יום שני, 31 באוגוסט 2009

מנהלת בית הספר "קשת" באשדוד, זיוה גרופר, חשודה שדרסה ילדה בת שמונה ונמלטה מהזירה

המאמר "המנהלת שחשודה שדרסה בת 8 שבה לבית הספר" , שמוליק חדד , YNET , אוגוסט 2009

בני משפחתה של יסמין אבו רמדאן לא מבינים מדוע האשה החשודה בדריסתה תשוב מחר לנהל בית ספר. עורכת דינה של המנהלת מתעקשת: "מדובר בעניין תעבורתי פשוט"

מנהלת בית הספר "קשת" באשדוד, זיוה גרופר, חשודה שדרסה ילדה בת שמונה ונמלטה מהזירה. רשיון הנהיגה שלה נשלל ממנה, אך משום שטרם הוגש נגדה כתב אישום - לנהל בית ספר עדיין מותר לה. במשפחתה של הילדה שנדרסה, יסמין אבו רמדאן, הביעו תמיהה על כך שהאשה שעל-פי החשד הפקירה את בתם למות תשוב מחר לעבודתה. "אני לא מבין איך אשה כזו פותחת מחר שנת לימודים, לדעתי ילדי בית הספר שלה בסכנה", אמר דודה של הילדה, בג'ד אבו רמדאן.

מנהלת בית הספר "קשת" באשדוד, זיוה גרופר, חשודה שדרסה ילדה בת שמונה ונמלטה מהזירה
מנהלת בית הספר "קשת" באשדוד, זיוה גרופר, חשודה שדרסה ילדה בת שמונה ונמלטה מהזירההילדה ממזרח ירושלים באה לבלות עם בני משפחתה בחוף לידו באשדוד לפני כשלושה שבועות, וביקשה לחצות את הכביש במעבר חצייה. שם נפגעה על ידי מכונית שבה נהגה לפי החשד גרופר. כתוצאה מהמכה נפגעה הילדה בראשה,

אך קמה והמשיכה בשארית כוחותיה אל עבר בני דודיה בחוף - שם התמוטטה. הקרובים הזעיקו ניידת טיפול נמרץ, שפינתה אותה לבית החולים תל השומר במצב קשה. בהמשך השתפר מצבה.

גרופר טענה כי הילדה היתה זו שפגעה בצידו הימני של רכבה. לדבריה, כאשר קמה לבדוק מה אירע ומה מצבה של הילדה , קמה הילדה ורצה מהמקום. גרופר עזבה את המקום ולטענת המשטרה החליפה בגדים התקלחה לפני שהסגירה את עצמה. עורכת דינה של גרופר, דפנה זאק, מתעקשת כי לא מדובר בתאונת "פגע וברח", אלא ב"עניין תעבורתי פשוט".

המשפחה: איך היא יכולה לחנך?

רשיונה של גרופר נשלל לחודשיים ולאחרונה היא פנתה לבית המשפט באשדוד בדרישה להשיב לה אותו. מחר, כאשר ייכנסו התלמידים בשערי בית הספר, יתקיים דיון בעניין. הגשת כתב האישום מתעכבת, לאחר שהפרקליטות השיבה את חומר החקירה למשטרה לצורך השלמות.

לדברי הפרקליטה זאק עדיין לא ברור אם ומתי הוא יוגש. במערכת החינוך באשדוד לא יודעים איך להתמודד עם הפרשה, בצל העובדה שלא הוגש כתב אישום והחקירה לא הושלמה.

לדברי דודהּ של יסמין בת השמונה, היא אמנם מתאוששת, אך עדיין סובלת מבעיות רבות . "יש לה כאבי ראש והמון פחדים. מחר היא צריכה ללכת לבית הספר וברור שנלווה אותה עד לכיתה. מאז התאונה היא מפחדת ללכת לבד. שמעתי שהמנהלת ממשיכה לנהל ואני המום. אשה כזו שפוגעת בילדה וממשיכה לנסוע לא יכולה להיות מנהלת ולא מורה. אין לה אחריות. איך היא יכולה לחנך עכשיו?"

כתב אישום - באפריל 2010 הגישה פרקליטות מחוז דרום כתב אישום לבית המשפט לתעבורה נגד זיוה גרופר, מנהלת בית הספר היסודי קשת בעיר אשדוד.
גרופר מואשמת בגרימת נזק לאדם ובעזיבת מקום תאונה, זאת לאחר שפגעה ברכבה הפרטי בילדה בת שמונה בחודש אוגוסט האחרון ולא עצרה על מנת להגיש עזרה.
באגף התנועה במרחב לכיש נחקר חשד לתאונת פגע וברח אך בסופו של דבר הוחלט שלא להאשים את המנהלת בכך לאור העובדה שהילדה שנפצעה לא נותרה שרועה על הכביש. על פי כתב האישום, כאשר נהגה גרופר ברכבה החלה הילדה לחצות את הכביש במעבר חצייה אך גרופר פגעה בה בטרם הספיקה להגיע למדרכה

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , , ,

יום ראשון, 30 באוגוסט 2009

הפסיכיאטרים שרפו את מסמכי מחקר הפרעת קשב ריכוז (ADHD)

אפריל 2006 המאמר: "נדחה ערעורו של חוקר ה-ADHD " , דקלא קפקא , NRG
.
ערעורו של פרופ' קריסטופר גילברג, שנחשב לאבי הדיאגנוזה הפסיכיאטרית 'DAMP' בסקנדינביה (הפרעת קשב וריכוז - ADHD) נדחה אתמול (ג') בבית הדין העליון לערעורים בשבדיה. גילברג הורשע בהונאה ונקנס לאחר שהשמיד מחקר, שניסה להוכיח את הבסיס המדעי להפרעת הקשב וריכוז. הוא הואשם, כי מחקרו היה שקרי. בפרשה היו מעורבים עוד שני חוקרים מאוניברסיטת גטבורג בשבדיה וכל השלושה נקנסו ב-50 ימי משכורת.
במשך 15 שנה קידם גילברג את "ההפרעה" בוועידות שונות של פסיכיאטרים, בהרצאות, בערוצי התקשורת ובמאמרים מדעיים ועודד טיפול תרופתי כמו ריטלין.

ארגון CCHR (ועדת אזרחים בין לאומית לזכויות אדם) יחד עם מדענים חיצוניים ואנשי רפואה ופסיכאטרים בשבדיה עמלו במשך שנים לחשוף את "ההונאה", לטענתם, שמאחורי הדיאגנוזות של גילברג. הם דרשו ממנו לפרסם את המסמכים המקוריים המתארים את המחקר עצמו. גילברג סרב והמקרה הגיעה להכרעה משפטית.

גילברג ניסה לטעון ולהישען על חוקי הסודיות החלים על דוחות ומסמכים רפואיים וכן על הבטחותיו לאנשים, שהשתתפו במחקריו, לא לחשוף אינפורמציה. הוא פנה לבית המשפט המנהלי העליון לעשיית צדק בשבדיה, אך בית המשפט חייב אותו למסור את כל מסמכיו.

לקראת סוף שנת 2004 שרפו אשתו של גילברג ופסיכיאטרים עמיתים את כל המסמכים הכתובים שלו בנושא DAMP, סה"כ 100 אלף עמודים על אף שגילברג לא היה נוכח באופן אישי במבצע. ללא המסמכים המקוריים לא ניתן להוכיח בברור את טענת אף אחד מהצדדים.

באוקטובר 2004 גילברג הושעה ממועצת המדעים של מועצת הבריאות והרווחה הלאומית של שבדיה. בינואר 2005 הגיש נגדו נציב תלונות הציבור בשבדיה תביעה באשמת בזיון הוראת בית הדין הגבוה לצדק. כחמישה חודשים אחר כך פסק בית המשפט נגד הפרופסור לפסיכיאטריה והוא הואשם, כי סרב למסור את נתוני המחקר שלו, למרות שבית המשפט העליון הורה לו לעשות זאת.

"פרשת גילברג" זכתה לכיסוי תקשורתי חסר תקדים בסקנדינביה. בין השאר תקפו כלי התקשורת את גילברג בכך כי "הבסיס המדעי של הפרעת קשב וריכוז אינו קיים. הדיאגנוזה הפסיכיאטרית הזו גרמה לנזקים לאלפי ילדים בשבדיה ול-21 מיליון ילדים ברחבי העולם".
תגובה 1:
תוויות: , , ,

אל תתן להם לתייג אותך

שר החינוך גדעון סער מדווח כי חלה עליה דרמטית במספר הילדים שסווגו כבעלי צרכים מיוחדים: “כולם פתאום בעלי צרכים מיוחדים” צוטט השר.
.
זה לא שפרצה חלילה מגפה מסוכנת המתפשטת בקרב בני הנוער הלומדים בבתי ספר. מדובר בשינוי תרבותי, או ליתר דיוק שינוי מדיניות של משרד החינוך. בני האדם הם שונים מטבעם וטוב שכך. אילו היינו כולנו זהים, האנושות לא הייתה מתפתחת. לכל אחד המומחיות שלו.

משמעות השינוי במדיניות שמוביל משרד החינוך הנה תיוג של קרוב ל- 10% מהילדים ובני הנוער, כסובלים מהפרעת קשב ריכוז (ADHD). מדובר במעל למאתיים אלף ילדים המיועדים לצרוך סמים פסיכיאטריים לאורך כל ימי חייהם, רק מפני שמומחים לבריאות הנפש תייגו אותם ככאלה. ללא ספק תוספת הכנסות של מיליארדי דולרים לתעשיית התרופות לאורך שנים. חברות התרופות מובילות את השינוי התרבותי הזה מאחורי הקלעים. זוהי מערכת שיווק מניפולטיבית המנצלת את האינסטינקט הטבעי של ההורים להגן על ילדיהם על מנת לגרוף רווחים.
כל ילד שחי את החיים באופן מלא וחופשי יחווה מגוון רחב של רגשות אנושיים. הוא יחווה עצבות, שמחה, אדישות, אנרגיה, אופטימיות, פסימיות, פחד, תעוזה, אהבה, שנאה, חשדנות, אמון ורגשות אחרים. לחוות את הרגשות האלה, וללמוד להיות מונחה על ידיהם כראוי, הוא חלק חיוני של צמיחה והבשלה.
המאבחנים מזהים את הרגשות האלה, ובאופן מניפולטיבי מתפעלים או מתעלמים מההקשר ומפרשים את הרגשות כ"סימפטומים" של מחלת נפש.
.
שותפות לסמים חופשיים באמריקה - קריקטורה
שותפות לסמים חופשיים באמריקה - קריקטורה
בדיקה קלינית של ילד המאובחן כבעל הפרעת קשב ריכוז, לא תעלה שום בעיה כלשהי, הילד יעבור אותה כתקינה לחלוטין. לעומת זאת אבחון הפרעת קשב ריכוז, נעשית ע"י מומחה לבריאות הנפש על סמך חוות דעתו הסובייקטיבית. חוות דעת זאת מושפעת מהשינוי התרבותי שעוברת החברה שלנו. בעבר ילדים אלו יכלו להיות שובבים מידי, או מופנמים, היום הם מתויגים כסובלים מבעיה נפשית כלשהי, אשר אין לה מרפא, ולכן ידרשו לצרוך סמים פסיכיאטריים עד סוף ימיהם.
.
תופעות לוואי
לכאורה מדובר בשדרוג יכולות הקשב והריכוז של הילד כל עוד הסם נצרך. אולם הדברים אינם כה פשוטים, סמים פסיכיאטריים אלו הנם בעלי עשרות תופעות לוואי מסוכנות מאוד. לדוגמה, תופעות הלוואי של הריטלין הם: פסיכוזה, מאניה ומצבים פסיכוטיים של אבדן שליטה, הזיות של חרקים מטיילים על המשתמש (במצב של ערנות), חוסר שקט, עצבנות, אי שקט מוטורי בלתי נשלט, בהלה וחרדה .. ועוד רבים.
.
חיי משפחה
התיוג פוגע בחיי המשפחה של המטופל. מחקר בריטי, "ילדים ונוער בריאות הנפש (2006)", קובע כי אחד מכל 10 ילדים מתחת לגיל 16 סובל מהפרעות. הנטייה לשייך את הצרות של ילדים עם בעיות פסיכולוגיות, יש לה השפעה משמעותית על דרך אינטראקציה עם בני נוער להורים שלהם.
.
אחריות והתמודדות עם בעיות
התוויות רפואיות על ילדים מתקבלות בהתלהבות על ידי כמה הורים לילדיהם. יש אומרים שהם חשים הקלה כאשר הם מגלים שהילד שלהם יש בעיה בבריאות הנפש, ולכן אינם אחראים להתנהגותם. האבחנה של ADHD מקל על הקושי בהתמודדות עם בעיות התנהגות.
.
נבואה שמגשימה את עצמה
לטיפול בילדים שנחשבו בעבר לנורמליים, יש תכונה של נבואה שמגשימה את עצמה. הרעיון שהם עומדים לעבור לבית ספר של חינוך מיוחד הוא חוויה טראומטית. רבים מהם מתחילים לפרש חרדות וחוסר ביטחון נורמליים דרך הביטוי של הפסיכולוגיה. התוצאה היא מספר הולך וגדל של ילדים שמבינים את חוויות החיים שלהם במונחים פתולוגיים, ולהיות מבולבלים עוד יותר.

בזבוז משאבים וזמן בהתעסקות יתר בחינוך המיוחד
האבחנה מסייעת גם לתביעת משאבים. מורים והורים נוהגים לסווג ילדים כבעלי קשיי למידה בבתי ספר. זוהי אחת הדרכים היעילות ביותר להורים לעזור לילדים שלהם לדרוש יחס מיוחד בגלל הקשיים שלהם. גם לבתי ספר קל יותר למשוך מימון עבור חינוך מיוחד, מאשר לתכניות תגמול בסיסי ולכן לעתים קרובות מאשרים לסווג ילדים כבעלי קשיי למידה.
למרבה הצער, השימוש בטכניקות טיפוליות חדשות בכיתה מסיחה מבתי הספר אתגרים חינוכיים, ולכן יש תוצאה לא מכוונת של פגיעה באיכות החינוך.
.
מה שצריכים ילדים ממבוגרים אינה אבחנה אלא הדרכה, השראה והבנה. אל תתנו להם לתייג אתכם.
.
קישורים:

אין תגובות:
תוויות: , , , , , ,

אל תתן להם לתייג אותך

 אוגוסט 2009 - שר החינוך גדעון סער מדווח כי חלה עליה דרמטית במספר הילדים שסווגו כבעלי צרכים מיוחדים: “כולם פתאום בעלי צרכים מיוחדים” צוטט השר.
.
זה לא שפרצה חלילה מגפה מסוכנת המתפשטת בקרב בני הנוער הלומדים בבתי ספר. מדובר בשינוי תרבותי, או ליתר דיוק שינוי מדיניות של משרד החינוך. בני האדם הם שונים מטבעם וטוב שכך. אילו היינו כולנו זהים, האנושות לא הייתה מתפתחת. לכל אחד המומחיות שלו.

משמעות השינוי במדיניות שמוביל משרד החינוך הנה תיוג של קרוב ל- 10% מהילדים ובני הנוער, כסובלים מהפרעת קשב ריכוז (ADHD). מדובר במעל למאתיים אלף ילדים המיועדים לצרוך סמים פסיכיאטריים לאורך כל ימי חייהם, רק מפני שמומחים לבריאות הנפש תייגו אותם ככאלה. ללא ספק תוספת הכנסות של מיליארדי דולרים לתעשיית התרופות לאורך שנים. חברות התרופות מובילות את השינוי התרבותי הזה מאחורי הקלעים. זוהי מערכת שיווק מניפולטיבית המנצלת את האינסטינקט הטבעי של ההורים להגן על ילדיהם על מנת לגרוף רווחים.
כל ילד שחי את החיים באופן מלא וחופשי יחווה מגוון רחב של רגשות אנושיים. הוא יחווה עצבות, שמחה, אדישות, אנרגיה, אופטימיות, פסימיות, פחד, תעוזה, אהבה, שנאה, חשדנות, אמון ורגשות אחרים. לחוות את הרגשות האלה, וללמוד להיות מונחה על ידיהם כראוי, הוא חלק חיוני של צמיחה והבשלה.
המאבחנים מזהים את הרגשות האלה, ובאופן מניפולטיבי מתפעלים או מתעלמים מההקשר ומפרשים את הרגשות כ"סימפטומים" של מחלת נפש.
.
שותפות לסמים חופשיים באמריקה - קריקטורה
שותפות לסמים חופשיים באמריקה - קריקטורה
בדיקה קלינית של ילד המאובחן כבעל הפרעת קשב ריכוז, לא תעלה שום בעיה כלשהי, הילד יעבור אותה כתקינה לחלוטין. לעומת זאת אבחון הפרעת קשב ריכוז, נעשית ע"י מומחה לבריאות הנפש על סמך חוות דעתו הסובייקטיבית. חוות דעת זאת מושפעת מהשינוי התרבותי שעוברת החברה שלנו. בעבר ילדים אלו יכלו להיות שובבים מידי, או מופנמים, היום הם מתויגים כסובלים מבעיה נפשית כלשהי, אשר אין לה מרפא, ולכן ידרשו לצרוך סמים פסיכיאטריים עד סוף ימיהם.
.
תופעות לוואי
לכאורה מדובר בשדרוג יכולות הקשב והריכוז של הילד כל עוד הסם נצרך. אולם הדברים אינם כה פשוטים, סמים פסיכיאטריים אלו הנם בעלי עשרות תופעות לוואי מסוכנות מאוד. לדוגמה, תופעות הלוואי של הריטלין הם: פסיכוזה, מאניה ומצבים פסיכוטיים של אבדן שליטה, הזיות של חרקים מטיילים על המשתמש (במצב של ערנות), חוסר שקט, עצבנות, אי שקט מוטורי בלתי נשלט, בהלה וחרדה .. ועוד רבים.
.
חיי משפחה
התיוג פוגע בחיי המשפחה של המטופל. מחקר בריטי, "ילדים ונוער בריאות הנפש (2006)", קובע כי אחד מכל 10 ילדים מתחת לגיל 16 סובל מהפרעות. הנטייה לשייך את הצרות של ילדים עם בעיות פסיכולוגיות, יש לה השפעה משמעותית על דרך אינטראקציה עם בני נוער להורים שלהם.
.
אחריות והתמודדות עם בעיות
התוויות רפואיות על ילדים מתקבלות בהתלהבות על ידי כמה הורים לילדיהם. יש אומרים שהם חשים הקלה כאשר הם מגלים שהילד שלהם יש בעיה בבריאות הנפש, ולכן אינם אחראים להתנהגותם. האבחנה של ADHD מקל על הקושי בהתמודדות עם בעיות התנהגות.
.
נבואה שמגשימה את עצמה
לטיפול בילדים שנחשבו בעבר לנורמליים, יש תכונה של נבואה שמגשימה את עצמה. הרעיון שהם עומדים לעבור לבית ספר של חינוך מיוחד הוא חוויה טראומטית. רבים מהם מתחילים לפרש חרדות וחוסר ביטחון נורמליים דרך הביטוי של הפסיכולוגיה. התוצאה היא מספר הולך וגדל של ילדים שמבינים את חוויות החיים שלהם במונחים פתולוגיים, ולהיות מבולבלים עוד יותר.

בזבוז משאבים וזמן בהתעסקות יתר בחינוך המיוחד
האבחנה מסייעת גם לתביעת משאבים. מורים והורים נוהגים לסווג ילדים כבעלי קשיי למידה בבתי ספר. זוהי אחת הדרכים היעילות ביותר להורים לעזור לילדים שלהם לדרוש יחס מיוחד בגלל הקשיים שלהם. גם לבתי ספר קל יותר למשוך מימון עבור חינוך מיוחד, מאשר לתכניות תגמול בסיסי ולכן לעתים קרובות מאשרים לסווג ילדים כבעלי קשיי למידה.
למרבה הצער, השימוש בטכניקות טיפוליות חדשות בכיתה מסיחה מבתי הספר אתגרים חינוכיים, ולכן יש תוצאה לא מכוונת של פגיעה באיכות החינוך.
.
מה שצריכים ילדים ממבוגרים אינה אבחנה אלא הדרכה, השראה והבנה. אל תתנו להם לתייג אתכם.
.
קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , , ,

עיריית בת ים - גם מאה אחוזי נכות לא מספיקים לקבלת מקום חניה לנכה

המאמר "גם 100 אחוזי נכות לא מספיקים " mynet, חזי דרקסלר, איתמר פליישמן , אוגוסט 2009

ליהושע וקסמן נקבעו 100 אחוזי נכות לצמיתות בעקבות שיתוק בפלג גופו השמאלי. אבל עיריית בת ים לא אישרה לו חניית נכה כי אין לו אחוזי ניידות. מהעירייה נמסר בתגובה: ועדה מוסמכת דנה בעניין
נכות לצמיתות: לפני שבועיים דיווחנו לכם על אשר לניאדו, נכה בעל 75 אחוזי נכות הנעזר בכסא גלגלים, שעיריית בת ים לא אישרה לו הצבת תמרור לחניית נכה בסמוך לביתו משום שהקריטריון להצבת תמרור שכזה עומד על 80 אחוזי נכות. 5 אחוזים מפרידים בינו לבין חניה נגישות לביתו.
השבוע הגיעה לשולחן המדור פנייה דומה ומקוממת לא פחות. לפני כשנה התגלה בגופו של יהושע וקסמן גידול סרטני. כתוצאה מהגידול ומהטיפולים הכימותרפיים נגרם לוקסמן שיתוק בפלג גופו השמאלי. הוא ניגש לוועדה רפואית של הביטוח הלאומי שם נקבעו לו 100 אחוזי נכות לצמיתות. מספר ימים לאחר מכן הגיש וקסמן בקשה לעירייה לקבל תמרור חניה לנכים בסמוך לביתו. "כאשר אני חוזר מותש מטיפולי הכימותרפיה אין ביכולתי ללכת גם מרחק קצר אם אין חניה על יד הבית". הוא כתב בבקשתו. להפתעתו הרבה בקשתו נדחתה משום שאין לו אחוזי ניידות. "מה לעשות שהמחלה הקשה נחתה עליו לאחר גיל הפנסיה ואין באפשרותו לגשת לוועדה שתקבע לו אחוזי ניידות" אומרת אשתו. לטענתה, גורם בכיר בעירייה אמר לה שהיא יכולה להגיש ערעור אך הוועדה "לא אוהבת דברים כאלו".

בעקבות פניית המדור: עיריית בת ים מסרה בתגובה שוועדה מוסמכת דנה בעניין המדובר ובפני כל תושב יש את הזכות לערער על החלטת העירייה או לפנות שוב למשרדי רשות החניה. במקרה שיבחר בכך בקשתו תידון בכובד ראש ובאופן מיטבי. שורה תחתונה: עם כל הכבוד לכובד הראש, מדוע לא לחסוך לאדם במצבו את הטרטור הביורוקרטי?
הביורוקרטיה מתישה אתכם? נתקלתם בקירות אטומים? נמאס לכם מהרשויות? שילחו פקס: 0732406930 או ל-tipul.hb@gmail.com

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , ,

פנל רווחה על ילדים בארה"ב: יש שימוש לרעה בסמים פסיכיאטריים לילדים במשפחות אומנה

המאמר מבוסס על: "Child-welfare panel: Drugs misused on foster kids" , מיאמי הארלד , אוגוסט 2009, ועל המאמר : Doping up our children (סימום ילדינו)
.
מערכת בריאות הנפש לילדים משתמשת לעתים קרובות מדי בתרופות לילדים באומנה, עם פיקוח לקוי, על פי טיוטת דו"ח התאבדות גבריאל מאיירס בן ה-7.

רשויות הרווחה מודות בפעם הראשונה מה המבקרים טענו במשך שנים, שאומנות של משמורת המדינה מרבות להשתמש בסמים פסיכיאטריים רבי עוצמה כדי לטפל בילדים בעייתיים, במקום לטפל בכעס ובעצב שלהם. בפלורידה כ- 15% מהילדים במשפחות אומנה צורכים פסיכוטרופים בעוד הצריה הנה כ- 5% באוכלוסייה הכוללת
פאנל של מומחים רווחת הילד, כולל שני מנהלים של מחלקת המדינה של משפחות ו ילדים, בחן את התאבדותו של בן 7 .
דו"ח הפנל, הצפוי להתפרסם בפומבי מאוחר יותר החודש, אומר שרשויות רווחת הילד לעתים קרובות מדי מסתמכים על תרופות רבות עוצמה לטיפול בילדים שעברו התעללות או הזנחה - אך אינם מציעים טיפול הולם כדי לסייע להם להתגבר על הטראומה שהם סבלו.
גבריאל מאיירס בן ה-7 אשר התאבד בתלייה במקלחת, בבית משפחת האומנה
גבריאל בן ה-7
"תרופות פסיכיאטריות הם לעתים קרובות משמשות כדי לסייע ההורים, המורים ומטפלים בילדים, ראש שקט , במקום להתייחס לילדים", נכתב בדו"ח. ומוסיף: "יש לנו ניסוח לא ברור של רמת הטיפול הפסיכיאטרי לילדים לטיפול באומנה''.
גבריאל תלה עצמו במקלחת ב- 16 באפריל 2009, בעת שהותו במשפחת האומנה שבה הוא נמצא מזה כשנה לאחר שאימו נמצאה שרועה במכוניתה מוקפת סמים.
בהיותו בחסות המדינה קיבל גבריאל הקטן בן השבע תרופות פסיכוטרפיות חזקות נגד דיכאון כמו Symbyax (סימבייקס, תרופה חזקה נוגדת דיכאון נגד ביופולריות, ובעיות דיכאון במבוגרים) התרופה בעלת תופעות לוואי של מחשבות אובדניות. התרופות ניתנו לדניאל בניגוד להסכמת הוריו, או בית משפט כפי שהחוק מחייב.
לאחר שהעיתון 'מיאמי הראלד' חשף כי גבריאל צרך תרופות פסיכיאטריות, שמספר רגולטורים פדרליים, קישרו אותן עם תופעות לוואי מסוכנות, כולל התאבדות, מונה ג 'ורג' שלדון לראש קבוצת עבודה ללמוד את הטיפול שניתן לילד.
שלדון אמר כי התעוררו שאלות קשות על מדוע כל כך הרבה ילדים בחסות המדינה צורכים תרופות פסיכוטרופיות - ומדוע כה רבים טוענים שהם מרגישים בסדר מייד לאחר שנטילת הסמים הופסקה.
"הראיות שהוצגו לקבוצה את העבודה - מילדים ואנשים במערכת, מעלות דאגה רבה לגבי המטרה של התרופות האלה'' אמר שלדון.

במדינת ישראל משרד הרווחה אינו מפרסם דין וחשבון על אירועי התאבדות של קטינים השוהים במסגרות ההשמה החוץ ביתית ע"פ צו בית משפט.
קישורים:
3 תגובות:
תוויות: , , , , , ,

יום שבת, 29 באוגוסט 2009

אבחון ותיוג ילדים בסמפטומים של בריאות הנפש - הטעייה צינית ואשליה מסוכנת

אוגוסט 2009 - אלן ג'ונס חוקר לשעבר במשרד המפקח הכללי במדינת פנסיבלניה בארה"ב, מדבר על השיקולים הזרים של המרכז הלאומי לאבחון ילדים (TS), ותעשיית התרופות, בתחום בריאות הנפש לילדים. מתוך המאמר:
Teen Screen, Cynical Deception, Dangerous Illusion

TeenScreen הוא מרכז לאומי בארה"ב לאבחון בריאות הנפש לילדים ומתבגרים. (TS)

כבני אדם יש לנו דחף טבעי חזק להגן על הילדים שלנו מכל רע. כחברה אנו יוצרים נורמות, חוקים ומוסדות להגן, לחנך ולטפח את הצעירים שלנו. במודע ואינסטינקטיבית אנו מגנים על הילדים שלנו.

TS באופן מריר וציני בוגד בדחף האנושי האצילי הזה. TS מציג עצמו כמסייע למניעת התאבדות, וזיהוי מה שנקרא הפרעות נפשיות, TS למעשה עושה מאמץ נפשע לגייס את הילדים שלנו לבוץ של הפסיכיאטריה הביולוגית.

אני מאמין שלרוב ההורים שתומכים ב- TS יש כוונות אמיתיות לטובת בניהם. באמצעות שיווק חלקלק TS ניצל את האינסטינקטים הטובים של ההורים, למטרות רעות.

TS קודם ופותח על ידי אנשים עם הקשרים הכלכליים העמוקים של יצרני תרופות פסיכיאטריות. לחברות התרופות יש תמריץ למקסם את השימוש בתרופות שלהם, למטרות רווח. TS מקדם מטרה זו של חברות התרופות ע"י מודל פסיכיאטרי שנועד לתרגם את החוויה האנושית הרגילה לתוך סימפטומים של מחלת נפש.

המטרה של TS היא לאתר סימנים של מחלות נפש בקרב ילדים ומתבגרים.
איך הוא עושה את זה? TS מזהה תחושות ורגשות שחווים ילדים ומתבגרים. לאחר מכן הוא מתרגם אלו תחושות ורגשות אלו ל "סימפטומים" של מחלת נפש. בדרך זו, TS משתף פעולה עם הפסיכיאטריה המודרנית.




כל ילד שחי את החיים באופן מלא וחופשי יחווה מגוון רחב של רגשות אנושיים. הוא יחווה עצבות, שמחה, אדישות, אנרגיה, אופטימיות, פסימיות, פחד, תעוזה, אהבה, שנאה, חשדנות, אמון ורגשות אחרים. לחוות את הרגשות האלה וללמוד להיות מונחה על ידי אותם כראוי הוא חלק חיוני של צמיחה והבשלה. TS מזהה את הרגשות האלה, ובאופן מניפולטיבי מתפעל או מתעלם מההקשר ומאבחן את הרגשות כ"סימפטומים" של מחלת נפש.

תארו לעצמכם ילד שחווה מצבים רגשיים של לפני, במהלך ואחרי אירוע גדול, כמו משחק כדורגל, או הופעה של זמר מפורסם. הילד עלול להיות נרגש על ידי ציפייה נרגשת במשך ימים לפני האירוע. הוא אולי מתקשה לישון בלילה לפני המשחק. הוא לא מסוגל לחשוב על שום דבר אחר ביום המשחק, אפילו במהלך השיעורים. סביר להניח כי הוא יהיה מאוד מאוד אנרגתי במהלך האירוע. בהתאם לתוצאת המשחק, הילד יכול להיות מאושר או עצוב ימים לאחר מכן.

עכשיו דמיינו את הילד מאוחר יותר נשאל שאלות כגון אלה:

האם אי פעם הרגשת כל כך מלא אנרגיה שזה הקשה עליך לשבת בשקט?

האם אי פעם חשת חרדה בעת שהיית צריך לומר או לעשות משהו בנוכחות אנשים?

היית פעם כל כך מודאג על משהו שאתה לא יכול לישון?

האם אי פעם הרגשת כל כך שמח שלא יכולת להתרכז?

האם אי פעם הרגשת כל כך עצוב שלא יכולת להתמקד בעבודה בבית הספר שלך?

הילד עלול לענות "כן" על רוב או את כל השאלות הנ"ל. בעקבות ה"אני מאמין" של הפסיכיאטריה המודרנית, TS יקבע שהילד בסיכון של מאניה, הפרעת חרדה חברתית, דיכאון או הפרעה דו קוטבית. הילד יהיה מסומן להערכה פסיכיאטרית נוספת.

התרחיש לעיל אינו מופרך. דברים כאלה קורים כל יום. TS הוכח כ- "False Positive" שיעור גבוה כמו 84%.

TS הוא מכשיר לזיקוק "סימפטומים" מניסיון חיים נורמליים, וליצור הפניות בלתי מוגבלות אל אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, אשר שיטת הטיפול העיקרית שלהם כרוכה בסימום בתרופות.
.
אל תהיו מרומים על ידי המטפל הידידותי האכזרי הזה - זאב בעור של כבש.

קישורים:

תגובה 1:
תוויות: , , , ,

יום שישי, 28 באוגוסט 2009

חוק הנוער טיפול והשגחה - סמכויות פקידת הסעד

חוק הנוער, מערכות השלטון והמשפט, מספקים מזה שנים רבות לפקידי הסעד ברשות המקומית סמכויות-על, גיבוי, ותמיכה ללא סייג, כאשר המטרה כביכול הנה הגנת הקטין. לכאורה בעיית הפשיעה בקרב בני הנוער, הייתה אמורה לחלוף מהארץ. אולם ההפך קורה, נתוני משרד הרווחה מצביעים על הידרדרות מתמשכת במצבם של הקטינים, עלייה של 12% במספר חקירות ילדים , ירידה בגיל הנוער הצורך סמים ואלכוהול, עלייה בעוני, פשיעה, פערים חברתיים, ועוד. משרד הרווחה דורש עוד ועוד תקנים, תקציבים ומשאבים.
.
פקיד הסעד הוא עובד עירייה
חוק הנוער (טיפול והשגחה) סעיף 1 קובע כי פקיד הסעד הוא "כמשמעותו בחוק בסעד התשי"ח ". חוק הסעד קובע כי פקיד הסעד הנו "עובד סוציאלי ששר העבודה והרווחה מינהו פקיד סעד לעניין חוק זה".
במדינת ישראל קבע משרד הרווחה כי פקיד הסעד יהיה עובד סוציאלי בלשכת הרווחה של הרשות המקומית. פקיד הסעד כפי שיובהר להלן הנו בעל סמכויות נרחבות, ויש טעם לפגם כי בכירי הרשות המקומית יהיו ממונים עליו. נכון לאוגוסט 2009 ישנם כ-30 ראשי ערים ובכירים הנחקרים במשטרה על עברות חמורות, ואנשים אלו הנם ממונים על פקידי הסעד החורצים גורלות של משפחות. מפכ"ל המשטרה התנגד למשטרה עירונית הכפופה לראשי ערים, וטען כי משטרה כזאת היא פגיעה בדמוקרטיה. פקידי הסעד הם המשטרה העירונית הסוציאלית הכפופה לראשי הערים מזה שנים רבות.
.
בית משפט לנוער - הליך שיפוטי בדלתיים סגורות ללא ראיות או הוכחות
אחד העקרונות המנחים את מערכות המשפט בעולם הוא האובייקטיביות. כלומר השאיפה היא כי באירוע (תיק) אשר ישפט ע"י שופטים, ופרקליטים שונים, פסק הדין יהיה זהה. לשם כך ישנו הליך מסודר ופומבי, המחייב בסיס ראייתי.
בבתי משפט לנוער ומשפחה אין הדבר כך. בתי משפט אלו מנוהלים בדלתיים סגורות הרחק מהביקורת הציבורית. הראיות הנן חסרות משמעות משום שחוק הנוער קובע כי הבסיס לפיו יחליט בית המשפט הנו מה שפקיד הסעד סבור. בתי משפט לנוער ומשפחה רואים את המלצות פקיד הסעד כסוף פסוק, כך שניתן לומר כי בתי משפט אלו אינם סמכות שופטת, אלא מאשרת את המלצות פקידי הסעד.
.
חוק הנוער - מופעל על אוכלוסיות מוחלשות
משרד הרווחה פועל בחיסיון ומשתדל להסתיר מהציבור פילוח של אוכלוסיות היעד של פקידי הסעד. בד"כ אלו אימהות חד הוריות, יוצאי מדינות חבר העמים, ויוצאי אתיופיה. הנוער בסיכון הנדרש טיפול אינו בהכרח מאוכלוסיות אלו, אך פקידי הסעד יודעים כי יתקשו להתמודד עם אוכלוסיות אלו, לכם הם בוחרים ל"טפל" באוכלוסיות החלשות. יובהר בנוסף כי בישראל לא קיים חוק זכויות הילד, המשמעות היא כי נער המורחק מביתו הנו נטול זכויות וכפוף למרותם של פקידי הרווחה.

סעיף 2 - כל קטין הוא קטין נזקק
.התבוננות בסעיף 2 לחוק הנוער מעלה תהיות האם כל קטין נזקק?, לדוגמא סעיף 2 (6) קובע כי אם שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת הקטין נזקק. לדוגמא ילד ששיחק כדורגל ושבר רגלו, בית משפט לנוער יכול להכריז עליו "נזקקות" לפי חוק הנוער ולהעבירו לטיפול והשגחת פקידת סעד לחוק הנוער.

סעיף 11 - אמצעי חירום: הוצאת ילד מביתו ומשפחתו ללא הוכחות או ראיות
סעיף 11 בחוק הנוער קובע כי במידה ו"פקיד-סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא נזקק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לדעתו, למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי עליו אלא באישור בית המשפט".
כלומר פקיד הסעד יכול להוציא ילד מביתו ומחזקת הוריו בכל עת שיחפוץ, אם הוא סבור כי הילד בסכנה. פקיד הסעד אינו נדרש להציג ראיות או הוכחות כי הילד בסכנה.
לאן לוקח פקיד הסעד את הילד שהוציא מביתו? - חוק הנוער מאפשר לפקיד הסעד להציב את הנער בכל מקום שיראה לנכון ואינו קובע מקום כלשהו. בד"כ פקיד הסעד יציב את הילד במרכז חירום.
.
סעיף 12 - החלטות ביניים: הארכת צו החירום של פקיד הסעד ללא הקטין, הוריו או דוח כלשהו.
סעיף 12 בחוק הנוער מאפשר ל"בית המשפט, בהחלטת-ביניים, אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין ולאשר אמצעי-חירום שננקטו לגביו על ידי פקיד-סעד; החלטת-ביניים כאמור תפקע כעבור שלושים יום מיום הינתנה אם לא הוארכה תקופת-תקפה כאמור בסעיף 14".
בתי משפט לנוער רואים את המלצותיהם של פקידי הסעד כסוף פסוק ואינם כפופים לבסיס ראייתי כלשהו להוציא את הילד מביתו לחודש או יותר. סעיף 12 בחוק מאפשר לבית משפט לנוער להאריך את הצבת הקטין מחוץ לביתו בחודש נוסף ללא נוכחותו, נוכחות הוריו, או תסקיר כלשהו.
מדובר בסמכויות מרחיקות לכת העומדות בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. יוזכר כי פקיד הסעד הנו עובד עירייה, ולעתים פועל ע"פ שיקולי העירייה.
.
סעיף 3 - דרכי טיפול והשגחה: הכרזת נזקקות
הכרזת הנזקקות היא העברת סמכות בית המשפט על הקטין, לקבוע טיפול עבורו או אחראי אחר עבורו מלבד הוריו. הכרזת הנזקקות אינה כפופה גם היא לראיות, או הוכחות אלא ע"פ מה שפקיד הסעד סבור. הכרזת הנזקקות מאפשרת לבית משפט לנוער:
  • לתת לקטין או לאחראי עליו כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו כולל לימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי;
  • להעמיד ידיד לקטין שישמש גם יועץ לאחראי עליו ולקבוע סמכויותיו ותפקידיו;
  • להעמיד את הקטין תחת השגחתו של פקיד סעד;
  • להוציא את הקטין ממשמורתו של האחראי עליו, אם ראה בית המשפט שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה, ולמסור אותו למשמורתה של רשות סעד אשר תקבע את מקום חסותו או להורות על החזקתו במעון או במעון נעול כמשמעותם בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א - 1971.
  • להורות כי הקטין ייבדק או יטופל לפי סעיפים 3ב עד 3ז.
  • להורות על מסירת תוצאה חיובית של בדיקה לגילוי נגיפי איידס בקטין, לאחראי עליו.
זכויות הקטין
חוק הנוער, מערכות השלטון והמשפט, מספקים מזה שנים רבות לפקידי הסעד ברשות המקומית סמכויות-על, גיבוי, ותמיכה ללא סייג, כאשר המטרה לכאורה הנה הגנת הקטין.
אולם לא קיים חוק המקנה זכויות לקטין שהורחק מביתו, כגון: היכן ילון, מה יהיה סדר יומו, סל הטיפול, תזונה, שעות פנאי ועוד. הקטינים במוסדות הרווחה נמצאים במצב של סיכון, רחוק מהעין הציבורית. מוסדות אלו פועלים ללא פיקוח, וללא שקיפות.
מדינת ישראל התחייבה ע"פ אמנה בינלאומית לזכויות הילד לחוקק חוק לזכויות הילד עוד משנת 1991 אולם טרם עשתה מאומה בנדון, לפיכך חוק הנוער הנו בניגוד לאמנת זכויות הילד.
.
פקידי סעד לחוק הנוער - השיטה שקרסה
לכאורה בעיית הפשיעה בקרב בני הנוער, הייתה אמורה לחלוף מהארץ. אולם ההפך קורה, נתוני משרד הרווחה מצביעים על הידרדרות מתמשכת במצבם של הקטינים, עלייה של 12% במספר חקירות ילדים , ירידה בגיל הנוער הצורך סמים ואלכוהול, עלייה בעוני, פשיעה, פערים חברתיים, ועוד. משרד הרווחה דורש עוד ועוד תקנים, תקציבים ומשאבים.
משרד הרווחה כשל בטיפול בבני הנוער, ומאבד מיום ליום את אמון הציבור. במקום להפיק לקחים, לעבוד בשקיפות, לצמצם ואף לבטל את סמכויות פקיד הסעד, המשרד ממשיך במדיניותו הכושלת.

שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג משקר באובססיביות בעניין הוצאת ילדים מהבית



קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , ,

לשכת הרווחה נהריה: עובדת נתנה לחברתה כרטיסי כניסה לחוף העירוני, המיועדים למשפחות נזקקות

המאמר "נתנה לחברתה כרטיסי כניסה לחוף, שתיהן הושעו" , mynet , אוגוסט 2009

שתי עובדות לשכת הרווחה בעיריית נהריה הושעו לשלושה ימים לאחר שאחת מהן נתנה לחברתה כרטיסי כניסה לחוף העירוני, המיועדים למשפחות נזקקות. יו"ר ועד העובדים: זו היתה טעות אנוש. העירייה: הנושא נבדק, הוסקו מסקנות ושונו מספר נהלים
.

שתי עובדות רווחה בעיריית נהריה הושעו מעבודתן לשלושה ימים לאחר שעשו שימוש שלא כדין בכרטיסי כניסה לחוף הים בנהריה. אחת העובדות מועסקת באגף הרווחה ובתפקיד נוסף, בחוף העירוני גלי גליל, שם היא מטפלת בנושא כרטיסי הכניסה לחוף. גם העובדת השנייה מועסקת באגף הרווחה.

העירייה נוהגת לחלק כרטיסי כניסה לחוף חינם או בהנחה גדולה למשפחות רווחה, אמהות חד הוריות ועוד, על פי רשימות ועל פי רישום שמי. במקרה הזה נתנה אחת העובדות לחברתה כרטיסי כניסה לחוף, כאילו מדובר במשפחת שזכאית לכך, מבלי לרשום שמית למי ניתנו הכרטיסים.

אחד השומרים הבחין בדבר, החל לבדוק ועלה על הפרשה. שתי העובדות זומנו לבירור ולאחר מכן, לאור תוצאותיו, הוחלט להשעות את שתי העובדות לשלושה ימי עבודה.

יו"ר ועד עובדי עיריית נהריה, יעקב כהן, אישר את פרטי המקרה. כהן: "בירור נסיבות המקרה העלה שמדובר בקבלת החלטות שלא על פי המנהל התקין, ולכן העובדות הושעו והוזהרו שלא לחזור על מעשים כאלה. חשוב לי להדגיש כי המעשה לא נעשה חלילה בשל טובות רווח אישי או טובת הנאה כלשהי. מדובר בטעות אנוש בלבד".

מעיריית נהריה נמסר: "הנושא נבדק והוסקו מסקנות לגבי המקרה הספציפי. כמו כן שונו מספר נהלים".

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , ,

יום שלישי, 25 באוגוסט 2009

עיריית ת"א מאיימת לפנות נכה שגר עם ילדיו בגן ציבורי- לשכת הרווחה העירונית: "תסתדר כמו שהסתדרת עד עכשיו"

.
לפני ארבע שנים נפצע משה יצחקיאן בתאונה ומאז הוא לא יכול לעבוד ולשלם את שכר הדירה

החושך החל לרדת על הגן הציבורי בשכונת יד אליהו בתל אביב. משה יצחקיאן סידר את אוהלו לקראת הלילה. "עדיף שהפתח יהיה לכיוון השביל, כי מפעילים את הממטרות בלילה", הסביר למוטי קפלן, תושב העיר שמסייע לו ואף רכש בעבורו את האוהל. יצחקיאן בן ה-51 ושני ילדיו בני ה-17.5 וה-15.5 גרים באוהל כבר כמעט חודש, אך איש בעיריית ת"א לא חושב שמדובר במצב הדורש סיוע מיידי. "בחלומות הכי שחורים לא האמנתי שאגיע למצב כזה", אמר יצחקיאן, אב חד הורי ונכה. אתמול אף בא לגן פקח של העירייה והקציב ליצחקיאן 24 שעות לעזוב את המקום, ולא - יפונה.
יצחקיאן - חסר דיור בתל אביב - ביקש סיוע - קיבל צו פינוי מהאוהל
המשפחה עזבה את הדירה השכורה בה התגוררה בעיצומו של החופש הגדול לאחר שיצחקיאן לא הצליח לעמוד בתשלום שכר הדירה שעמד על 2,800 שקל בחודש. עד לפני ארבע שנים עבד יצחקיאן כטכנאי בחברת "ניופאן", אך נפצע וכעת הוא משותק חלקית בצדו הימני. מאז התאונה הוא מתקיים מקצבת נכות של 1,900 שקלים, מהשלמת הכנסה של אלף שקלים, אותה הוא מקבל בשנה האחרונה ומסיוע זמני בשכר הדירה בסך 600 שקלים.

"התאונה יצרה מגבלות גופניות קשות", אמר, "ויתרתי על טיפולים, והרופא מסייע לי כמה שהוא יכול ונותן לי דוגמיות של תרופות. אם הייתי בריא הייתי עובד גם בשתי עבודות כדי לא להיות תלוי באיש. מאז התאונה אני מוגבל ואיש לא רוצה להעסיק או להשכיר דירה לאדם כמוני". לדברי קפלן, יצחקיאן הוא "אדם נאיבי שניסה להצליח בתנאים הקיימים. לא מדובר במי שרוצה לשפר מגורים או להתעשר, אלא רוצה ארבעה קירות לילדיו".

יצחקיאן מוכר לשירותי הרווחה בעירייה, אך כשהתריע בפניהם על מצבו זכה לתגובות כגון "תסתדר כמו שהסתדרת עד היום", מצד פקידים באגף. זאת, על אף תעודת הזכאות לסיוע שבידו.

לאחר שקפלן, שפגש ביצחקיאן במקרה ומסייע לו מאז, פנה לעירייה, הוצע לו לעבור ל"גגון", מעון זמני בו יוכל לגור כמה ימים ללא ילדיו. בעיריית תל אביב פועלת יחידה לדרי רחוב, שעל פי אתר העירייה "מוצאת פתרונות דיור לדרי רחוב: מגורים זמניים במלון או ב'גגון', עד למציאת מקום מגורים קבוע". שירותי הרווחה מגדירים את יצחקיאן כאדם נורמטיבי ולא כדר רחוב (נרקומנים וקבצנים למשל) ועצם העובדה שילדיו לנים מדי פעם אצל חברים, כטובה, מהווה לדעתם פתרון הולם שאינו מצדיק סיוע מיידי למשפחה.

לפני כשבוע הגדילה העירייה לעשות ושלחה למקום פקח, שנתן ליצחקיאן התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים בגין "הקמת אוהל בשטח גן ללא היתר". אתמול בצהריים באו לגן פקח ושוטר והודיעו ליצחקיאן כי בכוונתם לפנותו מהמקום בתוך 24 שעות.

הנקודה הכואבת ביותר ליצחקיאן היא העובדה ששני ילדיו נאלצים לנדוד בין חברים. "הבת שאלה אותי אתמול מתי יהיה לנו בית. לא היה לי מה לומר. איך מסבירים ביורוקרטיה ומגורים ברחוב לילדים שאמורים להופיע בבית ספר בשבוע הבא, כשכל הילדים משוויצים ולהם אין אפילו מחברת?".

ממשרד השיכון נמסר בתגובה כי "יצחקיאן טופל במארס 2008 במסגרת ועדות החריגים, אז נדונה בקשתו להגדלת סיוע בשכר דירה ולדירה בשיכון הציבורי. בקשתו לדירה נדחתה היות והוא לא עונה על גודל משפחה המזכה לפתרון דיורי (משלושה ילדים ומעלה, ד.ו.פ). כמו כן, נקבע כי הוא זכאי להגדלת שכ"ד והוא מימש סיוע בסך 600 שקל לחודש. מאז לא פנה שוב למשרדנו. לאור הנסיבות, ביקשנו מחברת עמידר ליזום טיפול דחוף בהבאת הבקשה לדיון חוזר בוועדת חריגים".

מעיריית תל אביב נמסר כי "יצחקיאן מוכר ומטופל על ידי שירותי הרווחה ומקבל את כל הסיוע האפשרי. בעבר ניתנה לו זכאות לסיוע בשכר דירה ממשרד השיכון אך תוקף הזכאות פג ועליו לחדשו בהקדם על מנת לקבל את הסיוע המגיע לו. נציין כי למרות שהעירייה אינה מטפלת בדיור, נעשתה פניה מטעמנו לחלמיש בבקשה לזרז את הטיפול ובנוסף תסייע לו העירייה בפנייה לקבלת דיור קבוע. כל זאת לאחר שתחודש זכאותו. העירייה אינה מאפשרת לינה בגינות הציבוריות בעיר, לפיכך נעשתה דרישה ראשונית לפינוי ללא אכיפה".

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , ,

יום שני, 24 באוגוסט 2009

הצמדת תויות רפואיות לילדים לא ממושמעים

אוגוסט 2009, קטע מתרגום המאמר "Medical labels are slapped on to rambunctious kids" (הצמדת תויות רפואיות לילדים לא ממושמעים) של פרופ. לסוציולוגיה פרנק פורדי מאוניברסיטת קנט באנגליה.
.
מה צריכים ילדים ממבוגרים אינה אבחנה אלא הדרכה, השראה והבנה. הגיע הזמן שנשים קץ לתהליך הטמעת טיפולים תרופתיים פסיכיאטרים בחייהם של הילדים.
.
למה אני לא מופתע לגלות שמספר תלמידי בית ספר באוסטרליה מאובחנים עם הפרעות פסיכולוגיות או רגשיות עולה בשיעור דרמטי?
באוסטרליה, כמו בכל חברה אנגלו-האמריקאית, זה נורמלי לטפל בבעיות שגרתיות של הילדות כבעיות בתחום בריאות הנפש.
מאז 1980 אבחון ילדים בתחום בריאות הנפש הפך לתעשייה צומחת. התנהגות ילדים מצטיירת באופן קבוע באמצעות תווית פסיכולוגית. בימים אלה, ילדים מבולבלים ו/או חסרי ביטחון, צפויים להיות מאובחנים כדכאוניים או טראומטיים. כמעט כל צעיר אנרגטי עלול לרכוש תווית של סובל מהפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD).
.
אם אתה מתווכח קשות עם המורה שלך או מבוגר, סביר להניח שאתה סובל מהפרעת התרסה או התנגדות. אם אתה קצת ביישן אתה לוקה פוביה חברתית. ואם מסיבה כלשהי אתם לא אוהבים את בית הספר, זה רק עניין של זמן עד שמומחה לבריאות הנפש יאבחן אותך כסובל מפוביה של בית הספר.
.
הגידול במספר המאובחנים בפוביה בית הספר בבריטניה, מצביע שזה רק עניין של זמן שמומחי בריאות הנפש ימציאו פוביה חדשה של קימה מהמיטה בבוקר. מדובר באבחונים בממדים מדאיגים.
באוסטרליה שיעור הסטודנטים עם קשיי למידה עלה מ -2.7 אחוזים מכלל התלמידים האוסטרלי 6.7 אחוזים ב 10 השנים האחרונות. בבריטניה ובארצות הברית מספרם של הילדים המאובחנים עם קשיי למידה גדל מידי שנה מאז 1990.
כתוצאה מכך מערכת הלימוד התחלקה לשני מגמות, אחת רגילה, השניה עם צרכים מיוחדים. חמור מכך, ילדים שאובחנו עם בעיות התנהגות מטופלים באמצעות תרופות. יש עלייה חדה בעשור האחרון בצריכת סמים פסיכיאטריים שנקבעו על ידי רופאים עבור הפרעות התנהגות בקרב ילדים.
.
ריטלין היא התרופה המועדפת על מומחי בריאות הנפש, והורים מודאגים, עבור ילדים היפר אקטיביים. למרבה הצער גם ילדים בני שנתיים עד ארבע צורכים לפעמים סמים פסיכיאטריים.
אז כיצד נגדיר את מחלות התנהגותיות של ילדים? התשובה אינה נמצאת בתחום של אפידמיולוגיה, אלא בתחום התרבות שבו נמצאים ילדים ומבוגרים. זה לא הופעת מחלה חדשה, אלא שינוי עמדות תרבותי שהוביל לגידול של 500 אחוז בייצור של ריטלין בארה"ב בין השנים 1990 ו -1995.
.
כיום, החברות המערביות מתקשות לקבל את העובדה שלצעירים יש יכולת אדירה של חוסן. אנשי מקצוע רבים שעוסקים בתחום של טיפול בילדים וחינוך מושפעים מהתפיסה של פגיעות של ילדים לנזק רגשי. כתוצאה מכך, כל ילד שיש לו תגובה נורמלית בנסיבות שליליות בחייו, ההנחה היא כי יש לו בעיות בריאות הנפש.
לכן הילדות נראת כסמן של מחלת נפש. דוחות טוענים בקביעות כי הילדות רוויה במחלות נפש, במיוחד דיכאון.
מחקר בריטי, "ילדים ונוער בריאות הנפש (2006)", הוא אופייני מבחינה זו. מחקר זה קובע כי אחד מכל 10 ילדים מתחת לגיל 16 סובל מהפרעות. הנטייה לשייך את הצרות של ילדים עם בעיות פסיכולוגיות, יש לה השפעה משמעותית על דרך אינטראקציה עם בני נוער להורים שלהם.
.
כיום, התוויות רפואיות על ילדים מתקבלות בהתלהבות על ידי כמה הורים לילדיהם. יש אומרים שהם חשים הקלה כאשר הם מגלים שהילד שלהם יש בעיה בבריאות הנפש, ולכן אינם אחראים להתנהגותם. האבחנה של ADHD מקל על הקושי בהתמודדות עם בעיות התנהגות.
.
כאשר ההורים חשים חוסר אונים לגבי התנהגות ילדיהם, אבחון רפואי בתוקף מספק הסברים מוכנים להתנהגותו הקשה של הילד. המחלות המסבירות התנהגות הפרט והוא אף מסייע להעניק תחושה של זהות. יתר על כן, האבחנה של בריאות הנפש מאפשרת ליחידים לצבור אהדה מוסרית.
.
האבחנה מסייעת גם לתביעת משאבים. מורים והורים נוהגים לסווג ילדים כבעלי קשיי למידה בבתי ספר. זוהי אחת הדרכים היעילות ביותר להורים לעזור לילדים שלהם לדרוש יחס מיוחד בגלל הקשיים שלהם. גם לבתי ספר קל יותר למשוך מימון עבור חינוך מיוחד, מאשר לתוכניות תגמול בסיסי ולכן לעיתים קרובות מאשרים לסווג ילדים כבעלי קשיי למידה.
למרבה הצער, השימוש בטכניקות טיפוליות חדשות בכיתה מסיחה מבתי הספר אתגרים חינוכיים, ולכן יש תוצאה לא מכוונת של פגיעה באיכות החינוך.
.
לטיפול בילדים שנחשבו בעבר לנורמלים, יש תכונה של נבואה שמגשימה את עצמה. הרעיון שהם עומדים לעבור לבית ספר של חינוך מיוחד הוא חוויה טראומטית. רבים מהם מתחילים לפרש חרדות וחוסר ביטחון נורמלים דרך הביטוי של הפסיכולוגיה. התוצאה היא מספר הולך וגדל של ילדים שמבינים את חוויות החיים שלהם במונחים פתולוגיים, ולהיות מבולבלים עוד יותר.
.
מה צריכים ילדים ממבוגרים אינה אבחנה אלא הדרכה, השראה והבנה. הגיע הזמן שנשים קץ לתהליך הטמעת טיפולים תרופתיים פסיכיאטרים בחייהם של הילדים.
.
פרנק פורדי הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קנט באנגליה.

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , , ,

יום שבת, 22 באוגוסט 2009

משטרה עירונית סוציאלית

גל האלימות בשבועות האחרונים העלה לסדר היום, הקמתו של כוח שיטור עירוני בעל סמכויות נרחבות. יש ללמוד לקח מכישלון מודל ה"שיטור עירוני סוציאלי" ולבטלו. פתרון בעיית ביטחון האזרח לא יבוא מהרשויות המקומיות.
.
להלן המאמר "שיטור עירוני סוציאלי" , NEWS1 , משה שלם , אוגוסט 2009
.
שר האוצר שטייניץ הציע תוכנית שלפיה לכל ראש רשות יהיה כוח שיטור עירוני אשר יפעל לאכיפת חוקי איכות חיים. כוח זה אמור לפי התוכנית לפעול לצד כוחות השיטור של משטרת ישראל.
במשטרה מוכנים להשקיע בשיטור עירוני, אולם לפי תוכנית המשטרה יוקמו יחידות שיטור עירוני שיהיו כפופות מקצועית וערכית למשטרת ישראל. אולם מפתחות ההפעלה שלהם יונחו בידי ראשי הרשויות, כשההפעלה תתבצע דרך רמות הפיקוד של המשטרה. בקרב הזה יש הרבה אגו, כוח, וכסף.

המצדדים בהקמתו של כוח השיטור העירוני טוענים שנוכחותם של שוטרים עירוניים חמושים באקדחים, רכובים על אופנועים, ג'יפים, בעיר, תחזק את תחושת הביטחון של האזרח, ותסייע לראשי הערים להילחם בפשיעה. המתנגדים להקמת כוח שיטור טוענים כי לראשי הערים עלול להיות ניגוד עניינים בהפעלת כוח השיטור, בנוסף טוענים המתנגדים כי ברשויות מקומיות הפשע המאורגן הצליח לחדור ובגדול. יש כ-30 ראשי רשויות או בכירים שם שנמצאים תחת חקירה או כאלה שהמליצו להגיש נגדם כתב אישום. ישנן טענות נוספות לכאן ולכאן, כגון, עלויות תקציביות אדירות, יכולת כוח השיטור, חלוקת אחריות, חימוש רשויות של בני מיעוטים ועוד.

האם כוח השיטור העירוני יקטין את הפשיעה
מודל ה"שיטור עירוני סוציאלי" הקיים ברשויות המקומיות מזה שנים רבות יכול לספק תשובה.
בלשכת הרווחה של כל רשות מקומית ישנם עובדים סוציאליים של העירייה בעלי סמכויות נרחבות ביותר להגנה על קטינים, קשישים, וחסרי ישע: פקידי הסעד.
חוק הנוער (טיפול והשגחה) סעיף 11 מסמיך את פקיד הסעד להוציא קטין מביתו לשבוע ללא צו בית משפט וראיות, אם הוא סבור כי הקטין בסכנה, או מסכן אחרים. סעיף 12 בחוק מסמיך את בית המשפט להורות על נקיטת אמצעים זמניים למשך חודש על הקטין ללא שמיעתו, שמיעת הוריו, וללא תסקיר של פקיד הסעד.
כל ההליכים בבתי משפט אלו אינם כפופים לדיני ראיות ומנוהלים בדלתיים סגורות, ובחיסיון, הרחק מהביקורת הציבורית. בתי המשפט רואים כסוף פסוק את המלצותיהם של פקידי הסעד המבוססים על הערכות, ועובדות שלא אומתו ולא נעשה ניסיון להפריכן (מסקנות ועדת סלונים).
.
פקידי סעד לחוק הנוער - השיטה שקרסה
פקידי הסעד מקבלים גיבוי מלא מהעירייה, משרד הרווחה, משטרה, בתי משפט, מערכות החינוך והבריאות, וכל מערכת ממסדית אחרת. בנוסף לא קיים גוף ביקורת חיצוני אובייקטיבי אשר מבקר אותם.
קטינים נשלחים לפנימיות, מרכזי חירום, משפחות אומנה, לשנים ארוכות על סמך המלצותיהם של פקידי הסעד, ולא קיים חוק המסדיר את זכויותיהם, וזכות הוריהם הביולוגים. סכומי עתק מוקצים למסגרות ההשמה החוץ ביתית. משפחות מתפרקות, נשברות נפשית, כלכלית ופיסית. בוגרי מסגרות ההשמה החוץ ביתית הופכים לאוכלוסייה רגישה בחברה. מדובר באלפי קטינים המוצאים מביתם ומשפחתם מידי שנה.

חוק הנוער ומערכות השלטון, והמשפט, מספקים מזה שנים רבות לפקידי הסעד ברשות המקומית סמכויות על, גיבוי, ותמיכה ללא סייג. לכאורה בעיית הפשיעה בקרב בני הנוער, הייתה אמורה לחלוף מהארץ. אולם ההפך קורה, נתוני משרד הרווחה מצביעים על הידרדרות מתמשכת במצבם של הקטינים, עלייה של 12% במספר חקירות ילדים , ירידה בגיל הנוער הצורך סמים ואלכוהול, עלייה בעוני, פשיעה, פערים חברתיים, ועוד. משרד הרווחה דורש עוד ועוד תקנים, תקציבים ומשאבים.
יש ללמוד לקח מכישלון מודל ה"שיטור עירוני סוציאלי" ולבטלו. פתרון בעיית ביטחון האזרח לא יבוא מהרשויות המקומיות.

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , , ,

יום שישי, 21 באוגוסט 2009

השנור של יצחק בוז'י הרצוג נגד הנכים בחברת המשקם של משרד הרווחה

תאוות הבצע והשנור של שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג על גבם של המוחלשים. מבקר המדינה כי יצחק בוז'י הרצוג ביצע פעולות אסורות וחמורות מכספי קרנות שיועדו לאוכלוסיות במצוקה ועוני. עתה משנהיה שר רווחה יצחק בוז'י הרצוג סוחר בילדים קשישים ונכים.

להלן כתבה על השנור של יצחק בוז'י הרצוג נגד הנכים בחברת המשקם של משרד הרווחה - אוגוסט 2009 - עובדי הקבלן של בוז'י , גלובס , שי ניב

נכים המועסקים בחברה של משרד הרווחה: 8 שעות ביום, 21 ימים בחודש, רק 14 שקל לשעה
בשוק העבודה הישראלי, מסתבר, יש שני סוגים של קבלני כוח אדם: אלה הנמצאים בבעלות פרטית המחויבים לשורה של תקנות, חוקים ומגבלות, ואלה הנמצאים בחסותה ובבעלותה של המדינה. הסוג השני, בטח ניחשתם, הוא הגרוע ביותר במקרים מסוימים.

קחו למשל את מרכז המחקר החקלאי, הידוע יותר בכינויו "מכון וולקני", הנחשב לאחד המוסדות הנחשבים בעולם בתחום חקר ופיתוח החקלאות. במכון מועסקים עובדי ניקיון באמצעות שתי חברות: האחת פרטית, והשנייה השייכת למשרד הרווחה בראשות השר יצחק (בוז'י) הרצוג (40%) ולהסתדרות הציונית העולמית (60%). שמה בישראל: "המשקם". העובדים המועסקים באמצעות החברה הפרטית מרוויחים שכר מינימום - 20.7 שקל לשעה, ואילו עובדי "המשקם" מרוויחים 14.05 שקל לשעה בלבד.

איך זה יכול להיות? חברת המשקם מעסיקה נכים עם מוגבלויות שונות, חלקם בעלי יכולת עבודה חלקית וחלקם בעלי יכולת עבודה מלאה, לפחות בפועל. החוק הישראלי מאפשר למעסיקים בכפוף לאישור של משרד התמ"ת, לשלם שכר הנמוך משכר המינימום. התשלום נקבע בהתאם לגובה המוגבלות של העובד, משכר סמלי בלבד ועד 75% משכר המינימום.

בחברת המשקם מועסקים כ-1,300 עובדים במפעלים מוגנים, שם מייצרים מוצרי נייר וקרטונג'. רובם, לפחות על פי טענת החברה ומשרד הרווחה, בעלי מוגבלויות שלא יכולים להשתלב בשוק החופשי. לטענתם, התפוקות שלהם נמוכות מאלה של עובדים בריאים, ולכן מרבית המעסיקים במשק לא יכולים להרשות לעצמם לקלוט אותם.

ואולם, החברה מעסיקה כ-1,400 עובדים נוספים שלא בתחומי המפעלים המוגנים, אלא במקומות עבודה שונים. הם עובדים בעבודות ניקיון, פקידות, גינון ועוד, במגזר הציבורי ובפרטי. במכון וולקני למשל, ישנם עובדים המועסקים 8 שעות ביום - משרה מלאה לכל דבר. חלקם, אגב, מועסקים שם למעלה מעשרים שנה. אחת מהן היא המרכזנית של המכון, הקול הראשון שתשמעו כשתתקשרו. למעט שיתוק בצידו השמאלי של גופה, אין לה שום בעיה.

למעשה, אם המדינה לא הייתה מחריגה את החברה המיוחדת שלה מחוק חברות כוח אדם, עובדים אלה מזמן היו צריכים להיות עובדי מדינה. הם היו מקבלים שכר הוגן, קרן השתלמות מהיום הראשון לעבודה ועוד. גורמים במכון מבהירים לנו כי התפוקות שלהם לא פחות טובות מאלה של העובדים "הרגילים", אלא להיפך. "מבחינתנו הם עובדים לכל דבר", מציינים במכון.

האבסורד הכי גדול, לפחות כשבודקים כמה תלושי משכורת של עובדי "המשקם" המועסקים במכון, הוא שמתוך סכום זעום של כ-2,500 שקלים ברוטו, ההסתדרות מנכה לעובדים "דמי חבר" בגובה 20-27 שקלים בחודש. כן, שמעתם נכון, בחברת המשקם ובמשרד הרווחה מתגאים בכך שההסתדרות חתומה עימם על הסכם קיבוצי. "יש לעובדים דמי הבראה, פנסיה ודמי נסיעות", הם מספרים בהתלהבות. כל אלה מעוגנים אגב בחוק ואינם מהווים שום הטבה, אבל למה להרוס את החגיגה.

"דאגה לחלשים"

מנכ"ל משרד הרווחה, נחום איצקוביץ', מסביר לנו כי ההסכם הקיבוצי מבוסס על ערבות הדדית. כל 2,700 עובדי החברה "נהנים" מ-73% משכר המינימום במסגרת ההסכם, בעוד שמרבית העובדים לדבריו נמנים עם אלה הזכאים לשכר מופחת יותר. אלה שכושר העבודה שלהם גבוה יותר והם זכאים לפי החוק ל-75% משכר המינימום מרוויחים אמנם 2% פחות עקב ההסכם, אבל טובת הרוב היא שעמדה לנגד הצדדים החתומים עליו, הוא מסביר. "מי שמסוגל לעבוד 8 שעות כמו במקרה שאתה מתאר, צריך לעזור לו לצאת אל השוק החופשי. זה בהחלט היעד החברתי שלנו", טוען איצקוביץ'.

למה שההסתדרות לא תפעל כדי להיטיב את שכרם לפחות של אלה המועסקים כעובדי קבלן לכל דבר? איצקוביץ' מציב משוואה מעניינת כנגד תרחיש כזה, וקשה שלא לחוש במידה של איום מרומז: "אם נפתח את ההסכם הקיים אז נצטרך לפעול בדיוק לפי מה שקבוע בחוק, ואני אומר לך שרוב העובדים יקבלו פחות". אתה אומר את זה מתוך הפוזיציה שלך כבעלים? "לא, אני אומר את זה מתוך דאגה לחלשים".

בהודעות לעיתונות שמפרסם משרד הרווחה בנוגע לחברת "המשקם", הם מקפידים לציין: "העבודות השונות בחברה נותנות לעובדים סיבה טובה לקום בבוקר עם חדוות עשייה ושייכות לחברה הישראלית". אבל מסתבר כי לא כל העובדים מכירים את התחושה הזאת. הנה מה שכותב לנו אחד מהם, וכל מילה מיותרת: "אני אמנם נכה פיזית, אבל הראש שלי עובד לא פחות טוב מבחור רגיל. אני עובד במשקם 20 שנה ועושה את עבודתי נאמנה, אבל מקבל בכל חודש 2,400 שקל. עד שאני מקבל את הקצבה, בסוף החודש, לא נשאר לי כלום ביד כי הכול הולך למינוס בבנק. אני חושב ששכר העבודה צריך להיקבע על ידי טיב השירות שהעובד נותן, ולא על פי גודל המוגבלות שלו. הגיע הזמן שמישהו יבדוק את זה". *
אין תגובות:
תוויות: , , , ,

הפסיכיאטריה וחברות התרופות - תעשיה שיוצאת מדעתה

המאמר "השראה: כולנו מופרעים" , כלכליסט , טלי שמיר , אוגוסט 2009
המרירות היא מחלת נפש, טוענים פסיכיאטרים אמריקאים, ומעוררים דיון סוער על גבולות הנורמליות. למה הפסיכיאטרים המשפיעים בעולם מתעקשים להגדיר התנהגויות טבעיות כהפרעות נפשיות, וכמה כסף מרוויחות מזה חברות התרופות? הצצה אל תעשייה שיוצאת מדעתה

הכלכלה מתנדנדת, הפוליטיקה מעצבנת, הטלוויזיה מחורבנת, האנשים רעים ובאופן כללי החיים הם לא בדיוק ירח דבש. יש הרבה סיבות לכעוס, להיאנח ולהתמרמר. בכל רחבי העולם, מבוקר ועד ערב, אנשים מתמרמרים. אך אל דאגה - יש סיכוי טוב שבקרוב יימצא מרפא למגיפה. תחת השם העתידי "התמרמרות פוסט־טראומטית" יהיה אפשר לאתר את המרירים הראשיים, לאבחן אותם כחולי נפש, לטפל בהם ולתקוף אותם באמצעות תרופות.

מי שעתיד לתת את החותם הרשמי להפרעה הוא איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי (APA), גוף רב־עוצמה שאחראי ל־DSM, "המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות הנפש". ה־DSM, התנ"ך של הפסיכאטריה ובמידה מסוימת גם של הפסיכולוגיה, משמש בכל העולם, כולל ישראל, אורים ותומים של האבחון הנפשי (לצד מדריך המחלות העולמי, ICD). גם מערכות הבריאות, החינוך, הביטוח, בתי הסוהר ובתי המשפט פונות אליו כשהן נדרשות לסוגיה הקשורה בבני אדם שמתנהגים בצורה לא מאוזנת.

ההכללה האפשרית של המרירות היא ברכה בעיני לא מעט מטפלים. "אני מריע לאיגוד הפסיכיאטרים האמריקאי על הסיכוי להכיר בהתמרמרות כהפרעה", אומר הפסיכולוג ד"ר סטיבן דיאמונד, מחבר הספר "כעס, שיגעון והשטני". "מרירות יכולה ללא ספק להיות פתולוגית ולהוביל להתנהגות הרסנית ואף אלימה. אבל זהו רק קצה הקרחון - הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה עדיין לא הכירו במקום המרכזי של הכעס, המרירות והעוינות בסבל האנושי". מנגד, יש לא מעט אנשים שהמרירות מעוררת בהם מרירות. יש הרואים בשיווק המחלה החדשה עוד ניסיון להשטחת הנפש האנושית וניפוח רווחי חברות התרופות. אחד המתנגדים הנחרצים הוא פרופ' ריצ'ארד ליין מאוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו. "אחרי שמונה שנים של שלטון בוש יש הרבה סיבות להיות מורמר. אבל לראות בזה מחלת נפש זה כמעט מעליב", כתב במאמר חריף נגד היוזמה.
.
חברות התרופות מרויחות סכומי עתק באמצעות הפסיכיאטריה - קריקטורה
חברות התרופות מרויחות סכומי עתק באמצעות הפסיכיאטריה - קריקטורה
איך נולד התנ"ך של הפרעות הנפש אור קטן שבוקע מתוהו ובוהו גדול
דיונים כאלה מתלהטים בכל פעם שמתקרבת יציאה של גרסה חדשה ומשופרת של ה־DSM. בימים אלו, מאחורי דלתיים סגורות בארלינגטון, וירג'יניה, מתכנס הצוות האחראי על אופיה של הגרסה החמישית, שתראה אור ב־2012 (IV־DSM ראה אור ב־1994, ועודכן ב־2000). המומחים מתדיינים שם על הצעות להפרעות נפש חדשות, ולצד המרירות שוקלים להוסיף למדריך גם התמכרות לשופינג, אפתיה, גלישה מוגזמת באינטרנט ועודף פעילות מינית.
למרות המסורת, נראה שהוויכוחים סביב אופי ה־DSM סוערים הפעם יותר מתמיד. שניים מהכותבים הקודמים של המדריך, ד"ר רוברט ספיצר וד"ר אלן פרנסס, אף פרסמו מכתב פתוח ובו טענו שהמדריך המהולל עומד בפני "אסון לא מכוון". לטענתם, מחסור בשקיפות ובפיקוח על תהליך הכתיבה עלול להוליד עוד עשרות מיליוני "חולים" חדשים. דוגמה לכך הופיעה במאמר שפרסם פרנסס לאחרונה, שבו טען שייתכן כי מה שנראה כעלייה עצומה במספר האוטיסטים בעולם הוא בעצם תוצר של שינוי קטן בקריטריונים לאבחון המחלה.
מולם ניצב ראש הצוות ד"ר דיוויד קפ'פר, שמרגיע ומבטיח שצוות ה־DSM דווקא משכלל את הקריטריונים לאבחון. "תהליך העבודה שלהם הוא הגלוי והשקוף ביותר בכל ההיסטוריה של המדריך", אמר ל"כלכליסט".
זהו ויכוח רווי ביורוקרטיה ועובדות משעממות שעשוי לבלבל את הקורא הלא מקצועי - ובצדק. מאחורי הקלעים פועלים מגוון כוחות כלכליים (כמו חברות תרופות) ואישיים (ענייני אגו ויוקרה), וקשה לדעת מי בדיוק מושך בחוטים ובאיזה אופן. נראה שכדי לעמוד על מהות התסבוכת עדיף לפנות למישהו חיצוני, למשל אל כריסטופר ליין. ליין (43), רוב הזמן פרופסור בריטי לספרות ומומחה לתקופה הוויקטוריאנית, ביקש לפני כמה שנים לחקור את הכעס במאה ה־19, ומצא את עצמו מנסה להבין את אינפלציית הכדורים הפסיכיאטריים בקרב הסטודנטים שלו. הוא התחיל לחפור בנושא והיה האדם הראשון שקיבל גישה למסמכים שמתעדים את דיוני ועדות ה־DSM בשנים 1990–1973. הממצאים המטרידים שגילה כונסו ברב־המכר עטור השבחים "ביישנות: איך נהפכה התנהגות נורמלית למחלה" (2007). הספר של ליין עוסק בכניסתה של הביישנות (בעגה המקצועית - חרדה או פוביה חברתית, ובסך הכל שבע מחלות עם שמות דומים) למדריך הפרעות הנפש בשנות השמונים. על הדרך הוא גם חושף את הקרביים המביכים למדי של הגוף הפסיכיאטרי החזק בעולם.
"אנשים רואים ב־DSM כתב קודש", אומר ליין ל"כלכליסט", "אבל כשאתה מסתכל על המסמכים מאחורי הקלעים אתה נדהם: איך הדיונים הכאוטיים הללו יצרו טקסט שאנשים לוקחים ברצינות? גם האנשים שישבו בוועדה מודים שהם הסתמכו על מחקר צר מאוד ומבולגן. החלטות התקבלו שם על סמך מי שצועק הכי חזק. הם פועלים בסודיות, יושבים כמעט רק עם עצמם ואחרי שלוש שנים אומרים: 'טה דם! הנה זה'. זה כמעט סוריאליסטי. אם אתה חושב על זה יותר מדי אתה נעשה פרנואידי. אבל אני לא פרנואיד. אני פשוט חקרתי את מה שקרה שם".
מה למשל קרה שם?
"בוועדת ה־DSM השלישי, למשל, כל האנשים היו מהגישה הנוירו־פסיכיאטרית (שקושרת את הבעיות הנפשיות לביולוגיה של המוח - ט"ש). זה בסדר, אבל לא היה שום איזון עם גישות אחרות בפסיכיאטריה. רק אחרי ארבע שנים הם שמו לב לזה שהם לבד, ולקחו מישהו מגישה פסיכואנליטית כעלה תאנה. הוא התפטר אחרי זמן קצר והסביר: 'צפיתי מהצד בדיונים הללו, אם להכניס למדריך את הפחד מלאכול לבד במסעדות או ללכלך את העניבה, והרגשתי כמו אליס בארץ הפלאות'".
העדויות של דיוויד שפר, פסיכיאטר בריטי שהשתתף בדיוני ה־DSM השלישי, דומות. "בישיבות האלה, של לכאורה מומחים ויועצים, אנשים היו קמים ויושבים וזזים וצועקים", אמר בראיון ל"ניו יורקר". "בוב (רוברט ספיצר, יו"ר הוועדה דאז) היה עסוק מדי בלהקליד הערות מכדי לנהל את הישיבה בצורה מסודרת". לגבי האופן שבו התקבלו ההחלטות הסופיות אמר שפר: "בטח היו לו אילו קריטריונים פנימיים, אבל אני לא ממש יודע מה הם היו".

כמה הפרעות אפשר להמציא בכלל האח הגדול קובע מהם חיים נורמליים
אותו בוב ספיצר, שנחשב לאדריכל ה־DSM ולאחד הפסיכיאטרים המשפיעים במאה ה־20, הוא האיש שהפך את המדריך לאימפריה. כשספיצר התחיל לנהל את הוועדה ב־1974, ה-־DSM היה חוברת של כמאה עמודים עם 182 הפרעות, שנמכרה בעיקר למוסדות בריאות גדולים. תחת ניצוחו של ספיצר (שאגב, סבור שבאמצעות טיפול אפשר לשנות גם נטייה מינית) נהפך המדריך לספר בן כ־900 עמודים עם כמעט 300 מחלות נפש, שנמכר במאות מיליוני עותקים בכל העולם תמורת כ־90 דולר. "מדובר בייצור של כ־150 הפרעות חדשות ב־24 שנים", מדגיש ליין, "זה משהו שלא נראה כמותו ברפואה מאז שחר ההיסטוריה".
ספיצר, כמובן, לא עשה את כל זה לבד. הוא היה צריך רוח גבית - ורוח התקופה התאימה. שנות השבעים התאפיינו בהפניית עורף לזרם ששלט אז בפסיכולוגיה, הפסיכואנליזה הפרוידיאנית, לטובת חזרה לפסיכולוגיה ביולוגית. הריאקציה הגיעה לשיאה בשנות התשעים, כשפרוזק נתפס בה כ"ניתוח קוסמטי קטן לנפש". המהפך הצליח כל כך, שהיום קשה למצוא פסיכיאטר או פסיכולוג מיינסטרימי שמודה שהוא מסכים עם פרויד בלי להתנצל על כך חמש פעמים. ספר שראה אור החודש, "מרשמים לנפש" מאת ג'ואל פריס, טוען שהממסד הפסיכיאטרי כל כך מרוכז היום בתרופות עד שטיפול בדיבור נהפך למתכון להתאבדות מקצועית.
השפעתו של ה־DSM אינה נעצרת בקליניקה. לטענת רבים היא שולחת זרועות אל כל חלקי החברה המערבית ויוצרת חברה הומוגנית וצייתנית. "מתקפה על הנורמליות", קורא לזה ליין, ומרחיב: "הגבולות של הנורמליות מצטמצמים הרבה מעבר למה שאנשים מתארים לעצמם. ה־DSM רומז כמה חברים רצוי שיהיו לך, באיזה חלק של העיר אתה אמור לעבוד, באיזה תדירות תעשה סקס ואפילו איזה סוג של סקס. הרעיון שלהם לגבי מה זה אדם או אזרח הוא מאוד מנרמל ומאוד שמרני. זה מעין אח גדול".

איפה הגבול בין נורמלי למופרע
תלוי על מה חברת הביטוח מוכנה לשלם
המאמץ לכנס את כולם להגדרה צרה של נורמליות, אומר ליין, לוקח תכונות שפעם נחשבו טבעיות וסבירות לחלוטין, והופך אותן לפתולוגיות. "תרבויות קודמות היו יותר סבלניות מאתנו לטווח של רגשות אנושיים ופחות פחדו מהם. יש כמה דוגמאות שחקרתי, למשל העובדה שביישנות נחשבה עד לפני כמה עשורים לתכונה טובה - או לפחות לא רעה - ונקשרה בצניעות ובהתבוננות עצמית.
דוגמה נוספת היא המיזנטרופים, שנהגו להתבודד כי נמאס להם מהחברה. מאז תקופת יוון ועד תחילת המאה ה־19 העריצו את המיזנטרופים על היכולת המצפונית והכישרון שלהם לבקר את החברה ולראות אותה מבחוץ, הם שימשו מעין סמן אזהרה מפני טיפשות ושחיתות. זו היתה תפיסה מאוד פופולרית. היום קוראים לזה 'הפרעת אישיות נמנעת' ומטפלים בזה באמצעות כדורים. הצמצום של התכונות האנושיות לכדי כימיקלים במוח יוצר אפקט אדיר של השטחה".
על אף הביקורת החריפה, ליין לא חושב שהכוונות של כותבי ה־DSM רעות או שהם מתכוונים להגיד שכולנו מטורפים. העניין הוא שאופן הניסוח של המדריך אינו מאפשר לסמן בבירור את הגבול בין הפרעת אישיות לבין סתם אישיות. "השפה שהם משתמשים בה היא כל כך יומיומית וההפרעות בה כל כך נפוצות - כמו רעד בידיים כשאתה כותב צ'ק או הימנעות משירותים ציבוריים - שאתה לא יכול להגביל את זה רק לאנשים שבאמת סובלים מהפרעה כרונית", הוא אומר, "בעדכון שיצא ב־1994 הם הוסיפו פחד מלדבר מול קהל או חשש להביך את עצמך בציבור לרשימת הסימפטומים של החרדה החברתית. מי לא מרגיש ככה לפעמים? כך שיש פער מאוד מטריד בין מה שהם רואים כמשימה שלהם - לעזור לאנשים סובלים, דבר שאני תומך בו - לבין מה שקורה בפועל. חייבת להיות דרך להגדיר חולי נפש בלי לגרור איתם למטה חצי מהאוכלוסייה".
התגובה לביקורת של ליין עוברת כבר לרמה האישית. "לאנשים חסרי ניסיון קליני, כמו פרופ' ליין, אין באמת הבנה ריאליסטית של מה זה 'נורמלי'", אומר ד"ר דיאמונד ל"כלכליסט". "ה־DSM דווקא מבחין בין סתם רגשות נורמליים לפתולוגיה באמצעות קריטריון שאומר שפתולוגיה פוגמת בתפקוד היומיומי. נכון, האבחון הפסיכיאטרי לא מושלם והוא רגיש למניפולציות, ובגלל הדרישות של חברות הביטוח הרפואי להוכיח שהטיפולים הכרחיים, המטפלים נאלצים להגזים באבחונים. אבל האם אלו שמתנגדים לאבחון הפסיכיאטרי היו מעדיפים שאנשים שמוגדרים היום כסכיזופרניים היו נחשבים לאחוזי דיבוק שטני? זה היה המצב בעבר הלא מאוד רחוק. אבחון המחלות הוא שלב בדרך לטיפול. מתן שם לתופעה הוא בעצם מתן משמעות לסבל, שלפני כן היה חסר משמעות. לחשוב שלא צריך לאבחן מקרים כאלה זה נאיבי ומסוכן".

איך יוצרים מגיפה
קמפיין חזק לקהל יעד ענקי שווה 2 מיליארד דולר
דיאמונד מזכיר, כמעט בדרך אגב, את אחריותן של חברות הביטוח לאבחון היתר הפסיכיאטרי. בכך הוא חושף צלע אחת בשילוש הקודש של ה־DSM, חברות הביטוח וחברות התרופות. חברות הביטוח דורשות אבחון DSM כדי להחזיר הוצאות, וחברות התרופות עטות על כל אבחנה חדשה כנשרים על נבלות בשדה פתוח. אחרי הכל, זה שוק אדיר שקשה להתעלם ממנו: ב־2005, יותר מ־67 מיליון אמריקאים נטלו תרופות אנטי־דיכאוניות - כמעט חמישית מהמדינה. לפי מחקרים שונים מגלגל השוק העולמי 15–20 מיליארד דולר בשנה, ו־70% מהמחזור הזה הוא בארה"ב. בישראל מדברים מחקרים על כך שכ־10% מהאזרחים הבוגרים בולעים כדורים לאיזון מצב הרוח.
חברות מסחריות דוחפות תרופות פסיכיאטריות לא מהיום. ליין חוזר בספרו להתחלה, בשנות החמישים, אז שיווקה חברת מרק בהתלהבות סמי הרגעה. הגל הגדול האחרון בתחום החל בסוף שנות התשעים, כשחברת התרופות גלקסו־סמית־קליין זיהתה את הפוטנציאל שבשבע הפרעות הביישנות החדשות והתחילה לשווק מרפא לבעיה: את סרוקסט (פקסיל), תרופה ישנה עם תופעות לוואי מדאיגות. מיד אחרי שקיבלו את אישור ה־FDA הם כיסו אוטובוסים ברחבי ארצות הברית בפוסטרים שנושאים את הסלוגן "דמיין שאתה אלרגי לאנשים", ותחתיו גבר נאה ורגיש שבוהה בכוס התה שלו. "ההזדמנות אדירה", כתבו מנהלי החברה במסמך שליין מצטט, "כ-90 מיליון מבוגרים בצפון אמריקה ובאירופה סובלים מזה בכל רגע נתון".
האסטרטגיה עבדה כמו קסם - ב־2001 סרוקסט היתה התרופה האנטי־דיכאונית הנמכרת ביותר בארה"ב (יותר מפרוזק), עם הכנסה שנתית של יותר מ־2 מיליארד דולר וכ־5,000 חולים חדשים מדי יום. המניה של גלקסו־סמית־קליין הרקיעה לשחקים. "לפני שמונה שנים נהפכו החרדה החברתית ודומותיה לדיאגנוזה השלישית בהיקפה, אחרי דיכאון ואלכוהוליזם", אומר ליין, "זה הישג אדיר, בהתחשב בעובדה שזו הפרעה שבכלל לא היתה קיימת לפני סוף שנות השמונים".

מה עושות חברות התרופות
מסכת של ניגודי עניינים ותופעות לוואי
הקשר עם חברות התרופות מתחיל הרבה לפני הקמפיינים. מאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת "Psychiatric times" מצביע על הבעייתיות בכך ששני שלישים מ־27 החברים בוועדת ה־DSM עבדו בעבר באופן ישיר עם חברות תרופות. "לעתים קרובות הפסיכיאטרים בוועדה מרגישים מחויבים לחברות התרופות, מתוקף מימון המחקרים שלהם ומשום שהן המקור לחלק גדול ממשכורותיהם", מרחיב ליין, "כך שהם לא ינשכו את היד שמאכילה אותם. בפסיכיאטריה אין כמעט מצב של חוסר ניגוד אינטרסים. רוב הפסיכיאטרים שעוסקים במחקר מקבלים את הכסף שלהם מחברות התרופות. למעשה, כששאלתי את החוקרים פה באוניברסיטה שעזרו לי בכתיבת הספר איך אני יכול להודות להם, הם אמרו 'רק אל תזכיר את השם שלנו בשום מקום, אנחנו צריכים להמשיך לעבוד עם החברות האלה'".
מכיוון שחברות התרופות הן לרוב אלו שמממנות את המחקרים, הן גם יכולות להעלות את קרנם של המוצרים שלהן ולנכש תוצאות שליליות. מאמר שפורסם לאחרונה ב"ניו אינגלנד ז'ורנל אוף מדיסן", מכתבי העת המובילים לרפואה בעולם, תומך בטענה הזו. לפי המאמר, 31% מתוצאות המחקרים על תרופות אנטי־דיכאוניות אינם מגיעים לידי פרסום. "החברות לא מעוניינות לפרסם תוצאות שמאירות באור לא חיובי את המוצר שלהן", טוען ליין, "התוצאות האלה מונחות באיזו מגירה נעולה, ואנחנו פשוט לעולם לא נדע אותן".

ובכל זאת, בשנים האחרונות המגמה משתנה, כפי שהוכיח מקרה הסרוקסט. תופעות הלוואי שהחברה טרחה להצניע הגיעו לכותרות ראשיות, וב־2004 נתבעה גלקסו־סמית־קליין על הונאת הציבור; התביעה הסתיימה בהסדר שבו שילמה החברה 900 אלף דולר (שבריר מהרווחים שלה על התרופה). החברה גם נאלצה להודות בפומבי שהכדורים הנחמדים שלה, שנמכרו לאמריקאים כמו דונאטס טריים, עשויים לגרום לחרדה, כאבי ראש, רעד, בלבול, שלשול, בחילה, הקאה והזעה ולפעמים אפילו להזיות קשות ותרדמת. אה, כן - וכמו יתר הכדורים אנטי־דיכאוניים שמעלים את רמת הסרוטונין (כולל פרוזק וציפרלקס), הסרוקסט עשוי להוביל למחשבות אובדניות. כך שלעתים לא רחוקות, לצד ההקלה שמציעות התרופות, פגיעתן גם עולה על התועלת.

עכשיו, כשתופעות הלוואי של התרופות האנטי־דיכאוניות יצאו מהארון וכשרבות מהן סיימו את תקופת הפטנט שלהן, ליין חושד שחברות התרופות התחילו לדחוף לכיוון אבחונים שדורשים תרופות אנטי־פסיכוטיות ("אבל אני עוד לא יכול להוכיח את זה", הוא מודה).

במקביל, יכול להיות שכל ההגמוניה הפסיכיאטרית רועדת, והגישה הביו־פסיכיאטרית נכנסת לתקופת הדמדומים שלה. "מחקרים חדשים מראים שההסברים הקושרים את ההפרעות לסרוטונין במוח פשוט לא נכונים - יש הרבה דיכאוניים עם סרוטונין גבוה ואנשים עם סרוטונין נמוך שלא סובלים מדיכאון", אומר ליין, ובעניין זה אפילו דיאמונד מסכים: "מצער שהפסיכיאטריה פנתה לגישה הביולוגית, שרואה את כל ההסברים בחוסר איזון כימי שאפשר לאזן באמצעות תרופות. יש הרבה תיאוריות שמסבירות סכיזופרניה, חרדה, דיכאון ועוד, אבל אף אחת מהן לא הוכחה באופן חד־משמעי".

"בעולם האקדמי נגמר הרומן עם התרופות", טוען ליין לסיכום, "זה פשוט לא מוכיח את עצמו מדעית. חבל שתרבותית עדיין לא מבינים את זה".
קישורים:
תגובה 1:
תוויות: , , , , , ,

יום חמישי, 20 באוגוסט 2009

עיריית בת ים: פינו חסרי בית גם מהאוהל


להלן המאמר: "בת ים: פינו חסרי בית גם מהאוהל" , mynet , יאיר הרוש , אוגוסט 2009

תושבת בת ים לא עמדה בתשלומי שכר הדירה, והושלכה עם שלושת ילדיה לרחוב. במשך חצי שנה היא התגוררה באוהל ברחבת העירייה, אבל השבוע פינו אותה גם משם
חסרי אוהל: שוטרים ופקחים פינו אם ושלושת ילדיה, שבחצי השנה האחרונה חיו באוהל שהקימו ברחבת העירייה בבת ים. בשבוע האחרון ישנו בני המשפחה תחת כיפת השמיים. "אין לי לאן ללכת", טוענת האישה, "ומחלקת הרווחה לא עושה דבר כדי לעזור לי".
נישואיה של האישה עלו על שרטון לפני שנתיים וחצי, והיא נקלעה למצב קשה: "לא הצלחתי לעמוד בתשלומי החשבונות השוטפים, ניתקו לי את הגז והחשמל, ובלית ברירה מצאתי את עצמי עם שלושה ילדים ברחוב", היא מספרת.
כולם בסביבה כבר מכירים אותה ואת ילדיה. מתפללים בבית הכנסת דאגו להם למזון ולמקלחת, וכך עשו גם שכנים טובים. לטענתה, בזמן האחרון הם מתייחסים פחות, אולי בגלל שהמצב הארעי שלה הפך לקבוע. כשהאישה מתחילה לבכות על החלטת הפינוי, אומרת לה עוברת אורח: "חצי שנה נתנו לך לחיות כאן ולא אמרו מלה. לא כל עירייה היתה מסכימה שזה יקרה. אני בטוחה שבסוף זה יסתדר לך".
במהלך התקופה שבה התגוררה באוהל, הוצע לאישה פתרון: דירה בקרית גת, אך היא סירבה בכל תוקף. "אני לא יכולה לעבור לגור רחוק מפה", היא טוענת, "אני רוצה להיות ליד בני משפחתי. אני לא מסוגלת לעקור את הילדים שלי מפה. מה זה לזרוק אותי לדרום? הילדים שלי נולדו פה.

מנהלת לשכת הרווחה בת ים: רחל וידל
רחל וידל - מנהלת לשכת הרווחה בת ים
רחל וידל - מפקירה ילדים ומשפחות
.
"הבוקר הזה היה נורא", היא מספרת. "הגיעו לפה הפקחים ותלו לי צו פינוי. בבוקר כשקמתי וראיתי אותם ואת השוטרים, לא הייתי מסוגלת לשבת בצד ולראות אותם מפנים את האוהל. לקחתי סכין וקרעתי אותו. לא הייתי מסוגלת לתת להם לפנות אותי. הרימו פה הכל: את המזרנים, את הבגדים, ספרים וחפצים של הילדים. חלק מהדברים לקחו למחסן של העירייה. אין לי איפה לשים את הרכוש הדל שלי. את אף אחד זה לא מעניין".
האישה אינה מתכוונת לעזוב את רחבת העירייה. החופש הגדול עומד להסתיים, ובקרוב יצטרכו הילדים לחזור למסגרות החינוך, ועדיין אין לה פתרון. הבן הגדול שלה מביט בכעס לעבר העירייה ושואל: "למה לא עוזרים לאימא שלי? להם יש בית ואנחנו פה זרוקים ברחוב. להם יש כריות ולנו אין".
תגובת עיריית בת ים: "בעייתה העיקרית של המשפחה היא דיור, והנושא נמצא באחריות הבלעדית של משרד הבינוי והשיכון. יחד עם זאת בת-ים באמצעות ראש לשכת ראש העיר יעקב מור חיים, והאגף לשירותים חברתיים פנו באופן אישי למשרד השיכון על מנת לסייע בידם במיצוי זכויותיהם על פי כללי המשרד.
"למשפחה הוצעו מספר אופציות לדיור בערים שונות ברחבי הארץ ממשרד השיכון, אך היא סירבה לממש אותן. בנוסף במהלך הקיץ שולבו ילדי המשפחה בקייטנות ללא תשלום, וכן ניתנו להם מענים נוספים וחיוניים במהלך שנת הלימודים. נציין כי בכל תקופת שהותה של המשפחה ברחבת העירייה, סייעו להם ראש העיר, מנהל לשכתו וצוותי העירייה והיו קשובים לצרכיהם".קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , ,
הירשם ל- רשומות (Atom)