יום ראשון, 28 בדצמבר 2008

שירותי הרווחה - עבודה סוציאלית או חקירת משטרה לפירוק המשפחה והוצאת קטין/ חסוי מהבית

ד"ר לין ורנל קרימינולוגית וסוציולוגית בריטית, מדברת על שירותי הרווחה בבריטניה הדומים מאוד לישראל. התפקיד המרכזי של שירותי הרווחה הוא לבצע משימות שיטור, הם משטרה לכל דבר. מהרגע הראשון שבו אזרח פונה לשירותים אלו לקבלת סיוע, העובד הסוציאלי פותח בתהליך (חקירה) של איסוף חומר אשר ישמש נגדו בעתיד. העובד הסוציאלי אינו מידע את הפונה בכוונה על מנת לאסוף כמה שיותר אינפורמציה אשר תשמש נגדו בהמשך, ואינו מידע אותו גם לגבי ההשלכות הקשות להן הוא צפוי בהמשך, פירוק המשפחה, הוצאת אחד מבני המשפחה מהבית, ואבדן שליטה על הנעשה במשפחה.
העבודה (חקירה) של העובדים הסוציאליים אינה מתמקדת בסיוע סוציאלי למבקש העזרה, אלא באיסוף מידע נגדו. הפער הזה בין ציפיות הפונה, אזרח, לאופן טיפול של העובד הסוציאלי בלשכת הרווחה גורם לאזרחים להימנע מלפנות לשירותי הרווחה, על מנת להגן על המשפחה. התוצאה הנה שבמקום לפתור בעיות סוציאליות, שירותי הרווחה מחריפים אותן.
.

.
הנקודות העיקריות:
  • העובד הסוציאלי בלשכת הרווחה אוסף מידע מהפונה לקבלת סיוע, שישמש נגדו בעתיד.
  • העובד הסוציאלי אינו מידע את הפונה על מנת שישתף פעולה.
  • פער הציפיות בין האזרח הפונה לעובד הסוציאלי, מעורר חוסר אמון, גורם לאזרח להימנע מלפנות ללשכת הרווחה.
  • העובדים הסוציאליים בהתנהגותם מחריפים את הבעיות הסוציאליות בחברה.
קישורים:

2 תגובות:

  1. תלונות שווא כסתימת פיות לאנשים המבקשים צדק תלונות שאין להם מעט מן האמת התפוצצות סיפורנו מראה שנה לא הוגשה אשמה ועכשיו הפנתה לפרקליטות כדי להפחיד ולסתום פיות ,ושופטת נוער מסרבת לדיון ולתת את החומר ומאין נודע לשופטת אם לא עוקבת בדריכות באינטרנט ומקשיבה אך ורק לפקידות סעד ומנהל הפנימיה 5חודשים כנקמה על פירסום
    הסיפור בטלביזיה

    השבמחק
  2. תחושותיו הקשות של אדם שגדל בבדידות במוסדות שונים בארץ
    השחקן שלמה בר שביט בעיתון ידיעות אחרונות בגיל 4 בעקבות גירושי הוריו , הוא נטש ונאלץ להתגלגל בין 13 מוסדות בארץ חלקם בקיבוצים , נכתב באותו ראיון :אף פעם בחיי לא שאלתי את אבא ואמא למה הם התגרשו ,ולמה הם קיבלו החלטה שאני לא אגדל אצלה ולא אצלו , כי שום תשובה שהייתי מקבל לא היתה מספקת אותי .
    היום ,אם מישהו היה שולח את הנכדים שלי למוסד הייתי הורג אותו .
    אני הרי יודע מה קורה לילדים במוסדות
    כשהם שוכבים במיטה ובוכים לתוך הכר ,
    מיטלטלים במקומות זרים עם הגוף הקטן שלהם .

    רק אני יודע למה אני בוכה על הבמה .
    שיגידו לי רק איפה אני צריך לבכות .
    לי כבר יש מאיפה לקחת את הבכי הזה .
    יש אצלי בפנים המון פצעים רצינים שלא מגלידים .כלפי חוץ הכל נראה נפלא
    אבל בפנים זה ממשיך לטפטף ולחלחל.
    תמונת הילדות הראשונה שלי היא פצע .


    מן הסיפור ניתן להסיק כי נזקי הנטישה מלווים ילד לאורך חייו .
    ראוי לרשויות המדינה לעשות הכל ,

    כדי לסייע למשפחות בסיכון בקהילתן ולמנוע סבל אנושי כזה .

    השבמחק