יום שלישי, 30 בדצמבר 2008

אימוץ

אימוץ הוא קבלת ילד, למאמצים, והפיכתו באופן חוקי לחלק מהם. פקידי סעד לחוק האימוץ מועסקים ע"י השירות למען הילד המייצגת את המדינה בבקשה להכריז על ילד בר אימוץ.

אימוץ כרוך בדרך-כלל בביטול הזכויות והחובות החוקיות של משפחת הילד, והעברת חובות וזכויות אלה למאמצים. למרות העדר תהליך של הריון מצד בני הזוג המְאמְצים ביחס למאומץ - נהוג בעברית המודרנית (וכך ננהג גם כאן) לכנות את האדם המאמץ בשם "הורה" מאמץ, וזאת משום שבתום תהליך האימוץ - אין הבדל בין יחסו החוקי של ילד מאומץ כלפי האדם המאמץ אותו - לבין יחסו החוקי של ילד ביולוגי כלפי הורהו הביולוגי (אם לא ויתר על זכויותיו כלפי ילדו).

במדינות שונות חוקים שונים לאימוץ ולתהליכים שלאחר האימוץ. בחלק מהמדינות נהוג "אימוץ סגור", שבו נמנע כל מגע בין הילד המאומץ (שלעתים אף אינו יודע שהוא מאומץ) לבין הוריו הביולוגיים. במדינות אחרות יש דרגות שונות של "פתיחות", המאפשרת מידה מסוימת של קשר בין הילד לבין הוריו הביולוגיים.

במקרים מסוימים ילדים אומצו על ידי משפחות לאחר שהופקעו מרשות הוריהם הביולוגיים בשל יחס פטרוני של השלטון לתרבות ההורים. האבוריגינים באוסטרליה סבלו בעבר ממדיניות כזו, כמו גם האינדיאנים בארצות הברית ובקנדה. יש הטוענים שתופעה דומה התרחשה גם בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, כשילדי יהדות תימן בישראל נחטפו מהוריהם על ידי הרשויות ונמסרו לאימוץ (ראו פרשת ילדי תימן).

קישורים:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה