פקידי הרווחה הנקרים בדרכה של המשפחה, "מטפלים" בה בדרך של כפייה. הטיפול כולל הוצאת ילדים רכים, קשישים, אנשים בעלי מוגבלויות ועוד חסרי ישע, מביתם ומשפחתם, למוסדות הסגורים של משרד הרווחה.
מוסדות אלו אינם מסוגלים בד"כ לספק לחוסים את צרכיהם הפיסיים והנפשיים, ואז מתחילה הידרדרות במצבם הפיסי הנפשי של החוסים. כדי להוציא את חסרי הישע מבתיהם מפעילה מערכת הרווחה לחצים שונים, כגון איומים להוציא בכפייה ילדים נוספים, סכסוך בתוך המשפחה, עלילות, נוקשות, האשמת ההורים בהסתה, ועוד. לפקידי הרווחה יתרון בידע ומידע על המשפחה והם מנצלים זאת, כמו כן הם מעדיפים "לטפל" במשפחות מעוטות יכולת שאינן מסוגלות להתמודד מול המערכת הביורוקרטית של הרווחה ובתי המשפט. הוצאת החוסה מהבית לחיים טובים יותר, בעלי ערך ערכי מוסף מתגלה כבדייה. החוסים נשלחים למוסדות סגורים שמה יש הרעה במצבם הפיסי והנפשי.
הוצאת החוסים בכפייה מהבית מהווה פגיעה קשה לא רק בחוסים אלא גם בשאר בני המשפחה אשר נאלצים להתמודד יום יום עם סבלם של הילדים/חוסים. התעסקות יומיומית זאת בדאגה וטיפול גוררת הפסקת העבודה של ההורים, ובני המשפחה. מערכת הרווחה מנצלת מצוקתם של ההורים/בני המשפחה במצב זה כעילה נוספת לקריעת החוסה מביתו.
שיקוליהם של פקידי הסעד (עובדים סוציאליים לחוק) בפעולתם המזיקה הנם זרים ומגוונים: השלמת מכסות מוסדות הרווחה, הורדת הנטל מהרשות המקומית המעסיקה אותם, יוקרה, הצדקת פעולות קודמות כושלות שביצעו, ועוד.
אוגוסט 2008 - "הילד י' דיבר בהתרגשות רבה, כולל בכי. הוא סיפר שמאז שהגיע למרכז החרום הוא מרגיש לא טוב. הוא הסביר שהמדריכים מונעים ממנו לעשות דברים רבים. מענישים על כל צעד ושעל. הוא לא מבין מה בדיוק רוצים ממנו.תחושתי היא כי הם מרגישים שהוטלו למקום שאינם מבינים מה הם עושים בו. האווירה במקום קשה עליהם מאוד, הלחץ במקום משפיע עליהם קשה מאוד ורק העובדה שהם שני אחים יחד, שכנראה אחד עוזר לשני, מונע מהם התפרקות."
להלן ציטוטים מהחלטת שופט בית משפט מחוזי בש"א 3652/08 בתיק עיקרי ע"א 2390/08 בדבר הוצאת ילדים מביתם למרכז חירום חרדי, המתארת את סבלם של בני משפחה, אשר פקידי הרווחה נקרים בדרכם.
בקשת נזקקות על כל ארבעת הילדים כמיקוח להוציא שניים למרכז חירום
ביום 6.4.08, הוכן על ידי לשכת הרווחה בנווה יעקב, תסקיר נזקקות אודות ארבעת הקטינים, חתום על ידי הגברת אופיה סוויסה פקידת הסעד לחוק הנוער. על פי תסקיר זה, התבקשה הכרה בנזקקות של ארבעת הקטינים על פי חוק הנוער, טיפול והשגחה, כאשר ביחס לשני הילדים י' ור', הבקשה היא כי הם יוצאו ממשמורת ההורים וישהו במסגרת שתקבע רשות הסעד ועל חשבונה.
הוצאת הילדים מביתם ומשפחתם למרכז חירום לתקופה ארוכה של 90 יום לצורך "אבחון"בית המשפט לנוער בירושלים .. קיבל את הבקשה, והורה על נזקקות של ארבעת הילדים, כאשר הם יהיו בפיקוח והשגחה של פקידת הסעד. אשר לי' ור', נקבע כי הם "ימסרו למשמורתה של רשות הסעד, לצורך אבחון במרכז החרדי, וזאת לתקופה של 90 יום, מיום הכניסה. יום הכניסה ייקבע על ידי פקידת הסעד" . אשר לבן הגדול ב', ולבת הקטנה ג', נקבע באותה החלטה, כי ייעשה ניסיון לאבחן אותם בקהילה.
אטימות מערכת המשפט והרווחה למשמעויות ההחלטה הקשה בענייני נפשותלאחר שבית משפט קמא הקריא את ההחלטה מיום 17.6.08, אמר האב : "ההחלטה הזאת הולכת לגרום לילדים זעזוע, האמא משתפת פעולה עם הוצאת הילדים מהבית, והם נפגעים מהאמא לאורך כל החיים שלהם. אני מבקש למנוע את זה, כי הם בסופו של שלב החלמה" (עמ' 3 לפרוטוקול של בית משפט לנוער).
על דברים אלה, הגיב בית המשפט לנוער באומרו: "זה סך הכל אבחון".
מיד אחר כך, אמרה פקידת הסעד לפרוטוקול את הדברים הבאים: "היום האם לא מצליחה להשתלט על הילדים, הם נמצאים בסיכון, ולכן הדרך היחידה לאבחן אותם ולסייע להם במצוקה העכשווית, היא הוצאתם לאבחון למרכז החרדי".
סחבת וטרטור ההורה שנחלץ לסייע לילדיו במצוקה במערכת ביורוקרטית סבוכה
לאחר זאת, לא ארע דבר. הערעור שהגיש האב לבית המשפט היה ביום 23.7.08, כאשר יחד עם הערעור, הגיש בקשה, שכותרתה: "בקשה דחופה לקבלת אפוטרופסות בלעדית על ילדיי, והעברתם המיידית לחזקתי".
יחד עם הבקשה, צורף אישור של אחיו של המבקש, ועל פי ההצעה של הבקשה, המבקש וילדיו יגורו בשנה הקרובה, בבית האח ברח' פלוגת הטנקים 10/4, פסגת זאב ירושלים, שם יוקצו למבקש ולילדים שלושה חדרים מתוך הווילה של האח (סעיף 6 לבקשה; במכתב של האח, שצורף לבקשה, נאמר בסעיף 3, כי יוקצו להם שני חדרים).
מכאן ואילך, טופל העניין על ידי שופטים תורנים, בין בערכאה זו, ובין בערכאות אחרות, כפי שאציג בתמצית להלן .
מוסדות אלו אינם מסוגלים בד"כ לספק לחוסים את צרכיהם הפיסיים והנפשיים, ואז מתחילה הידרדרות במצבם הפיסי הנפשי של החוסים. כדי להוציא את חסרי הישע מבתיהם מפעילה מערכת הרווחה לחצים שונים, כגון איומים להוציא בכפייה ילדים נוספים, סכסוך בתוך המשפחה, עלילות, נוקשות, האשמת ההורים בהסתה, ועוד. לפקידי הרווחה יתרון בידע ומידע על המשפחה והם מנצלים זאת, כמו כן הם מעדיפים "לטפל" במשפחות מעוטות יכולת שאינן מסוגלות להתמודד מול המערכת הביורוקרטית של הרווחה ובתי המשפט. הוצאת החוסה מהבית לחיים טובים יותר, בעלי ערך ערכי מוסף מתגלה כבדייה. החוסים נשלחים למוסדות סגורים שמה יש הרעה במצבם הפיסי והנפשי.
הוצאת החוסים בכפייה מהבית מהווה פגיעה קשה לא רק בחוסים אלא גם בשאר בני המשפחה אשר נאלצים להתמודד יום יום עם סבלם של הילדים/חוסים. התעסקות יומיומית זאת בדאגה וטיפול גוררת הפסקת העבודה של ההורים, ובני המשפחה. מערכת הרווחה מנצלת מצוקתם של ההורים/בני המשפחה במצב זה כעילה נוספת לקריעת החוסה מביתו.
שיקוליהם של פקידי הסעד (עובדים סוציאליים לחוק) בפעולתם המזיקה הנם זרים ומגוונים: השלמת מכסות מוסדות הרווחה, הורדת הנטל מהרשות המקומית המעסיקה אותם, יוקרה, הצדקת פעולות קודמות כושלות שביצעו, ועוד.
אוגוסט 2008 - "הילד י' דיבר בהתרגשות רבה, כולל בכי. הוא סיפר שמאז שהגיע למרכז החרום הוא מרגיש לא טוב. הוא הסביר שהמדריכים מונעים ממנו לעשות דברים רבים. מענישים על כל צעד ושעל. הוא לא מבין מה בדיוק רוצים ממנו.תחושתי היא כי הם מרגישים שהוטלו למקום שאינם מבינים מה הם עושים בו. האווירה במקום קשה עליהם מאוד, הלחץ במקום משפיע עליהם קשה מאוד ורק העובדה שהם שני אחים יחד, שכנראה אחד עוזר לשני, מונע מהם התפרקות."
להלן ציטוטים מהחלטת שופט בית משפט מחוזי בש"א 3652/08 בתיק עיקרי ע"א 2390/08 בדבר הוצאת ילדים מביתם למרכז חירום חרדי, המתארת את סבלם של בני משפחה, אשר פקידי הרווחה נקרים בדרכם.
בקשת נזקקות על כל ארבעת הילדים כמיקוח להוציא שניים למרכז חירום
ביום 6.4.08, הוכן על ידי לשכת הרווחה בנווה יעקב, תסקיר נזקקות אודות ארבעת הקטינים, חתום על ידי הגברת אופיה סוויסה פקידת הסעד לחוק הנוער. על פי תסקיר זה, התבקשה הכרה בנזקקות של ארבעת הקטינים על פי חוק הנוער, טיפול והשגחה, כאשר ביחס לשני הילדים י' ור', הבקשה היא כי הם יוצאו ממשמורת ההורים וישהו במסגרת שתקבע רשות הסעד ועל חשבונה.
הוצאת הילדים מביתם ומשפחתם למרכז חירום לתקופה ארוכה של 90 יום לצורך "אבחון"בית המשפט לנוער בירושלים .. קיבל את הבקשה, והורה על נזקקות של ארבעת הילדים, כאשר הם יהיו בפיקוח והשגחה של פקידת הסעד. אשר לי' ור', נקבע כי הם "ימסרו למשמורתה של רשות הסעד, לצורך אבחון במרכז החרדי, וזאת לתקופה של 90 יום, מיום הכניסה. יום הכניסה ייקבע על ידי פקידת הסעד" . אשר לבן הגדול ב', ולבת הקטנה ג', נקבע באותה החלטה, כי ייעשה ניסיון לאבחן אותם בקהילה.
אטימות מערכת המשפט והרווחה למשמעויות ההחלטה הקשה בענייני נפשותלאחר שבית משפט קמא הקריא את ההחלטה מיום 17.6.08, אמר האב : "ההחלטה הזאת הולכת לגרום לילדים זעזוע, האמא משתפת פעולה עם הוצאת הילדים מהבית, והם נפגעים מהאמא לאורך כל החיים שלהם. אני מבקש למנוע את זה, כי הם בסופו של שלב החלמה" (עמ' 3 לפרוטוקול של בית משפט לנוער).
על דברים אלה, הגיב בית המשפט לנוער באומרו: "זה סך הכל אבחון".
מיד אחר כך, אמרה פקידת הסעד לפרוטוקול את הדברים הבאים: "היום האם לא מצליחה להשתלט על הילדים, הם נמצאים בסיכון, ולכן הדרך היחידה לאבחן אותם ולסייע להם במצוקה העכשווית, היא הוצאתם לאבחון למרכז החרדי".
סחבת וטרטור ההורה שנחלץ לסייע לילדיו במצוקה במערכת ביורוקרטית סבוכה
לאחר זאת, לא ארע דבר. הערעור שהגיש האב לבית המשפט היה ביום 23.7.08, כאשר יחד עם הערעור, הגיש בקשה, שכותרתה: "בקשה דחופה לקבלת אפוטרופסות בלעדית על ילדיי, והעברתם המיידית לחזקתי".
יחד עם הבקשה, צורף אישור של אחיו של המבקש, ועל פי ההצעה של הבקשה, המבקש וילדיו יגורו בשנה הקרובה, בבית האח ברח' פלוגת הטנקים 10/4, פסגת זאב ירושלים, שם יוקצו למבקש ולילדים שלושה חדרים מתוך הווילה של האח (סעיף 6 לבקשה; במכתב של האח, שצורף לבקשה, נאמר בסעיף 3, כי יוקצו להם שני חדרים).
מכאן ואילך, טופל העניין על ידי שופטים תורנים, בין בערכאה זו, ובין בערכאות אחרות, כפי שאציג בתמצית להלן .
האב מבקש מבית משפט מחוזי להוצאת ילדיו ממרכז החירום עקב הסבל ונזק פיסי ונפשי
המבקש פנה לבית משפט זה, בבקשה דחופה ביום 5.8.08, להוצאת שני ילדיו, י' ור' ממרכז החירום, וזאת, כדבריו, "עקב הפגיעה הנוראה שנגרמה להם פיזית ונפשית". בסיום הבקשה, נאמר כי המבקש פונה לבית המשפט, כדי "לעצור התעללות זאת בילדיי ולהעבירם אליי בדחיפות לצורך קבלה רפואית דחופה שכרגע מונעים ממני להגיש להם".
באותו יום, 5.8.08, הופיע המבקש בפניי וחזר על טענותיו בדבר המצוקה הפיזית והנפשית של הילדים הנמצאים במרכז החירום החרדי. הוא הציע כי הילדים יגורו בדירה בת שלושה חדרים שהוא גר בה ברח' שערי צדק בירושלים (עמ' 1 לפרוטוקול בבש"א 3652/08).
הילדים בוכים בפני השופט על התנאים הקשים והעונשים על כל צעד ושעל במרכז החירום
בדיון שהתקיים אתמול, שוחחתי עם הילדים, י' ור', כל אחד בנפרד. מן הראוי, להביא את דבריהם כפי שתמצתי אותם, בפרוטוקול בעמ' 7:
"הילד ר' מסר לי כי אחד מן המדריכים מחזיק אותו חזק ומונע ממנו ללכת. הוא סיפר שהוא מוכה. כמו כן אמר שאמא שלו הרביצה לו. הוא לא רוצה להיות במרכז החרום ורוצה להגיע לאביו כמה שיותר מהר.
הילד י' דיבר בהתרגשות רבה, כולל בכי. הוא סיפר שמאז שהגיע למרכז החרום הוא מרגיש לא טוב. הוא הסביר שהמדריכים מונעים ממנו לעשות דברים רבים. מענישים על כל צעד ושעל. הוא לא מבין מה בדיוק רוצים ממנו. גם כאשר שאלתי אותו על שבת כדוגמה ליום טוב, הוא סיפר שגם בשבת קשה לו מאוד שם. כמו כן סיפר שילדים אחרים סיפרו לו על חייהם הקשים והוא לא מבין מדוע הוא צריך להימצא במקום כזה ולשמוע דברים כאלה.
שני הילדים ביקשו בכל לשון של בקשה לצאת ממרכז החרום ולהגיע לבית אביהם. הם דיברו על כך שהם לא מבינים לאן אמא שלהם נסעה. הם רוצים להיות יחד שניהם ביחד, שניהם עם ב' ושניהם עם אביהם. הם אף מצפים שבשלב מאוחר יותר ג' תצטרף אליהם.
תחושתי היא כי הם מרגישים שהוטלו למקום שאינם מבינים מה הם עושים בו. האווירה במקום קשה עליהם מאוד, הלחץ במקום משפיע עליהם קשה מאוד ורק העובדה שהם שני אחים יחד, שכנראה אחד עוזר לשני, מונע מהם התפרקות".
פקידת הסעד מאשימה את האב שהוא מסית את הילדים, ומשתמשת בביטויים פרובוקטיבים לא ברורים
לאחר מכן, טענו כל הצדדים, כאשר פקידות הרווחה הסבירו מהי החשיבות המרובה בהמצאות הילדים במרכז החירום החרדי, לשם הגיעו במצב מפורק. לדבריהם, חלק ממה שאומרים הילדים, הוא פרי הסתה של האב. מאידך גיסא, המבקש עמד על רצונו לקחת את הילדים אליו לדירה, ואמר שישתף פעולה עם רשויות הרווחה לצורך אבחון הילדים, כאשר הם בביתו.
ראה החלטת השופט משה דרורי
קישורים:
- השמה חוץ ביתית - פנימיה, משפחת אומנה, אימוץ, מוסדות משרד הבריאות : צופיה, בני ארזים, נופית, גיל עם, בית טף, מסילה, הדסים, אתגר , עמותת "אור שלום", פרשת התינוק ב"גולאג ישראלי"- דודו דהאן, סיפורם של שרה, ששי ומוטי, אשלים , בית אנדרו, נרדים , בית גדי, מאיר שפיה, "איתנים", מחלקה פסיכיאטרית לילדים נס ציונה, עין השלושה, בית השאנטי, בית חולים זיו בצפת - מחלקה פסיכיאטרית , כלא אופק , מעון חוסים "שקמה" , מעון "גילה" של איל"ן , ועוד..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה