יום רביעי, 29 ביוני 2011

שקרים ודמגוגיה נגד ילדים ומשפחות - פרופ. לעבודה סוציאלית בלהה דוידזון ערד

ערוץ 1- פוליטיקה - יוני 2011, פרופ. לעבודה סוציאלית בלהה דוידזון ערד מאוניברסיטת תל אביב זורה חול בעיני הציבור בראיון בתכנית פוליטיקה בערוץ 1.

בלהה דוידזון ערד שימשה בעברה פקידת סעד לחוק הנוער מציגה כאילו תהליך הוצאת הילדים מהבית הנו שקול ע"י ועדת החלטה וערכאה שיפוטית בעוד שבפועל ועדות ההחלטה מחליטות תמיד פה אחד ואינן מציגות בפני בתי המשפט לנוער את הדילמות והלבטים, בעד ונגד בהחלטותיהן. בנוסף ידוע כי בתי משפט לענייני משפחה ונוער משמשים חותמת גומי לוועדות ההחלטה ולפקידי הסעד לחוק הנוער.

אם לסבתא היו גלגלים, היתה אוטובוס - בלהה דוידזון ארד מרעילה נגד הורים וטוענת כי אומנם גם אם הורע לילד לאחר שהרווחה קרעה אותו ממשפחתו, אין לדעת מה היה קורה אילולא נשאר בביתו.
.

.
קישורים:

סיפור אם חד הורית ובנה שסומנו ע"י פקידות סעד מרשויות הרווחה

ערוץ 1 - פוליטיקה - יוני 2011 - אם חד הורית שהיא ובנה בן ה- 8 סומנו ע"י פקידת סעד מספרת את סיפורה.
רשויות הרווחה החליטו באופן חד צדדי לקחת את הבן למרכז חירום למשך כ- 10 חודשים.

האמא מספרת כי ועדת ההחלטה קבעה כי בנה ילקח ממנה חמרכז חירום מבלי לשתף אותה בתהליך. העובדות הסוציאליות לא הסבירו לה את זכויותיה ולא התריעו בפניה את משמעויות התהליך.

הילד בן ה- 8 עבר מסכת התעללויות במרכז החירום: כליאה, סמים פסיכיאטריים, דיכוי. בתום כ- 10 חודשים לאחר שהאמא שילמה לעו"ד כסף רב הצליחה לחלץ את בנה מציפורני רשויות הרווחה.
.


קישורים:

יום שני, 27 ביוני 2011

לקחת הם יודעים: לא קיבלה קצבת זקנה במשך 17 שנים מהמוסד לביטוח לאומי

אורה אלישע - מאה אלף שקל ירדו לטמיוןהכתבה לקחת הם יודעים: לא קיבלה קצבת זקנה במשך 17 שנים מהמוסד לביטוח לאומי , אורלי וילנאי , יוני 2011

המוסד לביטוח לאומי, שרודף אחר החייבים לו, מתנער מחובותיו. אורה אלישע לא קיבלה קצבת זקנה במשך 17 שנים, "מפני שלא ביקשה", אבל היא תקבל החזר רק על שנה אחת

אילולא אותו אחר צהריים שבו שוחחה אורה אלישע עם כלתה רעיה, ייתכן שהיא לא היתה יודעת עד היום שהמוסד לביטוח לאומי מחזיק בכסף שלה ולא מתכוון לשחרר. הסיפור של הגברת אלישע כל כך מעצבן, שהיא עצמה עדיין מסרבת להאמין שהוא נכון, למרות המכתבים מהביטוח הלאומי, שמספרים את הסיפור שחור על גבי לבן.

אורה אלישע היא כמעט בת 77 ואלמנה ב-30 השנים האחרונות. אין לאלישע פנסיה, ומאז שהגיעה לגיל זיקנה היא חיה מקצבת שאירים, 1,600 שקלים בחודש, ומהכנסות מדירה קטנה שבבעלותה, שהיא משכירה. באותה שיחה מקרית בחודש אפריל, שאלה אותה כלתה האם היא מקבלת קצבת זקנה. "אני מאמינה שכן", ענתה אורה, "אם מגיע בוודאי משלמים לי". רעיה אלישע, שסומכת פחות על מערכות הצדק במדינת ישראל, ניגשה לבדוק.

באתר של המוסד לביטוח לאומי היא מצאה שקצבת זקנה בתוספת קצבת שאירים, מעניקות סכום גדול יותר מזה המשולם לחמותה, גם אחרי קיזוז שנעשה בין שתי קצבאות וגם אחרי הורדת התשלומים לביטוח הלאומי עצמו.

השלב הבא היה פנייה רשמית אל הביטוח הלאומי. שם התברר שאורה אלישע הפנסיונרית זכאית לקצבת זיקנה כבר 17 שנים, אולם אינה מקבלת אותה בפועל, מהסיבה הפשוטה שהיא שלא פנתה בבקשה רשמית לקבל את הקצבה. נניח שאת ההסבר הזה עוד אפשר היה לבלוע למרות חוסר הרלוונטיות שלו - הרי בביטוח הלאומי יודעים היטב מתי אדם מגיע לגיל זיקנה ויכולים להתחיל לשלם לו מיד גם ללא בקשה, מה גם שמדובר בכספי ביטוח שעליו שילם כל חייו, אבל ההתפתחות הבאה חמורה הרבה יותר.

לכאורה, מגיע לאורה אלישע החזר בעבור 17 שנים, אולם בביטוח הלאומי מוכנים לשלם לה רק בעבור 12 חודשים, לא יום אחד יותר. למה? ככה, כי זה החוק אומרים שם. אפשר לשער שאילו היא עצמה היתה צוברת חוב לביטוח הלאומי במשך 17 שנים, לא היו מוותרים לה על שקל. איכשהו תמיד זה עובד הפוך כשהם אלה שאמורים לשלם את הכסף.

תמונת המצב נכון להיום היא כזאת: אורה אלישע מקבלת מהביטוח הלאומי 2,300 שקלים בחודש, 700 שקלים יותר מהסכום שקיבלה קודם, ובעבורה מדובר בתוספת משמעותית ביותר. אולם אם מכפילים את הסכום הזה ב-17 שנים, מקבלים יותר מ-100 אלף שקלים ואפשר רק לדמיין כמה היו משתפרים חייה אם הביטוח הלאומי היה משלם את החוב כולו, או במלים אחרות: משלם לה את מה שמגיע לה.

אורה אלישע ממשיכה בינתיים לשלם לביטוח הלאומי, הסכום פשוט יורד מקצבת השאירים שלה. "אין לנו כסף לעורך דין וגם לא כוח לתבוע", אומרות רעיה ואורה. ואורה מוסיפה: "מי יודע כמה אנשים בישראל נמצאים במצב הזה, כמה כסף חוסך הביטוח הלאומי. קיבלתי תעודת אזרח ותיק כשהגעתי לגיל הפנסיה. אם המדינה יודעת בת כמה אני, למה אי אפשר להעביר את הקצבה מיד? כשנודע לי שזה המצב, פשוט ישבתי ובכיתי, זה מעליב".

במוסד לביטוח לאומי מתעקשים שזהו החוק. "התביעה לקצבת זקנה לתקופה הקודמת נדחתה לפי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה, 1995", נמסר בתגובה מהביטוח הלאומי. "על פי החוק, לא תשולם גמלה בעבור תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו לחודש, שבו הוגשה התביעה". הם הוסיפו עם זאת, כי אפשר לערער על ההחלטה בבית הדין לעבודה.

הואיל וקרוב לוודאי שאלישע אינה היחידה, אולי זה המקום להגיש תביעה ייצוגית בשמם של מי יודע כמה קשישים, ששילמו כל חייהם לביטוח הלאומי, אבל גם הכסף וגם המידע נלקחו מהם.

ואולי אפשר לצפות לפתרון משר הרווחה, משה כחלון, שיודע לעמוד איתן מול בעלי ההון ומתכוון עכשיו להנגיש את המערכת שהוא אמון על שירותיה. בשבועות האחרונים הצהיר באוזנינו כי ברצונו להביא לכך שלא רק שהציבור יהיה מודע לזכויותיו, אלא שהזכויות ירדפו אחרי הזכאים. זה מקום טוב להתחיל בו - שקצבאות זיקנה יגיעו לידי הזכאים להן מבלי שיצטרכו לבקש.

מעקב אחרי ניצולי השואה | אם כבר מחליטים על הטבה לחולי סרטן - למה לטרטר אותם?

ש"מ, ניצולת שואה שמשרד האוצר מכיר בה כנכה 37.5%, מבקשת לא להיחשף בשמה המלא, אולם היא מודעת היטב לחשיבות חשיפת הסוגיה שעליה היא נלחמת. ש"מ חולה בסרטן. באחרונה קיבלה כמו ניצולי שואה רבים אחרים עדכון ממרכז המידע של המשרד לאזרחים ותיקים, בדבר הזכויות של ניצולי שואה.

בעדכון נכתב, בין היתר, כי חולי סרטן גרורתי, אשר למחלתם יש קשר לאירועי השואה, יוכרו כנכים ב-100%. ש"מ מיהרה לפנות אל הרשות לזכויות ניצולי השואה באוצר, וצירפה את אישור בית החולים שבו היא מטופלת על מנת לממש את זכויותיה. אלא שבקשתה נדחתה בטענה שהיא לא הוכיחה שמחלת הסרטן היא תוצאה של מרדיפות הנאצים.

"מאין רוצים שאוכיח כי חליתי בסרטן בגיל גבורות כתוצאה מהיותי קורבן שואה בגיל 16", היא שואלת. "אם קבעה ועדה קשר בין המחלות האלה לשואה, מדוע אנו צריכים לשוב ולהוכיח אותו?"

ואנחנו תוהים: למה להמשיך ולטרטר את האנשים האלה גם כשהמדינה כבר מחליטה ללכת לקראתם? כמה רחוק יכולה ללכת אשה בת 80, חולת סרטן שנושאת את צלקות השואה על גופה ונפשה עד היום, כדי להוכיח עוד משהו למדינה, ואיך זה שאיש שם לא רואה כמה זה אבסורדי.

*
חלפו שמונה שבועות מאז הבטיח האלוף (במיל') אלעזר שטרן, יו"ר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל, לאחד את רשימות הניצולים למען יוכלו לממש את זכויותיהם, ושום דבר לא קרה.

יום שבת, 25 ביוני 2011

התעמרות עיריית רמת גן באמא וילדיה הכמהים להיפגש - מחלקה משפטית עו"ד גילה קימל

עו'ד גילה קימל - מחלקה משפטית עיריית רמת גן - הכפשות ועלילות נגד הורים וילדים הכמהים להיפגש
יוני 2011 - דע, כי פקידת הסעד אינה ניצבת מולך לבדה לשבש את חיי משפחתך וחייך בשם "טובת הילד", ו"עבודת הקודש", ועוד סיסמאות נבובות, ומונחי פולחן הזויים ובזויים. מאחוריה ניצבים ועדת החלטה, מאבחנים ותיקים וצייתנים העובדים עם הרווחה לפרנסתם, שופטי בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער הרואים המלצות פקידת סעד כסוף פסוק, גיבוי מלא מפקידת סעד מחוזית ופקידי משרד הרווחה, מדיניות החיסיון ועוד... ובנוסף הלשכה המשפטית של הרשות המקומית.

מדובר באמא עובדת טובה ומסורה ללא רבב ושני ילדיה אשר לא נפגשו מעל שנתיים וחצי מאחר ועובדת סוציאלית רחל ולדומירסקי מלשכת רווחה רמת גן מעלילה ומרעילה נגד האמא וילדיה.

לאחר שולדומירסקי כתבה מכתב מרעיל חסר בסיס עובדתי לשופט נפתלי שילה אשר קיבל המלצותיה ללא נימוק או הסבר, החליטה ולדומירסקי לפרוש מהתיק מאחר והיא מרגישה פגועה מהתיק, ונעזרה לשם כך בקבוצת עו"ד מהמחלקה המשפטית עיריית רמת גן: עו"ד גילה קימל ואחרים.

התעמרות באמא וילדיה הכמהים להיפגש - עו"ד גילה קימל

עו"ד גילה קימל ואח' כתבו בנוסף ב- 19.06.2011 (ראה צילום בהמשך הפוסט) בקשה למניעת כל פעולת תגובה מצד האמא. גילה קימל ואחרים בבקשתם הבזויה חושפים את המופקרות האכזריות ושרירות הלב של מערך הרווחה. להלן קטעי בקשתם של גילה קימל ואח':

"בית המשפט מתבקש לאסור על המשיבה (האמא) לצלם או להקליט את פקידות הסעד וכל יתר נציגי המבקשת בתיק זה... וכן לאסור עליה לפרסם להשמיע או להעלות לאינטרנט כל מידע.. " - "מה שאינו פומבי חייב להיות מושחת" אמר נשיא העליון לשעבר השופט לנדוי. קימל ואח' חוששים מפומביות ומהביקורת הציבורית, וזאת משום שאם הציבור היה יודע את מעללי רשויות הרווחה, וההפקרות המתחוללת , היה מזמן בועט את רשויות הרווחה מחוץ לחוק.

"ע"פ החלטת בית המשפט... נקבע מועד לשמיעת בקשת המבקשת (קימל ואח') לשחרור מטיפול בתיק, תוך אי שחרור פקידי הסעד (ולדומירסקי) מלהופיע לדיון" - בעזות מבקשות קימל וולדומרסקי לבוא לדיון משפטי ולהטיל רפש כפי שעשו בעבר נגד מפגשים בין האמא וילדיה ואח"כ שבית המשפט ישחרר אותם מהתיק, כך שלא תהיה להן כל אחריות לתוצאות מה שיאמרו בדיון המשפטי.

"... עלתה מערכת מסועפת של ביצוע הקלטות צילומים ופרסומים שנעשו ע"י המשיבה (האמא) נגד גורמים המעורבים בתיק, תוך הכפשתם במומבי על לא עוול בכפם" - קיבל ואח' מעכסים vהבלים ודברי בלע מפיהם משמיצים ומשחירים את פניה של האמא על לא עוול בכפה, מבלי להציג ראיה או עובדה כלשהי.

"המדובר הוא בעובדי ציבור העושים עבודת קודש למען הציבור" - קימל ואח' מנסים להציג את האמא המתחננת לראות את ילדיה ככופרת הפוגעת ב"עבודת הקדש" של עובדי הרווחה.

"... נציגי המבקשת (קימל) , כולם עובדי ציבור נאמנים ומסורים ... מרגישים מאוימים על ידה" - קימל מנסה להציג את מערכת הרווחה האדירה עם תקציבי עתק אינסופיים כ"מפחדים" מאמא אחת המבקשת לראות ילדיה מזה מספר שנים ופעם אחר פעם נדחת מתואנות בזויות של רשויות הרווחה.

"לבקשה זאת לא מצורף תצהיר..." - לאחר כל ההכפשות הקשות נגד האמא והעדר ראיות או עובדות שיבססו את דבריה של קימל, מכריזה קימל כי אינה מתחייבת על ההבלים ודברי הבלע שכתבה.

קישורים:

יום שישי, 24 ביוני 2011

יונת קלר ועו"ד תמר טסלר מדברות על הוצאת ילדים מהבית

יעל צדוק , השעה האזרחי, רשת א - יוני 2011. עו"ד תמר טסלר ויונת קלר מסבירות על מדיניות משרד הרווחה להוצאת ילדים בכפייה מביתם ומשפחתם.

משרד הרווחה מכוון להוצאת ילדים מביתם. בעוד תקציבי הפנימיות ומרכזי השמה חוץ ביתית מתרחבות, השירותים בקהילה מצטמצמים כך שבפני ההורה מוצגת האלטרנטיבה לוותר על הילד לפנימייה או שישלם אלפי שקלים בחודש טיפולים לילד\ מה שאין בידו.
זוהי צביעות של העובדות הסוציאליות ברשות המקומית הפועלות בדרך תרמית מול משפחות מוחלשות.
.

.
קישורים:

יום חמישי, 23 ביוני 2011

כישלון הוצאת ילדים מהבית - מכון חרוב: בוגרי פנימיות הרווחה עבריינים יותר מפי 3 מכלל ילדי השנתון

דו'ח: שירותי הרווחה מופקריםהכתבה שיעור הילדים האתיופים בפנימיות - פי 8 משיעורם באוכלוסיה , יפעת גדות , news1 , יוני 2011

מכון חרוב חושף את תוצאות הדוח הראשון בישראל שבחן לעומק את הישגי הילדים המועברים לסידור חוץ-ביתי של מערכת הרווחה בין ממצאי הדוח: ילדים ובני נוער במסגרות חוץ-ביתיות מעורבים בפעילות עבריינית פי למעלה מ-3 מכלל ילדי השנתון, ושיעור הזכאים לבגרות נמוך משמעותית משל האוכלוסיה הכללית

מהדוח עולים נתונים מטרידים נוספים, ביניהם:

1. שיעור הילדים העולים מבריה"מ בפנימיות הוא כפול משיעורם באוכלוסיה, ושיעור הילדים העולים מאתיופיה בפנימיות הוא פי שמונה משיעורם באוכלוסיה.

2. חלקם של עולי בריה"מ במסגרות חסות הנוער כפול משיעורם באוכלוסיה (28.1% לעומת 14.3%), וחלקם של עולי אתיופיה הוא יותר מפי שלושה (6.7% מתוך הילדים מהשנתון שהיו במסגרות החסות לעומת 2.1%, שהוא שיעור הילדים שעלו מאתיופיה בכלל השנתון של ילידי 1989).

3. שיעורי הזכאות לבגרות של ילדים ובני נוער במסגרות חוץ-ביתיות נמוכים משל האוכלוסיה הכללית, ובקרב חלק מהקבוצות השיעורים נמוכים במיוחד.

4. שיעור הילדים ובני נוער במסגרות חוץ-ביתיות המעורבים בפעילות עבריינית גבוה פי 3.3 מכלל ילדי השנתון.
.
סרטוני כתבת "כסף תמורת ילד" - תחקיר מבט שני על רשויות הרווחה הקורעות ילדים מבתיהם ושמים אותם בפנימיות מופרטות - פברואר 2010

.

.
מערכת הרווחה אינה מצליחה לתקן את הנזק שנגרם לילדים ולבני הנוער השוהים במסגרות חוץ-ביתיות ומתקשה להדביק את הפערים ביניהם לבין האוכלוסיה הכללית. כך עולה מדוח "ילדים נפגעי התעללות והזנחה השוהים במסגרות חוץ-ביתיות והמטופלים בקהילה", שבוצע על-ידי מכון חרוב בשיתוף הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. זהו המחקר הראשון אי פעם בישראל שבחן לעומק את הישגי הילדים המועברים לסידור חוץ-ביתי במסגרת מערכת הרווחה.

המחקר יוצג לראשונה בכינוס "קלידוסקופ של תופעת הפגיעה וההתעללות בילדים ובני נוער" שייערך באוניברסיטת חיפה בתאריכים: 28-26 ביוני. הכינוס הוא פרי יוזמה משותפת של מכון חרוב ואוניברסיטת חיפה.

המשמעות המרכזית היא שהצעירים המסיימים את שהותם במסגרות החוץ-ביתיות, שרובם הגדול נפגעי התעללות והזנחה, הם עדיין במצב פגיע מאוד, כשהישגיהם אינם מספיקים לאפשר להם להשתלב בחברה כראוי.

מחברי הדוח, פרופ' רמי בנבנישתי ממכון חרוב ומאוניברסיטת בר-אילן, ועדנה שמעוני מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חקרו את כל ילידי 1989 (כל מי שהם בני 19 בשנת 2008) וביקשו בין היתר לבחון את הישגיהם של ילדים ובני נוער שטופלו במסגרות החוץ-ביתיות השונות. על-פי המידע שנאסף, עולה כי מסך ילידי 1989 (כ-125,982 ילדים ובני נוער) 11,882 (המהווים כ-9.4%) הושמו בסידור חוץ-ביתי. כשליש מהם הוצאו מביתם בצו בית משפט.

"גם בגיל 19 הבעיות לא נעלמות. העובדים הסוציאלים ומערכת הרווחה עושים מאמצים גדולים כדי לקדם את הילדים נפגעי התעללות והזנחה. יחד עם זאת, רבים מהילדים בטיפולם מגיעים לסוף דרכם במערכת רווחת הילד כשמצבם בתחום החינוך אינו מספק ועלול להוות אבן נגף משמעותית בהמשך חייהם", מסר בתגובה פרופ' בנבנישתי.

זאת ועוד, הדוח מלמד כי הפער אצל בני הנוער האתיופים גדול וכי הם בפיגור מטריד גם בהשוואה ליתר הילדים שהתחנכו במסגרות חוץ-ביתיות. לדברי פרופ' בנבנישתי, פער זה עלול לגרום לכך שגם בעתיד קבוצה זו תמשיך להיות שולית ובעייתית, ומשום כך, לדבריו, רצוי לשלבם בתוכניות המשך כדי לקדם את השתלבותם בחברה.

מהדוח עולים נתונים מטרידים נוספים, ביניהם:

1. שיעור הילדים העולים מבריה"מ בפנימיות הוא כפול משיעורם באוכלוסיה, ושיעור הילדים העולים מאתיופיה בפנימיות הוא פי שמונה משיעורם באוכלוסיה.

2. חלקם של עולי בריה"מ במסגרות חסות הנוער כפול משיעורם באוכלוסיה (28.1% לעומת 14.3%), וחלקם של עולי אתיופיה הוא יותר מפי שלושה (6.7% מתוך הילדים מהשנתון שהיו במסגרות החסות לעומת 2.1%, שהוא שיעור הילדים שעלו מאתיופיה בכלל השנתון של ילידי 1989).

3. שיעורי הזכאות לבגרות של ילדים ובני נוער במסגרות חוץ-ביתיות נמוכים משל האוכלוסיה הכללית, ובקרב חלק מהקבוצות השיעורים נמוכים במיוחד.

4. שיעור הילדים ובני נוער במסגרות חוץ-ביתיות המעורבים בפעילות עבריינית גבוה פי 3.3 מכלל ילדי השנתון.

הדוח מעלה שורה של המלצות ובראשן הדחיפות להעמיק את שיתוף הפעולה בין משרד החינוך למשרד הרווחה כדי להגדיל את ההשקעה בחינוך הניתן במסגרות האלה.

"הממצאים מכוונים את מערכת הרווחה להקדיש תשומת לב מיוחדת להישגים החינוכיים של הילדים במסגרות החוץ-ביתיות. יש להמשיך ולחפש דרכים נוספות כדי להעלות את ההישגים והתפקוד החינוכי שלהם", מסר פרופ' בנבנישתי. "לשם כך חשוב לקדם את שיתוף הפעולה עם מערכת החינוך, ולהביא אל תוך המסגרות של הרווחה מומחים בתחום החינוך ותוכניות שנוסו בקהילה להתמודדות עם הישגים נמוכים בקבוצות שונות, כגון לקויי למידה וילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז - ADHD", הוסיף.

לדברי פרופ' הלל שמיד, מנכ"ל מכון חרוב, "ממצאי הדוח מדאיגים מאוד והם מלמדים שחובה עלינו לבחון מחדש את התועלת של מערכת הפנימיות, שכן שירותי הרווחה ממשיכים להפעיל את מסגרות הפנימיות בדיוק כפי שנהגו לפני עשרות שנים במיוחד בקליטת ילדים ובני נוער עולים, בשעה שיש לבחון דרכי פעולה אחרות".

לדברי שמיד, הפתרון למרבית הילדים ובני הנוער שזקוקים לפתרון חוץ-ביתי חייב להיות במסגרת הקהילה. "יש לתת עדיפות למענים קהילתיים שעשויים לתת מענה אפקטיבי יותר ולשפר את מצב הילדים. לצערי, למרות שמשרד הרווחה אימץ את מדיניות 'עם הפנים לקהילה' לפיתוח מענים מתאימים במסגרת הקהילה, אנו עדיין לא רואים שמדיניות זו מתיישמת בצורה משביעת רצון", ציין.

קישורים:

יום רביעי, 22 ביוני 2011

תחלואי הפסיכיאטריה - בריטניה: ילד בן עשר התאבד בתלייה לאחר שנטל ריטלין ופרוזק, האב הגיש תלונה למשרד הבריאות הבריטי

בריטניה: ילד בן עשר התאבד בתלייה לאחר שנטל ריטלין ופרוזק האב הגיש תלונה למשרד הבריאות הבריטי , תרגמה מאנגלית יעל ידן , 13 ביוני 2011
באדיבות עמותת מגן לזכויות אנוש

הארי האקנל, שנטל פרוזק וריטלין, היה בן העשר כשהתאבד בספטמבר שנה שעברה. הוא נישק את אמו ואחיו הגדול לילה טוב, עלה לחדרו ותלה את עצמו ממיטת הקומתיים באמצעות חגורה.

אביו, דארן, מקשר את מותו לשני סמים פסיכיאטרים שנרשמו לבנו – פרוזק, נוגד-דיכאון חזק וריטלין, סם מרץ דמוי קוקאין.

חקירה העלתה שבגופו של הילד היו כמויות החורגות מהנורמה למבוגר הלוקח סמים אלה.

מר האקנל מגיש כעת תלונה רשמית על ה-NHS (National Health Service) על כך שרשמו לבנו את הכדורים האלה.

התנגד לתת לבנו פרוזק

פסיכיאטר הילדים רשם להארי פרוזק משום שהארי חווה הצקות מצד בני כיתתו ומשום שסיפר להוריו שהוא עצוב. מאחר שדארן ואשתו ג'יין התגרשו כשהארי היה בן שלוש, זה נודע לדארן רק מאוחר יותר.

גיליתי רק על זה רק כשהארי בא אליי לסוף השבוע ואמו אמרה לי כמה פרוזק עליי לתת לו: כדור אחד בבוקר וכדור אחד בלילה. 'את משוגעת?', שאלתי אותה, 'זה נוגד דיכאון'.”
מר האקנל סירב בתחילה לתת להארי את הכדורים, אבל גרושתו אמרה שאם לא יעשה זאת, הילד לא יורשה לבקר אותו. היא אמרה שהרופאים אמרו לה שהפרוזק יעצור את הדיכאון של הארי.

הסכמתי בחוסר רצון כי רציתי שהארי יוכל לבקר אותי,” נזכר מר האקנל. ”מאוחר יותר הלכתי עם אמו של הארי לפגוש את הפסיכיאטר. התעקשתי ללכת איתם כדי לומר לפסיכיאטר שאינני רוצה שהארי יקבל כדורים פסיכיאטרים כלל.”

מעולם לא שמעתי על ריטלין. נאמר לי שהכדור מיועד לעזור להארי להתרכז. מעולם לא אמרו לי שאחת מתופעות הלוואי של ריטלין היא דיכאון. אבל הפסיכיאטר אמר לי שאם הארי ייקח את הריטלין, הוא יוכל להפסיק לקחת שני הכדורים בתוך חודש.”

מר האקנל האמין לו, למרות שמדובר בתרחיש לא סביר – מרגע שהתחילו, רוב הילדים נוטלים את הסמים האלו במשך שנים. ”בסופו של דבר הסכמתי כי חשבתי שאני עושה את הדבר הנכון. הדבר הבא שקרה זה שתוך חודש או חודשיים, היתה דפיקה על הדלת ושני שוטרים אמרו לי שבני תלה את עצמו.”

הוא היה רק ילד. יכול להיות שהיו לו בעיות, אבל הציגו אותן בצורה מוגזמת. הרבה מהדברים שהארי עשה שאמו התלוננה עליהם, הוא לא עשה כשביקר אצלי. איך יכול להיות שלילד תהיה הפרעת קשב וריכוז כשהוא נמצא במקום אחד ולא במקום אחר? אני חושב שהארי רק ניסה למשוך תשומת לב משום שהיו עוד שלושה ילדים במשפחה, אחיו הביולוגי ועוד שני אחים מאב אחר.

מר האקנל ממשיך, ”אני חושב שהפרעת קשב וריכוז זו מחלה שהומצאה על-ידי חברות התרופות. איש מעולם לא מת מהפרעת קשב וריכוז והיא לא היתה קיימת פעם. רושמים את הכדורים ביד קלה מדי לילדים. ילדים רגילים לחלוטין לא מקבלים הזדמנות לגדול בלי הפרעה בימינו".

הילד היה שקט ולא צחק מבדיחות המורים

”המורים בבית הספר אמרו שהארי שקט,” מספר מר האקנל. "בני בדיוק עבר דירה ונכנס לבית ספר חדש בו לא הכיר איש. למה הם ציפו? מורה אחר אמר שהארי לא צחק מהבדיחות שלו. כששאלתי את הארי לגבי זה, הוא אמר שהבדיחות של המורה פשוט לא היו מצחיקות במיוחד.”

במהלך החקירה שביקש מר האקנל, הוא שאל את הפסיכיאטר מדוע רשם סמים לבנו. ”הפסיכיאטר אמר שלבני היה חוסר איזון כימי במוח. שאלתי אותו: 'איך אתה יודע? האם נטלת כימיקלים מהמוח שלו?'. הוא אמר שזו תיאוריה. אז בהתבסס על תיאוריה ולא יותר מחמישה מפגשים עם בני, הוא החליט לרשום לו ריטלין,סם חזק באותה המידה כמו קוקאין.

”כשאני גדלתי היו המון ילדים כמו הארי – קצת פעילים מדי, קצת שובבים, שלא תמיד עשו מה שאמרו להם," נזכר מר האקנל. "כעת מתייגים אותם כחולים בהפרעת קשב וריכוז. מה זה? מה השתנה? יש מחלה מוזרה באוויר? הארי היה פשוט ילד קטן ורגיל. אבל מאחר שאנחנו חיים בשנת 2011, הוא – כמו ילדים רבים אחרים – לקח כדורים. נראה שכמעט כל ילד מפתח פתאום את ההפרעה הזו. איזה שטויות. זה פשוט מוצא נוח להורים ולבתי ספר שלא מסוגלים לשלוט בילדים.”

שרת הפנים זועמת

בבריטניה נרשמים מדי שנה 661,000 מרשמי כדורים לטיפול בהפרעת קשב וריכוז – מספר שהוכפל תוך חמש שנים.

האיזור בבריטניה בו נמצא האחוז הגבוה ביותר של ילדים הנוטלים ריטלין, הוא איזור אמיד בצ'שייר בו גרים כדורגלנים מיליונרים ומנהלי עסקים גדולים, אך התופעה רווחת גם באיזורים אחרים. כך, בבית ספר יסודי אחד בדרום מזרח בריטניה בו לומדים 389 ילדים, לא פחות מ-80 ילדים נוטלים ריטלין – יותר מ-20%.

התאחדות הפסיכולוגים החינוכיים הבריטית דרשה בשבוע שעבר שתיערך סקירה לאומית על השימוש בריטלין וסמים דומים אצל ילדים. מזכירת ההתאחדות הכללית אמר, ”יש לנו חששות כבדים מכך שההשפעה הניורולוגית של הסמים האלה על מוחותיהם המתפתחים של הילדים לא נחקרה במלואה.”

פסיכולוג הילדים דייויד טרקסון טוען שאין לדעת מה הסמים החזקים והממכרים האלו יעשו למוחם של הילדים בעתיד.

גוויניד לויד, חוקרת חינוך מאוניברסיטת אדינבורו, מסבירה את ספקותיה לגבי האבחון: ”אי אפשר לעשות בדיקת דם כדי לראות אם לילד יש הפרעת קשב וריכוז. מאבחנים ילדים כחולים בה באמצעות רשימת בדיקה של התנהגות, למשל האם הילד קם מהכיסא ורץ סביב. חצי מהילדים בבית הספר יכולים להיות מאובחנים כך.”

אחרים טוענים שזוהי בסך הכל תגית לילד שקשה לו לשבת ולהתרכז, והמקור לכך היא צריכת מזון מהיר ומחסור בשעות שינה ובהתעמלות.

ריטלין עלול לגרום לעצירת הגדילה, דיכאון, עוויתות לא רצוניות של הגפיים, פסיכוזה ולפגיעה בשריר הלב. (העלון לצרכן של ריטלין)

שרת הפנים של בריטניה, תרזה, מיי, הזהירה לגבי תופעות הלוואי של סמים אלה. ”אלה הן תרופות מרשם חזקות ואנחנו לא יודעים אלו השפעות יהיו להן על ילדים.” היא סיפרה לפרלמנט את סיפורו של ילד בן שש שנטל ריטלין. ”הוא חווה דיכאון ותוך חודשיים מהיום בו התחיל לקחת ריטלין, הוא ניסה להשליך את עצמו מחלון. הוא החלים רק כשהורידו אותו מהסם. זה חייב להיפסק.”

התמריץ הכספי להורים – מעל 3000 ש"ח בחודש לכל ילד שאובחן

גורם מדאיג נוסף הוא שהורים לילדים שנוטלים ריטלין זכאים למגוון של הטבות והקלות מהמדינה, כולל דמי מטפל ודמי נכות לילד, שעשויים להגיע עד לאלפי פאונד בשנה. לדוגמה, משפחה אחת עם שני ילדים שנוטלים סם לטיפול בהפרעת קשב וריכוז, תקבל 600 פאונד בחודש (3350 שקלים) כדמי נכות על כל אחד מהילדים. במידה ויש להם שלושה ילדים שאובחנו כחולים בהפרעת קשב וריכוז ונוטלים ריטלין או סם דומה, הרווח הנקי שלהם מהמדינה יגיע בשנה ל-21,600 פאונד (120,600 שקלים). גם בישראל קיימת שיטה להקלות מס למשפחות עם ילדים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז.

אין פלא, אם כך, שבבריטניה מסכימות אלפי משפחות בשמחה לשים את ילדיהם על סמים פסיכיאטרים כדי "לרפא" את התנהגותם ההיפר-אקטיבית.

המצב בבריטניה מדאיג וחוזים שאם יימשך, בקרוב אחד מתוך שבעה ילדים יאובחן עם ההפרעה וייקח סמי מרץ לטיפול בהפרעה. בארה"ב המצב חמור אף יותר – אחד מתוך חמישה ילדים נוטל כדורים לטיפול בהפרעת קשב וריכוז.

חוקר מקרי המוות: לא מדובר בהתאבדות מכוונת

חוקר מקרי המוות איאן סמית' הכריז בסיומה של חקירה שנערכה באפריל, שפסיכיאטר הילדים שרשם להארי את הכדורים הפסיכיאטרים פעל בצורה הולמת. עם זאת, הוא הזהיר שעל הפסיכיאטרים להיות זהירים ביותר כשהם רושמים סמים לילדים בני עשר.

סמית' שלל התאבדות מכוונת, אך אמר שלא ניתן להתעלם מההשפעה שהיו לריטלין ולפרוזק על מותו של הארי.

אך אביו של הארי מאמין שלכדורים היה חלק משמעותי ביותר בטרגדיה. כעת הוא מגיש תלונה נגד ה-NHS בטענה שרשמו "כדורים לא מתאימים" לבנו.

לכתבה המקורית בעיתון ה-Daily Mail

לקריאה נוספת:
כתבת NRG על כך שפרופ' קריסטופר גילברג, אשר נחשב לאבי הדיאגנוזה של הפרעות הקשב והריכוז

קישורים:

יום שני, 20 ביוני 2011

פשעי משרד הרווחה - נאומה של ח"כ מרינה סולודקין בעניין חוק הנוער

חנה סלוצקי - פקידת סעד ארצית לחוק הנוער - מדיניות רווחה מופקרתנאומה של ח"כ סולודקין בעניין חוק הנוער

19/05/2011 לשכת ח"כ מרינה סולודקין

אדוני היושב ראש,

כנסת נכבדה,

הצעת חוק שלי קובעת שאם קיים צורך להוציא ילד מהבית, המקום המועדף ביותר עבורו יהיו קרובי משפחה מדרגה ראשונה, כגון, סבא, סבתא, דוד, דודה ובני זוגם של כל אלה, וכן אח או אחות בגירים ובני זוגם, ובלבד שהם בגירים.

בשנים האחרונות התקבלו בלשכתי תלונות רבות, מאות במספר, על כך שילדים המוצאים מהבית על פי החלטת בית משפט מקבלים טראומה נפשית קשה, בעיקר, אם כתוצאה מהוצאתם מן הבית מתנתק הקשר הטבעי בינם לבין משפחתם המורחבת. אני לא מדברת כאן על מקרים של אלימות קשה והזנחה מהן סבלו הילדים במשפחתם הביולוגית. דווקא מהמשפחות הללו, מסיבות לא ברורות חוששות רשויות הרווחה להוציא ילדים. לכן התרחשו טרגדיות נוראיות – רצח של ילדים על ידי הוריהם, כפי שראינו את זה במקרה של משפחת בן דרור: אב שסובל ממחלה נפשית ואושפז פעמים רבות בבית חולים פסיכיאטרי קיבל את ילדיו לסוף שבוע ורצח אותם בשנתם.

לעומת זאת, במקרים אחרים, כשאין סימנים ברורים המעידים על התעללות או הזנחה, ידן של רשויות הרווחה והשופטים קלה על ההדק. כתוצאה מכך, נכנסים הילדים לוויה דולורוזה: משפחת אומנה, לאחר מכן, כמעט בצורה אוטומטית – פנימייה או מוסד אחר, כשהנהלות המוסדות הללו מעודדים למעשה ניתוק כל קשר אפשרי בין הילדים הללו לבין משפחתם. ילדים גדלים ללא שיכירו את משפחתם המורחבת: סבים, סבתות, דודים, בני דודים, אפילו בלי להכיר את אחים ואחויות בגירים, אם אלה משרתים כבר בצה"ל בזמן הוצאת אח/אחות קטן/ה מהבית.

הניתוק קשה במיוחד אם הילד מועבר למשפחת אומנה ששונה מאוד ממשפחתו הביולוגית: מדברים בשפה אחרת (ילדים ממשפחות דוברי רוסית או אמהרית מועברים למשפחות אומנה שדוברות עברית בלבד), מנהלים אורך חיים שונה וכו'. לפני כמה שנים נתקלתי במקרה של העברת ילדה דוברת רוסית ממשפחה חילונית למשפחה חרדית דוברת עברית. כתוצאה מכך, כשנפגשה הילדה לראשונה עם אימה לאחר נתק ממושך, היא שאלה: "אימא האם אהיה בגיהינום בגלל שאני מדברת אתך, את הרי מסתובבת בבגדים עם שרוול קצר?" וזה במאה 21 ובהשגחת מדינת ישראל.

ישנם גם מקרים הפוכים: ילד שגדל עד גיל 7 במשפחת עולים דתית, אביו היה בזמנו אסיר ציון קטין, הועבר לפנימייה חילונית, בה מופעלים בשבת מחשב וטלוויזיה. וזה קרה אחרי שרשויות רווחה חיפשו מסגרת מתאימה עבורו במשך שנה וחצי שבמהלכם שהה הילד במרכז חירום.

כל ניסיונותיי לתקן את המצב באמצעות הידברות עם בכירי משרד הרווחה וגם באמצעות הידברות עם שר רווחה לשעבר לא הצליחו. הם כנראה לא רואים שום פגם בהתנהלות שירותי הרווחה.

חייבים גם לזכור שמוסד המשפחה הוא מוסד עתיק מאוד ובעל ערך רב ביהדות ובמסורת היהודית. סביבה משפחתית אוהבת ותומכת הוא תנאי ראשון בחשיבותו להתפתחותו התקינה של הילד. לצערי הרב, גדל בישראל דור שלם של "ילדי המוסדות" – בני אדם שלא הכירו בילדותם את משפחתם המורחבת וסובלים עד מאוד מחוסר זה גם בבגרותם. זוהי תוצאה של אקטיביזם בלתי מרוסן מצד רשויות המדינה: הן מצד שירותי הרווחה והן מצד מערכת המשפט. אני שבה ומדגישה שרובם המכריע של הילדים שהוצאו מהבית באו ממשפחות שאין בהן אלימות, התעללות בילדים או הזנחה.

כל זה נעשה תחת הדגל של "טובת הילד". יצוין בהקשר זה, שאת דעתו של הילד עצמו בגלל לא שואלים. לעתים קרובות מועברים הילדים למסגרות חוץ ביתיות בלי שהם נשאלו: האם הם רוצים לעבור לשם או אפילו בניגוד לרצונם. יצוין גם שהמסורת הרעה של הוצאת ילדים ממשפחתם הביולוגית נולדה בישראל זמן רב לפני שהתחילו להשתמש במושג הזה "טובת הילד". כבר בשנותיה הראשונות לאחר קום המדינה, הוצאו ילדים רבים ממשפחות עולים, בעיקר ממשפחות עולים מתימן. ובדיעבד המציאו צידוקים למעשה זה – צידוקים שהתבססו על קונצפציית "טובת הילד": יותר טוב היה לילדים הללו לגדול לא במשפחות הביולוגיות – משפחות עניות ומרובות ילדים עם הורים שלא דיברו או כמעט ולא דיברו עברית, אלא במקום אחר. פרשת "ילדי תימן" הינה עד היום "שלד בארון" של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית. היא – תקדים מסוכן ולא מוסרי לכוח יתר של המדינה כלפי אזרחיה.

ברצוני להדגיש כאן את הנקודות הבאות:

1) ילדים השייכים ל"ילדי המוסדות" שתקו במשך זמן רב, אך לפחות חלק מהם החליטו לאחרונה להפסיק לשתוק. הם מתכוונים להגיש תביעות לבית משפט כנגד מדינה ונגד מסודותיה האחראים לכך שהם נותקו במשך שנים רבות ממשפחתם המורחבת ועל הנזק העצום שנגרם להם כתוצאה מכך,

2) גם אם הורים לא מסוגלים, לא יכולים או לא רוצים לגדל את ילדיהם בעצמם, חייבים לשמור את הקשר בין הילדים למשפחתם המורחבת: סבים, סבתות, דודים, דודות, בני דודים וכו'. אדרבה, רק משפחה רחבה אוהבת ותומכת יכולה לפצות,

לפחות במידה חלקית, על הנזק שנגרם לילדים כתוצאה מאדישות הוריהם או מהזנחת ילדים מצידם. הוצאת ילדים למשפחה זרה, שלעתים אפילו לא מדברת את שפתם, גורמת לעומת זאת לנזק נוסף, שהוא לפעמים גדול יותר מהנזק הנגרם על ידי ההורים הביולוגיים.

אני שבה ומדגישה שהן יהדות ומסורת יהודית והן ניסיון חיים שנרכש על ידי דורות רבים של הורים ומחנכים אוסרים להציב את טובת הילד ואת טובת המשפחה זו מול זו. אין שום סתירה בין שני המושגים האלה. לכן הגשתי הצעת חוק הנ"ל שעל פיה תינתן עדיפות לקרובי משפחה מדרגה ראשונה כשרשויות הרווחה מחפשים מסגרת מתאימה עבור ילד שהוצא מרשות הוריו. אני שבה ומדגישה שמדובר על קרובי משפחה העונים על הקריטריונים הקיימים.

ברור לי: למה החליטה וועדת שרים לענייני חקיקה להתנגד להצעת חוק זאת: קל יותר להגן על "כבוד המקצוע" מאשר לערוך רפורמה במערכת הקיימת. ובכל זאת, אני קוראת לכם, עמיתיי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק ולהצביע בעדה בקריאה טרומית.
.

.
קישורים:

ניצולת שואה עיוורת על כיסא גלגלים - הביטוח הלאומי סרב לשלם קצבת סיעוד - בג"צ הורה למדינה לשלם

אסתר צ'וברי, ניצלה ממוות ע''י דוקטור מנגלה צילום: ראובן קסטרוהכתבה זעקת הניצולה: הביטוח הלאומי מסרב לשלם , שמואל מיטלמן , nrg , מאי 2011

אסתר צ'ובדי ניצלה ממוות על ידי דוקטור מנגלה. היום היא מרותקת לכיסא גלגלים, והביטוח הלאומי דורש ממנה להשתמש בכספי הפיצויים

האטימות של ביטוח לאומי: ניצולת השואה אסתר צ'ובדי, בת 85, עיוורת ומרותקת לכיסא גלגלים, ביקשה השבוע מבג"ץ, ממיטת חוליה בבית חולים בילינסון, להורות למוסד לביטוח לאומי לשלם לה קצבת סיעוד כדי שתוכל להחזיק את המטפלת ששכרה לטפל בה בביתה. "בלעדיה אני לא יכולה לחיות", הסבירה צ'רבי.

הסיבה: המוסד מסכים להשתתף רק בכשעה בלבד משכרה של המטפלת, ומתבצר מאחורי הטענה הפורמלית כי הקשישה יכולה להשתמש למטרה זו בקצבה שהיא מקבלת מגרמניה לשם טיפולים ותרופות בגין נזקי הגוף שנגרמו לה ולכן היא אינה זכאית לקצבה סיעודית בישראל.

"אני חולה סיעודית מלאה, הזכאית למטפלת צמודה, אבל כל פניותיי למוסד לביטוח לאומי לשלם לי קצבת סיעוד נענו בסירוב, בנימוק אבסורדי שיש לי 'הכנסה מגרמניה' ושהכנסתי עולה על השכר הממוצע במשק", כתבה צ'ובדי בפנייתה לבג"ץ.

"התשלום אותו אני מקבלת מגרמניה, לפי החוק שם, נועד לצורכי ריפוי, תרופות והבראה בלבד ואינו בגדר הכנסה. לא ייתכן שהביטוח הלאומי יפלה לרעה אותי וניצולים אחרים במצבי", לדברי צ'בדי.

בעתירה, שהגישה באמצעות עו"ד שלמה אייגנר, מספרת הקשישה, כי נולדה ב-1926 בצ'כוסלובקיה בשם אסתר גרינפלד. "באפריל 1944 הובלתי עם כל בני משפחתי בקרונות של בהמות למחנה ההשמדה אושוויץ", היא מספרת בתצהירה.

"כפו עלינו לעבוד 16 שעות ביממה"

"הוריי, ובני משפחתי האחרים הוכנסו לתאי הגזים ושם נרצחו. אני ואחותי הצעירה אריקה הוכנסנו ל'בלוק 8' שהיה 'בלוק הילדים'. ד"ר מנגלה היה הממונה על הבלוק וביצע בילדים פשעים מזעזעים".

היא הצליחה להינצל מרצח של אלף ילדים בבלוק בו התגוררה אך נלקחה לעבודות כפייה במפעל. "עברתי מבחן זריזות ידיים, הוצבתי לעבודה במפעל לייצור פצצות וחומרי נפץ. כפו עלינו לעבוד 16 שעות ביממה בייצור חלקי פצצות", היא מספרת.

כששוחררה על ידי הצבא האמריקאי הייתה צ'ובדי שבר כלי, הרוסה לחלוטין ממבחינה פיזית ונפשית, עד כדי אי יכולת לתפקד. כתוצאה מהעבודה במחנות נפגעה ראייתה והיום היא עיוורת. כשעלתה לארץ היא התחתנה וניסתה לשקם את חייה.

בשנת 2008 נפטר בעלה והיא נותרה לבדה עם מחלותיה. "כיום אני עיוורת, עמוד השדרה שלי התמוטט, אינני מסוגלת לעמוד או ללכת ואני מובלת בכסא גלגלים", היא כותבת. בפיצויים שהיא מקבלת מגרמניה - 742 יורו לחודש - היא משתמשת לרכישת תרופות ולטיפולים רפואיים.

המוסד לביטוח לאומי קבע כי היא חולה סיעודית בשיעור מקסימאלי ותלויה לחלוטין בעזרת הזולת. אבל למרות מצבה, המוסד לביטוח לאומי מסרב להשתתף בהוצאות המטפלת. כך, היא נאלצת להוציא מכיסה כסף רב על שכר והוצאות כוללות למטפלת, תרופות, ציוד רפואי ועוד. את מכשיר השמיעה שהיא נזקקת לו לא הצליחה לרכוש בשל מחסור באמצעים.

באמצע יוני 2011 נענה בג"צ לעתירה של אסתר צ'ובדי והורה למדינה בצו ארעי לתת לה קצבת סיעוד
.

.
קישורים:

יום שבת, 18 ביוני 2011

בין פרזיטיות לפלגמטיות: לשכת הרווחה בת ים מרעילה נגד אישה בת 65 - עובדת סוציאלית ג'ודית

סיוע סוציאלי או פרזיטיותיוני 2011 - מדובר באישה כבת 65 מאובחנת בדמנטיה. האישה "טופלה" בעבר (שנת 2006) ע"י פקידת סעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי מלשכת הרווחה בת ים. האישה טובה ללא רבב, אם לשלשה בנים כל חייה עבדה למופת בשירות המדינה.
ה"טיפול" הארור והמקולל של צוות קשישים בראשות עפרה מנדלקורן כלל השמצות ודברי בלע נגד האישה, הפנייה לפסיכיאטר ממאגר הרווחה בת ים איתן חבר אשר תייג אותה בהבלים ודברי בלע ורשם לה סם אנטי פסיכוטי מסוג ריספרדל מבלי שבדק אותה כלל, וחרף העובדה שה- FDA אוסר לרשום ריספרדל לאנשים במצבה (אבחון דמנטיה). לאישה מונה אפוטרופוס בהליך פתאומי ומופקר ע"י השופט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי. האישה הפכה להיות סיעודית בתוך מספר שבועות בגלל הטיפולים הארורים והמקוללים של העו"סיות והפסיכיאטר איתן חבר.

רחל וידל מנהלת לשכת הרווחה בת ים - התנהלות בזויה ומופקרתאגף הרווחה בת ים פעל גם להרחיק אחד מבניה (הבן מ') של האישה ממנה מאחר ולא נתן ידו למעשי הנבלה של העובדים הסוציאליים ופקידי הסעד בלשכה, ונקבעו לו הסדרי ראיה עם אימו. השופט שמואל בוקובסקי (נשוי לפקידת סעד מיכל מילשטיין בוקובסקי) שימש חותמת גומי לכל רצונותיהן החולניים והמעוותים של העובדות הסוציאליות בת ים.

עובדת סוציאלית ג'ודית מלשכת הרווחה בת ים - בין פרזיטיות לפלגמטיות

בימים אלו פנה מ' אל עובדת סוציאלית ג'ודית מלשכת הרווחה ה"אחראית" על פיקוח הטיפול האישה, ודווח לה כי אימו מזה מספר חודשים אינה מוצאת מהבית והוא אינו פוגש אותה. בנוסף דווח כי אינה מקבלת טיפול הולם ביחס למצבה הכלכלי.
העובדת הסוציאלית ג'ודית הרעילה בזלזול כי אנשים במחלותיה המרובות של אימו בד"כ אינם חיים הרבה שנים כמו אימו.
כשנשאלה עו"סית ג'ודית מהן המחלות עליהן התכוונה, השיבה כי אינה יודעת.
כשנשאלה עו"סית ג'ודית האם ידוע לה על הנחייה רפואית לכלוא את האישה בבית זמן כה רב, השיבה עו"סית ג'ודית כי אינה יודעת.
עו"סית ג'ודית סרבה למסור את שם משפחתה למרות היותה עובדת סוציאלית בשירות הציבורי.
אין זוהי הפעם הראשונה כי הבן פונה לעו"סית ג'ודית בעניין אימו, ועו"סית ג'ודית מרעילה מצידה נגד האם במקום לסייע לרווחתה.

פקידת הסעד שירה שביט אורגד מלשכת הרווחה בת ים צועקת באמוק "אני בכלל לא בעסק"


.
פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי מסרבות להציג מספר רישיון

.
קישורים:

יום שישי, 17 ביוני 2011

סאטירה - עובדת סוציאלית סתומה ברמות

יוני 2011 - קטע מתוך התכנית הקומית "הרמזור". זוג הורים הכריחו את בתם הילדה ללכת לישון מוקדם. הבת הזעיקה משטרה בתואנה כי האב היכה אותה. עובדת סוציאלית מלשכת רווחה פותחת בחקירה, תוך שהיא מאלצת את בני המשפחה להשתתף בתפיסות החולניות שלה

בפתיחה פקידת הסעד שירה שביט אורגד מלשכת הרווחה בת ים צועקת באמוק "אני בכלל לא בעסק", על התנהגותה הבזויה והמופקרת, והרס קטלני שגרמה לחייה של אישה.



קישורים:

יום חמישי, 16 ביוני 2011

פשעי משרד הרווחה - ילדה בת 11 כלואה שנה במרכז חירום

יוני 2011 - רשת א, השעה האזרחית עם יעל צדוק.
עו"ד תמר טסלר מספרת סיפורה של בת 11 לאם חד הורית הכלואה מזה כשנה במרכז חירום. "פשעה" של הילדה שנעשו בה מעשים מגונים ע"י ילדים. רשויות הרווחה ובית משפט לנוער מסרבים לשחרר את הילדה בתואנה שהם מגנים עליה.



קישורים:

יום רביעי, 15 ביוני 2011

עו"ד טלי ברמן מספרת על הוצאת ילדים בכפייה מביתם ומשפחתם

יוני 2011 - השעה האזרחית, רשת א עם יעל צדוק.

עו"ד טלי ברמן מספרת על חטיפת ילדיה של אמא שפנתה לרווחה לבקש סיוע. מדובר באם חד הורית שפנתה ללשכת הרווחה באיזור מגוריה לבקשת סיוע. לאחר יומיים העובדות הסוציאליות מלשכת הרווחה באו ללא הודעה מוקדמת לביתה ולקחו את ילדיה למרכז חירום.



קישורים:

יום שלישי, 14 ביוני 2011

לשכת הרווחה כפר סבא - גרימת נזק, התעללות והפקרת אם חד הורית שאחד מבניה אוטיסט

חיה קפלן - צילום זמן השרוןהכתבה אם חד הורית מכפ"ס: "מחכים שהבן שלי ימות כדי שאקבל דירה?" , nrg מקומי, עירית מירון , יוני 2011

אחד מבניה אובחן כאוטיסט. בעלה עזב אותה והותיר אותה כאם חד הורית. מצבה הכספי בכי רע. ואם לא די בכל אלה, חיה קפלן, תושבת כפר סבא, עלולה לאבד כעת גם את זכאותה לדיור ציבורי. "אני פשוט לא אחזיק מעמד", היא אומרת רגע לפני שהיא מרימה ידיים

קפלן הייתה מטופלת במחלקת הרווחה בכפר סבא. לפני שנתיים פנו גורמי המקצוע לבית משפט לנוער בטענה כי היא לא מסתדרת עם גידול הילדים.

קפלן כמעט איבדה את החזקה על ילדיה מכיוון שרשויות הרווחה רצו למסור אותם למשפחות אומנות.
"עובדות הרווחה אמרו שהבן הקטן שלי זקוק לטיפול ולי אין היכולת להעניק לו אותו. במקום לעזור הם עשו לי רע ופנו לבית המשפט כדי שיעביר אותו לחזקת משפחה אומנת. הייתה לי מלחמה על הילד שלי. מה פתאום שייקחו לי אותו?", היא שואלת בכעס.
יהודה בן חמו ראש העיר כפר סבא"נאלצתי לשלם 18 אלף שקל למומחים ולעורך דין כדי שיגישו מטעמי אבחון נגד האבחון של המומחים מטעם העירייה. אני עושה הכול כדי שיהיה טוב לילדים שלי. מאז המקרה אני לא פונה לעזרה של העירייה, הם רק גרמו לי נזק".

הצרות לא מפסיקות לרדוף את חיה קפלן מכפר-סבא. בעלה עזב אותה, אחד מבניה אובחן כאוטיסט, מצבה הכלכלי נואש. ואם לא די בכל אלה, הרי שבגלל ביורוקרטיה ועיכובים שונים, היא עלולה לאבד את זכאותה לדיור ציבורי.

"אני פשוט לא יכולה יותר. אני נגמרת. המצב של הילד שלי החמיר ואין לי כבר כוח נפשי ופיזי וזה מפחיד אותי", היא אומרת כשהיא ממררת בבכי.

קפלן עלתה לארץ מאוקראינה לפני קרוב לעשר שנים. היא הגיעה לארץ עם שלושה ילדים, ושכרה דירה בכפר-סבא. אבי ילדיה נותר מאחור.

בארץ היא נכנסה להיריון רביעי מאדם שהכירה עם עלייתה לארץ ואשר עימו ניהלה מערכת יחסים קצרה. כיום היא מגדלת את שלושת ילדיה הקטנים, כשאחד מהם, בן ה-10, אובחן כאוטיסט. בתה הבכורה, שהשתחררה מהשירות צבאי, חיה לבדה בדירה שכורה.

להתחיל את ההמתנה מחדש

בשל מצבו המיוחד של בנה הזקוק להשגחה צמודה, ומכיוון שהיא מטפלת בילדיה לבד כאם חד-הורית, מתקשה קפלן למצוא תעסוקה. כפועל יוצא מכך מצבה הכספי בכי רע והיא מתקשה בנטל התשלומים, כגון שכר דירה, מסים וכיוצא באלה. על רכישת דירה אין על מה לדבר.

עם עלייתה לישראל הגישה קפלן בקשה לקבלת דיור ציבורי ממשרד הקליטה. בשנת 2005, לאחר שאובחנה בעייתו של בנה, קיבלה אישור ממשרד הקליטה כי היא זכאית לקבל דירה במימון המדינה, בתמורה לתשלום סמלי של 500 שקלים.

"הנציגה של משרד הקליטה שעמדה איתי בקשר הבטיחה לי שאני ראשונה בתור", אומרת קפלן בקול שבור. "אמרו לי שתתפנה דירה באחת מערי השרון - כפר
סבא, הוד השרון או רעננה, ואני אהיה הראשונה לקבל אותה".

מאז עברו שש שנים והיא עדיין מחכה לדירה. "אני כל הזמן הולכת לסניף של משרד הקליטה כאן בעיר ומתעניינת לדעת מתי מתפנה דירה. אני כל הזמן שומעת שאני מספר אחת בתור, אבל נאלצת לחכות כי אין דירה", הוא מוסיפה.

בחודש הבא ימלאו עשר שנים לעלייתה ארצה. לפי הקריטריונים של משרד הקליטה, קפלן לא תהיה זכאית לקבל דיור ציבורי, שלו זכאים רק מי ששוהים בארץ פחות מעשור. במצב כזה, קפלן תחויב לפנות למשרד השיכון בבקשה לדיור ולהתחיל מחדש בכל ההליך. המשמעות היא שהיא תיאלץ להיכנס לתור ארוך של מבקשים בלי לדעת אם בכלל יאשרו את בקשתה.

בינתיים היא מתגוררת בדירת ארבעה חדרים בכפר-סבא, משלמת מדי חודש 3,800 שקלים, בעוד שההכנסות שלה מביטוח לאומי ומדמי מזונות מסתכמות ב-4,862 שקלים בלבד.

"אני לא מצליחה לעמוד בתשלומים", היא אומרת ופורצת בבכי. "הסיוע מהביטוח הלאומי לא מכסה הכול. אני לא מבינה למה אני צריכה לחכות 6 שנים בשביל דירה אם אני הראשונה בתור. הלכתי בשבוע שעבר לסניף משרד הקליטה בעיר וביקשתי לראות אסמכתה שמאשרת את זה".

כאשר הפקידה בדקה את מסמכיה של קפלן, התברר לה לתדהמתה שהיא זכאית לדירה אך ורק בכפר-סבא. "שאלתי את הפקידה מדוע כתוב שאני זכאית לדירה רק כפר סבא, והיא אמרה שהפקידה שמטפלת בתיק שלי נמצאת בחופש בשבועיים הקרובים. בינתיים אף אחד לא יכול לטפל בתיק".

בשל ההכנסות הזעומות שלה קפלן שקועה בחובות כבדים. "רצו לנתק לי את החשמל והתחננתי שלא ינתקו לי אותו, רק בגלל הילדים. ברגע האחרון אבא שלי שילם להם. הבת הגדולה שלי השתחררה מהצבא ועובדת בחנות בהרצליה ושוכרת דירה.

"אני לא רוצה להפריע לה ולא רוצה לבקש ממנה עזרה, אני אמא שלה. הייתי אמורה לעזור לה לשלם עבור הלימודים שלה, ואין לי אפשרות לעזור לה. מגיל 15 לא עזרתי לה בכלום, היא מסתדרת לבד".

הילד זקוק לבית ספר מיוחד

במשך שנים נעזרה קפלן באביה, שהתגורר עימה וסייע לה בטיפול בילדיה. אלא שלפני חודשיים הוא שב לאוקראינה, ולכן היא נאלצה לעזוב את עבודתה בראשון לציון כשליחה במשרד עורכי דין.

"באוקראינה היה לי תואר במשפטים", היא מספרת. "כשהגעתי לארץ רציתי להמשיך בלימודים וניגשתי למבחנים של לשכת עורכי הדין, אבל נאלצתי לוותר כי הייתי צריכה לדאוג לילדים. היום אני ברשימת המתמחים, אבל אף משרד לא לוקח אותי להתמחות כי אני לא פנויה לעבוד הרבה שעות".

בשל מצבו הבריאותי של בנה נאלצת קפלן להישאר בבית ולדאוג לו. "כשאבי היה גר איתנו הוא היה שומר על הילדים ואני הייתי יכולה ללכת לעבודה", היא נאנחת בייאוש.

"היו לי כל מיני עבודות מזדמנות. לאט-לאט נגמרים לי האמצעים הכספיים. כעת אני גם לא מקבלת הבטחת הכנסה מביטוח לאומי כי בעבר עבדתי. בגדים ואוכל אני מקבלת מחברות שלי. אני מבקשת נדבות מעמותות, ולפעמים עובדת בניקיון בתים".

קפלן הייתה מטופלת במחלקת הרווחה בכפר סבא. לפני שנתיים פנו גורמי המקצוע לבית משפט לנוער בטענה כי היא לא מסתדרת עם גידול הילדים. קפלן כמעט איבדה את החזקה על ילדיה מכיוון שרשויות הרווחה רצו למסור אותם למשפחות אומנות. "עובדות הרווחה אמרו שהבן הקטן שלי זקוק לטיפול ולי אין היכולת להעניק לו אותו. במקום לעזור הם עשו לי רע ופנו לבית המשפט כדי שיעביר אותו לחזקת משפחה אומנת. הייתה לי מלחמה על הילד שלי. מה פתאום שייקחו לי אותו?", היא שואלת בכעס. "נאלצתי לשלם 18 אלף שקל למומחים ולעורך דין כדי שיגישו מטעמי אבחון נגד האבחון של המומחים מטעם העירייה. אני עושה הכול כדי שיהיה טוב לילדים שלי. מאז המקרה אני לא פונה לעזרה של העירייה, הם רק גרמו לי נזק".

בעבר הציע משרד הקליטה לקפלן לקבל דירה בבאר שבע, אך היא דחתה את ההצעה. "אני מתעקשת לקבל דירה דווקא באזור הזה. לא מפני שאני יכולה להרשות לעצמי לשלם שכירות, אלא משום שהבן שלי זקוק לבית ספר מיוחד, ויש אחד כזה בצומת סגולה. אני צריכה להישאר קרוב אליו. הוא כבר התרגל לשכונה, לשכנים, לרופאים ולבתי החולים כאן.

"בבאר שבע השכונה הייתה קשה. היו בה הרבה פריצות לבתים. זה לא מקום לגדל בו ילדים, ועוד לבד. אם היינו עוברים לבאר-שבע זה היה עבורנו כמו לעלות מחדש. וזה בלתי אפשרי. מדובר בילד שקשה לו עם שינויים. קיבלתי מבית הספר שלו מכתב שלא כדאי להעביר אותו, כי אם נעבור עלולה להיווצר רגרסיה במצבו".

יותר מאשר קפלן כועסת על היחס מהרשויות, היא נשמעת מיואשת. "הדירות מתפנות פעם בכמה שנים, ואני פשוט לא אחזיק מעמד. אני נגמרת. המצב של הילד שלי החמיר, ואין לי כבר כוח נפשי ופיזי. זה מפחיד אותי. יש כאן פגיעה בזכויות של אנשים מוגבלים. אמרו לי שמגיע לי לקבל דירה בכמה ערים בשרון, ובעצם אני רשומה בפועל רק בעיר אחת. חברה שלי קיבלה דירה רק לאחר שהבן שלה מת. מה, מחכים שגם הבן שלי ימות כדי שאקבל דירה?

"ב-3 ביולי תיגמר לי הזכאות לדיור ציבורי מטעם משרד הקליטה, והזמן הולך ואוזל. הפקידה בסניף השרון של משרד התיירות נמצאת בחופש שבועיים ואין אף אחד שיכול לטפל בי. בעוד חודש משרד הקליטה כבר לא יצטרך לטפל בי יותר כי אני לא אעמוד בקריטריונים. אולי זה מה שהם רוצים".

מעיריית כפר סבא נמסר: "מדובר בקטינים ובצנעת הפרט ולפיכך אנו מנועים מלהגיב. מחלקת הרווחה פועלת על פי כל דין".

ממשרד הקליטה נמסר: "לגברת חיה קפלן הוצעה דירה בבאר-שבע, ולאחר שהסכימה לקבלה התחרטה ודרשה דירה במרכז. כרגע אין בנמצא דירות אשר תואמות את גודל המשפחה. המקרה שלה ידוע למשרד הרווחה ומטופל על ידי הגורמים המתאימים במטרה למצוא לה פתרון הולם".

קישורים:

יום ראשון, 12 ביוני 2011

פולישוק - סאטירה על מערך הרווחה המופקר והמושחת בראשות שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון

שר הרווחה משה כחלון - מדיניות סחר בילדים לג'ובים למקורבים וקרוביםמדיניות משרד הרווחה מופקרת ומושחתת. מדובר במערך של פקידי סעד הזויים המפוזרים ברשויות המקומיות בעלי סמכויות וגיבוי מלא מהממונים ובתי המשפט לענייני משפחה ונוער.
מערכת המשפט לנוער וענייני משפחה קרסה ופועלת ע"פ הבלי פיהם של פקידי סעד ועובדים סוציאליים ברשויות הרווחה.

תוצאות מדיניות הרווחה הנה הרס הפרט המשפחה והחברה. ילדים נקרעים מביתם ומשפחתם כדי לספק ג'ובים לעסקני הרווחה, פנימיות, אומנה ואימוץ. מדינת ישראל מובילה בהוצאת ילדים למוסדות ופנימיות שונות של עמותות הרווחה ומשרד הרווחה. ילדים זה סחורה. ילדים זה משאב לפי משרד הרווחה.

מדיניות השקר של רשויות הרווחה דורסת גם קשישים וחוסים אחרים




קישורים:

יום שבת, 11 ביוני 2011

עובדת סוציאלית רחל ולדומירסקי מלשכת הרווחה רמת גן מרעילה נגד מפגשים בין אמא לילדיה

אילוסטרציה - עובדת סוציאלית מרעילה נגד אמהות וילדים
אילוסטרציה - עובדת סוציאלית מרעילה נגד אמהות וילדים
מאי 2011 - אכזריות, שרירות לב, אוסף הבלים ודברי בלע הרעילה עובדת סוציאלית רחל ולדומירסקי נגד אמא שמעולם לא פגשה או שוחחה עימה, ונגד שני ילדיה אשר מזה כ- 3 שנים מבקשים מבית משפט לענייני משפחה להיפגש, לשווא.

מדובר באמא עובדת ושני ילדיה אשר לא נפגשו מעל שנתיים וחצי מאחר ועובדת סוציאלית רחל ולדומירסקי מלשכת רווחה רמת גן מעלילה ומרעילה נגד האמא וילדיה.

למרות שהאמא עברה בעבר אינספור אבחונים ובדיקות ע"פ דרישות הרווחה, ונמצאה טובה וכשירה, מאות אלפי שקלים הוצאות משפט ודרישות בחונים של עובדות הסוציאליות כתנאי להיפגש עם ילדיה, ולדומירסקי ממשיכה ללא הפסקה ובאובססיביות להרעיל מפיה נגד האמא שמעולם לא ראתה, ונגד וילדיה.

שופט לענייני משפחה נפתלי שילה מקבל את הבלי פיה של ולדומירסקי כאילו יצאו מפי הנביאים או הצדיקים הגמורים ובאופן תמוה "מניד בראשו" לדבריה בהסכמה כפתי, למרות המשמעויות הכבדות של פגיעה בפרט במשפחה ובאמון הציבור במערכת הרווחה והמשפט.

במאי 2011 שלחה עו"ס ולדומירסקי מכתב (ראה בסוף הפוסט) לנפתלי שילה ובו הכפשות וגידופים, ללא גיבוי בבדל ראיה, נגד האמא וילדיה כדי להמשיך מניעת המפגשים:

ולדומירסקי מזהמת כי היא וחברותיה העוסיות "עשו מאמצים לחפש פסיכיאטר לטפל בתיק סבוך זה" - בעוד התסבוכת היא בלשכת הרווחה ר"ג, שכן האמא העובדת נבדקה אצל כ- 5 פסיכיאטרים ונמצאה כשירה וטובה. עוס"ית ולדומירסקי מעלילה ומשקרת כאילו הבעיה אצל האמא אך אין בידיה בדל ראיה נגד האם. כאמור נפתלי שילה בלע את דברי הבלע של ולדומירסקי כדברי אלוקים חיים.

ולדומירסקי ממשיכה להרעיל ללא הצגת בדל ראיה וכותבת: "בשיטוט באתרי האינטרנט מצאנו כי פסיכיאטרים שטיפלו בעבר במיקרים סבוכים אחרים אחרים מושמצים מאוימים ומופחדים" - ולדומירסקי מנסה בכל דרך להשחיר פניה של האמא המבקשת לראות את ילדיה, וגולשת לעניינים שאינם קשורים בסידורי הראיה בין האמא לילדיה.

ולדומירסקי ממשיכה להרעיל בכל המכתב ושולפת בסוף את הנשק המעליל של שירותי הרווחה: אבחון וליווי פסיכיאטרי אצל פסיכיאטר שעובד שנים עם שירותי הרווחה לפרנסתו. ולדומירסקי מסכמת: " יודגש כי הטיפול חייב להיות במסגרת קלינית פסיכיאטרית הכוללת אבחון פסיכו-דיאגנוסטי עם המלצות לגבי קיום הביקורים ולגבי המסגרת הקלינית פסיכיאטרית שתלווה אותם".
כאמור האמא נבדקה אצל כ- 5 פסיכיאטרים ע"פ דרישת הרווחה ונמצאה כשירה וטובה. השופט נפתלי שילה במעין טקס פולחני קיבל ואישר את הבלי פיה של ולדומירסקי וכתב בהחלטתו שהוא מקבל את "הודעת פקידת הסעד", וללא נימוק או הסבר הוא מחייב ומתנה את האם בהוצאות נוספות של עשרות אלפי שקלים כדי לפגוש את ילדיה.

ולדימירסקי שיתפה בדברי התרעלה שלה ובתפיסת הרווחה החולנית שלה ב"סיוע" להסדרי ראיה את הממונות עליה ויוי הופמן פקידת סעד מחוזית ואת בת חן פיליפ מנהל אגף רווחה ר"ג, אשר לא העירו מאומה על אכזריותה והתנהלותה המופקרת של רחל ורודימירסקי.

ביזוי כבוד האדם
חרף העובדה שולדומירסקי מעולם לא פגשה את האמא או שוחחה עימה, במכתב שלהלן לשופט נפתלי שילה היא מרעילה נגד האמא תוך שהיא ממליצה על אבחונים פסיכיאטריים שונים. מדובר בביזוי כבוד האדם, והתנהלות מופקרת ובזויה מצד גורמי הרווחה בעיריית ר"ג. במקום לסייע הם מבזים וספק רב אם יודעים במה מדובר.
עובדת סוציאלית רחל ולדומירסקי מלשכת הרווחה רמת גן מרעילה נגד מפגשים בין אמא לילדיה
עובדת סוציאלית רחל ולדומירסקי מלשכת הרווחה רמת גן מרעילה נגד מפגשים בין אמא לילדיה
פלייליסט על שיטות ודרכי פעולה של פקידי סעד ועובדים סוציאליים ברשויות הרווחה


קישורים
: