יום רביעי, 30 ביוני 2010

"שגר ושכח" - בית חולים פסיכיאטרי מזרע - אדם אושפז במשך 29 שנה בכפייה בניגוד לחוק

הכתבה חולה נפש שאושפז 29 שנה בכפייה ישוחרר , יונתן הללי , יוני 2010 , nrg

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע היום (ד') כי חולה נפש בן 52, שאושפז בכפייה במשך 29 שנים, ישוחרר מבית החולים הפסיכיאטרי בו שהה. האיש נשלח למסלול של אשפוז פלילי, לאחר שריצה שלוש שנות מאסר בעקבות הרשעתו באיומים על חיי אביו.

במהלך הדיון, מתח השופט שמואל ברלינר ביקורת על הוועדה הפסיכיאטרית שליד בית החולים לבריאות הנפש מזרע בצפון, שהמליצה להשאיר את האיש באשפוז כפוי. "הוצאת הצו אין פירושה שגר ושכח והנח לחולה להיות סגור, אי שם, נשכח מלב ומאדם", אמר ברלינר.

השופט ציין עוד כי אם החולה יזדקק בעתיד לאשפוז ישקול זאת פסיכיאטר במסגרת מסלול האשפוז האזרחי.

"אין זה משנה שהחולה מבקש להתאשפז"

הוריו של המאושפז ורופאיו תמכו בהמשך השהות שלו במוסד הפסיכיאטרי והיו מרוצים מהטיפול לו הוא זכה.

מי שערער על האשפוז היה דווקא היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין, שהטיל דופי בכך שהגבר שוהה זמן ממושך באשפוז בגין עבירה שהעונש עליה היה שלוש שנות מאסר. השופט ברלינר הבהיר כי "בחלוף 29 שנים, דינו של צו האשפוז לגבי האיש, שניתן בגין אישום בעבירה שדינה 3 שנות מאסר, להתבטל ועל האשפוז הפלילי להסתיים".

לדברי השופט, "אין זה משנה שהחולה מבקש להשאיר את המצב הנוכחי בעינו. אין זה משנה, אם טובת החולה דורשת, לדעת הרופאים, כי האשפוז הנוכחי יימשך. השמירה על זכויותיו הבסיסיות לחירות ולכבוד מחייבים את ביטול הצו ללא תנאי. אין צורך לשם כך להיזקק להערכתו של הפסיכיאטר המחוזי בדבר הפעולה הצפויה להיעשות על ידו, לאחר השחרור או לקראתו".

ברלינר קבע כי משך האשפוז לא יעלה, בשום מקרה, על תקופת המאסר המירבית הקבועה לעבירה שיוחסה לחולה בכתב האישום. תקופת האשפוז אף תהיה קצרה מכך, וראוי לה שלא תיארך יותר מתקופת המאסר המירבית שהייתה צפויה לחולה הזה לו היה מורשע במיוחס לו.

קישורים:

יום שני, 28 ביוני 2010

פשעי משרד הרווחה - הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מבתיהם

פקידת סעד בפעולה - אילוסטרציההמאמר הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מבתיהם , אילה שטגמן , 23.06.2010

יוני 2010 - הורים במצוקה כלכלית, מתפתים לפיתוי כספי ומקבלים עליהם את גזירת הוצאת ילדיהם מהבית לפנימייה התופעה הגורפת של הוצאת ילדים מבתיהם, בישראל, בשיאים שלא קיימים במדינות המערב, גורמת נזק בלתי-הפיך לילדים הנמצאים מאחורי סורג ובריח של המוסדות למיניהם נדרשת ועדת חקירה בנושא


ילדים עניים, ממשפחות מצוקה, נלקחים על-ידי רשויות הרווחה ונזרקים לפנימיות. ילד במצוקה כלכלית הוא באופן אוטומטי "ילד בסיכון", לפי הגדרת פקידי הסעד. אין למשרד הרווחה הגדרה ברורה, מהם "ילדים בסיכון". הגדרת הסיכון תלויה בנקודת המבט הסובייקטיבית של מקבלי ההחלטות בשטח.

על-פי הערכות, ישנם בארץ כ-300,000 ילדים בסיכון. על-פי השנתון הסטטיסטי של המועצה הלאומית לשלום הילד, מעריכים כי הבעיה המרכזית של שני שלישים מהילדים בסיכון, היא כלכלית. למעשה, מדובר בנתון חשוב ביותר מכיוון שאם נעביר חלק מהותי מתקציב ההשמה החוץ ביתית כולל זה שנמצא במשרד החינוך לקהילה נוכל להציל את רוב הילדים בסיכון בקהילה ובנוסף להחזיר עשרות אלפי ילדים בסיכון מהפנימיות למשפחותיהם. למרות זאת, בפועל יותר מ-80% מההשקעה הציבורית הכוללת בילדים בסיכון מוקצים לילדי הפנימיות.
.

.
העברת תקציב פשוטה תפתור בעיות למאות אלפי ילדים בסיכון

די בכך שיועברו 50% מתקציבי הפנימיות לשירותים קהילתיים, כדי לפתור את עיקרי הבעיות של מאות אלפי ילדים בסיכון בקהילה ובמקביל לאפשר לעשרות אלפי ילדי פנימיות לחיותי בקרב בני משפחותיהם.

לדוגמא: בעלי מקצוע מעריכים, כי צהרונים או "בתים חמים" (מועדונים שילדים שוהים עד שעות אחר-הצהריים המאוחרות, שם הם זוכים לטיפול צמוד, לארוחות, לסיוע בלימודים ולחוגים ובערב חוזרים אל בית הוריהם ללינה) כפתרון של השמה בקהילה במקום העברה לפנימייה, מאד הצליחו, אך לא קיבלו מספיק תקציבים.

במדינה מתוקנת סוגרים פנימיות. לא כך הדבר במדינת ישראל. כאן יש אינטרסים כלכליים וה"פטנט" הפשוט ביותר הוא לקחת ילדי מצוקה כלכלית, ילדים עניים ולזרוק אותם לפנימיות. האם ילד עני הוא "ילד בסיכון"?

מסך עבה של חשאיות בנושא השמת חוץ ביתית

הנושא של השמה חוץ ביתית של ילדים עוטה חוסר שקיפות, כל ניסיון למצוא מידע בנושא השמת ילדים במוסדות נתקל במסך עבה של חשאיות. האיפול מתרחש בכל המישורים. לא ניתן אפילו לקבל נתונים מלאים לגבי מספר הילדים המורחקים בכל שנה בצווי בית המשפט. בנוסף, מסיבות בלתי-מובנות לחלוטין, פסקי הדין של בתי המשפט לנוער, אינם מפורסמים, גם ללא פרטים מזוהים. לא נראה שניתן לאתר מומחה משפטי רציני אחד, שימצא לכך הצדקה.

בתשאול שנערך למספר רב של עובדים סוציאליים ופקידי הסעד, כולל מי שעשו עבודות דוקטורט בנושא, לא הצליחו הנשאלים להגיע להגדרה ברורה של "ילדים בסיכון". מצב פרוץ זה מביא להוצאת ילדים מהבית, עקב היותם "בסיכון", שעה שברוב המקרים, מדובר בילדים בני שיקום וטיפול במסגרת הקהילה. הליך זה מנוגד לאינטרס הציבורי ומנוגד בראש וראשונה לאמירה שנוקטים פקידי הסעד לטובת הילד, כביכול.

מילכוד שהפך לאינטרס כלכלי

יוצא איפה, שרשויות הרווחה הולידו מילכוד שהפך לאינטרס כלכלי. שהוא בעצם שוחד לכל דבר. משחדים הורים, להוציא ילדים לפנימיות באמצעות שלושה אלמנטים: א. היעדר שירותים קהילתיים; ב. מימון כל עלויות הילד בפנימייה; ג. ההורים מקבלים בנוסף קצבאות ילדים.

ההורה, המצוי במצוקה כלכלית, מתפתה לפיתוי כספי זה ומקבל עליו את הגזרה של הוצאת ילדיו מהבית לפנימייה. התופעה הגורפת של הוצאת ילדים מבתיהם במדינת ישראל - בשיאים שלא קיימים במדינות המערב - גורמת נזק בלתי-הפיך לילדים, הנמצאים מאחורי סורג ובריח של המוסדות למיניהם. תופעה פסולה זו חייבת להיפסק ועל כן אני סבורה כי יש להקים לאלתר ועדת חקירה בנושא של הוצאת ילדים מהבית והשמתם במוסדות סגורים למיניהם ויפה שעה אחת קודם.

הכותבת היא דוברת השדולה בכנסת למען זכויות הילדים, הקוראת להקמתה המיידית של ועדת חקירה בנושא וחברה בעמותת עליה, עמותה לזכויות ילדים והוריהם.

קישורים:

יום ראשון, 27 ביוני 2010

אשדוד - עיר מוכת ילדים בסיכון - ביקור הוועדה לזכויות הילד

יוני 2010 - פקידת הסעד רונית צור - מנהלת לשכת הרווחה אשדודכ- 15% מכלל ילדי העיר אשדוד מוגדרים ילדים בסיכון (סה”כ 10,386 ילדים). זהו הנתון שקיבלו חברי הועדה לזכויות הילד בביקור בעיר אשדוד.

ראש עיריית אשדוד ד”ר יחיאל לסרי סיפר על התכניות המגוונות שעיריית אשדוד מפעילה ומסבסדת עבור הילדים בסיכון בכלל והילדים המעורבים בפלילים בפרט. עיריית אשדוד משתתפת בסה”כ 70,000 ש”ח במימון חוגים לילדים ולמשפחות נזקקות.
העירייה כמקובל הציגה צרור של פרויקטים לנוער בסיכון: "גלשן" , "בית רשת" , "בית חם" , "נוער חרדי". אך בשורה התחתונה העיר מוכת ילדים בסיכון ומידי פעם עולה פרשה קשה על מחדלי העירייה בטיפול בילדים בסיכון.

נתון חשוב אשר לא הוצג בביקור הוא כמה ילדים מוציאה לשכת הרווחה באשדוד (בראשות רונית צור) מבתיהם עקב מחדלי העירייה בשיקום המשפחות, ומה עולה בגורל הילדים והמשפחות.

להלן הודעה לתקשורת של הוועדה לזכויות הילד אודות הביקור באשדוד:

סיכום סיור הוועדה לזכויות הילד באשדוד

התפרסמה בתאריך: 03/06/2010

הוועדה לזכויות הילד בראשותו של חה”כ דני דנון סיירה בשירותים לילדים בסיכון באשדוד,
ביום חמישי, כ”א בסיוון התש”ע, (3.6.2010).
בסיור השתתפו חה”כ דני דנון, ראשי אגפים בעיריית אשדוד ואנשי מקצוע. הסיור נערך בשיתוף עם הוועדה לקידום מעמד הילד בעיריית אשדוד.

הוועדה נפגשה עם ד”ר יחיאל לסרי, ראש עיריית אשדוד, שסקר את מדיניות העירייה בטיפול בילדי אשדוד בכלל ובילדים בסיכון בפרט. מסקירתו עלו הנתונים שלהלן:
1. אוכלוסיית העיר אשדוד מונה 227,000 תושבים.
2. 31% מכלל תושבי העיר הם ילדים – סה”כ 69,173 ילדים.
3. 38,000 איש מטופלים בשירותי הרווחה, ומהם 12,300 ילדים.
- העיר מדורגת באשכול סוציו-אקונומי מס` 5 מתוך 9 אשכולות הלמ”ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).
- 32.6% מכלל תושבי העיר הם עולים (76,000 איש), ומהם 17.6% מטופלים על-ידי שירותי הרווחה.
- כ- 15% מכלל ילדי העיר מוגדרים ילדים בסיכון (סה”כ 10,386 ילדים),ובהם 2,284 ילדי עולים ו-2,181 ילדים מהמגזר החרדי.
תחומי הסיכון העיקריים הם בעיות בהורות ובטיפול בילד, בעיות בתפקוד הרגשי/ חברתי או ההתפתחותי/ לימודי.
- עיריית אשדוד מקנה שירות דנטאלי ל-38,000 אלף ילדי העיר, ממסגרת טרום-חובה ועד כיתה ט` בעלות סימלית של 30 ש”ח לשנה.

ד”ר יחיאל לסרי סיפר על התוכניות המגוונות שעיריית אשדוד מפעילה ומסבסדת עבור הילדים בסיכון בכלל והילדים המעורבים בפלילים בפרט. עיריית אשדוד משתתפת בסה”כ 70,000 ש”ח במימון חוגים לילדים ולמשפחות נזקקות. בזכות מעורבות זו 75% מכלל ילדי אשדוד משתתפים בחוג אחד לפחות.

עיריית אשדוד מפעילה ”מרכז להורות משמעותית”, שמטרתו לחזק הורים בתפקידם ולטפח את ערכי המשפחה. המרכז מארגן סדנאות לקבוצות הורים, מפגשי הדרכה אישיים בבית, הרצאות ועוד.

חה”כ דני דנון, יושב-ראש הוועדה, בירך על העשייה העניפה של עיריית אשדוד למען ילדיה ואמר כי עשייה זו מונעת הידרדרות של הנוער לפשיעה ומחזקת את העיר כולה. ”החוזק של חברה הוא ביחס לחלש”, אמר.

1. סיור בפרויקט ”גלשן” לטיפול בנוער נושר

הוועדה נפגשה עם אנשי המקצוע המפעילים את פרויקט ”גלשן” לטיפול בנוער הנושר ממערכת החינוך. הפרויקט הוא חלק מהמחלקה לקידום נוער בעירייה.

גב` רימה גלקין, מנהלת המחלקה למניעת נשירה וקידום נוער הציגה את חזונה להתמודדות עם נשירת בני-נוער. ואמרה כי הטיפול בנוער נושר נעשה על-ידי צוות מקצועי בשיתוף עם המשפחה ומתוך אמונה כי הנער או הנערה יכולים לחזור לספסל הלימודים אם רק יינתנו להם הכלים והתמיכה הרגשית שהם זקוקים להם.

הוועדה נפגשה עם נער שנשר ממערכת החינוך וחזר לספסל הלימודים ואף ניגש לבחינות הבגרות. הנער סיפר על הטיפול האישי שקיבל הן בתחום הלימודי והן בתחום האישי והמשפחתי.

2. סיור ב”בבית רשת” והצגת פרויקטים נוספים

א. ”בית רשת”:
בהמשך הסיור הגיעה הוועדה הגיעה ל”בית רשת” מרכז יום לנוער בסיכון השוכן ברובע ו` בעיר. הוועדה נפגשה עם צוות הבית ועם מנהליו מטעם העירייה. הבית קולט בני-נוער שנשרו ממערכת החינוך ולעיתים משוטטים ברחובות העיר ומידרדרים לפשיעה. הצוות קולט אותם גם בשעות הלילה (מקלט חירום זמני לבני-נוער שנמצאים ללא קורת גג) ומתחיל בתהליך שיקומי וטיפולי כדי להחזירם לספסל הלימודים, ולכוון אותם להתנהגות חיובית ולעצמאות.
צוות הבית ערוך –גם בלילה- לקליטת צעירים במצבים קשים מאוד, למשל ילדים שהותקפו מינית, לעיתים בתוך המשפחה, ונערות שהידרדרו לזנות.
הוועדה התרשמה מאוד מהמקצועיות של אנשי הצוות במקום.

ב. בית חם לנערות בסיכון:

לוועדה הוצג פרויקט בית חם לנערות בסיכון.בית זה נותן מענה טיפולי לנערות בסיכון ובו הן מקבלות ארוחה חמה, טיפול אישי והעשרה חברתית. המטרה העיקרית היא להעניק לנערה תחושה של ביטחון בסיסי, תקווה ואוטונומיה. תוך מתן אפשרות ליצירת קשר בטוח ועקבי עם דמויות מיטיבות, שיהיו מודל חיובי בחיי הנערה ויביאו לחיזוק תחושות התקווה והביטחון בקרבה.
במסגרת הפרויקט מופעלת תוכנית תה”ל – להכשרת הצעירים לתעסוקה, למשל: מזכירות רפואית, עבודה בבנקים ועוד.

ג. פרויקט נוח”ם לנוער חרידי

לוועדה הוצג פרוייקט ייחודי לנוער חרידי (שליש מאוכלוסיית העיר אשדוד חרדית).
הפרויקט מיועד לנערים בני 12- 16 שאינם משולבים במסגרת חינוכית והידרדרו לאלימות קשה. קרוב ל-50 בני נוער משולבים בפרויקט, ולזכותו רשומות הצלחות רבות.

קישורים:

יום שבת, 26 ביוני 2010

כמעט מלאכים - תסקיר על אנשים עם מוגבלויות - המוגבלים שכלית הם בדיוק כמו כל אחד

תסקירי הסעד של רשויות הרווחה כוללים אבחונים פסיכיאטריים, פסיכולוגיים, תיוגים, שמובילים לטיפולים שלרוב לא רק שאינם מועילים אלא גורמים לנזקים קשים בזבוז זמן וכסף.
משרד הרווחה שלח ילדים נורמליים למעון מקי"מ למפגרים שם עברו אונס השפלות ואלימות. כשנשאל פקיד הרווחה נחום עידו מדוע נשלחו ילדים נורמליים למעון למפגרים, ענה הפקיד כי אלה היו הקריטריונים באותה תקופה. מדובר אפוא בכשל משולש של רשויות הרווחה: מערכת רווחה אלימה ומופקרת, מתייחסת אל אנשים עם מוגבלויות יותר גרוע מאשר לבעלי חיים, ופועלת ל"עזור" ע"פ אבחונים מטופשים.
מאז ועד היום לא נשתנה מאומה. לשכת הרווחה בבת ים שלחה אישה מאובחנת בדמנטיה לאבחון אצל פסיכיאטר איתן חבר. הפסיכיאטר רשם תעודת רופא מבלי שבדק אותה ובין ההבלים ודברי הבלע בתעודת הרופא שלו כתב הפסיכיאטר כי האישה 'חסרת תובנה', ביטוי מטופש ניתן לפרשנויות אשר רק מזיקות למטופל. מדובר באישה טובה ואהובה, מעולם לא פגעה באיש ובעלת הבנה רבה מאוד. הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר רשם לאישה סם פסיכיאטרי מסוג ריספרדל שאינו מותר לחולי דמנטיה ע"פ ה- FDA. הטיפול המופקר של העו"סיות בצוות קשישים בראשותה של עופרה מנדלקורן לא הניב לאישה שום תוצאה מבורכת להפך רק צרות ארורות.

מצורפת הכתבה כמעט מלאכים של ליאת שלזינגר המעידה כי אפשר גם אחרת.

הכתבה כמעט מלאכים - המוגבלים שכלית הם בדיוק כמו כל אחד , ליאת שלזינגר , מעריב סופשבוע , 25.06.2010

הם רוצים זוגיות, מתעניינים בסקס, וחשוב להם להתפרנס בכבוד. במחקר מדעי ראשון מסוגו שנערך בקרב דיירי קהילה מוגנת בבאר שבע השתתפו הנחקרים - כולם סובלים מפיגור שכלי - בניסוח השאלות ובניתוח הממצאים. מתברר שרבים מהם עוקבים אחרי המונדיאל ומחזיקים אצבעות שגלעד שליט יחזור הביתה. וכן, הם בהחלט נעלבים כשאנחנו מצביעים עליהם או מלגלגים מאחורי הגב.

כפיר שוהם הוא הבחור היחיד במרכז כהן שיש לו מנוי לעיתון יומי. את מדור הספורט הוא בולע בשקיקה עוד לפני שהשמש זורחת, מכיר כל שחקן, כל קבוצה וכל ענף ספורט, אפילו הנידח ביותר. עונת המונדיאל בעיצומה, וכפיר לא מחמיץ אף משחק. בינו לבין עצמו הוא משקלל את התוצאות, הפציעות והסיכויים של כל נבחרת.


נתי זזון צילום: יהודה בן יתח

בשבוע שעבר, כמה דקות לפני שהנבחרת האהובה עליו, ברזיל, עמדה לעלות לכר הדשא, הוא היה נסער במיוחד - התהלך קדימה ואחורה, חסר סבלנות, נרגש. היום הוא מרוצה במיוחד. עוד מעט ייצא לקניון, כדי לרכוש נעלי פקקים מיוחדות שאותן ינעל בשעת שידור המשחקים. "אני אהיה בדיוק כמו השחקנים", הוא מצהיר בלהט.

שוהם (33) הוא לא התושב היחיד במרכז כהן בבאר שבע, מערך דיור לאנשים עם פיגור שכלי שמפעילה אגודת עמי, שמגלה עניין באירוע ההיסטורי שמתרחש עכשיו בדרום אפריקה. גם נתי זזון (29) מקפיד לראות את המשחקים. "אני אוהב את כל הצבעים", הוא אומר בתשובה לשאלה אילו נבחרות הוא אוהד ומיד מוסיף: "אבל אני הכי מקווה שהפועל באר שבע תזכה במונדיאל".

לוקאל פטריוט עד הסוף. תחומי העניין שלו ושל שוהם לא מוגבלים רק לכדורגל. לשניהם דעות מוצקות בכל נושא: פוליטיקה, טלוויזיה, אפילו יחסים בינלאומיים. שוהם, שעסוק עכשיו בהתקוטטות עם חתלתול בגינה, משגר מבט תוכחה נוקב כשהוא נדרש להתייחס לנושא אקטואלי חם.
מה אתה רוצה להגיד לאנשים שיקראו את הכתבה הזאת?"אני? אתם אל תדברו איתי בכלל עד שאתם לא מחזירים את גלעד שליט".
זה חשוב לך?"החמאס לקח אותו אבל למה לא מחזירים? ומה עם טלי עטר (תושבת אשדוד שנרצחה בחודש השמיני להריונה על ידי שכנתה)? למה רצחו אותה סתם? היא הייתה בהריון. אני קורא עיתונים וזה אוי ואבוי מה שקורה שם בחוץ. אנחנו רוצים שלום ולא בלגנים".

זזון, שוהם ודיירים נוספים בבית כהן השתתפו בחודשים האחרונים במחקר ייחודי וראשון מסוגו בישראל, שערכו ד"ר בנימין הוזמי וד"ר דנה רוט מבית איזי שפירא, מרכז הפועל למען אנשים עם מוגבלויות.

המחקר ביקש לבדוק את איכות החיים של אנשים הסובלים מפיגור שכלי, רק שהפעם, ולראשונה בחייהם, הם לא היו רק הנחקרים - הם נמנו גם על צוות החוקרים, וזאת במטרה לוודא שהמחקר משקף גם את תפיסתם של הדיירים הסובלים מפיגור לגבי חייהם ולא רק את זו של אנשי המקצוע. הדיירים לקחו חלק בניסוח השאלונים ובעיבוד הממצאים, ואף הציגו אותם בפני בכירי משרד הרווחה.

מעבר למטרה האקדמית יש כאן אמירה שנוגעת לשאלות אתיות בסיסיות בעיסוק המדעי. החוקרים מאפשרים למושאי המחקר להגיד לעולם בפעם הראשונה: אנחנו לא סתם חיות מעבדה. יש לנו מה להגיד ואנחנו מבקשים להיות שותפים מלאים לאופן שבו אתם החוקרים מגיעים למסקנות לגבינו.

כצפוי, המחקר סיפק צוהר נדיר שדרכו ניתן להציץ אל עולמם של אנשים שמוגדרים כסובלים מפיגור שכלי. מתברר שהם רוצים עצמאות, מבקשים לקיים זוגיות, מתעניינים בסקס ורוצים להיות חלק מהחברה שלנו. יש להם בהחלט מה להגיד בנושאים שונים - ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו מוכנים להקשיב.


כמו כולם אבל אחרת
נתי זזון ויפה בן-שושן (47) יושבים דרוכים ליד השולחן בחדר המשחקייה רחב הידיים. בן-שושן מביטה אל הקיר בביישנות, זזון מתקין את משקפיו על אפו, מחייך חיוך רחב וכובש. הוא מפלרטט (בכישרון רב) עם הנשים הצעירות העובדות במקום, שמצדן שמחות לכרכר סביבו. בסמוך מתאמנת המקהלה בשיר חדש. בחוץ, על הדשא, מחליפים הדיירים חוויות מההופעה של כוכבי הסדרה כמעט מלאכים שביקרו בארץ.

מרכז כהן בנוי כמו שכונה קטנה עם בתים גדולים המקיפים גינה ירוקה, שעליה מוצבים מתקני שעשועים. בכל בית מתגוררים כ-11 דיירים שחולקים את החדרים או את הסוויטה בעליית הגג. חלק מהבתים מיועדים לזוגות ובאחרים יש הפרדה בין גברים ונשים. כל הדיירים כאן סובלים מפיגור נפשי קל עד בינוני והמדריכים במקום מלמדים אותם מיומנויות שונות: החל מקשירת השרוכים בנעליים ועד גלישה באינטרנט.
על פי ההגדרה הפורמלית, אדם מוכר כסובל מפיגור או נחשב לבעל צרכים מיוחדים כאשר רמת המשכל שלו נמוכה מ-70. מדובר בנכות התפתחותית המתבטאת כבר בילדות ברכישת מיומנויות תקשורת ובתפקוד. בציבור האדם המפגר נתפס כמעין ילד נצחי, לא תמיד בצדק.

"הם לא ילדים, אבל החשיבה שלהם היא ילדותית", מסביר מוריס כלפון, יו"ר אגודת עמי הפועלת באזור הדרום ודואגת לדיור ולפעילויות עבור אנשים הסובלים מפיגור. "הם בדיוק כמו כולם, רק שהם התפתחו בקצב שונה. מגיעות להם כל הזכויות כמו לאדם רגיל. הרי גם אני, ביחס לאיינשטיין, נחשב מפגר. אם כל העולם היה מורכב מגאונים אז גם אותי היו שמים במוסד".

זזון רוצה לדעת מתי מתחילים בראיון. "אני מוכן", הוא מודיע בחיוך ומשלב ידיים.

אתה רוצה להציג את עצמך?
"קודם כל, לי קוראים נתי. נתי זזון".

מה חשוב לך בחיים?
"חשוב לי בחיים שלי שאצלי הכל בסדר. אני אוהב את עצמי, ואני חתיך. חשוב לי שאני מתנהג יפה. אני מבסוט ואני שמח. אני גם אוהב לצחוק והכל בסדר איתי. יש לי הורים שלי שהם אוהבים אותי הכי הרבה. אבא שלי עובד במשטרה ואמא שלי אחות בבית החולים הפסיכיאטרי. את יודעת, אני האח הגדול. יש לי אח ואחות ועוד אח קטן שובב. אני מסתדר איתם יפה מאוד. אבל אני שונה מהם".

איך אתה שונה מהם?"לי יש את העיניים הכי יפות. ואני מותק. לפעמים אני גם שובב. כן. זה בגלל שאני שמח".

מהמחקר של הוזמי ורוט עולה כי אנשים בעלי פיגור קל רוצים להתערות בקהילה, מחפשים קשרים וחברויות בקרב אנשים בריאים ורוצים שיתייחסו אליהם בכבוד.

המציאות, לעומת זאת, מגלה תמונה עגומה למדי: מסקר שנערך על ידי משרד הרווחה עולה כי 50% מהאזרחים בישראל לא רוצים לגור ליד שכן מפגר, 50% אינם מעוניינים שיהיה קשר בין אנשים עם פיגור שכלי לילדיהם בגן או בבית הספר, ושליש מהציבור סבור שאין להציל ילדים עם פגיעה מוחית. עשרה אחוזים מהציבור עדיין רואים במפגרים אנשים מסוכנים.


אוהב את עצמי
גם זזון ובן-שושן חוו על בשרם עלבון ואפליה. בריכה עירונית ביטלה את ההזמנה של הקבוצה שלהם, לאחר שנודע כי מדובר באוכלוסייה של אנשים בעלי פיגור שכלי. בפעם אחרת, דרשו אורחים במלון שבו שהו לעבור קומה כאשר ראו מי השכנים שלהם.

המפגש של אנשים בעלי פיגור שכלי עם אנשים בריאים מחדד עבור שני הצדדים את הזהות העצמית שלהם אבל גם מדגיש את ההבדל. בעוד אנשים רגילים מתקבלים על ידי המפגרים בתמימות, אהבה ללא תנאי וברצון חם למגע פיזי, הסובלים מפיגור נאלצים להתמודד עם עלבונות, בורות, אפליה וחברה שבאופן כללי משדרת את המסר: אתם לא רצויים.

נתי, מה אנשים אומרים לך ברחוב?"הם שואלים אותי כל הזמן שאלות. הם אומרים לי כל מיני דברים. הם שואלים אותי על המשקפיים שלי. אני אומר להם שאני אוהב את עצמי. ושאני נחמד. ושאני מותק. וגם שאני חתיך".
אומרים לך דברים לא יפים? צוחקים עליך?"אומרים שאני גבוה. ושאני נמוך. ויש לי בטן שאני שמן".
איך זה גורם לך להרגיש?"הרגשה לא טובה. זה מעליב".
אז איך אתה מגיב?"אני מתנהג הכי יפה. אני עונה להם אבל לפעמים לא עונה".
אתה חושב שיש סטיגמה?"מה זה סטיגמה?".
זה כשאני חושבת עליך משהו בלי להכיר אותך באמת."אבל אני רוצה שיכירו אותי. כשאני מסתובב לפעמים ברחוב אני מדבר איתם. אני אומר 'שלום, מה העניינים, מה שלומכם? איך קוראים לכם?' והם גם עונים לי".
מה היית רוצה להגיד לאנשים שלא מכירים אותך?"שהם צריכים לשמוח מפני שאני נחמד. שידברו איתי על המצב שלי, שהם יכירו אותי. שלא יגידו דברים לא יפים. אני מתעלם אבל אני שומע כל מיני שאלות. כאילו לא מדברים עליי אבל אני שומע אותם. מדברים מאחורי הגב שלי וזה מעליב אותי מאוד. אומרים דברים לא טובים".

רבים מאלה שסובלים מפיגור מודעים, לפחות חלקית, לכך שהם שונים משאר האנשים, שיש הגדרה פורמלית למצבם. התגובות לכך שונות מאחד לשני. "אני חושב על זה כל מיני דברים. את ההגדרה אני אוהב. זה לא מפריע לי שאומרים שיש פיגור. הם חושבים שאני גם נחמד", אומר זזון. אבל בן-שושן נוקטת גישה שונה.
יפה, מה את חושבת על ההגדרה "פיגור שכלי"?"אבל אין לי".
למה באת לגור כאן?"באתי לגור כאן כי הייתה לי סיבה. אני לא רוצה להגיד, יש סיבה ואני לא רוצה להגיד. אני מעדיפה להתעלם מהדברים האלה שאומרים עליי אנשים. הם יכולים לדבר אבל אני שמה אותם בסוגריים ומתנהגת כאילו אני לא מבינה. אני דווקא כן מבינה אבל אני פשוט עושה את עצמי לא מבינה".
איך מתייחסים אלייך אנשים ברחוב?"אני אומרת שלום למי שאומר לי שלום וזהו. אין שום דבר שונה בינינו. אולי הם חושבים לעצמם שאולי אני עם פיגור שכלי אז לא כדאי לדבר אליי ולא להגיב אליי אז אני מסתירה את זה. לא מכניסה לראש שלי שכאילו יש לי את זה או אין לי את זה. ממשיכה ללכת הלאה. אני אגיד להם שאין לי כלום. אני גרה בדיור מוגן וזהו. אני לא רוצה שייכנסו כאילו יותר מדי עמוק למה שיש לי בפרטיות שלי. זה חשוב לי מאוד".
היית רוצה להיות חברה שלהם?"תלוי עם מי. יש ויש. אם זה בן אדם טוב שאני מכירה אני יכולה לשבת איתו שעות ולצחוק. אבל לא כולם כאלה".

לכתבה הקלק על התמונות
כמעט מלאכים - ליאת שלזינגרכמעט מלאכים - ליאת שלזינגרקישורים:

הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...

לשכת הרווחה בת ים - דיווחי השקר של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי - דע, כי כל הדיווחים וההערכות של פקידות הסעד והעובדות הסוציאליות מלשכת הרווחה, הבלים ודברי בלע הם ברוב המוחלט של המקרים, ויש לבדוק אותם ע"פ העובדות, ראיות, והיגיון, ומי שמקבל את מוצא פיהן כסוף פסוק הריהו פתי, ואם הוא שופט הריהו פועל ברשעות. .... בעוד האישה בסכנת חיים בירידה במשקל של 10 ק"ג בחודש, העובדות הסוציאליות מלשכת הרווחה בבת ים כותבות באופן מרושע, דברי בלע, כאילו היא מחויכת ומצבה טוב.

פקידת הסעד שירה שביט אורגד מלשכת הרווחה בת ים: "אני בכלל לא בעסק" - דברי בלע והבלים מפיהן של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ונעמי הלימי הדנות בענייני נפשות ... כאשר מתגלה מחדל מסכן ביותר בהליך מינוי האפוטרופוס לאישה, ממהרת פקידת הסעד שירה שביט אורגד לומר "אני בכלל לא בעסק", כדי להגן על עצמה מהאשמה על מחדל חמור שבוצע.

פקידת הסעד שירה שביט אורגד מלשכת הרווחה בת ים: מספר רישיון? תברר בירושלים - פגישה בלשכת הרווחה בבת ים בענייני נפשות. פקידת סעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי, מלשכת הרווחה בת ים זימנו לחקירה בן של אשה המאובחנת בדמנטיה, לצורך הכנת תסקיר לבית משפט לענייני משפחה למינוי אפוטרופוס....

יום חמישי, 24 ביוני 2010

השדולה של מרינה סולודקין נגד פשעי הרווחה - עבודה חקיקתית; פניות לערכאות הגבוהות ביותר, כגון מבקר המדינה, נשיאת בית המשפט העליון ויועץ משפטי לממשלה

ב-15 ליוני 2010 התקיימה בכנסת הישיבה הרביעית של הלובי הפרלמנטרי "המאבק כנגד הוצאת ילדים ממשפחות ומהורים נורמטיביים". הועלו שאלות קשות באשר למדיניות הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה בצווי בית משפט לנוער, וצווי חירום של פקידי סעד.
נציג משרד הרווחה מוטי וינטר לא ענה לשאלות לגופן וטען כי "כל המקרים אנחנו לא מכירים אותם, לא מכירים את הנתונים...".
.

.
הישיבה הרביעית של הלובי הפרלמנטרי: "המאבק כנגד הוצאת ילדים ממשפחות ומהורים נורמטיביים על ידי שירותי הרווחה" , 21.06.2010

[ח"כ מרינה סולודקין]
הישיבה הרביעית של הלובי הפרלמנטרי: "המאבק כנגד הוצאת ילדים ממשפחות ומהורים נורמטיביים על ידי שירותי הרווחה" (יו"ר ח"כ ד"ר מרינה סולודקין)

ב-15 ליוני 2010 התקיימה בכנסת הישיבה הרביעית של הלובי הפרלמנטרי "המאבק כנגד הוצאת ילדים ממשפחות ומהורים נורמטיביים" שבראשו עומדת ח"כ ד"ר מרינה סולודקין. בין יוזמי הלובי: פרופסור אסתר הרצוג, מרצה ממכללת "בית ברל" ופעילת "ליכוד" גב' איילה שטגמן.
בישיבה השתתפו: ח"כ יריב לוין (ליכוד) – יו"ר וועדת הכנסת; הורים שילדיהם הוצאו מהבית על ידי שירותי הרווחה באופן לא מוצדק; נציגים של ארגונים חברתיים; פעילים ממפלגות "ליכוד" ו"קדימה". סך הכול השתתפו בישיבה כ-70 איש.

ח"כ סולודקין הציגה תשובתו של שר הרווחה ושירותים חברתיים יצחק הרצוג לשאילתה שלה בנושא: "תגמולים לעובדי הרווחה על גיוס משפחות אומנה". היא גם הודיעה שב-9 ליוני 2010 מליאת הכנסת דחתה בהצבעה בקריאה טרומית את הצעת החוק שלה – הצעת חוק שירותי סעד (תיקון – שינוי הרכב וועדת ערר), התשס"ט - 2009. מטרת הצעת החוק: לשנות את הרכב וועדת הערר שליד שירותי הרווחה כך שבראש הוועדה יעמוד משפטן הכשיר להתמנות לשופט בבית משפט השלום וחבריה יהיו נציג ציבור ומי שעבד כעובד סוציאלי בשירותי המדינה או ברשות המקומית או מי שהיה פקיד סעד, ובלבד שהוא אינו ממלא עוד תפקיד כאמור.

פרופסור אסתר הרצוג וגב' איילה שטייגמן הודיעו שלשר הרווחה יש אחריות מקצועית על ההפרות המתמשכות של הזכויות החוקיות של ההורים והילדים על ידי שירותי הרווחה. לפני משתתפי הישיבה העידו נציגים של 3 משפחות שמהן שירותי הרווחה הוציאו או ניסו להוציא ילדים: משפחה אחת הצליחה להחזיר את ילדיה הביתה בעזרתה של ח"כ סולודקין, שתי אחרות ממשיכות במאבקן להחזרת הילדים. מתחילת עבודתו של הלובי העידו 12 משפחות. עו"ד טלי תמרין הציגה למשתתפי הישיבה ניתוח מסכם של כלל העדויות.

ראש ישיבת "דבר ירושלים" הרב יואל שוורץ טען שפעילות העובדים הסוציאליים במתכונתם הנוכחית מנוגדת לרוח המסורת היהודית; חייבים להסביר לעובדים הסוציאליים שהם צריכים לקחת בחשבון לא רק הצדדים הטכניים, אלא גם את הצד המוסרי של עבודתם.

ח"כ יריב לוין הכריז שפעילי ליכוד מוכנים לקחת חלק פעיל באיתור הפתרונות לבעיות שהועלו במהלך הישיבה.

הישיבה הייתה סוערת מאוד, כיוון שנציגי משרד הרווחה שנוכחו בה לא רצו לתת תשובות אמתיות הן למקרים הקונקרטיים של הוצאת ילדים מהבית והן לביקורת הנוקבת של פעילות שירותי הרווחה ודרישות לערוך רפורמה מקיפה בעבודתם.

בסוף הישיבה החליטו המשתתפים לעבור ממתכונת של עדויות המשפחות למתכונת של קבוצות עבודה בהשתתפות חברי הכנסת, משפטנים ונציגי השלטון המקומי. בעתיד תתרכז הפעילות בשתי כיוונים עיקריים:
1) עבודה חקיקתית.
2) פניות לערכאות הגבוהות ביותר, כגון מבקר המדינה, נשיאת בית המשפט העליון ויועץ משפטי לממשלה. במקביל מתוכננת שורת הפגנות מחאה ליד משרד הרווחה והשירותים החברתיים וליד שירותי הרווחה בערים השונות.

לפרטים: ד"ר רעיסה חיריק – ע"פ של ח"כ ד"ר מרינה סולודקין

קישורים:

יום רביעי, 23 ביוני 2010

הונאות וסכנות בתי משפט לענייני משפחה ונוער - ואיגרת הרמב"ם לחכמי קהל עיר מארשילייא על ענייני אצטגנינות ומזל

דברים שיש להאמין בהם ע"פ שיטת הרמב"ם (רבי משה בן מימון)

במאה ה-12 לספירה כתב הרמב"ם גדול הפוסקים וחכמי ישראל עליו נאמר ממשה (רבנו) עד משה (הרמב"ם) לא קם כמשה, איגרת לחכמי קהל עיר מארשילייא על ענייני אצטגנינות (עבודת כוכבים - עכו"ם) ומזל .

בפתח דבריו כותב הרמב"ם בבהירות על דברים שראוי להאמין בהם:

"דעו רבותי, שאין ראוי לו לאדם להאמין אלא באחד משלשה דברים:

הראשון דבר שתהיה עליו ראיה ברורה מדעתו של אדם כגון חכמת החשבון, וגימטריאות, ותקופות. (היגיון, הסקת מסקנות).

והשני דבר שישיגנו האדם באחד מהחמש הרגשות, כגון שידע ויראה שזה שחור וזה אדום וכיוצא בזה בראית עינו. או שיטעום שזה מר וזה מתוק. או שימשש שזה חם וזה קר. או שישמע שזה קול צלול וזה קול הברה. או שיריח שזה ריח באוש וזה ריח ערב וכיוצא באלו.
(ראיות, עובדות מוצקות)

והשלישי דבר שיקבל אותו האדם מן הנביאים ע"ה ומן הצדיקים.
(נביאים וצדיקים גמורים, אינם מאז חורבן בית המקדש)

וצריך האדם, שהוא בעל דעה, לחלק בדעתו גם במחשבתו כל הדברים שהוא מאמין בהם, ויאמר:
שזה האמנתי בו מפני הקבלה,
וזה האמנתי בו מפני ההרגשה,

וזה האמנתי בו מפני הדעה.


אבל מי שיאמין בדבר אחד שאינו משלושת המינים האלה, עליו נאמר "פתי יאמין לכל דבר" [משלי יד,טו]
".
(סוף ציטוט)


בתי משפט לענייני משפחה ונוער מקבלים וגומעים הבלי פיהם של פקידי סעד ועובדים סוציאליים מהרווחה ביודעם כי אלו דברים לא בדוקים ולא אמינים

מאז עברו כ- 800 שנה, ומתברר שרבים מנכבדי מדינת היהודים, שופטי בתי משפט לענייני משפחה ונוער מקבלים מוצא פיהם של פקידי סעד ועובדים סוציאליים מרשויות הרווחה כסוף פסוק, וחורצים גורלות של אזרחים.

בדו"ח ועדת סלונים נבו על עבודתם של פקידי סעד לסדרי דין נכתב כי בתי המשפט מקבלים מוצא פיהם של פקידי הסעד כ'תורה מסיני': "כיום מהווה התסקיר "סוף פסוק" ולא ניתן לערער או להשיג עליו. במצב דברים זה ההזדמנות הראשונה שיש לבני המשפחה להעלות טענות לגבי התסקיר היא בפני בית המשפט, אלא שכאמור לעיל, בתי המשפט נוטים במרבית המקרים לאמץ את המלצות התסקירים במלואן. הכוח הרב שמרוכז בידי פקידות הסעד, וההשלכות הרות הגורל שיש לתסקיריהן על חיי האנשים נשוא התסקירים, מצדיקים שתהיה לאותם אנשים אפשרות לערער על קביעותיהן. הנחת המוצא צריכה להיות שטעויות קורות תמיד, וגם כשאינן קורות - עניין לנו בתחום פרופסיונאלי שאינו מדע מדויק, ופעמים רבות ייתכנו מספר פתרונות לאותה סיטואציה - שכולם יהיו נכונים מבחינה מקצועית".

וזאת למרות שפקידי הסעד כותבים תסקירים לא אמינים: "בעדויות ששמענו ובבדיקת מדגם של תסקירים על-ידי הצוות, נמצא כי לא כל הוראות התע"ס מקוימות. עוד נמצא שאין אחידות בכתיבת התסקירים, אין פירוט מלא אילו חקירות בוצעו ואלו לא ומדוע, אין תמיד אבחנה בין עובדות לדעות, ולא ברור תמיד מה המקור לקביעות עובדתיות חשובות, ובמקרה הצורך - אלו בדיקות נעשו כדי לאושש או להפריך אותן".

מה כתב הרמב"ם על הסכנות באותם "מומחים" המפריחים טענות ודעות לא בדוקות
"וזו היא שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים באלה הדברים של דברי החוזים בכוכבים, שדברים אלו הם עיקר עבודה זרה, כמו שביארנו בהלכות עבודה זרה, טעו ונהו אחריהן, ודימו שהם חכמות מפוארות ויש בהן תועלת גדולה, ולא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דמו שאותן הדברים יועילו להם.
ולפיכך קראו אותם הנביאים סכלים ואווילים.
ודאי סכלים ואווילים היו, ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו".

מה התוצאות בימינו עקב מחדלי בתי משפט לענייני משפחה ונוער ורשויות הרווחה
אינספור פרשיות התעללויות קשות בילדים במסגרות הרווחה פנימיות, אומנה: בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה ... ועוד. משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית המין ועוד דוגמאות רבות אחרות.

מדוע בתי משפט לענייני משפחה ונוער גומעים הבלי פיהם של פקידי הסעד וחורצים חייהם של אזרחים רבים מבלי לבדוק.
שופטי בתי משפט אינם פתאים. מעשיהם נעשים בכוונה ומודעות מלאה. שופטי בתי המשפט רוצים שקט. השופטים מודעים לנזק העצום לפרט למשפחה לחברה ולמדינה שהם גורמים בכך שהם חורצים גורלות של אנשים על סמך מידע לא אמין מרשויות הרווחה, אך הם פוחדים מביקורת רשויות הרווחה. הם יודעים כי משפחה מוחלשת לא תוכל להתמודד מולם ולבקר את חוסר הצדק וההיגיון בהחלטותיהם, ולכן הם פוסקים ע"פ מה שפקידי הסעד מכתיבים להם.

קישורים:

יום שלישי, 22 ביוני 2010

פקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי מסבירה מדוע מסוכן לקרוע ילדים מביתם ומשפחתם

פקידת סעד ארצית חנה סלוצקי מוציאה בכפייה מידי יום ילדים מביתם, מגני ילדים ובתי ספר למרכזי חירום למשך חודשים ארוכים לצורך "אבחונים", מסבירה מדוע מעשיה אלו פוגעים קשות ומסוכנים לילדים.

יוני 2010 - פרשת מאסר הורים חרדים מעמנואל ל- 14 יום ע"פ החלטת בג"צ. רגע לפני ששופטי בג"ץ מחליטים לגזור את גורלן של האימהות מעמנואל, פונה (ראה להלן) פקידת הסעד הראשית לחוק הנוער חנה סלוצקי במשרד הרווחה אל בית המשפט העליון, ומסבירה כי "ניתוק הקשר באופן פתאומי, יגרם לתחושת נטישה, אשר אותותיה עלולות להיות חמורות מאוד להשפעתם על הקטינים".

מספר ימים קודם לכן פשטו פקידי סעד על עמנואל לקחת את הילדים לרשויות הרווחה אולם שבו כלעומת שבאו מאחר ולא מצאו אף ילד, משרד מרווחה איבד אמונו ואמינותו גם בעדה החרדית.

פקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי מסבירה מדוע מסוכן לקרוע ילדים מביתם ומשפחתם:

"הריני מציינת את דעתי, לפיה מאסרם של שני ההורים יחדיו עלול לגרום שבר לרצף חייהם של הילדים. הילדים יפסיקו את שגרת חייהם, וייאלצו להתפזר לבתים אחרים ללא דמות הורה שכה חשובה ליציבות הרגשית שלהם.

"הרחקת והיעלמות פתאומית של שני ההורים יחדיו, עלולה להיתפס על ידי הילדים כאיום ממשי על שלומם הגופני והנפשי", כותב משרד הרווחה לבג"ץ. "כתוצאה, יחוו הילדים אירוע טראומטי אשר עלול לתת את אותותיו במהלך חייהם.

"הדאגה הרבה של הילדים להורה ההולך למאסר, עלולה לגרום לילדים רגשות אשם, כי אולי בגללם ההורים נאסרו", מציינת פקידת הסעד, בניסיון נואש של הרגע האחרון.

"ניתוק הקשר באופן פתאומי, יגרם לתחושת נטישה, אשר אותותיה עלולות להיות חמורות מאוד להשפעתם על הקטינים".

פקידת הסעד הראשית מציינת כי "במקרים בהם טיפלתי במהלך השנים, גם במשפחות שעברו על החוק שהיה בהם ליקוי בתפקוד ההורי, נעתר בית המשפט להמלצתנו שלא לעצור את שני ההורים בו זמנית.

"מתוך דאגה לשלומם הגופני והנפשי של הקטינים, דעתי המקצועית והמלצתי הן, שלא לאסור את האימהות במקביל למאסר האבות".

"חנה סלוצקי, פקידת סעד ראשית, משרד הרווחה".

 חנה סלוצקי מסבירה מדוע מסוכן לקרוע ילדים מביתם ומשפחתםקישורים:

יום שני, 21 ביוני 2010

הונאות וסכנות בתי משפט לענייני משפחה ונוער - ואיגרת הרמב"ם לחכמי קהל עיר מארשילייא על ענייני אצטגנינות ומזל

דברים שיש להאמין בהם ע"פ שיטת הרמב"ם (רבי משה בן מימון)

במאה ה-12 לספירה כתב הרמב"ם גדול הפוסקים וחכמי ישראל עליו נאמר ממשה (רבנו) עד משה (הרמב"ם) לא קם כמשה, איגרת לחכמי קהל עיר מארשילייא על ענייני אצטגנינות (עבודת כוכבים - עכו"ם) ומזל .

בפתח דבריו כותב הרמב"ם בבהירות על דברים שראוי להאמין בהם:

"דעו רבותי, שאין ראוי לו לאדם להאמין אלא באחד משלשה דברים:

הראשון דבר שתהיה עליו ראיה ברורה מדעתו של אדם כגון חכמת החשבון, וגימטריאות, ותקופות. (היגיון, הסקת מסקנות).

והשני דבר שישיגנו האדם באחד מהחמש הרגשות, כגון שידע ויראה שזה שחור וזה אדום וכיוצא בזה בראית עינו. או שיטעום שזה מר וזה מתוק. או שימשש שזה חם וזה קר. או שישמע שזה קול צלול וזה קול הברה. או שיריח שזה ריח באוש וזה ריח ערב וכיוצא באלו.
(ראיות, עובדות מוצקות)

והשלישי דבר שיקבל אותו האדם מן הנביאים ע"ה ומן הצדיקים.
(נביאים וצדיקים גמורים, אינם מאז חורבן בית המקדש)

וצריך האדם, שהוא בעל דעה, לחלק בדעתו גם במחשבתו כל הדברים שהוא מאמין בהם, ויאמר:
שזה האמנתי בו מפני הקבלה,
וזה האמנתי בו מפני ההרגשה,

וזה האמנתי בו מפני הדעה.


אבל מי שיאמין בדבר אחד שאינו משלושת המינים האלה, עליו נאמר "פתי יאמין לכל דבר" [משלי יד,טו]
".
(סוף ציטוט)


בתי משפט לענייני משפחה ונוער מקבלים וגומעים הבלי פיהם של פקידי סעד ועובדים סוציאליים מהרווחה ביודעם כי אלו דברים לא בדוקים ולא אמינים

מאז עברו כ- 800 שנה, ומתברר שרבים מנכבדי מדינת היהודים, שופטי בתי משפט לענייני משפחה ונוער מקבלים מוצא פיהם של פקידי סעד ועובדים סוציאליים מרשויות הרווחה כסוף פסוק, וחורצים גורלות של אזרחים.

בדו"ח ועדת סלונים נבו על עבודתם של פקידי סעד לסדרי דין נכתב כי בתי המשפט מקבלים מוצא פיהם של פקידי הסעד כ'תורה מסיני': "כיום מהווה התסקיר "סוף פסוק" ולא ניתן לערער או להשיג עליו. במצב דברים זה ההזדמנות הראשונה שיש לבני המשפחה להעלות טענות לגבי התסקיר היא בפני בית המשפט, אלא שכאמור לעיל, בתי המשפט נוטים במרבית המקרים לאמץ את המלצות התסקירים במלואן. הכוח הרב שמרוכז בידי פקידות הסעד, וההשלכות הרות הגורל שיש לתסקיריהן על חיי האנשים נשוא התסקירים, מצדיקים שתהיה לאותם אנשים אפשרות לערער על קביעותיהן. הנחת המוצא צריכה להיות שטעויות קורות תמיד, וגם כשאינן קורות - עניין לנו בתחום פרופסיונאלי שאינו מדע מדויק, ופעמים רבות ייתכנו מספר פתרונות לאותה סיטואציה - שכולם יהיו נכונים מבחינה מקצועית".

וזאת למרות שפקידי הסעד כותבים תסקירים לא אמינים: "בעדויות ששמענו ובבדיקת מדגם של תסקירים על-ידי הצוות, נמצא כי לא כל הוראות התע"ס מקוימות. עוד נמצא שאין אחידות בכתיבת התסקירים, אין פירוט מלא אילו חקירות בוצעו ואלו לא ומדוע, אין תמיד אבחנה בין עובדות לדעות, ולא ברור תמיד מה המקור לקביעות עובדתיות חשובות, ובמקרה הצורך - אלו בדיקות נעשו כדי לאושש או להפריך אותן".

מה כתב הרמב"ם על הסכנות באותם "מומחים" המפריחים טענות ודעות לא בדוקות
"וזו היא שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים באלה הדברים של דברי החוזים בכוכבים, שדברים אלו הם עיקר עבודה זרה, כמו שביארנו בהלכות עבודה זרה, טעו ונהו אחריהן, ודימו שהם חכמות מפוארות ויש בהן תועלת גדולה, ולא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דמו שאותן הדברים יועילו להם.
ולפיכך קראו אותם הנביאים סכלים ואווילים.
ודאי סכלים ואווילים היו, ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו".

מה התוצאות בימינו עקב מחדלי בתי משפט לענייני משפחה ונוער ורשויות הרווחה
אינספור פרשיות התעללויות קשות בילדים במסגרות הרווחה פנימיות, אומנה: בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה ... ועוד. משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית המין ועוד דוגמאות רבות אחרות.

מדוע בתי משפט לענייני משפחה ונוער גומעים הבלי פיהם של פקידי הסעד וחורצים חייהם של אזרחים רבים מבלי לבדוק.
שופטי בתי משפט אינם פתאים. מעשיהם נעשים בכוונה ומודעות מלאה. שופטי בתי המשפט רוצים שקט. השופטים מודעים לנזק העצום לפרט למשפחה לחברה ולמדינה שהם גורמים בכך שהם חורצים גורלות של אנשים על סמך מידע לא אמין מרשויות הרווחה, אך הם פוחדים מביקורת רשויות הרווחה. הם יודעים כי משפחה מוחלשת לא תוכל להתמודד מולם ולבקר את חוסר הצדק וההיגיון בהחלטותיהם, ולכן הם פוסקים ע"פ מה שפקידי הסעד מכתיבים להם.

קישורים:

מעון מסילה - מדיניות טיפול משרד הרווחה בילדות חוסות

שלמה שוהם - מנהל מעון מסילהפרשת ההתעללות בנערות חוסות במעון מסילה של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה שפורסמה בתחקיר מעריב ביוני 2010, חושפת עדויות נערות החוסות במעון על מדיניות משרד הרווחה לטיפול בנערות במקום. ידועים אינספור פרשיות התעללויות קשות בילדים במסגרות הרווחה פנימיות, אומנה: בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה ... ועוד.

עיקרי מדיניות משרד הרווחה לטיפול בילדים במעונות נעולים:

כליאה בצינוק למשך כ- 48 שעות - במעון 'מסילה' ישנו צינוק המכונה "חדר פסק זמן", או לחלופין ב"החדר הבטוח", המעון נועל את החוסות לתקופות ממושכות, ללא מאווררים או גישה לשירותים. הנערות ששוחחנו איתן כינו את החדר הזה: "הצינוק". "לפעמים, כשנכנסתי לחדר הבטוח, היה שתן על הרצפה וקיא של הבנות מלפני", מספרת מיכל, נערה בת 19 ששהתה במוסד קרוב לשנתיים. "לפעמים את חייבת לעשות שם פיפי, פשוט אין לך ברירה. מחזיקים אותך שם בלי שירותים, והמדריכים מוציאים אותך רק אחרי כמה זמן. אני הייתי שם 48 שעות, ורק אחרי שעות הוציאו אותי לשירותים".
דוח הסנגוריה הציבורית תיאר את חדר "פסק הזמן" כך: "מדובר בחדר קטן (בערך עשרה מ"ר) המצופה כולו (לרבות קירותיו) בשטיח מקיר לקיר. אין בו שירותים או מיטה. בחדר ישנו משטח מוגבה בגובה 30 ס"מ, שלא ניתן לשבת עליו בנוחות. גם משטח זה מכוסה בשטיח צמוד. האור בו מעומעם ואין לשוהה בו יכולת שליטה על עוצמת האור. התחושה מחניקה וקלסטרופובית. בדלת החדר קבוע חלון דרכו המדריך בודק את מצבה של הנערה. שהייה של למעלה מ-20 דקות טעונה אישור של המנהל.
שהייה של למעלה משעתיים טעונה אישור של המפקח. דווח לנו על ידי הצוות המנהל על מקרים שבהם נערות שהו בחדר זה לילה שלם. הוסבר לנו כי מדובר בחדר המיועד למצבים קיצוניים בלבד, בהם הנערה מסוכנת לעצמה אולם בשיחות עם הנערות סופר לנו כי כמעט כל "אירוע פיזי" מסתיים שם ונוצר הרושם כי מדובר בסנקציה עונשית ולא בברירת מחדל שתכליתה להרגיע את הנערה הנסערת.

אירועים פיסיים - אחיזת "הולדינג" - נערות סיפרו גם כי לעתים כיפוף היד מאחורי הגב הוא "עד העורף" באופן המכאיב לכתפיים ולמפרקי הידיים. אחת הנערות הדגישה כי הדבר עלול לעורר תחושות קשות שבעתיים ולעורר טראומות מן העבר, כאשר מדובר בנערה שעברה פגיעה מינית.
מדבריהן של הנערות עולה כי השימוש בשיטת ריסון זו אינו מידתי ונעשה באופן תדיר. ויודגש: מדובר באמצעי המשמש גם לענישה ולא רק לצורך ריסון. בדוח צוין עוד כי נערה דיווחה שבשנה אחת היא עברה למעלה מ-50 "אירועים פיזיים" וכי נערה אחרת נזקקה לטיפול אורתופדי בעקבות "אירוע פיזי".

נעילת בנות חוסות בחדרים נטולי חשמל - סנקציה נוספת שנוקטים המדריכים היא נעילת הבנות בחדרן או בחדר אחר, נטול חשמל. בשפת המעון זה נקרא: "להוריד שקעים". במסמכים הפנימיים של המקום, תחת הסעיף "בנות בנעילה", נכתב: "לא לנעול באוטומט. על בנות בנעילה להתעורר יחד עם שאר הבנות. נערות סיפרו לסופשבוע כי "על כל דבר קטן שולחים אותך להיות נעולה בחדר".
"נאמר לנו שמדובר באמצעי ראשוני לריסון התנהגותה של הנערה, "נכתב בדוח הסנגוריה הציבורית". באגף מגן נאמר לנו שהדלתות נעולות בלילה והמדריך בודק את החדרים כל חצי שעה. יודגש: מדובר בדלתות פלדה כבדות ואטומות, שאין בהן כל חלון הצצה. משיחות עם הנערות עולה כי בלילה המדריך עובר בחדרים כל שעתיים. אחת הנערות סיפרה כי פעם לא פתחו לה את הדלת במשך ארבע שעות למרות שהייתה חולה. אחת הנערות סיפרה כי כאשר שהתה באגף הקידום הייתה נעולה בחדרה במהלך ארבעה ימים שלמים לאחר שחזרה מבריחה.

חוקים נוקשים באגף הנעול - אסור לנערות לשבת על מיטות של נערות אחרות. בזמן הארוחה אין לאפשר הערות מתריסות על האוכל. אין לעמוד או לשבת במפתן הדלת. נערה שלבושה לא הולם תאבד בכל פעם שאיבר יציץ שתי נקודות. הקפדה יתרה חלה בעניין הטלפונים: "יש להקפיד על כללי דיבור נאותים של הבנות ולהתערב בשיחה במידת הצורך. הנערות נדרשות לדבר עם משפחותיהן באמצעות רמקול הטלפון ואינן זכאיות לשום פרטיות". אפילו בכלא מותר לאסירים לנהל שיחות חופשיות. צריך לאפשר להן לפרוק את מה שהן מרגישות. מדובר בנערות צעירות",אמר הגורם.
עוד עולה מהמסמכים הפנימיים כי חל איסור על הנערות לדבר ביניהן בשפה זרה, דבר שגורם למתחים רבים וכעס שמוביל פעמים רבות למרד. כך, למשל, נכתב לגבי האגף הפתוח: "אין לדבר בביתן בשפות זרות. נערות יכולות לשמוע מוזיקה בערבית רק כשהן לבדן בחדר". לגבי האגף הנעול נכתב: "נערות ערביות/ רוסיות/ אתיופיות יכולות לשמוע מוזיקה ערבית/ רוסית/ אמהרית בחדרן כשהן לבד".
.
פקידי הרווחה מעלילים על החוסות כדי להתיר התעללות בהן - אסתר הרצוג, פרופ' לאנתרופולוגיה חברתית שחקרה את המתרחש במוסדות לנוער, אומרת כי "ממש לא מפתיע אותי שיש כישלון חד משמעי. המנהלים נמצאים בסיטואציה בלתי אפשרית. הם יודעים שזה נכשל ושהן סובלות ושונאות אבל הם מצדיקים את זה ברטוריקה שמכנה את הנערות האלה "קצה הרצף", "התחתית". אין לנו ברירה. עשינו הכל, השקענו את הנשמה אבל הן בקצה הרצף. אלה מושגים מאוד מניפולטיביים, מכבסת מילים שמשרתת את המטרה. הם כולאים נערות שהם לא יכולים לעזור להן ועושים להן עוול נורא יום אחר יום".

בנות בפער גילאים גדול שוהות יחד - מיכל מספרת כי העובדה שבנות בגילאי 18-13 שוהות יחד ללא הפרדה משפיעה מאוד על הנערות הצעירות שמגיעות לשם לראשונה. "אני זוכרת נערה בת 12. ילדה טובה. אין לה תיק. היום כולה חתכים, תיקים במשטרה, מקללת. היינו עושות את המרידות כדי לקבל יותר חופש אבל זה לא שווה כי מה שאת מקבלת בסוף זה פחות חופש ותיק במשטרה".
גם בדוח הסנגוריה צוינה הבעייתיות שבעובדה שבנות בגילים ומרקעים שונים דחוסות יחד: "אין כל התייחסות למאפיינים השונים ולצרכים הטיפוליים של הנערות בהקשר של חלוקתן בחדרי המגורים. אין הפרדות בין נערות בעייתיות לשקטות, בין נערות אובדניות לנערות בעלות נטייה לתוקפנות. אין התייחסות לפער המנטלי המשמעותי הקיים בין נערה בת 13 ובין נערה בת 18, הדבר יוצר תופעות של כוחניות ושליטה והפיקוח של הצוות המקצועי בעניין זה מצומצם ביותר".

בנות מעדיפות כלא במקום מעון מסילה - עורכי דין שמייצגים נערות מ"מסילה" מדווחים כי כשהן מגיעות לבית המשפט הן מבקשות מהשופט להישלח לכלא נווה תרצה, במקום בחזרה למעון. "רק לא מסילה", הן אומרות לשופט. "זה חוזר על עצמו בפרוטוקולים. נערות מעדיפות להיכלא במגרש הרוסים או בבית כלא עם נשים מבוגרות מאשר להישלח למעון שכביכול אמור לשקם אותם. זה בלתי נתפס", אומרת עו"ד פוליטיס.

שימוש במעצר פלילי ככלי ענישה - בעיה נוספת שעליה מצביעים סולומון ואחרים נוגעת לעבודה שמעצר פלילי הפך ב"מסילה" לכלי ענישה. "המעון מזמין את המשטרה, המנהל ממלא דוחות. בתיקים של הנערות אני רואה שהצוות כותב: "את הנערה אני מציע להשאיר במעצר". זה נדמה כאילו המעצרים הם כלי לחנך את הנערות. הדברים עולים גם מחומר שהגיע לידי המשטרה בעקבות מעצרן של בנות מהמעון בשנה שעברה בעקבות הצתה. מנהל המעון, שלמה שוהם, הביע במכתב את דעתו שמעצר ושיפוט מהיר נחוצים כדי להבהיר להן שההתנהגות מסוכנת וכשמדובר בעבירות חמורות יש בצדן תגובות משמעתיות ושיפוטיות כואבות.

מעון מסילה אינו מעניק טיפול שיקומי - למעשה , אפילו הצוות ב"מסילה" מודה שהמקום לא מעניק טיפול שיקומי לנערות שמגיעות אליו. "כששוחחתי עם המנהל, שלמה שוהם, הוא אמר משהו שזעזע אותי, אומרת עו"ד פוליטיס. "הוא אמר שזה שנערה לא התחתנה עם בעל מכה או הפכה לזונה - מבחינתו זה הצלחה. ממנהל מקום טיפולי של נשים שאמור לשלב אותן בחברה זה פשוט איום ונורא. בהמשך השיחה הוא הודה שמבחינה טיפולית יש הרבה נערות שאין לו מה לתת להן. אין לך מה לתרום? אז מה אתם עושים שם? מה זה, מחסן של נערות שמאופסנות שם עד שהצו שלהן נגמר בגיל 18? איך מנהל של המקום משלים עם דבר כזה? .... וכך מסכם דוח הסנגוריה: "במעון אין ביקורת על הצלחת השיקום. נאמר לנו כי לגבי נערות מסוימות ברור כי הן הגיעו לנקודת רוויה טיפולית והן במצב שבו לא יוכלו עוד להיתרם מהתהליך הטיפולי. כך, נשללת חירותן ולמעשה הן נענשות אף שלא ביצעו כל מעשה פלילי. לא נעשה כל מחקר באשר לנעשה במעון ולא נבדקת הצלחת השיטות הטיפוליות הנהוגות בו במשך שנים כה רבות".

קישורים:

יום רביעי, 16 ביוני 2010

מוטי וינטר ממייסדי מערך הרווחה המופקר לא השיב לטענות הקשות שהועלו בדיון שדולה בכנסת על הוצאת ילדים בכפייה מביתם

פקיד הרווחה מוטי וינטרבתאריך 15.06.2010 התקיים באולם נגב כנסת דיון בנושא הוצאת ילדים בכפייה מביתם ע"י שדולת חברת הכנסת מרינה סולודקין.

ברקע פרשת ההתעללות בנערות חוסות במעון מסילה של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה, כמו כן ידועים אינספור פרשיות התעללויות קשות בילדים במסגרות הרווחה פנימיות, אומנה: בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה ... ועוד.



לדברי נוכחים בישיבה פקיד הרווחה מוטי וינטר דיבר בקולניות תוך הנפת תנועות ידיים לעבר נוכחים בישיבה, כינה את שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג "השר שלי", והטיח באזרחים באולם ש"אינם משתפים פעולה".



בישיבה סיפר רופא על פקידת סעד מלשכת הרווחה ת"א שבאה בליווי שוטרים חמושים באישון לילה לקחת את בנה בן השש של אחותו למרכז חירום. הילד ספג מכות בפניו מצוות מרכז החירום:



"אני מתרגש מאוד מהמעמד. אני ורעייתי רופאים. גם הוריי רופאים. אני מגיע ממשפחה מכובדת מאוד מתחום הרפואה. אחותי מ' שעבדה במסירות במשך 20 שנה כאחות בכירה בבית חולים בתל אביב, הרתה והחליטה לתת את כל עולמה למען בנה. הבן שלה בהיותו בן 6 שנים, התחיל לקלל בגן הילדים.



בשעת לילה מאוחרת לפתע דפיקות בדלת ביתה. אחותי ובעלה נבהלו מאוד. לא הבינו מי דופק על דלת ביתם בשעת ליל. פתחו את הדלת, כשפקידת הסעד מלשכת הסעד תל-אביב בליווי שוטרים העירו את בנה, ואמרו לאחותי: "הילד שלך נלקח למרכז חרום".



אחותי ובעלה נותרו המומים. תסלחו לי שאני בוכה. עד היום אני לא מאמין על הקלות בה נלקח בנה של אחותי ממנה. נמצאת כאן איתנו אמא שלי. הבן של אחותי נשלח למרכז חרום, שם ספק אלימות קשה ממדריכים. כשאחותי שאלה למה פניו של בנה מנופחים, אמרו לה כי הם מנופחים בגלל בעיות בשיניים... שקר מוחלט.



הסבתא דיברה בהתרגשות גדולה ובכאב רב על הוצאת נכדה מביתה. הקלות הבלתי נסבלת בה הואשמה בתה בהזנחת בנה, שקר מתועב מעין כמוהו וסיפרה על דין השדה שעשו בבתה". - סוף ציטוט



.



.

קישורים: