיאגוד.

הודעתך לעיתונות על כך שאינך מתכוון להפריט את תשעת המעונות הממשלתיים שנותרו לפליטה, התקבלה אצלי ובקרב חברי – גם אלו המעורבים באופן פאסיבי, בשמחה. במאמר אשר אמור לצאת בתחילת אוקטובר בכתב העת 'חברה' – כתב עת סוציאל דמוקרטי, המונה כמה מאות מנויים, נתבקשתי לכתוב מאמר על התקדמות המאבק בהפרטת המוסדות לחוסים, ושמחתי כי אוכל לכתוב, שבמקרה הצנוע אך הכל-כך חשוב הזה, הצלחנו. ולהצלחתנו חשיבות כפולה – העניין עצמו: המדינה תמשיך לקחת אחריות על המוסדות, ומצבה של המפלגה: שר חשוב בתוכה (כלומר – אתה), נאבק על מנת שלא תהיה הפרטה במקום בו המדינה אינה עושה את המינימום אשר היא דורשת מעצמה, במסגרת התקנות שפקידיה תיקנו – על מנת לדעת לאשורו את המצב במוסדות המופרטים והממשלתיים כאחד.

אומר בכנות – לא פחות משמטרידה אותי ההפרטה, מטריד אותי – כפעילה במפלגה וכעובדת סוציאלית שאין לנו כמדינה, מושג מה המצב בתוך המוסדות בשל הפיקוח הלא קיים כמעט, ובשל ירידת היכולת המקצועית של משרד הרווחה בתחום זה (מזה שנים הולך ונצבר הידע המקצועי בתחום הפיגור בידי המוסדות המופרטים ולא בידי המדינה, כפי שציינתי במהלך הסיור ב'נעורים').

אבל – כל השמחה ותחושת השינוי ושיתוף הפעולה שיש לי, כנציגת פעילים וחברים רבים במפלגה התחלפה באכזבה. הודעתך אמש על הפשרה לכאורה עם משרד האוצר שבמסגרתה יופרטו שני מעונות מאכזבת בשל הכזב שבתוכה.
ראשית – הרי אין זו פשרה של הרגע האחרון, כי ידענו על נוסחת הפשרה של האוצר מזה כמה חודשים, מה שהופך אותה לעמדת פתיחה במשא ומתן ולא לעמדת סיום.
שנית - הרי אין כל משמעות לפיילוט בן שני מוסדות כאשר 50 מוסדות כבר עושים "פיילוט". לא ארחיב על כך. הן אתה בעצמך אמרת שעד שלא יבנה מערך פיקוח מתאים – לא תוכל לדעת את המצב במוסדות.


כמובן – הייתי רוצה לשכנע אותך שההכרעה על תהליך הצברה היא ההכרעה הערכית הנכונה – זכותם של הזקוקים להגנה ולטיפוח שהמדינה תיקח עליהם אחריות!

אך למצער אני נאלצת להתמודד איתך על כך שהמוסדות הממשלתיים יישארו במעמדם הנוכחי, וכי יוחזרו ואף יגדלו התקנים לטיפול בתוכם.

אני, וחברי במפלגה, בתוך תנועת יסו"ד ומחוצה לה – מצפים ממך למהלך זה. הוא חשוב למען נדע כי יש סיכוי. יש סיכוי שאם אתה דואג לחלשים ביותר כמובן מאליו, אולי תוכל לעזור ולדאוג גם לשאר הציבור בישראל, המופרט לעצמו כל כך – שמרוב עצמאות עתידו ובטחונו האישי כה מעורפל ומטריד.

מצפה לתשובתך – במלים ובמעשים

בברכת כבוד ושותפות,
דנה שני עצמון

קישורים:

יום שישי, 19 במרץ 2010

בית משפט לענייני משפחה כפר סבא - השופטים חגגו , המתדיינים חיכו

הכתבה "השופטים חגגו , המתדיינים חיכו" , טובה צימוקי , ידיעות אחרונות , 19.02.2010

"לא פלא שהציבור הפסיק לכבד את המוסד השיפוטי, אשר לעתים קרובות אינו מכבד אותו" התלונן עו"ד

עשרות מתדיינים המתינו במשך שעות במסדרונות בית משפט לענייני משפחה בכפר סבא באמצע היום ובשיא הלחץ, בעוד השופטים מרימים כוסית וטועמים עוגיות, במסיבת פרידה מחברם, סגן נשיא בית המשפט.

הפרשה נחשפה בעקבות תלונה של עו"ד שזומן לדיון אצל השופט יעקב כהן ב- 10:30 אך נכנס לדיון רק בשעה 12:30.
זאת בשל המסיבה לסגן הנשיא חנוך פדר, שנערכה באותן שעות בלשכתו של השופט הפורש.
"השופטים ישבו בצוותא במשך שעה וחצי, ובמסדרונות התגודדו עשרות מתדיינים", כתב עורך הדין בתלונתו לנציב תלונות נגד שופטים אליעזר גולדברג. "אני מתבייש במערכת שעמה אני נמנה עשרות שנים, שנוקטת יחס מחפיר כזה, לא פלא שהציבור הפסיק לכבד את המוסד השיפוטי, אשר לעתים קרובות אינו מכבד אותו. אגב איני מתלונן על השופט יעקב כהן אשר בתחילת הדיון התנצל והרגיש נבוך". ...

למאמר המלא הקלק על התמונה

בית משפט לענייני משפחה כפר סבא - השופטים חגגו המתדיינים חיכוקישורים:

בית משפט לענייני משפחה כפר סבא - השופטים חגגו , המתדיינים חיכו

הכתבה "השופטים חגגו , המתדיינים חיכו" , טובה צימוקי , ידיעות אחרונות , 19.02.2010

"לא פלא שהציבור הפסיק לכבד את המוסד השיפוטי, אשר לעתים קרובות אינו מכבד אותו" התלונן עו"ד

עשרות מתדיינים המתינו במשך שעות במסדרונות בית משפט לענייני משפחה בכפר סבא באמצע היום ובשיא הלחץ, בעוד השופטים מרימים כוסית וטועמים עוגיות, במסיבת פרידה מחברם, סגן נשיא בית המשפט.

הפרשה נחשפה בעקבות תלונה של עו"ד שזומן לדיון אצל השופט יעקב כהן ב- 10:30 אך נכנס לדיון רק בשעה 12:30.
זאת בשל המסיבה לסגן הנשיא חנוך פדר, שנערכה באותן שעות בלשכתו של השופט הפורש.
"השופטים ישבו בצוותא במשך שעה וחצי, ובמסדרונות התגודדו עשרות מתדיינים", כתב עורך הדין בתלונתו לנציב תלונות נגד שופטים אליעזר גולדברג. "אני מתבייש במערכת שעמה אני נמנה עשרות שנים, שנוקטת יחס מחפיר כזה, לא פלא שהציבור הפסיק לכבד את המוסד השיפוטי, אשר לעתים קרובות אינו מכבד אותו. אגב איני מתלונן על השופט יעקב כהן אשר בתחילת הדיון התנצל והרגיש נבוך". ...

למאמר המלא הקלק על התמונה

בית משפט לענייני משפחה כפר סבא - השופטים חגגו המתדיינים חיכוקישורים:

יום שלישי, 16 במרץ 2010

מדוע לא מאמינים לשר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג

שר הרווחה - יצחק בוז'י הרצוגמרץ 2010 - השבוע פורסם ב- nrg כי מחקר של משרד הרווחה חושף כי 60% מעולי חבר העמים אינם פונים אליו בעת הצורך. ותכנית עבודה חדשה תנסה להתמודד עם התופעה.

העולים כנראה שמעו על ההתנהגות הפרועה של עובדי הרווחה בלשכות הרווחה העירוניות ובמשרד בירושלים. משרד הרווחה מוציא מידי שנה אלפי ילדים מבתיהם בטענות שונות ומשונות. מדיניות משרד הרווחה היא פירוק והרס המשפחה. "טובת הקטין לנגדנו" יאמרו פקידי הרווחה בדמעות תנין, ואולם ידוע לכל כי יתומי הרווחה נשלחים למסגרות מופרטות ללא שום פיקוח ובקרה.

על מנת לתת צידוק למעשיהם הבזויים עובדי הרווחה מרבים להעליל ולקטרג על אזרחים טובים הנקרים בדרכם. העלילות האהובות על פקידים אלו הם בד"כ כי האזרח הוא פושע או שיש לו בעיה פסיכיאטרית. לא פלא הדבר כי עשרות בני נוער כלואים במוסדות פסיכיאטריים שלא לצורך, גם ברגע זה.

נערה מכרמיאל נמלטת מרשויות הרווחה

במאמר מונולוג של נערה נמלטת כותבת חנה איסלר על נערה כבת 15 שפנתה ליועצת בבית הספר לאחר שנתקלה בקשיים חברתיים. הנערה טופלה ב"מסירות" ע"י עובדים סוציאליים ופקידי סעד בלשכת (מינהל) הרווחה כרמיאל, מאז סבלה מייסורים: תרופות בקשירה, אלימות ופנימיות מבודדות.

הנערה מספרת:
"הגברים מפשיטים את הילדות והאחות באה להזריק. לא חושבים איך הילדה מרגישה כשגבר מוריד לה את התחתונים ומחזיק אותה בכוח? כמה היא מתביישת? לא חושבים על זה"

"'אין כאן זכויות חולה כמו בבתי חולים רגילים', אמרתי. 'לא! לא! לא! אני לא מוכנה, לאף אחד אין זכות לגעת בגוף שלי!' הצמדתי את הידיים לגוף. הגעתי לתודעה שאין לי יותר זכאות על גופי. התחלתי לצרוח! זה היה רגע איום ונורא. אם אתה מתנגד, מפחידים שיקשרו אותך. חבלים וברזלים, חורים מיוחדים במיטה שתוקעים שם מסמרים"
"הילדים מרטיבים מפחד והילדים חייבים לקרצף את המזרנים, שכולם יראו את זה... התרופות הוציאו ממני את כל המרץ, לא רציתי לצאת לטיולי שטח חמישה ימים במדבר. לא הייתי מסוגלת. הבטיחו להחזיר אותי כעבור יומיים, רק אחרי שהתעקשתי וצרחתי. בתור עונש, הייתי חייבת לעבוד בניקיון ובקרצופים"

קשישים נרדפים ע"י פקידי רווחה

רשויות הרווחה תוקפות לא רק קטינים אלא גם קשישים וחסרי ישע אחרים. בסיפורה של הקשישה שרה כהן, רודפות פקידות הסעד ממינהל הרווחה עיריית תל אביב אחריה כדי למנות לה אפוטרופוס, ולהשים אותה בבית אבות, שם היא מקבלת “טיפול תרופתי” שאינה זקוקה לו. פקידי עירייה אלו לא בוחלים לבוא בליל הסדר בליווי שוטרים חמושים על מנת לקחת את הקשישה לבית האבות. הפקידים אפילו מסתירים מקרוביה של שרה את מקום הימצאה על מנת שיוכלו ל”טפל” בה ללא הפרעה.

ארבע פסיכיאטריים שבדקו את שרה כהן, וקבעו כי צלולה לחלוטין לא סיפקו את העובדות הסוציאליות תאבות הכבוד, היוקרה, והבצע של עיריית תל אביב.

רדיפתן האובססיבית של הפקידים הסוציאליים של עיריית ת”א תוך הפרה בוטה של זכויות אדם, מוסברת בלחצים/ שיקולים זרים של גורמים פרטיים וממסדיים במנגנון הרווחה הכושל.

לשכת הרווחה בת ים - צוות קשישים בראשות עופרה מנדלקורן

סיפור מצמרר נוסף הוא סיפורה של אישה טובה ותמימה כבת 60 שאובחנה בדמנטיה אשר ביקשה סיוע סוציאלי (לא כפוי) מלשכת הרווחה בת ים. עובדת סוציאלית נעמי הלימי הפכה עורה ביום בו החלה פקידת הסעד שירה שביט אורגד להיות מעורבת בענייני האישה. כאשר החלה פקידת הסעד שירה שביט אורגד להיות מעורבת, החלו השתיים בהוצאת שם רע על האישה ובנה. פיהן של העו"סיות החל לעכס דברי רמייה ובלע נגד החסויה ובנה. "תוקפנית, חשדנית, ואינה משתפת פעולה" כינו את האישה. העו"סיות כתבו תסקיר סעד רווי שקרים בעניינים מהותיים.

פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי התערבו בבריאותה של האישה, המליצו על טיפול תרופתי פסיכיאטרי קטלני לאישה אשר פגע קשות בגופה ונפשה. הטיפול כלל נטילת סם אנטי פסיכוטי מסוג ריספרדל, שלא אושר על ידי ה- FDA למטופלים מאובחנים בדמנטיה. העו"סיות כמובן שיקרו וכתבו כי מצבה השתפר בעוד מצבה היה קשה ביותר.
מדובר בטיפול תרופתי קטלני אשר הסב נזקים קשים לאישה, אובדן כושר דיבור, איבוד משקל, עיוותים בגוף ובפנים ועוד. פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי היו מרוצות.
סל טיפול לא נרשם בתסקיר, וכך לאחר מינוי האפוטרופוס השתנה אורח חייה של האישה באופן פתאומי מה שגם הסב לה נזקים.
העו"סיות פטפטו עם קרובי משפחה, קופת חולים ושכנים של האישה, פטפוטיהן הסבו נזקים קשים לאישה. פקידת הסעד שירה, ועו"ס נעמי לא הועילו לאישה אלא גרמו לה נזקים וצער.

ישנם עוד אינספור מקרים אחרים של הרס חיי הפרט המשפחה והחברה ע"י רשויות הרווחה, האזרח מחויב לשקול היטב את צעדיו טרם פנייתו לרשויות מופקרות אלו. מי שפונה לרשות הרווחה, רשות הרווחה תנהל את חייו.
קישורים:
  • משרד הרווחה זורק לרחוב נוער עם צרכים מיוחדים רק בגלל מקום מגורים - הכתבה נוער עם צרכים מיוחדים נזרק לרחוב רק בגלל מקום מגורים , ליאת עזר , 14.03.2010 , ישראל היום - הורים לילדים פגועי מוחין מהצפון מחפשים נואשות פתרון לילדיהם, בהיעדר מסגרות חינוכיות ושיקומיות בגליל ובגולן • ח"כ דנון: "אם הם היו מכפר שמריהו בוודאי היה נמצא פתרון לבעיה"