יום חמישי, 29 באוקטובר 2015

יוספה אקלר - מנהלת פנימיית נווה לנדי: אלימות נגד הורים וילדים

יוספה אקלר - מנהלת פנימיית נווה לנדי - אלימות נגד הורים וילדים
27 באוקטובר 2015 - פוסט פייסבוק של עו"ד יעל תותחני

אני מזועזעת.
סילקו אותי בכח ומנעו מהלקוח שלי - ילד בן 12, להגן על עצמו!
הגעתי לפנימיית נווה לנדי. זו פנימייה שנועדה לטפל בילדים שאושפזו בעבר, עקב בעיות נפשיות קשות.
יאיר, ילד מקסים בן 12, נמצא כאן.
אין לו בעיות נפשיות.
הוא מעולם לא אושפז.
הוא פשוט "זכה" לעבור למשמורת של הרווחה.
למה? לא ברור.
ההורים שלו והוא מבקשים שהוא יעבור לפנימייה "נורמלית", כזאת שמתאימה לו וקרובה לבית.
אבל הרווחה? הם קובעים הכל לבד.
הם ישימו אותו בפנימייה סגורה, מרחק עשרות ק"מ מהמשפחה שלו.
אז הגענו לישיבה שתואמה עם הפנימייה. הם אמורים להסביר לנו, מהן דרכי הטיפול והחינוך של הפנימייה.
זה משהו סודי? לא נראה לי...
אבל המנהלת כל כך נבהלה מכך שאני עורכת דין, שהיא הזדעקה ואמרה שהיא רוצה עורך דין שייצג אותה.
בשביל מה את צריכה עורך דין?!
לא ידוע.
אחת מעובדות הרווחה פנתה לאמו של יאיר ואמרה לה:
"את באמת מקשיבה לעצות של עורכת הדין?"
אני מזועזעת!
ואז? אז הם סילקו אותי בכח מהמקום!
כאן, בחצר של הפנימייה, פגשתי ילד אחר.
הוא סיפר לי סיפורים דומים לסיפורים של יאיר.
הוא סיפר לי בנוסף, על הפעם הזאת שהמדריך היכה אותו ועל כך שכבר זמן רב לא מאפשרים לו להתקשר הביתה.
אני לא יודעת מה באמת קורה כאן.
אבל זה מריח לא טוב.


27 באוקטובר 2015 - פוסט פייסבוק של עו"ד יעל תותחני על פנימיית נווב לנדי

פלייליסט - פנימיות משרד הרווחה 

יום שני, 26 באוקטובר 2015

פנימיית רננים של משרד הרווחה - עדויות קשות על סימום ילדים בסמים פסיכיאטריים

אוקטובר 2015 - כתבתה של יפעת גליק, תחקירנית ערוץ 1 על פנימיית רננים של משרד הרווחה - עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים 



דריה ברוד, מדריכה לשעבר בפנימיית הזוועות רננים: כשאת נכנסת לשערים של הפנימייה הכל נראה לך בסדר, ובשנייה שאת יוצאת , או טיפה הולכת ומתאווררת או מספרת על זה למישהו, פתאום זה מכה בך שזה לא הגיוני ושזה לא משהו שהוא אנושי שהוא יקרה.
200 חניכים מתגוררים בפנימיית רננים בזיכרון יעקב. המגורים טובלים בירוק ונועדו לילדים בני 6 עד 18. קצתם לאחר אשפוז פסיכיאטרי, בעלי בעיות רגשיות, אחרים הוצאו מן הבית בצו בית משפט. כאן הם אמורים לקבל טיפול חם מידי צוות מקצועי שישמש מודל אוהב ומחבק של אימא ואבא, שיגן עליהם מפני הסביבה, מפני עצמם.

א': אני אם חד-הורית, אימא לשלושה ילדים, כשהוא נולד אני הבנתי שעכשיו יש לי לפחות משמעות. אהבתה ודאגתה לבנה הבכור, הביאו את א' לבקש עזרה מרשויות הרווחה. כששמעו על המצוקה הכלכלית שבה שרויה המשפחה, אמרו לה שמוטב להוציא את הבן מן הבית.

א' חשבה שבפנימיית רננים יזכה בחיים שתמיד ביקשה בשבילו.

"מקום נורא יפה ושקט ופסטורלי ועם המון ילדים ויש חוגים ונותנים להם ממש העשרה שמשהו שאני בחיים בתור אימא ועוד אישה מוכה וכל זה, לא יכולה לתת לו את כל זה בכסף, ברור".

עדותה של אם אחרת בפנימיית רננים: "זה היה ביום הולדת שלי היום שהוא יצא מהבית".
הילד ממשיך: "לקחנו את הדברים, היא הלכה איתי ואז עלינו לאוטו".
האמא ממשיכה: אתם רואים שאני בוכה, כאילו. "לא, ככל שתיפרדי ממנו יותר מהר יהיה לו יותר קל".

דריה ברוד: היו דברים מאוד רעים שקרו שם. דברים מאוד רעים, ועכשיו אני יוצאת פה ואני כאילו מספרת ואין שום דבר שיכול לגרום לזה להיראות אמיתי כמו שזה היה.

עדויות שהגיעו ליפעת גליק, מציירות תמונה מדאיגה על ההתנהלות של כמה מהעובדים.

עדות חניך בפנימיית רננים: לפעמים המדריכים היו מאיימים על הילדים בשביל שהם יפחדו. הייתה מדריכה שנתנה לי מלא ברכיות, בגלל שניסיתי לצאת מהחדר.

-- איך בא לידי ביטוי ההשפלות?

אם ילד שמן אז היא לוקחת לו את האוכל ולא נותנת לו לאכול ודוחפת אותו וצורחת ואם ב- 7 בערב היא מחליטה שמבחינתה נגמר היום, אז היא מכריחה את כל הילדים בצרחות מטורפות לעלות למיטות ולא לזוז ולא לדבר כי עכשיו נגמר היום והיא רוצה לעשן את הסיגריה שלה.

קולה של אם הבית: "יאללה כבר תסתמי כבר! תתחילי לסתום ת'פה שלך, יא תולעת. חתיכת תולעת, זה מה שאת".

צעקות וגידופים הם עניין שבשגרה. אבל בכך רק מתחילה מסכת ההתעללות שחווים חניכים בפנימיית "רננים".

קולה של אם הבית: "יאללה כבר סתמי כבר! את לא מבינה שאת לא מזיזה לי שערה? את לא מבינה?! עלית לי עד לפה! יופי על הפרצוף שלך!"

מאי כחלון, מדריכה לשעבר: הייתה איזושהי אם בית שאחת הנערות דיברה אליה לא יפה, היא פשוט לקחה את התיק שלה וחבטה בה עם התיק שלה. אני יום אחד הייתי בחוג עם הקבוצה שלי, והיה לי חניך אחד, שכל מה שקשור למשהו שיכול להזכיר אזעקה, ממש עשה לו לא טוב, הוא היה הולך הצידה, מסתגר ככה, עושה תנועות כאלה של התנדנדות, מרגיע את עצמו. לקח אותו מדריך, תפס אותו מהאוזן, הרים אותו ככה והוציא אותו החוצה בצורה מאוד אלימה. אני פניתי אחר כך לרכזת של המשפחתונים ולמנהלת וסיפרתי להם את זה.

 ממשרד הרווחה נמסר, כי לא הגיעו דיווחים חריגים בפנימיה.

מה יאמרו במשרד הרווחה כשישמעו את הטענות על אלימות פיזית שהופעלה במהלך שיטה טיפולית מרסנת ונקראת אחיזה?

ד"ר אהרון פלשמן, פסיכיאטר ילדים: זה אמור להיות חיבוק, ולא חיבוק דב. זו אחיזה שצריך הרבה מיומנות וצריך להכשיר צוות כדי לדעת איך לא להגיב באופן טבעי בתוקפנות. אין לזה שום מקום לילדים יותר גדולים או קטנים.

עדות חניך שעשו לו אחיזה: "זה כאב ברמות שלא ייאמן". אז הוא (איש הצוות) היה נגיד תופס אותם לפעמים מהצוואר, לפעמים הם היו עושים את זה או שתופסים אותם מהיד ואז הם היו מעיפים אותם בכוח לתוך החדרים. היו גם ילדים שהיו צועקים "הצילו" ואנשים אחרים מבחוץ היו מסתכלים.

קולה של אשת צוות בפנימיית רננים: יש מתנדב שנת שירות בן 18 שהיה מרביץ לילדים ממש. כמובן שלא היה לו אישור ל"אחיזה" אבל הוא היה תופס אותם ועושה להם כאילו "אחיזה" ולא יודעת מה הוא עשה להם."

באתי למיכל (מנהלת הפנימייה) בבוקר, אמרו לי שדיווחו עליו הרבה פעמים שהוא מרביץ לילדים ממש והוא ממש אלים כלפיהם, והיא הייתה נורא מזועזעת, כל דבר (שאמרתי לה): "לא לא לא, הוא לא יכול להמשיך להיות שם אפילו עוד יום אחד, אני מטפלת בזה", וכמובן ששום דבר לא קרה והכל המשיך כמו שהוא.

בסרטון שצולם באמצעות טלפון נייד נראה איש צוות אוחז באלימות בחולצתו של נער, חניך בפנימייה.

"סתום ת'פה שלך, הבנת? סתום ת'פה שלך למה אני אחסל אותך. היום זה יהיה הסוף שלך".

אחד החניכים העביר לא מזמן את הסרטון למדריכה. מקורביה מספרים כי כשדיווחה על כך לרכז בפנימייה, הוא הורה לכל מי שהחזיק בחומר המפליל למחוק אותו.

חניך בפנימיה: יש כדורים שנקראים שמה איטומין (כדור פסיכיאטרי).

ד"ר אהרון פלשמן: זה כדור שקוראים לו אנטי-פסיכוטי, או יותר נכון הוא מרגיע בגדול, "כדור הרגעה כולל". הוא בין הכדורים היותר מרדימים והבלתי נסבלים מתוך התרופות האלה.

אמא של חניך: הם לא שואלים אותך. הם מחתימים אותך ש"אם במקרה", אז את חושבת ש"בסדר, הם לא יגיעו". זה משהו שאת חושבת עליו בתחילת שנה. מתי שמתי לב שהילד כן קיבל תרופות? הייתי מתקשרת בשעות מסוימות שזה שעות של דיבור, שעה שש, שעה שבע, הילד ישן. מה קרה הילד ישן? אני מכירה את הילד שלי. אין מצב שהוא יישן בשעה כזאת.

הכדור הפסיכיאטרי אטומין אינו מומלץ למי שטרם מלאו לו 16 שנים. לפי עלון משרד הבריאות, מתחת לגיל זה התרופה פשוט לא עברה ניסויים קליניים.

-- בני כמה הם היו, הילדים האלה שקיבלו איטומין?

מגיל 10 עד 13.

האם באמת היד קלה על התרופה, ומדוע אנשי צוות משפילים ומכים חניכים ילדים בפנימייה במקום להעניק להם קורת גג בטוחה?

כדי להבין את התשובות לשאלות האלה, צריך לחזור אחורה, לתחילת שנות האלפיים.

אז עברו שירותי החוץ ביתיים הפרטה. היום, את פנימיית רננים מנהלת ד.י.ש. חברה פרטית בע"מ, שמקבלת מהמדינה תקציב שנתי של עשרות מיליונים בשנה. על פעילותה של החברה הפרטית אמור לפקח משרד הרווחה.

-- צריך איזשהו ניסיון מיוחד כדי לעבוד שם?

לא.

-- עברת איזושהי הכשרה להיות מדריכה?

לא. לא עברתי הכשרה.

-- שאלו אותך אם יש לך עבר פלילי?

לא שאלו אותי וגם אצל בנות לא מבקשים תעודת יושר.

בינואר לפני שנה נדרשה גם הוועדה לזכויות הילד לעניין מעמדם והכשרתם של מדריכי פנימיות.

בן ציון בראנץ, מפקח ארצי במשרד הרווחה: "כמטפל בילדים ראיתי כמה חוסר מומחיות וחוסר הכשרה יכולה לעשות נזק, למרות הכוונות הטובות. נזק לילד שמטופל על ידי מדריך, שלא קיבל הכשרה לפני שהוא נוגע בו".

רופ' אסתר הרצוג: אני לא אהיה מופתעת אם אני אמצא שמגיעים לשם גם מדריכים ומדריכות ברמה פחות גבוהה משום שהשכר נמוך ואז כמובן, באופן טבעי, האפשרות למיין את העובדים היא מצומצמת.

דריה ברוד: להורים אין רישיון לגדל את הילדים שלהם. ולמקום הזה יש רישיון. את שולחת ילד ממקום בלי רישיון למקום עם רישיון, ומחזירים לך אותו, אם מחזירים לך אותו בכלל, אותו ילד, מחזירים אותו רקוב ומפורק.

דריה לא יכלה עוד להכיל את מה שראתה עליו ודיווחה לממוניה. בסופו של דבר, החליטה שהיא חייבת לעשות מעשה ועזבה את מקום עבודתה בפנימיית רננים.

אחרי מכתב ההתפטרות שהגישה למנהלת הפנימייה, אזרה אומץ והתלוננה גם במשטרה. התלונה נסגרה ממה שמכנים שם "העדר עניין פלילי".

-- מה את מרגישה?

א"ב: "אני מרגישה כישלון. חשבתי שאני עוד איכשהו עוזרת לו. אבל גרמתי לטראומה, הייתי צריכה יותר להילחם עליו".

יום רביעי, 21 באוקטובר 2015

מי אביבים: קלות בלתי נסבלת של עיקול חשבון

מי אביבים: קלות בלתי נסבלת של עיקול חשבון , עו"ד משה מנור, 08.09.14 ,  ynet

בעל דירה בתל אביב השכיר אותה לשני דיירים ועדכן בכך את העירייה. אבל תאגיד המים בחר לא להתעדכן ומיהר לעקל את חשבון הבנק שלו

לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן

כמה קלה היד של תאגיד המים "מי אביבים" בבואו לעקל חשבון בנק של לקוח? חשבונו העסקי של עורך דין בשל חוב על דירה שבבעלותו בתל אביב, חרף העובדה שהשכיר לשני דיירים ואף דיווח על כך. בית משפט אמנם הטיל על בעל הדירה את מרב האחריות למקרה, אבל במקביל חייב את "מי אביבים" בפיצוי, משום שהיה עליו לבדוק את המקרה לפני נקיטת ההליך הפוגעני.

בעל הדירה השכיר אותה ב-2012 לשני עובדים זרים מאריתריאה. הוא הודיע על כך בדואר רשום למחלקת הארנונה של עיריית תל אביב וביקש להחליף מחזיקים בדירה, בהנחה שתבצע את השינוי הן ברישומיה והן אצל ספקית המים "מי אביבים".

כשנה לאחר מכן הוא קיבל דרישת תשלום, וכשניסה לברר מדוע השינוי לא בוצע הוסבר לו שהיה עליו להציג את צילומי הדרכון של השוכרים. להפתעתו, כשבועיים לאחר מכן הטילה מי אביבים עיקול של 1,396 שקל על חשבון הבנק העסקי שלו. העיקול לא הוסר אף ששמות המחזיקים בדירה שונו כעבור חמישה ימים.

בתביעה לפיצוי של 15 אלף שקל שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב טען עורך הדין שמי אביבים פעלה "הן כמאשימה, הן כשופטת והן כמוציאה לפועל" כשהטילה את העיקול ללא אזהרה, ולמרות הודעתו על חילוף המחזיקים.

מי אביבים טענה מנגד שהתובע היה המחזיק הרשום בנכס עד למועד הצגת דרכוני השוכרים בעירייה, ועליו לשלם את חיובי המים עד ליום זה. היא הוסיפה שהיא לא חלק מעיריית תל אביב ואין לה כל יכולת לעקוב אחר חילופי הדיירים אם לא מודיעים לה על כך בטופס מתאים, בצירוף תעודה מזהה של המחזיקים.

לא מידתי

הרשמת הבכירה נעמה פרס קבעה כי עיקר האחריות לנזק מוטל על התובע, עורך דין במקצועו, שלא בדק במשך שנה שלמה אם חילוף המחזיקים בוצע בפועל. היא ציינה שהנתבעת הוכיחה ששלחה כמה התראות לפני נקיטת הליכים גם לכתובת מגוריו, בנוסף לכתובת המושכר. יחד עם זאת, בית המשפט לא קבע שהנתבעת שלחה לתובע התראה בדואר רשום (להבדיל מדואר רגיל) בטרם נקיטת העיקול נגדו, על אף חובתה לעשות כן.

בהתייחסה לסמכות הרשות להטיל עיקולים קבעה הרשמת: "ראוי כי בטרם ייעשה שימוש במכשיר כה דרסטי, הרשות תבדוק שבעתיים אם יש מקום להשתמש במכשיר זה, בנסיבות העניין". היא הוסיפה שלא ברור מדוע מיהרה הנתבעת, שמקושרת למחשבי העירייה, להטיל עיקול על חשבון התובע מבלי לברר את נתוני המקרה ואף מבלי לנסות לשוחח עמו טלפונית.

הרשמת פרס העירה שהנזקים שהעיקול עלול היה לגרום במקרה זה גדולים מהרבה מהתועלת שבגבייה: מדובר בעורך דין שעיקול חשבונו העסקי היה עלול להזיק למשלח ידו ולהציגו כמי שאינו משלם את חובותיו – מה שעלול להיחשב גם כפרסום לשון הרע.

הרשמת אמדה את נזקי התובע ב- 4,200 שקל, ומשקבעה שהתובע אחראי ל-70% מנזקיו והנתבעת ל-30% הנותרים, חייב אותה לפצות אותו ב-1,260 שקל מבלי לשאת בהוצאות נוספות.


לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
עו"ד משה מנור, ממשרד קרט, מנור, אסף , עוסק בין השאר בייצוג בפני רשויות מקומיות
הכותב לא ייצג בתיק

מי אביבים: קלות בלתי נסבלת של עיקול חשבון , עו"ד משה מנור, 08.09.14 ,  ynet

מי אביבים התקינו לצרכנים מדי מים שזייפו צריכת המים פי שניים

מי אביבים - גזל כסף מהציבור בעזרת מדי מים מזייפים
1 בספטמבר 2015 - ת"ק 33218-05-15 אלואשוילי נ' מי אביבים 2010 בע"מ - דרכי רמיה תאגיד מי אביבים לגזול כסף מהציבור: מתקינים מדי מים מזייפים המסתובבים גם כאשר אין צריכה בדירה.

לדברי התובע (הצרכן), בחודשים ינואר – פברואר 2014 הוחלף מד המים בדירה, ביוזמת "מי אביבים" ועל ידה. לשיטתו, מיום החלפת מד המים הדירתי ועד ליום 4.9.2014 חיובי הצריכה של הדירה עלו משמעותית, באופן ממוצע: 24 מ"ק לתקופה שבין 14.1.2014 ל-12.3.2014, 28 מ"ק לתקופה הדו חודשית שלאחר מכן, 20 מ"ק לתקופה הדו חודשית שלאחריה ו-18 מ"ק לתקופה דו חודשית צמודה נוספת. בעוד שהחל מיום 7.5.2013 ועד ליום 14.1.2014 קיבל מ"מי אביבים" חשבונות חיוב מים שבהם הצריכה הממוצעת לחודשיים הינה כ-11 מ"ק.
ע"פ טענת התובע ע"פ בדיקה שביצע מד המים מסתובב גם כאשר אין צריכת מים בדירה. "מי אביבים" טענו מנגד כי בדיקתם העלתה כי מד המים תקין ואף גבו מהתובע 156 ש"ח עבור הבדיקה.

האחרון מוסיף וטוען כי ביום 14.8.2014 הותקנו בכל הדירות בבניין שסתומי "אל חזור" למדי המים הדירתיים, כאשר חלקו של כל דייר והתקנה עמד על 120 ₪ לשסתום. התובע מציין כי מאז התקנת השסתומים צריכת המים הפרטית חזרה לרמתה טרם החלפת מד המים ע"י "מי אביבים".


פסק הדין -  התובע הוכיח שהתקלה ארעה בשל החלפת מד המים ובעיתוי שבו הוחלף

השופט יעקב שקד פסק כי התובע הוכיח שהתקלה ארעה בשל החלפת מד המים ובעיתוי שבו הוחלף, וכאשר הותקן שסתום אל חזור על מד המים, חזר חיוב המים למצבו טרם התקנת מד המים. ממילא, עולה ממכלול הראיות כי התובע הוכיח שלא מדובר בתקלה ברשת המים הפרטית אלא בתקלה שנובעת מהחלפת מד המים, שבאחריות "מי אביבים".

יום שני, 19 באוקטובר 2015

פשעי לשכת הרווחה חולון - הסבתא ביקשה עזרה, פקידות הסעד תלשו הילדים למוסדות

יוצאת נגד הרווחה: "אני אמא בלי ילדים" , חופית כהן ,   15.10.15, mynet חולון

אם חד הורית מחולון שנכנסה לטראומה, לדבריה, לאחר שאחד מילדיה עבר לכאורה תקיפה מינית, החלה להשתמש בתרופות והתמכרה. לטענתה, מאז נלקחו ילדיה על ידי שירותי הרווחה. "אפילו לא אפשרו לי להיפרד מהם", היא אומרת. העירייה: הילדים נלקחו על פי חוק הנוער

אם חד הורית בת 29 מחולון, טוענת כי שירותי הרווחה (חולון) לקחו לפני מספר חודשים את ילדיה והיא חוששת שלא יחזרו אליה. "זו תקופה הזויה, כאילו אני חיה בתוך חלום רע ולא מצליחה להתעורר. אף אחד לא מסוגל להבין מה עובר עליי, אני אמא בלי ילדים. אפילו לא אפשרו לי להיפרד מהם. רגע אחד אני יושבת איתם בפארק, וברגע השני הם כבר לא איתי", היא מספרת.

סיפורה של האם התחיל לפני למעלה מעשור. על פי עדותה, היא נאנסה על ידי אדם מבוגר, אירוע שגרם לה לטראומה קשה ולבעיות אכילה. עם השנים היא הצליחה להתמודד עם הקושי והביאה לעולם שלושה ילדים. לפני כמה חודשים, כאשר עלה בה חשש כי בנה עבר תקיפה מינית - הטראומה חזרה אליה והיא התקשתה לתפקד. "הילד בא הביתה וסיפר שגבר נגע בו", היא טוענת. "ברגע שראיתי שיש לו סימן בטוסיק, לקחתי אותו לחדר 4 בוולפסון, שמיועד לנפגעי תקיפה מינית".

בשלב זה, לטענת האם, הובהר לה על ידי רופא וחוקר משטרה כי קיים חשד שבנה עבר תקיפה מינית. היא מיהרה להגיש תלונה במשטרה ונפתחה חקירה. "כל מה שקרה החזיר אותי שנים אחורה, לטראומה שעברתי. לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות גם לבן שלי. זה הכניס אותי לדיכאון קשה, הרגשתי שאני לא מסוגלת לאכול ולא הפסקתי לבכות. כלפי חוץ העמדתי פנים שהכל בסדר אבל בפנים הרגשתי שבורה".

פנית לקבלת עזרה?

"בעבר קיבלתי קנאביס רפואי ותרופות הרגעה כדי להתמודד עם הקשיים. בשנים האחרונות הפסקתי בגלל הילדים, אבל בתקופה האחרונה הכל היה כל כך קשה, אז התחלתי לקחת תרופות הרגעה".

באחד הימים החזירה האם את ילדיה ממוסדות החינוך וישבה איתם בגן המשחקים, סמוך לבית שבו היא מתגוררת עם אמה, שעוזרת לה בגידול ילדיה. "כל הצהריים היינו בפארק, אפילו הורדתי להם ארוחת צהריים חמה בקופסאות, כי הם לא רצו להפסיק לשחק. היה לנו יום כיפי, לראות את שמחת החיים שלהם זה תמיד מרים לי את מצב הרוח, אבל הייתי מותשת. כשעלינו למעלה ביקשתי מקרובת המשפחה שלי לשים עליהם עין. לקחתי כדור הרגעה ונכנסתי לנוח", היא משחזרת.

סבתם של הילדים חזרה הביתה וראתה את בתה רדומה במיטה. כשניסתה להעיר אותה, היא נראתה לה מעורפלת ובשלב זה החליטה הסבתא להתקשר מיוזמתה לשירותי

הרווחה. "בדיעבד זו הייתה טעות", מספרת הסבתא. "לא ידעתי שהם היו בפארק, לא ידעתי שרק עכשיו היא נכנסה לנוח כי היא לא הרגישה טוב, ובוודאי שלא ידעתי שהיא לקחה כדור. הראש שלי עבד שעות נוספות וחששתי שהיא לקחה משהו לא חוקי, כי היא עברה תקופה איומה. התקשרתי לרווחה וביקשתי עזרה, אבל בשום שלב לא התכוונתי שיקחו את הילדים. אמרתי להם שהיא אם חד הורית שמתמודדת עם קושי נפשי חמור והיא צריכה סיוע, אולי בת שירות שתבוא לעזור, אולי עובדת סוציאלית שתשוחח איתה ותקל על הנפש שלה. לרגע לא העליתי על דעתי שכבר באותו יום הם יבואו לקחת את הילדים".

האם. חוששת שילדיה לא יחזרו הביתה (צילום: קובי קואנקס)
את הרגעים האלה מתקשות הסבתא והאמא לשחזר. לדברי הסבתא, הן שמעו דפיקות בדלת והעובדת הסוציאלית שהגיעה לבית הייתה מלווה בשוטרים ובאבי הילדים. היא ביקשה לראות את האם, שעדיין ישנה וכלל לא ידעה מה מתרחש בסלון. העובדת הסוציאלית ביקשה מהילדים לרדת למטה - משם שניים מהם נשלחו למשפחת אומנה וילד אחד נוסף לפנימייה.
"העובדת הסוציאלית נכנסה לחדר ואמרה לי שהילדים צריכים ללכת", טוענת אמם. "הייתי המומה, הסברתי לה שזו טעות, סתם אי הבנה ביני לבין אמא שלי ושתיתן לי לפחות להיפרד מהם. היא אמרה שזה מאוחר מדי והם כבר נסעו. לא האמנתי למה ששמעתי, חשבתי שהיא עובדת עליי. ממתי לוקחים ככה ילדים, בלי להחליף מילה עם האמא? בלי לבדוק מה בדיוק קרה ואם אפשר לתקן? הרי גם בתקופות הכי קשות, כשגידלתי אותם לבד, מעולם לא לקחו אותם ממני.

"אני בחורה שעברה חיים קשים אבל מעולם לא פגעתי בילדיי או הזנחתי אותם. כל חיי נאבקתי כדי לתת להם את הטוב ביותר. ניסיתי להסביר לעובדת הסוציאלית שזו תקופה קשה בגלל מה שקורה עם הבן שלי. הבטחתי שלא אגע יותר בתרופות, גם לא במרשם, רק שיחזירו לי את הילדים. עברו שבועות על גבי שבועות ובקושי נתנו לי לראות אותם".

הסבתא מתארת מערכת יחסים טובה בין בתה לילדים, ולא רק עם שלה. "כל טיול היא מיד מתנדבת להיות אמא מלווה. ביום הראשון ללימודים בגן, הגננות התחננו בפניה שתישאר לעזור כדי להרגיע ילדים שהיו היסטריים אחרי שההורים שלהם הלכו. יש לה קשר מדהים עם ילדים, אז באיזו זכות הם חוטפים לה את הילדים מהידיים? בחיים לא ראו עליהם מכה או בגד מלוכלך, אף אחד מעולם לא האשים אותה בהזנחה".

עו"ד ברכה שטיינברג ועו"ד יוסי נקר, שמייצגים את האם, אומרים כי מדובר במשפחה שפנתה לרווחה במטרה לקבל סיוע ולא העלתה על דעתה כיצד הדברים יתגלגלו. "המשפחה מוכרת לרווחה רק מרחוק, הם מעולם לא קיבלו סיוע או תמיכה. רק לאחרונה ביקשו עזרה לנוכח העובדה שהאם עברה תקופה קשה", אומרת עו"ד שטיינברג.

לדברי עו"ד שטיינברג, לא הייתה כל סיבה לקחת את הילדים. "בשירותי הרווחה לא יכולים לטעון להזנחה, כיוון שאף גורם לא דיווח על מצב שכזה, ולכן הרחקת הילדים מתבססת על צו חירום מתוך חשש שהאם מכורה. לנוכח העובדה שהאם עומדת להשתחרר ממכון גמילה ויש תסקיר חיובי של עובדת סוציאלית מהמכון, אני ועו"ד נקר מתכוונים לבקש מבית המשפט להשיב את הילדים לביתם ולאמם".

בינתיים מקפידה הסבתא להשאיר את חדר המשחקים של הילדים מסודר ומוכן לקראתם, ומצפה לרגע שבו שוב תשמע את קול נכדיה ממלא את הבית. "הם כל כך חסרים לי. אני רק מחכה לשמוע אותם חוזרים הביתה, נכנסים מהדלת עם כל הרעש והשמחה שלהם", היא אומרת. "אחת הגננות אמרה לבת שלי משפט יפה ועצוב: 'יכולים לקחת לך את הילדים, אבל אף אחד לא יכול לקחת לך את האימהות'. אבל אני אומרת - מה הטעם באימהות בלי ילדים?".

מעיריית חולון נמסר בתגובה: "הילדים נלקחו מחזקתה של האם בהחלטת בית משפט, על פי חוק הנוער ולא על ידי אגף הרווחה. טענותיה של האם כלפי עובדי אגף הרווחה המסורים, שעושים עבודת קודש למען תושבי חולון, הינן שקריות ומקוממות. מטעמי חיסיון וצנעת הפרט, אין בכוונתנו להשיב על טענות אלה בתקשורת ומצער הדבר שגם האם לא שומרת על צנעת הפרט של ילדיה".

מהמשטרה נמסר בתגובה באשר לחקירת החשוד במעשה המגונה בילד: "התקיימה חקירה שבסופה החומר הועבר לפרקליטות, שהחליטה לגנוז את התיק".

יוצאת נגד הרווחה: "אני אמא בלי ילדים" , חופית כהן ,   15.10.15, mynet חולון

פשעי לשכת הרווחה בת ים - מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים

מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים -  מתן חצרוני, כתב חדשות 2 באינטרנט | חדשות 2 | פורסם 11/10/15 
פשעי לשכת הרווחה בת ים - מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים
בעקבות פוסט עם תמונות שפרסם פעיל חברתי מבת ים, עשרות אנשים בהם שוטרים, חיילים ועוד מתנדבים שיפצו דירה מוזנחת של אישה חולה ופגועת ראייה בת 78. במקום היו עכברושים, רהיטים שחורים מטינופת, וריח צחנה. "הבת שלי נכנסה ובכתה בחוץ אחרי מה שראתה", סיפרה אחת המתנדבות. כך זה נראה – לפני ואחרי




עכברושים בכל מקום, בגדים ספוגים בצואה, ריח צחנה, מיטה שחורה מלכלוך וקירות מטונפים. למראות והריחות הקשים האלה נחשפה נציגה של הביטוח הלאומי בביתה של פנסיונרית חולה ופגועת ראייה בת 78 שמתגוררת בבניין מגורים בבת ים. על המקרה הקשה סיפרה הנציגה לפעיל החברתי ירון לוי, תושב העיר, שהזדעזע והרים את הכפפה.

לפני ראש השנה ביקרה בדירה המוזנחת עליזה בשן, שמבצעת הערכות תלות מטעם הביטוח לאומי, זאת לאחר שבנה של האישה צלצל לביטוח הלאומי וביקש סיוע. "לא תיארתי לעצמי מה אני הולכת לראות שם, פתחתי את הדלת וחשכו עיני", העידה. "אני נתקלת בהזנחה, אבל במקרה כזה לא נתקלתי כל החיים שלי. הזדעזעתי, בשלב מסוים ראיתי חולדה ענקית ולא יכולתי להישאר שם".


מיד לאחר מכן היא שיגרה מכתב בהול לביטוח הלאומי והעבירה את הדוח. בין היתר, היא יצרה קשר עם ירון לוי.

כשהגיע ירון לבית הוא ניסה לדבר עם האישה. "אני רק רוצה שירססו נגד העכברושים", אמרה לו. הוא התקשה להאמין שכך היא חיה, יצר קשר עם בנה והחליט לעשות הכול כדי לשפר את תנאי המגורים שלה.

סטטוס שפרסם בסוף החודש שעבר בפייסבוק, עם התמונות המזוויעות זכה לשיתופים רבים, וזעזוע. שוטרים, חיילים, מבוגרים, צעירים, חברות ואישי ציבור נרתמו למען המטרה. תוך עשרה ימים ספורים והרבה מאוד עבודה של אנשים טובים ובהתנדבות - הכל השתנה.

בין היתר נתרם עבורה מטבח חדש, חברת ניקיון הגיעה לעשות פוליש ברצפה, שוטרים ושוטרות מתחנת דיזנגוף הגיעו לצבוע את הבית, וכך גם צעירי "יש עתיד". מתנדבים נוספים רכשו לה בגדים, תמרוקים ומוצרי מזון.

"זו אישה פגועה נפשית ועם לקות ראייה, והיא חיה ככה כבר שנים מביטוח לאומי. לא הגיוני שככה היא חיה, היא אמרה שהיא לא צריכה ארמון אלא אוכל בשבילה כי החולדות גומרות לה את האוכל", מספר לוי. "הטלפון עד היום לא מפסיק לצלצל. פינינו משם מכולה של זבל, היו בגדים בארונות שהיו דבוקים כי כל הארונות היו עם צואה של עכברושים, זה לא נתפס. החיילים שסייעו שם שמו מסכות וקשרנו עליהם כיסוי כמו בנדנה על האף מרוב הסירחון".

המלאכה הייתה מורכבת במיוחד, והרבה אנשים טובים התגייסו למענה. כך למשל גלי פדהצור מרמת אביב, ראתה את הפוסט בפייסבוק, והגיעה למקום יחד עם גאיה צור, בתה בת ה-16. "לקחנו מונית עם המון ציוד, קניות מהסופר, חומרי ניקיון וכסף משכנה שלנו - היה ריח נורא, של נבלה", סיפרה. "הבת שלי יצאה החוצה ופשוט בכתה, ואז נכנסה, יומיים היא לא יצאה מהמיטה ואגרה כוחות, עזרנו לה, לא יכולנו לראות את זה".

פשעי לשכת הרווחה בת ים - מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים
פשעי לשכת הרווחה בת ים - מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים

פשעי לשכת הרווחה בת ים - מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים

פשעי לשכת הרווחה בת ים - מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים

פשעי לשכת הרווחה בת ים - מזעזע: כך חיה קשישה חולה בבת ים

יום שבת, 17 באוקטובר 2015

פנימיית רננים של משרד הרווחה - עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים

אוקטובר 2015 - כתבתה של יפעת גליק, תחקירנית ערוץ 1 על פנימיית רננים של משרד הרווחה - עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים 



דריה ברוד, מדריכה לשעבר בפנימיית הזוועות רננים: כשאת נכנסת לשערים של הפנימייה הכל נראה לך בסדר, ובשנייה שאת יוצאת , או טיפה הולכת ומתאווררת או מספרת על זה למישהו, פתאום זה מכה בך שזה לא הגיוני ושזה לא משהו שהוא אנושי שהוא יקרה.
200 חניכים מתגוררים בפנימיית רננים בזיכרון יעקב. המגורים טובלים בירוק ונועדו לילדים בני 6 עד 18. קצתם לאחר אשפוז פסיכיאטרי, בעלי בעיות רגשיות, אחרים הוצאו מן הבית בצו בית משפט. כאן הם אמורים לקבל טיפול חם מידי צוות מקצועי שישמש מודל אוהב ומחבק של אימא ואבא, שיגן עליהם מפני הסביבה, מפני עצמם.

א': אני אם חד-הורית, אימא לשלושה ילדים, כשהוא נולד אני הבנתי שעכשיו יש לי לפחות משמעות. אהבתה ודאגתה לבנה הבכור, הביאו את א' לבקש עזרה מרשויות הרווחה. כששמעו על המצוקה הכלכלית שבה שרויה המשפחה, אמרו לה שמוטב להוציא את הבן מן הבית.

א' חשבה שבפנימיית רננים יזכה בחיים שתמיד ביקשה בשבילו.

"מקום נורא יפה ושקט ופסטורלי ועם המון ילדים ויש חוגים ונותנים להם ממש העשרה שמשהו שאני בחיים בתור אימא ועוד אישה מוכה וכל זה, לא יכולה לתת לו את כל זה בכסף, ברור".

עדותה של אם אחרת בפנימיית רננים: "זה היה ביום הולדת שלי היום שהוא יצא מהבית".
הילד ממשיך: "לקחנו את הדברים, היא הלכה איתי ואז עלינו לאוטו".
האמא ממשיכה: אתם רואים שאני בוכה, כאילו. "לא, ככל שתיפרדי ממנו יותר מהר יהיה לו יותר קל".

דריה ברוד: היו דברים מאוד רעים שקרו שם. דברים מאוד רעים, ועכשיו אני יוצאת פה ואני כאילו מספרת ואין שום דבר שיכול לגרום לזה להיראות אמיתי כמו שזה היה.

עדויות שהגיעו ליפעת גליק, מציירות תמונה מדאיגה על ההתנהלות של כמה מהעובדים.

עדות חניך בפנימיית רננים: לפעמים המדריכים היו מאיימים על הילדים בשביל שהם יפחדו. הייתה מדריכה שנתנה לי מלא ברכיות, בגלל שניסיתי לצאת מהחדר.

-- איך בא לידי ביטוי ההשפלות?

אם ילד שמן אז היא לוקחת לו את האוכל ולא נותנת לו לאכול ודוחפת אותו וצורחת ואם ב- 7 בערב היא מחליטה שמבחינתה נגמר היום, אז היא מכריחה את כל הילדים בצרחות מטורפות לעלות למיטות ולא לזוז ולא לדבר כי עכשיו נגמר היום והיא רוצה לעשן את הסיגריה שלה.

קולה של אם הבית: "יאללה כבר תסתמי כבר! תתחילי לסתום ת'פה שלך, יא תולעת. חתיכת תולעת, זה מה שאת".

צעקות וגידופים הם עניין שבשגרה. אבל בכך רק מתחילה מסכת ההתעללות שחווים חניכים בפנימיית "רננים".

קולה של אם הבית: "יאללה כבר סתמי כבר! את לא מבינה שאת לא מזיזה לי שערה? את לא מבינה?! עלית לי עד לפה! יופי על הפרצוף שלך!"

מאי כחלון, מדריכה לשעבר: הייתה איזושהי אם בית שאחת הנערות דיברה אליה לא יפה, היא פשוט לקחה את התיק שלה וחבטה בה עם התיק שלה. אני יום אחד הייתי בחוג עם הקבוצה שלי, והיה לי חניך אחד, שכל מה שקשור למשהו שיכול להזכיר אזעקה, ממש עשה לו לא טוב, הוא היה הולך הצידה, מסתגר ככה, עושה תנועות כאלה של התנדנדות, מרגיע את עצמו. לקח אותו מדריך, תפס אותו מהאוזן, הרים אותו ככה והוציא אותו החוצה בצורה מאוד אלימה. אני פניתי אחר כך לרכזת של המשפחתונים ולמנהלת וסיפרתי להם את זה.

 ממשרד הרווחה נמסר, כי לא הגיעו דיווחים חריגים בפנימיה.

מה יאמרו במשרד הרווחה כשישמעו את הטענות על אלימות פיזית שהופעלה במהלך שיטה טיפולית מרסנת ונקראת אחיזה?

ד"ר אהרון פלשמן, פסיכיאטר ילדים: זה אמור להיות חיבוק, ולא חיבוק דב. זו אחיזה שצריך הרבה מיומנות וצריך להכשיר צוות כדי לדעת איך לא להגיב באופן טבעי בתוקפנות. אין לזה שום מקום לילדים יותר גדולים או קטנים.

עדות חניך שעשו לו אחיזה: "זה כאב ברמות שלא ייאמן". אז הוא (איש הצוות) היה נגיד תופס אותם לפעמים מהצוואר, לפעמים הם היו עושים את זה או שתופסים אותם מהיד ואז הם היו מעיפים אותם בכוח לתוך החדרים. היו גם ילדים שהיו צועקים "הצילו" ואנשים אחרים מבחוץ היו מסתכלים.

קולה של אשת צוות בפנימיית רננים: יש מתנדב שנת שירות בן 18 שהיה מרביץ לילדים ממש. כמובן שלא היה לו אישור ל"אחיזה" אבל הוא היה תופס אותם ועושה להם כאילו "אחיזה" ולא יודעת מה הוא עשה להם."

באתי למיכל (מנהלת הפנימייה) בבוקר, אמרו לי שדיווחו עליו הרבה פעמים שהוא מרביץ לילדים ממש והוא ממש אלים כלפיהם, והיא הייתה נורא מזועזעת, כל דבר (שאמרתי לה): "לא לא לא, הוא לא יכול להמשיך להיות שם אפילו עוד יום אחד, אני מטפלת בזה", וכמובן ששום דבר לא קרה והכל המשיך כמו שהוא.

בסרטון שצולם באמצעות טלפון נייד נראה איש צוות אוחז באלימות בחולצתו של נער, חניך בפנימייה.

"סתום ת'פה שלך, הבנת? סתום ת'פה שלך למה אני אחסל אותך. היום זה יהיה הסוף שלך".

אחד החניכים העביר לא מזמן את הסרטון למדריכה. מקורביה מספרים כי כשדיווחה על כך לרכז בפנימייה, הוא הורה לכל מי שהחזיק בחומר המפליל למחוק אותו.

חניך בפנימיה: יש כדורים שנקראים שמה איטומין (כדור פסיכיאטרי).

ד"ר אהרון פלשמן: זה כדור שקוראים לו אנטי-פסיכוטי, או יותר נכון הוא מרגיע בגדול, "כדור הרגעה כולל". הוא בין הכדורים היותר מרדימים והבלתי נסבלים מתוך התרופות האלה.

אמא של חניך: הם לא שואלים אותך. הם מחתימים אותך ש"אם במקרה", אז את חושבת ש"בסדר, הם לא יגיעו". זה משהו שאת חושבת עליו בתחילת שנה. מתי שמתי לב שהילד כן קיבל תרופות? הייתי מתקשרת בשעות מסוימות שזה שעות של דיבור, שעה שש, שעה שבע, הילד ישן. מה קרה הילד ישן? אני מכירה את הילד שלי. אין מצב שהוא יישן בשעה כזאת.

הכדור הפסיכיאטרי אטומין אינו מומלץ למי שטרם מלאו לו 16 שנים. לפי עלון משרד הבריאות, מתחת לגיל זה התרופה פשוט לא עברה ניסויים קליניים.

-- בני כמה הם היו, הילדים האלה שקיבלו איטומין?

מגיל 10 עד 13.

האם באמת היד קלה על התרופה, ומדוע אנשי צוות משפילים ומכים חניכים ילדים בפנימייה במקום להעניק להם קורת גג בטוחה?

כדי להבין את התשובות לשאלות האלה, צריך לחזור אחורה, לתחילת שנות האלפיים.

אז עברו שירותי החוץ ביתיים הפרטה. היום, את פנימיית רננים מנהלת ד.י.ש. חברה פרטית בע"מ, שמקבלת מהמדינה תקציב שנתי של עשרות מיליונים בשנה. על פעילותה של החברה הפרטית אמור לפקח משרד הרווחה.

-- צריך איזשהו ניסיון מיוחד כדי לעבוד שם?

לא.

-- עברת איזושהי הכשרה להיות מדריכה?

לא. לא עברתי הכשרה.

-- שאלו אותך אם יש לך עבר פלילי?

לא שאלו אותי וגם אצל בנות לא מבקשים תעודת יושר.

בינואר לפני שנה נדרשה גם הוועדה לזכויות הילד לעניין מעמדם והכשרתם של מדריכי פנימיות.

בן ציון בראנץ, מפקח ארצי במשרד הרווחה: "כמטפל בילדים ראיתי כמה חוסר מומחיות וחוסר הכשרה יכולה לעשות נזק, למרות הכוונות הטובות. נזק לילד שמטופל על ידי מדריך, שלא קיבל הכשרה לפני שהוא נוגע בו".

רופ' אסתר הרצוג: אני לא אהיה מופתעת אם אני אמצא שמגיעים לשם גם מדריכים ומדריכות ברמה פחות גבוהה משום שהשכר נמוך ואז כמובן, באופן טבעי, האפשרות למיין את העובדים היא מצומצמת.

דריה ברוד: להורים אין רישיון לגדל את הילדים שלהם. ולמקום הזה יש רישיון. את שולחת ילד ממקום בלי רישיון למקום עם רישיון, ומחזירים לך אותו, אם מחזירים לך אותו בכלל, אותו ילד, מחזירים אותו רקוב ומפורק.

דריה לא יכלה עוד להכיל את מה שראתה עליו ודיווחה לממוניה. בסופו של דבר, החליטה שהיא חייבת לעשות מעשה ועזבה את מקום עבודתה בפנימיית רננים.

אחרי מכתב ההתפטרות שהגישה למנהלת הפנימייה, אזרה אומץ והתלוננה גם במשטרה. התלונה נסגרה ממה שמכנים שם "העדר עניין פלילי".

-- מה את מרגישה?

א"ב: "אני מרגישה כישלון. חשבתי שאני עוד איכשהו עוזרת לו. אבל גרמתי לטראומה, הייתי צריכה יותר להילחם עליו".

יום שישי, 16 באוקטובר 2015

מי אביבים ועיריית תל אביב גבו שלא כדין "אגרת אכיפה" מופרזת על מכתבי התראות תשלום

מי אביבים - גביית "אגרת אכיפה" מופרזת"
מרץ 2015 -מאת: עו"ד דוד שפירא אתר "פסק דין" -  תובענות ייצוגיות שהוגשו נגד העירייה וחברת המים שלה התקבלו, ונקבע כי הן גבו שלא כדין "אגרת אכיפה" מופרזת על מכתבי התראות תשלום. הן חויבו להחזיר את הכסף לתושבים. 

לעיון בפסק הדין הקלק כאן

עדי ליבוביץ, תושב ת"א, שם לב שעל כל מכתב התראה שהוא מקבל מעיריית ת"א ומחברת המים שלה "מי אביבים", הוא נדרש לשלם תוספת קבועה עבור "אגרת אכיפה". כך, בדרישות תשלום ששלחה "מי אביבים" לו ולאשתו, צוין כי בנוסף לחוב המים והביוב הוא חויב גם ב-22 שקלים נוספים. גם בדרישות לתשלום דוח חנייה וארנונה שקיבל מהעירייה הוא חויב בסכום זה, בנוסף לחוב.

ליבוביץ הגיש לביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א שלוש תביעות ובקשות להכיר בהן כייצוגיות: אחת נגד מי אביבים ושתיים נוספות נגד העירייה בגין דרישות תשלום החנייה והארנונה. התובענות אושרו כייצוגיות, והדיון בהן אוחד.

התובע טען, כי הנתבעות גובות סכום הוצאות קבוע עפ"י הרף המירבי שבתקנות המיסים (גביה) (שעודכן בינואר 2013 מ-22 ל-23 שקלים), אף שייצור מכתב ושליחתו בדואר רשום אמור לעלות 9 שקלים לכל היותר. הוא הוסיף, כי על הנתבעות לשלוח את מכתב ההתראה הראשון בדואר רגיל - שעלותו 1.36 שקלים בלבד – ולא בדואר רשום.

לשיטת התובע, הנתבעות אמורות לגבות כספים על שלושה מרכיבים: איתור כתובת החייב, ייצור המכתב ושליחתו. למרות זאת, הן גם גובות עבור עלויות עקיפות כמו עלות כוח האדם, מחשוב ומאגרי מידע – שעבורן הן משלמת בכל מקרה, ללא קשר ל"טיפול" בדרישת תשלום מסויימת.

הסכום המרבי שנקבע בתקנות, הוסיף התובע, הוא "התקרה" בלבד, ועל הרשות לגבות רק על ההוצאות הישירות שהוציאה בפועל.

הנתבעות טענו כי עמדו בדרישות התקנות. לשיטתן, הוצאות שכר הפקידים שהפיקו את המכתבים הן חלק מאותן "הוצאות ישירות" שהתקנות מתירות להן לגבות. עלות כל מכתב שכזה כולל שכר הפקידים נע בין 30 ל-45 שקלים, ולמרות זאת הן גבו רק את הסכום המקסימלי האפשרי.

הנתבעות הוסיפו, כי אם כוונת התקנות הייתה לחייב בעלות המכתבים הממשית בלבד, הן היו מפנות לתעריפי הדואר ולא נוקבות בסכומים מסויימים. לבסוף, הנתבעות הפנו להנחיית היועמ"ש, שמתירה להן לשלוח מכתב התראה ראשון בדואר רשום.

שכר הפקידים לא נחשב

השופטת יהודית שיצר ציינה, כי פקודת המיסים קובעת שניתן לגבות מנישומים סרבנים רק "הוצאות סבירות שהוצאו" בגין האכיפה. תקנות הגבייה צמצמו את היקף ההוצאות שניתן לגבות עוד יותר, וקבעו שמעבר להיותן "סבירות", ניתן לגבות הוצאות "ישירות" בלבד, ששכר הפקידים לא נכלל בהן.

לשיטת השופטת, העירייה רשאית לגבות את ההוצאות הישירות שהוציאה בפועל ביחס לחייב ספציפי בלבד ואינה רשאית לגבות אוטומטית את הסכום המקסימלי. עם זאת, נקבע שהרשויות רשאיות לשלוח גם את מכתב הדרישה הראשון בדואר רשום, ואף יש בכך היגיון: הוכחה להמצאת המכתב ומניעת התחמקויות מתשלום.

בסופו של דבר, השופטת קיבלה את התובענה הייצוגית וחייבה את העירייה ואת מי אביבים להשיב את הסכומים שנגבו ביתר באופן פרטני מכל תושב החל מ-11.5.2011, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. הנתבעות חויבו לפרסם את עיקרי פסק הדין ואופן קבלת ההחזר באתרי האינטרנט שלהן ובעיתונות.

בתום שנתיים, הכספים שלא יידרשו ישמשו למחיקת חובות של קשישים ערירים ונזקקים, הקמת מתקני משחקים לילדים בשכונות מצוקה והכשרת מגרש חניה חדש או תרומה לעמותת "אור ירוק".

המשיבות חויבו לשלם 250,000 שקל לתובע המייצג ו-750,000 שקל לבא כוחו, בתוספת הוצאות חוות דעת מומחה בסך 40,000 שקל.


ב"כ התובע: עו"ד דן שריזלי, עו"ד ירון שריזלי
ב"כ המשיבות: עו"ד רחל אביד, עו"ד יואב רזין, עו"ד פנינה ברודר, עו"ד אורי אגר

* עו"ד דוד שפירא עוסק במיסוי עירוני.

** הכותב לא ייצג בתיק.

יום חמישי, 15 באוקטובר 2015

5,000 איש ביקרו בתערוכה פסיכיאטריה: כן או לא

אוקטובר 2015 - 5,000 איש ביקרו בתערוכה פסיכיאטריה: כן או לא

ב- 5.10.2015 נסגרה התערוכה פסיכיאטריה : כן או לא? שהוצגה בישראל במשך שמונה ימים בחסות עמותת מגן לזכויות אנוש, בהאנגר 11 בנמל תל אביב.

בין המבקרים בתערוכה היו אנשים מהתחום הטיפולי, מורים, בעלי מקצועות חופשיים והרבה הורים לילדים המתמודדים מול מערכת החינוך והלחץ בתוכה לאבחן ילדים.

אחת הפסיכולוגיות אמרה כי בעקבות התערוכה תפסיק לשלוח את מטופליה לפסיכיאטרים.
מהנדס תוכנה, אמר בעקבות התערוכה: "זו זווית הסתכלות ממש נכונה. הפסיכיאטרים מקבלים מיליארדים ואין אצלם אפילו מקרה אחד של מטופל שהבריא מהפרעת נפש. עד היום לא חשבתי על זה ככה."

בתערוכה ביקרו גם מטופלים פסיכיאטרים. הם מחו כנגד קשירות בבתי-חולים פסיכיאטרים, על כך שתופעות לוואי מטופלות על ידי תרופות נוספות, ושהם עצמם אינם יכולים להיגמל מהתרופות הממכרות שהם נוטלים בעקבות הטיפול הפסיכיאטרי.

בפתיחה החגיגית ב 29/9/15 נכחו חמישים אורחים נכבדים ונשאו דברים עו"ד רז משגב יו"ר תנועת מטה המאבק למען האב הגרוש ודר' חסאן מרהג'י פרשן פוליטי של ערוץ הטלביזיה 24I.

רז משגב אמר שפעמים רבות מאבחנים בני נוער ונשים הנמצאים במשבר כל שהוא בחייהם ובעקבותיו מתויגים שלא כהלכה כסובלים מהפרעה פסיכיאטרית כרונית, לכן יש להיזהר כשפונים לשירותי הרווחה או לפסיכיאטרים לבל יתויגו לשווא ללא בדיקות מקצועיות רפואיות ופסיכולוגיות מקיפות לשלילת הגורמים האחרים למצבם.

לדברי חסן מרהג'י מדינות רבות המצטיירות כנאורות ואנושיות משתמשות בשיטות עינוי פסיכיאטריות.

התערוכה הבין לאומית פסיכיאטריה: כן או לא? היא תערוכה נודדת בין בירות העולם והוצגה בישראל בעברית זו הפעם השנייה. התערוכה חושפת הפרות זכויות אדם בתחום הפסיכיאטרי משחר קיומה ועד ימינו. התערוכה באמצעות מצגות גרפיות ומצגות ווידאו מתארת את ההיסטוריה והמקורות של פסיכיאטריה, הקשר של פסיכיאטריה לשואה, לדיכוי שחורים ומיעוטים עד הפרות בני זמננו של אשפוז וטיפול בכפיה ותיוג נרחב למען בצע כסף. התערוכה מרחיבה ומתארת על הקשר החזק בין פסיכיאטריה לתעשיית התרופות. כמו כן מציגה התערוכה את התוצאות של התיוג הנרחב שממנו נפגעות במיוחד אוכלוסיות חלשות, ילדים וקשישים.

התערוכה קובעת שהאבחון הפסיכיאטרי מתבסס על הפרעות שבעיקבות הצבעה של נציגים פסיכיאטרים נרשמות בספר אבחונים פסיכיאטרי (DSM). הספר עצמו משתנה מעת לעת (בעבר הומוסקסואליות נחשבה הפרעה והיום לא) ומתרחב ליותר ויותר הפרעות. למעשה אין תקפות מדעית לאבחונים. בניגוד לסרטן, לסכרת ולמחלות אחרות בהן קיימות בדיקות דם או רנטגן שמובילות לאבחון, לא קיימת שיטת אבחון תקפה מדעית לפסיכיאטריה. כמו כן לפסיכיאטריה אין שום כלים מדעיים להוכיח שבעיות נפש הן מחלות.

יהודה קורן
דובר

עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il

אתר בינלאומי
www.cchr.org

נייד:3350928 052

יהודה קורן נואם בתערוכה - אוקטובר 2015
יהודה קורן - דברי פתיחה בתערוכה - אוקטובר 2015



חסן מרהג'י נואם בתערוכה - אוקטובר 2015
חסן מרהג'י נואם בתערוכה - אוקטובר 2015

עו"ד רז משגב נואם בתערוכה - אוקטובר 2015











יום שבת, 10 באוקטובר 2015

בית שבתאי לוי - פגיעה בפרטיותם וכבודם של משפחות

אוקטובר 2015 - בית שבתאי לוי בחיפה - משרד הרווחה ומוסדותיו מפקירים פרטיותם וכבודם של משפחות: בית שבתי לוי חיפה - שומר מחזיק בקלסר המכיל את כל פסקי הדין וההחלטות שניתנו בדלתיים סגורות בבתי משפט לענייני משפחה ונוער בניגוד לחוק
הטיפול הסוציאלי החולני של משרד הרווחה: בשלב הראשון הוא תולש ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות, ללא ראיות ובקלות יתרה שומר על החיסיון מול ההורים בתואנה כי זה חשוב לטובת הילד. מאידך, התיקים החסויים של המשפחות והילדים מוצגים לעיני כל, לעובדי חברת אבטחה של מוסדות הרווחה, לרבות בית שבתי לוי, והמאבטח מעיין בתיקים אלו, כאילו הוא השופט או ב"כ אחד מבעלי הדין, על מנת לקבל החלטה האם למסור את הילד לאימו, או להשאירו נעול במוסד.
זהו ביזיון שאין כמותו! שלא קיים אפילו במדינות אפילות. זוהי הפרה חוקתית בוטה של חוק כבוד יסוד אדם וחירותו, חוק הגנת הפרטיות, חוק הנוער וחוק בתי משפט לענייני משפחה.
המוסד מהלך אימים על המשפחות, לבל יפצו פיהם, מאחר והם יכולים להשיג כל חוות דעת מומחה נגד המשפחות והילדים, ולקבל אישור של פקידת סעד ובתי משפט, עבור כל חוות דעת, להחריב חיי המשפחה והילדים.
המשפחות הם בני ערובה של הרווחה ומוסדותיה. צפו בסרטון זה כיצד יאן, שומר חברת אבטחה פרטית מעיין בפרוטוקולים חסויים שניתנו בדלתיים סגורות.

דיצה חטב מציגה - המודל האימהי החולני בבית שבתאי לוי

אוקטובר 2015 - בית שבתאי לוי בחיפה - המודל האימהי החולני של מנהלת יחידת אימהות בבית שבתאי לוי בחיפה עובדת סוציאלית דיצה חטב.
בית שבתאי לוי הוא מובד נעול חולני ומעוות התולש בדרכי מרמה ילדים מהוריהם מתעלל בילדים ומסית אותם נגד הוריהם.
השוער עובד חברת אבטחה מעיין בתיקי משפחה חסויים ואומר כי למטרה אסור להיכנס למוסד - הפקרות וביזיון בהתגלמותם.

יום חמישי, 8 באוקטובר 2015

דיצה חטב מציגה - הזנחה והתעללות בילדים בבית שבתאי לוי בחיפה

הסרטון מדף הפייסבוק של מוטי לייבל - אוקטובר 2015 - דיצה חטב עובדת סוציאלית מנהלת יחידת אמהות בבית שבתאי לוי חיפה משקרת ומטייחת הזנחה והתעללות בילדים בבית שבתאי לוי.
בסרטון יחצנות מציגה דיצה חטב הדרכה הורית אולם בפועל הילדים בבית שבתאי לוי סובלים מהזנחה והתעללות מאנשי המוסד הנעול.
דיצה חטב זורה חול ללא בושה בעיני הציבור תוך שהיא מקבלת רוח גבית מפקידי סעד ו"מומחים" רפואיים למיניהם המציגים את האמהות כבלתי כשירות ואז ניתן לסחור בילדים במוסד בית שבתאי לוי ובמוסדות אחרים.

בית שבתאי לוי בחיפה מעון הזוועות – שמונה תינוקות נעולים בחדר כל היום כבני ערובה לסחוט כסף מהמדינה

ינואר 2013 – "עובדה" – מאמצת שקיבלה ילד כבן שנה מבית ילדים שבתאי לוי בחיפה מתארת את מצב הילדים במעון. התינוקות סגורים כ- 9 בחדר במשך שעות היום מה שגורם לעיכוב בהתפתחותם. המאמצת קיבלה את הילד מבית הילדים שבתאי לוי עם שרירים רפויים וקשיים בהתפתחות.
המאמצת מספרת: "8-9 תינוקות חלל קטן עם מרפסת. לא יוצאים כמעט החוצה, ממש לא חשופים כמעט לכלום, שזה היה משהו מאוד חזק נוכח ברם (המאומץ) בהתחלה. שהוא לא נחשף לכלום".
הבת של המאמצת מספרת על המאומץ רם שנתקבל מבית היתומים שבתאי לוי: "הוא פחד מפרחים, הוא פחד מעלים, הוא פחד מכלבים, הוא פחד מאוגרים, הוא פחד מדשא, הוא פחד מחול, הוא פחד ממים. הוא פחד כמעט מהכל".

יום שלישי, 6 באוקטובר 2015

דיצה חטב מציגה - בית שבתאי לוי כמעון לסחר באמהות וילדים

אוקטובר 2015 - בית שבתאי לוי חיפה -  דיצה חטב מנהלת יחידת אימהות בבית שבתאי לוי מציגה בסרטון תעמולה של המעון כמקום להכשרת אמהות.
בפועל האמהות והילדים מתויגים ומופרדים. האמהות מסולקות מהמעון מושפלות ומבוזות והילדים נשלחים לסחר במשך שנים במוסדות הרווחה.
כאשר אמא שגורשה מהמעון באה עם עיתונאים ופעילים חברתיים לדרוש את ילדיה חזרה מסרבת דיצה חטב להשיב את הילדים ומרעילה בפיה נגד האמא.
רק לאחר שהוזעקה המשטרה הוחזרו הילדים לאימם.
היזהרו מרשויות הרווחה.

יום שני, 5 באוקטובר 2015

סרט תעודה - שחרור שני ילדים חטופים ממכלאת בית שבתאי לוי בחיפה

אוקטובר 2015 - משרד הרווחה ארגון הפשע בראשות השר חיים כץ לסחר בילדים וקשישים ובני משפחותיהם אחז בשני ילדים בעפיה במכלאת בית שבתאי לוי בחיפה. ע"ם תוכניותיהם של חברי ארגון הפשע הם תכננו להפריד את הילדים מאימם ולשלוח אותם לסחר במוסדות כפייה נוספים כגון משפחות אומנה, פנימיות, אימוץ ועוד. להלן סרט תעודה המתאר את אם הילדים ופעילים חברתיים ששחררו הילדים מארגון הפשע בראשות שר הרווחה חיים כץ ועמיתיו.



אורטל בוטל, היא אמא צעירה ל- 2 ילדים קטנים בני 5 ו- 6 שנים. היא התגרשה מבעל אלים, ונשלחה למקלט לנשים מוכות. כעבור תקופה קצרה, נאמר לה שעליה ללכת עם ילדיה לבית שבתי לוי, לצורך הגנה עליה ועל ילדיה.

היא שהתה 8 חודשים בעל כורחה בבית שבתי לוי, תוך ציפיה לחזור לשגרת חיים בטוחה בביתה. השהייה בבית שבתי לוי, ללא צו בית משפט, הוסכמה על האם בתנאי שהיא תהיה שם עם ילדיה.
ביום ראשון 4/10/15, ערב חג סוכות, בשעות הצהריים, גורשה אורטל מבית שבתי לוי, כשנאמר לה שהיא אינה כשירה לגדל את ילדיה, והיא מסולקת מהמקום והילדים שלה נשארים בבית שבתי לוי. מאבטחים הוזמנו כדי לגרש את האם מהמקום.
אורטל, יצרה קשר עם העיתונאי מוטי לייבל, שפנה לעוה"ד יוסי נקר וורדה שטיינברג. אמש, 5/10/15, הגיעו העיתונאים מוטי לייבל ולורי שם טוב לבית שבתי לוי, מלווים באמא אורטל, הוריה ובני משפחתה, על מנת לחלץ את ילדיה החטופים שנותרו בבית שבתי לוי.
דיצה חטאב מנהלת היחידה לאם והילד בבית שבתי לוי, התגוללה כנגד האם, שיקרה ואמרה שהאם היא זו שרצתה ללכת.

דיצה חטאב מנהלת מחלקת הילד בבית שבתי לוי חטפה שני ילדים מאמא

לדיצה אין צו בית משפט, והחזקת ילדיה החטופים של אורטל, הינה בניגוד לחוק.
שוטרים שהוזמנו לחלץ את הילדים החטופים, פעלו בניגוד לחוק, כשמנעו מעו"ד יוסי נקר לייצג את האם, אולם במהרה נמלכו על דעתם, והודיעו לעו"ד יוסי נקר, כי האמא יכולה לקחת את ילדיה.
בסוף הסרטון, הרגע המרגש בו האמא לוקחת את שני ילדיה החטופים, שיצאו מבית שבתי לוי, יחפים, ללא נעליים.
והרגע היפה ביותר: הילדים הקטנים של האמא מקבלים מתנה כדורגל מילדי השכונה.

צפו בסרטון המרתק, החושף את פשעי משרד הרווחה. מאבטח(!) מחזיק בקלסר המכיל פסקי דין, פרוטוקולים, והחלטות של בית משפט לנוער וענייני משפחה, ומעיין במסמכים חסויים שניתנו בדלתיים סגורות, ללא הרשאה וללא סמכות. כשהעיתונאים העירו למאבטח, מדוע הוא מחזיק בקלסר המכיל מסמכים חסויים בחוסר סמכות, טען המאבטח כי מדובר בסידור עבודה. צפו בסרטון ותראו כי מדובר במסמכים של בית משפט לענייני משפחה, ונוער.

תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע? פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה

ספטמבר 2015 - נמל תל אביב - תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע?, האנגר 11 אולם פדרציה, נמל תל אביב 28/9/15 - 5/10/15 מטעם עמותת מגן לזכויות אנוש
יהודה קורן נציג ועדת האזרחים של זכויות אדם הבינלאומית, והשם בארץ: עמותת מגן לזכויות אנוש, מברך את כולם שהגיעו לתערוכה שחושפת הפרות זכויות אדם בתחום בריאות הנפש.
פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה, ולא מקרה מוכח אחד של ריפוי. לראשונה בישראל התערוכה הבינלאומית פסיכיאטריה ותעשיית המוות, התערוכה נודדת בבירות העולם מאז 2005, היא מציגה את ההיסטוריה של פסיכיאטריה ואת הפרות זכויות האדם בתחום בריאות הנפש, ואת התוצאות הקטלניות של טיפולים פסיכיאטריים, אשפוזים בכפיה, טיפולי הלם, סימום המוני למטרות רווח. את CCHR הקים פרופ' ברמיטוס (בדימוס) מכובד מאוד בשם תומאס זס.
כיום CCHR כוללת למעלה מ- 300 סניפים ב- 45 מדינות. חבר היועצים שלה כולל: רופאים, עורכי דין, אנשי חינוך, אמנים, בעלי עסקים ונציגי ארגונים לזכויות אדם ולזכויות אזרח. בשנת 2005 הקימה CCRH את מוזיאון "פסיכיאטריה תעשיית מוות". עד היום ביקרו מאות אנשים את המוזיאון והתערוכה הפכה להיות תערוכה נודדת ברחבי העולם עם שם זהה.
עמותת מגן לזכויות אנוש פעילה למעלה מ- 17 שנה, משנת 1999, היא פעילה עוד הרבה לפני לא כעמותה רשומה. מי שהקים אותה בשנות השמונים, היה הורה בשם גד גלובשטוק, שהוא נמצא פה בסביבה. אני רוצה להודות לו על היוזמה של אותם שנים מוקדמות. גד היום בן 80 והוא פעיל כאילו היה בן 16 וכל הכבוד.
סעיף 5 להצהרה העולמית לזכויות אדם אומר: איש לא יהיה נתון לטיפול ועונשים בלתי עונשיים משפילים, והתערוכה מדגימה בדיוק את אותם דברים באמצעות 22 פאנלים ו- 8 סרטי וידיאו, כיצד זכות זו מופרת על ידי פסיכיאטריים. כל 75 שניות מאושפז מישהו בכפיה, מידי שנה מאה אלף אנשים מקבלים טיפולי הלם חשמלי, מאה מיליון איש נוטלים תרופות פסיכיאטריות, בהם 20 מיליון ילדים. הנתונים מזעזעים.
בישראל, 6100 אנשים מאושפזים בכפיה מידי שנה, רבים מהם אינם בצדק, מתוך 151,000 איש שאושפזו במחלקות הפסיכיאטריות בין השנים 1955 ועד 2002, מתו 47,000 איש בזמן האישפוז או מיד לאחריו. חמישים אחוז מהם מתחת לגיל 64 שהוא גיל הפרישה.
לשם השוואה, במלחמות ישראל ופעולות איבה מאז קום המדינה נהרגו כ- 23 אלף איש. איך נתון כזה נשמר בסוד? מהי הסיבה שאיש לא יודע מזה? בזה עוסקת התערוכה.
הדובר הראשון הוא מרצה ופרשן פוליטי בטלוויזיה בערוץ 124, חסאן מרהג'י.

יום ראשון, 4 באוקטובר 2015

יחיעם שרלו עובד סוציאלי מבקש שישלחו לביתו תרומות לילדים בסיכון - "הרצחת וגם ירשת"

מרץ 2012  - עד כמה ללא פיקוח ומופקרת היא תעשיית הסחר בילדים. ראו עובד סוציאלי יחיעם שרלו המועסק במרכז חירום "טירת הילד" בנווה מיכאל מבקש מתורמים שישלחו לביתו כספי תרומות לילדים בסיכון.

וכך כותב יחיעם שרלו בסטטוס בפייסבוק:
"...כסף שאותו תתרמו בעז"ה יגיע ישירות לילדים הללו למען רווחתם האישית בפינוקים כמו יציאה לבריכה/לונה פארק/רכיבה על סוסים וכדו'.
ניתן להעביר אלי את הכסף/לשלוח לרח' סוקולוב 35 דירה 10 נתניה..."

 נשאלת השאלה: כיצד מנהל מרכז חירום "טירת הילד" מעקב של התרומות הנשלחות ישירות לביתו של העובד יחיעם שרלו?

 מדובר בהתנהלות מופקרת של ארגון העוסק בסחר בילדים מאחורי דלתיים סגורות וללא ראיות. הילדים נתלשים מביתם ומשפחתם ומושלכים למוסדות סגורים ללא פיקוח וללא זכויות.

ועל זה נאמר "הרצחת וגם ירשת"

יחיעם שרלו עובד סוציאלי מבקש שישלחו לביתו תרומות לילדים בסיכון -  "הרצחת וגם ירשת"
יחיעם שרלו עובד סוציאלי מבקש שישלחו לביתו תרומות לילדים בסיכון -  "הרצחת וגם ירשת"

הצביעות בהתגלמותה

יחיעם שרלו מצולם עם ילדים בחו"ל שאילולא חיו בארץ היה מרעיל בפיו הזנחה קשה נגד הוריהם, והילדים היו נתלשים מביתם ומשפחתם בשל כביכול "הזנחה קשה" - מדף הפייסבוק של יחיעם שרלו
הצביעות בהתגלמותה: יחיעם שרלו מצולם עם ילדים בחו"ל שאילולא חיו בארץ היה מרעיל בפיו הזנחה קשה נגד הוריהם, והילדים נתלשים מביתם ומשפחתם בשל הזנחה קשה - מדף הפייסבוק של יחיעם שרלו
הצביעות בהתגלמותה: יחיעם שרלו מצולם עם ילדים בחו"ל שאילולא חיו בארץ היה מרעיל בפיו הזנחה קשה נגד הוריהם, והילדים נתלשים מביתם ומשפחתם בשל הזנחה קשה - מדף הפייסבוק של יחיעם שרלו

יום שישי, 2 באוקטובר 2015

מי בת ים - 30,000 שקל חשבון מים לזוג קשישים ניצולי שואה

30 אלף שקל חשבון מים? מה ששמעתם , אביב לביא | 18/2/2011  , nrg

זוג ניצולי שואה מבת ים בני 93 ו-80, נדהמו כשקיבלו את חשבון המים החודשי: 30 אלף שקל! לא פחות. בבירור שנערך התגלתה נזילה תת קרקעית בחצר ביתם. כל התחנונים לתאגיד העירוני (מי בת ים) הניבו הנחה שהותירה אותם עדיין עם חוב העומד על לא פחות מ-12 אלף שקל

אויב חדש, מסוכן, קם לעם ישראל: תאגידי המים. מסע תקשורתי מתוזמר ופופוליסטי הצליח לשכנע את הציבור שתשעה קבין מתוך הצרות שמסב לו חשבון המים נולדו עם התאגידים. האמת היא שלתאגידים יש קשר שולי בלבד להתייקרות המים, אבל ממתי אנחנו נותנים לעובדות לבלבל אותנו.

מי בת ים - גזל קשישים וניצולי שואה
מי בת ים - גזל קשישים וניצולי שואה
כמו כל ספין שנשען על יסודות אמיתיים, גם האיבה לתאגידים מתודלקת על ידי מערך גבייה מסורבל ואטום. בספטמבר שעבר קיבלו הרצל ולילי, תושבי בת ים, חשבון מים על סך 30 אלף שקל. הרצל בן 93, לילי בת 80, שניהם ניצולי שואה שמתקיימים מקצבת ביטוח לאומי.

כשראו את הסכום על החשבון לא ידעו את מי להזעיק ראשון: את הרופא שיעזור להם להתאושש, או את נכדתם, אורית, שתנסה להבין מה לעזאזל קרה כאן.

בתאגיד מי בת ים הסבירו לאורית שחשבון כזה לרוב מעיד על נזילה בצנרת הביתית. אורית קראה לשרברב, שפתח את הצנרת מטר אחרי מטר, ולבסוף גילה נזילה סמויה, תת קרקעית, מתחת למרצפות שבחצר. למזלם הרע של הרצל ולילי, הנזילה התרחשה אחרי השעון - בתחום שנמצא באחריותם.

התחנונים להנהלת התאגיד הניבו תוצאה חלקית: בגלל גילם ומצבם הכלכלי של הקשישים, ובשל העובדה שמדובר בנזילה סמויה שלא יכלו לדעת על קיומה, גילחו להם מהחיוב את החלק של הביוב וחישבו אותו מחדש על פי המדרגה הנמוכה בתעריף. עדיין, נותרו 12 אלף שקל.

במי בת ים הסבירו לאורית שבכך מיצו את האפשרויות החוקיות להעניק להם הנחה. אם את רוצה עוד סיוע, אמרו לאורית, את צריכה לפנות אל הגוף שמפקח עלינו ושאחראי על החוק - רשות המים.

חוק זה חוק

גם ברשות המים מסכימים שמדובר במקרה מצער, אבל אומרים שיש חוק, ואם יש חוק - כולם שווים בפניו, גם הרצל ולילי. רק שהחוק לא נפל משמים. הוא נוסח ואושר על ידי אנשים שיושבים במועצת רשות המים ובכנסת ישראל, שלא השכילו להחדיר בו קצת יותר אנושיות. החוק מעמיס בצורה ברוטלית את האחריות על האזרח, אבל לא נותן לו את הכלים לשאת באחריות הזאת.

הרי לאדם הסביר קשה מאוד לדעת אם במעבה האדמה בחצרו הצנרת מנוקבת ומשפריצה מים יקרים לכל עבר. החוק לא מחייב את התאגיד לעדכן את הצרכן בזמן אמת שהצריכה שלו מתנפחת לממדים מפלצתיים, והוא מגלה את הקטסטרופה רק כשהחשבון מגיע; החוק גם לא מחייב את התאגיד להתקין מונים חכמים בבתי התושבים - כאלה שיאפשרו לנו לעקוב אחרי קצב הצריכה שלנו ויעודדו חיסכון;

ואם זה לא מספיק, החוק גם לא מאפשר לתאגיד שיקול דעת והחרגה של מקרים מיוחדים על בסיס הומניטרי. עצם הקמתם של התאגידים נגזרה מעיקרון נכון וחיוני למשק המים; חבל שהשכל הישר יצא להפסקה בדיוק כשמימשו את העיקרון.


30 אלף שקל חשבון מים? מה ששמעתם , אביב לביא | 18/2/2011  , nrg

יהודה קורן - דברי פתיחה בתערוכה "פסיכיאטריה - תעשיית המוות" - ספטמבר 2015 נמל ת"א

פסיכיאטריה תעשיית מוות, תערוכה תיעודית נוקבת על התנהלות הפסיכיאטריה והשפעתה ההרסנית על כל תחום בחיינו. מ 27 ספט עד 5 אוקטובר האנגר 11 נמל תל אביב