‏הצגת רשומות עם תוויות התעללות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות התעללות. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 12 ביולי 2019

גונדר אשר שריקי

חומות של איבה, גלעד צוויק , 12.07.2019 , ישראל היום


טענות להתעמרות בסוהרים והחפצת נשים, וסיכון חיי אדם, לכאורה, שלא לצורך • תביעה שמוגשת נגד שב"ס מעלה חששות מדאיגים בנוגע להתנהלותו של גונדר אשר שריקי, שרק בשבוע שעבר קודם ומונה לראש אגף האסיר • השב"ס: "הדברים נבדקו, לא נמצאה הצדקה לנקיטת הליכים"

"גונדר אשר שריקי, מפקד מחוז דרום בשב"ס, העביר אותי השפלות חסרות תקדים, צעקות וצרחות בפומבי על בסיס יומי, הרגשתי שאני עובר אונס מתמשך של הנפש. שריקי עשה הכל לפגוע בי, עד סיכון חיי אדם ופגיעה בביטחון הכלא רק כדי להכשיל אותי בתפקיד. ממעמד של לוחם וקצין מצטיין ומבטיח בשירות בתי הסוהר הפכתי להיות שעיר לעזאזל. כשפניתי לראשת השב"ס בזמנו, רב־גונדר עפרה קלינגר, וסיפרתי לה הכל, התשובה שקיבלתי היתה: 'אני יודעת. מה אני יכולה לעשות?' עכשיו, במקום להוציאו מהארגון - שריקי מקבל תפקיד משמעותי יותר. לא אתן לזה לקרות".
את הדברים אומר מ', קצין בכיר לשעבר בשב"ס אשר פרש מהארגון לפני כשנה, וכעת תובע את הארגון בשל היחס כלפיו מצד מפקדו לשעבר, גונדר אשר שריקי.

מה משותף ליאיר גרבוז ולקברי צדיקים?

ביום שישי שעבר הודיעה נציבות שירות בתי הסוהר (שב"ס) על מינויו של אשר שריקי, מפקד מחוז דרום (מקביל לאלוף פיקוד בצבא), לתפקיד ראש אגף האסיר - אחד משלושת תפקידי המטה בארגון. מדובר בתפקיד בעל פוטנציאל לשמש מקפצה לראשות השב"ס, ולראיה שני הנציבים האחרונים - עפרה קלינגר ואשר וקנין (אשר מכהן כיום כממלא מקום נציב) - כיהנו בעבר בתפקיד.
ס', בת זוגו הנוכחית של שריקי שאותה הכיר במסגרת עבודתם בשב"ס, משמשת קצינה במחלקת האסיר, כלומר אם לא תועבר מתפקידה, היא תהיה כפופה לו.
עדויות שהגיעו לידי "ישראל היום" מצד בכירים בשב"ס, בעבר ובהווה, מלמדות על דפוס התנהלות בעייתי ביותר לכאורה של גונדר שריקי. יצוין כי מינויו של שריקי לתפקיד ראש אגף האסיר, בדומה למינויים נוספים בשב"ס, ייכנס לתוקפו רק לאחר חתימת השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, ובכפוף להשלמת הבדיקות הנדרשות כמקובל. ביום רביעי האחרון נשלחה תשובה לפרקליטו של מ' מטעם המשרד לביטחון פנים, וממנה עולה כי ארדן מעניק גיבוי מוחלט לשריקי.
"הטבע שלו זה לפגוע באנשים - מדובר על מסכת השפלות פומביות וקללות. הוא נהנה לדרוך על קצינים וסוהרים, משליט טרור של ממש", אומר לנו קצין המכהן כיום בשב"ס. "מ' ממש לא היחיד שנפגע ממנו, יש עוד קצינים מצוינים אצלנו שהחליטו ללכת הביתה ולשתוק כי הם לא יכלו עוד".

"התנהל כמו רודן"

חלק מהעדויות שיובאו כאן הונחו גם בפני בכירים בשב"ס והשר לביטחון הפנים - אך למרות זאת הוחלט לאפשר לשריקי להישאר בארגון, ואף להעבירו לתפקיד חדש ורב השפעה. המרואיינים בכתבה זו בחרו להישאר בעילום שם, מטעמי פגיעה בפרנסה וחשש להשלכות שליליות בעקבות פרסום שמם ברבים, אך שמותיהם ותפקידיהם המלאים שמורים במערכת.
"אנשים רועדים ממנו", אומר לנו בכיר בשב"ס בדימוס. "הוא האדם המגלומן ביותר שפגשתי. היתה לנו למשל סוהרת עם שלושה ילדים שסובלים מבעיות רפואיות קשות. זה לא הזיז לשריקי, הוא התעמר בה והעביר אותה מאשקלון לבאר שבע - רחוק מהילדים שלה. בסוף היא נאלצה לעזוב את הארגון. הרבה אנשים טובים וערכיים נאלצו לעזוב בגללו. צריך לעצור את זה". הסוהרת אישרה בפנינו את הפרטים.
בפברואר האחרון נשלח ללשכת השר ארדן מכתב אנונימי ובו טענות לדפוס של "החפצת נשים וניצול יחסי מרות" מצד שריקי כלפי פקודות. במכתב מצוין כי שריקי ובת זוגו הנוכחית ס', קצינת כליאה לשעבר במחוז דרום, החלו את יחסיהם הרומנטיים בזמן ששריקי שימש מפקדה, כלומר סיטואציה של יחסי מרות ביניהם.
כותבי המכתב האנונימי, המשרתים בארגון, שוחחו עימנו וטוענים בתוקף כי אין זה המקרה היחיד של יחסי מרות לכאורה. "היו לו עיניים גדולות לנשים", סיפר אותו גורם שפרש בינתיים משירות. "הוא התנהל כמו רודן, היה אפשר לשמוע את הצעקות שלו בכל רמלה".
שריקי גם פעל לכאורה בניגוד לנוהלי שב"ס על מנת לשפץ את לשכתו בעת שנכנס לתפקידו כמפקד מחוז דרום, במהלך שנת 2014. בתקופת השיפוצים, לאורך כחודשיים, סיפח שריקי ליחידה איש בדק בית (תיקונים ושיפוצים) המשויך בכלל לכלא מגידו בצפון - שעליו פיקד בעבר שריקי.
לצורך כך קיבל איש בדק הבית רכב צמוד מטעם המחוז שעימו נסע כמעט מדי יום ממקום מגוריו בעפולה לכלא באר שבע - וחזרה. בד בבד סירב שריקי להקצות תקציבים לשיפוצים ותיקונים הכרחיים במחוז שעבד בתת־תנאים, למשל נזילות מהתקרה על ניירת עבודה ומחשבים בעמדות הסוהרים.
"שריקי היה מסתובב ואומר 'אני אוהב קצין שדורש אפס שקלים', ומצד שני לא היתה לו בעיה לבזבז מכספי הארגון כדי לסדר טרנזיט לשיפוצניק שיחרוש את הארץ כדי שיבנה לו לשכה יפה", מספר בכיר בארגון לשעבר.
ב־8 במאי שלח עו"ד משה מנור, ממשרד מנור-אסף, פרקליטו של מ', מכתב לשר לביטחון הפנים גלעד ארדן בבקשה דחופה לפתוח בחקירה נגד שריקי "בגין מעלליו נגד פקודים ותוך סיכון חיי אדם". לאחרונה הגיש מ' תביעה נגד שב"ס על סך 2.2 מיליון שקלים, בגין טענות להתעמרות בעבודה מצד שריקי, הפסדי שכר והפרת חוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק.
לדברי מנור, "מדובר במסכת אינטנסיבית וחמורה של השפלות, התעמרויות והתנכלויות אישיות יומיומיות מצד שריקי, הכל כדי לרמוס את מ' ולחסל את הקריירה שלו".

"מלשינונים של הנציבה"

מ', בשנות ה־40 לחייו, מילא שורה של תפקידים מבצעיים, מודיעיניים ופיקודיים, לרבות פיקוד על כלא רגיש במיוחד, הן בהיבט הפלילי והן בהיבט הביטחוני. לאורך השנים מ' זכה לשלל תשבחות על תפקודו וצוין כי "הוביל את יחידתו להישגים מרשימים". בפברואר 2014 הוגדר מ' "קצין מקצועי, לויאלי העושה את המוטל עליו בצורה מושלמת". הערכה זו, אגב, זכתה לחיזוק מצד לא אחר מאשר שריקי עצמו שהחמיא ל"התנהלותו הממלכתית". "מ' היה יכול להגיע רחוק, אולי אפילו להיות נציב", אומר לנו בכיר בדימוס בארגון. "מ' לא השתנה - ואם הוא נאלץ לפרוש, זה רק כי שריקי גרם לו ללכת".
לטענת מ', השינוי החד ביחסו של שריקי כלפיו התרחש לפני כשלוש שנים, בקיץ 2016, עת קודם על ידי הנציבה בזמנו, עפרה קלינגר, לתפקיד בכיר בארגון. יחסיהם של קלינגר ושריקי לא היו מן המשובחים, ומי שספג את האש היה מ'.

"כל חטאי היה שהנציבה קלינגר החליטה להעביר אותי לתפקיד מודיעיני רגיש כצורך ארגוני ומתוך הערכה כלפיי", אומר לנו מ'. לפי כתב התביעה, שריקי לא הסתיר דעתו על מ' ויחסיו הקרובים עם הנציבה קלינגר. באחת מישיבות המחוז, למשל, בנוכחות קצינים בכירים, אמר שריקי "יש כאן מלשינונים של הנציבה", תוך שהוא מחווה מבטו למ'.
בסוף 2016 יצאה קלינגר לחופשה כפויה של כמה חודשים בשל עניינים רפואיים, ועל פי טענותיו של מ', שריקי ניצל את חלון הזמן כדי להחריף יחסו כלפיו. בשלב מסוים התעמת מ' עם שריקי במשרדו ואף איים בפנייה לערכאות משפטיות אם לא יחדל מהתנהגותו - אך שריקי "הרגיע" אותו בטענה כי יעביר אותו מתפקידו, זאת מאחר ש"הנציבה עשתה טעות" כשקידמה אותו.
לטענת מ', שסבל מבעיות אורתופדיות, שריקי אף הציג בפני עוזרו של השר לביטחון הפנים תמונות מחשבון הפייסבוק הפרטי של מ', זאת כדי להציגו כ"תחמן ושקרן" בנוגע למצבו הרפואי - ובמטרה להדיחו מהתפקיד. ניסיון זה לא עלה יפה, אך שריקי לא זומן לבירור בעקבות האירוע.

"הקצינים הבכירים שותקים"

בחלק המטריד ביותר בכתב התביעה, נטען כי שריקי "ניסה להוביל בכוונה וביודעין לאירוע מבצעי כושל בתוך בית כלא, תוך סיכון ברור של חיי אדם, על מנת שמ' יישא באחריות לאירוע זה". מ' בתגובה התריע בפני שריקי ומ"מ הנציב אשר וקנין כי המבצע המתוכנן יסכן חיי אדם - והמבצע אכן הוקפא.
"מכתב זה עלה למ' כמעט בהתקף לב, ובפגיעה נפשית קשה שנגרמה לו כתוצאה מהתנהגותו של גונדר שריקי כלפיו", אומר פרקליטו, עו"ד מנור. מ' שוחרר מהשירות באפריל 2018 לאחר שוועדה רפואית של השירות הכירה במצבו הבריאותי הלקוי, המגובה גם בחוות דעת מצד גורמי מקצוע מובילים. חוות הדעת שמורות אצלנו ולא יפורטו מטעמי צנעת הפרט.
לפי כתב התביעה, במעמד שיחת הפרישה של מ' עם הנציבה קלינגר, לאחר שזו חזרה לתפקוד מלא בארגון, אמרה לו הנציבה כי היא מודעת להתנהלותו של שריקי, אבל ידיה כבולות. ממידע שהגיע לידינו גם הנציב הקודם, רב־גונדר בדימוס אהרן פרנקו, היה מודע להאשמות החמורות כלפי שריקי, כמו גם ממלא מקום הנציב הנוכחי, גונדר וקנין שהיה בעבר פקודו של שריקי.
ביום רביעי האחרון נשלח למנור מכתב תשובה מטעם המשרד לביטחון פנים, אשר מגבה לחלוטין את שריקי. התשובה, שהעתק ממנה נמסר גם לשר ארדן, נשלחה יממה לאחר פנייתנו ללשכת השר לקבלת תגובה.
במכתב, עליו חתום עו"ד חיים אמיגה מהמחלקה המשפטית במשרד לביטחון פנים, מצוין כי "מבדיקה מול גורמי שב"ס... לא עולה כל תשתית ראייתית להתעמרות" של שריקי במ', ועל כן אין הצדקה לבחינת צעדים מנהלתיים כלפי שריקי.
יצוין כי במסגרת אותה בדיקה כלל לא זומן מ' למתן עדות. עוד צוין באותו מכתב כי מלבד תלונתו של מ', לידי שב"ס "לא הגיעה כל תלונה על התעמרות של גונדר שריקי במי מפקודיו". מדובר בדברים אשר אינם מתיישבים לכאורה עם הממצאים אשר מצויים בידינו.

מנור משוכנע כי תשובת המשרד לביטחון הפנים "רק מעידה ומחזקת את טענתי על המשך מדיניות הטיוח בשב"ס". לדבריו, "אנו יודעים בוודאות שיש תלונות נוספות של פקודים נגד גונדר שריקי על מעשי התעמרות והתנכלות כלפיהם". עוד לדבריו, אם שריקי לא יוצא מהארגון בכוונתו לעתור לבג"ץ כנגד המינוי.
"בשב"ס כולם יודעים היטב על מעלליו החמורים של גונדר שריקי, כולל כל הקצינים הבכירים ביותר - יודעים, שותקים ומטייחים, רובם חוששים וגם לא רוצים שהאש תופנה אליהם", אומר עו"ד מנור. "אם הארגון והמשרד לביטחון הפנים ימשיכו להתעלם ממרשי וממעלליו של שריקי בארגון ולא יקבלו אחריות וישלחו את גונדר שריקי הביתה, כפי שחייב להיעשות, אנחנו נדאג שבית המשפט יעשה זאת".

תגובות: "התלונות ממוחזרות"

משב"ס נמסר: "מדובר בקצין ותיק אשר פיקד על בית סוהר, יחידת נחשון, מחוז צפון ומחוז דרום ומיועד כעת לתפקיד רוחב נוסף במטה בדרגתו כראש אגף האסיר. כל הטענות שעלו כלפיו בכתבה זו עלו בעבר ונבדקו על ידי הגורמים המוסמכים אשר לא מצאו כל הצדקה לנקיטת הליכים כנגדו. הקצין שולל את כל הטענות הממוחזרות שמיוחסות לו בכתבה ושומר לעצמו את הזכות לתבוע דיבה ולשון הרע. כל הנושאים המשפטיים שעלו בכתבה יתבררו בבית המשפט כמקובל".
מהמשרד לביטחון הפנים נמסר: "פנייתכם לשר לביטחון הפנים ושרבוב שמו לידיעה תמוהים, שכן לשר אין שום סמכות להשעות או לנקוט הליכים כנגד קצין ותיק אשר לא נקבעה כנגדו שום קביעה משפטית שלילית ואין כנגדו שום החלטה. אזכורו של השר בידיעה מלמד על רצון בלתי מוצדק לפגוע בשר ללא כל סיבה".
מעפרה קלינגר נמסר: "מ' הגיש תביעה אזרחית נגד שירות בתי הסוהר, שבמסגרתה העלה טענות אלה. תגובתי נמסרה לשב"ס במסגרת גיבוש כתב ההגנה. אינני רואה מקום להתייחסות נוספת".
חומות של איבה, גלעד צוויק , 12.07.2019 , ישראל היום
חומות של איבה, גלעד צוויק , 12.07.2019 , ישראל היום

חומות של איבה, גלעד צוויק , 12.07.2019 , ישראל היום



יום שני, 7 בינואר 2013

דו"ח: אווירת פחד וטיפול כושל בבתי"ח פסיכיאטריים

המאמר דו"ח: אווירת פחד וטיפול כושל בבתי"ח פסיכיאטריים , רן רזניק, הארץ , יום שישי, 28 במאי 2004,

חולי נפש רבים סובלים מטיפול רפואי כושל ומהזנחה רפואית; חולים אחרים סובלים מאלימות פיסית ומילולית מצד הצוות הסיעודי

במחלקות האשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים בישראל יש "תחושת איום ואווירת פחד" שמונעת מהחולים להגיש תלונות על המחלקות. כשכבר מוגשות תלונות, הן לא תמיד מדווחות להנהלות בתי החולים ולא מופקים לקחים כדי למנוע הישנות הכשלים - על אף שמדובר גם בתלונות חמורות על "חוסר נגישות וסובלנות" מצד מנהלי המחלקות ויחס בלתי הולם של הצוות הרפואי והסיעודי.

אלה רק חלק מהממצאים הקשים על הפגיעה המתמשכת בחולי הנפש, שנמצא בסקר שערך משרד הבריאות ב-2003-2002 ב-17 בתי חולים פסיכיאטריים ומחלקות בבתי חולים כלליים בישראל, שבהם מאושפזים כ-4,600 חולי נפש. הסקר, המקיף ביותר שנערך עד עתה, נעשה באמצעות שאלונים וראיונות למנהלים, עובדים, מטופלים ובני משפחותיהם.

בנוסף, חולי נפש סובלים מטיפול רפואי כושל, שפעמים רבות ניתן לאחר עיכוב ממושך, ומהזנחה רפואית קשה. מדובר בעיקר בתחומי רפואת שיניים, גינקולוגיה וסיעוד אצל חולי נפש זקנים.

חולי הנפש סובלים גם מאלימות פיסית ומילולית קשה מצד הצוות הסיעודי ומצד מטופלים אחרים. במחלקות קרו מקרי גניבה רבים, והשימוש בסמים בהן שכיח (נמצא כי מנהלי בתי חולים לא מצליחים להשתלט על הכנסת הסמים למוסדותיהם). החולים סובלים גם מפגיעות מיניות, מקשירה בלתי מוצדקת בניגוד להוראות החוק ומענישה בלתי הולמת, הכוללת איומים בלתי חוקיים על קשירה, הגבלת תנועה, איומים בהעברה למחלקה הסגורה. בנוסף, דווח על צוות שהעיר חולים על ידי משיכת השמיכה מגוף החולה ועל חולה שהתלונן שפנה לאחות במחלקה ו"נענה שאם לא יפסיק היא תקשור אותו".

תוצאות הסקר הוצגו באחרונה בפני שר הבריאות דני נוה ומנכ"ל המשרד הפרופ' אבי ישראלי. ואולם, התוצאות שהוצגו לנוה וישראלי הן רק התוצאות הכלליות של הסקר (שמצביעות על תופעות ומגמות כלליות); הממצאים לגבי כל אחד מבתי החולים מוסתרים אפילו ממשרד הבריאות - על אף שבחלק מהמקרים מדובר בממצאים קשים. זאת למרות שכל בתי החולים אמורים על פי חוק להיות בפיקוח מלא של המשרד וחלק מבתי החולים, כמו אברבנאל, אף בבעלותו של משרד הבריאות.

בסקר נמצא עוד כי החולים סובלים מתנאי אשפוז קשים ומבישים: נמצאו מחלקות שבהן מאושפזים 12 חולים בחדר, מחלקות שבהן החולים מתקלחים רק שלוש פעמים בשבוע ומחלקות שבהן אין מיטה קבועה לחולה ואין ארונית אישית לחפציו, אין חדרים לביקור משפחות, אין פינות עישון (ולכן העישון חופשי בכל המחלקה) ואין אפשרות לשמור על פרטיותם של החולים.

משרד הבריאות בדק בשנים האחרונות ממצאים קשים על טיפול רפואי כושל בבעיות גופניות של חולי נפש (בין השאר התגלו מקרים כאלה בבתי החולים "שער מנשה" באזור חדרה, באברבנאל ובבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע). בתחום זה נמצא בסקר כי אפילו במחלקות פסיכיאטריות שממוקמות בתוך בתי חולים כלליים, יש מקרים שחולים נאלצו להמתין לבדיקה גופנית עד שבוע.

בבתי החולים הפסיכיאטריים נמצא כי "העברת חולים לבתי חולים כלליים או למרפאות כרוכה בעגמת נפש רבה לחולים ולבני משפחותיהם. חולי הנפש, בני משפחתם ולעתים אף אנשי הצוות אומרים כי הטיפול הגופני בחולים אלה הוא חלקי ולא מספק וניתן 'במטרה להיפטר מהחולים'".

תוצאות הסקר מוסתרות גם מנוה

תוצאות הסקר לגבי כל אחד מבתי החולים הפסיכיאטריים מוסתרות לא רק משר הבריאות דני נוה וממנכ"ל משרדו הפרופ' אבי ישראלי, אלא אפילו מהד"ר אלכסנדר גרינשפון, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות. זאת בעקבות ההחלטה של הנהלת המשרד ב-2002 (בראשות הד"ר בועז לב, אז מנכ"ל המשרד) להיענות לדרישה של איגוד מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים וההסתדרות הרפואית שהסקר יתקיים רק בתנאי שתוצאותיו לפי בתי חולים לא ייחשפו אפילו בפני המשרד עצמו.

בעקבות זאת המשרד אינו מסוגל לערוך בקרה אפילו על אותם בתי חולים שבהם נמצאו ממצאים קשים על יחס מחפיר לחולים. כפי שפורסם בדצמבר ב"הארץ", בכירים במשרד העלו על כך ביקורת נוקבת ובכיר בהנהלת המשרד אמר כי הדבר "מהווה מעילה באמון הציבור". ממשרד הבריאות נמסר כי לאחר שהסקר הוצג לשר ולמנכ"ל המשרד הם הינחו את הנהלת המשרד ליישם את לקחיו.

פלייליסט - מוסד פסיכיאטרי אברבנאל


פלייליסט - בית חולים פסיכיאטרי - טירת הכרמל


קישורים:

יום שבת, 17 בנובמבר 2012

לשכת הרווחה בני ברק - עו"ס מילי חייק - דרכי רמייה לחטיפת בחורה בגירה וכליאתה במעון

עובדת סוציאלית לחוק בפעולה - אילוסטרציה
דצמבר 2011 - מדובר בבחורה בגירה כבת 18 מאובחנת בפיגור קל אשר ע"פ סברות פקידת סעד מילי חייק מלשכת הרווחה בני ברק יש להעבירה למעון סגור "בית דוד" במבשרת ציון.

מפסק הדין ה"פ 52056-11-11 של השופט מנחם (מריו) קליין ניתן ללמוד על דרכי החשיבה המעוותות והחולניות של פקידת הסעד מילי חייק בענייני רווחה.

שימוש באירועי תקיפה נגד הבחורה כעילה לכליאתה בכפייה במעון
- פקידת הסעד מילי חייק רוצה לכלוא את הבחורה במעון לכל חייה מאחר והיא סבורה כי שם תהיה מוגנת מפני פושעים אלימים. שורה 12 בפסק הדין: "לטענת המבקשת, בחודש ספטמבר 2009 יצאה הבחורה לשוטט ברחוב וחזרה לביתה מבוהלת וסיפרה שאדם בעל חזות חרדית ניסה לתקוף אותה. המבקשת סיפרה כי אירוע זה דווח למשטרה והבחורה הופנתה לטיפול במכון רם, מכון לטיפול מיני-חברתי לאנשים הסובלים מפיגור שכלי. המבקשת ציינה כי המדובר בבחורה שזקוקה להמון מגע ולתשומת לב והיא עלולה להיות מנוצלת מינית הן ביציאתה לרחוב והן כאשר היא גולשת באינטרנט. משכך, ביקשה מבית המשפט ליתן צו לפי חוק החוסים ולהורות על העברת הבחורה למעון גם אם יידרש לכך סיוע משטרתי"
ע"פ התפיסה המתוסבכת של פקידת הסעד מילי חייק כל ילד, בגיר, קשיש, שהותקף או שפקידת סעד חושבת שיותקף, יש לכלוא לאבחן ולתייג אותו ולכלוא אותו (אולי לכל חייו) באחד המעונות המתעללים של רשויות הרווחה כגון נווה יעקב בפתח תקווה.

מילי חייק מוזילה חיי אדם: פקידת הסעד מילי חייק מסרבת לתת הבהרות לבית המשפט על בקשותיה ההזויות -  השופט כותב בפסק הדין בעמוד 2: "בקשת מתמחה מלשכתי שהפקידת הסעד (מילי חייק) תעלה ללשכתי בכדי להבהיר את העניינים הלא ברורים נתקלה בסירוב משום מה" - אף שמדובר בבקשת כליאת אדם ושלילת חירותו, הרחקתו מביתו ומשפחתו בניגוד לרצונו ורצון משפחתו פקידת הסעד מילי חייק אינה טורחת להיעתר לבקשת השופט ולהבהיר בפניו את פנייתה. פקידת הסעד מילי חייק מוזילה חיי אדם ומבזה את בית המשפט בכך שאינה נעתרת לבקשת השופט.

טיוח ורמייה - פקידת הסעד מילי חייק כתבה דו"ח רווי הבלים ודברי בלע להשחיר את המשפחה תוך התעלמות מרצון הבת - השופט כותב בפסק הדין עמוד 2: "ביום 30.11.11 הגישה פקידת הסעד דו"ח מאת המעון. לפי הדו"ח בהגיעה של הבחורה למעון נצפתה התנהגות ילדותית ומצב הגייני ירוד. הבחורה לא ביקשה להתקשר הביתה ונראה היה כי השתלבה טוב במעון. מבחינה חברתית נכתב כי נראה היה שהיא אינה יוצרת קשרים עם הסביבה מלבד עם אנשי הצוות. לקראת ראש השנה יצאה הבחורה לבית הוריה וכשחזרה למעון בלט שינוי לרעה בהתנהגותה והיא סיפרה שאביה כועס שהיא שוהה במקום שיש שם גם בנים. כמו כן נכתב בדוח כי היא חזרה ללא מצב רוח וסיפרה שאינה מעוניינת להישאר במקום. לאחר מכן יצאה לחופשת סוכות וכשחזרה נראתה הידרדרות ניכרת במצבה וביחסה למעון" - פקידת הסעד מילי חייק מטייחת ומרמה כאילו ההורים מסיתים את הבת נגד מעון בית דוד בעוד ידוע כי במעונות משרד הרווחה החוסים עוברים התעללות פיסית נפשית וכימית (סמים פסיכיאטריים), ראה מעונות אתגר , בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , מוריה , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה , 'בית טוביה' בהרדוף , אילנית , בראשית , אור שמחה , נווה יעקב.
השופט ציין כי שוחח עם הבת וכי דבריה הפריכו את הבלי פיה של פקידת הסעד מילי חייק. השופט כתב בעמוד 3 : "לאחר תום הדיון הפורמאלי הוכנסה הבחורה ללשכתי שם שוחחתי עימה בנוכחותו של המתמחה מר מני סמואל. שוחחנו בחופשיות על חייה, על משפחתה ועל רצונותיה. ... לא ניתן היה להתעלם מהבעת רצונה העז לחזור להתגורר בביתה ולא לחזור לפנימייה. התרשמתי ממנה כבחורה תמימה, אך מתמצאת במרחב ובזמן, והקשר שלה עם אחיותיה והוריה הוא קשר טוב ובריא". 

מילי חייק מעלילה עלילות שווא נגד הבת בעוד לא קיים דבר חריג או בעייתי בהתנהגות הבת - השופט מצטט את הבלי פיה של מילי חייק וכותב בעמוד 2: "פקידת הסעד, עו"ס מילי חייק טענה כי על בית המשפט להורות על החזרת הבחורה למעון וזאת על מנת להבטיח את שלומה הגופני והנפשי וכי מהיכרות עם ההורים לאורך השנים הם לא מצליחים להגן עליה באופן מספק והיא יוצאת לרחוב ומשוטטת ואף גולשת באינטרנט ללא השגחה. עוד נטען כי הבחורה יוצרת קשר עם בחורים ואיננה מסוגלת להפעיל שיקול דעת חברתי תקין". ניתן לומר כי הבחורה נוהגת כמו צעירות רבות בגילה, יוצאת, גולשת באינטרנט, יוצרת קשר עם בחורים. לא מובן על מה מילה פקידת הסעד מילי חייק. ואולם אף על פי כן המשפחה שללה את הבלי פיה של פקידת הסעד מילי חייק והשיבה: "הבחורה לא מתקשרת עם בנים אלא רק עם בנות והמשיבה הגב' ג.ת סיפרה כי בביתם מותקן אינטרנט "רימון" בעל סינון מפני אתרים שאינם צנועים. המשיבים טענו כי ביתם ילדה מקסימה והיא אינה מסתובבת ברחובות כלל ובפנימייה היא הייתה בוכה שלא טוב לה ושהיא רוצה לחזור הביתה"

פקידת הסעד מילי חייק רוצה לשלוח את הבת למעון שאינו מתאים למנטליות ולתרבות שבה גדלה וחונכה - השופט כותב בעמודים 2-3: "המשיבים (הורים) קבלו על כי המעון שאליו נשלחה הבחורה אינו בעל אופי חרדי כדרך החיים של המשפחה או אף דתי לאומי, אליו יוכלו להסכים לשאלת בית המשפט, פקידת הסעד הסבירה שאין בנמצא בכל מדינת ישראל מעון שיכול לקלוט את הבחורה בתנאים חרדיים והסכמת ההורים אף למעון דתי לאומי לא תועיל שכן גם כזה אין בנמצא". פקידת הסעד מילי חייק רוצה לשלוח את הבת למעון שברורו מלכתחילה כי היא ומשפחתה יסבלו בשל ההלם והשינוי התרבותי שיחול על הבת.

סוף דבר

העובדת הסוציאלית לחוק הגנה על חוסים  מילי חייק מלשכת הרווחה בני ברק פעלה בדרכי רמיה להוצאה בכפייה צעירה בת 18 מביתה ומשפחתה וכליאתה באחד המעונות המופרטים של רשויות הרווחה לכל חייה תוך שהיא מתעלמת מרצונה ורצון משפחתה. עו"ס מילי חייק העלילה בהבלי פיה נגד המשפחה ונגד הבת תוך שהיא משתמשת בתפיסות סוציאליות מעוותות מבית היוצר של רשויות הרווחה. עו"ס מילי חייק ביזתה את בית המשפט בכך שסירבה להבהיר בפני השופט את בקשותיה ההזויות בענייני נפשות. השופט מנחם (מריו) קליין שמע את הצדדים ניתח את העובדות ודחה את פניית עו"ס מילי חייק.

פלייליסט - מעון "נווה יעקב" של משרד הרווחה - תרבות הסאדיזם - ככה זה עובד


קישורים:

המורשת הבזויה של משרד הרווחה - סיפורם של שלשה אחים בריאים שנשלחו למוסד מפגרים מקי"ם ועברו התעללות קשה - הגיהינום של אחים בריאים שנשלחו למעון מקי"ם למפגרים של משרד הרווחה, שם נאנסו על ידי מדריכים וחוסים – משרד הרווחה ידע ולא עצר את הזוועה , "חיינו בגיהינום" - יאנה פבזנר / מוסף לשבת 02.04.10 , ידיעות אחרונות , צילום: חיים הורנשטיין.

מעון "נווה יעקב" של משרד הרווחה - תרבות הסאדיזם - ככה זה עובד - תרבות הסאדיזם של רשויות הרווחה, איומים, הפחדות, עלילות, אלימות, הזנחה, סמים פסיכיאטריים, קשר שתיקה, תאוות בצע ועוד - המאמר האם מטופל ב"נווה יעקב": "צוות סדיסטים, אנחנו בגיהנום" , שבתי בנדט ודנה ויילר-פולק , וואלה חדשות , אוקטובר 2012 - משפחות מטופלים במוסד בו נחשפה פרשת התעללות מתארים שנים של הזנחה ואלימות. "היו לו פנסים בעיניים, כוויות על הגב", מספרת אחת האמהות...

יום שלישי, 27 במרץ 2012

הפסיכיאטר אילן רבינוביץ' אמר לי קח אותה למקלחת ות... אותה

סער שיינפיין: "הייתי בסיטואציות לא אנושיות" , 11/03/2012
מערכת גיא פינס
מתמודד "האח הגדול" שחשף את פרשת הכדורים הפסיכיאטריים מדבר על הרגעים הקשים בבית, בראיון ראשון מאז החשיפה הגדולה בשבוע שעבר. "הפסיכיאטר (אילן רבינוביץ') אמר לי קח אותה למקלחת ות... אותה", משחזר שיינפין
.

.
מתמודד העונה שנייה של "האח הגדול" סער שיינפיין, שחשף את פרשת הכדורים הפסיכיאטריים בתוכנית הריאליטי בשבוע שעבר, מספר בראיון ראשון מאז החשיפה על מה שעובר עליו בימים האחרונים. "התגובות מרגשות אותי, אני לפעמים לא עומד בזה רגשית וזה חונק שאנשים מבקשים ממך סליחה, אבל זה מחמם את הלב", הוא מודה.

"כמה ימים לפני שהתחלנו את גלגול הפרשה, עמדתי בבר ונגשה אליי בחורה שאני לא מכיר ואמרה לי שאני יודע שיש לנו את אותו פסיכיאטר", משחזר שיינפיין. "אני לא יודע איך מישהו מגלה את הסוד שלך לפני שסיפרת אותו, זה הרגיש כאילו היא ראתה אותי בעירום. שאלתי אותה למה היא מתכוונת והיא אמרה לי שאילן רבינוביץ' לוחץ עליה להכנס להפקה של 'האח הגדול'. החלטתי שאני לא יכול לשתף פעולה עם השתיקה ורציתי להוציא את זה". שיינפיין מספר על סיטואציות שאותן הוא זוכר ובהן כמעט והיה "על הרצפה בוכה. אני חושב שהסיטואציות שהייתי בהן היו תת אנושיות, אני זוכר שהייתי מתחנן על נפשי לצאת החוצה בבכי משם. מה הדרך לצאת אחרת? לנפץ את דלת הזכוכית? לטפס על החומות ולברוח החוצה?".

כשנשאל למה בלע את הכדורים בסופו של דבר, ענה כי גם הוא לא הבין את מעשיו. "זה הסימפטום של נאנסת, איך לא הבנתי שהכדור לא יעשה לי טוב, אבל אתה רוצה לחשוב שזה יעזור כדי שתוכל להרגיש ולתפקד טוב יותר", הוא מסביר. על מערכת היחסים שלו עם המתמודדת איילה רשף, אמר שהפסיכיאטר רבינוביץ' היה מלטף אותו, "הייתי בוכה והוא היה אומר לי "דמעות של מלאכים". אני מתחלחל מזה, אתה פשוט שבוי שלו. כשאני מנסה לחשוב על הרומן שלי עם איילה היום הכל בכלל היה על גבול הפלרטוט, הוא אמר לי שאני אעוף מהבית אם לא אגע באיילה. הוא אמר לי 'למה אתה עוצר בעצמך, קח אותה למקלחת ות.. אותה, תתפוס אותה ות.. אותה במקלחת'. אמרתי לו 'תקשיב אני במצוקה'".

קישורים:

יום ראשון, 11 במרץ 2012

התעללות חמורה בחוסים במוסד שיקומי בראשית

מוסדות הכליאה של משרד הרווחה ובתי משפט לנוער. פקידי סעד לחוק הנוער ובתי משפט לנוער מנפיקים צווים שיפוטיים ושולחים ילדים לאבדון

הכתבה טלטלה במוסד - פרשת בראשית , 7 ימים , ידיעות אחרונות , יאנה פבזנר-בשן , מרץ 2012

תודות לאתר לשכת הרווחה גבעתיים, רמת גן - מידעון לאזרח

מוסד בראשית המיועד לבעלי הפרעות התנהגותיות קשות מבטיח כי אצלו "הדייר אחראי על הגשמת חלומותי". אלא שתחקיר "7 ימים" חושף עדויות של חוסים ומדריכים לשעבר על אלימות קשה, שיחות טלפון אנונימיות מתוך המוסד הטוענות להתעללויות והורים מודאגים שתוך הפרת צו "חטפו" את ילדיהם מהמסגרת שאמורה להגן עליהם.

אביה של אחת החוסות: "בביקור שלי במקום ראיתי בעיניים שלי איך מדריך תופס בגרון את אחת החוסות, וזורק אותה על הריצפה. אני רוצה לראות שמישהו יגיד לי שאני משקר. מיד הלכתי להתלונן"

התעללות פיזית אכזרית כלפי חוסים במוסד "בראשית" בפיקוח משרד הרווחה

תחקיר / יאנה פבזנר – בשן, 7 ימים, ידיעות אחרונות 09.3.12
מוסד "בראשית" המיועד לבעלי הפרעות התנהגות קשות, מבטיח כי אצלו "הדייר אחראי על הגשמת חלומותיו".
אלא שתחקיר "7 ימים" חושף עדויות קשות של חוסים ומדריכים לשעבר על אלימות קשה, שיחות טלפון אנונימיות מתוך המוסד הטוענות להתעללויות והורים מודאגים שתוך הפרת צו "חטפו" את ילדיהם מהמסגרת שאמורה להגן עליהם.
21 בפברואר 2012, 12 בצהריים. מתחם בית החולים לבריאות הנפש "שער מנשה", בקרבת פרדס חנה – כרכור. ברחוב גוגן 5, מוקף גדר גבוהה ודלת חשמלית, עומד כמבצר קטן המבנה בן הקומה האחת של המרכז השיקומי "בראשית".
בתוכו כ- 30 דיירים המוגדרים כבעלי הפרעות התנהגות קשות, מפוזרים בין החדרים. בעוד כשעתיים, אפרת, אמו של דורון הנמצא שם בצו בית משפט, הולכת "לחטוף" את בנה בן ה- 28 בכוונה לא להחזירו למוסד לעולם.
אפרת (שם בדוי, כמו יתר שמות החוסים ובני משפחותיהם המוזכרים בכתבה) לא שמעה מדורון זה שבעה ימים. זאת למרות שפעמיים בשבוע רשאים דיירי המקום להתקשר הביתה, כל שיחה נמשכת דקות ספורות בלבד.
עכשיו היא יושבת מול האחראים במוסד ופורסת לפניהם את טענותיה הקשות – מכות, עונשים אכזריים המוטלים על דיירי המקום, מסגרת חוקים נושה – טענות שאותן שמעה לא רק מבנה, אלא גם מהורים של דיירים אחרים וגם מצוות מדריכים שהיו חלק מהמציאות היומיומית המורכבת של "בראשית".
כעבור שעתיים היא תכניס את דורון לרכב, כל חפציו האישיים יוותרו בחדרו ואיום שלילית האפוטרופוסות ירחף מעליה.
בזמן שמתנהלת הפגישה של אפרת, כמה קילומטרים משם, בבית קפה קטן בצומת כרכור, אני יושבת עם חוסה נוסף, מוני, בן 28, בעל פנים ילדותיות ויפות. לצדו אמו גילה ואחותו מירב. גם הן לא שמעו ממנו שבוע שלם. עברה שעה מאז שהן אספו את מוני מ"בראשית", והוא עדיין לא מצליח להפסיק לבכות.
אני לא רוצה לחזור. מרביצים לנו שם, מתעללים בנו, צריך להוציא משם את האנשים".
"אתה לא חוזר לשם, מוני. אל תדאג, חמוד", מנסה גילה להרגיע את בנה. "אמרנו להם שיש אירוע משפחתי", היא מספרת לי, "אבל אין שום אירוע".
אני שואלת במה מדובר. "לפני ארבעה שבועות אחד המדריכים נתן לי מכות בראש", משחזר מוני ומדגים. "היו לי כאב ראש וסחרחורת. מדריך אחר העמיד אותי ליד הקיר עם ידיים למעלה ועל רגל אחת. מאלף אותי. שעתיים הייתי צריך לעמוד ככה".
שטף דיבורו של מוני נקטע מפעם לפעם. הוא לוגם מילקשייק תות, מתענג על מתיקותו, כאילו מפצה את עצמו על מה שעבר בתקופה האחרונה. כל סיטואציה שהיה מעורב בה, הוא או חבריו למקום, מעוררת אצלו בכי וגופו מתחיל להתנדנד קדימה אחורה על הכיסא. אמו ואחותו מעשנות בשרשרת, ויושבי בית הקפה נועצים בנו מבטים. ואז נכנסים אפרת ודורון. דורון עושה את צעדי ירח המפורסמים של מייקל ג'קסון וממהר לחבק את מוני. "בן" – כך הוא מכנה את מוני, ומוני קורא לו אבא – "גם אתה ברחת?"
מוני פורץ בבכי שוב. "אל תדאג, בן. אף אחד לא יפגע בך". דורון מצמיד את פניו לפני חברו, מביט היישר אל תוך עיניו כמבקש להפנט אותו ולשכנע.

שיחה אנונימית

לפני פחות משנה הוקם "בראשית", מוסד המופעל על ידי חברה פרטית ששמה "של פרויקטים שיקומיים בע"מ", ועובד בשיתוף אגף השיקום במשרד הרווחה.
אל המקום מגיעים גברים ונשים מעל גיל 18 הסובלים מהפרעות התנהגות או אישיות קשות, בעלי תפקוד גבולי, שיפוט לקוי וסיכון עצמי וסיכון הזולת.
רבים מהם, כפי שמספרים עובדים לשעבר, באו מרקע קשה, מבתים מפורקים. חלקם עברו טראומות לא פשוטות, אחרים הסתבכו עם המשטרה.

לרובם המרכז הזה הוא המסגרת האחרונה שנמצאה מתאימה לצורכיהם. חלקם הגדול נמצא שם בצו של בית משפט.

אתר האינטרנט של "בראשית" מפליג בסגולות המרכז. חזון המרכז, כך נכתב באתר, הוא לקדם את הדיירים במיומנויות בתחומים שונים – תפקוד ביתי, מיומנויות חברתיות ותעסוקה, כך שיוכלו לקיים חיים עצמאיים, מספקים ונורמטיביים, במינימום תמיכה חיצונית ומתוך אחריות אישית".
עמוד "האני מאמין" של "בראשית" מלא בסיסמאות מבטיחות: "לכל אדם יש הזכות הבסיסית לחיות את חייו בקהילה מתוך בחירה חופשית ואחריות אישית כדי שלא יפתח קריירה של 'נכה' / 'מוגבל' / 'חולה נפש'"; "אנו רואים כחובתנו את אימון הדייר להיות אדם יצרני בחברה ולמימוש זכותו לבחירה מושכלת, תוך קבלה בסיסית של זכות הדייר לקבל החלטות 'שגויות'"; הוסטל הינו דגם מוקטן של החברה שבה אנו חיים, הנעזר בגורמים ובתהליכים המתקיימים בקהילה על מנת לעצב התנהגות המותאמת לחיים מחוץ להוסטל"; "הדייר אחראי על הגשמת חלומותיו".
בחלומותיו הגרועים ביותר לא ציפה אביאל, אחיו של ירדן אשר שהה במוסד יותר מחודש, לקבל מאוחר בערב שיחת טלפון אנונימית, שתוביל אותו במהירות ממרכז הארץ לחדרה לקחת משם את אחיו בן ה- 26.
"השעה היתה שמונה וחצי בערב ואני הייתי בישיבה", מספר אביאל, האדם הקרוב ביותר לירדן, "פתאום קיבלתי טלפון לא מזוהה וקול של אישה אמר לי, 'בימים האחרונים מתעללים בירדן שני מדריכים, משפילים אותו ומרביצים לו. אתה חייב להוציא אותו משם מהר". היא לא אמרה לי את שמה, לא רצתה להזדהות. עזבתי הכל וטסתי לשם. אותה עובדת התקשרה אלי שוב, אמרה שלא ישחררו את אחי אם לא אמציא משהו.
"כשהגעתי למוסד התקשרתי לאחראים. אמרתי שאבא שלנו נפטר ואני חייב להוציא את ירדן. אמרו לי 'אין בעיה, אבל רק שתדע שבימים האחרונים ירדן לא מתנהג טוב'. השבתי שחבל שאומרים לי את זה עכשיו, בעשר בלילה, כשאני זה שמתקשר".
"מצאתי את ירדן בחדר שלו, כשמדריכים מארגנים לו תיק. תפסתי אותו ויצאנו החוצה. אז התקשרתי שוב למוסד ואמרתי 'אבא שלנו לא נפטר, אנחנו הולכים למשטרה ותעשו בדק בית, כי המצב אצלכם גרוע'". לא ענו לי אפילו.
עוד באותו לילה נלקח ירדן על ידי אחיו לבדיקות בבית חולים. במקביל פנו השניים לתחת משטרת חדרה.
"שני מדריכים הוציאו אותי החוצה, הפילו אותי והרביצו לי", טוען ירדן בפנינו. "אחר כך הם הכניסו את שתי הידיים שלי בתוך הגדר ובעטו בי, משכו אותי. אחר כך הכניסו אותי לחדר. התפוצצתי מכאב ראש. זה היה משפיל מאוד, לא האמנתי שאני אגיע למצב כזה".
ניסית להתקשר לאחיך?
"לא יכולתי, כי הייתי בעונש. ביקשתי מאחד המדריכים שיתקשרו לאחי ויגידו לו שיבוא לקחת אותי, אבל הוא אמר לי שהוא יחליט אם להתקשר או לא".

"הילד הפך לזומבי"

סיטואציית היום – יום ב"בראשית" מורכבת למדי. צוות עבדי המרכז מתבקש להתמודד עם התנהגויות חריגות, לעיתים קרובות אלימות או מסוכנות. לא פעם נאלצים אנשי הצוות לרסן חוסים באמצעות מה שהם מכנים "אחיזה מכילה", כדי שלא יפגעו בעצמם או בסביבה (הולדינג – לורי שם טוב). אלא ששטף מדאיג של עדויות הזורמות מתוך המוסד, לא רק על ידי חוסים, מעלות את החשש כי סיפורו של ירדן אינו חריג.
מדריכים לשעבר במרכז טוענים בפנינו כי אותה "אחיזה מכילה" התגלגלה לא פעם לאלימות מצד אנשי צוות מסוימים. "את צריכה לראות את זה כדי להבין", מעידה עובדת לשעבר, "בלא מעט מקרים אני לא ראיתי שיטת נטרול, אני ראיתי פשוט אלימות. לעקם ידיים ולדחוף פרצוף של חוסה לתוך הדשא, זה לא הפעלה של כוח סביר. ראיתי מדריך תופס חוסה מהצוואר, משכיב אותה על המיטה ודוחף לה את הראש לכרית".
"באחת הפעמים", מעיד מדריך לשעבר נוסף, "ראיתי במו עיניי את אחד המדריכים דורך עם שתי הרגליים שלו על הראש של חוסה בשירותים".
דורון ומוני היושבים זה לצד זה מספרים כעת בהרחבה על אורח חייהם ב"בראשית". ראשו של דורון מלא בזכרונות ובפרטי אירועים והוא קופץ מדבר לדבר, נזכר בעוד ועוד מקרים, ואלה גוררים תגובה זהה אצל מוני ומפעם לפעם זה מתפרץ לדבריו של זה.
דורון היה רק בן 11 כשחצה את הכביש ורכב נכנס בו. במשך חודשים הוא היה בין חיים למוות, כשהפגיעה הקשה ביותר היתה בראשו. בחלוף הזמן גופו התחזק והבריא, אבל פגיעת הראש נותרה ואליה נוספו תוצאות לוואי כמו אימפולסיביות, רגזנות והתפרצויות זעם. מהר מאוד הגיעו גם הסתבכויות עם המשטרה.
בהיעדר מוסד בארץ המתאים למצבו, נדד דורון ממסגרת אחת לאחרת. בסופו של דבר, תחת צו בית משפט, הגיע למוסד "בראשית" החדש.
"יום אחד אספתי את דורון לחופשה בבית" מספרת אמו אפרת, "ושמתי לב שכשאני מדברת אליו, הוא לא שומע אותי. שאלתי אותו מה קרה, והוא אמר לי שהוא חטף מכות מאחד המדריכים וכבר תקופה שהוא לא שומעט טוב באוזן ימין. לקחתי אותו מיד לבית החולים הלל יפה, ושם הרופא קבע שיש לו אדמומיות והצטברות נוזלים. עד היום השמיעה שלו פגועה".
אפרת מספרת שבדרך החוצה מהמוסד פגשה את אחד מעובדי המקום והתלוננה בפניו. הוא אמר שהענין יבדק. לאחר שבוע, היא מספרת, קיבלה תשובה שלא היו דברים מעולם. מאוחר יותר יתברר לה כי אותו מדריך שנגדו התלוננה פוטר מהמרכז.
זמן קצר לאחר מכן הגיע דורון שוב לבית החולים. הפעם לא היה מדובר באלימות פיזית כלפיו. שבועיים וחצי הוא הקיא והתלונן על כאבים בבטן, אבל רק כעבור שבועיים לקחה אותו אחת המדריכות כי לקה בכיב קיבה קשה. "את רואה את הצלקות האלה", אומר דורון ומרים אל חולצתו, חושף בפניי את סימני הניתוח על בטנו.
אצל אפרת התחזקה התחושה שמשהו רע קורה במקום שממנו אינה יכולה לקחת את בנה. היא התחילה ליצור קשרים עם מדריכים העובדים במקום ועם כאלה שעזבו. חילקם הסכימו לשתף אותה במה שראו עיניהם, ולפני אפרת נפרסה תמונה קשה מנשוא.
היא מיהרה לפנות לבית המשפט וביקשה להוציא את בנה מהמקום, אלא שזה דחה את הבקשה.
בסופו של דבר החליטה לקחת את החוק לידיים.
אצל מוני הסיפור קצת שונה. לפני שבע שנים הוא אובחן כסובל מהפרעות התנהגות. הוא הוכנס להוסטל פתוח, אבל לא ממש הסתדר שם וחזר הביתה.
"בראשית", נאמר להוריו, זה המקום בשבילו. הוריו מספרים כי הובטח להם שאחרי חודש – חודשיים במקום, מוני יוכל לצאת לעבוד. "סיפרו לנו סיפורים", אומרת אמו. "בפועל הפכו את הילד לזומבי מבוהל ופגוע".
"אחד המדריכים היה מרביץ לי", אומר מוני. "הוא היה מעקם לי את האצבעות, מרביץ לי בצוואר, בראש. זה קרה הרבה פעמים. ניסיתי לספר לאחראים. אמרו לי שיטפלו בזה, אבל לא עשו כלום".
לפני שבוע וחצי הובהלה לבית החולים ניצה, חוסה אחרת מ"בראשית", לאחר ששברה את ידה. היא טוענת כי נפגעה על ידי אחד המדריכים. אביה זועם. "בביקור שלי במקום", הוא מעיד, "ראיתי בעיניים שלי איך מדריך תופס בגרון את אחת החוסות וזורק אותה על הרצפה. אני רוצה לראות שמישהו יגיד שאני משקר. מיד התלוננתי על כך לאחראים".

חצר המשמעת

באחד מבתי הקפה באזור השרון מתכנסים כמה מדריכים לשעבר של "בראשית" כדי לספר לי את מה שסיפרו לאפרת. הם לא הגיעו יחד אלא בקבוצות, אך הסיפורים שסיפרו חזרו על עצמם לא פעם – התעללויות, השארת חוסים שעות ארוכות בחצר בקור או בחום כבד. תשעה מעובדי "בראשית", כמעט כולם כבר לא עובדים במקום, מעידים על התנהגות בעייתית כזו או אחרת במוסד. הם מבקשים ששמותיהם לא יפורסמו.
"הייתי בין הראשונים שעבדו במקום", מספר אסף (שם בדוי). "החזקתי מעמד חודשיים בלבד ועזבתי. לא יכולתי יותר. אז חילקו לדיירים אוכל בצורה מאוד מדודה.
חלק מהדיירים נוטלים תרופות מגבירות תיאבון וכל הזמן ביקשו עוד, ואנחנו היינו נותנים להם מאחורי גבם של האחראים.
"זה לא רק שלא קיבלו מספיק אוכל", מוסיפה יפעת, מדריכה לשעבר, "היו גם מענישים באמצעות האוכל. נותנים רק סנדוויץ' במקום ארוחת ערב. את סשה, חוסה שסבל מבעיות משקל, היו מענישים ככה לא פעם. דורון, הבן של אפרת, היה צועק מרעב, נעמד ליד המטבח וצועק, 'אני רעב, בבקשה, תנו לי לאכול', וגדי היה מגניב לו אוכל".
"לפני שדורון הגיע לאשפוז עם הבטן שלו", ממשיך גדי, מדריך לשעבר, "הוא היה רעב וביקש לאכול. בלילה נתתי לו פרוסה וחטפתי על זה על הראש. לא פעם דיירים היו מתחננים בארוחות לתוספת. על כל דבר קטן, צחוק לא במקום, שיחה באמצע הארוחה – היו מענישים".
כשאני שואלת את דורון, ירדן ומוני על העונשים שקיבלו, חוזרים אותם סיפורים.
"כשמענישים אותנו, אנחנו מקבלים פרוסה אחת עם גבינה. זה אמור להספיק", מספר מוני. "פעמיים – שלוש נתנו לי כעונש לאכול פרוסה עם גבינה במקום ארוחת צהריים", אומר דורון.
מדריכי "בראשית" לשעבר מספרים בזה אחר זה על דרך ענישה נוספת – דיירים שחרגו בהתנהגותם נשלחו לחצר הקטנה, שבה כר דשא מצהיר, ואולצו לשהות שם לעתים שעות ארוכות.
"את סשה היו מענישים המון. יש לו הרבה בעיות, אבל הוא לא בחור אלים. כל הזמן היו מוציאים אותו החוצה ליום שלם, בשמש, מריצים אותו בחצר, והוא שוקל המון וגם חולה אסתמה. היו גומרים אותו", מספרת נדיה, עובדת לשעבר במרכז. "יום אחד הוא היה בחוץ יום שלם, בחום, בקושי שתה או אכל".
"סשה היה עד הלילה בחצר, בשמש הקופחת, מעידה בשיחה אחרת המדריכה לשעבר יפעת. "אחד המדריכים היה מריץ אותו. הוא היה הכי מסכן שם, הפכו אותו לשק חבטות".
מירי, מדריכה לשעבר, מתארת את התמונה הבאה: "באחת הפעמים שהריצו את סשה בחצר, הוא התחנן לכוס מים. ראיתי את אחד המדריכים לוקח כוס חד פעמית מלאה במים, עומד מול סשה, מחזיק אותה מול הפנים שלו ואז מתחיל לשפוך. הוא השאיר לגימה קטנה ונתן לו אותה".
גם החוסים זוכרים היטב את אותה חצר. "השאירו אותי בחצר עד הלילה", מספר ירדן. "פעם בשעה מביאים כוס מים, ואם אתה רוצה עוד, אז אולי יביאו ואולי לא".
"הכריחו אותי ואת דורון לעמוד שעות ארוכות צמוד לקיר", אומר מוני, ודורון היושב לידו מהנהן בראשו ומוסיף, "פעם אחת אחד המדריכים אמר לנו לשבת על כיסא בלי לזוז, בלי לקום, שעות. כשרצינו ללכת לשירותים, אמר לנו, 'תתאפקו'. מוני התחיל לבכות. זוכר, בן, איך בכית ועודדתי אותך?" הוא פונה למוני ששוב מתחיל לבכות.

"חודש לא נרדמתי"

גורם הקשור למרכז "בראשית" מסביר כי המרכז מיועד לאוכלוסיה קשה במיוחד. לצורך כך נבנתה מסגרת בעלת חוקים נוקשים.
התנהגות טובה מזכה בזכויות, התנהגות רעה שוללת אותן. ההגבלות השונות, הוא מסביר, נועדו בסופו של דבר לסייע לחוסים, אולי גם לשמור עליהם או על אחרים.
אלא שלעובדי "בראשית" לשעבר המשוחחים איתנו יש ביקורת רבה על חלק מאותן הגבלות. כחלק מחוקי המסגרת, הם מספרים, מותר לדיירים להתקשר הביתה פעמיים בשבוע. כל שיחה נמשכת דקות ספורות בלבד, ובדרך כלל אחד המדריכים עומד ליד המתקשר ורושם את תוכן השיחה. לא פעם, הם מספרים, כשחלפה הקצבת הדקות נותקה גם השיחה.
"יום אחד עניתי לטלפון", נזכרת נדיה, "זה היה אבא של אחד הדיירים והוא כעס מאוד, סיפר שהיה באמצע תפילת שבת דרך הטלפון עם בנו ומישהו ניתק את השיחה. "איך עושים דבר כזה?"
"הייתי צריכה לרשום את השיחות שלהם" מספרת יפעת. "אם דייר היה מוענש, לא היו נותנים לו להתקשר הביתה". מדריכים נוספים מעידים כי התבקשו לרשום את תוכן השיחות.
"הייתי שם חודש. חודש אחד הספיק לי כדי להבין שאני לא מוכנה לראות את מה שעושים להם שם", מספרת לילך, שלא עובדת במקום זה חודשים, "העליי את הטענות בפני האחראים, על כל מה שראיתי סיפרתי, אבל ביטלו את דבריי".
מדריכים נוספים מספרים כי דיווחו לאחראים על אירועים שונים. "אין עם מי לדבר", אומר גדי. "באחת הפעמים, כשהתקשרתי לדווח על משהו, כעסו שהתקשרתי בשבת".
"ניסיתי לדווח הלאה, מספר משה, עובד לשעבר במרכז, "הבטיחו שיבדקו אבל הרבה לא קרה".
"עבדתי שם חודש וחצי בלבד ועזבתי", מסכם אסף, "אבל חודש שלם אחרי זה לא הצלחתי להירדם בלילות. הלב שלי נשבר. לא כך מתייחסים לבני אנוש ועוד כאלה שלא יכולים להגן על עצמם".

החקירה בראשיתה

כבר עברו ארבע שעות מאז שהקבוצה המשונה שלנו, החוסים ובני משפחותיהם, התיישבה בבית הקפה. "עכשיו ניסע למשטרה להגיש תלונה", אומרת אפרת, וכולם קמים מהשולחן, נדחסים ברכב שלה ונוסעים לתחנת המשטרה של חדרה.
"אני חייב לשמוע שיר של מייקל ג'קסון, יש כאן למישהו?" שואל דורון, "שם כמעט לא יכולתי לשמוע מוזיקה", הוא מתייחס למקום שבו אחראי הדייר על הגשמת חלומותיו.
מאוחר יותר, בתחנת המשטרה, הוא יספר לחוקר שוב את כל מה שכבר סיפר קודם, אחר כך ייצא, ידגים שוב את כישורי הריקוד שלו ויגיד, "חייב קצת מוזיקה, חייב לשכוח".
"בן", הוא פונה למוני, "בואו, תראה לה את הצעדים שלימדתי אותך. נו, אל תתבייש". ומוני נעמד מולנו ורוקד לשניה. יותר משבועיים עברו מאז נלקח דורון על ידי אמו מ"בראשית".
ירדן חוייב לחזור לשם על ידי בית המשפט.
ניצה, ששברה את ידה, נמצאת בביתה כיוון שהיא נזקקת לטיפולים רפואיים, אבל אביה אומר שיילחם שלא תחזור ל"בראשית".
בינתיים חוקרת המשטרה את שהתרחש בין כותלי המוסד הזה. "במשטרת חדרה התקבלו זה מכבר כמה תלונות בגין חשד להתעללות", נמסר לנו משם באמצע השבוע. "התלונות נבדקות והחקירה בראשיתה. בשלב הזה לא ניתן לפרט מעבר לכך".
"בכל יום שעובר הילדים סובלים שם וזה חייב להיפסק", מסכמת לילך בפגישת המדריכים. "שנים עבדתי עם ניצולי שואה ואני לא מסוגלת לחשוב על צעירים וצעירות שבימינו עוברים התעללות כמו שהם עוברים ב"בראשית".





קישורים:

יום שני, 5 בדצמבר 2011

פשעי משרד הרווחה - מתעלל ומזניח מטופליו - צואה על הקירות וחוסים שכבולים לכסא במשך שעות - מעון אילנית בפרדס חנה

הכתבה ממצאי הביקורת: מוגבלים נקשרו לשעות ובודדו בחושך , דנה ויילר-פולק , דצמבר 2011 , הארץ

במהלך ביקור פתע של עמותה למוגבלים במוסד אילנית בפרדס חנה עלו ממצאים קשים. "אין מדובר במענה מניעתי, אלא בדרך חיים שגרתית"

אנשים כבולים לכיסאות שעות ארוכות, אדם שוכב במיטתו לבד כשהוא נעול בחדר חשוך ודיירים שעל גופם ניכרים סימני אלימות. אלו הם חלק מהמראות שהתגלו לאנשי עמותת "בזכות" בביקורי פתע במוסד אילנית בפרדס חנה, שמטפל באנשים עם פיגור שכלי ובעיות פסיכיאטריות קשות. חרף הממצאים, שידועים למשרד הבריאות ולמשרד הרווחה, המוסד הפרטי ממשיך לקלוט מטופלים.

אנשי העמותה טוענים כי כששאלו את אנשי הצוות במוסד מדוע יש מטופלים שכבולים לכיסא, הם לא ידעו לתת הסבר - ושחררו אותם מיד. בעמותה טוענים כי הכבילה נועדה להקל על אנשי הצוות בלבד, דבר המנוגד ללשון החוק.

עמותת בזכות היא עמותה לזכויות אדם של בעלי מוגבלויות, שמעסיקה עובדים סוציאליים ויועצים משפטיים. בשנה האחרונה ערכו אנשי העמותה כמה ביקורים במוסד אילנית, שמטפל ב-140 דיירים בגילים 20-70. העמותה מבצעת את ביקורי הפתע בתיאום ובאישור משרד הרווחה.

מהעמותה נמסר כי בביקורות התגלו הפרות זכויות אדם חמורות: כבילות שלפי אנשי הצוות נמשכו שעות; נעילת מטופלים בחדרים מבודדים; דיירים עם סימני אלימות על גופם; וצואה מרוחה על הקירות. העמותה דיווחה על כך הן למשרד הבריאות והן למשרד הרווחה, ובחודש יוני עתרה לבג"ץ בבקשה שיורה על סגירת המוסד. משרד הרווחה הודיע אז על הפסקת התקשרותו עם המוסד, אולם חזר בו כעבור כחודש. משרד הבריאות הודיע כי לא יסגור את המוסד, אך יערוך ביקורות קפדניות במקום. על כן החליטו אז שופטי בג"ץ שלא להתערב, והעתירה נמחקה.

אולם בביקור שערכו נציגי העמותה במוסד בספטמבר, התברר שהמקום אמנם שופץ, אך תנאי הדיירים לא השתפרו משמעותית. בביקור נמצאו חמישה כיסאות כבילה מברזל - להם מגש הנעול מעל ירכיו של המטופל ולכן הוא אינו יכול לקום באופן עצמאי - כשבשלושה מהם מטופלים שבודדו מיתר הדיירים. יצוין כי אחד הדיירים הכבולים היה כבול לכיסא באותה תנוחה גם בשני הביקורים הקודמים של העמותה. יתרה מכך, צוות המוסד סיפר שהוא כבול לכיסא כל יום, במשך כל שעות היום. עוד התגלה כי המוסד נוהג לבודד דיירים בחדרים נעולים - ובמקום אותרו שלושה חדרי בידוד, שבאחד מהם ננעל אחד הדיירים. למבקרים נאמר כי מדובר באדם אלים ולכן הוא נעול בחדר באופן קבוע.

גם בביקורים קודמים של גורמים ממשרד הרווחה במקום עלה עניין הכיסאות המגבילים וחוקיותם. מנהלת האגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי במשרד, ד"ר חיה עמינדב, כתבה בדו"ח מדצמבר 2010 לאחר ביקורה באילנית כי "בביתנים ישנם כיסאות הגבלה. פגשנו בדיירת אחת ישובה בכיסא המגביל את תנועתה. לשאלה כמה זמן היא שם נאמר לנו שישנה תוכנית הגבלה כתובה. התוכנית היתה רשומה על לוח המודעות, אך לצערי התברר שהדיירת ישובה שם מספר שעות, כשבטופס הרישום היה שינוי של השעות במחיקה ידנית והאריכו כל הזמן את תקופת ההגבלה".

באוגוסט 2010 ביקר במקום ח"כ אילן גילאון (מרצ), שהזדעזע מהתנאים בהם חיים הדיירים. "ביקרתי במקום לא אחת והתרשמתי באופן קשה מאוד, וכתבתי למשרד על הממצאים", אומר גילאון, "אנשים נמצאו עם חבורות על הגוף, ואנשי הצוות טענו שהם מכים אחד את השני. לא היו בגדים בארונות וטענו שהם קורעים אותם; צואה היתה מרוחה על הקירות והיתה שם טמפרטורה של 40 מעלות. במקום בו פוגשות המשפחות את האנשים, מחוץ לשער, היה ריח חריף של שתן".

גלאון מוסיף כי "במשרד כעסו על ביקור הפתע וטענו כי ‘המקום השתפר'. אלא שביקור נוסף שלי שם הבהיר שדבר לא השתנה". פנייתו של גילאון למנכ"ל המשרד נחום איצקוביץ נענתה באוקטובר 2010 כי המשרד מגבש מתווה להעברת החוסים למוסד אחר. אך דבר לא נעשה.

על פי חוק טיפול בחולי נפש ונוהל בתי חולים פסיכיאטריים - וכן על פי נוהל האגף לטיפול באדם המפגר במשרד הרווחה - שימוש באמצעי כפייה ייעשה רק במידה הדרושה, לפרק זמן מוגבל וגם אז למטרות מצומצמות, בהן מתן טיפול רפואי או מניעת סכנה ברורה לאדם עצמו או לאחר, וכל זה באישור רופא. באשר לבידוד חולה בחדר נעול, דורש החוק הוראה כתובה של רופא, וגם זאת באופן מידתי. כמו כן נדרש אינטרקום דו-צדדי והשגחה מיוחדת, מה שלא קיים, לטענת העמותה, באילנית.

"קשירות הדיירים לכיסאות ונעילתם דרך קבע בחדרים סגורים נועדה לשמש ברובה לענישה, להרתעה וכדרך טיפול בדיירים שהצוות מתקשה להתמודד איתם מסיבות שונות", אמרה היועצת המשפטית של עמותת בזכות, עו"ד שרון פרימור. "אין מדובר במענה מניעתי או הגנתי נקודתי, אלא בדרך חיים שגרתית. אמצעי הכפייה אלו מהווים השפלת הדיירים, התעללות קשה בהם ופגיעה בזכותם לחיים בכבוד אנושי".

פנייה של העמותה לשר הרווחה, משה כחלון, לא נענתה ואילו פנייה לסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, העלתה תגובה מפתיעה מצד ראש האגף לבריאות הנפש במשרד, ד"ר גד לובין. "כיסאות אלו דומים במבנם ובתפקודם לכיסאות האכלה ומנוחה בהם עושות שימוש אמהות רבות", כתב לובין. "על פי המדווח לי, יש בידי היושב בהם אפשרות לפתוח את החיבור של השולחן לכיסא עצמו. כיסאות מסוג זה קיימים בכל המוסדות המטפלים באנשים הזקוקים לסוג זה של גבולות, כעזרה להתארגנות במטלות פשוטות עבורנו ומורכבות עבורם, כגון אכילה. לעתים גבולות פיזיים אלו מנטרלים באבם דחפים תוקפניים. הם מצמצמים את הסיכון לתאונות של שאיפת מזון העלולות להסתיים בחנק".

מאילנית נמסר בתגובה כי "עתירה לבג"ץ של ארגון בזכות נגד מרכז אילנית נדחתה לא מכבר ולא בכדי. מרכז אילנית פועל כבר עשרות בשנים כדי להעניק טיפול מיטבי לחניכים בעלי בעיות קשות ביותר. חלק מהחניכים מגיעים למעון משום שטיפול בהם במוסדות אחרים נכשל. המרכז מעסיק את מיטב אנשי המקצוע ופועל בשיתוף צמוד עם משרדי הרווחה והבריאות ובהתאם להנחיותיהם, משדרג ומשפר באופן מתמיד את רמת השרות ואיכות הטיפול".
.

.
פשעי משרד הרווחה - מתעלל ומזניח מטופליו -  צואה על הקירות וחוסים שכבולים לכסא במשך שעות - מעון אילנית בפרדס חנה
פשעי משרד הרווחה - מתעלל ומזניח מטופליו -  צואה על הקירות וחוסים שכבולים לכסא במשך שעות - מעון אילנית בפרדס חנה

קישורים:

יום שלישי, 31 במאי 2011

רשויות הרווחה מפקירות ומתעללות בחסרי ישע - אז והיום - מיבנאל בשנות ה- 70 ועד בת ים בשנות ה- 2000

התעללות מחרידה בשנות ה- 70 ביבנאל בחסות רשויות הרווחה

מאי 2011 אולפן ששי - ערוץ 2: לפני 35 שנה - אב התעלל באכזריות בשתי בנותיו , רשויות הרווחה טבריה ויבנאל ידעו ולא עשו מאומה - במושבה יבנאל שבגליל קראו להן "ילדות הזאבים". שתי ילדות גדלו בבית מבודד בו התרחש אחד מסיפורי ההתעללות הקשים ביותר שידעה המדינה אי פעם. האב התעלל בשתי האחיות התעללות קשה כל-כך, עד שהן נמנעו כמעט לחלוטין מליצור קשר עם בני-אדם.
צילה לייבוביץ' - אחות בית הספר שבו למדו הילדות ראתה כי הן מוזנחות בצורה נוראית אולם לא בדקה לעומק את הבעיה ו"העבירה הלאה" לדבריה.
קצינת הביקור הסדיר ד' שתפקידה היה לברר מדוע הילדות נעדרות הרבה מבית הספר, טוענת שכלל לא ידעה על ההתעללות, אך לפני מס' שנים בתצהיר לבית המשפט כתבה כי זהו אחד ממקרי ההתעללות הקשים ביותר אליו נחשפה, הן התעללות פיסית והן נפשית מצד המשפחה.


שנות האלפיים - פקידת סעד שירה שביט אורגד מהרווחה בת ים צורחת באמוק "אני בכלל לא בעסק"

יולי 2006 - פקידת הסעד שירה שביט אורגד מלשכת הרווחה בת ים שלחה אישה בת 60 לבדיקה ברמאות וכפייה אצל הפסיכיאטר איתן חבר. הפסיכיאטר כתב בבדיקה הבלים ודברי בלע ורשם סמים פסיכיאטרים קשים. הפסיכיאטר איתן חבר החריב את חייה של האישה. כל מעשה הביזיון וההפקרות נעשה בידיעתו של השופט שמואל בוקובסקי שלא עשה מאומה מלבד לאשר דברי התרעלה מפיה של שירה שביט אורגד.
.

.
קישורים:

יום ראשון, 15 במאי 2011

לשכת הרווחה ת"א מתעללת אינטנסיבית במשפחה חד הורית דרת רחוב

הכתבה שנה בלי תקווה: אם ובנותיה גרות כבר שנה באוהל בשכונת התקווה , nrg - מאי 2011 - יובל גורן - אם וארבע בנותיה מתגוררות כבר שנה באוהל בשכונת התקווה בתל אביב. האם שנקלעה למצוקה כלכלית טוענת שאינה מקבלת עזרה. בעירייה מדגישים: אנו מלווים את המשפחה באופן צמוד. בינתיים, לילדות אין בית.
בשכונת התקווה בתל אביב, מרחק מאות מטרים בודדים מהמרכזים העירוניים הקהילתיים "דוהל" ו"בית דני", מתגוררת כבר קרוב לשנה דינה (שם בדוי) עם ארבע מבנותיה הקטינות, באוהל.
את חלק מהלילות מעבירות הילדות, בנות 8, 9.5 ,11.5 ו-6 בבית סבתן שנמצא בקרבת מקום, אולם לאור הצפיפות בבית הסבתא, חוזרות הילדות אל אימן, לאוהל.
.

.
עד לפני שנה חיה דינה וילדיה יחד עם בעלה בדירה קטנה בשכונה, אולם המצב הכלכלי הקשה אליו הגיעו הביא לפירוק המשפחה. המראה סביב האוהל קשה. בקבוקים עם מי ברז המשמשים לשטיפת הפנים ורחיצת שיניים בבוקר, בגדי הילדות וחפציהן האישיים הספורים מוחזקים בארגזי קרטון מרופטים.

לפני מספר חודשים, מספרת דינה, לאחר שרשויות הרווחה גילו כי היא מתגוררת במקום עם ארבע בנותיה, הודיעו לה כי יפעלו להעברתן לפנימיות ברחבי הארץ. "אמרתי להם שאני לא אתן לזה לקרות, ומאז אני מנסה שהילדות ישנו אצל אמא שלי. יש לי שבעה ילדים, בחיים לא האמנתי שאגיע למצב הזה. היום, כל מה שנותר לי לחיות עבורו זה הילדות".

על ספרי לימוד אין מה לדבר, והילדות הולכות לבית הספר הסמוך אולם לעיתים קרובות מתעקשות להישאר עם אימן, ובמכולת החוב הולך וגודל.

קישורים:

יום ראשון, 20 בפברואר 2011

חשד: ויקטור לסרי מנהל מרכז גמילה בחסות משרד הרווחה בשפלה תקף מינית מטופלת

הכתבה חשד: מנהל מרכז גמילה בשפלה תקף מינית מטופלת , איילה חננאל , וואלה , 21 בפברואר 2011

ויקטור לסרי בן 52 - מנהל במרכז גמילה הפועל בחסות משרד הרווחה חשוד שתקף מינית מטופלת לפני מספר שנים. הוא נעצר בעקבות החלטתה של המטופלת להתלונן. נבדק חשד שנשים נוספות נפלו קורבן למעשיו

מנהל מרכז גמילה בשפלה נעצר אמש (ראשון) בחשד שתקף מינית את אחת המטופלות במוסד. האירוע התרחש לפני מספר שנים , אך האישה התלוננה על כך רק לאחרונה ובעקבות תלונתה נעצר המנהל.

בנוסף נבדק חשד כי נשים נוספות שהיו תחת חסותו נפלו קורבן למעשים. מחר הוא יובא להארכת מעצר בבית משפט השלום ברמלה. מדובר במכון גמילה רשמי בחסות משרד הרווחה.

"מדובר בחשדות חמורים מאחר והנשים המגיעות למרכז הגמילה נמצאות במצב נפשי ופיזי קשה מאוד, כשהן תלויות לחלוטין בצוות המטפל של המכון", אמרו גורמים במשטרה. "רוב הנשים שמגיעות למרכזי הגמילה חוו גם כך אירועים קשים של ניצול, אונס ותקיפה, והן מבקשות להשתקם, להיגמל ולרכוש אמון מחודש בחברה".

פרקליטו של החשוד, עורך הדין שגיא זני, אמר בתגובה למעצר, כי "מרשי, מתוקף תפקידו, סייע בהצלתה ובשיקומה של המתלוננת, שבחרה כעבור מספר שנים להתלונן תלונה חסרת שחר כנגדו. אני סמוך ובטוח שתוכח חפותו בהקדם והוא ישוחרר לאלתר"

קישורים:
הכתבה חשד: מנהל מרכז גמילה בשפלה תקף מינית מטופלת , איילה חננאל , וואלה , 21 בפברואר 2011

יום שני, 27 בספטמבר 2010

תחלואי מערך בריאות הנפש - עובדות במוסד בצפון לחדרה נאשמות בהתעללות מינית בפגועי הנפש

עדי רווח ואורלי וונדה מפרדס-חנה נאשמות בשורת עבירות מין חמורות, שביצעו בחוסים שהיו מופקדות על הטיפול בהם. נוסף על כך, הורו למטופלים להכות אחד את השני ולקלל את עצמם

הכתבה עובדות המוסד נאשמות בהתעללות מינית בפגועי הנפש 27/09/2010 , יואב איתיאל , מגזין המושבות , צילום יואב איתיאל

עו"ד גדעון קוסטא, סניגורה של אחת הנאשמות, אומר כי אינו רוצה עדיין להגיב לתוכן כתב האישום: "רק היום ניתנת לי הזדמנות להתחיל וללמוד את חומר הראיות לעומק. לאור העובדה שמדובר בנאשמות צעירות ללא כל עבר פלילי, אני שמח על כי בהסכמת הפרקליטות נעתר בית המשפט לבקשת הסניגורים להפנות את הנאשמות לתסקיר שירות המבחן". בהארכת המעצר הראשונה הזכיר קוסטא כי: "התלונה הוגשה על ידי עובדת המסוכסכת עם אותה חשודה אחרת. העובדת הזו שהתלוננה אומרת שראתה דברים, אבל אם אכן כך לא ברור מדוע לא עשתה דבר להפסיקם, ומדוע הגישה תלונה רק לאחר מספר ימים". עו"ד אסיל מקלאדה שייצגה את הנאשמת השנייה אמרה אז: "מישהו צריך לעשות בדק בית בקשר עם דברים נוראיים, בלשון המעטה, הנטענים כי קורים שם בהוסטל. צר לי שכשעיר לעזאזל טופלים חשדות על מרשתי בגלל מזימות. מתברר שאחת החשודות הזדעזעה ממה שהיא ראתה בהוסטל מאז החלה לעבוד שם לפני כחדשיים. היא סיפרה על כך לבני משפחתה והתלוננה להנהלת ההוסטל. לכשהתלוננה, הגיבו בהנהלה בחשדות שהיא שתולה, שהיא מרגלת".
הנאשמות בהתעללות בבית משפט מחוזי בחיפה
הנאשמות בהתעללות בבית משפט מחוזי בחיפהבבית המשפט המחוזי בחיפה הגישה היום (שישי 24.9) פרקליטות מחוז חיפה כתב אישום חמור כנגד שתי צעירות בנות 21 ו-22, אשר הועסקו כמטפלות בהוסטל באיזור המושבות צפונית לחדרה. השתיים עבדו במחלקה המיועדת למי שלוקים במחלת נפש בנוסף לפיגור שכלי. שתיהן משוחררות מצה"ל. לפחות אחת מהן עבדה במקום במסגרת "עבודה מועדפת" לחיילים משוחררים. המחלקה נמצאת בפיקוח משרד הבריאות ומוגדרת כבית חולים. משטרת חדרה עצרה את השתיים לפני כשבועיים וחצי, ב-7 לספטמבר, ומאז הן מוחזקות במעצר. חקירת המשטרה החלה בתלונתה למעסיקיה במקום של עובדת אחרת, אשר לדברי המשטרה הובילה לחקירה פנימית במוסד ובסופו של דבר להעברת החומר למשטרה.

במקביל להגשת כתב האישום הורה היום השופט יצחק כהן כי השתיים תישארנה במעצר. לבקשת סניגוריהן של הנאשמות ובהסכמת הפרקליטות הורה השופט כהן גם כי דיון באפשרות של חלופת מעצר ייתקיים אצלו ב-18 באוקטובר לאחר שיתקבל אצלו תסקיר שירות המבחן.

כתב האישום מגולל מסכת של התעללויות קשות בחוסים חסרי הישע, רובן בעלות אופי מיני ושהתרחשה במוסד לאורך זמן.

בין האירועים המתוארים בכתב האישום עידודם של שני חוסים גברים לקיים יחסי מין אוראלים זה עם זה בסלון הבית, תוך שהנאשמות וכן חוסים אחרים צופים במתרחש. לפי המתואר עובד בכיר יותר מהשתיים אשר הגיע לאירוע בהזמנתן "כדי לראות משהו", דרש מהן להפסיק את מעשיהן והבהיר להן שמעשיהן אסורים. האירוע התרחש בחודש אוגוסט.

ע"פ כתב האישום, הורו הנאשמות במקרים שונים לחוסים גברים לאחוז ולנשק את שדיה של אחת החוסות וזאת תוך שהיא מתנגדת למעשים. באחד המקרים המתוארים עמדו וצחקו מנגד שתי הנאשמות תוך שהן מסתכלות על המתרחש להוראותיהן. במקרה אחר ביקשה אחת הנאשמות מאותה חוסה לקלל את עצמה בקללות כגון "מי בת זונה" ו"כוס אמא שלך". הנאשמות צפו במתרחש וצחקו ואחת מהן אף הקליטה את האירוע במכשיר הטלפון הסלולרי שלה. אחת הנאשמות נהגה לעודד את אחד החוסים לנשק את אותה חוסה בתמורה לסיגריה וכך עשה במספר הזדמנויות.

אחת הנאשמות, כך ע"פ כתב האישום, נהגה ללפף את גופם של החוסים בנייר טואלט ולצלמם במכשיר הטלפון הסלולרי שלה.

ב-30 באוגוסט, הכל על פי כתב האישום, בסמוך לשעה שמונה בערב, בעת שהנאשמות עבדו במחלקה יחד עם עובדת נוספת, נכחו בסלון המחלקה מספר חוסים. חוסה גבר שוב נישק את החוסה על שפתיה להוראותיה של אחת הנאשמות בתמורה לסיגריה. לאחר שעישן אותה, הובילה הנאשמת הזו את החוסה למרכז הסלון, השכיבה אותה על הרצפה, והשכיבה עליה את החוסה הגבר. היא הורתה לו להרים את חולצתה של החוסה, שמה את ידיו על שדיה והורתה לו לנשק אותם. כשרצה להתרומם אך הנאשמת שמה על גבו יד ולאחר מכן רגל, כדי למנוע זאת. העובדת הנוספת ביקשה מהנאשמת לחדול, וחזרה לשבת במשרד. בינתיים קם הגבר מהחוסה, וזו רצה לכיוון המטבח. הנאשמת רצה אחריה, הובילה אותה ביד, דחפה אותה בכתפיים כך שתכרע וראשה בין רגליו הפסוקות של החוסה שישב כבר אותה עת על הספה.

ב-5 בספטמבר, מועד בו על פי הידוע נערכה כבר חקירה פנימית במוסד, התרחש עוד אירוע חמור שכתב האישום מגולל את תיאורו. אותה חוסה בה התעללו נהגה באלימות כלפי חוסה אחר ובעקבות כך הוכנסה לחדר בידוד על ידי העובד הבכיר לשתי הנאשמות. לאחר שהחוסה פשטה את בגדיה ונותרה שם עירומה קראה אחת הנאשמות לחוסה הגבר ושוב הורתה לו לנשק את שדיה של החוסה והפעם גם להכותה בישבן. לאחר מכן לימדו אותו הנאשמות לבצע בה מין אוראלי כשהוא על ארבע וראשו לעבר אבר מינה החשוף של החוסה על המיטה.

בנוסף להתעללות נפשית ומינית בחסרי ישע על ידי מי שאחראי עליהם, עבירה שהעונש המירבי בגינה הינו 9 שנות מאסר, מואשמות השתיים גם בגרימת מעשה סדום בשני מקרים, גרימת ניסיון לאינוס וגרימת מעשים מגונים במספר מקרים. הפרקליטות מתכוונת לזמן לא פחות מ-17 עדי תביעה. הקרבנות לא יוכלו להעיד. כולם פסולי דין מחמת לקויותיהם.

עו"ד גדעון קוסטא, סניגורה של אחת הנאשמות, אומר כי אינו רוצה עדיין להגיב לתוכן כתב האישום: "רק היום ניתנת לי הזדמנות להתחיל וללמוד את חומר הראיות לעומק. לאור העובדה שמדובר בנאשמות צעירות ללא כל עבר פלילי, אני שמח על כי בהסכמת הפרקליטות נעתר בית המשפט לבקשת הסניגורים להפנות את הנאשמות לתסקיר שירות המבחן". בהארכת המעצר הראשונה הזכיר קוסטא כי: "התלונה הוגשה על ידי עובדת המסוכסכת עם אותה חשודה אחרת. העובדת הזו שהתלוננה אומרת שראתה דברים, אבל אם אכן כך לא ברור מדוע לא עשתה דבר להפסיקם, ומדוע הגישה תלונה רק לאחר מספר ימים".

עו"ד אסיל מקלאדה שייצגה את הנאשמת השנייה אמרה אז: "מישהו צריך לעשות בדק בית בקשר עם דברים נוראיים, בלשון המעטה, הנטענים כי קורים שם בהוסטל. צר לי שכשעיר לעזאזל טופלים חשדות על מרשתי בגלל מזימות. מתברר שאחת החשודות הזדעזעה ממה שהיא ראתה בהוסטל מאז החלה לעבוד שם לפני כחדשיים. היא סיפרה על כך לבני משפחתה והתלוננה להנהלת ההוסטל. לכשהתלוננה, הגיבו בהנהלה בחשדות שהיא שתולה, שהיא מרגלת".

טרם נתקבלה תגובת משרד הבריאות למתואר בכתב האישום ולא ידוע אילו צעדים נקט כדי למנוע הישנותם של מקרים מסוג זה. לאחר מעצרן של שתי הצעירות אמרו במשרד הבריאות כי המשרד מנוע מלפעול מתחילת החקירה על מנת למנוע מצב של שיבוש הליכי חקירה. "לא ידוע על תלונות נוספות בחשד להתעללות מינית במוסד זה", הוסיפו שם. בעלי ההוסטל טרם השיבו לפניה טלפונית אליהם באמצעות מזכירות המוסד לאחר מעצר שתי הצעירות.

קישורים:

יום רביעי, 1 בספטמבר 2010

בית חולים לחולי נפש טירת הכרמל - אירנה חיימוב הורשעה בהתעללות והפרת אמונים

הכתבה השפילה קשישה והורשעה בהתעללות ובהפרת אמונים , קובי מנדל , מערכת וואלה! חדשות , יום רביעי, 1 בספטמבר 2010

אירנה חיימוב תושבת טירת הכרמל ששימשה כאחות במרכז בריאות הנפש בעיר הורשעה בהתעללות לאחר שהטילה אימה על קשישה, גידפה אותה וייחלה למותה. היא גם הורשעה בהפרת אמונים, משום שהשתמשה לרעה בכוח שהופקד בידיה כעובדת ציבור

בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע הבוקר (רביעי) את אירינה חיימוב (48) (קישור לגזר הדין), תושבת טירת הכרמל, בהתעללות בחסר ישע ובהפרת אמונים. דבר ההתעללות פורסם בתוכנית "כלבוטק". היא הורשעה כי התעללה והשפילה מטופלת חסרת ישע במרכז בריאות הנפש בטירת הכרמל, קיללה אותה וצעקה עליה, כאשר המטופלת היתה במצב בו היא לא יכלה להגן על עצמה.

אירנה חיימוב הורשעה בכך שהושיבה את הקשישה בה טיפלה על אסלת בית שימוש ורחצה אותה תוך התעלמות מתלונותיה שהמים חמים מדי עבורה. "למעשיה של הנאשמת התלווה שימוש בכוח. היא נהגה במטופלת באופן שהטיל עליה אימה ופחד ופגע בה ובכבודה כאדם. בנסיבות אלה, מעשיה של הנאשמת מהווים התעללות במטופלת", נכתב בפסק הדין.

עוד נקבע כי מצפייה בקטע שצולם בתוכנית התחקירים עולה בבירור, ש"המטופלת חשה אי נוחות קיצונית, לא היה לה נעים להתקלח והיא הביעה את תחושותיה באופן ברור". השופט גם קבע, כי הקשישה נותרה בעמדת נחיתות מול המטפלת וללא כל יכולת התנגדות.

"הנאשמת פעלה בחוסר רגישות קיצוני ובגסות הראויה לגנאי כאשר בתגובה לטרונייתה של המטופלת על כך שהמים 'שורפים' השיבה לה 'טוב מאוד, שייקח אותך אלוהים'", כתב השופט עודד גרשון. הוא הוסיף כי "עבירת הפרת אמונים הינה אחד מקווי ההגנה האחרונים של הציבור בפני השימוש לרעה בכוח השלטון, והיא מהווה איזון לכוח יוצא הדופן שהופקד בידי עובד הציבור".

תכנית כלבוטק על בית חולים לחולי נפש בטירת הכרמל קשר השתיקה במלוא כיעורו
.

.

.

.
קישורים:

יום שני, 9 באוגוסט 2010

מינהל השירותים החברתיים כרמיאל הפקיר ילד להתעללות ואונס - סיוט לכל החיים

ערוץ 1 , מבט לחדשות ו- news1, אוגוסט 2010 - מח"ש הגיש כתב אישום נגד שלשה שוטרים מתחנת המשטרה כרמיאל שהכו ילד על לא עוול בכפו. כתב אישום הוגש (א', 8.8.10) לבית משפט השלום בחיפה נגד שלושה שוטרים ממשטרת כרמיאל הנאשמים כי תקפו קטין שנעצר על ידם ושיבשו את חקירת המקרה. כתב האישום מייחס לשוטר אמיר רבאח עבירה של תקיפה סתם ולשוטרים עאטף ברכאת ורימון חינאוי עבירה של שיבוש מהלכי משפט .

הפרשה נחשפה לראשונה בינואר 2010 ב"יומן". ילד בכרמיאל עבר מסכת התעללות ואונס בתחנת משטרה כרמיאל ובבית המעצר קישון על לא עוול בכפו. מינהל השירותים החברתיים כרמיאל בראשות שולה מנחם לאורך כל הדרך לא סייע לילד גם לאחר כל האירועים הטראומטיים שאותם ישא כל ימי חייו. לילד אח בוגר אשר שרת ביחידה קרבית בצה"ל, המשפחה החליטה לעזוב את הארץ.
.

.
זה התחיל במכות שהיכו שוטרים את ש', בן 17 מכרמיאל, שנחשד בהחזקת גרם אחד של מריחואנה או שניסיון פריצה לבית. זה נמשך באונס קבוצתי בתא המעצר בקישון, וברציעת אוזנו של הנער. הפרשה נחקרת בימים אלו במחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים. מנחם הדר מביא תעוד קשה על הפקרה של אדם לסיוט שימשך כל חייו. אביו של הנער פנה לעיריית כרמיאל לקבל סיוע אך אלה התחמקו ממתן מענה.
הנער מספר: "זה כואב, אני לא מצליח לישון, אני מקבל פלשבקים, אני לא מצליח לדבר עם אנשים. פשוט לא מצליח להעביר את היום בלי לחשוב, על מה שקרה לי, מה שהם עשו לי".

הכתבה סיוט בכרמיאל - אף אחד לא רצה לשמוע , גלי גינת , מעריב , מוספשבת , 27.08.2010
סיוט בכרמיאל - אף אחד לא רצה לשמועקישורים: