אוגוסט 2016 - החלטות שופט בית משפט לענייני משפחה מציגות באופן פשוט וברור את הסמכויות המוקנות לעובדות סוציאליות בבתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער. פקידות הסעד אינן משפטניות ואינן מבינות מאומה בענייני ראיות אלא בעיקר עורכות תיק של חוות דעת על המשפחה ותצפיות על פי שיקוליהן ותחושותיהן. ומה מדיניות בתי המשפט? - אם המשפחה לא תשתף פעולה עם פקידת הסעד יוצאו הילדים ממשמורת ההורים. - בית המשפט לא יאפשר למשפחה לחקור את פקידת הסעד או להביא חוות דעת נוספות של בעלי מקצוע. מדיניות זו של בתי המשפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער נעשת בדלתיים סגורות ללא ביקורת הציבור, ומאפשרת הוצאת ילדים/ קשישים מהבית למוסדות המדינה שגם שם הם ללא פיקוח.
כאן חדשות | מדוע שופט בית המשפט לענייני משפחה, יהורם שקד, התעקש למנות את אותו כונס נכסים לאותה משפחה בשני מקרים שונים? המשפה הגיעה להסדר ביניהם, אך שקד עדיין התעקש שכונס הנכסים ר', שגם מקורב לו, יעשה את עבודתו. פרק 2 בתחקיר השופט והג'ובים של יפעת גליק. מתוך חדשות הערב 20.05.19
כאן חדשות | מה קורה בבית משפט בדלתיים סגורות? שופט בית המשפט לענייני משפחה, יהורם שקד, מינה את מקורביו לכונסי נכסים ולמנהלי עיזבונות בתיקים משפטיים, מבלי לתת גילוי נאות לצדדים. באחד המקרים פיטר שקד מנהל עיזבון ומינה במקומו את אחיו של חברו. פרק 1 בתחקיר השופט והג'ובים של יפעת גליק. מתוך חדשות הערב - 19.05.19
03.02.2019 - מחאה מול בניין הסנגוריה הציבורית של מעצרה כשנתיים של העיתונאית, בלוגרית, לורי שם טוב על עבירות שיימינג. ד"ר צ'רניק מסביר על ההפקרות בבתי המשפט בדלתיים סגורות: לענייני משפחה ונוער. מדובר בבתי משפט המוציאים כלאחר יד ילדים מבתיהם, וממנים אפוטרופוסים לקשישים לעושק. לורי שם טוב סקרה בעבודתה העיתונאית התנהלות בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער.
פברואר 2018 - האם אי פעם קרה שבית משפט לנוער או משפחה לא אימץ המלצות פקידי הסעד במלואן? תהינה ההמלמצות הזויות כמה שתהינה, להוציא ילד מהבית לחצי שנה, להפוך את חייו, השופטת תמיד מאשרת. לא צריך בשביל זה לקרוא את המסרונים בין פקידות הסעד לשופטי הנוער והמשפחה. די להתבונן בהתנהגות השופט בדיון בדלתיים הסגורות והחלטות בית המשפט כדי להבין איך העניינים מתנהלים מאחורי הקלעים.
27.07.2017 - עצרת מחאה בוייצמן 1 תל אביב על נעצרם הממושך (כ- 5 חודשים) של הבלוגרים לורי שם טוב, מוטי לייבל ועו"ד צבי זר על פרסומים לכאורה שפרסמו ברשת האינטרנט על שופטים , עובדים סוציאליים, ...
מדף פייסבוק יוסף צ'רניק 30.07.2017: * הפעם הראשונה שעקבתי בפירוט אחרי הפעילות של מוטי ולורי הייתה בקשר לאשפוז הפסיכיאטרי הכפוי של ז'ואל בן סימון, שהפגינה נגד שחיתות בית המשפט לענייני משפחה י-ם. והתיקים שלה מראים על פשיעה מאורגנת של שופטי בית המשפט לענייני משפחה י-ם - בראש ובראשונה השופט מנחם הכהן. * התנהלות מערכת המשפט לאחר המעצר של לורי ומוטי סיפקה אוסף אירועים המתעדים את שחיתות המערכת, בראש ובראשונה: א) החזקתו של מוטי בבור שחור במרתפי סלמה בת"א - במטרה לסחוט הודאה תחת תנאים שנחשבים לעינויים. ב) ההונאה תוך שיתוף פעולה של התביעה והשופט בני שגיא בעניין שני מסמכים שונים של כתב האישום. ומי מחפה על שחיתות השופטים ומונע כל חקירה??? היועמ"ש אביחי מנדבליט כמובן!!!
אם הנאצים במאה הקודמת השתמשו בהכרזת מצב חירום כדי לאפשר להם לעשות ככל העולה על רוחם נגד אוכלוסיות שלמות ללא עוול בכפם, הרי במדינת ישראל שנת 2016 אין צורך לרשויות הרווחה להכריז מצב חירום משום ששופטי בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער משמשים חותמות גומי של פקידות הסעד.
דוגמא לכך משמשת החלטת שופט המשפחה עובד אליאס (ראה להלן) מיום ה- 2.8.206: "מובהר בזאת כי האב אינו יכול שלא לשתף פעולה עם פקידת הסעד ודי בכך כדי לשקול מתן פסק דין לפיו יוצאו הקטינים ממשמורתו" במילים אחרות "אם האב לא יציית לפקידת הסעד היא תוציא ילדיו מחזקתו" ולמעשה זהו הרס המשפחה. עובד אליאס אינו מוציא צו כזה או אחר כגון צו הסדרי ראיה או צו לטיפולים כזה או אחר אלא מצווה על האב באופן גורף לציית לפקידת הסעד.
עובד אליאס הוציא החלטה פושעת פוגעת בערכי הדמוקרטיה. ע"פ תפיסתו המעוותת של עובד אליאס בית משפט יכול לחייב אזרחי מדינה לציית לפקידים ולא רק לצווים. כל פקיד סעד על פי עובד אליאס יכול לקבל סמכויות סטטוטוריות לעתידה של משפחה. עובד אליאס מבזה את מערכת המשפט. התנהגותו הפושעת חמורה במיוחד בשל העובדה שהתנהלותו המעוותת נעשתה בדלתיים סגורות.
להוסף חטא על פשע הוציא עובד אליאס החלטה נוספת (ראה להלן) ב- 26.12.2013 ובה קבע כי לאב לא תינתן אפשרות לזמן את פקידת הסעד לחקירה בבית משפט או להביא חוות דעת פרטית של פסיכולוג: "לא מצאתי להיעתר לחקור את פקידת הסעד ואף לא מצאתי לאפשר להמציא לתיק חוות דעת פרטית של פסיכולוג"
עובד אליאס מצווה על האבא לציית לפקידת הסעד ולא ילקחו ממנו ילדיו
עובד אליאס אינו מאפשר לאבא לחקור את פקידת הסעד ולהביא חוות פסיכולוג פרטי
שופטי בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער משמשים חותמות גומי לפקידות סעד ומומחים מטעמן. מדובר בשיטה שבה פקידת הסעד מביאה חוות דעת מומחים המדברים בשפה אחת ודברים אחדים נגד נפגעי משרד הרווחה. שופטי בתי המשפט בדלתיים סגורות וללא ראיות המחייבות אותם משמשים חותמות גומי לפקידות אלו.
דוגמא לכך ניתן לראות בהחלטת השופט שמואל בוקובסקי להלן. שמואל בוקובסקי שימש כחותמת גומי לפקידת הסעד שירה שביט אורגד מלשכת הרווחה בת ים.
שמואל בוקובסקי - שימש חותמת גומי לפקידת הסעד
שמואל בוקובסקי ע"פ הנוסח הקבוע כתב בהחלטתו הלא מנומקת: "לאחר ששמעתי את כל הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפני לרבות בתסקיר פקה"ס מיום 9/11/06 אני מאמץ את ההמלצות בתסקיר". שמואל בוקובסקי שימש חותמת גומי של פקידת הסעד שירה שביט אורגד תוך אטימות לראיות שהוצגו בפניו. יצוין כי התסקיר נכתב ברשלנות ללא ניסיון לאמת או להפריך טענות שקריות שנכתבו בו ע"י פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי מלשכת הרווחה בת ים.
שמואל בוקובסקי - החלטת "חותמת גומי" למינוי אפוטרופוס - גזר הרס וחורבן על אישה כבת 60
יהורם שקד - איים על אב שאם לא ימחק תביעה יראה פחות את בנו
השופט שקד איים על אב שאם לא יתפשר - יראה פחות את בנו , ענת רואה , כלכליסט , 14.12.16
נציב תלונות הציבור על שופטים מצא מוצדקת תלונה נגד השופט יהורם שקד, לפיה איים על אב שאם לא יתפשר הוא יצמצם את ימי המשמורת שלו על בנו הקטין. הנציב: השופט הפגין יחס שלילי כלפי המתלונן. השופט שקד: הטענה להפעלת לחץ על האב היא חטא גמור ומוחלט לאמת
שופט בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן יהורם שקד, הפעיל לחץ בלתי ראוי להתפשר על אב כאשר איים לצמצם את זמני השהות שלו עם בנו אם לא יסכים למחוק תביעה שהגיש — כך קבע נציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר ריבלין. החלטת הנציב ריבלין הסתמכה על תצהירים שמסרו שני עורכי דין שייצגו את האב, ותמכו בגרסתו כי אם לא יתפשר השופט יגרום לכך שיראה את בנו פחות. זאת למול הכחשה של השופט שקד שטען כי הדברים לא נאמרו, ושל עורך דין נוסף שהופיע באולם וייצג את האם.
החלטה זו מצטרפת למספר מקרים שבהם מעורב השופט שקד, שכולם נסובו סביב התבטאויות שנויות במחלוקת מצדו. בתחילת השבוע דיווח "כלכליסט" כי גבר שהופיע בפני שקד טען שהשופט השפיל אותו וטען שהוא זקוק לטיפול דחוף וכי הדברים לא הופיעו בפרוטוקול. בגין אמירות אלו הוגשה בקשת פסילה לשקד שטרם הוכרעה. בעבר פורסמה החלטה אחרת של הנציב בעניינו של שקד, שבה נמצאה מוצדקת תלונה נגדו לפיה הפעיל לחץ בלתי ראוי להתפשר והתבטאויותיו יצרו "אווירה של כפיה". גם באותו מקרה שקד הכחיש את הדברים.
"חבל שהוספתי לך ימים"
החלטת הנציב שהתלונה הנוכחית מוצדקת התקבלה בחודש מרץ האחרון. לפי ההחלטה, המתלונן ואשתו ניהלו הליכים בנושא משמורת וזמני שהות בפני השופט שקד, ובנוסף הגבר הגיש תביעת לשון הרע נגד האישה. במרץ אשתקד התקיים דיון הוכחות בתביעת לשון הרע ובסיומו ניתנה החלטה לפיה בתוך שלושה ימים תודיע מייצגת האב אם הוא עומד על התביעה או חוזר בו ממנה.
לפי הנציב, הפרקליטה הודיעה שהאב מבקש למחוק את התביעה וביקשה כי יפסקו לטובתו הוצאות. השופט שקד החליט כי מאחר והאב "התנה את המחיקה בפסיקת הוצאות לטובתו, אין כל אפשרות שלא ליתן פסק דין מנומק על יסוד הראיות", והורה לאב להגיש סיכומים בכתב. בבקשת הבהרה שהגישה פרקליטת האב היא ציינה כי לא הוצגה התנייה אלא בקשה בלבד.
שקד המשיך בקו נוקשה ודרש מהאב להודיע לבית המשפט כי הוא נסוג מתביעתו ומותיר את סוגית ההוצאות לשיקול דעתו, והאב פעל כמוצע. בהחלטה שמסר השופט נקבע שהאב ישלם הוצאות ושכר טרחה בגובה 7,500 שקל. בעקבות כך התלונן האב על ההחלטה במהלך הדיון, ובתלונה שהעביר לנציב טען כי השופט שקד ביקש להותיר רק את עורכי הדין באולם.
לטענת האב, השופט אמר לעורכי הדין כי אם לא יגיעו לפשרה הוא יורה על ביטול הסדרי זמני השהות של המתלונן עם בנו, זאת בעת שבפרוטוקול נרשם רק כי מתנהלת שיחה מחוץ לפרוטוקול. לדבריו, מתוך חשש אמיתי לשינוי זמני השהייה הוא מחק את תביעתו.
לתלונה צירף האב שני תצהירים של עורכי הדין שייצגו אותו. אחד התצהירים העלה טענות נוספות שהתייחסו לדיון בתיק המשמורת, ולפיהן האב אולץ לוותר על תביעה להוספת יום משמורת לאור איומי השופט כי אם הצדדים לא יגיעו להסדר והמתלונן לא יסתפק בימים שקיבל יופחת לו יום משמורת. לפי התצהיר, שקד פנה למתלונן באומרו "חבל שהוספתי לך ימים עם הילד".
"בשל התנהגותו זו של השופט והבעת עמדתו, הודעתי (לאב) כי איני יכול לייצג אותו לאור העובדה שעל פי ראייתי השופט סימן את המטרה ולא יזוז ממנה וחבל על כל תשלום שישלם לי בעניין זה", כתב הפרקליט.
"לחץ בלתי ראוי להתפשר"
השופט שקד הכחיש את הדברים והדגיש כי לא איים לצמצם את זמני השהות של האב עם בנו אלא אמר כי לאור התרשמותו מהתנהלות האב, הרי שבירור התביעות הכספיות עלול להצית מאבק נוסף בעניין הקטן והישגים שהושגו בעמל רב עלולים לרדת לטימיון. עוד טען השופט כי לא ברור לו מדוע המתלונן לא פנה בבקשה לתיקון הפרוטוקול. לדברי השופט שקד, האמור בתצהיר עורך הדין הוא "תיאור מעוות של המציאות" והטענה שהופעל לחץ על האב אינה אלא "חטא גמור ומוחלט לאמת".
פרקליטה נוספת שייצגה את האב מסרה בתגובה לתלונה כי אינה זוכרת את המילים המדויקות שנאמרו בדיון אך רוח הדברים היתה כאמור בתלונה. לדבריה, בשל דברים אלה היא פנתה מספר פעמים לצד השני בניסיון להגיע לפשרה, והוסיפה כי האב אכן ביקש ממנה להודיע על מחיקת תביעתו בשל החשש מדברי השופט מהם ניתן היה ללמוד "כי יורה על פגיעה בהסדרי הראייה עם בנו הקטין".
פרקליטה של האישה הגן על השופט וטענו כי האב מנסה לפגוע בשמו הטוב ומדובר ב"סיפורים", אולם ציין כי השופט השרה "מעט לחץ סביבתי", אך לא באופן בוטה או מאיים כי אם בסבלנות. עורך דין נוסף מטעם האישה אמר גם הוא כי אינו זוכר טענות כגון אלו שהועלו בתלונה.
הנציב קבע כי "יש להתייחס ברצינות רבה לטענות של עורך דין, בייחוד שעה שהן נכללות בתצהיר", אולם מאחר שהאב לא התלונן על נושא הדיון בזמני השהות הרי שיש לראות בתצהיר לכל היותר חיזוק לטענותיו בדבר יחס בלתי ראוי של השופט כלפיו בתיקים הנדונים.
באשר לתלונה ביחס לתביעה הכספית הנציב כתב כי קשה להכריע בין הגרסאות השונות, אך הוסיף: "עם זאת התרשמותי מבירור התלונה כי השופט שקד אכן הפגין יחס שלילי כלפי המתלונן, בין היתר התייחס בביקורתיות לחברותו בקבוצת אבות ולעצם הגשת התביעה. התרשמותי מתחזקת נוכח החלטות שנתן השופט לאחר הדיון במרץ 2015.
"נוכח העובדה שטענת המתלונן בדבר הפעלת לחץ בלתי ראוי להתפשר חוזרת על עצמה מפי שני עורכי דין שונים שייצגו אותו בשתי תביעות נפרדות, שאחד מהם התפטר לדבריו מייצוג המתלונן נוכח יחסו של השופט ואף נתן תצהיר בתמיכה לתלונה שלא ראיתי סיבה להטיל בו ספק — נמצא מקום לקבוע כי יש תימוכין לטענות המתלונן".
הנציב סיכם באומרו כי "אני קובע אפוא, כי השופט הפעיל על המתלונן לחץ בלתי ראוי להתפשר כאשר איים לצמצם את זמני השהות עם בנו, אם לא יסכים למחוק את התביעה".
"למדתי רק שנה אחת פסיכיאטריה, אתה צריך טיפול דחוף". כך, לפי טענת מתדיין, הטיח בו שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יהורם שקד במהלך דיון בעניינו. על כך השיב המתדיין כי הוא "בטיפול, זה בסדר", וזכה לתגובה מצד שקד: "איזה טיפול אתה עושה? טיפול קמעות? מלח? שום?".
המתדיין, דוקטורנט למדעי הטבע, הגיש בימים האחרונים לשקד בקשה לפסול את עצמו לאור מה שהוא מגדיר כ"התבטאויות חריגות, פוגעניות ומאיימות", שמהן עולה כי לשופט אין האובייקטיביות הדרושה לדון בענייני המתדיין מול גרושתו.
בקשת הפסילה הוגשה במסגרת הליכים שמנהל המבקש מול גרושתו בפני השופט שקד, בין היתר תביעות רכושיות ותביעה למשמורת ילדים שהחלו בסוף 2014. לטענתו, התנהלותו של בית המשפט היתה רצופה "צעקות, השפלות, הערות ביניים פוגעניות, מאיימות ומעליבות".
"צא מתחושת הקורבן"
לדברי המבקש, השופט לגלג עליו ואמירותיו פגעו בו. עוד טען כי שקד אמר לו: "אני מרגיש שהייתי צריך פה גלימה בצבע אחר". לטענתו, שקד רמז על גלימה של בית משוגעים בצבע לבן. בדיון אחר הורה לפרקליטת הצד השני להמשיך בדבריה משום ש"אין לי מה לשמוע יותר. האוזן שלי לא מסוגלת לשמוע את זה יותר (את המתדיין — א"ב וע"ר). הוא אדם שחי במציאות מדומה".
לטענת המבקש, השופט המשיך להשפיל אותו ואמר: "אני ממליץ לך לעשות טיפול ולצאת מתחושת הקורבן התמידית שלך. אתה מאמלל את עצמך ואת כל הסובבים, לך לטיפול ודחוף, עוד לפני שבת". כמו כן, ביקש השופט מהאיש להפסיק עם "תיאוריות הקונספירציה שלך, הן אפילו לא יכולות להציג ספרון של ילדים בני 10".
לפי הבקשה לפסילה, "כל האמירות אינן מופיעות בפרוטוקול, בבחינת לא היה ולא נברא", אך המבקש טוען כי יש ברשותו תיעוד — הקלטות של הדיונים. אמירות אלו של השופט, לפי המבקש, "יוצרות חוסר סימטריה בין בעלי הדין המתבטאת באופן מובהק במכלול החלטות השופט ובהתנהלותו המבססות דפוס פעולה הפוגע באופן מהותי בהליך השיפוטי ובתכליתו של בית המשפט כגורם אובייקטיבי".
"הייתכן שיסלים סכסוך?"
שופט יהורם שקד
אף שרוב ההתבטאויות המרכזיות שהאיש מייחס לשופט שקד נאמרו לפני קרוב לשנתיים, הדיון נמשך ועד כה הוא לא ביקש את פסילת השופט. האיש מתייחס לקושי זה בבקשת הפסילה וטוען כי "מחד, המבקש היה סבלני וקיווה כי מדובר בהתנהלות לא מכוונת, ומאידך, בהיותו אדם חרדי, סיפר את השתלשלות העניינים לרבו, והאחרון הורה לו להמתין עם הגשת הבקשה". לדבריו, "לאחרונה, לאור התגלות ראיות חדשות", כמו גם החלטה נוספת שנתן שקד בעניין שכר טרחת כונסת הנכסים שפעלה למכור את דירת הצדדים והעובדה שבפני השופט עומד תיק משמורת, ומדובר בדיני נפשות ולא רק ממון, "הורה לו רבו להגיש את הבקשה".
בנוגע להחלטה בעניין הכונסת, טוען האיש כי השופט קבע שחלקו בדירת הצדדים הוא 22% בלבד, ולמרות זאת "כבוד השופט צ'יפר את עורכת הדין (של אשתו לשעבר — א"ב וע"ר) במינויה לכונסת הנכסים והמבקש חויב בתשלום שכר טרחתה, של 60 אלף שקל, שהם כרבע משווי החלק שלו בנכס שנקבע על 247 אלף שקל".
בנוסף, עולה מהבקשה לפסילת השופט שהוא "עודד את באת כוח המשיבה להגיש נגד המבקש תביעת לשון הרע ואמר: 'היא תגיש נגדך תביעת לשון הרע ותחויב במאות אלפי שקלים'". בבקשה נכתב כי "הייתכן כי שופט היושב בדין יסלים את הסכסוך בין בעלי הדין, יעודד וינחה עורכת דין להגיש תביעה?".
בבקשת הפסילה, שהוגשה באמצעות עו"ד יעל אסף, נאמר עוד כי "המבקש חושש כעת עד מאוד מההשלכות הרות האסון של שופט זה על גורל ילדיו (...). המבקש הגיע למסקנה חד־משמעית שבפני שופט זה אין הוא עתיד לזכות למשפט צדק נטול משוא פנים, זכות שהנה מיסודות שיטת משפטנו".
מדוברות בית המשפט נמסר כי "ניתנה החלטה שלפיה מועברת הבקשה לתגובת המשיבה בתיק. יש להמתין להחלטת בית המשפט בנידון".
אין זו הפעם הראשונה שבה נדרש השופט שקד לפסול את עצמו. בספטמבר 2012 פורסם ב"כלכליסט" כי מתדיין בסכסוך ירושה דרש זאת מהשופט בעקבות התבטאויות שיוחסו לו. המבקש טען ששקד הפעיל עליו לחץ להתפשר, ומשסירב להצעת הפשרה, פנה השופט לעו"ד רנן גרשט, שייצג אותו, ואמר: "אני צריך להגיד לך איך משכנעים לקוח? מפחידים אותו".
עוד נטען אז שהשופט השווה בין ההליך האזרחי שבפניו למשפטו של הנשיא לשעבר משה קצב, שסירב לעסקת טיעון ולבסוף הורשע בעבירות חמורות, וכי הוא "רכן קדימה בגופו במבט חודר ועיניים רושפות" כלפי המתדיין ואחותו ושאל אותם: "האם אתם ישנים טוב בלילה בידיעה שיש לכם משהו שהוא לא שלכם?".
נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, קבע בעקבות זאת שהשופט הפעיל לחץ בלתי ראוי להסכים לפשרה ושהתבטאויותיו במהלך הדיון יצרו "אווירה של כפייה". החלטת הנציב התקבלה אף שהשופט הכחיש שאמר את הדברים ואף האשים את המתלונן ופרקליטיו בבידוי ראיות, כשאלו הציגו תרשומת בכתב יד שלטענתם ערכו במהלך הדיון וכללה את האמירות המיוחסות לשופט.
22.10.2016 - מוטי לייבל מוחה מול בית שופט המשפחה בדימוס, יעקב כהן, שיום אחרי שהוציא את פסק הדין המפורסם לכאורה "אני יכול", אשר נותן לכאורה משמורת משותפת לאב ואם... הוציא פסק דין אותו הוא לא טרח לפרסם, בו הוא נותן לאישה להגר עם הילדים של האבא לאנגליה, ללא ביטחונות ועל סמך "הבטחה" בלבד של האם שהיא תשמור על קשר בין האבא לילדיו.
יעקב כהן התעלם מהוכחות שהאימא אלימה ומסוכנת והאבא טוען (ויש לו על מה להתבסס) ששולם שוחד ליעקב כהן.
רע"א 4896/15 - בע"מ 5263/15 -פסק דין - אוקטובר 2015 - בקשה מצד הורים אומנים והיועץ המשפטי לממשלה להכריע בתיק אימוץ. מדובר בשתי קטינות החיות מאז לידתן במשפחת אמנה, אשר מבקשת לאמצן. הקטינות נולדו מקשר זוגי בין האב – ערבי מוסלמי יליד שכם אשר לימים קיבל היתר שהיה בישראל – לאשה יהודיה אזרחית ישראל ע"ה, אשר סבלה ממצב נפשי מעורער ולא מכבר שלחה, למרבה הצער, יד בנפשה.
רשויות הרווחה בשיתוף משפחת האומנה משתמשות בתיוגים וחוות דעת להעביר הקטינות לאימוץ באומנה מבלי שתינתן לאב הזדמנות לגדלן.
רשויות הרווחה תולשות הילדים מחזקת הוריהן מיום לידתן מבלי לתת להורים הזדמנות ממשית כלשהי לסיוע לגדלם או לבחון מסוגלות הורית. בתי משפט לנוער מוציאים צווי חירום ומאריכים אותם, התהליך נמשך מספר שנים שהתינוקות גדלות באומנה ורואות בה את ביתן. בשלב הבא מעבירות רשויות הרווחה את הטיפול לבית משפט לענייני משפחה ומבקשות אימוץ. לאורך התהליך ממציאות רשויות הרווחה ממומחים כאלו ואחרים חוות דעת להרחקת הקטינות מההורים עד לאימוץ.
רשויות הרווחה משתמשות במשפחות אומנה מזניחות ומתעללות כך שהתפתחות הקטינות איטית, ולאחר מכן טוענות רשויות הרווחה כי להורים אין חסוגלות הורית למקרה הספציפי הזה של התפתחות לא תקינה.
כן לדוגמא כותב השופט רובינשטיין בסעיף י' בפסק הדין: " ביום 6.9.15 התקבלה חוות דעת מעודכנת מטעם המומחה. בשורה התחתונה צוין, כי לאב מסוגלות הורית מספקת אך "אין במסוגלות שלו כיום בכדי לתת מענה למכלול צרכיהן (של הקטינות – א"ר) המורכב". בנסיבות הומלץ להמשיך את המצב הקיים, בו האב נפגש עם הקטינות אך הן גדלות אצל המבקשים. עוד הומלץ לשנות את שמות הקטינות כך שישאו את שם המשפחה של משפחת האמנה..." מדובר בתרגיל מלוכלך שבו השתמש גם השופט שמואל בוקובסקי. תחילה שלח תינוק לבית שבתאי לוי שם התפתח לא תקין בשלב השני טען כי להורים אין מסוגלות הורית למקרה ספציפי של התפתחות זאת ולכן קבע אימוץ
רובינשטיין השתמש באותו תרגיל מלוכלך וקבע כי התאומות ישארו באומנה דתיה יהודית בעוד האב מוסלמי.
28.10.2015 - אולמי קסליו חדרה - עו"ד יניב מויאל: אם בית המשפט הוא אבא של הילדים - שישלם מזונות! כנס הקואליציה למען הילדים והמשפחה - מדינה ומשפחה - מציאות מול תעמולה בהפקת העיתונאי מוטי לייבל הכנס הופק בגן אירועים קסליו חדרה באדיבות ניסים אנקוה.
אני רוצה לבוא ולדבר קצת על ענווה. מאוד חשוב. אנחנו אזרחים, ומשטרת ישראל, משרד הרווחה ובתי המשפט, נועדו לשרת אותנו. אותנו. אנחנו לא משרתים אותם. הם נועדו למטרה מסוימת, כדי שלנו יהיה יותר קל להיות הורים על ילדינו. מה שהם עושים זה בדיוק הפוך. במקום שהם יתנו לנו כלים להיות הורים יותר טובים, הם חושבים שהם יכולים לשמש תחליף.
משפט שכל הזמן מצטטים לי אותו בפסקי דין "בית המשפט הוא האבא של הילדים". זה משפט מחריד. זה אולי מתאים במדינה טוטליטרית כרוסיה. במדינת ישראל, ההורים הם ההורים של הילדים. לא בית משפט, ואם בית המשפט הוא אבא של הילדים - שישלם מזונות! אם אתם רוצים לקחת את התפקיד של ההורים, אז אולי תתנו לי את מספר הטלפון האישי שלכם, שכל פעם אם תהיה לי איזה בעיה אני אשאל אתכם, אם אני צריך ללכת ימינה או שמאלה.
התופעה הזו שנכנסים לאנשים הבייתה ובמקום בחרדת קודש, לתת להם עדיפות קודם כל לדעתם, פקידת הסעד או שופט במדינת ישראל, שם עצמו במקום ההורים. הוא מחליט מה טוב לילד. לא. הם לא צריכים להחליט מה טוב לילד. אני אבא של הילד ואני אחליט מה טוב בשבילו שזה בתחום הסבירות של הורה סביר. אל תתערב לי בעניינים.
אני רוצה לדבר קצת על נושא של גירושין. בנושא של גירושין יש כמעט שלושה תביעות, שהולכות תמיד ביחד: חלוקת רכוש, משמורת וחלוקת זמנים עם הילדים וכמובן את הגט עצמו.
לחלק רכוש לוקח לרו"ח מתחיל בשנה א', אם אתה נותן לו את כל הפרטים: 10 שעות.
בבית משפט לענייני משפחה: 4 שנים.
מישהו יכול להסביר לי למה? למה זה לא בכלל עניין מינהלתי חלוקת רכוש? באים ממנים רו"ח, לא צריך שופט לא כלום. נותנים לו את הפרטים, הוא מוציא דוח, ככה וככה מתחלק. לא רוצה להגיש תביעה. למה אני צריך לשלם אגרה? אני משלם מסים. אני רוצה לפנות לבית המשפט, למה אני צריך לשלם אגרה? למה אני צריך לשלם ערבון? למה צריך לנהל הליכים שחשובים לילדים שלי בכסף בכלל? למה? עכשיו, אם אין לי כסף, אז מה, אני לא יכול לדאוג לאינטרסים של הילדים שלי? בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות יש לי זכות וחובה לדאוג לצרכים של הילדים שלי. עכשיו, אם השופט טעה ואני צריך לערער, למה אני צריך לשים 20 אלף ש"ח ערבון? למה אני צריך לבקש בקשה לפטור מאגרה?
מדברים על דיני נפשות, אז בדיני נפשות כשמכניסים אדם לכלא, אז ההליכים הם בחינם, אבל כשאבא עלול לאבד את הילדים שלו, לדעתי זה יותר גרוע מכלא, אם אתם שואלים אותי. למה צריך לשלם כסף? אני עובד כל החיים שלי משלם מסים כדי שההליכים האלה יהיו בכסף? בשום פנים ואופן לא. הדרישה היא שבית המשפט לענייני משפחה יהיה חינם. חינם! אתם תשרתו אותי, אני לא צריך לשרת אתכם.
דבר שני, מדברים על חלוקת זמנים עם הילדים, זמני שהות. אנחנו במדינה דמוקרטית, אמור להיות שוויון בין נשים וגברים. כולם רוצים שוויון.
כמה זמן לוקח לחלק שבוע לשניים? אני אגיד לכם כמה זמן: שנתיים וזה עוד לא נגמר. אני אסביר לכם למה. יש פה איזה אבא שעשה הסכם והוא אושר בתוקף של פסק דין שברגע שהם ייפרדו, חלוקת זמני שהות יהיו שווים ומשמורת משותפת. יום אחד החליטה האמא לנסוע לירושלים, לקחה את הילד ובזה זה נגמר. פקידת הסעד קיבלה הוראה מבית המשפט לחלק את זמני השהות שווים. כמה זמן זה לקח? שנתיים. הם עד היום לא מחולקים. בהתחלה אמרו "בהדרגתיות", שהילד יתרגל לאבא. מעניין. הילד יכול להתרגל לגננת, הוא יכול להתרגל למטפלת, אבל האבא, הוא צריך להתרגל דרך מרכז קשר, שעה פה, שעה שם ונראה את התגובות שלו.
מה שקורה כאן, במדינת ישראל, אני לא יודע אם זה רשעות, טמטום או אני לא יודע מה להסביר את זה, אבל יש פה חוסר ענווה. כשבאה פקידת סעד ונכנסת למשפחה וחושבת שהיא יותר טובה מההורים, והיא חושבת שהיא יכולה להגיד להם איך הם צריכים להתנהג, מתי להשכיב אותו לישון, מה הצעצועים שצריכים להיות לו בבית, וזה מוזר. אישה יכולה לקבל את הילד שלה, גם אם היא גרה בביוב, תסלחו לי על הביוב. אני ראיתי תוכנית בטלויזיה שאמא גרה עם שלוש ילדות קטנות, הם גרו באמת כשביוב מתרוצץ להם עד שהם קיבלו דירה של עמידר.
אבל כשאבא רוצה לקבל את הילדים שלו, באה אליו פקידת סעד הביתה, ובודקת לו כמה מטראז' יש, והאם יש חדר והאם יש מספיק צעצועים. אני לא יודע, אני גדלתי בבית שלא היה בו הרבה כסף. היינו חמישה ילדים ב- 48 מטר. מישהו יכול לתאר חמישה ילדים ב- 48 מטר. ככה אני גדלתי. ישנתי בסלון, אבא שלי ואמא שלי בחדר. היה לנו חדר עם הבנות. גדלנו. היום לא. אתה רוצה להתגרש? אתה צריך חוגים. הילדים צריכים חוגים, אתה צריך להשתתף בחצי. בצהרון, מפה ולשם. מזונות הפכו להיות נטל בדרך כלל רק על אחד מההורים וזה בעצם כדי למנוע ממנו להיות הורה, לא בגלל צורך של הילד. ילד יכול לגדול גם בלי חוג. השאלה היא מה עדיף? חוג, או שלאבא יהיה גם אוכל. חוג. הגעתי למסקנה שחוג יותר עדיף.
אין ענווה לא של השופטים. אין ענווה של פקידות הסעד. ועכשיו אתה בא למשטרה. יש לי אבא שיש לו הסדרי ראיה כתובים על ידי השופט. הוא קונה כרטיס טיסה לאילת, קונה חדר לבית מלון וכל הדברים האלה, הוא בא לקבל את הילד שלו ביום שישי, שהוא צריך לקבל אותו והאישה לא רוצה לתת אותו. אז מה אתה עושה? הולך למשטרה. יש הפרת הוראה חוקית. הבעיה היא שבמשטרה הפרת הוראה חוקית עובד רק בכיוון אחד. זה רק שהאבא מפר. כשהאמא מפרה הוראה חוקית: "לך לבית המשפט". אבל יש לי כרטיסי טיסה היום, מה אני עושה, לא טס? "לא. לך לבית משפט".
ואז, יש הליך של שחיקה. בהליך של שחיקה מתמשך שאני לא יודע איך מדינה שמכבדת את עצמה כמעט בכל דבר. ביחסים של בן אדם לאדם אנחנו מפגרים בצורה בלתי רגילה. לא מכבדים את האוטונומיה של בני אדם, לא מכבדים שום דבר. פתאום המדינה היא תחליף להכל.
יש פה עוד איזה אבא שהעלילו עליו. הוא היה צריך לראות את הילדה שלו במרכז קשר, בסופו של דבר הילדה הוצאה בצו חירום, ואחרי שהוצאה בצו חירום, החליטו להעביר אותה לאומנה. למה? כי הוא צריך לעבוד ואין לו מספיק כסף. לאומנה יהיה להם מספיק כסף לתת להם 5,000 ש"ח אבל לאבא לא יתנו 2,000 כדי שהוא יוכל להיות אבא.
למדינה יש הרבה כסף לשלם למרכזי חירום, לפנימיות ולהכל, אבל לתת למשפחה שבדרך כלל הם משפחות שמסתכסכות על עניינים כספיים וכלכליים, הם אלה שמגיעים לבתי המשפט ומהם לוקחים את הילדים, וזה בעיקר סביב הנטל הכלכלי.
המדינה הזו חולה, והיא חולה באנשים שהם פשוט לא חושבים. אני לא צריך לכבד את מערכת המשפט. מערכת המשפט צריכה לכבד אותי. יש בחוק כבוד האדם וחירותו שמטיל חובה על כל רשויות המדינה לכבד אותי, אבל בית המשפט מבקש כבוד ופקידת הסעד מבקשת כבוד והשוטר מבקש כבוד. ואוי ואבוי לך אם לא תתן להם כבוד.
בית המשפט במסורת, מהתחלה של הקמתו, קיבל את כבודו על בסיס פסיקותיו הכנות, הצודקות. ככה בית המשפט מקבל כבוד. לא בכוח דפנה ברק ארז. בזה שתחייבי אותי 15,000 ש"ח שאמרתי משהו על בית המשפט לא תקבלי יותר כבוד, להיפך. פשוט אמרת לי "אנחנו מדינה טוטליטרית ובית המשפט דורש את הכבוד שלו בכך שהוא מעניש אותך אם לא תתן לו. לא בגלל שאני כותב פסק דין צודק, אלא בגלל שאני מחייב את הציבור לכבד את בית המשפט". עם זה יש לי בעיה.
מערכת המשפט לא מתנהלת עם עקרונות ולוקחת אותם עד הסוף. אני אתן לכם דוגמא מאוד פשוטה. יש עיקרון שאומר, הילד הוא ישות משפטית עצמאית והוא יכול לתבוע בשם עצמו. כשהאישה תובעת מזונות, זה לא האישה בעצם תובעת, זה הוא תובע בשם עצמו. הוא תובע את האבא. כולם יודעים שאם יש לי זכות תביעה, אני יכול לוותר עליו. אם מישהו חייב לי כסף, אני לא חייב להשתמש בזכות. אני יכול להגיד שאני לא רוצה לתבוע.
באתי לבית המשפט ואמרתי דבר מאוד פשוט. יש עיקרון הישות המשפטית של הילד. הילד הוא בעל דין עצמאי והוא יכול להחליט, אז בוא ניכנס לנעליו של הילד, ואני שואל אתכם שאלה. כשאמא מרוויחה 20,000 ש"ח כל חודש כעובדת מדינה והאבא מרוויח 6,000 ש"ח והמשמורת משותפת. שניהם חצי-חצי. אז אני שואלת אתכם, אם אתם הייתם הילד והייתם צריכים להיות חצי בבית של אבא וחצי בבית של אמא, לאבא יש 6 ולאמא יש 20, האם הייתם תובעים מזונות? אני בתור ילד, הייתי אומר "מה פתאום".
יש לי זכות כנגד האבא, אני לא אתבע אותה. כשאני אצל האבא, אם הוא ישלם 4 יישאר לו 2, אני אהיה רעב. אז מה השופט אומר לי?: "מה אתה רוצה? אני בסך הכל שופט משפחה, רק מוניתי. יש הלכות". זאת אומרת שגם העקרונות שקיימים במשפט, לא משנה אם זה טובת הילד, כל הדברים האלה הם לא קונסטיננטים וכשמערכת משפט היא לא קונסטיננטית, כשמישהו אחד יכול לעמוד מול שופט אחר באותו יסוד עובדתי, אחד יעמוד מול שופט אחד והשני מול שופט אחר, הם יקבלו תוצאות שונות. מערכת המשפט לא יכולה לתפקד כך. מערכת משפט שיש עקרונות יסוד שלא ניתן לממש אותן היא לא מערכת משפט.
יש פסקי דין יפהפיים שכתבו ומעטרים פסקי בית המשפט העליון על הזכות של ההורה הטבעי שזו זכות יסוד ראשונה במעלה, אבל כשאתה בא לבית המשפט ואומר "זו זכות יסוד שלי", על סמך טענה הכי קטנה, לוקחים לך את הזכות, בלי ראשית ראיה, בלי שום דבר, בשם טובת הילד. אז בשם דברים חיוביים אפשר לייצר עוולות איומות ואנחנו נמצאים פה, ואני רוצה להודות לכל מי שהגיע. אנחנו שנלחמים בקו הראשון בבתי המשפט בשבילכם צריכים את התמיכה שלכם לנו בחזרה, כדי שיהיה לנו יותר כוח. העובדה שאין פה אלף איש מטרידה אותי, אבל כל אחד חשוב ואני מודה לכל אלה שהגיעו. אנחנו צריכים אתכם בכל כינוס, בכל אירוע, בכל מתי שיש. למה? כי ברגע שפוליטיקאי רואה שיש איזה שהוא מאבק חברתי ומגיעים מאה-מאתיים-שלוש מאות איש, כל אחד זה משפיע אחרת, ואדוני הפוליטיקאי יודע איך זה עובד. תראה לי את האנשים - אני אשמע אותך. אם לא תראה לי את האנשים, אני לא אשמע אותך
בית המשפט למשפחה החליט שיפקח בשלוש השנים הקרובות על התנהגותה של העמותה בנוגע לאחד החסויים, לאחר שהתגלו ליקויים חמורים שתוקנו רק בהתערבותה של השופטת אלון
שופטת בית המשפט למשפחה בחיפה, אספרנצה אלון, העמידה את עמותת שפר ל"תקופת מבחן" של שלוש שנים בה ייבחן מדי חצי שנה תםקודה כאפוטרופא לחסוי בן 61, בשל ליקויים משמעותיים שנמצאו בטיפולה באיש בשלב קודם. שפר מציגה את עצמה כגוף האפוטרופסות השני בגודלו בישראל.
החסוי היה בעבר בעל מלטשת יהלומים, אך איבד את רכושו ואת הקשר עם משפחתו, מתגורר במעונית (הוסטל) וסובל בצורה קשה מתוצאותיו של אירוע מוחי בו לקה. עמותת שפר קיבלה במרס 2012 מינוי קבוע כאפוטרופא של האיש, אך בדיקה של שירותי הרווחה - עליה הורתה אלון לאחר שהכנ"ר הודיע שאינה מגישה לו דוחות כספיים כנדרש - העלתה ליקויים קשים, כפי שמתארת אלון:
"נציגי העמותה אינם מכירים באופן אישי את החסוי ואינם מגיעים לבקרו באופן רצוף וישיר, אלא באמצעות הטלפון ו/או ביקור שנעשה אחת לחצי שנה. עוד עולה תהייה באשר להתנהלות הכלכלית של העמותה ביחס לחסוי. העמותה סירבה לממן את השתתפות החסוי, במחיר מסובסד, בטיול יחד עם שאר דיירי ההוסטל. החסוי נאלץ להישאר בהוסטל עם מדריך, בזמן שכל חבריו במערך הדיור יצאו לחופשה".
אלון מינתה לחסוי אפוטרופוס לדין, עו"ד גיא הירש, אשר ייצג את ענייניו בארבעת הדיונים שקיימה בשאלה האם להותיר את שפר בתפקידה. בפברואר השנה דיווחה פקידת הסעד על שיפור ביחסה של העמותה לחסוי, וגם הירש הביע את הדעה לפיה אין מקום להחליף אותה.
בהחלטתה אומרת אלון (17.9.15): "אכן עולה כי העמותה הפיקה לקחים ותיקנה דרכיה, אך יש לזכור כי התיקון נעשה רק בהתערבות בית משפט ובהליך משפטי". לשם הדגשת חשיבות הפיקוח על אפוטרופוסים, היא מזכירה מקרים בהם אפוטרופוסים חטאו לתפקידם, ובראשם המקרה של עו"ד ירדנה נילמן, שגנבה 7 מיליון שקל מחסויים שהיו תחת נאמנותה. לפיכך החליטה אלון, ששפר תעמוד בפיקוח של בית המשפט בשלוש השנים הבאות.
שופטת ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א, שאמרה למתדיינים שהופיעו בפניה כי היא חולה ו"מקווה שאתם תידבקו", הוזמנה לבירור בלשכתה של נשיאת העליון מרים נאור, וזו החליטה לרשום נזיפה בתיקה האישי
שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, שפרה גליק, שאמרה למתדיינים שהופיעו בפניה כי היא חולה, והוסיפה כי "אני מקווה שאתם תידבקו, שיהיה לכם קצת מהנחת שיש לי" - הוזמנה לבירור בלשכתה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, וננזפה (בלבד).
אתמול (ג') הותר לפרסום מכתב ששיגרה נשיאת בית המשפט העליון למנהל בתי המשפט, השופט מיכאל שפיצר, ולנשיא בית משפט השלום בתל-אביב, השופט אביחי דורון, ממנו עולה כי בתגובה לתלונה שהגיעה אליה מבעלת דין שהופיעה בפני גליק, ותלונה נוספת שהגיש חבר הכנסת אילן גילאון כנגד גליק, ביחס להתבטאויות אומללות של השופטת גליק בכמה הליכים שהתנהלו בפניה - החליטה לרשום בתיקה האישי של השופטת נזיפה, ותו לא.
ראשית הפרשה בפברואר השנה, בשעות אחר-הצהריים, אז הונחו על שולחנה של הנשיאה נאור שתי התלונות כנגד השופטת גליק. בעלת הדין התלוננה על כך שבמהלך דיון שהתקיים בפני גליק, אמרה השופטת לבאת-כוחה וליתר הנוכחים באולם כי היא חולה, וכי היא מקווה שגם הם יידבקו. זאת, בעוד שבפרוטוקול הרשמי של הדיון הופיע לבסוף המשפט "אני מקווה שאתם לא תידבקו". לפנייה צורפה הקלטה לא רשמית של הדיון, והדיון הוקלט באופן רשמי גם על-ידי בית המשפט.
בפנייה השנייה ביקש חבר הכנסת גילאון מהנשיאה לבחון את המשך כהונתה של השופטת גליק, על רקע טענות שונות של אותה בעלת הדין שהובאו לידיעתו, בדבר משוא-פנים והתעמרות של השופטת כלפיה.
באותו יום בו הוגשו התלונות לנשיאה, פנה כתב ערוץ 2, גיא פלג, לדוברת מערכת בתי המשפט, עו"ד אילת פילו, בבקשה לתגובת השופטת גליק על הטענה כי אמרה לצדדים כי היא מקווה שהם יידבקו במחלתה - ותגובה כללית נמסרה לו.
בינתיים האזינה נשיאת העליון נאור להקלטת הדיון וגילתה כי השופטת אמרה במהלך הדיון את המשפט "לא, אני מקווה שאתם תידבקו, ושיהיה לכם קצת מהנחת שיש לי". זאת, בעוד שבפרוטוקול הרשמי הופיע, כאמור, המשפט "אני מקווה שאתם לא תידבקו".
לאור זאת הזמינה הנשיאה את השופטת גליק לבירור בלשכתה באפריל השנה, במהלכו טענה גליק כי בפרוטוקול שהועבר אליה להגהה על-ידי החברה שביצעה את ההקלטה הרשמית, הופיע המשפט "אני מקווה שאתם תידבקו", מבלי שהמילה "לא" נזכרה בו, וכיוון שהיא זכרה כי אמרה בדיון שהיא מקווה שבעלי הדין לא יידבקו מהמחלה בה לקתה, הוסיפה השופטת לדבריה את המילה "לא" לפרוטוקול.
התבטאות אומללה
בהמשך לבירור זה החליטה הנשיאה להעביר את הפרשה לבירור נציב תלונות הציבור על שופטים, המשנה לנשיא (בדימוס) פרופ' אליעזר ריבלין, אשר התבקש לבחון בעיקר את רוח הדברים ואת ההקשר בו נאמרה המילה "תידבקו".
הנציב, מצדו, מצא את הטענות כנגד השופטת גליק מוצדקים, וקבע כי התנהלותה בכל הנוגע לתיקון הפרוטוקול הובילה לשינוי מהותי של משמעות הדברים שנאמרו בדיון. התנהלות זהירה ואחראית מצד השופטת, כך קבע הנציב, חייבה אותה להשוות את תמליל חברת ההקלטות להקלטה הרשמית עצמה, ולתת בעניין החלטה נפרדת לאחר קבלת תגובתם של בעלי הדין.
שנית, נקבע כי יש לראות את בקשת הבירור כמוצדקת נוכח ההתבטאות עצמה - אותה הגדיר הנציב "כבלתי מוצלחת".
בנוסף, הנציב מצא פגם בכך שהשופטת גליק לא ציינה בפניי דוברת מערכת בתי המשפט כי קיימת הקלטה רשמית של הדיון, וכי היא זו שהוסיפה מיוזמתה את המילה "לא" לפרוטוקול.
בעקבות זאת שוב זומנה גליק ללשכתה של נשיאת בית המשפט העליון לבירור - ובתגובה אמרה כי היא מקבלת על עצמה לעשות שינוי, וכי תסיק את המסקנות הנדרשות מהתבטאויותיה.
עם זאת, גליק הוסיפה כי היא הייתה חולה ביום הדיון, והדגישה כי ערב הדיון התנהלה מול ביתה הפגנה סוערת וקולנית, בה נשמעו קריאות רמות להתפטרותה וכן דברי גנאי כלפיה. זאת, כחלק ממסע רדיפה שהתנהל נגדה, לדבריה, במשך תקופה ארוכה על-ידי בעלת הדין וגורמים אחרים.
בין לבין, פסלה השופטת גליק את עצמה מלדון בעניינה של בעלת הדין שהתלוננה עליה.
בעקבות הבירור החליטה נשיאת העליון להסתפק ב"מתן אזהרה חמורה" לשופטת גליק, והעברת מכתב המפרט את האירועים לתיקה האישי. "איני רואה מקום לבחון את המשך כהונתה של השופטת, לא הובאה לפני תשתית עובדתית המצדיקה צעד כזה, שאינו מידתי", כתבה נשיאת העליון במכתב.
עוד ציינה הנשיאה במכתבה: "איני מקלה ראש בממצאיו של הנציב. משהתברר לשופטת כי התמליל שנערך על-ידי חברת ההקלטות אינו מדויק, היה עליה לפעול לתיקונו רק בהתאם להוראות הדין. משלא עשתה כן, הוביל הדבר לשינוי מהותי של משמעות הדברים שאמרה.
"תמימת דעים אני עם הנציב כי היה על השופטת להימנע מן ההתבטאות האומללה שהשמיעה כלפי הנוכחים באולם הדיונים. כל שופט מחויב לנהוג ריסון ואיפוק מרביים הן בתוך אולם הדיונים, הן מחוצה לו. לשופטת גליק יש היסטוריה של התבטאויות שראוי היה להימנע מהן. כך גם לא נעלמה מעיניי הביקורת של הנציב ביחס להתנהלות השופטת מול דוברות מערכת בתי המשפט".
ואולם, הוסיפה הנשיאה, "הפגמים עליהם הצביע הנציב, אף שאין להקל בהם ראש, אינם נמנים עם המקרים הנדירים בהם מוצדק לשקול הטלת סנקציה קשה מזו של אזהרה חמורה". ...
הנשיא מציינת כי אין בדברים אלה כדי להצדיק את ההתבטאות עצמה, או את תיקונו של הפרוטוקול שלא בהתאם להוראות החוק, כמו גם את דרך התנהלותה של השופטת גליק מול דוברת מערכת בתי המשפט, אך "עם זאת, יש באמור משום שיקול המשפיע על הראייה הכוללת של האירוע", ועל כן קובעת כי "על יסוד האמור לעיל החלטתי ליתן אזהרה חמורה לשופטת גליק מפני הישנותם של מקרים דומים בעתיד. כולי תקווה שהשופטת גליק תפנים את דברי הביקורת, ותדע לנהוג בעתיד באיפוק".
ואולם, כפי שציינה הנשיאה נאור בעצמה, בהחלטתה בעניינה של גליק, זוהי אינה הפעם הראשונה שבה גליק ננזפת על התבטאויות אומללות. כך למשל, בתלונה ישנה שהתבררה בפני נציב תלונות הציבור על שופטים, טענה עובדת מזכירות בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן כי השופטת גליק התבטאה כלפיה בגסות, ובין היתר קראה לה "טמבלית" ואמרה לה "אל תדברי אליי כמו פרחה". הנציב דאז, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, קבע כי התלונה מוצדקת, והמליץ כי תירשם לה הערה בתיק האישי.
במקרה אחר טענה עורכת דין שהופיעה בפני גליק כי השופטת אמרה לה: "אני אעלה אותך על טיל".
סימן שאלה גדול מרחף מעל גליק
חבר הכנסת אילן גילאון מסר בתגובה להחלטת הנשיאה נאור כי "מתשובתה של השופטת נאור עולה כי נמצאו אי-דיוקים חמורים בפרוטוקול הדיון בו עסקה גליק, וכן כי זו לא הפעם הראשונה בה נמצא דופי בהתבטאויות השופטת. מאז פרסום הפרשה לראשונה, זרמו ללשכתי תלונות רבות אודות השופטת וסגנונה הבוטה, המציירות התנהלות סדרתית.
"טוב עשתה השופטת גליק כשפסלה עצמה מלדון בתיק שבעטיו, בין השאר, הוגשה נגדה התלונה, אך עם זאת - בשל הדברים העולים מן הבדיקה שבוצעה, סימן שאלה גדול מרחף באשר ליכולותיה של השופטת גליק להמשיך ולשפוט בענייני משפחה ובכלל, ולהבטיח יחס הגון עם אנשים וסוגיות משפטיות המגיעים לפתחה.
"בכוונתי להמשיך ולעקוב אחר העניין, ולהביא גם את שאר התלונות שהגיעו ללשכתי לידי נציב תלונות הציבור על שופטים", אמר גילאון.
ערב חדש יולי 2015 - מדובר בצו שהוצא ע"י שופטת בית משפט לענייני משפחה ורד ריקנטי רוסהר לעצור ילד באזיקים ולשלוח אותו לבית חולים רמב"ם לטיפול כימותרפי בכפייה, למרות שברור לכל כי טיפול בכפייה נועד לכישלון. התנהלות לקויה וכפייתית זאת של השופטת ורד ריקנטי רוסהר ורשויות הרווחה הובילו לטשטוש מי הורי הילד משפחתו וקרוביו בעיני המטפלים: ההורים, האפוטרופסים והרווחה, ולכשלון הטיפול בילד.
לפני כשנה הכריע בית המשפט בטבריה והורה לנער לעבור טיפולים בניגוד לרצונו ולרצון הוריו. הבוקר הוציא האפוטרופוס שמונה לפיקוח על ביצוע הטיפול צו להבאת הנער לבית החולים כשהוא אזוק אחרי שברח מהמקום. עורך הדין של המשטרה ערער על ההחלטה. בית החולים: "האחריות להמשך הטיפול היא של ההורים"
צילום: בית חולים רמב"ם (ארכיון)
צו הבאה הוצא הבוקר (חמישי) נגד נער בן 15 שברח מבית החולים בו הוא מקבל טיפולים כימותרפיים וטיפולי קרינה בהוראת בית משפט - בניגוד לרצונו ולרצון משפחתו. האפטרופוס שמונה על ידי בית המשפט כדי לוודא שהטיפולים מתקיימים הוציא צו המורה למשטרה להביא את הילד כשהוא אזוק בחזרה לבית החולים להמשך הטיפול.
הנער ברח אתמול מבית החולים רמב"ם בחיפה אחרי שהובא לקבל טיפולים שנועדו לטפל במחלת הסרטן שהתגלתה בגופו. כבר שנה שהוא מסרב לקבל את הטיפולים ואמש הוא ברח מבית החולים והוא שוהה עם בני משפחתו בצפון.
לאחר בריחתו פנה האפוטרופוס לבית המשפט להוצאת הצו להחזרתו לטיפול בהקדם האפשרי. עו"ד אפרים דימרי המייצג את המשפחה מסר שהוא "פונה לבית המשפט המחוזי בערעור על ההחלטה לכפות על הילד טיפולים".
הנער שברח מבית החולים
בית החולים: "לא יכולים למנוע בכוח את יציאתו"
עו"ד אפרים דמרי - צילום: יח"צ
"בית החולים מטפל בנער כבר למעלה משנה על מנת להציל את חייו - כולל פניות חוזרות לרשויות הרווחה ובית המשפט. מדובר בנער החולה במחלה אונקולוגית ברת טיפול - בתנאי שהמשפחה תשתף פעולה ותביא את הקטין לטיפולים", נמסר מבית החולים רמב"ם.
עוד נמסר: "מכיוון שגם הורי הנער, המשמשים אפוטרופוסים על פי דין, וגם הנער עצמו לא משתפים פעולה עם הצוות הרפואי, ונשמעים לעצתם הבלתי מקצועית של גורמים אחרים, התערבו רשויות הרווחה והחוק, ובצו בית משפט חוייבה משפחתו להביאו לטיפול. בית חולים אינו בית מעצר. האחריות על השהיה של קטין בבית חולים לקבל טיפולים היא של הוריו. כל זמן שבית משפט לא הורה למשטרה לוודא שמטופל נשאר באשפוז, אין לנו אין שום אפשרות למנוע בכוח יציאה מבית החולים של נער שנמצא בהשגחת הוריו".
בית המשפט קבע: "תועלת הטיפול גוברת על הסיכונים"
הנער חלה בלוקמיה לימפטית לפני כחמש שנים והבריא לאחר שקיבל טיפול כימותרפי. עם זאת, בשנה שעברה אובחנה הישנות של המחלה והוא נותח לכריתת הגידול. לדברי הרופאים שמטפלים בנער, הוא זקוק לטיפולים כימותרפיים והקרנות.
אלא שהוריו של הנער סירבו לתוכנית הטיפול שהציע צוות בית החולים. גם הנער סירב לקבל את הטיפול הרפואי. ההורים סיפרו שהתייעצו עם רב שהורה להם להימנע ממתן הטיפול. עוד טענו ההורים כי לאחר הסרת הגידול מגופו של בנם, תוצאות הבדיקות שנערכו לו הן תקינות.
אלא שבית המשפט לענייני משפחה בטבריה קיבל את עמדת המדינה והורה לנער לקבל את הטיפולים בניגוד לרצונו ולרצון הוריו. בהחלטתה כתבה השופטת ורד ריקנטי-רוסהר ש"הטיפול הכימותרפי דרוש לשם שלמות גופו של הקטין והתועלת מנקיטה מיידית בטיפול עולה לאין שיעור על הסיכונים הכרוכים בה".
המקרה שהשאיר את שופט ביהמ"ש לענייני משפחה חסר מילים
לפני פחות משנתיים סערה המדינה סביב פרשת אימוצו של ילד, אשר נולד לאם חולת נפש ממוצא אתיופי, על-ידי משפחה לבנה, בניגוד לרצון אימו ומשפחתה לגדלו בקרב המשפחה המורחבת והקהילה.
לא הייתה מחלוקת כי בתיק זה נגרמו מחדלים רבים על-ידי הרשויות השונות, ובתוכן רשויות הרווחה, אשר לא זאת בלבד שהעבירו את הילד האתיופי למשפחת אומנה לבנה, אלא שאף הבטיחו למשפחת האומנה כי הילד יאומץ על-ידה בסופו של ההליך.
באותו מקרה, על אף שבית המשפט העליון הגיע למסקנה כי היה מן הראוי לאפשר למשפחת האם לגדל את הילד - מאחר שההתנהלות המשפטית נמשכה שנים, הוא נאלץ להכריע כי מאוחר מדי לעשות את המעבר כעת.
ככל הנראה לא הופקו הרבה לקחים מפרשה זאת, שכן עתה ניצב בפני בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מקרה דומה, אשר עליו אמר בית המשפט כעת: "נער הייתי וגם זקנתי, ולא זכור לבית משפט זה שטיפל במקרה כזה שבו ההתרשמות היא, למרבה הצער, של שימוש לרעה בכוח שלטוני ופגיעה בזכויות יסוד הן של האב והן של הקטינה. הרושם של בית המשפט מההתנהלות הכוללת של שירותי הרווחה בתיק דנן אינו פשוט".
מדובר בילדה בת ארבע וחצי, שנולדה לאם יהודייה הסובלת ממחלת נפש, ואב מוסלמי, שהיה באותה עת תושב זר. אין מחלוקת כי בשל מצבה הנפשי האם אינה מסוגלת לגדל את הילדה, אך הן האם והן האב ביקשו שהאב יהיה זה שיגדל את הילדה.
האב נישא בינתיים לאישה אחרת, יהודייה אף היא, נולד גם להם ילד משותף, וכאמור האב והאם מעוניינים שהילדה תגדל במסגרת המשפחתית החדשה שהקים האב.
רשויות הרווחה היו ערות לבעיות הנפשיות של האם עוד בהיותה בהריון, וסימנו לעצמם כי תידרש התערבותם עם הלידה, אך בה-בעת התעלמו מקיומו של האב, לא בדקו את יכולתו לגדל את הילדה, וכתוצאה מכך אף לא בנו לפני הלידה תוכנית עזרה וסיוע, שתאפשר לאב לקבל את הילדה לרשותו.
מיד לאחר היוולדה לקחו רשויות הרווחה את הילדה מידי הוריה, לאור חוות-דעת העובדת הסוציאלית בבית-החולים, לפיה הם נראים לה "קצת לא מחוברים לקרקע" (ציטוט מדויק). כמקובל במקרים כאלה, רשויות הרווחה קיבלו היתר להעביר את התינוקת למשפחת אומנת חירום.
האב ביקר את התינוקת בבית-החולים מדי יום עד ללקיחתה למשפחת האומנה, ולאחר מכן ולאורך כל השנים קיים עימה בעקביות הסדרי ראייה קבועים, במסגרתם הוא לוקח אליו את הילדה מדי שבוע למספר שעות, בעודו ממשיך לנהל מאבק משפטי מפרך מאד כנגד רשויות הרווחה, הטוענות כי יש למסור את הילדה לאימוץ.
בכל אותה עת נאמר לאב כי שהותה של הילדה במשפחת אומנת החירום הוא סידור זמני, כדי לאפשר לו התארגנות וכדי לבחון את מסוגלותו לגדלה.
בדיעבד מתברר כי כבר בשלב לקיחתה מבית-החולים ובניגוד לחוק העבירו רשויות הרווחה את הילדה למשפחה עם אופק אימוץ במקום לאומנת חירום, מבלי ליידע את בית המשפט ולבקש את אישורו לכך.
עובדה זאת התגלתה לבית המשפט רק לאחר שנתיים וחצי של הליכים, כשהילדה כבר התרגלה לראות במשפחת האומנה את משפחתה האמיתית.
מסקנתו החמורה של בית המשפט היא שהילדה למעשה "סומנה" על-ידי רשויות הרווחה מלכתחילה כמיועדת לאימוץ, וכך במקום לעבוד בכדי לסייע לאב לקבל את ביתו לידיו באופן שיוכל לגדלה באופן המוצלח ביותר - הן לא חסכו מאמצים לפסול את כשירותו של האב, ונתנו את הסיוע שהיו אמורים לתת לאב דווקא למשפחת האומנה.
שיאה של קהות-החושים הופגנה כאשר רשויות הרווחה בחרו כמשפחת האומנה עם אופק האימוץ דווקא במשפחה יהודית דתית, בעוד שהילדה הייתה אמורה לגדול אצל האב המוסלמי.
חשוב לזכור כי בעוד שבעיננו הילדה יהודייה, הדת המוסלמית קובעת את ההשתייכות הדתית על-פי האב, ולכן הילדה שייכת בעצם לשתי הדתות.
למרבה האירוניה, רשויות הרווחה ניסו לעשות שימוש במחדלן זה כדי לטעון כי הפער שהן עצמן יצרו בין אורח החיים היהודי הדתי אליו מורגלת כעת הילדה, לבין אורח חיי האב המוסלמי, הוא אחד הנימוקים כנגד מסירתה כעת לידי אביה.
פסק הדין מתפרש על-פני 66 עמודים, וקצרה היריעה מלפרט את ההתנהלות החמורה של רשויות הרווחה, החל מהעלמת ראיות מבית המשפט ועד לשינוי שמה של הקטינה.
נוכח המצב המצער שבו הילדה כבר בת ארבע וחצי, ותינזק נפשית מעקירתה כעת ממשפחת האומנה אליה הורגלה, ומאידך מסקנתו של בית המשפט שהילדה צריכה לגדול אצל אביה הביולוגי - האב הסכים לפתרון ביניים במסגרתו הילדה תשאר במשפחת האומנה אך ללא אימוץ, ותקיים עימו הסדרי ראייה וקשר רציף. הן למשפחת האומנה והן לאב תהיה אפוטרופסות על הקטינה.
ואנו נותרים שוב עם השאלה, מה המשמעות המעשית של פסק דין חמור כזה מבחינת הרשויות? האם משרד הרווחה יקים ועדה לבדיקת המחדלים החמורים? האם יוסקו מסקנות אישיות כלפי מי שהיו מעורבים בתיק - או שבעוד שנתיים ייכתב שוב מאמר על מקרה אימוץ חדש שהתגלה כ"חטיפה" על-ידי הרשויות?
שופטת ביהמ"ש למשפחה בפ"ת, מרים קראוס, סירבה לתעד בפרוטוקול דברים שאמרה בדיון שהתקיים בפניה, ובין היתר הצעת פשרה וביקורת שהטיחה בעו"ד, ובהמשך אף תיעדה בפרוטוקול דברים שונים מאלה שאמרה החלטת הנציב - קובץ PDF
שופטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה, מרים קראוס, סירבה לתעד בפרוטוקול דברים שאמרה במהלך דיון שהתקיים בפניה, ובין היתר הצעת פשרה וביקורת שהטיחה בעורך דין בדיון, ובהמשך אף תיעדה בפרוטוקול דברים שונים מאלה שאמרה. זאת, בניגוד לחוק - כך קבע לאחרונה נציב תלונות הציבור על שופטים, שופט העליון בדימוס פרופ' אליעזר ריבלין.
נמצא כי במסגרת דיונים בין בני זוג על משמורת בתם, הציעה קראוס לאם לוותר על מזונות הבת בתמורה לקבלת המשמורת, אך לא ציינה הצעה זו בפרוטוקול, ותחת זאת הכתיבה לקלדנית שהיא מצפה מן האם להגיש הצעה להסדר בנושא המזונות. בהמשך, לבקשת אחד מעורכי הדין לתקן את הפרוטוקול, תיעדה קראוס את הצעתה.
ההחלטה ניתנה במסגרת דיון בתלונות שהגישה כנגד קראוס אם המנהלת בפניה הליכים משפטיים מול בעלה, בנוגע למשמורת על בתם. מדובר במספר תיקים המתנהלים בפני קראוס, ובהם תביעת הבעל להחזרת "קטין חטוף", בתו הקטינה המתגוררת עם האם בארה"ב, למרות שהאב הוא המשמורן; והתיק השני - תביעת הבת לקביעת החזקתה הזמנית בידי אמה (המתלוננת), סבתא או דודתה.
בתלונה שהגישה האם כנגד קראוס, נטען כי באחד הדיונים שהתקיימו בתיק השמיטה השופטת מן הפרוטוקול חלקים נרחבים, בהם אמרה לה כי היא מצפה ממנה לוותר על מזונות הקטינה.
לטענת האם המתלוננת, האמירה המדויקת של השופטת הייתה: "אני מנסה להוציא הסכמה בנושא של המזונות, נראה לי ויתור על המזונות כמובן וערבויות לשם הטסתה של הילדה לישראל פעמיים בשנה, ואני רוצה שגם האב פעמיים בשנה ייסע למיאמי, על חשבון האמא, והיא תשלם כל פעם 3,000 דולר פעמיים בשנה".
לטענת האם, למרות שבא-כוחה של הקטינה עמד על כך שהדברים יירשמו בפרוטוקול, סירבה לכך השופטת, ובשלב מאוחר יותר אף הקריאה לקלדנית גרסה אחרת, כזו שלא עולה ממנה כי היא מצפה מהמתלוננת לוותר על מזונות הקטינה.
האם המתלוננת טענה עוד כי במהלך הדיון התבטאה השופטת בזלזול כלפי בא-כוח הקטינה ומתחה ביקורת על כך שהחליט לייצג קטינה בבית המשפט, אולם גם הפעם לא נרשמו הדברים בפרוטוקול.
לדברי המתלוננת, האמירה של השופטת בעניין זה הייתה: "זה פשוט לא יאומן, הילדה הייתה צריכה להיפתח גם בפניך? לא מספיק היא הייתה צריכה להיפתח בפני כל-כך הרבה אנשים? זה פשוט, הייתי אומרת, מי שמך להתערב בעניינים האלה? למה שהילדה לא תראה עכשיו את העורך דין של האבא? שהאבא יקח עורך דין ויפגוש אותו שם עם הילדה. שני עורכי דין. אדוני מסכים שהילדה תיפגש עם שני עורכי דין מטעם האבא?".
עוד לטענת המתלוננת, הדברים נאמרו למרות שהבעל מייצג את עצמו ואינו מיוצג כלל בידי עורך דין, ולמרות שבא-כוח הקטינה ייצג את הקטינה בלבד ולא את המתלוננת.
בתגובתה לתלונה מסרה השופטת קראוס כי מבחינה טכנית לא ניתן לרשום בפרוטוקול את כל הדברים הנאמרים במהלך הדיון, ולכן ניתנת לצד המעוניין אפשרות להזמין הקלטה על חשבונו.
השופטת הוסיפה כי לפי תקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט, במסגרת קדם-המשפט, לקיים ישיבה להצעת הסדר פשרה, וכך היא עשתה.
עוד ציינה השופטת כי היא אינה נוהגת להתבטא בזלזול כלפי עורך דין או מאן דהוא. עם זאת, היא הביעה את מורת-רוחה מכך שבאי-כוח הקטינה ראו לעצמם חירות להיפגש עם קטינה בת 11 במצב משבר.
בסופו של יום קבע בית המשפט המחוזי כי פגישותיו של בא-כוח הקטינה עמה ייעשו בנוכחות פקידת הסעד בלבד, כי שיחות הטלפון שלו עמה יהיו אף הן בנוכחות פקידת הסעד, וכי הוא או כל עורך דין אחר מנוע מליצור קשר עם הקטינה שלא בנוכחותה ובהסכמתה של פקידת הסעד.
לבסוף ציינה השופטת כי נושא הגירת קטינה הוא משמעותי, סבוך ומעורר מתח רב. כשבוע לאחר הדיון בתיק הוחלט כי בשלב זה לא תותר הגירה. בינתיים הגיעו הצדדים להסכם בעניין הגירה, אשר קיבל תוקף של פסק דין.
בא-כוח הקטינה מסר בתגובתו לתלונה כי משרדו מייצג את הקטינה בתביעה עצמאית מטעמה. במסגרת התביעה עתרה הקטינה לקביעת מקום מגוריה אצל אימה, המתלוננת, המתגוררת בארצות-הברית. לדבריו, הוא מופיע תדיר בפני השופטת ואינו חפץ כי בית המשפט ייטור לו טינה, או כי בתיקים אחרים, בהם הוא מייצג לקוחות אחרים, הם יחושו שלא בנוח מול בית המשפט. לפיכך הוא ציין כי הוא מעדיף שלא להביע עמדתו אלא רק לצרף בקשות ופרוטוקולים המשקפים את אשר אירע.
בהחלטת בית המשפט בדיון נשוא התלונה נאמר כי המתלוננת תגיש תצהיר מטעם בעלה, בו ייאמר כי הוא מוכן ומעונין לקבל את הקטינה, וכן "תציע הסדר באשר למזונות הקטינה".
לעומת זאת, בפרוטוקול הדיון נרשם, מפיו של בא-כוח הקטינה, כי בפתח הדיון הציע בית המשפט הצעה לפיה כתנאי לנסיעה, תשלם המתלוננת סכום של 6,000 דולר לשנה לאב, ותוותר על מזונות הקטינה.
בא-כוח הקטינה הביע בדיון את דעתו כי "בית המשפט בא עם עמדה", ולתחושתו השופטת מתייחסת לבאי-כוח הקטינה "כביכול אנו עורכי דין מטעם האם (המתלוננת), והיא (הקטינה) צריכה להיפגש עם שניים ולא אחד מטעם האב".
לאחר הדיון הגיש בא-כוח הקטינה בקשה לתיקון פרוטוקול, באופן שישקף לאשורו את אשר אירע בדיון. בהחלטת בית המשפט בבקשה לתיקון פרוטוקול נאמר, בין היתר: "הפרוטוקול מתחיל בכך שהאב מתנגד להצעת בית המשפט, שאכן נרשמה בהמשך בהחלטתי ואינה זהה מילה במילה להצעתי. אכן, הצעתי שהאם תשקול ויתור על מזונות הקטינה, אם וכאשר תעבור הבת להתגורר עם האם בארה"ב".
בהחלטתו ציין הנציב ריבלין כי אין חולק כי השופטת הציעה בפתח הדיון הצעת פשרה, לפיה המתלוננת תוותר על מזונות הקטינה בתמורה להעברת המשמורת על הקטינה אליה; ואין גם חולק כי הצעה זו לא נרשמה בפרוטוקול, ותחתיה נרשם מפי השופטת בהחלטתה כי המתלוננת "תציע הסדר באשר למזונות". השופטת אישרה כי זו הייתה הצעתה, והדברים אף תוקנו במסגרת בקשה לתיקון פרוטוקול שהגיש בא-כוח הקטינה.
ריבלין ציין עוד כי טענת המתלוננת כי השופטת התרעמה על בא-כוחה אושרה אף היא על-ידי השופטת בתגובתה. גם טענתה כי השופטת העלתה את האפשרות כי הבעל יבקש שהקטינה תיפגש עם באי-כוחו, הגם שבאותה עת לא היה מיוצג, נתמכה בדברי בא-כוח הקטינה בפרוטוקול הדיון.
לכן, בנסיבות אלה, מצא ריבלין את התלונה כנגד קראוס מוצדקת, וקבע: "בלי שאביע עמדתי על סמכות בית המשפט להציע את הצעת הפשרה האמורה ועל המידה שבה מתיישבת ההצעה עם תקנת הציבור, אם בכלל, אין ספק כי ההצעה הייתה צריכה להופיע בפרוטוקול הדיון, ולא היה מקום לסירובו של בית המשפט לבקשת בא-כוח הקטינה לרשום את ההצעה בפרוטוקול. לעניין זה, מחובתו של בית המשפט לתעד בפרוטוקול את עיקרי הדברים שנאמרו בדיון. וכאשר מדובר בעניין שהוא עיקרי בדיון, כמו הצעת הפשרה האמורה, אין בית המשפט יכול לפטור עצמו מחובתו באמירה שהצדדים רשאים להזמין הקלטה על חשבונם. הוא הדין בדברים שנאמרו על-ידי השופטת לבאי-כוח הקטינה".
עוד הוסיף ריבלין כי "אין ספק כי בית המשפט רשאי היה להביע את דעתו על ייצוג הקטינה בתביעה נפרדת מטעמה, אולם התרשמתי כי לשון הביקורת חרגה מן הראוי בנסיבות העניין. זאת ועוד, בין הבעת אי-נחת מייצוג הקטינה ועד להעלאת תרחישים שאינם מעוגנים במציאות, כמו פגישת הקטינה עם באי-כוח הבעל אשר לא היה מיוצג כלל - רב המרחק". מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה: "מערכת בתי המשפט איננה מגיבה על החלטות של נציב תלונות הציבור על שופטים".
שופטת ביהמ"ש למשפחה בפ"ת, מרים קראוס, סירבה לתעד בפרוטוקול דברים שאמרה בדיון שהתקיים בפניה, ובין היתר הצעת פשרה וביקורת שהטיחה בעו"ד, ובהמשך אף תיעדה בפרוטוקול דברים שונים מאלה שאמרה החלטת הנציב - קובץ PDF
שופטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה, מרים קראוס, סירבה לתעד בפרוטוקול דברים שאמרה במהלך דיון שהתקיים בפניה, ובין היתר הצעת פשרה וביקורת שהטיחה בעורך דין בדיון, ובהמשך אף תיעדה בפרוטוקול דברים שונים מאלה שאמרה. זאת, בניגוד לחוק - כך קבע לאחרונה נציב תלונות הציבור על שופטים, שופט העליון בדימוס פרופ' אליעזר ריבלין.
נמצא כי במסגרת דיונים בין בני זוג על משמורת בתם, הציעה קראוס לאם לוותר על מזונות הבת בתמורה לקבלת המשמורת, אך לא ציינה הצעה זו בפרוטוקול, ותחת זאת הכתיבה לקלדנית שהיא מצפה מן האם להגיש הצעה להסדר בנושא המזונות. בהמשך, לבקשת אחד מעורכי הדין לתקן את הפרוטוקול, תיעדה קראוס את הצעתה.
ההחלטה ניתנה במסגרת דיון בתלונות שהגישה כנגד קראוס אם המנהלת בפניה הליכים משפטיים מול בעלה, בנוגע למשמורת על בתם. מדובר במספר תיקים המתנהלים בפני קראוס, ובהם תביעת הבעל להחזרת "קטין חטוף", בתו הקטינה המתגוררת עם האם בארה"ב, למרות שהאב הוא המשמורן; והתיק השני - תביעת הבת לקביעת החזקתה הזמנית בידי אמה (המתלוננת), סבתא או דודתה.
בתלונה שהגישה האם כנגד קראוס, נטען כי באחד הדיונים שהתקיימו בתיק השמיטה השופטת מן הפרוטוקול חלקים נרחבים, בהם אמרה לה כי היא מצפה ממנה לוותר על מזונות הקטינה.
לטענת האם המתלוננת, האמירה המדויקת של השופטת הייתה: "אני מנסה להוציא הסכמה בנושא של המזונות, נראה לי ויתור על המזונות כמובן וערבויות לשם הטסתה של הילדה לישראל פעמיים בשנה, ואני רוצה שגם האב פעמיים בשנה ייסע למיאמי, על חשבון האמא, והיא תשלם כל פעם 3,000 דולר פעמיים בשנה".
לטענת האם, למרות שבא-כוחה של הקטינה עמד על כך שהדברים יירשמו בפרוטוקול, סירבה לכך השופטת, ובשלב מאוחר יותר אף הקריאה לקלדנית גרסה אחרת, כזו שלא עולה ממנה כי היא מצפה מהמתלוננת לוותר על מזונות הקטינה.
האם המתלוננת טענה עוד כי במהלך הדיון התבטאה השופטת בזלזול כלפי בא-כוח הקטינה ומתחה ביקורת על כך שהחליט לייצג קטינה בבית המשפט, אולם גם הפעם לא נרשמו הדברים בפרוטוקול.
לדברי המתלוננת, האמירה של השופטת בעניין זה הייתה: "זה פשוט לא יאומן, הילדה הייתה צריכה להיפתח גם בפניך? לא מספיק היא הייתה צריכה להיפתח בפני כל-כך הרבה אנשים? זה פשוט, הייתי אומרת, מי שמך להתערב בעניינים האלה? למה שהילדה לא תראה עכשיו את העורך דין של האבא? שהאבא יקח עורך דין ויפגוש אותו שם עם הילדה. שני עורכי דין. אדוני מסכים שהילדה תיפגש עם שני עורכי דין מטעם האבא?".
עוד לטענת המתלוננת, הדברים נאמרו למרות שהבעל מייצג את עצמו ואינו מיוצג כלל בידי עורך דין, ולמרות שבא-כוח הקטינה ייצג את הקטינה בלבד ולא את המתלוננת.
בתגובתה לתלונה מסרה השופטת קראוס כי מבחינה טכנית לא ניתן לרשום בפרוטוקול את כל הדברים הנאמרים במהלך הדיון, ולכן ניתנת לצד המעוניין אפשרות להזמין הקלטה על חשבונו.
השופטת הוסיפה כי לפי תקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט, במסגרת קדם-המשפט, לקיים ישיבה להצעת הסדר פשרה, וכך היא עשתה.
עוד ציינה השופטת כי היא אינה נוהגת להתבטא בזלזול כלפי עורך דין או מאן דהוא. עם זאת, היא הביעה את מורת-רוחה מכך שבאי-כוח הקטינה ראו לעצמם חירות להיפגש עם קטינה בת 11 במצב משבר.
בסופו של יום קבע בית המשפט המחוזי כי פגישותיו של בא-כוח הקטינה עמה ייעשו בנוכחות פקידת הסעד בלבד, כי שיחות הטלפון שלו עמה יהיו אף הן בנוכחות פקידת הסעד, וכי הוא או כל עורך דין אחר מנוע מליצור קשר עם הקטינה שלא בנוכחותה ובהסכמתה של פקידת הסעד.
לבסוף ציינה השופטת כי נושא הגירת קטינה הוא משמעותי, סבוך ומעורר מתח רב. כשבוע לאחר הדיון בתיק הוחלט כי בשלב זה לא תותר הגירה. בינתיים הגיעו הצדדים להסכם בעניין הגירה, אשר קיבל תוקף של פסק דין.
בא-כוח הקטינה מסר בתגובתו לתלונה כי משרדו מייצג את הקטינה בתביעה עצמאית מטעמה. במסגרת התביעה עתרה הקטינה לקביעת מקום מגוריה אצל אימה, המתלוננת, המתגוררת בארצות-הברית. לדבריו, הוא מופיע תדיר בפני השופטת ואינו חפץ כי בית המשפט ייטור לו טינה, או כי בתיקים אחרים, בהם הוא מייצג לקוחות אחרים, הם יחושו שלא בנוח מול בית המשפט. לפיכך הוא ציין כי הוא מעדיף שלא להביע עמדתו אלא רק לצרף בקשות ופרוטוקולים המשקפים את אשר אירע.
בהחלטת בית המשפט בדיון נשוא התלונה נאמר כי המתלוננת תגיש תצהיר מטעם בעלה, בו ייאמר כי הוא מוכן ומעונין לקבל את הקטינה, וכן "תציע הסדר באשר למזונות הקטינה".
לעומת זאת, בפרוטוקול הדיון נרשם, מפיו של בא-כוח הקטינה, כי בפתח הדיון הציע בית המשפט הצעה לפיה כתנאי לנסיעה, תשלם המתלוננת סכום של 6,000 דולר לשנה לאב, ותוותר על מזונות הקטינה.
בא-כוח הקטינה הביע בדיון את דעתו כי "בית המשפט בא עם עמדה", ולתחושתו השופטת מתייחסת לבאי-כוח הקטינה "כביכול אנו עורכי דין מטעם האם (המתלוננת), והיא (הקטינה) צריכה להיפגש עם שניים ולא אחד מטעם האב".
לאחר הדיון הגיש בא-כוח הקטינה בקשה לתיקון פרוטוקול, באופן שישקף לאשורו את אשר אירע בדיון. בהחלטת בית המשפט בבקשה לתיקון פרוטוקול נאמר, בין היתר: "הפרוטוקול מתחיל בכך שהאב מתנגד להצעת בית המשפט, שאכן נרשמה בהמשך בהחלטתי ואינה זהה מילה במילה להצעתי. אכן, הצעתי שהאם תשקול ויתור על מזונות הקטינה, אם וכאשר תעבור הבת להתגורר עם האם בארה"ב".
בהחלטתו ציין הנציב ריבלין כי אין חולק כי השופטת הציעה בפתח הדיון הצעת פשרה, לפיה המתלוננת תוותר על מזונות הקטינה בתמורה להעברת המשמורת על הקטינה אליה; ואין גם חולק כי הצעה זו לא נרשמה בפרוטוקול, ותחתיה נרשם מפי השופטת בהחלטתה כי המתלוננת "תציע הסדר באשר למזונות". השופטת אישרה כי זו הייתה הצעתה, והדברים אף תוקנו במסגרת בקשה לתיקון פרוטוקול שהגיש בא-כוח הקטינה.
ריבלין ציין עוד כי טענת המתלוננת כי השופטת התרעמה על בא-כוחה אושרה אף היא על-ידי השופטת בתגובתה. גם טענתה כי השופטת העלתה את האפשרות כי הבעל יבקש שהקטינה תיפגש עם באי-כוחו, הגם שבאותה עת לא היה מיוצג, נתמכה בדברי בא-כוח הקטינה בפרוטוקול הדיון.
לכן, בנסיבות אלה, מצא ריבלין את התלונה כנגד קראוס מוצדקת, וקבע: "בלי שאביע עמדתי על סמכות בית המשפט להציע את הצעת הפשרה האמורה ועל המידה שבה מתיישבת ההצעה עם תקנת הציבור, אם בכלל, אין ספק כי ההצעה הייתה צריכה להופיע בפרוטוקול הדיון, ולא היה מקום לסירובו של בית המשפט לבקשת בא-כוח הקטינה לרשום את ההצעה בפרוטוקול. לעניין זה, מחובתו של בית המשפט לתעד בפרוטוקול את עיקרי הדברים שנאמרו בדיון. וכאשר מדובר בעניין שהוא עיקרי בדיון, כמו הצעת הפשרה האמורה, אין בית המשפט יכול לפטור עצמו מחובתו באמירה שהצדדים רשאים להזמין הקלטה על חשבונם. הוא הדין בדברים שנאמרו על-ידי השופטת לבאי-כוח הקטינה".
עוד הוסיף ריבלין כי "אין ספק כי בית המשפט רשאי היה להביע את דעתו על ייצוג הקטינה בתביעה נפרדת מטעמה, אולם התרשמתי כי לשון הביקורת חרגה מן הראוי בנסיבות העניין. זאת ועוד, בין הבעת אי-נחת מייצוג הקטינה ועד להעלאת תרחישים שאינם מעוגנים במציאות, כמו פגישת הקטינה עם באי-כוח הבעל אשר לא היה מיוצג כלל - רב המרחק". מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה: "מערכת בתי המשפט איננה מגיבה על החלטות של נציב תלונות הציבור על שופטים".
