יום רביעי, 31 בדצמבר 2008

משרד הרווחה נגד העיתונאות החוקרת על התעללות עובדי משרד הרווחה בחסרי ישע - נחום עידו

יולי 2008 - תכנית "שומר מסך" של העיתונאי החוקר אמנון לוי חשפה התעללות קשה בילדים חוסים ע"י מטפלת במוסד אתגר. התברר כי מדובר בכשל מערכתי של משרד הרווחה שכן האלימות של המטפלת הייתה ידועה למשרד הרווחה עוד מלפני כ- 3 שנים מהמוסד הקודם שבו עבדה. משרד הרווחה העביר אותה למוסד "אתגר" שם המשיכה להתעלל בחוסים.
משרד הרווחה כתגובה הגיש תלונה במשטרה נגד העיתונאי החוקר אמנון לוי. לטענת משרד הרווחה אמנון לוי לא דווח די מהר על החשש להתעללות אלא התעכב כעשרה ימים עד לדווח על המטפלת האלימה הידועה למשרד מזה כשלש שנים.
נחום עידו דובר משרד הרווחה בראיון מתחמק מהכשלים המערכתיים בטיפול משרד הרווחה בפרשת ההתעללות, ומאשים את המטפלת המכה.
אמנון לוי טוען כי ידוע על מקרים נוספים של התעללות בחסויים חסרי ישע ע"י עובדי משרד הרווחה שדווחו למשרד אך מאומה לא נעשה.
.

.
יצויין כי נסגר התיק נגד אמנון לוי בפרשת המטפלת המתעללת, ואמנון לוי הגיב על סגירת התיק: "אני שמח שהפרקליטות הצילה את משרד הרווחה ממבוכה קשה ביותר, לו התיק הזה היה מגיע לחקירה ומשפט".
מסקנות
  • משרד הרווחה אינו מטפל בתלונות המוגשות על עובדים אלימים ותוקפניים של המשרד.
  • משרד הרווחה נוקם במי שמתלונן על עובדיו לצורכי נקמה וכן לצורכי הפחדה
  • פקידי הרווחה בירושלים אינם מודעים למתרחש ב"שטח"
קישורים:

יום שלישי, 30 בדצמבר 2008

התעללות בילדים חוסים במוסד "אתגר" של משרד הרווחה

מוסד אתגר של משרד הרווחה משמש לילדים חוסים פיגור שכלי. אמנון לוי בתכניתו "שומר מסך" חשף כי במוסד ישנה מטפלת אשר באופן שיטתי מכה את הילדים חסרי הישע ללא אבחנה. המטפלת מכה את הילדים בראשם, גוררת אותם, שאר הילדים מפחדים ממנה ומרכינים גופם כשהיא עוברת לידם מחשש שתכה אותם. המטפל נעצרה לצורך חקירה.
מבדיקה נתברר כי המטפלת עבדה קודם לכן במוסד אחר ופוטרה מחשש לאלימות אולם נשארה במערכת הרווחה של משרד הרווחה, אף אחד לא מדווח או עוקב על התנהגותה. המטפלת עובדת כבר שנה במוסד אתגר, עם צוות ואף אחד לא דווח. מדובר ב"קשר שתיקה" של מערכת הרווחה על מטפלת אלימה במוסד לילדים חוסים של משרד הרווחה.
.

.
בפברואר 2009 גזר בית המשפט המחוזי 15 חודשי מאסר בפועל על המטפלת רוזה דוידוב, שהורשעה כי התעללה בילדים חוסים במעון אתגר. בגזר הדין כתב השופט אילן שיף כי "מעשיה של הנאשמת ראויים לכל גינוי. במשך תקופה רצופה של מספר חודשים היא תקפה והתעללה בחוסים חסרי ישע בעלי פיגור שחלקם קטינים, שלא יכלו להתלונן ולדווח כיאות על מעשיה החמורים".

כשלים מערכתיים במערכת הרווחה
השופט הביע תמיהה כיצד במשך כמה חודשים נהגה המטפלת בילדים כפי שנהגה ואיש לא הבחין בכך בתוך המעון. "ראוי היה כי כל הרואה או שומע על מעשים נוראיים שכאלה יזעק ויזעיק למען מנוע הישנותם", כתב השופט שיף בגזר הדין. בנוסף, השופט מתח ביקורת על אנשי המעון על כך שלא התלוננו על המטפלת וגם על העובדה שבכרטיס העובד שלה לא מולאו פרטים כמו השכלתה, תחומי התמחותה ומקומות עבודה קודמים בהם עבדה.
השופט ציין גם כי: "עיון בת/ע/1 (כרטיס העובד של הנאשמת) מעלה גם פליאה על אי פיקוח לכאורה של המעון על רישום פרטים חיוניים בכרטיס העובד שמולא טרם קבלת הנאשמת לעבודה. כך למשל, לא מולאו כלל פרטי השכלתה, תחומי התמחותה, כישוריה, פרטים מלאים על מקומות עבודתה הקודמים וסיבת עזיבתה את מקומות העבודה הקודמים. כל שמילאה הנאשמת בטופס כרטיס העובד הוא פרטיה האישיים, רמת שליטתה בשפה העברית ובמשבצת מקום עבודתה האחרון, תחת הכותרת 'תחילת עבודה', נרשם 'רוסם'. עובדה זו בצירוף הנתון כי, כעולה מת/ע/1, הממליצה הרשומה היחידה על קבלת הנאשמת לעבודתה היתה הנאשמת עצמה, מעלה תהיות באשר להקפדה על קבלת עובדים לעבודה כה קשה. ...
מדאיגה אותי גם המשמעות האפשרית לדברי אמיר שוורץ (פקיד הסעד הראשי בשירות לאדם המפגר), כי בעקבות הארוע הנדון ביקשו עובדים במעונות חוסים לעזוב את מקומות עבודתם מחשש להסתבך בפלילים. אפשר (איני קובע קביעות בנדון), שחששם של העובדים נובע מתרבות של נקיטת אמצעים גופניים כלפי החוסים. ראוי שנושא זה יהא לנגד עיני כל הנוגעים בדבר. "
השופט העיר עוד כי שמע מפי אחד העדים כי עובדים רבים העלו חשש בנוגע לעתידם בעקבות חשיפת הפרשה, ובעניין זה כתב: "אפשר (איני קובע קביעות בנדון), שחששם של העובדים נובע מתרבות של נקיטת אמצעים גופניים כלפי החוסים". בשל נסיבות אלה, קבע השופט, יועבר עותק מגזר הדין לפקיד הסעד הראשי.
נקודות:
  • קיים "קשר שתיקה" של התעללות בלקוחות (חוסים חסרי ישע) בפנימיות של משרד הרווחה, עובדים אינם מדווחים.
  • במצב של "חשש מאלימות" העובד אינו מוצא ממערכת הרווחה אלא מועבר למסגרת אחרת לתפקיד דומה.
  • משרד הרווחה אינו מנהל מעקב אחר העובדים האלימים במערכת.
  • ישנם פנימיות של משרד הרווחה בהם קיימת תרבות של נקיטת אמצעים גופניים נגד חוסים.
  • משרד הרווחה מעסיק מטפלים חסרי ניסיון ורקע מתאים לטיפול בחוסים.
  • השופט הביע אפשרות כי במשרד הרווחה קיימת "תרבות של נקיטת אמצעים גופניים כלפי החוסים".
קישורים:

השפלה והזנחה במעון החוסים "שקמה" של משרד הרווחה ברעננה

תביעת ענק נגד משרד הרווחה ואקי"ם - הפקירו והזניחו חוסה במעון מפגרים להתעללות ואונס - דצמבר 2009
 
משרד הרווחה - פיקוח ומעקב לקויים על כל מסגרות הרווחה: פנימיות, מעונות, פקידי סעד, עובדים סוציאליים

    אימוץ

    אימוץ הוא קבלת ילד, למאמצים, והפיכתו באופן חוקי לחלק מהם. פקידי סעד לחוק האימוץ מועסקים ע"י השירות למען הילד המייצגת את המדינה בבקשה להכריז על ילד בר אימוץ.

    אימוץ כרוך בדרך-כלל בביטול הזכויות והחובות החוקיות של משפחת הילד, והעברת חובות וזכויות אלה למאמצים. למרות העדר תהליך של הריון מצד בני הזוג המְאמְצים ביחס למאומץ - נהוג בעברית המודרנית (וכך ננהג גם כאן) לכנות את האדם המאמץ בשם "הורה" מאמץ, וזאת משום שבתום תהליך האימוץ - אין הבדל בין יחסו החוקי של ילד מאומץ כלפי האדם המאמץ אותו - לבין יחסו החוקי של ילד ביולוגי כלפי הורהו הביולוגי (אם לא ויתר על זכויותיו כלפי ילדו).

    במדינות שונות חוקים שונים לאימוץ ולתהליכים שלאחר האימוץ. בחלק מהמדינות נהוג "אימוץ סגור", שבו נמנע כל מגע בין הילד המאומץ (שלעתים אף אינו יודע שהוא מאומץ) לבין הוריו הביולוגיים. במדינות אחרות יש דרגות שונות של "פתיחות", המאפשרת מידה מסוימת של קשר בין הילד לבין הוריו הביולוגיים.

    במקרים מסוימים ילדים אומצו על ידי משפחות לאחר שהופקעו מרשות הוריהם הביולוגיים בשל יחס פטרוני של השלטון לתרבות ההורים. האבוריגינים באוסטרליה סבלו בעבר ממדיניות כזו, כמו גם האינדיאנים בארצות הברית ובקנדה. יש הטוענים שתופעה דומה התרחשה גם בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, כשילדי יהדות תימן בישראל נחטפו מהוריהם על ידי הרשויות ונמסרו לאימוץ (ראו פרשת ילדי תימן).

    קישורים:

    יום ראשון, 28 בדצמבר 2008

    שירותי הרווחה - עבודה סוציאלית או חקירת משטרה לפירוק המשפחה והוצאת קטין/ חסוי מהבית

    ד"ר לין ורנל קרימינולוגית וסוציולוגית בריטית, מדברת על שירותי הרווחה בבריטניה הדומים מאוד לישראל. התפקיד המרכזי של שירותי הרווחה הוא לבצע משימות שיטור, הם משטרה לכל דבר. מהרגע הראשון שבו אזרח פונה לשירותים אלו לקבלת סיוע, העובד הסוציאלי פותח בתהליך (חקירה) של איסוף חומר אשר ישמש נגדו בעתיד. העובד הסוציאלי אינו מידע את הפונה בכוונה על מנת לאסוף כמה שיותר אינפורמציה אשר תשמש נגדו בהמשך, ואינו מידע אותו גם לגבי ההשלכות הקשות להן הוא צפוי בהמשך, פירוק המשפחה, הוצאת אחד מבני המשפחה מהבית, ואבדן שליטה על הנעשה במשפחה.
    העבודה (חקירה) של העובדים הסוציאליים אינה מתמקדת בסיוע סוציאלי למבקש העזרה, אלא באיסוף מידע נגדו. הפער הזה בין ציפיות הפונה, אזרח, לאופן טיפול של העובד הסוציאלי בלשכת הרווחה גורם לאזרחים להימנע מלפנות לשירותי הרווחה, על מנת להגן על המשפחה. התוצאה הנה שבמקום לפתור בעיות סוציאליות, שירותי הרווחה מחריפים אותן.
    .

    .
    הנקודות העיקריות:
    • העובד הסוציאלי בלשכת הרווחה אוסף מידע מהפונה לקבלת סיוע, שישמש נגדו בעתיד.
    • העובד הסוציאלי אינו מידע את הפונה על מנת שישתף פעולה.
    • פער הציפיות בין האזרח הפונה לעובד הסוציאלי, מעורר חוסר אמון, גורם לאזרח להימנע מלפנות ללשכת הרווחה.
    • העובדים הסוציאליים בהתנהגותם מחריפים את הבעיות הסוציאליות בחברה.
    קישורים:

    משרד הרווחה חוטף ילדים בשם ה"חוק" וה"מקצועיות" - ח"כ מרינה סולודקין

    ילדים ממשפחות עולים חדשים מחבר העמים ומאתיופיה מהווים "טרף קל" לאימוץ סגור של רשויות הרווחה. מדובר בילדה בת 6 שסבתה ואמה גידלו אותה. הסבתא פנתה לרשויות הרווחה לקבלת סיוע סוציאלי. רשויות הרווחה שלחו את הילדה לאימוץ סגור, מאז חלפו כ- 4 שנים, סבתה ואמה של הילדה לא ראו או שמעו מהילדה.
    הילדים נשלחים לא לפנימיות שם יכולים לשמור על קשר עם משפחתם, אלא לאימוץ סגור שבו מתנתק הקשר עם המשפחה לנצח.
    ח"כ מרינה סולודקין סוברת כי מדובר באסון חברתי, האם יכול להיות כי במדינת ישראל רשויות הרווחה חוטפים ילדים. המשרד משתמש בססמאות של "טובת הילד", "מקצוענות". סבתה של הילדה מבקשת דבר קטן, לראות תמונה של הילדה או לשמוע ממנה או עליה, אולם אין הדבר ניתן בגלל שהילדה נשלחה לאימוץ סגור.
    ח"כ סולודקין מוסיפה כי אפילו במדינות טוטליטריות שמהן עלתה לארץ לא היה דבר כזה של חטיפת ילדים ממשפחות נורמטיביות ועניות ע"י רשויות הרווחה.
    .

    .
    מסקנות :
    • אזרח הפונה לרשויות הרווחה, פקידת סעד, עובד סוציאלי, לקבלת סיוע סוציאלי, אל יתפלא אם משפחתו תתפרק, ויאבד את זכויותיו הטבעיות לראות את בני משפחתו.
    • רשויות הרווחה, פקידת סעד, עובד סוציאלי פוגעים במשפחות חלשות הנחשבות ל"טרף קל".
    • פקידי הרווחה היושבים בתפקידם שנים רבות הם המתווים את מדיניות המשרד.
    • רשויות הרווחה שולחות את הילדים לאימוץ סגור גם כאשר קיימת האפשרות לשלוח לפנימיה שבה יוכל הילד לשמור על קשר עם משפחתו.
    קישורים:

    יום שבת, 27 בדצמבר 2008

    משרד הרווחה - הנכשל ביותר בעולם המערבי בטיפול בילדים במצוקה- יעקב אליה מדבר על ספרו "ילדים רחוקים"

    אוקטובר 2008 - יעקב אליה מחבר הספר "ילדים רחוקים" חקר את נושא טיפול משרד הרווחה בילדים במצוקה והגיע למסקנה כי ישראל היא המדינה הנכשלת ביותר בעולם המערבי בטיפול בילדים במצוקה, וישנם כשלים אופייניים למדינת ישראל.
    למשרד הרווחה מדיניות לאכלס את הפנימיות הרבות שהוקמו אחרי השואה לצורכי פרנסה. העברת ילדי מצוקה לפנימיות הם משיקולים זרים ולא שיקולים סוציאליים ענייניים. משרד הרווחה שומר על קשר שתיקה בעניין זה.
    רוב הילדים נשלחים לפנימיות ע"י פיתוי ההורים. המדינה מכסה את תשלומי הפנימיה, וגם ממשיכה לשלם קצבאות ילדים להורים. גם מבחינת העובדים הסוציאליים בלשכת הרווחה זה נוח כי הטיפול בילד במצוקה אינו באחריותו. בעלי הפנימיות ועובדיהם מרוויחים גם הם שכן הם מקבלים תקציבי ענק.
    ישראל היא שיאנית בהרחקת ילדים מבתיהם בכפייה, פי 5 מכל מדינה אחרת. ועדת החלטה היא המצאה ישראלית של משרד הרווחה, אשר ועדת גילת וועדת רוטלוי בדקו את הנושא לעומק וקבעו חד משמעית כי ועדות ההחלטה פועלות ללא סמכות והרשאה חוקיים. בארץ פזורות כ- 200 ועדות החלטה ברחבי הארץ ברשויות המקומיות והם מתפקדות כבתי משפט לכל דבר. ועדות ההחלטה מרחיקות את הילדים מהבית בצל החוק, ואם ההורה מתנגד אז באמצעות בית משפט.
    קשר השתיקה של משרד הרווחה מתאפשר בגלל הדלתיים הסגורות של בתי המשפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער. פסקי הדין אינם מתפרסמים גם לא בעילום שם. קשר השתיקה נועד להגן על עובדי הרווחה נגד הביקורת הציבורית.
    .

    .
    נקודות
    • משרד הרווחה פועל משיקולים זרים להוצאת ילדים מהבית בכפייה ובלחץ.
    • ועדות החלטה פועלות ללא סמכות ו/או הרשאה חוקית והן המחליטות בפועל על הוצאת הילד מביתו, בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער מקבלים את המלצות ועדות ההחלטה כסוף פסוק.
    • אי פרסום פסקי דין בעילום שמות בעלי בדין גורם לקשר שתיקה ואי צדק של מערכת הרווחה.
    קישורים

    יום שישי, 26 בדצמבר 2008

    טירת הכרמל - האב התריע, רשויות הרווחה לא הקשיבו, התינוק מת

    פברואר 2008 - סיפור על הורים גרושים אשר בנם התינוק בן שנה וחצי נמצא בחזקת האם, אשר לה חבר נרקומן. התינוק הובהל לבית חולים שם מת כעבור שבוע. בדיקת דם שנעשתה בדמו לפני מותו העלתה כי יש מתאדון בדמו. למרות התרעות הרבות של האב כי בנו בסכנה, רשויות הרווחה לא הקשיבו.
    .

    .
    המשטרה פתחה בחקירה.

    קישורים:

    טירת הכרמל - גננת ראשית מתעללת בילדי הגן - לשכת הרווחה שותקים כמו דג - מרץ 2013 - ה"ראש הקטן" לשכת הרווחה טירת הכרמל - גננות משמשות את רשויות הרווחה לדיווח על ילדים כביכול בסיכון, לסחר בהם במוסדות בכליאה של משרד הרווחה, התמורה שהן מקבלות היא קשר שתיקה בכל הקשור להתעללות בילדים ע"י הגננות...

    בתי משפט לענייני משפחה ונוער - אי צדק בדלתיים סגורות

    דרך עבודת פקידת הסעד והעובד הסוציאלי של משרד הרווחה מול בתי משפט לענייני משפחה בישראל מתואר בדיוק מפליא ע"י ד"ר לין ורנל המתארת בבהירות את המצב בבריטניה.

    ד"ר לין ורנל סוציולוגית וקרימינולוגית בריטית מסבירה מדוע הכרחית שקיפות הדיונים בבתי המשפט לענייני משפחה ונוער תוך מיסוך בעלי הדין. לדעתה אם ידע הקהל הרחב את המתחולל בבתי משפט אלה הוא היה בהלם. בבתי משפט פליליים, אזרחיים יכול כל אדם להיות נוכח בדיון מבלי להזדהות. נוכחות זאת היא מעין פיקוח הציבור על הדיונים בבתי משפט אלו.
    בבתי משפט לענייני משפחה המצב שונה, השופט הוא הקובע מי יהיה נוכח בדיון. רשויות הרווחה מתנגדות גם הן לשקיפות הדיונים בתירוץ של "טובת הילד" ואולם אם הציבור היה יודע את המתרחש בבתי משפט לענייני משפחה זה היה הסוף של חלק מרשויות הרווחה.
    החיסיון גורם לרשויות הרווחה להיות מנותקים מדעת הקהל והביקורת הציבורית, והם מקבלים משוב רק מעמיתיהם המסכימים איתם כמעט תמיד. יש להגן על הציבור מפני אנשים שמשקרים בבתי משפט לענייני משפחה, ואז תהליך קבלת ההחלטות שגוי מיסודו. ישנם ה"מומחים" המציגים "שטויות" בבתי משפט אלו רחוק מעיניו של הציבור ויוצרים כאב וסבל לאזרחים טובים עקב החלטות שיפוטיות שגויות. . . .
    .

    .
    נקודות חשובות על החיסיון בבתי משפט לענייני משפחה ונוער:
    • הדיונים בבתי משפט אלו בדלתיים סגורות ולכן הציבור אינו יכול לפקח על הנעשה שם.
    • בגלל החיסיון רשויות הרווחה אינן משתפות, ואינן שומעות את הציבור בדרכי עבודתן ולכן הן מנותקות מהציבור.
    • הניתוק של רשויות הרווחה מהציבור עקב החיסיון, גורם להתרחקותם מהציבור המתון.
    • החיסיון גורם לרשלנות מקצועית מתרחבת ללא בקרה ופיקוח של רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה.
    • הרשלנות גוררת שקרים, עיוותי דין ועוול הנעשים בבתי משפט אלו.
    קישורים:

    יום חמישי, 25 בדצמבר 2008

    מדיניות משרד הרווחה - התעללות כימית והזנחת ילד בן 8 במשפחת אומנה

    פקיד הסעד הוציא בכפייה ילד בן 8 מחזקת אמו והעביר אותו למשפחת אומנה. פקיד הסעד והעובד הסוציאלי איימו על האם כי אם לא תשתף פעולה אז היא לא תראה יותר את בנה. במשך 8 חודשים שהה הילד המשפחת אומנה שם עבר התעללות הכוללת מתן כדורים פסיכיאטריים והזנחה. בביקוריו בבית אימו בסוף שבוע היה מרגיש נורא, פיצוצים בראש, עייפות, נטייה ליפול. האם מסרבת להחזיר את בנה לאומנה מחשש להתעללות בו ופגיעה בנפשו וגופו, ומשום שפקיד הסעד אינו מפקח על מצבו של הילד.
    .

    .
    הכתבה מציגה תמונה קשה בטיפול משפחתי של פקיד הסעד והעובד הסוציאלי של לשכת הרווחה:
    • הוצאת הילד בכפייה ואיומים מחזקת הוריו.
    • איום על ההורים שישתפו פעולה.
    • במשפחות אומנה ילדים מקבלים טיפולים תרופתיים פסכיאטריים, ללא תאום עם הוריהם הביולוגיים.
    • פקיד הסעד והעובד הסוציאלי אינם מפקחים כראוי על המטופל אחרי שהוצא מביתו.
    • החזרת הילד לבית הנה קשה בערכאות משפטיות גבוהות.
    • בית משפט לענייני משפחה פוסק במשפט בזק על הוצאת הילד מהבית.
    קישורים:

    יום רביעי, 24 בדצמבר 2008

    עדות מצמררת של אמא שבתה הוצאה מהבית ע"י עובדי רווחה

    ספור על משפחה של אב אם וארבעת ילדיהם חברי קיבוץ, אשר פקידי סעד, עובדים סוציאליים משירותי הרווחה 'סימנו' אותם כמשפחה מטופלת ומתנכלים אליהם.
    התנכלותם של עובדי הרווחה כללו ביקורי בית בניגוד לחוק. אם המשפחה הוזמנה לבוא מול ועדת החלטה של 12 עובדי רווחה שם איימו עליה כי אם לא תחתום על המסמכים לא תקבל עזרה. בנוסך פקידי הרווחה סירבו למסור לה תסקיר שכתבו על משפחתה. בעקבות פציעת בעלה החליטה האם לצאת לעבודה אך העובדים הסוציאליים דרשו מרופא המשפחה להימנע מלתת לאם אישור עבודה. בנוסף בתה נחקרה ע"י מנהלת בית הספר בשיתוף גורמי הרווחה במשך שנתיים. מנהלת בית הספר חקרה את הבת מידי יום שאלות מכוונות בפירטי פרטים על העובר עליה בבית.
    הבת נלקחה ע"י עובדי הרווחה ובמשך חצי שנה הועברה ב-4 פנימיות. בפנימיה אחת נאמר לה ע"י המנהל כי אמה משוגעת, היא הוכתה ע"י מדריכה. ועוד ...
    .

    .

    מהסיפור ניתן ללמוד על שיטות העבודה של פקידי הסעד והעובדים הסוציאליים במשרד הרווחה:
    • ניצול תמימותו של המטופל, וניצול חוסר ידיעתו את החוק.
    • פקיד הסעד והעובד הסוציאלי פועלים גם על סמך עלילות שווא.
    • פגיעה בחופש המטופל לקבלת מידע משמעותי אודותיו כתסקיר סעד.
    • פגיעה בדברים חיוניים של המטופל בטיפול כגון פרנסה, על מנת להפעיל לחץ.
    • שימוש במוסדות חיוניים למטופל כגון קופת חולים, בית ספר על מנת להפעיל לחץ.
    • התגרות המטופל ובבני משפחתו מתוך ציפיה איך יגיב, על מנת שיהיה מה להעליל בתסקיר.
    • לשון הרע על המטופל בכל מסגרת אפשרית.

    יום שני, 22 בדצמבר 2008

    חוק ההגנה על חוסים, תשכ"ו - 1966

    פרק א': פרשנות
    1. הגדרות
    בחוק זה -
    "אחראי לחוסה" - הורה, לרבות הורה חורג, מאמץ, אפוטרופוס או מי שהחוסה נמצא במשמורתו או בהשגחתו, או מי שהחוסה נתון באותה שעה להשפעתו;
    "בית-משפט" - בית-משפט שלום;
    "חוסה" - קטין שלא מלאו לו 14 שנה או מי שמפאת נכות, ליקוי בשכלו או זיקנה אינו מסוגל לדאוג לצרכי חייו;
    "מעון" - כמשמעותו בחוק הפיקוח על מעונות, תשכ"ה - 1965;
    "פקיד סעד" - כמשמעותו בחוק שירותי הסעד, תשי"ח - 1958.
    פרק ב': הגנה מפני ניצול
    2. ניצול
    אחראי לחוסה העושה אחד הדברים המנויים להלן בנסיבות העלולות לפגוע בשלומו הגופני או הנפשי של החוסה, דינו - מאסר חודש אחד או קנס חמש מאות לירות:
    (1) גורם או מניח שהחוסה יימצא, עמו או בלעדיו, ברשות הרבים או במקום הפתוח לציבור, באופן שיש בו כדי להסב תשומת-לב הציבור לענין שהאחראי מעוניין בו, ובכלל זה קבלת נדבות;
    (2) גורם או מניח שהחוסה יימצא, עמו או בלעדיו, בכל מקום שהוא, באופן שיש בו כדי להפעיל לחץ על אדם או מוסד לעשות מעשה או לחדול ממעשה, ובכלל זה לחץ לקבל ממנו חוסה לטיפול.
    3. העברת החוסה מרשות האחראי לו
    (א) היה קצין משטרה סבור שאדם פלוני עובר עבירה לפי סעיף 2, רשאי הוא לנקוט כל האמצעים הדרושים, לדעתו, להעברת החוסה למקום-מגוריו, או, בהתייעצות עם פקיד סעד, למקום מתאים אחר.
    (ב) הועבר חוסה למקום שהוא מחוץ לרשותו של האחראי לחוסה, לא יוחזק בו יותר משבוע ימים אלא באישור בית-משפט.
    פרק ג': הגנה על שלומו של חוסה
    4. העדר טיפול ראוי
    היה פקיד סעד סבור, כי שלומו הגופני או הנפשי של חוסה בגיר נפגע, או עלול להיפגע, פגיעה חמורה מהעדר טיפול ראוי, וכי למניעת הסכנה יש צורך בהוראת בית-משפט, משום שאין החוסה או האחראי עליו מסכימים לטיפול הדרוש, רשאי הוא לפנות לבית המשפט בבקשה ליתן הוראות לענין זה.
    5. סמכות בית המשפט
    הוגשה בקשה לפי סעיף 4, ישמע בית המשפט את פקיד הסעד ואת האחראי לחוסה ואת החוסה אם הוא מסוגל להבין בענין, ואם ראה טעם לבקשה, רשאי הוא ליתן כל הוראה הנראית לו דרושה לשמירת שלומו הגופני והנפשי של החוסה.
    6. סייג לכפיית טיפול
    לא יורה בית המשפט על טיפול רפואי בניגוד לרצונו של חוסה בגיר, אלא אם היה החוסה לקוי בשכלו או שהוא מתנגד לטיפול מטעמים לא-סבירים.
    7. העברת החוסה מרשות האחראי לו
    ראה בית המשפט שאין דרך אחרת להבטיח שלומו הגופני או הנפשי של חוסה בגיר אלא בהעברתו למעון או לבית-חולים, יורה לעשות כן לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים ובלבד שהעברה לבית-חולים לחולי-נפש תיעשה לפי החוק לטיפול בחולי-נפש, תשט"ו - 1955.
    8. שינוי החלטות
    הוראה שניתנה לפי הסעיפים 5 עד 7 רשאי בית המשפט בכל עת, לפי בקשת החוסה, האחראי לו, פקיד הסעד או כל אדם אחר שההוראה ניתנה לו, לשנותה, לקצר או להאריך תקפה, לחדשה או לבטלה.
    9. ערעור
    החלטת בית המשפט לפי הסעיפים 5 עד 8, ניתנת לערעור לפני בית-משפט מחוזי, והוא ידון בה בשופט אחד.
    10. שמירת דינים אחרים
    הסמכויות הנתונות לבית המשפט לפי חוק זה באות להוסיף על סמכויותיו לפי כל דין אחר ולא לגרוע מהן.
    11. הוצאה לפועל
    החלטות של בית המשפט לפי פרק זה יוצאו לפועל על ידי פקיד-סעד, אם לא הורה בית המשפט על דרך אחרת; אולם לא ישתמש פקיד הסעד בכוח לביצוע החלטות בית המשפט, אלא באמצעות המשטרה.
    12. סמכויות לפי חוק הסעד
    פקיד-סעד הפועל לפי פרק זה רשאי להשתמש בסמכויות לפי סעיף 3 לחוק הסעד (סדרי-דין בעניני קטינים, חולי-נפש ונעדרים) תשט"ו - 1955, אף שלא נצטווה על ידי בית המשפט.
    13. סודיות
    פקיד-סעד שהגיעה אליו ידיעה אגב חקירה ישמרנה בסוד ולא יגלנה אלא במידה שיש צורך בכך לשם ביצוע חוק זה או חוק אחר והתקנות לפיהם.
    14. עבירות ועונשין
    (א) המפריע לפקיד-סעד או לכל אדם אחר שהוטלה עליו חובה לפי פרק זה למלא תפקידם, דינו - מאסר שלושה חדשים או קנס חמש מאות לירות.
    (ב) מי שלא קיים הוראת בית המשפט לפי פרק זה, דינו מאסר שלושה חדשים או קנס חמש מאות לירות, אולם בית המשפט רשאי להחליט שלא ישא הנאשם בעונשו, כולו או מקצתו, אלא אם לא קיים החלטת בית המשפט תוך התקופה שיקבע.
    פרק ד': ביצוע
    15. ביצוע ותקנות (תיקון: תשל"א)
    שר הסעד ממונה על ביצוע חוק זה ורשאי להתקין תקנות לביצועו, והוא ימנה לענין חוק זה פקיד-סעד ראשי ופקידי-סעד אשר יפעלו לפי הנחיותיו של פקיד-סעד ראשי, בדרך כלל או לענין מסויים; חלק פקיד-סעד על ההנחיות לענין מסויים, ישוב פקיד הסעד הראשי ויכריע בדבר לאחר שקיים התייעצות בענין זה עם פקיד הסעד ועם גופים אחרים שמצא לנכון.

    יום שבת, 20 בדצמבר 2008

    פסק דין- תביעת לשון הרע, פגיעה בפרטיות, רשלנות, הפרת חובה חקוקה - נגד פקידת סעד בתיה זכי לשכת הרווחה חיפה

    פסק דין - א 019513/3 בית משפט השלום בחיפה מה- 19/03/2008
    התובע : בעלת דין (עובדת סוציאלית תואר שני)
    נ ג ד
    הנתבעת (פקידת סעד בתיה זכי - לשכת הרווחה חיפה)

    1. התובעת, הגישה תובענה כספית על סך 150,000 ₪ נגד הנתבעות בגין עוולות לשון הרע, פגיעה בפרטיות, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. התובעת הינה תושבת חיפה, אם לשתי בנות קטינות ועובדת סוציאלית. הנתבעת 1 הינה פקידת סעד בענף אישות ואפוטרופסות באגף לשירותי רווחה בעיריית חיפה, היא הנתבעת 2.

    במהלך שנת 2000 הגיש בעלה של התובעת, תביעה לבית המשפט לעניני משפחה בחיפה בתמ"ש 2614/00 במטרה לבטל הסכם יחסי ממון בינו לבין התובעת. במהלך דיוני בית המשפט לעניני משפחה ניתנה החלטה על הגשת תסקיר בענין הסדרי ראיה של שתי בנותיהן הקטינות התאומות של הצדדים. ביום 25.6.01, ערכה הנתבעת 1, אשר פעלה מטעם הנתבעת 2, את התסקיר.

    נטען כי התסקיר עמד בניגוד לכל דין והיווה פרסום דברי לשון הרע בהיותו רצף של השמצות וקביעות עובדתיות מעליבות ושקריות בניגוד לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. בנוסף, נטען כי ניסוח התסקיר היווה פגיעה בפרטיותה של התובעת לפי סעיף 2 (9) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 שכן המסקנות, ההנחות והפרטים חסרי השחר שפורטו בתסקיר הינם ידיעות שנמסרו לאחר שלא למטרה שלשמם נמסרו לנתבעת 1, דהיינו לא לצורך עריכת תסקיר פקידת סעד סביר – אלא כרכילות מרושעת ומעוותת. נטען בנוסף להפרת חובה חקוקה של חוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע וכן הפרה של כללי האתיקה של העובדים הסוציאליים בישראל וביצוע עבירת משמעת על פי חוק העובדים הסוציאלים, התשנ"ו-1996.

    2. נטען כי הנתבעת 2 נהגה ברשלנות ולא פעלה כפי שרשות מקומית או רשות ציבורית סבירה צריכה היתה לפעול, לא בדקה את פעולותיה ואת פרסומיה של הנתבעת 1 ולא מנעה את מעשיה.

    3. הנתבעות טענו, בין היתר כי מדובר בפרסום מותר על פי חוק איסור לשון הרע, בהתאם לסעיפים 13(5), 13(9) ו-14 לחוק איסור לשון הרע.

    גירסאות הצדדים

    גירסת התובעת

    4. בתצהירה העידה התובעת כי גדלה בחיפה בבית מסורתי, למדה תחילה לתואר ראשון במסלול מזרחנות וערבית באוניברסיטת חיפה ולאחר מכן הוסמכה להוראה לאחר לימודים נוספים במסלול להכשרת מורים. בהמשך עברה למסלול תואר שני בעבודה סוציאלית וסיימה בהצלחה.

    5. בשנות ה- 20 לחייה היא נישאה בפעם הראשונה, אולם לאחר כ-3 חודשים לטענתה, נתגלו בעיות בתפקוד המיני של בעלה הראשון והוגשה בקשה משותפת לרבנות לגירושין. מספר שנים לאחר מכן הכירה את בעלה השני ונישאה לו לאחר תקופת היכרות של קצת מעל לשנה. לדברי התובעת, "לדאבוני הרב, ובאופן הנראה כמו צירוף מקרים נדיר ביותר, בסמוך לאחר נישואיי השניים, נתגלה קושי ביני לבין [בעלה הראשון] בקיום יחסי מין וזאת בשל בעיות התפקוד המיני אצל [בעלה הראשון]". חרף זאת, וכיוון שלא רצו לוותר על הזוגיות ועל הנישואין, פנו לרופא מומחה במטרה לבצע טיפול הזרעה תוך רחמית הנקרא I.U.I.. התובעת הרתה בעקבות הטיפולים. במהלך ההריון הפגין הבעל אלימות מלולית ופיסית כלפיה. התובעת ביקשה צו הגנה מבית המשפט לעניני משפחה וויתרה עליו במהלך הדיון שם. בהמשך החליטה התובעת להגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני בחיפה. היא כרכה מזונות לילדים בתביעתה (באותה תקופה היא הרתה בתאומות). הדיון הועבר לבית המשפט לעניני משפחה בחיפה כיוון שבני הזוג חתמו על הסכם יחסי ממון טרם נישואיהם. הבעל הגיש נגד התובעת תביעה לביטול הסכם יחסי הממון וביטול תצהיר העברת הזכויות בדירה שהיתה בבעלותו טרם נישואיו.

    6. נטען כי בתביעה פירט הבעל טענות קיצוניות ביותר בסגנונן תוך שהסתיר מבית המשפט לעניני משפחה את האלימות בה נקט כלפיה והרשעתו בעבירה של תקיפה.

    7. במהלך הדיונים מינה בית המשפט ביום 12.3.01 את הנתבעת 1 להכין תסקיר בענין הסדרי הראיה של בנותיהן של בני הזוג שנולדו בינתיים. התובעת טענה כי, "עיון במסמך הותיר אותי פעורת פה והמומה שכן במקום לפרט שיקולים עניניים ביחס לקביעת הסדרי הראיה,... כלל המסמך פרסום כוזב אודות אישיותי וכוונתיי בגדר לשון הרע גרידא." נטען כי התסקיר לא היווה עבודה סוציאלית מקובלת אלא הסתמכות על השערות ואינטרפטציות אישיות של הנתבעת 1 תוך אימוץ גורף של הבדותות והכזבים של הבעל. התובעת טענה כי בכך ביצעה פקידת הסעד עוולה של לשון הרע כלפיה, בייחוד כאשר הישוותה בין התובעת לבין בהמה כאשר קבעה בתסקיר שנישאה לבעל כאשר היא מוכנה מראש "להרבעה" על ידו. עוד הסיקה הנתבעת 1 מסקנות חסרות אחיזה במציאות ללא כל בסיס עובדתי לפיהן כביכול "האופן שבו הגיעו התאומות המקסימות לעולם, בהזרעה תוך רחמית מעורר תמיהה!". התובעת טענה כי הנתבעת 1 קבעה מסקנות לגביה בניגוד לסמכות ובניגוד לכל כלל עריכת תסקיר בפני בית משפט כי "...הדברים [הכוונה לכניסה להריון באמצעות הטיפול] נעשו בחופזה, לאחר תקופת נישואין כה קצרה. גם בעניין זה התרשמתי מחוסר יושר, מתחמנות ומתחבולות (אין ספק שעובדת שייכותה של רבקה בעבודה לבית חולים רמב"ם הקלה על הדברים)" ו-" התרשמתי שמדובר בתוכנית מוכנה מראש ל'הרבעה' כדי למצות את העניין האמיתי של [התובעת[ בנישואין אלו: דירה, בטחון כלכלי, וילדים". עוד נכתב בתסקיר כי "אגב איך קורה ש[התובעת] נשואה פעמיים לגברים צעירים עם בעיה מינית כה חמורה? האמנם היתה בעיה?" . נטען כי הנתבעת 1 רמזה שהתובעת הינה אדם מושחת.

    נטען כי המסמך אינו תסקיר כלל כמשמעותו בחוק או "במדע העבודה הסוציאלית, אלא מסמך עלוב ורדוד שנכתב על ידי פקידת סעד כמכתב רכילות, חסר כל הגינות מינימלית וחסר כל ערך מקצועי". נטען עוד כי בין בני הזוג היתה אלימות הדדית שלא היה ולא נברא אלא בדמיונה של הנתבעת שהאמינה לגרסאות המופרכות של הבעל.

    8. בית משפט לעניני משפחה קיבל את תביעתו של הבעל והורה על ביטול ההסכמים שהיו בין בני הזוג. התובעת טענה כי לא ניתן להתעלם מההשלכות של התסקיר על פסק דינו של בית המשפט. הוגש ערעור על פסק הדין ונטען כי הוא חורג באופן קיצוני מהמקובל.

    9. התובעת הגישה חוות דעת של מומחה לאתיקה מקצועית שנערך על ידי ד"ר גרשון ב. גרונפלד הקובעת כי "התסקיר מבחינת מבנהו, תוכנו שפתו וסגנונו אינו הולם את אמות המידה הערכיות והמקצועיות של מקצוע העבודה הסוציאלית". צורפה חוות דעת נוספת של ד"ר נילי מסס, מומחית בעבודה סוציאלית לפיה התסקיר אינו עומד בקריטריונים של תסקיר ולא ברורה כלל מטרתו של המסמך.
    10. התובעת פנתה בתלונה לועדת המשמעת של העובדים הסוציאליים בספטמבר 2001 ולועדת האתיקה של איגוד העובדים הסוציאליים. ביום 16.8.02, במסגרת תגובתה לועדת האתיקה הביעה הנתבעת צער על שימוש במילה 'הרבעה'. הנתבעת הועמדה לדין משמעתי לפי חוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996 והורשעה ביום 27.4.03 בעבירת משמעת לפי סעיף 27 (2) לאותו חוק בכך שעברה על תקנות 3(א) ו-4(1) לתקנות העובדים הסוציאליים (כללי אתיקה מקצועית), התשנ"ו-1996, אי שמירה על כבוד המקצוע וכן על חובתה לפעול במיומנות ובמקצועיות. הנתבעת 1 נענשה בעונש של התרעה.

    גירסת הנתבעות

    11. בתצהירה העידה הנתבעת כי היא עובדת סוציאלית בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני במדעי הרוח. מיולי 1983 היא עובדת בשירותי הרווחה של עיריית חיפה ומשך 10 שנים עובדת כבר ביחידה לאישות ואפוטרופסות. היא זכתה בתעודת הצטיינות עבור עבודתה הקודמת כאחראית על איזורי כרמל ונו"ש בנושא ילדים בסיכון. היא ציינה כי מעולם לא התקבלו תלונות נגדה, למעט במקרה דנן, הן בתפקידה כפקידת סעד לחוק הנוער והן בתפקידה הנוכחי.

    12. בתאריך 19.2.01 התקבלה ביחידתה בקשה לתסקיר מבית משפט לעניני משפחה בעניינם של בני הזוג. בקשה לדחיית מתן התסקיר הוגשה על ידי היחידה עקב עומס רב ובקשה נוספת למתן תסקיר נשלחה מבית המשפט לעניני משפחה בתאריך 14.3.01 וכן בתאריך 23.5.01. לצורך כתיבת התסקיר הוזמן כל אחד מההורים בנפרד למשרדי הנתבעת 1 לשיחה.

    13. הנתבעת טענה שרשמה את הדברים שנאמרו לה בהתאם לנוהג המקובל. היא לא הכירה אף אחד מהצדדים או בני משפחתם קודם לעריכת התסקיר וטענה שלא נטתה לכיוון אף אחד מהם.

    14. לטענתה, את התסקיר ערכה כמקובל: "קודם כל תיאור באופן כללי של כל אחד מההורים והבנות. אחר כך תוארה מערכת היחסים, כפי שהשתקפה מדבריהם של הצדדים. אחר כך הבעתי את עמדות כל אחד מהם כלפי האחר". בפרק האחרון בתסקיר הובעה התרשמות הנתבעת משיחותיה עם הצדדים והוריה של התובעת וכן מהקשיים של אותו זמן, כולל הערכה בנושא הקשר של הבעל לבנותיו.

    15. בתסקיר הובעה התרשמות הנתבעת ש"מדובר בתכנית מוכנה מראש מצד [התובעת] לדירה, בטחון כלכלי וילדים". בסוף התסקיר הופיעו המלצות בנושא הסדרי הראיה. לדעת הנתבעת 1, התובעת העמידה קשיים בלתי אפשריים בנושא הסדרי הראיה. הנתבעת 1 הוסיפה כי התייעצה עם מנהלת היחידה והביאה את המקרה להדרכה ביחידה, נוהג המקובל למקרים מסובכים. כמובן שהמקרה הובא בעילום שם.

    16. נטען כי לאחר קבלת התסקיר בבית המשפט לעניני משפחה לא היתה הנתבעת מעורבת עוד ואף לא התבקשה על ידי בית המשפט למעקב אחר הסדרי הראיה.

    17. נתבעת הודתה כי "בתסקיר נאמר הביטוי 'הרבעה' ומדובר בהתנסחות לא מנומסת. הצטערתי על התנסחות זו, הבעתי צערי במכתב אל [התובעת] מתאריך 29.4.02." נתבעת 1 תיארה הליכים בפני ועדת האתיקה לאחר הגשת התלונה. היא ציינה כי אמנם היא הורשעה בעבירה אתית אך הוטל עליה העונש הקל ביותר שניתן.

    18. נתבעת טענה שלא התכוונה להזיק או לפגוע בתובעת או באדם אחר ותוכן הדברים שנרשמו נעשו על פי מיטב הבנתה המקצועית. בנוסף, היא טענה כי התסקיר הינו פרי החלטת בית משפט ו"אי אפשר היה להמנע מהצגת כל העובדות לרבות הלא נעימות." בהמשך לתצהירה התייחסה הנתבעת לטענות שונות אודות דברים שנכללו בתסקיר והסבירה שמקורם בדברים שנאמרו לה על ידי הצדדים.

    19. הנתבעת טענה שהיא לא גרמה כל נזק בעריכת התסקיר ואינה אחראית להחלטות בית המשפט שניתנו בעקבותיו.

    20. תצהיר נוסף נמסר על ידי חדוה עינב, מנהלת היחידה לאישות ואפוטרופסות – פקידת סעד לסדרי דין בשירותי הרווחה בעיריית חיפה. היא העידה לגבי עבודתה של הנתבעת, וציינה כי מדובר בעובדת שלא היו לגביה אירועים חריגים. היא הסכימה כי "ייתכן ובתסקיר היו התבטאויות שקוממו את התובעת ואולי במחשבה שלאחר מעשה, היה מקום לעדן אותן או לסגנן בצורה חדשה. אולם לעניין המקצועי, בתיה נשפטה בועדת המשמעת של העו"ס."

    החקירות בבית המשפט

    21. בחקירת התובעת היה ברור שלתפיסתה התסקיר השפיע על בית המשפט והיווה מרכיב מהותי במסקנות וההחלטות האופרטיביות אליהן הגיע (עמ' 7). כאשר נשאלה התובעת איך הושפלה במסגרת חוות דעת מקצועית שניתנה בדלתיים סגורות אמרה "[הנתבעת] השפילה אותי והמונח השפילה מונח שממזער מה שאני חושבת (העדה בוכה). [הנתבעת] נתנה לי אישיות שהיא לא שלי. היא הדביקה עלי אישיות. זו לא השפלה, זה מעבר לזה. זכי אומרת שאני תחמנית, מדברת על כישוף וניצול. היא פגעה בנשמה שלי ובאופי שלי במי אני."

    22. בחקירתה הנגדית עמדה הנתבעת על נכונות ומקצועיות תסקירה, אך הסכימה כי בחלק מהמקרים היתה צריכה להשתמש במינוח אחר (עמ' 25). היא הסכימה כי היא טעתה כאשר השתמשה במילה הרבעה וטענה כי לא היתה לה כוונה רעה והתנצלה עליה שוב. יחד עם זאת, היא נותרה בדעה כי היה מדובר להבנתה על תכנית מוכנה מראש לבטחון כלכלי, דירה עסק וילדים (עמ' 25 – 26). במהלך חקירתה התברר כי העובדה כי התובעת הינה עובדת סוציאלית השפיעה על גישתה של הנתבעת 1 והיה לה קושי לקבל מצב בו, לתפיסתה, ניצלה עובדת סוציאלית את בעלה על ידי כריתת הסכם נצלני וחטאה ליושר שציפתה ממנה: "ציפיתי שהיא, עובד סוציאלי מתחבר אצלי למוסריות גבוהה, ליושר." (עמ' 32).

    23. חדוה עינב העידה ביחס להליך כי "יש הרבה מאוד פניות של אחד הצדדים שלא מרוצה מתסקיר ואין זה המקרה הראשון, אבל עד כה לא היה לנו ואני כבר 18 שנה מנהלת היחידה, [מקרה] של לשון הרע, יש לנו תהליך של בדיקת המקרים שאנשים לא מרוצים מהתסקיר בגלל סיבה, בגלל משפט, בגלל אי עשיה, או עשית יתר, יש תהליך שבו אנו בודקים עצמנו, אם זה עובדת, פונים אלי כמנהלת, אפשר לפנות למפקחת שלנו, בתסקירים משלימים או שפונים לבית משפט בהעברה לתסקיר, לא היה במקרה זה נסיון לבדוק את הבעיות של התסקיר בדרך הרגילה אלא היתה פניה לדעתי מהירה מאוד ללשון הרע..." (עמ' 38).

    24. בנוסף, יצא שבית המשפט עשה שימוש בתסקיר ולא ביקש שינויים בו והעובדת הסוציאלית ציינה כי לא הוזמנה לעדות אף על ידי בא כוחה של התובעת ולא ביקש לחקור אותה (עמ' 10 ו-11).

    ממצאים ודיון

    25. חלק מהביטויים בהם נעשה שימוש במסגרת התסקיר לא היו נחוצים, גם אם היה בהם כדי לבטא ממצא או דעה של הנתבעת 1 כעורכת התסקיר. בנסיבות רגילות ייתכן והיה מקום לקבוע כי מדובר בביטוי המהווה לשון הרע בהתאם לאמור בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965:
    לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
    (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
    (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
    ...
    (להגדרת מרכיבי העוולה ראו:א' שנהר, דיני לשון הרע (נבו,תשנ"ז-1997) 121-122)

    אולם אין מדובר במצב רגיל אלא מצב מיוחד במינו. הביטויים היוו חלק מתסקיר שהוכן בהוראת בית המשפט כחלק חיוני מהליך משפטי. בחוק איסור לשון הרע ישנה שורה של הגנות, וביניהן סעיף 13(5) השולל אפשרות להגיש תביעת לשון הרע אודות פרסום הנעשה במסגרת הליך משפטי :
    לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –
    (תיקון מס' 1) תשכ"ז-1967(5) פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;


    26. הנתבעת, כאדם שמונה על ידי בית המשפט לערוך תסקיר, הינה במעמד של אדם בעל סמכות הדומה לסמכות מעין שיפוטית, או של עד בנסיבות העניין.

    27. ההגנה האמורה מבטאת את איזון בין שני אינטרסים: מחד, האינטרס במתן אפשרות לנהל הליכי משפט ללא שאיום מפני תביעת דיבה תצנן את השיח, ומאידך, הצורך להגן על שמו הטוב של אדם. סעיף 13(5) לחוק מבטא העדפה ברורה לטובת האינטרס בניהול דיון המשוחרר ממגבלות של איסור הוצאת לשון הרע על פני ההגנה על שמו הטוב של אדם. העדפה זו עולה בקנה אחד עם תפקידם המרכזי של הליכי משפט כזירה החשובה ביותר ליישוב סכסוכים בחברה האזרחית וקביעת זכויות וחובות בין פרטים בה. במקרה דנן, הדיון שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה עסק בסוגיות חשובות ורגישות הנוגעות לזכויות מהותיות ביותר של הצדדים: קביעת הסדרי ראיה וחוקיות של הסכם יחסי ממון בין בני הזוג אשר עסק בין היתר בזכויות הבעלות בדירת מגורים. אין צריך לומר כי דיון כאמור אינו יכול להתנהל כראוי תחת איום אפשרי של תביעות לשון הרע של הצדדים כלפי גורמים הפועלים בשם בית המשפט.

    28. קיים אינטרס ראשון במעלה בשמירה על אפשרות לקיים הליכי משפט פתוחים וממצים ללא שמרחף מעליהם איום אפשרי של הגשת תביעות דיבה. דיון פתוח אינו דיון בלתי מרוסן וכפי שיפורט בהמשך, קיימים כלים דיוניים אשר נועדו לשמור על הסדר ועל כבוד המשתתפים, אלא כי תביעות לשון הרע אינן חלק מהכלים האמורים.

    29. "על חשיבותה של הזכות לשם הטוב אין צורך להכביר מילים. אכן, "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר" (ע"א 214/89 אבנרי ואח' נ' שפירא ואח', פ"ד מג(3) 840, 856). אך המחוקק הכיר בקיום אינטרסים וערכים הגוברים על הזכות לשם הטוב. הכרה זו מצאה את ביטויה, בין היתר, במסגרת "ההגנות המוחלטות" הקבועות בסעיף 13 לחוק. החסינות שסעיף זה מעניק לפרסום הנעשה על-ידי בעל סמכות מעין-שיפוטית במסגרת מילוי תפקידו היא אחת מההגנות הללו, והיא מבטאת את הכרעתו הנורמטיווית של המחוקק, שלפיה באיזון בין זכותו של אדם להגנה על שמו הטוב לבין האינטרס לשמור על הגינותו ועל יעילותו של ההליך המעין-שיפוטי, ידו של האינטרס האחרון על העליונה. הרציונל לכך הוא, כאמור, להבטיח שנושא המשרה המעין-שיפוטית יאמר דברו ללא מורא וללא חשש מפני תביעות עתידיות בגין הוצאת דיבה." (דנ"א 6077/02 דרור חוטר ישי נ' עדנה ארבל (נבו)

    30. אמנם נקבע במספר מקרים כי, ההגנה מפני הגשת תביעות דיבה על דברים הנאמרים במסגרת הליך משפטי, על אף שהיא רחבה, לא תחול בכל מקרה; כך, למשל, כאשר הביטוי נעשה בחוסר תום לב ותוך כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, או כאשר הביטוי אינו שייך לליבו של ההליך המשפטי אלא מהווה זירת התגוששות נפרדת ומיותרת שאינה שייכת למשפט (ראו: ע"פ (ת"א) 546/92 רם דורון נ' עו"ד טליה טריינין-גורן (נבו); ת"א(נצ') 1449/05 (בש"א 3029/05) עו"ד חורי נ' עו"ד סלמאן).

    31. המקרה דנן שייך לאותה קבוצת מקרים בהן הביטוי נמצא בלב הנושאים הנתונים לדיון בהליך המשפטי ומתייחס באופן ישיר למחלוקות. כפי שצויין לעיל, הביטויים לא היו ראויים, אולם הנתבעת 1 עמדה על כך כי הם ביטאו אל נכון את הערכתה של יחסי בני הזוג עליהם התבקשה לחוות את דעתה. הכרה בקיום לשון הרע - גם אם מדובר בביטויים קשים ופוגעים - תפגע במעמדו של התסקיר בכללותו ואין מקום לעשות זאת בהליך המתנהל בפניי. גורמים העורכים תסקיר על פי הוראת בית המשפט אינם צריכים להיזהר בלשונם מפאת חשש מפני תביעות לשון הרע. גישה שתהפוך אפשרות זו להסתברות ממשית טומנת בחובה סכנה גדולה מאד לאפשרות של קיום דיונים כנים, ישירים וממצים.

    32. יצויין עוד, כי התובעת לא נותרה ללא אפשרות להגיב על הדברים שנכתבו בתסקיר. ראשית, היא יכלה לדרוש לחקור את הנתבעת 1 במסגרת ההליך, מהלך שהיא בחרה משום מה לא לנקוט בו. שנית, היא יכלה לבקש מבית המשפט לפסול את התסקיר, או לכל הפחות למחוק חלק מהביטויים. הסמכות של בית המשפט לעשות זאת נובעת מסמכותו לתקן כל עניין בכתב טענות שאין בו צורך או שהוא מבייש כאמור בתקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אשר חלה בשינויים המחויייבים גם על חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, או מכוח סמכותו לנהל את הדיון בצורה ראויה ומכובדת. גם מהלך זה לא ננקט. תחת זאת, בחרה התובעת לבצע תקיפה עקיפה במסגרת הליך המנותק לגמרי מהסיטוציה בה נדונה התסקיר ובו לא ניתן לכל המעורבים בו ליטול חלק בבירור.

    33. התובעת ניסתה לקעקע את תסקיר על ידי הגשת חוות דעת מומחים אשר תקפו את צורתו ומבנהו והביטויים הכלולים בו. אין בידי לקבלן מהנימוק שפירטתי לעיל, כי ההליך כאן אינו הזירה המתאימה לכך.

    34. לא אכנס לניתוח פרטני של התסקיר עצמו ושקילת ערכו, הרי הוא היה אמור לשמש את בית המשפט לעניני משפחה וערכו אינו עומד לדיון חוזר כאן. אסתפק בהערה כי התסקיר ביקורתי מאד כלפי התובעת וכלולות בו אימרות קשות אשר חלקן הרחיקו לכת מעבר לטעם הטוב. אין זה המקום להתייחס לעמדת הנתבעת 1 כי היא ראתה לנכון להחזיק את התובעת לסטנדרט התנהגות גבוהה מהרגיל כיוון שהתובעת הינה עובדת סוציאלית. בירור כל הדברים הללו מקומם בהליך המקורי במסגרתו הוגש התסקיר ולא בהליך המתנהל בפניי.

    35. במקרה דנן, עילות התביעה האחרות נסמכות במישרין או בעקיפין על קיומה של העילה המרכזית של לשון הרע. עם דחיית העילה המרכזית, אין מקום לקבל את העילות האחרות. תוצאה אחרת היתה מבטלת, הלכה למעשה, את ההגנה בסעיף 13(5) לחוק איזור לשון הרע בדרך עקיפה. יתר על כן, לא הצליחה התובעת להוכיח את כל יסודות העילות האחרות. באשר להגנות האחרות שנטענו, לאור התוצאה אליה הגעתי אין צורך להידרש אליהן.

    36. הערה נוספת לפני סיום. התובעת הקפידה מאד עם הנתבעות אשר לפי הטענה פגעו בכבודה. למרבה הצער, היא נמנעה מלנהוג באותה דרך כלפי חלק מבני הזוג שלה לשעבר במסגרת הליך זה. ביחס לבעל הראשון אשר כלל לא היה צד להליך הבית המשפט לעניני משפחה או להליך דנן היא ראתה לנכון להגיש רישומים שנרשמו בקשר אליו במסגרת טיפול מיני, שהינם בעל אופי פרטי ואישי. לטענתה, עשתה זאת כדי לתמוך בטענותיה ולהראות את צדקתה, אולם לא מצאתי כי הדבר היה נחוץ או מכובד.

    37. התוצאה מכל האמור לעיל הינה כי התובענה נדחית. התובעת תשלם שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין לנתבעות.

    ניתן היום י"ב ב אדר ב, תשס"ח (19 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.
    דניאל פיש, שופט

    יום שישי, 19 בדצמבר 2008

    חוק הסעד (טיפול במפגרים) תשכ"ט-1969

    1. הגדרות (תיקון: תשל"ה, תשנ"ו, תש"ס)
    בחוק זה -
    "מפגר" - אדם שמחמת חוסר התפתחות או התפתחות לקויה של כשרו השכלי מוגבלת יכלתו להתנהגות מסתגלת והוא נזקק לטיפול; חולה-נפש כמשמעותו בחוק לטיפול בחולי-נפש, תשט"ו - 1955 אינו בבחינת מפגר לענין חוק זה;
    "אחראי על מפגר" - הורה, הורה חורג, אפוטרופוס או מי שהמפגר נמצא במשמורתו או בהשגחתו;
    "דרך טיפול" - לרבות סידור חוץ ביתי וסידור יומי;
    "מעון" - כמשמעותו בחוק הפיקוח על מעונות, תשכ"ה - 1965;
    "מעון נעול" - מקום המשמש מגורים או משמורת למפגרים מחוץ למשפחתם, וחופש המוחזקים בו מוגבל, ושר הסעד הכריז שהוא מעון נעול לענין חוק זה;
    "סידור חוץ ביתי" - החזקתו של מפגר במעון, במשפחה אומנת, בדיור בקהילה, או במקום אחר מחוץ לביתו כפי שקבע שר העבודה והרווחה;
    "סידור יומי" - שהותו של מפגר במרכז יום טיפולי, במסגרת תעסוקה מוגנת או במסגרת יומית-טיפולית אחרת, כפי שקבע שר העבודה והרווחה;
    "בית משפט" - בית משפט שלום, ולענין סעיפים 19א עד 19ט - בית המשפט המוסמך;
    "פקיד סעד" - עובד סוציאלי כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאלים, התשנ"ו - 1996, שנתמנה פקיד סעד לפי הוראות סעיף 21(ג).
    2. שירותים למפגרים
    (א) שר הסעד מופקד על השירותים למפגרים כאמור בחוק זה.
    (ב) שר הסעד, בהתייעצות עם שרי האוצר והפנים, רשאי, בצו, לחייב רשות מקומית לקיים שירותים למפגרים, למעט מתן חינוך במסגרת חוק לימוד חובה, תש"ט - 1949; לענין זה, רשות מקומית - לרבות איגוד ערים כמשמעותו בחוק איגודי ערים, תשט"ו - 1955, שמטרותיו כוללות עניני חינוך או סעד.
    (ג) צו לפי סעיף קטן (ב) יגדיר את השירותים שיינתנו למפגרים ויכול שיהיה מסווג לפי דרכי טיפול, גיל המפגרים, אזור מגוריהם או מידת פיגורם או כל סיווג אחר.
    (ד) ניתן צו כאמור, יקבע שר הסעד, בהסכמת שרי האוצר והפנים, את מידת השתתפותה של המדינה בקיום השירותים האמורים ובמימונם ואת התשלומים שהרשות המקומית תגבה בעד מתן שירותים אלה.
    3. הודעה על מפגר
    (א) רופא או עובד של שירות סעד, בריאות או חינוך, שהיו סבורים כי אדם שעמו באו במגע בתחום עבודתם הוא מפגר, יודיעו על כך לפקיד סעד או לרופא ששר הסעד מינהו לכך והרופא יעביר את ההודעה לפקיד סעד.
    (ב) נמסרה הודעה כאמור בסעיף קטן (א), יודיע על כך פקיד סעד מיד לאחראי על המפגר.
    4. סמכויות פקיד סעד
    (א) נודע לפקיד סעד על מפגר, בין על פי הודעה לפי סעיף 3 ובין בדרך אחרת, יבדוק את הענין; לצורך בדיקתו יהיה פקיד הסעד רשאי -
    (1) לבקש ידיעות הנוגעות למפגר מכל אדם שיכול, לדעת פקיד הסעד, לעזור לו במילוי תפקידיו לפי חוק זה, והנשאל ישיב לו תשובות כנות ומלאות, זולת תשובה העלולה להפלילו;
    (2) להיכנס, על פי צו של בית המשפט, לכל מקום שבו נמצא המפגר או שיש לפקיד סעד יסוד להניח שהמפגר נמצא שם.
    (ב) לאחר בדיקה כאמור, רשאי פקיד סעד להביא את עניינו של המפגר לפני ועדת אבחון.
    5. ועדת אבחון
    (א) שר הסעד יקים ועדות אבחון ויקבע את אזורי פעולתן.
    (ב) ועדת אבחון תהיה של חמישה: פקיד סעד, פסיכולוג ומחנך, שמינה שר הסעד, ורופא פסיכיאטר ורופא מומחה למחלות ילדים או רופא אחר, שמינה שר הסעד, בהתייעצות עם שר הבריאות.
    6. סמכויות ועדת אבחון
    ועדת אבחון רשאית -
    (1) להזמין את המפגר, את האחראי עליו ואנשים אחרים שיש להם, לדעת הועדה, ידיעות הנוגעות למפגר ולהציג להם שאלות;
    (2) להורות כי המפגר ייבדק בדיקות רפואיות ובדיקות בדבר כשרו השכלי;
    (3) להורות לפקיד הסעד שערך את הבדיקה כאמור בסעיף 4 שיגיש לה תסקיר על בדיקתו או שיערוך בדיקות נוספות כפי שתמצא לנחוץ.
    7. החלטת ועדת אבחון
    (א) מצאה ועדת אבחון כי אדם שעניינו הובא בפניה הוא מפגר, תחליט, לאחר שנתנה למפגר ולאחראי עליו הזדמנות להשמיע את דבריהם, על דרכי הטיפול במפגר.
    (ב) בקביעת דרכי הטיפול תתחשב ועדת האבחון בדתו של המפגר ובכל משאלה סבירה שלו ושל האחראי עליו ותתן את דעתה למידה שבה המפגר עלול לסכן את עצמו או את הזולת.
    (ג) ועדת אבחון תמסור למפגר ולאחראי עליו הודעה בכתב בדבר החלטתה ובדבר זכותם לערור עליה כאמור בסעיף 8.
    7א. הזכות לסידור חוץ ביתי ולסידור יומי (תיקון: תש"ס2)
    (א) החליטה ועדת אבחון על סידור חוץ ביתי או סידור יומי למפגר מסוים תקבע גם את סוג הסידור המתאים לו ביותר.
    (ב) בקביעת סוג הסידור החוץ ביתי תיתן ועדת האבחון עדיפות לדיורו של המפגר בקהילה.
    (ג) מפגר שועדת האבחון החליטה כי דרך הטיפול בו תהיה סידור חוץ ביתי או סידור יומי, זכאי לקבל אותו כפוף להוראות חוק זה, מהמדינה או מטעמה, במקום, באופן ולפי כללים שקבע שר העבודה והרווחה; כללים לפי סעיף קטן זה יכול שייקבעו לסוגים מסוימים של סידור חוץ ביתי או סידור יומי.
    (ד) שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע את שיעור השתתפותו של מפגר או של מי שחייב במזונותיו לפי סעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט - 1959, ובמידת חיובו, בהוצאות הסידור החוץ ביתי או הסידור היומי שיינתן לו, הכל על פי כללים ובשיעורים שיקבע שר העבודה והרווחה דרך כלל או לסוגים.
    (ה) רשות מקומית שבתחום שיפוטה מתגורר מפגר כאמור בסעיף קטן (ג) תשתתף במימון העלות הכוללת של הסידור החוץ ביתי או הסידור היומי שיינתן לו, למעט שיעור ההשתתפות העצמית כאמור בסעיף קטן (ד), בשיעור של 25%; שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע הוראות לענין קביעת מקום מגוריו של המפגר, וזאת בנוסף או במקום תקנות לפי חוק שירותי הסעד, התשי"ח - 1958, שענינן קביעת מקום מגורים.
    8. ערר
    תוך 45 ימים מיום מסירת ההודעה כאמור בסעיף 7(ג), רשאי המפגר או האחראי עליו לערור על החלטת ועדת האבחון לפני ועדת ערר.
    9. ועדות ערר
    (א) שר הסעד יקים ועדת ערר ויקבע את תחום שיפוטן.
    (ב) ועדת ערר תהיה של שלושה:
    (1) שופט או מי שכשיר להיות שופט בית משפט שלום, שמינה לכך שר המשפטים, והוא יהיה יושב-ראש הועדה;
    (2) פקיד סעד שמינה שר הסעד;
    (3) רופא פסיכיאטר שמינה שר הסעד, בהתייעצות עם שר הבריאות.
    10. החלטת ועדת ערר
    לאחר שנתנה למפגר ולאחראי עליו הזדמנות נאותה להשמיע את דבריהם, רשאית ועדת הערר -
    (1) לדחות את הערר;
    (2) לקבל את הערר ולקבוע כי האדם הנוגע בדבר אינו מפגר או כי אין צורך לקבוע לגביו דרכי טיפול לפי חוק זה;
    (3) לקבל את הערר ולהחזיר את הענין לועדת אבחון על מנת שתערוך בדיקות נוספות ותשוב ותקבע לפי תוצאותיהן את דרכי הטיפול.
    11. אמצעי כפיה
    לא בא מפגר לפני ועדת אבחון, או לא עבר בדיקות בהתאם להוראותיה כאמור בסעיף 6, או לא דאג המפגר או האחראי עליו לביצוען של דרכי הטיפול שעליהן החליטה ועדת אבחון, רשאי בית המשפט, על פי בקשת פקיד סעד, לצוות על נקיטת אמצעים - לרבות העמדת המפגר תחת השגחתו של פקיד סעד או החזקתו במעון - הדרושים, לדעת בית המשפט, להבטיח כי המפגר יובא לפני ועדת אבחון, שייבדק בהתאם להוראותיה או שיבוצעו דרכי הטיפול שעליהן החליטה הועדה.
    12. הוצאה לפועל
    החלטת בית המשפט לפי סעיף 11 תוצא לפועל על ידי פקיד סעד, זולת אם בית המשפט הורה אחרת.
    13. הוצאות טיפול
    בית משפט רשאי לחייב את המפגר ואת האחראי עליו - אם הוא חייב במזונות המפגר ובמידת חיובו - שישאו בהוצאות דרכי הטיפול שעליהן החליטה ועדת האבחון, כולן או מקצתן.
    14. ערעור (תיקון: תשל"ה)
    החלטה של בית משפט לפי חוק זה, למעט לפי סעיפים 19א עד 19ט, ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי; בערעור על החלטה לפי סעיפים 11 או 12 ידון בית המשפט המחוזי בשופט אחד.
    15. דיון מחודש
    (א) לפחות פעם בכל שלוש שנים חייב פקיד הסעד לשוב ולהביא את עניינו של מפגר לפני ועדת אבחון, ורשאי הוא לעשות כן בכל עת על דעת עצמו או לפי בקשת האחראי על המפגר.
    (ב) על ענין שהובא לפני ועדת אבחון כאמור בסעיף קטן (א) יחולו הוראות סעיפים 6 עד 14, בשינויים המחוייבים.
    16. אמצעי חירום
    (א) היה פקיד סעד סבור כי נשקפת סכנה תכופה למפגר או לזולתו או שהמפגר זקוק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא - אף לפני שעניינו של המפגר הובא לפני ועדת אבחון ואף ללא הסכמת המפגר או האחראי עליו - לנקוט כל האמצעים הדרושים, לדעת פקיד הסעד, למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול, ובלבד שלא יוחזק מפגר יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי עליו בלי אישור בית המשפט.
    (ב) פקיד סעד אשר נקט אמצעי חירום לפי סעיף קטן (א), יודיע על כך מיד לבית המשפט, שיהיה רשאי לשנותם או לבטלם.
    (ג) מי שעשה מעשה, אגב טיפול רפואי או אחר במפגר, על פי בקשת פקיד סעד בתוקף סמכותו לפי סעיף זה, לא יהיה אחראי בנזיקים בשל כך בלבד שלא קיבל את הסכמתו של המפגר או האחראי עליו.
    17. סודיות
    הגיעה לידי פקיד סעד או אדם אחר הממלא תפקיד לפי חוק זה ידיעה הנוגעת למפגר, ישמרנה בסוד ולא יגלנה אלא אם הורשה לכך על ידי בית המשפט או אם יש צורך בכך לשם ביצוע כל חוק או לאדם שיש לו ענין מוצדק לקבל את הידיעה.
    18. עונשין
    (א) אלה דינם מאסר ששה חדשים:
    (1) המפריע לפקיד סעד או לאדם אחר בביצוע תפקיד שהוטל עליו על פי חוק זה או על פי החלטת ועדת אבחון, ועדת ערר או בית משפט;
    (2) העובר על הוראות סעיף 17.
    (ב) אלה דינם קנס 500 לירות:
    (1) מי שאינו מוסר ההודעה לפי סעיף 3 כשהוא חייב לעשות כן;
    (2) מי שאינו מתייצב לפני ועדת אבחון או ועדת ערר כשהוזמן לעשות כן ומי שמסרב לענות לשאלות שהוצגו לו בועדות אלה;
    (3) מי שאינו מציית להוראות של פקיד סעד לפי חוק זה, או שאינו משיב לשאלות פקיד סעד בבדיקה שנערכה לפי סעיפים 4 או 6(3).
    19. אי-תחולת החוק (תיקון: תשל"ה)
    חוק זה לא יחול על מפגר הנמצא במאסר או במעצר חוקי, אלא כפי שנקבע בסעיפים 19א עד 19ט.
    19א. מעצר מפגר (תיקון: תשל"ה)
    ציווה בית משפט על מעצרו של אדם ושוכנע שהעצור הוא מפגר, יורה שיוחזק במעצר נפרד ככל האפשר או במעון נעול, זולת אם סבר שטובת העצור אינה מחייבת זאת, אולם לא יעובר עצור למעון נעול אלא לאחר גמר החקירה.
    19ב. טיפול בנאשם לוקה בשכלו או שאינו בר-עונשין (תיקון: תשל"ה)
    הועמד אדם לדין פלילי ובית המשפט מצא, אם על פי ראיות שהובאו לפניו מטעם אחד מבעלי הדין ואם על פי ראיות שהובאו לפניו ביזמתו שלו, אחת מאלה:
    (1) שהנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת ליקוי בכשרו השכלי;
    (2) שהנאשם עשה את מעשה העבירה שהואשם בו, אך מחמת ליקוי בכשרו השכלי בשעת מעשה אין הוא בר עונשין, יצווה בית המשפט שהנאשם יובא לפני ועדת האבחון כדי שתחליט על דרכי הטיפול בו, ויחולו הוראות חוק זה בשינויים המחוייבים.
    19ג. טיפול בלוקה בשכלו שהורשע (תיקון: תשל"ה)
    הורשע אדם ובית המשפט מצא שיש ליקוי בכשרו השכלי, רשאי הוא, במקום לגזור את דינו, לצוות שיובא לפני ועדת האבחון כדי שתחליט על דרכי הטיפול בו; החליט בית משפט כאמור, יחולו הוראות חוק זה בשינויים המחוייבים.
    19ד. טיפול במפגר במאסר (תיקון: תשל"ה)
    נידון אדם למאסר ומצא בית המשפט שהוא מפגר, רשאי הוא, לפי בקשת האדם, בקשת האחראי עליו או בקשת התובע, לצוות שישא מאסרו במעון נעול.
    19ה. הוראות בדיקה (תיקון: תשל"ה)
    כדי לאפשר לבית המשפט להכריע אם יש מקום ליתן צו לפי סעיפים 19א עד 19ד, רשאי הוא להורות, לפי בקשת בעל דין או מיזמתו שלו, שהאדם יובא לפני ועדת האבחון כדי שתתן חוות דעתה על מצבו.
    19ו. מעמד תובע (תיקון: תשל"ה)
    בהליכים לפני ועדת אבחון לפי סעיפים 19ב או 19ג רשאי תובע להשמיע דברו לפי סעיף 7 ולערור לפי סעיף 8 על ההחלטה.
    19ז. ערעור (תיקון: תשל"ה)
    החלטת בית משפט לפי סעיפים 19א עד 19ה ניתנת לערעור כפסק דין בפלילים.
    19ח. ביצוע הצווים (תיקון: תשל"ה)
    צו לפי סעיפים 19א עד 19ה ישמש אסמכתה למשטרה להביא את האדם שעליו ניתן הצו בהתאם לצו, אלא שצו לפי סעיף 19ה לגבי אדם שאינו עצור או אסיר יבוצע בידי פקיד סעד, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.
    19ט. משמורת (תיקון: תשל"ה)
    עצור או אסיר שניתן עליו צו לפי סעיפים 19א, 19ד או 19ה יראוהו, בעת שהוא מוחזק במעון או במעון נעול או בעת שהוא נתון בבדיקה, כאילו הוא נמצא במשמורת כדין, ויחולו עליו הוראות סעיפים 18 ו- 19 לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), תשל"ב - 1972, בשינויים המחוייבים.
    20. שמירת דינים אחרים
    אין חוק בה לגרוע מחוק לימוד חובה, תש"ט - 1949, מחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג - 1953, ומחיובים לפי כל דין אחר.
    21. ביצוע ותקנות (תיקון: תשל"א)
    (א) שר הסעד ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.
    (ב) שר המשפטים רשאי להתקין תקנות סדרי דין להליכים לפי חוק זה בבתי משפט ובועדות ערר.
    (ג) שר הסעד ימנה לצורך זה פקיד סעד ראשי ופקידי סעד אשר יפעלו לפי הנחיותיו של פקיד סעד ראשי, בדרך כלל או לענין מסויים, חלק פקיד סעד על ההנחיות לענין מסוים, ישוב פקיד הסעד הראשי ויכריע בדבר לאחר שקיים התייעצות בענין זה עם פקיד הסעד ועם גופים אחרים שמצא לנכון.

    תאוות בצע וכוח העובדים הסוציאליים דרסה צו בית משפט והסדרי ראיה בין אב לבנו שלא ראה שנה מיום היוולדו

    איציק פרי - יו"ר איגוד העו"ס - עדות עילגת ומזלזלת בבית משפט נגד אזרחים
    יוני 2008 - תמש 049841/06 - מדובר במקרה של אב אשר לא ראה את בנו מיום הוולדו מעל שנה. פקידת סעד לסדרי דין הוזמנה כדין לבית משפט לענייני משפחה אך לא הופיעה. השופט ביקש הסבר היועמ"ש ונימוקים למה לא לפעול בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט כנגד פקידת הסעד. התשובות שקיבל לא התייחסו להפרת צו בית משפט בגין אי התייצבות לדיון. השופט ציין כי קשר בין אב לבין קטין הינו דיני נפשות וחייב את המדינה בסך 3500 שקלים לטובת האב.

    תשובת איגוד העובדים הסוציאליים ויועץ משפטי משרד הרווחה לבית המשפט כי אין מדובר בענייני נפשות נשללה ע"י השופט פאול שטרק. השופט קבע (סעיף 10): "תמוהה תגובת האיגוד אפילו אם מדובר בהנהגת המאבק. הרי קשר בין אב לבין קטין הינו דיני נפשות, "סכנת החיים" משתמעת מכך שתסכול הורה שנמנע ממנו לראות את בנו יכול לגלוש לאפיקים אחרים".
    בהעדר מעורבות של פקידת סעד עקב סכסוך עבודה כאמור, בית המשפט לקח על עצמו את התפקיד כמארגן מפגש בין האב לקטין.
    קישורים:

    השופטת חנה בן עמי: "לפקידות הסעד יש ענין בתוצאה אליה חותרים, ולשם כך כל דרך כשרה בעיניהן" - ארגון פשע ממסדי רב מערכתי משתמע מנאומה של השופטת חנה בן עמי בכנס ארגונים חברתיים נגד פשעי משרד הרווחה לסחר בילדים, חוסים וקשישים . מדובר במערכת בראשות איגוד העובדים הסוציאליים ומשרד הרווחה התוקפת משפחות מוחלשות ומנצלת כל המשאב המשפחתי נכסים, ילדים, חוסים וקשישים בהליכים שיפוטיים מכורים מראש. גורמים במערכות ממסד נוספות כגון משטרה, פרקליטות, בתי משפט משתפים פעולה עם מערכת הפשע מי בשתיקה ומי בפעולה...

    שופטת חנה בן עמי על פקידות אימוץ ובתי משפט לענייני משפחה - 14 ביוני 2013 - כנס לזכרה של חה"כ לשעבר, ד"ר מרינה סולודקין ז"ל בשיתוף משפחת סולודקין ועמותת ע.ל.י.ה - לזכויות ילדים והורים - כבוד השופטת בדימוס חנה בן עמי שהקימה את בית משפט לעניני משפחה ירושלים - נותנת מבט מבפנים כיצד מתיחסים שופטים להורים שרשויות הרווחה, השירות למען הילד, מבקשות להוציא את ילדיהם ממשמורתם...

    חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך - 1960

    1. הגדרות (תיקון: תשל"א, תשנ"ה)
    בחוק זה -
    "אחראי על קטין" - הורה, לרבות הורה חורג, מאמץ, אפוטרופוס או מי שהקטין נמצא במשמורתו או בהשגחתו;
    "בית המשפט" - בית משפט שלום שהוא בית משפט לנוער כמשמעותו בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א - 1971;
    "ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער" - ועדה כאמור בסעיף 24א לחוק טיפול בחולי נפש;
    "חוק טיפול בחולי נפש" - חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א - 1991;
    "פסיכולוג מומחה" - פסיכולוג שאושר כמומחה לפי סעיף 8 לחוק הפסיכולוגים, התשל"ז - 1977;
    "פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער" - כהגדרתו בסעיף 1 לחוק טיפול בחולי נפש;
    "פסיכיאטר מחוזי" - כהגדרתו בסעיף 1 לחוק טיפול בחולי נפש.
    "פקיד סעד" - כמשמעותו בחוק שירותי הסעד, תשי"ח - 1958;
    "קטין" - מי שלא מלאו לו שמונה-עשרה שנה;
    "רשות סעד" - לשכת סעד של רשות מקומית או מי שנתמנה על ידי שר הסעד כרשות סעד לענין חוק זה.
    2. קטין נזקק (תיקון: תשנ"ה)
    קטין הוא נזקק כשנתקיים בו אחד מאלה:
    (1) לא נמצא אחראי עליו;
    (2) האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה;
    (3) הוא עשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא בפלילים;
    (4) הוא נמצא משוטט, פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת הנוער, תשי"ג - 1953;
    (5) הוא נתון להשפעה רעה או שהוא חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה;
    (6) שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת.
    (7) הוא נולד כשהוא סובל מתסמונת חסר בסם (סינדרום גמילה).
    2א. (בוטל) (תיקון: תש"ן)
    3. דרכי טיפול והשגחה (תיקון: תשל"ח, תשנ"ה, תשנ"ו)
    היה פקיד סעד סבור שקטין הוא נזקק ושלמען הטיפול בו וההשגחה עליו יש צורך בהחלטת בית המשפט, משום שאין הסכמת האחראי על הקטין, או שהוא מסכים אך אין הקטין מציית לו, רשאי הוא לפנות בבקשה אל בית המשפט לנקוט באחת או באחדות מהדרכים לפי סעיף זה, ומשנוכח בית המשפט כי הקטין הוא נזקק, רשאי הוא -
    (1) לתת לקטין או לאחראי עליו כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו כולל לימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי;
    (2) להעמיד ידיד לקטין שישמש גם יועץ לאחראי עליו ולקבוע סמכויותיו ותפקידיו;
    (3) להעמיד את הקטין תחת השגחתו של פקיד סעד;
    (4) להוציא את הקטין ממשמורתו של האחראי עליו, אם ראה בית המשפט שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה, ולמסור אותו למשמורתה של רשות סעד אשר תקבע את מקום חסותו או להורות על החזקתו במעון או במעון נעול כמשמעותם בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א - 1971.
    (5) להורות כי הקטין ייבדק או יטופל לפי סעיפים 3ב עד 3ז.
    (6) להורות על מסירת תוצאה חיובית של בדיקה לגילוי נגיפי איידס בקטין, לאחראי עליו.
    3א. צו הגנה וצו למניעת הטרדה מאיימת (תיקון: תשנ"א, תשס"ב)
    בית המשפט הדן בענינו של קטין רשאי, אם ראה צורך בכך, לתת צו הגנה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א1991- וכן לתת צו מניעת הטרדה מאיימת על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב - 2001.
    3ב. בדיקה נפשית במרפאה (תיקון: תשנ"ה)
    (א) בית משפט הדן בענינו של קטין רשאי להורות, לקטין או לאחראי על הקטין, כי על הקטין להתייצב לצורך אבחון מצבו הנפשי לבדיקה אצל פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער או אצל פסיכולוג מומחה, במקום שעליו יורה ובתנאים שיקבע, אם סבר, על סמך ראיות שהובאו בפניו, כי קיימת אפשרות של ממש כי הקטין זקוק לטיפול נפשי.
    (ב) בצו לפי סעיף זה, רשאי בית המשפט להורות כי התייצבות הקטין תהיה בלווית האחראי עליו.
    (ג) צו לפי סעיף זה יעמוד בתוקפו 30 ימים.
    3ג. בדיקה פסיכיאטרית באשפוז (תיקון: תשנ"ה)
    (א) בית משפט הדן בענינו של קטין רשאי להורות על אשפוז הקטין בבית חולים שעליו יורה ובתנאים שיקבע, לצורך אבחון מצבו הנפשי של הקטין, אם סבר, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי, הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין, כי קיימת אפשרות של ממש שהקטין חולה במחלת נפש או שיש לו הפרעה נפשית קשה והמחלה או ההפרעה עלולות לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיסי מיידי או להביא לנזק נפשי חמור להתפתחותו, וכי לא ניתן לאבחן את מצבו הנפשי של הקטין אלא בדרך של אשפוז.
    (ב) צו לפי סעיף זה יהיה לתקופה שקבע בית המשפט ושלא תעלה על שבעה ימים, ואולם רשאי מנהל בית החולים, אם נוכח כי הארכה כאמור חיונית לשם אבחון מצבו הנפשי של הקטין, להאריך את האשפוז לתקופה שלא תעלה על שבעה ימים נוספים.
    (ג) לענין סעיף זה, סעיפים 3ה עד 3ז, סעיף 11 וסעיף 23, "מנהל" ו-"בית חולים" - כהגדרתם בסעיף 1 לחוק טיפול בחולי נפש.
    3ד. טיפול נפשי במרפאה (תיקון: תשנ"ה)
    (א) בית משפט הדן בענינו של קטין רשאי להורות על טיפול נפשי בקטין, במקום שעליו יורה ובתנאים שיקבע, ובלבד שנתקיים אחד מאלה:
    (1) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין, כי הקטין חולה במחלת נפש או אובחנה אצלו הפרעה נפשית, המצריכות טיפול פסיכיאטרי לשם מניעת סיכון פיסי לקטין או לזולתו או לשם מניעת נזק נפשי חמור להתפתחותו;
    (2) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבדק את הקטין, כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו.
    (ב) צו לפי סעיף קטן (א) יהיה לתקופה שקבע בית המשפט ושלא תעלה על שלושה חודשים; בית המשפט רשאי, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר או של פסיכולוג כאמור בסעיף קטן (א), המטפל בקטין, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שלושה חודשים.
    3ה. אשפוז לצורך טיפול פסיכיאטרי (תיקון: תשנ"ה)
    (א) בית משפט הדן בענינו של קטין רשאי להורות על אשפוזו של הקטין בבית חולים, לצורך קבלת טיפול נפשי, אם ראה על סמך חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי, הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין, כי נתקיים אחד מאלה:
    (1) הקטין חולה במחלת נפש ונתקיימו בו העילות לאשפוז כפוי לפי הוראות סעיף 9 לחוק טיפול בחולי נפש;
    (2) הקטין חולה במחלת נפש או אובחנה אצלו הפרעה נפשית קשה, העלולות לסכן אותו או את זולתו סיכון פיסי מיידי או להביא לנזק נפשי חמור להתפתחותו אם לא יטופל בדרך של אשפוז כאמור, ובלבד שבית המשפט לא יורה על אשפוז הקטין, אלא אם כן נוכח, על סמך חוות דעת של ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער שבדקה את הקטין, כי לא ניתן לטפל בקטין אלא בדרך של אשפוז.
    (ב) בית משפט הדן בענין אשפוזו של קטין לפי סעיף קטן (א)(2), רשאי להורות לקטין או לאחראי עליו, כי על הקטין להתייצב בפני ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער לצורך בדיקתו.
    (ג) צו לפי סעיף קטן (א)(2) יהיה לתקופה שקבע בית המשפט ושלא תעלה על 30 ימים; בית המשפט רשאי, על סמך המלצה של ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער, לפיה מוסיפים להתקיים בקטין התנאים לאשפוזו לפי סעיף קטן (א)(2), והמלווה בתכנית טיפול, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות, שכל אחת מהן לא תעלה על שלושה חודשים.
    3ו. מעמדו של קטין המתנגד לאשפוז פסיכיאטרי (תיקון: תשנ"ה)
    (א) בהליך לפי סעיף 4א לחוק טיפול בחולי נפש, בענין קטין שמלאו אשפוז לו חמש עשרה שנים, שאינו מסכים לאשפוז בבית חולים בידי האחראי עליו, יהיה הקטין משיב.
    (ב) בהליך לפי סעיף זה ימנה בית המשפט לקטין עורך דין שייצגו, זולת אם הקטין בחר להיות מיוצג על ידי עורך דין מטעמו.
    3ז. בקשת קטין לאשפוז פסיכיאטרי (תיקון: תשנ"ה)
    (א) לבקשתו של קטין רשאי בית משפט להורות על בדיקה או על טיפול בו לפי סעיפים 3ב עד 3ה, אף אם לא נתקיימו בו כל התנאים המנויים בהם ולמרות התנגדותו של האחראי על הקטין, ובלבד שנתקיימו שניים אלה:
    (1) לקטין מלאו חמש עשרה שנים;
    (2) בית המשפט נוכח כי הקטין מבין את מהות הבדיקה או הטיפול ואת השלכותיהם והוא מעונין להיבדק או לקבל טיפול.
    (ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), לא יורה בית משפט על אשפוזו של קטין בבית חולים לצורך בדיקה או טיפול אלא לאחר שנוכח, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי, הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין, כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך אשפוז בבית חולים לצורך בדיקה או טיפול.
    4. ערובה
    רשאי בית המשפט לחייב את הקטין ואת האחראי עליו במתן ערובה למילוי הוראותיו של בית המשפט.
    5. העמדת ידיד
    לא יעמיד בית המשפט ידיד אלא בהסכמתו.
    6. דת
    בבחירת ידיד ובבחירת מקום חסותו של קטין יושם לב, בין השאר, לדתו של הקטין.
    7. זכויות האחראי וחובותיו
    הוראות חוק זה אינן גורעות מזכויות האחראי על קטין ומחובותיו לפי דין אחר, אלא במידה שבית המשפט הגבילן לצרכי חוק זה.
    8. שמיעת הקטין, האחראי ופקיד הסעד (תיקון: תשנ"ה)
    לא יתן בית משפט החלטה לפי חוק זה אלא לאחר שפקיד סעד הגיש לו תסקיר ולאחר שנתן לקטין, לאחראי עליו ולפקיד הסעד הזדמנות לטעון טענותיהם ולהציע הצעותיהם; על תסקיר כאמור יחולו הוראות חוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים), תשט"ו - 1955, בשינויים המחוייבים לפי הענין.
    8א. הזמנת אחראי על קטין (תיקון: תש"ן)
    הזמין בית המשפט אחראי על קטין להתייצב בפניו בהליך לפי חוק זה והאחראי על הקטין לא התייצב, רשאי בית המשפט לצוות על הבאתו ויחולו לענין זה סעיפים 73 עד 73ב לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984, בשינויים המחוייבים.
    8ב. דיון בהעדר האחראי (תיקון: תשנ"ו)
    על אף הוראות סעיפים 8 ו- 8א לא יוזמן אחראי על קטין לדיון בענין קטין ולא יהיה נוכח בו, אם הדיון הוא בענין חוק לגילוי נגיפי איידס בקטינים, התשנ"ו - 1996, אלא אם כן הורה בית משפט אחרת.
    8ג. מינוי אפוטרופוס לדין (תיקון: תש"ס)
    בית המשפט הדן בענינו של קטין, רשאי, בכל עת, למנות לקטין אפוטרופוס לדין, או לענינים הנובעים מן ההליך שבפניו, אם מצא כי הדבר דרוש לטובת הקטין ולשם שמירה על עניניו.
    9. העדר הקטין מבית-המשפט
    על אף האמור בסעיף 8, רשאי בית המשפט להימנע מהזמין קטין לפניו, אם הוא סבור שהקטין אינו מסוגל להבין את הענין או שהבאתו עלולה לסכן את שלומו.
    9א. מניעת עדותו של קטין (תיקון: תשל"ב)
    בית המשפט רשאי להימנע מהזמין קטין כעד בהליכים לפי חוק זה, או להפסיק עדותו, אם היה סבור שמתן העדות עלול לסכן את שלומו של הקטין; במקרה זה רשאי הוא לקבל כראיה עדות שגבה ורשם חוקר-נוער, לפי חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו - 1955, או זכרון דברים או דין-וחשבון שרשם חוקר-נוער בשעת חקירה או לאחריה.
    9ב. דין ראיות קודמות על נזקקות (תיקון: תשל"ב)
    בית המשפט, בבואו להחליט אם קטין הוא נזקק לפי סעיף 2(2) ו-(5), רשאי לקבל כראיה עדויות שהושמעו לאותו ענין לגבי אחיו ואחיותיו של הקטין, ובלבד שלא יכריע על סמך עדויות אלה בלבד; בית המשפט ישמע את העדויות מחדש אם ביקש זאת אחד הצדדים.
    10. הוצאות טיפול
    רשאי בית המשפט לחייב את הקטין ואת הוריו לשאת בהוצאות הכרוכות בטיפול ובהשגחה לפי חוק זה, בין בשלמותן ובין בחלקן, וחיוב זה כוחו יפה גם לאחר שפקעה ההחלטה בדבר דרכי הטיפול וההשגחה.
    11. אמצעי חירום (תיקון: תשנ"ה)
    (א) היה פקיד-סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא נזקק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לדעתו, למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי עליו אלא באישור בית המשפט.
    (ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי להסמיך פקיד סעד להורות ללא הסכמת האחראי על הקטין, כי הקטין ייבדק בדיקה פסיכיאטרית או כי יאושפז בבית חולים, אך רשאי פקיד הסעד לנקוט אחת מאלה:
    (1) לפנות בענינו של הקטין לפסיכיאטר מחוזי, על מנת שישקול אם להורות כי הקטין יובא בדחיפות לבדיקה פסיכיאטרית לפי סעיף 6 לחוק טיפול בחולי נפש;
    (2) להביא קטין לבית חולים לשם בדיקה רפואית, נפשית וגופנית, בידי פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער, לצורך החלטה לפי סעיף 5 לחוק טיפול בחולי נפש.
    12. החלטות ביניים
    רשאי בית המשפט, בהחלטת-ביניים, אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין ולאשר אמצעי-חירום שננקטו לגביו על ידי פקיד-סעד; החלטת-ביניים כאמור תפקע כעבור שלושים יום מיום הינתנה אם לא הוארכה תקופת-תקפה כאמור בסעיף 14.
    13. תקופות החלטות
    החלטה של בית המשפט לפי חוק זה לא תינתן לתקופה העולה על שלוש שנים; אולם רשאי בית המשפט להאריך תקפה מדי פעם לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים.
    14. שינוי החלטות
    רשאי בית המשפט, לפי בקשת הקטין, האחראי עליו, ידיד, פקיד-סעד או כל אדם שהוטלה עליו חובה בהחלטה לפי חוק זה, לשנות החלטה שניתנה לפי חוק זה, להאריך או לקצר תקופת-תקפה, לבטלה או לתת הוראות להוצאתה לפועל; ואולם רשאי בית המשפט שלא להיזקק לבקשה כאמור אלא אחת לשלושה חדשים.
    15. פטור על ידי שר הסעד
    על אף האמור בסעיף 14, רשאי שר הסעד בכל עת, אם היה סבור שטובת הקטין דורשת זאת, לפטור את הקטין וכל אדם אחר מן החובות שהוטלו עליהם לפי סעיף 3, פיסקאות (2), (3), או (4), בין בתנאי ובין ללא-תנאי, ובלבד שהאחראי על הקטין הסכים לכך.
    16. ערעור (תיקון: תשל"א)
    החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור לפני בית-משפט מחוזי; בערעור ידון בית המשפט המחוזי בשופט אחד, שהוא שופט-נוער כמשמעותו בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי-טיפול), תשל"א - 1971.
    17. פקיעת החלטות
    החלטה של בית-משפט לפי חוק זה, למעט החלטה לפי סעיף 10, תפקע במלאות לקטין שמונה-עשרה שנה.
    18. הוצאה לפועל (תיקון: תשל"ב)
    (א) החלטה לפי חוק זה תוצא לפועל על ידי פקיד-סעד אם לא הורה בית המשפט על הוצאה לפועל בדרך אחרת.
    (ב) בית המשפט רשאי, לשם ביצוע הוראות חוק זה, לכפות התייצבותו של קטין לפניו או לפני מוסד שצויין בהחלטתו.
    (ג) לשם ביצוע צווי-חירום לפי סעיף 11, זכאי פקיד-סעד לקבל בשעת הצורך עזרה מתאימה מהמשטרה.
    (ד) קטין שעזב ללא רשות מקום-חסות שנקבע לו על פי חוק זה, זכאי פקיד-סעד, לשם מילוי תפקידו האמור בסעיף קטן (א), לקבל בשעת הצורך עזרה מתאימה מהמשטרה, ומוסמך שוטר לעצור את הקטין ולהחזירו למקום החסות.
    19. פיקוח על שלום הקטין
    פקיד-סעד יפקח על שלומו של הקטין כל עוד החלטה לפי חוק זה עומדת בתקפה.
    20. שמירת דינים (תיקון: תשנ"ה)
    (א) הסמכויות נתונות לבית המשפט לפי חוק זה באות להוסיף על סמכויותיו לפי כל דין אחר ולא לגרוע מהן.
    (ב) סמכויות בית המשפט לפי סעיפים 3ב עד 3ז, באות להוסיף על הסמכויות הנתונות לפסיכיאטר מחוזי או לאחרים בחוק טיפול בחולי נפש.
    21. (בוטל) (תיקון: תשל"א)
    22. חקירות
    נודע לפקיד-סעד על קטין נזקק, רשאי הוא להשתמש בסמכויות לפי סעיף 3 לחוק הסעד (סדרי-דין בעניני קטינים, חולי-נפש ונעדרים), תשט"ו - 1955, אף שלא נצטווה על ידי בית המשפט.
    23. סודיות (תיקון: תשנ"ה)
    (א) פקיד-סעד שהגיעה אליו ידיעה אגב חקירה ישמרנה בסוד ולא יגלנה אלא במידה שיש צורך בכך לשם ביצוע חוק זה או חוק אחר והתקנות לפיהם.
    (ב) אשפוז של קטין לצורך אבחנה או טיפול, לא יתועד במסמכים או במאגרי מידע של מערכת בריאות הנפש, למעט בתיק האישי או הרפואי של הקטין בבית החולים, אלא אם כן אובחן כחולה במחלת נפש המסכנת אותו או את זולתו.
    (ג) מי שהגיעה אליו ידיעה בקשר לבדיקה, לטיפול או לאשפוז פסיכיאטריים של קטין, ישמרנה בסוד ולא יגלנה אלא במידה הנדרשת על פי דין.
    24. הגנת קטין מפני פרסומים מזיקים (תיקון: תשכ"ח, תשמ"ח, תשנ"ו, תשנ"ח, תשס"ד)
    (א) אלה דינם מאסר שנה אחת:
    (1) המפרסם שמו של קטין או כל דבר אחר העשוי להביא לידי זיהויו של קטין או לרמוז על זיהויו, באופן או בנסיבות שיש בהם כדי לגלות אחד מאלה:
    (א) הקטין הובא בפני בית משפט;
    (ב) פקיד סעד פעל או פועל לגבי הקטין לפי חוק זה;
    (ג) הקטין ניסה להתאבד או התאבד;
    (ד) דבר שיש בו כדי לייחס לקטין עבירה או שחיתות מידות;
    (ה) הקטין הוא בן משפחתו של אדם שמייחסים לו עבירה או שחיתות מידות;
    (ו) נעברה בקטין עבירת מין, עבירת אלימות, עבירה של התעללות, או שנעברה בו עבירה בידי האחראי עליו כמשמעותו בסעיף 368א לחוק העונשין, התשל"ז1977-;
    (ז) דבר המקשר קטין לבדיקה לגילוי נגיפי איידס;
    (ח) דבר המקשר קטין לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטריים;
    (2) המפרסם תמונת עירום של קטין שמלאו לו 5 שנים ויש בפרסום כדי לזהותו.
    (א1) בסעיף זה -
    "קטין" - קטין הנמצא בישראל או שמקום מושבו, כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב1962-, הוא בישראל;
    "בן משפחתו" - ילדו, אחיו, אחותו, נכדו או נכדתו.
    (ב) לענין סעיף זה אין נפקא מינה, אם הקטין או האחראי עליו הסכים לפרסום או לא הסכים.
    24א. פרסומים מותרים (תיקון: תשכ"ח)
    סעיף 24 לא יחול על פרסום שהתיר בית המשפט ועל פרסום כאמור בפיסקה (1) לסעיף 24(א) שנעשה על ידי המשטרה או מטעמה לשם חקירת-פשעים, חקירת-מוות או חיפוש אחרי קטינים שנעלמו כשאין להימנע מהפרסום.
    24ב. שמירת דינים (תיקון: תשכ"ח)
    סעיפים 24 ו24-א באים להוסיף על איסורי-פרסום על פי כל דין ולא לגרוע מהם.
    25. הפרעה למילוי תפקיד
    המפריע לרשות-סעד, לפקיד-סעד, לידיד או לאדם אחר שהוטל עליו תפקיד לפי חוק זה מלמלא תפקידם, דינו - מאסר ששה חדשים.
    26. אי-מילוי אחרי החלטת בית המשפט
    מי שאינו ממלא אחרי החלטת בית המשפט לפי חוק זה, למעט החלטה לפי סעיף 10, דינו - מאסר ששה חדשים; אולם רשאי בית המשפט להחליט כי לא ישא הנאשם בענשו, כולו או מקצתו, אלא אם לא ימלא אחרי החלטת בית המשפט תוך התקופה שיקבע.
    27. חילוט ערובה
    נתן הנאשם ערובה לפי סעיף 4 והורשע באישום לפי הסעיפים 25 או 26, רשאי בית המשפט להחליט על חילוט הערובה, כולה או מקצתה, במקום להטיל עונש או נוסף על העונש שיטיל עליו.
    28. (שולב בפקודת החוק הפלילי, 1936)
    29. ביטולים
    בטלים -
    (1) הסעיפים 16 ו- 17 לפקודת העבריינים הצעירים, 1937;
    (2) סעיף 36 לחוק עבודת הנוער, תשי"ג - 1953.
    30. ביצוע ותקנות
    שר הסעד ממונה על ביצוע חוק זה, הוא ימנה לענין חוק זה פקיד-סעד ראשי ופקידי-סעד אשר יפעלו לפי הנחיותיו של פקיד-סעד ראשי, בדרך כלל או לענין מסויים; חלק פקיד-סעד על ההנחיות לענין מסויים, ישוב פקיד-הסעד הראשי ויכריע בדבר לאחר שקיים התייעצות בענין זה עם פקיד הסעד ועם גופים אחרים שמצא לנכון והוא רשאי להתקין תקנות - למעט תקנות סדרי-דין - לביצועו; שר המשפטים רשאי להתקין תקנות סדרי-דין לענין חוק זה.