‏הצגת רשומות עם תוויות מוסדות משרד הרווחה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מוסדות משרד הרווחה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 19 בדצמבר 2015

פלייליסט - מעון מסילה לגיהנום של משרד הרווחה

דצמבר 2015 - למעון "מסילה" נשלחות נערות ממשפחות מצוקה, חלקן קורבנות של תקיפה מינית. הן אמורות לקבל טיפול שיקומי שיכשיר אותן להשתלבות מחדש בחברה. מסמכים פנימיים ודוח חמור של הסנגוריה הציבורית חושפים: הבנות ננעלות בבידוד למשך שעות ארוכות ללא גישה לשירותים, נענשות דרך קבע באלימות, נשלחות למעצר משטרתי, אפילו נאסר עליהן לשמוע מוסיקה בשפה זרה. התוצאה: הצתות, התפרעויות ותיקים פליליים. אז מה הפלא שהן מעדיפות את כלא נווה תרצה?



מתוך דוח הסנגוריה הציבורית (שנת 2010 ): "בשיחות שקיימנו עם הנערות עולה כי מדובר במספר רב של מדריכים גברים, המתנפלים על הנערה ומצמידים אותה לרצפה תוך שהם משכיבים אותה על בטנה ויושבים על גבה. נערות סיפרו כי לפעמים כיפוף היד מאחורי הגב הוא 'עד העורף' באופן המכאיב לכתפיים ולמפרקי הידיים".

מתו דוח הסנגוריה הציבורית: "ב'מסילה' שוהות נערות אשר נשכחו מלב נחברה הישראלית. החברה שהחליטה להגן עליהן מפני סביבה פוגענית או מפני עצמן, כלאה אותן במעון דמוי כלא באמתלה של 'טיפול', כשהמטפלים אינם יודעים אם הטיפול אפקטיבי, ולא עושים דבר כשברור להם כי אינו אפקטיבי".

עדות - מיכל (חוסה במעון): "לפעמים כשנכנסתי לחדר הבטוח, היה שתן על הרצפה וקיא של הבנות מלפניי. לפעמים את חייבת לעשות שם פיפי, פשוט אין לך ברירה. מחזיקים אותך שם בלי שירותים, והמדריכים מוציאים אותך רק אחרי כמה זמן. אני הייתי שם 48 שעות, ורק אחרי שעות הוציאו אותי לשירותים".

עו"ד נוחי פוליטיס: "המנהל אמר משהו שזעזע אותי. שזה שנערה לא התחתנה עם בעל מכה או הפכה לזונה - מבחינתו זה הצלחה. הוא הודה שמבחינה טיפולית יש הרבה נערות שאין לו מה לתת להן. מה זה, מחסן של נערות שמאופסנות שם עד שהצו שלהן נגמר בגיל 18?"

יום שבת, 5 בדצמבר 2015

מוסד אילנית משרד הרווחה: מכים ומרעיבים חוסים כמו באושוויץ


משפחת חוסה עם פיגור שכלי: "מטפל היכה אותו עד שנזקק לניתוח" , דנה ירקצי ,  עריכה: גדי וינסטוק , וואלה חדשות , דצמבר 2015

אילן בוטרנו בן 52, חוסה במוסד "אילנית", פונה לבית חולים עם פנס בעין, שם אובחן עם שברים בארובת העין ובלסת. האחות ששוחחה עמו טענה כי הוא הצביע על המטפל כמי שהיכה אותו. אמו: "זו לא פעם ראשונה. הוא הרבה פעמים סובל מחבלות" 




חוסה בן 52 בעל פיגור שכלי ששהה במוסד "אילנית" בפרדס חנה מותקף כדרך קבע על ידי המטפלים שלו - כך טוענת משפחתו. קרוביו של החוסה, אילן בוטרנו, שהתירו לפרסם את שמו, סיפרו היום (חמישי) כי השבוע הגיע השיא כאשר הוא נאלץ להתפנות לבית החולים הלל יפה שבחדרה עם פנס בעין, שם אובחן עם שבר בארובת העין ובלסת.

שושנה בוטנרו בת 72 מחיפה, אמו של אילן, הסבירה כי מגיל 20 הוא לא נמצא בבית, אלא עובר ממוסד למוסד. לדבריה, הוא מתפקד אך מוגדר סיעודי. המוסד האחרון שבו שהה היה בית חולים פסיכיאטרי בטירת הכרמל משום שמשרד הבריאות לא מצא לו מקום אחר. משם הוא הועבר למוסד "אילנית". בוטנרו טוענת כי ב"אילנית" הוא נמצא כמה פעמים על ידי בני המשפחה חבול ומוכה.

"המקום הזה מלכתחילה לא היה לרוחי", אמרה, "המקרים שיש שם מבחינת פיגור מלחיצים את הבן שלי. לא טוב לו שם. אבל במשרד הבריאות אמרו שאין להם פתרון בשבילי ואין להם מקום אחר להעביר אותו אליו".

"הוא כבר מוכר בבית החולים הלל יפה", המשיכה האם, "הוא הגיע לשם הרבה פעמים עם חבלות. מי שלקח אותו לבית החולים ביום שלישי היה המטפל עם האוטו של המוסד. הוא הגיע פנס בעין, עשו לו צילום וראו שיש לו שבר בארובת העין ובלסת. העין שלו סגורה כולה בגלל שטף הדם וכולו מעוות".

"הבחור שהרביץ לו עדיין עובד שם". אילן בבית החולים (צילום: באדיבות המשפחה)
"הבחור שהרביץ לו עדיין עובד שם". אילן בבית החולים (צילום: באדיבות המשפחה)




בוטנרו הייתה בחו"ל בזמן התקרית ולכן במוסד הזעיקו את אחותו לימור. "הבת שלי חקרה אותו וצילמה אותו בווידיאו. אילן אמר שם בפירוש שהמדריך שיושב בצד הוא זה שנתן לו בוקס בעין", הסבירה בוטנרו, "אחרי שעושים בירור מקיף מגיע שוטר ופותח תיק נוסף במשטרה, מהלל יפה שלחו אותו לבית החולים רמב"ם וקבעו שהוא צריך ניתוח".

אילן פונה מחדרה לבית החולים בחיפה ועבר ניתוח. יממה לאחר מכן הוא כבר שב חזרה למוסד "אילנית". "כעבור יום מחזירים אותו חזרה לאותו מקום שהרביצו לו", אמרה בוטנרו, "במשרד הבריאות אומרים שאין להם פתרון בשבילו, אין לאן לשלוח אותו, אין לאיפה להעביר אותו".

בוטנרו זועמת על העובדה שאותו עובד, שלדברי בנה היכה אותו, עדיין עובד במוסד. "הבחור שהרביץ לו עדיין עובד שם, עכשיו לקחתי עו"ד ואני מנסה לגלגל את הדברים". לדבריה, זו לא פעם ראשונה שהצוות מכה את הבן שלה. "קשה לאזן אותו מבחינת התפרצויות. הוא דביק, מכל מי שעובר לידו הוא מבקש עזרה. כל פעם כשהייתי מגיעה לפגוש אותו, ראיתי חבורות על הגוף ופנסים בעיניים, וכל פעם הם היו אומרים שהוא נפל".

"בפעם האחרונה שהוא שבר את היד, הם הודו - המטפל תפס אותו בכוח ושבר לו את היד. זה היה לפני שנתיים או שנה וחצי", המשיכה. "לפני כן, הוא הגיע עם שפה שסועה והם טענו שאף אחד לא הרביץ לו. בספטמבר שוב שברו לו את היד. הלכתי והתלוננתי במשטרה על זה שהמטפלים הרביצו לו ובמשטרה סגרו את התיק, ולא עשו כלום. אין לי את הכוחות האלו בגיל שלי להתמודד נגד הרשויות".


"הבן שלי רזה כמו בן אדם מאושוויץ". הפנס בעין של אילן (צילום: באדיבות המשפחה)
"הבן שלי רזה כמו בן אדם מאושוויץ". הפנס בעין של אילן (צילום: באדיבות המשפחה)


"המדריכים לא מוכשרים לטפל באנשים כאלה, הם שונאים את העבודה שלהם, הם שונאים את החוסים והם שונאים את עצמם"

בוטנרו קוראת לכל מי שיכול לעזור לה להפסיק את ההתעללות והאלימות שמתרחשת במוסד הזה. "אני מבקשת שיפסיקו להרביץ, זה פלילי. צריך לעצור את הבחור הזה, לא רק לדבר אלא לעשות צדק. האנשים האלה, שהם מסכנים וחסרי אונים, שלא יהיו חשופים לברוטליות של מי שמטפל בהם. אני מבקשת שתהיה השגחה, טיפול טוב יותר. הבן שלי רזה כמו בן אדם מאושוויץ, אני זועקת לא רק בשביל הבן שלי אלא בשביל כלל האנשים".

זו אינה הפעם הראשונה שמוסד "אילנית" נכרך בפרשת התעללות בחוסים. בתחקיר שפורסם בערוץ 10 בשנת 2013 תיעד חוקר פרטי שהסתנן למוסד את מסכת העינויים שעוברים החוסים במקום. משרד הבריאות טען בזמנו כי "עד סוף השנה תסתיים ההתקשרות עם המוסד", אולם ניכר כי דבר זה לא קרה.

גם אחותו של אילן הביעה זעם נגד ההתנהלות המוסדות כלפי חוסים, וטענה כי מדובר בתופעה רחבה של העסקת עובדים מצד משרד הבריאות והמדינה שאינם מוסמכים לטפל בחוסים חסרי ישע כמו אחיה. "עובדים במקומות האלה מדריכים שלא מוכשרים לטפל באנשים כאלה, הם שונאים את העבודה שלהם, הם שונאים את החוסים, הם שונאים את עצמם על המקום שהם הגיעו אליו בחיים, והם מתוסכלים על המקום שבו הם נמצאים", אמרה, "הם לא מקבלים הנחיה או הדרכה, הם מתוסכלים והם צריכים אנשים שיעבדו במקומות האלה. אחי הוא פציינט קשה, והוא צריך לקבל טיפול".

עוד היא הוסיפה: "לא יכול להיות שיעבדו במקומות האלה אנשים לא מוסמכים. הוא חוסה, הוא לא יכול להיות איתנו בבית. אנחנו רק מבקשים שבמינימום יטפלו בו שצריך. הם מאיימים שהם יכניסו אותו לחדרים אטומים ויזריקו לו חומרים. זה לא פעם ראשונה שזה קורה, כבר קראנו למשטרה וסגרו את התיק. יש פה משהו שהוא באחריות המדינה. זה ליקוי רציני".


המשטרה: "נעשה מאמץ למצות את החקירה בהקדם"

מהמשטרה נמסר: "בתחנת משטרת חדרה התקבלו שתי תלונות, האחת במהלך חודש ספטמבר 2015 והאחרונה במהלך השבוע האחרון. עינינם של התלונות - חשד לתקיפה חבלנית. משטרת חדרה מנהלת את החקירה שטרם הסתיימה. החקירה מתנהלת בשיתוף משרד הרווחה בשל מוגבלותו של הקורבן. משטרת חדרה קשובה ורגישה לארועים הנחקרים בשל מצבו של הקורבן ונעשה מאמץ למצות את החקירה בהקדם האפשרי לאחר שתיגבה עדותו של הקורבן על ידי גורמי הרווחה כנדרש".

ממשרד הבריאות נמסר כי הם בודקים את המקרה.

יום שני, 23 בנובמבר 2015

דודו דהאן מציג הסאדיזם נגד חסרי ישע במוסד מקי"מ של משרד הרווחה

במעון מקי"ם למפגרים במרכז רמלה (כיום מעון אביב) עברו החוסים חסרי הישע התעללויות קשות ביותר, אונס, מכות, פלפל חריף בפה במשך שעות. משרד הרווחה מודע להתעללויות הקשות במוסדותיו אך מטייח פשעים אלו כדי לא לפגוע חלילה בתעשיית הסחר בילדים במוסדותיו. האזינו לעדותו של דודו דהאן.

תובע את המדינה אחרי שנים במוסד למפגרים: "מנסה לשכוח" , גלי צה"ל , נובמבר 2015


דודו דהאן שהה בילדותו במוסד למפגרים במשך 23 שנה בהיותו נורמלי לגמרי, וספג שם התעללויות רבות. כעת, הוא תובע מהמדינה פיצוי של כ-40 מיליון שקל. האזינו לשיחה איתו בגל"צ



בית המשפט העליון יצטרך להחליט מחר בגורל עתירתו של דודו דהאן שתובע מהמדינה כ-40 מיליון שקל, פיצוי על כך שבמשך 23 שנה הוא שהה במוסד למפגרים בהיותו נורמלי לחלוטין. דודו שהה במוסד "מקי"ם" הזכור לשמצה, שבשנת 1997 נחשף כגיהנום של ממש לחוסים בו.

16 שנה עברו מאז שחרורו של דודו מהמוסד. בראיון ליעל דן היום (ראשון) בגלצ סיפר על חייו כיום: "היום חיי נראים די בסדר. די טובים. יש לי את מקום העבודה שלי, את הדירה שלי".

למרות שמסלול חייו חזר לשגרה, דודו עדיין מתקשה להתנתק מהזכרונות, שתוקפים אותו לעיתים קרובות. "זה הורס אותי מדי יום. כשאני עובד בעבודה אני מנסה לשכוח מזה, אבל כשאני מגיע הביתה זה חוזר חזרה".

דודו תיאר את ההתעללויות הרבות שחווה על ידי אחד מהמדריכים (רפי אהרוני) במוסד כיומיומיות. "זה היה בן אדם סדיסט. אין יום שלא הייתי מקבל מכות, הוא תמיד דאג לזה". כשהגיע לספר למנהלת המוסד על מעשיו של המדריך, תגובתה הייתה בלתי צפויה. "היא אמרה לי: 'שתבוא ברכה על ידיו'".

אחד הארועים הזכורים לו ביותר קרה במהלך ארוחה. "אני לא אשכח את היום הזה. לקחתי את הכפית ועשיתי רעש קטן בצלחת. הוא פשוט אמר לי לקום ושם אותי בפינה. הוא הביא פלפל חריף ומלח ושם לי בתוך הפה - הייתי ככה שעות", סיפר.

"אני רוצה לזעוק לשמים. השאלה למי? אין לי למי לזעוק", נזכר דודו וסיפר על פגישה עם פסיכיאטרית שזיהתה אותו כבריא בנפשו, ולמרות זאת הוא לא שוחרר מהמוסד. "היא הלכה ודיווחה את זה למוסד בו שהיתי. כשהיא דיווחה להם, ההנהלה אמרה לה 'קומי ותקחי את הרגליים. בחנת אותו בצורה שגויה'".

בית המשפט יצטרך להחליט מחר בדבר התלונה. ממשרד הרווחה נמסר: בית המשפט המחוזי דחה לחלוטין את התביעה וקבע כי משרד הרווחה לא התרשל ולא מגיעים לדודו דהאן פיצויים. המשרד ייתן ליווי וסיוע למר דהאן על פי חוק.

יום חמישי, 29 באוקטובר 2015

יוספה אקלר - מנהלת פנימיית נווה לנדי: אלימות נגד הורים וילדים

יוספה אקלר - מנהלת פנימיית נווה לנדי - אלימות נגד הורים וילדים
27 באוקטובר 2015 - פוסט פייסבוק של עו"ד יעל תותחני

אני מזועזעת.
סילקו אותי בכח ומנעו מהלקוח שלי - ילד בן 12, להגן על עצמו!
הגעתי לפנימיית נווה לנדי. זו פנימייה שנועדה לטפל בילדים שאושפזו בעבר, עקב בעיות נפשיות קשות.
יאיר, ילד מקסים בן 12, נמצא כאן.
אין לו בעיות נפשיות.
הוא מעולם לא אושפז.
הוא פשוט "זכה" לעבור למשמורת של הרווחה.
למה? לא ברור.
ההורים שלו והוא מבקשים שהוא יעבור לפנימייה "נורמלית", כזאת שמתאימה לו וקרובה לבית.
אבל הרווחה? הם קובעים הכל לבד.
הם ישימו אותו בפנימייה סגורה, מרחק עשרות ק"מ מהמשפחה שלו.
אז הגענו לישיבה שתואמה עם הפנימייה. הם אמורים להסביר לנו, מהן דרכי הטיפול והחינוך של הפנימייה.
זה משהו סודי? לא נראה לי...
אבל המנהלת כל כך נבהלה מכך שאני עורכת דין, שהיא הזדעקה ואמרה שהיא רוצה עורך דין שייצג אותה.
בשביל מה את צריכה עורך דין?!
לא ידוע.
אחת מעובדות הרווחה פנתה לאמו של יאיר ואמרה לה:
"את באמת מקשיבה לעצות של עורכת הדין?"
אני מזועזעת!
ואז? אז הם סילקו אותי בכח מהמקום!
כאן, בחצר של הפנימייה, פגשתי ילד אחר.
הוא סיפר לי סיפורים דומים לסיפורים של יאיר.
הוא סיפר לי בנוסף, על הפעם הזאת שהמדריך היכה אותו ועל כך שכבר זמן רב לא מאפשרים לו להתקשר הביתה.
אני לא יודעת מה באמת קורה כאן.
אבל זה מריח לא טוב.


27 באוקטובר 2015 - פוסט פייסבוק של עו"ד יעל תותחני על פנימיית נווב לנדי

פלייליסט - פנימיות משרד הרווחה 

יום שני, 26 באוקטובר 2015

פנימיית רננים של משרד הרווחה - עדויות קשות על סימום ילדים בסמים פסיכיאטריים

אוקטובר 2015 - כתבתה של יפעת גליק, תחקירנית ערוץ 1 על פנימיית רננים של משרד הרווחה - עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים 



דריה ברוד, מדריכה לשעבר בפנימיית הזוועות רננים: כשאת נכנסת לשערים של הפנימייה הכל נראה לך בסדר, ובשנייה שאת יוצאת , או טיפה הולכת ומתאווררת או מספרת על זה למישהו, פתאום זה מכה בך שזה לא הגיוני ושזה לא משהו שהוא אנושי שהוא יקרה.
200 חניכים מתגוררים בפנימיית רננים בזיכרון יעקב. המגורים טובלים בירוק ונועדו לילדים בני 6 עד 18. קצתם לאחר אשפוז פסיכיאטרי, בעלי בעיות רגשיות, אחרים הוצאו מן הבית בצו בית משפט. כאן הם אמורים לקבל טיפול חם מידי צוות מקצועי שישמש מודל אוהב ומחבק של אימא ואבא, שיגן עליהם מפני הסביבה, מפני עצמם.

א': אני אם חד-הורית, אימא לשלושה ילדים, כשהוא נולד אני הבנתי שעכשיו יש לי לפחות משמעות. אהבתה ודאגתה לבנה הבכור, הביאו את א' לבקש עזרה מרשויות הרווחה. כששמעו על המצוקה הכלכלית שבה שרויה המשפחה, אמרו לה שמוטב להוציא את הבן מן הבית.

א' חשבה שבפנימיית רננים יזכה בחיים שתמיד ביקשה בשבילו.

"מקום נורא יפה ושקט ופסטורלי ועם המון ילדים ויש חוגים ונותנים להם ממש העשרה שמשהו שאני בחיים בתור אימא ועוד אישה מוכה וכל זה, לא יכולה לתת לו את כל זה בכסף, ברור".

עדותה של אם אחרת בפנימיית רננים: "זה היה ביום הולדת שלי היום שהוא יצא מהבית".
הילד ממשיך: "לקחנו את הדברים, היא הלכה איתי ואז עלינו לאוטו".
האמא ממשיכה: אתם רואים שאני בוכה, כאילו. "לא, ככל שתיפרדי ממנו יותר מהר יהיה לו יותר קל".

דריה ברוד: היו דברים מאוד רעים שקרו שם. דברים מאוד רעים, ועכשיו אני יוצאת פה ואני כאילו מספרת ואין שום דבר שיכול לגרום לזה להיראות אמיתי כמו שזה היה.

עדויות שהגיעו ליפעת גליק, מציירות תמונה מדאיגה על ההתנהלות של כמה מהעובדים.

עדות חניך בפנימיית רננים: לפעמים המדריכים היו מאיימים על הילדים בשביל שהם יפחדו. הייתה מדריכה שנתנה לי מלא ברכיות, בגלל שניסיתי לצאת מהחדר.

-- איך בא לידי ביטוי ההשפלות?

אם ילד שמן אז היא לוקחת לו את האוכל ולא נותנת לו לאכול ודוחפת אותו וצורחת ואם ב- 7 בערב היא מחליטה שמבחינתה נגמר היום, אז היא מכריחה את כל הילדים בצרחות מטורפות לעלות למיטות ולא לזוז ולא לדבר כי עכשיו נגמר היום והיא רוצה לעשן את הסיגריה שלה.

קולה של אם הבית: "יאללה כבר תסתמי כבר! תתחילי לסתום ת'פה שלך, יא תולעת. חתיכת תולעת, זה מה שאת".

צעקות וגידופים הם עניין שבשגרה. אבל בכך רק מתחילה מסכת ההתעללות שחווים חניכים בפנימיית "רננים".

קולה של אם הבית: "יאללה כבר סתמי כבר! את לא מבינה שאת לא מזיזה לי שערה? את לא מבינה?! עלית לי עד לפה! יופי על הפרצוף שלך!"

מאי כחלון, מדריכה לשעבר: הייתה איזושהי אם בית שאחת הנערות דיברה אליה לא יפה, היא פשוט לקחה את התיק שלה וחבטה בה עם התיק שלה. אני יום אחד הייתי בחוג עם הקבוצה שלי, והיה לי חניך אחד, שכל מה שקשור למשהו שיכול להזכיר אזעקה, ממש עשה לו לא טוב, הוא היה הולך הצידה, מסתגר ככה, עושה תנועות כאלה של התנדנדות, מרגיע את עצמו. לקח אותו מדריך, תפס אותו מהאוזן, הרים אותו ככה והוציא אותו החוצה בצורה מאוד אלימה. אני פניתי אחר כך לרכזת של המשפחתונים ולמנהלת וסיפרתי להם את זה.

 ממשרד הרווחה נמסר, כי לא הגיעו דיווחים חריגים בפנימיה.

מה יאמרו במשרד הרווחה כשישמעו את הטענות על אלימות פיזית שהופעלה במהלך שיטה טיפולית מרסנת ונקראת אחיזה?

ד"ר אהרון פלשמן, פסיכיאטר ילדים: זה אמור להיות חיבוק, ולא חיבוק דב. זו אחיזה שצריך הרבה מיומנות וצריך להכשיר צוות כדי לדעת איך לא להגיב באופן טבעי בתוקפנות. אין לזה שום מקום לילדים יותר גדולים או קטנים.

עדות חניך שעשו לו אחיזה: "זה כאב ברמות שלא ייאמן". אז הוא (איש הצוות) היה נגיד תופס אותם לפעמים מהצוואר, לפעמים הם היו עושים את זה או שתופסים אותם מהיד ואז הם היו מעיפים אותם בכוח לתוך החדרים. היו גם ילדים שהיו צועקים "הצילו" ואנשים אחרים מבחוץ היו מסתכלים.

קולה של אשת צוות בפנימיית רננים: יש מתנדב שנת שירות בן 18 שהיה מרביץ לילדים ממש. כמובן שלא היה לו אישור ל"אחיזה" אבל הוא היה תופס אותם ועושה להם כאילו "אחיזה" ולא יודעת מה הוא עשה להם."

באתי למיכל (מנהלת הפנימייה) בבוקר, אמרו לי שדיווחו עליו הרבה פעמים שהוא מרביץ לילדים ממש והוא ממש אלים כלפיהם, והיא הייתה נורא מזועזעת, כל דבר (שאמרתי לה): "לא לא לא, הוא לא יכול להמשיך להיות שם אפילו עוד יום אחד, אני מטפלת בזה", וכמובן ששום דבר לא קרה והכל המשיך כמו שהוא.

בסרטון שצולם באמצעות טלפון נייד נראה איש צוות אוחז באלימות בחולצתו של נער, חניך בפנימייה.

"סתום ת'פה שלך, הבנת? סתום ת'פה שלך למה אני אחסל אותך. היום זה יהיה הסוף שלך".

אחד החניכים העביר לא מזמן את הסרטון למדריכה. מקורביה מספרים כי כשדיווחה על כך לרכז בפנימייה, הוא הורה לכל מי שהחזיק בחומר המפליל למחוק אותו.

חניך בפנימיה: יש כדורים שנקראים שמה איטומין (כדור פסיכיאטרי).

ד"ר אהרון פלשמן: זה כדור שקוראים לו אנטי-פסיכוטי, או יותר נכון הוא מרגיע בגדול, "כדור הרגעה כולל". הוא בין הכדורים היותר מרדימים והבלתי נסבלים מתוך התרופות האלה.

אמא של חניך: הם לא שואלים אותך. הם מחתימים אותך ש"אם במקרה", אז את חושבת ש"בסדר, הם לא יגיעו". זה משהו שאת חושבת עליו בתחילת שנה. מתי שמתי לב שהילד כן קיבל תרופות? הייתי מתקשרת בשעות מסוימות שזה שעות של דיבור, שעה שש, שעה שבע, הילד ישן. מה קרה הילד ישן? אני מכירה את הילד שלי. אין מצב שהוא יישן בשעה כזאת.

הכדור הפסיכיאטרי אטומין אינו מומלץ למי שטרם מלאו לו 16 שנים. לפי עלון משרד הבריאות, מתחת לגיל זה התרופה פשוט לא עברה ניסויים קליניים.

-- בני כמה הם היו, הילדים האלה שקיבלו איטומין?

מגיל 10 עד 13.

האם באמת היד קלה על התרופה, ומדוע אנשי צוות משפילים ומכים חניכים ילדים בפנימייה במקום להעניק להם קורת גג בטוחה?

כדי להבין את התשובות לשאלות האלה, צריך לחזור אחורה, לתחילת שנות האלפיים.

אז עברו שירותי החוץ ביתיים הפרטה. היום, את פנימיית רננים מנהלת ד.י.ש. חברה פרטית בע"מ, שמקבלת מהמדינה תקציב שנתי של עשרות מיליונים בשנה. על פעילותה של החברה הפרטית אמור לפקח משרד הרווחה.

-- צריך איזשהו ניסיון מיוחד כדי לעבוד שם?

לא.

-- עברת איזושהי הכשרה להיות מדריכה?

לא. לא עברתי הכשרה.

-- שאלו אותך אם יש לך עבר פלילי?

לא שאלו אותי וגם אצל בנות לא מבקשים תעודת יושר.

בינואר לפני שנה נדרשה גם הוועדה לזכויות הילד לעניין מעמדם והכשרתם של מדריכי פנימיות.

בן ציון בראנץ, מפקח ארצי במשרד הרווחה: "כמטפל בילדים ראיתי כמה חוסר מומחיות וחוסר הכשרה יכולה לעשות נזק, למרות הכוונות הטובות. נזק לילד שמטופל על ידי מדריך, שלא קיבל הכשרה לפני שהוא נוגע בו".

רופ' אסתר הרצוג: אני לא אהיה מופתעת אם אני אמצא שמגיעים לשם גם מדריכים ומדריכות ברמה פחות גבוהה משום שהשכר נמוך ואז כמובן, באופן טבעי, האפשרות למיין את העובדים היא מצומצמת.

דריה ברוד: להורים אין רישיון לגדל את הילדים שלהם. ולמקום הזה יש רישיון. את שולחת ילד ממקום בלי רישיון למקום עם רישיון, ומחזירים לך אותו, אם מחזירים לך אותו בכלל, אותו ילד, מחזירים אותו רקוב ומפורק.

דריה לא יכלה עוד להכיל את מה שראתה עליו ודיווחה לממוניה. בסופו של דבר, החליטה שהיא חייבת לעשות מעשה ועזבה את מקום עבודתה בפנימיית רננים.

אחרי מכתב ההתפטרות שהגישה למנהלת הפנימייה, אזרה אומץ והתלוננה גם במשטרה. התלונה נסגרה ממה שמכנים שם "העדר עניין פלילי".

-- מה את מרגישה?

א"ב: "אני מרגישה כישלון. חשבתי שאני עוד איכשהו עוזרת לו. אבל גרמתי לטראומה, הייתי צריכה יותר להילחם עליו".

יום שבת, 17 באוקטובר 2015

פנימיית רננים של משרד הרווחה - עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים

אוקטובר 2015 - כתבתה של יפעת גליק, תחקירנית ערוץ 1 על פנימיית רננים של משרד הרווחה - עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים 



דריה ברוד, מדריכה לשעבר בפנימיית הזוועות רננים: כשאת נכנסת לשערים של הפנימייה הכל נראה לך בסדר, ובשנייה שאת יוצאת , או טיפה הולכת ומתאווררת או מספרת על זה למישהו, פתאום זה מכה בך שזה לא הגיוני ושזה לא משהו שהוא אנושי שהוא יקרה.
200 חניכים מתגוררים בפנימיית רננים בזיכרון יעקב. המגורים טובלים בירוק ונועדו לילדים בני 6 עד 18. קצתם לאחר אשפוז פסיכיאטרי, בעלי בעיות רגשיות, אחרים הוצאו מן הבית בצו בית משפט. כאן הם אמורים לקבל טיפול חם מידי צוות מקצועי שישמש מודל אוהב ומחבק של אימא ואבא, שיגן עליהם מפני הסביבה, מפני עצמם.

א': אני אם חד-הורית, אימא לשלושה ילדים, כשהוא נולד אני הבנתי שעכשיו יש לי לפחות משמעות. אהבתה ודאגתה לבנה הבכור, הביאו את א' לבקש עזרה מרשויות הרווחה. כששמעו על המצוקה הכלכלית שבה שרויה המשפחה, אמרו לה שמוטב להוציא את הבן מן הבית.

א' חשבה שבפנימיית רננים יזכה בחיים שתמיד ביקשה בשבילו.

"מקום נורא יפה ושקט ופסטורלי ועם המון ילדים ויש חוגים ונותנים להם ממש העשרה שמשהו שאני בחיים בתור אימא ועוד אישה מוכה וכל זה, לא יכולה לתת לו את כל זה בכסף, ברור".

עדותה של אם אחרת בפנימיית רננים: "זה היה ביום הולדת שלי היום שהוא יצא מהבית".
הילד ממשיך: "לקחנו את הדברים, היא הלכה איתי ואז עלינו לאוטו".
האמא ממשיכה: אתם רואים שאני בוכה, כאילו. "לא, ככל שתיפרדי ממנו יותר מהר יהיה לו יותר קל".

דריה ברוד: היו דברים מאוד רעים שקרו שם. דברים מאוד רעים, ועכשיו אני יוצאת פה ואני כאילו מספרת ואין שום דבר שיכול לגרום לזה להיראות אמיתי כמו שזה היה.

עדויות שהגיעו ליפעת גליק, מציירות תמונה מדאיגה על ההתנהלות של כמה מהעובדים.

עדות חניך בפנימיית רננים: לפעמים המדריכים היו מאיימים על הילדים בשביל שהם יפחדו. הייתה מדריכה שנתנה לי מלא ברכיות, בגלל שניסיתי לצאת מהחדר.

-- איך בא לידי ביטוי ההשפלות?

אם ילד שמן אז היא לוקחת לו את האוכל ולא נותנת לו לאכול ודוחפת אותו וצורחת ואם ב- 7 בערב היא מחליטה שמבחינתה נגמר היום, אז היא מכריחה את כל הילדים בצרחות מטורפות לעלות למיטות ולא לזוז ולא לדבר כי עכשיו נגמר היום והיא רוצה לעשן את הסיגריה שלה.

קולה של אם הבית: "יאללה כבר תסתמי כבר! תתחילי לסתום ת'פה שלך, יא תולעת. חתיכת תולעת, זה מה שאת".

צעקות וגידופים הם עניין שבשגרה. אבל בכך רק מתחילה מסכת ההתעללות שחווים חניכים בפנימיית "רננים".

קולה של אם הבית: "יאללה כבר סתמי כבר! את לא מבינה שאת לא מזיזה לי שערה? את לא מבינה?! עלית לי עד לפה! יופי על הפרצוף שלך!"

מאי כחלון, מדריכה לשעבר: הייתה איזושהי אם בית שאחת הנערות דיברה אליה לא יפה, היא פשוט לקחה את התיק שלה וחבטה בה עם התיק שלה. אני יום אחד הייתי בחוג עם הקבוצה שלי, והיה לי חניך אחד, שכל מה שקשור למשהו שיכול להזכיר אזעקה, ממש עשה לו לא טוב, הוא היה הולך הצידה, מסתגר ככה, עושה תנועות כאלה של התנדנדות, מרגיע את עצמו. לקח אותו מדריך, תפס אותו מהאוזן, הרים אותו ככה והוציא אותו החוצה בצורה מאוד אלימה. אני פניתי אחר כך לרכזת של המשפחתונים ולמנהלת וסיפרתי להם את זה.

 ממשרד הרווחה נמסר, כי לא הגיעו דיווחים חריגים בפנימיה.

מה יאמרו במשרד הרווחה כשישמעו את הטענות על אלימות פיזית שהופעלה במהלך שיטה טיפולית מרסנת ונקראת אחיזה?

ד"ר אהרון פלשמן, פסיכיאטר ילדים: זה אמור להיות חיבוק, ולא חיבוק דב. זו אחיזה שצריך הרבה מיומנות וצריך להכשיר צוות כדי לדעת איך לא להגיב באופן טבעי בתוקפנות. אין לזה שום מקום לילדים יותר גדולים או קטנים.

עדות חניך שעשו לו אחיזה: "זה כאב ברמות שלא ייאמן". אז הוא (איש הצוות) היה נגיד תופס אותם לפעמים מהצוואר, לפעמים הם היו עושים את זה או שתופסים אותם מהיד ואז הם היו מעיפים אותם בכוח לתוך החדרים. היו גם ילדים שהיו צועקים "הצילו" ואנשים אחרים מבחוץ היו מסתכלים.

קולה של אשת צוות בפנימיית רננים: יש מתנדב שנת שירות בן 18 שהיה מרביץ לילדים ממש. כמובן שלא היה לו אישור ל"אחיזה" אבל הוא היה תופס אותם ועושה להם כאילו "אחיזה" ולא יודעת מה הוא עשה להם."

באתי למיכל (מנהלת הפנימייה) בבוקר, אמרו לי שדיווחו עליו הרבה פעמים שהוא מרביץ לילדים ממש והוא ממש אלים כלפיהם, והיא הייתה נורא מזועזעת, כל דבר (שאמרתי לה): "לא לא לא, הוא לא יכול להמשיך להיות שם אפילו עוד יום אחד, אני מטפלת בזה", וכמובן ששום דבר לא קרה והכל המשיך כמו שהוא.

בסרטון שצולם באמצעות טלפון נייד נראה איש צוות אוחז באלימות בחולצתו של נער, חניך בפנימייה.

"סתום ת'פה שלך, הבנת? סתום ת'פה שלך למה אני אחסל אותך. היום זה יהיה הסוף שלך".

אחד החניכים העביר לא מזמן את הסרטון למדריכה. מקורביה מספרים כי כשדיווחה על כך לרכז בפנימייה, הוא הורה לכל מי שהחזיק בחומר המפליל למחוק אותו.

חניך בפנימיה: יש כדורים שנקראים שמה איטומין (כדור פסיכיאטרי).

ד"ר אהרון פלשמן: זה כדור שקוראים לו אנטי-פסיכוטי, או יותר נכון הוא מרגיע בגדול, "כדור הרגעה כולל". הוא בין הכדורים היותר מרדימים והבלתי נסבלים מתוך התרופות האלה.

אמא של חניך: הם לא שואלים אותך. הם מחתימים אותך ש"אם במקרה", אז את חושבת ש"בסדר, הם לא יגיעו". זה משהו שאת חושבת עליו בתחילת שנה. מתי שמתי לב שהילד כן קיבל תרופות? הייתי מתקשרת בשעות מסוימות שזה שעות של דיבור, שעה שש, שעה שבע, הילד ישן. מה קרה הילד ישן? אני מכירה את הילד שלי. אין מצב שהוא יישן בשעה כזאת.

הכדור הפסיכיאטרי אטומין אינו מומלץ למי שטרם מלאו לו 16 שנים. לפי עלון משרד הבריאות, מתחת לגיל זה התרופה פשוט לא עברה ניסויים קליניים.

-- בני כמה הם היו, הילדים האלה שקיבלו איטומין?

מגיל 10 עד 13.

האם באמת היד קלה על התרופה, ומדוע אנשי צוות משפילים ומכים חניכים ילדים בפנימייה במקום להעניק להם קורת גג בטוחה?

כדי להבין את התשובות לשאלות האלה, צריך לחזור אחורה, לתחילת שנות האלפיים.

אז עברו שירותי החוץ ביתיים הפרטה. היום, את פנימיית רננים מנהלת ד.י.ש. חברה פרטית בע"מ, שמקבלת מהמדינה תקציב שנתי של עשרות מיליונים בשנה. על פעילותה של החברה הפרטית אמור לפקח משרד הרווחה.

-- צריך איזשהו ניסיון מיוחד כדי לעבוד שם?

לא.

-- עברת איזושהי הכשרה להיות מדריכה?

לא. לא עברתי הכשרה.

-- שאלו אותך אם יש לך עבר פלילי?

לא שאלו אותי וגם אצל בנות לא מבקשים תעודת יושר.

בינואר לפני שנה נדרשה גם הוועדה לזכויות הילד לעניין מעמדם והכשרתם של מדריכי פנימיות.

בן ציון בראנץ, מפקח ארצי במשרד הרווחה: "כמטפל בילדים ראיתי כמה חוסר מומחיות וחוסר הכשרה יכולה לעשות נזק, למרות הכוונות הטובות. נזק לילד שמטופל על ידי מדריך, שלא קיבל הכשרה לפני שהוא נוגע בו".

רופ' אסתר הרצוג: אני לא אהיה מופתעת אם אני אמצא שמגיעים לשם גם מדריכים ומדריכות ברמה פחות גבוהה משום שהשכר נמוך ואז כמובן, באופן טבעי, האפשרות למיין את העובדים היא מצומצמת.

דריה ברוד: להורים אין רישיון לגדל את הילדים שלהם. ולמקום הזה יש רישיון. את שולחת ילד ממקום בלי רישיון למקום עם רישיון, ומחזירים לך אותו, אם מחזירים לך אותו בכלל, אותו ילד, מחזירים אותו רקוב ומפורק.

דריה לא יכלה עוד להכיל את מה שראתה עליו ודיווחה לממוניה. בסופו של דבר, החליטה שהיא חייבת לעשות מעשה ועזבה את מקום עבודתה בפנימיית רננים.

אחרי מכתב ההתפטרות שהגישה למנהלת הפנימייה, אזרה אומץ והתלוננה גם במשטרה. התלונה נסגרה ממה שמכנים שם "העדר עניין פלילי".

-- מה את מרגישה?

א"ב: "אני מרגישה כישלון. חשבתי שאני עוד איכשהו עוזרת לו. אבל גרמתי לטראומה, הייתי צריכה יותר להילחם עליו".

יום חמישי, 8 באוקטובר 2015

דיצה חטב מציגה - הזנחה והתעללות בילדים בבית שבתאי לוי בחיפה

הסרטון מדף הפייסבוק של מוטי לייבל - אוקטובר 2015 - דיצה חטב עובדת סוציאלית מנהלת יחידת אמהות בבית שבתאי לוי חיפה משקרת ומטייחת הזנחה והתעללות בילדים בבית שבתאי לוי.
בסרטון יחצנות מציגה דיצה חטב הדרכה הורית אולם בפועל הילדים בבית שבתאי לוי סובלים מהזנחה והתעללות מאנשי המוסד הנעול.
דיצה חטב זורה חול ללא בושה בעיני הציבור תוך שהיא מקבלת רוח גבית מפקידי סעד ו"מומחים" רפואיים למיניהם המציגים את האמהות כבלתי כשירות ואז ניתן לסחור בילדים במוסד בית שבתאי לוי ובמוסדות אחרים.

יום שני, 20 ביולי 2015

אונס הזנחה והתעללות בילדים בפנימיית "עדנים" בנגב של משרד הרווחה



נאנסה על ידי פורץ בעודה שוהה בכפר נוער - ותובעת את הפנימייה ואת משרד הפנים - 20/07/2015 - חדשות nana10

בשנת 2009 פרץ אדם לפנימיית "עדנים" בנגב ותקף מינית את נועה (שם בדוי), בת 15 דאז, שסבלה מבעיות נפשיות. שש שנים אחרי, מגיע כתב התביעה נגד הפנימייה ומשרד הרווחה. עורכי דינה: "המערכת כשלה והשאירה אותה חסרת מגן". הפנימייה: "המשטרה סגרה את התיק ב-2009, בטוחים שהתביעה תידחה"

"אני מרגישה שאני לא יכולה להמשיך. או שאאושפז, או שאתאבד". נועה (שם בדוי), צעירה מהמרכז, תובעת את משרד הרווחה ואת פנימיית "עדנים" בבית קמה, בעקבות מקרה טראומטי שעברה: מעשה אונס ומעשי סדום אכזריים שבוצעו בה בעת לימודיה בפנימייה, על ידי בן מיעוטים שנכנס למתחם ללא רשות.

הצעירה בת ה-21 הוכרה כבעלת 100 אחוזי נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי - ודורשת 400 אלף שקלים מהנתבעים. סיפורה הובא לראשונה בסדרת הכתבות "ילדים ללא בית" של מיה איידן, בפרק שלאחריו כינס שר הרווחה חיים כץ דיון דחוף בהשתתפות ראשי הפנימיות בישראל.

"תלכי לישון ולהירגע בחדר"

המקרה אירע לפני כשש שנים, בכפר הנוער הנמצא תחת פיקוחו של משרד הרווחה, ומכיל 60 נערים ונערות. הצעירה אובחנה כסובלת מבעיות נפשיות בגיל 12, וכעבור 3.5 שנים, החליטה מחלקת הרווחה בעידן להעבירה לפנימיית "עדנים" שבנגב. בספטמבר 2009, ניצל התוקף כשל בגדר, חדר למוסד ותקף באכזריות את הצעירה, תוך איומים כי ירצח אותה, עד שנשמע רחש באיזור והוא נמלט.

על פי כתב התביעה, הנפגעת בת ה-15 דאז חזרה למבנה הפנימיה וגוללה בפני אחת המדריכות את האירוע, אך זו ענתה לה, לדבריה, "שתלך לישון ולהירגע בחדר". רק למחרת הגיש מנהל הפנימייה, נועם ליס, תלונה במשטרה. "לא ייתן כי צוות הפנימייה לא הזעיק את משטרת ישראל לאלתר ולא קרא בדחיפות למגן דוד אדום".

"המצב נשאר עד היום כל כך גרוע, שאני עוד מעט מתאשפזת אם אוכל", אמרה נועה היום (שני) לחדשות 10. "חוסר היחס מצדם היה מאוד קריטי ומהווה חלק גדול מהסיפור. ברגע שפניתי אל הש"ש, קיוויתי שהיא תנחם אותי, תגיד לי משהו, לא יודעת, ציפיתי למשהו, 'אני לא מאמינה שזה קרה לך', 'בואי נעשה עם זה משהו', אבל היא אמרה 'לכי לישון, הכל יסתדר'. אין יותר משתיק מזה.

"אין לי מושג למה לקח להם כל כך הרבה זמן להזמין משטרה. כל דקה ושעה ויממה שעוברת מובילה לראיות שנמחקות מהמקום, עברו משהו כמו 12 שעות עד שהתחילו לטפל בזה, ובהן פחדתי ובכיתי. כשאתה ער כל הלילה, השעות נמחקות לך".

"נאנסה לאור הראש הקטן וקלות דעת של המערכת"

עו"ד דניאל שריד, בא כוחה של הצעירה ומומחה לדיני נזיקין: "מדובר באסון של ממש. המערכת, אשר תפקידה לשמור על התובעת מפני סיכונים ונזקים, הפקירה את מרשתי לידיו של האנס. מדובר ברשלנות פושעת אשר יכלה להימנע בנקל. מרשתי נאנסה לאור 'הראש הקטן' וקלות דעת המערכת. אפעל למען מלוא הפיצויים לה זכאים מרשתי אשר חייה נהרסו כליל". שותפו של שריד איתן אדלשטיין, מומחה לדיני נזיקין: "המערכת כשלה במשימתה והותירה אותה חסרת מגן. תפקידנו כעורכי דין הוא לדאוג להגנת קטינים חסרי ישע, ולמנוע את הפקרת בטחונם".

נאנסה על ידי פורץ בעודה שוהה בכפר נוער - ותובעת את הפנימייה ואת משרד הפנים - 20/07/2015 - חדשות nana10

יום שישי, 20 במרץ 2015

תגובות לכתבתה של נעמה לנסקי "מה קורה בבית הזה" ישראל היום , שישבת , מרץ 2015

תגובות לכתבתה של נעמה לנסקי "מה קורה בבית הזה" ישראל היום , שישבת , מרץ 2015

לשפר או לסגור

 בתור חניך לשעבר, שלמד בפנימיית רננים לפני כשלוש שנים, הזדעזעתי לקרוא את הכתבה ואני זוכר שחוויתי חלק מהדברים שהועלו בה. הרבה פעמים קרה לי ששלחתי בגדים לכביסה בפנימייה והם נעלמו, ואני זוכר גם את התופעה שחניכים נאלצים לגרוב גרביים שאינם אחידים. האוכל בפנימייה הזאת בתקופתי היה מתחת לכל ביקורת, והגישו ברוב ימות השבוע מנות קרב. אציין עוד כי פעמים רבות הייתי עד לחניכים לא קלים בלשון המעטה, אשר נוהגים באלימות כלפי חניכים אחרים בפנימייה ואף כלפי אנשי צוות אחרים. הייתי מצפה ממוסד, שמרוויח סכום מכובד עבור כל חניך המתחנך בו, להסיק מסקנות כדי שלחניכים שבאים אליו מרחוק יהיה טוב יותר לחיות בו. לנוכח המקרים שצוינו בכתבה, ראוי שהנהלת הפנימייה תשפר את תנאי המוסד מהיסוד, ואם התנאים עבור החניכים לא ישופרו - ראוי שהממשלה תחליט על סגירתו. לירון 

עבודת קודש 

כתבתה של נעמה לנסקי, "מה קורה בבית הזה," היא המשך לעבודת הקודש - אם ננקוט מושגים האהובים על העובדים הסוציאליים - שהיא עושה זה זמן, בתחקיריה על התנהלות מערכת הרווחה בישראל ועל השלכותיה על האוכלוסייה שבקרבה היא פועלת. הכתבה האחרונה היתה אולי החשובה שבכתבותיה, מפני שהיא הביאה את זעקתם של החוסים לתודעת הציבור, שמעדיף לא לדעת מה קורה בבתים האלה. כתבה זו המחישה באופן חריף וחד עד כמה "טובת הילד" היא בחזקת אמירה צינית, שמאחוריה מדיניות אטומה וחסרת לב. למרות הסקפטיות הגוברת שלי, לאחר קרוב ל- 25 שנים של מעורבות בנושא הוצאת ילדים מבתיהם והעברתם לאימוץ, למרכזי חירום, למשפחות אומנה או למוסדות הרווחה, כשהמצב הולך ומחמיר, כתבות כמו זו מעוררות בי בכל פעם תקווה שאולי סוף סוף משהו ישתנה במערך הרווחה. אלא שראיתי לאורך השנים איך מצליחים פקידי הרווחה להרחיק עיתונאים מהעיסוק בנושא בדרכים שונות. פרופ' אסתר הרצוג

 הלוואי שמשהו ישתנה 

בדרך כלל משתמשים במייל של כתבים כדי להביא לידיעתם סיפור, אבל החלטתי לכתוב לך על הכתבה שעסקה במוסד רננים וזה מחריד, מזעזע וכל מילה חמורה אחרת תהיה במקומה כדי לתאר את מה שהרגשתי כשקראתי את העדויות הקשות שהבאת בכתבה. זו עיתונות חוקרת שמבקרת את מה שנעשה מתחת לרדאר. אף פעם לא באמת הבנתי את משמעות המושג "נוער בסיכון," אבל אחרי שהיתה לי הזכות לדבר מולם אני יודע את האמת שמאחורי ההגדרות. הם קודם כל ילדים עם חלומות, עם רצון לקבל את מה שכל אדם רוצה לקבל - וזה מקומם בעולם. הכתבה הזו פקחה לי את העיניים, הלוואי שמשהו ישתנה בעזרתה. אורי


תגובות לכתבתה של נעמה לנסקי "מה קורה בבית הזה" ישראל היום , שישבת , מרץ 2015
תגובות לכתבתה של נעמה לנסקי "מה קורה בבית הזה" ישראל היום , שישבת , מרץ 2015

פלייליסט - פנימיות משרד הרווחה


יום חמישי, 5 בפברואר 2015

פנימיית קמר לקיה - הילדים התלוננו על הטרדה מינית, המנהל השתיק הפרשה

פנימיית קמר - הילדים התלוננו על הטרדה מינית, מנהל הפנימייה השתיק הפרשה , דנה ויילר פולק , פברואר 2015

כך מפקירה המדינה את הילדים בסיכון: למרות רצף של עדויות שהגיעו לוואלה! חדשות על אלימות ופגיעה מינית בפנימייה בדרום, משרד הרווחה הורה להמשיך את פעילות הפנימייה ולא החליף את הצוות

הטרדה מינית, אלימות פיזית קשה ואוכל לא מספק - כך נראים חייהם של ילדי פנימיית "קמר" בלקיה שבצפון הנגב, פנימייה לילדים בסיכון של משרד הרווחה, על פי עדויות שהגיעו לידי וואלה! חדשות. מהעדויות עולה כי דווקא אותם ילדים שהוצאו מביתם בשל סיכון, נמצאים בסיכון גבוה גם בחסות המדינה. במשרד הרווחה התקבלו כמה תלונות באשר להתנהלות צוות הפנימייה. רשמית טוענים במשרד כי חקירת משטרה לא העלתה דבר, אולם שלא באופן רשמי הוחלט על יצירת "מתווה לשדרוג הטיפול בילדי הפנימייה" ועל מינוי צוות שיבחן את התלונות שיתקבלו בהמשך.

פנימיית "קמר" היא פנימייה טיפולית ושוהים בה כ-40 חניכים מהמגזר הבדואי, ובהם ילדים ובני נוער. את הפנימייה מנהלת ומפעילה חברת "מעונות ג'אודת נשאשיבי" עבור משרד הרווחה. מאחת העדויות עולה כי מדריך שהחל לעבוד בקבוצת הבוגרים בפנימייה ביולי האחרון פגע מינית לכאורה באחד החניכים בכמה אירועים שונים. לדברי החניך, המדריך שכב במיטתו, נגע בו, הצמיד אותו אליו וביצע בו מעשים נוספים. החניך, שהיה נבוך מאוד, סיפר על שאירע לחבריו הקרובים. הם החליטו שלא לשתוק וחשפו את המעשים בפני מדריכים שעליהם סמכו.

העדויות הגיעו לאוזניהם של מנהל הפנימייה, של רכז הפנימייה ושל עובד סוציאלי במקום. עם זאת, במקום להשעות או לפטר את העובד לאלתר ולדווח על האירוע למשרד הרווחה ולמשטרה, הנחו את הילדים ואת צוות המדריכים, כך על פי העדות, להימנע מלדבר על הנושא. זאת לאחר שנאמר להם כי העניין נמצא בטיפול מנהל הפנימייה, שהעדיף שהעובד יעזוב מרצונו והוא לא יצטרך לדווח על האירוע, וכך היה.

מעדויות נוספות עולה כי מנהל הפנימייה עצמו הוא דמות בעייתית וכי הוא נוהג באלימות באופן שיטתי וכך גם המדריכים במקום. באחת העדויות נטען כי במהלך טיול של הפנימייה הכעיס אחד הילדים את המנהל, וזה הפיל אותו לרצפה וחנק אותו באמצעות הנחת רגלו על צווארו. לפי העדות, אחותו של הילד, השוהה גם היא בפנימייה, ביקשה לסייע לו והותקפה גם היא, זאת לעיניי כל הילדים והמדריכים ששהו במקום ולא עשו דבר. במשך היומיים שלאחר המקרה לא הצליח הילד לקום ממיטתו ולא קיבל טיפול רפואי.

ככל הנראה שימוש באלימות אינו אירוע נדיר בפנימייה, שכן במרץ האחרון הוגש כתב אישום נגד מדריך בפנימייה, תושב כסייפה בן 37, בגין אלימות נגד חסר ישע. זאת לאחר שהכה חניך בן 13 באמצעות מקל וגרם לו לפציעות קשות.

בשל ריבוי מקרי האלימות בפנימייה החליטו כמה מהילדים השוהים במקום כי הם אינם מוכנים להמשיך כך, ובאחת ההזדמנויות שהצליחו לצאת מהמקום פנו למשטרה והגישו תלונה נגד צוות הפנימייה. עם קבלת התלונות זומן המנהל לחקירה ואף הורחק מהפנימייה ל-15 ימים. במקביל החל צוות הפנימייה לפעול לכאורה מול ההורים והילדים במטרה למנוע מילדים נוספים להעיד נגד הצוות ואף נעשו ניסיונות לשכנע ילדים והוריהם לחזור בהם מגרסתם.

צוות הפנימייה נחקר בחשד לאי-דיווח, לשימוש באלימות ולהעלמת ראיות, אך בתום החקירה הוחלט במשטרה כי אין מקום להגיש כתב אישום. אלא שעל פי משרד הרווחה לא מדובר בתלונה הראשונה באשר להתנהלות צוות המקום. "בתלונות קודמות נגד המסגרת פגעו גורמים זרים במהלך החקירה", ביקשו להבהיר במשרד הרווחה. על כן ערכו במשרד בדיקה משלהם, סודית לטענתם. בהמשך להחלטת המשטרה חזר מנהל הפנימייה למקום, לצד אותם ילדים שהגישו את התלונה ונתונים למרותו.
הצוות ימשיך בעבודתו - בפיקוח

חרף ממצאי חקירת המשטרה, שבהם נאחזים באופן רשמי במשרד הרווחה, ובשל קבלת תלונות נוספות על המקום, נערכה במשרד ישיבה דחופה בנושא. במהלך ישיבה זו סוכם על המשך העבודה של צוות המקום, אך בליווי הפיקוח הארצי והמחוזי. כמו כן, הוחלט למנות צוות בוחן שיכלול שני מפקחים ומנהל פנימייה לשעבר, שתפקידם יהיה לבדוק פניות שיתקבלו באשר להתנהלות הפנימייה ומנהלה.

מלבד מקרי האלימות נראה כי גם חיי השגרה במקום אינם מספקים לחניכים את הנדרש. לטענת החניכים, במקום לא מתקיימת כל פעילות פנאי מלבד חוגים, והפעילות היחידה המתאפשרת היא משחק כדור, אם נמצא כזה. עוד נטען כי על אף התחייבות החברה להימצאותם של שני מדריכים בכל קבוצה, בפועל שוהה במקום מדריך אחד. כמו כן, נטען כי דמי הכיס שאמורים להינתן לילדים מוחזקים בידי רכז הפנימייה, וזה לא תמיד נותן להם את הסכום שהם אמורים לקבל ולהוציא על פי רצונם. טענה נוספת נוגעת למזון במקום, ולפיה האוכל שניתן לילדים אינו מספיק וילד שמבקש תוספת נענה כי עליו להמתין לארוחה הבאה.

"פגיעות בלתי-נסבלות"

לפני שבועיים דווח בוואלה! חדשות על מצבה של פנימיית ארזים שבה שוהים יותר ממאה ילדים בסיכון בתנאים פיזיים קשים, ובהם חדרים ללא חימום, מזרנים שאינם תואמים לגודל המיטה, מצעים בלויים ומצחינים ושירותים בתנאי היגיינה ירודים. בשנים האחרונות הגיעו גם למועצה לשלום הילד פניות על פגיעות בילדים במסגרת פנימיות לילדים בסיכון ובמצוקה.

"הפגיעות הנטענות, בין שעוסקות בתנאים פיזיים קשים והזנחה סביבתית ואישית, בין שעוסקות בדלות הפעילות והטיפול ובין שעוסקות באלימות ובהשפלה של הילדים החוסים, הן בלתי-נסבלות ובלתי-נסלחות", אמר מנכ"ל המועצה, ד"ר יצחק קדמן. "התלונות שהגיעו אלינו הועברו מידית למשרד הרווחה האחראי על פנימיות אלה. ילדים החיים בפנימיות נמצאים מראש במצב פגיעות גבוה ורובם עברו טראומות לא פשוטות. נוסף על כך, במקרים רבים, מדובר בילדים שאין להם עורף משפחתי חזק ואין מי שיילחם עבורם וייאבק לשמירת זכויותיהם". הוא עוד הוסיף כי בלא מעט מקרים הילדים בפנימיות חיים בצל, רחוקים מהעין ורחוקים מהלב. "חייבת לקום מסגרת עצמאית ובלתי-תלויה שתשמש מגן לילדים אלה", הוסיף קדמן. "פנימייה שאינה שומרת על סטנדרטים מעולים הן בתחום הפיזי, הן בתחום איכות החיים והן בתחום איכות התוכן ורמת הצוות, דינה להיסגר. עם זאת, צריך להיזהר מהכללות ולא לפגוע בפנימיות שלמרות תנאים לא פשוטים, מצליחות לשמור על רמה גבוהה ונותנות לילדים בית חם ואוהב"

"המשטרה בדקה ולא מצאה דבר"

מהנהלת פנימיית קמר נמסר: "מדובר בטענות של גורמים אינטרסנטיים שנבדקו על ידי המשטרה ולא העלו דבר".ממשרד הרווחה נמסר: "משטרת ישראל ביצעה חקירה ולא מצאה ראיות לטענות המועלות, וגם משרד הרווחה בדק את התלונות. המשרד שם בראש מעייניו את ביטחונם של הילדים הנמצאים בפנימיות ופועל על פי התפיסה שמוסד חינוך פנימייתי האחראי על ילדים בסיכון חייב לפעול בתנאי יציבות ותחושת ביטחון שמועברת למתחנכים בו. המשרד לא מהסס לפעול בנחישות לבדיקת כל טענה המועלית נגד פנימייה כזו או אחרת, וכך פעל המשרד גם במקרה זה"


פנימיית קמר לקיה - הילדים התלוננו על הטרדה מינית, המנהל השתיק הפרשה
פנימיית קמר לקיה - הילדים התלוננו על הטרדה מינית, המנהל השתיק הפרשה

יום רביעי, 14 בינואר 2015

שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה - דורית גבאי - מעריב -30.12.1993

שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה - דורית גבאי - מעריב -30.12.1993

אחד מהם ממשיך לאיים שיתאבד: "חברי התעללו בי ובסוף אני נענשתי. זה שבר אותי"

נער בן 15 וחצי השוהה בפנימיה של משרד הרווחה ניסה לשים קץ לחייו שלוש פעמים ביום אחד. חניך אחר בפנימיה, בן 15, ניסה להתאבד פעמיים ביום אחד.

שני הנערים השוהים בפנימיה בהוראת שופט, חתכו את ורידי ידיהם וניסו לתלות את עצמם....

לקריאת המאמר המלא הקלק כאן

שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה - דורית גבאי - מעריב -30.12.1993
שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה - דורית גבאי - מעריב -30.12.1993
 
אחד מהם ממשיך לאיים שיתאבד: "חברי התעללו בי ובסוף אני נענשתי. זה שבר אותי".
נער בן 15 וחצי השוהה בפנימיה של משרד הרווחה ניסה לשים קץ לחייו שלוש פעמים ביום אחד. חניך אחר בפנימיה, בן 15, ניסה להתאבד פעמיים ביום אחד.
שני הנערים השוהים בפנימיה, חתכו את ורידי ידיהם וניסו לתלות את עצמם.
המקרה הראשון אירע לפני כשלושה חודשים, והמקרה השני, לפני כשבועיים. הנערים ניצלו כשעובדי הפנימייה הבחינו בהם במקרה. הם אושפזו בבית חולים לחולי נפש, לצורך בדיקות, אך לאחר ששוחררו, שבו לפנימיה. שם לא הוצמדה להם שמירה, למרות שאחד מהם ממשיך לאיים בהתאבדות.
יחס גרוע
אחד משני הנערים השוה בפנימיה זה שנה וחצי, סיפר כי הנערים במקום מתנכלים לו.
"הם מרביצים ל כל הזמן. פעם אחת הם דקרו אות באולר בפנים, וכיבו עלי סיגריות. למרות שהתלוננתי עליהם, לא עשו להם שום דבר. בפעם האחרונה שהם הציקו לי, ניסיתי להחזיר להם, אבל אז נתנו לי עונש וקיצרו לי את ימי החופשה בבית. זה שבר אותי ולכן ניסיתי להתאבד".
הנער השני, טען כי הסיבה לנסיונות ההתאבדות שלו היא היחס הגרוע שהוא מקבל בפנימיה.
"נותנים לנו עונשים דווקא בנקודות רגישות שלנו, ומבטלים לנו חופשות בבית".
הנער סובל מליקוי ראיה, אך אינו מרכיב משקפיים.
"כבר חצי שנה אומרים לי שלפנימיה אין תקציב לקנות לי משקפיים, למרות שאני לא רואה בכלל בלילה, ופעם אחת אפילו נפלתי ונחבלתי".
סבתו של אחד הנערים, משמשת כאפוטרופוסית שלו.
"ניסיתי לדבר עם מנהל הפנימיה, אבל תמיד אומרים לי שהוא לא פנוי ונמצא בישיבה", סיפרה הסבתא.
"פעם הנכד שלי ברח מהפנימיה אלי, והסכים לחזור רק אחרי ששכנעתי אותו. הוא נסע לשם, ובתור עונש, הם נתנו לו לחכות שלוש שעות בצומת חשוך, עד שהגיע הרכב שהסיע אותו לפנימיה. הוא התקשר אלי מטלפון ציבורי, בוכה ומפוחד.
רק אחרי שטילפנתי למשטרה, שלחו מהפנימיה רכב לאסוף אותו".
תנאי המגורים בפנימיה לקויים. יש מחסור בשמיכות, הכסאות בחדרים שבורים, אין כוסות והנערים נאלצים לשתות ישירות מהברז.
הקיר באחד מחדרי המגורים מתפורר ועומד להתמוטט. בקיר בחדר האוכל נפער חור גדול, שנסתם רק לאחר שהנערים בפנימיה התארגנו וסתמו אותו בלבנים.
מנהל הפנימיה אמר כי שני הנערים שניסו להתאבד הם ממושמעים, אינטליגנטים, אינם בעייתיים ואינם אלימים.
מצעד התירוצים והשקרים של משרד הרווחה

ניסינו לטפל בנערים שהתנכלו לאחד מהם, ואף הוגשה תלונה למשטרה נגד נער אלים במיוחד. צריך לזכור שהנערים המתחנכים בפנימיה באים מבתים הרוסים ונמצאים כאן לאחר שפקידת הסעד הורתה על כך. יש להם התנגדות קשה לשהות בפנימיה, ויכול להיות שהסיבות לייאושם נעוצות במשקעים שנגרמו כשהגיעו לכאן.

הסיבה שלא סידרנו משקפיים לאחד הנערים, נעוצה בכך שברגעי משבר הוא נוהג לשבור אותם. משקפיים חדשים הם יקרים מאוד, ויש לנו מחסור בתקציב הרפואי, שאנחנו מקבלים ממשרד הרווחה. אבל עכשיו העניין בטיפול ובקרוב הוא יקבל משקפיים.

לא היתה לנו אפשרות להצמיד לנערים שמירה, למרות שקיים חשש שינסו להתאבד שוב. לא בטוח שאם הם ינסו להתאבד שוב, נוכל למנוע זאת.

ממשרד הרווחה נמסר כי הם מודעים לתנאים הגרועים בפנימיה.

יום שלישי, 13 בינואר 2015

פנימיית ארזים של משרד הרווחה בעמק חפר - מיטות מסריחות משתן ודלתות מתפרקות


מיטות מסריחות משתן ודלתות מתפרקות: הצצה לפנימיית ארזים , דנה ויילר-פולק , ינואר 2015  , וואלה! חדשות

140 ילדים מתגוררים במוסד השיקומי בעמק חפר, אולם התנאים הפיזיים במקום מהווים סכנת בריאות ממשית - החדרים לא אטומים, אין חימום או קירור והשירותים מצחינים מצואה. בעקבות פניית וואלה! חדשות תוקנו חלק מהליקויים 

"זה לא אמור להיות ככה". קירות מתקלפים בחדרים בפנימיית ארזים
"זה לא אמור להיות ככה". קירות מתקלפים בחדרים בפנימיית ארזים

מיטות מסריחות משתן, חדרים ללא אמצעי חימום או קירור וקירות מתקלפים: אלו התנאים שבהם חיים ילדים שהוצאו מבתיהם בחסות משרד הרווחה ושוהים בפנימיית ארזים שבעמק חפר. לטענת ההורים, מדובר בפנימייה ישנה וללא תנאי מחייה בסיסיים, וככזו היא מקשה עוד יותר על הילדים.

פנימיית ארזים היא פנימייה שיקומית טיפולית הממוקמת במושב שדה יצחק, אליה מפנים שירותי הרווחה ילדים ונערים בני 18-6. הפנימייה משמשת בית לכ-140 ילדים, אולם התנאים הפיזיים במקום לא הולמים הגדרה זו. כך, למשל, מתלוננים הילדים כי בשירותים אין נייר טואלט באופן קבוע, מצעי המיטה אינם מוחלפים תדיר והמזרונים עליהם הם ישנים אינם מתאימים למידות המיטות.

"סכנה ממשית". דלתות מתפרקות בחדרי ילדים בפנימיית ארזים בעמק חפר
"סכנה ממשית". דלתות מתפרקות בחדרי ילדים בפנימיית ארזים בעמק חפר
רון (שם בדוי) שוהה בפנימייה זה כמה חודשים, לאור בקשת אימו שחשה כי בבית היא אינה מסוגלת להעניק לו את כל מה שהוא זקוק לו. "היו שנים קשות ורון היה חשוף בבית לבעיות קשות ותכנים קשים שלא תואמים את גילו, מה שהשליך על ההתנהגות שלו ויצר בעיות רגשיות רבות", אומרת אימו אלונה. "זו הייתה החלטה קשה מאוד כי אנחנו אנשים נורמטיביים, אך יחד עם ניתוח קשה שעברתי, שהוביל לאירוע מוחי ופגע בתפקודי, הבנתי שבחוץ יהיה לו טוב יותר, כשאני בתמונה ודואגת לו כל הזמן".

כשהגיעה לסיור ראשוני במקום, ראתה אלונה כי התנאים הפיזיים בפנימייה בכי רע. עם זאת, היא הניחה כי מדובר בזוטות שניתן לתקן ולטפל בהן במהרה. "עניין אותי יותר הצוות במקום, שיעניק לרון חום ואהבה, ולא אם מדובר בבית חדש או ישן", היא מסבירה. "אמרתי לעצמי שנתחיל ותוך כדי תנועה ניצור את השינוי - אדרבן אנשים לעשות זאת. מההתחלה התרעתי על הבעיות הקשות, אך ראיתי שדבר לא נעשה ועולם כמנהגו נוהג".
"הדיפו צחנה של צואה". השירותים בפנימיית ארזים עמק חפר
"הדיפו צחנה של צואה". השירותים בפנימיית ארזים עמק חפר

 ההזנחה במקום ניכרת כבר בכניסה לביתן המגורים: מדרגות הכניסה שבורות והקירות בביתנים מלאי עובש ומתקלפים בשל נזילות. בחדרים נמצאות מיטות עם מזרונים שאינם תואמים את מידות המיטה, כך שקצה אחד של המזרון נשען על מעקה המיטה ויוצר קיעור. נוסף על כך, רבים מהמזרונים מסריחים משתן והמצעים דהויים ולא מוחלפים באופן קבוע. על ציפה לכרית אין מה לדבר.

בכך לא מסתיימים התנאים הקשים בפנימייה. על אף שמדובר בחדרי ילדים, הקירות עירומים, ללא תמונות או וילונות, מה שיוצר תחושת הזנחה ועליבות. נוסף על כך, החלונות בחדרים לא אטומים, אין אמצעי חימום או קירור, חלק מדלתות החדרים יצאו מהצירים והארונות מתפרקים - תנאים המהווים סכנה ממשית. אם לא די בכך, הרי שלילדים אין פינה בחדר שבה הם יכולים לשים את חפציהם.

"חיים בלי טיפת כבוד". קירות מלאי עובש בפנימיית ארזים עמק חפר
"חיים בלי טיפת כבוד". קירות מלאי עובש בפנימיית ארזים עמק חפר
אלונה הגיעה למקום כמה פעמים, ללא הודעה מוקדמת, והתקשתה להמשיך לאחר המראות הקשים. "השירותים היו מטונפים ומדיפים צחנה של צואה, האסלות מלוכלכות", פירטה.

"כששאלתי מתי ניקו, הם עוד העזו לומר 'בבוקר'. אין נייר טואלט, סבון, נייר או מגבת לשטיפת ידיים, ואפילו לא מעמד לתליית מגבת", הוסיפה. "יש שם בקטריות והמקום ממש מהווה סכנה לבריאות".

לאחר הסיור, פנתה אלונה לכמה גורמים במשרד הרווחה, בהם המנכ"ל יוסי סילמן ומפקחת אזור צפון נועה גפני. לדבריה, הראשון לא ענה לה, ואילו גפני השיבה "את צודקת". היא סירבה להשלים עם המצב ופועלת להעברתו של רון לפנימייה אחרת. "תחילה חשבתי שככה נראות כל הפנימיות, אך כשהבנתי שזה לא המצב, ובטח שזה לא אמור להיות ככה, הפכתי להיות נחושה, להילחם ולזעוק את זעקתם של כל ההורים שלא יכולים לבטא את עצמם ושל הילדים המסכנים שחיים בתנאים האלה בלי טיפת כבוד".

תגובת משרד הרווחה: "התלונות מטופלות"

ללא ציפה לכרית ומצעים שלא מתחלפים בקביעות. פנימיית ארזים עמק חפר
ללא ציפה לכרית ומצעים שלא מתחלפים בקביעות. פנימיית ארזים עמק חפר

בעקבות פניית וואלה חדשות הוכנסו לחדרים רדיאטורים וכן מגבות, מצעים, שמיכות ומושבי אסלה חדשים. כמו כן, ההורים הדגישו כי אין להם תלונות כלפי הצוות המקצועי, אלא רק לגבי התנאים הפיזיים במקום.

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "ראשית, נדגיש כי משרד הרווחה מתייחס לכל תלונה בחומרה רבה וכל תלונה נבדקת ומטופלת במהירות וביסודיות. התלונות הספציפיות הללו מטופלות ומתוקנות בימים אלה. פנימיית ארזים היא פנימייה ותיקה אשר צברה ניסיון והצלחות רבות. הפנימייה עומדת בפני שיפוץ נרחב. בנושא החימום נציין כי קיים מזגן מרכזי לחימום וקירור. נושא הבלאי מטופל באופן רציף".

יום ראשון, 14 בדצמבר 2014

מעון הזוועות - תלונות על התעללות קשה בנערים המעון מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה - ידיעות אחרונות 20.08.2008

מעון הזוועות - תלונות על התעללות קשה בנערים המעון מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה - ידיעות אחרונות, אני אדינו אבבה ודוד רגב ,  20.08.2008

נערים שברחו מהמעון טוענים כי נכלאו ימים בצינוק ונשלחו לבידוד למשך שבועות. "הם אוהבים לרסק לנערים את האישיות", טוענת מורה שלימדה אותם.

ממעון הנוער מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה נשקף נוף מרהיב: מצד אחד רואים את הים ומצד אחר את שרידיו של מבצר עתיק. אלא שעל פי עדויות שהגיעו ל"ידיעות אחרונות", בין כתליו של המעון לנוער עבריין מתרחשים לכאורה דברים מזעזעים. 

מעון הזוועות - תלונות על התעללות קשה בנערים המעון מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה - ידיעות אחרונות 20.08.2008
מעון מצפה ים בהרצליה - מעון הזוועות


העדויות מתארות התעללויות פיסיות ונפשיות בנערים החוסים: הם נכלאים בצינוק שעות ארוכות ובחדרי בידוד למשך שבועות, אנשי הצוות משפילים, מקללים ומאיימים עליהם. נשמעה גם טענה שנותנים להם תרופות הפגעות בערנותם. "זה מעון זוועות. צריך לסגור אותו. אסור שיהיה מקום כזה". אומר אחד הנערים ששהה במקום וברח.

"במקום לשקם את הנערים האומללים הורסים שם את חייהם", טוענים אנשי צוות שעבדו במקום. אחת מהם שהעזה להתלונן על המעשים הקשים בפני שר הרווחה – פוטרה מעבודתה.

במשרד הרווחה מכירים את הפרשה. לדברי גורמים בכירים במשרד הרווחה כבר לפני זמן רב הם החלו לקבל תלונות מנערים ומאנשי צוות על הנעשה בין כתליו של מעון מצפה ים.

"הגיעו אלינו עדויות קשות מאוד על פגיעה בנערים. אנחנו בודקים אם נעשו שם דברים המותרים במסגרת הטיפול בבני הנוער או שהם מנוגדים לחוק", מסרו הגורמים.

במקביל נפתחה גם במשטרת תל אביב חקירה בפרשה בעקבות תלונה של צעיר ששהה בכפיה במעון.

הצינוק: "שעות בחדר אטום ומסריח"

מעון מצפה ים של משרד הרווחה הוא אחד המעונות הוותיקים לשיקום נוער. למקום נשלחים בצו בית משפט נערים בני 14 עד 18 שהוצאו מבתיהם על ידי פקידי הסעד שהיו מעורבים במעשים פליליים. המעון הוא חלופה למעצר ולמאסר בני נוער וצוות המעון אמור לסייע בשיקומם ובהחזרתם למסלול חיים רגיל. במעון שוהים נערים, כולם בנים.
המעון עצמו מוגדר "מעון נעול" והחוסים בו לא יכולים לצאת ולהיכנס כרצונם.
מעדויות של אנשי צוות ושל נערים שטופלו במעון עולה תמונה קשה של פגיעה בנערים על ידי הצוות, השפלתם ובעיקר הענשתם בעונשים אכזריים.
י' (18) שהה במעון עד לפני כמה חודשים אך נמלט מהמקום:
"הגעתי למצפה ים לפני שלוש שנים כשהייתי בן 15. איך שהגעתי הכניסו אותי למקום שנקרא 'מגן'. זה מרחב סגור שבו שוהים 14 נערים. במגן יש ארבעה חדרים קטנים יחסית, בכל חדר ארבע מיטות קומותיים. מידי יום יצאנו ב- 7 בבוקר לבית ספר בשטח המעון וחזרנו ב- 4 אחרי הצהריים לפעילות הערב.
יום אחד החלטתי שאני לא רוצה ללכת ללימודים. הצוות החליט להעניש אותי ולזרוק אותי לצינוק. במגן יש שלושה בתי צינוק. מדובר בחדרים קטנים מבטון חשוף בלי חלונות. קוראים להם חדרי 'פסק זמן', כי אמורים לשים בהם את הנערים לכמה דקות כדי שיירגעו. אני זוכר את הרגע הזה. שני מדריכים גדולים וחזקים תפסו אותי. הם התחילו לתת לי אגרופים ושברו לי את המשקפיים.
אחר כך הפשיטו אותי וממש קיפלו אותי. עשו לי בדיקה בפי הטבעת ואחר כך זרקו אותי לצינוק. הייתי שם 24 שעות. אתה זרוק שם לבד. אף אחד לא מגיע לבקר אותך או לבדוק אם אתה חי או מת. ישנתי על הרצפה כי בצינוק אין מיטה. אין שירותים, ואת הצרכים שלך אתה עושה על הרצפה המסריחה משתן של כל מי שהיה שם.
הפעם השלישית בצינוק היתה אכזרית במיוחד. קיבלתי עונש על זה שברחתי מהמעון ל- 12 שעות. שלושה מדריכים תפסו אותי. התחלתי לצעוק ולבכות, והם סתמו לי את הפה עד שנחנקתי. אחד המדריכים הניח את הברך שלו על הגב שלי ומשך. צרחתי מכאבים. הוא צעק עלי שאני יכול לצרוח כמה שאני רוצה ושאף אחד לא ישמע אותי. ירד לי דם מהפנים. כשהכניסו אותי לצינוק, הפשיטו אותי, השאירו אותי מדמם, נעלו את הצינוק והלכו. רק למחרת הוציאו אותי משם ושלחו אותי לבית הספר כרגיל".
הבידוד: שבועות בלי לראות אף אחד"
נ' (17) שברח מהמעון לפני כמה חודשים:
"כשהיו מגיעים אנשים מבחוץ, למשל ממשרד הרווחה או רופאים, היו אומרים לנו: 'אם מישהו מכם יגיד משהו רע על המקום, הוא יילך לצינוק לחודשיים-שלושה. אתם תגידו רק דברים טובים על המקום וכמה הצוות נפלא וזה מה שהיינו אומרים כי פחדנו".
הצינוק אינו אמצעי הענישה היחיד במעון. לטענת י' ומעדויות אחרות עולה כי במעון יש חדר המכונה "חדר בידוד".

בחדר זה, שיש בו רק מיטה, נכלאים הנערים למשך ימים ארוכים ואפילו שבועות. "נערים היו שם שבועיים ויותר", אומר י'.

"מוציאים אותך רק כשאתה צריך ללכת לשירותים. את האוכל אתה מקבל דרך פתח. אם למשל בחדר האוכל יש באותו יום אורז ובשר, לך מביאים רק אורז עם שתי פרוסות לחם. כל הזמן הזה אתה לא רואה אף אחד. אתה שומע את החברים שלך, אבל לא יכול לדבר איתם".

באחרונה הצליח י' להימלט ממצפה ים, ויחד עם משפחתו שכר את שירותיה של עורכת דין שהביאה לשחרורו הרשמי מהמעון.

לפני כמה ימים הגיש י' במשטרת תל אביב תלונה נגד שבעה מדריכים במעון על תקיפה ועל התעללות. הוא נחקר במשטרה וסיפר את שעבר עליו. המשטרה פתחה בחקירה.

גם ג' (19) ממרכז הארץ לא שוכח את הימים הארוכים שבהם אולץ לשהות לבדו בחדר הבידוד.
"פקידת הסעד בחותמת בית המשפט שלחו אותי למעון מצפה ים בגיל 16. הייתי שם שנתיים וסבלתי. באחת הפעמים המדריכים הרביצו לי והכניסו אותי לחדר הביסוד. הייתי שם שלושה שבועות בלי לצאת. לא תמיד הביאו לי אוכל לחדר. כל היום ישבתי על המיטה והסתכלתי על הקיר. אפשר להשתגע מזה. מזלי שהייתי חזק".
ההשפלות: "קראו להם סמרטוט, זבל"
"עד עכשיו אני מתקשה לעכל את מה שראיתי ואת מה שעשו לנערים המסכנים האלה", מספרת א' מורה בבית הספר שבמעון.
"ימים שלמים ישבתי ובכיתי. אני לא מאמינה שבמדינת ישראל נעשים מעשי זוועה כאלה. הנערים האלה הפכו לאלימים כי הם עברו טראומות, ויש להם חיים קשים ובמקום לעזור להם פשוט מחקו אותם.
זה מתחיל בדברים הקטנים, בהשפלה יום-יומית. אנשי צוות היו מכנים את הנערים 'סמרטוט' ו- 'זבל', מקללים אותם ומשפילים אותם ליד חבריהם. מדריכים שולפים מידע מהתיק האישי של הנערים וחושפים אותו בפני אחרים. הם אוהבים לרסק לנערים את האישיות, להפחיד אותם, כי הם חושבים שכך צריך לחנך אותם. לא פעם הם אפילו מסיתים נערים נגד חברים שלהם. היה מקרה של נער שהצית קרטון בכיתה. המדריכים הודיעו שבגללו כל הנערים לא ייצאו לחופשת שבת. החברים שלו התנפלו עליו וממש רצו לפגוע בו.
במעון היו הרבה נערים עולים מאתיופיה ומחבר המדינות, והמדריכים אסרו עליהם לדבר בשפת אמם. מי שלא דיבר בעברית נענש. הם מחקו להם את הזהות. גיליתי נערים שבודדו אותם מהאחרים כדי להעניש אותם על דברים שעשו. הם ישבו שעות ארוכות על ספסל לבד, ואסור היה להתקרב אליהם ולדבר איתם".
גם ד', אשת חינוך אחרת שעובדת במקום כבר כמה שנים, טוענת שאנשי הצוות מדכאים את הנערים:
"העונש הבולט ביותר הוא בידוד על הספסל בחוץ. לאיש אסור להתקרב אליהם ולדבר איתם. היחס לנערים מזעזע. מנסים כל הזמן לשבור אותם במקום לשקם אותם".
התרופות: הם הלכו כמו זומבים"
"שמעתי על בתי הצינוק שיש וביקשתי לראות אותם", מוסיפה א'.
"ראיתי את החדרים הקטנים עם הבטון החשוף. היה שם ריח מזעזע של שתן. הצוות אמר לי שמכניסים לשם נערים שמנסים לפגוע בעצמם או באחרים. מפשיטים את הנערים ועושים להם כל מיני בדיקות. חלק מהנערים עברו בילדותם התעללות מינית, וזו טראומה נוראית בשבילם להתפשט ולעבור בדיקות כאלה".
לדבריה היא הייתה עדה לא פעם גם למקרים שבהם נערים נראו מנותקים.

"הם נראו ממש זומבים, מתים מהלכים". א' בדקה את הנושא וגילתה שאחת לכמה שבועות מגיע למעון פסיכיאטר שנותן לנערים תרופות שאמורות להרגיע אותם. "הם קיבלו תרופות במינונים גבוהים מאוד, תרופות שריטלין לידן זו תרופה קלילה. הם היו שותים את התרופות וממש נרדמים באמצע היום".

"אני הייתי עשרה חודשים במגן", תיאר הנער נ'.
"המדריכים היו באים ואומרים לי: 'אם אתה רוצה לצאת החוצה, אין בעיה – קח כדור הרגעה'. כך הם עושים לכל הילדים המופרעים. כדי שיהיה להם קל. היו דוחפים לנו כדורים ומכים אותנו. אני מכיר ילדים שהיו חותכים ורידים כדי לצאת או שהיו שוברים אצבע או יד כדי להימנע מלהיות שם".
א' מתארת גם מקרי הזנחה. לטענתה היו מקרים של נערים ששברו את היד או את הרגל ורק אחרי כמה שעות קיבלו טיפול.

אחרי שנחשפה במשך שנה וחצי למעשים הקשים פנתה א' לצוות המדריכים ולהנהלת המעון וביקשה הסברים.
"הם אמרו לי שמדובר בנערים קשים, שזו הדרך היחידה לטפל בהם. כשהם ראו שאני מתעקשת ולא משתכנעת, הם התחילו להחרים אותי".
א' החליטה לא לשתוק ונפגשה עם שר הרווחה. השר שמע את הדברים והפנה אותה למנכ"ל משרדו. א' זומנה לוועדת החקירה הפנימית שהקים המשרד והעידה במשך כשלוש שעות.

אחר כך שילמה על עדותה מחיר אישי. מנהלי המעון זימנו אותה ואמרו לה כי בעקבות קיצוצים ומאחר שהיא לא מסתדרת עם אנשי הצוות האחרים, עבודתה תופסק בסוף החודש. א' החליטה לערער על פיטוריה.
"אני לא מתכוונת לוותר. נעשים שם מעשים מחרידים. פוגעים בילדים. זו לא הדרך לטפל בהם. אני מבקשת שיצילו אותם".
הוועדה הפנימית שהקים משרד הרווחה בדקה את ההתנהלות המקצועית של הצוות מול בני הנוער.


מנהלי מעון "מצפה ים" הכניסו נער חוסה לצינוק והתעללו בו

מנהלי מוסד מצפה ים של משרד הרווחה הכניסו נער חוסה לצינוק והתעללו בו , שאול פרץ , ידיעות אחרונות , 10.08.93

"אחר הצהריים הוציאו אותי מהצינוק ולקחו אותי לחדר האוכל. לפני שהספקתי לדבר, היכה אותי המנהל בפנים, הפיל אותי לריצפה והחל לחנוק אותי. סגנו בעט בי בגב והיכה אותי".

כך מתאר נער בן 16 וחצי מהמוסד לנערים חוסים  "מצפה ים" בהרצליה, הטוען כי נפל קורבן להתעללות. על פי החשד התעללו בו מנהל המוסד, משה כהן, ושני סגניו, שלמה הלחמי ויצחק בטש.
השלושה הכחישו במשטרת הרצליה, כי היכו את הנער. לדבריהם הנער השתולל בחדר האוכל והם נאלצו "להצמידו לריצפה".


יום שלישי, 9 בדצמבר 2014

המוסדות מרויחים הילדים מפסידים - פרופ. אסתר הרצוג

המוסדות מרויחים הילדים מפסידים - פרופ. אסתר הרצוג - הארץ - 26.12.2014

מדיניות הרווחה הובילה לכך שמדינת ישראל היא המובילה בהוצאת ילדים מהבית והשמתם הכפויה במוסדות הרווחה. על הילדים (רובם ככולם מקבוצות מוחלשות), שהוצאו ויוצאו בכפייה למוסדות, נגזר להידחק לשולי החברה במקרה הטוב ולהידרדר למעגלי פשע ועבריינות במקרה הפחות טוב.

יוצרים "בעיה חברתית חדשה" של "ילדים ונוער בסיכון", ובכך מאדירים את אימפריית הרווחה. משתמשים בטרמינולוגיה מכובסת כמו "אם שאינה מתפקדת" ו- "נערה שמפגינה התנהגות מתירנית" ומטשטשים את המשמעות של עקירת ילדים ממשפחותיהם.
כמו כן יש שימוש בסטטיסטיקות 'מבהילות'. המספר של 350 אלף ילדים בסיכון, למשל, הוא מניפולציה מספרית המתייחסת לקבוצות שבהן ילדי חד הוריות ועוד, בקיצור – כל ילד שלישי בישראל.
כך מגוייסים גם סיפורים קורעי לב כדי לגייס את תמיכת הציבור במדיניות של הוצאת ילדים מביתם.
האמת מוכרת במחקר ובספרות העולמית כבר מימי צ'רלס דיקנס, בכל הקשור להשלכות של השהות במוסדות על ילדים, שברובם סובלים מהניתוק מהבית ומהסביבה שבה גדלו והם מרבים לברוח מהמוסדות שהשהות בהם נכפתה עליהם.

הציבור אינו מכיר את העובדות הקשות של מאבק חסר סיכוי של הורים דלי משאבים נגד הליכי הוצאת ילדיהם מול רשויות עתירות משאבים: את השימוש בתיאוריות, באידיאולוגיות ובאבחונים מדעיים לכאורה, דוגמת אידיאולוגיית "טובת הילד", "מבחני מסוגלות הורית", תיאוריות על "סימביוזה", "הסתה הורית" ועוד – כדי לייצר ביסוס "אוביקטיבי" ו"מוסרי" להשתלטות על ילדי הורים מקבוצות מוחלשות.

הספרות העולמית העוסקת בסוגיית "נוער בסיכון" מבהירה, כי מוסדות לילדים אינם פותרים כל בעיה חברתית של הילדים.

אדרבא, הם מייצרים תרבות של ילדי מוסדות, מי שגדלו בנפרד מאוכלוסיית הילדים הכללית, שהסטיגמה של שוליות ושונות דבקה בהם. ההתחברות אל הדומים להם, כמוקצים אף מעודדת את ההתנהגות העבריינית בתהליך של חיברות וכתגובה על הרחקתם ממשפחותיהם ומהחברה הרחבה.
המציאות במוסדות הרווחה רחוקה מעין הציבור ואין עליה ביקורת ציבורית של ממש. לפיכך, ילדים במוסדות חשופים לפגיעה לפעמים אף יותר מזאת שהם חווים (או לא חווים) בביתם.
על רקע זה ננטשה מדיניות ההשמה במוסדות במרבית מדינות המערב. מי יוצא נשכר מהוצאת הילדים מבתיהם? התשובה: המערכת המוסדית, מערך פקידי הסעד הגדל בהתמדה והפקידות של משרד הרווחה, החולשת על תקציבי עתק הולכים וגדלים.

המוסדות מרויחים הילדים מפסידים - פרופ. אסתר הרצוג - הארץ - 26.12.2014
המוסדות מרויחים הילדים מפסידים - פרופ. אסתר הרצוג - הארץ - 26.12.2014

יום שלישי, 2 בדצמבר 2014

ההשתקה - למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? - מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

ההשתקה - למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? , פרופ. אסתר הרצוג , מעריב , 27.12.1998

העובדים הסוציאליים והשופטים פועלים במרץ ובתקיפות כנגד כל ניסיון לחשוף בתקשורת את חלקם בהוצאה שרירותית של תינוקות וילדים מהוריהם, ואת הנעשה במוסדות חסות לקטינים. הסיבה לכך אינה קשורה להגנה על קטינים.

הכרוניקה החלקית של ביטול אייטמים בטלוויזיה וכתבות בעיתונות, העוסקים בחטיפת ילדים מהוריהם לאימוץ ולמוסדות ע"י רשויות הרווחה ובגיבוי בתי המשפט, היא מדהימה!

לפני כחצי שנה הורידה "פופוליטיקה" דיון בנושא, כתוצאה מאיומי ולחצי משרד העבודה והרווחה ומשרד המשפטים. עיתון "הארץ" נמנע לפני כחודשיים מפרסום כתבה המתארת כיצד פקידת סעד המקורבת לאביהם של שני תאומים פעוטים, פעלה בחוסר תום לב כדי להוציאם מחזקת גרושתו. בית המשפט קיבל את עמדת פקידת הסעד שיש להכריז על נזקקותם של הקטינים, למרות שמכון המוכר ע"י המשרד קבע שהאם ממלאת את תפקידה היטב.

לפני כשנה מנע משרד העבודה והרווחה פרסום כתבת תחקיר של עיתונאית מ"העיר", שעניינה חשיפת מסכת התעללויות קשה וארוכה בקטינים הנמצאים במוסדות סגורים, בידי אנשי הצוות. שופט הנוער שדן בבקשה, להתיר את הפרסום דחה אותה מהטעם של נזק לקטין. בערעור על החלטה זו לפני ביהמ"ש המחוזי בחיפה, פסק השופט סלים ג'ובראן, בעומק לב יוצא דופן: "אי התרת פרסומם של מעשים פליליים כנגד קטינים מהווה חיזוק ועידוד ואלו שעמדו מאחורי המעשים. במדינה דמוקרטית יש לתת משקל נכבד לזכות הציבור לדעת, משקל אשר יביא לחשיפת מוקדי אלימות בהתעללות ולרסן את כל המעיזים לתקוף, לקלל ולהתעלל בכל דרך שהיא בקטינים". למרות ההיתר, הכתבה לא פורסמה ולא קשה לנחש למה.

ביום שלישי האחרון ביטלו ישראל סגל וניסים משעל (בערוץ 2), דיון בנושא גזילת ילדים מהוריהם ע"י העובדים הסוציאליים. לחצי משרד העבודה והרווחה עשו את שלהם. המשרד לא רצה שקלונו ייחשף: שבנה של אשה נכה נגזל ממנה והועבר למוסד ע"י עובדים סוציאליים, באמצעות שקרים וגיבוי של שופט נוער אשר הגדיר את התעללות המדריכים בילד כ"HOLDING" שארבעה ילדים להורים עניים נלקחו מהם למוסדות באישור בית המשפט לנוער: שנערה שנשלחה בכפייה למוסד לנערות עברייניות כחלק מרדיפה של פקידת הסעד ובאישור בית המשפט, נאנסה וניסתה להתאבד וכעת היא בבית חולים לחולי נפש. למה הם כל כך פוחדים מהפירסום? למה מאפשרים השופטים להשתיק את גילוי המציאות המזעזעת? ולמה במדינת הרווחה שלנו, העובדים הסוציאליים אינם תובעים פרסום מלא של מעשי העוול? הם יודעים היטב מדוע. שהרי באמת הם לא ייראו טוב כאשר יתברר לציבור עד כמה עמוקה ונרחבת היא המעורבות של המערכת כולה – מרמת פקידי הסעד ומנהלי מחלקות הרווחה בישוב, ועד הממונים ברמה הארצית – בהליכי הגזילה של תינוקות וילדים מהוריהם. גם השופטים אינם ששים לחשוף את מקומם המרכזי במציאות הקפקאית.

הברית הזאת בין העובדים הסוציאליים לשופטים היא קטלנית, גם לדמוקרטיה וגם לקטינים

ההשתקה - למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? - מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג
ההשתקה - למה פוחדים העובדים הסוציאליים והשופטים מפרסום? - מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

בחשכת החוק - פרופ. אסתר הרצוג - 23.06.1998 - הארץ

 בחשכת החוק - פרופ. אסתר הרצוג - 23.06.1998 - הארץ

החוק אוסר פרסום פרטים מזהים של קטינים "באופן או בנסיבות שיש בהם כדי לגלות כי הקטין הובא לפני בית משפט או פקיד סעד פועל לגביו לפי חוק זה..." נגזק מתפיסה הקובעת ל"קטינים" מעמד חוקי נפרד, כזקוקים להגנת יתר של בית המשפט. לכאורה, תפיסה נאורה והומנית. בפועל זהו כלי דראקוני נגד קבוצות חלשות ובמידה רבה גם נגד קטינים. החוק אמנם לא נועד לפגוע בקטינים אך בפועל הוא משרת בעיקר את החזקים יותר, מבחינת המעמד החברתי המקצועי והמוסדי. למעשה, מעניק החוק הזה חיסיון למעשיהם של עובדי ציבור הקשורים למערכות האימוץ ולהפעלת מוסדות לילדים חוסים.

הצנזורה על פרסום פשעים נגד הורים וילדים בישראל מאפשרת את הפגיעה החמורה בזכות יסוד מהחשובות ביותר לאדם, הזכות על צאצאיו. מערכת המשפט, שאמורה להגן על זכות זו, מאפשר, בפועל, את הפגיעה בה באשר היא מחפה על מבצעיהן, והכל בשם שמירה על החוק וטובת הקטין.

אלפי ילדים הנלקחים לאימוץ ולמוסדות בכפייה, ולעיתים ברמייה, בחסות בתי המשפט בהליכים חוקיים למהדרין, נפגעים ממניעת הפרסום של מעשי העוול הנעשים להם.

כך גם מניעת הפרסום של תלונות רבות של ילדים על התעללות של אנשי צוות במוסדות.

מניעת הפרסום משרתת היטב את המערכת "המטפלת". היא מאפשרת להסיר מידיעת הציבור את העובדה שהמשטרה מטפלת בתלונות הקטינים על אלימות הצוות במוסדות על פי הנחיות עובדי הרווחה, שלעיתים מעדיפים למנוע "חיטוט" מציק בתוך המוסדות שבאחריותם.

בסיוע חוק איסור הפרסום מאפשרת בעצם מערכת המשפט למדינה, באמצעות פקידי העד, להוציא ילדים מחזקת הורים דלי אמצעים המתקשים להתגונן מפניהם, והיא מאפשרת לשופטים לקבל החלטות שגויה ולעתים אף מעוותות בלא להיחשף לביקורת.

השתקת התקשורת משמשת את מערכת הרווחה בהתחזותה לאבירת ה"הגנה על קטינים", שאינה אלא הגנה על כוחה הדורסני.

אפשר להביא דוגמאות אחדות לשיטה הזאת: באחת התוכניות האחרונות שלה ביקשה מערכת "פופוליטיקה" להעלות את נושא הוצאת ילדים בכפייה מהוריהם. באמצעות איומים בנקיטת צעדים משפטיים, אילצה מערכת הרווחה את יוצרי התוכנית ומנכ"ל רשות השידור החדש, אורי פורת, לרדת מהנושא. הרחק מעיני הציבור ניהלו היועצים המשפטיים של משרד הרווחה ומנהלת מחלקת התביעות האזרחית של משרד המשפטים, מרים רובינשטיין, מאבק למניעת הדיון בפופוליטיקה. הם אפילו פנו לבית המשפט כדי לבקש את מניעת הופעתי בתוכנית. והכל בשם שמירת החוק ל"טובת הקטינים".

על מקומון של רשת שוקן אסר בית המשפט, בעקבות פניית מערכת הרווחה, לפרסם כתבה המתארת התעללות עובדי המוסד בילדים. בעקבות הפעלת לחצים של היועצת המשפטית של משרד הרווחה, נמנע פרסום פרשה מזעזעת ב"הכל דיבורים" ובטלוויזיה מקומית.

מדובר במחלקת רווחה המבקשת להעביר נערה למוסד צופיה, על סמך סיפורי כזב, שלפיהם היא נראתה משוטטת עם פועלים ערבים.

אלו הן דוגמאות לשיטה המאפשרת למערכת הרווחה בארץ להפעיל כוח כמעט ללא רסן או ביקורת ציבורית.

בשגרה זו נרמסות זכויות הילדים והוריהם בעזרת מערכת המשפט והמשטרה.

השתקת התקשורת מבטיחה למכונת הרווחה "שקט תעשייתי".

הסכנה החמורה ביותר מבחינתה היא שהציבור יידע מה באמת קורה בפרוזדורי המחלקות "לטיפול" בילד ובנוער במסגרת שאליהן מופנים ילדים.

ההשתקה היא הדרך הבטוחה להרחקת העוולות לחשכת הלא נודע, מאז פרשת "ילדי תימן" ועד היום.

יום שישי, 28 בנובמבר 2014

הפנימייה הטיפולית בכפר אעבלין בגליל: "אבא בוא מהר - מרביצים לי"

תחקיר - אלימות משרד הרווחה נגד ילדים בפנימייה טיפולית בכפר אעבלין בגליל - מאת אביבה לורי

אבא, בוא מהר, מרביצים לי – מה קורה בפנימייה הטיפולית בכפר אעבלין בגליל? החניכים, כולם ילדים למשפחות ערביות במצוקה, מתלוננים על הכאות, הרעבה, התעללות גופנית והשפלות שנמשכות שנים. המנהלים, בני משפחת נששיבי המכובדת, מכחישים. לפני שבועיים פתחה המשטרה סוף סוף בחקירה – אביבה לורי – מוסף הארץ – 4.9.98, קובץ pdf

לפני שבועיים הגישו ארבעה קטינים, שתי בנות ושני בנים, תלונה נגד מנהלי פנימייה טיפולית בכפר אעבלין שבגליל.

התלונה נרשמה ביומן מחלק הנוער במשטרת חיפה תחת הסעיף "תקיפה והתעללות בקטין" והועברה לטיפולו של ראש אגף החקירות במרחב הגליל. מאחוריה מסתתרים סיפורים נוספים של ילדים מוכים ומושפלים באותה פנימייה שאין באפשרותם להושיע.

הפנימייה באעבלין נועדה לענות על צורכיהן של משפחות ערביות במצוקה, אנשים בשולי החברה; הורים גרושים, עבריינים, צרכני סמים ודלפונים גמורים, שמפרנסים את לשכות הרווחה וסמוכים על שולחנם של המוסדות.

לאנשים האלה יש בעיה כפולה, אומרת עו"ד פמלה בטר, מהאגודה הבינלאומית לזכויות הילד, שסייעה לארבעת הקטינים בהגשת התלונה במשטרה. אלו משפחות עם בעיות רבות ששייכות לאוכלוסייה מקופחת, שבדרך כלל לא נהגה להתלונן. במשך עשר שנות קיומה של האגודה, לא היו אלינו כמעט פניות מהמגדר הזה. רק בתקופה האחרונה, חלה שם קצת התעוררות.

מניסיונה למדה, היא אומרת, שאם ילד ערבי או דרוזי מגיע אלינו ופותח את הפה, סימן שהמצב ממש קיצוני. הקבוצה הזאת ניסתה כמה פעמים בעבר להתלונן בתחנת שפרעם על הנעשה בפנימייה, אבל שום דבר לא יצא משם החוצה. השוטרים התקשרו לפנימייה והמנהלים באו והחזירו את הילדים. אחר כך הרביצו להם והענישו אותם על שהעזרו להתלונן.

– הילדים, התרשמת, מספרים אמת?

בכל הקריירה שלנו, תמיד האמנו לילדים ועוד אף פעם לא קרה שהיו קריאות סרק. תמיד הצלחנו לאמת את התלונות במקומות נוספים.

דובר מרחב הצפון במשטרת ישראל, רפ"ק דוד הראל: נכון שמתנהלת חקירה, אבל מאחר שזוהי חקירה רגישה שבה מעורבים קטינים, שנמצאים תחת השגחה, אין למשטרה אפשרות להגיב, כי זה יכול לשבש את מהלך החקירה.

אל תגעו לי בילדים

את הפנימייה באעבלין, כפר שתושביו נוצרים, הקימו בשנת 1978 ג'ודאת נששיבי ואשתו קמאר, כמעון קטן שטיפל בתריסר ילדים.

מאז התפתח המקום לשני מוסדות גדולים למדי פנימייה לבנות – "בית אלחנאן", ובה חוסות, ופנימייה לבנים ובה 95 חוסים, בפיקוח משרד הרווחה.

ג'ודאת נששיבי מת לפני ארבע שנים וכיום מפעיל את הפנימייה הדוד השני והשלישי של המשפחה: האחים הישאם ואיברהים את הפנימייה לבנים; בן דודם ז'וזף ובנו וסאם, את הפנימייה לבנות.

משרד הרווחה משלם לפנימייה בכל חודש כ- 4,000 ש"ח על כל ילד. מי שאמור לבדוק שהכסף הזה מגיע לתעודתו ומנוצל כראוי הוא המפקח האזורי, אליצור בלום, הפוקד את הפנימייה פעם בשבועיים ואמור לדווח למשרד, אם מתגלים אי סדרים.

בדירה קטנה וריקה מאוד בהדר הכרמל בחיפה גרות וידאד עבד אל גני ובתה א', בת 17, שמוצאן ממשפחה בדווית במושב הדו לאומי יערה.

א' ברחה בשנה שעברה מהפנימייה. וידאד, נרקומנית לשעבר וחולת לב, עברה לאחרונה ניתוח מעקפים ומנסה להשתקם. בתה השנייה, בת 15, נמצאת עדיין בפנימייה.

לא רחוק מהן גרות נדא ובתה ה', בת 15: גם היא ברחה מהפנימייה. שני אחיה, ע' בן 13 ו- כ' בן 9, גרים בעפולה עם אביהם, אמנון מונדר.

מונדר, דרוזי מדלית אל כרמל, נכה שיתוק ילדים, התגרש מאשתו נדא ונאלץ לשלוח את הילדים לפנימייה. אחרי ארבע שנים, הוא אומר, הגיעו מים עד נפש: נשברתי כלכלית, פיזית ונפשית. לפעמים אני ממש שוכח את העולם. הראש שלי רק בילדים.

עלילות הפנימייה נחשפות בהדרגה. מונדר, למשל, נזכר עכשיו שבכל התקופה הזאת הוא לא ידע שהילדים שלו מסתובבים רעבים. הם אף פעם לא סיפרו לו, הוא אומר, ואולי בעצם, לא כל כך רציתי לדעת. כי מה יכולתי לעשות? להוציא אותם מהפנימייה? לא היה לי לאן לקחת אותם.

התגרשתי מאמא שלהם לפני ארבע שנים בערך ואז שלחנו אותם לפנימייה בכפר יאסיף, שהייתה בסדר. אחר כך התחתנתי שוב והחזרתי את הילדים, אבל אשתי החדשה לא רצתה לטפל בהם, אז התגרשתי גם ממנה ואת הילדים שלחתי לאעבלין. עכשיו החזרתי אותם סופית הביתה.

הרעב לא היה הדבר הכי גרוע בפנימייה הזאת, הוא אומר. מה שהיה נורא היו המכות, ההשפלות וההתעללויות בילדים, שגם ככה החיים לא פינקו אותם.

הם בוקסרים שם, והילדים – שקי איגרוף. אני לא מוכן לשתוק.

הילדים היום לא מתנהגים כמו שאני מכיר אותם, מפחדים ממני. הילד הקטן לא מרוכז, צורח בלילה, עברה עליו כנראה איזו טראומה. הם רוצים לשלוט בהם, שלא יספרו כלום להורים. גרביים – כל אחד אחר; תספורת – כמו אסיר. אמרתי להם, אל תגעו לי בילדים, אני מספר אותם על חשבוני. לפעמים הילדים היו מתקשרים אלי בגוביינא ובוכים 'אבא, בוא מהר, מרביצים'. הייתי לוקח את האוטו ונוסע כמו משוגע. רבתי איתם הרבה. פעם הזמינו משטרה.

תמיד מאמינים למורים

נוהאד עבד אל גני, אחותה של וידאד, היא המשכילה בחבורה. העברית שלה קולחת. לפני שנתיים היא שמעה לראשונה על דברים מוזרים שמתרחשים בפנימייה באעבלין: שכנה של אחותי בנהריה סיפרה על הבן שלה, שעיקמו לו את היד וגילגלו אותו ממדרגות ועל הבת שלה, שהכניסו לה מכות, ושהיו מעמידים אותם שעות על רגל אחת בתור עונש, אבל האמת, לא האמנתי לה.

לפני שבוע היו פה הילדה של אחותי והילדים של נדא והילד התחיל לצחוק על האוזן של אחיו, אז שאלתי אותו 'מה קרה לך באוזן?' והוא סיפר לי שהרביצו לו. התחלתי לתחקר אותם ושמעתי את כל הסיפורים.

א', בתה של וידאד, נשלחה לפנימייה בנובמבר 96'. קודם לכן היא היתה בחזקתו של אביה בעכו ושם גם למדה בבית הספר. כאשר אביה נידון למאסר, היא באה לאמה בחיפה ומשם הועברה יחד עם אחותה הצעירה לפנימייה, בהמלצת שירותי הרווחה. וידאד: מהתחלה היתה בוכה, לא רצתה ללמוד ולא רצתה להישאר שם.

א': כלום לא עניין אותם, לא המצב שלי ולא אם יש לי בעיות. מה דחוף להם לדעת? הרכילות בבית. מה קורה עם אמא שלי ואיפה אבא שלי. חוץ מזה, מתעללים, מכות, לא היו נותנים לאכול טוב. רק שלוש פעמים ביום ואם מישהו רעב, לא איכפת להם. לא נתנו להם לצאת, נתנו עונשים, לעמוד מול הקיר עם הידיים למעלה על רגל אחת. פעם ברחתי והתלוננתי אצל פקידת סעד. הם שנאו שברחתי.

הילד כ' מראה את האוזן, גדולה ונפוחה, "כמו חמור", הוא אומר. המדרי בפנימייה הוריד מכות והרביץ במקום.

לקריאת התחקיר השלם הקלק כאן

אבא בוא מהר מרביצים לי - אביבה לורי – מוסף הארץ – 4.9.98
אבא בוא מהר מרביצים לי - אביבה לורי – מוסף הארץ – 4.9.98

יום שני, 28 ביולי 2014

עוס'ים רווחה - מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

2010 - עוס'ים רווחה , הדרך למעלה להעצמה אישית , פרופ. אסתר הרצוג

לאחרונה סיפרה לי חברתי כי כאשר בתה ביקשה ללמוד פסיכולוגיה יעצה לבת חברה של האם, פסיכולוגית במקצועה, שעדיף לה בהרבה ללמוד עבודה סוציאלית. הפסיכולוגית-החברה הסבירה לאם ולבת שבשנים האחרונות חלה נסיגה בהיצע התעסוקתי לפסיכולוגים, בעוד שהעובדים הסוציאליים נכנסים לתחומים הולכים ומתרבים וגם היצע העבודה הפתוח בפניהם הולך ומתרחב. סקירת ההתפתחויות בתחום זה, בין השנים 1990-2002, שהתפרסמה לאחרונה, מחזק מאד את עצתה של הפסיכולוגית.

רוני בר-צורי שפרסמה את הסקירה במסגרת פרסומי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה והרשות תכנון כח אדם מבססת את הדברים בעיקר על נתוני הלמ'ס לשנת 2002 ועל סקירת הרשות לתכנון כח אדם במשרד התמ"ת (על ההתפתחויות שחלו במשלחי-יד אקדמאים בישראל בשנים 1990-2002) מ- 2003.

הנתונים העיקריים מצביעים על כך שבין השנים 1990/1 ל- 2002 גדל מספר המועסקים בעבודה סוציאלית ב- 75% והוא עמד ב- 2002 על למעלה מ- 12,000 עובדים סוציאליים. כ- 90% מהם נשים. 34% מהן הועסקו במשרות חלקיות. יתר על כן, נקבע בפרסום: "הביקוש לעובדים סוציאליים במדינות מערביות בכלל ובישראל בפרט, צפוי לגדול בשנים הבאות".

אך גם "תכניתו הכלכלית" של בנימין נתניהו, כמו זו של קודמיו באוצר, לפחות מאמצע שנות ה- 90, נותנת בסיס איתן לציפיות התעסוקה הורודות של העוס"ים ברווחה. בעובדי רווחה לא נוגעים, אדרבא, הולכים ומוסיפים. את הקיצוצים המסיביים בשירות הציבורי, כך למדו כל חכמי האוצר לדורותיהם, ניתן להשיג דרך צמצומים בקצבאות הרווחה, בשעות ובעובדות הוראה. עלות העסקת כוח האדם בעבודה סוציאלית היא יחסית קטנה, בגלל המספר המוחלט של המועסקים. בהשוואה להוראה, מקצוע "נשי" מובהק נוסף, המאפשר עבודה "חלקית" במהותה, שם מספר המועסקים: 110,000 (לעומת 12,000), עלות העסקת עובדים היא, חלק הרבה פחות משמעותי בתקציבי הרווחה.

כך תופסים גאוני האוצר הרבה ציפורים ביד אחת: גם מקצצים בתקציבים הגדולים של הביטוח הלאומי (דרך הפגיעה בתשלומי קצבאות) גם מפצים נשים יהודיות משכילות מהמעמד הבינוני על ההדרה שלהן ממוקדי השליטה וגם משתמשים בהן ככרית ספיגה למדיניות האנטי-סוציאלית. יתר על כן, התקציבים של הרווחה גדלים לא רק בחלק של העסקת עובדים. הם גדלים גם בתקציבי "הטיפול", ובעיקר בהשקעה העצומה, יחסית, במוסדות ל"ילדים ונוער בסיכון". כך, למשל, מקצצים את קצבאות הילדים והמשפחות החד-הוריות ו"פותרים" את הבעיות שלהם באמצעות הרחקת הילדים מהאמהות למוסדות הרווחה. וכמה נפלא, גם מספקים עוד תעסוקה לעובדי הרווחה ותקציבים נדיבים למנהלי המוסדות המופרטים, שהם, מצדם, תומכים בפוליטיקאים מיטיביהם.

לכן, כאשר נתניהו מציג בפני הציבור והממשלה את ה"תוכנית הכלכלית מודל 2005" (מעריב 29.7.04) הוא לא מתכוון לפטר עו"סים, כמו שהוא ימשיך לעשות בגדול במערכת החינוך. הוא יקצץ למעלה ממיליארד שקל בגמלאות הסיעוד בקצבאות הנכות ובמענקי הלידה לנשים, אך לא יגע בקצה הציפורן של "עובדי הרווחה".

ביתה של חברתי אמנם הלכה ללמוד עבודה סוציאלית. ומבחינה אישית טוב שעשתה כך. אפילו הסקירה מלמדת על כך: אישה צעירה, המתכוונת להקים משפחה, ואשר תצטרך לטפל בילדיה, תוכל לשלב בהצלחה עבודה מעין חלקית, עם יוקרה חברתית, עם תחושה של תרומה לחברה. באשר ל"מטופליה", ספק רב אם היא תתרום להם הרבה. יותר משהם זקוקים ל"טיפול המקצועי" שלה הם זקוקים לאמצעי קיום.