יום רביעי, 28 בנובמבר 2012

משרד הרווחה מפקיר קשישים למבחנים משפילים חברות הביטוח - דקלה של הראל השקעות

בכי, רעד ועירום: מסכת ההשפלות בדרך לגמלת הסיעוד - מי שבמשך כל חייהם הקפידו לשלם לחברות הביטוח, בתקווה שבבוא העת יעמוד לרשותם הטיפול הדרוש, מגלים בזקנתם כי כדי לזכות באותו התקציב ייאלצו לעבור מסע ארוך, עצוב וכואב של בדיקות טורדניות. כך נראה בדיקה מטעם חברת הביטוח דקלה
חיים ריבלין , חדשות 2, 28/11/12

ביטוחים סיעודיים רבים מציעים בשוק מגוון שירותים והבטחות, אם חלילה ייקלע מי מקרובינו למצב סיעודי וייאלץ לקבל טיפול מתאים. אלא שבפועל, גם מי שדאג להצטייד בפוליסה המתאימה עלול לעבור דרך ארוכה, עצובה וכואבת בדרך לקבלת הטיפול הדרוש. תחקיר חדשות 2 חשף את מסכת ההשפלות וההטרדות שנאלצים לעבור קשישים רבים כדי לזכות בגמלה הסיעודית שלה הם זכאים - ולבסוף, למרות הכל, אף מתקשים לקבל.



ר', בת 77, היא חולה סיעודית שמתקשה להסתדר ללא עזרת מטפלת צמודה במשך 24 שעות ביממה. היא אינה מסוגלת ללכת בכוחות עצמה ומתקשה בביצוע רוב הפעולות היומיומיות. ר' סובלת ממחלת הפרקינסון ורק לאחרונה עברה סדרת טיפולים בסרטן שבו לקתה.

בתה של ר' סיפרה כי בתוך שנתיים-שלוש חלה הידרדרות דראסטית במצבה שהביאה אותה לכך שאינה מסוגלת לתפקד כיום. בביטוח הלאומי קבעו לה 150% נכות, ובחברת הביטוח "דקלה" אישרו לה קבלת גמלה למשך שנה. פני הדברים השתנו לפני כשלושה חודשים, אז הוחלט שלא להאריך את זכאותה - בעקבות חוות דעת שכתבה אחות שביקרה בבית הקשישה.

"בשל מצבה הנפשי הקשה, המטופלת לא הפסיקה לבכות בכי חזק", נכתב במסמך - שם צוין גם כי ר' אינה משתפת פעולה ועל כן - יש לחדול מלספק לה את הגמלה. קביעה זו באה חרף התיאור המפורש בדוח לכך שהקשישה החולה "נראתה מבולבלת ומפוחדת".

מסכת השפלות בדרך לגמלה

השבוע, בחלוף שלושה חודשים, שלחה חברת הביטוח רופא מטעמה שביצע ב-ר' סדרה חוזרת של בדיקות - רביעית במספר, כפי שנאלץ לעבור כל מבוטח שדורש לקבל גמלה מחברה פרטית או מהביטוח הלאומי. הוא מתבקש להשיב על שאלות טורדניות, שכוללות תרגילי חשבון או חזרה על משפטים אקראיים, שמטרתם - לבחון את מצבו המנטלי של דורש הקצבה, זאת - בזמן שהזכאות לקצבת סיעוד נקבעת בהתאם ליכולתו של המבוטח לבצע חמש פעולות בסיסיות.

אלא שהשאלות הטורדניות מהוות רק הקדמה לבדיקה הפיזית, השלב השני והקשה יותר בהליך. הקשישים מתבקשים לעמוד, לחייך, להוציא לשון - ולבסוף גם להתפשט מבגדיהם, בעקבות החלטת חברות הביטוח שלא להסתפק בהצהרת החולים באשר ליכולתם להתלבש בכוחות עצמם. את מסכת ההשפלות המדוברת נאלצים לעבור אלפי קשישים כדי לזכות בגמלת סיעוד שעבורה שילמו במשך כל חייהם.

בתיעוד בדיקתה של ר' ניתן להבחין בבירור שחרף הקביעה שאין ביכולתה להסיר את חולצתה באופן עצמאי, דרש ממנה הרופא שערך את הביקורת להתפשט גם ממכנסיה. "בשביל מה צריך להעביר את כל התהליך ולסמן סעיף אחר סעיף?", שאלה בזעם י', בתה של ר' - שהתלוותה לבדיקות שעברה. "רואים שהיא לא יכולה לתפקד, אז למה בכל זאת ממשיכים, בשביל מה כל התהליך הזה? כשבא רגע האמת, ואין מי שרוצה שהוא יגיע, צריך לעבור את כל מדורי הגיהנום".

עו"ד יריב כהן, מנהל מקצועי בחברה המרכזית למימוש זכויות, סיפר גם הוא כי "חברות הביטוח מערימות קשיים במתן כל הקצבאות. כשישנה אפשרות לכל חברות הביטוח לא לספק מה שאדם שילם עליו כל החיים, בהחלט משתמשים בזה".

קישורים:

יום שלישי, 27 בנובמבר 2012

עו"ס לחוק הנוער ובי"ח שניידר בפתח תקווה - טיפול כימותרפי מלווה בהקרנות בכפייה לילד בניגוד לרצון אימו

נובמבר 2012 - לרשויות הרווחה ובתי חולים עבר משותף בענייני סחר בילדים, ניסויים, התעללות והזנחה. בעיקר נגד משפחות מוחלשות. ידועה שואת ילדי הגזזת, חטיפת ילדי תימן, חטיפת דודו דהאן , מבית חולים בטר בחיפה, ועוד... וכן בימינו מאושפזים ילדים בכפייה בבתי חולים פסיכיאטריים שלא לצורך ועורכים בהם ניסויים.

 מדובר באם חד הורית לשלשה ילדים, עולה מארה"ב, כשירה וטובה אשר בנה הקטן בן ה- 6 מטופל בבית חולים שניידר בפתח תקווה. האם החליטה טיפול אלטרנטיבי לבנה במקום הקרנות כימותרפיות והביאה מומחה מחו"ל לשם כך. לאחר שיצאה מבית החולים פנו הרופאים לפקידת סעד לחוק הנוער להביא את הילד בכפייה לבית החולים, ולהקרין עליו משום שלדעתם זה לטובתו, בניגוד לרצון האם, ובניגוד לעמדת המומחה מטעמה.
פקידת הסעד לחוק הנוער של בית חולים שניידר הוציאה צו חירום ע"פ חוק הנוער לטפל בילד בהקרנות כימותרפיות בעלות תופעות לוואי קשות ביותר.

המאמר חטפה את בנה בן ה-6 כדי שלא יקבל טיפול לסרטן , שרית רוזנבלום , ynet , נובמבר 2012

תושבת אלעד הבריחה מביה"ח את בנה הסובל מגידול במוח, כיוון שהיא מתנגדת להקרנות ולכימותרפיה ומאמינה בריפוי טבעי. המשטרה איתרה את השניים. ביה"ח עתיד לפנות לביהמ"ש בבקשה לכפות את הטיפולים, מדווח "ידיעות אחרונות"

דרמה בבית החולים "שניידר": אמא הבריחה את בנה חולה הסרטן מבית החולים כדי למנוע ממנו לקבל הקרנות וכימותרפיה. בתום מרדף בן יומיים איתרה אתמול המשטרה את השניים. הרופאים מקווים כי כעת יוכלו להתחיל בטיפולים ללא התערבות בית המשפט.

האם היא תושבת אלעד, גרושה ואם לשלושה ילדים. במוחו של בנה הצעיר, בן 6, התגלה גידול ולפני שבועיים וחצי עבר הילד ניתוח גדול להסרתו בבית החולים "שניידר". הרופאים ביקשו, כמקובל, להמשיך לטפל בו גם בהקרנות ובכימותרפיה, כדי לוודא שהגידול לא התפשט בגוף.

האם, עולה מארצות הברית המאמינה בשיטות ריפוי טבעיות, הודיעה לרופאים כי היא מסרבת להמשיך בטיפולים מחשש שאלה יגרמו לבנה פגיעה חמורה.

בית החולים: "מדובר בפיקוח נפש"

כשהתעקשו הרופאים שיש צורך בהמשך הטיפול, נטלה האם את בנה ועזבה את בית החולים בהסתר, ביום שבת בלילה. הנהלת בית החולים פנתה מיד לגורמי הרווחה ולמשטרה והבהירה להם כי מדובר בפיקוח נפש.

תוך זמן קצר התקבל מידע שלפיו האם נמצאת בתל אביב. שוטרי מחוז תל אביב מצאו את האם והבן בביתו של מכר. התברר כי כשגילתה האם שהמשטרה בעקבותיה, היא פנתה לשגרירות ארצות הברית בבקשה להגן עליה ולאפשר לה לצאת עם ילדיה לחו"ל.

"מדובר באישה חכמה, שקולה והגיונית, שפשוט שאלה יותר מדי שאלות", מספרת מכרה של האם. "היא חקרה וגילתה כי הטיפולים שמציעים לה הרופאים קשים ביותר, ויש להם השלכות הרות אסון על הילד. היא החליטה להתנגד לטיפולים הללו, וברחה עם בנה כדי לשמור עליו.

"במקום להרעיל אותו, היא בחרה להמשיך את הריפוי שלו בדרך הטבעית, באמצעות תזונה נכונה. במקום להיות במלחמה עם הגוף היא ביקשה לספק לו תנאים נכונים כדי שיוכל לרפא את עצמו. ביום שישי בצהריים הילד נראה טוב יותר מקודם. הוא עלה במשקל, דיבר וצחק עם האב שבא לבקר אותו".

בבית החולים ביקשו אתמול להבהיר כי ללא הטיפולים המשלימים יפחתו מאוד סיכויי הילד לשרוד. "פנינו לרשויות החוק מתוך דאגה אמיתית לשלומו, והבהרנו להם שמדובר בפיקוח נפש", אמר אתמול גורם בבית החולים. "לטיפולים המדוברים יש אכן תופעות לוואי, אולם כמו בכל טיפול רפואי גם כאן יש לשקול את התועלת מול הסיכונים הפוטנציאליים".

בבית החולים הבהירו כי אם תמשיך האם להתנגד למתן הטיפולים, תפנה הנהלת בית החולים לבית המשפט בבקשה לכפות זאת עליה.

יצויין כי מנתונים שפורסמו בארצות הברית עולה כי הגידולים הסרטניים, שמקורם בטיפולים נגד סרטן קודם, נמצאים במקום השישי בשכיחותם מכלל הגידולים הממאירים. הסיבות להופעה החוזרת של גידולים הן ההקרנות בעיקר וכן הטיפולים הכימיים. תופעות אלה משמעותיות במיוחד כשמדובר בילדים.

טיפולים נגד סרטן - נזקים אפשריים לילדים
בעיות בכלי הדם
בריחת סידן
פגיעה קוגניטיבית עקב קרינה למוח
בעיות ריאות
השמנה
הופעת גידולים משניים בשטח שעבר הקרנה
פגיעה בכבד ובכליות
בעיות בזיכרון ובראייה
פגיעה הורמונלית שעלולה לגרום להפרעה בגדילה
טופס הסכמה לטיפול כימי

קישורים:

נלחמים ברופאים ובעובדים סוציאליים כדי להציל את בתם - פקידת הסעד נעמי ברקאי - פקידת הסעד נעמי ברקאי: "אבל ד"ר לוי הראה לי תמונות של ילדים שהוא הציל, הוא הראה לי תמונות…" - סיפור אמיתי ומרתק על זוג הורים צעירים אשר נולדה להם תינוקת עם גידול סרטני בכבד, ונאלצים לברוח ממערכות בריאות ורווחה אלימות כדי להציל את בתם מטיפולים כימותרפיים קטלניים, ולהביאה לניתוח בחו"ל. הסיפור המלא באתר בריאה.

עו"ס לחוק הנוער ובי"ח שניידר בפתח תקווה - טיפול כימותרפי מלווה בהקרנות בכפייה לילד בניגוד לרצון אימו

נובמבר 2012 - לרשויות הרווחה ובתי חולים עבר משותף בענייני סחר בילדים, ניסויים, התעללות והזנחה. בעיקר נגד משפחות מוחלשות. ידועה שואת ילדי הגזזת, חטיפת ילדי תימן, חטיפתם של דודו דהאן , גיל גרינבוים, מבית חולים בטר בחיפה, ועוד... וכן בימינו מאושפזים ילדים בכפייה בבתי חולים פסיכיאטריים שלא לצורך ועורכים בהם ניסויים.

 מדובר באם חד הורית לשלשה ילדים, עולה מארה"ב, כשירה וטובה אשר בנה הקטן בן ה- 6 מטופל בבית חולים שניידר בפתח תקווה. האם החליטה טיפול אלטרנטיבי לבנה במקום הקרנות כימותרפיות והביאה מומחה מחו"ל לשם כך. לאחר שיצאה מבית החולים פנו הרופאים לפקידת סעד לחוק הנוער להביא את הילד בכפייה לבית החולים, ולהקרין עליו משום שלדעתם זה לטובתו, בניגוד לרצון האם, ובניגוד לעמדת המומחה מטעמה.
פקידת הסעד לחוק הנוער של בית חולים שניידר הוציאה צו חירום ע"פ חוק הנוער לטפל בילד בהקרנות כימותרפיות בעלות תופעות לוואי קשות ביותר.

פרופ. יצחק יניב מבית חולים שניידר מציג כימותרפיה


המאמר חטפה את בנה בן ה-6 כדי שלא יקבל טיפול לסרטן , שרית רוזנבלום , ynet , נובמבר 2012

תושבת אלעד הבריחה מביה"ח את בנה הסובל מגידול במוח, כיוון שהיא מתנגדת להקרנות ולכימותרפיה ומאמינה בריפוי טבעי. המשטרה איתרה את השניים. ביה"ח עתיד לפנות לביהמ"ש בבקשה לכפות את הטיפולים, מדווח "ידיעות אחרונות"

דרמה בבית החולים "שניידר": אמא הבריחה את בנה חולה הסרטן מבית החולים כדי למנוע ממנו לקבל הקרנות וכימותרפיה. בתום מרדף בן יומיים איתרה אתמול המשטרה את השניים. הרופאים מקווים כי כעת יוכלו להתחיל בטיפולים ללא התערבות בית המשפט.

האם היא תושבת אלעד, גרושה ואם לשלושה ילדים. במוחו של בנה הצעיר, בן 6, התגלה גידול ולפני שבועיים וחצי עבר הילד ניתוח גדול להסרתו בבית החולים "שניידר". הרופאים ביקשו, כמקובל, להמשיך לטפל בו גם בהקרנות ובכימותרפיה, כדי לוודא שהגידול לא התפשט בגוף.

האם, עולה מארצות הברית המאמינה בשיטות ריפוי טבעיות, הודיעה לרופאים כי היא מסרבת להמשיך בטיפולים מחשש שאלה יגרמו לבנה פגיעה חמורה.

בית החולים: "מדובר בפיקוח נפש"

כשהתעקשו הרופאים שיש צורך בהמשך הטיפול, נטלה האם את בנה ועזבה את בית החולים בהסתר, ביום שבת בלילה. הנהלת בית החולים פנתה מיד לגורמי הרווחה ולמשטרה והבהירה להם כי מדובר בפיקוח נפש.

תוך זמן קצר התקבל מידע שלפיו האם נמצאת בתל אביב. שוטרי מחוז תל אביב מצאו את האם והבן בביתו של מכר. התברר כי כשגילתה האם שהמשטרה בעקבותיה, היא פנתה לשגרירות ארצות הברית בבקשה להגן עליה ולאפשר לה לצאת עם ילדיה לחו"ל.

"מדובר באישה חכמה, שקולה והגיונית, שפשוט שאלה יותר מדי שאלות", מספרת מכרה של האם. "היא חקרה וגילתה כי הטיפולים שמציעים לה הרופאים קשים ביותר, ויש להם השלכות הרות אסון על הילד. היא החליטה להתנגד לטיפולים הללו, וברחה עם בנה כדי לשמור עליו.

"במקום להרעיל אותו, היא בחרה להמשיך את הריפוי שלו בדרך הטבעית, באמצעות תזונה נכונה. במקום להיות במלחמה עם הגוף היא ביקשה לספק לו תנאים נכונים כדי שיוכל לרפא את עצמו. ביום שישי בצהריים הילד נראה טוב יותר מקודם. הוא עלה במשקל, דיבר וצחק עם האב שבא לבקר אותו".

בבית החולים ביקשו אתמול להבהיר כי ללא הטיפולים המשלימים יפחתו מאוד סיכויי הילד לשרוד. "פנינו לרשויות החוק מתוך דאגה אמיתית לשלומו, והבהרנו להם שמדובר בפיקוח נפש", אמר אתמול גורם בבית החולים. "לטיפולים המדוברים יש אכן תופעות לוואי, אולם כמו בכל טיפול רפואי גם כאן יש לשקול את התועלת מול הסיכונים הפוטנציאליים".

בבית החולים הבהירו כי אם תמשיך האם להתנגד למתן הטיפולים, תפנה הנהלת בית החולים לבית המשפט בבקשה לכפות זאת עליה.

יצויין כי מנתונים שפורסמו בארצות הברית עולה כי הגידולים הסרטניים, שמקורם בטיפולים נגד סרטן קודם, נמצאים במקום השישי בשכיחותם מכלל הגידולים הממאירים. הסיבות להופעה החוזרת של גידולים הן ההקרנות בעיקר וכן הטיפולים הכימיים. תופעות אלה משמעותיות במיוחד כשמדובר בילדים.

טיפולים נגד סרטן - נזקים אפשריים לילדים
בעיות בכלי הדם
בריחת סידן
פגיעה קוגניטיבית עקב קרינה למוח
בעיות ריאות
השמנה
הופעת גידולים משניים בשטח שעבר הקרנה
פגיעה בכבד ובכליות
בעיות בזיכרון ובראייה
פגיעה הורמונלית שעלולה לגרום להפרעה בגדילה
טופס הסכמה לטיפול כימי

קישורים:

נלחמים ברופאים ובעובדים סוציאליים כדי להציל את בתם - פקידת הסעד נעמי ברקאי - פקידת הסעד נעמי ברקאי: "אבל ד"ר לוי הראה לי תמונות של ילדים שהוא הציל, הוא הראה לי תמונות…" - סיפור אמיתי ומרתק על זוג הורים צעירים אשר נולדה להם תינוקת עם גידול סרטני בכבד, ונאלצים לברוח ממערכות בריאות ורווחה אלימות כדי להציל את בתם מטיפולים כימותרפיים קטלניים, ולהביאה לניתוח בחו"ל. הסיפור המלא באתר בריאה.

קריאתה של אמא שבית חולים שניידר רוצים לבצע בבנה טיפול כימותרפי והקרנות בניגוד להסכמת הוריו
דצמבר 2012 - תעזרו לי בבקשה להציל את החיים של הבן שלי (מחר זה ח"ו יכול להיות גם הבן שלכם) אני ש' אמא של מ' המתוק שלי בן השש שנתגלה אצלו גידול סרטני במוח. הוא עבר ניתוח מוצלח מאד להסרת הגידול בשלמותו, בשניידר. אני מודה לרופא המומחה מנתח היקר, שהציל את הבן שלי ונתן לנו אותו בחזרה במתנה. אם לא הוא, הוא היה ח"ו כבר לא בחיים.

יום שני, 26 בנובמבר 2012

אריה אהרון - עובד סוציאלי מנהל מחוז באיגוד העו"ס - סמנכ"ל בלמ"ס מפטר עובדת

נובמבר 2012 - השיטות המזוהמות של אריה אהרון העובד הסוציאלי, מנהל תפעול סוקרים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפטר עובדת.
אריה אהרון משמש גם באיגוד העובדים הסוציאליים כמנהל מחוז, עוסק בהוצאת ילדים בכפייה מביתם ומשפחתם בדיונים בדלתיים סגורות בבתי משפט לנוער ללא ראיות.
אריה אהרון נוהג בלמ"ס כבשלו ומפטר עובדת בשיחת טלפון לא מזוהה, מבלי לתת הסבר או סיבה, באמצעות מנהלת משאבי אנוש אליסה. אריה אהרון מבזה בהתנהגותו את חוק יסוד חופש העיסוק, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, נהלי הל"ס התקשי"ר ועוד.
אריה אהרון באמצעות ה"כישורים" הסוציאליים המלוכלכים שרכש כעובד סוציאלי מפטר את העובדת בדרך הפוגענית שיותר שהוא מסוגל.



קישורים:

אריה אהרון - מנהל תפעול יחידת סוקרים בלמ"ס עוסק בהוצאת ילדים בכפייה מביתם למרכזי כליאה של רשויות הרווחה

אריה אהרון - מנהל תפעול יחידת סוקרים בלמ"ס עוסק בהוצאת ילדים בכפייה מביתם למרכזי כליאה של רשויות הרווחה
אוקטובר 2012 - אריה אהרון מנהל אגף תפעול - יחידת הסוקרים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שולח סוקרים לבתים בישראל לצפות במתרחש בתוך המשפחה לשאול שאלות ולדווח למשרדי הממשלה ולרשויות לרבות רשויות הרווחה.
אריה אהרון משמש גם בתפקיד יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים במחוז ת"א והמרכז ומנהל קמפיינים להוצאת ילדים מביתם למסגרות מופרטות בתואנה כי הילדים בסכון.


למ"ס או חמאס - השאלונים החודרניים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שולחת סוקרים לבתי האזרחים והמחייבים אותם למלא שאלונים עבי כרס על חייהם, ופרטיותם, ולא יעצרו. השאלונים משמשים במלואם את כל משרדי הממשלה: רווחה, פנים, אוצר, רשות המיסים, מוסד לביטוח לאומי, ועוד. לעתים משרד מסוים יכול להזמין שאלון על אדם מסוים...

יום ראשון, 25 בנובמבר 2012

משככי כאבים גורמים לאשפוזים קשים עקב אי ספיקת כליות

תחקיר ידיעות אחרונות "לערבב זה כואב" , 25.11.2012 , אריאלה איילון

כואב לכם הראש. לקחתם אדוויל וזה לא עוזר, לקחתם עוד אדוויל, גם זה לא עוזר. החלטתם לקחת כדור וולטרן שהיה בבית, אולי זה יעזור. זה לא עזר - הגעתם למיון עקב אי ספיקת כליות חמורה. בבלינסון מדווחים: צעירים רבים נוטלים משככי כאבים "תמימים" מסוגים שונים בלי לשים לב לאזהרות - ומתאשפזים במצב קשה.

"אני עם התרופות גמרתי. גם כשיש לי כאבי מחזור או כאבי ראש קשים ומטרידים, אני מתאפקת. רק כשאני ממש לא יכולה יותר אני לוקחת בקושי אקמול אחד מסכן". כך מכריזה היום א' (23) סטודנטית לתואר שני במתמטיקה, אחרי שכמות גדולה של משככי כאבים שנטלה הביאה אותה עד למצב של אי ספיקת כליות ואשפוז".

להמשך התחקי הקלק על התמונה
לערבב זה כואב - משככי כאבים גורמים לאשפוזים קשים עקב אי ספיקת כליות

קישורים:

התרופות ללא מרשם שיכולות להרוג אותך - משככי כאבים: נורופן, אקמול, אדוויל, אופטלגין...- הכתבה התרופות ללא מרשם שיכולות להרוג אותך , ד"ר איתי גל , ynet, מרץ 2011 - הן נמכרות ללא מרשם וללא פיקוח רפואי, אך התרופות הנפוצות לשיכוך כאבים, כמו נורופן ואקמול, רחוקות מלהיות תמימות. לעתים, כמו במקרה של שירלי מרדר שפורסם לראשונה ב-ynet, לאחר שימוש ארוך טווח מתגלות השפעות מזיקות, החל בהרס הכבד והכליות ועד התקפי לב ושבץ. מהן הסכנות ואיך ניתן להימנע מהן?...

סכנה במשככי כאבים - אלגוליזין פורטה, פרוקסול, פרוקסול פורטה ורוגען - הכתבה סכנה במשככי כאבים , דן לביא , ישראל היום , 21.11.2010 - מינהל התרופות האמריקני (FDA) הפסיק את שיווקן של תרופות המכילות פרופוקסיפן • לידיעת משתמשי אלגוליזין פורטה, פרוקסול, פרוקסול פורטה ורוגען...

מחדלי משרד הבריאות - עוד משכך כאבים יורד מהמדפים: למה רק עכשיו? - הכתבה עוד משכך כאבים יורד מהמדפים: למה רק עכשיו? , שרית רוזנבלום , ידיעות אחרונות , זמנים בריאים, דצמבר 2010 - בארה"ב נאסרה לשימוש תרופה פופולרית וותיקה נגד כאבים, שנמכרת גם בישראל, בגלל תופעות לוואי. בישראל הסיכוי למנוע את הסכנות קטן אף יותר: הרופאים מתעצלים למלא טופס, ומשרד הבריאות לא תמיד מואיל בטובו לפעול. "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות" בודק...

היזהרו ממשככי כאבים - הכתבה היזהרו ממשככי כאבים , זיוה מוגרבי , ישראל היום , מרץ 2008 - לרגל יום הכליה הבינלאומי, רופאים מזהירים: שימוש ממושך בתרופות להקלת כאבים עלול לגרום לאי־ספיקת כליות ? בין התרופות המסוכנות: אדוויל ואופטלגי. רופאים מזהירים כי שימוש ממושך בתרופות לשיכוך כאבים, שרובן אף נמכרות ללא מרשם רופא, עלול לפגוע בתפקודי הכליות ואף לגרום להן לנזק בלתי הפיך...
ריטלין - הפסיכיאטר ריקרדו שטיינבאום חושף הונאת חברות התרופות - מאי 2012 - הפסיכיאטר ריקרדו שטיינבאום חושף הונאות חברות התרופות בהפצת ריטלין לילדים. הריטלין אינו מרפא אלא סם ממריץ קשור למשפחה של קוקאין. חברות התרופות יצרו תחושה כאילו מדובר בתרופה המסייעת להצלחה בלימודים. למעשה מדובר בסם מסוכן מאוד בעל תופעות לוואי קשות ביותר...

יום שישי, 23 בנובמבר 2012

רשויות הרווחה - חקירות אלימות נגד אזרחים זכאים לקצבאות

המאמר ביקשתם הנחה בארנונה? הכירו את החוקרים שיוציאו לכם את הנשמה , רוני לינדר-גנץ, ליאור דטל , TheMarker , נובמבר 2012 

חוקרים פרטיים מבצעים עבור רשויות מקומיות חקירות פולשניות על כל מי שמבקש הנחה או הטבה מהעירייה ■ "בסך הכל ביקשת הנחה שמגיעה לך, והרשות מפעילה טרור", אומר סטודנט שזכה לביקור בית בן שעה וחצי מחוקר פרטי

דבורה (שם בדוי), אם יחידנית לשלושה ובהריון מתקדם, בסך הכל רצתה לקבל מעיריית גבעת שמואל הנחה בתשלום למעונות היום של נעמת. היא הגישה לעירייה בקשה רשמית להנחה, מלווה במסמכים המעידים על מצבה הכלכלי, אך מהר מאוד מצאה את עצמה במרכזה של חקירה שבוצעה על ידי חברת חקירות פרטית, שהוסמכה לכך מטעם משרד הרווחה.

"זה התחיל בוויכוח פעוט עם עובדת העירייה, שביקשה לדעת למה אני מקבלת קצבת נכות מהביטוח הלאומי", מספרת דבורה. "שאלתי אותה מה זה עניינה ואיך זה רלוונטי לבקשה שלי, וזה התפתח לוויכוח. יום-יומיים לאחר מכן כבר קיבלתי הודעה מחוקר פרטי שהוא מונה לבצע בדיקת יכולת, שאני צריכה להציג לו מסמכים ושהוא יגיע אלי הביתה 'לצורך התרשמות'".

משרד הרווחה - חקירות אלימות נגד אזרחים זכאים לקצבאות
משרד הרווחה - חקירות אלימות נגד אזרחים זכאים לקצבאות
 דבורה מצאה את עצמה במצב בלתי אפשרי: העירייה והחוקר הבהירו לה כי אי שיתוף פעולה יגרום לדחיית בקשתה להנחה. מנגד, היא מתקוממת קשות נגד מה שהיא רואה כחדירה לפרטיותה: "אני לא מוכנה ולא רוצה לשתף את כל העולם בבעיות שלי - בטח שלא גוף פרטי", היא אומרת.

בסופו של דבר, לאחר מאבק קשה בעובדי העירייה, ולאחר שסיפקה מכתב מהרופאה הפסיכיאטרית שלה שקובע כי הכנסת חוקר פרטי לביתה עלול לפגוע בה נפשית, ויתרה העירייה על החקירה וקיבלה החלטה על סמך המסמכים שסיפקה. דבורה עדיין חשה פגועה: "זה פשוט משפיל שהייתי צריכה לשתף את כל עובדי העיריה במצבי הפסיכיאטרי רק כדי שיוותרו על החקירה הפרטית".

עבור אזרחים רבים, שחלקם הגדול נזקקים הפונים לרשויות כדי לקבלת הנחות, הפגישה עם חוקר פרטי היא בלתי נמנעת, ושיתוף הפעולה עמו הוא תנאי לבירור זכאותם ולקבלת ההנחה המבוקשת. במרבית המקרים מדובר בחקירה גלויה, אבל גם פעולות סמויות ומעקבים אחר מבקשי ההנחות הם חלק מהסמכויות שניתנות לחוקרים הפרטיים.

כאשר האגודה לזכויות האזרח התערבה במקרה ופנתה בתלונה לעיריית גבעת שמואל, התקבלה תשובה שאפשר לסכם במלים "כולם עושים את זה". על פי העירייה, החקירה מתבצעת על ידי חברת חקירות שזכתה במכרז של משרד הרווחה, והעניין כולו אינו בעייתי: "אנו סבורים כי גורמי הרווחה רשאים להשתמש בשירותים אלה, וזהו כלי שמאפשר קבלת פרטים שלא מצויים בידי גורמי הרווחה ואשר נחוצים להם לצורך בדיקת הבקשה וקבלת החלטה... מדובר בכלי עזר שנועד לסייע לגורמי הרווחה לקבל החלטה הנאמנה לנסיבות האמיתיות של הפונה".

סירב להיחקר - והבקשה נדחתה

עיריית גבעת שמואל צודקת: החוקרים הפרטיים שעובדים עבור הרשויות המקומיות אינם פועלים על דעת עצמם, או בגלל גחמה של רשות כזו או אחרת, אלא עושים זאת מתוקף מכרזים רשמיים שעורכת המדינה. במלים אחרות, המדינה מפריטה את חקירת הזכאות של אזרחיה להנחות שונות ומעניקה סמכויות חקירה לחברות פרטיות.

פעמים רבות המפגש הזה מאוד לא נעים: יוני בוקסבאום, תושב ירושלים, הגיש לפני כשנה בקשה להנחה בארנונה מטעמי הכנסה, בעת שהיה סטודנט, וכחלק מפנייתו הגיש תלושי שכר על פי בקשת העירייה. לדבריו, העירייה לא אישרה את בקשתו באופן מיידי, ולאחר כחודש קיבל שיחת טלפון מטרידה. "על הקו היתה אשה ממשרד חקירות, שאמרה שאני חייב להתייצב לחקירה בבית שלי ולהגיש כל מיני אישורים. אמרתי לה שעל פי החוק אני לא חייב לעשות דבר, אבל לאחר שעה התקשר אלי חוקר אחר מהמשרד שהסביר לי שזה יקדם את הבקשה שלי, וביקש ממני להשיג כל מיני מסמכים ולהגיש לו אותם. אמרתי לו שאני מוכן להגיש את המסמכים אבל לא להיחקר".

בוקסבאום החל לאסוף את האישורים הדרושים, שכללו מסמכים מחשבון הבנק שלו, מסמכים מרשות המסים ומידע על בת זוגו, אבל החוקר לא קיבל את בקשתו לא להיחקר. "מאחר שסירבתי, קיבלתי מכתב מהעירייה שהודיע לי כי בקשתי נדחתה בגין סירוב לשיתוף פעולה. נלחמתי בזה, אבל בסוף אמרו לי בפירוש בעירייה שאני חייב להיחקר כדי לקבל את ההנחה. מכיוון שמדובר בסכום משמעותי, הסכמתי לקבל את פניו של החוקר".

בוקסבאום נחקר בדירתו במשך כשעה וחצי: לדבריו, במהלך הביקור הסתובב החוקר בדירה כדי להתרשם ממצבו הכלכלי - נוהל שגרתי בחקירות מסוג זה. זה לא עזר לו, ולבסוף בקשתו נדחתה. "אני יכול להוכיח שהייתי זכאי להנחה, אבל פשוט לא היה לי כוח להמשיך. זו השיטה, הם מנסים להתיש אותך. אתה מרגיש כמו פושע כי בסך הכל ביקשת הנחה שמגיעה לך. הרשות המקומית מפעילה טרור. רומסים אותך ברגל גסה".

באגודה לזכויות האזרח סבורים כי השימוש שעושים משרדי הממשלה והרשויות המקומיות במשרדי חקירות הפרטיות אינו תקין - או ליתר דיוק לוקה בחוסר סמכות ופוגע בזכויות היסוד של אזרחי המדינה לפרטיות, לכבוד ולהליך הוגן. האגודה, שמטפלת במקרים רבים של אזרחים שנפגעו מיחסן של חברות החקירה הפרטיות, פנתה בחודשים האחרונים למשרדי הפנים והרווחה בדרישה לדעת מהו החוק המסמיך אותם להפריט את ביצוע החקירות הכלכליות. התשובות שקיבלה האגודה היו בעיקר מתחמקות: המשרדים השיבו כי מדובר בפעולות לגיטימיות, אך לא ידעו להשיב לשאלה מהו החוק שמאפשר זאת. באחרונה פנתה האגודה ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בדרישה כי יורה למשרדים לחדול מכך. כשפנינו למשרד הפנים, למשרד הרווחה ולמשרד המשפטים, גילגלו המשרדים את האחריות לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה. עד שהמצב יובהר, הרשויות ממשיכות להשתמש בחוקרים הפרטיים.

המדינה דרשה הצעת מחיר לשיטות חקירה פליליות

על הבעייתיות של הנוהג הזה אפשר ללמוד מהמקרה הבא. אחד ממשרדי הממשלה שנוהג להשתמש בחוקרים פרטיים הוא משרד הרווחה, שמשתמש שנים רבות בשירותי חברות חקירה פרטיות שנבחרות במכרז. המכרז האחרון שפירסם המשרד לפני שנה הגיע לדיון בבית המשפט העליון. אחד מהמתמודדים במכרז עתר נגד המשרד ודרש לבטלו, וטען בין השאר כי המשרד דרש מהמשתתפים במכרז להגיש הצעות מחיר לשיטות חקירה לא חוקיות - חקירות סמויות וחקירות תחת כיסוי לגילוי ולהמצאת רשומות. לפי העתירה, מהמכרז עלה שהחוקרים יידרשו להוציא באופן לא חוקי רשומות פרטיות של אנשים. ההנחה היא כי מדובר ברשומות רפואיות, שהחוק אוסר על הוצאתן ללא הסכמה וחתימה על ויתור על סודיות רפואית, או על ידי צו בית משפט. "אפשר להוציא במאמץ מסוים מידע רפואי על אזרחים בניגוד לידיעתם. זה קשה מאוד, וכרוך בשימוש בדרכים אפלות ופליליות", אומר אחד החוקרים הפרטיים שאליו פנינו.

משרד החקירות שעתר לבית המשפט העליון משך לבסוף את העתירה בעצת השופטים, מכיוון שהתמודד בעצמו במכרז. אך בפסק הדין שניתן על ידי הרכב בראשות השופט אליקים רובינשטיין נקבע כי "הערת המערער באשר לכלילת חקירות מסוימות שאינן חוקיות במכרז מקובלת על המדינה, וביצוע חקירות מסוג זה לא יידרש. בעתיד אין לכלול תנאים כאלה במכרזים, ויש להצטער על כך שנכללו במכרז זה מלכתחילה".

למרות זאת, המשרד לא ביטל את המכרז, אך התחייב כי יבצע חקירות חוקיות בלבד. במשרד מסבירים כי "משרד הרווחה מפרסם מכרז בנושא זה בעניינים הנוגעים לבדיקת זכאות כלכלית בלבד. חקירות שאינן קשורות לנושאים אלה לא נדרשו בעבר ולא יידרשו בעתיד. המשרד פועל על פי חוק וכן בהתאם להתחייבותו בבית המשפט העליון. כאמור, משרד הרווחה פועל על פי חוק".

כיצד מנהלים החוקרים הפרטיים את הבדיקות? ברוב המקרים הם נדרשים על ידי הרשויות המקומיות לבצע חקירה גלויה: להודיע לאזרח שהם נשלחים בעקבות הבקשה שהגיש לקבלת הקצבאות או ההנחה. בדרך כלל, החוקר מתאם את הביקור עם האזרח, אבל החוקרים שעמם דיברנו מודים שלפעמים הם מעדיפים להגיע לבתים במפתיע.

החוק דורש מהחוקר להזדהות לפני תחילת החקירה, שבה הוא מנסה לברר פרטים על מצבו הכספי של האזרח ולפעמים מבקש גם להתרשם מהרהיטים והציוד בבית. הבעיה היא שלא תמיד ברור לאזרח שהוא אינו חייב על פי חוק לשתף פעולה עם החוקר, ושהוא מוסר פרטים ומסמכים על מצבו הפיננסי לאדם פרטי, ולא ישירות לרשות או למשרדי הממשלה. בקשה להנחה בתשלום הארנונה, למשל, כרוכה גם בחתימה על טופס שמסמיך את העירייה לבדוק את מצבו בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה.

"אנחנו אומרים להם שזה חלק מהפרוצדורה שקשורה להגשת הבקשה, וכך הם מבינים שאם לא ישתפו פעולה יש חשש שיקבלו סירוב", מודה אחד מהחוקרים הפרטיים שעמם שוחחנו. "מבחינת האזרח אנחנו עובדים עבור הרשות, וזה לא רחוק מהמצב בפועל. ברוב המקרים החוקר לא יתעכב יותר מדי בדירה. נגיע במפתיע רק אם נחשוד שמבקש ההנחה יטעה אותנו אם נודיע מראש, למשל יכניס לדירה אנשים שלא מתגוררים בה כי הצהיר שגר בדירה עם כל ילדיו. יש חקירות מסוימות שבהן אנחנו מעדיפים להגיע במפתיע כדי שלא יארגנו לנו הצגות".

באגודה לזכויות האזרח סבורים כי הפרקטיקה הזו פוגעת בחוקי יסוד וזכויות שונים. במכתב ששיגרה עו"ד אן סוצ'יו מהאגודה לווינשטיין, היא טוענת כי "הליך החקירה כולל ביקור בביתו של הנחקר וחדירה לחייו הפרטיים ולמידע רגיש ואישי ביותר אודותיו. הליך זה מלווה בתחושה של השפלה ולעתים אף רדיפה. בנוסף, החלטת הרשות להעמיד אדם המגיש בקשה לסיוע על בסיס מסמכים המעידים על מצבו הכלכלי תחת חקירה מתייגת את המבקש כ'חשוד' הנדרש להוכיח את חפותו".

לטענת סוצ'יו, כאשר המחוקק התכוון להעניק לרשות ציבורית סמכות לעשות שימוש בחקירות, הדבר נקבע מפורשות בחוק ולווה בהסדרה לגבי אופן ביצוע החקירות, לאור הפגיעה המובנית בזכויות האדם של הנחקר. מכאן, לדבריה, נדרשת הסמכה מפורשת בחוק למי שעוסק בכך - דבר שלא קיים כיום. בנוסף, לטענתה, גם אם היתה הסמכה חוקית לביצוע חקירות, העברת הסמכות לידיים פרטיות היא בלתי חוקתית: "הפעלת סמכויות שלטוניות רגישות מסוג זה בידי גורם פרטי, שאינו נמנה עם הרשות הציבורית, טומנת בחובה פגיעה חמורה בזכויות היסוד של הפרט לפרטיות, לכבוד ולהליך הוגן. חקירת היכולת מוצגת לנחקרים כהליך חובה, שסירוב לשתף עמו פעולה גורר דחייה של בקשת ההנחה או של הבקשה לסעד. ההלכה שנקבעה בעניין אצילת סמכויות לגורמים פרטיים קובעת כי, ככלל, סמכות שלטונית לא ניתנת לאצילה".

באגודה מצביעים על בעיה נוספת שפוגעת בנחקרים - ניגוד העניינים. "חוקר פרטי, המונע משיקולי רווח ומעוניין כי ההתקשרות של הרשות המקומית עמו תימשך, ייטה 'להוכיח' את עצמו בעיני הרשות באמצעות ביצוע חקירות יכולת נוקשות שנועדו, כביכול, לחשוף הונאות בבקשות ההנחה. יש בכך תמריץ לביצוע חקירה מוטה שכל מטרתה 'לחשוף' את הונאתו של המבקש, ומשכך מנהלים מניעים כלכליים פרטיים של החוקר הפרטי את פעילותו". סוצ'יו מזכירה סעיף מתוך הסכם התקשרות עם חוקר פרטי שנחשף באחד מדו"חות מבקר המדינה, שבו נקבע במפורש כי התשלום לחוקר נעשה "רק במידה שהתברר כי הנתונים בנושא אימות מגורים שהביא החוקר בפניה גרמו לכך שההנחה שניתנה לתושב הופחתה או בוטלה".

החוקרים מתחזים לטכנאים

החוקרים הפרטיים שעמם שוחחנו דוחים את הטענות: "החוקר נפגש עם מגיש הבקשה ויושב אתו במשך שעה פחות או יותר - וזהו", אומר חוקר פרטי. "יש חוקרים שידפקו חזק בדלת, יסתובבו בדירה ויפתחו את המקרר והארונות. אבל חוקר הוגן לא יקום מהכיסא בלי לבקש רשות".

לא תמיד הרשות המקומית או משרדי הממשלה מסתפקים בחקירה הגלויה, ולפעמים החוקרים נדרשים לבצע חקירה סמויה. הם מנסים להתרשם מאורח חייו של מבקש הקצבה באמצעים שונים, כמו תשאול שכנים או כניסה לדירתו של המבקש באמצעות סיפור כיסוי. כך למשל, מתייצבים בבתי האנשים טכנאים או בעלי מקצוע שכלל לא הוזמנו, "עובדי עירייה" שמבקשים לבדוק מטרד באזור המגורים, וחוקר אחד סיפר על מקרה שבו חוקר הציג את עצמו כנציג של חברה מחו"ל שמעוניינת להעסיק את מבקש הבקשה. לחוקרים אסור להיכנס לדירה ללא נוכחות של בגיר, אבל אחד החוקרים סיפר כי יש חוקרים בודדים "שלא יפעלו על פי חוק, וכדי לגמור את העבודה מהר, יתרשמו מהדירה גם אם יש בה רק קטין".

עו"ד דני פרץ, ראש לשכת החוקרים הפרטיים בישראל ובעל משרד חקירות, מנסה להרגיע: לדבריו, בכל הקשור לבקשות להנחות בארנונה החוקרים לא נדרשים לבצע מעקבים אחרי תושבים, אלא רק מאמתים את הנתונים שהגיש מבקש הבקשה. "לא מדובר באנשים פרטיים, אלא בחוקרים מוסמכים ואחראיים בעלי רישיון לעבודה על פי חוק ועל פי כללי קוד אתי ממשרד המשפטים, שמפוקחים באופן הדוק על ידי מחלקה מיוחדת במשרד. רובם היו קציני משטרה או קצינים בצה"ל". למרות זאת, הוא אומר כי "כמו בכל ענף גם כאן יש כמה חריגים בודדים שגורמים נזק, אבל הסטטיסטיקה טובה בסך הכל ונמצאת בגדר הנורמה".

פרץ סבור כי "הבדיקות מסודרות, מידתיות, עדינות ומפוקחות. אין מקרים שבהם חוקרים נכנסים לבית ופותחים ארונות. זו פגיעה בפרטיות והעונש עליה הוא לעתים שלילת רישיון. החוקרים אינם מוכנים לאבד את רישיון העבודה שלהם בקלות. חוקר פרטי רשוי לא יכול לקבל עבודות כאלה ללא פיקוח של חוקר שהוא גם בעל רישיון לנהל משרד לחקירות פרטיות. המחוקק מחמיר עם חוקר פרטי שפגע בפרטיות של אחרים. משרד המשפטים מתייחס לכל תלונה ברצינות הראויה ומטפל בה בהתאם. חוקרים פרטיים לא מוכנים לקחת כל עבודה, ולא יסכימו לקחת עבודה שדורשת ביצוע מעשה לא חוקי.

"מטרת החקירות היא לסייע בשמירה על הקופה הציבורית. ברוב המקרים, האדם מקבל את הקצבה שביקש ואין כל בעיה - לא נכון יהיה לומר כי האזרחים משקרים. ב-5% מהמקרים מתברר שלמדינה או לרשות היתה הצדקה לבדוק ולאמת את הנתונים שמסר המבקש, וכך נמנע נזק לקופה הציבורית, שכולנו מממנים. התרומה של ענף החקירות למשק ולאינטרס הציבורי היא גדולה ביותר. המדינה משלמת עלות נמוכה על הזמנת חקירה כזו, בעיקר בהשוואה לתועלת ממנה".

פרץ דוחה גם את הטענות על ניגוד עניינים: "המחוקק, הרשויות וגם החוקרים תמימי דעים בנושא. יש תקנה בחוק שלפיה חוקר פרטי לא יתנה את שכר טרחתו בתוצאה. ההנחיה הזאת מחייבת גם את הרשות שמזמינה את החוקר הפרטי".

כעת נמצא הכדור בידיו של וינשטיין: הוא זה שיידרש להכריע מי צודק במחלוקת - משרדי הממשלה והחוקרים הפרטיים, הסבורים כי זו הדרך הנכונה להגן על כספי הציבור מרמאים, ולהעניק שירותים חברתיים רק לזכאים באמת; או האגודה לזכויות האזרח, שאינה מתכחשת לכך שיש לאפשר לרשות המקומית לפקח על מתן פטורים והנחות באופן אפקטיבי, אך סבורה כי אסור להפקיד פעולות חקירה רגישות בידי חברות פרטיות.

"חוקרי הביטוח הלאומי השפילו אותי במשך חמש שעות"

יום אחד גילתה אנה (שם בדוי) שמישהו עוקב אחריה. בכל בוקר, כשיצאה לעבודה, המתין רכב מסחרי מחוץ לבניין. בהתחלה היא לא ייחסה לכך כל חשיבות, עד שקיבלה שיחת טלפון מבתה הקטנה. התברר לה שכבר כמה ימים, כשהיא עוזבת לעבודה, יוצא אדם מבוגר מהמכונית, דופק על דלת דירתה, ושואל את בנותיה אם היא בבית.

באותם ימים הועסקה אנה, אם יחידנית לשתי בנות, במשרה חלקית וקיבלה מהביטוח הלאומי קצבת הבטחת הכנסה. "הבת שלי התקשרה אלי מבוהלת וסיפרה לי שזה מה שקורה. מיד התקשרתי לשכן וביקשתי שייכנס לדירה, ונוצר ויכוח ליד הבנות. ביקשתי לדבר אתו. בהתחלה הוא אמר שהוא בא מהעירייה. אחרי שדרשתי שיפסיק להגיע ולהפחיד את הבנות, הוא הודה שהוא חוקר של הביטוח הלאומי ושאני נדרשת להתייצב לחקירה במשרדים".

הביטוח הלאומי מפעיל מערך חוקים עצמאי ורחב המונה 130 חוקרים, ולא משתמש בחוקרים פרטיים. המערך חיוני לפעילותו, ועל פי המוסד הוא "פועל למנוע קבלת קצבאות שלא כדין ממי שאינם זכאים לקצבאות אם מנסים להונות את הביטוח הלאומי. העברת כספים למי שאינו זכאי מקטינה את העוגה התקציבית שממנה משלם המוסד את הקצבאות ופוגעת בכלל הציבור", נכתב באתר הביטוח הלאומי. "חוקרי הביטוח הלאומי מונחים לאתר ולחשוף מעשי מרמה ולמנוע ניצול לרעה של כספי המוסד. במערך החקירות משתמשים במאגרי המידע של המוסד לביטוח לאומי ומפעילים מערך מודיעין שמקבל מידעים רבים מהציבור, שעניינם חשיפת מעשי מרמה נגד הביטוח הלאומי".

ברוב המקרים, המוסד מסתפק במעקבים אחרי מקבלי קצבאות חשודים, במטרה להוכיח שהם כשירים לעבוד וקיבלו קצבה במרמה. אף שאין ספק בצורך בקיום מערך החקירות, במקרים רבים עולות שאלות על האמצעים שחוקריו מפעילים והמידתיות שהם נוקטים. כך למשל, באחרונה פסק בית המשפט נגד המוסד במקרה שבו חוקרים התחזו לטכנאים של חברת הכבלים ותיעדו בווידיאו אדם שקיבל קצבה במרמה. התיעוד נעשה בדירת בתו, ולא בשטח ציבורי.

"כשהגעתי לסניף של הביטוח הלאומי, הכניסו אותי לחדר שבו ישבו חוקר וחוקרת", מספרת אנה. "החתימו אותי על טופס עם פירוט הזכויות שלי כנחקרת. מיד בתחילת החקירה החוקר ביקש ממישהו בטלפון להוציא צו בית משפט דחוף ולא אמר למה. נכנסתי ללחץ. עכשיו אני מבינה שהוא רק ניסה להלחיץ אותי.

"הוא התחיל לשאול שאלות: מה המצב הכלכלי שלי, כמה כסף אני מרוויחה, מה היקף המשרה ואיך משלמים לי. לאחר שעתיים נכנס פתאום לחדר אדם מבוגר, תפס את כל הניירת שהיתה על השולחן ביד והתחיל לצעוק עלי 'מי את בכלל, תסתכלי על עצמך, את משקרת' והלך. הוא המשיך להגיע כמה פעמים במהלך החקירה ולצעוק. ניהלתי מערכת יחסים עם המעביד שלי והם רצו לדעת את כל הפרטים. הוא אמר שאני שקרנית, צעקו עלי הרבה והשפילו אותי. חקרו אותי יותר מחמש שעות.

"בהתחלה ניסיתי להגיב ולהתגונן. אמרתי שאני אשה פנויה ושאני יכולה להיפגש עם מי שבא לי, אבל בנקודה מסוימת כבר אי אפשר היה לדבר. רק ישבתי וצעקו עלי עד סוף החקירה. רציתי להודיע לבנות שלי שאני מתעכבת, הם לא נתנו לי ואז הם לקחו את הפלאפון שלי והוציאו את הבטרייה. בסוף התפרצתי בבכי. אמרתי שאני לא מסוגלת יותר לדבר ושאני צריכה הפסקה. נכנסתי לשירותים. היה לי התקף חרדה והתעלפתי. עובדת של הביטוח הלאומי מצאה אותי. היא הביאה את החוקרים. אמרתי להם שהם מתנהגים כאילו רצחתי מישהו. הם ניסו להרגיע אותי ואמרו שיהיה בסדר. החקירה הסתיימה".

לדברי עו"ד קרן שמיש-פרלמוטר, מנהלת עמותת "איתך-מעכי - משפטניות למען צדק חברתי", המקרה של אנה אינו חריג. העמותה ליוותה בשנים האחרונות כמה מקרים שבהם הופעל לכאורה לחץ לא סביר ולא הוגן על אמהות יחידניות שביקשו לקבל קצבת הבטחת הכנסה. בין השאר, סייעה העמותה לאם יחידנית שנחקרה בעברית אף שלא שלטה בשפה, וקצבתה נשללה; לאשה שקצבתה נשללה מכיוון שלא רצתה לספר לחוקר מיהו אבי בנה; ולאשה שבדירתה נערך חיפוש יסודי, כולל בסל הכביסה המלוכלכת, כדי לוודא שאינה גרה עם גבר. "אמורה להיות מידתיות בהפעלת החוקרים, אבל במקרים רבים החוקרים מגיעים במפתיע מבלי שיש בכך צורך, הרבה פעמים הם חוקרים את האם ליד הילדים, הם מפעילים שיטות וטקטיקות מלחיצות, ואי שיתוף פעולה עם החוקרים הוא עילה להפסקת תשלום הגמלה. נשים רבות לא צולחות את החקירה", היא אומרת.

כמה ימים לאחר חקירתה במוסד קיבלה אנה מכתב שבו נדרשה לשלם חוב של כ-80 אלף שקל והודעה על ביטול הזכאות להבטחת הכנסה. המשמעות עבורה היתה הרסנית: אובדן מקור הכנסה משמעותי וחוב ענק שנוצר לפתע. אנה מספרת שכאשר פנתה לביטוח הלאומי הוסבר לה ש"עבדתי על הביטוח הלאומי ולכן לא מגיע לי כסף, ושאם אמשיך לפנות אליהם הם יגישו נגדי תביעה פלילית על הוצאת כספים מהמדינה במרמה". אנה הגישה תביעה בבית הדין לעבודה בסיוע עמותת איתך-מעכי. במשפט, שהתנהל במשך שנה וחצי, הצליחה אנה להוכיח כי היא אכן עבדה, ובית המשפט ציין שיחסיה עם מעבידה אינם רלוונטיים. במהלך הדיון חזר בו הביטוח הלאומי משלילת הקצבאות והחזיר לאנה את כספה. מהמוסד לביטוח הלאומי נמסר בתגובה: "מערך החקירות בביטוח הלאומי פועל על פי חוק, הנחיות מקצועיות וקוד אתי, המעודכנים מעת לעת בהתאם לשינויים החוקתיים, לפסיקה ולניסיון. חוקרי הביטוח הלאומי אינם מתוגמלים על פי תוצאות החקירה. ללא פרטי 'המתלוננת' לא נוכל לבדוק את המקרה לגופו, אולם התיאור המפורט ובמיוחד התיאור על כביכול השפלה וצעקות אינו מוכר לנו, ואינו מאפיין את החקירות בביטוח הלאומי. חוקרי הביטוח הלאומי עורכים לעתים מעקבים ותצפיות לצורך תפקידם, ויש מקרים מעטים שבהם אופי הבדיקה מחייב הצגתם בזהות אחרת. בנושא זה יש כללים ברורים של המותר והאסור, שנכתבו ועודכנו בהתאם לחוק ולפסיקה".

פלייליסט - המוסד לביטוח לאומי



קישורים:
  •  מרגל מביטוח לאומי צילם בבית משפחה וקצבת הנכות קוצצה בחצי - הכתבה למה ביטוח לאומי צילם בחשאי בבית שלי? , מרינה גולן , mynet , נובמבר 2012  - שרה בראשי מנתניה הופתעה לגלות שהבחור הצעיר שנכנס לביתה וביקש קפה הוא בעצם נציג של הביטוח הלאומי, שצילם אותה ללא ידיעתה. כשהתבשרה שקיצבת הנכות שהוענקה לה תקוצץ בחצי, היא הגישה נגד המוסד תביעה...

יום רביעי, 21 בנובמבר 2012

סימום חוסים וכליאתם במוסדות סגורים לשנים רבות - פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן מלשכת הרווחה בני ברק

פקידת סעד בפעולה - אילוסטרציה - כליאת חוסים במוסדות כליאה וסימומם לשנים רבות
ספטמבר 2012 - מדובר בצעיר א' ק' אשר בהיותו בן 15 נלקח מהוריו למוסדות הרווחה הסגורים ונכלא בכפייה במשך כחמש שנים תוך שהוא מתויג בהפרעות נפשיות ומולעט בסמים פסיכיאטריים. האב ב' ק' במהלך השנים מנסה להוציא את בנו ממוסדות הכליאה של רשויות הרווחה תוך מאמצים כלכליים ונפשיים אדירים, אך פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן מלשכת הרווחה בני ברק ממשיכות במדיניות כליאת הבן וסימומו בסמים פסיכיאטריים.

האב הגיש לרשויות הרווחה ולבית המשפט חוות דעת של הפסיכיאטר פ' שתכליתה הוצאת הבן מהמוסד לסגור לביתו ומשפחתו.

פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן הוציאו מסמך רווי הבלים ודברי בלע נגד האב תוך שהן מקבצות מומחים המדברים בשפה אחת נגד האב.

להלן דרכי הרמיה בה נוקטות פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן

פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן מתנגדות לחיזוק הקשר בין האב לבנו - חרף העובדה כי הבן מזה חמש שנים מטורוטר במוסדות סגורים בחסות רשויות הרווחה, פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן מאשימות את האב בהיות הבן לא עצמאי וכותבות: "האב לא מעורר את עצמאותו של א' לחיים בוגרים ועצמאיים...". פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן משתמשות בטיעון זה לטייח פשעי רשויות הרווחה לכליאת הבן למשך שנים ארוכות והפיכתו לתלותי.

פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן מקובעות לכליאת הבן במוסד כליאה של משרד הרווחה וסימומו בסמים פסיכיאטריים קשים - לטענת הפסיכיאטר ב' כי "מר ק' (האב) נמצא כאחראי על מעשיו ויודע מה טובת בנו, מה דרוש לטיפול בו כיום כולל הטיפול התרופתי..."  משיבות פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן ומקטרגות נגד האב הבלים ודברי בלע: "הדברים עומדים בסתירה בולטת לחומר נכתב ולדיווחי הקהילה ובתי החולים בהם אושפז אריה בעבר..." - פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן מנסות לקבע סטיגמות נגד האב על סמך דיווחים משנים עברו, בניגוד למצב כיום כפי שתואר ע"י הפסיכאטר פ' וזאת כדי לקבע את סטיגמות נגד האב.
 פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן הן הנוקטות בגישה מקובעת ואכזרית נגד האב ובנו. חרף העובדה שכלאו את הבן במוסד הכליאה של הרווחה במשך שנים ארוכות תוך סימומו בסמים פסיכיאטריים קשים, פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן אינן מגיעות לתובנות חדשות אולי לנסות משהו אחר שמציע האב. פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן מקובעות לכליאת הבן במוסד כליאה של משרד הרווחה וסימומו בסמים פסיכיאטריים קשים.

פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן פסלו את האב מאפוטרופסות מאחר ולא הזריק זריקות ריספרדל לבנו - פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן כותבות: "... הסיבות ששירותי הרווחה נאלצו למנות אפוטרופוס חיצוני לא'... בכך מסירים מהאב את האחריות למתן טיפול תרופתי לבנו(מאחר ובעבר הוא לא הקפיד לתת לו)" - פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן נוקטות במדיניות רמיה ותאוות בצע של "תחזוקת חוסים" במינימום עלות ולכן הן מסממת אותם בזריקות של סמים פסיכיאטריים מסוג ריספרדל בעלות תופעות לוואי צמיתות והרסניות לגוף ולנפש, גם כאשר מדובר בחוסים עם פיגור קל (כפי שלדעתן הבן א'). פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן נקטו בתוקפנות נגד האב וממדרות אותו מהטיפול בבנו משום שלדעתן לא הזריק לבנו את זריקות הריספרדל הקשות.

פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן מהבלות בפיהן בדמגוגיה והטעיה - פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן משתמשות במונח "טיפול תרופתי" להזרקת זריקת ריספרדל לגופו של הבן א'. הריספרדל הנו סם פסיכיאטרי שאינו מרפא אלא ממכר בעל תופעות לוואי קשות, צמיתות, והרסניות לטווח הקצר הבינוני והארוך. הריספרדל משמש את פקידת הסעד ומוסדות הכליאה של רשויות הרווחה להוזיל אחזקת חוסים תוך גרימת נזקים קשים לגופם ונפשם. מדובר בהתעללות כימית ארוכת שנים בבן א' בחסות פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן.

תוקפנות נגד המומחה מטעם האב - פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן כותבות: "בסיכום האבחון מפרט מר פ' (מומחה מטעם האב) המלצות לגבי טיפול בא' ולגבי המשך הקשר עם האב, למרות ולא התבקש לכך. אנו רואים בהמלצות אלו מעשה שהוא חריגה מתפקידו ומעלות ספקות לגבי מידת האובייקטיביות, הנייטרליות ותום הלב". - גם כאשר מדובר בדבר טבעי ביותר של מומחה מטעם האב המנסה למצוא אפשרות להוצאת הבן ממוסד כליאת הרווחה והחזרתו לביתו לאביו, פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן רואות בכך "חריגה מתפקידו... תום לב וכו'". מדובר בתפיסה אטומה וחולנית של פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן לצוכי הפרט והמשפחה מול תאוות הבצע של מוסדות הכליאה המופרטים של משרד הרווחה

טיוח פשעי משרד הרווחה נגד חוסים במוסדות הכליאה - פקידת הסעד מתעלמת ואינה מציגה את הסיכונים הגבוהים לגופם ןנפשם של חוסים במוסדות הכליאה של משרד הרווחה אליהם היא שולחת חוסים כגון: אתגר , בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , מוריה , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה , 'בית טוביה' בהרדוף , אילנית , בראשית , אור שמחה , נווה יעקב , כלא אופק לנוער , ועוד , בכך מוצגת תמונה שאינה מאוזנת. פקידת הסעד אורה אריה נוקטת בחוסר אובייקטיביות, נייטרליות, ושיקולים זרים.

סוף דבר

פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן מלשכת הרווחה בני ברק פועלות בדרך של רמיה ושיקולים זרים להרחקת הבן א' מביתו ומשפחתו למוסד כליאה של משרד הרווחה "טוהר לצוהר" שם הוא מסומם לאורך שנים בסמים פסיכיאטריים קשים כגון ריספרדל להוזיל עלות אחזקתו.שהייתו של הבן א' במוסד "טוהר לצוהר" ע"פ תפסיתן החולנית של פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן אינה מועילה לו, מסבה לו נזקים קשים ולא נראה באופק יום שחרורו מהמוסד חרף העובדה שהוא מטורטר בין מוסדות הכליאה של רשויות הרווחה מזה חמש שנים. פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן לא רק שלא הביאו תועלת לבן א' אלא הסבו נזקים נפשיים, פיסיים, וכלכליים לו ולמשפחתו.


סימום חוסים וכליאתם במוסדות סגורים לשנים רבות - פקידת הסעד אורה אריה ועובדת סוציאלית שירלי צימרמן
קטע מהתסקיר של פקידת הסעד אורה אריה ועו"ס שירלי צימרמן

קישורים:

 המורשת הבזויה של משרד הרווחה - סיפורם של שלשה אחים בריאים שנשלחו למוסד מפגרים מקי"ם ועברו התעללות קשה - הגיהינום של אחים בריאים שנשלחו למעון מקי"ם למפגרים של משרד הרווחה, שם נאנסו על ידי מדריכים וחוסים – משרד הרווחה ידע ולא עצר את הזוועה , "חיינו בגיהינום" - יאנה פבזנר / מוסף לשבת 02.04.10 , ידיעות אחרונות , צילום: חיים הורנשטיין.

מעון "נווה יעקב" של משרד הרווחה - תרבות הסאדיזם - ככה זה עובד - תרבות הסאדיזם של רשויות הרווחה, איומים, הפחדות, עלילות, אלימות, הזנחה, סמים פסיכיאטריים, קשר שתיקה, תאוות בצע ועוד - המאמר האם מטופל ב"נווה יעקב": "צוות סדיסטים, אנחנו בגיהנום" , שבתי בנדט ודנה ויילר-פולק , וואלה חדשות , אוקטובר 2012 - משפחות מטופלים במוסד בו נחשפה פרשת התעללות מתארים שנים של הזנחה ואלימות. "היו לו פנסים בעיניים, כוויות על הגב", מספרת אחת האמהות...

לשכת הרווחה בני ברק - עו"ס מילי חייק - דרכי רמייה לחטיפת בחורה בגירה וכליאתה במעון - דצמבר 2011 - מדובר בבחורה בגירה כבת 18 מאובחנת בפיגור קל אשר ע"פ סברות פקידת סעד מילי חייק מלשכת הרווחה בני ברק יש להעבירה למעון סגור "בית דוד" במבשרת ציון. - מפסק הדין ה"פ 52056-11-11 של השופט מנחם (מריו) קליין ניתן ללמוד על דרכי החשיבה המעוותות והחולניות של פקידת הסעד מילי חייק בענייני רווחה...

יום שלישי, 20 בנובמבר 2012

ההתנשאות והאטימות של השופטת עדנה ארבל מול משפחות מוחלשות

עדנה ארבל - התנשאות, אטימות וטיוח פשעי משרד הרווחההמאמר עם מי את מזדהה? , פרופ. אסתר הרצוג , 11.11.12 , העוקץ

אם חד הורית, מוחלשת, ענייה ולעתים גם עולה חדשה יכולה פעמים רבות להעניק לילדיה הרבה יותר מאשר מוסדות סגורים של המדינה, אליהם הילדים נשלחים לעתים קרובות מדי על ידי עו"ס ושופטות

מדינת ישראל מובילה בעולם בהיקף הוצאת ילדים מביתם בכפייה והשמתם במוסדות סגורים. מדיניות הרווחה שלה בנושא ילדים ונוער בסיכון פוגעת בעיקר באוכלוסיות מוחלשות, המתקשות להתמודד עם הכניסה הכפויה, של פקידוּת הרווחה, בחסות מערכת המשפט, לתוך חייהן. השלכותיה של מדיניות זו, הקרויה השמה חוץ-ביתית, הן הרסניות, בעיקר בשל העמקת הדחיקה של ילדים מקבוצות מוחלשות לשולי החברה ולמעגלי עבריינות וסטייה וחסימת הזדמנויותיהם להשתלבות תעסוקתית, השכלתית וחברתית בעתיד. מדיניות זו הצמיחה מגוון של מסגרות טיפוליות/שיקומיות בחסות משרד הרווחה והיא משרתת היטב את פקידוּת משרד הרווחה, את המערך המוסדי ואת אינספור הגורמים הפרופסיונאליים המעורבים בתחום.

ברצוני לעמוד על הפן המגדרי בנושא זה, שהוא קשה לדעתי באופן מיוחד. הכוונה היא לעימות המבני המעמדי-זהותי בין קבוצות נשים מוחלשות ובעיקר חד-הוריות, עניות, עולות חדשות (ישנות) ואחרות מול נשים מבוססות כלכלית-חברתית-השכלתית-מקצועית. כדי להמחיש את הנושא אציג כאן דוגמה אחת מני רבות אליהן נחשפתי במהלך עשרים שנות פעילותי החברתית.

צילום: cc by-konradfoerstner

בערב יום הכיפורים האחרון פסקה עדנה ארבל, שופטת בית המשפט העליון, כי רינת (שם בדוי) בת 13 שעברה פגיעות מיניות חוזרות מצד נערים בגילה, תמשיך לשהות במוסד טיפולי של מערכת הרווחה. כך, לאחר שנתיים של שהות במוסד, למרות שמצבה שם הידרדר, למרות אומללותה וכמיהתה לשוב לביתה ולאמה ולמרות שהאם מטפלת בה במסירות ובאהבה. "תיק" זה ממחיש בקיצוניות איך משרתות נשים בעלות כוח וסמכות את מערך האינטרסים הפטריארכלי. פקידות סעד (פקידי סעד גברים הם מיעוט) הממליצות על הרחקת תינוקות וילדים מהוריהם והשמתם הכפויה במסגרות שופטות וטיפוליות לכאורה המשמשות כחותמת גומי להמלצותיהן של הפקידות, מזינות את תעשיית מוסדות הרווחה, ההולכת ומתעצמת על גב אמהות מוחלשות וילדיהן.

כבר לפני כמעט שלושה עשורים עמדה ברברה סבירסקי, בספר העוסק באלימות כלפי נשים, על הקונפליקט המובנה במדינה הפטריארכלית בין קבוצות נשים, המצויות משני צדי המתרס הכלכלי-תעסוקתי-השכלתי. באמצעות התלות בנציגיה, מוסדותיה ומשאביה, מתאפשרת שליטה והתערבות בחיי קבוצות חלשות כלכלית-חברתית, שנשים עניות, חד-הוריות, מהגרות, הן הקבוצה המרכזית ביניהן. הדוגמה הבולטת ביותר להתנגשות המעמדית בין נשים היא בין עובדות סוציאליות למטופלות שלהן. לטענת סבירסקי, בגלל עמדת הכוח המבנית שיש לעובדת הסוציאלית ביחס למטופליה היא משיגה "את תחושת החשיבות שלה על חשבון נשים אחרות: ככל שהיא שווה יותר, המטופלות שוות פחות; ככל שהיא חשובה יותר, הן חשובות פחות. עמדת הכוח של העובדת הסוציאלית משחיתה אותה כאדם וכאשה" (הציטוט מהספר מופיע כאן בעמוד 83).

מפסיקתה של עדנה ארבל מתברר שגם נשים במעמד גבוה וחזק מזה של עובדות סוציאליות, בעלות יוקרה חברתית, המרופדת בתגמולים כלכליים נדיבים, פועלות כאויבות של נשים מוחלשות וילדיהן. הן משרתות את האינטרסים של מנגנוני הרווחה, כנראה מתוך סולידריות של בנות אותו מעמד חברתי: משכילות, מסודרות כלכלית-משפחתית ומקושרות.

ה"תיק" של רינת, שהוזכר למעלה, הוא רק דוגמה אחת למה שקורה פעמים רבות לנערות הנפגעות מינית ולאמהותיהן. כאשר נערה נפגעת מינית היא מתויגת כקרבן במקרה הטוב וכזולה/זונה במקרה הרע; האם מתויגת, על ידי מערכת הרווחה כחסרת מסוגלות הורית, כלומר ככישלון אמהי במקרה הטוב וכאשמה במה שקרה, במקרה הרע. לרוב, הפוגעים מסומנים על ידי מערכת המשפט כלא אחראים (מפאת גילם), ו/או כבני טובים שסרחו. התוצאה היא שהם חוזרים לשגרה, וכנראה גם להמשך פגיעה בנערות מוחלשות. עם הכתמת האמהוּת ופסילת זכות ואחריות האמהות לטפל ולהגן על בנותיהן, הופכות הילדות/נערות לבנות חסות של מערכת הרווחה, ומשאב זמין למערך הטיפולי-ממסדי. תהליך זה מבוצע בעיקר על ידי נשים שהן עובדות סוציאליות, הנתמכות בעבודתן במערכת המשפט, פעמים רבות בידי נשים אחרות, שופטות.

משרד הרווחה משתמש בילדים לסחר ולכלי לעשיית כסף


רינת נפגעה מינית בהיותה כבת 11, בעת ששהתה במועדונית של הרשות המקומית בפיקוח לשכת הרווחה. האם, ענייה, חד-הורית, עולה חדשה, הוכרזה כמי שאינה מסוגלת להגן על בתה, על אף שהפגיעה התרחשה מחוץ לבית ולא על ידי מי מבני המשפחה. רינת הועברה למוסד של מערכת הרווחה בעוד שהפוגעים המשיכו בשגרת חייהם. באמצעיה הדלים ניהלה האם מאבק מעורר השתאות והגיעה עד לבית המשפט העליון, כדי להציל את בתה. מחוות הדעת שהוגשה על ידי מכון אבחון הפועל בשיתוף עם מערכת הרווחה, עלה כי רינת עברה במוסד פגיעות פיזיות. בריחותיה החוזרות משם הן אחת מהראיות לסבלה. למרות זאת, המליץ מכון האבחון על השארתה במוסד, כי להערכתו האם לא מסוגלת להבטיח את ביטחון בתה… ולפיכך היא אשמה במה שקרה לבתה… יתר על כן ובאופן אבסורדי גם האחריות לכשלון הטיפול ברינת בעת שהותה במוסד יוחסה לאם כי אינה "משתפת פעולה עם הרווחה". מהמלצתו של פרופ' אלי זומר, פסיכולוג בעל שם בארץ ובחו"ל, להחזיר את הנערה לאמה, העדיפה השופטת להתעלם. היא קבעה כי בעוד ששה חודשים יתקיים דיון חוזר. סופו של דיון זה כבר כמעט נגזר, כפי שלמדנו מתיקים רבים דומים. גורלה של רינת עלול להיות כגורלן של רבות מהנערות המטופלות במוסדות רווחה: להגיע לרחוב, לזנות ולסמים.

ארבל, שהחליטה על המשך שהותה של הנערה במוסד תמשיך, כנראה, לישון טוב במחשבה כי לא ייתכן שרשויות הרווחה מונעות משיקולים זרים, שהרי רק טובת הילדה לנגד עיניהן; שמוסדות הרווחה תמיד טובים יותר גם כשמתרחשת בין כותליהם פגיעה בחוסים; שיש להתבסס על אמינותו של מכון האבחון, שאף כי הודה במצבה המידרדר של הנערה בשנתיים האחרונות, המליץ להשאירה במוסד.

בשונה מגישה זו, דחה ב-8.12.11 השופט מנחם קליין את בקשת העו"ס להרחיק נערה מפגרת מהוריה ולהכניסה למעון סגור כפתרון לא מתאים וקבע: "לא יתכן שתחת לצוד את הזאבים שביער, אנו ניאלץ, כחברה מתוקנת להכניס למעון את כל הכיפות האדומות. יתירה מזו, מי יתקע לנו כף שגם אם נציל את כיפה אדומה מהזאב שמסתובב ביער בני ברק, לא תיפול היא ביד זאב אחר במעון? אינני סבור שזהו הפיתרון האידיאלי במקרה זה."

אפשר לקוות שאף שיום הכיפורים לא גרם לשופטת עדנה ארבל להתעלות, ממרום מושבה כשופטת עליונה, על ההתנשאות והאטימות ולא עורר בה את מידת האנושיות, הנשיות והאמהיות, ביחס לחומרת מצבה של רינת ולאסונה של האם, הגישה החלופית של קליין תהיה המודל הראוי לחיקוי.

הכותבת היא פרופ' לאנתרופולוגיה חברתית, מרצה במכללות בית ברל ולוינסקי, מרכזת פרלמנט נשים ויו"ר עמותת ע.ל.י.ה, למען זכויות ילדים והורים

קישורים:
  • כישלון קונספציית האימוץ הסגור - סיפור ילדותה ונעוריה של דלית- להלן ציטוט מהספר "בשם טובת הילד - אובדן וסבל בהליכי האימוץ" של ד"ר מילי מאסס. הציטוט מספר את סיפורה של דלית שנשלחה לאימוץ בילדותה, ומאמציה זנחו אותה והתעללו בה. רשויות הרווחה הפקירו אותה בפנימיות, וכשהרתה החליטו לחטוף את תינוקה לאימוץ טרם שנולד. - ילדותה ונעוריה של דלית - סיפור ילדותה של דלית נודע לי מפיה לאחר שמוניתי על ידי בית המשפט כמומחית מטעמה, והוא יובא כאן ברצף כרונולוגי, כפי ששחזרתי אותו, ולא על פי הרצף שבו הוא נחשף בפניי בעת מעורבותי בהליך המשפטי... 

ההתנשאות והאטימות של השופטת עדנה ארבל מול משפחות מוחלשות

עדנה ארבל - התנשאות, אטימות וטיוח פשעי משרד הרווחההמאמר עם מי את מזדהה? , פרופ. אסתר הרצוג , 11.11.12 , העוקץ

אם חד הורית, מוחלשת, ענייה ולעתים גם עולה חדשה יכולה פעמים רבות להעניק לילדיה הרבה יותר מאשר מוסדות סגורים של המדינה, אליהם הילדים נשלחים לעתים קרובות מדי על ידי עו"ס ושופטות

מדינת ישראל מובילה בעולם בהיקף הוצאת ילדים מביתם בכפייה והשמתם במוסדות סגורים. מדיניות הרווחה שלה בנושא ילדים ונוער בסיכון פוגעת בעיקר באוכלוסיות מוחלשות, המתקשות להתמודד עם הכניסה הכפויה, של פקידוּת הרווחה, בחסות מערכת המשפט, לתוך חייהן. השלכותיה של מדיניות זו, הקרויה השמה חוץ-ביתית, הן הרסניות, בעיקר בשל העמקת הדחיקה של ילדים מקבוצות מוחלשות לשולי החברה ולמעגלי עבריינות וסטייה וחסימת הזדמנויותיהם להשתלבות תעסוקתית, השכלתית וחברתית בעתיד. מדיניות זו הצמיחה מגוון של מסגרות טיפוליות/שיקומיות בחסות משרד הרווחה והיא משרתת היטב את פקידוּת משרד הרווחה, את המערך המוסדי ואת אינספור הגורמים הפרופסיונאליים המעורבים בתחום.

ברצוני לעמוד על הפן המגדרי בנושא זה, שהוא קשה לדעתי באופן מיוחד. הכוונה היא לעימות המבני המעמדי-זהותי בין קבוצות נשים מוחלשות ובעיקר חד-הוריות, עניות, עולות חדשות (ישנות) ואחרות מול נשים מבוססות כלכלית-חברתית-השכלתית-מקצועית. כדי להמחיש את הנושא אציג כאן דוגמה אחת מני רבות אליהן נחשפתי במהלך עשרים שנות פעילותי החברתית.

צילום: cc by-konradfoerstner

בערב יום הכיפורים האחרון פסקה עדנה ארבל, שופטת בית המשפט העליון, כי רינת (שם בדוי) בת 13 שעברה פגיעות מיניות חוזרות מצד נערים בגילה, תמשיך לשהות במוסד טיפולי של מערכת הרווחה. כך, לאחר שנתיים של שהות במוסד, למרות שמצבה שם הידרדר, למרות אומללותה וכמיהתה לשוב לביתה ולאמה ולמרות שהאם מטפלת בה במסירות ובאהבה. "תיק" זה ממחיש בקיצוניות איך משרתות נשים בעלות כוח וסמכות את מערך האינטרסים הפטריארכלי. פקידות סעד (פקידי סעד גברים הם מיעוט) הממליצות על הרחקת תינוקות וילדים מהוריהם והשמתם הכפויה במסגרות שופטות וטיפוליות לכאורה המשמשות כחותמת גומי להמלצותיהן של הפקידות, מזינות את תעשיית מוסדות הרווחה, ההולכת ומתעצמת על גב אמהות מוחלשות וילדיהן.

כבר לפני כמעט שלושה עשורים עמדה ברברה סבירסקי, בספר העוסק באלימות כלפי נשים, על הקונפליקט המובנה במדינה הפטריארכלית בין קבוצות נשים, המצויות משני צדי המתרס הכלכלי-תעסוקתי-השכלתי. באמצעות התלות בנציגיה, מוסדותיה ומשאביה, מתאפשרת שליטה והתערבות בחיי קבוצות חלשות כלכלית-חברתית, שנשים עניות, חד-הוריות, מהגרות, הן הקבוצה המרכזית ביניהן. הדוגמה הבולטת ביותר להתנגשות המעמדית בין נשים היא בין עובדות סוציאליות למטופלות שלהן. לטענת סבירסקי, בגלל עמדת הכוח המבנית שיש לעובדת הסוציאלית ביחס למטופליה היא משיגה "את תחושת החשיבות שלה על חשבון נשים אחרות: ככל שהיא שווה יותר, המטופלות שוות פחות; ככל שהיא חשובה יותר, הן חשובות פחות. עמדת הכוח של העובדת הסוציאלית משחיתה אותה כאדם וכאשה" (הציטוט מהספר מופיע כאן בעמוד 83).

מפסיקתה של עדנה ארבל מתברר שגם נשים במעמד גבוה וחזק מזה של עובדות סוציאליות, בעלות יוקרה חברתית, המרופדת בתגמולים כלכליים נדיבים, פועלות כאויבות של נשים מוחלשות וילדיהן. הן משרתות את האינטרסים של מנגנוני הרווחה, כנראה מתוך סולידריות של בנות אותו מעמד חברתי: משכילות, מסודרות כלכלית-משפחתית ומקושרות.

ה"תיק" של רינת, שהוזכר למעלה, הוא רק דוגמה אחת למה שקורה פעמים רבות לנערות הנפגעות מינית ולאמהותיהן. כאשר נערה נפגעת מינית היא מתויגת כקרבן במקרה הטוב וכזולה/זונה במקרה הרע; האם מתויגת, על ידי מערכת הרווחה כחסרת מסוגלות הורית, כלומר ככישלון אמהי במקרה הטוב וכאשמה במה שקרה, במקרה הרע. לרוב, הפוגעים מסומנים על ידי מערכת המשפט כלא אחראים (מפאת גילם), ו/או כבני טובים שסרחו. התוצאה היא שהם חוזרים לשגרה, וכנראה גם להמשך פגיעה בנערות מוחלשות. עם הכתמת האמהוּת ופסילת זכות ואחריות האמהות לטפל ולהגן על בנותיהן, הופכות הילדות/נערות לבנות חסות של מערכת הרווחה, ומשאב זמין למערך הטיפולי-ממסדי. תהליך זה מבוצע בעיקר על ידי נשים שהן עובדות סוציאליות, הנתמכות בעבודתן במערכת המשפט, פעמים רבות בידי נשים אחרות, שופטות.

משרד הרווחה משתמש בילדים לסחר ולכלי לעשיית כסף


רינת נפגעה מינית בהיותה כבת 11, בעת ששהתה במועדונית של הרשות המקומית בפיקוח לשכת הרווחה. האם, ענייה, חד-הורית, עולה חדשה, הוכרזה כמי שאינה מסוגלת להגן על בתה, על אף שהפגיעה התרחשה מחוץ לבית ולא על ידי מי מבני המשפחה. רינת הועברה למוסד של מערכת הרווחה בעוד שהפוגעים המשיכו בשגרת חייהם. באמצעיה הדלים ניהלה האם מאבק מעורר השתאות והגיעה עד לבית המשפט העליון, כדי להציל את בתה. מחוות הדעת שהוגשה על ידי מכון אבחון הפועל בשיתוף עם מערכת הרווחה, עלה כי רינת עברה במוסד פגיעות פיזיות. בריחותיה החוזרות משם הן אחת מהראיות לסבלה. למרות זאת, המליץ מכון האבחון על השארתה במוסד, כי להערכתו האם לא מסוגלת להבטיח את ביטחון בתה… ולפיכך היא אשמה במה שקרה לבתה… יתר על כן ובאופן אבסורדי גם האחריות לכשלון הטיפול ברינת בעת שהותה במוסד יוחסה לאם כי אינה "משתפת פעולה עם הרווחה". מהמלצתו של פרופ' אלי זומר, פסיכולוג בעל שם בארץ ובחו"ל, להחזיר את הנערה לאמה, העדיפה השופטת להתעלם. היא קבעה כי בעוד ששה חודשים יתקיים דיון חוזר. סופו של דיון זה כבר כמעט נגזר, כפי שלמדנו מתיקים רבים דומים. גורלה של רינת עלול להיות כגורלן של רבות מהנערות המטופלות במוסדות רווחה: להגיע לרחוב, לזנות ולסמים.

ארבל, שהחליטה על המשך שהותה של הנערה במוסד תמשיך, כנראה, לישון טוב במחשבה כי לא ייתכן שרשויות הרווחה מונעות משיקולים זרים, שהרי רק טובת הילדה לנגד עיניהן; שמוסדות הרווחה תמיד טובים יותר גם כשמתרחשת בין כותליהם פגיעה בחוסים; שיש להתבסס על אמינותו של מכון האבחון, שאף כי הודה במצבה המידרדר של הנערה בשנתיים האחרונות, המליץ להשאירה במוסד.

בשונה מגישה זו, דחה ב-8.12.11 השופט מנחם קליין את בקשת העו"ס להרחיק נערה מפגרת מהוריה ולהכניסה למעון סגור כפתרון לא מתאים וקבע: "לא יתכן שתחת לצוד את הזאבים שביער, אנו ניאלץ, כחברה מתוקנת להכניס למעון את כל הכיפות האדומות. יתירה מזו, מי יתקע לנו כף שגם אם נציל את כיפה אדומה מהזאב שמסתובב ביער בני ברק, לא תיפול היא ביד זאב אחר במעון? אינני סבור שזהו הפיתרון האידיאלי במקרה זה."

אפשר לקוות שאף שיום הכיפורים לא גרם לשופטת עדנה ארבל להתעלות, ממרום מושבה כשופטת עליונה, על ההתנשאות והאטימות ולא עורר בה את מידת האנושיות, הנשיות והאמהיות, ביחס לחומרת מצבה של רינת ולאסונה של האם, הגישה החלופית של קליין תהיה המודל הראוי לחיקוי.

הכותבת היא פרופ' לאנתרופולוגיה חברתית, מרצה במכללות בית ברל ולוינסקי, מרכזת פרלמנט נשים ויו"ר עמותת ע.ל.י.ה, למען זכויות ילדים והורים

קישורים:

ההתנשאות והאטימות השופטת עדנה ארבל מול משפחות מוחלשות

עדנה ארבל - התנשאות, אטימות וטיוח פשעי משרד הרווחההמאמר עם מי את מזדהה? , פרופ. אסתר הרצוג , 11.11.12 , העוקץ

אם חד הורית, מוחלשת, ענייה ולעתים גם עולה חדשה יכולה פעמים רבות להעניק לילדיה הרבה יותר מאשר מוסדות סגורים של המדינה, אליהם הילדים נשלחים לעתים קרובות מדי על ידי עו"ס ושופטות

מדינת ישראל מובילה בעולם בהיקף הוצאת ילדים מביתם בכפייה והשמתם במוסדות סגורים. מדיניות הרווחה שלה בנושא ילדים ונוער בסיכון פוגעת בעיקר באוכלוסיות מוחלשות, המתקשות להתמודד עם הכניסה הכפויה, של פקידוּת הרווחה, בחסות מערכת המשפט, לתוך חייהן. השלכותיה של מדיניות זו, הקרויה השמה חוץ-ביתית, הן הרסניות, בעיקר בשל העמקת הדחיקה של ילדים מקבוצות מוחלשות לשולי החברה ולמעגלי עבריינות וסטייה וחסימת הזדמנויותיהם להשתלבות תעסוקתית, השכלתית וחברתית בעתיד. מדיניות זו הצמיחה מגוון של מסגרות טיפוליות/שיקומיות בחסות משרד הרווחה והיא משרתת היטב את פקידוּת משרד הרווחה, את המערך המוסדי ואת אינספור הגורמים הפרופסיונאליים המעורבים בתחום.

ברצוני לעמוד על הפן המגדרי בנושא זה, שהוא קשה לדעתי באופן מיוחד. הכוונה היא לעימות המבני המעמדי-זהותי בין קבוצות נשים מוחלשות ובעיקר חד-הוריות, עניות, עולות חדשות (ישנות) ואחרות מול נשים מבוססות כלכלית-חברתית-השכלתית-מקצועית. כדי להמחיש את הנושא אציג כאן דוגמה אחת מני רבות אליהן נחשפתי במהלך עשרים שנות פעילותי החברתית.

צילום: cc by-konradfoerstner

בערב יום הכיפורים האחרון פסקה עדנה ארבל, שופטת בית המשפט העליון, כי רינת (שם בדוי) בת 13 שעברה פגיעות מיניות חוזרות מצד נערים בגילה, תמשיך לשהות במוסד טיפולי של מערכת הרווחה. כך, לאחר שנתיים של שהות במוסד, למרות שמצבה שם הידרדר, למרות אומללותה וכמיהתה לשוב לביתה ולאמה ולמרות שהאם מטפלת בה במסירות ובאהבה. "תיק" זה ממחיש בקיצוניות איך משרתות נשים בעלות כוח וסמכות את מערך האינטרסים הפטריארכלי. פקידות סעד (פקידי סעד גברים הם מיעוט) הממליצות על הרחקת תינוקות וילדים מהוריהם והשמתם הכפויה במסגרות שופטות וטיפוליות לכאורה המשמשות כחותמת גומי להמלצותיהן של הפקידות, מזינות את תעשיית מוסדות הרווחה, ההולכת ומתעצמת על גב אמהות מוחלשות וילדיהן.

כבר לפני כמעט שלושה עשורים עמדה ברברה סבירסקי, בספר העוסק באלימות כלפי נשים, על הקונפליקט המובנה במדינה הפטריארכלית בין קבוצות נשים, המצויות משני צדי המתרס הכלכלי-תעסוקתי-השכלתי. באמצעות התלות בנציגיה, מוסדותיה ומשאביה, מתאפשרת שליטה והתערבות בחיי קבוצות חלשות כלכלית-חברתית, שנשים עניות, חד-הוריות, מהגרות, הן הקבוצה המרכזית ביניהן. הדוגמה הבולטת ביותר להתנגשות המעמדית בין נשים היא בין עובדות סוציאליות למטופלות שלהן. לטענת סבירסקי, בגלל עמדת הכוח המבנית שיש לעובדת הסוציאלית ביחס למטופליה היא משיגה "את תחושת החשיבות שלה על חשבון נשים אחרות: ככל שהיא שווה יותר, המטופלות שוות פחות; ככל שהיא חשובה יותר, הן חשובות פחות. עמדת הכוח של העובדת הסוציאלית משחיתה אותה כאדם וכאשה" (הציטוט מהספר מופיע כאן בעמוד 83).

מפסיקתה של עדנה ארבל מתברר שגם נשים במעמד גבוה וחזק מזה של עובדות סוציאליות, בעלות יוקרה חברתית, המרופדת בתגמולים כלכליים נדיבים, פועלות כאויבות של נשים מוחלשות וילדיהן. הן משרתות את האינטרסים של מנגנוני הרווחה, כנראה מתוך סולידריות של בנות אותו מעמד חברתי: משכילות, מסודרות כלכלית-משפחתית ומקושרות.

ה"תיק" של רינת, שהוזכר למעלה, הוא רק דוגמה אחת למה שקורה פעמים רבות לנערות הנפגעות מינית ולאמהותיהן. כאשר נערה נפגעת מינית היא מתויגת כקרבן במקרה הטוב וכזולה/זונה במקרה הרע; האם מתויגת, על ידי מערכת הרווחה כחסרת מסוגלות הורית, כלומר ככישלון אמהי במקרה הטוב וכאשמה במה שקרה, במקרה הרע. לרוב, הפוגעים מסומנים על ידי מערכת המשפט כלא אחראים (מפאת גילם), ו/או כבני טובים שסרחו. התוצאה היא שהם חוזרים לשגרה, וכנראה גם להמשך פגיעה בנערות מוחלשות. עם הכתמת האמהוּת ופסילת זכות ואחריות האמהות לטפל ולהגן על בנותיהן, הופכות הילדות/נערות לבנות חסות של מערכת הרווחה, ומשאב זמין למערך הטיפולי-ממסדי. תהליך זה מבוצע בעיקר על ידי נשים שהן עובדות סוציאליות, הנתמכות בעבודתן במערכת המשפט, פעמים רבות בידי נשים אחרות, שופטות.

משרד הרווחה משתמש בילדים לסחר ולכלי לעשיית כסף


רינת נפגעה מינית בהיותה כבת 11, בעת ששהתה במועדונית של הרשות המקומית בפיקוח לשכת הרווחה. האם, ענייה, חד-הורית, עולה חדשה, הוכרזה כמי שאינה מסוגלת להגן על בתה, על אף שהפגיעה התרחשה מחוץ לבית ולא על ידי מי מבני המשפחה. רינת הועברה למוסד של מערכת הרווחה בעוד שהפוגעים המשיכו בשגרת חייהם. באמצעיה הדלים ניהלה האם מאבק מעורר השתאות והגיעה עד לבית המשפט העליון, כדי להציל את בתה. מחוות הדעת שהוגשה על ידי מכון אבחון הפועל בשיתוף עם מערכת הרווחה, עלה כי רינת עברה במוסד פגיעות פיזיות. בריחותיה החוזרות משם הן אחת מהראיות לסבלה. למרות זאת, המליץ מכון האבחון על השארתה במוסד, כי להערכתו האם לא מסוגלת להבטיח את ביטחון בתה… ולפיכך היא אשמה במה שקרה לבתה… יתר על כן ובאופן אבסורדי גם האחריות לכשלון הטיפול ברינת בעת שהותה במוסד יוחסה לאם כי אינה "משתפת פעולה עם הרווחה". מהמלצתו של פרופ' אלי זומר, פסיכולוג בעל שם בארץ ובחו"ל, להחזיר את הנערה לאמה, העדיפה השופטת להתעלם. היא קבעה כי בעוד ששה חודשים יתקיים דיון חוזר. סופו של דיון זה כבר כמעט נגזר, כפי שלמדנו מתיקים רבים דומים. גורלה של רינת עלול להיות כגורלן של רבות מהנערות המטופלות במוסדות רווחה: להגיע לרחוב, לזנות ולסמים.

ארבל, שהחליטה על המשך שהותה של הנערה במוסד תמשיך, כנראה, לישון טוב במחשבה כי לא ייתכן שרשויות הרווחה מונעות משיקולים זרים, שהרי רק טובת הילדה לנגד עיניהן; שמוסדות הרווחה תמיד טובים יותר גם כשמתרחשת בין כותליהם פגיעה בחוסים; שיש להתבסס על אמינותו של מכון האבחון, שאף כי הודה במצבה המידרדר של הנערה בשנתיים האחרונות, המליץ להשאירה במוסד.

בשונה מגישה זו, דחה ב-8.12.11 השופט מנחם קליין את בקשת העו"ס להרחיק נערה מפגרת מהוריה ולהכניסה למעון סגור כפתרון לא מתאים וקבע: "לא יתכן שתחת לצוד את הזאבים שביער, אנו ניאלץ, כחברה מתוקנת להכניס למעון את כל הכיפות האדומות. יתירה מזו, מי יתקע לנו כף שגם אם נציל את כיפה אדומה מהזאב שמסתובב ביער בני ברק, לא תיפול היא ביד זאב אחר במעון? אינני סבור שזהו הפיתרון האידיאלי במקרה זה."

אפשר לקוות שאף שיום הכיפורים לא גרם לשופטת עדנה ארבל להתעלות, ממרום מושבה כשופטת עליונה, על ההתנשאות והאטימות ולא עורר בה את מידת האנושיות, הנשיות והאמהיות, ביחס לחומרת מצבה של רינת ולאסונה של האם, הגישה החלופית של קליין תהיה המודל הראוי לחיקוי.

הכותבת היא פרופ' לאנתרופולוגיה חברתית, מרצה במכללות בית ברל ולוינסקי, מרכזת פרלמנט נשים ויו"ר עמותת ע.ל.י.ה, למען זכויות ילדים והורים

קישורים:

יום ראשון, 18 בנובמבר 2012

האמא נ' שבנה נחטף ע"י עובדות סוציאליות מרשויות הרווחה ומטפלות ויצו מספרת את סיפורה

אוקטובר 2012 - סיפורה של האמא נ' שבנה נחטף ע"י עובדות סוציאליות מרשויות הרווחה ומטפלות ויצו.

בתאריך 6.12.1968 נולד תינוק לבחורה צעירה בשם נ'. היא קראה לו ' ש' (שם המשפחה של האב היה ש'). נ' היתה בת 17. אב הילד התכחש להריון. משפחתה הפנתה לה עורף. לבד בעולם, היא ילדה את בנה בביה"ח הקרייה בת"א. לאחר שפנתה למשרד הרווחה בת"א בבקשת סיוע לשכ"ד, הופנתה לויצו י-ם. הילד גדל בויצו ירושלים ואמו לצדו. כשהיה בן כמעט ארבע שנים הוא נלקח לאימוץ סגור ללא הסכמתה ועקבותיו נעלמו. מאז ועד היום היא מחפשת אחריו. לאחר שנאמר לה שהוא נפטר, היא עזבה את הארץ, וכיום היא נשואה ומתגוררת בנורווגיה. 



תמליל של השיחה ברדיו (103 בתכנית של אבי כץ):
סיפורה של אם המחפשת שנים את בנה
שמעה וכתבה יהודית פלאות

"ורק לך אני מחכה ,בני היקר, לחבק אותך, שתביט לי בעיניים ושתדע,
כל חיי הוקדשו למענך.... אהבתי אותך כל כך,פרי בטני, אהובי. עיניים גדולות כשקד. ילד של אהבה.....
בני היקר. יום יום ,שעה שעה,השגחתי עליך, מהרגע הראשון שיצאת מבטני. חיבקתי אותך עד בלי די. מה שהיה חסר לי בילדותי. אהבה. דאגה. חיבוק. כל זאת

הבטחתי לך יקירי .לא היו אנשים בחיי. רק דודה ששלטה בי "תבואי , תעשי, תלכי . תעבדי. ."וכך.. בגיל צעיר למדי ברחתי ממנה. הכרתי בחור . ניסינו לחיות ביחד. לא צלחה דרכינו המשותפת..הריתי... סירב להכיר הוא באבהותו... ברח. יצא מחיי. והחלטתי להמשיך את ההריון על אף האזהרות מסובבי. לא רציתי הפלה. רציתי להמשיך את ההריון. להתחיל מסכת חיים של נתינה ואהבה לפרי בטני.
חברה טובה הסכימה לשכן אותי בביתה עד להולדת הילד. לאחר מכן , הייתי צריכה לעזוב. שמא בעל הבית לא ידע על תינוק בבית זה. התינוק נולד פג. לילה חורפי וגשום של דצמבר 1968. ואני. ילדה בת 17. יום אחד בילה בני החזק בפגיה, באינקובטור.
למחרת הלידה ניגשה אלי בחורה צעירה ושאלה,: " נ' ,מה את מתכוונת לעשות עם התינוק"? לא הסכמתי לדבר איתה ולענות ידעתי את דרכיה הנסתרות. הזהירו אותי מכך.
אני שומרת על הבן שלי, כבבת עיני. אני שומרת עליו שאף אחד לא ישים את ידו עליו.
הלכתי למשרדי בית החולים לקחת את תעודת הלידה שלו.. נברו ונברו וטענו שלא מצאו (מיכל: כיום יש לנ' עותק תעודת לידה רק עם שמה ותאריך לידה, ללא מין התינוק או שמו).
אני חייבת לעזוב את בית החולים. קיבלתי תיק ובו 2 בקבוקי חלב מזכוכית מלאים בחלב..אחד נשבר. עזבתי את בית החולים. בידי האחת תינוקי מחמדי ובידי השנייה התיק. אנה אלך?
התיישבתי על ספסל ...בכיתי... לא ידעתי מהו הצעד הבא שלי...לאן לפנות..
וכמו, מלאך משמים הגיע ידידי. משכבר הימים ראה את מצוקתי... הוציא את מפתחות ביתו "קחי. תהיי בביתי שבוע. קחי דמי כיס שיהיה לך...ומצאי לך מקום לך ולבנך.." שמחתי.
בתקופת השבוע הזה. הלכתי לרשויות וביקשתי עזרה,לשכירות הבית."אנחנו יכולים להכניס אותו לויצו עין כרם בירושלים". פחדתי. פחדתי לעשות את השינוי הזה, שייקחו את ילדי, מחמד לבי ולעולם לא אראנו..אני לא רוצה להיפרד ממנו. אני לא רוצה שיגדל בלי אמא ובלי אהבה. לבסוף, פסעתי עם תינוקי עם ילדי האהוב למוסד. מוסד ויצו בירושלים. נשארתי איתו עד הערב. עד הרגע שהלך לישון ואז,יצאתי את המוסד. הלכתי לישון על ספסל בקרן רחוב המוסד..וכך, עברו להם שנים ובני יקירי קרב לארבע שנות חייו..קראו לי שוב הרשויות "נ' עלייך לקחת את בנך עוד שבועיים. אם לא תקחי אותו,נאלץ לקחת אותו ממך." תנו לי זמן",ביקשתי."אלך לחפש דירה לבני ולי ואבוא לקחתו". .מצאתי דירה. לוויתי כסף מידיד. ונסעתי בשמחה לקחת את בני. הגעתי: שאלתי "איפה בני".? ..."אני רוצה את הילד שלי." הסתכלו המטפלות אחת על השנייה. ואחת מהן ענתה "בנך נלקח אתמול למשפחה" .השתוללתי .צעקתי. דפקתי בחוזקה על שולחן עד שנקעתי את ידי. התעלפתי. שפכו עלי מים והתעוררתי. "אני רוצה את הבן שלי. איפה הוא? מה עשיתם לו?" לחצה המטפלת על כפתור בשתי אצבעותיה ולפתע הגיעו 2 שוטרים . איימו עלי ואזקו אותי באזיקים..צעקתי... נחנקתי מגעגועים "אני רק רוצה את הבן שלי. הביאו לי אותו". "נחזיר לך את הילד רק אם תלכי לבית חולים שלושה ימים" בית חולים?-למה . אני הרי בריאה. אני רק רוצה את הילד שלי...הסכמתי..שהיתי בבית חולים שלושה ימים. "קיימתי את ההוראות שלכם. שכבתי כאן שלושה ימים עכשיו אני רוצה את הבן שלי." אמרו "אנחנו חושבים שאת צריכה להתחתן.". להתחתן? – מאיפה אתם רוצים שאמצא בעל"? (אם זה לא עצוב זה היה ממש מצחיק.)שאלתי בדקתי מי רוצה להתחתן. הסכים ידיד שראה את מצוקתי. נסענו לרבנות. התחתנו. "עכשיו אני רוצה את הילד שלי ומתחננת. בפני הרשויות , בפני המנהלת שהיום בת 90.
"לכו הביתה. נבוא לבקר אתכם"- אמרה. ואחרי שבוע אמרה "נ' נראה שאת צריכה לגור אצל חמתך ונחזיר לך את הילד.ה"חמה" הבינה והסכימה .ואז אמרו "אולי הדודה תסכים לקבל אותך בחזרה".ואני. מה אני רוצה? רק את הילד אמרתי..
"שלחתם אותי לבית חולים. שלחתם אותי להתחתן. שלחתם אותי לחמה ושלחתם אותי לדודה.. עוד לא נגמרו המקומות שאפשר לשלוח אותי?" די! ואני, רק רוצה את הילד שלי האהוב. לא חתונה לא חמה לא דודה רק ילד . את הילד שלי.מה עשיתם איתו? מה עשיתם לבן שלי?
הגעתי לבית המשפט..נכנסתי. קיוויתי ליושר להגינות. נכנס שופט,זקן, בא בימים ואמר שני משפטים :"נ', בנך נלקח לאימוץ לפי סעיפים...." אלו ואלו. ושוב התעלפתי....איך? איך לקחו ממני את הילד שלי, את בני מחמדי אהובי..איך??
הלכתי לדירה הקטנה ששכרתי עבורו ועבורי. הכנתי חבל תליה. התבודדתי לא דיברתי עם אף אחד. פניתי לעיתונות. באה אחת הזמרות עם צוות טלוויזיה. 3 ימים צילמו...- לא הוציאו לתקשורת. העיתונות- לא פרסמה. הלכתי גן אחרי גן. מקום אחר מקום, למצוא את בני מחמדי.
עובדות הרווחה הודיעו לסבתי, לפתע, שהוא לא בחיים...
ובמסגרת חיפושי עשרות השנים, הודיעו לי ב- 8 בנובמבר 2011 מהרשויות, שבני בישראל והוא בסדר...
ומה אני בסך הכל רוצה היום? לחבק אותו. להגיד לו שכל-כך אהבתי אותו. שכ"כ חיבקתי אותו כל רגע ורגע..שהוא חי איתי כל הזמן ואפילו לא הסכמתי ללדת ילדים נוספים אחרי פצע פתוח ועמוק. געגועי קורעים את נשמתי. עד עצם היום הזה שסועה נשמתי. ".מחכה כל יום לרגע בו אוכל לחבק אותך. להסתכל לך בעיני השקד ולומר אני אוהבת אותך. את חיי אלו הקדשתי, למצוא אותך. הקדשתי ליום גדול של פגישה אהבה וחיבוק..."
אמא = א - של אהבה. מ - של מליאות ושוב א -אהבה....

הכותבת , נ' החיה באירופה הצפונית הקרה ומחכה בכיליון עיניים שבנה יקירה אהובה יחפש ויגיד.. " אמא סלחתי. הבנתי .... והנה אני כאן.."


קישורים: