דו"ח מכון חרוב: משרד הרווחה - קרקע פוריה לילד להיות בעל תיק במשטרה

העובדת הסוציאלית פתחה לך תיק בלשכת הרווחה?, הסיכוי של ילדך להסתבך בפלילים קפץ במאות אחוזים.

אפריל 2011 - דו"ח מכון חרוב על ילדים ילידי 1989 שטופלו במהלך ילדותם ע"י רשויות הרווחה.
מהדו"ח עולה כי הסיכוי להיות בעל תיק פלילי בקרב ילדים המטופלים ע"י משרד הרווחה הוא 23% גבוה פי 3.3 מן הסיכוי של כלל ילדי השנתון - 7%.

הסיכוי גבוה עוד יותר בקרב הבנות מן האוכלוסייה הנחקרת בהשוואה לכלל הבנות בשנתון – פי 5.1 , לעומת פי 2.7 בקרב הבנים בהשוואה לכלל הבנים בשנתון. לכ- 12% מכלל הבנים בשנתון יש תיק פלילי. בקרב הילדים בפנימיות המינהל לחינוך התיישבותי השיעור גבוה יותר - 19.8% , ובקרב הילדים בהשמה חוץ ביתית של הרווחה גבוה במידה ניכרת- 37.9% באומנה, 40.7% בפנימיות רווחה ו- 67.7% בהשמה חוץ ביתית אחרת.

כשבוחנים את ההתפלגויות בקרב הבנות, נראה שהפערים בין הבנות שהוצאו מהבית לבנות שלא הוצאו הם אף בולטים יותר מאשר הפערים בקרב הבנים. למשל, בעוד שבקרב כלל בנות ה- 19 בשנתון יש פחות משני אחוז של בנות עם תיקים, הרי השיעור בקרב הבנות באומנה הוא פי יותר מששה ויותר מפי שבעה בקרב הבנות בפנימיות הרווחה.

תיקים פליליים בקרב ילדים בהשגחת משרד הרווחה בהשוואה לכלל אוכלוסיית הילדים - מתוך דו"ח מכון חרוב

דו"ח מכון חרוב: משרד הרווחה - מתכון להיכשל בבגרות

אפריל 2011 - דו"ח מכון חרוב - סיכוי ילדים מטופלי משרד הרווחה להיות זכאים לתעודת בגרות פחותים בין 50% ל- 90%

ממצאי דו"ח מכון חרוב: ילדים שהוצאו מביתם ע"י משרד הרווחה הצביעו על שיעורי הצלחה בבגרות הנמוכים באופן משמעותי משל אלו שלא הוצאו מביתם.

בעוד שסה"כ ילידי 89 היו זכאים כ- 47% לבגרות הרי שלילדים באומנה היה סיכוי  נמוך להשיג תעודת בגרות 22.5%,  לילדי הפנימיות נמוך עוד יותר 11.9% , ולחסות הנוער נמוך מאוד 4.3%, ילדים שטופלו ע"י הרווחה בקהילה כ- 15% זכאים לתעודת בגרות.

המסקנה היא שאם הילד נהיה מטופל של משרד הרווחה סיכויו לקבל תעודת בגרות פוחתים בין 50% ל- 90%

זכאות לבגרות בקרב ילידי 1989 (מדו"ח מכון חרוב אפריל 2011)

הוצאת ילדים מהבית על רקע אתני - שיעור הילדים האתיופים בפנימיות - פי 8 משיעורם באוכלוסיה

פי שלושה אתיופים [צילום: פלאש 90]

שיעור הילדים האתיופים בפנימיות - פי 8 משיעורם באוכלוסיה , יפעת גדות , news1 , 23/06/2011

מכון חרוב חושף את תוצאות הדוח הראשון בישראל שבחן לעומק את הישגי הילדים המועברים לסידור חוץ-ביתי של מערכת הרווחה. בין ממצאי הדוח: ילדים ובני נוער במסגרות חוץ-ביתיות מעורבים בפעילות עבריינית פי למעלה מ-3 מכלל ילדי השנתון, ושיעור הזכאים לבגרות נמוך משמעותית משל האוכלוסיה הכללית
מערכת הרווחה אינה מצליחה לתקן את הנזק שנגרם לילדים ולבני הנוער השוהים במסגרות חוץ-ביתיות ומתקשה להדביק את הפערים ביניהם לבין האוכלוסיה הכללית. כך עולה מדוח "ילדים נפגעי התעללות והזנחה השוהים במסגרות חוץ-ביתיות והמטופלים בקהילה", שבוצע על-ידי מכון חרוב בשיתוף הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. זהו המחקר הראשון אי פעם בישראל שבחן לעומק את הישגי הילדים המועברים לסידור חוץ-ביתי במסגרת מערכת הרווחה.

המחקר יוצג לראשונה בכינוס "קלידוסקופ של תופעת הפגיעה וההתעללות בילדים ובני נוער" שייערך באוניברסיטת חיפה בתאריכים: 28-26 ביוני. הכינוס הוא פרי יוזמה משותפת של מכון חרוב ואוניברסיטת חיפה.

המשמעות המרכזית היא שהצעירים המסיימים את שהותם במסגרות החוץ-ביתיות, שרובם הגדול נפגעי התעללות והזנחה, הם עדיין במצב פגיע מאוד, כשהישגיהם אינם מספיקים לאפשר להם להשתלב בחברה כראוי.

מחברי הדוח, פרופ' רמי בנבנישתי ממכון חרוב ומאוניברסיטת בר-אילן, ועדנה שמעוני מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חקרו את כל ילידי 1989 (כל מי שהם בני 19 בשנת 2008) וביקשו בין היתר לבחון את הישגיהם של ילדים ובני נוער שטופלו במסגרות החוץ-ביתיות השונות. על-פי המידע שנאסף, עולה כי מסך ילידי 1989 (כ-125,982 ילדים ובני נוער) 11,882 (המהווים כ-9.4%) הושמו בסידור חוץ-ביתי. כשליש מהם הוצאו מביתם בצו בית משפט.

"גם בגיל 19 הבעיות לא נעלמות. העובדים הסוציאלים ומערכת הרווחה עושים מאמצים גדולים כדי לקדם את הילדים נפגעי התעללות והזנחה. יחד עם זאת, רבים מהילדים בטיפולם מגיעים לסוף דרכם במערכת רווחת הילד כשמצבם בתחום החינוך אינו מספק ועלול להוות אבן נגף משמעותית בהמשך חייהם", מסר בתגובה פרופ' בנבנישתי.

זאת ועוד, הדוח מלמד כי הפער אצל בני הנוער האתיופים גדול וכי הם בפיגור מטריד גם בהשוואה ליתר הילדים שהתחנכו במסגרות חוץ-ביתיות. לדברי פרופ' בנבנישתי, פער זה עלול לגרום לכך שגם בעתיד קבוצה זו תמשיך להיות שולית ובעייתית, ומשום כך, לדבריו, רצוי לשלבם בתוכניות המשך כדי לקדם את השתלבותם בחברה.

מהדוח עולים נתונים מטרידים נוספים, ביניהם:

1. שיעור הילדים העולים מבריה"מ בפנימיות הוא כפול משיעורם באוכלוסיה, ושיעור הילדים העולים מאתיופיה בפנימיות הוא פי שמונה משיעורם באוכלוסיה.

2. חלקם של עולי בריה"מ במסגרות חסות הנוער כפול משיעורם באוכלוסיה (28.1% לעומת 14.3%), וחלקם של עולי אתיופיה הוא יותר מפי שלושה (6.7% מתוך הילדים מהשנתון שהיו במסגרות החסות לעומת 2.1%, שהוא שיעור הילדים שעלו מאתיופיה בכלל השנתון של ילידי 1989).

3. שיעורי הזכאות לבגרות של ילדים ובני נוער במסגרות חוץ-ביתיות נמוכים משל האוכלוסיה הכללית, ובקרב חלק מהקבוצות השיעורים נמוכים במיוחד.

4. שיעור הילדים ובני נוער במסגרות חוץ-ביתיות המעורבים בפעילות עבריינית גבוה פי 3.3 מכלל ילדי השנתון.

הדוח מעלה שורה של המלצות ובראשן הדחיפות להעמיק את שיתוף הפעולה בין משרד החינוך למשרד הרווחה כדי להגדיל את ההשקעה בחינוך הניתן במסגרות האלה.

"הממצאים מכוונים את מערכת הרווחה להקדיש תשומת לב מיוחדת להישגים החינוכיים של הילדים במסגרות החוץ-ביתיות. יש להמשיך ולחפש דרכים נוספות כדי להעלות את ההישגים והתפקוד החינוכי שלהם", מסר פרופ' בנבנישתי. "לשם כך חשוב לקדם את שיתוף הפעולה עם מערכת החינוך, ולהביא אל תוך המסגרות של הרווחה מומחים בתחום החינוך ותוכניות שנוסו בקהילה להתמודדות עם הישגים נמוכים בקבוצות שונות, כגון לקויי למידה וילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז - ADHD", הוסיף.

לדברי פרופ' הלל שמיד, מנכ"ל מכון חרוב, "ממצאי הדוח מדאיגים מאוד והם מלמדים שחובה עלינו לבחון מחדש את התועלת של מערכת הפנימיות, שכן שירותי הרווחה ממשיכים להפעיל את מסגרות הפנימיות בדיוק כפי שנהגו לפני עשרות שנים במיוחד בקליטת ילדים ובני נוער עולים, בשעה שיש לבחון דרכי פעולה אחרות".

לדברי שמיד, הפתרון למרבית הילדים ובני הנוער שזקוקים לפתרון חוץ-ביתי חייב להיות במסגרת הקהילה. "יש לתת עדיפות למענים קהילתיים שעשויים לתת מענה אפקטיבי יותר ולשפר את מצב הילדים. לצערי, למרות שמשרד הרווחה אימץ את מדיניות 'עם הפנים לקהילה' לפיתוח מענים מתאימים במסגרת הקהילה, אנו עדיין לא רואים שמדיניות זו מתיישמת בצורה משביעת רצון", ציין.

הוצאת ילדים מהבית על רקע אתני -  שיעור הילדים האתיופים בפנימיות - פי 8 משיעורם באוכלוסיה

הפסיכיאטר רשם ציפרלקס והמטופל התאבד

הפסיכיאטר התרשל והחולה התאבד , mako | 29/12/14

מטופל שאובחן כסובל מדיכאון חורף, קיבל טיפול תרופתי שתופעות הלוואי שלו הביאו בסופו של דבר לכך שאותו חולה נטל את חייו. לאחר בחינת הנושא, החליטה אמו השבורה לתבוע את הפסיכיאטר על רשלנות רפואית

מיד עם תחילת החורף, ש', שהתעורר לבוקר אפרורי במיוחד, החל לבכות ולא הצליח להפסיק. כך החלה תקופה קשה בחייו שהשפיעה על עבודתו ועל חיי החברה שלו. אמו של ש' הגיעה לביתו לאחר מספר ימים בהם ניסתה להשיג אותו בטלפון ללא הצלחה. היא מצאה את בנה, שרוב הזמן היה בחור מלא חיים וחיוניות, כמו צל של עצמו: לא מגולח, חיוור מאוד עם עיניים נפוחות מבכי ועיגולים שחורים מחוסר שינה. לאחר שיחה ארוכה עם בנה, המליצה לו אמו לפנות לפסיכולוגית, עמה היא עצמה נפגשת באופן קבוע.

ש' לא הצליח להביא את עצמו לצאת ממיטתו ועל כן הפסיכולוגית הגיעה עד לביתו כדי לשוחח איתו. לאחר הפגישה המליצה הפסיכולוגית לש' להיפגש עם עמיתה, פסיכיאטר מומחה. ש' נפגש עם הפסיכיאטר שקבע כי זה סובל מדיכאון עמוק הנקרא Seasonal Affective Disorde שנגרם בעקבות עונת החורף. כדי לעזור לו לצאת מהדיכאון, רשם הפסיכיאטר לש' מרשם לכדורים נוגדי דיכאון בשם ציפרלקס.

האם, שהגיעה לבקר את בנה מדי יום והייתה בקשר רציף עם הפסיכיאטר המטפל, ראתה כי מצבו של בנה הולך ומתדרדר. כאשר הביאה זאת לידיעת הפסיכאטר, הוא טען כי צריך לתת זמן לתרופה להשפיע והעריך שבתוך שבוע תראה שיפור במצבו של בנה. כעבור שבועיים וחצי בהם נטל ש' את התרופה, הגיעה אמו לבקרו בדירתו ומצאה אותו שכוב במיטה לאחר שנטל כדורי שינה רבים בשילוב אלכוהול. לצוות מד"א שהוזעק למקום לא נותר אלא לקבוע את מותו. מה אחריותו של הפסיכיאטר המטפל במקרים כאלה והאם מדובר במקרה של רשלנות רפואית? עורך דין כרמי בוסתנאי, המתמחה בדיני נזיקין ומנהל את פורום תאונות ילדים, מסביר.

חלה בדיכאון חורף

צילום׃  shutterstock

הפסיכיאטר לא יידע על תופעות הלוואי

לאחר השבעה וההלם הראשוני בו הייתה מצויה האם, התקשרה זו לפסיכיאטר המטפל לבדוק מדוע תרופה שהייתה אמורה להוציא את בנה מהדיכאון, עשתה את הפעולה ההפוכה והביאה למותו. תשובת הפסיכיאטר הייתה כי לעיתים ישנן תופעות לוואי ללקיחת התרופה ובאחוזים מסוימים באוכלוסיה, התרופה משפיעה בצורה ההפוכה. כך, במקום לגרום לשיפור במצב רוחו של ש', התרופה הביאה לתוצאה ההפוכה והחריפה את מצב הדיכאון עד כדי כך שש' החליט לשים קץ לחייו.
אמו של ש' שאלה את הפסיכיאטר מדוע לא הסביר לה ולבנה על תופעות הלוואי העלולות להיגרם כתוצאה מלקיחת התרופה. תשובתו הייתה כי הסיכונים בלקיחת התרופה רשומים בדפי ההוראות שבקופסת הכדורים.
אמו של ש' הייתה המומה מהתשובה שקיבלה ווהרגישה כי נעשתה רשלנות, אותה הפסיכיאטר מנסה לטייח.
האם פנתה למשרד עו"ד המתמחה ברשלנות רפואית כדי להבין האם על הפסיכיאטר לשלם על כך שרשלנותו הביאה להתאבדות בנה. לאחר עיון בחומרים הובהר כי ידו של הפסיכיאטר הייתה קלה על פנקס המרשמים לתרופת הציפרלקס, וכתיבת המרשם והמשך הטיפול מהווות רשלנות חמורה בהתנהלותו של הפסיכיאטר ובמעקב אחר המטופל שלו.

תופעות הלוואי: נטיות אובדניות

ישנה חובה משפטית לעקוב אחרי המטופל

על הרופא המטפל קיימת חובת מעקב בזמן ולאחר הטיפול אצל החולה. עליו לפרוס בפני המטופל את כל הסיכונים הכרוכים בטיפול כמו כן עליו לבחון אם הטיפול מתנהל כפי שצריך, האם ישנם סיבוכים או שאולי ישנו צורך לשנות את מהלך הטיפול. אחריותו של הרופא אינה מסתיימת עם אבחון המחלה או שליחת החולה לבדיקות. הרופא אחראי לשלומו של החולה גם במהלך הטיפול עצמו.
על הפסיכיאטר של ש' חלה חובה רפואית ומפסיקות בתי המשפט עולה כי ישנה גם חובה משפטית לעקוב אחר דרך הטיפול בש', במיוחד לאור העובדה כי מדובר בתופעת לוואי מוכרת. הפסיכיאטר כשל בתפקידו מרגע כתיבת המרשם שכן לא הסביר בפירוט מהם הסיכונים בנטילת הכדורים וכן לא עקב אחרי מצבו של ש' מרגע לקיחת התרופה.

על הרופא המטפל קיימת חובת מעקב בזמן ולאחר הטיפול אצל החולה. עו"ד כרמי בוסתנאי

חובת ההוכחה לרשלנות רפואית - על התובע

חשוב לדעת, כי במקרים של תביעה בגין רשלנות רפואית, על התובע חלה חובת ההוכחה כי אכן הייתה רשלנות בהתנהלות הצד המטפל וכי הנזק שנגרם לו אכן נבע מרשלנות זו ולא בשל סיבה אחרת.
מה עושים במקרה של חשש לרשלנות רפואית?
• מרכזים את כל התיעוד הרפואי והמסמכים הרלוונטיים החל משלב האבחון, דרך הטיפול עצמו ועד שלב המעקב.
• פונים לעורך דין המתמחה בתחום על מנת להגיש תביעה לפיצויים.
כתבה זו אינה מהווה תחליף לייעוץ מקצועי על ידי עורך דין מומחה. לאחר שאירע מקרה הרשלנות, פנו לייעוץ עם עורך דין מומחה העוסק בתחום שיוכל לסייע לכם למצות את זכויותיכם ולהתאים את הטיפול בתיק, כל מקרה לגופו.

הפסיכיאטר רשם ציפרלקס והמטופל התאבד

עו"ס רמי בנבנישתי מציג אידיאולוגיית העובדים הסוציאליים בהוצאת ילדים מהבית

ערב חדש, 28/12/14
עו"ס רמי בנבנישתי מציג אידיאולוגיית העובדים הסוציאליים בהוצאת ילדים מהבית.
האידיאולוגיה הטיפולית של העו"ס היא הוצאת ילדים מהבית כשמדובר בהליך שיפוטי בדלתיים סגורות ללא ראיות ולא תפיסה אידיאולוגית.
עובדים סוציאליים לוקחים מאימהות במרמה את הילדים שלהם מהבית כשהן ממדרות את ההורים מהליך הוצאת ילדיהם מהבית בכפייה.
העובדים הסוציאליים משקרים ומבזים את בית המשפט והמשפחות בנחמדות וערמומיות. הן תולשות ילדים מביתם ומשפחתם על סמך דיווחים (שמועות ועלילות).
העובדות הסוציאליות תולשות ילדים מביתם על פי קבוצות מוגדרות מראש (ג'נוסייד).
הילדים משלמים מחיר כבד מחוץ לבית. העובדות הסוציאליות תולשות ילדים מבתיהם בוועדות פנימיות של הרווחה, ללא סדרי דין שאינן מוגדרות בחוק. כל חברי הוועדה מדברים בשפה אחת ודברים אחדים לסחור בילד במוסדות הרווחה.
תפיסה פרימיטיבית טוטליטרית - "טובת הילד" הוא העובדות הסוציאליות ויש להעניק להן סמכויות סטטוטוריות.
רמי בנבנישתי טייח חקיקת אמנת זכויות הילדים לזכויות הורים וילדים שנתלשו מביתם.
היזהרו מרשויות הרווחה!

חוה לוי - עובדת סוציאלית ארצית לחוק הנוער מציגה ג'נוסייד

אולפן שישי - דצמבר 2014 - חוה לוי עובדת סוציאלית ארצית לחוק הנוער מציגה כיצד רשויות הרווחה תולשות ילדים מקבוצות במדינת ישראל. השיטה מורכבת מארבעה שלבים:

שלב 1 - הגדרת אוכלוסית היעד לתלישת הילדים מביתם ומשפחתם, כגון: עניים, מזרחיים, חד הריות, יוצאי אתיופיה, יוצאי חבר העמים, ועוד..
שלב 2 - תלישת הילד מביתו ומשפחתו ע"פ שמועות בדלתיים סגורות ללא ראיות
שלב 3 - הפקרת הילד במוסדות הרווחה ללא פיקוח לחסדי רשויות הרווחה להזנחה, אונס, התעללות.... לגרום לשבר במשפחה
שלב 4 - הפצת דברי בלע והבלים להשחיר את הילד ומשפחתו

בזכות הצלקת מצאתי את אבא שלי - מיכל גולדברג - ידיעות אחרונות - 21.11.2010

סיפור על ילד בן ארבע שנתלש ע"י רשויות הרווחה מביתו ומשפחתו ונמסר לאימוץ.
 
בזכות הצלקת מצאתי את אבא שלי - מיכל גולדברג - ידיעות אחרונות - 21.11.2010

הוא נמסר לאימוץ כשהיה בן ארבע והתקשה להתגבר על הניתוק מהוריו הביולוגים ומאחיו. הוא הסתבך בפלילים וקיווה יום אחד לשוב ולהתאחד איתם. לפני כחצי שנה הם נפגשו בדרך נס, אבל אז איים הכלא להפריד ביניהם. השופטת החליטה לתת לו עוד צ'אנס.

כשהוא נולד, לפני 21 שנה, נתנו לו הוריו את השם פלא, גם בגלל ששרד אשפוז ממושך וגם בשל חיבתו של אביו לכדורגלן האגדי פלה.

באחרונה התרחש פלא נוסף שהצדיק את בחירת השם המיוחד: 16 שנה אחרי שנמסר לאימוץ וחשב שהוריו מתו, התאחד פלא עם משפחתו הביולוגית.

כשהיה פלא בן 4 הוצאו הוא ושלושת אחיו מבית הוריהם, על ידי רשויות הרווחה שטענו כי ההורים לא יכולים לגדלם. פלא ואחותו הקטנה, שהייתה אז בת פחות משנה, נמסרו לאימוץ, ואילו שני האחים הגדולים יוני-מרדונה וענבל, שהיו בני 6 ו- 5, הוחזרו להוריהם.

פלא, שקיבל מהוריו המאמצים את השם אסף, התקשה להשלים עם הניתוק מהוריו הביולוגיים והמשיך לחפשם.


"הייתי ילד קטן וחסר אונים שלא הכיר אף אחד חוץ מאחותי הקטנה", סיפר.

"היינו שנינו מול עולם חדש ולא מוכר, ורציתי לחזור למקום שממנו באתי, למשפחה שלי, אבל אף אחד לא הקשיב לי".

בגיל 10 פגש פלא עובדת סוציאלית שטיפלה בו לפני שנמסר לאימוץ. היא נתנה לו תמונה ישנה שלו עם אחיו שצולמה לפני שהופרדו.

"מאז הלכתי עם התמונה הזאת לכל מקום", הוא מספר.

נפלה עלי פצצה

כשגדל מעט החל פלא להסתבך בצרות. "הייתי בורח לרחוב, ואז התחלתי עם השטויות", נזכר.

"חשבתי בתור ילד שאם אני אעשה צרות אז לא ירצו אותי יותר, ויחזירו אותי למקום שממנו באתי. אני לא כועס על המשפחה המאמצת שלי. להיפך. הם אנשים טובים שניסו לעזור לי. זה אני שהייתי בעייתי".

בגיל 15 עזב פלא – אסף את בית הוריו המאמצים ועבר לחיות לבד. עד מהרה הידרדר לשימוש בסמים ולחיים עברייניים. כל הזמן הזה לא שכח את הוריו הביולוגיים, וכשהיה בן 18 ביקש לפתוח את תיק האימוץ.

"כשהגעתי למשרד הרווחה לא ידעו לומר לי אם הם חיים או מתים", הוא נזכר. "הרגשתי כאילו נפלה עלי פצצה. הייתי בטוח שהם מתים. כבר לא היה לי בית, לא היה לי איפה לישון. ישנתי בבתים נטושים ולפעמים ברחוב עד שפלשתי לדירה. אבל הייתי צריך כסף לאכול אז התחלתי לגנוב, ודבר גרר דבר".

לפני כשנה הוא נעצר והואשם בשוד נהגי מוניות, בהתפצות ובתקיפה. מאחר שהשתמש בסמים הוא נשלח לגמילה בכפר השיקומי "מלכישוע", אך לא הצליח להשתלב וסולק בשל התנהגות פרועה.

בייאושו החליט להסגיר את עצמו למשטרה, אבל ממש כשעמד לעשות זאת הגיעה הידיעה ששינתה את חייו.

יום אחד במארס, יום לפני שעמד להסגיר את עצמו, שוחח פלא עם חבר שידע שהוא מאומץ ומחפש את הוריו הביולוגיים. לתדהמתו, החבר סיפר לו שהוריו בחיים. פלא ביקש מהחבר להעביר לאביו את מספר הטלפון שלו והמתין במתח לשיחה.

ואז זה קרה.

"פתאום אני מקבל טלפון, והאיש מעבר לקו אומר לי 'מדבר עמוס, אבא שלך'", משחזר פלא.

האב, עמוס חג'ג' (60) מבאר שבע, מצטרף בשלב הזה לשיחה ומתאר בהתרגשות את האיחוד המשפחתי: "כשהוא אמר לי 'אני הבן שלך', אמרתי לו 'אני רוצה שתענה על שתי שאלות כדי לוודא שאתה לא עובד עלי: מה תאריך הלידה שלך, והאם יש לך צלקת על הגוף'".

"יש לי צלקת לרוחב הבטן בצד שמאל, השיב הבן, ותאריך הלידה שלי 21.12.1989. היום קוראים לי אסף, אבל אני זוכר שפעם קראו לי פלא ולאח שלי קראו מרדונה".

חג'ג' הנסער הבין שהצעיר מעבר לקו הוא אכן בנו שנלקח ממנו לפני 16 שנה.

הוא עזב הכל, ועוד באותו לילה נסע לפגוש אותו יחד עם יוני-מרדונה.

"נסענו במהירות מטורפת", משחזר עמוס. "התפללתי לאלוהים שלא נמות בתאונת דרכים לפני שאני רואה אותו. כשהגענו לנקודת המפגש יצאתי מהאוטו, ופתאום הגיע רכב מסחרי ויצא ממנו בחור צעיר שנופף לי עם היד ואמר 'זה אני'".

"איך שראיתי אותו קיבלתי סחרחורת. יוני-מרדונה התחיל לבכות ואמר לי 'אבא, תראה איך הוא דומה לי'.

ניגשתי אל הבחור ואמרתי לו 'אל תתבאס, אבל לפני שאני מנשק אותך אני מבקש שתרים את החולצה שלך'.

הוא הרים את החולצה, וכשחשף את הצלקת התעלפתי.

זכרתי את הצלקת הזאת מהתקופה שהוא היה בבית החולים ועבר ניתוחים. כשהתאוששתי חיבקתי אותו חזק ואמרתי לו 'מעכשיו אתה לא יוצא לי מהידיים'".

מצאתי את פלא

עוד באותו לילה נסע פלא-אסף עם אביו ואחיו לביתם בבאר שבע. "בדרך התקשרתי לבתי ענבל, שגרה עם אמא שלה באשדוד, ושגם היא חיפשה את האח שלה כל החיים. אמרתי לה בקול חנוק מדמעות 'אני לא יודע איך להגיד לך, אבל מצאתי את פלא'".

ענבל ואמה מיהרו לתפוס מונית והגיעו גם הן לבאר שבע. שם הכירו בני המשפחה את אשתו השנייה של עמוס ואת בנו הקטן. "שבוע לא כיביתי את המנגל. רק אכלנו, שתינו וחגגנו", מתאר עמוס את האיחוד המרגש. "אמרתי לעצמי שעכשיו לא איכפת לי למות".

אחרי הפגישה המרגשת עם פלא נפגשו בני המשפחה גם עם אחותו, שכיום היא בת 17 ומתגוררת עדיין עם ההורים המאמצים. "אסף הציע לי לחכות עד שהיא תהיה בת 18", מספר האב, "אבל אני אמרתי שאני לא מחכה דקה. קבענו בבית קפה והגעתי עם יוני מרקדונה ועם ענבל, שגם הם רצו להכיר את אחותם.

סיכמתי עם אסף שהוא יכין אותה לפגישה כדי שלא תהיה בהלם. כשהם הגיעו ענבל ויוני יצאו אליה, חיבקו ונישקו אותה. אחר כך היא ניגשה לשולחן, הסתכלה עלי ושאלה 'זה אבא?' ביקשתי ממנה רשות לחבק אותה והתחלתי לבכות".

חגיגות האיחוד המשפחתיות נמשכו שלושה חודשים תמימים, אבל ביוני השנה המסיבה נגמרה. פלא נעצר באילת בחשד שהיה מעורב בתקיפת שוטרים ומאבטחים במועדון. הפרקליטות ביקשה לעצור אותו, אולם פרקליטו של פלא, עו"ד אברהם כהן מהסנגוריה הציבורית, סיפר את הסיפור המשפחתי המסובך וביקש ממנו הזדמנות להשתקם. "הפעם יש לי מה להפסיד", אמר.

הוריו ואחיו הביולוגיים של פלא הגיעו לדיונים והצטרפו לבקשה. פלא עצמו הגיש לשופטת מכתב שבו כתב: "עד שסוף סוף התאחדתי עם המשפחה האמיתית שלי, אני מבקש הזדמנות בחיים להתחיל חיים חדשים איתם. אני לא אאכזב אותך".

השופטת מרים מזרחי מבית המשפט המחוזי לא נותרה אדישה. היא נעתרה לבקשה, לא לעצור את פלא עד תום ההליכים ושלחה אותו למוסד גמילה שאליו ייכנס. לא ניתן להתעלם מהנסיבות המיוחדות קבעה. "הרצון שלו להיגמל הוא אמיתי".

בזכות הצלקת מצאתי את אבא שלי - מיכל גולדברג - ידיעות אחרונות - 21.11.2010

נרי מנור עובדת סוציאלית לחוק הנוער מציגה ג'נוסייד

דצמבר 2014 - לשכת הרווחה תל אביב - עובדת סוציאלית לחוק הנוער נרי מנור מציגה כיצד מדינת ישראל מעבירה ילדים מרשותם של מבקשי מקלט ועובדים זרים, לרשויות הרווחה מבלי שנעשה מאמץ כלשהו לאתר את ההורים ולברר דעתם או ע"י גירוש ההורים. וזאת בניגוד לאמנת האו"ם בדבר מניעת רצח עם (ג'נוסייד) הקובעת (סעיף 2.5): השמדת-עם פירושה... העברת ילדי הקבוצה לקבוצה אחרת בדרך כפייה

הפשע נעשה כביכול מתוך כוונה טובה בשם טובת הילד ואולם העובדות מדברות בעד עצמן. מדובר בתופעה שאינה חדשה ומזכירה את פרשת ילדי תימן שנעלמו.
התנהלות משרד הרווחה מתבצעת בדלתיים סגורות ללא ראיות מול אנשים אומללים מבקשי מקלט בעלי קשיי שפה שקל לחטוף מרשותם את ילדיהם אופן מניפולטיבי וביורוקרטי.

העוגן של הילד הם הוריו אולם עובדת סוציאלית נרי מנור משיקולי תאוות בצע עמותות הרווחה המופרטות תולשת הילדים מהעוגן שלהם ומעבירה אותם לעמותות המופרטות מבלי לשאול את ההורים או לידע אותם.

משרד הרווחה מציג סחר בילדים במשפחות קלט

אולפן שישי - דצמבר 2014 - משרד הרווחה מציג משפחת קלט
רשויות הרווחה מציגות דרכי רמיה בסחר לילדי עובדים זרים - האב גורש מהארץ, והאמא "נטשה" את הבת ע"פ טענת פקידת הסעד נרי מנור. מנור לוקחת את הילדה לרשות הרווחה לסחור במסגרות הרווחה המופרטות מבלי שנעשה ניסיון אפקטיבי לאתר את ההורים לשמוע ולהציג דעתם. מדובר בשיטה לסחר בילדים ממשפחות על רקע אתני מסוים במצב מסוים - עובדים זרים.
תומס ומיכל הולזה הם משפחת קלט מעמותת אור שלום לילדים המועברים אליהם ע"י רשויות הרווחה. הם מקבלים על כל ילד 3700 שקלים לחודש ובנוסף הטבות כגון עוזרת בית, הקלות מהרשויות,  ותרומות מקרנות פילנטרופיות. הם אינם פוגשים את הורי הילדים בהחזקתם כדי לברר דעתם מה שגם חשוב לבריאותו הנפשית והפיסית של הילד. הילד רואה את הוריו אחת לשבוע או שבועיים במרכז קשר גם שגורם לשבר בבני המשפחה.
חוה לוי פקידת סעד ראשית לחוק הנוער מרעילה נגד הורים בתאור מקרי התעללות קיצונים בעוד עיקר ההתעללות בילדים מתרחשת במוסדות משרד הרווחה.
התנהלותם של רשויות הרווחה ועמותת או שלום לסחר בילדי עובדים זרים אומללים מבלי שנעשה ניסיון ממשי לאתרם ולשתף אותם על גורל ילדיהם מדיפה ריח ג'נוסייד. רשויות הרווחה והאומנים תומס ומיכל הולזה מוציאים דיבה נגד ההורים מבלי לשאול דעתם ולהציג אותה.

לשכת הרווחה שדרות - כמה זמן אישה חולה צריכה לחכות לעובד סוציאלי?

כמה זמן אישה חולה צריכה לחכות לעובד סוציאלי?  , עדי בטאן  ,  19.11.13, mynet

העובדים הסוציאליים באגף הרווחה של עיריית שדרות באים והולכים. תקווה בן כביר נשארת עם בנה הסובל מאוטיזם חברתי וממתינה שמישהו יטפל בו

משפחת בן כביר משדרות ממתינה מזה שלושה חודשים לפגישה עם עובד סוציאלי מטעם מחלקת הרווחה העירונית. בגלל חילופי עובדים באגף לא הצליחה עד כה אם המשפחה, תקווה, לשוחח עם אף אחד שיוכל להעניק סיוע לבנה שאובחן כסובל מאוטיזם חברתי. "אז מה אם יש תחלופה גבוהה?", שואלת שכנה שמסייעת למשפחה. "תקווה לא צריכה לסבול".

לפני כשנה אובחנה אצל תקווה דלקת פרקים ומאז היא אינה עובדת ונעזרת במקל הליכה. באותה שנה אובחן אצל בנה (10) אוטיזם חברתי, המתבטא בעיקר בהפרעות חמורת של קשב וריכוז. "הוא לומד בבית ספר רגיל אבל דורש התייחסות מיוחדת", אמרה תקווה. "קשה לי מאוד להתמודד איתו לבד". בעלה, שעובד כפקיד בבית החולים ברזילי באשקלון, נאלץ לקחת על עצמו עבודה נוספת מאז שהפסיקה לעבוד וכיום הוא גם מחלק עיתונים לפנות בוקר.

בניסיון לשמור על אחדות המשפחה ולהעניק לבנה הצעיר את הטיפול הטוב ביותר בלי לפגוע בשני בניה האחרים, פנתה תקווה בפעם הראשונה בחייה לאגף הרווחה וביקשה עזרה.

"בהתחלה רצו לתת לי מועדונית לילד, כדי שיהיה שם עד אחרי הצהריים, אבל אני לא הסכמתי", היא סיפרה. "לא האמנתי שאנחנו עד כדי כך נזקקים. מהר

מאוד הבנתי שהטיפול בילד מצריך המון תשומת לב ועבודה וגם לוקח ממני המון אנרגיות. עם כל הדלקות והכאבים אני פשוט לא יכולה לתת לו את כל זה".

היא פנתה שוב למשרד הרווחה, ביקשה מסגרת לשעות שאחרי יום הלימודים, ונקבעה לה פגישה עם עובדת סוציאלית לעוד כחודש. "אחרי שעבר חודש הגעתי לפגישה והתבשרתי שהעובדת הסוציאלית עזבה ושמינו לי מישהו חדש", היא סיפרה. "קבעתי פגישה עם העובד הסוציאלי החדש לעוד חודש, חיכיתי יפה עד למועד הפגישה, ובאותו בוקר התקשרו אלי מהרווחה ואמרו לי שהעובד הסוציאלי עבר לטפל באזור אחר בעיר ושעליי להמתין שוב. הבטיחו לי שעוד שבוע-שבועיים תבוא עובדת חדשה, אבל זה לא קרה".

אחת השכנות של תקווה, שמסייעת לה, סיפרה: "הילד דורש המון תשומת לב ותקווה כבר ממש חולה, אז לפעמים אני עושה לו בייביסיטר. לא הגיוני ששכנים יעשו את העבודה במקום אגף עירוני".

מאגף הרווחה נמסר: "כתוצאה מעזיבה של אחת העובדות נאלץ עובד סוציאלי אחר לקבל על עצמו את הטיפול באזור נוסף בעיר. כשזה החל לפגוע בתפקודו נלקח ממנו האזור שבו מתגוררת משפחת בן כביר וכרגע ממתינים לכניסתה

לשכת הרווחה שדרות מזלזלים בציבור הפונה אליהם

ענת שליו - דיוקנה של פסיכופטיות העבודה הסוציאלית

דצמבר 2014 - הן תולשות ילדים, וקשישים מבתיהם בדלתיים סגורות ללא ראיות, מתייגות קטינים וזקנים בכינויי סלף ורמיה כדי לשבור את רוחם ושולחות אותם למוסדות מופרטים, אומנה ואימוץ בצווים שיפוטיים להזנחה והתעללות ואין מושיע.

כוח ושררה ללא גבולות מהווה קרקע פוריה לשחיתות וסחר בילדים עוד מפרשת ילדי תימן ועד ימינו בהוצאת ילדים וקשישים בכפייה מבתיהם.

מה מניע את הרשע הזה של העובדות הסוציאליות?

אם תשאלו את העובדת הסוציאלית ענת שליו המייללת בימים אלו בעיתונות על ביקורת נגד העובדות הסוציאליות ברשת, היא ודאי תענה כי העבודה הסוציאלית היא שליחות, ופועלת לטובת חסרי הישע וכדו'...

אך הבלים ודברי בלע מפיה.

לעולם לא נשמע את ענת שליו וחברותיה העובדות הסוציאליות פועלות לקידום זכויות ילדים והורים בחקיקה כמתבקש באמנת זכויות הילד כפי שקיים בשאר מדינות העולם למען ילדים שהוצאו מביתם בכפייה, או קידום חוקים נוספים חשובים לזכויות הילדים כגון חוק ועדות החלטה שקבע מבקר המדינה.

עובדת סוציאלית ענת שליו וחברותיה ימשיכו ליילל ברשת על גורלם המר של העובדות הסוציאליות שאינן יכולות בנחת וללא ביקורת הציבור, לתלוש אלפי ילדים מביתם ומשפחתם ולסחור בהם במוסדות הרווחה המופרטים, כדי להנות מתקציבי רווחה ותרומות קרנות פילנטרופיות למיניהן על גבם של משפחות מוחלשות שנקרו בדרכן.


ענת שליו היא חלק ממערכת יחצנית של תעשיית סחר בילדים המחריבה אלפי בתים ומשפחות בישראל מידי שנה מאחרי דלתיים סגורות וללא ראיות.

היזהרו מרשויות הרווחה. 

ענת שליו - דיוקנה של פסיכופטיות העבודה הסוציאלית

קישורים:

 פקידי הסעד עוקרים אלפי ילדים מבתיהם -  יואב יצחק , מעריב , 24/11/02. - מדובר אמנם בילדים בעלי סיכון, אבל עתה מתבררת הקלות הבלתי נסבלת של התהליך שהשתרש משך שנים מדובר בכ-2000 ילדים בשנה, ובסך הכל יותר מ-10,000 העקורים עתה ממשפחותיהם - פקידי הסעד בישראל מוציאים מדי שנה אלפי ילדים מחזקת הוריהם באופן בלתי תקין, תוך שלילת זכויות הילדים וההורים וגם תוך הטעיית בתי המשפט בישראל...
 הוצאת ילדים מהבית נעשת בחיסיון בהליך לא הוגן - ד"ר ישראל צבי גילת - פוליטיקה - ערוץ 1 - יוני 2011 - ראיון עם ד"ר ישראל צבי גילת בנושא הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה. - צבי גילת עמד בעבר בראש ועדה (ועדת גילת) שבדקה דרכי פעולה של ועדות החלטה ומצא כי הליך הוצאת ילדים מביתם בכפייה ע"י רשויות הרווחה לא היה הוגן. -בתי משפט לנוער אינם מפרסמים פסקי דין לרבות בעניין הוצאת ילדים מבית כך שלא ניתן לבקר הליך שאינו פומבי...

המורשת הבזויה של משרד הרווחה - סיפורם של שלשה אחים בריאים שנשלחו למוסד מפגרים מקי"ם ועברו התעללות קשה - הגיהינום של אחים בריאים שנשלחו למעון מקי"ם למפגרים של משרד הרווחה, שם נאנסו על ידי מדריכים וחוסים – משרד הרווחה ידע ולא עצר את הזוועה , "חיינו בגיהינום" - יאנה פבזנר / מוסף לשבת 02.04.10 , ידיעות אחרונות , צילום: חיים הורנשטיין...

ראיון עם פרופ. אסתר הרצוג על מצבם העגום של ילדים שהוצאו מביתם - עושים סדר חדש - הטלביזיה החינוכית - ערוץ 23 - יוני 2011 - ראיון עם פרופ. אסתר הרצוג על מצבם העגום של ילדים שהוצאו מביתם ומשפחתם בכפייה ע"י רשויות הרווחה - ביוני 2011 פרסם מכון חרוב ממצאי דו"ח לפיו ילדים ובני נוער במסגרות חוץ-ביתיות מעורבים בפעילות עבריינית פי למעלה מ-3 מכלל ילדי השנתון, ושיעור הזכאים לבגרות נמוך משמעותית משל האוכלוסיה הכללית - הילדים מתויגים ע"י רשויות הרווחה והופכים להיות משאב כלכלי למשך שנים רבות בידי גורמי טיפול, פנימיות ומעונות, אומנה, אימוץ, ועוד עמותות ומלכ"רים. רשויות הרווחה מתנכלות ("מטפלות" לדבריהם של רשויות הרווחה) בעיקר במשפחות מוחלשות כגון חד הוריות, וכאלו שמצבם הכלכלי קשה...

שקרים ודמגוגיה נגד ילדים ומשפחות - פרופ. לעבודה סוציאלית בלהה דוידזון ערד - ערוץ 1- פוליטיקה - יוני 2011, פרופ. לעבודה סוציאלית בלהה דוידזון ערד מאוניברסיטת תל אביב זורה חול בעיני הציבור בראיון בתכנית פוליטיקה בערוץ 1 - דוידזון מציגה כאילו תהליך הוצאת הילדים מהבית הנו שקול ע"י ועדת החלטה וערכאה שיפוטית בעוד שבפועל ועדות ההחלטה מחליטות תמיד פה אחד ואינן מציגות בפני בתי המשפט לנוער את הדילמות והלבטים, בעד ונגד בהחלטותיהן. בנוסף ידוע כי בתי משפט לענייני משפחה ונוער משמשים חותמת גומי לוועדות ההחלטה ולפקידי הסעד לחוק הנוער...

יעקב אליה מדבר על הרחקת ילדים מבתיהם ע"י רשויות הרווחה

פקידי סעד לחוק הנוער - מלכודות, מחטפים, והתנהלות לקויה מול הורים בקבלת החלטות על גורל ילדיהם

 ד"ר מיכל איציק מסבירה מדוע העובדים הסוציאליים אלימים  - תוצאות סקר אלימות עובדים סוציאליים - נובמבר 2014 - מתוך התוכנית "עושים סדר חדש" בערוץ 23 אשר שודרה בתאריך 11/11/2014...


ילדים במשפחות אומנה טרף קל - חלק א - שרית רום- העולם הזה - 15.7.92

ילדים במשפחת אומנה טרף קל - חלק ב - שרית רום - העולם הזה - 22.7.92

סיגל בניאס לשכת הרווחה עפולה - פקידת סעד עם נטיות פדופיליות וגילוי עריות בפרהסיה מהמרת בקזינו  -  מאי 2013 - "כפרה אני יהיה עליך יפה שלי" כותב אמיר בניאס בנה הקטין של פקידת הסעד סיגל בניאס מלשכת הרווחה עפולה לאמו ברשת הפייסבוק למראה תמונתה בחדר המיטות...

ילדים במשפחת אומנה טרף קל - חלק ב - שרית רום - העולם הזה - 22.7.92

ילדים במשפחת אומנה טרף קל - חלק ב -  שרית רום - העולם הזה - 22.7.92

בעקבות כתבת התחקיר ("טרף קל") של "העולם הזה" על משפחות אומנות, פנו למערכת אנשים ששהו בילדותם במשפחות אומנה, וביקשו לספר את סיפורם האישי. "מה שהיה בכתבה שלכם שבוע שעבר הוא רק קצה הקרחון", סיפרה נערה אחת. "בגיל 15 נאנסתי, והאם האומנת האשימה אותי וקראה לי 'זונה'. בני המשפחה היו אוכלים בשר וירקות על מפה יפה, ולנו נתנו בצד לחם וביצה". מן העבר השני מספרת אם, ששני ילדיה הוצאו מחזקתה לבתי משפחות אומנה, על מאבקה להחזיר את ילדיה הביתה...

ילדים במשפחת אומנה טרף קל - חלק ב -  שרית רום - העולם הזה - 22.7.92

"עכשיו, כשהשתחררתי סוף סוף מהכלוב שהייתי כלואה בו מגיל 3 וחצי, וקראתי את הכתבה על משפחות אומנה, הרגשתי שאני מוכרחה לשתף עוד אנשים במה שקרה לי", מספרת בהתרגשות יעל (שם בדוי).

"סיימתי צבא לפני חודשיים, ועכשיו יצאתי לחיים. רק בתקופה של גיל 17-18 היה לי מזל להיות במשפחה אומנת טובה. כל שאר המשפחות, והייתי אצל ארבע, היו איומות".

יעל הוצאה מביתה שבדרום הארץ כשהיתה בת 3 וחצי, ביחד עם אחותה הצעירה ממנה בשנה.
בשלב הראשון הועברו השתיים למוסד נווה טף של ויצו"ו, שנסגר לפני כמה שנים.
כעבור שנתיים הועברו למוסד אחר, ברחובות. אז הוחלט להעבירן למשפחה אומנת.
ארבע משפחות כאלה עברה יעל בחייה הקצרים. לפי סיפוריה, שלוש מהן כלל לא היו ראויות לשמש כמשפחות אומנה, וזאת בלשון המעטה. בימי ילדותה במוסד היא נזכרת בחלחלה: "אני לא זוכרת למה הרביצו לי, את הסיבות כבר שכחתי, אבל אני בפירוש זוכרת שקיבלתי מכות, והרבה. כך היה גם במוסד השני שאליו הועברנו. תמיד היו מכות וצעקות.
כשהייתי בת 7 העבירו אותנו למשפחה אומנת, שהיו בה עוד ארבעה ילדי אומנה ושני ילדים של המשפחה.

זה היה זוועה.

הם הפכו אותי לכיבשה השחורה של הבית. כל הזמן אמרו לי שאני אפס, שאני לא שווה כלום. כשהם היו אוכלים ארוחות ערב בסלון, ארוחה של דגים ובשר עם מפה וכלים יפים, הושיבו אותנו, ששת ילדי האומנה, בצד. לנו נתנו לאכול ביצה ופרוסת לחם.

"ההורים האומנים כל הזמן עשו בינינו אפליות. לאלה שהיו ילדים נוחים, נתנו לאכול 'מעדן חלב'. לי, עד גיל 17, אף פעם לא נתנו. פעם האם האומנת משכה ילדה בת 4 בשערות לאורך המדרגות, אני ראיתי את זה, והאם איימה עלי לא לספר. כשבאה העובדת הסוציאלית לביקור, האם האומנת אמרה לה בנוכחות הילדה: 'היא נפלה במדרגות'. אז אני אמרתי שראיתי אותה מושכת אותה בשערות למטה במדרגות. האם האומנת אמרה לעובדת הסוציאלית: 'היא סתם מפנטזת, היא בכלל שקרנית חולנית'.

העובדת הסוציאלית לא התייחסה לדברים שלי או של הילדה הקטנה. הם תמיד התייחסו אלינו כאילו שאנחנו מדמיינות דברים.

"כשהיינו מתלוננים אצל העובדת הסוציאלית, היא תמיד היתה אומרת: 'לא יכול להיות, הם כל כך נחמדים ואוהבים אתכם'".


אחר כך בכל זאת פיטרו את המשפחה האומנת וקיבלנו משפחה חדשה. האב האומן דווקא היה נחמד, אבל האמא היתה זוועתית. בכל פעם שהיינו מקבלים תקציב לבגדים, היא היתה לוקחת את כל הכסף וקונה לעצמה בגדים. לנו קנו רק שתי חולצות, ופעם בשנה – זוג נעליים. וזה היה תקציב בכלל לא קטן.

"גם אצלם היה מטבח מופרד. הם בחיים לא נתנו לנו לשתות קולה או לאכול דברים מתוקים. לפעמים היינו מתגנבים בלילה ולוקחים מהמטבח 'מעדן חלב' או שותים קצת קולה. אחר כך, בבוקר, היינו צריכים לשקר לאם האומנת ולהגיש שבכלל לא היינו במטבח. הם ממש לימדו אותנו לשקר. אצלם בבית גם לא כיבסו ביחד את הכביסה. פעם שמעתי את האם האומנת מספרת בטלפון לחברה שלה, שאנחנו מגעילים אותה. את הכביסה שלנו היינו צריכים לכבס לבד, לפי תורנות".

"המשפחה הכי נוראית, ממשיכה יעל, היתה המשפחה שאליה שלחו אותי בין גיל 15 לגיל 17. שניהם היו ממש שונאי ילדים. היינו ארבעה ילדים, ולהם היתה בת בוגרת, שגרה איתם. היא היתה נשואה עם תינוק, ואנחנו היינו ממש המשרתים שלה.

היא שלחה אותנו לקניות, וגרה בחדר שהיה צריך להיות החדר של אחותי ושלי. אנחנו היינו בוגרות, וחילקנו חדר עם ילדה בת 5. זה היה לא נעים להסתובב עירומות ליד תינוקת.

בחיים לא היתה לי פרטיות, אף פעם. בגיל 15 נאנסתי, גם את המקרה הזה הם לא הסכימו לשמור בסוד, וסיפרו אותו לבת שלהם ולחברים שלהם.

האמא האומנת, במקום להבין אותי, התחילה לקרוא לי 'זונה'. היא כל הזמן אמרה לי שרציתי להיאנס, שבגלל שכל החברות שלי כבר שכבו עם בנים, גם אני רציתי, ונפלתי. רציתי למות. כתבתי מכתב התאבדות, אבל המורה מצאה אותו והעבירו אותי לטיפול אצל פסיכולוגית. היא היתה אישה מקסימה, היא זאת שהצילה אותי, אבל גם היא לא היתה יכולה לעשות כלום נגד המשפחה האומנת.

הדבר היחיד שיצא מזה, היה שאמרו להם להוציא מהבית את הבת שלהם. האם האומנת איימה שגם היא תעזוב, אז ויתרו לה. מאז האונס היא כל הזמן קראה לי 'זונה', ואמרה לי שזה לא פלא, כי גם אמא שלי היתה זונה.

"הם אף פעם לא באו למסיבות הסיום שלי בבית הספר. כשהאם האומנת היתה בבית החולים, אז אני, שהייתי הבוגרת, הצטרכתי לדאוג לכולם, גם לבת ולנכד שלהם. חוץ מלבשל עשיתי הכל, הייתי ממש עבד. בבוקר למדתי והוצאתי ציונים טובים, ומיד כשחזרתי הייתי צריכה לעשות עבודות בית. בי הם לא נגעו, אבל פעם הם ניסו להרביץ לאחותי, ואני הצטרכתי להגן עליה. כל הזמן הייתי צריכה לדאוג לאחותי.

כשהתגייסתי, בוטלה הזכאות שלי למשפחה אומנת. רצו למצוא לי סידור בקיבוץ אבל אני לא רציתי, אז במשך שנתיים הייתי בבסיס סגור. היה לי מזל שהיה לי מפקד טוב, ושם גם היכרתי את החבר שלי. היום אני מקווה לבנות חיים אחרים. דבר אחד בטוח, אני בחיים שלי לא אוכל לספר לילדים שלי על ילדות מאושרת. לפחות בגיל 17 קיבלתי משפחה נהדרת, שקצת החזירה לי את הביטחון".

כשסיימה יעל את שירותה הצבאי ויצאה לחיים אזרחיים, נודע לה כי מבחינת משרד הרווחה, היא כבר לא נחשבת כזכאית לעזרה. כרגע היא ובן זוגה מנסים למצוא דרך לקבל קרוואן או זכות למגורים ממשרד השיכון. למרות ילדותה הקשה, יעל אופטימית.

"עברתי כבר כל כך הרבה, והחופש הזה שלי עכשיו נותן לי להאמין שבכוחות עצמי אמצע פיתרון. לי לא יהיו ילדים במשפחות אומנות וילדים כאלה צריכים לדעת מה עבר עלי, ואני לא היחידה", היא אומרת.

* * *
"את הילדים שלי הפסדתי לפני חמש שנים. הייתי אז מכורה לסמים, אבל מאז נגמלתי. אני רוצה לקבל את הילדים שלי בחזרה ולגדל אותם", אומרת רינה י. מיפו, וממררת בבכי. בעקבות הכתבה על משפחות אומנות התקשרה רינה, בת 35 וביקשה לספר את סיפורה האישי. במאבק שהיא מנהלת נגד ההחלטה להשאיר את ילדיה מחוץ לבית. היא מרגישה שאין לה מה להפסיד. "היום, כשאני נקייה מסמים ומצאתי עבודה, אין שום סיבה שלא אקבל בחזרה את ילדיי. למה שהם יקראו לאישה אחרת 'אמא'?, היא שואלת ובוכה שוב.

ילדיה של רינה י. גרים בביתה של משפחה אומנת באיזור השרון. הבן (12) והבת (14) נמצאים כעת אצל רינה, למשך חופשת הקיץ. "אני לא מתכוונת להחזיר אותם בעוד חודש, כמו שאמרו לי. אם אני טובה להיות איתם חודש וחצי, אני טובה להיות איתם תמיד.

עובדה, בשנה שעברה אפילו לחופש לא נתנו לי אותם, והשנה החליטו שאני מסוגלת להיות איתם", היא אומרת. "בשנים האלה הם החליפו שתי משפחות, כשהם באים הביתה לחופש היו נדבקים אלי בבכי ושואלים אותי איך אני נותנת להם ללכת. נקרעתי מבפנים, אבל ידעתי בעצמי שכל עוד אני משתמשת בסמים, הם לא יכולים לגדול אצלי".

לפני כמה חודשים, לאחר חופשת חנוכה, כשהוחזרו ילדיה למשפחה האומנת, ניסתה רינה להתאבד, וחתכה את ורידי ידיה. אחר כך הבינה שבדרך הזו תרחיק מעצמה את הסיכוי לזכות בחזרה בילדיה ומיהרה לקבל עזרה. "אני נמצאת כבר ארבעה חודשים בשיחות אצל פסיכולוגית. אני מוכנה לשלם את הכסף ששילמתי לסמים על טיפולים, שיהפכו אותי לאמא טובה. אלה הילדים שלי", היא אומרת ופוכרת את אצבעותיה.

"בשנת 73' היכרתי את הגרוש שלי אב הילדים, שהיה נשוי באותה התקופה ושיקר אותי שיתגרש ויתחתן איתי. הוא היה מזריק ואני הייתי תמימה, חשבתי שאני אצליח להוציא אותו מזה. במקום להוציא אותו נפלתי בעצמי. מפעם לפעם הוא היה נעצר על גניבות וישב בבית סוהר. באחת הפעמים שהשתחרר, הוא קיבל גט מאשתו והתחתנו.

עד 79' החזקתי מעמד בלי סמים, באותה התקופה ילדתי את הבת שלי בחודש החמישי, בפג. היא נולדה במשקל 800 גרם והיתה בסכנת מוות. בעלי נעצר שוב, ואני החלטתי לעזוב אותו. הבנתי שהוא חי בתוך הפשע ושום דבר לא יוציא אותו מזה.

"באותה התקופה כבר הייתי חזק בסמים, והרגשתי איך הכל נהרס לי מהסמים. בינתיים נכנסתי שוב להריון. היום אני יודעת שזה היה חוסר אחריות להיות מכורה לסמים ולשחק אותה כאילו הכל בסדר. הבן נולד מכור. עזבתי את הדירה, וחזרתי עם הילדים לגור אצל ההורים שלי ביפו. נכון, אלה לא היו החיים הכי טובים לילדים שלי, לגדול עם אמא נרקומנית, אבל אמא שלי דאגה להם וגידלה אותם יפה. היה לנו חדר משלנו, תמיד היה אוכל בבית והרבה אהבה.

את הפגישה ערכנו בבית הוריה. בדירה המטופחת שורר נקיון מופתי. חדר מסודר ובו מיטת קומותיים עבור הילדים, משמש עד היום את ילדיה של רינה כשהם מגיעים לחופשות. שני הוריה עובדים, והיום גם רינה עובדת בעבודה קבועה, כמוכרת בחנות. כבר כמעט שנתיים לא נגעה בסם. כשהיתה מכורה לסמים, הבינה כי אין לה ברירה אלא לוותר על אחזקת ילדיה. "לא היו לי אשליות", היא נאנחת. "בטח שהיה עדיף להם לא לראות את אמא שלהם רצה פעמיים ביום לפרדס אבו סיף ביפו כדי לקנות מנה ועוד אחת". לדבריה, היום השתנה הכל. היא מצביעה על חדר הילדים ועל המקרר העמוס, ומתארת איך ילדיה היו מגיעים לחופשה ומתנפלים על האוכל.

רינה: "בהתחלה חשבתי שיותר טוב להם לגדול עם אמא ואבא נורמליים. מהר מאוד הבנתי שמה שהם מקבלים במשפחה אומנת, זה לא דבר שלא קיבלו אותו אצלי. לפני שהם הועברו למשפחה, קנינו להם הרבה בגדים חדשים ונעליים. בחופשה הראשונה שלהם, אחרי פחות מחודש – זה היה בסוכות – הם הגיעו עם בגדים אחרים ונעליים ישנות. שאלתי אותם מה קרה לבגדים שלהם, והם לא ענו. רק לקראת סוף החופשה סיפרה לי הילדה בפחד, ש'הדודה' לקחה לה את הנעליים ונתנה לה נעליים אחרות. התקשרתי לעובדת הסוציאלית, שהבטיחה לי לבדוק. שום דבר לא קרה.

"מאוחר יותר הילדים סיפרו לי שלא נותנים להם מספיק אוכל, סיפרו לשנותנים להם לאכול שאריות. אז התפרצתי לעובדת הסוציאלית, ובאמת, לא עבר זמן והילדים הועברו למשפחה אחרת. רק אחרי שעברו למשפחה חדשה, התחילו הילדים לספר לי איך הפכו אותם בבית הראשון, שבו היו עוד ארבעה ילדים של המשפחה, למשרתים.

הילדה סיפרה איך היתה צריכה לנקות ולשרת את כולם, אפילו את הילדים של המשפחה, שהיו יותר צעירים ממנה. אפילו הם היו נותנים לה פקודות. כל הזמן איימו עליהם שאם הם לא יעשו מה שאומרים להם, יזרקו אותם לרחוב.

"אז לא הבנתי, אבל הילד שלי היה מרטיב בלילה גם כשכבר היה בן 10. אני הייתי בתוך הסמים, ולא ראיתי מה קורה סביבי. לפעמים, כשהיה לי קצת כסף, הייתי נותנת להם שיקנו לעצמם משהו. כשבאו לביקור ושאלתי מה קנו, הם לא ענו לי. אחר כך סיפרו לי שכמעט ולא נתנו להם לצאת מהבית, וכמה פעמים לקחו להם את הכסף. הילד סיפר שפעם אמר לו האב האומן: 'אתה יודע כמה אתם עולים לנו? תביא את הכסף אם אתה רוצה לאכול'.

"כשקראתי את הכתבה, התחלתי להזיע. כבר שנה שאני דורשת שיחזירו לי את הילדים. פתאום אני חושבת, שאולי קורים להם דברים איומים והם פשוט לא משתפים אותי. מי יודע אם מה שסיפרו לי שעשו להם הוא כל האמת. אני מוכרחה לקבל אותם בחזרה. שום משפחה אומנת לא יכולה להיות בית אמיתי", מסיימת רינה.

העובדת הסוציאלית, המטפלת במשפחה, הגיבה על הדברים ואמרה שהמקרה נבדק.

לדבריה, "אם נמצא שרינה י. אכן שיקמה את חייה, נעזור לה לקבל את הילדים ולגדל אותם. אנחנו חושבים על טובת הילדים. במצב שבו היתה קודם, לא היתה לה כל אפשרות לגדל אותם". לגבי המשפחה האומנת, הודתה ש"אכן היו מספר בעיות עם המשפחה הראשונה", אך הוסיפה ש"כיום נמצאים הילדים במשפחה טובה".

ילדים במשפחות אומנה טרף קל - חלק א - שרית רום- העולם הזה - 15.7.92

ילדים במשפחות אומנה  טרף קל - חלק א - שרית רום- העולם הזה - 15.7.92

א.ב בת 10 , הוצאה מרשות הוריה הנרקומנים והועברה למשפחה אומנת. חצי שנה מאוחר יותר, אנס אותה אבי המשפחה האומנת. ר.כ בת 14, הוצאה מביתה בעקבות תקיפה מינית של אביה ונמסרה למשפחה אומנת. חודש מאוחר יותר נאנסה ע"י בן המשפחה. תקיפה מינית, התעללות פיסית והפיכת ילדי האומנה למשרתי הבית הן תופעות מתרחבות. למשרד הרווחה אין קריטריונים ברורים לבחירת המשפחות האומנות, ובמקרים רבים הוא מנתק כל קשר עימן, מלבד התשלום עבור החזקת הילד. כל האמת על משפחות אומנה...

ילדים במשפחות אומנה  טרף קל - חלק א - שרית רום- העולם הזה - 15.7.92 

קרא גם:
ילדים במשפחת אומנה טרף קל - חלק ב - שרית רום - העולם הזה - 22.7.92

א.ב, בת 10, הוצאה מרשות הוריה והועברה למשפחה אומנת. חצי שנה מאוחר יותר, אנס אותה אבי המשפחה האומנת.

ר.כ, בת 14, הוצאה מביתה בעקבות תקיפה מינית של אביה ונמסרה למשפחה אומנת. חודש מאוחר יותר נאנסה ע"י בן המשפחה.

תקיפה מינית, התעללות פיסית והפיכת ילדי האומנה למשרתי הבית הן תופעות מתרחבות. למשרד הרווחה אין קריטריונים ברורים לבחירת המשפחות האומנות, ובמקרים רבים הוא מנתק כל קשר עימן, מלבד התשלום עבור החזקת הילד. כל האמת על משפחות אומנה.

העובדות המוצגות כאן הן כתב אישום חמור נגד משרד הרווחה ואופן טיפולו בילדים החיים במשפחות אומנה. הן גם כתב אישום נגד הרשות המחוקקת, שלמרות פניות חוזרות ונשנות של כל הגופים המטפלים במצוקות קשות של ילדים אלה, לא מצאו לנכון עד היום לחוקק חוק ברור, המסדיר את נושא האומנה על כל היבטיו.

השורות האלו נוגעות רק בקצהו של קרחון ענק שסופו להתנפץ לרסיסים חדים היישר בפרצופם של אלה שיקבלו על עצמם את תיק הרווחה בממשלה החדשה.

הסיפורים שיובאו כאן, כולם אמיתיים, אינם לבעלי קיבות רגישות. קשה להאמין שזה קורה. שר הרווחה החדש יכנס למערכת אימים המשוועת לטיפול מיידי, שבה ילדים קטנים צועקים מכאב.

א.ב, בת 10, הועברה לפני שנה יחד עם שני אחיה הקטנים למשפחת אומנה במרכז הארץ. הוריה של הילדה נמצאו על ידי משרד הרווחה לא מתאימים לטפל בילדיהם. בצו של בית משפט הוצאו הילדים מחזקת הוריהם למשפחה אומנת, אחת מרבות הפונות למשרד הרווחה בבקשה לקבל ילדים לאומנה.

חצי שנה מאוחר יותר, בחופשת הפסח, הגיעה הילדה עם אחיה לבית סבתה. עבר יום ועוד יום, והסבתא של א.ב. הרגישה כי משהו קורה לילדה. היא סירבה לאכול, ישבה מבוהלת בפינה, כמעט ולא דיברה.

לסבתא לא היה ברור מה בדיוק קורה. במשרד הרווחה הסבירו לה שהילדה היתה בדיכאון.

ההסברים הגיעו אחרי שהסבתא הצליחה לדובב את א.ב, שסיפרה לסבתא בשפה של ילדה קטנה, שהאבא החדש שלה עושה לה דברים רעים וכואבים בפיפי.

כאן הסבתא כבר לא סמכה על העובדת הסוציאלית. איך אפשר לסמוך על מי שמוציא ילד מגוב אריות אחד, ושולח אותו היישר לגוב אריות אחר, גרוע ממנו? אחרי שהבינה מה קורה לנכדתה, היא מיהרה למשטרה. למזלה, הקצין התורן במטה המשטרה היה אדם רגיש. למקום הוזעקה מיד חוקרת נוער. רק אחרי שדיברה עם הילדה וקיבלה פרטים מדוייקים, העבירה את הסיפור למשרד הרווחה. עכשיו הם מיהרו לפעול. הוציאו את הילדה ואת אחיה הקטנים מרשות המשפחה האומנת, והעבירו אותם למשפחה אחרת. לאב האומן נפתח תיק פלילי, אך באוקטובר 1991 החליטה הפרקליטות שלא להעמיד את התוקף לדין. מאוחר יותר שינתה הפרקליטות את עמדתה. כרגע האב האומן עומד לדין.

אילו היו בודקים במשרד הרווחה, אילו מישהו שם היה טורח ללחוץ כמה לחיצות על המקלדת של המחשב, היו מבינים כי משהו לא טוב כבר קרה בעבר עם משפחת האומנה הזו.

בעבר היא כבר שימשה כמשפחה אומנת לילד וילדה. כשהיו הילדים הללו בני 15, הם הועברו לפתע לפנימיות. הסיבה לכך שהילדים הוצאו בחיפזון כזה מבית המשפחה, לוטה עד היום בערפל כבד.

"אולי הוצאת הילדים הקודמים קשורה למעשים שנעשו ל- א.ב", אומר ד"ר יצחק קדמן מהעמותה לשלום הילד.

"עובדה שהזוג סירב להשתתף בכל טיפול או לקבל ייעוץ בקשר לטיפול בילדים, שירות שניתן באופן מקובל למשפחות אומנה.

יותר מזה, בתקופה שבה שהו הילדה ואחיה בבית המשפחה, ביקרה אותם סטודנטית לעבודה סוציאלית, שדיווחה כי המשפחה אינה מתאימה לשמש כמשפחה אומנת, אבל כלום לא נעשה".

לא רק במקרה של א.ב לא נעשה דבר. ישנם עשרות סיפורים מזוויעים על התעללות בילדי אומנה. כאן ועכשיו, בישראל של 1992. מתקבל הרושם שהוצאת הילדים בחיפזון ובדממה מהבית היא דרך הטיפול האופיינית.

מעט מדי, מאוחר מדי. ואף אחד לא מסיק מסקנות ומפיק לקחים.

תדמית הקורבן

המקרה של ר.כ, בת 14, מוגדר על ידי סיגל חיימוב, מאגודת אל"י כמקרה שבו המציאות עולה על כל דמיון.

לפני פחות משנה הוצאה הילדה מביתה, לאחר שאביה תקף אותה מינית. היא הועברה לפנימיה בדרום. לפני כשלושה חודשים היא ברחה מהפנימיה וסיפרה כי המדריך אנס אותה. העובדת הסוציאלית שבדקה את העניין מצאה את סיפורה אמיתי. מעבר לטיפול במדריך התוקף, הוחלט כי הילדה תועבר לתקופה מסויימת לבית משפחה אומנת.

"לפני פחות מחודש איישתי את קו החירום של האגודה", מספרת חיימוב.

"בערך ב- 10 בלילה התקשרה ילדה מבוהלת. היא סיפרה שהיא מדברת מטלפון ציבורי, ושברחה מבית משפחה אומנת לאחר שבן המשפחה, בן 17, אנס אותה".

בשבוע הקרוב תעבור ר.כ. הפלה.

איש אינו יכול לקבוע בוודאות ממי נכנסה להריון, מהמדריך בפנימיה או מבן המשפחה האומנת. סיפור אמיתי, פה אצלנו. ישראל הנאורה 92'.

איך קרה ש-ר.כ נאנסה פעם אחר פעם במקומות שבהם היו אמורים לטפל בה? "הסיבה לכך פשוטה ביותר", מסבירה ד"ר חניתה צימרין מאל"י.

"אחת הבעיות העיקריות של הקורבן המוצא מהבית, היא הפיכתו לטרף קל.

מוציאים ילד מהבית כדי להגן עליו, ולמעשה הופכים אותו לטרף. ילד שכזה מפתח דימוי עצמי ירוד, וחושב שהוציאו אותו מהבית בגלל שהוא לא שווה. יחד עם זאת הוא בונה לעצמו גישה פטאליסטית לחיים – מה שקורה זה הגורל. שני אלה, יחד עם רגשות האשם אצל הילד, מעבירים אותו למצב קלאסי של קורבן".

צריך, אם כן, לברר האם המדינה, שממהרת להוציא ילדים מחזקת הוריהם הטבעיים בשל החלטה כי אינם מתאימים לטפל בילדיהם, עושה די כדי להגן עליהם בעתיד ולבדוק אם המשפחה האומנת מתאימה לטפל בהם. מן הדוגמאות הבודדות המובאות כאן, נראה שהתשובה היא שלילית.

אין חקיקה מתאימה

בארץ אין כל חקיקה בנושא חובותיהן וזכויותיהן של משפחות אומנה. גרוע מזה, אין כמעט קריטריונים ברורים לפיהם נבחרות המשפחות. נכון, יש משפחות לא מעטות שלוקחות ילדים מתוך אידיאליזם טהור, כאלה שרואות בעניין שליחות. אבל הן, מסתבר, מהוות אחוז קטן.

לדברי ד"ר יצחק קדמן, רוב המשפחות פונות למשרד הרווחה בשביל הכסף שמקבלים עבור הילד.

"הנושא של בחירת משפחות האומנה הוא פרוץ ובלתי ברור לחלוטין", אומר ד"ר יצחק קדמן.

"בעוד שבפנימיות מסודרים כ- 15,000 ילדים, הרי שרק כ- 2,000 ילדים מסודרים במשפחות אומנה. לא כל המשפחות שלוקחות ילדים גם פוגעות בהם, אבל בפירוש ישנן משפחות כאלה.

לצערי, רבות המשפחות הלוקחות ילדים מהסיבה הכספית. לא שהתשלום גבוה, אבל הוא מהווה תוספת חשובה למשפחה".

אולי זו הסיבה שרבות מהמשפחות האומנות נמצאות על קו התפר של המצב הכלכלי שקוראים לו "קו העוני".

י.ל, בת 13, חייתה עם משפחה אומנת במשך יותר משנה. בחודש ספטמבר התברר שאבי המשפחה האומנת תקף אותה מינית. למרות כוונת העובדת הסוציאלית להוציא אותה מהמשפחה, ביקשה המשפחה האומנת של י.ל, שיתירו לה להישאר.

רק במהלך חקירת האירועים, שנה אחרי שמשרד הרווחה העביר את י.ל. לאותה משפחה, מצאו סוף סוף במשרד הרווחה את הנתונים שסיפרו את סיפורו של האומן. כבר משנת 1979 נרשמו בתיקו במשטרה עבירות פליליות של מעשי אלימות ועבירות מין. עניין זה לא נבדק לפני שנשלחה הילדה למשפחה.

אחר כך התברר שמצבה של המשפחה האומנת קשה מאוד, והילדה לא נחשבה בעיניהם לילדה במצוקה שמחפשת משפחה טובה ואוהבת אלא בעיני המשפחה האומנת, הילדה נחשבה כמקור פרנסה, וככזו – דמה היה מותר.

בחקירותיה הסבירה אם המשפחה האומנת כי ידעה מה קורה בין בעלה לילדה, אבל לא יכלה לעשות כלום. "זה היה או היא או אני. לי אין כוח. אני לא בריאה ועברתי מספיק. אז פשוט שתקתי. ריחמתי עליה ושתקתי". הסבירה. לשאלה מדוע לא פנתה לעובדת הסוציאלית באיזור מגוריה, ענתה כי כשהילדה הגיעה מעיר אחרת, הפסיקה העובדת הסוציאלית מאותו איזור להתערב.

במשרד הרווחה עוצמים עיניים

מכתבה של עובדת מאזור הצפון שנשלח למועצה לשלום הילד, שופך אור על הנתק הנורא בין הגורמים בתוך המסגרת המטפלת בילדים.

"מצאתי משפחות אומנות שבמשך ארבע שנים לא נכנס אליהן עובד סוציאלי לשם פיקוח, ולא לשם טיפול, ייעוץ או הכוונה, חלקן של המשפחות האומנות עשו זאת מתוך מניע כספי בלבד, ללא שום התייחסות אנושית בסיסית. הקשר היחיד של כל המשפחות האומנות באיזור עם משרד הרווחה, היה באמצעות תשלומי דמי האחזקה בלבד. הילדים סודרו במשפחות על ידי עובדים סוציאליים מאיזורים שונים, שסיימו את תפקידם ברגע שלמשפחה האומנת לא הייתה תלונה כלשהי על הילד…".

משרד הרווחה מסתבר, מטה אוזן קשבת רק אם המשפחה האומנת מתלוננת. רק במקרה כזה ממהרים לפעול. אם הילד מתלונן – יוק.

"במקרים רבים מעדיפים במשרד הרווחה לעצום עין מתלונות ילדים אלה".

"נוצר הרושם כי במשרד מעדיפים להיות בקשר עם משפחות שלא גורמות להם בעיות, על פני משפחות משכילות, שמצטיירות במשרד הרווחה כחקרניות מדי", אומר עובד סוציאלי בכיר, שנלחם את מלחמת הילדים.

"זו בפירוש לא הבעיה של העובדים בשטח. הם עושים עבודת טומאה. אבל מדיניות המשרד יצרה מצב שהוא בלתי נסבל. יד ימין לא רק שלא יודעת מה עושה יד שמאל, היא מתעלמת ממנה לחלוטין. כאשר העובדים בשטח פונים לעזרה לסמכויות העליונות, הם מרגישים כאשמים על שהעזו בכלל להעלות בעיה.

מנווטי משרד הרווחה חושבים שמה שלא מדברים עליו, לא קיים. חייבים לנער את המערכת".

ילדים הופכים למשרתים

אלה מהילדים שמצליחים לעבור את הלילות בשלום, בלי לפחוד שיבוא אחד הגברים במשפחה ויגע בהם פה ושם, הופכים במקרים רבים למשרתי הבית.

בתחילת השבוע שעבר פנתה אשה שהזדהתה בשמה המלא, לקו החם של אל"י. היא סיפרה כי שכנתה אספה לביתה ילדה שהיתה באומנה אצל חבריה, והפכה אותה למשרתת.

הילדה בת ה- 12 הפסיקה לעניין את המשפחה האומנת, שהודיעה לילדה על הכוונה לזרוק אותה.

הילדה ביקשה מחברתם לעבור אליה. האשה הסכימה, ומזה שלושה חודשים הילדה נעולה בבית ומכינה קפה לקליינטיות של האשה, העובדת בביתה כקוסמטיקאית.

"מאז שהילה אצלה, היא פיטרה את העובדת שלה. הילדה הזו מזכירה סיפורים של צ'ארלס דיקנס", סיפרה השכנה.

גם כשמישהו מתלונן, לא תמיד אפשר להגיע לעובד הישיר שאחראי על הילד", מסביר יצחק קדמן. "לעיתים, בשל הנתק בין מחוזות הרווחה השונים, לא יודעים מאיזו עיר הילד הגיע, ומי היה העובד הסוציאלי האחרון שטיפל בו. כאילו זה ילד אבוד. עד שלא תהיה חקיקה ברורה בנושא, משפחות רציניות לא יקחו ילדים, עובדים סוציאליים ימשיכו לעבוד בתיסכול, והילדים עצמם ייפגעו נפשית ואולי פיזית, ללא תקנה".

נשמע מופרך? העובדות מדברות בעד עצמן.

ד.ש, בת ה- 12 הועברה למשפחה אומנת בצפון. באחת מפגישותיה עם קרובת משפחה, סיפרה לה הילדה שהיא מנוצלת במשפחה כמשרתת, וכי אבי המשפחה גם מנסה להתעסק איתה.

קרובת המשפחה המתגוררת בעצמה בצפון, פנתה לעובדת הסוציאלית, שאותה הכירה. לדבריה, הסבירה לה העובדת הסוציאלית כי הנושא כולו אינו באחריותה, אך כטובה אישית היא מוכנה לנסות ולבדוק את המקרה. כשחזרה מביקור הבית אצל המשפחה האומנת, היתה מזועזעת לחלוטין.

היא סיפרה לקרובת המשפחה שהמצב אפילו גרוע יותר מכפי שזו תיארה לעצמה, אך לה אין סמכות להתערב.

מספרת קרובת המשפחה:

"היא הרי בסך הכל תינוקת. במשפחה האומנת התייחסו אליה כאילו שהיא איזה זבל ששוקל מאה קילו. לפחות שמונה עשרה שעות ביממה, היא היתה צריכה לעסוק בעבודות בית, לסחוב חבילות כבדות מהשוק, לשטוף חלונות, לבשל, לגהץ, ועוד".

ד"ר חניתה צימרין: "לידי גרה משפחה שבמשך שנתיים לקחה לסופי שבוע ילדה מפנימיה באיזור. בשלב מסויים החליטה המשפחה לקחת אליה את הילדה, כמשפחה אומנת.

הם קיבלו אישור מהפנימיה, והילדה היתה מאושרת. זוהי משפחה מקסימה, אמידה ותומכת.

באחת מהשיחות שלנו, שאלתי את השכנה אם עובד סוציאלי מבקר את הילדה, והיא ענתה לי בטבעיות שהם בכלל לא יודעים שהילדה אצלה. משרד הרווחה חשב שהילדה עדיין בפנימיה.

הפנימיה לא דיווחה והעובד הסוציאלי ממחוז מגוריה המקורי של הילדה ניתק מגע ברגע שהועברה לפנימיה.

"זה סיפור עם סוף טוב, אבל מי יודע כמה ילדים כאלה נמצאים, מבלי שאיש מהאחראים יודע על כך, בכל מיני משפחות. חלקן אולי טובות, אבל חלקן ודאי דומות למשפחות שעליהן שמענו, שבהן הילדים הופכים קורבנות לניצול וזוכים ליחס מחפיר".

סריקות מוח מגלות: למה אנחנו מדוכאים בחורף?

בעוד הקשר בין סרוטונין לדיכאון הוא השערה פרועה שאין להסתמך עליה בלבד משום שלא ניתן למדוד במעבדה את רמות הדיכאון ואת רמות הסרוטונין במוח ממשיכים חברות התרופות לפתח גימיקים חדשים משיקולי תאוות בצע.

מה המשמעות שכעת יודעים את המקור לבעייה ויש תרופות מהדור החדש ? האם עד כה לא ידעו ונתנו תרופות לא מותאמות ? ישראל הלא היא ארץ שמש. איננו חיים בסקנדינביה. התרופה הטיבעית הזמינה, הזולה והיעילה ביותר מסתבר לפי ממצאי המחקר היא חשיפה לשמש. זוהי בשורה ! במקום זאת מודגש בכתבה יתר על המידה פירוט של כל מיני תרופות ההופך אותן הנשק האולטימטיבי. במה הן שונות ? אלה התרופות שאת שמן אני מכיר כמה שנים טובות. האם זו הבשורה של הגילוי במחקר? לכו תטבלו בשמש ויש ממנה הרבה וזול. זוהי מסקנתי ממצאי סריקת המוח. כל תחליף מלאכותי פחות ממוקד ופחות יעיל שלא לדבר על אפשרות קיימת לתופעות לוואי אותן מוצאים שנים רבות אחרי השקת התרופות ויוצאים בהכרזות נוספות של ״דור חדש של תרופות״.

סריקות מוח מגלות: למה אנחנו מדוכאים בחורף? , ד"ר איתי גל ,  17.12.14  , ynet

חוקרים מדנמרק גילו את המנגנון המוביל לירידה ברמות הסרוטונין במוח בשעות החשכה, דבר המוביל לדכדוך. על פי ההערכות, סובלים כ-100 אלף אנשים בישראל מדיכאון חורף, בעיקר בשל התקצרות שעות האור

החורף הגיע ועמו הדכדוך האופייני: השמים הקודרים, החשכה המוקדמת, הגשם שגורם להסתגר בבית, פקקי התנועה - כל אלה תורמים לתחושת דיכאון אצל לא מעט אנשים בחורף. כעת מגלות סריקות מוחיות בדיוק מדוע זה קורה, במחקר שממצאיו הוצגו באחרונה בכנס לנוירופסיכופרמקולוגיה.

חוקרים מאוניברסיטת קופנהגן שבדנמרק חקרו 11 אנשים הסובלים מדכדוך חורף והשוו אותם ל-23 מתנדבים בריאים. כולם עברו סריקה מוחית משוכללת במכשיר ה-PET, המציג לא רק את מבנה המוח אלא גם את הפעילות שבו.

החוקרים הבחינו בפעילות מוחית שונה בעונות הקיץ ובחורף אצל המתנדבים הסובלים מדיכאון.

סרוטונין, המעביר העצבי הפועל במרווח שבין תאי עצב (סינפסה),

אחראי בין היתר על מצב רוח טוב. הוא מפונה משם באמצעות החלבון SERT בחזרה אל תאי העצב, שם הוא אינו פעיל. בסריקות נמצא כי רמות הנשא SERT הייתה גבוהה יותר אצל אלה שסבלו מדכדוך החורף.

החוקרים הסבירו כי אור השמש מפחית את רמת הנשא SERT, וכך נותרת פעילות הסרוטונין ממושכת יותר ומצב הרוח מרומם. הירידה בשעות האור עם המעבר לשעון חורף מעלה את רמת ה-SERT, פינוי הסרוטונין מהיר יותר והוא הופך לבלתי פעיל - מה שמביא לתחושת הדכדוך.

ממצאי המחקר שופכים אור על הטיפול בדיכאון ובדכדוך, ועשויים להוביל למציאת דור חדש של תרופות שיעלו את רמות הסרוטונין באמצעות מנגנון ה-SERT.

על פי ההערכות, כמאה אלף אנשים בישראל סובלים מדיכאון חורף עקב המעבר לשעות אור קצרות יותר. ענף הפסיכיאטריה מכיר את התופעה עשרות שנים: אנשים הסובלים מדיכאון מדווחים על החמרה בשעות הערב.
התופעה נלמדה במיוחד באזורי סקנדינביה ובצפון אמריקה, שם שכיחות דיכאון החורף גדולה יותר.

בעבר ניתנו לתופעות הסברים שונים, ובשנים האחרונות מקובלת ההנחה שאחד הגורמים המשמעותיים לתופעה הוא החשיפה לאור המשפיע על ההורמון מלטונין בגוף, הוא "השעון הביולוגי".

הטיפול המקובל כיום לסובלים מהתופעה הוא חשיפה לאור בעוצמה של 3,000 לוקס, בהשוואה לאור משרדי רגיל המפיץ אור בעוצמה של כ-500 לוקס.

המטופל נחשף שעה אחת ביום לאור הבוהק, והתוצאה היא הקלה עד הפוגה מוחלטת בדכדוך או בדיכאון.

סיגל בניאס לשכת הרווחה עפולה - פקידת סעד עם נטיות פדופיליות וגילוי עריות בפרהסיה מהמרת בקזינו

מאי 2013 - "כפרה אני יהיה עליך יפה שלי" כותב אמיר בניאס בנה הקטין של פקידת הסעד סיגל בניאס מלשכת הרווחה עפולה לאמו ברשת הפייסבוק למראה תמונתה בחדר המיטות.

התנהגות סיגל בניאס מדיפה ריח של גילוי עריות בפרהסיה בתוך המשפחה, מדובר בהתנהגות שאינה הולמת פקידת סעד הכותבת חוות דעת על הורים וילדים ומנתקת ילדים מהוריהם על התבטאויות מעין אלו.

בהמשך מעיד הבן הקטין אמיר בניאס כי האם סיגל מהמרת בקזינו וכותב: "תמונה מוורנה לפני הקזינו". 

האם ראוי כי פקידת הסעד סיגל בניאס המבקרת בבתי קזינו תחרוץ גורלם של ילדים ומשפחות בדלתיים סגורות וללא ראיות?

סיגל בניאס לשכת הרווחה עפולה - פקידת סעד עם נטיות פדופיליות וגילוי עריות בפרהסיה מהמרת בקזינו

ד"ר מיכל איציק מציגה כת העובדים הסוציאליים

פברואר 2013 - ד"ר מיכל איציק בית ספר לעבודה סוציאלית מאוניברסיטת אריאל בשומרון מציגה כת העובדים הסוציאליים. מדובר בכת אלימה ואכזרית הפועלת בדלתיים סגורות וללא ראיות, מוציאה ילדים, קשישים בכפייה ממשפחותיהם ומפקירה אותם להזנחה והתעללות במוסדות מופרטים תאבי בצע.
לכת העובדים הסוציאליים חוקים ונהלים והיא מונעת חוקי זכויות נדרשים לילדים כגון חוק זכויות הילד, חוק ועדות החלטה ועוד.

ד"ר מיכל איציק מסבירה מדוע העובדים הסוציאליים אלימים

תוצאות סקר אלימות עובדים סוציאליים - נובמבר 2014 - מתוך התוכנית "עושים סדר חדש" בערוץ 23 אשר שודרה בתאריך 11/11/2014

ד"ר מיכל איציק, ביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת אריאל בשומרון - ביצעה סקר אינטרנטי לברר מדוע העובדים סוציאליים תולשים ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות ומפקירים אותם במסגרות מופרטות להזנחה והתעללות.

תאוות בצע וכוח השררה הם המרכיבים המרכזיים המניעים את אלימות העובדים הסוציאליים המקבלים גיבוי מלא מהממסד, עמותות מופרטות ומטפלים ומאבחנים למיניהם וגם ממערכת המשפט.

מיכל איציק מציעה מינוח חדש בתחום אלימות העובדים הסוציאליים והוא: "תשישות חמלה", כלומר העובדים הסוציאליים מותשים עקב כאבם של המוחלשים הנקרים בדרכם ולכן הם הופכים להיות אלימים.



קישורים:

ד"ר יוסי זיידר, מומחה לעבודה סוציאלית, הורשע במעשים מגונים בארבעה גברים - מרץ 2005 - הכתבה: מנחה "קשר משפחתי" לשנתיים לכלא , ynet , מרץ 2005 , והכתבה מנחה "קשר משפחתי" הורשע במעשים מגונים , ynet , ינואר 2005...

הפקרות בלשכת הרווחה בבת ים - עובד סוציאלי אברהם יששכר אנס עובדת שלו - לקוח מתוך אתר YNET : שמונה שנות מאסר לעובד סוציאלי שאנס עובדת שלו בלשכת הרווחה בבת ים - מרץ 2008 , (מנהלת הלשכה רחל וידל)...

לשכת הרווחה עיריית תל אביב - פקידת הסעד עינת צור הורשעה בתאונת "פגע וברח"- שנת 2003 - עובדת ציבור, פקידת סעד, ועובדת סוציאלית, אשר האדם הסביר חושב, שייעודה הוא לעזור לאנשים, להעניק להם סעד, רגישות לבני אדם, חמלה, הקשבה ורצון לעזור, פוגעת בשני אנשים ונוטשת בלא להגיש עזרה. - גזר הדין של פקידת הסעד תד 010738/03 - מה- 04/11/2003 -עינת צור, עובדת סוציאלית, פקידת סעד – פוגעת ובורחת...

גדי הררי - התעללות החוסים

מנהל מעון חוסים הורשע בהתעללות בקטינים, עדי שמחוביץ, וואלה
חתן פרס ישראל הורשע בהתעללות בילדים חוסים, גלעד שלמור, חדשות 2
גד הררי הורשע בהתעללות בקטינים ובחסרי ישע במוסד לחוסים שניהל, עפרה אידלמן, הארץ.

יוסף דיאמנט - פדופיל סוציאלי - לשכת הרווחה חוף הכרמל: שנתיים מאסר לעו’’ס לחוק הנוער, פדופיל, יוסי דיאמנט על מעשים מגונים בבן 14 בפרהסיה לאור יום - עובד סוציאלי לחוק הנוער, פדופיל, יוסף דיאמנט תקף מינית באין מפריע, לאור יום, בפרהסיה נער בטיפולו בחסות בית משפט לנוער ורשויות הרווחה. יוסף דיאמנט קיבל במשך 30 שנה גיבוי מלא וסמכויות סטטוטוריות מבתי משפט לנוער ורשויות הרווחה...הכתבה פקיד סעד מחוף הכרמל הורשע בביצוע מעשים מגונים בקטין , תמי מאור , local חדרה , אפריל 2012 - במסגרת עבודתו טיפל הנאשם בקטין בן 14. על פי כתב האישום, בשלוש הזדמנויות הוא לקח את הקטין לחוף הים, שם ביצע בגופו מעשים מגונים וחשף את איבר מינו בפניו...

עובדת סוציאלית ורדה סימון מלשכת הרווחה ברמלה הורשעה במרמה והפרת אמונים - סעיף 284 חוק העונשין - מדובר בגזר דין בתיק פ-003353/02 בית משפט השלום רמלה מה- 11/05/2003. הנאשמת ורדה סימון עובדת סוציאלית במחלקת הרווחה של עירית רמלה. במהלך ביצוע תפקידה נקראה לסייע למשפחה שאחת מבנותיה מפגרת וכך נוצר הקשר. הנאשמת התחברה עם אחותה של אותה חוסה ולאחר שנקלעה לחובות, היטשטשו בעיניה גבולות תפקידה כעובדת סוציאלית והקשרים שנוצרו...

ענת קם - בתה של העובדת הסוציאלית במשרד הרווחה עדה גרשט תישלח לכלא לארבע וחצי שנים - הכתבה ענת קם נשלחה ל-4.5 שנות מאסר בפועל , נעמה כהן פרידמן, ynet , כלכליסט , אוקטובר 2011 - העיתונאית שהוגדרה כ"חיילת מרגלת" והורשעה במסירת מידע סודי ובהחזקת ידיעה סודית הולכת לכלא. השופטים גזרו עליה 54 חודשי מאסר בפועל, אחרי שנתיים במעצר בית. "קם ניצלה באופן מחפיר את האמון בה", כתבו השופטים בהחלטה...

ירדנה נילמן - עובדת סוציאלית - עו"ד - עשקה קשישים בחסותה - גזר הדין 7.5 שנות מאסר בפועל - ינואר 2011 - עו"ד עובדת סוציאלית ירדנה נילמן גנבה 7.2 מיליון שקל מ-20 חסויים להם שימשה כאפוטרופוס, נדונה ב- 06.01.2011 ל-7.5 שנות מאסר בפועל. נילמן הורשעה בעבירות רבות של גניבה בידי מורשה, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף...

גזר דין רועי חורב ברצח אסף שטיירמן -  אימו של הרוצח רועי חורב היא נורמה חורב עובדת סוציאלית

 פרופיל של רוצח

עדות מזעזעת נער באשפוז כפוי באיתנים - הליכי השתקה, תפירת תיקים וטיוח ע"י רשויות הרווחה

דצמבר 2014 - עדותו המחרידה של י' בן 16.5 ללא רבב בגופו או בנפשו כלוא באשפוז כפוי 3 חודשים בבי"ח פסיכיאטרי איתנים – פק"ס ליאת אשורי: "לא מוצאים לו מסגרת וטרם נערך לו אבחון"

את סיפורו של הקטין י' פרסמנו בתאריך 14/12/14 תחת הכתבה: "השופט שמעון לייבו ביהמ"ש לנוער ירושלים – אשפוז כפוי לקטין שזרק חפץ על מדריכה ושאינו חולה במחלת נפש מהסיבה כי לא נמצאה לו מסגרת עונשית טיפולית". בכתבה פורט בהרחבה, כי השופט שמעון לייבו, נזף בקטין "שאינו מבין את המצב לאשורו" ונזף בפקידת הסעד על "שאין הצעה קונקרטית למסגרת".

ברם, הקטין ממשיך להיות כלוא באשפוז כפוי מזה שלושה חודשים בניגוד לחוק, ללא שעבר אבחון.

נעילתו של י' במוסד סגור, נועדה להשתיק אותו ולמנוע ממנו לספר כיצד הפרקליטים ליזו וולפוס ושגיא אופיר מפרקליטות מחוז ירושלים, איימו עליו לתת עדות שקר נגד אביו בבית המשפט. הקטין שלח הודעה על חזרה מהודאה בעדותו ופירט את האיומים הברוטליים וההפחדות שנקטו נגדו הפרקליטים, אולם בית המשפט לא פעל להוסיף את הבקשה לחזרה בהודאת הקטין.

הקטין נמצא כיום באשפוז כפוי וסכנת חיים מרחפת מעל ראשו. פרקליטות המדינה כמו גם פקידת הסעד מעדיפים שהקטין ימות, מאשר יספר את הפשעים שחוללה המדינה לילד המחונן שבגיל 16 עבר בהצלחה בחינות בגרות באנגלית ומתמטיקה, והוא מתבלט בתחום האומנות כרקדן ונגן על כלי נגינה שונים לרבות פסנתר.

המכתב המלא שמור במערכת. לצורך הגנה על זהותו של הקטין הושמטו פרטים מזהים.

לכבוד

בית משפט עליון

אני, י' בן 16 וחצי ת.ז. xxx, ברצוני להתלונן על כל מה שפגעו בי במשך השלוש וחצי שנים האחרונות: המשטרה, הרווחה, פנימייה ועוד.

הוציאו אותנו מהבית, הפרידו בינינו (י' הופרד מאחיו).

בהילולה של רבי נחמן הודדענקר, נסענו לקבר שלו בטבריה להתפלל ובחזור לקראת היציאה מבית הקברות עלינו על הרכב, ופתאום נשמע רעש חזק מאחור על הרכב, כי המשטרה דפקו עליו.

עצרו את אבא שלי, שמו עליו אזיקים והכניסו אותו לניידת. עיכבו אותנו עד מאוחר.

בלילה ליד הניידת שבה הוא ישב, דאגנו לשלומו וחששנו שלא נראה אותו יותר, ואפילו שהשוטרים אסרו להתקרב אליו, עקפתי אותם ודפקתי על החלון להגיד לו שלום, והוא עושה לי שלום בחזרה. שרנו כל האחים נ-נח בתפילה לשלומו ולשלום כולם. היינו רק הבנים ביחד וגם לא כולם, ואת שאר המשפחה גם הוציאו מהבית.

התברר שהעיכוב היה בגלל שהמשטרה של טבריה חיכו שיגיעו ניידות מירושלים לאסוף אותנו וכשהגיעו נסעו בניידות לירושלים לתחנת המשטרה במגרש הרוסים.

הגענו למגרש הרוסים בסביבות שלוש וחצי לפנות בוקר. את אבא שלי הכניסו למעצר ומאז לא ראיתי אותו יותר.

חקרו אותנו ולאחר מכן הכניסו אותי ואת אח שלי xxx למרכז חירום "מבטח עוז" שברמת שלמה, ושם נפגשתי עם אמא פעם בשבועיים בפיקוח שם.

המדריכים עלו לי "אחיזות" כואבות במשך שעות. כלומר, תופסים לי ידיים במשך שעתיים על הרצפה כשהידיים משולבות כמו X תופסים לי את שני הידיים צמוד עד שאני "נרגע". עשו לי את זה בדרך אלימה וגם המדריך מוטי מלכה, הפיל אותי בבעיטה לרצפה ואחז אותי. עשו לנו גם שיחות וטיפול הרסני.

מהמשטרה חקר אותנו חוקר ילדים בשם מיכה הרן, ששיקר לנו בחקירה ואמר לנו: "נכון שנפגעתם. נכון שאבא שלך היה כך וכך, ורצה שאאשר לו דברים", וגם איים שאם לא אשתף פעולה אצטרך להיחקר עם מכות בידי חוקרי המשטרה.

לאחר ארבעה חודשים של סבל וגם דאגה לשלום כל המשפחה, כי ידעתי שכולם סובלים לאחר פירוק הבית, העבירו אותי משם לפנימיית "בית חגי", ואני חשבתי שאולי יהיה לי טוב ושאוכל סוף סוף להיות בקשר עם המשפחה ושיתנו לי יציאות לאמא, אבל כשהתקבלתי הבנתי שטעיתי, ורק סגרו אותי יותר, ואחרי קצת זמן לקחו לי את הפלאפון וכל דרך להיות בקשר עם אמא שלי והמשפחה ובלי פגישות.

פגעו בי גם הצוות וגם הנערים במכות, השפלות, ובסחיטות כסף. באחד המקרים כשיצאנו, אני והמדריך xxx ועוד נער. חנינו בגן החיות התנ"כי בירושלים, על מנת לאסוף את המדריכה ושם המדריך הרים עלי ידיים והרביץ לי ברכב, וכן היו עוד כמה וכמה פעמים שהרביץ לי בפנימייה, בעט בחפץ לעברי, דחף אותי ועוד, וכשהייתי במקלחת הוא חיבק אותי מאחורה.

את הכסף שבשבילו עבדתי בפינת חי למשך תקופה מאוד ארוכה לא שילמו לי, ורק כשאיימתי בתלונה ועשיתי בלאגן שילמו לי וגם גנבו ממני כסף הנערים והצוות.

עשו לי גם טיפול הרסני שגרם לי הרבה כאב והרס, שהרס לי את כל העולם הפנימי.

ד"ר ויינשטיין הפסיכיאטר של בית חגי, שיחק לי עם כדורים פסיכיאטריים ובכלל לא הקשיב לי ושמע רק לשרית ורד העובדת הסוציאלית שטענה נגדי דברים שקריים. יומיים לאחר העדות הוא הפסיק לי את הכדורים.

יש עוד דברים שעברתי בפנימיית בית חגי, סבל. אבל הדברים הקשים ביותר שעברתי זה שהכריחו אותי באיומים להעיד נגד אבא שלי ונתנו לי כדורים פסיכיאטריים. על אף שהבטיחו לי שאחרי החקירות עם חוקר הילדים מיכה הרן, הכל יסתיים.

כשהיינו עוד בבית עם המשפחה, בחמישה החודשים האחרונים שלפני המעצר של אבא שלי, הייתי בן 13 וחגגו לי בר מצווה. חבר של אבא שלי שאמר שהוא סופר סת"ם, הכין עבורי את התפילים. הבת שלו הייתה בת 7 שנים והיינו חברים, וכשאבא שלי גילה שהוא כומר מיסיונר שמתחפש למפיץ דת, הם רבו ונחתך הקשר ביניהם ומאז לא יכולתי לראות אותה יותר.

שגיא אופיר וליזו וולפוס התובעים מהפרקליטות נגד אבא שלי, אמרו לי לפני העדויות: "תגיד שאנסת, לא נעמיד אותך לדין. מה איכפת לך גם אם זה שקר", גם אמרו שהעדות שלי לא תצא אמינה במידה ויוכיחו ההגנה שכן אנסתי. והוסיפו שגם אח שלך אמר ולא עשינו לו כלום.

רצו שאשקר על מנת שאוכל להכניס את אבי לכלא ולהשיג את שמם. שיתפתי פעולה ושיקרתי.

רק בדבר אחד לא הסכמתי לשקר: להגיד שאנסתי. גם ליזו וולפוס עודדה אותי שאני יכול להיות העו"ד הכי טוב בשביל להוריד מעצמי את הלחץ שעשו לי שגיא אופיר וליזו וולפוס, וכדי שלא אצטרך לשקר שאנסתי, סיפרתי מציאות אחרת: אמרתי שאבא היה אחראי על הכל, על כל הדברים, ובכלל שיקרתי.

- עמוד 3 הושמט. מכיל פרטים חסויים שעלולים לזהות את הקטין. -

לא היה משנה להם כל כך כי כבר העדתי ונגמרו שלבי העדויות וזה כבר לא יזיק לעדויות, ושלחו אותי לבדיקה ב-xxxx. שמחתי שסוף סוף הצלחתי לצאת משם, כי רק רציתי לצאת משם בכל דרך והצלחתי, ולכן שמחתי, אבל נפלתי לגיהינום חדש, שם נתנו לי כדורים והכניסו אותי סתם לחדר 'הרגעה', כשהתנגדתי פעם אחת לכדור, הביאו לי את זה בזריקה בישבן ובדרך אלימה תפסו לי את הידיים והרגליים בכוח, ודפקו לי את הראש במיטת הברזל שזרקו אותי עליה. גם בנוסף לזה גם שם שיקרו לי מהפנימייה, בעיקר העובדת הסוציאלית שרית ורד, שאמא רוצה לפגוע בי, ושכנעו אותי שלא אפגוש אותה. מה שעשו והצליחו דרך שקרים ומניפולציות כל השנים שהייתי שם.

בנוסף, מהפנימייה , באו אלי גם המדריכים ושרית ורד העו"סית כדי לחזק את המחשבות האובדניות שלי, כי העדיפו אותי בקבר. ממש כך.

הרגשתי כי פחדו שאתלונן עליהם, ובפרט כששמעו גם מהבית חולים שיש לי מטען גדול עליהם, ושאני לא רוצה לחזור לשם.

רק בסוף, אחרי שבאו ושכנעו אותי הרבה עם שקרים וממתקים ועוד, נתתי בהם אמון וחזרתי לפנימייה. שוב התעללו בי ואפילו שגם ידעו שסבלתי בבית החולים כי שיתפתי אותם בזה, כדי לאיים אלי שיחזירו אותי לשם ופעם אחת ניסו להחזיר אותי לשם וברחתי.

חזרתי באותו יום לפנימייה בתקווה שיניחו לי עם הבית חולים הפסיכיאטרי, כי חשבתי שאם אחזור, אפתור בעצם את הבעיה שהם חשדו בי שאברח מהפנימייה בתקווה שיניחו לי. בפרט כי ידעו שלא יוכלו להכניס אותי כשהרופאה ד"ר מרינה, המליצה עלי טוב.

לאחר מכן, ביום גזר הדין של אבא שלי, לא הסכימו שאלך לשם, הסירוב שלהם הראה לי שלא איכפת להם ממני ושיקרו לי שרוצים בטובתי, כי לעדויות נגד אבא שלי והנאשמים הסכימו שאלך, ומה קרה הפעם שלא הסכימו?

אני הייתי סקרן לדעת מה קורה עם גזר הדין. היו לי רגשות מעורבים, שמצד אחד היה חשוב לי לדעת מה קורה ומה יקרה עם אבא שלי ודאגתי, ומצד שני היה חשוב לי לדעת שהצלחתי להציל את המשפחה בזה שישב בכלא כמו שהסבירו לי ושיקרו לי.

ברחתי בלילה. יצאתי בלי כלום. רק עם עצמי וכסף לאוטובוס. הייתי בתחנה מרכזית, חיכיתי לאוטובוס ונסעתי. כיוון שהיה קר בחוץ אז היה לי רעיון להיות בכותל המערבי ושמה התפללתי שיהיה טוב. ביום נסעתי לבית המשפט המחוזי ופגשתי בחוץ את אמא שלי ואת אחותי, בפעם הראשונה לאחר תקופה ארוכה כל כך.

מחוץ לבית המשפט פגשתי גם את עוה"ד שגיא אופיר וליזו וולפוס, והם אמרו לי שאתעלם מאמא ומכל הנשים.

בגזר הדין שלא בצדק אבא שלי קיבל 26 שנים.

המכתב בכתב ידו של הקטין:

עדותו של הקטין י' על אשפוזו הכפוי באיתנים

עדות מזעזעת נער בטיפול כפוי באיתנים - הליכי השתקה, תפירת תיקים וטיוח ע"י רשויות הרווחה

עדות מזעזעת נער בטיפול כפוי באיתנים - הליכי השתקה, תפירת תיקים וטיוח ע"י רשויות הרווחה

עדותו של הקטין י' אל אשפוזו הכפוי באיתנים

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה

אוזלת היד של לשכת הרווחה תל אביב לסייע לקשישים, נכים וניצולי שואה מול מדיניות תוקפנית ואלימה של עיריית תל אביב, נגד קשיש, נכה, ניצול שואה שעשה לכאורה עבירת חניה. מדובר בקנס של 1000 שקל על עבירת חניה, עיקול חשבון הבנק ועיקול קצבת ביטוח לאומי.

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  - ארין הלל מזרחי - ידיעות תל אביב - 19.12.2014

 קשיש ניצול שואה המרותק לכיסא גלגלים תובע את עיריית תל אביב לפצותו לאחר שזו עיקלה את חשבון הבנק שלו משום שלטענתה חנה במקום המיועד לנכה.
מהתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, עולה כי באפריל 2012 חנה משה בן דוד את רכבו ברחוב החשמונאים במקום חניה המיועד לנכים. בן דוד בן ה- 70 מתנייד בכיסא גלגלים בעקבות שיתוק בשתי רגליו, וברשותו תו חניה לנכים. כששב לרכבו, כך עולה מהתביעה, נדהם לגלות כי קיבל דו"ח חניה בסך 1000 שקל.

לדבריו, הוא פנה לעיריייה וביקש לברר מדוע נרשם לו הדוח, אך לא זכה למענה. בהמשך עיקלה העירייה את חשבון הבנק שלו ואף את קצבת הביטוח הלאומי שהוא מקבל בכל חודש, בסך 1,655 ש"ח.

"אני פונה לבית המשפט שיעזור לי לכפות את השבת ההוצאות המיותרות שנגרמו לי עקב התנהלות עיריית תל אביב", כתב בן דוד בתביעה.
"בעקבות עיקול החשבונות ניתקו לי את המים והחשמל והסבל היה רב. אני לא עובד, חי מקצבת נכות וניצול שואה. קשה לי מאוד להחזיר את ההלוואות שלקחתי בגלל הדוח הזה".

בן דוד מבקש לפצותו ב- 8,000 ש"ח.

מהעירייה נמסר: "הדוח המדובר ניתן למר בן דוד בשל חנייתו בחניה השמורה לרכב נכה אחר, שמספרו מצויין בתמרור במקום. כתב התביעה טרם התקבל בעירייה. כשיתקבל תגיב העירייה לבית המשפט כנדרש".

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  - ארין הלל מזרחי - ידיעות תל אביב - 19.12.2014

זאת ועוד. עו"ד רועי טאובי, נכה המרותק לכיסא גלגלים, תובע מהעירייה לפצותו במאה אלף ש"ח, בטענה כי היא מנפיקה בניגוד לחוק רישיונות עסק לבתי קפה ולמסעדות ללא אכיפת חוק הנגישות לנכים. מהתביעה, שהגיש לבית המשפט השלום ת"א, עולה כי הוא הגיע עם חבר לבית קפה במרכז העיר ונוכח לדעת כי אינו יכול להיכנס למקום.

לדבריו, הוא חווה עלבון והשפלה כשנותר בחוץ. טאובי עתר לבית המשפט נגד בית הקפה והעירייה וטען כי הרישיון שניתן לעסק נמסר בניגוד לחוק, שכן הוא אמור היה לחייב את המקום לאפשר גישה לנכים. מנגד טענה העירייה כי בעת שטאובי ביקר במקום לא היה לו רישיון עסק, ולכן היא פטורה מאחריות.

כעבור שנה גילה טאובי כי העירייה חידשה את הרישיון לבית הקפה "ועברה על חוק שוויון הזדמניות, שלפיו אין למנוע מבעלי מוגבלויות גישה או הנאה במקום ציבורי".

"עיריית תל אביב פועלת ממניעים זרים שחורגים ממתחם הסבירות, תוך רמיסה גסה של שלטון החוק", נטען בתביעה. "העירייה בהתנהלותה משרישה את הדעות הקדומות כלפי ציבור המוגבלים ופוגעת קשות בזכותם לשוויון. התנהלותה גרמה לתובע עוגמת נפש, השפלה וכאב כשנוכח לדעת כי מוגבלותו הפיזית מהווה מכשול להשתלבותו בחברה".

מהעירייה נמסר: "התביעה התקבלה במשרדנו לפני כיומיים. נסיבותיה נבדקות ונשיב עמדתנו במסגרת כתב ההגנה בבית המשפט". 

עיריית תל אביב עיקלה חשבון הבנק וקצבת ביטוח לאומי של נכה ניצול שואה בגלל דוח חניה  - ארין הלל מזרחי - ידיעות תל אביב - 19.12.2014

קישורים:

האמא ביקשה סיוע מלשכת הרווחה תל אביב - פקידת הסעד ויקי היינה תלשה בנותיה הפעוטות מחזקתה - תרבות סחר בילדים בראשות שר הרווחה מאיר כהן, מנכ"ל משרדו יוסי סילמן ולשכת הרווחה תל אביב לרבות פקידת הסעד ויקי היינה - ספטמבר 2013 - חדר חדשות - מי שלא תזכה ללוות את בנותיה לבית הספר מחר היא א' מתל אביב, אם לתאומות בנות שמונה הנמצאות במוסד לילדים חוסים. לדבריה, רשויות הרווחה הוציאו את הבנות מחזקתה, שלא בצדק. ציונה דסטה פגשה אותה. צלם: איוון אלכסייביץ', עריכה: טוביה חזקיהו...

דרכי טיפול בקשישים בקהילה: לשכת הרווחה תל אביב - פקידת הסעד ענבל בורנשטיין - מתוך תכנית המקור - ערוץ 10 - נובמבר 2011 - פקידת סעד ענבל בורנשטיין ל"הגנת" קשישים ממינהל שירותי חברתיים תל אביב מציגה דרכי טיפול בקשיש בקהילה ע"פ מדיניות משרד הרווחה. פקידת סעד "מטפלת" בכ- 400 איש בקהילה מה שאינו מאפשר לה טיפול אפקטיבי כלשהו מלבד הוצאת צווים שיפוטיים מטופשים לגירוש אדם מביתו ומהקהילה ונישולו מרכושו וכליאתו בבית אבות לשארית ימיו...

דרי רחוב - תכנית "שתולים" - מאפיינים התנהגותיים בעייתיים של עובדי הרווחה בעיריית תל אביב - אפריל 2010 - בתחקיר "שתולים" על חסרי הבית בישראל, השתול איתן עדי, עו"ד במקצועו, נשלח ל-30 יום ברחוב. הוא נתקל באוכלוסיית הרחוב: הומלסים זונות ונרקומנים הנמצאים במלחמת הישרדות מול הקור היעדר הפרנסה והלינה. עובדות סוציאליות מהיחידה לדרי רחוב של עיריית ת"א האמורות לטפל ולסייע לו, מתעמרות בו, משפילות אותו, מפשיטות את כבודו מעליו ומעבירות אותו מגורם אחד לשני כדי להטביע אותו בסבך הביורוקרטיה על מנת שיתייאש ולא יחזור אליהן.

לשכת הרווחה עיריית תל אביב בשירות המאכ'רים - הפקרת נערה להתעללות מינית במשך שנים - דע כי רוב המטפלים ומאבחנים, בעלי פנימיות ומעונות מופרטות, תאגידי אפוטרופסות ועוד, השורצים בשירותי הרווחה העירוניים הרי הם כמו מאכ'רים , רצונם לקבל ילדים נערים וחוסים ככלי לעשיית כסף קל, תוך שהם מציעים תכניות "שיקום" ו"טיפול", חסרות תועלת מזיקות ומסוכנות. - עובדי הרווחה, ועדות החלטה, פקידי הסעד, ועובדים הסוציאליים ברשות המקומית שומעים היטב את ה"מאכ'רים" ומרצים אותם, אך אינם רואים ממטר את האזרח - פברואר 2010 - סיפורה של נערה מוכרת ו"מטופלת" מספר שנים ע"י שירותי הרווחה של עיריית תל אביב. ...

נרדפת - קשישה בורחת ממינהל השירותים החברתיים של עיריית תל אביב - המאמר "סיפורי סבתא" ידיעות אחרונות - 24 שעות , משה רונן , יחזקאל אדירם , 17.06.2009. - שרה כהן בת ה-95, דודתם של חמוטל ודורי בן זאב, מתגוררת כבר חודשיים בדירת מסתור, נמלטת משירותי הרווחה. כל מי שפוגש בה כולל ארבעה פסיכיאטרים, שאבחנו אותו לאחרונה, קובע כי מדובר באישה צלולה ומתפקדת. אז למה במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב מתעקשים לאשפז אותה במוסד גריאטרי?