דו"ח על כלא נווה תרצה: אלימות כלפי אסירות, תאים דחוקים וחמים ללא אוורור

דו"ח על כלא נווה תרצה: אלימות כלפי אסירות, תאים דחוקים וחמים ללא אוורור , יניב קובוביץ ,  13.11.2016 , הארץ


ביקורת של לשכת עורכי הדין הגדירה את התאים באגף ההפרדה בכלא בלתי ראויים למגורים. אסירה נכה נאלצת לזחול במדרגות בצאתה ובואה לתא בהיעדר הנגשה

ביקורת של נציג לשכת עורכי הדין בכלא נווה תרצה גילתה כשלים חמורים בתנאי הכליאה של הנשים בישראל. לפי הביקורת, אין בכלא תנאים המאפשרים לאסירה נכה לצאת מהאגף, והיא נאלצת לזחול במדרגות כדי לצאת ולהיכנס לתאה; באגף ההפרדה בכלא נמצאו התאים בלתי ראויים למגורי אדם, קטנים ביותר, חמים מאוד ובחלקם ללא אוורור של מזגן או מאוורר. עוד התברר כי אסירות בכלא סבלו מהאלימות של סוהרים כלפיהן.

נווה תרצה - מתקן שאינו ראוי לכליאת בני אדם

ב–23 לאוגוסט בא עו"ד לירן זילברמן לביקורת שגרתית בנווה תרצה וניסה לעמוד על תנאי האסירות. הוא ביקר ב"אגף סביון", המרכזי בכלא, שמאכלס ברובו את האסירות לאחר גזר הדין. שם הן מרצות את עונשן. הביקורת מצאה אסירה נכה, המרצה 18 מ–20 שנות מאסר, ומרותקת לכיסא גלגלים, במבנה שהגישה אליו היא מדרגות בלבד, ללא מעלית. האגף עצמו מצוי בקומה השנייה. לפי הביקורת, האסירה אינה יכולה לצאת מהאגף אלא אם היא זוחלת על בטנה או אחוריה בגרם המדרגות. בשיחה עמה אמרה האסירה שהיא נאלצת לעשות זאת חמש פעמים בשבוע. בבירור התגלה שבבית הסוהר יש רק תא מבודד שמונגש לנכים, אך אם האסירה תדרוש לקבלו, היא תהיה מבודדת משאר האסירות.

עוד גילתה הביקורת כי התנאים באגפי ההפרדה הופכים את התאים לבלתי ראויים למגורי אדם. התאים קטנים ביותר, עד שאדם בעל מבנה גוף בינוני ומעלה יתקשה להסתובב בהם במקומו על צירו. התאים חמים במידה קיצונית, ללא מזגן או מאוורר בחלקם. לפי הביקורת, תחזוקת תאי השירותים מחפירה, וחרקים ומזיקים רבים הסתובבו באגף.

אסירה שנציגי הביקורת שוחחו אתה אמרה שהיא מצויה באגף ההפרדה כבר "שנה ועשרה חודשים". אך לפי החוק, בידוד לתקופה של יותר מחצי שנה מחייב אישור בית משפט, וזה לא היה לשב"ס. הנהלת בית הסוהר טענה שלא מדובר בהפרדה, אלא באגף "רב תכליתי" ולכן לא מתבקש אישור מיוחד.

אסירות ששוחחו עם נציג לשכת עורכי הדין הועלו טענות קשות על אלימות סוהרים נגד אסירות, והדגישו מקרה חמור של אסירה אחת. האסירה, בת 20, מרצה עונשה על עבירות תעבורה. עו"ד זילברמן הבחין בחבלות קשות על פרק כף ידה. האסירה חששה לספר מה אירע לה אך בשיחה עם אסירות אחרות התברר שהיא הוכתה קשות, בכל גופה, שמשכו אותה בשערותיה וגררו אותה לאגף הבידוד. האסירה עצמה סיפרה כי הוכתה, אך נמנעה מלתאר בפרוטרוט מה אירע. לדבריה, היא נכבלה לילה שלם למיטתה והוכתה. בתגובה ביקש המבקר לראות יומן המתעד אסירות שנכבלו. נמצא שם שהאסירה צודקת בטענותיה על מספר השעות שנכבלה. אסירה אחרת טענה שהוכתה נמרצות ושראשה הוטח בקיר אגף ההפרדה. בשיחה עם מפקדת בית הסוהר, היא מסרה לעו"ד זילברמן שאכן היה אירוע כזה, שלא היה צריך לקרות, עם אחד הסוהרים, ושהסוהר הועבר לתפקיד אחר.

הביקורת ציינה עם זאת לשבח את סדנאות החינוך והעשרה בכלא.

בשב"ס דחו את טענות הדו"ח. בתגובה לעניין האסירה הנכה טענו כי "במחלקה הטיפולית נבנה תא המתאים לאסירות עם מוגבלויות, כולל התניידות בכיסא גלגלים בחדר, במקלחת ובשירותים. הוצע לאסירה כמה פעמים לעבור לאגף הטיפולית, אך היא סירבה לשהות באגף זה ולחלוק חדר עם אסירות נוספות". לגבי אגף ההפרדה נמסר ש"שיפוץ האגף ייבחן ב–2017". לגבי האלימות נגד האסירה בת ה–20 נמסר: "האסירה חתכה את כף ידה ונזקקה לטיפול רפואי במרפאה. קצין המשמרת וסמל משמר הגיעו לתא להוציאה לבדיקה, האסירה התנגדה והחלה לקלל ולהשתולל. בהתפרעות היא שברה את הברז במקלחת, פתחה את הברז והחלה להציף את התא במים. בשל התנגדותה היה צורך להוציאה מהתא תוך שימוש בכוח סביר".

עו"ד לירן זילברמן הופתע מתגובת שב"ס, לאור העובדה שמפקדת בית הסוהר ונציגים נוספים ליוו אותו בביקורת, ומסר ל"הארץ": "ערכתי ביקורת במספר בתי סוהר והתחושה מנווה תרצה היא של זעזוע עמוק הן מהתנאים הפיזיים והן מהאלימות הברורה שהופעלה כלפי אסירות. תגובת שב"ס מלמדת על כשל עמוק. טוב אם הגורמים הרלוונטיים יבדקו מה מתרחש שם".

באוגוסט השנה פורסם ב"הארץ" שהשר לביטחון פנים גלעד ארדן החליט להקפיא בניית כלא נשים חדש בדרום, אליו אמורות היו לעבור אסירות נווה תרצה.

המשרד לביטחון פנים מסר אתמול שהוא "מתכוון לבנות כלא חדש בדרום במקום נווה תרצה. גל הטרור אילץ את המשרד להשקיע סכומים גדולים בחיזוק המשטרה ופעילותה, אך ב–2017 תוקם קרן תקציבית לבינוי ושיפוץ בתי כלא והעברת נווה תרצה".

פלייליסט - בית סוהר נווה תרצה

מוסד אילנית משרד הרווחה: מכים ומרעיבים חוסים כמו באושוויץ

משפחת חוסה עם פיגור שכלי: "מטפל היכה אותו עד שנזקק לניתוח" , דנה ירקצי ,  עריכה: גדי וינסטוק , וואלה חדשות , דצמבר 2015

אילן בוטרנו בן 52, חוסה במוסד "אילנית", פונה לבית חולים עם פנס בעין, שם אובחן עם שברים בארובת העין ובלסת. האחות ששוחחה עמו טענה כי הוא הצביע על המטפל כמי שהיכה אותו. אמו: "זו לא פעם ראשונה. הוא הרבה פעמים סובל מחבלות" 




חוסה בן 52 בעל פיגור שכלי ששהה במוסד "אילנית" בפרדס חנה מותקף כדרך קבע על ידי המטפלים שלו - כך טוענת משפחתו. קרוביו של החוסה, אילן בוטרנו, שהתירו לפרסם את שמו, סיפרו היום (חמישי) כי השבוע הגיע השיא כאשר הוא נאלץ להתפנות לבית החולים הלל יפה שבחדרה עם פנס בעין, שם אובחן עם שבר בארובת העין ובלסת.

שושנה בוטנרו בת 72 מחיפה, אמו של אילן, הסבירה כי מגיל 20 הוא לא נמצא בבית, אלא עובר ממוסד למוסד. לדבריה, הוא מתפקד אך מוגדר סיעודי. המוסד האחרון שבו שהה היה בית חולים פסיכיאטרי בטירת הכרמל משום שמשרד הבריאות לא מצא לו מקום אחר. משם הוא הועבר למוסד "אילנית". בוטנרו טוענת כי ב"אילנית" הוא נמצא כמה פעמים על ידי בני המשפחה חבול ומוכה.

"המקום הזה מלכתחילה לא היה לרוחי", אמרה, "המקרים שיש שם מבחינת פיגור מלחיצים את הבן שלי. לא טוב לו שם. אבל במשרד הבריאות אמרו שאין להם פתרון בשבילי ואין להם מקום אחר להעביר אותו אליו".

"הוא כבר מוכר בבית החולים הלל יפה", המשיכה האם, "הוא הגיע לשם הרבה פעמים עם חבלות. מי שלקח אותו לבית החולים ביום שלישי היה המטפל עם האוטו של המוסד. הוא הגיע פנס בעין, עשו לו צילום וראו שיש לו שבר בארובת העין ובלסת. העין שלו סגורה כולה בגלל שטף הדם וכולו מעוות".

"הבחור שהרביץ לו עדיין עובד שם". אילן בבית החולים (צילום: באדיבות המשפחה)

בוטנרו הייתה בחו"ל בזמן התקרית ולכן במוסד הזעיקו את אחותו לימור. "הבת שלי חקרה אותו וצילמה אותו בווידיאו. אילן אמר שם בפירוש שהמדריך שיושב בצד הוא זה שנתן לו בוקס בעין", הסבירה בוטנרו, "אחרי שעושים בירור מקיף מגיע שוטר ופותח תיק נוסף במשטרה, מהלל יפה שלחו אותו לבית החולים רמב"ם וקבעו שהוא צריך ניתוח".

אילן פונה מחדרה לבית החולים בחיפה ועבר ניתוח. יממה לאחר מכן הוא כבר שב חזרה למוסד "אילנית". "כעבור יום מחזירים אותו חזרה לאותו מקום שהרביצו לו", אמרה בוטנרו, "במשרד הבריאות אומרים שאין להם פתרון בשבילו, אין לאן לשלוח אותו, אין לאיפה להעביר אותו".

בוטנרו זועמת על העובדה שאותו עובד, שלדברי בנה היכה אותו, עדיין עובד במוסד. "הבחור שהרביץ לו עדיין עובד שם, עכשיו לקחתי עו"ד ואני מנסה לגלגל את הדברים". לדבריה, זו לא פעם ראשונה שהצוות מכה את הבן שלה. "קשה לאזן אותו מבחינת התפרצויות. הוא דביק, מכל מי שעובר לידו הוא מבקש עזרה. כל פעם כשהייתי מגיעה לפגוש אותו, ראיתי חבורות על הגוף ופנסים בעיניים, וכל פעם הם היו אומרים שהוא נפל".

"בפעם האחרונה שהוא שבר את היד, הם הודו - המטפל תפס אותו בכוח ושבר לו את היד. זה היה לפני שנתיים או שנה וחצי", המשיכה. "לפני כן, הוא הגיע עם שפה שסועה והם טענו שאף אחד לא הרביץ לו. בספטמבר שוב שברו לו את היד. הלכתי והתלוננתי במשטרה על זה שהמטפלים הרביצו לו ובמשטרה סגרו את התיק, ולא עשו כלום. אין לי את הכוחות האלו בגיל שלי להתמודד נגד הרשויות".

"הבן שלי רזה כמו בן אדם מאושוויץ". הפנס בעין של אילן (צילום: באדיבות המשפחה)

"המדריכים לא מוכשרים לטפל באנשים כאלה, הם שונאים את העבודה שלהם, הם שונאים את החוסים והם שונאים את עצמם"

בוטנרו קוראת לכל מי שיכול לעזור לה להפסיק את ההתעללות והאלימות שמתרחשת במוסד הזה. "אני מבקשת שיפסיקו להרביץ, זה פלילי. צריך לעצור את הבחור הזה, לא רק לדבר אלא לעשות צדק. האנשים האלה, שהם מסכנים וחסרי אונים, שלא יהיו חשופים לברוטליות של מי שמטפל בהם. אני מבקשת שתהיה השגחה, טיפול טוב יותר. הבן שלי רזה כמו בן אדם מאושוויץ, אני זועקת לא רק בשביל הבן שלי אלא בשביל כלל האנשים".

זו אינה הפעם הראשונה שמוסד "אילנית" נכרך בפרשת התעללות בחוסים. בתחקיר שפורסם בערוץ 10 בשנת 2013 תיעד חוקר פרטי שהסתנן למוסד את מסכת העינויים שעוברים החוסים במקום. משרד הבריאות טען בזמנו כי "עד סוף השנה תסתיים ההתקשרות עם המוסד", אולם ניכר כי דבר זה לא קרה.

גם אחותו של אילן הביעה זעם נגד ההתנהלות המוסדות כלפי חוסים, וטענה כי מדובר בתופעה רחבה של העסקת עובדים מצד משרד הבריאות והמדינה שאינם מוסמכים לטפל בחוסים חסרי ישע כמו אחיה. "עובדים במקומות האלה מדריכים שלא מוכשרים לטפל באנשים כאלה, הם שונאים את העבודה שלהם, הם שונאים את החוסים, הם שונאים את עצמם על המקום שהם הגיעו אליו בחיים, והם מתוסכלים על המקום שבו הם נמצאים", אמרה, "הם לא מקבלים הנחיה או הדרכה, הם מתוסכלים והם צריכים אנשים שיעבדו במקומות האלה. אחי הוא פציינט קשה, והוא צריך לקבל טיפול".

עוד היא הוסיפה: "לא יכול להיות שיעבדו במקומות האלה אנשים לא מוסמכים. הוא חוסה, הוא לא יכול להיות איתנו בבית. אנחנו רק מבקשים שבמינימום יטפלו בו שצריך. הם מאיימים שהם יכניסו אותו לחדרים אטומים ויזריקו לו חומרים. זה לא פעם ראשונה שזה קורה, כבר קראנו למשטרה וסגרו את התיק. יש פה משהו שהוא באחריות המדינה. זה ליקוי רציני".


המשטרה: "נעשה מאמץ למצות את החקירה בהקדם"

מהמשטרה נמסר: "בתחנת משטרת חדרה התקבלו שתי תלונות, האחת במהלך חודש ספטמבר 2015 והאחרונה במהלך השבוע האחרון. עינינם של התלונות - חשד לתקיפה חבלנית. משטרת חדרה מנהלת את החקירה שטרם הסתיימה. החקירה מתנהלת בשיתוף משרד הרווחה בשל מוגבלותו של הקורבן. משטרת חדרה קשובה ורגישה לארועים הנחקרים בשל מצבו של הקורבן ונעשה מאמץ למצות את החקירה בהקדם האפשרי לאחר שתיגבה עדותו של הקורבן על ידי גורמי הרווחה כנדרש".

ממשרד הבריאות נמסר כי הם בודקים את המקרה.

עמידר פינתה מדירתה חולת סרטן שנעדרה עקב טיפולים

דור המדבר של לשכת הרווחה דימונה - לוקחים את הילדים למוסדות ומפקירים אמא חולת סרטן שתיזרק מביתה לרחוב ע"י עמידר.

חדשות 2 - ספטמבר 2015 - חולת סרטן מדימונה פונתה לאחרונה מהדירה שלה היא זכאית במסגרת הדיור הציבורי משום שלטענת חברת עמידר היא כמעט ולא נמצאת בבית. לדבריה, אנשי החברה לא מקשיבים לטענותיה לפיהן הסיבה לההעדרות היא טיפולים חוזרים ונישנים בית החולים
תמיר סטיינמן | חדשות 2 | 21/09/15



מלכה כהן, אם חד הורית בת 59 מדימונה - על סף ייאוש. אנשי חברת עמידר פינו אותה מהדירה שלה היא זכאית על פי חוק מסיבה שקצת קשה לתפוס: מלכה היא חולת סרטן ונעדרת זמן רב מהדירה.

"לא רוצים להבין אותי", מספרת כהן בת ה- 59. "כל האישורים לא מספקים אותם, למה אני ממצאיה את המחלה הזאת?". ביום שאני נמצאת בטיפולים אני אצל אחותי מאחר ואני זקוקה להשגחה."

במכתב שנשלח לכהן לאחרונה על ידי חברת עמידר נכתב כי "לאחר חקירה וביקרות חוזרת ונשנות, נמצא כי אינך גרה בדירה. הנך נדרשת לרוקן את התכולה הקיימת בדירה". אולם בחברה לא הסתפקו במכתב וציינו בפני כהן כי במידה ולא תפנה מרצונה את הדירה היא תפונה בעבורה והיא זאת שתאלץ לשאת בהוצאות.

בעקבות הכתבה בחדשות 2 אמש, זומנה היום מלכה כהן למשרדי "עמידר" בדימונה, שם התנצלו על האירועים האחרונים ונתנו לה בחזרה את המפתח לדירתה.

זוועת לשכת הרווחה אשקלון - אישה חולה כלואה בביתה בלי יכולת יציאה

לשכת הרווחה אשקלון מפקירה אישה נכה לרעב וסבל

זוועה: אישה חולה כלואה בביתה בלי יכולת יציאה , mynet , שמוליק חדד , ספטמבר 2015

סול פרץ (60) מאשקלון סובלת מדלקת מפרקים חמורה, ראייתה מידרדרת בשל מחלת הסוכרת ובלבה הותקן קוצב לב. בשלוש השנים האחרונות היא מנסה ללא הועיל לשכנע את עמיגור להעבירה לדירת קרקע כדי שתוכל ללכת לטיפולים. כסף יש לה בקושי לתרופות ולשכר דירה. עמיגור: היא מסרבת לשתף פעולה

סול פרץ מאשקלון כלואה בביתה כבר כמה שנים. פרץ (60), הסובלת מדלקת מפרקים קשה ובקושי הולכת, מתגוררת בדירת עמיגור מתפוררת בקומה השלישית ברחוב יוספטל. מצבה הבריאותי הלך והידרדר במרוצת השנים ופרץ אינה מסוגלת לרדת במדרגות ולצאת לטיפולים רפואיים נחוצים. הקצבה שהיא מקבלת מהביטוח הלאומי מספיקה למימון תרופות ושכירות על הבית, אך לא לתשלום חשבונות והוצאות שוטפות.

"אולי כדאי שגם אני אשבות רעב כמו העציר הביטחוני שמאושפז בברזילי", אומרת פרץ, שבקשותיה להעבירה לדירה מתאימה לצרכיה נדחו. "גם כך אין לי מה לאכול, ירדתי 26 ק"ג כי אני כבר לא אוכלת. המקרר שלי ריק ויש לי חובות, אני כבר מיואשת לגמרי".

קירות מתקלפים, ארונות שבורים

בעוד כשבועיים, כשכולם יישבו סביב שולחן החג, פרץ לא תהיה בין החוגגים. הדלות והמצוקה זועקות מכל פינה אצלה בבית, שנמצא בדרום העיר בבניין ישן מאוד. היא מנסה לשוות לבית מראה מטופח ואף שיפצה אותו באופן פרטי, אך סימני הזמן ניכרים בו היטב. קולה של פרץ, שסובלת גם מסוכרת שפוגעת בראייתה ומבעיות בלב, בקושי נשמע אבל את הכעס כלפי הרשויות חשים היטב.

במשך 40 שנה מתגוררת פרץ, אם חד הורית לשלושה ילדים בוגרים שאינם חיים עמה, בדירות של עמיגור. במהלך השנים היא עמדה בכל התשלומים לעמיגור. "עבדתי כסייעת בגנים", היא מספרת. "הילדים מאוד אהבו אותי ואני נתתי להם את כל מה שיכולתי. בהמשך חליתי בדלקות במפרקים והתחלתי טיפולי פיזיותרפיה. המצב שלי הידרדר עד שבקושי הצלחתי ללכת, ואז החליטו הרופאים שאני צריכה ניתוח להחלפת מפרקים".

כשפרץ הגיעה לבית החולים ברזילי לבדיקות טרום ניתוח הבהירו לה הרופאים כי אין טעם לנתח אותה בגלל מגוריה בקומה השלישית ללא מעלית. "הרופאים שאלו אותי מה אני מתכוונת לעשות אחרי הניתוח ואמרתי להם שאני חוזרת הביתה", מספרת פרץ. "הם שאלו אותי מה אעשה כשארצה לצאת מהבית, ואמרתי להם שאני כמעט ולא יוצאת אבל אם אצטרך ארד לאט לאט בסיוע החברה שלי רוחמה והליכון או כיסא. הם כתבו חוות דעת שאי אפשר לנתח אותי כי ממילא המצב ישוב לקדמותו בגלל תנאי המגורים שלי. אמרתי להם שפניתי לעמיגור, אבל לא הצלחתי לקבל מהם תשובה ראויה למעבר לבית נורמלי בקומת קרקע. הרופאים הודיעו לי שלא יהיה ניתוח בשלב הזה. יותר מאוחר כבר אי אפשר היה לנתח אותי בכלל, גם בגלל מצבי הבריאותי שהידרדר לגמרי".

סול פרץ - מצבה כבר אינו מאפשר ניתוח (צילום: צפריר אביוב)

פרץ מחזיקה בשקית ניילון גדולה ובה יש מכתבים ודו"חות רפואיים רבים, כולם מהווים עדות עגומה למצבה הבריאותי המורכב. גם מצבה הפיזי של הדירה בה היא מתגוררת הלך והידרדר: הקירות התקלפו, ארונות המטבח נשברו, מים דולפים מהתקרה במקלחת ובשירותים. "לקחתי הלוואות והבאתי שיפוצניקים שיסדרו לי קצת את הדירה", היא מספרת. "שילמתי המון כסף כי בעמיגור לא היו מוכנים לעזור לי".

"לא הופכת שולחנות"

כשפנתה לפני כשלוש שנים לעמיגור בבקשה להחליף דירה, "אמרו לי שהבית תקין ולא מגיעה לי החלפת דירה. הלכתי בעצמי בקושי למנהל עמיגור באשקלון והתחננתי אליו שיעזור לי. אמרתי שאני לא יכולה לגור בבית הזה, אבל הוא פשוט ישב וחייך אליי. הוא הציע לי דיור מוגן בעמיגור, אני לדיור מוגן? אני יודעת מה זה הדיור המוגן שלהם, זה הרי הרבה יותר גרוע. כשסירבתי אמר לי: 'יש לך בעיה, אני לא יכול לעזור לך'. כך הסתיימה הפגישה איתו. כשאני מתקשרת הם לא מוכנים לתת לי תשובות. פניתי לעמיגור גם במכתב אבל לא קיבלתי שום תשובה רשמית. רק אומרים לי שהתשובה שלילית בעל פה".

באחת הפניות שלה לעמיגור נאמר לה לדבריה כי נבחנת הצעה לבדיקת זכאות לדירה בקומה ראשונה ברחוב טשרניחובסקי, "אבל רוחמה החברה שלי הלכה לראות את הבית, והוא מתפורר כולו ובכל הבניין גרים פליטים ובני מיעוטים. אני אישה שחיה לבד, לא יכולה לחיות במקום כזה".

פרץ חיה מקצבת ביטוח לאומי בסך 2,600 שקל. אלף שקל מהקצבה החודשית הולכים רק על תרופות, בשאר היא אמורה לשלם שכירות, חשבונות וכלכלה. בשנים האחרונות החלו החובות להצטבר והגיעו עד לכ־30 אלף שקל. בביתה אין תנור, מכונת הכביסה שבקה חיים, המקרר הריק משמיע קולות של גסיסה. מעת לעת היא מקבלת מכתבים מההוצאה לפועל, האחרון שבהם היה בשל אי תשלום אגרת טלוויזיה. למרות שהיא מוכרת באגף הרווחה, בעירייה לא נעשו אליה פניות רשמיות כדי לעמוד על מצבה או לסייע לה.

"ברווחה יודעים בדיוק מה המצב שלי", היא אומרת. "הם יודעים הכול, הרי יש לי לכאורה עובדת סוציאלית שאמורה לבוא ולבקר אבל היא לא הגיעה לביקור. לא אכפת להם, פשוט התעלמות. אני מתחננת אליהם לעזרה, אבל הם אטומים. כל הזמן אני פונה אליהם. פעם אחת החלטתי לנסוע למשרדים,

בקושי הצלחתי לרדת במדרגות וסבלתי מכאבי תופת. לקחתי מונית, אבל אמרתי לעצמי שהם יראו את מצבי ואולי יפנימו ויתחילו לעזור לי. כשנכנסתי למשרדים הם ראו אותי בוכה אבל אף אחד לא התייחס. ניסיתי לדבר איתם והם אמרו: 'אנחנו יודעים ומטפלים, אין לנו זמן עכשיו. נבוא לביקור', אבל הם לא באו לביקור. מטרטרים אותי מפקידה לפקידה ודוחים אותי מיום ליום. אומרים לי תבואי ביום שני, אחר כך אומרים לי תבואי ביום שלישי, תביאי לנו הצעות מחיר למכונת כביסה ולמקרר ואז אולי נדון בבקשה שלך. איך אני אביא הצעות מחיר? הם לא יכולים להביא?".

לדבריה, בשנה שעברה התקשרו אליה לקראת חגי תשרי והודיעו לה שתבוא לקחת את שוברי המתנה לחג. "איך אני יכולה לבוא ולקחת?", היא תוהה, "הם הרי יודעים שאני לא יכולה לצאת מהבית. אני לא הופכת שולחנות ומדברת יפה ובגלל זה מתייחסים אליי ככה".

"אני במעצר בית"

בשנה האחרונה חלה הידרדרות ממשית במצבה הבריאותי של פרץ. מבית החולים ברזילי נשלחו לה התראות חמורות על ביטולי התורים, אך היא לא מסוגלת ללכת יותר ממספר צעדים בודדים. "אני לא יכולה ללכת, כל יציאה מהבית היא מבצע מורכב, ולכן לצערי אני נאלצת לבטל את התורים", היא אומרת. כל ניסיון שלה לצאת מהבית עלול לסכן עוד יותר את בריאותה.

ביום הלפני אחרון של מבצע צוק איתן, כשהרקטות התפוצצו ליד ביתה, החליטה פרץ לצאת באמצעות ההליכון ובעזרת חברתה רוחמה אל חדר המדרגות. "נפלתי והתגלגלתי בכל המדרגות עד למטה", היא משחזרת. "נשברו לי הצלעות והשיניים. הגיע אמבולנס ואושפזתי במשך שבוע".

בהמשך עברה התקף לב, צונתרה פעמיים והוחלט לשים לה קוצב לב. "בהתקף הראשון מתתי מוות קליני", היא מספרת, "ואז נאלצו להחיות אותי במכות חשמל". במקביל הידרדרה ראייתה בשל מחלת הסוכרת. "אחרי כל זה כבר היה ברור לי שלא ינתחו אותי ברגליים", אומרת פרץ בהשלמה. "בעצם אני נדונה עכשיו למעצר בבית בלי אפשרות כמעט לצאת", היא אומרת.

קולה של פרץ בקושי נשמע. היא בוכה בכי חרישי ומתנצלת על כך. מעולם לא ביקשה סיוע, אבל חשה כעת שהיא עומדת בפני שוקת שבורה. "החובות שלי הולכים וגדלים, רוחמה השכנה מגיעה כל יום ועוזרת לי מבלי שאיש ביקש ממנה", אומרת פרץ. "בלעדיה לא הייתי יכולה להמשיך לחיות. אני מתביישת מכך שכשהבן שלי בא לבקר הוא מביא איתו אוכל. אני בקושי אוכלת, אין לי כבר תיאבון ואין לי מה לאכול. בכל פעם מגיע עוד מכתב של חובות ואני לא יודעת מה לעשות".

באחרונה פנתה לגורמים השונים במכתב אישי וסיפרה על מצבה הקשה. "אני חיה במצב קשה וזועקת לעזרה", כתבה, אך עד כה איש לא הגיב. "אני מתביישת להראות את הבית, למה מתייחסים אליי ככה? אני אזרחית סוג ב'? חשבתי שאולי אני גם אני אעשה שביתת רעב ואולי ככה יקשיבו לי. אין לי כבר מה להפסיד, אני במצב על הפנים. החיים שלי כבר נהרסו".

מעמיגור נמסר בתגובה: "אין בסמכות חברת עמיגור לאשר מעבר דירה או שינוי בקומה. שינוי שכזה הוא באישור משרד הבינוי בלבד. הדיירת הגישה בעבר בקשות למעבר דירה, אך משרד הבינוי דחה את בקשותיה. מדובר באישה בודדה המתגוררת בדירה בת ארבעה חדרים. עמיגור הציעה לה כבר פעמיים לעבור לדירה קטנה יותר ובקומה נמוכה יותר, אך היא סירבה עקב התעקשותה להישאר בדירת ארבעה חדרים. אפשרות למעבר דירה קטנה יותר וקומה נמוכה יותר עומדת לרשותה גם כיום, אך לצערנו היא מסרבת לשתף פעולה".

מהעירייה לא נמסרה תגובה.

40 מעלות ללא מזגן במעון איל"ן גילה למוגבלים בפיקוח משרד הרווחה

40 מעלות ללא מזגן במעון למוגבלים , גלעד לוי | חיים ריבלין | חדשות 2 | פורסם 09/08/15

הדיירים במעון איל"ן בשכונת גילה בירושלים מתקשים לשרוד את החום הקיצוני של הקיץ הזה. כבר 4 שנים שמבטיחים להם פתרון, אך הם עדיין ממתינים. שר הרווחה כינס דיון מיוחד. צפו בדיירים מתחננים לעזרה



בזמן שברחבי המדינה שוררים עומסי חום כבדים בשבועות האחרונים, עשרות בעלי מוגבלויות המתגוררים במעון איל"ן בשכונת גילה שבירושלים נאלצים להתמודד עם הטמפרטורות הגבוהות בעזרת מאווררים בלבד. "אנחנו פשוט לא יכולים לישון, קשה לנו לנשום", מחו הדיירים שכבר שנים מתחננים למזגנים. "אף אחד לא עוזר לנו".

בשנים האחרונות מידות החום המורגשות ברוב אזורי המדינה הולכות ומקצינות וההתמודדות עם הקיץ הופכת לקשה במיוחד ללא מזגנים. בגל החום של סוף השבוע האחרון נמדדו כ-40 מעלות בבירה, אולם הדיירים במעון בגילה נאלצים להתמודד, בנוסף למוגבלויות שמהן הם סובלים, גם עם החום הבלתי נסבל.

"ביקשנו שבהקדם האפשרי יעזרו לנו", הסבירה ר' המתגוררת במעון, כשברקע נשמע קולו של המאוורר. "בשעות הלילה והבוקר אני נוטפת זיעה כי חם לי נורא".

מחכים למזגן מ-2012

דייר אחר סיפר כי מנכ"ל איל"ן שמעון צוריאלי הבטיח לדיירים כבר בשנת 2012 כי יותקנו מזגנים בחדרי המגורים, אך הדבר עדיין לא בוצע. "כבר ארבע שנים שאנחנו מחכים למזגנים והם אינם", טען. "המאווררים לא עוזרים לנו. אנחנו חייבים מזגנים דחוף ומשרד הרווחה לא עוזר בכלום".

לדברים הצטרפה גם עליזה סוויסה, המתגוררת אף היא במעון, שטענה כי החיים במבנה הפכו לבלתי נסבלים. "למרות ההבטחות, אנחנו לא רואים שום סימן להתקנת מזגנים בקרוב", אמרה. "מדובר בדיירים בגיל המעבר הסובלים מגלי חום גם בטמפרטורות יותר נמוכות. זה לא אנושי. זו התעללות בחסרי ישע. הגענו לקצת היכולת לסבול. אין שום סיבה בעולם שנחייה כך".

לשכת הרווחה קריית שמונה - ליקויים במתן שירותי הסעה לתלמידים נכים

לשכת הרווחה קריית שמונה - ליקויים במתן שירותי הסעה לתלמידים נכים - מדו"ח נציבות תלונות הציבור מספר 38 פורסם במרץ 2012

המתלוננת, תושבת קריית שמונה, היא אלמנה ואם לתאומים בני שמונה הלוקים באוטיזם בדרגת חומרה גבוהה. לטענתה, הרכב המסיע את ילדיה אל בית הספר שבו הם לומדים אינו מגיע עד ביתה, אלא עוצר בקצה רחבת חניה המשותפת לכמה בתים, ועקב כך היא נדרשת ללוות את ילדיה מדי בוקר כ-200 מטר עד לנקודת האיסוף של ההסעה, הנמצאת ברחוב ראשי סואן, ולאסוף אותם משם בסיום הלימודים. עקב נכותם, הילדים נוטים לברוח ואינם נשמעים להוראות, ונשקפת להם סכנה גדולה כשהיא נאלצת לתמרן אתם בין המכוניות היוצאות מרחבת החניה ולהמתין עמם להסעה ברחוב הסואן. בתלונתה ביקשה המתלוננת כי ההסעה תאסוף את הילדים מביתם.

במסגרת הבירור קיימה הנציבות ביקור במקום בהשתתפות נציגי העירייה ונציגי החברה הנותנת לעירייה שירותי הסעה. בביקור עלה כי בהסעה נוסעים כמה ילדים עם נכויות קשות, ובשל אופי נכותם יש צורך ברכב הסעה גדול שיהיה בו מרווח ביטחון בין הנהג לילדים. בשל גודלו, רכב ההסעה אינו יכול לתמרן בתוך רחבת החניה ולכן הנהג מנוע, מטעמי בטיחות, מלהגיע עם הרכב עד לביתה של המתלוננת.

לאחר שנשקלו אפשרויות שונות לפתרון הבעיה, נמצא שהפתרון המתאים ביותר הוא שילדיה של המתלוננת ייסעו עם מלווה בהסעה נפרדת - במונית גדולה דייה שבה יהיה מרחק בין הנהג ובין הילדים - שתוכל להגיע עד פתח ביתם.

בעקבות פגישה שיזמה הנציבות עם מנכ"ל העירייה וגורמים בכירים נוספים הביע המנכ"ל את הסכמתו להשתתפות העירייה במימון ההסעה הנפרדת לילדי המתלוננת.

בשיתוף כל הגורמים המעורבים הושגו האישורים הנדרשים בתוך זמן קצר, והילדים מוסעים מדי יום במונית האוספת אותם מפתח ביתם ומחזירה אותם לביתם בתום יום הלימודים.
(613821)

עיוורת חשפה בכנסת: כך עובדת סוציאלית ניסתה לקחת לי את הילד

עיוורת חשפה בכנסת: כך עובדת סוציאלית ניסתה לקחת לי את הילד  , שרי רוט , 09.06.2015

ח"כ בני בגין: "איך התגברת על נטיית הממסד לקחת ממך את הילד?" , עו"ד דורית חן: "עמדתי על הרגליים האחוריות" • ח"כ בני בגין: "הבעיה שלא לכל הנשים יש רגליים אחוריות"

סיפורה האישי של עו"ד דורית חן, חברת ההנהגה הצעירה של המרכז לעיוור, שהשתתפה היום בדיון הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בראשות ח"כ עאידה תומא סלימאן, לרגל יום העיוור, המחיש היטב את הדעות הקדומות עמן נאלצות נשים עיוורות להתמודד.

"כשילדתי, עובדת סוציאלית דיווחה שאני עיוורת הד הורית. יומיים אחרי הלידה הגיעו גורמי רווחה ושאלו 'עם מי את?'

"כשאמרתי שאני לבדי, דרשו שיהיה איתי מישהו 24 שעות ביממה, או שיקחו לי את הילד. המסוגלות ההורית שלי נמדדת על פי אחוזי הראייה שלי. נניח שאני רוצה להעסיק עובד זר, ואני לא, כי לא מתאים לי מישהו זר בבית שלי, אבל נניח. מאיפה המשאבים לממן אותו?

"אני צריכה לפרנס ולגדל ילד לבד. אני אישה חזקה. כל מה שעשיתי – הכשרה משפטית, קריירה מקצועית וגידול הילד, עשיתי לבד, בלי משאבים. היה לי קשה מאד".

ח"כ בני בגין: "איך התגברת על נטיית הממסד לקחת ממך את הילד?"

עו"ד חן: "עמדתי על הרגליים האחוריות והכרזתי שאם העובדת הסוציאלית תמשיך לדבר ככה ולא לבדוק עניינית את המסוגלות ההורית שלי ואת טובת הילד, אני אפנה לכל הגורמים, כולל לתקשורת. שלא ייתכן שהיא תאמר משפט כזה".

ח"כ בני בגין: "הבעיה שלא לכל הנשים יש רגליים אחוריות".

עו"ד חן: "הילד נשאר אצלי. בגלל שאני לא יכולה להסיע אותו בעגלה, הוא צמוד אלי פיזית במנשא. עד שאני לא מוצאת לו מסגרת, אני לא יכולה לעשות שום דבר. אין לי כסף למטפלת".

כיום חיות בישראל 11,617 נשים עיוורות, מתוך כ-25,000 גברים ונשים עיוורים. 4.3% מהן תחת גיל 18, כ-30% מהן בגיל העבודה ו-66% מהן קשישות.

רוב הנשים העיוורות חיות ללא בן זוג. 42% מהן נשואות, לעומת 67% מהעיוורים שנשואים. רבים המקרים בהם אישה ננטשת על ידי בן זוגה כשראייתה מידרדרת, בשעה שתופעה זו די נדירה כשמדובר בגבר שמתעוור.

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן ביקשה נתונים על האוכלוסייה של נשים ערביות עיוורות.

לנציגת משרד הרווחה לא היו נתונים כאלה אך היא התחיבה להעביר אותם לוועדה בהקדם.

יו"ר הוועדה ח"כ עאידה תומא סלימאן: "ידוע לנו שבכפרים מסוימים יש אחוז גבוה במיוחד של אנשים ונשים עיוורים, מסיבות תורשתיות, או בשל נישואי קרובים. האם לשכת הרווחה בכפרים אלה מקבלות תגבור תקציבי?" לנציגת משרד הרווחה לא הייתה תשובה ברורה בנושא.

שני, מגדלור: "במגזר הערבי, כשגבר עיוור, בת משפחה תהיה נהגת שלו, אבל כשאישה עיוורת, גבר לא יהיה נהג שלה. אישה עיוורת גם לא יכולה לצפות שמישהו יתחתן אתה. בעיה נוספת – אישה עיוורת לא רוצה להיחשף בציבור ככזו, ולכן הן נמנעות מללכת עם מקל בחוץ. זה חסם מפני מציאת עבודה, כי אי אפשר ללכת לעבודה בלי מקל. זה שולל מהן לחלוטין אפשרות של עצמאות".

שושי להט קרטר, מפקחת בשירות לעיוור במשרד הרווחה: "משרד הרווחה מעניק שירותי הדרכה שיקומית לכל עיוור בישראל, מגיל 0. כשתינוק נולד עוור משפחתו מקבלת הדרכה וכלים. שירות זה ניתן במהלך כל ימי חייו של העיוור. השירות ניתן על פי הערכת צרכים ועד שהעיוור לא רוכש עצמאות תפקודית הוא יימשך. הצרכים וההדרכה שונים מאדם לאדם. אנו זקוקים ליותר משאבים לחונכות. כיום מקבל עיוור 6 שעות שבועיות ובמקרים מיוחדים 8 שעות. זה כלום".

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן דרשה ממשרד הכלכלה להמציא לוועדה תוכניות ייעודיות להכשרת מקומות עבודה לנשים עיוורות, וכן דיווח על ייצוג הולם של נשים עיוורות במקומות עבודה.

ממשרד החינוך דרשה להעביר לוועדה נהלים בדבר הקלות בלימודים, בעיקר בקרב בנות צעירות. משרד הרווחה התבקש להגיש לוועדה דיווח על תוכניותיו בנושא.

אם עיוורת חד הורית נדרשה להציב בביתה מבוגר נוסף בכל שעות היממה, ולא - יילקח ממנה הילד

נשים רבות שראייתן מידרדרת ננטשות על ידי בן זוגן. התופעה כמעט אינה קיימת במקרה שגבר מתעוור

9 ביוני 2015, כ"ב בסיון תשע"ה, בשעה 15:00

סיפורה האישי של עו"ד דורית חן, חברת ההנהגה הצעירה של המרכז לעיוור, שהשתתפה היום בדיון הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בראשות ח"כ עאידה תומא סלימאן, לרגל יום העיוור, המחיש היטב את הדעות הקדומות עמן נאלצות נשים עיוורות להתמודד: "כשילדתי, עובדת סוציאלית דיווחה שאני עיוורת הד הורית. יומיים אחרי הלידה הגיעו גורמי רווחה ושאלו 'עם מי את?'. כשאמרתי שאני לבדי, דרשו שיהיה איתי מישהו 24 שעות ביממה, או שיקחו לי את הילד. המסוגלות ההורית שלי נמדדת על פי אחוזי הראייה שלי. נניח שאני רוצה להעסיק עובד זר, ואני לא, כי לא מתאים לי מישהו זר בבית שלי, אבל נניח. מאיפה המשאבים לממן אותו? אני צריכה לפרנס ולגדל ילד לבד. אני אישה חזקה. כל מה שעשיתי – הכשרה משפטית, קריירה מקצועית וגידול הילד, עשיתי לבד, בלי משאבים. היה לי קשה מאד".

ח"כ בני בגין: "איך התגברת על נטיית הממסד לקחת ממך את הילד?" עו"ד חן: "עמדתי על הרגליים האחוריות והכרזתי שאם העובדת הסוציאלית תמשיך לדבר ככה ולא לבדוק עניינית את המסוגלות ההורית שלי ואת טובת הילד, אני אפנה לכל הגורמים, כולל לתקשורת. שלא ייתכן שהיא תאמר משפט כזה". ח"כ בני בגין: "הבעיה שלא לכל הנשים יש רגליים אחוריות". עו"ד חן: "הילד נשאר אצלי. בגלל שאני לא יכולה להסיע אותו בעגלה, הוא צמוד אלי פיזית במנשא. עד שאני לא מוצאת לו מסגרת, אני לא יכולה לעשות שום דבר. אין לי כסף למטפלת".

כיום חיות בישראל 11,617 נשים עיוורות מתוך כ-25,000 גברים ונשים עיוורים. 4.3% מהן תחת גיל 18, כ-30% מהן בגיל העבודה ו-66% מהן קשישות. רוב הנשים העיוורות חיות ללא בן זוג. 42% מהן נשואות, לעומת 67% מהעיוורים שנשואים. רבים המקרים בהם אישה ננטשת על ידי בן זוגה כשראייתה מידרדרת, בשעה שתופעה זו די נדירה כשמדובר בגבר שמתעוור.

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן ביקשה נתונים על האוכלוסייה של נשים ערביות עיוורות. לנציגת משרד הרווחה לא היו נתונים כאלה אך היא התחיבה להעביר אותם לוועדה בהקדם. יו"ר הוועדה ח"כ עאידה תומא סלימאן: "ידוע לנו שבכפרים מסוימים יש אחוז גבוה במיוחד של אנשים ונשים עיוורים, מסיבות תורשתיות, או בשל נישואי קרובים. האם לשכת הרווחה בכפרים אלה מקבלות תגבור תקציבי?" לנציגת משרד הרווחה לא הייתה תשובה ברורה בנושא.

שני, מגדלור: "במגזר הערבי, כשגבר עיוור, בת משפחה תהיה נהגת שלו, אבל כשאישה עיוורת, גבר לא יהיה נהג שלה. אישה עיוורת גם לא יכולה לצפות שמישהו יתחתן אתה. בעיה נוספת – אישה עיוורת לא רוצה להיחשף בציבור ככזו, ולכן הן נמנעות מללכת עם מקל בחוץ. זה חסם מפני מציאת עבודה, כי אי אפשר ללכת לעבודה בלי מקל. זה שולל מהן לחלוטין אפשרות של עצמאות".

שושי להט קרטר, מפקחת בשירות לעיוור במשרד הרווחה: "משרד הרווחה מעניק שירותי הדרכה שיקומית לכל עיוור בישראל, מגיל 0. כשתינוק נולד עוור משפחתו מקבלת הדרכה וכלים. שירות זה ניתן במהלך כל ימי חייו של העיוור. השירות ניתן על פי הערכת צרכים ועד שהעיוור לא רוכש עצמאות תפקודית הוא יימשך. הצרכים וההדרכה שונים מאדם לאדם. אנו זקוקים ליותר משאבים לחונכות. כיום מקבל עיוור 6 שעות שבועיות ובמקרים מיוחדים 8 שעות. זה כלום".

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן דרשה ממשרד הכלכלה להמציא לוועדה תוכניות ייעודיות להכשרת מקומות עבודה לנשים עיוורות, וכן דיווח על ייצוג הולם של נשים עיוורות במקומות עבודה. ממשרד החינוך דרשה להעביר לוועדה נהלים בדבר הקלות בלימודים, בעיקר בקרב בנות צעירות. משרד הרווחה התבקש להגיש לוועדה דיווח על תוכניותיו בנושא.

אבסורד: חולה ALS זכאי לגמלה; משרד הרווחה: צודק, אין תקציב

אבסורד: חולה ALS זכאי לגמלה; מש' הרווחה: צודק, אין תקציב , ד"ר איתי גל , מאי 2015 , ynet

שי ראשוני משלם מדי חודש 10 אלף שקלים לשני מטפלים. רק לאחרונה גילה שהוא זכאי לגמלה סיעודית של 1,700 שקלים בחודש. אחרי חודשים של מכתבים ופניות למשרד הרווחה, קיבל לבסוף מכתב תשובה מרתיח מהמשרד: "אתה אכן זכאי לגמלה, אבל אין לנו תקציב"

התשובה המבזה ששלח משרד הרווחה למשותק סופני: שי ראשוני לוקה במחלת ALS. הוא משותק מכף רגל ועד ראש, ומסתייע בשני מטפלים בזכותם הוא מצליח לשרוד. אחרי שגילה במקרה כי הוא זכאי לגמלה סיעודית, פנה במשך חודשים למשרד הרווחה, שהואיל רק השבוע להשיב לו במכתב מרתיח במיוחד.

ההתמודדות של שי

ראשוני, תושב רמת השרון, אובחן כלוקה במחלת ALS בשנת 2011, והוא משותק בכל גופו ומתקשר באמצעות המחשב. מאז איבחונו הוא החל לפעול במרץ למען החולים. הוא מכהן כמנכ"ל עמותת "פרס לחיים" למען החולים, ופועל לקידום חקר המחלה ומציאת טיפול.

בחייו האישיים, הוא אל"מ במילואים, בעל תואר שני במינהל עסקים, וגם היה מהראשונים בישראל שהוציא רשיון טייס פרטי. טרם המחלה עסק בספורט, ואף זכה במקום השלישי בתחרות הטריאטלון "איש הברזל".

גילה במקרה שזכאי לגמלה סיעודית

לפני מספר חודשים, גילה ראשוני כי הוא זכאי לגמלה סיעודית ממשרד הרווחה בת כ-10% מכלל ההוצאות עבור מטפלים סיעודיים. "עליתי על זה ממש במקרה" הוא מספר ל-ynet, "מובן שברווחה לא טרחו ליידע אותי או את החולים האחרים".

שי החל לשלוח מכתבים למשרד, ורק השבוע, בתום מספר חודשי המתנה ותכתובות, הואיל אגף השיקום במשרד הרווחה להשיב לו: "הריני להודיעך כי בקשתך לגמלת טיפול אישי סיעודי למונשמים נבדקה על ידנו. עפ"י הבדיקה נמצאת זכאי לקבלת הגמלה. עם זאת, בשל היעדר תקציב בסעיף, הנך מצוי ברשימת ממתינים לגמלה".

המכתב ששלח משרד הרווחה לשי ראשוני. בשל היעדר תקציב נמצא ברשימת המתנה

"יש אנשים שזקוקים לזה יותר ממני"

"מילא שגיליתי רק במקרה שאני זכאי לגימלה חודשית של 1,000 שקלים", אומר שי. "זה לא הרבה. אבל לאנשים חלשים זה המון. מילא עליי, אבל הלב נקרע לי על אלה שהם במצב כלכלי קשה משלי. להחזיק טיפול צמוד 24 שעות ביממה, זה עסק יקר מאוד, שהוא תוספת לכל ההוצאות היקרות של המחיה".

"לא התכוונתי להתבכיין, אני בעצמי לא סובל את גישת ה"מגיע לי". אני תמיד מעדיף לעשות מאשר לבכות. אבל כאן מדובר באבסורד. מונשם חייב השגחה של 24 שעות. מה נעשה בלי המטפלים? אני אוהב את המדינה שלי, על אף מגרעותיה, ואמשיך לאהוב אותה לעד. אבל קורע אותי לחשוב על אחרים במצבי, שלא יודעים להסתדר, כשכזו תשובה מגיעה מהמשרד שאמור לדאוג לנו".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "מדובר בנושא שהינו באחריות הביטוח הלאומי ועליו לדאוג לנושא התקציבי".

סייע בהכנת הכתבה: עומרי אפרים

בית המשפט העליון פסק כי אורה מור יוסף לא תוכל לקבל את בתה מהפונדקאית

גלי צה"ל - מה בוער עם רזי ברקאי - אפריל 2015 - אורה מור יוסף אישה נכה חולה בניוון שרירים מרותקת על כסא גלגלים עומלת שנים רבות להביא ילד לעולם. לאחר ניסיונות רבים נתברר לה כי הדרך היחידה היא דרך פונדקאות (ללא קשר גנטי).
ואכן בהליך פונדקאות מורכב שנעשה בחו"ל נולדה בתה בארץ. לבית החולים הופיעה במפתיע פקידת אימוץ ראשית אורנה הירשפלד וחטפה את התינוקת בצו חירום לא מנומק.
הערכאות השיפוטיות חרף העובדה כי ידעו כי זוהי הדרך היחידה של אורה להיות אם, פסקו על פי החוק היבש ולא איפשרו לאורה לקבל את בתה.
בימים אלו שלח שופט העליון ניל הנדל את הנימוקים היבשים לפסק הדין אותו פסק הרכב העליון כי אורה לא תוכל לקבל את בתה.

מדוע צרחה משטרת מבשרת ציון על נכה מרותקת לכסא גלגלים?

מרץ 2015 - אורה מור יוסף, אשה נכה מרותקת לכיסא גלגלים מוחה במבשרת ציון מקום מגוריה של פקידת אימוץ ראשית אורנה הירשפלד. משטרת מבשרת ציון לא אהבו את המחאה וצרחו על אורה בטלפון.

 להלן סטטוס בפיסבוק:

אמל'ה איזה צרחות חטפתי היום בטלפון ממשטרת הירשפלד
אופס סליחה משטרת מבשרת ציון
איפה את? תבואי עכשיו! תבואי עכשיו או שאנחנו מפוצצים לך את הרכב!
אני מסבירה לה אני נכה אני בדימונה אני לא יכולה אני לא נוהגת
והיא בשלה - תבואי תזיזי את הרכב
זה הרכב הראשון בסדרת רכבים שיעטרו את מבשרת ציון
ידע עם ישראל מי היא אורנה הירשפלד פקידת אימוץ ראשית
כפי שתראו בתמונות הרכב שלי חונה בחנייה מסודרת על-פי חוק
אז למה אני צריכה להזיז את הרכב שלי
אני משלמת מיסים על פי חוק - משלמת!
אני משלמת אגרת רישוי על פי חוק - משלמת!
יש לי תעודת זיהוי כחולה - יש!
אז למה רק אני יזיז את הרכב שלי - שיזיזו כולם אני יזיז!

אורנה הירשפלד - פקידת אימוץ ראשית - חטפה תינוק מבית חולים

סטטוס פייסבוק - אורה מור יוסף מוחה על חטיפת בתה התינוקת ע"י פקידת אימוץ ראשית אורנה הירשפלד

ככ

הרווח-ה משסה את המשטרה נגד "ביריונית" על כיסא גלגלים

ינואר 2015 - משטרת ישראל מטייחת פשעי משרד הרווחה. מתוך סטטוס פייסבוק .

משטרת הרווח-ה ממשיכה במעלליה
היום באו לביתה של אורה מור יוסף נכה הרתוקה לכסא גלגלים לחקור אותה.

נושא החקירה:
ניסיונה העיקש לקבל את בתה בחזרה מהרווחה.
אורה מור יוסף התעקשה להיות אם ואכן הצליחה להביא לעולם בת באמצעות פונדקאית.
אבל הרווחה כמו כלבי צייד התנפלו על ה"שלל" וחטפו את בתה.
אורה ביקשה והתחננה "השיבו לי את בתי" עצם היותי נכה לא צריכה להורות שלי. ואם בכל זאת אתם מתעקשים תנו לאחותי לאמצה.
אבל העוסית אורנה הירשפילד בשלה לא ניתן לך או לאחותך את הילדה...
מה נותר לאורה מור יוסף לעשות חוץ מלזעוק ולפרסם את כאבה?
אבל אורנה הירשפילד העוסית הבלתי נכובדת בעליל גם את זה לא מרשה
ומיד את המשטרה הפרטית שלחה לביתה של הנכה
כי גם להגיד איי זה מסוכן במשטרת הרווחה
כי מה יקרה אם כולם יתעוררו וידרשו להפסיק את חטיפות הילדים?
איפה יעשו סחר על חשבון הילדים אם כל המדינה תקום על רגליה האחוריות ותזעק די?

לשכת הרווחה שדרות - כמה זמן אישה חולה צריכה לחכות לעובד סוציאלי?

כמה זמן אישה חולה צריכה לחכות לעובד סוציאלי?  , עדי בטאן  ,  19.11.13, mynet

העובדים הסוציאליים באגף הרווחה של עיריית שדרות באים והולכים. תקווה בן כביר נשארת עם בנה הסובל מאוטיזם חברתי וממתינה שמישהו יטפל בו

משפחת בן כביר משדרות ממתינה מזה שלושה חודשים לפגישה עם עובד סוציאלי מטעם מחלקת הרווחה העירונית. בגלל חילופי עובדים באגף לא הצליחה עד כה אם המשפחה, תקווה, לשוחח עם אף אחד שיוכל להעניק סיוע לבנה שאובחן כסובל מאוטיזם חברתי. "אז מה אם יש תחלופה גבוהה?", שואלת שכנה שמסייעת למשפחה. "תקווה לא צריכה לסבול".

לפני כשנה אובחנה אצל תקווה דלקת פרקים ומאז היא אינה עובדת ונעזרת במקל הליכה. באותה שנה אובחן אצל בנה (10) אוטיזם חברתי, המתבטא בעיקר בהפרעות חמורת של קשב וריכוז. "הוא לומד בבית ספר רגיל אבל דורש התייחסות מיוחדת", אמרה תקווה. "קשה לי מאוד להתמודד איתו לבד". בעלה, שעובד כפקיד בבית החולים ברזילי באשקלון, נאלץ לקחת על עצמו עבודה נוספת מאז שהפסיקה לעבוד וכיום הוא גם מחלק עיתונים לפנות בוקר.

בניסיון לשמור על אחדות המשפחה ולהעניק לבנה הצעיר את הטיפול הטוב ביותר בלי לפגוע בשני בניה האחרים, פנתה תקווה בפעם הראשונה בחייה לאגף הרווחה וביקשה עזרה.

"בהתחלה רצו לתת לי מועדונית לילד, כדי שיהיה שם עד אחרי הצהריים, אבל אני לא הסכמתי", היא סיפרה. "לא האמנתי שאנחנו עד כדי כך נזקקים. מהר

מאוד הבנתי שהטיפול בילד מצריך המון תשומת לב ועבודה וגם לוקח ממני המון אנרגיות. עם כל הדלקות והכאבים אני פשוט לא יכולה לתת לו את כל זה".

היא פנתה שוב למשרד הרווחה, ביקשה מסגרת לשעות שאחרי יום הלימודים, ונקבעה לה פגישה עם עובדת סוציאלית לעוד כחודש. "אחרי שעבר חודש הגעתי לפגישה והתבשרתי שהעובדת הסוציאלית עזבה ושמינו לי מישהו חדש", היא סיפרה. "קבעתי פגישה עם העובד הסוציאלי החדש לעוד חודש, חיכיתי יפה עד למועד הפגישה, ובאותו בוקר התקשרו אלי מהרווחה ואמרו לי שהעובד הסוציאלי עבר לטפל באזור אחר בעיר ושעליי להמתין שוב. הבטיחו לי שעוד שבוע-שבועיים תבוא עובדת חדשה, אבל זה לא קרה".

אחת השכנות של תקווה, שמסייעת לה, סיפרה: "הילד דורש המון תשומת לב ותקווה כבר ממש חולה, אז לפעמים אני עושה לו בייביסיטר. לא הגיוני ששכנים יעשו את העבודה במקום אגף עירוני".

מאגף הרווחה נמסר: "כתוצאה מעזיבה של אחת העובדות נאלץ עובד סוציאלי אחר לקבל על עצמו את הטיפול באזור נוסף בעיר. כשזה החל לפגוע בתפקודו נלקח ממנו האזור שבו מתגוררת משפחת בן כביר וכרגע ממתינים לכניסתה

לשכת הרווחה שדרות מזלזלים בציבור הפונה אליהם

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה

אוזלת היד של לשכת הרווחה תל אביב לסייע לקשישים, נכים וניצולי שואה מול מדיניות תוקפנית ואלימה של עיריית תל אביב, נגד קשיש, נכה, ניצול שואה שעשה לכאורה עבירת חניה. מדובר בקנס של 1000 שקל על עבירת חניה, עיקול חשבון הבנק ועיקול קצבת ביטוח לאומי.

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  - ארין הלל מזרחי - ידיעות תל אביב - 19.12.2014

 קשיש ניצול שואה המרותק לכיסא גלגלים תובע את עיריית תל אביב לפצותו לאחר שזו עיקלה את חשבון הבנק שלו משום שלטענתה חנה במקום המיועד לנכה.
מהתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, עולה כי באפריל 2012 חנה משה בן דוד את רכבו ברחוב החשמונאים במקום חניה המיועד לנכים. בן דוד בן ה- 70 מתנייד בכיסא גלגלים בעקבות שיתוק בשתי רגליו, וברשותו תו חניה לנכים. כששב לרכבו, כך עולה מהתביעה, נדהם לגלות כי קיבל דו"ח חניה בסך 1000 שקל.

לדבריו, הוא פנה לעיריייה וביקש לברר מדוע נרשם לו הדוח, אך לא זכה למענה. בהמשך עיקלה העירייה את חשבון הבנק שלו ואף את קצבת הביטוח הלאומי שהוא מקבל בכל חודש, בסך 1,655 ש"ח.

"אני פונה לבית המשפט שיעזור לי לכפות את השבת ההוצאות המיותרות שנגרמו לי עקב התנהלות עיריית תל אביב", כתב בן דוד בתביעה.
"בעקבות עיקול החשבונות ניתקו לי את המים והחשמל והסבל היה רב. אני לא עובד, חי מקצבת נכות וניצול שואה. קשה לי מאוד להחזיר את ההלוואות שלקחתי בגלל הדוח הזה".

בן דוד מבקש לפצותו ב- 8,000 ש"ח.

מהעירייה נמסר: "הדוח המדובר ניתן למר בן דוד בשל חנייתו בחניה השמורה לרכב נכה אחר, שמספרו מצויין בתמרור במקום. כתב התביעה טרם התקבל בעירייה. כשיתקבל תגיב העירייה לבית המשפט כנדרש".

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  - ארין הלל מזרחי - ידיעות תל אביב - 19.12.2014

זאת ועוד. עו"ד רועי טאובי, נכה המרותק לכיסא גלגלים, תובע מהעירייה לפצותו במאה אלף ש"ח, בטענה כי היא מנפיקה בניגוד לחוק רישיונות עסק לבתי קפה ולמסעדות ללא אכיפת חוק הנגישות לנכים. מהתביעה, שהגיש לבית המשפט השלום ת"א, עולה כי הוא הגיע עם חבר לבית קפה במרכז העיר ונוכח לדעת כי אינו יכול להיכנס למקום.

לדבריו, הוא חווה עלבון והשפלה כשנותר בחוץ. טאובי עתר לבית המשפט נגד בית הקפה והעירייה וטען כי הרישיון שניתן לעסק נמסר בניגוד לחוק, שכן הוא אמור היה לחייב את המקום לאפשר גישה לנכים. מנגד טענה העירייה כי בעת שטאובי ביקר במקום לא היה לו רישיון עסק, ולכן היא פטורה מאחריות.

כעבור שנה גילה טאובי כי העירייה חידשה את הרישיון לבית הקפה "ועברה על חוק שוויון הזדמניות, שלפיו אין למנוע מבעלי מוגבלויות גישה או הנאה במקום ציבורי".

"עיריית תל אביב פועלת ממניעים זרים שחורגים ממתחם הסבירות, תוך רמיסה גסה של שלטון החוק", נטען בתביעה. "העירייה בהתנהלותה משרישה את הדעות הקדומות כלפי ציבור המוגבלים ופוגעת קשות בזכותם לשוויון. התנהלותה גרמה לתובע עוגמת נפש, השפלה וכאב כשנוכח לדעת כי מוגבלותו הפיזית מהווה מכשול להשתלבותו בחברה".

מהעירייה נמסר: "התביעה התקבלה במשרדנו לפני כיומיים. נסיבותיה נבדקות ונשיב עמדתנו במסגרת כתב ההגנה בבית המשפט". 

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  - ארין הלל מזרחי - ידיעות תל אביב - 19.12.2014

קישורים:

האמא ביקשה סיוע מלשכת הרווחה תל אביב - פקידת הסעד ויקי היינה תלשה בנותיה הפעוטות מחזקתה - תרבות סחר בילדים בראשות שר הרווחה מאיר כהן, מנכ"ל משרדו יוסי סילמן ולשכת הרווחה תל אביב לרבות פקידת הסעד ויקי היינה - ספטמבר 2013 - חדר חדשות - מי שלא תזכה ללוות את בנותיה לבית הספר מחר היא א' מתל אביב, אם לתאומות בנות שמונה הנמצאות במוסד לילדים חוסים. לדבריה, רשויות הרווחה הוציאו את הבנות מחזקתה, שלא בצדק. ציונה דסטה פגשה אותה. צלם: איוון אלכסייביץ', עריכה: טוביה חזקיהו...

דרכי טיפול בקשישים בקהילה: לשכת הרווחה תל אביב - פקידת הסעד ענבל בורנשטיין - מתוך תכנית המקור - ערוץ 10 - נובמבר 2011 - פקידת סעד ענבל בורנשטיין ל"הגנת" קשישים ממינהל שירותי חברתיים תל אביב מציגה דרכי טיפול בקשיש בקהילה ע"פ מדיניות משרד הרווחה. פקידת סעד "מטפלת" בכ- 400 איש בקהילה מה שאינו מאפשר לה טיפול אפקטיבי כלשהו מלבד הוצאת צווים שיפוטיים מטופשים לגירוש אדם מביתו ומהקהילה ונישולו מרכושו וכליאתו בבית אבות לשארית ימיו...

דרי רחוב - תכנית "שתולים" - מאפיינים התנהגותיים בעייתיים של עובדי הרווחה בעיריית תל אביב - אפריל 2010 - בתחקיר "שתולים" על חסרי הבית בישראל, השתול איתן עדי, עו"ד במקצועו, נשלח ל-30 יום ברחוב. הוא נתקל באוכלוסיית הרחוב: הומלסים זונות ונרקומנים הנמצאים במלחמת הישרדות מול הקור היעדר הפרנסה והלינה. עובדות סוציאליות מהיחידה לדרי רחוב של עיריית ת"א האמורות לטפל ולסייע לו, מתעמרות בו, משפילות אותו, מפשיטות את כבודו מעליו ומעבירות אותו מגורם אחד לשני כדי להטביע אותו בסבך הביורוקרטיה על מנת שיתייאש ולא יחזור אליהן.

לשכת הרווחה עיריית תל אביב בשירות המאכ'רים - הפקרת נערה להתעללות מינית במשך שנים - דע כי רוב המטפלים ומאבחנים, בעלי פנימיות ומעונות מופרטות, תאגידי אפוטרופסות ועוד, השורצים בשירותי הרווחה העירוניים הרי הם כמו מאכ'רים , רצונם לקבל ילדים נערים וחוסים ככלי לעשיית כסף קל, תוך שהם מציעים תכניות "שיקום" ו"טיפול", חסרות תועלת מזיקות ומסוכנות. - עובדי הרווחה, ועדות החלטה, פקידי הסעד, ועובדים הסוציאליים ברשות המקומית שומעים היטב את ה"מאכ'רים" ומרצים אותם, אך אינם רואים ממטר את האזרח - פברואר 2010 - סיפורה של נערה מוכרת ו"מטופלת" מספר שנים ע"י שירותי הרווחה של עיריית תל אביב. ...

נרדפת - קשישה בורחת ממינהל השירותים החברתיים של עיריית תל אביב - המאמר "סיפורי סבתא" ידיעות אחרונות - 24 שעות , משה רונן , יחזקאל אדירם , 17.06.2009. - שרה כהן בת ה-95, דודתם של חמוטל ודורי בן זאב, מתגוררת כבר חודשיים בדירת מסתור, נמלטת משירותי הרווחה. כל מי שפוגש בה כולל ארבעה פסיכיאטרים, שאבחנו אותו לאחרונה, קובע כי מדובר באישה צלולה ומתפקדת. אז למה במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב מתעקשים לאשפז אותה במוסד גריאטרי?

המדינה נכשלה בשמירה על הבת שלי - אתי אברמוב - ידיעות אחרונות - 7.5.2007

תאוות הבצע של עמותת ש.פ.ר וכוח השררה של פקידות הסעד בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער הביא לתלישת ילדה בת 17 מבית חם ואוהב למוסד פסיכיאטרי איתנים מנוכר ומתעלל

המדינה נכשלה בשמירה על הבת שלי - אתי אברמוב - ידיעות אחרונות - 7.5.2007

המדינה נכשלה בשמירה על הבת שלי - אתי אברמוב - ידיעות אחרונות - 7.5.2007

כל חייה היא גידלה לבדה את בתה הסובלת מפיגור שכלי, עד שהמדינה החליטה שהיא אמא לא מספיק טובה ושלחה את הילדה ל"איתנים", מוסד ממשלתי לחולי נפש. רק לאחר שהתפוצצה פרשת ההתעללות במוסד, התברר לאם שדווקא שם, על פי החשד הוכתה הבת והושפלה. עכשיו היא נאבקת בבית המשפט על זכותה לגדל אותה. "אף אחד חוץ ממני לא באמת אוהב את הילדה הזו. היא זקוקה לאמא שלה".

בביתה במרכז הארץ ישבה ש' וחלמה על הרגע שבו תפגוש את בתה, פ', המאושפזת בבית החולים לחולי נפש "איתנים". היא כבר תיכננה איך תכין לבתה את האוכל שהיא הכי אוהבת – צ'יפס והמבורגר, ואיך ייצאו יחד לשוטט ברחובות העיר. אלא שהמפגש היה מעט שונה מהציפיות.

"הביאו לי אותה עם נעליים קרועות, בגדים קרועים, עם תחתונים של סבתא ובלי חזייה", מספרת ש'. "שאלתי את האחות האחראית: 'איפה החזייה של הילדה? למה היא מסתובבת ככה?' התביישתי ללכת איתהברחוב. בסוף הלכתי וקניתי לה הכל חדש. בלילה, כשהיא ישנה איתי, חיבקתי אותה, נישקתי אותה, והיא ביקשה: 'אמא, תוציאי אותי מאיתנים. יש לי מחנק, נמאס לי'. ביום שהיא חזרה לבית החולים, לא יכולתי לחזור הביתה. הסתובבתי בין חברות.

מאז אני לא ישנה בלילות. גם אני מרגישה מחנק. הראש שלי רק עליה. אתמול היא התקשרה ואמרה ששמו אותה בצינוק, כי השותפה שלה לחדר משכה לה בשערות. כשהיא סיפרה לי, שמעתי מישהו לידה אומר לה: 'שקט, אל תספרי הכל לאמא'".

זה שש שנים שהמפגשים בין ש' לבתה היחידה פ' בת ה-23, הלוקה בפיגור שכלי, נתונים לחסדיה של המדינה, או יותר נכון – לחסדיהן של עובודת רווחה ועמותת ש.פ.ר, המייצגת את משרד האפוטרופוס הכללי.

פ' הוצאה מחזקת אמה יום למחרת יום הולדתה ה-17.

לדברי אנשי המקצוע, סובלת פ' מאוטיזם ולא מפיגור קל בלבד, כפי שטוענת אמה, ולאור המצב אין לש' מסוגלות הורית לגדל ילדה כזו.

ש' אינה מסכימה עם הקביעה, ומאז 2001 היא מנהלת מאבק משפטי להחזרת החזקה על בתה.

"שאלתי את השופט מה הסיבה שלקחו ממני את הילדה. הילדה הזו זקוקה לאמא שלה, לא לאפוטרופוסות שלא מכירה אותה.

אף אחד לא באמת אוהב את הילדה הזו – לא הרווחה, לא בית החולים. רק אני".

ארוחה מתחת לספסל

השופט לא השתכנע, ובאפריל 2005 פסק לרעת ש'. אלא שבכך לא תמו ייסוריה. בעודה מתכננת מאבק נוסף גילתה ש' לזוועתה, כי בתה היא אחת מקבוצת חוסים מפגרים ואוטיסטים שנפלו קורבן להתעללות בבית החולים איתנים. הפרשה נחשפה על ידי סטודנטים שהתמחו במקום. על פי כתב האישום החמור, שהוגש בפברואר 2006, במשך שלוש שנים, בין 2001 ל- 2004, עברו כעשרה מטופלים התעללות מצד אנשי צוות בכירים, ביניהם מנהל בית החולים, מנהל מחלקת האוטיסטים, האחות הראשית במחלקה ואנשי כוח עזר.

על פי כתב האישום אסרה האחות הראשית לעזור לחוסים שהתקשו ללכת, גרמה לנפילתם שוב ושוב עד כדי גרימת נזק גופני חמור ובלתי הפיך, אילצה חולים לאכול את קיאם והשתמשה בעונשים קשים כמו קשירה וכליאה.

פ' נאלצה, על פי כתב האישום לשהות זמן רב מתחת לספסל ואולצה לאכול מהרצפה. ובמקרה אחר הוכתה בראש ובצווארה.

בחודש האחרון נפתח משפטם של האנשמים שהודחו מתפקידים, ופ' הופיעה כאחת מעדות התביעה.

בעקבות החשיפה התחזקה דעתה של האם כי היא חייבת להשיב אליה את בתה. באמצעות עו"ד טל לביא טענה בבית המשפט שעקב שינוי נסיבות וחשיפת פרשת ההתעללות באיתנים, בתה צריכה לחזור אליה.

"המדינה נכשלה בשמירה על הבית שלי", זועמת ש'.

"אני אמרתי לשופט שאני מפחדת שיתעללו בילדה, אמרתי שיהרסו אותה באיתנים, והנה זה קרה.

התעללו בה, היא אכלה מהרצפה, הוכתה באכזריות, והמדינה עוד מתווכחת איתי על חוסר מסוגלות הורית?"

טענתה של האם נדחתה, ובימים אלה מגיש עו"ד לביא ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

"אני מאמין שנוצר שינוי נסיבות מהותי, צריך לתת לאמא הזו את בתה", הוא אומר. "מאבקה המחודש של האם לקבל בחזרה את האפוטרופוסות של בתה היחידה, שעברה בחסות המדינה התעללןות קשה, הוא המעשה היחיד העומד בפניה".

חיים קשים יש לה ל-ש'. בדירתה המצוחצחת באחת משכונות העוני במרכז, דירה השייכת לעמידר, אין כלל רהיטים. פ' שברה את כל חפצי הבית באחד מהתקפי הזעם שלה לפני שאושפזה בבית החולים.

כבר שנים ישנה ש' על מזרן, הנמצא באמצע מה שאמור היה להיות הסלון, ומעבירה את הזמן בבהייה בתמונות המשפחתיות שלה ושל הבית מימים טובים יותר.

הנה פ' כתינוקות. הנה פ' בת ארבע בתחפושת פורים, ראשה עטור תלתלים בתסרוקת בקבוקים.

הנה פ' ואמא מחובקות בצילום סטודיו מאושר. הנה פ' ביום הולדתה השישי, השביעי, ה- 17.

הנה השולחן העמוס כל טוב שהכינה אמא לאורחים, חוסים שאושפזו לצידה בבתי חולים לחולי נפש.

ש' אומרת, שאם הייתה צריכה לבחור את הרגע שבו נהרסו חייה הרי שזה הרגע שבו הכירה ת מ', עבריין שכונתי, שחיזר אחריה במשך שנים.

"ידעתי שהוא בעולם הפשע ולא רציתי להתחתן איתו", מספרת ש'.

"אני הייתי ילדה טובה, אבל הוא נדבק אליי. שבעה חודשים יצאנו, ואז גיליתי שאני בהריון. רציתי לעשות הפלה, אבל הוא לא נתן לי. התחתנתי כי ההורים שלי לא רצו להתווכח איתו. אחרי ארבעה חודשים הגיעו אלי שוטרים, דפקו בדלת ואמרו לי: 'הבעל שלך עצור על שוד. הוא הולך לשבת 14 שנה בכלא'. נכנסתי ללחץ, נפלתי על הרצפה. מיד נכנסתי לשמירת הריון, ובחודש השביעי ילדתי".

אחרי חמש שנות נישואים הם התגרשו. "הוא היה בא אלי, מבקש ממני שאמכור לו סמים בבית, ואני בכלל לא אישה כזאת", מספרת ש'. "הגענו להסכם. לא ביקשתי ממני כלום, רק שקט".

כשהייתה בת ארבעה אובחנה פ' כסובלת מפיגור קל. בגיל 8, במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, עברה עם אמה מבית הסבא והסבתא למאהל מחוסרי הדיור וממנו לקרוואן.

"כל בוקר היא נסעה במונית לבית ספר מיוחד", מספרת ש'. "היא תיפקדה אז, לא כמו היום שהיא על כדורים ומסטולית כמו נרקומנית. היינו מבלות בקניון או בגינה. אף פעם לא הזדקקתי לעובדות רווחה. מעולם לא אמרתי 'חסר לי'".

את אביה נהגה פ' לפגוש אחת לחודש, כשיצא לחופשות מהכלא. מדי פעם יצאה איתו לטיולים.

"יום אחד, כשפ' הייתה בת עשר, ישבנו בקניון", משחזרת ש'. "שתיתי קפה והיא אכלה גלידה, ואז פתאום היא באה, סוחבת אותי לדוכן של קלטות פורנו, ואומרת: 'רואה אמא, ככה זה היה לי פעם'. הלב נעמד לי במקום. מהר מהר חשבתי: מה, בבית הספר? עם המדריך? עם המנהל? בסוף, כשהצלחתי לדבר, שאלתי אותה: 'עם מי?' היא אמרה שעם אבא שלה. היה לי צמרמורות בכל הגוף. לא ידעתי מה לעשות. הרגשתי שחרב עלי העולם. בסוף הלכתי איתה למשטרה. היא סיפרה דברים, ואני התחרפנתי".

האב, שהשתחרר בינתיים מהכלא, שהה באותה תקופה בחו"ל. כשחזר לארץ, מספרת ש', התייצב בקרוואן שלהן. "פ' ראתה אותו, צעקה: אממממא! וברחה", מספרת ש'.

"אני אמרתי לו: 'עזוב את הילדה, אני לא רוצה לדבר איתך. אתה סוטה, ואני אכניס אותך לכלא'. בתגובה הוא נתן לי בעיטה בבטן ושבר לי את הצלעות".

חלומות על עתיד

סמוך ליום הולדתה ה- 13 עברו האם והבת לדירת עמידר. התנהגותה של הילדה החמירה. "הילדה השתנתה", מספרת ש'. "היא קיבלה התקפים פסיכוטיים וזרקה הכל, כולל הטלוויזיה, למטה. היא גם תקפה אותי. בסוף לקחתי אותה לאברבנאל ואישפזתי אותה מרצוני".

במשך ארבעה חודשים היתה פ' מאושפזת באברבנאל. "היא לא תיפקדה. הייתי הולכת בבוקר, מקלחת אותה, יושבת לצידה. איבדתי את החיים שלי, את הכל. לא ראיתי אף אחד ממטר. כל מה שעניין אותי זו רק הבת שלי".

לטענת האם, האב המשיך לבקר את הילדה, בהתחלה בבית החולים ולאחר שהשתחררה בבית הספר המיוחד שבו למדה, ובעקבות ביקוריו חלה הידרדרות במצבה של הילדה. פ' אושפזה שוב. ש' לא ידעה, שבינתיים התלונן האב בפני פקידות הרווחה על הטיפול שהיא מעניקה לבתם.

"בנובמבר 2000 עשיתי לה יום הולדת 17 באברבנאל", משחזרת ש'. "הזמנתי לה את העוגה הכי גדולה מהקונדיטוריה. היא היתה כמו נסיכה, עם פן ובגדים חדשים. למחרת התקשרתי לבית החולים, ואמרו לי: 'שתי פקידות סעד לקחו אותה לירושלים'. התחלתי לצעוק: 'למה לא אמרתם לי? איפה היא?' בסוף מישהו אמר לי שהיא נמצאת באיתנים. הרגליים התחילו לרעוד לי. לא עיכלתי, לא הבנתי. מה זה, זו הילדה שלי, בשיניים נלחמתי לגדל אותה, ובשנייה אחת לוקחים אותה ממני?

אמרתי לשופט שאני לא מבינה. אני אמא למופת, אני לא משוגעת, אני לא נרקומנית, לא הולכת עם עבריינים. על מה לקחו לי אותה? טיפלתי בה לבד, גידלתי אותה לבד, ויום בהיר אחד היא לא אצלי. נכון ששמתי אותה באברבנאל, אבל לא עזבתי אותה. ואז התברר לי שבעלי לשעבר דיבר נגדי בבית החולים. גם למשפט הוא היה מגיע, ובכל דיון מעיד נגדי כמה אני אמא גרועה".

ש' הפסידה את בתה. חצי שנה לאחר המשפט נהרג בעלה לשעבר, שעבד כגובה חובות, ממטען חבלה שהכינו לו. בינתיים נחשפה בתקשורת פרשת ההתעללות באיתנים. "קראתי והזדעזעתי", מספרת ש'. "תמיד ידעתי שהיה שם בלאגן והתעללות, ובגלל זה כל הזמן נלחמתי להוציא אותה משם, אבל אבא שלה לא נתן שיוציאו אותה". עכשיו, לאחר שהאב הסתלק מחייהן, חולמת האם על היום בו תצליח להחזיר אליה את בתה. "אני מתכננת לפצות אותה על הכל", היא אומרת בעיניים בורקות. "אני אשלח אותה למסגרת, שתלמד. אני רוצה להחזיר לה את שמחת החיים שהפסידה, שיהיה לה טוב. לא מגיע לה?"

בית המשפט יכריע

בתגובה לטענותיה של האם על הדרך שבה הוצאה בתה מחזקתה ועל התנאים שבהם היא מוחזקת היום, נמסר בתגובה ממשרד הבריאות: "מפאת החיסיון הרפואי לא ניתן למסור למידע פרטני לגבי המקרה. הליך בקשה למינוי אפוטרופוס הוא באחריות פקיד הסעד, וההחלטה למינוי אפוטרופוס נעשית על ידי בית המשפט.

ההליכים המשפטיים בעניינם של מספר מעובדי בית החולים איתנים עדיין נמשכים. כל העובדים נגדם הוגשו כתבי אישום אינם עובדים יותר במקום, או שהועברו ליחידות אחרות.

משרד הבריאות ממשיך בבחינת הצרכים של כל המטופלים במקום ומציאת פתרונות חלופיים, כאשר אלו נדרשים.

צוות בית החולים דואג למטופל הן בעת היותו בבית החולים והן בעת יציאתו לחופשה, כולל לבוש הולם. אין במחלקת ההמשך באיתנים חדר המוגדר צינוק. לעתים, כדי להרגיע חולה, הוא מוכנס לחדר מבודד לרגיעה תחת השגחת איש צוות. שימוש בחדר זה מהווה אלטרנטיבה לטיפול תרופתי".

ממשרד הרווחה נמסר: "בקשותיה של ש' נדונו כמה פעם בבית המשפט ונדחו.

עורך דינה של האם מסר בתגובה: "לנו יש חוות דעת נגדיות, המראות שהקשר בין הבת לאם לא רק חשוב, אלא גם הכרחי, ונציג אותן בבית המשפט".

אפוטרופסות: מושגי יסוד, הליך מינוי אפוטרופוס ודרכי התמודדות

אפוטרופסות: מושגי יסוד, הליך מינוי אפוטרופוס ודרכי התמודדות - מאמר מארגון בזכות

רקע

הגבלת כשרותו המשפטית של אדם ומינוי אפוטרופוס עליו מהווה פגיעה קשה בזכותו של האדם לאוטונומיה אישית ולחירות. מינוי האפוטרופוס מצמצם את העצמאות של האדם ופוגע ביכולת שלו לקבל החלטות על חייו, לבטא את שאיפותיו, לבחור בחירות עצמאיות והכל על פי רצונו. עם זאת, בעיני החוק, ישנם מצבים בהם אנשים אינם יכולים לדאוג לעניינם ועל כן הם זקוקים לאפוטרופוס.

עמדת 'בזכות' היא כי כל אדם זכאי לאוטונומיה אישית מלאה על חייו. במקרים בהם אדם זקוק לסיוע כדי לקבל החלטות בנוגע לחייו הרי שיש להעדיף חלופות מתונות יותר ופוגעניות פחות בכדי לסייע לו, כגון מתן סיוע וייעוץ אישי וכן באמצעות הנגשה. במקרים בהם אין מנוס מלמנות אפוטרופוס על המינוי להיות כמה שיותר מצומצם הן במשך המינוי והן בנושאים שתחת המינוי. לבסוף, גם כאשר מונה לאדם אפוטרופוס, יש לו זכויות רבות אשר על האפוטרופוס ועל הסביבה הרחבה יותר לכבד.

מטרת דף מידע זה הינו לתת כוח בידיך, אדם עם מוגבלות אשר מינו לו אפוטרופוס או שרוצים למנות לו אפוטרופוס, להבין את ההליך ואת זכויותיך בהליך. כמו כן דף מידע זה נועד לסייע לכם, קרובי המשפחה של אדם עם מוגבלות, לקבל החלטות אשר לא יפגעו יתר על המידה בחירות ובזכויות של קרובכם בעודכם מתלבטים על מינוי אפוטרופוס. בדף המידע נבקש להסביר מושגי יסוד בנוגע לאפוטרופסות, להכיר את השחקנים המרכזיים הרלוונטיים להליך מינוי האפוטרופוס, להסביר את המשמעות המשפטית של מינוי אפוטרופוס, להסביר את זכויותיו של האדם עם המוגבלות וכן כיצד ניתן .

מושגי יסוד:

כשרות משפטית – אדם עם כשרות משפטית הוא אדם אשר מכירים ביכולת שלו לבצע פעולות משפטיות ובעצם לקבל החלטות שדורשות הסכמה או הכרה של מישהו אחר. כך למשל רק אדם עם כשרות משפטית יכול לחתום על חוזה, לרכוש מוצר, לשכור דירה.

חסוי – אדם אשר בית המשפט מינה לו אפוטרופוס.

פסול דין - אדם ללא כשרות משפטית. בית המשפט רשאי להכריז על אדם כי הוא פסול דין אם האדם אינו מסוגל לדאוג לענייניו בשל מחלת נפש או ליקוי בשכלו. בפועל בית המשפט כמעט ולא מכריז הכרזה כזו.

מה ההבדל בין חסוי לפסול דין?

מה שונה - לחסוי יש כשרות משפטית מלאה ולפסול דין אין כשרות משפטית.

מה דומה – גם לחסוי וגם לפסול דין ניתן למנות אפוטרופוס.

אפוטרופוס – אדם או גוף אשר מתמנה על ידי בית משפט לקבל החלטות עבור אדם אחר ולדאוג לענייניו.

אפוטרופוס טבעי – עד גיל 18 הוריו של האדם הם האפוטרופוסים הטבעיים של האדם. על כן הם יכולים לקבל החלטות רבות על חייו. בהגיע אדם לגיל 18, פוקעת האפוטרופוסית הטבעית של ההורים ורק עם הגשת בקשה מיוחדת לבית המשפט לענייני משפחה ניתן למנות לאדם אפוטרופוס.

אפוטרופוס לעניינים אישיים (לענייני גוף) – אפוטרופוס אשר אחראי לכל ענייניו האישיים של האדם. אפוטרופוס לעניינים אישיים אחראי על:
מקום מגורים
צרכים גופניים – ביגוד, אוכל ותזונה נכונה.
צרכים רפואיים – מעקב ודאגה למצב רפואי, לקיחת תרופות, מתן הסכמה או סירוב לביצוע טיפול רפואי.
תעסוקה – מציאת מסגרת תעסוקתית מתאימה, תנאי השכר.
מיצוי זכויות - מיצוי זכויות מול גופים אחרים כגון ביטוח לאומי או סל שיקום
פנאי – פיתוח תחומי עניין ועידוד פעילויות העשרה ופנאי
צרכים נפשיים, חברתיים ורוחניים - כגון השתלבות בקהילה, התמודדות עם מצוקה נפשית, שמירת הקשר עם המשפחה.

אפוטרופוס לענייני רכוש – אפוטרופוס אשר אחראי לכל ענייני הרכוש של האדם, ובהם:
ניהול חשבון הבנק והנכסים של האדם
מיצוי זכויות כספיות של האדם (כגון הגשת תביעה כלכלית)
הגנה מפני ניצול כלכלי
פיתוח היכולת של האדם להתנהל באופן עצמאי מבחינה כלכלית
אישור הוצאות לצרך שיפור רווחת האדם

אפוטרופוס לעניין מסוים – אפוטרופוס יכול להתמנות רק לעניין מסוים. דוגמאות:
אפוטרופוס לקבלת החלטה בנוגע לניתוח מסוים.
אפוטרופוס לכל הוצאה כספית שהיא מעל ל-5,000 ₪.
אפוטרופוס רק בנוגע למקום המגורים.

מיהם השחקנים המרכזיים

האדם עם המוגבלות – אנשים עם מוגבלות ואנשים זקנים הם 'קהל היעד' המרכזי לבקשות למינוי אפוטרופוס. למרות שלעיתים קרובות המוגבלות אינה משליכה על התפקוד ועל היכולת של האדם לקבל החלטות בעניינו, בכל זאת מרבים למנות אפוטרופוסים על אנשים עם מוגבלות. הדבר נובע מתפיסה פטרנליסטית בנוגע ליכולת של אנשים עם מוגבלות להיות עצמאיים ולקבל את האחריות המלאה על חייהם. אנשים רבים עם מוגבלות מגלים כי בגיל 18 הוגשה בעניינם בקשה למינוי אפוטרופוס.

הורי האדם ומשפחתו – עד גיל 18 הוריו של אדם הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם. לעיתים קרובות הורים (או קרובי משפחה אחרים) הם שמגישים בקשה להתמנות כאפוטרופוסים על ילדיהם מתוך רצון כן ואמיתי להמשיך ולדאוג לעניינם. חלק מהקושי של אנשים להיאבק במינוי האפוטרופוס נובע מכך שמדובר במאבק באנשים הקרובים ביותר והיקרים ביותר בחייו של אדם. על פי רוב, במידה ובית המשפט החליט על מינוי אפוטרופוס הוא ייתן עדיפות למינוי מישהו מהמשפחה הישירה.

בית משפט לענייני משפחה – בית המשפט אשר עוסק בכל בקשה בנושא אפוטרופסות. ישנם 14 בתי משפט לענייני משפחה בארץ. אופי הדיונים בבתי משפט לענייני משפחה הוא פחות פורמאלי ממרבית בתי המשפט.

פקידת הסעד לסדרי דין- עובדת סוציאלית מטעם הרווחה אשר אחראית על הגשת תסקירים (דוחות) לבית המשפט לענייני משפחה עם המלצות מקצועיות בנוגע לשאלת האפוטרופסות. פקידת הסעד היא הזרוע הארוכה של בית המשפט, היא זו שנפגשת עם כל הגורמים הרלוונטיים (האדם עצמו, האפוטרופוס, קרובי המשפחה, גורמים טיפוליים) ובית המשפט נותן משקל מכריע להמלצות שלה.

גורמי הרווחה – במסגרת הקשר השוטף של גורמי הרווחה עם אנשים עם מוגבלות עשויה להתעורר שאלת האפוטרופסות. פעמים רבות העובדת הסוציאלית ברווחה פונה לבית המשפט בבקשה כי ימנה אפוטרופוס עבור אדם אשר לדעתה זקוק לאפוטרופוס. כמו כן, בכל הליך בנוגע לאפוטרופוס יהיה עורך דין של משרד הרווחה אשר ייצג את עמדת המדינה.

בא כוח היועץ המשפטי לממשלה מטעם משרד הרווחה – עורכי דין מהמחלקה המשפטית של משרד הרווחה מייצגים בבתי משפט לענייני משפחה את המדינה בבקשות למינוי אפוטרופוס. היות ומדובר בעורך דין מטעם משרד הרווחה, עמדתו מושפעת בעיקר מעמדת גורמי הרווחה ופקידת הסעד לסדרי דין. בכל תיק המנוהל בבית משפט לענייני משפחה בנוגע לאפוטרופוס, אחד הצדדים יהיה משרד הרווחה באמצעות עורך דינו (השם הרשמי של המדינה בתיקים אלה הוא – בא כוח היועץ המשפטי לממשלה).

האפוטרופוס הכללי – גוף במשרד המשפטים אשר מפקח על תפקוד האפוטרופוסים.

אפוטרופוס חיצוני (שירותי אפוטרופסות) – ישנם חברות ועמותות אשר כל ייעודם הוא לספק שירותי אפוטרופסות. כאשר בית המשפט מתרשם כי אין מישהו בסביבה הקרובה של האדם אשר מתאים להיות אפוטרופוס או כאשר יש סכסוך משפחתי בנוגע לזהות האפוטרופוס, עשוי הוא למנות אפוטרופוס חיצוני. האפוטרופוסים החיצוניים הידועים והגדולים ביותר כיום הם: הקרן לטיפול בחסויים, ש.פ.ר, ואקי"ם אפוטרופסות.

מתי ימנו לי אפוטרופוס?

כאשר בית המשפט יתרשם כי אינך יכול לדאוג לחלק מעניינך או לכל עניינך, הוא עשוי להחליט על מינוי אפוטרופוס.

מהם החלופות למינוי אפוטרופוס?

אדם אשר מקבל סיוע מסביבתו ובעזרת סיוע זה הוא מצליח לדאוג לענייניו אינו חייב אפוטרופוס. עמדת בזכות היא כי על בית המשפט לקחת בחשבון את התמיכה והסיוע שיש לאדם במסגרת ההחלטה האם יש צורך במינוי אפוטרופוס.

כמו כן אם הסיבה המרכזית למינוי אפוטרופוס היא החשש מפני ניצול כלכלי, הרי שיש מספר פתרונות פשוטים אשר מצמצמים את הפגיעה באוטונומיה של האדם:
נכס - רישום הערת אזהרה בטאבו על הנכס כי לא תימכר ללא אישור בית משפט או אדם אחר.
חשבון בנק – הגבלת החשבון לחתימה נוספת, הגבלה של משיכת כספים.
כרטיס אשראי – הגבלתו לסכום מוגדר.

מהם פתרונות ביניים במסגרת מינוי אפוטרופסות?

אפוטרופסות לעניינים מוגבלים או נקודתיים – ניתן למנות אפוטרופוס רק לנושא ספציפי ובכך להותיר את האוטונומיה של האדם בכל יתר הנושאים. כך למשל ניתן למנות אפוטרופוס על כל סכום מעל 5,000 ₪ לחודש ובכך להותיר לאדם את חופש הפעולה לגבי 5,000 ₪ לחודש. כן ניתן למנות אפוטרופוס לעניין טיפול רפואי אך לא לגבי יתר הנושאים שבאחריות אפוטרופוס לעניינים אישיים.
אפוטרופוס זמני – יש לשאוף למנות אפוטרופוס לתקופה המינימאלית ביותר. כך אדם עם מוגבלות נפשית שנמצא במשבר, עשוי להיות זקוק לאפוטרופוס רק לתקופת המשבר ועל כן חשוב לקבוע אפוטרופוס זמני.

את מי ממנה בית המשפט להיות אפוטרופוס:

בית המשפט ימנה מי שנראה לו בנסיבות העניין מתאים ביותר לטובת האדם.
עדיפות ראשונה לאדם קרוב (משפחה או איש אמון).
ישנם מקרים בהם יתמנה אפוטרופוס חיצוני:
א) כאשר יש מחלוקת במשפחה לגבי המינוי.
ב) כאשר בית המשפט סבור כי האדם הקרוב אינו מתאים להיות אפוטרופוס .

ג) כאשר האדם מתנגד למינוי כל אדם קרוב.

ההליך המשפטי למינוי אפוטרופוס

מי רשאי לפנות בבקשה למנות אפוטרופוס?
בן זוג.
קרוב (הורים, ילדים, אחים, סבים ונכדים)
המדינה באמצעות לשכות הרווחה ובא כוח היועץ המשפטי לממשלה.
האדם עם המוגבלות או בא כוחו.

מהו משך התהליך?

במקרים דחופים הוא עשוי לקחת יום אחד אבל ביתר המקרים, בשל העומס על מערכת המשפט ועל פקידות הסעד, התהליך יכול לקחת מספר לא מועט של חודשים.

מה כולל ההליך?
הגשת הבקשה:
א. בקשה בכתב עם נימוקים מדוע יש למנות אפוטרופוס.

ב. חוות דעת רפואית אשר צריכה להתייחס לשתי שאלות: האם החסוי יכול לדאוג לענייניו והאם הוא יכול להביע את רצונו לגבי זהות האפוטרופוס.

ג. תצהיר חתום על ידי עורך דין אשר מציין את פרטי כל קרובי המשפחה מדרגה ראשונה (הורים, אחים וילדים מעל גיל 18) וכן מציין מי מסכים ומי מתנגד לבקשה.

ד. תשלום – הגשת הבקשה כרוכה בתשלום אגרה של כ-400 ₪. ניתן לבקש פטור מאגרה על סמך מצב כלכלי.
מינוי פקידת הסעד- על פי רוב ימנה שופט פקידת סעד לסדרי דין לבחון את הבקשה (למרות שיש מקרים בהם ניתן הצו ללא תסקיר). פקידת הסעד משוחחת עם האדם ועם כל מי שהיא מוצאת לנכון לדבר איתו (קרובי המשפחה, הגורמים המטפלים). ישנה חובה לשתף פעולה עם פקידת הסעד על פי חוק.
תסקיר פקידת הסעד- פקידת הסעד מגישה תסקיר ובו המלצותיה בנוגע לאפוטרופסות. היא יכולה לכלול המלצות שחורגות מהבקשה. כך למשל יכולה להיות בקשה למינוי אפוטרופוס לרכוש והיא תמליץ על מינוי אפוטרופוס גם לעניינים אישיים.

דיון – בית המשפט יקיים דיון במקרים בהם עולה מחלוקת בין הצדדים.
החלטה ומתן צו – בסוף ההליך מתקבלת החלטה של בית המשפט. בית המשפט יכול לתת צו למינוי אפוטרופוס על נושא מסוים, על כלל הנושאים, או להחליט שלא למנות אפוטרופוס.

איזה סיוע משפטי אני יכול לקבל?

עזרה במילוי טפסים – בחלק מבתי המשפט לענייני משפחה יש סטודנטים למשפטים שמסייעים למלא טפסים.
סיוע משפטי של משרד המשפטים – ישנו גוף במשרד המשפטים אשר בהתאם למבחני הכנסה וסיכויי הצלחה מעניק סיוע משפטי באמצעות עורכי דין.
ארגונים חברתיים –ישנם כמה ארגונים שמסייעים לאוכלוסיות שונות בנושא אפוטרופסות– יד ריבה, ידיד, סינגור קהילתי. אנו בארגון 'בזכות' נותנים סיוע משפטי באמצעות מתן מידע, ייעוץ, ליווי טלפוני ולעיתים אף ייצוג.

מהם הזכויות שלי בהליך למינוי אפוטרופוס עבורי?
הזכות להיות צד להליך – פעמים רבות ההליך מתנהל מעל ראשו של האדם מבלי שנותנים לו הזדמנות להיות חלק מההליך. חשוב להבהיר כי לכל אדם יש זכות להיות צד פעיל בהליך מינוי אפוטרופוס עבורו.
הזכות לעיין בתסקיר פקידת הסעד ולהגיב עליו - תסקיר פקידת הסעד אמור להימסר לצדדים ולצדדים יש זכות להגיב על התסקיר בפני בית המשפט.

שימו לב – פעמים רבות התסקיר לא נשלח לצדדים ולכן צריך לפנות ישירות לפקידת הסעד או למזכירות בית המשפט ולבקש העתק של התסקיר.

הזכות לדיון - בית המשפט חייב לשמוע את דעתו של האדם אשר שוקלים למנות לו אפוטרופוס, אם אותו אדם מסוגל להבין בדבר וניתן לברר את דעתו. לצערנו פעמים רבות זכות זו אינה מיושמת.

שימו לב – אם נפתחה בבית המשפט לענייני משפחה בקשה בעניינך בנוגע לאפוטרופוס, ואתה רוצה שהשופט ישמע אותך תגיש בקשה בכתב לבית המשפט בה תבקש לקיים דיון בבקשה למינוי אפוטרופוס וכי תזומן לדיון. כך תוכל לוודא כי עמדתך תישמע ישירות על ידי השופט.

הרצון שלך צריך להילקח בחשבון בהחלטה – הרצון שלך חשוב בשני נושאים:
א. עצם מינוי האפוטרופוס – יכול להיות שאתה מסכים שימנו לך אפוטרופוס לרכוש אך לא על הגוף.

ב. מי ממונה לאפוטרופוס – יכול להיות שאתה מסכים למינוי אפוטרופוס אבל אתה רוצה שזה יהיה ידיד שלך ולא הוריך.

בית המשפט צריך להתחשב ברצונות שלך.

החובות של האפוטרופוס?

ישנו דף מידע מפורט של 'האפוטרופוס הכללי' שמסביר מהן החובות של האפוטרופוס. חפש באינטרנט תחת: "סל טיפול בחסויים – הנחיות לאפוטרופסים".

בקצרה נציין כי אפוטרופוס לא חייב במזונות של האדם אבל הוא כן אחראי על נושאים רבים אשר נמצאים תחת אחריותו בין אם בעניינים אישיים ובין אם בענייני רכוש.

היחסים בין האדם לבין האפוטרופוס שלו?

על פי החוק האפוטרופוס חייב לשמוע את דעת החסוי ואילו החסוי חייב למלא אחרי הוראות האפוטרופוס בנושאים שנמצאים תחת אחריותו.

במקרה של מחלוקת בין הצדדים – יכול האדם ו/או האפוטרופוס לפנות לבית המשפט ולבקש את התערבותו והכרעתו.

ביטול או החלפת אפוטרופסות

אדם אשר מינו לו אפוטרופוס יכול להגיש בקשה לבית המשפט לבטל את האפוטרופסות, לצמצם אותה או להחליף אותה.

דוגמאות:
אדם יכול לבקש כי תבוטל האפוטרופסות עליו וכי הוא יהיה עצמאי לחלוטין.
אדם יכול לבקש כי תצומצם האפוטרופסות עליו כך שהוא יישאר עם אפוטרופוס לרכוש אך ללא אפוטרופוס לעניינים אישיים.
אדם יכול לבקש כי חבר קרוב יהיה אפוטרופוס שלו במקום קרוב משפחה.

איך מגישים בקשה כזו?

יש לגשת לבית משפט לענייני משפחה בו נתקבלה ההחלטה על מינוי האפוטרופוס ולהגיש בקשה. הבקשה יכולה להיות בכתב יד והיא צריכה להסביר למה לדעתך צריך לשנות את ההחלטה הקודמת של בית המשפט.

דוגמאות להנמקות:
לא נתנו לי להופיע בדיון בפעם הקודמת, אם בית המשפט היה רואה אותי הוא יכול היה להתרשם שאני לא זקוק לאפוטרופוס.
מאז ההחלטה הקודמת, המצב שלי השתנה, עברתי הליך שיקומי ואני יכול כעת לדאוג לחלק מהעניינים האלה בעצמי.
יכול להיות שאני זקוק לאפוטרופוס על הרכוש אבל אין סיבה שמישהו אחר יקבל החלטה על מקום המגורים שלי או על מקום העבודה שלי ולכן אני מבקש לבטל את האפוטרופוס לעניינים אישיים שלי.

שים לב - כדאי לצרף לבקשה חוות דעת של איש מקצוע (עובד סוציאלי או רופא כגון פסיכיאטר) שמסביר מדוע אתה יכול לדאוג לענייניך ואינך זקוק לאפוטרופוס.

לאחר הגשת הבקשה, בית המשפט יבקש מפקידת הסעד להגיש תסקיר ומשלב זה התהליך דומה מאוד לתהליך בקשה למינוי אפוטרופוס.

מה תוקף הפעולות המשפטיות של אדם חסוי שמונה לו אפוטרופוס

כפי שציינו בסעיף ההגדרות יש הבדל בין חסוי לבין פסול דין. לחסוי יש כשרות משפטית. לכן גם אם ממנים לו אפוטרופוס נותרה לו הכשרות המשפטית. לכן פעולה משפטית שעושה חסוי – כגון חתימה על הוראת קבע או רכישת מכשיר אינה מבוטלת אוטומטית.

עם זאת ניתן להיעזר בדיני החוזים כדי לבטל פעולה משפטית אם ניתן לטעון לניצול כלכלי של האדם על ידי גורם אחר.

המרכז הישראלי לאפוטרופסות - הקרן לטיפול בחסויים מפקירה בשיטתיות מוחלשי החברה

 

אין פיקוח על מוסדות משרד הרווחה - 6,600 מפגרים במעונות - ורק 7 מפקחים

6,600 מפגרים במעונות - ורק 7 מפקחים - גם במשרד הרווחה מודים: אין פיקוח אמיתי על המוסדות , רותי סיני , הארץ , מרץ 2007

כמה מפקחים על הטיפול בעשרות אלפי בעלי מוגבלויות - לפני שלושה חודשים דיווח "הארץ" על קבוצת הורים לאנשים עם פיגור שכלי, הנאבקים למען ילדיהם החיים במעון "בית אנדרו" בראשון לציון - שאותו מפעילה חברה פרטית מטעם משרד הרווחה. ההורים טענו שלילדיהם אין די אוכל, שחלקם מתקלחים במים קרים, שחלקם לא מקבלים תרופות בזמן, שהמדריכים מועטים ומתחלפים לעתים תכופות. כל זאת, לטענתם, משום שהזכיין שמפעיל את המעון, גל אזואלס, מבקש לחסוך כסף.

ההורים אמרו שהתריעו על הבעיות באוזניהם של הזכיין ושל מפקחת במשרד הרווחה, אך דבר לא נעשה. לבסוף פנו להנהלת האגף לטיפול באדם המפגר במשרד הרווחה ואף הגישו תלונה במשטרה על פגיעה בחסרי ישע. אז, הזדרז משרד הרווחה להקים ועדת בדיקה, שלמרות שפעלה לאחר שחלק גדול מהליקויים תוקן - בעקבות תלונות ההורים והפרסום בתקשורת - אכן מצאה ש"היו תקלות וחריגות אשר פגעו באיכות החיים של הדיירים". הוועדה מצאה שהדיירים לא קיבלו ארוחת בוקר, שבשעות אחר הצהריים היתה רק מדריכה אחת במקום שתיים כנדרש, שמחצית העובדים הוחלפו במהלך שנה ועוד.

מהפרשה עולה בבירור שאת תפקיד הפיקוח על המעון מילאו ההורים - ולא משרד הרווחה. למרות שהפיקוח חיוני במיוחד בתהליכי הפרטתם של שירותים לאנשים חסרי ישע, השונה מטבע הדברים מהפרטת שירותי צרכנות אחרים, מערך הפיקוח של משרד הרווחה הולך ומצטמצם ומתקשה לעקוב אחר כלל המסגרות והארגונים, רובם חיצוניים, המספקים שירותים לנזקקים.

מספר דוגמאות עשויות להמחיש עד כמה קטן סגל הפיקוח הממונה על המסגרות המספקות שירותי רווחה.

כך למשל, לפי החוק, המדינה מספקת מגורים בכמעט 60 מעונות פנימייה ליותר מ-6,600 אנשים עם פיגור שכלי. שני שלישים מהחוסים חיים במוסדות פרטיים. על כל המעונות מפקחים בסך הכל שבעה מפקחים ב-6.5 תקנים.

בנוסף, לפי החוק, המדינה גם מספקת שירותים לשילוב אנשים עם פיגור בקהילה: שילוב במעונות למאות פעוטות עם פיגור; מסגרות יום למאות ילדים עד גיל שלוש; מרכזי יום ל-4,000 בני 3-21; מרכזי יום ל-750 בני 21 ומעלה; שירותי אומנה ל-315 ילדים עם פיגור; תעסוקה לאלפי אנשים ב-65 מסגרות תעסוקה; נופשונים ל-24 אלף אנשים; 2,400 דירות בפיקוח לאנשים עם פיגור; טיפול ותמיכה במשפחות, ועוד שירותים רבים.

על כל אלה מופקדים עשרה מפקחים. הד"ר חיה עמינדב, מנהלת האגף לטיפול באדם המפגר, אומרת שבממוצע המפקחים מגיעים לביקור בתדירות של אחת לשלושה חודשים עד שישה חודשים, תלוי במסגרת. "מה שקרה בבית אנדרו הוא לא סימפטום מיוחד", מודה עמינדב. "לצערנו מערך הפיקוח, גם במעונות הפרטיים וגם בממשלתיים, לא עונה על הצרכים". המפקחת הממונה על מעון אנדרו אמנם הודחה מתפקידה, אך בעיות דומות עלולות לחזור על עצמן - ואולי אף מתרחשות כיום - במעונות שבהם ההורים פחות מאורגנים או נועזים.

"אני קובע באופן מפורש שהמשרד אינו מסוגל לפקח על עבודת הזכיינים שמטפלים באנשים חסרי ישע", אומר יוסי מלכה, מנכ"ל אקי"ם. "יש פה כשל מאוד מרכזי. מפריטים באמוק בלא תגבור משמעותי של מנגנון הפיקוח".

נעמי רז, יו"ר ועד ההורים הארצי של אקי"ם, אומרת שכבר בשנות ה-80 כשהתחילו תהליכי ההפרטה היה ברור שאי אפשר יהיה לבצע פיקוח יעיל ולכן בכל מסגרת צריך יהיה להקים ועד הורים, בתמיכת משרד הרווחה. אלא שרק בחלק מהמסגרות נוצר השילוב בין הורים חזקים די הצורך להנהלה שהסכימה לכך.

רז מוסיפה, כי מזה יותר מעשור שמשרד הרווחה לא העניש זכיין שלא עמד בתנאי המכרז שבו זכה ובתנאי החוזה שעליו חתם. "מערכת אחת שתיסגר תהיה סמן והתראה לאחרים", היא אומרת. אבל במשרד הרווחה אומרים שמדובר בתהליך מסובך מבחינה משפטית.

אין תחרות אמיתית בשוק הרווחה

גם תחומים אחרים סובלים ממיעוט מפקחים. על כ-400 מסגרות שמספקות דיור, תעסוקה, שיקום ופנאי לנכים ולעיוורים מפקחים כ-15 מפקחים מטעם משרד הרווחה; על כ-200 בתי אבות מופקדת רק מפקחת אחת במשרה מלאה ועוד עשר מפקחות המועסקות באמצעות חברת כוח אדם. על 500 מסגרות לקשישים בקהילה - מרכזי יום, שכונות תומכות ועוד - מופקדים 11 מפקחים.

משרד הרווחה תומך בתהליך ההפרטה, אך מודה שהפיקוח הוא נקודת תורפה כואבת. יקותיאל צבע, מנהל האגף למחקר, תכנון והכשרה במשרד, סבור שהפרטה מחייבת פיקוח על טיב השירות הניתן לנזקקים. בתנאים מסוימים השוק יכול לבצע פיקוח על עצמו - אם הוא משוכלל דיו, דהיינו יש בו הרבה מבחר ומידע לצרכן או לבני משפחתו שמאפשר להם לבחור איזה מוסד טוב ביותר בשבילם ומספק להם שירות ברמה הגבוהה ביותר, אומר צבע.

"אבל תנאים של שוק משוכלל כמעט לא קיימים בשוק שירותי הרווחה", אומר צבע. ההיצע מוגבל ובמקרים רבים ה"לקוחות" הם אנשים חסרי ישע ולהם או למשפחות שלהם אין מידע וכלים לבחירת מוסד או שירות, הוא אומר. לכן הממשלה חייבת לספק את הפיקוח ולא יכולה לסמוך שכלי השוק יעשו זאת, אומר צבע. אמצעי הפיקוח הממשלתי כוללים דרישות מפורטות בחוזים עם ספקי השירותים, פיקוח חיצוני שיטתי, משוב של הלקוחות או החוסים, תמיכה מארגוני סנגור ועמותות הורים, הוא אומר. גם הוא מודה שאלה רחוקים כיום מלהתקיים במלואם.

פרופ' אברהם דורון, חתן פרס ישראל לעבודה סוציאלית ומתנגד חריף להפרטת שירותים חברתיים, אומר שפיקוח על שירותי רווחה הוא אשליה.

"הניסיון מראה שברוב המקרים הגורמים המפקחים הופכים שבויים בידי המוסדות המפוקחים ובמקום להגן על לקוחות של מוסדות אלה הם מגנים על המפוקחים", הוא אומר, "הדוגמה הטובה ביותר היא בנק ישראל והמפקח על הבנקים. מה שמפקח זה עשה במשך השנים הוא להגן על הבנקים מפני הטענות הצודקות על פי רוב של לקוחות הבנקים".

רותי סיני

כבר ב-2005 התריע מבקר המדינה על צמצום היקף הפיקוח

בדו"ח שפירסם ב-2005, הצביע מבקר המדינה על ליקויים בפיקוח של משרד הרווחה על השירותים שהעביר לביצוע חיצוני. המבקר כתב שעל אף שהמשרד הוציא לספקים חיצוניים, כמו עמותות וחברות מסחריות, כ-85% מהשירותים שהוא מחויב לתת (בשווי של יותר מ-2 מיליארד שקל) - היקף הפיקוח ירד. המבקר ציין שלמרות שיש להרחיב את הפיקוח במצב זה, הרי שמספר משרות הניהול, התכנון והפיקוח קטן ב-16% בשנים שנבדקו.

עוד גילה המבקר שכשליש מהמעונות לאנשים עם פיגור פעלו בלא רישוי; ל-32 מתוך 43 ההוסטלים של חסות הנוער לא היה חוזה בתוקף עם משרד הרווחה; ומ-1999 עד סוף יולי 2004 קיים המשרד בקרה חשבונאית רק על כשליש מ-1,200 הגופים שמהם הוא רוכש שירותים.

כך למשל, במשך יותר משנתיים המשרד לא קיים בקרה בעמותה שהעניקה שירותי תקשורת לחירשים. רק בעקבות תלונות מחירשים שלא קיבלו שירותי תרגום, נערכה ביקורת שמצאה כי העמותה נמצאת במצב של חדלון פירעון. ההתקשרות עמה הופסקה, אבל בינתיים החירשים לא קיבלו שירותים במשך שנה.

רווחה בהפרטה , כתבה חמישית ואחרונה בסדרה בשנים האחרונות מתקיים בישראל תהליך מואץ של הפרטת השירותים החברתיים, אותם מחויבת המדינה לספק על פי חוק. בסדרת כתבות יבחן "הארץ" כיצד משפיע השינוי על חייהם של האזרחים החלשים ביותר במדינה.

עמותת מגן לזכויות אנוש: כבילת הקשישה ממגדל העמק ולקיחתה לאשפוז פסיכיאטרי כפוי הינם הפרה של האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלויות

מגדל העמק - קשישה ניצולת שואה בת 80 
נאזקה ע"י רשויות הרווחה והבריאות

יולי 2014 - הודעה לתקשורת
עמותת מגן לזכויות אנוש: כבילת הקשישה ממגדל העמק ולקיחתה לאשפוז פסיכיאטרי כפוי הינם הפרה של האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלויות ושל דו"ח האו"ם בנושא עינויים וטיפול רפואי מתאכזר (2013)

 דו"ח האו"ם בנושא התאכזרות בתחום שירותי הבריאות, שפורסם בחודש פברואר 2013, (מצורף להודעה זו) מציין בסעיף 63 כי חיוני שיתקיים איסור מוחלט על כבילה ובידוד של אנשים עם מוגבלויות.

סעיף 66  של הדו"ח קובע כי טיפולים ללא הסכמה מדעת (בכפייה) יינתנו אך ורך רק במצבי חירום מסכני חיים.

הדו"ח שם דגש מיוחד על נושא הטיפולים הפסיכיאטריים בכפייה. הוא מראה כיצד טיפולים כאלה נכללים תחת ההגדרות המשפטיות של עינויים, התאכזרות והשפלה. הוא מתייחס לכל הטיפולים הפסיכיאטריים שאין בהם תכלית רפואית ושאי המתן שלהם אינו גובל בסכנת חיים, כגון: כליאה (אשפוז כפוי), קשירה, בידוד, נזעי חשמל ואף מתן כפוי של תרופות שנויות במחלוקת כגון תרופות נוירולפטיות (אנטי פסיכוטיות). (סעיפים 32, 63 ו-89 (ב)).

בישראל חולים רבים נקשרים ומבודדים במתקנים פסיכיאטרים וגריאטריים לתקופות ארוכות או תקופות קצרות, מקבלים טיפול בנזעי חשמל וטיפול תרופתי כפוי (ללא הסכמה מדעת) בניגוד גמור לסעיפים אלה גם במצבים שאינם מצבי חירום מסכני חיים, כאשר ניתן לקבל את הסכמתם או התנגדותם כיון שניתן לתקשר איתם במידה משביעת רצון באופן ישיר או דרך קרוביהם וכו'.

עמותת מגן לזכויות אנוש מסבירה כי ישראל חתמה על "האמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלויות", בשנת 2006, אשררה אותה בספטמבר 2012 ואף מינתה את מר אחיה קמארה, ל"נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות" במשרד המשפטים.  האמנה קידמה באופן משמעותי את המודעות לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות פיזיות, אולם לא עשתה די עבור אנשים עם מוגבלויות פסיכו סוציאליות כגון אנשים עם בעיות נפשיות, קשישים וחוסים במוסדות הפסיכיאטריים ומוסדות הרווחה. דו"ח זה של הממונה המיוחד לנושא עינויים מטעם האו"ם מהווה צעד נוסף בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות ונועד לחייב מדינות להתמודד גם עם התחום הזה, שסובל במשך שנים מהזנחה והתעלמות.

עמותת מגן לזכויות אנוש תפעל בתיאום עם הגורמים המתאימים, כדי לקדם את התיקונים הנדרשים בחוק בריאות הנפש בארץ, וקוראת לשרת הבריאות לתמוך במאבק למען כבודם וזכויותיהם של אלפי המטופלים המאושפזים בכפייה בישראל מדי שנה.

למידע נוסף:

יהודה קורן

דובר עמותת מגן לזכויות אנוש

0523350928

מצורף:

תרגום לעברית עיקרי דו"ח האו"ם