יום ראשון, 30 במאי 2010

שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג ושר החינוך גדעון סער מפקירים ילדים מאוכלוסיות מוחלשות בקהילה

שר החינוך גדעון סער - הפקרת נוער ממשפחות מוחלשות בקהילהפרשיות ההתעללות האחרונות בנוער, כת המורים איתקה, סחר נערות חוסות בתעשיית המין בדרום ת"א, ועוד, הצביעו על החשיבות הרבה בהקמת מרכזים קהילתיים לבני נוער. הנוער הנפלט מהקהילה עולה למדינה הרבה יותר כסף ומעלה את הסיכוי להדרדרות באחוזים אסטרונומיים.

הכתבה בשל היעדר תקציב: 45 אלף ילדים בסיכון אינם מטופלים במועדונית , אור קשתי , הארץ , מאי 2010
בעשור האחרון זינק מספר הילדים הנזקקים, אולם רק 5,600 תלמידים זכאים למסגרת משלימה אחרי הלימודים

מערך מועדוניות היום של משרד החינוך, במסגרתו מקבלים תלמידים בסיכון סיוע לימודי ורגשי, עומד בפני קריסה. לדברי בכירים במשרד, רק אחד מכל 9-10 ילדים בסיכון מתקבל כיום לאחת מ-550 המועדוניות הפרוסות ברחבי הארץ, וגם זאת לאחר סינון ראשוני מחמיר. לשם השוואה, לפני כשנתיים עמד שיעור הקבלה על אחד מתוך 6-7 תלמידים.

מנהלי מועדוניות וגורמים ברשויות המקומיות מספרים על דילמות קשות הנובעות מן ההכרח לבחור רק חלק קטן מהילדים הזקוקים לסיוע. "הביקוש גדול בהרבה ממספר המקומות שאני יכולה להציע. בתי הספר והעובדים הסוציאליים יודעים על המצוקה ומראש עושים סלקציה קשה - בוחרים כל ילד בידיים רועדות, מפחד שאולי מישהו אחר נמצא בסיכון גדול יותר", מספרת מנהלת מועדונית באזור המרכז.

לדברי מנכ"ל האגודה הישראלית למען ילדים עולים, אלי זרחין, בשנים האחרונות "יש עלייה גדולה מאוד בצרכים, שמתבטאת בעיקר ברשימת המתנה ארוכה. לילדים האלה אין פתרון אחר מלבד המועדוניות, ואם הם לא נכנסים אליהן, המשמעות היא בדרך כלל הסתובבות ברחובות. המענה שהמדינה נותנת היום רחוק מלהספיק". במשרד החינוך מסכימים עם הדברים: "הציבור צריך לדעת שהפתרון המוצע לילדים בסיכון בגיל בית הספר היסודי הוא אפסי. במו ידינו אנחנו מייצרים שואה חברתית", אמר בכיר במשרד.

מועדוניות-היום מספקות כיום סיוע לכ-5,600 תלמידים מכיתות א' עד ו', המוגדרים כילדים "בסיכון גבוה". מדובר בילדים המגיעים ממשפחות מרקע חברתי-כלכלי נמוך, שאינן יכולות להעניק להם ארוחות סדירות או תנאים הולמים להתפתחות. המועדוניות פועלות מסיום יום הלימודים ועד לשעות הערב המוקדמות, בסביבות 18:30-19:00. בכל מועדונית נמצאים 10-15 ילדים, המקבלים ארוחת צהריים, עזרה בשיעורי בית, שיחות טיפוליות ופעילות חינוכית נוספת. תקצוב המועדוניות מגיע ברובו ממשרד החינוך, בהשתתפות מסוימת של משרד הרווחה והרשות המקומית. לדברי גורם שמכיר מקרוב את עבודת המועדוניות, מדובר ב"סיוע בסיסי ביותר, שמטרתו למנוע מהילדים האלה לנשור מלימודים סדירים. המועדוניות מחליפות את משפחות הילדים, שברוב המקרים לא מתפקדות".

מנתוני משרד החינוך עולה כי בעשור האחרון נותר מספר התלמידים שנמצאים במועדוניות כמעט ללא שינוי: 5,220 ילדים בשנת 2000, לעומת 5,625 כיום. לעומת זאת, היקף הילדים הנזקקים עלה באופן דרסטי ונאמד, בהערכה מינימלית, ביותר מ-50 אלף ילדים. לפני כשנתיים נערכת במשרד עבודת מטה, שהצביעה על צורך להקים 29 אלף מועדוניות חדשות. החישוב אז התבסס על כלל הילדים הנמצאים בסכנת נשירה מהלימודים. במשרד החינוך היו שחלקו על אופן החישוב, אך איש לא ערער על הצורך בתוספת משמעותית. "היינו מסתפקים גם בפתיחה של עוד 500 מועדוניות, אבל זה לא קרה וככל הנראה גם לא יקרה", אומר אחד הגורמים. התקציב שמפנה משרד החינוך למועדוניות נע סביב כ-35 מיליון שקלים, ובשנתיים האחרונות עלה ל-37.5 מיליון שקלים. עלות הפעלת מועדונית אחת היא כ-200 אלף שקלים בשנה.

תהליך הקבלה למועדונית מתבסס על דיווחים של עובדים סוציאליים הנוגעים למשפחת התלמיד, ועל דו"חות של בתי הספר לגבי מצבו הלימודי, החברתי והרגשי. על רקע מצוקת המשאבים, התהליך כרוך בקביעה איזה תלמיד נמצא בסיכון גדול יותר. "האם למשל הוגן לקבל שני ילדים מאותה משפחה, ובכך למנוע ממשפחה אחרת את העזרה?", מספר בכיר במשרד, "ואם מחליטים להכניס למועדונית רק ילד אחד מכל משפחה, את מי להעדיף - את הגדול או את הקטן יותר, שבעבודה נכונה אפשר אולי להציל? האם להכניס ילד שאמו חולת נפש או אחד שאביו נרקומן? או אולי כזה ש'סתם' אין לו אוכל בבית. אלה לא שאלות תיאורטיות, אלא דיונים יום-יומיים".

בשנים האחרונות, מוצאות עצמן המועדוניות קולטות בעיקר תלמידים בכיתות הנמוכות, בעיקר כיתות ב' עד ד', שבהן המצוקה היא גדולה במיוחד. "הקושי העיקרי שלנו הוא להגיד לילד שהוא לא ממשיך בשנה הבאה, כיוון שהוא צריך לפנות את המקום שלו לטובת מישהו צעיר יותר. הילד רוצה להישאר במועדונית, מבחינה אובייקטיבית צריך שהוא יישאר, אבל אנחנו אומרים לו ללכת הביתה כי הוא כבר שנתיים אצלנו", אומרת האחראית על המועדוניות באחד היישובים במרכז הארץ.

קושי נוסף קשור בעובדה שהמועדוניות אינן מספקות סיוע לתלמידי חטיבות הביניים והתיכונים. לדברי דלית, מנהלת מועדונית באזור המרכז, "דווקא כאשר הילדים מגיעים לחטיבת הביניים, עם כל הקשיים של מסגרת חדשה וגיל ההתבגרות, אנחנו מפסיקים לתמוך בהם. רובם לא יקבלו סיוע בבית הספר. הם נזנחים לגורלם".

במשרד החינוך סבורים כי היקף הצרכים, שהולך וגדל עם השנים, מחייב סדר עדיפויות חדש מצד ראשי המשרד. לדבריהם, מדיניות המשרד בעשור האחרון שמה דגש על שיפור הישגי התלמידים, ובראשם בחינות הבגרות, "אבל ספק אם הילדים שלנו יגיעו בכלל לבחינות האלה. הם באים מאוכלוסייה חלשה ביותר, שלא תסייע להציג עלייה של חצי אחוז בשיעור הזכאות לבגרות. ראשי משרד החינוך יודעים כבר הרבה שנים את היקף הבעיה, אך יש להם אג'נדה אחרת. למעשה, לא אכפת להם", אומר גורם במשרד.

גם גורמים אחרים במשרד שותפים לביקורת: "אם מספר המועדוניות נשאר כמעט קבוע במשך יותר מעשר שנים, אי אפשר לקבל שום תירוץ. מבחן התוצאה הוא שקובע. שרי חינוך אוהבים להתקשט בהישגים שאפשר לראות בעין, והעבודה של המועדוניות היא לא אחד מהם. בוודאי כשאי אפשר להצביע על תוצאות מיידיות. ראשי משרד החינוך לדורותיהם מתעלמים מהאוכלוסייה החלשה ביותר. מעולם לא היתה התגייסות אמיתית למלחמה בפערים החינוכיים והחברתיים".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי מתחילת השנה תוקצב אגף שח"ר, במסגרתו פועלות המועדוניות, בתוספת של שמונה מיליון שקלים. בימים אלה נדונה עם משרד האוצר בקשה לכ-20 מיליון שקלים נוספים. עוד נמסר כי "מאז כניסתו לתפקיד של גדעון סער, עלה תקציב המועדוניות בלמעלה ממיליון שקלים, דבר המעיד על החשיבות שמייחס המשרד לנושא".

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , ,

פרשת שי אברהמוב חשפה התעללות רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער במשפחות ובילדיהן

פרשת שי אברהמוב מייסד כת האיתקה חשפה את חוסר האונים של משפחות הנתונות לחסדיהן של רשויות הרווחה. פקיד הסעד סבור כי לילד בעיות רגשיות, נפשיות ושולח אותו אותו לאבחון. המאבחנים ה"מומחים" של הרווחה מנפיקים "אבחונים" על פי בקשת פקידי הסעד מוכתבות מראש ע"י פקידי הסעד וזאת על מנת שלא יתויגו כמי שאינם משתפים פעולה ולא יקבלו מטופלים מהרווחה.
שלב הבא הוא הטיפול. פקיד הסעד מציג את ה"אבחון" לבית משפט לענייני משפחה ונוער וזה מחייב את ההורים לשלם למטפלים שונים ומשונים עבור "טיפולים" לילדים על מנת שיפתרו הבעיות הרגשיות של הילדים.
למטפל המשפחתי כוח רב על המשפחה האומללה. עלות מפגש עם המטפל היא כ- 700 שקלים והוא מגיש לפקיד הסעד את תוצאות הטיפול. אם המשפחה תתנגד לטיפול הילדים יוצאו מיד מהבית למרכז חירום, פנימייה או משפחת אומנה או אימוץ, בתואנת הזנחה או התעללות.
המטפל הוא הקובע מתי יפסק הטיפול, וטיפולים אלו עלולים להימשך שנים. למטפל אינטרס להמשיך בטיפולים מאחר והוא מרוויח כסף רב ללא מאמץ.
מדובר בטיפולים שונים ומשונים לרב חסרי תועלת במקרה הטוב, במקרה הרע מסבים נזקים קשים, פיסיים ונפשיים לבני המשפחה, פירוק המשפחה ועוד.
אם אחד מבני המשפחה יתנגד לטיפול, פקיד הסעד יעכס בפיו כנגדו בדברי בלע וירחיקו מהמשפחה.

האזינו להשתלשלות דרכי השתלטות המטפל המשפחתי מטעם רשויות הרווחה ובתי משפט למשפחה ונוער, שי אברהמוב, על משפחתה של המורה מנתניה.
.

.
קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , ,

יום שישי, 28 במאי 2010

מדיניות משרד הרווחה - גרועה ומסוכנת מכת האיתקה

פקידת סעד ארצית לחוק הנוער - חנה סלוצקימאי 2010 - בימים אלו נחשפה כת האיתקה שדגלה בהוצאת ילדים ממערכת החינוך לטובת החינוך הנוקשה. מנהיג הכת שי אברמוב נעצר בחשד כי התעלל במורה - האם המתעללת בנתניה ובשני ילדיה כחלק משיטת החינוך של הכת. כעבור ימים אחדים דיווח השב"ס כי אברהמוב התאבד בתא המעצר. "גילינו במהלך החקירה שלנו שמרבית חברי הכת הם מורים במערכת החינוך וזה עוד יותר הדהים אותנו", אמר קצין בכיר במחוז מרכז של המשטרה. "אנחנו יודעים על עשרות רבות של ילדים שנפלו קורבן למעשי הכת. אנחנו יודעים על מקרים של מכות, שיעבוד, השפלה והרעבה שהופעלו כלפי הילדים בהוראת הגורו, שי אברמוב, שלימד את ההורים כי זו הדרך לחנך את הילדים ולהפוך אותם לילדים ממושמעים ומחונכים".
בכתבה בערוץ 10 של אושרת קוטלר מעידה אם כי הופנתה לטיפול משפחתי אצל שי אברהמוב ע"י רשויות הרווחה באזור מגוריה.

מאפייני כת האיתקה ושיטות טיפולה באזרחים שנקרו בדרכה אינן מפתיעות אלא מתונות יחסית לשיטות המקובלות של רשויות הרווחה.

להלן עדויות מהכתבה של אושרת קוטלר תכנית הרדיו של חיים הכט על האיתקה, ביחס לעדויות על שיטות טיפול מקובלות ע"פ מדיניות משרד הרווחה.

שיטות טיפול תמוהות ומוזרות ללא תוכן או מטרה המדרדרות את המטופל - מטופל של האיתקה מעיד: "כל הזמן זה אלימות, אלימות, אלימות. מדברים על אלימות". מטופלת מעידה: "הפתרונות שלו זה היה עונשים, שהבן הגדול שלי, כנראה מהר מאוד ע"פ החושים שלו הרגיש שהטיפול הזה לא מתאים".
שיטות הטיפול של משרד הרווחה הנן תמוהות ומוזרות הרחק מעינו של הציבור. בכתבה של אורלי וילנאי על אשה בת 25 המנסה להיחלץ מהרחוב ולהפסיק להתפרנס מזנות מעידה האשה על התקופה בה שהתה בנערותה במעון מסילה וברחה משם לרחוב כדי לשרוד:
'מ"מסילה" זוכרת לינור בעיקר את החדר הסגור. בשפה המקצועית קוראים לו חדר "פסק זמן", הנערות ב"מסילה" קוראות לו הגיהנום. זוהי דרגת הענישה החמורה ביותר במעון: תא קטן, שגודלו מטר וחצי על שני מטרים, קירותיו עטופים בספוג בצורת תבנית ביצים, חידודים חידודים. על הרצפה מודבק שטיח דק ודוקרני המכסה גם מדרגה בולטת שנועדה לשינה. הנערות מוחזקות בו, כל אחת בנפרד, בבדידות מוחלטת, לזמן לא מוגדר, בלי חלון, בלי יכולת להדליק או לכבות את האור. לא צריך להיות חדי עין כדי להבחין בשריטות על דלת הברזל הכבדה של הגיהנום: "אני רוצה למות", "כואב לי", "אני ארצח את כולכם ביחד" הן רק כמה מהכתובות שנחרתו בשיירי ציפורניים בשהייה בצינוק הזה. על פי משרד הרווחה והתקן, ההחזקה בחדר פסק הזמן אינה עולה על שעתיים. "בשבילי מסילה היה מקום נורא ביותר", אומרת לינור. "עם כל מה שעובר שם על בנות, אני לא מבינה איך קיים המקום הזה. היתה איתי שם ילדה בת 12, תארי לך מה זה לגדול ככה בגיל כזה".' - סוף ציטוט מהכתבה של אורלי וילנאי.
אירוע נוסף הוא סחר בנערות חוסות בתעשיית המין שנחשפה בדרום ת"א. נערות אלו ברחו מפנימיות ומעונות הרווחה ועבדו בתעשיית המין כדי להתקיים.

דוקטור גבי זוהר - הכת פועלת בדרך של הפרדה וניתוקיצירת סכסוכים הפרדה וניתוק בתוך התא המשפחתי
ד"ר גבי זוהר חוקר כתות מעיד על שי אברהמוב: "הדרך של שי אברהמוב נהג ונוהג למעשה באנשים שלו היא מאוד מאוד ברורה: דרך של הפרדה וניתוק" -
הפרדה וניתוק הן שיטות מקובלות של עובדי רווחה. זה מתחיל בחטיפת ילדים מבתי ספר ומגני ילדים בתואנות כי הוריהם מזניחים אותם, דרך מרכזי חירום, אומנה, אימוצים, פנימיות ואז הילדים מדרדרים לתעשיית המין, או שמאבדים קשר נורמלי עם הוריהם.
במרכזי חירום (עמותות, מלכ"רים) שוהים הילדים במשך חודשים ארוכים לצורך "אבחונים", משם יוצאים עם חבילת אבחונים לפנימיה או למוסד פסיכיאטרי. ההורים פוגשים את הילדים מספר מועט של פעמים בשבוע לזמן קצר. ההורה נאלץ להיפרד מילדיו בדרך משפילה, וישנם עדויות כי פקידי הרווחה יוצרים מצב של דיסאינפומציה בין בני המשפחה.

סנ'צ עמי אשד מספר על עובדת רווחה שהיתה 'המומה' ממצב הילד לאחר טיפול בשיטות הכתהיתממות וצדקנות של עובדי רווחה
מספר סנ"צ עמי אשד על בנה של המורה התעללת מכת האיתקה: "עובדת רווחה ששוחחתי איתה אמרה לי שהיא בכל שנותיה לא ראתה ילד במצב כל כך קשה" -
אולם כמה ימים לאחר מכן לאחר מעצרו של מנהיג הכת שי אברהמוב מתברר כי גם גורמי רווחה וחינוך ידעו על תלמידים שלא הגיעו לבתי ספר, הכיצד חשדם לא התעורר, יתרה מכך אחת האמהות העידה כי היא הופנתה לטיפול משפחתי אצל אברהמוב ע"י פקידי רווחה, מדוע אם כן מביעה עובדת הרווחה מנתניה פליאה כה רבה לסנ"צ עמי אשד.




השתלטות על חיי אנשים - כפייה - נזקים כלכליים ונפשיים - עו"ד שרונה בן משה מהמרכז לנפגעי כתות טוענת על שיטות הפעולה של שי אברהמוב מנהיג כת האיתקה: "הוא משתלט על אנשים על כל תחומי חייהם, ופשוט באיזשהו שלב משעבד אותם אליו גם כלכלית וגם נפשית והתוצאות ראינו אותם שבוע שעבר (המורה שהתעללה בבנה)"
שיטות העבודה של פקידי הסעד לחוק הנוער הפועלים ע"פ משנת חנה סלוצקי גרועות מאלו של הכת. באמצעות חוק הנוער ונפנוף עם אבחונים ואיומים בהוצאת הילדים מהבית משתלטים עובדי הרווחה על חיי האנשים, גורמים להם הוצאות כלכליות כבדות ופגיעות נפשיות.
בראיון בספטמבר 2008 חנה סלוצקי מודה, כי פקיד הסעד מעורר אמון של המשפחה על מנת לקבל אינפורמציה אשר בהמשך תשמש נגד המשפחה ובכך יופר האמון. באופן זה למעשה מתחיל פקיד הסעד לפתח את העלילה נגד האזרח אשר בהמשך תשמש אותו לפעולה של הוצאת אחד מבני המשפחה מהבית למוסדות הרווחה, הסדרי ראיה, אימוץ סגור, הוצאות כלכליות כבדות ועוד... או למעשה פירוק המשפחה...
דוגמא נוספת בתחום השתלטות על חיי קשישים הוא סיפורה של הקשישה שרה כהן. פקידות הסעד ממינהל הרווחה עיריית תל אביב רודפות אחריה כדי למנות לה אפוטרופוס, ולהשים אותה בבית אבות, שם היא מקבלת “טיפול תרופתי” שאינה זקוקה לו. פקידי עירייה מושחתים אלו לא בוחלים לבוא בליל הסדר בליווי שוטרים חמושים על מנת לקחת את הקשישה לבית האבות. הפקידים אפילו מסתירים מקרוביה של שרה את מקום הימצאה על מנת שיוכלו ”לטפל” בה ללא הפרעה. ביתה של שרה הולאם לטיפול האפוטרופסית ירדנה נילמן שהואשמה במרמה והפרת אמונים ובעושק קשישים במקרים נוספים אחרים. נילמן מונתה ע"י פקידות הסעד של עיריית ת"א בניגוד לחוק ולכללים.

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , ,

יום שלישי, 25 במאי 2010

עבודת אלילים במועצה אשכול - פקידי סעד לחוק הנוער רוצים לחטוף בתה של שוטרת חד הורית מבלי שבדקו את העובדות

אש צולבתמסתבר כי פקידי הסעד לחוק הנוער לא שמעו על ממצאי ועדת סלונים נבו לפקידי סעד לסדרי דין. שהרי אחד הליקויים החמורים בעבודתם היה כי "אין תמיד אבחנה בין עובדות לדעות, ולא ברור תמיד מה המקור לקביעות עובדתיות חשובות, ובמקרה הצורך - אלו בדיקות נעשו כדי לאושש או להפריך אותן". ואם היו מפיקים לקחים מדו"ח סלונים נבו, מדוע גיבשו פקידי הסעד דעתם לחטוף בתה של שוטרת חד הורית בטרם ישמעו גירסתה?

אלא שעבודתם של פקידי הסעד לרבות אלו לחוק הנוער כמוה כעבודת אלילים, האלילים שלהם הם תחושות הבטן, השמועות, והעלילות. הם אינם מבחינים בין עלילה לעובדה לראיה, הכל בערבוביה ובקול ענות.

הכתבה אש צולבת - מתחת לאף , מעריב , המגזין , שימעון איפרגן , צילום: יהודה לחיאני , 25.05.2010
ד' שוטרת סמויה חד הורית התרועעה במשך חודשים עם סוחרי סמים והביאה להפללת 44 מהם באחד המבצעים המוצלחים של מרחב הנגב. אלא שכעת מבקשת מחלקת הרווחה במועצה אשכול באזור מגוריה בראשותו של יהודה נתן לקחת ממנה את בתה ולהעבירה למשמורת האב בנימוק כי היא מתרועעת עם עבריינים.

...פקד סבג: "רשויות הרווחה לא טרחו בכלל לבדוק את גרסתה או לפנות אלינו לקבל מידע על הפעילות שלה. ברור שהיא לא השתמשה עם סמים ולא התרועעה עם עבריינים".

שוטרת סמויה אם חד הורית בהיריון עבדה להפללת עבריינים, לשכת ההרווחה אשכול בתמורה רוצה לקחת את התינוקת

.
ד', שוטרת סמויה המתגוררת באחד המושבים בנגב, מרגישה די מבולבלת לאחרונה. מצד אחד, היא חתומה על אחד ההישגים החשובים ביותר של מרחב הנגב, לאחר שהצליחה להפליל 44 סוחרי סמים; מצד אחר, רשויות הרווחה במועצה האזורית אשכול מאיימות להעביר את בתה למשמורת האב, בעקבות חשד כי היא מתרועעת עם סוחרי סמים.

תחילתו של הסיפור הקפקאי לפני חמישה חודשים. ד', 30, אם חד הורית, סטודנטית במכללת ספיר, חלמה להיות שוטרת עוד בילדותה. משהו במדים הכחולים עשה לה את זה, ולפני כחצי שנה היא פנתה ללשכת הגיוס במשטרת מרחב הנגב וביקשה להתגייס לשורות המשטרה.

פקד אורן סבג, קצין סוכנים בימ"ר נגב, קיבל לידיו את קורות החיים שלה, החליט להרים את הכפפה ולהפוך אותה לסוכנת סמויה. "זו הייתה משימה לא פשוטה", מודה סבג.

"היה לה מבטא צפונבוני והיינו צריכים להכשיר אותה לתפקיד. לימדנו אותה איך לדבר עם מבטא ובסלנג של ערסים ונרקומנים כדי שלא יחשדו בה. עשינו לה כל מיני תרגילים כדי שתיכנס מהר מאוד לעניינים. ייאמר לזכותה שיש לה תפיסה מהירה, יכולת משחק נדירה, נחישות ואומץ לב שבאו לידי ביטוי בהפעלה שלה, שנחשבת בעיניי לאחת הטובות שהיו אי פעם במשטרת ישראל", ציין סבג.

ד' עברה שורת מבחנים, כולל בדיקת פוליגרף, ורק לאחר שעמדה בכל הקריטריונים נשלחה למשימה. המפעיל שלה היה רס"ר שמעון אדרי, שנחשב לאחד ממפעילי הסוכנים הטובים במשטרת ישראל. "אני אוהבת אקשן, מתה על אתגרים, האדרנלין זורם אצלי בדם כשיש משימות מהסוג הזה", היא מצהירה.

קנו לי מלתחה שלמה

לדברי ד': "מבחינתי לשמש כסוכנת סמויה של המשטרה זו שליחות ציבורית ממדרגה ראשונה, כשהמטרה לעצור את עברייני הסמים שמוכרים סמים לבני נוער והורסים משפחות שלמות. זה לא פשוט להיכנס לתפקיד הזה. בכל זאת, יש לי ילדה קטנה בבית, אבל ההורים שלי עזרו לי בכל אותה תקופה. הם לא ידעו כלום על העבודה שלי. מבחינתם הייתי סטודנטית. חוץ מזה במשטרה נתנו לי לראות את בתי כל יום ולהיות איתה".

במהלך תקופת ההכשרה למדה ד' כאמור את הסלנג של העולם העברייני, את הניואנסים הדקים, את תנועות הגוף. "באתי מעולם אחר לגמרי", היא אומרת, "לא היה קל לאחת כמוני
להיכנס לעולם הזה. כל ההפעלה שלי הייתה הצגה אחת גדולה ומורכבת. המפעילים שלי קנו לי מלתחה שלמה, ג'ינסים קרועים, גופיות, כדי להיראות כמו בחורה זרוקה ולא כמו אחת מבית טוב".

במשך חמישה חודשים היא התרוצצה בין עברייני הסמים בגזרת באר שבע, נתיבות, אופקים והיישובים הסמוכים. במהלך התקופה הזו סיפרה שהיא מארגנת מסיבות סמים לסטודנטים, וכך הסבירה למעשה את רכישות הסמים שלה. 44 יעדים מודיעיניים של ימ"ר נגב, בהם חקלאים, בעלי פיצוציות וספרים שעסקו במכירת סמים כחשיש, אקסטאזי, אל-אס-די, קוקאין, קריסטל והירואין לבני נוער, נפלו ברשתה.

להתאהב ב-ד, ולהיעצר

המבצע שבו פעלה ד', ואשר זכה לשם "נערת הפרברים", הכה בסוחרי הסמים בשיטת הדומינו. "בהתחלה היה די קשה לרכוש את אמונם", היא מודה. "זה נראה להם מוזר שבחורה קונה סמים, וזה מיד עורר אצלם חשד שמדובר בסמויה. הם עשו לי כל מיני מבחני אמינות, שהצלחתי לצלוח אותם בזכות ההכשרה שעברתי. אחד מהם אמר לי:'כפרה, אני לא מכיר אותך ולא מוכר לך'. אמרתי לו:' אין בעיה, יש אחרים שימכרו'.

"הוא מיד התקפל ומכר לי. ברגע שהתחברתי לראשון, הכל זרם עם כולם. הם נפלו כמו קוביות דומינו, אחד אחרי השני. אחד הסוחרים שמכר לי סמים אמר לי'מאמי, אני מה זה אתבאס אם יתברר שאת סמויה. אל תעשי לי את זה".

הגדיל לעשות א', סוחר סמים מאופקים, שהתאהב ב-ד'. הוא חיזר אחריה, הביע כלפיה את חיבתו הרבה, החמיא ליופיה והצהיר כי בכוונתו להינשא לה. עם זאת, הוא הקפיד להפריד בין עבודה לעסקים. כאשר הגיעה ד' לרכוש סמים, היא שילמה מחיר מלא עבורם, בלי הנחות. "הרומנטיקה שלו נגמרה כשהגענו לביזנס", היא נזכרת בחיוך.

את העסקאות ביצעה ד' במכונית ששכרה עבורה המשטרה. בתוך המכונית הותקנו מצלמות זעירות, אשר תיעדו את רכישת הסמים. אחד מהסוחרים שנתפסו הוא ספר, שנעצר בעיצומן של הכנות לחתונתו. במקרה אחר, סוחר סמים מאשדוד קבע פגישה עם ד' באחד הצמתים בעיר. היא מסרה לידיו 3,000 שקל בתמורה לכמה פלטות של חשיש. כעבור כמה דקות חזר הסוחר בידיים ריקות.

ד' נלחצה ודרשה ממנו הסברים. "זו הייתה עקיצה של ממש", היא נזכרת. "הוא סיפר לי שגנבו לו את הסם וגם את הכסף שנתתי לו. ברור שלא האמנתי לו. הבנתי שהוא ניצל את זה שאני אישה כדי לעבוד עליי, והחוצפן הזה עוד ביקש ממני טרמפ הביתה. נסעתי לצומת אשדוד והורדתי אותו שם, שיילך ברגל הביתה ".

הפעלתה של ד' הייתה כה מוצלחת וארוכה, שהיא גמרה את תקציב המבצע, שנאמד בסכום של כ-60 אלף שקל. פקד סבג ביקש אישור מיוחד מהמטה הארצי לקבל תקציב נוסף וחריג של 40 אלף שקל כדי לסיים אותו בהצלחה." זו הייתה אחת ההפעלות הטובות ביותר במשטרת ישראל של סוכנת סמויה", אומר סבג. "היא עשתה עסקאות איכותיות וגמרה לנו את תקציב ההפעלה, דבר די נדיר שכמעט לא קורה".

באחד הלילות המבצע כמעט השתבש והיה חשש כבד לחייה של ד'. זה קרה כאשר שלושה עבריינים מנתיבות חשדו שהיא סוכנת סמויה, משום שהרבתה לרכוש סמים אבל לא השתמשה מעולם. הם הזמינו אותה בשעת לילה מאוחרת לביתו של אחד מהם כדי לבדוק לעומק את החשד.

בלשי ימ"ר נגב ומפעיליה של ד' נפרסו סביב הבית ונדרכו. השלושה ביקשו ממנה לעשן חשיש באמצעות באנג והביטו בה בעיניים בוחנות. "אמרתי להם שאני לא מעשנת, כי זה מרדים אותי ואחרי כמה דקות עזבתי את המקום. לא פחדתי כי היה לי גיבוי סביב הבית של שוטרים, אבל זה לא הכי נעים להיכנס למקום שאתה לא יודע איך תצא ממנו, אם בכלל".

סיפור הזוי

אבל זה לא נגמר גם כאן. בתום הפעלתה של ד' כסוכנת, הפיצו חלק מבני משפחות העבריינים שנעצרו שמועות אשר לפיהן היא השתמשה בסמים והתרועעה עם גברים, במטרה לנקום בה על פעילותה. השמועות ככל הנראה עשו את דרכן אל מחלקת הרווחה במועצה האזורית אשכול, שהודיעה על כוונתה להעביר את בתה של ד' למשמורת האב, בנימוק שהתקבל מידע כי היא מזניחה את הילדה, מתרועעת עם עבריינים ומשתמשת בסמים.

ד' ההמומה הסבירה לעובדות הסוציאליות ולפקידת הסעד במועצה שבחמשת החודשים האחרונים שימשה כסוכנת סמויה של המשטרה וכי התרועעותה עם סוחרי סמים הייתה במסגרת התפקיד ומי שהפיצו את השמועות הללו הם בני משפחות העבריינים שנלכדו ברשתה.

"איך רוצים לקחת לי את הילדה בלי לבדוק לעומק את טענותיי, שמגובות על ידי המפעילים שלי במשטרה, ובלי לבחון את המסוגלות ההורית שלי?", מיררה ד' בבכי בעת שהעלתה את העניין בפני הקצונה הבכירה של המשטרה.

קצין הסוכנים בימ"ר נגב, פקד אורן סבג, עדכן את צמרת הקצונה הבכירה של משטרת המחוז הדרומי, שמיהרה להכניס בסוד העניינים גם את המפכ"ל, רב ניצב דודי כהן, וזה נתן גיבוי מלא לסוכנת והורה לסייע לה מבחינה משפטית.

"זה פשוט סיפור הזוי", טוען פקד סבג. "מדובר בשוטרת סמויה שעשתה את עבודתה נאמנה, ורשויות הרווחה לא טרחו בכלל לבדוק את גרסתה או לפנות אלינו כדי לקבל מידע על פעילותה. ברור שהיא לא השתמשה בסמים ולא התרועעה עם גברים, כל הפעילות שלה הייתה סיפור כיסוי. בכוונתנו להגיש תביעת לשון הרע נגד אותם גורמים שהכפישו את שמה של ד'".

בימים הקרובים עתיד פקד סבג, עם קצין האג"ם של המחוז הדרומי, ניצב משנה פרץ עמר, ועם ראש אגף החקירות במשטרת מרחב הנגב, סנ"צ עופר מסינג, להיפגש עם בכירי מחלקת הרווחה במועצה אשכול ולהסביר להם שמדובר בטעות וכי יש לבטל את הכוונה לקחת מ-ד' את בתה.

יהודה נתן, מנהל האגף לשירותים חברתיים במועצה אשכול ופקיד סעד לחוק הנוער, מסר בתגובה: "מפאת שמירה על צנעת הפרט וזכויות הקטין לפרטיות, אינני יכול להתייחס עניינית לסוגיה. הנושא נמצא בדיונים בבית המשפט ואנחנו נפעל בהתאם להחלטתו".

מתחת לאף
קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , ,

יום ראשון, 23 במאי 2010

רשויות הרווחה הפנו משפחות לטיפול בכת ה"איתקה" - ליקויים חמורים של מערכות הרווחה והחינוך

מאי 2010 - ערוץ 10 - בסוף השבוע שעבר נעצרה מורה שהואשמה בהתעללות אכזרית בבנה וטענה. לאחר מעצרה התברר כי המורה חברה בכת "איתקה" ואפילו ממלאה בה תפקיד מרכזי. תחקיר חדשות השבת חושף את שיטות הפעולה של הכת, את מנהיגה הדוגל בחינוך אלים ואת קורבנותיה. אחת האמהות העידה בפני כתבי ערוץ 10 כי רשויות הרווחה במקום מגוריה הפנו אותה אל שי אברהמוב לטיפול משפחתי.
.
כתבתה של אושרת קוטלר

.
בסוף השבוע שעבר נעצרה מורה החשודה בהתעללות אכזרית בבנה בן ה-10. לטענתה של האישה כך היא מחנכת אותו. ימים ספורים אחרי מעצרה התברר למשטרה שהמורה חברה בכת, ואפילו ממלאה בה תפקיד מרכזי. תחקיר חדשות השבת חושף את שיטות הפעולה של הכת הזו, את האיש שהמשטרה עומדת וגם את מי שנפגעו ממנה.

אחת הנשים שבנה טופל על ידי שי אבהרמוף סיפרה כי אחד הפתרונות שלו היו עונשים שבנה זיהה שהטיפול לא מתאים לו.

שכנה של המורה שנעצרה, פטריק, סיפר כי כל הזמן היתה אלימות בדירה "פעם שמענו מוזיקה באמצע הלילה ואז שמענו צעקות" סיפר.

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה - "מבדיקה שערכנו לא ידוע לנו על עובדים סוציאליים שהפנו מטופלים לשי אברמוב. אם הדבר נעשה הוא נעשה על דעת העובד. נציין כי בעקבות פניה שהגיעה למשרד הרווחה העביר מנכ"ל המשרד הנחיה ללשכות הרווחה שלא לשתף פעולה עם שי אברמוב".

אנשי כת "איתקה" דוגלים בחינוך נוקשה כלפי ילדים
כזכור ביום חמישי נחשף כי המורה שנעצרה שימשה כסגנית בכת "איתקה". מעדויות שמצטברות עולה כי אנשי הכת דוגלים בחינוך נוקשה כלפי ילדים.

מבחינת המשטרה הפרשה כבר חורגת מהתעללות של אמא בילדים, וכל הזמן גובים עדויות מאנשים בכל רחבי הארץ שמכירים את האנשים שחברים בכת הזאת. המנהיג נעלם ומסתתר וצפוי להיעצר בקרוב.

המורה, שנחשבה בעבר לאשת חינוך מצטיינת כשלימדה במוסדות חינוך בעפולה ובהוד השרון, האשימה באמצעות פרקליטה את מנהיג "איתקה" במצב הקשה. "הילדים סגדו לו. הוא דרש מהם והרצה להם הרצאות. לא אוכלים אלא כאשר מסיימים את ההצאות האלה. זו, אגב אותה טענה של ההרעבה. לא היתה שום הרעבה. פשוט הם לא אכלו עד שהוא סיים", אמר עו"ד שמואל קנה. "המכות היות חלק בלתי נפרד מהתהליך שהוא טיפל".

סוף כתבה ערוץ 10 .. -------
מוטי וינטר - מדיניות רווחה כושלת ברשויות המקומיותלהלן קטע מתמליל תכנית הרדיו "מדברים ברדיו" , חיים הכט , 06.12.2006 , רדיו כל רגע
אמא מספרת שהופנתה ע"י עובדת סוציאלית מלשכת הרווחה באזור מגוריה לטיפול אצל שי אברהמוב. למטפלים אלה כוח רב שכן הם יכולים לאיים בהוצאת ילדים מביתם ע"י פקידי הסעד במידה ולא יצייתו להם.

מאזינה: אני אמא לילדים, אמא חד הורית ואני הגעתי לשי (אברהמוב) למרבה הפלא דרך עובדת סוציאלית מאחת המועצות האזוריות באזור.
חיים הכט: כן
מאזינה: והיינו במספר פגישות די רבות, עד שהוא הגיע למצב שאני חושבת שהוא, אני מדברת על שי, עבר על החוק שהוא לא מוסמך אליו, שאני מקבלת איזה שהוא כדור, והוא ממש צעק וצרח עלי, איך אני מעזה לקחת כדורים שהרופא המליץ לי עליהם, ואני חושבת שזה מה שאצלי הדליק את הנורה האדומה להתנתק ממנו.
חיים הכט: איפה התנהלו הפגישות?
מאזינה: בבית בבית עם הילדים וחלק בלי הילדים.
חיים הכט: ומה קורה בפגישות? מה זה כל את יודעת השפה המוזרה שלו, תנועה, חיזור, כל הדברים האלה, לאן זה הולך?
מאזינה: זה הולך די, זאת אומרת הוא נכנס ועושה בתוך המשפחה כבשלו.
חיים הכט: ותגידי, נגיד, אחרי פגישה אחת או שתיים, את לא הבנת שאת נוטלת סיכונים, אנחנו יודעים על משפחות, את יודעת, השלב הראשון של הטיפול שלו הוביל לניתוק בין האב לאם. אחר כך הילדים התבקשו לקחת צעד, כל מיני דברים מוזרים כאלה, זה נשמע לך?
מאזינה: אני מאמינה שזה ככה, אצלי זה לא הגיע למצבים כאלה לשמחתי הרבה, כי ילדיי הם הדבר הכי יקר לי.
חיים הכט: תגידי שאלת אותו על הכשרתו, מאיפה הוא נוטל את הסימוכין לדברים שהוא עושה?
מאזינה: אני לא שאלתי אותו מפני שאני חושבת שאם עובדת סוציאלית שהיא תחת גוף כמו מועצה אזורית ממליצה על דבר כזה, שלהם יש את הידע מיהו, מהו, למה הוא.
חיים הכט: זאת אומרת שאת פתחת את עצמך מכיוון שקיבלת אותה המלצה שהאמנת שהיא טובה, תגידי כמה עולה כזאת פגישה עם שי?
מאזינה: זה משהו בסביבות ה- 600 , 700 ש"ח...

"ישראל היום" 28.05.2010 - כת האיתקה - תיבת פנדורה - ליקויים חמורים של מערכות החינוך והרווחה
כת האיתקה - תיבת פנדורה - ליקויים חמורים של מערכות החינוך והרווחהתויות: לשכת הרווחה נתניה, חינוך נוקשה, כת האיתקה, שיטת חינוך, מורה, התעללות בילדים, חנה סלוצקי

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , , ,

יום שישי, 21 במאי 2010

תחנה מס' 2 בהדרדרות לתעשיית המין: מעון מסילה לנערות חוסות של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה

הכתבה אשה בת 25 רוצה להיחלץ מחיי הרחוב ולהפסיק להתפרנס מזנות. עדות , מאת אורלי וילנאי , הארץ , מאי 2010

לפני עשר שנים נאנסה, התגלגלה במוסדות, שנתיים חיה ברחוב, החלה לעבוד בזנות כדי לפרנס את הבן שנולד לה אבל הוא נלקח ממנה בכל זאת. עכשיו היא שוב בהריון, רוצה לעזוב את הזנות, אבל לא מוצאת פתח יציאה. בחודש הבא היא צפויה ללדת. השנה מלאו לה 25


לינור. הייתי חוזרת עם אלף שקל ביום, אבל שום דבר לא נשאר. זה כסף שאין בו ברכה | צילום: ניר כפרי
לינור. הייתי חוזרת עם אלף שקל ביום, אבל שום דבר לא נשאר. זה כסף שאין בו ברכה | צילום: ניר כפרי
תחנה מס' 2 בהדרדרות לתעשיית המין: מעון מסילה לנערות חוסות של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה
"בסוף הוא כאן", היא לוחשת ומצביעה ביד כסוסת ציפורניים על הקיר המפריד בין הסלון הקטן לחדר השינה. "הוא ישן עכשיו, הגיע אתמול בלילה. לא רציתי שיבוא אבל יש לו מפתח". עוד מעט הוא יתעורר, יגלה שאין לה כסף מזומן וילך הביתה, אל אשתו וילדיו. ככה זה תמיד, היא כבר רגילה. בינתיים צריך לדבר בשקט, שרק לא ישמע, שלא יתרגז. אסור שמשהו ימנע מהתוכנית שלה להתממש.

הגבר בחדר הסמוך הוא אבי התינוקת המתפתחת בבטנה. היא יודעת בוודאות שהוא האב ומתעקשת לציין את זה: הוא הגבר היחיד שאיתו שכבה בלי קונדום. הגבר היחיד שרצתה שיישאר איתה, האמינה שישלוף אותה מהחיים המכאיבים האלה. אז נכון שהוא נשוי ונכון שפה ושם הוא גם מרביץ לה, אבל כבר שנים שהיא יודעת לקחת רק את מה שמוכנים לתת לה ועם זה לצוף.

זאת היתה הבקשה שלה להיחשף כאן. היא רוצה לחלוק עם כולנו את התוכנית שלה לחיים חדשים, תוכנית שמכשולים רבים מוצבים בדרכה למימוש, אבל היא ממשיכה להתעקש עליה. כל כך הרבה פעמים פיספסו אותה בדרך, בכל תחנת יציאה נפלה שוב ושוב בין החורים של רשת הביטחון הסוציאלית הבלויה שלנו. עכשיו היא מבקשת רק עוד הזדמנות, אחרונה.

תכירו את לינור (השם המלא שמור במערכת), בת 25 מחולון. העיסוק: זונה. חמש שנות ותק.

תחנה 1: האונס

לינור גמלה בלבה לצאת מזה. היא לא תכניס יותר לגוף שלה גברים תמורת כסף. לילה אחרי לילה היא נרדמת בתקווה שמחר יהיה טוב ומתעוררת לעוד בוקר בלי כסף לקנות משהו לאכול. ובכל זאת, עם הבטן התופחת היא מטפחת גם את התקווה שאפשר באמת לצאת מהזנות, להיגמל ממנה.

"אני באה ממשפחה הרוסה", היא פותחת. "משפחה דתית ממרכז הארץ. אבא אלכוהוליסט לשעבר, אמא עובדת בניקיון. בגיל 15 וחצי עברתי מקרה של אונס", היא מספרת ביובש. "זה היה ידיד שהכרתי. והוא הרס לי את החיים. לפני כן הייתי תלמידה מאוד טובה, ילדה למופת בבית. כמה חודשים אחרי המקרה סיפרתי להורים שלי, הם הגיבו רע מאוד. ההורים שלי פרימיטיביים, הם לא היו מוכנים להשלים עם זה שאני לא בתולה יותר. לא התמודדו, היה להם קשה. כל הזמן הם האשימו אותי באונס ולא רצו שאהיה בבית, פשוט הוציאו אותי משם".

מצבה הידרדר במהירות. בבית לא הכירו בה, הלימודים בבית הספר כבר לא עניינו אותה. החברה היחידה שידעה מה עבר עליה שיכנעה אותה להגיש תלונה במשטרה, והיא הגישה. האנס נעצר מיד, אבל היא מספרת שהוא "פתח" על עבריין אחר, מסר מידע למשטרה ובתמורה סגרו את התיק הזה שלו. מהמשטרה נמסר שהתיק נסגר מחוסר ראיות. לימים הוא הורשע בשלושה מעשי אונס אחרים ורק אז נשלח לשבע שנות מאסר. אפשר היה לעצור את הטרור שלו עוד אז, עם התלונה של לינור. היום הוא שוב אדם חופשי, אב לילד, גר ליד בית הוריה, הכנופיה שלו מוכרת היטב למשטרה.

לינור עזבה את הלימודים, נדדה תקופה קצרה בין מוסדות אבל בשום מקום לא התאימה. הדרך לתחנת הקצה, מעון לנערות חוסות "מסילה", התקצרה מיום ליום. כשהיתה בת 16 נשלחה לשם בהוראת הרשויות. "הייתי קטינה, היה צריך לעשות איתי משהו. לא תיארתי לעצמי כמה נורא יכול המקום הזה להיות בשבילי", היא משפילה את העיניים.

תחנה 2: מעון 'מסילה' לנערות חוסות

כבר יותר מ-25 שנה מפעיל משרד הרווחה את מעון "מסילה" לטיפול בנערות חוסות, במושב אורה בהרי ירושלים. זאת המסגרת האחרונה לטיפול וסיוע לנערות שהיו קורבן להתעללות ולהזנחה, והן מגיעות לשם אחרי שנזרקו מכל מקום אחר. בפועל, כמעט בעל כורחו הפך "מסילה" למוסד ענישה. המקום סגור ומוקף חומה בגובה שבעה מטרים. בכל זמן נתון חיות בו 60 נערות בגילים 12 עד 18. 95 אחוז מהבנות שנשלחות ל"מסילה" לא הועמדו לדין על שום עבירה. למרות זאת הן נשלחות, לרוב בצו שופט, למוסד סגור לתקופה של שנתיים לפחות. זה המינימום שקבעה המדינה לילדה שלא עשתה לאף אחד שום דבר רע, אבל לא מצליחה להשתלב בשום מסגרת.

מ"מסילה" זוכרת לינור בעיקר את החדר הסגור. בשפה המקצועית קוראים לו חדר "פסק זמן", הנערות ב"מסילה" קוראות לו הגיהנום. זוהי דרגת הענישה החמורה ביותר במעון: תא קטן, שגודלו מטר וחצי על שני מטרים, קירותיו עטופים בספוג בצורת תבנית ביצים, חידודים חידודים. על הרצפה מודבק שטיח דק ודוקרני המכסה גם מדרגה בולטת שנועדה לשינה. הנערות מוחזקות בו, כל אחת בנפרד, בבדידות מוחלטת, לזמן לא מוגדר, בלי חלון, בלי יכולת להדליק או לכבות את האור.

לינור בדירה השכורה שלה. באוגוסט, חודשיים אחרי הלידה, ייגמר החוזה והיא תיאלץ לצאת
לינור בדירה השכורה שלה. באוגוסט, חודשיים אחרי הלידה, ייגמר החוזה והיא תיאלץ לצאת
תחנה מס' 2 בהדרדרות לתעשיית המין: מעון מסילה לנערות חוסות של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה
לא צריך להיות חדי עין כדי להבחין בשריטות על דלת הברזל הכבדה של הגיהנום: "אני רוצה למות", "כואב לי", "אני ארצח את כולכם ביחד" הן רק כמה מהכתובות שנחרתו בשיירי ציפורניים בשהייה בצינוק הזה. על פי משרד הרווחה והתקן, ההחזקה בחדר פסק הזמן אינה עולה על שעתיים. "בשבילי מסילה היה מקום נורא ביותר", אומרת לינור. "עם כל מה שעובר שם על בנות, אני לא מבינה איך קיים המקום הזה. היתה איתי שם ילדה בת 12, תארי לך מה זה לגדול ככה בגיל כזה".

ב"מסילה" יש גם בית ספר, חוגים, צוות מדריכים מסור המלווה את הבנות עם הרבה רצון טוב. אבל הענישה והסגירה מוכתבות לצוות כשיטת טיפול. אחרי ניסיון התאבדות שיחררו את לינור מ"מסילה" והיא הועברה מיד ל"איתנים", בית חולים לחולי נפש, משם הועברה לגהה עם התמוטטות עצבים. בגיל 17 וחצי כבר השתחררה לגמרי מכל המוסדות כולם והלכה אל המקום היחיד שהסכים לקבל אותה. ספסל הרחוב.

תחנה 3: הומלסית בכיתה י"ב

בגיל 17 וחצי התחילה לינור לחיות ברחוב. התקופה הזאת נמשכה שנתיים. חברים כבר לא היו לה, ההורים לא שמרו על קשר. היא בחרה ספסל קרוב לבית הוריה והתמקמה שם. "שלא תביני לא נכון", היא אומרת, "בחיים לא השתמשתי בסמים, ואני לא אלכוהוליסטית. הטראומה של לראות את אבא מוחק את עצמו עם אלכוהול יצרה אצלי סלידה מהעולם הזה. פשוט לא מצאתי את עצמי, זה הכל", היא כוססת את ציפורניה, אוכלת את עצמה.

הפנים שלה נקיות מאיפור, עורה שזוף ולגופה אוברול ג'ינס סטרפלס החושף כתפיים שבריריות, לרגליה גרביים עם הדפסי אפרוחים נאיביים. היא נראית כתלמידת תיכון, ההריון מלמד על תלמידת תיכון סוררת, לא יותר מזה. ספק אם מישהו שיראה אותה יעלה בדעתו שהילדה העדינה הזאת נהגה למכור את גופה כל לילה לעשרות גברים עלובים שלקחו איתם גם את נפשה. כבר חודשיים היא לא יוצאת לעבודה בזנות אבל עמוק בלב היא יודעת שאם לא יימצא לה פתרון, לא תהיה לה ברירה אלא לחזור לשם.

"לחיים ברחוב מתרגלים די מהר", היא מספרת. "לא הסתובבתי עם אף אחד, לא דיברתי כמעט עם איש. מדי פעם הייתי אוכלת ארוחה שלמה תמורת סקס עם איזה גבר, אבל כעיקרון אף אחד לא עזר לי". ימים ארוכים לא היה לה מה לאכול, במשך חודשים הסתובבה כשלד אדם, שורדת. "אף אחד לא פגש אותי ברחוב", היא אומרת. "בתקופה ההיא, לפני שמונה שנים, כל הדבר הזה של עלם לא היה" - לא ניידות הלילה, לא המתנדבים החמושים בכלים להרים את הילדים שנופלים לתהום הזאת - ובעיקר לא האנשים שזה היה תפקידם הרשמי. מבחינתה העובדת הסוציאלית נעלמה לה, גם המורים בבית הספר. היא הרגישה שאיש אינו חש בחסרונה. בתום שנתיים, כשהיא בת 19 וחצי, הגיעה לכיכר הלחם.

תחנה 4: כיכר הלחם

כיכר הלחם היתה הניסיון האחרון לייצר כאן תנועת מחאה חברתית. תחילת המילניום, הפערים החברתיים התרחבו בנחת וישראל טויטו המנוח וחבריו ניסו בעיקר לקבוע עובדות בשטח. הם התנחלו בכיכר המדינה, מעוז השמנת של צפון תל אביב ו"ליכלכו" אותה במציאות של החיים שלהם. הם ישבו שלוש שנים בכיכר, בגשם ובשמש, ובסופן גורשו משם בלי תוצאות.

מקצת המפגינים בכיכר מחו בצדק, קצתם היו עבריינים שתפסו טרמפ על המחאה. אחד כזה היה מ' (השם המלא שמור במערכת). הוא השתחרר מארבע שנות מאסר, לא היה לו כסף לשכור דירה, ומהר מאוד היה לאחת הדמויות הבולטות של לוחמי הלחם. הוא פגש את לינור באחד משיטוטיו ברחובות ולקח אותה לשם, לגור איתו בתוך אוטובוס שהוצב במרכז המאהל. שם קיבלה מיטה ואוכל, תרומות של תומכים.

אחרי חמישה חודשים באוטובוס עם מ' גילתה שהיא בהריון. זמן קצר אחר כך הורשע מ' בשוד ובתקיפה בנסיבות מחמירות: הוא שדד סוחר בשוק הסיטונאי הישן בתל אביב וחוץ מזה גם הוריד מוט ברזל על ראשו של נער מתבגר שניסה להתחיל עם לינור.

קצת לפני הלידה היא צילצלה אל אמה והתחננה שתבוא להיות איתה, אבל את התינוק ילדה לבדה. האם הגיעה לבקר אחר כך, אפילו הסכימה שהבת והתינוק יגורו אצלה בבית, אבל כשהילד היה בן חודשיים זרקה אותה שוב לרחוב. "אמא שלי אף פעם לא הסתדרה איתי, היא לא רצתה אותי שם וזהו".

את אוהבת אותה?

"היא אמא שלי, מה אני יכולה לעשות? אני מנסה להבין אותה, היא עברה הרבה דברים. אבל אני לא מבינה אותה. את יודעת, כשאין לך משפחה הדבר היחיד שאת רוצה זה משפחה שתחבק אותך, תהיה שם בשבילך. זה הדבר הכי חשוב לי בחיים, שתהיה לי משפחה, מישהו לבנות איתו את החיים שלי. כל מה שאני רוצה היום זה לא לעבור שוב את מה שעברתי עם הבן. אני לא רוצה להסתובב עם התינוקת החדשה ברחוב ושלא יהיה לי במה להאכיל אותה, אני רוצה שאוכל לתת לה בית. שלא ייקחו לי אותה. כי את הילד כבר לקחו".

תחנה 5: דירה דיסקרטית

מהבית של אמה חזרה לינור לרחוב. היא היתה בת 20, כבר אמא בעצמה. ב-800 שקל לחודש היא שכרה חדר בצריף קטן, מימנה אותו מכספי הבטחת ההכנסה של הביטוח הלאומי והתקיימה בקושי. כשהילד היה בן שבעה חודשים היא יצאה לעבוד. היא נענתה למודעה בעיתון שהזמינה צעירות לעבודה בשכר הבלתי נתפס מבחינתה - 30 אלף שקל בחודש.

במודעה היה מספר טלפון, הם קבעו להיפגש בבית קפה בתל אביב. למחרת כבר התחילה לעבוד, בליווי. הוא היה בא לאסוף אותה ברכבו לבתי מלון שמהם הזמינו את השירות. "בהתחלה פחדתי נורא והייתי בורחת מהאנשים שהייתי מגיעה אליהם. זה היה מפחיד ומגעיל. אחר כך התחלתי לעבוד בדירה".

לינור מספרת על שני בוסים, אחד ממוצא אתיופי, השני מרוקאי, שניהלו בין היתר את הפעילות בדירה הדיסקרטית בדרום תל אביב. "זה לא יכול לסבך אותי?" היא שואלת, עדיין בטוחה שהם רודפים אותה. קצת יותר משנתיים עבדה בדירה, שבעה ימים בשבוע, משמרות ערב בלבד. היא קיבלה בין עשרה לעשרים לקוחות בלילה, תלוי בתקופה. 200 שקל ל"כניסה", 100 למקום, 100 בשבילה. "הייתי חוזרת עם אלף שקל ביום, אבל שום דבר לא נשאר מהכסף. זה כסף שאין בו ברכה. הייתי מוציאה על שטויות. בחורות שעובדות במקצוע הזה יש להן המון דיכאונות, מצבי רוח משתנים, אז את לא יכולה לעבוד תקופה ארוכה רצוף, מבחינה נפשית זה קשה. בן אדם שאת לא אוהבת ולא רוצה, את נגעלת ממנו. הוא נוגע בך, זה דבר שאת לא יכולה להתמודד איתו".

אז מה עושים באותו רגע?

"או שאת מתמודדת עם זה באותו רגע דרך כניסה בראש לעולם אחר, חושבת על דברים אחרים ומנסה לא לנשום את הריח שלו, או שאת מפוצצת הכל ומעיפה אותו משם, אבל זה כמעט לא קורה".

חודש אחרי שהתחילה לעבוד בזנות לקחו ממנה את הילד. ביקורי הבית של העובדת הסוציאלית, ואחר כך של פקידת הסעד, מצאו בית דל באמצעים ומוזנח, ואף שהסבירה שבדיוק מצאה עבודה, זה כבר היה מאוחר מדי. יתכן שדווקא הידיעה שהתחילה לעבוד בזנות היתה הקטליזטור. בהתחלה טענו נגדה שאין לה די כסף לגדל את הילד, אחר כך, כשכבר היה כסף, הוחלט שהילד צריך להיות רחוק ממנה. גם עכשיו, כשהיא כבר לא עוסקת בזנות, לא מוכנים להחזיר לה את הילד, הפעם בנימוק שהיא לא עובדת ואינה יכולה לפרנס ילדים.

כמה חודשים אחרי שהוציאו מחזקתה את התינוק החליטה לינור לעזוב את הדירה הדיסקרטית, כבר לא היה טעם לעבוד. אבל הבוסים לא הסכימו להיפרד ממנה בשלום. הם סירבו לשלם לה את חלקה בהכנסות האחרונות והחרימו כל מה שהחזיקה בדירה. "ברחתי משם בלי שיחזירו לי את הכסף, אני אפילו לא יודעת כמה הם חייבים לי, ושוב לא היה לי כסף לאוכל".

אבל למה דווקא זנות? יש אלפי דרכים להתפרנס.

"התפתיתי עם הכסף. רציתי לגדל את הילד שלי כמו שצריך, לתת לו הכל, אבל אז הוא נלקח בדיוק אחרי שהתחלתי לעבוד".

ולמה אז לא עזבת?

"כי זה קשה לעזוב כשאת שם", היא משפילה מבט. "בזמנו חשבתי שאם אנשים רוצים אותי סימן שאני שווה משהו, שזה מוסיף משהו לביטחון העצמי שלי, היום אני מרגישה רע עם זה. עבדתי כל חמשת החודשים הראשונים בהריון הנוכחי וזה הכי מגעיל, אנשים נוגעים בך, בתינוק שיש לך בבטן. לא אכפת להם. אכזריים ביותר. סקס אלים, סקס חזק".

לאן לקחו את הילד?

"בהתחלה שלחו אותו לקרובת משפחה, הם חיפשו קרובים שיוכלו לגדל את הילד, אבל בבית שם הילד עבר דברים לא טובים והועבר לפנימייה".

כל יום רביעי בין 4 ל-6 היא מתייצבת שם. הוא שמח שהיא באה, אבל נקרע בכל פעם שנגמר המפגש. היא עצמה מתקשה לעמוד בזה, לא מסוגלת לראות את הילד שלה במוסד, רוצה שהוא יהיה איתה. בכל פעם מחדש היא מבקשת בחינה חוזרת. בחודש שעבר נענתה שוב בשלילה. מבחינת מערכות הסעד במדינה, אם אין לה ממון לגדל את הילד, עדיף שיישאר בפנימייה. הילד בן חמש וחצי, ילד חכם, אבל ההתפתחות הרגשית שלו לוקה בחסר. בשנה הבאה ילך לכיתה א', היא מתפללת שיעשה את זה איתה, יודעת שתהפוך את העולם כדי לספק את כל מחסורו ולא מזנות.

האבסורד הוא שדווקא לאב יש סיכוי גדול יותר לקבל את הילד - עבריין שהורשע בפלילים שמונה פעמים, גם בנסיבות מחמירות, אבל יש לו כסף, וזה מה שחשוב לממסד. "אנחנו מסתכלים על העתיד ולא על העבר", מסבירים גורמי רווחה.

מהחדר השני נשמע רחש של סדינים ואחריו קול צרוד קורא לה. "זהו", היא אומרת, "נמשיך בפעם הבאה. את צריכה ללכת, הוא התעורר".

תחנה 6: ההריון השני

היא ניצבת עכשיו על קצה הצוק. נגיעה אחת קלה והיא נופלת למטה, משיכה קלה בכיוון השני והיא מתייצבת על חוף מבטחים. בינתיים היא לבד שם, מתנדנדת.

את הגבר המתעורר בחדר השני, אבי התינוקת, פגשה לפני שלוש שנים בערך, היא לא זוכרת איפה ואיך, רק שזה היה קשור לעבודתה. בשלב מסוים עבר לגור איתה, אבל לא התגרש מאשתו.

"הוא היחיד שהייתי שוכבת איתו בלי אמצעי מניעה, כדי שהוא יישאר איתי", היא מספרת. "ואז נכנסתי להריון והוא עזב. הוא לא בקשר ממש, ככה ככה, בא מתי שבא לו. אני יודעת שאני לא צריכה לעשות את זה, אבל אני לא רוצה להיות לבד. אני בהריון ועם ילד קטן בפנימייה. החיים שלי מסובכים, אף אחד לא ירצה אחת כזאת. מי ירצה להיות איתי? אם היתה לי משפחה טובה זה לא היה קורה לי, כל הדברים האלה".

היא גרה בדירה שכורה קטנה בשכונת עוני, 2,500 שקל בחודש. בעל הבית דרש תשלום לשנה מראש, אבי התינוקת סידר לה הלוואה אצל חברים בשוק האפור. בהתחלה החזירה את התשלומים מכספי הזנות, עכשיו כבר אין לה ממה לשלם. אבל הפחד הגדול יותר הוא מהיום שבו תאולץ לפנות את הדירה. זה יקרה באוגוסט, אז ייגמר החוזה, אז התינוקת שלה תהיה בת חודשיים. הלידה צפויה בחודש הבא.

מכספי הבטחת ההכנסה של הביטוח הלאומי, שהתחילה לקבל שוב רק החודש, היא יודעת שלא תוכל לממן כמעט כלום. למצוא עבודה רגע אחרי שתלד היא לא תצליח, ממש כפי שעכשיו איש אינו רוצה להעסיק אשה בהריון, עם עשר שנות לימוד, בלי תעודת בגרות. "ניסיתי ליצור קשר עם ארגון 'סלעית' שתומך בנשים שיוצאות מהזנות", היא אומרת. "הייתי בפגישה אחת וזה לא התאים לי. יש שם בחורות שמשתמשות בסמים. אני מעולם לא נגעתי וזה טיפול קבוצתי, אני לא צריכה טיפול כזה. אני צריכה תמיכה אחרת". את פרויקט סלעית מפעילות עיריית תל אביב ועמותת קשת, ואנשיהן מרימים שם מאשפתות נשים שהידרדרו לזנות. לינור כבר הרימה את עצמה, היא צריכה משהו שיעזור בעלייה התלולה.

את העבודה בזנות הפסיקה, היא אומרת, כשהיתה בחודש השישי, לא עמדה בזה יותר. עד אז עברה עוד ועוד דירות דיסקרטיות בתל אביב. אחת בקרליבך ועוד דירה ברחוב בן יהודה. היא זוכרת איך פעם הגעתי לדירה עם צוות טלוויזיה, לתעד פשיטה של המשטרה על המקום. היא כל כך רצתה לקרוא לנו, לצעוק שניקח אותה איתנו, אבל הבוסים הורו לה ולאחרות להישאר סגורות בחדרים. אחר כך צפתה איתן בכתבה המשודרת, ראתה איך ההזדמנות שלה לצאת משם חולפת עם הפרסומות. כן, גם אני החמצתי אותה בדרך, קשה לתאר את רגשות האשם.

אין לה חסכונות. כרגע היא מחזיקה במחבוא את 500 השקלים האחרונים שלה. "אני באמת רוצה עזרה, באמת רוצה את השיקום. שלא יזרקו אותי לרחוב. העובדת הסוציאלית מנסה, אבל אין לה כלים. אני עדיין חייבת את ההלוואה על התשלום לדירה הזאת. האבא של הילדה שלי סידר אותה ולכן הוא מרשה לעצמו לבוא לפה. אני דואגת נורא לתינוקת, אין לי שום דבר לתת לה כשתיוולד. אני רוצה שיהיה לה עתיד אחר מאשר לבן שלי. אחר משלי. אני מסוגלת לגדל ילדים, זה לא שאני לא מסוגלת, פשוט אין לי אמצעים לעשות את זה".

בחודש הבא יתקיים דיון נוסף בבקשתה להחזיר אליה את בנה. אם לא תהיה לה קורת גג בטוחה, אין סיכוי שבקשתה תיענה בחיוב. יובל פרנקל, אחד האנשים הנדירים בעולם הרווחה, הוא מנכ"ל חברת הדיור הציבורי "עמיגור", אבל בעיקר אדם שלא משאיר אנשים בחושך. ואכן, מיד כשקיבל את הפנייה אליו התגייס פרנקל לסייע ואיתר בשביל לינור דירה פנויה באחת מערי הפריפריה בדרום. לא היתה מאושרת ממנה. אלא שאז התברר שאי אפשר לרשום אותה לדירה בדיור הציבורי, כי לפני כמה שנים קיבלה ממשרד השיכון סיוע בשכר דירה ובמשך שלושה חודשים לא השתמשה בכסף למטרה שלשמה ניתן. לינור טוענת שאינה יודעת במה מדובר. עכשיו, עד שלא תחזיר למדינה את 2,000 השקלים ההם, היא לא תהיה זכאית לדירה בדיור הציבורי.

לינור נשברה כששמעה את התשובה הזאת, עכשיו באמת אין לה לאן ללכת. "אני רוצה היום בדיוק הפוך ממה שהיה לי", היא אומרת. "אני מבקשת להרים את עצמי אחרי כל הצמתים שבהם אף אחד לא היה כדי לעזור. מגיע לי קצת טוב בחיים, לא? כמה אפשר לסבול?"

אחר כך דקות ארוכות היא שותקת. פתאום הטלפון מצלצל.

"אני חייבת לענות רגע", היא מתנצלת ומפנה את הגב במבוכה. "אני בת עשרים, ליברלית, פתוחה, זורמת. ניפגש בהתחלת סלמה, כשתהיה שם תתקשר, אני אכוון אותך לכניסה". השיחה מסתיימת. היא נראית בודדה כל כך, העיניים השחורות הגדולות שלה כמעט מתחננות לא לדבר על מה שקרה הרגע. היא הרי יוצאת מזה, היא החליטה, זה סופי. היא עם הזנות גמרה.*


רשות כליאה
דרכו של קטין שאינו עבריין אל מעון נעול

* חוק הנוער (טיפול והשגחה):

קטין נזקק:

קטין הוא נזקק כשנתקיים בו אחד מאלה: 1. לא נמצא אחראי עליו; 2. האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה; 3. הוא עשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא בפלילים; 4. הוא נמצא משוטט, פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת הנוער; 5. הוא נתון להשפעה רעה או שהוא חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה; 6. שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת; 7. הוא נולד כשהוא סובל מתסמונת חסר בסם (סינדרום גמילה).

דרכי טיפול והשגחה:

...משנוכח בית המשפט כי הקטין הוא נזקק, רשאי הוא... למסור אותו למשמורתה של רשות סעד אשר תקבע את מקום חסותו או להורות על החזקתו במעון או במעון נעול כמשמעותם בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול).

* חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול):
החזקה בחדר נעול:

...עובד הנמנה עם צוות במעון נעול רשאי, באישור האחראי על המשמרת, להחזיק קטין הנתון להשגחתו בחדר נעול לפרק זמן של 20 דקות, לשם מניעת בריחתו, או לשם מניעת פגיעה בגופו של הקטין או בגופו של אחר, או לשם מניעת פגיעה ממשית ברכוש; ורשאי הוא, באישור מנהל המעון הנעול או הרכז החינוכי שלו, להאריך את פרק הזמן האמור להחזקה בחדר הנעול לפרקי זמן נוספים של 20 דקות בכל פעם, עד לפרק זמן כולל של שעתיים.

קישורים:
תגובה 1:
תוויות: , , , , , , , , ,

נשיאת בית משפט לנוער גלית מור ויגוצקי ופאנל "השמה מיטבית של ילדים - תהליך קבלת החלטות" - כשלים עיקריים

בית משפט לנוער - אילוסטרציה
במהלך מאי 2010 התקיים פאנל בנושא "השמה מיטבית של ילדים - תהליך קבלת החלטות" (ראה תמונת כתבה בהמשך הדף) בשיתוף משרד הרווחה, "אשלים" ועמותות פנימיות והאומנה, ונשיאת בית משפט לנוער השופטת גלית מור ויגוצקי. בפאנל קיימים מספר ליקויים, המעמידים את התועלת מול נזק שבו בספק.

העדר נציגות של הילדים ומשפחותיהם הביולוגיות - הילדים ומשפחותיהם הם ה"שחקנים" המרכזיים בעניין הנידון בפאנל שכן הם הציבור ובעלי הדין שגורלם נחרץ ע"י שופטי הנוער והעובדים הסוציאליים. הפאנל לא כלל נציגות של בעלי דין אלו, או בעלי מקצוע המכירים אותם מקרוב. נוכחותם חשובה מאוד בעיקר שדיוני בתי משפט לנוער מנוהלים בדלתיים סגורות הרחק מהביקורת הציבורית.
במהלך הפאנל דיברו השופטת ויגוצקי, ופקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי, על החלטות מקצועיות ושיפוטיות שצריכים לקבל שופטי נוער ועובדים סוציאליים. מן הראוי היה כי ישמעו עמדותיהם של בעלי הדין - האזרחים.
לדוגמא השופטת ויגוצקי הלינה בפאנל: "עובדים סוציאליים אינם ממהרים לקבל החלטה על הוצאת ילד מביתו, גם כשמדובר בילדים שהנם ברי אימוץ באופן מובהק... "
חנה סלוצקי הלינה: "בתי משפט לנוער אינם יודעים תמיד להתמודד עם ילדים בגיל הרך ולעתים נרתעים מלקבל החלטות.."

עמותות בעלות אינטרסים עסקיים בפאנל לצד מוקדי כוח שלטוניים ושיפוטיים - עמותות הפנימיות והאומנה נכחו בפאנל. עמותות אלה אמנם מלכ"ריות אך הן בעלות שיקולים עסקיים טהורים כדי לקיים את עצמן באופן שוטף. לעמותות אלו אינטרס מובהק להוצאת ילדים מביתם שהרי זהו מקור הכנסותיהם ותרומותיהן, והם יושבים בשולחן אחד עם מוקדי כוח שיפוטי ושלטוני: נשיאת בית משפט לנוער גלית מור ויגוצקי, ופקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי.
בכנס באר שבע לילדים בסיכון פברואר 2010 היכה על חטא ההפרטה שופט העליון אליקים רובינשטיין וטען: "הפרטה במדינת רווחה היא מהלך בעל תחלואים רבים במישור הערכי ובמישור זכויות הילד... במדינת רווחה אסור להפריט את החוליות החלשות. ההפרטה אינה מהלך חד-כיווני, אלא מהלך שיש בו תחלואים וקשיים רבים - במישור הערכי ובמישור זכויות הילד".

שימוש במונחים סובייקטיביים ככלי לקבלת החלטות במקום נתונים אוביקטיביים - בפאנל דיברו הרבה סוביקטיבית ומעט אוביקטיבית עובדה אשר מקשה לצאת בהחלטות אפקטיביות כלשהן.
דוגמה - ויגוצקי אמרה בפאנל כי במקרים שבהם הקשר עם המשפחה הוא הרסני ואין סיכוי שישתפר, צריך התיק לעבור מבית משפט לנוער המטפל בילדים נזקקים, לבית משפט לענייני משפחה שבסנכותו הבלעדית להכריז על קטין בר אימוץ.
ההגדרה "קשר עם המשפחה הרסני ואין סיכוי שישתפר" אינה ברורה. מהו "קשר הרסני ואין סיכוי שישתפר", יש שיאמרו שקשר הרסני הוא קשר משפחתי שבו המנטליות חרדית המחנכת ללימוד תורה במקום לעבוד ולהתפרנס בכבוד, ויש שיאמרו ההפך.
לעומת זאת לא הוצגו נתונים אוביקטיביים לגבי שיעור הצלחות אימוצים, מספר ילדים שמוצאים מביתם עקב העדר שירותים בקהילה וכדומה.

התחמקות מדיון בבעיות העיקריות של הנוער בסיכון - בעיה מרכזית חשובה של הנוער בסיכון הוא חוק הנוער עצמו. חוק הנוער הנו אנטי דמוקרטי, מיושן, מנוגד לערכי היהדות ולכבוד האדם וחירותו. חוק הנוער מאפשר לפקיד סעד אם הוא חושב שקטין בסיכון להוציא אותו מביתו ומשפחתו לאן שיחפוץ. חוק הנוער חוסם בפני הציבור לבקר את המתרחש בבתי משפט לנוער.
נושא בהול נוסף ומוזנח הוא חוק זכויות הילד שמדינת ישראל מחויבת אליו משנת 1991 לפני כעשרים שנה ביום בו חתמה המדינה על אמנת זכויות הילד. ועדת רוטלוי הגישה המלצתה לחוק בשנת 2003 אולם החוק הוזנח ונקבר.
חוק זכויות הילד אמור להגדיר את זכותם של ילדים בסיכון לגור בקהילה בביתם ומשפחתם, ואם הם מוצאים מביתם את זכויותיהם במסגרות השמה חוץ ביתית.
הטיעון כי "עובדים סוציאליים אינם ממהרים לקבל החלטה על הוצאת ילד מביתו, גם כשמדובר בילדים שהנם ברי אימוץ באופן מובהק... " הנו סובייקטיבי משום שיש שיטענו שכל ילד שיש לו הורים שרוצים להיות בקשר עימו, העברתו לאימוץ סגור אינו ברור ומובהק גם אם פקיד הסעד סבור שהילד נזקק. טיעון זה יש בו משום סכנה לכבוד האדם, וחירותו.

העדר נציגות של מסגרות לטיפול בקהילה - ידוע כי ילדים רבים מוצאים מביתם ומשפחתם בשל מחסור בשירותים בקהילה. נוכחותם של נציגי מסגרות הקהילה כגון לשכות רווחה מקומיות, הנה חשובה מאוד בפאנל הדן בענייני הוצאת ילדים מביתם. 70% מתקציב שרות לנוער, כלומר רובו, מיועד להחזקת ילדים בפנימיות ובמשפחות אומנה. שאר הכסף מיועד לשירותים בקהילה בעבור ילדים בסיכון. לדברי מר מוטי וינטר, ראש השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, חלוקה זו של התקציב יוצרת עיוות מתמשך, אידאולוגי וכלכלי, במדיניות הטיפול בילדים בסיכון. לעומת מדינות אחרות, המקצות את רוב התקציב לילדים בסיכון לשירותים קהילתיים, ורק את מיעוטו לפנימיות, בישראל קיים "לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות לפנימיות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שאין לנו ברירה אלא לשלוח ילדים לפנימיות כדי להרחיק אותם מסכנה" - מתוך מסמך רקע בנושא: מסגרות להשמת ילדים בסיכון של מרכז מחקר הכנסת.
הדיון בהוצאת ילדים מביתם ללא פתרון בעיית העיוות המתמשך במדינת ישראל של השיעור הגבוה של הוצאת ילדים מביתם מול טיפולם בקהילה הנו חסר תועל ואף מזיק מאחר והוא מעצים את העיוות ואת מכלול הבעיות הקשות של הוצאת ילדים מביתם.

העדר נוכחותם נציגי משפחות מאמצות - אימוץ ילדים אינו ערובה להצלחה. גם למשפחות מאמצות בעיות משלהן לא פחות ואף יותר מאשר המשפחות הביולוגיות. ישנן עמותות של משפחות מאמצות שנועדו לסייע למשפחות אלו. ישנם מקרים בהם משפחות מאמצות מחזירות ילדים שאימצו לרשויות הרווחה לאחר מספר שנים אימוץ. ידועים מקרים של ילדי רווחה שהדרדרו לתעשיית המין, סמים פסיכיאטריים ליתומי הרווחה ועוד. ראוי כי הפאנל יכלול נציגות של מידע אובייקטיבי אודות הילדים שהוצאו מביתם למשפחות מאמצות.

רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער במבחן התוצאה מניבים תוצאות עלובות למדי - במהלך הדיון אמרה השופטת ויגוצקי: "יש ילדה שגדלה במקלט חירום זה חמש שנים. מקלט מסוג כזה אינו בשום צורה מקום לגדל בו ילדים". ישנם עוד אינספור דוגמאות של ילדים שהמדינה כ"אבא ואמא" שלהם הפקירה אותם במשך שנים והסבה להם נזקים קשים.
מדיניות ההשתקה של רשויות הרווחה, והחיסיון של בתי משפט לנוער, אינם מאפשרים ביקורת ציבורית על מחדלים אלו של רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער.

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , ,
הירשם ל- רשומות (Atom)