מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים - מתן חצרוני, כתב חדשות 2 באינטרנט | חדשות 2 | פורסם 11/10/15 פשעי לשכת הרווחה בת ים - מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים בעקבות פוסט עם תמונות שפרסם פעיל חברתי מבת ים, עשרות אנשים בהם שוטרים, חיילים ועוד מתנדבים שיפצו דירה מוזנחת של אישה חולה ופגועת ראייה בת 78. במקום היו עכברושים, רהיטים שחורים מטינופת, וריח צחנה. "הבת שלי נכנסה ובכתה בחוץ אחרי מה שראתה", סיפרה אחת המתנדבות. כך זה נראה – לפני ואחרי
עכברושים בכל מקום, בגדים ספוגים בצואה, ריח צחנה, מיטה שחורה מלכלוך וקירות מטונפים. למראות והריחות הקשים האלה נחשפה נציגה של הביטוח הלאומי בביתה של פנסיונרית חולה ופגועת ראייה בת 78 שמתגוררת בבניין מגורים בבת ים. על המקרה הקשה סיפרה הנציגה לפעיל החברתי ירון לוי, תושב העיר, שהזדעזע והרים את הכפפה.
לפני ראש השנה ביקרה בדירה המוזנחת עליזה בשן, שמבצעת הערכות תלות מטעם הביטוח לאומי, זאת לאחר שבנה של האישה צלצל לביטוח הלאומי וביקש סיוע. "לא תיארתי לעצמי מה אני הולכת לראות שם, פתחתי את הדלת וחשכו עיני", העידה. "אני נתקלת בהזנחה, אבל במקרה כזה לא נתקלתי כל החיים שלי. הזדעזעתי, בשלב מסוים ראיתי חולדה ענקית ולא יכולתי להישאר שם".
מיד לאחר מכן היא שיגרה מכתב בהול לביטוח הלאומי והעבירה את הדוח. בין היתר, היא יצרה קשר עם ירון לוי.
כשהגיע ירון לבית הוא ניסה לדבר עם האישה. "אני רק רוצה שירססו נגד העכברושים", אמרה לו. הוא התקשה להאמין שכך היא חיה, יצר קשר עם בנה והחליט לעשות הכול כדי לשפר את תנאי המגורים שלה.
סטטוס שפרסם בסוף החודש שעבר בפייסבוק, עם התמונות המזוויעות זכה לשיתופים רבים, וזעזוע. שוטרים, חיילים, מבוגרים, צעירים, חברות ואישי ציבור נרתמו למען המטרה. תוך עשרה ימים ספורים והרבה מאוד עבודה של אנשים טובים ובהתנדבות - הכל השתנה.
בין היתר נתרם עבורה מטבח חדש, חברת ניקיון הגיעה לעשות פוליש ברצפה, שוטרים ושוטרות מתחנת דיזנגוף הגיעו לצבוע את הבית, וכך גם צעירי "יש עתיד". מתנדבים נוספים רכשו לה בגדים, תמרוקים ומוצרי מזון.
"זו אישה פגועה נפשית ועם לקות ראייה, והיא חיה ככה כבר שנים מביטוח לאומי. לא הגיוני שככה היא חיה, היא אמרה שהיא לא צריכה ארמון אלא אוכל בשבילה כי החולדות גומרות לה את האוכל", מספר לוי. "הטלפון עד היום לא מפסיק לצלצל. פינינו משם מכולה של זבל, היו בגדים בארונות שהיו דבוקים כי כל הארונות היו עם צואה של עכברושים, זה לא נתפס. החיילים שסייעו שם שמו מסכות וקשרנו עליהם כיסוי כמו בנדנה על האף מרוב הסירחון".
המלאכה הייתה מורכבת במיוחד, והרבה אנשים טובים התגייסו למענה. כך למשל גלי פדהצור מרמת אביב, ראתה את הפוסט בפייסבוק, והגיעה למקום יחד עם גאיה צור, בתה בת ה-16. "לקחנו מונית עם המון ציוד, קניות מהסופר, חומרי ניקיון וכסף משכנה שלנו - היה ריח נורא, של נבלה", סיפרה. "הבת שלי יצאה החוצה ופשוט בכתה, ואז נכנסה, יומיים היא לא יצאה מהמיטה ואגרה כוחות, עזרנו לה, לא יכולנו לראות את זה".
פשעי לשכת הרווחה בת ים - מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים
בית המשפט למשפחה החליט שיפקח בשלוש השנים הקרובות על התנהגותה של העמותה בנוגע לאחד החסויים, לאחר שהתגלו ליקויים חמורים שתוקנו רק בהתערבותה של השופטת אלון
שופטת בית המשפט למשפחה בחיפה, אספרנצה אלון, העמידה את עמותת שפר ל"תקופת מבחן" של שלוש שנים בה ייבחן מדי חצי שנה תםקודה כאפוטרופא לחסוי בן 61, בשל ליקויים משמעותיים שנמצאו בטיפולה באיש בשלב קודם. שפר מציגה את עצמה כגוף האפוטרופסות השני בגודלו בישראל.
החסוי היה בעבר בעל מלטשת יהלומים, אך איבד את רכושו ואת הקשר עם משפחתו, מתגורר במעונית (הוסטל) וסובל בצורה קשה מתוצאותיו של אירוע מוחי בו לקה. עמותת שפר קיבלה במרס 2012 מינוי קבוע כאפוטרופא של האיש, אך בדיקה של שירותי הרווחה - עליה הורתה אלון לאחר שהכנ"ר הודיע שאינה מגישה לו דוחות כספיים כנדרש - העלתה ליקויים קשים, כפי שמתארת אלון:
"נציגי העמותה אינם מכירים באופן אישי את החסוי ואינם מגיעים לבקרו באופן רצוף וישיר, אלא באמצעות הטלפון ו/או ביקור שנעשה אחת לחצי שנה. עוד עולה תהייה באשר להתנהלות הכלכלית של העמותה ביחס לחסוי. העמותה סירבה לממן את השתתפות החסוי, במחיר מסובסד, בטיול יחד עם שאר דיירי ההוסטל. החסוי נאלץ להישאר בהוסטל עם מדריך, בזמן שכל חבריו במערך הדיור יצאו לחופשה".
אלון מינתה לחסוי אפוטרופוס לדין, עו"ד גיא הירש, אשר ייצג את ענייניו בארבעת הדיונים שקיימה בשאלה האם להותיר את שפר בתפקידה. בפברואר השנה דיווחה פקידת הסעד על שיפור ביחסה של העמותה לחסוי, וגם הירש הביע את הדעה לפיה אין מקום להחליף אותה.
בהחלטתה אומרת אלון (17.9.15): "אכן עולה כי העמותה הפיקה לקחים ותיקנה דרכיה, אך יש לזכור כי התיקון נעשה רק בהתערבות בית משפט ובהליך משפטי". לשם הדגשת חשיבות הפיקוח על אפוטרופוסים, היא מזכירה מקרים בהם אפוטרופוסים חטאו לתפקידם, ובראשם המקרה של עו"ד ירדנה נילמן, שגנבה 7 מיליון שקל מחסויים שהיו תחת נאמנותה. לפיכך החליטה אלון, ששפר תעמוד בפיקוח של בית המשפט בשלוש השנים הבאות.
יחס מזלזל למטופלים קשישים; שופטים ורופאים החברים בוועדות רפואיות, המדווחים על שעות עבודה מנופחות; בזבוז משווע של משאבים בזימון ועדות מיותרות; סחבת קשה בטיפול וניסיונות לטרפד ביקורת — אלה רק חלק מהממצאים הקשים בדו"ח ביקורת חריג בחומרתו, שערך האגף לביקורת פנים במשרד הבריאות במרכז הלאומי לפיצוי נפגעי הגזזת — ממצאים שנחשפים לראשונה ב–TheMarker.
הטיפול בקרינה בחולי גזזת בשנות ה–40 וה–50 של המאה הקודמת, בעיקר בילדי עולים מצפון אפריקה, היה שנים רבות פצע פתוח בחברה הישראלית. ב–1994 יזם ח"כ עמיר פרץ חוק מיוחד לפיצוי נפגעי ההקרנות נגד הגזזת, וישראל נהפכה למדינה היחידה בעולם שמפצה את הנפגעים.
אלא שלדבריה של מנהלת האגף לביקורת פנים של משרד הבריאות, ציפי הלמן, "כוונותיו הטובות של המחוקק לא באו לידי ביטוי, וזאת בלשון המעטה, הן בגין אופן הפעלתו של המרכז לגזזת והן בגין מחדל המשרד בפיקוח עליו" — כך היא כותבת במכתב הנלווה לדו"ח.
רחל (שם בדוי) היתה רק בת שנה וחצי כשקיבלה טיפול בהקרנות נגד גזזת. עשרות שנים אחר כך, היא מצאה את עצמה מול ועדת המומחים של המרכז לנפגעי גזזת, מנסה לשכנע אותם שאכן עברה טיפול בקרינה. בקשתה נדחתה, ורק לאחר שהציגה חוות דעת פרטית של רופא עור — קיבלה את ההכרה.
כמה שנים לאחר מכן עברה מסכת ייסורים נוספת, כשהגידול שנוצר במוחה כתוצאה מההקרנות חזר. היא הגישה בקשה לקבלת פיצויים בגין ההחמרה, אך בוועדה הרפואית שדנה בעניינה שכחו לזמן נוירולוג, ונאלצו "ללוות" נוירולוג מוועדה אחרת. אותו נוירולוג, שכעס על ה"תיזוז", טוענת רחל, בדק אותה בזעף, באופן לא יסודי, ובסופו של דבר אפילו הפחית לה את אחוזי הנכות.
דוד (שם בדוי) ז"ל, זומן לוועדה — אך כבר היה על ערש דווי. עורך דינו ביקש מהוועדה להכריע על סמך מסמכים בשל מצבו הקשה, אך סורב. דוד נפטר שבוע וחצי לאחר מכן. צילה (שם בדוי) נסעה את כל הדרך מביתה בצפון אל תל השומר באוטובוסים, רק כדי לגלות כי הוועדה בוטלה — ואיש לא הודיע לה. ואלה הן רק כמה דוגמאות מהמציאות היומיומית במרכז לגזזת.
"האנשים האלה מאשימים את ההקרנות שקיבלו בילדותם בהרס חייהם", אומר עו"ד פיני מוסקוביץ', היועץ המשפטי של העמותה לקידום ולמימוש זכויות נפגעי מחלת הגזזת בישראל, ונכדו של אחד מנפגעי הקרנות הגזזת שכבר הלך לעולמו. "זה נושא רגשי וקשה מאוד, אבל כשהם כבר מוצאים את הכוחות ומגיעים לוועדות, היחס שהם מקבלים הוא מזלזל ומנפנף".
בלי פיקוח ציבורי
המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת מנוהל לאורך 20 שנות פעילותו על ידי אדם אחד — אלי שחר. מאז הקמת המרכז, ב–1995, עברו דרך הוועדות הרפואיות וועדות המומחים של המרכז כ–45 אלף איש. המדינה הוציאה סכומי כסף אדירים במסגרת מנגנון פיצוי הנפגעים. לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, מ–2009 ועד 2014 שילמה המדינה לנפגעים יותר מ–740 מיליון שקל בקצבאות ומענקים, והסכום גדל מדי שנה — מ–101 מיליון שקל ב–2009 ועד 135 מיליון שקל ב–2014.
במשרד הבריאות צופים כי ההוצאה אף תגדל ותלך בשנים הקרובות, עם הזדקנות האוכלוסייה הרלוונטית. זאת, נוסף על עלות הפעלת הוועדות — שכר למשתתפים, אדמיניסטריציה, דמי שכירות ועוד — שגם היא תפחה והגיעה ב–2014 ל–14 מיליון שקל.
בניגוד לוועדות הביטוח הלאומי, שחשופות לכיסוי תקשורתי ולדיון ציבורי נרחב, הציבור הרחב כמעט לא נחשף למתרחש בוועדות הרפואיות של המרכז לגזזת. ואולם בשטח גברה אי שביעות הרצון מהנעשה בוועדות המרכז, ותלונות התחילו להצטבר במשרד הבריאות. לכן, החליטו באגף לביקורת פנים של משרד הבריאות לבחון לעומק את פעילות המרכז.
אנשי הביקורת בחרו באופן מדגמי את החודשים דצמבר 2013 וינואר 2014, עברו ביסודיות על החומר, והצליבו בין רשימות הוועדות על פי תאריכים, הרכבי הוועדות ומספר התיקים שטופלו על ידן בפועל, לבין דיווחי העבודה החודשיים החתומים על ידי חברי הוועדה, והדיווחים ממשרד הבריאות לגבי שכר ששולם למשתתפי הוועדות — שופטים, רופאים ומזכירות.
תשלומים מנופחים
הממצאים מטלטלים: מתברר כי דיווחיהם של כמה מחברי הוועדות, חלקם רופאים בכירים ושופטים בדימוס, וכן דיווחי עובדי המרכז, היו לא מדויקים, בלשון המעטה — כלומר, הם לא תאמו את ביצוע והיקפי העבודה בפועל.
נוסף על כך, נמצאו פערים משמעותיים בין דיווחים שהתקבלו ממערכת המידע הממוחשבת של המרכז לבין דיווחי חברי הוועדות על היקפי העבודה לתשלום; נמצאו דיווחים של חברי הוועדות על מספר תיקים גדול מהמספר שנבדק בפועל, ללא נימוקים מספקים על אופן החישוב וללא היצמדות להנחיות שניתנו לגבי אופן החישוב, הדיווח והתשלום לחברי ועדות.
לא מדובר בפער קטן, שניתן להסבירו כטעות שנפלה פה ושם, אלא בפערים משמעותיים, או בלשון הביקורת "אי התאמה חריגה ומשמעותית מספרית וכספית בין הדיווחים שהופקו ממערכות המידע של המרכז לצורך הביקורת לבין דיווחי חברי הוועדות לתשלום".
הפער בין מספר התיקים שזומנו ונבדקו בפועל, לפי נתונים שהתקבלו ממערכות המידע של המרכז לגזזת, לבין מספר התיקים שדווחו לתשלום על ידי משתתפי הוועדות, היה בדצמבר 2013 ובינואר 2014 7,011 תיקים. כספית, מדובר בפער של 514 אלף שקל בין התשלום שהיה אמור לעבור לחברי הוועדות, על פי דיווחי המרכז לגזזת, לבין התשלום שנדרש ושולם בפועל לחברי הוועדה — וזאת במהלך חודשיים בלבד. אם מתרגמים זאת לשנה שלמה, המדינה שילמה לכאורה תשלום יתר בסך כ–3.5 מיליון שקל בשנה לחברי הוועדות על עבודה שלא בוצעה, עקב דיווחים של חברי ועדות שלא תאמו את העבודה בפועל.
לפי פירוט ששלח משרד הבריאות ל–TheMarker, ב2009–2014 (השנים שלגביהן שאלנו), תקציב הביצוע בפועל של הפעלת המרכז לגזזת חרג בעשרות אחוזים מהתקציב המתוכנן. כך למשל, ב–2014 הסתכם תקציב הבסיס ב–6.9 מיליון שקל, בעוד ההוצאה בפועל, בסופו של דבר, הסתכמה ב–14 מיליון שקל — פי שניים מהסכום המתוכנן.
בתגובה לדברים אלה אמרו במרכז לגזזת כי אלה הן "טענות בעלמא וללא ביסוס, ועל כן לא ניתן להתייחס אליהן. תתכבד הביקורת ותביא הוכחות לכל הנאמר. נתונים אלה (על פערים בין מספר התיקים המדווחים לתשלום למספר התיקים שטופלו בפועל), כפי שהובאו בדו"ח, אינם תואמים את אלה המצויים במרכז. ללא העברת החומר שעליו הסתמכה הביקורת, לא נוכל להבין את משמעות הפער הנטען והמוכחש מכל וכל". באגף הביקורת, לעומת זאת, מדגישים כי "הביקורת הסתמכה על מסמכים שהתקבלו מהמרכז לגזזת".
כיצד קרה שחברי ועדות קיבלו לכאורה תשלומים עודפים של מיליוני שקלים על אלפי תיקים שלא נבדקו? כך, בין השאר, עובדת השיטה במרכז לגזזת.
ישיבות שלא נערכות
אנשי הביקורת ביקשו מהמרכז רשימות ומסמכים מתוך הוועדות, ורק "לאחר עיכובים רבים" קיבלו את המסמכים, שחשפו מציאות של בזבוז עצום, על סף ההפקרות, בהתנהלות הוועדות. אנשי הביקורת מצאו כי רוב התובעים מוזמנים ליותר מוועדה אחת, ובמקרים רבים (עשרות אחוזים מהמקרים) התובעים כלל לא מופיעים לוועדה שזומנו אליה. לעתים, אותם תובעים מזומנים שוב ושוב ולא מגיעים לאף ועדה, אף שעל פי התקנות לחוק, הוועדה יכולה לזמן תובע רק עד פעמיים. עבור כל אחת מ"אי ההופעות" האלה של התובעים מקבל כל אחד מחברי הוועדה תשלום.
באחד התיקים נמצא כי החולה זומן תשע פעמים, והופיע לוועדה פעם אחת בלבד, שבה נקבע כי אין לו נכות. כל חברי הוועדה קיבלו תשלום עבור כל תשע הפעמים שבהן האיש זומן. בתיק אחר, זומן תובע ולא הופיע ארבע פעמים, ובפעם החמישית, זומן לוועדת ערר שבה נמסר כי הוא אינו בין החיים.
במקביל, נמצא בביקורת כי יש תובעים שדווקא כן מודיעים מראש שלא יגיעו, אך איש לא מסיר אותם מהרשימות. בדו"ח מצוין, למשל, כי תובע שביקש דחיית דיון בתביעתו חודש מראש, והודיע כי לא יוכל להגיע במועד, לא הוסר מרשימת המוזמנים, ולא זומן במקומו תובע אחר. מהמרכז נמסר בתגובה כי תיק זה לא דווח לתשלום.
לשם השוואה, בביטוח הלאומי דווקא נוהגים לתזכר את הפונים מראש, לקיים רשימות המתנה, ובמקרה של אי הופעה — לזמן תובעים אחרים במקום מי שלא מגיע; לעתים אפילו קונסים שם תובעים שלא הגיעו ולא הודיעו על כך.
מדוע רבים כל כך לא מופיעים לוועדות? "לאנשים אין מוטיבציה להגיש תביעה, וברגע שההליכים כל כך מסורבלים, המוטיבציה יורדת עוד יותר", אומר עו"ד מוסקוביץ' מעמותת נפגעי הגזזת. "כולם צריכים להגיע, למשל, לתל השומר לוועדה הראשונה — וזה קשה מאוד, בייחוד לאור העובדה שהאנשים האלה מבוגרים, חולים, ופעמים רבות נטולי רכב פרטי ותלויים בתחבורה ציבורית".
מהמרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת נמסר בתגובה כי "מספר התובעים המוזמן הוא המספר האפשרי לבדיקה על ידי חברי הוועדות. היעדרות תובעים מהוועדות משתנה מוועדה לוועדה, ולצערנו, חרף תזכורות לא עלה שיעור המופיעים לוועדה. בימים אלה אנו עוסקים בניסוי של שליחת מסרונים לעורכי הדין, ובעתיד מקווים להרחיב זאת אף לתובעים עצמם".
מנגד, נמצא כי לצד ועדות מיותרות, שבהן מתברר מספר מצומצם מאוד של תיקים, באופן אבסורדי יש תובעים שממתינים חודשים ארוכים לוועדה. נוסף על כך, נדרשים התובעים להתאזר בסבלנות נוספת, לעתים כמה חודשים, עד לקבלת הודעה על החלטת הוועדה. "מעולם לא התקשרו ללקוח שלי ואמרו לו 'התפנה מקום, תגיע', אף שקורה המון פעמים שוועדה מבוטלת", אומר מוסקוביץ'.
דיווחים פיקטיביים
על פי הדיווח של המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת לביקורת, התשלום לחבר ועדת מומחים — הוועדה הראשונה שקובעת אם התובע טופל בהקרנות נגד גזזת — מחושב על פי 50 שקל לתיק. ואולם החישוב מביא בחשבון אוטומטית כי חבר הוועדה יטפל במספר מינימום של תיקים, ומתגמל אותו על פי המספר המינימלי.
לפי צורת חישוב זו יצא, למשל, כי בדצמבר 2013 אחד השופטים החברים בוועדת המומחים קיבל תשלום לפי טיפול בתיקים של 560 תובעים, בעוד שבפועל הוזמנו לוועדות שבהן ישב רק 190 תובעים (17 ועדות), ובסופו של דבר הגיעו אליהן רק 124 תובעים. כלומר, אותו שופט קיבל תשלום עבור 436 תיקים תיאורטיים, שכלל לא בחן. כדי לסבר את האוזן, שכר השופט (תשלום נטו בבנק) עבור הוועדות באותו חודש הסתכם בכ–33 אלף שקל.
גם התשלום לרופאים בוועדות הערר נעשה לפי מספר תיקים קבוע לשעה, בלי קשר למה שקורה בפועל, לפי מפתח של ארבעה תיקים לשעה, כפול ארבע שעות — ובסך הכל 16 תיקים; כך שגם אם יגיעו תובעים בודדים בלבד, כפי שאכן קורה פעמים רבות, התשלום יהיה עבור 16 תיקים.
כך למשל, אחד הרופאים קיבל תשלום עבור 234 תיקים בדצמבר 2013 (לפי מפתח של מספר תיקים לשעה), כשבפועל הוזמנו לוועדות בשעות אלה רק 68 תובעים, וסביר להניח שבפועל לא כולם אפילו הגיעו. התשלום לכל תיק כזה נע בין 103 ל–120 שקל, לפי דרגת הרופא.
בתגובה לכך אומרים במרכז לגזזת כי "מלבד המוזמנים, יש על פי רוב תיקים נוספים, שמטופלים באותה ועדה (השלמות), שעליהן אין תשלום נוסף. מובן כי אין משמעות הדבר שניתן לבדוק 16 תיקי ערר באותה ועדה, אלא שהחישוב בוועדת הערר מתייחס למצב שבו הטיפולים בתיקים אלה אורך בין חצי שעה לשעה לתיק.
"תיקים שעליהם יושבת הוועדה ולא מוזמנים אליהם אנשים, הם על פי רוב תיקים ללא נוכחות — תיקים שחזרו מבית הדין לדיון נוסף 'ללא נוכחות' מומחה חיצוני, לאחר מכתב מבא־כוח או השלמת מסמכים; נכות זמנית שבאה אל קצה; וכיוצא באלה. למרכז אין כל נגיעה בדבר".
באופן כללי, אומרים במרכז לגזזת כי "התגמול לחברי ועדות רופאים, שופטים והצוות המנהל נעשה באופן שיטתי בהתחשב במספר המוזמנים, זמן הוועדה ותיקים מיוחדים. אין זה מעניינו של הרופא אם הגיע המוזמן או לא".
ועדה "מורכבת" — ויקרה בהרבה
למזכירות הוועדות יש סמכות להפוך ועדה רפואית רגילה, שבה חברים שלושה רופאים (פנימאי, פסיכיאטר ודרמטולוג), לוועדה "מורכבת" על ידי הוספת רופא מומחה מתחום מסוים (למשל, נוירולוג או אנדוקרינולוג) והגדלת מספר חבריה לארבעה. זאת, במקרים שבהם יש צורך בחוות דעת מתחום רפואי נוסף.
אנשי הביקורת מצאו כי ברוב המקרים מתכנסות ועדות "מורכבות", שהן כמובן יקרות יותר, בהשתתפות רופא נוסף. בבדיקה מדגמית של תשע ועדות שנערכו בינואר 2015, נמצא כי שמונה מהן היו בהשתתפות ארבעה רופאים (מורכבות), אך בפועל, רק בחלק קטנטן מהמקרים כלל היה צורך באותו רופא מומחה נוסף. כך למשל, בוועדה שהתקיימה ב–29 בינואר בתל השומר, נבדקו 15 תיקי תובעים; ב–14 מהם צוין כי "אין צורך בבדיקה" או "אין תלונות בתחום הנוירולוגי"; בתיק אחד בלבד צוין כי יש תלונות על כאבי ראש, אבל בוועדת הערר שהתקיימה חודש לאחר מכן, לא נמצאה כל התייחסות לנושא הנוירולוגי.
גם בוועדות אחרות שהתקיימו בהשתתפות נוירולוג, הנוירולוג בחן מקרים ספורים בלבד — וברוב התיקים מעורבותו לא נדרשה כלל. באגף ביקורת הפנים של משרד הבריאות רואים בתופעה הזו "עלות יתר של ועדה ללא הצדקה מקצועית".
וזה לא הכל: אנשי הביקורת מצאו כי בוועדות המורכבות, יושבי ראש הוועדות מדווחים על מספר תיקים גבוה ממספר התובעים שהוזמנו בפועל. לדוגמה, באחד הימים בדצמבר 2013 דווח טיפול ב–23 תיקים, אף שבפועל היה דיון רק ב–17 תיקים, וזאת בשל ועדה "מורכבת". לאנשי הביקורת הוסבר כי יו"ר הוועדה הוא שמחליט על מספר התיקים לדיווח — ובכך קובע את השכר שלו ושל חבריו.
בתגובה לכך נמסר מהמרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת כי "במקרה של ועדה 'מורכבת', הבנויה מארבעה חברים, נעשית המרה של תיקים לשעה — קרי כל שלושה תיקים אורכים כשעת ועדה". ואולם, אנשי הביקורת אומרים כי לא ידוע להם "היכן מעוגן אופן החישוב".
עוד מצאו אנשי הביקורת, אולי באופן לא ממש מפתיע, כי דיווחי הרופאים והמזכירות אינם כוללים פירוט של התיקים שבהם טיפלו בפועל (למשל, באמצעות מספרי תעודות זהות של נבדקים), אלא רק את תאריך הוועדה, מספר התיקים שבהם טיפלו באותה ועדה, ומשך זמן הוועדה.
ואם לא די בכך, הביקורת מצאה כי לעתים, אף שוועדה אחת יכולה לבדוק עד 16 תובעים בישיבה, מופעלות במקביל שתי ועדות, שבודקות כל אחת תובעים בודדים, שהיו יכולים להיבדק בקלות על ידי ועדה אחת — ואפילו לא למלא אותה.
"המרכז לגזזת פעל לכאורה למקסום רווחיהם של חברי הוועדות, בין השאר באופן חישוב התשלום להשתתפות בוועדה, בזימון מספר מועט של תובעים לוועדה ובזימון מספר ועדות במקביל, אף שניתן היה לטפל בכל התובעים שהגיעו בוועדה אחת ובכך לחסוך במשאבים", כותבת הלמן, מבקרת הפנים של משרד הבריאות, במכתב הנלווה לדו"ח.
בתגובה אומרים במרכז לגזזת כי הם מקיימים שתי ועדות במקביל במטרה להגדיל את מספר המוזמנים האפשרי ובכך לצמצם את זמני ההמתנה, וכי "אין בסיס לטענה כי ניתן להזמין את כולם לאותה ועדה", שכן "בדרך כלל, מדובר בשתי ועדות בהרכבים שונים באותו יום, כפי שנדרש על פי נתוני התיקים השונים".
באגף הביקורת דוחים את ההסבר הזה, וקובעים בדו"ח כי "הביקורת העלתה שאין שחר לטענה בדבר ההרכבים השונים הנדרשים. נמצאו הרכבים דומים בשתי הוועדות ובימים רצופים".
מספר עצום של עררים
נוסף על כל אלה, נמצא כי שיעור ועדות הערר שנועדו לתת אפשרות לתובעים שרואים את עצמם נפגעים מהחלטת הוועדה לערער על ההחלטה, הוא עצום — ועובר לעתים את מספר הוועדות הרפואיות עצמן. כך למשל, בדצמבר האחרון התקיימו בישראל 214 ועדות רפואיות במרכז לגזזת, ו–197 ועדות ערר. בינואר היה מספר ועדות הערר גבוה ממספר הוועדות הרפואיות: 227 ועדות ערר, לעומת 208 ועדות רפואיות.
מה הסיבה למספר העררים העצום הזה? באגף הביקורת סבורים כי ייתכן שהוועדות הרפואיות עושות עבודה לא מספיק טובה, שגורמת לכל התובעים להגיש ערעור — או שוועדות הערר מתקיימות שוב ושוב לגבי אותם תובעים, שלעתים פשוט לא מופיעים, ואיש אינו טורח לעצור זאת.
לדברי עו"ד מוסקוביץ', אחת הסיבות שמוגשים כל כך הרבה עררים, היא שהתובעים מרגישים שלא ניתנה להם הזדמנות אמיתית בוועדה להשמיע את קולם על הצלקות והטראומות שחוו: "כשמכניסים תובע לחדר, עושים במקרה הטוב בדיקה מהירה ואומרים לו 'אנחנו יודעים הכל', ולא נותנים לו לדבר. הם תמיד ירצו שעוד ועדה תשמע אותם. עבור רבים מהם הוועדות האלה זו ההזדמנות שהם חיכו לה כל החיים, שמישהו ישמע את הסיפור שלהם, יכיר בסבל שלהם — ואם אומרים לו 'אין צורך, קראנו כבר את התיק', הם יחזרו".
מוסקוביץ' מוסיף כי הגשת הערר גם משתלמת: "ב–80%–90% מהתיקים שבהם אנחנו מגישים ערר עם חוות דעת רפואית פרטית, הערר מתקבל והחלטת הוועדה הרפואית מתבטלת למעשה".
עוד מצאו אנשי הביקורת מקרים רבים של דיווח נוכחות כפול של מזכירות ורופאים, שדיווחו על נוכחות בשני מקומות במקביל — בוועדות הרפואיות ובמקום העבודה הקבוע. כך למשל, רופאי בתי חולים או לשכות בריאות דיווחו על שעות העבודה בוועדה במקביל לדיווחם על עבודה בבית החולים באותן שעות, וקיבלו תגמול כפול.
"יחס לא ראוי לפונים לוועדה רפואית"
חלק נוסף של הביקורת נוגע לשירות הקלוקל שמקבלים התובעים מהמרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת. למשל, היחס ה"מזלזל והמשפיל" שמקבלים חלק התובעים בתוך הוועדות: "לביקורת דווח על איחור של רופאים לוועדה, כניסה ויציאה של רופאים להפסקות קפה; דווח על רופא הפותר תשבצים במהלך הוועדה, וניהול שיחות טלפון אישיות בוועדות.
כמו כן, "דווח על עיכוב תובעים בהמתנה מחוץ לחדר הוועדה לצורך בדיקת תיקים ללא נוכחות. זאת, כשניתן להשאיר תיקים אלה לדיון וטיפול לאחר עזיבת התובעים", נכתב בביקורת. גם כשניסו אנשי הביקורת להתקשר למענה הטלפוני של המרכז לגזזת בשעות היעודות, הם לא הצליחו לקבל מענה אפילו פעם אחת, ואיש גם לא חזר להודעות שהשאירו. כשערכו ביקורת פתע במרכז, נמצא כי איש לא מאייש את עמדת המענה הטלפוני.
ויש גם זלזול בזמנם ובכבודם של התובעים. במקרה אחד, למשל, התבשר תובע שעשה את כל הדרך מאילת לתל השומר כי הוועדה בוטלה, וזאת משום שאחד הרופאים שהה בחו"ל. המרכז לא טרח להחליף את הרופא, או לחילופין להודיע לתובעים כי הוועדה מבוטלת. בתגובה לכך נמסר מהמרכז לגזזת כי אותו רופא נסע מבלי להודיע על כך.
עם זאת, לעו"ד מוסקוביץ' חשוב להדגיש כי יש הבדלים בין ועדות המרכז לגזזת במקומות שונים. גם מקור המכיר מקרוב את עבודת המרכז מציין כי מרבית הבעיות מתרכזות בוועדות שמתקיימות בתל השומר, בדגש על ועדות המומחים וועדות הערר.
מוסקוביץ' מציין לשבח בעיקר את הוועדות הרפואיות המתקיימות בחיפה, בניהולו של פרופ' שמואל רישפון, מנהל מחוז חיפה של משרד הבריאות. "בחיפה כל שלושת יושבי הראש של הוועדה סובלניים מאוד, קשובים לתלונות התובעים, מאפשרים להם להכניס נציג מטעמם, ובאופן כללי עושים את העבודה כמו שצריך", הוא אומר.
מבקרת משרד הבריאות, הלמן, מסכמת במכתבה את הביקורת כולה במלים קשות: "ממצאי הדו"ח מתריעים על מתן יחס לא ראוי לבני אדם שפנו לוועדה רפואית, המופעלת על ידי המדינה כדי להעניק פיצוי המגיע להם על פי חוק. לא די בכך שנפגעו מההקרנות שנכפו עליהם על ידי המדינה, הרי שאותה מדינה שהכירה בנזק ופעלה לפיצוי, מנהלת מוסד באופן המוסיף חטא על פשע".
מהי גזזת - ומה זכויותיהם של נפגעי המחלה
הגזזת היא מחלה זיהומית של הקרקפת, שטופלה בעבר באמצעות קרינה מייננת (קרני רנטגן). במהלך שנות ה–40 וה–50 והעליות ההמוניות לישראל, טופלו בדרך זו עשרות אלפי ילדים, בעיקר יוצאי צפון אפריקה.
בשנות ה–60 התגלה כי שיעור גידולי הראש והצוואר בקרב מי שקיבלו את הטיפול, גבוה מהאוכלוסייה הכללית. בעשורים שלאחר מכן, התקיים דיון ציבורי ער וכואב בעניין נפגעי הטיפול בגזזת, וב–1994 נחקק החוק לפיצוי נפגעי גזזת, שהוביל ח"כ עמיר פרץ.
על פי החוק, הייחודי מסוגו בעולם, זכאים לפיצוי כספי חד־פעמי ו/או קצבה חודשית מי שטופלו בהקרנות לצורך ריפוי או מניעת הגזזת עד 1961, ועקב כך לקו באחת המחלות שהוכחו במחקרים כבעלות קשר סיבתי לקרינה. פיצוי נוסף יינתן אם חלה החמרה במצב. לשם כך, הוחלט על הקמת המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת. המרכז כולל ועדת מומחים (שתפקידה לקבוע אם האדם אכן קיבל טיפול קרינה), ועדות רפואיות וועדות ערר.
המוסד לביטוח לאומי הוא הגוף המשלם (מתקציב המדינה), אך מי שקובע את הזכאות הוא משרד הבריאות, באמצעות ועדות המרכז לנפגעי גזזת.
אפריל 2015 - סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה - אזלת היד של לשכת הרווחה טירת הכרמל לסייע לניצולי שואה מובילה אותם להתלונן בנציבות תלונות הציבור
סיפורה של תלונה: סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה
נציבות תלונות הציבור מטפלת מדי שנה בתלונות רבות של ניצולי השואה. חוקים, תקנות והוראות נוהל רבים נועדו להקנות לאנשים אלה זכויות והטבות שיבטיחו להם מחיה בכבוד, זאת בהתחשב בסבל שחוו, בגילם המתקדם ובחוב שחבה להם החברה הישראלית. הנציבות עושה ככל יכולתה כדי לסייע לניצולי השואה, לזרז את טיפול הרשויות בעניינם ולקדם את מימוש זכויותיהם. הנציבות מסייעת לניצולי השואה בתחומים רבים, בהם - קבלת הטבות כגון גמלה חודשית, דמי הבראה שנתיים, הנחה בתשלום בעד תרופות הכלולות בסל הבריאות, הנחה בתשלום ארנונה, פטור מאגרת טלוויזיה והנחה בתשלום חשבון החשמל.
דוגמה לטיפול שמעניקה הנציבות למתלוננים אלה היא תלונתו של קשיש, ניצול שואה, המתגורר בטירת הכרמל, שמצבו הרפואי התדרדר ועקב כך הכיר המוסד לביטוח לאומי בזכאותו לגמלת סיעוד משנת 2011. הקשיש פנה לנציבות באמצעות בתו וביקש עזרה בקבלת הנחה מארנונה מעיריית טירת הכרמל.
העירייה הכירה בזכאותו של המתלונן להגדלת אחוזי ההנחה מארנונה המגיעה לו ממועד פנייתו בעניין לעירייה, בשנת 2013. ואולם, העירייה סירבה להעניק לו את ההנחה המוגדלת למפרע, משנת 2011, מועד ההכרה בו על ידי המוסד לביטוח לאומי.
בירור התלונה במוסד לביטוח לאומי ובעירייה העלה כי בשל אי קבלת נתונים מהמוסד במועד לא נכלל שמו של הקשיש במסגרת רשימת הזכאים ששלח המוסד לעירייה בשנת 2011, ושמו נכלל רק ברשימת הזכאים שנשלחה לעירייה בנובמבר 2012.
בעקבות התערבותה של נציבות תלונות הציבור בעניין העניקה העירייה לקשיש את ההנחה המגיעה לו במלואה, למפרע, משנת 2011.
סיוע לניצול שואה סיעודי לקבל הנחה מארנונה - מאתר נציבות תלונות הציבור
אוזלת היד של לשכת הרווחה תל אביב לסייע לקשישים, נכים וניצולי שואה מול מדיניות תוקפנית ואלימה של עיריית תל אביב, נגד קשיש, נכה, ניצול שואה שעשה לכאורה עבירת חניה. מדובר בקנס של 1000 שקל על עבירת חניה, עיקול חשבון הבנק ועיקול קצבת ביטוח לאומי.
קשיש ניצול שואה המרותק לכיסא גלגלים תובע את עיריית תל אביב לפצותו לאחר שזו עיקלה את חשבון הבנק שלו משום שלטענתה חנה במקום המיועד לנכה. מהתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, עולה כי באפריל 2012 חנה משה בן דוד את רכבו ברחוב החשמונאים במקום חניה המיועד לנכים. בן דוד בן ה- 70 מתנייד בכיסא גלגלים בעקבות שיתוק בשתי רגליו, וברשותו תו חניה לנכים. כששב לרכבו, כך עולה מהתביעה, נדהם לגלות כי קיבל דו"ח חניה בסך 1000 שקל.
לדבריו, הוא פנה לעיריייה וביקש לברר מדוע נרשם לו הדוח, אך לא זכה למענה. בהמשך עיקלה העירייה את חשבון הבנק שלו ואף את קצבת הביטוח הלאומי שהוא מקבל בכל חודש, בסך 1,655 ש"ח.
"אני פונה לבית המשפט שיעזור לי לכפות את השבת ההוצאות המיותרות שנגרמו לי עקב התנהלות עיריית תל אביב", כתב בן דוד בתביעה. "בעקבות עיקול החשבונות ניתקו לי את המים והחשמל והסבל היה רב. אני לא עובד, חי מקצבת נכות וניצול שואה. קשה לי מאוד להחזיר את ההלוואות שלקחתי בגלל הדוח הזה".
בן דוד מבקש לפצותו ב- 8,000 ש"ח.
מהעירייה נמסר: "הדוח המדובר ניתן למר בן דוד בשל חנייתו בחניה השמורה לרכב נכה אחר, שמספרו מצויין בתמרור במקום. כתב התביעה טרם התקבל בעירייה. כשיתקבל תגיב העירייה לבית המשפט כנדרש".
זאת ועוד. עו"ד רועי טאובי, נכה המרותק לכיסא גלגלים, תובע מהעירייה לפצותו במאה אלף ש"ח, בטענה כי היא מנפיקה בניגוד לחוק רישיונות עסק לבתי קפה ולמסעדות ללא אכיפת חוק הנגישות לנכים. מהתביעה, שהגיש לבית המשפט השלום ת"א, עולה כי הוא הגיע עם חבר לבית קפה במרכז העיר ונוכח לדעת כי אינו יכול להיכנס למקום.
לדבריו, הוא חווה עלבון והשפלה כשנותר בחוץ. טאובי עתר לבית המשפט נגד בית הקפה והעירייה וטען כי הרישיון שניתן לעסק נמסר בניגוד לחוק, שכן הוא אמור היה לחייב את המקום לאפשר גישה לנכים. מנגד טענה העירייה כי בעת שטאובי ביקר במקום לא היה לו רישיון עסק, ולכן היא פטורה מאחריות.
כעבור שנה גילה טאובי כי העירייה חידשה את הרישיון לבית הקפה "ועברה על חוק שוויון הזדמניות, שלפיו אין למנוע מבעלי מוגבלויות גישה או הנאה במקום ציבורי".
"עיריית תל אביב פועלת ממניעים זרים שחורגים ממתחם הסבירות, תוך רמיסה גסה של שלטון החוק", נטען בתביעה. "העירייה בהתנהלותה משרישה את הדעות הקדומות כלפי ציבור המוגבלים ופוגעת קשות בזכותם לשוויון. התנהלותה גרמה לתובע עוגמת נפש, השפלה וכאב כשנוכח לדעת כי מוגבלותו הפיזית מהווה מכשול להשתלבותו בחברה".
מהעירייה נמסר: "התביעה התקבלה במשרדנו לפני כיומיים. נסיבותיה נבדקות ונשיב עמדתנו במסגרת כתב ההגנה בבית המשפט".
האמא ביקשה סיוע מלשכת הרווחה תל אביב - פקידת הסעד ויקי היינה תלשה בנותיה הפעוטות מחזקתה - תרבות סחר בילדים בראשות שר הרווחה מאיר כהן, מנכ"ל משרדו יוסי סילמן ולשכת הרווחה תל אביב לרבות פקידת הסעד ויקי היינה - ספטמבר 2013 - חדר חדשות - מי שלא תזכה ללוות את בנותיה לבית הספר מחר היא א' מתל אביב, אם לתאומות בנות שמונה הנמצאות במוסד לילדים חוסים. לדבריה, רשויות הרווחה הוציאו את הבנות מחזקתה, שלא בצדק. ציונה דסטה פגשה אותה. צלם: איוון אלכסייביץ', עריכה: טוביה חזקיהו...
דרכי טיפול בקשישים בקהילה: לשכת הרווחה תל אביב - פקידת הסעד ענבל בורנשטיין - מתוך תכנית המקור - ערוץ 10 - נובמבר 2011 - פקידת סעד ענבל בורנשטיין ל"הגנת" קשישים ממינהל שירותי חברתיים תל אביב מציגה דרכי טיפול בקשיש בקהילה ע"פ מדיניות משרד הרווחה. פקידת סעד "מטפלת" בכ- 400 איש בקהילה מה שאינו מאפשר לה טיפול אפקטיבי כלשהו מלבד הוצאת צווים שיפוטיים מטופשים לגירוש אדם מביתו ומהקהילה ונישולו מרכושו וכליאתו בבית אבות לשארית ימיו...
דרי רחוב - תכנית "שתולים" - מאפיינים התנהגותיים בעייתיים של עובדי הרווחה בעיריית תל אביב - אפריל 2010 - בתחקיר "שתולים" על חסרי הבית בישראל, השתול איתן עדי, עו"ד במקצועו, נשלח ל-30 יום ברחוב. הוא נתקל באוכלוסיית הרחוב: הומלסים זונות ונרקומנים הנמצאים במלחמת הישרדות מול הקור היעדר הפרנסה והלינה. עובדות סוציאליות מהיחידה לדרי רחוב של עיריית ת"א האמורות לטפל ולסייע לו, מתעמרות בו, משפילות אותו, מפשיטות את כבודו מעליו ומעבירות אותו מגורם אחד לשני כדי להטביע אותו בסבך הביורוקרטיה על מנת שיתייאש ולא יחזור אליהן.
לשכת הרווחה עיריית תל אביב בשירות המאכ'רים - הפקרת נערה להתעללות מינית במשך שנים - דע כי רוב המטפלים ומאבחנים, בעלי פנימיות ומעונות מופרטות, תאגידי אפוטרופסות ועוד, השורצים בשירותי הרווחה העירוניים הרי הם כמו מאכ'רים , רצונם לקבל ילדים נערים וחוסים ככלי לעשיית כסף קל, תוך שהם מציעים תכניות "שיקום" ו"טיפול", חסרות תועלת מזיקות ומסוכנות. - עובדי הרווחה, ועדות החלטה, פקידי הסעד, ועובדים הסוציאליים ברשות המקומית שומעים היטב את ה"מאכ'רים" ומרצים אותם, אך אינם רואים ממטר את האזרח - פברואר 2010 - סיפורה של נערה מוכרת ו"מטופלת" מספר שנים ע"י שירותי הרווחה של עיריית תל אביב. ...
נרדפת - קשישה בורחת ממינהל השירותים החברתיים של עיריית תל אביב - המאמר "סיפורי סבתא" ידיעות אחרונות - 24 שעות , משה רונן , יחזקאל אדירם , 17.06.2009. - שרה כהן בת ה-95, דודתם של חמוטל ודורי בן זאב, מתגוררת כבר חודשיים בדירת מסתור, נמלטת משירותי הרווחה. כל מי שפוגש בה כולל ארבעה פסיכיאטרים, שאבחנו אותו לאחרונה, קובע כי מדובר באישה צלולה ומתפקדת. אז למה במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב מתעקשים לאשפז אותה במוסד גריאטרי?
אפריל 2011 - חדר חדשות ירושלים - תמונות קשות של מטפלת המתעללת בקשישה. המטפלת נחשבה ל"מלאך" בעיני בני המשפחה עד שראו את הצילומים. בית המשפט החליט לשחרר את המטפלת בטענה שמדובר בגילוי של חוסר סבלנות ולא בהתעללות. תחליטו אתם.
דו"ח המבקר בחן את תכנון דרכי הטיפול, שמירת הקשר עם החסויים והמעקב אחר מצבם. כן בחנה הביקורת את פעולות הקרן לאיתור רכוש החסויים ושמירתו.
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, קובע כי בית משפט רשאי למנות אפוטרופוס לאדם שאינו יכול לדאוג לענייניו ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו. הקרן מטפלת בכ-3,206 חסויים ובכ-1,783 זכאי גמלת ביטוח לאומי, שחלקם מתגוררים בביתם וחלקם במוסדות שונים. הקרן מנהלת את כספי החסויים, שביולי 2009 הסתכמו בכ-400 מיליון שקל, ואת יתר נכסיהם, ובכלל זה כ-760 נכסי מקרקעין, ששוויים הוערך בדצמבר 2008 בכ-470 מיליון שקל.
היעדר ביקורים ומעקבים
על הקרן לפעול על פי "סל טיפול", בו מוגדרים שירותים בסיסיים שעליה לספק לחסוי תמורת דמי טיפול הנגבה מכספיו. במרבית המקרים שנבדקו, לא קיימה הקרן חלק ניכר מהפעולות המתחייבות מסל הטיפול: הרכז הטיפולי לא נפגש עם החסוי בשנה הראשונה למינוי הקרן לאפוטרופסית, לא הוכנה תכנית לטיפול בחסוי המושתתת על צרכיו, רצונותיו ויכולותיו הכלכליות, לא הוכנה תכנית כלכלית לטיפול ולא הוכן גם סל הוצאות לחסוי ולא ננקטו הפעולות הנדרשות על מנת לאתר את כל רכושו של החסוי.
הקרן מעסיקה בסניפיה 32 רכזים טיפוליים, עובדים מקצועיים האחראים לטיפול בחסויים. נמצא כי רכז טיפולי אחד אחראי לטיפול בכ-160 חסויים וזכאים בממוצע, דבר היוצר עומס יתר ולעתים אף גורם לפגיעה באיכות הטיפול הניתן לחסוי.
על פי מממצאי הבדיקה, הקרן לא הקפידה על מעקב צמוד ובקרה על הטיפול הניתן לחסויים ולזכאים, בייחוד לאלה המתגוררים בקהילה. הקרן לא מינתה נציג ל-959 חסויים, שהם כ-35% מכלל החסויים ו-72% מהזכאים.
במקום אחת לשבוע, ביקור פעמיים בחודש
243 מחסויים מתגוררים בקהילה. הקרן מעסיקה אנשי קשר שתפקידם לבקר את החסוי בבית שבו הוא מתגורר או במוסד שבו הוא שוהה. על אף ההנחיות בסל הטיפול לפיהן על הנציג לבקר את החסוי המתגורר בקהילה אחת לשבוע, בהסכם ההעסקה שחתמה עמו הקרן הוא נדרש לבקר את החסוי המתגורר בקהילה פעמיים בחודש בלבד כשאין זמן מינימלי לביקור.
כמו כן, התשלום הינו זעום ועומד על 50 שקל בחודש לביקור עד ארבעה אצל חסוי בקהילה ו-30 שקל לשני ביקורים עד ארבעה לחסוי במוסד. בעבר היה קיים בקר מוסדות שבדק עבודת נציגים אך משרה זו בוטלה ב-2009.
על הקרן לערוך תכנון טיפול לחסוי עם מינויה לאפוטרופסית. מבדיקת 100 תיקים עולה כי ב-53 תיקים נמצא כי הרכז הטיפולי לא ביקר אצל החסוי בשנה הראשונה. עוד נמצא כי ל-73 מהחסויים לא הוכנה במהלך השנה הראשונה למינוי תכנית טיפולית כנדרש בסל הטיפול.
41 מיליון שקל של 480 חסויים שנפטרו
עוד עולה מהביקורת כי במרבית המקרים שנבדקו, לא פנתה הקרן לכל הגופים העשויים להחזיק בנכסי החסוי על מנת לאתר רכושו, דבר המהווה חלק מחובותיה על פי סל הטיפול. בנוסף, עלה כי גם כאשר הכנסתו של חסוי אינה מספיקה לכיסוי דמי טיפול הקרן, היא עדיין מחייבת אותו בכל חודש.
כדי להקל על מצוקתם, מחלקת הקרן בסוף כל שנה תמיכות לחסויים. בביקורת נמצא כי העברתן של התמיכות בוצעה שלא על פי נוהל הקובע תנאי זכאות לתמיכות וסדר עדיפות לחלוקתן.
עם מותו של חסוי, פוקעת האפוטרופסות ועל האפוטרופוס למסור למי שקבע בית המשפט את נכסיו והמסמכים הנוגעים להם. על פי מסמכי הקרן, בפברואר 2010 היא החזיקה ביותר מ-41 מיליון שקל של 480 חסויים שנפטרו, רובם בשנים 2005-2009. סכום זה אינו כולל את שווי נכסי המקרקעין, התכשיטים, ניירות ערך ונכסים אחרים של אותם חסויים.
"הקרן תכין נוהל"
מהקרן נמסר בתגובה כי "הקרן הקימה ועדה לתקינת כוח אדם לקביעת מספר החסויים בו יטפל כל רכז טיפולי וכי תגדיל את מספר הרכזים כדי לתת את השירות הנדרש בהתאם לסל הטיפול. בעקבות הביקורת, מינתה נציגים לחלק ניכר מהחסויים".
לאחרונה נקבע שבכל מקרה יש למנות לכל חסוי נציג מטעם הקרן, על חשבונה, וכי המטפל אינו יכול למלא תפקיד זה. עוד תיקנה את ההסכם עם הנציג והתאימה אותו לנדרש בהוראות סל הטיפול, נקבע זמן מינימלי לביקור נציג - 30 דקות לחסוי המתגורר בקהילה ו-10 דקות לחסוי השוהה במוסד. התמורה לנציג חסויים המתגוררים בקהילה הועלתה ממאי 2010 ל-70 ש"ח לחודש".
הקרן פונה לאיתור רכוש על סמך מידע מוקדם שיש לה ולא באופן שיטתי וגורף. לטענתה, פנייה לאיתור נכסי חסוי על פי מספר תעודת זהות כרוכה בעלויות משמעותיות, וביחס לתועלת הצפויה מפנייה כזו, אלו הן הוצאות מיותרות. הקרן תכין נוהל ותעגן בו אמות מידה למתן התמיכות".
אלימות עובדות סוציאליות לשכת הרווחה מגדל העמק נגד קשישים. משיקולי תאוות בצע ופרזיטיות החליטו העובדות הסוציאליות להיפטר מהקשישה בדרך אכזרית ואפלה תוך ניצול ההפקרות בבתי המשפט עושי דברן. מתוך סטטוס בפייסבוק - יולי 2014
שלוקחים זקנה לאישפוז פסיכיאטרי בצו של פסיכיאטר מחוזי שלא ראה אותה ובלי שתהיה עובדת סוציאלית לידה כשהיא לא מבינה את השפה אישה בת שמונים קשורה באזיקים שלוחצים לה על הידיים ובוכה אשה שאין לה ילדים ולא קרובי משפחה האם ניתן להעלים אדם ביום בהיר מביתו בלי שיהיה מישהו שיפקח על אשפוזו תראו את התמונה ותשפטו זה קרה היום במגדל העמק
יוני 2014 - מגדל העמק - קשישה בת 80 אזוקה נלקחת לאשפוז פסיכיאטרי מבלי שפסיכיאטר מחוזי או שופט ראו אותה
האם הפסיכיאטר המחוזי במגדל העמק השתגע או שחמד דירתה של קשישה בת 80 ניצולת שואה
מגדל העמק: שני גברתנים פינו את בת ה־83 בכוח מביתה • משרד הבריאות: "רואים את המקרה בחומרה רבה, נחקור"
ניצולת שואה בת 83 ממגדל העמק, חוותה שלשום טראומה נוראה כאשר שני גברתנים הגיעו לביתה, אזקו אותה באזיקים ולקחו אותה לבית חולים פסיכיאטרי מתוקף צו אשפוז בכפייה שהוציא נגדה הרופא הפסיכיאטרי האזורי.
מאיר זגורי, שמנהל עסק בסמוך לדירת הקשישה, שמע את צעקותיה ונחלץ עם שכנים לעזרתה. "זה היה מחזה מחריד ומצמרר", אמר, "הקשישה, אזוקה בשתי ידיה, בכתה כמו ילדה קטנה. שני הגברים היו לבושים אזרחית וכפפות על ידיהם, אחזו בה ודרשו ממנה להתלוות אליהם. הזעקתי את המשטרה והודעתי לשניים שעד שהמשטרה לא תבדוק את חוקיות הצו, לא נאפשר להם לקחת אותה ודרשנו מהם להוריד ממנה את האזיקים". לפי זגורי, שהיה נרגש ונסער מהמחזה המזעזע, מדובר ברופאה לשעבר שעלתה לפני שנים רבות מרוסיה ואינה דוברת עברית: "היא לא מסוגלת להזיק לזבוב. מדוע צריך לאזוק אותה ולקחת אותה כאילו היתה חיה רדופה. איפה הכבוד? ככה מעלימים אנשים?" לבסוף, אחרי שהשוטרים הגיעו ובדקו את חוקיות הצו, הגברתנים לקחו את הקשישה.
מהאגף לשירותים חברתיים בעיריית מגדל העמק נמסר: "הגברת מוכרת ומטופלת על ידי האגף לשירותים חברתיים. ככל הנראה, הרופאה של הגברת פנתה לפסיכיאטר המחוזי שהוציא צו לבדיקה בכפייה בשל כוונות אובדניות לכאורה, מבלי ליידע את גורמי הרווחה בעירייה. השוטרים שהוזעקו למקום הופתעו למצוא אותה כבולה באזיקים. התעניינו בשלומה מול בית החולים ומול נהג האמבולנס ונמשיך לעקוב אחר המקרה ולסייע ככל הנדרש".
ראש עיריית מגדל העמק אלי ברדה הגיב בזעם רב על הפגיעה בקשישה ואמר: "תמונה של אישה קשישה ניצולת שואה באזיקים קורעת את הלב ואינה מקובלת. בדקתי מול מפקד תחנת משטרת מגדל העמק, סנ"צ מני בנימין, את הנושא ואף הגשנו תלונה במשטרה כדי לבדוק מי אזק את הגברת ובאיזו סמכות. נמשיך לעקוב אחר המקרה ונסייע ככל הניתן".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "שרת הבריאות יעל גרמן רואה את המקרה כפי שמתואר בחומרה רבה. על פי הנחייתה, יבצע המשרד תחקיר מיידי של המקרה ובהתאם לממצאים שיעלו יינקטו הצעדים הדרושים".
פלייליסט - מדיניות רוווחה דורסנית ומתעללת בקשישים
פברואר 2012 – פלייליסט – יחסם של רשויות הרווחה אל הקשיש הוא התעלמות, התנערות, בירוקרטיה אכזרית, עושק, גזל, והתעמרות, תאגידים שונים במשק ומטפלים מזלזלים ומתעללים בהם ברוח מדיניות רשויות הרווחה. רשויות הרווחה מוציאים בכפיה קשישים מביתם למוסדות סיעודיים שם מסממים אותם בסמים פסיכיאטריים. הקשישים מאבדים יכולות קוגנטיביות דיבור הליכה, בעוד ניתן להחזיקם בקהילה עם עובד זר בחצי עלות.
מאי 2014 - משרד הרווחה אחראי מערכתית על קשישים ועל ניצולי שואה קשי יום. משרד הרווחה מפקיר מאות קשישים נצולי שואה לתביעות הוצאה לפועל. מדיניות משרד הרווחה היא להתעלם מסבלם עד שיוחלשו וניתן יהיה לסחור בהם בתאגידי אפוטרופסות, מוסדות סיעודיים וכדומה.
הכתבה תביעות נגד מאות קשישים ניצולי שואה , ידיעות אחרונות - 15.05.2014- ליטל דוברוביצקי וצח שפיצן.
450 תיקי הוצאה לפועל נפתחו נגד קשישים על ידי גופים המעניקים ייעוץ לנרדפי הנאצים. נדרשים לשלם שכר טרחה. רק לפני זמן קצר צוין יום השואה ושוב התוודענו למצבם הקשה של הקשישים ששרדו את הזוועות. כעת ניחתה עליהם מכה נוספת: מאות תיקי הוצאה לפועל נפתחו באחרונה נגד קשישים ניצולי שואה. כך עולה ממכתב ששלח מנהל רשות האכיפה והגבייה דוד מדיוני לשרת המשפטים ציפי לבני. בבדיקה של ההוצאה לפועל עולה כי שלשה גורמים גורמים שונים - יהודה תשובה, רחל דואני וגורם נוסף - פתחו בסך הכל כ- 450 תיקי הוצאה לפועל נגד קשישים ניצולי שואה. השלושה מספקים כל אחד בנפרד, טיפול וייעוץ לנרדפי הנאצים ומחייבים את לקוחותיהם בשכר טרחה עבור השירות. במקרה של אי תשלום שכר הטרחה ע"י הקשיש נפתח נגדו תיק בהוצאה לפועל.
לקריאת הכתבה המלאה הקלק על התמונה
משרד הרווחה מפקיר מאות קשישים נצולי שואה לתביעות הוצאה לפועל
משרד הרווחה מנצל ניצולי השואה - בזבוז כסף לקמפיין במקום סיוע ישיר - אוגוסט 2013 - בהודעה שפרסמה התנועה לאיכות השלטון, נכתב כי התנועה פנתה לשר הרווחה מאיר כהן וביקשה ממנו לקבל הבהרות, באשר להליכי קבלת ההחלטות שהובילו להסכם בין משרדו לבין העיתון. "בפרסומים השונים בנושא דווח כי ההסכם בין משרד הרווחה לבין העיתון נעשה מבלי שייערך כל מכרז כפי הנדרש לפי חוק חובת המכרזים".... התעללות בירוקרטית עובדות סוציאליות בניצולי השואה - מאי 2012 - תחקיר חדשות 2 - התעללות בירוקרטית של עובדות סוציאליות בניצולי השואה - צפו בעדויות נוספות על פניות של ניצולים קשישים לפגישות עם עובדים סוציאליים, פגישות שמתעכבות...
צביעות רשויות הרווחה ו"תעשיית" השואה - ניהול מערכתי כושל ניצולי השואה - מאי 2011 - אין היום מעשה למען ניצולים או שקל שמוקצה לטובתם שאינם מלווים בתרועות יחצנות והבזקי מצלמות. קחו, למשל, הזמנה שנשלחה אתמול לקראת יום השואה. "אני שמחה להזמינך לאירוע השקה", כתבה יועצת תקשורת ששלחה את ההזמנה. בושם חדש? קולקציית תכשיטים? לא ולא...
פשעי הרווחה והפסיכיאטריה - התעללות והזנחת ניצולי שואה בהוסטלים - ניצולים באפלה - ינואר 2011 - מדיניות משרד הרווחה מוזילה את השואה, ואת אזרחי מדינת ישראל. מתברר כי הפקידות ברשויות הרווחה לא רק פוגעים השכם וערב בפרט ובמשפחה "בשם טובת הילד" או "עבודת הקודש" ועוד כל מיני מונחים מעולם הפולחן, אלא גם מעלימים עין מהתעללות והזנחה במוסדות שאליהם השליכו את האזרחים...
עדות - משרד הרווחה מפקיר ניצולי שואה לעוני רעב עושק וגזל - ועדת הרווחה דנה בסקר שהעלה ממצאים קשים בנוגע למצב ניצולי השואה. דורה רוט, ששרדה את התופת, מחתה בדמעות: "תנו לנו למות בכבוד". סגן שר האוצר לוי הבטיח "למצוא תקציבים" והותקף על-ידי ח"כ שטרן: "עד עכשיו יצאה קדחת" -ynet , עומרי אפרים , 29.04.13... שר הרווחה משה כחלון משליך אזרחים לעת זיקנה - סיפורה של רעיה שפילמן ניצולת שואה - מדיניות משרד הרווחה בראשות השר משה כחלון מוזילה חיי אזרחים ומשליכה אותם לעת זיקנה - הכתבה למה משרד הרווחה דורש להעביר ניצולת שואה בת 90 מבית האבות? , שמעון איפרגן , מקו , יולי 2012 - רעיה שפילמן, קיבלה מתנת יומולדת משמחת מהמדינה לגיל 90 - משרד הרווחה מסרב להמשיך את מימונה בבית אבות ודורש את העברתה למוסד סיעודי לאלתר, בטענה שמצבה הרפואי אינו מאפשר השארתה בבית האבות. בנה: לא חל שינוי במצבה הרפואי...
האם קופת חולים כללית עושקת ניצולי שואה מזה עשרות שנים? - אפריל 2010 - ניצולת שואה גאולה בויטלר בת 90 מחיפה הגישה תביעה ייצוגית על סך שבע מאות מיליון שקלים נגד קופ"ח כללית. התביעה, על סך 700 מיליון שקלים, הוגשה נגד קופת חולים הכללית - ועל פיה היא לא החזירה במשך עשרות שנים, לניצולי השואה הוצאות רפואיות שאת התמורה עבורן קיבלה מכספי הפיצויים מגרמניה...
לשכת הרווחה בת ים - הזנחה פושעת קשישים וניצולי שואה - חדשות 2 - אוגוסט 2011 - הקשישים עדיין מתגוררים בתת תנאים - חיים ריבלין, חדשות 2 - מחדלי רשויות הרווחה בת ים - לפני חודש הוצגו בערוץ 2 תמונות קשות של קשישים מהם ניצולי שואה, המתגוררים בתנאים בלתי נסבלים בבניין דירות אחד בבת ים. אחרי השידור הודיעה העירייה שתפעל מיידית בעניין, אך חודש אחרי בשטח לא נעשה דבר. וזאת למרות שבקרבת מקום ישנו בניין לדיור ציבורי ובו דירות שעומדות ריקות כבר שנתיים ...
הקרן לרווחת ניצולי השואה הציגה היום (רביעי) את מקבץ הנתונים השנתי שלה, לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה שיחול ביום שני הקרוב. לפי נתוני הקרן, בישראל חיים כיום 193 אלף ניצולי שואה, כשני שליש מתוכם הן נשים וכ-50 אלף מהם חיים מתחת לקו העוני. הגיל הממוצע של ניצולי השואה בישראל הוא 85.
מהנתונים עולה עוד כי 13 אלף ניצולים מתים מדי שנה - יותר מאלף מדי חודש. כמו כן, 36% מניצולי השואה חיים לבד ונאלצים להסתדר בגפם. הקרן טיפלה בשנה החולפת בכ-212 אלף פניות של ניצולים. 86% מניצולי השואה הפונים לקרן לסיוע כלכלי נאלצים להתקיים מהכנסה של פחות מ-5,000 שקל בחודש, 66% נאלצים להתקיים מהכנסה של עד 3,000 שקל בחודש בלבד.
הקרן ערכה בתחילת אפריל סקר על מצב ניצולי השואה, ממנו עולים הנתונים הבאים: מחצית מהם חשים בדידות, אחד מכל חמישה ניצולי שואה נאלץ לוותר על מזון או תרופות במהלך השנתיים האחרונות עקב מצוקה כלכלית ו–60% מוטרדים ממצבם הכללי בעתיד. 43% אף העידו כי הם חוששים שהשואה יכולה לחזור. כמו כן, 55% מהניצולים דיווחו כי הם אינם מרוצים מהאופן שבו מטפלת בהם הממשלה. 61% מעידים כי הם לא חשים שיפור או שינוי בייחס הממשלה לניצולים בשנה האחרונה.
חלק מהסקר נערך בקרב הציבור הרחב וממנו עולה כי כמחצית מהציבור סבור שניצולי שואה חיים בעוני. רק 10% ציינו שמצבם של רוב ניצולי השואה טוב או סביר. פחות מ- 10% ציינו שהמדינה ומשרדי הממשלה מטפלים בניצולי השואה. 84% ציינו כי הטיפול בניצולים אינו טוב. 56% ציינו כי לא חל שינוי בשנה האחרונה בייחס המדינה לניצולים. 40% חוששים כי השואה יכולה לחזור, בדומה לנתונים בקרב הניצולים.
יו"ר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל, אבי דיכטר, אמר במסיבת העיתונאים כי הקרן על סף סיום תוכנית חומש להתאמת המענים והמשאבים הנדרשים לשנים הקרובות לניצולים. "כוונת משרד האוצר להקצות מיליארד שקלים לניצולים היא סנונית ראשונה שאנו מקווים שתבשר על בוא האביב", אמר דיכטר, "אנו מלאי תקווה שהכסף יעבור לניצולים במהירות וביעילות האפשרית. איננו רוצים ניצולים שימותו בכבוד, אלא ניצולים שיחיו בכבוד בשנים האחרונות לחייהם. המשימה של הקרן, של הממשלה ושל החברה הישראלית היא משימה לאומית מהמדרגה הראשונה וחלה עלינו החובה לדאוג לרווחת הניצולים עד יומם האחרון". מנכ"ל הקרן לרווחה לנפגעי השואה, רוני קלינסקי, אמר כי "הגידול בצרכי הניצולים יימשך עד שנת 2015, וזו תקופת זמן קריטית בה הקרן צופה גידול בפניות. חלון ההזדמנויות של חמש השנים הקרובות הולך ונסגר, וכעת, עלינו לרתום את כלל הנוגעים בדבר לכדי פעולות ממשיות למען חיים בכבוד של ניצולי השואה בישראל".
שנה לממשלה: כך נראים חייהם של ניצולי השואה , אילן לוקאץ' | מיכל פעילן | חדשות 2 | פורסם 07/03/14 לפני שנה קמה ממשלה חדשה. שר האוצר יאיר לפיד ושר והרווחה מאיר כהן הבטיחו שהדאגה לניצולי השואה תעמוד בראש סדר העדיפויות שלהם. אי אפשר לפקפק בכוונות טובות. אם אתם זוכרים, לפני עשרה חודשים פגשנו קבוצת ניצולים ששברו לנו את הלב. השבוע חזרנו לראות מה השתנה. יש לנו תחושה שניחשתם את התשובה
לפני שנה, אולי אתם זוכרים, לקחנו שישה קשישים ניצולי שואה לירושלים אל לשכת שר הרווחה. זה היה אחרי שדורה רוט, ניצולת מחנות הריכוז שגייסה מאות מיליוני דולרים בתרומות למדינה במהלך שנותיה במגבית היהודית המאוחדת, התייצבה בוועדת הרווחה של הכנסת, הישירה מבט אל הנבחרים ובקול בוטח אמרה: "כולכם פושעים".
אלו היו ימים של ממשלה חדשה מהניילונים עם התחייבות לשינוי סדרי עדיפויות. לשר הטרי מאיר כהן היו הרבה כוונות טובות, מצוקת הניצולים שניצחו את היטלר אבל הפסידו למדינת ישראל באמת נגעה ללבו, והוא עשה טעות של פוליטיקאי חדש: הוא הבטיח.
עכשיו כשמלאה בדיוק שנה לממשלה, חזרנו אל אותם ניצולים כדי לברר מה התקיים מכל ההבטחות. רות קריגר, שבגיל 9, בדרך לבית הספר, חייל נאצי ירה באביה מול עיניה, עדיין מתביישת מהנכדים. "אני מקבלת עכשיו מה שקיבלתי מהיום הראשון. 400 ומשהו יורו. זה אפילו לא 3,000 שקל", העידה קריגר. "ששרה נתניהו תיסע פחות לחוץ לארץ. את הכסף שלה, שייתנו לניצולי שואה. טיפ טיפה. הם לא צריכים בכלל הרבה. רק קצת אוכל. שום דבר לא יותר. הייתי רוצה להיראות כמו כל הסבתות. הנכדים שלי באים, 'סבתוש, סבתוש', אבל לסבתוש אין אפילו עשרה שקלים לתת לנכד".
פולה כץ העיוורת הולכת ומאבדת עכשיו גם את השמיעה. היא עדיין גרה בגפה, עדיין משוועת לעזרה. לפני שנה, הזעקה שלה למגע אנושי שברה את הלב. להידרותרפיה בבריכה היא לא הלכה מאז ספטמבר כי לבד היא לא יכולה, ואין מי שיחזיר אותה הביתה. על השולחן נערמות מעטפות, הפניות לבדיקות רפואיות והזמנות לדיונים משפטיים. היא לא יכולה לדעת מה יש שם, כי היא עיוורת ואין מי שיעשה לה סדר בניירות. "מאוד קיוויתי על מאיר כהן שהוא יעזור לי", סיפרה כץ באכזבה. "אם תהיה לי עובדת בבית נאמנה, ואני אוכל ללכת שהיא תלווה אותי לבריכה, אז יש לי מספיק. לא מצפה לשום דבר. אני לא מבקשת ולא דורשת".
"קשה לי להבין שבן של ניצול שואה, אין לו הבנה לניצולים"
איך נסתכל לעצמנו בעיניים? האנשים האלו שדועכים לנגד עינינו בעוני מנוול הם מגש הכסף שעליו ניתנה לנו המדינה. בלעדיהם לא היינו פה, חד וחלק. מדינת ישראל לא הייתה קמה ב-48' אלמלא שואת יהודי אירופה, אלמלא נקיפות המצפון של העולם והרצון לפצות במשהו. המדינה הזו בנתה צבא ותעשייה לא מעט באמצעות שלושה מיליארד מארקים שקיבלנו מגרמניה המערבית בהסכם השילומים, סכום שהוא במונחים של היום 62 מיליארד שקל.
הכסף הזה שולם כדי לממן את שארית חיי הניצולים, את הטיפולים הרפואיים, להחזיר משהו מהרכוש שנלקח. 60 שנה עברו, אפשר להחזיר להם. איפה הכסף? ועדת השופטת דורנר מיוני 2008 קבעה שהמדינה שילמה עד עכשיו לניצולים רק שני שלישים מהשווי הריאלי של הסכם השילומים. שליש נשאר באוצר מדינת ישראל, סכום ששווה היום 23 מיליארד שקל ששייכים מוסרית לניצולי השואה. אם יחלקו את הסכום הזה בין הניצולים שעוד חיים, זה יוצא מיליון שקל לכל ניצול. במקום זה, רובם חיים בעוני וברעב. "כסף", אומרים להם, "עוד אין. תחכו".
ברטה שפורן עדיין מציירת. מצבה הכספי השתפר מאז הפגישה לפני שנה. במקום 2,800 שקל בחודש שקיבלה אז, היא מקבלת עכשיו 5,000. אחת העמותות התקינה לה שני מזגנים בבית, אבל עכשיו בעל הבית רוצה להוציא אותה מהדירה שבה היא גרה בשכירות מוגנת כבר 50 שנה. שאר הדיירים כבר קיבלו את המכתב - עוד חודשיים צריך לפנות. וברטה, בת 95, לאן היא תלך? "אני באמת לא יודעת", היא עונה. "אולי לכם יש איזו עצה?".
איך נסתכל לעצמנו בעיניים? ארכיון - צילום׃ חדשות 2
ויוליוס - זוכרים? הוא קיבל השתלת שיניים, אבל לא מהמדינה. רופא שיניים התנדב לעשות את העבודה היקרה בלי תשלום. "עברה שנה, אני מאמין שהוא כבר בקיא בנושא", אמר יוליוס על שר הרווחה. "כי אז הוא אמר 'אני לומד את הנושא, תוך שלושה חודשים אני מסדר את הכל'. להגיד את האמת? כלום לא נעשה. אנחנו לא קיימים והכסף נשמר טוב טוב בכספת של יאיר לפיד".
ודורה רוט שהזעקה שלה התחילה את כל זה אומרת היום "בגדול, נכשלתי". זכות המילה האחרונה בכתבה תינתן לה: "כשהייתי אצל יאיר לפיד, אמרתי לו 'יאיר, הכרתי את אבא שלך. אני נאמתי 32 שנה בארה"ב, לא באופן פוליטי, אלא הוא באופן פוליטי ואני אחר כך בשביל לבקש כספים'. קשה לי להבין שבן של ניצול שואה, אין לו הבנה לניצולי שואה. אתה לא מתבייש לעלות לטלוויזיה ולהגיד 'אני נותן לניצולי שואה עוד 400 שקל'? מתי היית במכולת? מה קונים בשביל 400 שקל? ואל תסתכל עליי, אני לא צריכה - לא זה ולא זה. אבל אבא שלך היה ניצול שואה! איך אתה לא מבין ש-400 שקל לניצול שואה שצריך, זה כלום? ערוץ 2 לקח ניצול שואה שאמר 'הייתי רוצה לאכול תפוח עץ, אבל אין לי שיניים ואין לי כסף לרופא שיניים', איפה אתה בזה? למה אתה לא נותן את הכסף שקיבלתם בשבילנו? ויש את הכסף! על זה אני כועסת. אמרתי את זה לראש הממשלה ואני מוכנה עוד פעם להגיד לו את זה, ועוד פעם ללפיד. תשחררו את הכסף שקיבלתם! זה לא קורה".
"אני כועסת". דורה רוט - צילום׃ חדשות 2
מאיר כהן, שר הרווחה, ביקש למסור בתגובה כי "בשנה האחרונה הוקצו קרוב ל-835 מיליון שקל ל-5 השנים הקרובות על מנת להוסיף סיעוד ותרופות לניצולים. העברת הרשות לרווחת ניצולי השואה ממשרד האוצר למשרד הרווחה נתקלה בקשיים שנבעו מהכרזת סכסוך עבודה של עובדי הרשות ומהסתייגות נציבות שירות המדינה למהלך חלופי. כדי לא לפגוע בניצולי השואה הוחלט בעצה אחת עם שר האוצר שלא להעביר את הרשות למשרד הרווחה, למרות שאנו סבורים שזו הייתה הפעולה הנכונה".
בעלי הדירות בבניין הענק ברחוב בלפור צברו חוב וחברת המים (תאגיד מים וביוב מי בת ים) החליטה לנתק. הדיירים: "זה לא חיים"
הקיץ כבר מזמן כאן, ומים בברז אין: מתחילת השבוע, הבניין הגדול ברחוב בלפור בבת ים מנותק ממים. הדיירים שגרים בדירות שכורות, ביניהם קשישים ונכים, נאלצים להסתובב עם דליים ובקבוקי פלסטיק בחום הכבד ולמלא מים בחדרי האשפה בבניינים הסמוכים. הסיבה: בעלי הדירות בבניין לא שילמו חשבונות ותאגיד המים העירוני החליט לנתק.
מדובר בבניין ענק, המחולק לשלוש כניסות ודייריו משלמים לבעלי הבתים דמי שכירות המגלמים בתוכם גם את חשבונות המים. לטענתם, זו לא הפעם הראשונה בחודשים האחרונים שהם נאלצים להתמודד עם ניתוק מים, בגלל שבעלי הבתים צברו חוב.
"זה לא נורמלי. אנחנו חולים שזקוקים לתרופות ולתנאי היגיינה בסיסיים ואין לנו את זה", אמרה ולנטינה, קשישה המתגוררת בבניין. "אנחנו משלמים בזמן ואין לנו מים. איך אפשר לחיות ככה?".
יהודה פלד, קשיש המתגורר בבניין בגפו, סיפר: "לפעמים אני מביא מים מבית הכנסת, בו אני מתפלל, אבל זה לא חיים. אין איך להוריד מים בשירותים, וזה נהיה מסריח ומגעיל לחיות בצורה הזו". דייר אחר הוסיף: "זה עניין של זמן עד שנחטוף פה מחלה או יקרה אסון. אף אחד לא מקשיב לנו, והתחושה היא שרימו אותנו".
נתנאל זיתון, שמשפץ את אחת הדירות בבניין, סיפר כי "חלק מהדיירים אפילו יורדים להתקלח בחוף הים עצמו". לדבריו, "יש כאן חוטי חשמל חשופים, טינופת בכל פינה, חלקי בניין רקובים ובלוני גז בתוך הדירות. לכל אלו מתווסף עכשיו גם מחסור חמור במים, כך שזה עניין של זמן עד שיקרה פה אסון".
מעיריית בת ים נמסר בתגובה: "עיריית בת-ים ממלאה את חובתה על פי דין וגובה את כל חובות הארנונה לרווחת תושביה. את המים רוכש תאגיד המים 'מי בת-ים' מחברת מקורות והוא מחייב את הדיירים בתשלום על פי צריכה. כך בבת-ים - וכך
בכל הארץ. צר לנו כי בעל הנכס משכיר דירות לעשרות אנשים מבלי לדווח על כך לעירייה ולתאגיד המים. הוא בחר שלא להעביר את תשלום המים שהוא גובה מהדיירים לעירייה, כפי שהוא נדרש על פי חוק".
על פי העירייה, "לבעל הנכס חוב של כ-170 אלף שקל עבור צריכת מים וחובות ארנונה בהיקף של למעלה משני מיליון שקל לעירייה. למרות התראות חוזרות ונשנות, בעלי הנכס לא שילמו את חובם, ותאגיד המים נאלץ לפעול באמצעים העומדים לרשותו ולנתק את זרם המים לבניין. יחד עם זאת, מתוך רצון לסייע לתושבים שנקלעו למצב, כבר אתמול חובר זרם המים מחדש. בעל הנכס הבטיח כי יסדיר את חובו לתאגיד המים עד מחר בבוקר".
המדיניות המזוהמת של משרד הרווחה בראשותם של שר הרווחה מאיר כהן ומנכ"ל משרדו יוסי סילמן. הפקרת קשישים ניצולי שואה לאלימות בקהילה גם מצד שכניהם. מדובר במדיניות מכוונת של משרד הרווחה להחליש אזרחים בקהילה כדי שיוכלו לגזול רכושם ולכלוא אותם במכלאות משרד הרווחה.
יאנוש חולוש בן ה־72 מבת ים מסתגר בביתו כי הוא חושש משכניו, איתם הסתכסך בעקבות הקמת גינה בחצר הבניין המשותף. לטענתו, אחד השכנים שבר את צלחת הלוויין שלו, ואמר לו "חבל שלא הרגו אותך באושוויץ". שכן נוסף היכה אותו בפניו וגרם לסדק בגולגולתו. השבוע פנה למבקר המדינה בטענה כי תלונות שהגיש למשטרה לא טופלו
קשה להאמין, אבל כבר קרוב לשלושה שבועות שיאנוש חולוש בן ה־72 כמעט ולא יוצא מפתח ביתו ברחוב אילת בבת ים, למעט מקרים דחופים.
ניצול השואה, שמתגורר בדירת עמידר קטנה משנת 1978, מעדיף להסתגר בבית כי הוא חושש שחלק משכניו, עימם הוא מסוכסך, יפגעו בו. איפה המשטרה בסיפור הזה, ואיך ייתכן שדייר תמים ואזרח מן השורה פוחד לצאת לרחוב?
מדמם במטבח
לחששות של חולוש יש על מה להסתמך. ב־9 ביולי השנה, כך על פי תלונה שהגיש במשטרת מרחב איילון, נכנס אחד משכניו לדירתו, חבט בו באגרוף בפניו והותיר אותו מדמם על רצפת המטבח. בעקבות התקיפה אושפז חולוש למשך חמישה ימים בבית חולים 'וולפסון' בחולון, לאחר שנמצא כי מכת האגרוף החזקה שספג גרמה לסדק בגולגולתו. לפני כשבועיים, לאחר שנואש לדבריו מ"הטיפול הלקוי" של המשטרה בעניינו, פנה חולוש למשרד מבקר המדינה, במכתב שבו פירט את העוולות שלטענתו נגרמו לו. "כבר שלוש שנים שאני מגיש תלונות נגד שכנים בנושא ההתנכלות אליי שהגיעה לשיאה בחודש שעבר, אבל דבר לא קורה", אומר חולוש, "האמת היא שאני חושש מאוד ממה שעלול לקרות. יש בשכונה שלנו הרבה מאוד בלאגן ובארץ יש הרבה אלימות ורציחות, לפעמים בלי סיבה אמיתית. אני ממש פוחד שמשהו רע יקרה לי".
חולוש כפי שצולם אחרי התקיפה (צילום: קובי קואנקס)
פנייתו של חולוש למבקר המדינה מפרטת מסכת ארוכה של התנכלויות, מילוליות ופיזיות, מהן סבל לטענתו מצד שכניו. בנוסף טוען חולוש כי כל התלונות והפניות שלו לתחנת המשטרה העירונית בעקבות אותם מקרים כלל לא טופלו, או שתיקי חקירה שנפתחו בעקבות הגשת התלונות נסגרו מחוסר עניין לציבור.
"איך אפשר לומר 'חוסר עניין לציבור' או כל הגדרה אחרת, כאשר גורמים לי נזק לציוד, מאיימים עליי ומכים אותי?", תמה חולוש. "זה הרי אבסורד בלתי נתפס. משהו כאן לא תקין ומה שעצוב הוא שכמו תמיד הקורבן והחלש הוא זה שסובל, במקום שזה יהיה הפוך".
"חי בפחד"
העוינות כלפיו, כך טוען חולוש, החלה לפני מספר שנים לאחר שהתנגד להקמת גינה פרטית שאותה הקים אחד מדיירי הבניין בחצר הבית המשותף. "אותו שכן השתלט על שטח בחצר ולאחר שהעזתי להתלונן עליו החלה מסכת של איומים", מספר חולוש. על פי המכתב שהעביר למשרד מבקר המדינה, העוינות כלפיו מקורה בעובדה כי "הוא אשכנזי וניצול שואה". "האווירה פה נוראה וכמה שזה נורא לומר, אנשים פשוט לא אוהבים אותי כי אני שונה מהם, פשוט ככה", טוען חולוש, "אחרת אין שום דרך להסביר את מה שקורה כאן. אני אדם מבוגר מאוד, ללא משפחה או ילדים ואיני מפריע או מזיק לאיש".
בחודשים האחרונים, טוען חולוש, גברו מאוד ההתנכלויות של כמה מהשכנים כלפיו, דבר שלטענתו הפך את שגרת חייו ל"מפחידה ומאיימת". "לפני כשנתיים גיליתי שאחד השכנים שבר את צלחת הלוויין שלי שמוצבת על גג הבניין. לפני כחודשיים, לאחר שדרשתי ממנו לשלם עבור הנזק, הוא פגש אותי ברחוב, דחף אותי וצעק לעברי: 'חבל שלא הרגו אותך באושוויץ'".
עוד באותו יום, כשהוא נסער ונרגש מהאמירה הבוטה, התייצב חולוש בתחנת המשטרה העירונית והגיש תלונה נגד השכן. "סיפרתי לחוקרים שאני ממש חושש, אבל שום דבר לא קרה מאז, השכן לא זומן לחקירה ואני ממשיך לחיות בפחד", מספר חולוש, יליד הונגריה, שבמלחמת העולם השנייה הופרד מהוריו ונשלח למנזר.
"עברתי זוועות רבות ואחרי השואה נשארתי לבד לגמרי, כי בעקבות הטראומה שחוו במחנות הוריי לא יכלו לגדל אותי, מה שגרם לכך שאת שנות ילדותי ונעוריי, כמו גם את חיי הבוגרים, ביליתי לבד. קשה לי מאוד לקבל את זה שעד היום, עשרות שנים אחרי, אני מקבל יחס שכזה. מוזר עוד יותר שהרשויות לא משכילות לטפל באנשים האלה, שצריכים להיענש בחומרה", אומר חולוש.
שמונה ימים לאחר שהגיש תלונה בתחנת המשטרה בגין התקיפה הפיזית והמילולית שחווה, התרחש האירוע האלים שהביא לאשפוזו של חולוש בבית החולים. לדבריו, שכן אחר המתגורר בבניין, חייל בשירות סדיר בצה"ל, נכנס לדירתו ותקף אותו.
"ישבתי במטבח ובסביבות השעה שמונה בערב נכנס הבחור הזה לפינת האוכל שלי ובלי לומר כלום נתן לי אגרוף בפנים", מספר חולוש בהתרגשות. "כתוצאה מהמכה שקיבלתי באיזור הרקה הימנית שלי פשוט צנחתי לרצפה והתחלתי לדמם מהעין ומהאוזן, הרגשתי מטושטש לחלוטין. שכנים ששמעו את הצעקות וראו שנפגעתי בצורה קשה הזמינו אמבולנס שפינה אותי לבית החולים".
לאחר קבלת טיפול ראשוני בחדר המיון של בית חולים 'וולפסון', קבעו הרופאים את מה שאומת בבדיקת סי.טי שעבר זמן קצר לאחר מכן, כי חולוש סובל מסדק בגולגולת. בנוסף, כדי לטפל בחתך העמוק שנגרם לפניו כתוצאה מהאגרוף שספג, נתפרה לחיו של חולוש, בסמוך מאוד לעינו הימנית.
צו הגנה
במכתבו למבקר המדינה כותב חולוש כי מספר ימים לאחר שחרורו מבית החולים, הוא פגש את אביו של הצעיר שתקף אותו. לדברי חולוש, הכחיש האב כי בנו אחראי לתקיפה.
ביום שני השבוע התייצב חולוש בבית משפט השלום בתל אביב, לדיון בבקשתו להוצאת צו הגנה נגד הצעיר שתקף אותו. בתום הדיון, אליו לא הגיע החשוד, (לדברי הוריו שנכחו במקום הוא עריק מצה"ל), נקבע כי חל איסור על הצעיר החשוד בתקיפה החמורה להתקרב לחולוש, "להטריד, לאיים, לבלוש, להתחקות אחר תנועותיו", וזאת לתקופה של שישה חודשים.
אולם גם הצו, שעל פניו אמור להגן על חולוש, לא מצליח להרגיע אותו. "זה שבית המשפט הוציא צו זה עדיין לא אומר שמישהו יוכל לאכוף את הכתוב בו", טוען חולוש. "הבחור בכלל לא היה בבית המשפט, אלוהים יודע איפה הוא נמצא ומה הוא עלול לעשות. אני ממש חושש לחיים שלי ונכנסתי לפרנויה גדולה. אף אחד לא יכול להבטיח לי ביטחון, הרי כבר תקפו אותי בדירה שלי וכלום לא קרה למי שעשה את זה. זו אוזלת יד נוראה של המשטרה. איך עוד לא תפסו את הבחור?
"על גרימת נזק לרכוש עוד אפשר לעבור בשתיקה, אבל על פגיעה חמורה באדם, בבית שלו, על זה כבר חייבים לתת את הדין".
אפשר היה למנוע?
חולוש טוען כי חוסר התייחסות המשטרה לתלונותיו הקודמות גרמה למקרים שאירעו לאחר מכן. "אני מאמין שאם בשנים האחרונות היו מתייחסים ברצינות לתלונות, אז אולי התקיפה שלי הייתה נמנעת, אבל כנראה שמי שעשה את זה הרגיש שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, כי אף אחד לא יעשה לו כלום".
הפחד הגדול של חולוש לחייו ותחושת חוסר הביטחון המלווה אותו מאז המקרה, הביאו אותו לפנות למבקר המדינה, בתקווה שהדבר ישפיע על טיפול המשטרה בעניינו.
"אני מוחה על כך שבסופו של דבר יוצא שהקורבן הוא מי שסובל", אומר חולוש. "הגשתי תלונות רבות על גרימת נזק לרכוש שלי, על איומים, אך בשורה התחתונה אני הוא הנודניק, זה שמציק לחוקרים. עובדה שאת רוב התיקים סגרו מבלי להגיע לשום החלטה. ניסיתי לקבל עזרה בכל מיני מקומות והגעתי גם לעירייה, אבל שם שלחו אותי למשטרה, ומשם שלחו אותי הביתה".
לדברי חולוש, רק צעד החלטי של המשטרה הכולל את מעצרו של החשוד בתקיפתו, יצליח להרגיע אותו מעט ואולי להחזיר לו את השלווה שאבדה. "אחרי התקיפה שלי, בדרך לבית החולים, הייתי בטוח שאמות", הוא אומר. "כמה ימים בכלל לא ראיתי בעיניים.
"עברתי דברים נוראיים ואיומים בחיים שלי. כבר בגיל ארבע ברחתי מהנאצים שלקחו את ההורים שלי. אחרי זה הסתובבתי במשך שנים לבד בעולם עד שהגעתי לישראל וחשבתי שכאן נגמרו הצרות שלי, אבל מה שקורה לי בשנים האחרונות הוא נורא. לפעמים יש לי תחושה שזה סיפור חיי. בכל מקום שבו אני נמצא לא רוצים אותי. אחרי כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה סבל, מגיע לי קצת שקט".
ממשטרת מחוז תל אביב נמסר: "בתאריך 9 ביולי השנה התקבל דיווח על תקיפה חבלנית של מר חולוש. חוקר ממרחב איילון יצא אל בית החולים על מנת לגבות עדות מהקורבן ובמקביל צוות של שוטרי סיור יצא מיד אל כתובת האירוע בניסיון לאתר את החשוד. מאז קרות האירוע החשוד מצוי בבריחה, הוכרז כעבריין נמלט והוצא נגדו צו מעצר. בוצעו ונמשיך לבצע פעולות נוספות לאיתורו של החשוד עד למעצרו והעמדתו לדין".
למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, לא ניתן היה לקבל את תגובת החשוד.
לשכת הרווחה בת ים - דיווחי השקר של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי - דע, כי כל הדיווחים וההערכות של פקידות הסעד והעובדות הסוציאליות מלשכת הרווחה, הבלים ודברי בלע הם ברוב המוחלט של המקרים, ויש לבדוק אותם ע"פ העובדות, ראיות, והיגיון, ומי שמקבל את מוצא פיהן כסוף פסוק הריהו פתי, ואם הוא שופט הריהו פועל ברשעות. .... בעוד האישה בסכנת חיים בירידה במשקל של 10 ק"ג בחודש, העובדות הסוציאליות מלשכת הרווחה בבת ים כותבות באופן מרושע, דברי בלע, כאילו היא מחויכת ומצבה טוב...
פקידת הסעד שירה שביט אורגד מלשכת הרווחה בת ים: "אני בכלל לא בעסק" - דברי בלע והבלים מפיהן של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ונעמי הלימי הדנות בענייני נפשות ... כאשר מתגלה מחדל מסכן ביותר בהליך מינוי האפוטרופוס לאישה, ממהרת פקידת הסעד שירה שביט אורגד לומר "אני בכלל לא בעסק", כדי להגן על עצמה מהאשמה על מחדל חמור שבוצע...
צביעות רשויות הרווחה ו"תעשיית" השואה - ניהול מערכתי כושל ניצולי השואה - מאי 2011 - אין היום מעשה למען ניצולים או שקל שמוקצה לטובתם שאינם מלווים בתרועות יחצנות והבזקי מצלמות. קחו, למשל, הזמנה שנשלחה אתמול לקראת יום השואה. "אני שמחה להזמינך לאירוע השקה", כתבה יועצת תקשורת ששלחה את ההזמנה. בושם חדש? קולקציית תכשיטים? לא ולא...
פשעי הרווחה והפסיכיאטריה - התעללות והזנחת ניצולי שואה בהוסטלים - ניצולים באפלה - ינואר 2011 - מדיניות משרד הרווחה מוזילה את השואה, ואת אזרחי מדינת ישראל. מתברר כי הפקידות ברשויות הרווחה לא רק פוגעים השכם וערב בפרט ובמשפחה "בשם טובת הילד" או "עבודת הקודש" ועוד כל מיני מונחים מעולם הפולחן, אלא גם מעלימים עין מהתעללות והזנחה במוסדות שאליהם השליכו את האזרחים...
רטה דורון, עורכת דין מנתניה, הפקידה כספים של אישה בת 90 בחשבונה הפרטי. רק כשהקשישה נפטרה, גילו בני משפחתה כי 600 אלף שקלים חסרים בחשבון הבנק. בשבוע שעבר נגזרה עליה שנת מאסר בפועל, אף שהכסף הושב
ביום חמישי שעבר גזר בית משפט (גזר הדין) השלום בתל אביב שנת מאסר בפועל על רטה דורון, עורכת דין מנתניה שבמשך שנתיים גנבה כספים מקשישה בת 90, לה שימשה כאפוטרופוס. בחודש מאי 2004 בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן מינה את דורון לשמש אפוטרופוסית על ר', קשישה בת 90 וקרובת משפחתה הרחוקה. במסגרת המינוי ניתנה לה הרשאה לבצע כל פעולה בחשבון הבנק של ר', אשר התנהל באחד מסניפי בנק הפועלים, ברמת גן.
על פי כתב האישום שהוגש נגד דורון במסגרת עסקת טיעון, החל מאמצע שנת 2004 ועד אמצע שנת 2006, ב- 40 הזדמנויות שונות, נגנבו כספים מהחשבון של ר', בסכום כולל של 600 אלף שקלים במזומן.
ר' נפטרה בשנת 2007, אז הבחינו יורשיה שהכספים מחשבון הבנק של הקשישה נעלמו. הם החלו לחשוד בעורכת הדין שניהלה את הכספים ובשנת 2009 הגישו תלונה במשטרה. בעקבות חקירה משטרתית הוגש בשנת 2011 כתב אישום מתוקן נגד דורון.
במהלך ההליך המשפטי נגדה, הודתה עורכת הדין ברוב החשדות המיוחסים לה ובשלב מסוים אף החזירה ליורשיה של ר' את מלוא הסכום שנטלה - 600 אלף שקלים. דורון גם הופנתה לתסקיר מבחן שפרש בפני בית המשפט את נסיבות חייה המורכבים לרבות חובות כבדים של בעלה ומחלתו, שדחפו אותה לבצע את העבירות בהן הורשעה.
"ניצלה את מעמדה"
במהלך ההליך המשפטי התברר כי זו אינה הפעם הראשונה בה שולחת דורון את ידה לכספים של לקוחותיה. למעשה, הסתבר כי גנבה את כספיה של ר' בזמן שהתנהלו נגדה הליכים פליליים בבית משפט השלום בנתניה בגין עבירה של גניבה אחרת.
הגניבה הראשונה הייתה בסכום של כ-17 אלף שקלים, שהנאשמת הייתה אמורה להעביר ללקוחה, אותה ייצגה בתביעת מזונות. במקום להעביר את הכספים, דורון הותירה אותם ברשותה, והפקידה אותם בחשבון הבנק שלה. על מעשה זה גזר עליה בית המשפט בשנת 2006 עונש מאסר של 9 חודשי מאסר בפועל וגם מאסר על תנאי.
כנגד הטיעונים הדגיש סנגורה של דורון כי כל בני המשפחה שנפגעו ממעשיה, קיבלו את מלוא הסכום שנלקח מהם, וכן עתר בבקשה להקל עליה, ככל שניתן.
תחילה הם אף ביקשו מהמשפחה שלא להגיש תלונה במשטרה, תוך רצון להסדיר את הנושא מחוץ לכותלי בית המשפט.
"המעשים אשר ביצעה הנאשמת הינם חמורים ומקוממים", כתב השופט מרדכי פלד, סגן נשיא בית המשפט השלום בתל אביב, בהחלטתו. "מעבר לכך שמדובר בהתנהגות נמשכת של שנתיים, הדברים הללו מתבצעים בעת שמתנהל נגדה הליך פלילי בגין עבירה דומה. הנאשמת ניצלה בצורה שיטתית את מעמדה כעו"ד, מעלה באמון הלקוחה ר' כשהשתלטה על חשבונה ונטלה משם כספים לרוב לכיסה, וכן מעלה באמונם של יורשיה של המנוחה, ששמו בה את מבטחם, ואף פנו בזמנו לביהמ"ש על מנת שהנאשמת תמונה כאפוטרופוסית ל-ר'".
"אין צורך להכביר מילים על כך כי למעשיה של הנאשמת יש השפעה על מעמד מקצוע עריכת הדין", הוסיף עוד השופט, "כאשר יושרם של עורכי הדין והגינותם הם נכס ציבורי רב ערך, ועל כן הפגיעה בו ראויה לענישה משמעותית".
השופט פלד גזר על דורון שנת מאסר בפועל, אך החליט שלא להטיל עליה קנס כספי, בשל העובדה כי החזירה לנפגעים את מלוא סכום הכספים שגנבה.
קישורים:
מינוי אפוטרופוסים לחסרי ישע ע"י רשויות הרווחה - מעצר וכתב אישום נגד עו"ד ירדנה נילמן - הכתבה 'נעצרה עו"ד שחשודה בגניבת כספים מקשישים' , וואלה , גלעד גרוסמן , פברואר 2010 - ירדנה נילמן תל אביבית כבת 60 חשודה בגניבה של כ-10 מיליון שקלים מעשרות קשישים, בזמן שהייתה האפוטרופוסית שמונתה להם על ידי משרד הרווחה. היא נמלטה לפני שנתיים ונעצרה עם שובה מגואטמלה...
סגן נשיא בית משפט לענייני משפחה שופט שמואל בוקובסקי: הליך מופקר ואלים במינוי אופוטרופוס לאישה - הפרת פתאומית של זכויות אדם - מדובר ב”ביקור בית” שערכו פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי לחסויה כבת 60, במסגרת הליך מינוי אפוטרופוס לחסויה, כחודש לאחר שהשופט שמואל בוקובסקי מינה מינוי זמני אפוטרופוסים לחסויה, מבלי ששמע את דעתה, אם היא מסוגלת להבין בדבר, וניתן לברר דעתה. המינוי בוצע ללא תצהיר של פקידת סעד.
