יולי 2013 - העיתונאי רינו צרור והכתבת לענייני בריאות עמית תומר מדברים בתכנית "מה בוער" בגל"צ הבוקר על נושא אפליית חולי הנפש בזכות הבסיסית של בחירת בית החולים, ומראיינים את "גל", שחוותה על בשרה עוול גדול וסבל רב כתוצאה מהשיוך האזורי הכפוי.
הצגת רשומות עם תוויות בית חולים לחולי נפש. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות בית חולים לחולי נפש. הצג את כל הרשומות
יום שישי, 19 ביולי 2013
יום שישי, 1 באוקטובר 2010
תביעה: בני התאבד בגלל מחדל במרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל
צעיר שאושפז בכפייה במרכז לבריאות הנפש בטירת כרמל, שם קץ לחייו בלילה הראשון לאשפוזו. כעת תובעת אמו את המוסד, וטוענת לרשלנות מצד אנשי הצוות
הכתבה תביעה: בני התאבד בגלל מחדל במרכז לבריאות הנפש אורנה נירנפלד | 1/10/2010
אמו של צעיר בשנות השלושים לחייו תבעה בשבוע שעבר את המרכז לבריאות הנפש בטירת כרמל, על סכום של 2.5 מיליון שקלים. הסיבה: בנה, אשר אושפז בכפיה במקום, לא זכה להשגחה ובסופו של דבר התאבד ביומו הראשון במקום, בעזרת סדין שקשר לחלון החדר.
לטענת האם, בנה היה ידוע כסובל מהפרעה נפשית, ואושפז גם הפעם בכפיה. אך רשלנות הצוות המטפל, שלא עשה לטענתה דבר בכדי למנוע את המעשה - היא זו שגרמה למותו.
מכתב התביעה שהגישה האם באמצעות עו"ד אושרי שלוש עולה, כי בדוח בדיקה פנימי שערך המרכז לבריאות הנפש בטירת כרמל, אשר בדק את נסיבות מותו של הצעיר, נחשפה רשימה ארוכה של ליקויים שיכלו למנוע את התאבדותו. מהדוח ניתן לראות, לטענתה, כי רשימת המחדלים החלה כבר בשלב קליטתו של הצעיר בשעות הערב, ועד שנמצא מת לפנות בוקר בחדרו במחלקה.
עוד עולה מכתב התביעה כי את ההודעה על ההידרדרות במצבו הנפשי של בנה מסרה אמו, שהבחינה בכך כאשר במשך שלושה ימים הוא לא אכל, לא ישן והסתגר במקלט. על אף שהאם התריעה על כך שבנה אמר לה שברצונו למות, ואף שבבדיקה פסיכיאטרית שנערכה באותו יום נמסר כי יש לו מחשבות אובדניות - בבית החולים לא עשו את הנדרש בכדי למנוע ממנו את המעשה.
בוצעו פעולות החייאה על ידי הצוות
בכתב התביעה טוען עו"ד שלוש, כי עם קליטתו במרכז הרפואי לבריאות הנפש לא נבדק הצעיר על ידי רופא תורן כנדרש, וכי הרופא שמע על מציאתו של הצעיר בחדרו, רק כשנקרא לסייע בהחייאתו לאחר שזה תלה את עצמו.
גם כשהגיע הרופא התורן לחדר הצעיר, נטען בכתב התביעה, לא מצא לנכון להזמין צוות טיפול נמרץ.
בנוסף עולים מכתב התביעה פרטים נוספים אשר המצביעים על רשלנות, וביניהם העובדה שהאחות שהייתה במשמרת עבדה במשמרת כפולה, עקב היעדרות צוות אחיות במחלקה. דבר זה, טוען שלוש, מנע ממנה לנהל את הרישומים בין החדרים כראוי, וטופס הסבבים בין החדרים באותו לילה בו התאבד הצעיר, לא נרשם כראוי.
מהמרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל נמסר בתגובה: "ביולי 2007 הובא המטופל המנוח לחדר המיון של בית החולים בהוראת בדיקה. עקב כך נבדק על ידי רופא תורן מיון וגם על ידי הכונן - רופא בכיר, שהחליטו על אשפוזו בכפייה במחלקה עקב חומרת מצבו. בבדיקתו בחדר המיון לא התרשמו מצורך בהסתכלות מיוחדת או בהשגחה מיוחדת.
"אכן קיים נוהל בדיקה נוספת על ידי רופא תורן מחלקה, שהינו רופא צעיר יותר. במקרה דנן לא נערכה הבדיקה הנוספת, ייתכן עקב כך שהחולה נכנס למיטתו ונרדם מייד. לצערנו, במסגרת סיבוב בדיקה אותו עורכות האחיות במחלקה, נמצא החולה תלוי על הסורגים ללא רוח חיים.
"בוצעו פעולות החייאה על ידי צוות בית החולים ובהמשך על ידי צוות מד"א שהוזעק למקום, אך לדאבוננו נאלצו לקבוע את מותו של החולה. הנושא נמצא בדיון בבית המשפט וזאת לאחר הגשת כתב תביעה והעברת המשך הטיפול לידי חברת הביטוח ענבל. כמו כן נמצא הנושא בבדיקה של נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות. הנהלת בית החולים מביעה צערה על האסון הכבד".
קישורים:
הכתבה תביעה: בני התאבד בגלל מחדל במרכז לבריאות הנפש אורנה נירנפלד | 1/10/2010
אמו של צעיר בשנות השלושים לחייו תבעה בשבוע שעבר את המרכז לבריאות הנפש בטירת כרמל, על סכום של 2.5 מיליון שקלים. הסיבה: בנה, אשר אושפז בכפיה במקום, לא זכה להשגחה ובסופו של דבר התאבד ביומו הראשון במקום, בעזרת סדין שקשר לחלון החדר.
לטענת האם, בנה היה ידוע כסובל מהפרעה נפשית, ואושפז גם הפעם בכפיה. אך רשלנות הצוות המטפל, שלא עשה לטענתה דבר בכדי למנוע את המעשה - היא זו שגרמה למותו.
מכתב התביעה שהגישה האם באמצעות עו"ד אושרי שלוש עולה, כי בדוח בדיקה פנימי שערך המרכז לבריאות הנפש בטירת כרמל, אשר בדק את נסיבות מותו של הצעיר, נחשפה רשימה ארוכה של ליקויים שיכלו למנוע את התאבדותו. מהדוח ניתן לראות, לטענתה, כי רשימת המחדלים החלה כבר בשלב קליטתו של הצעיר בשעות הערב, ועד שנמצא מת לפנות בוקר בחדרו במחלקה.
עוד עולה מכתב התביעה כי את ההודעה על ההידרדרות במצבו הנפשי של בנה מסרה אמו, שהבחינה בכך כאשר במשך שלושה ימים הוא לא אכל, לא ישן והסתגר במקלט. על אף שהאם התריעה על כך שבנה אמר לה שברצונו למות, ואף שבבדיקה פסיכיאטרית שנערכה באותו יום נמסר כי יש לו מחשבות אובדניות - בבית החולים לא עשו את הנדרש בכדי למנוע ממנו את המעשה.
בוצעו פעולות החייאה על ידי הצוות
בכתב התביעה טוען עו"ד שלוש, כי עם קליטתו במרכז הרפואי לבריאות הנפש לא נבדק הצעיר על ידי רופא תורן כנדרש, וכי הרופא שמע על מציאתו של הצעיר בחדרו, רק כשנקרא לסייע בהחייאתו לאחר שזה תלה את עצמו.
גם כשהגיע הרופא התורן לחדר הצעיר, נטען בכתב התביעה, לא מצא לנכון להזמין צוות טיפול נמרץ.
בנוסף עולים מכתב התביעה פרטים נוספים אשר המצביעים על רשלנות, וביניהם העובדה שהאחות שהייתה במשמרת עבדה במשמרת כפולה, עקב היעדרות צוות אחיות במחלקה. דבר זה, טוען שלוש, מנע ממנה לנהל את הרישומים בין החדרים כראוי, וטופס הסבבים בין החדרים באותו לילה בו התאבד הצעיר, לא נרשם כראוי.
מהמרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל נמסר בתגובה: "ביולי 2007 הובא המטופל המנוח לחדר המיון של בית החולים בהוראת בדיקה. עקב כך נבדק על ידי רופא תורן מיון וגם על ידי הכונן - רופא בכיר, שהחליטו על אשפוזו בכפייה במחלקה עקב חומרת מצבו. בבדיקתו בחדר המיון לא התרשמו מצורך בהסתכלות מיוחדת או בהשגחה מיוחדת.
"אכן קיים נוהל בדיקה נוספת על ידי רופא תורן מחלקה, שהינו רופא צעיר יותר. במקרה דנן לא נערכה הבדיקה הנוספת, ייתכן עקב כך שהחולה נכנס למיטתו ונרדם מייד. לצערנו, במסגרת סיבוב בדיקה אותו עורכות האחיות במחלקה, נמצא החולה תלוי על הסורגים ללא רוח חיים.
"בוצעו פעולות החייאה על ידי צוות בית החולים ובהמשך על ידי צוות מד"א שהוזעק למקום, אך לדאבוננו נאלצו לקבוע את מותו של החולה. הנושא נמצא בדיון בבית המשפט וזאת לאחר הגשת כתב תביעה והעברת המשך הטיפול לידי חברת הביטוח ענבל. כמו כן נמצא הנושא בבדיקה של נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות. הנהלת בית החולים מביעה צערה על האסון הכבד".
קישורים:
- המרכז לבריאות הנפש - טירת הכרמל - הגשת כתבי אישום בעקבות תחקיר כלבוטק
- תחלואי מערך בריאות הנפש - עובדות במוסד בצפון לחדרה נאשמות בהתעללות מינית בפגועי הנפש - ספטמבר 2010 - עדי רווח ואורלי וונדה מפרדס-חנה נאשמות בשורת עבירות מין חמורות, שביצעו בחוסים שהיו מופקדות על הטיפול בהם. נוסף על כך, הורו למטופלים להכות אחד את השני ולקלל את עצמם..
- הברירה הטבעית - גברת ריטה - שיר מחאה על סמים פסיכיאטריים לילדים - האטימות והבורות של רשויות הרווחה מביאים אותם די בקלות לאבחון ילדים, תיוגם במחלות פסיכיאטריות, והלעטה בסמים פסכיאטריים ריטלין, ריספרדל, קונצרטה, ועוד.. שלא לצורך...
יום שני, 27 בספטמבר 2010
תחלואי מערך בריאות הנפש - עובדות במוסד בצפון לחדרה נאשמות בהתעללות מינית בפגועי הנפש
עדי רווח ואורלי וונדה מפרדס-חנה נאשמות בשורת עבירות מין חמורות, שביצעו בחוסים שהיו מופקדות על הטיפול בהם. נוסף על כך, הורו למטופלים להכות אחד את השני ולקלל את עצמם
הכתבה עובדות המוסד נאשמות בהתעללות מינית בפגועי הנפש 27/09/2010 , יואב איתיאל , מגזין המושבות , צילום יואב איתיאל
עו"ד גדעון קוסטא, סניגורה של אחת הנאשמות, אומר כי אינו רוצה עדיין להגיב לתוכן כתב האישום: "רק היום ניתנת לי הזדמנות להתחיל וללמוד את חומר הראיות לעומק. לאור העובדה שמדובר בנאשמות צעירות ללא כל עבר פלילי, אני שמח על כי בהסכמת הפרקליטות נעתר בית המשפט לבקשת הסניגורים להפנות את הנאשמות לתסקיר שירות המבחן". בהארכת המעצר הראשונה הזכיר קוסטא כי: "התלונה הוגשה על ידי עובדת המסוכסכת עם אותה חשודה אחרת. העובדת הזו שהתלוננה אומרת שראתה דברים, אבל אם אכן כך לא ברור מדוע לא עשתה דבר להפסיקם, ומדוע הגישה תלונה רק לאחר מספר ימים". עו"ד אסיל מקלאדה שייצגה את הנאשמת השנייה אמרה אז: "מישהו צריך לעשות בדק בית בקשר עם דברים נוראיים, בלשון המעטה, הנטענים כי קורים שם בהוסטל. צר לי שכשעיר לעזאזל טופלים חשדות על מרשתי בגלל מזימות. מתברר שאחת החשודות הזדעזעה ממה שהיא ראתה בהוסטל מאז החלה לעבוד שם לפני כחדשיים. היא סיפרה על כך לבני משפחתה והתלוננה להנהלת ההוסטל. לכשהתלוננה, הגיבו בהנהלה בחשדות שהיא שתולה, שהיא מרגלת".
בבית המשפט המחוזי בחיפה הגישה היום (שישי 24.9) פרקליטות מחוז חיפה כתב אישום חמור כנגד שתי צעירות בנות 21 ו-22, אשר הועסקו כמטפלות בהוסטל באיזור המושבות צפונית לחדרה. השתיים עבדו במחלקה המיועדת למי שלוקים במחלת נפש בנוסף לפיגור שכלי. שתיהן משוחררות מצה"ל. לפחות אחת מהן עבדה במקום במסגרת "עבודה מועדפת" לחיילים משוחררים. המחלקה נמצאת בפיקוח משרד הבריאות ומוגדרת כבית חולים. משטרת חדרה עצרה את השתיים לפני כשבועיים וחצי, ב-7 לספטמבר, ומאז הן מוחזקות במעצר. חקירת המשטרה החלה בתלונתה למעסיקיה במקום של עובדת אחרת, אשר לדברי המשטרה הובילה לחקירה פנימית במוסד ובסופו של דבר להעברת החומר למשטרה.
במקביל להגשת כתב האישום הורה היום השופט יצחק כהן כי השתיים תישארנה במעצר. לבקשת סניגוריהן של הנאשמות ובהסכמת הפרקליטות הורה השופט כהן גם כי דיון באפשרות של חלופת מעצר ייתקיים אצלו ב-18 באוקטובר לאחר שיתקבל אצלו תסקיר שירות המבחן.
כתב האישום מגולל מסכת של התעללויות קשות בחוסים חסרי הישע, רובן בעלות אופי מיני ושהתרחשה במוסד לאורך זמן.
בין האירועים המתוארים בכתב האישום עידודם של שני חוסים גברים לקיים יחסי מין אוראלים זה עם זה בסלון הבית, תוך שהנאשמות וכן חוסים אחרים צופים במתרחש. לפי המתואר עובד בכיר יותר מהשתיים אשר הגיע לאירוע בהזמנתן "כדי לראות משהו", דרש מהן להפסיק את מעשיהן והבהיר להן שמעשיהן אסורים. האירוע התרחש בחודש אוגוסט.
ע"פ כתב האישום, הורו הנאשמות במקרים שונים לחוסים גברים לאחוז ולנשק את שדיה של אחת החוסות וזאת תוך שהיא מתנגדת למעשים. באחד המקרים המתוארים עמדו וצחקו מנגד שתי הנאשמות תוך שהן מסתכלות על המתרחש להוראותיהן. במקרה אחר ביקשה אחת הנאשמות מאותה חוסה לקלל את עצמה בקללות כגון "מי בת זונה" ו"כוס אמא שלך". הנאשמות צפו במתרחש וצחקו ואחת מהן אף הקליטה את האירוע במכשיר הטלפון הסלולרי שלה. אחת הנאשמות נהגה לעודד את אחד החוסים לנשק את אותה חוסה בתמורה לסיגריה וכך עשה במספר הזדמנויות.
אחת הנאשמות, כך ע"פ כתב האישום, נהגה ללפף את גופם של החוסים בנייר טואלט ולצלמם במכשיר הטלפון הסלולרי שלה.
ב-30 באוגוסט, הכל על פי כתב האישום, בסמוך לשעה שמונה בערב, בעת שהנאשמות עבדו במחלקה יחד עם עובדת נוספת, נכחו בסלון המחלקה מספר חוסים. חוסה גבר שוב נישק את החוסה על שפתיה להוראותיה של אחת הנאשמות בתמורה לסיגריה. לאחר שעישן אותה, הובילה הנאשמת הזו את החוסה למרכז הסלון, השכיבה אותה על הרצפה, והשכיבה עליה את החוסה הגבר. היא הורתה לו להרים את חולצתה של החוסה, שמה את ידיו על שדיה והורתה לו לנשק אותם. כשרצה להתרומם אך הנאשמת שמה על גבו יד ולאחר מכן רגל, כדי למנוע זאת. העובדת הנוספת ביקשה מהנאשמת לחדול, וחזרה לשבת במשרד. בינתיים קם הגבר מהחוסה, וזו רצה לכיוון המטבח. הנאשמת רצה אחריה, הובילה אותה ביד, דחפה אותה בכתפיים כך שתכרע וראשה בין רגליו הפסוקות של החוסה שישב כבר אותה עת על הספה.
ב-5 בספטמבר, מועד בו על פי הידוע נערכה כבר חקירה פנימית במוסד, התרחש עוד אירוע חמור שכתב האישום מגולל את תיאורו. אותה חוסה בה התעללו נהגה באלימות כלפי חוסה אחר ובעקבות כך הוכנסה לחדר בידוד על ידי העובד הבכיר לשתי הנאשמות. לאחר שהחוסה פשטה את בגדיה ונותרה שם עירומה קראה אחת הנאשמות לחוסה הגבר ושוב הורתה לו לנשק את שדיה של החוסה והפעם גם להכותה בישבן. לאחר מכן לימדו אותו הנאשמות לבצע בה מין אוראלי כשהוא על ארבע וראשו לעבר אבר מינה החשוף של החוסה על המיטה.
בנוסף להתעללות נפשית ומינית בחסרי ישע על ידי מי שאחראי עליהם, עבירה שהעונש המירבי בגינה הינו 9 שנות מאסר, מואשמות השתיים גם בגרימת מעשה סדום בשני מקרים, גרימת ניסיון לאינוס וגרימת מעשים מגונים במספר מקרים. הפרקליטות מתכוונת לזמן לא פחות מ-17 עדי תביעה. הקרבנות לא יוכלו להעיד. כולם פסולי דין מחמת לקויותיהם.
עו"ד גדעון קוסטא, סניגורה של אחת הנאשמות, אומר כי אינו רוצה עדיין להגיב לתוכן כתב האישום: "רק היום ניתנת לי הזדמנות להתחיל וללמוד את חומר הראיות לעומק. לאור העובדה שמדובר בנאשמות צעירות ללא כל עבר פלילי, אני שמח על כי בהסכמת הפרקליטות נעתר בית המשפט לבקשת הסניגורים להפנות את הנאשמות לתסקיר שירות המבחן". בהארכת המעצר הראשונה הזכיר קוסטא כי: "התלונה הוגשה על ידי עובדת המסוכסכת עם אותה חשודה אחרת. העובדת הזו שהתלוננה אומרת שראתה דברים, אבל אם אכן כך לא ברור מדוע לא עשתה דבר להפסיקם, ומדוע הגישה תלונה רק לאחר מספר ימים".
עו"ד אסיל מקלאדה שייצגה את הנאשמת השנייה אמרה אז: "מישהו צריך לעשות בדק בית בקשר עם דברים נוראיים, בלשון המעטה, הנטענים כי קורים שם בהוסטל. צר לי שכשעיר לעזאזל טופלים חשדות על מרשתי בגלל מזימות. מתברר שאחת החשודות הזדעזעה ממה שהיא ראתה בהוסטל מאז החלה לעבוד שם לפני כחדשיים. היא סיפרה על כך לבני משפחתה והתלוננה להנהלת ההוסטל. לכשהתלוננה, הגיבו בהנהלה בחשדות שהיא שתולה, שהיא מרגלת".
טרם נתקבלה תגובת משרד הבריאות למתואר בכתב האישום ולא ידוע אילו צעדים נקט כדי למנוע הישנותם של מקרים מסוג זה. לאחר מעצרן של שתי הצעירות אמרו במשרד הבריאות כי המשרד מנוע מלפעול מתחילת החקירה על מנת למנוע מצב של שיבוש הליכי חקירה. "לא ידוע על תלונות נוספות בחשד להתעללות מינית במוסד זה", הוסיפו שם. בעלי ההוסטל טרם השיבו לפניה טלפונית אליהם באמצעות מזכירות המוסד לאחר מעצר שתי הצעירות.
קישורים:
הכתבה עובדות המוסד נאשמות בהתעללות מינית בפגועי הנפש 27/09/2010 , יואב איתיאל , מגזין המושבות , צילום יואב איתיאל
עו"ד גדעון קוסטא, סניגורה של אחת הנאשמות, אומר כי אינו רוצה עדיין להגיב לתוכן כתב האישום: "רק היום ניתנת לי הזדמנות להתחיל וללמוד את חומר הראיות לעומק. לאור העובדה שמדובר בנאשמות צעירות ללא כל עבר פלילי, אני שמח על כי בהסכמת הפרקליטות נעתר בית המשפט לבקשת הסניגורים להפנות את הנאשמות לתסקיר שירות המבחן". בהארכת המעצר הראשונה הזכיר קוסטא כי: "התלונה הוגשה על ידי עובדת המסוכסכת עם אותה חשודה אחרת. העובדת הזו שהתלוננה אומרת שראתה דברים, אבל אם אכן כך לא ברור מדוע לא עשתה דבר להפסיקם, ומדוע הגישה תלונה רק לאחר מספר ימים". עו"ד אסיל מקלאדה שייצגה את הנאשמת השנייה אמרה אז: "מישהו צריך לעשות בדק בית בקשר עם דברים נוראיים, בלשון המעטה, הנטענים כי קורים שם בהוסטל. צר לי שכשעיר לעזאזל טופלים חשדות על מרשתי בגלל מזימות. מתברר שאחת החשודות הזדעזעה ממה שהיא ראתה בהוסטל מאז החלה לעבוד שם לפני כחדשיים. היא סיפרה על כך לבני משפחתה והתלוננה להנהלת ההוסטל. לכשהתלוננה, הגיבו בהנהלה בחשדות שהיא שתולה, שהיא מרגלת".
הנאשמות בהתעללות בבית משפט מחוזי בחיפה
בבית המשפט המחוזי בחיפה הגישה היום (שישי 24.9) פרקליטות מחוז חיפה כתב אישום חמור כנגד שתי צעירות בנות 21 ו-22, אשר הועסקו כמטפלות בהוסטל באיזור המושבות צפונית לחדרה. השתיים עבדו במחלקה המיועדת למי שלוקים במחלת נפש בנוסף לפיגור שכלי. שתיהן משוחררות מצה"ל. לפחות אחת מהן עבדה במקום במסגרת "עבודה מועדפת" לחיילים משוחררים. המחלקה נמצאת בפיקוח משרד הבריאות ומוגדרת כבית חולים. משטרת חדרה עצרה את השתיים לפני כשבועיים וחצי, ב-7 לספטמבר, ומאז הן מוחזקות במעצר. חקירת המשטרה החלה בתלונתה למעסיקיה במקום של עובדת אחרת, אשר לדברי המשטרה הובילה לחקירה פנימית במוסד ובסופו של דבר להעברת החומר למשטרה.במקביל להגשת כתב האישום הורה היום השופט יצחק כהן כי השתיים תישארנה במעצר. לבקשת סניגוריהן של הנאשמות ובהסכמת הפרקליטות הורה השופט כהן גם כי דיון באפשרות של חלופת מעצר ייתקיים אצלו ב-18 באוקטובר לאחר שיתקבל אצלו תסקיר שירות המבחן.
כתב האישום מגולל מסכת של התעללויות קשות בחוסים חסרי הישע, רובן בעלות אופי מיני ושהתרחשה במוסד לאורך זמן.
בין האירועים המתוארים בכתב האישום עידודם של שני חוסים גברים לקיים יחסי מין אוראלים זה עם זה בסלון הבית, תוך שהנאשמות וכן חוסים אחרים צופים במתרחש. לפי המתואר עובד בכיר יותר מהשתיים אשר הגיע לאירוע בהזמנתן "כדי לראות משהו", דרש מהן להפסיק את מעשיהן והבהיר להן שמעשיהן אסורים. האירוע התרחש בחודש אוגוסט.
ע"פ כתב האישום, הורו הנאשמות במקרים שונים לחוסים גברים לאחוז ולנשק את שדיה של אחת החוסות וזאת תוך שהיא מתנגדת למעשים. באחד המקרים המתוארים עמדו וצחקו מנגד שתי הנאשמות תוך שהן מסתכלות על המתרחש להוראותיהן. במקרה אחר ביקשה אחת הנאשמות מאותה חוסה לקלל את עצמה בקללות כגון "מי בת זונה" ו"כוס אמא שלך". הנאשמות צפו במתרחש וצחקו ואחת מהן אף הקליטה את האירוע במכשיר הטלפון הסלולרי שלה. אחת הנאשמות נהגה לעודד את אחד החוסים לנשק את אותה חוסה בתמורה לסיגריה וכך עשה במספר הזדמנויות.
אחת הנאשמות, כך ע"פ כתב האישום, נהגה ללפף את גופם של החוסים בנייר טואלט ולצלמם במכשיר הטלפון הסלולרי שלה.
ב-30 באוגוסט, הכל על פי כתב האישום, בסמוך לשעה שמונה בערב, בעת שהנאשמות עבדו במחלקה יחד עם עובדת נוספת, נכחו בסלון המחלקה מספר חוסים. חוסה גבר שוב נישק את החוסה על שפתיה להוראותיה של אחת הנאשמות בתמורה לסיגריה. לאחר שעישן אותה, הובילה הנאשמת הזו את החוסה למרכז הסלון, השכיבה אותה על הרצפה, והשכיבה עליה את החוסה הגבר. היא הורתה לו להרים את חולצתה של החוסה, שמה את ידיו על שדיה והורתה לו לנשק אותם. כשרצה להתרומם אך הנאשמת שמה על גבו יד ולאחר מכן רגל, כדי למנוע זאת. העובדת הנוספת ביקשה מהנאשמת לחדול, וחזרה לשבת במשרד. בינתיים קם הגבר מהחוסה, וזו רצה לכיוון המטבח. הנאשמת רצה אחריה, הובילה אותה ביד, דחפה אותה בכתפיים כך שתכרע וראשה בין רגליו הפסוקות של החוסה שישב כבר אותה עת על הספה.
ב-5 בספטמבר, מועד בו על פי הידוע נערכה כבר חקירה פנימית במוסד, התרחש עוד אירוע חמור שכתב האישום מגולל את תיאורו. אותה חוסה בה התעללו נהגה באלימות כלפי חוסה אחר ובעקבות כך הוכנסה לחדר בידוד על ידי העובד הבכיר לשתי הנאשמות. לאחר שהחוסה פשטה את בגדיה ונותרה שם עירומה קראה אחת הנאשמות לחוסה הגבר ושוב הורתה לו לנשק את שדיה של החוסה והפעם גם להכותה בישבן. לאחר מכן לימדו אותו הנאשמות לבצע בה מין אוראלי כשהוא על ארבע וראשו לעבר אבר מינה החשוף של החוסה על המיטה.
בנוסף להתעללות נפשית ומינית בחסרי ישע על ידי מי שאחראי עליהם, עבירה שהעונש המירבי בגינה הינו 9 שנות מאסר, מואשמות השתיים גם בגרימת מעשה סדום בשני מקרים, גרימת ניסיון לאינוס וגרימת מעשים מגונים במספר מקרים. הפרקליטות מתכוונת לזמן לא פחות מ-17 עדי תביעה. הקרבנות לא יוכלו להעיד. כולם פסולי דין מחמת לקויותיהם.
עו"ד גדעון קוסטא, סניגורה של אחת הנאשמות, אומר כי אינו רוצה עדיין להגיב לתוכן כתב האישום: "רק היום ניתנת לי הזדמנות להתחיל וללמוד את חומר הראיות לעומק. לאור העובדה שמדובר בנאשמות צעירות ללא כל עבר פלילי, אני שמח על כי בהסכמת הפרקליטות נעתר בית המשפט לבקשת הסניגורים להפנות את הנאשמות לתסקיר שירות המבחן". בהארכת המעצר הראשונה הזכיר קוסטא כי: "התלונה הוגשה על ידי עובדת המסוכסכת עם אותה חשודה אחרת. העובדת הזו שהתלוננה אומרת שראתה דברים, אבל אם אכן כך לא ברור מדוע לא עשתה דבר להפסיקם, ומדוע הגישה תלונה רק לאחר מספר ימים".
עו"ד אסיל מקלאדה שייצגה את הנאשמת השנייה אמרה אז: "מישהו צריך לעשות בדק בית בקשר עם דברים נוראיים, בלשון המעטה, הנטענים כי קורים שם בהוסטל. צר לי שכשעיר לעזאזל טופלים חשדות על מרשתי בגלל מזימות. מתברר שאחת החשודות הזדעזעה ממה שהיא ראתה בהוסטל מאז החלה לעבוד שם לפני כחדשיים. היא סיפרה על כך לבני משפחתה והתלוננה להנהלת ההוסטל. לכשהתלוננה, הגיבו בהנהלה בחשדות שהיא שתולה, שהיא מרגלת".
טרם נתקבלה תגובת משרד הבריאות למתואר בכתב האישום ולא ידוע אילו צעדים נקט כדי למנוע הישנותם של מקרים מסוג זה. לאחר מעצרן של שתי הצעירות אמרו במשרד הבריאות כי המשרד מנוע מלפעול מתחילת החקירה על מנת למנוע מצב של שיבוש הליכי חקירה. "לא ידוע על תלונות נוספות בחשד להתעללות מינית במוסד זה", הוסיפו שם. בעלי ההוסטל טרם השיבו לפניה טלפונית אליהם באמצעות מזכירות המוסד לאחר מעצר שתי הצעירות.
קישורים:
- בית חולים אברבנאל - בת ים: חשד להתעללות במטופל - הכתבה רק לא "אברבנאל" , mynet , מאי 2010 , אורה חושחו - אב מבת ים מבקש מבית המשפט שיורה להעביר את בנו מ"אברבנאל" לבית חולים אחר, מכיוון שהוא מוטרד שם מינית ואיימו על חייו. מנהל בית החולים: "אנחנו לא מחזיקים חולים כבני ערובה"
- סירחון והזנחה בבת ים - התנאים המזעזעים במוסד הפסיכיאטרי "אברבנאל" בת ים - ינואר 2010 - למוסד הפסיכיאטרי הוותיק, המאכלס דרך קבע 300 מטופלים, לא מוקצים תקציבי בנייה ופיתוח והחולים במקום סובלים מצפיפות, סירחון כבד ועובש על הקירות. במכתב המתפרסם ב"ידיעות אחרונות" כתב מנכ"ל משרד הבריאות למנהל המוסד: "המקום פוגע בצלם האדם"
- המרכז לבריאות הנפש - טירת הכרמל - הגשת כתבי אישום בעקבות תחקיר כלבוטק
- התעללות במוסד פסיכיאטרי לנוער "איתנים" - ירושלים
- עדויות קשות על התעללות בבית חולים פסיכיאטרי לילדים בנס ציונה, חלק א, חלק ב
יום רביעי, 1 בספטמבר 2010
בית חולים לחולי נפש טירת הכרמל - אירנה חיימוב הורשעה בהתעללות והפרת אמונים
הכתבה השפילה קשישה והורשעה בהתעללות ובהפרת אמונים , קובי מנדל , מערכת וואלה! חדשות , יום רביעי, 1 בספטמבר 2010
אירנה חיימוב תושבת טירת הכרמל ששימשה כאחות במרכז בריאות הנפש בעיר הורשעה בהתעללות לאחר שהטילה אימה על קשישה, גידפה אותה וייחלה למותה. היא גם הורשעה בהפרת אמונים, משום שהשתמשה לרעה בכוח שהופקד בידיה כעובדת ציבור
בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע הבוקר (רביעי) את אירינה חיימוב (48) (קישור לגזר הדין), תושבת טירת הכרמל, בהתעללות בחסר ישע ובהפרת אמונים. דבר ההתעללות פורסם בתוכנית "כלבוטק". היא הורשעה כי התעללה והשפילה מטופלת חסרת ישע במרכז בריאות הנפש בטירת הכרמל, קיללה אותה וצעקה עליה, כאשר המטופלת היתה במצב בו היא לא יכלה להגן על עצמה.
אירנה חיימוב הורשעה בכך שהושיבה את הקשישה בה טיפלה על אסלת בית שימוש ורחצה אותה תוך התעלמות מתלונותיה שהמים חמים מדי עבורה. "למעשיה של הנאשמת התלווה שימוש בכוח. היא נהגה במטופלת באופן שהטיל עליה אימה ופחד ופגע בה ובכבודה כאדם. בנסיבות אלה, מעשיה של הנאשמת מהווים התעללות במטופלת", נכתב בפסק הדין.
עוד נקבע כי מצפייה בקטע שצולם בתוכנית התחקירים עולה בבירור, ש"המטופלת חשה אי נוחות קיצונית, לא היה לה נעים להתקלח והיא הביעה את תחושותיה באופן ברור". השופט גם קבע, כי הקשישה נותרה בעמדת נחיתות מול המטפלת וללא כל יכולת התנגדות.
"הנאשמת פעלה בחוסר רגישות קיצוני ובגסות הראויה לגנאי כאשר בתגובה לטרונייתה של המטופלת על כך שהמים 'שורפים' השיבה לה 'טוב מאוד, שייקח אותך אלוהים'", כתב השופט עודד גרשון. הוא הוסיף כי "עבירת הפרת אמונים הינה אחד מקווי ההגנה האחרונים של הציבור בפני השימוש לרעה בכוח השלטון, והיא מהווה איזון לכוח יוצא הדופן שהופקד בידי עובד הציבור".
תכנית כלבוטק על בית חולים לחולי נפש בטירת הכרמל קשר השתיקה במלוא כיעורו
.
.
.
.
קישורים:
אירנה חיימוב תושבת טירת הכרמל ששימשה כאחות במרכז בריאות הנפש בעיר הורשעה בהתעללות לאחר שהטילה אימה על קשישה, גידפה אותה וייחלה למותה. היא גם הורשעה בהפרת אמונים, משום שהשתמשה לרעה בכוח שהופקד בידיה כעובדת ציבור
בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע הבוקר (רביעי) את אירינה חיימוב (48) (קישור לגזר הדין), תושבת טירת הכרמל, בהתעללות בחסר ישע ובהפרת אמונים. דבר ההתעללות פורסם בתוכנית "כלבוטק". היא הורשעה כי התעללה והשפילה מטופלת חסרת ישע במרכז בריאות הנפש בטירת הכרמל, קיללה אותה וצעקה עליה, כאשר המטופלת היתה במצב בו היא לא יכלה להגן על עצמה.
אירנה חיימוב הורשעה בכך שהושיבה את הקשישה בה טיפלה על אסלת בית שימוש ורחצה אותה תוך התעלמות מתלונותיה שהמים חמים מדי עבורה. "למעשיה של הנאשמת התלווה שימוש בכוח. היא נהגה במטופלת באופן שהטיל עליה אימה ופחד ופגע בה ובכבודה כאדם. בנסיבות אלה, מעשיה של הנאשמת מהווים התעללות במטופלת", נכתב בפסק הדין.
עוד נקבע כי מצפייה בקטע שצולם בתוכנית התחקירים עולה בבירור, ש"המטופלת חשה אי נוחות קיצונית, לא היה לה נעים להתקלח והיא הביעה את תחושותיה באופן ברור". השופט גם קבע, כי הקשישה נותרה בעמדת נחיתות מול המטפלת וללא כל יכולת התנגדות.
"הנאשמת פעלה בחוסר רגישות קיצוני ובגסות הראויה לגנאי כאשר בתגובה לטרונייתה של המטופלת על כך שהמים 'שורפים' השיבה לה 'טוב מאוד, שייקח אותך אלוהים'", כתב השופט עודד גרשון. הוא הוסיף כי "עבירת הפרת אמונים הינה אחד מקווי ההגנה האחרונים של הציבור בפני השימוש לרעה בכוח השלטון, והיא מהווה איזון לכוח יוצא הדופן שהופקד בידי עובד הציבור".
תכנית כלבוטק על בית חולים לחולי נפש בטירת הכרמל קשר השתיקה במלוא כיעורו
.
.
.
.
קישורים:
- הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
- ד"ר גדי לובין, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות מודה - חוות דעת פסיכיאטריות לא שוות כלום - יולי 2010 - שלוש חוות דעת פסיכיאטריות קבעו שאיתי בן דרור יכול לקחת את עומר, רוני ואור - והוא רצח אותם. כיצד מתרץ זאת ד"ר גדי לובין, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות? לובין טוען כי החלטה מחוות דעת פסיכיאטרית "לעולם נכונה לרגע נתון" - כלומר, לאחר שעה יום או שבוע יכולה להינתן חוות דעת פסיכיאטרית שונה לחלוטין לאותו אדם, ע"י אותו פסיכיאטר...
- ניסויים בסמים פסיכיאטריים על ילדים במרכז רפואי לבריאות הנפש בנס ציונה - באר יעקב למציאת תחליף לריטלין - יוני 2009
- פקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי: "משרד הרווחה רודף אחרי פסיכיאטרים מחוזיים על מנת לקבל חוות דעת לאשפוז"
יום שלישי, 1 ביוני 2010
הפסיכיאטריה בישראל כלי למאבק על ירושה - האישה רצתה ירושה, הקרובים איימו עם פסיכיאטר
הכתבה האישה רצתה ירושה, הקרובים איימו עם פסיכיאטר , אורה חושחו , 31.05.10, mynet
תושבת איזור השפלה תובעת פיצויים מבני משפחתה, בטענה שבמסגרת מאבק ירושה הם הציגו אותה כמטורפת, ואף פנו לפסיכיאטר המחוזי. טרם הוגשו כתבי הגנה
עד כמה רחוק ילכו אנשים במאבק על ירושה? תושבת האיזור הגישה תביעת לשון הרע בסך 250 אלף שקל נגד הבעל של דודתה ובנו, בטענה שבשל מחלוקת על מבנה משותף "הבאישו את שמה והציגו אותה כאישה מטורפת והזויה, המהווה סכנה לסובבים אותה", ואף שלחו בעניינה מכתב לפסיכיאטר המחוזי במשרד הבריאות, שבסמכותו לאשפז בכפייה בבית חולים לחולי נפש.
האישה מתגוררת בקומת הכניסה של המבנה ובני משפחתה הנתבעים מתגוררים בקומה השנייה. בין שני הצדדים קיימת מחלוקת ארוכת שנים, שעניינה פירוק השיתוף בחלקה שבה הם מתגוררים ובשטחים הציבוריים הנמצאים בה. המחלוקת הגיעה לערכאות שיפוטיות פעמים מספר.
בכתב התביעה נטען שלפני חצי שנה ערכו הנתבעים מסיבת ברביקיו מול חלון מטבחה, ובצמוד לבלוני גז. מאחר שחששה מהתפוצצות של בלוני הגז, הזמינה את המשטרה ואת מכבי האש. כתוצאה מכך התפתח עימות מילולי בינה לבין בנו של הדוד.
היא הקליטה את העימות, ולטענתה במהלכו אמר לה בן הדוד פעמים מספר: "את חולת נפש...את משוגעת...את לא נורמלית...לכי קחי כדורים. את רצחת את סבתא שלך, יא חתיכת פוסטמה...את רצחת את הסבתא שלך, שהיית שוטפת אותה עם צינור באמצע החצר".
לטענתה, הבן הטיח בה "דברי בלע נוראיים, במעמד שבו נכחו בני משפחה נוספים, ובהם נכדיו של הבעל של הדודה וחבריהם".
עוד נטען, שלפני שנתיים שלח בעלה של הדודה מכתב לפסיכיאטר המחוזי בתל אביב, שבו נאמר שהיא "מסכנת על ידי התנהגותה את חיי נכדי, והתנהגותה פוגעת באופן רציני באורח חיי וחיי משפחתי. החדירה לפרטיות והתנהגותה מצריכה את בדיקתכם המיידית.
באחרונה משתמשת באלימות על ידי כך שהיא מפרקת במו ידיה גדר מבלוקים ומסכנת חיים. יש לה הזיות מוזרות של הטרדות מיניות. חשש כבד בלבי, כי הגברת לוקה ויש לבדוק את מצבה. הגעתי למסקנה כי היא חייבת להיבדק על ידכם. אודה על טיפולכם הנכון והמהיר. לפי שעה היא מסוכנת לסביבה".
היא טוענת שהפרסומים הם הוצאת לשון הרע, ומבקשת פיצוי של 250 אלף שקל והוצאות. טרם הוגשו כתבי הגנה.
קישורים:
תושבת איזור השפלה תובעת פיצויים מבני משפחתה, בטענה שבמסגרת מאבק ירושה הם הציגו אותה כמטורפת, ואף פנו לפסיכיאטר המחוזי. טרם הוגשו כתבי הגנה
עד כמה רחוק ילכו אנשים במאבק על ירושה? תושבת האיזור הגישה תביעת לשון הרע בסך 250 אלף שקל נגד הבעל של דודתה ובנו, בטענה שבשל מחלוקת על מבנה משותף "הבאישו את שמה והציגו אותה כאישה מטורפת והזויה, המהווה סכנה לסובבים אותה", ואף שלחו בעניינה מכתב לפסיכיאטר המחוזי במשרד הבריאות, שבסמכותו לאשפז בכפייה בבית חולים לחולי נפש.
האישה מתגוררת בקומת הכניסה של המבנה ובני משפחתה הנתבעים מתגוררים בקומה השנייה. בין שני הצדדים קיימת מחלוקת ארוכת שנים, שעניינה פירוק השיתוף בחלקה שבה הם מתגוררים ובשטחים הציבוריים הנמצאים בה. המחלוקת הגיעה לערכאות שיפוטיות פעמים מספר.
בכתב התביעה נטען שלפני חצי שנה ערכו הנתבעים מסיבת ברביקיו מול חלון מטבחה, ובצמוד לבלוני גז. מאחר שחששה מהתפוצצות של בלוני הגז, הזמינה את המשטרה ואת מכבי האש. כתוצאה מכך התפתח עימות מילולי בינה לבין בנו של הדוד.
היא הקליטה את העימות, ולטענתה במהלכו אמר לה בן הדוד פעמים מספר: "את חולת נפש...את משוגעת...את לא נורמלית...לכי קחי כדורים. את רצחת את סבתא שלך, יא חתיכת פוסטמה...את רצחת את הסבתא שלך, שהיית שוטפת אותה עם צינור באמצע החצר".
לטענתה, הבן הטיח בה "דברי בלע נוראיים, במעמד שבו נכחו בני משפחה נוספים, ובהם נכדיו של הבעל של הדודה וחבריהם".
עוד נטען, שלפני שנתיים שלח בעלה של הדודה מכתב לפסיכיאטר המחוזי בתל אביב, שבו נאמר שהיא "מסכנת על ידי התנהגותה את חיי נכדי, והתנהגותה פוגעת באופן רציני באורח חיי וחיי משפחתי. החדירה לפרטיות והתנהגותה מצריכה את בדיקתכם המיידית.
באחרונה משתמשת באלימות על ידי כך שהיא מפרקת במו ידיה גדר מבלוקים ומסכנת חיים. יש לה הזיות מוזרות של הטרדות מיניות. חשש כבד בלבי, כי הגברת לוקה ויש לבדוק את מצבה. הגעתי למסקנה כי היא חייבת להיבדק על ידכם. אודה על טיפולכם הנכון והמהיר. לפי שעה היא מסוכנת לסביבה".
היא טוענת שהפרסומים הם הוצאת לשון הרע, ומבקשת פיצוי של 250 אלף שקל והוצאות. טרם הוגשו כתבי הגנה.
קישורים:
- גננות רוצות שקט בגן והן להוטות מידי לשלוח ילדים לפסיכיאטרים - הכתבה "ברוב קשב" מירב שלמה מלמד , ידיעות תל אביב , חינוך , 26.03.2010 -ב- 2009 נרשמה עלייה של כשבעה אחוזים בהפניית ילדים עד גיל שש למכוני אבחון של הפרעות קשב וריכוז. ד"ר אורלי נקר: מדובר ב"הפניית יתר" מצד גננות למכונים...
- מדוע סמים פסיכיאטריים תמיד רעים- ד"ר דאגלס ג. סמית, אני כבר לא ממליץ על תרופות פסיכיאטריות לאף אחד. זה נראה קיצוני במדינה הזו (ארה"ב) כי אנחנו בעיצומה של "המהפכה הביולוגית". נראה שכולם מניחים שתרופות יעילות במיוחד עבור מחלות נפש שונות אשר לפחות בחלקן עקב בעיות כימיות או גנטיות. אני מאמין שהמדע מאחורי זה פגום באופן רציני. הוא מבוסס על הנחות מוטעות שהובילו להנצחת מיתולוגיה עצמית (ועל רווחים עצומים לחברות התרופות). ...
- נוגדי חרדה - גיהנום ההתמכרות והגמילה- גוון אולסן עבדה 15 שנים כנציגה בתעשיית התרופות, וחלק מהתמחותה היה סמים פסיכיאטריים. סמים אשר לא מכרה אך הכירה מקרוב הם נוגדי החרדה. גוון השתמשה בנוגד חרדה קסנקס במשך כ- 10 שנים, שבהם התמכרה לסם אך חשבה שהצורך בסם נובע עקב לחץ ומתח בעבודה. גוון טוענת כי הפסיכיאטר הטיפוסי לא יסייע להשתחרר מההתמכרות לסם משום שבהכשרתם הפסיכיאטרים כיום יודעים לטפל רק טיפולים תרופתיים, והם אינם רוצים לאבד מטופלים...
- תרופות נוגדות דיכאון - התפכחות הפסיכיאטריה - המאמר "תרופות נוגדות דיכאון: כבדהו וחשדהו" של ד"ר פסח ליכטנברג (מעריב, 'לבריאות' אפריל 2010) , חושף את השבר והעדר יכולת של הפסיכיאטריה להבנת הדיכאון והטיפול בו...
- הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
יום רביעי, 23 בדצמבר 2009
הרעלת הפסיכיאטריה - נכנסה לבית חולים אסף הרופא עם שבר ברגל ויצאה במצב פסיכוטי
ה"תרופות" הפסיכיאטריות נראות טבליות קטנות וצבעוניות כמו סוכריות, משתמשים בהן להרגעה, נגד כאבים, לשינה, אבל אלו רעלנים מסוכנים מאוד עם תופעות לוואי בלתי הפיכות
הכתבה נכנסה עם שבר ברגל ויצאה במצב פסיכוטי , nrg , הילה אלרואי ואלה הר-נוי , יולי 2007
צעירה שקיבלה טיפול שגוי אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. הרופא המליץ על טיפול ב"סרוקוול" אבל הצוות ב"אסף הרופא" לא הבין את כתב ידו ונתן לצעירה "סרוקסט" במינון רעיל
אחד הסיוטים הגדולים של כל חולה הוא שכתב היד הלא ברור של רופא יגרום למתן תרופות לא נכונות ולנזקים חמורים. עבור צעירה ממרכז הארץ, הפך הסיוט הזה למציאות מרה במיוחד.
ראשיתו של הסיפור לפני שנתיים, כשהצעירה, בת ,20 הגיעה לחדר המיון של בית החולים אסף הרופא עם שבר בקרסול. מכיוון שסבלה מאי שקט נפשי, נקרא למקום פסיכיאטר שהורה על מתן של סרוקוול (תרופה שניתנת גם להרגעה) במינון נמוך.
הצוות הרפואי לא הבין כראוי את ההוראה ונתן למטופלת בטעות סרוקסט (תרופה נגד דכאון,( במינון של פי עשרה מהמינימום המקובל. במשך כארבעה ימים קיבלה הצעירה את המינון השגוי מהתרופה השגויה, דבר שגרם להידרדרות קשה במצבה הנפשי עד כדי מצב פסיכוטי קשה. "מתן סרוקסט במינון רעיל שכזה יכול לגרום למצבים מאניים ופסיכוטיים גם באדם בריא, ולא כל שכן באדם שיש לו נטייה למחלות נפשיות," הסביר פסיכיאטר בכיר.
בתביעה שהגיש עורך הדין ירון מויאל כנגד משרד הבריאות, הבעלים של אסף הרופא, נטען כי הצעירה אושפזה למשך קרוב לשנה במחלקות סגורות בבתי חולים פסיכיאטריים, במהלכם קיבלה 30 טיפולים במכות חשמל, וטיפולים תרופתיים. לטענת עורך הדין מויאל, חמש שנים לפני המקרה סבלה הצעירה מבעיות נפשיות, טופלה והיתה במעקב פסיכיאטרי, אך יחד עם זאת סיימה 12 שנות לימוד.
אף אחד לא שם לב
הצעירה שוחררה לביתה ביולי ,2005 אך בסיכום המחלה לא אוזכרה הטעות החמורה. יומיים לאחר השחרור היא אושפזה במחלקה סגורה בבית חולים לבריאות הנפש באר יעקב, בגלל מצב פסיכוטי חריף.
מכתב התביעה עולה כי עד לאותו אירוע היתה הצעירה עצמאית, ומאז הפכה תלותית וחרדתית. בחוות הדעת שהגיש ד"ר שלום ליטמן, מומחה בפסיכיאטריה ופסיכו אנליזה ולשעבר ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, נטען: "אין ספק שהאירועים החמירו את מצבה הנפשי, עד למחלה כרונית עם קשיים ניכרים בשיקומה."
"המצער בכל הסיפור הוא שהתרופה השגויה ניתנה במשך ארבעה ימים מבלי שאיש מהצוות שם לב לטעות, חרף תלונות המשפחה על התדרדרות קשה במצבה," אמר עורך הדין מויאל. מבית החולים נמסר כי אין הם יכולים להגיב לתביעה מכיוון שטרם התקבלה.
קישורים:
הכתבה נכנסה עם שבר ברגל ויצאה במצב פסיכוטי , nrg , הילה אלרואי ואלה הר-נוי , יולי 2007
צעירה שקיבלה טיפול שגוי אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. הרופא המליץ על טיפול ב"סרוקוול" אבל הצוות ב"אסף הרופא" לא הבין את כתב ידו ונתן לצעירה "סרוקסט" במינון רעיל
אחד הסיוטים הגדולים של כל חולה הוא שכתב היד הלא ברור של רופא יגרום למתן תרופות לא נכונות ולנזקים חמורים. עבור צעירה ממרכז הארץ, הפך הסיוט הזה למציאות מרה במיוחד.
ראשיתו של הסיפור לפני שנתיים, כשהצעירה, בת ,20 הגיעה לחדר המיון של בית החולים אסף הרופא עם שבר בקרסול. מכיוון שסבלה מאי שקט נפשי, נקרא למקום פסיכיאטר שהורה על מתן של סרוקוול (תרופה שניתנת גם להרגעה) במינון נמוך.
הצוות הרפואי לא הבין כראוי את ההוראה ונתן למטופלת בטעות סרוקסט (תרופה נגד דכאון,( במינון של פי עשרה מהמינימום המקובל. במשך כארבעה ימים קיבלה הצעירה את המינון השגוי מהתרופה השגויה, דבר שגרם להידרדרות קשה במצבה הנפשי עד כדי מצב פסיכוטי קשה. "מתן סרוקסט במינון רעיל שכזה יכול לגרום למצבים מאניים ופסיכוטיים גם באדם בריא, ולא כל שכן באדם שיש לו נטייה למחלות נפשיות," הסביר פסיכיאטר בכיר.
בתביעה שהגיש עורך הדין ירון מויאל כנגד משרד הבריאות, הבעלים של אסף הרופא, נטען כי הצעירה אושפזה למשך קרוב לשנה במחלקות סגורות בבתי חולים פסיכיאטריים, במהלכם קיבלה 30 טיפולים במכות חשמל, וטיפולים תרופתיים. לטענת עורך הדין מויאל, חמש שנים לפני המקרה סבלה הצעירה מבעיות נפשיות, טופלה והיתה במעקב פסיכיאטרי, אך יחד עם זאת סיימה 12 שנות לימוד.
אף אחד לא שם לב
הצעירה שוחררה לביתה ביולי ,2005 אך בסיכום המחלה לא אוזכרה הטעות החמורה. יומיים לאחר השחרור היא אושפזה במחלקה סגורה בבית חולים לבריאות הנפש באר יעקב, בגלל מצב פסיכוטי חריף.
מכתב התביעה עולה כי עד לאותו אירוע היתה הצעירה עצמאית, ומאז הפכה תלותית וחרדתית. בחוות הדעת שהגיש ד"ר שלום ליטמן, מומחה בפסיכיאטריה ופסיכו אנליזה ולשעבר ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, נטען: "אין ספק שהאירועים החמירו את מצבה הנפשי, עד למחלה כרונית עם קשיים ניכרים בשיקומה."
"המצער בכל הסיפור הוא שהתרופה השגויה ניתנה במשך ארבעה ימים מבלי שאיש מהצוות שם לב לטעות, חרף תלונות המשפחה על התדרדרות קשה במצבה," אמר עורך הדין מויאל. מבית החולים נמסר כי אין הם יכולים להגיב לתביעה מכיוון שטרם התקבלה.
קישורים:
- ה- FDA מזהיר: תרופות אנטי פסיכוטיות כגון ריספרדל מסוכנות לחולי דמנטיה
- מסמך ה- FDA על ריספרדל
- ריספרדל (Risperdal (risperidone - תופעות לוואי
- הלידול - (Haldol (haloperidol - תופעות לוואי
- ה- FDA מזהיר: תרופות אנטי פסיכוטיות כגון סרוקוול (SEROQUEL) מסוכנות לחולי דמנטיה
- קלונופין (Klonopin (clonazepam - תופעות לוואי
- מספר עובדות על נוגדי דיכאון, תאוריה, יעילות, תופעות לוואי ועוד
- תרופות נוגדות הפרעות, סימפטומים של חרדה - דרכי פעולה, תופעות לוואי
- תרופות להפרעת קשב ריכוז - ADHD, דרכי פעולה ותופעות לוואי
- הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר - המלצה למינוי אפוטרופוס למאובחנת דמנטיה וטיפול תרופתי בסם ריספרדל ללא בדיקה פורמלית
יום ראשון, 18 באוקטובר 2009
ביקורת פתע: תזונה הלקויה של נפגעי הנפש - ללא פעילות גופנית
פסיכיאטריה לחולי נפש של משרד הבריאות - לא רק סמים פסיכיאטריים חסרי תועלת בעלי תופעות לוואי קטלניות, אלא גם תזונה לקויה של חטיפים רווית שומניים ופחמימות, ללא פעילות גופנית.
.
המאמר ביקורת פתע: התזונה הלקויה של נפגעי הנפש , מיטל יסעור בית אור , אוקטובר 2009 , ynet
כ-3,000 נכי נפש מתגוררים בהוסטלים ברחבי הארץ, במטרה לעבור שיקום ולצאת מחדש לחיים. מבדיקה שערך משרד הבריאות עולה כי רמת התזונה במוסדות אלו נמוכה: חוסים רוכשים סיגריות בתקציב שמיועד למזון והמזון הנצרך מורכב רובו ככולו מחטיפים, ממתקים או מוצרי מזון אחרים עתירים בשומן ובסוכר. ויש לכך השלכות על סיכויי ההחלמה של החוסים
.
ביקורת של משרד הבריאות שנערכה בכל ההוסטלים כמעט שבהם שוהים נפגעי הנפש גילתה מצב תזונתי מעורר דאגה. דיאטניות שביקרו במקום גילו כי נפגעי הנפש שנמצאים במסגרת תומכת בקהילה אוכלים ארוחות לא מסודרות ולא מאוזנות, רוכשים סיגריות בתקציב המיועד למזון, צורכים מזון מהיר ומזון עשיר במלח, שותים מיץ ולא מים ונוהגים בניגוד לכל ההמלצות התזונתיות המקובלות.
.
.
הנתונים הוצגו בכינוס השנתי של עמותת עתי"ד, עמותת הדיאטנים בישראל, שנערך בפקולטה לחקלאות ברחובות.
.
קישורים:
.
המאמר ביקורת פתע: התזונה הלקויה של נפגעי הנפש , מיטל יסעור בית אור , אוקטובר 2009 , ynet
כ-3,000 נכי נפש מתגוררים בהוסטלים ברחבי הארץ, במטרה לעבור שיקום ולצאת מחדש לחיים. מבדיקה שערך משרד הבריאות עולה כי רמת התזונה במוסדות אלו נמוכה: חוסים רוכשים סיגריות בתקציב שמיועד למזון והמזון הנצרך מורכב רובו ככולו מחטיפים, ממתקים או מוצרי מזון אחרים עתירים בשומן ובסוכר. ויש לכך השלכות על סיכויי ההחלמה של החוסים
.
ביקורת של משרד הבריאות שנערכה בכל ההוסטלים כמעט שבהם שוהים נפגעי הנפש גילתה מצב תזונתי מעורר דאגה. דיאטניות שביקרו במקום גילו כי נפגעי הנפש שנמצאים במסגרת תומכת בקהילה אוכלים ארוחות לא מסודרות ולא מאוזנות, רוכשים סיגריות בתקציב המיועד למזון, צורכים מזון מהיר ומזון עשיר במלח, שותים מיץ ולא מים ונוהגים בניגוד לכל ההמלצות התזונתיות המקובלות.
בישראל ישנם 120 הוסטלים שבהם מתגוררים כ-3,000 נכי נפש. עוד כ-9,000 נכי נפש מתגוררים בדיור מוגן.
"מצאנו ליקויים רבים", סיפרה פאינה צודיקוב, דיאטנית במשרד הבריאות. הביקורת נעשתה על ידי דיאטנים של המחלקה לתזונה בשיתוף עם סטז'רים לתזונה, שערכו תצפיות בהוסטלים.
.
קונים סיגריות במקום מזון
בביקורות נמצא כי לא קיימת רשימת קניות שבועית, בתקציב המיועד למזון נרכשים פריטים בעלי ערך תזונתי נמוך וסיגריות, נמצאה רכישה של מזון מעובד, שהוא בריא פחות ונמצאו בעיות תברואתיות באכסון המזון. "לא כל המזון מספיק לכולם. אנחנו רוצים שכולם יאכלו באותה מידה ולא שאדם אחד יאכל הכל. נמצא שאין מקום אכילה מסודר בכל ההוסטלים. יש מקומות שבהם אוכלים בעמידה ומקומות שבהם כל אחד לוקח את המנה לחדר ואוכל במיטה. היו אפילו מקומות שבהם לא היה סכו"ם", סיפרה צודיקוב.
במחלקה לתזונה הבחינו שישנם הוסטלים שבהם אין ארוחת בוקר מסודרת וציינו כי הדבר חשוב במיוחד עבור נפגעי הנפש שנוטלים בשעות הבוקר תרופות פסיכיאטריות, שחשוב שיילקחו יחד עם מזון. בנוסף נמצא כי חלק מהחוסים הם חולי סוכרת שלא נפגשו עם רופא או דיאטנית לצורך איזון מצבם.
עוד נמצא כי החוסים מרבים לשתות מיצים ממותקים וממעטים לשתות מים, צורכים מעט ירקות ופירות, עושים שימוש רב בשמן לטיגון וצורכים ממתקים רבים, חטיפים וסוכר, לצד מוצרי חלב עם אחוזי שומן גבוהים. "היו מקומות שצרכו בהם 50 ק"ג סוכר לשבוע. ראינו אנשים ששמים בקפה או בתה ארבע וגם חמש כפיות של סוכר וראינו מוצרי חלב עם 15 אחוזי שומן", סיפרה צודיקוב.
.
סיכון תזונתי גבוה בשל נטילת תרופות
במחלקה לתזונה החליטו לנסות ולהנהיג שינויים קטנים ומדורגים שהצוות בהוסטלים וגם החוסים יוכלו ליישם אותם בקלות. כך למשל, הוגדר כי המדריך ששוהה בהוסטל בבוקר יכין ארוחת בוקר יחד עם החוסים. הצוות תודרך להעדיף
מתן מים לשתייה ולהציב מתקן למים במקום מרכזי. בחלק מההוסטלים עברו לשימוש בשקיקי סוכר אישים כדי להפחית את צריכת הסוכר במשקאות החמים. בנוסף, הודגשה בפני החוסים והצוות החשיבות של פעילות גופנית. בין אם מדובר בשימוש במדרגות במקום במעלית או בשיעורי תנועה או ריקוד.
התזונאית פאינה צודיקוב ציינה כי "נפגעי נפש נמצאים בסיכון תזונתי גבוה בשל נטילת תרופות, מחלות כרוניות נלוות, רמת פעילות גופנית נמוכה, הרגלי תזונה המובילים להשמנה ולזה מתלווה עישון מרובה". משרד הבריאות הוציא בעקבות הממצאים מדריך לתזונה נכונה בהוסטלים וכן עדכן את סל המזון שמקבלים המשתקמים, כך שיכיל רכיבי תזונה בריאים יותר.
.
הנתונים הוצגו בכינוס השנתי של עמותת עתי"ד, עמותת הדיאטנים בישראל, שנערך בפקולטה לחקלאות ברחובות.
.
קישורים:
- הפסיכיאטר ד"ר איתן חבר - המלצה למינוי אפוטרופוס וטיפול תרופתי בסם ריספרדל ללא בדיקה פורמלית
- הכנת תסקיר לשופט שמואל בוקובסקי: ביקור בית “מקצועי” ואלים לחסויה חסרת ישע - פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי
- חשד להתעללות בבתי חולים פסיכיאטרים , תחקיר של עמנואל רוזן , עם סרטוני יוטיוב
- כתבי אישום: התעללות בבית חולים ממשלתי לחולי נפש טירת כרמל- קשר השתיקה במלוא כיעורו
- קופת חולים מאוחדת - פסיכיאטרית ד"ר נירה מנור - טיפול בהלידול לאשה הסובלת מבעיית זיכרון ותנועה
- הסיפור של אלה - המראת חירום - מתוך אתר הרהורים על משפחה וילדים
יום שני, 10 באוגוסט 2009
חוק לא חוקתי - האשפוז הכפוי
להלן המאמר: "חוק לא חוקתי" של ענבל בר-און , NEWS1 , יולי 2009
במשך 17 השנים שחלפו מאז היחקק חוקי היסוד בוטלו חמישה חיקוקים בלבד, בשל היותם סותרים את חוקי היסוד האם אלו כל החוקים הלא חוקתיים במדינת ישראל?
▪ ▪ ▪
בשנים האחרונות, במיוחד עם כניסת פרידמן לכהונת שר המשפטים בשנת 2006, הותקפה ציבורית יכולתו של בית המשפט העליון לבטל חוק לא חוקתי, יכולת אשר מהווה את חיל הפרשים הקדמי במערכה על הגנת זכויות הפרט מפני הכוח הפוטנציאלי (וגם המעשי, יש לציין) של השלטון לרמוס את האזרח.
בפועל, מספר החוקים שבוטלו בידי בית המשפט העליון הם מתי מעט, אך החשיבות במהפכה החוקתית הינה חדירתה לשיח הציבורי ולתפיסת הזכויות של כל פרט את זכויותיו, אל מול השלטון. החוק אשר מאפשר את אשפוזם הכפוי של אנשים בישראל ללא הליך משפטי הוגן, מהווה את אחת הדוגמאות ל'כיצד חוק יכול להיות דורסני', ולנחיצות של בית משפט עליון חזק, שפועל באטמוספירה-נורמטיבית וציבורית של שיח-זכויות.
.
סנקציה חריפה מסנקציה פלילית
שיח הזכויות המסורתי, עוד החל מימי המגנה כרטא, נוצר ונולד על-רקע סמכויות השלטון הדרקוניות לשלול חירות. כל מגילות זכויות האדם והחוקות המסורתיות עסקו בעיקר בהליך ההוגן שיש לאפשר לאזרח, טרם שוללים את חירותו. גם בישראל, המהפכה החוקתית הותירה את חותמה ביתר שאת בתחום המשפט הפלילי - סדר הדין הפלילי הוא התחום שבו נעשו שינויים מרחיקי לכת, הן בפרשנות חוקים קיימים (ראה: דנ"פ 2316/95 עימאד גנימאת' נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 589), הן בביטול חוקים (ראה לדוגמה בג"צ 6055/95 שגיא צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241, שם בוטל החוק אשר איפשר לעצור חייל ללא הבאה-בפני-שופט לכ- 96 שעות ונקבע כי משך הזמן המקסימלי בוא ניתן לעצור חייל הינו כ 48 שעות), והן בחקיקת חוקים חדשים אשר הסדירו מחדש את כל סוגיית המעצרים והחיפושים, והפעם באופן מידתי ולאור חוקי היסוד (החוקים הישנים בוטלו).
לא בכדי, מהפכות חוקתיות והסדרים חוקתיים חדשים מתקשרים בדרך כלל להליך הפלילי: זהו ההליך אשר בו טמונה מידת-הפגיעה הקשה-האפשרית ביותר בחירויות הפרט. בעצם כמעט הקשה ביותר, שכן ישנו סוג הליך אחד אשר עצם הפגיעה-בחירות-הפרט הטמונה בו, קשה יותר מעצם הפגיעה הפוטנציאלית בחירות הפרט הטמונה במאסר/מעצר: מדובר בהליך האשפוז הכפוי, שכן בעוד שבהליך מעצר/מאסר מוטלת על העציר/אסיר סנקציה של שלילת חירות התנועה בלבד, הרי שבסנקצית האשפוז הכפוי, יש משום "פגיעה בנימים העדינים ביותר בנפשו ובכבודו של אדם, הרחק אל-מעבר להגבלת החירות כשהיא לעצמה" (דברי השופט חשין בבש"פ 92/00 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 240). הליך של אשפוז כפוי פירושו פגיעה שיטתית, אינטנסיבית, יומיומית וקשה בזכות לשלמות הגוף ולכבוד האדם. מאושפזים בכפייה מולעטים בתרופות בכפייה באופן יומיומי, בניגוד להסכמתם. ראה למשל ציטוט מכתבה של דני שפרלינג ב'ידיעות אחרונות' מיום 16.1.1998:
הוא הגיע לאגף הסגור של מחלקה שש ב´אברבנאל´ והוא רק רצה לצאת משם: "לא רציתי שימשיכו לדחוף לי הלידול. פעם פעמיים ביום היו נותנים לי את הכדור. אתה לא רוצה לקחת? שמים לך את זה באינפוזיה. הפכתי לזומבי. הגפיים התחילו להתכופף לי, איבדתי אנרגיה, הכדור הזה נטרל אותי מהחיים. נהייתי פאסיבי. הכדור הזה גרם לי לעצירת שתן. עשו לי קטטר, זה לא היה מביך כמו שזה כל כך כאב. במחלקה הסגורה לא ראיתי אור יום. לא טיילתי , לא היה לי חופש, הרגשתי כמו חפץ שכל מיני רופאים יכולים לעשות בי כרצונם. האשפוז הפך אותי לחצי בן אדם. נהיו לי בעיות מוטוריות בגלל זה... הייתי חייב להתחיל טיפול פרטני אצל רופא כדי לבטל את תופעות הלוואי ולעמוד בחזרה על הרגליים".
לצורך השוואה, שורה של פסיקות קבעה כי יש לשמור על כבודו של האסיר, ואין לחדור לגופו בכוח; בג"צ 355/79 קטלן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לד(3) 294 קבע קביעה זו עוד טרם המהפכה החוקתית, כאשר לאחר המהפכה החוקתית מגמה זו הלכה והתחזקה: כיום לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- חיפוש בגוף החשוד), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק החיפוש בגוף"), ככל שהחיפוש בגוף פולשני יותר, כך נחוצות יותר ויותר פרוצדורות-נדרשות בדרך למימושו, וכאשר החיפוש בגוף הינו 'חיפוש פנימי', לא ניתן בשום פנים ואופן לבצעו בכוח. על-פי חוק החיפוש בגוף, חשוד אשר מסרב לחיפוש פנימי, בהיעדר הסבר סביר לסירובו, ייתכן שסירובו יחזק את משקל הראיות נגדו, אך לעולם אין לכפות בכוח חיפוש פנימי על חשוד.
אם נשווה את הנורמה אשר החיל המחוקק ככל שהדבר נוגע לאסירים, חשודים ונאשמים (מושאי ההליך הפלילי), למצבם של אנשים אשר כלואים במוסדות פסיכיאטרים בניגוד לרצונם, הרי שהאחרונים, כאשר הם מסרבים ליטול תרופות, הדבר נכפה עליהם באופן ברוטלי: קשירה למיטה והזרקה לגופם בניגוד לרצונם. גם השופט סביונה רוטלוי, בע"ש (תא) 368/00 פלונית נ' היועמ"ש, המחישה את מצבם הקשה של מאושפזים בכפייה, שהוא גרוע מזה של אסירים אשר הורשעו בעבירות:
למרבה הצער, ובניגוד לכל הגיון דמוקרטי וחוקתי, הגם שאשפוז כפוי מהווה עונש קשה יותר לפרט מאשר עונש מאסר (שכן טמונה בו פגיעה שיטתית, יסודית, אינטנסיבית ויומיומית בכבודו, פרטיותו, ובזכותו לשלמות הגוף של המאושפז בכפייה) – הדרך לביצועה של סנקציה זו קלה בהרבה מהדרך להרשעת אדם בישראל.
.
משוכות קלות בדרך להפעלת הסנקציהבעוד שכדי להרשיע אדם בעבירה ולהטיל עליו עונש מאסר על התביעה להוכיח את פרשתה ("פרשת התביעה", קרי העובדות המתוארות בכתב האישום, אשר מגבשות עבירה בת–מאסר) מעבר לכל ספק סביר, הרי שלצורך הטלת סנקציה של אשפוז כפוי על אדם נדרשות "ראיות לכאורה" בלבד (ראה ס' 6(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991) - קרי די בעדות שמועה שאדם, גם אם הוא בעל עניין (כגון קרוב משפחה או שכן), אשר לא אומתה, כדי להביא לכליאת אדם בבית משוגעים בישראל. בעוד שהן חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, והן חוק המעצרים, מתווים לרשויות התביעה ולרשויות אכיפת החוק, פרוצדורה ממושכת, מדוקדקת, של סדרי דין וסדרי הבאת ראיות, אשר באם יקוימו, הסיכוי להרשעות שווא יקטן למינימום האפשרי – הרי שה'פרוצדורה' של כליאת אדם בבית חולים לחולי נפש כוללת לעיתים קרובות מאד התדפקות של גברתנים על דלתו, תוך לקיחתו של האדם, ללא כל הסבר, לאשפוז כפוי, שם לרוב הוא יסומם בתרופות אשר ימנעו ממנו "את יכולת הדיבור, החשיבה, הביטוי והתגובה" (ראה דברי השופטת רוטלוי בע"ש (תא) 368/00 פלונית נ' היועמ"ש), יכולת אשר מהווה עוגן מרכזי ביכולת של כל אדם להגן על עצמו מפני הליכים אשר נוקטת כנגדו הרשות, יכולת שהינה תנאי מקדמי למימוש זכות הטיעון או זכות השימוע.
במדינת חוק דמוקרטית ההקפדה על זכות השימוע הינה אבן יסוד בתחום הדין הפלילי, ראה למשל, ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (טרם פורסם, ניתן ביום 4.05.06). בפרשה זו נפסלה הודאתו של חייל בעבירה שיוחסה לו, שכן לא הודע לו על זכותו להיוועץ בעו"ד ובכך נפגעו זכויותיו הפרוצדורליות. מבין השיטין של פרשה זו עולה אחד האדנים החשובים בכל סדר דין פלילי במדינה דמוקרטית מתוקנת: מסד פרוצדורלי עמוק ושיטתי אשר מאפשר למי שעומד ותלוי כנגדו עונש מאסר - למצות באופן מיטבי את ההגנה על עצמו.
כאשר מוטלת על אדם סנקציה של כליאה בבית-חולים לחולי נפש, הפגיעה בזכות השימוע/טיעון של האדם שכנגדו מופעלת הסנקציה מובנית בעצם ההליך. לא רק עצם ההלעטה בתרופות אשר מקשה על יכולת הדיבור, הביטוי והחשיבה פוגמת באופן אינהרנטי ביכולת של הכלוא להגן על עצמו מפני ההליך הדורסני הזה, אלא גם תפיסת היסוד במחשבה הפסיכיאטרית לפיה אדם אשר מתנגד לעצם כליאתו בבית-חולים לחולי נפש הינו "חולה חסר תובנה למצבו" משפיעה לרעה, אם לא פוגמת באופן קשה, ביכולתו להתגונן.הגם שכיום, בעקבות תיקון לחוק, ניתן ייצוג במרבית המחוזות למאושפזים בכפייה, הרי עצם הפגיעה המובנית שבהליך האשפוז הכפוי בזכות הטיעון, הופכת את זכות הטיעון לאפקטיבית במידה פחותה.
כך לדוגמא: הגם שבפועל מאושפז בכפייה זכאי לייצוג בפני ועדה פסיכיאטרית, הרי עצם תפיסתו את עצמו כמי שאינו צריך להיות כלוא בבית המשוגעים, מהווה בעיני הוועדה הפסיכיאטרית (אשר מורכבת מרוב של רופאים, קרי שני רופאים ומשפטן אחד) עדות לכך שהכלוא שעניינו נדון בפניהם הינו "חולה חסר תובנה למצבו": כלומר מימושה של זכות הטיעון הוא זה שייתפס בעיני הרופאים היושבים בוועדה כ"ראייה" לכך שהכלוא צריך להישאר כלוא (עד שילמד לקבל את העובדה שהוא "חולה").
זאת ועוד: באופן מובנה, עצם הטענה אשר מועלית בפני הכלוא בבית-חולים-לחולי נפש, ולפיה הינו "חולה-נפש" ו"עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי" (ראה ס' 6(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991), הינה טענה אשר קשה להתגונן בפניה, שכן קשה להתגונן מפני טענות מעורפלות כגון "מסוכנות" או "מחלת נפש" והרבה יותר קל, לנאשמים במשפט פלילי, להתגונן כנגד כתב אישום ספציפי אשר מתאר בצורה עובדתית (לרבות שמות, מקומות, תאריכים, חפצים וכו') עבירות אשר הם חשודים בביצוען. קל יותר להתגונן כנגד כתב אישום אשר נוקט בשפה של פרטים מאשר כנגד טענה כי הנך "חולה" ועקב מחלה זו אתה עלול, בעתיד, "לסכן את זולתך".
.
האם התכלית ראויה? האם החוק מידתי?
החוק המאפשר אשפוז כפוי בישראל, אם כן, פוגע באופן יסודי בשורה ארוכה של זכויות יסוד. הוא פוגע פגיעה קשה בחירות האדם, הרבה מעבר לפגיעה בחירות אשר מוטלת על עבריין מורשע, הגם שמדובר באדם חף מפשע. החוק מאפשר פגיעה בחירות גם מעבר לפגיעה אשר מובנית בעצם הכליאה, פגיעה בפרטיות ופגיעה קשה בשלמות הגוף (בדמות הלעטה כפויה בתרופות). האם החוק עומד בתנאי פסקת ההגבלה?פסקת ההגבלה, אשר בסעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובעת כי כל עוד חוק אשר פוגע בזכויות יסוד המנויות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מתאים לתנאי פסקה זו, הרי שהחוק ייחשב כחוקתי. הגם שחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991 הינו חוק שחוקק טרם חקיקת היסוד, ועל כן הינו מוגן בשמירת דינים (ס' 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), הרי שלפי הלכת גנימאת' (דנ"פ 2316/95 עימאד גנימאת' נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 589) גם חוקים אשר נחקקו טרם חוקי היסוד יש לפרש ברוח חוקי היסוד. פסקת ההגבלה קובעת שלושה תנאים מצטברים כדי שהחוק אשר נחשד כ'לא חוקתי' יעמוד בתנאיה:
א. על החוק להלום את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
ב. על החוק להיות לתכלית ראויה;
ג. הפגיעה בזכויות היסוד מכוח החוק אינה צריכה להיות אלא במידה שאינה עולה על הנדרש.
האם חוק אשר מטיל על אנשים סנקציה שהיא מרחיקת לכת בחומרתה ממאסר שמוטל על אסירים שהורשעו בדין, וזאת כאשר מדובר באנשים אשר עומדת להם חזקת החפות, ואשר הסנקציה הוטלה עליהם תוך פגיעה קשה בזכויות-ההגנה-הפרוצדורלית שלהם עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינה דמוקרטית? לא, ולא מוחלט; באופן היסטורי, המאבק על הדמוקרטיה ועל זכויות האדם קשור במאבקו של הפרט מפני הטלת סנקציה שלטונית שרירותית, קשה ושאינה מידתית. חוק אשר מטיל סנקציה כה דרקונית על אדם, ואשר מאפשר לו כה-מעט הגנות פרוצדורליות מפניה – אינו הולם את ערכיה של מדינה דמוקרטית.
האם החוק לטיפול בחולי נפש התשנ"א – 1991 עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית? 'ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית'- זהו, כשלעצמו, נושא כה רחב יריעה אשר חורג בהרבה מיריעת הדיון הקצרה במאמר זה, ויחד עם זאת - חשוב להדגיש כי מורשת ישראל מקפידה הקפדה יתרה על "כבוד הבריות", עיקרון אשר זוכה למקום של כבוד במורשת הפסיקה העברית. יתרה מכך: מדינת ישראל מהווה ביתו הלאומי של העם היהודי אשר היה קורבן לפרעות, לרדיפות ולעלילות דם: הוקעת קבוצה מסוימת (אלו שמתויגים כ'חולי נפש') מחגורת ההגנה אשר פורשת השיטה הדמוקרטית על אזרחיה, (ואשר לפיה: אדם חף מפשע עד שהוכח אחרת), אינה עולה בקנה אחד עם ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית, במובן של היותה בית לאומי לעם שסבל באופן שיטתי מאפליה ממוסדת על-רקע הסטריאוטיפים שהופנו כלפיו: האפליה הממוסדת כלפי אנשים המוגדרים כ'חולי נפש' בחוק החרוט, (לעומת עבריינים מורשעים בעבירות קשות כגון אונס, רצח וכו', אשר להם עומדת חזקת החפות כל עוד אשמתם לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר), נובעת מתוך הסטראוטיפ של "מסוכנותם" הדמונית, כביכול, של מי שהוגדרו כ'חולי נפש'.
האם החוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991 הינו לתכלית ראויה? חוק זה, אשר נמצא בשדה נורמטיבי של מדינה דמוקרטית, בו אין שוללים חירות של אדם אלא בתנאים מאוד מצומצמים (יסוד סביר לחשד שנעברה עבירה, וזאת רק באם החשוד עלול לשבש הליכי משפט או לסכן את ביטחון הציבור, או במקרה של מאסר - לאחר שאדם הורשע בביצוע עבירה, מעבר לספק סביר, ראה ס' 13(א) וכן ס' 23(א) לחוק המעצרים) מאפשר שלילת חירות בפרוצדורה קלילה יחסית של מי שמתויגים כ'חולי נפש', וזאת מתוך הנחת יסוד מובלעת לפיה במי שמתויגים כ'חולי נפש' טמונה מסוכנות רבה יותר מאשר בשאר האוכלוסיה. יש לזכור כי לאורך ההיסטוריה אות הקין של 'מסוכנות' הוטלה על אוכלוסיות מוחלשות ומדוכאות חברתית, באופן שרירותי ופאסדו מדעי אשר הסתבר בדיעבד כנשען על אדנים "מדעיים" כושלים-מתודולוגית. התכלית של "הגנה על הציבור" מפני מי שמיוחסת לו באופן קטיגורי מסוכנות מזכירה אפליות פסולות מהעבר הרחוק, מאותם פרקים בהיסטוריה אשר אותם אנו רוצים לשכוח. כמו-כן התיוג באופן קטיגורי של קבוצה מסוימת כ'מסוכנת' מעלה ריח של משטרים רודניים אשר עורכים דמוניזציה ל"אחר", ואשר רודפים אותו בשל "מסוכנותו" (כך לדוגמא, בתקופת העבדות בארצות הברית, הפחד לשחרר את העבדים נבע, בין היתר, מן החשש שברגע שחרורם הלבנים יסבלו התפרצויות אלימות כ"נקמה").
האם ניתן להצביע על תכלית הנוספת של חוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991, והיא 'ריפוי'? קשה לכנות אקט כה ברוטלית של אלימות שלטונית כלפי הפרט, כליאתו בכוך והלעטתו בכוח בתרופות, תוך נקיטת אמצעים ברוטליים כלפיו (קשירה למיטה במקרה שהוא מסרב ליטול את התרופות, והזרקה בכוח של התרופות לגופו, תוך גרימת סבל נפשי וגופני לקורבן של אקט זה) כ"ריפוי". כאשר אנו מדברים על 'חדירה לגופו של אדם בניגוד לרצונו' (מה שמתרחש לרוב בבתי חולים לחולי נפש), מצד הצוות וכלפי הכלואים, האסוציאציה שעולה בתודעתנו, ובצדק, הינה של אינוס. שורה ארוכה של פסקי דין אשר עוסקים בעבירת האינוס שבץנתס' 345(א) לחוק העונשין, מתארים את הסבל הרב, ההשפלה הקשה והעלבון הצורב שהינם מנת חלקה של קורבן עבירת האינוס על שום שפלשו לגופה בניגוד לרצונה (גם אם הפלישה לא כללה בחובה גרימת חבלה פיזית, עדיין, עצם הפקעת האוטונומיה האישית מהווה "עלבון צורב אשר חותך את הנפש", כדברי השופט חשין בע"פ 115/00 אריק טייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 289). קשה להבין כיצד אקט זה, של פלישה בכוח לגוף, אשר הוכר בהקשר של גבר הפולש בכוח לגופה של אישה, כאחת החוויות הטראומטיות ביותר שאישה (וגם גבר, במידה שהוא מותקף מינית) יכולה לעבור, יכול להיתפס בעיני כל אדם סביר, בהקשר אחר כ"ריפוי" אך משום שהפולש בכוח מוגדר כ'רופא' והנפלש מתויג כ"משוגע". פלישה בכוח, היא פלישה בכוח . היא "דורסת את הרצון" ו"חותכת את הנפש" ו"רומסת את ה'אני'" (כדברי השופט חשין בפרשת טייב).
התנאי השלישי אשר מציבה פסקת ההגבלה, הינו תנאי המידתיות: תנאי המידתיות המתחלק לשלושה מבחני משנה, וזאת כפי שאלו הוגדרו בבג"צ 6055/95 שגיא צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241: א. על האמצעי להתאים באופן רציונלי להשגת המטרה: יש לשאול באם אשפוז כפוי בבית חולים לחולי נפש, אקט אשר חורט טראומה כה קשה בנפש מי שמהווים קורבן לו, יכול להוות אמצעי רציונלי לריפוי הנפש? ב. יש לנקוט את אותו אמצעי, מקשת האמצעים אשר עומדים לרשות הרשות השלטונית, אשר פגיעתו בפרט פחותה: בהקשר זה יש לשאול האם לא קיימות שיטות טיפול אלטרנטיביות בנפש האדם, אשר אין בהן את מידת הברוטליות והאלימות המובנית בנפש הפרט אשר טמונה באשפוז כפוי? התשובה ברורה מאליה – לא חסרות אלטרנטיבות, אנושיות יותר, אלימות פחות. ג. "אם השימוש באמצעי החקיקתי גורם לפגיעה חמורה בזכות האדם, ואילו התועלת הצפויה ממנו לציבור היא מזערית, כי אז אפשר שהחקיקה חורגת מהמידה הדרושה" (מתוך פרשת צמח) – הפגיעה בזכויות אדם אשר מובנית בעצם הליך האשפוז הכפוי היא כה קשה וחמורה, ועולה לאין שיעור (כאמור לעיל) על הפגיעה בזכויותיהם של אסירים מורשעים בעבירות, שגם אם נניח לצורך העניין תועלת מסוימת בהליך זה, יש לשוקלה אל מול החריגה חסרת הפרופורציות מכל עיקרון יסוד חוקתי - שכן קשה להבין איך מה שנאסר לעולל לאסירים שהורשעו בדין, מותר לעולל לחפים מפשע (פלישה בכוח לגופם).
.
סיכום
חקיקת חוקי היסוד גררה אחריה מהפכה רבתי בכל הקשור לזכויות אסירים ולזכויות עצירים. גם אם עדיין יישום התוצאות של מפנה זה שבחקיקה ובפסיקה, ככל הנוגע לאסירים ולעצירים, אינו מורגש בפועל, הרי שמדובר בתהליך מתמשך, אשר תוצאותיו ניכרות לטווח הארוך.
הליך של הכרה בזכויות לקבוצת אוכלוסיה אחת, מוביל, בכמעט-תהליך-היסטורי מתבקש מאליו, להרחבה ולהכרה בזכויות של קבוצות נוספות אשר סבלו מהפרת זכויות בעלת אופי דומה. תהליכים שכאלו התרחשו בארצות הברית, אשר בה התנועה לזכויות האזרח משנות ה-60', הובילה כמעט באופן מתבקש לתהליך של שחרור הנשים בשנות ה-70', מה שהוביל לתהליך נוסף של תנועות זכויות-האדם ההומו-לסבית. בעוד שמדינות טוטליטריות הליך של שלילת זכויות מאוכלוסיה אחת, יוביל לרוב, תוך זמן מה, לרמיסת הזכויות של אוכלוסיות נוספות, גם כאלו שהסכינו קודם לכן בשתיקה עם שלילת זכויות של האוכלוסיות אשר זכויותיהן נשללו ראשונות, הרי שבמדינה דמוקרטית, הליך של קונסטיטואליזציה (קרי החלת ערכי היסוד של החוקה) כלפי קבוצה אחת, מביא בהכרח להרחבת זכויות היסוד גם על קבוצות אחרות. דומה שתהליך המשכי מתבקש מהמהפכה שהתחוללה בזכויות העצורים, הנאשמים והחשודים בעקבות חוקי היסוד, הינו תהליך דומה כלפי מי שמתויגים כ'חולי נפש' ואשר, במצב החוקי (והלא חוקתי) דהיום - זכויותיהם נרמסות.
תהליכים כאלו, של קונסיטטוליזציה של מצבה החוקי של קבוצה מסוימת אינם תהליכים אשר מתרחשים ביום אחד. מדובר בתהליכים מזדחלים, מתמשכים על פני שנים, אשר מתעצבים מפסיקת ביהמ"ש-עליון אחת למשנתה, תוך שהציבור עוסק, תוך-כדי, בהטמעת הגישה והרוח ה'חוקתית' החדשה.
אך הקרקע אשר מתוכה צומחים תהליכים כאלו הינה קרקע 'חוקתית'- קרי קרקע נורמטיבית של חברה אשר מכירה בזכויות היסוד, ובביהמ"ש עליון חזק אשר יגן עליהן מפני הכוח המובנה והרה-הפוטנציאל-להשחתה של הרשות השלטונית. ללא קרקע מוצקה, מחד-גיסא, של חוקי יסוד, ושמים איתנים מלמעלה - של בית המשפט עליון חזק אשר מהווה רוח-גבית לאותן זכויות יסוד, תהליכים אלו באטמוספרה החברתית נורמטיבית אינם יכולים להתרחש. גדיעת תהליך הקונסטיטוטליזציה של האטמוספירה הנורמטיבית ושל השיח הנורמטיבי של החברה הישראלית, מסכן את הפג העדין הזה, של תהליך ההכרה בזכויות היסוד במדינת ישראל, פג שללא האינקובטור של הספירה הנורמטיבית של שיח-זכויות היסוד - לא יוכל להתקיים. ללא בית המשפט עליון חזק עלולה לחול נסיגה קשה בכל הקשור לזכויות היסוד של מי שזכויותיהם כבר הושגו בעקבות המהפכה החוקתית (אסירים, נאשמים, חשודים, עצורים), והתהליך של קונסטיטוטליזציה של מי שטרם החל תהליך ההכרה בזכויותיו – ייגדע באיבו. אין זה דיבור תיאורטי גרידא. שורה של ידיעות עיתונאיות בשנים האחרונות חשפו מסכת קשה של אלימות פיזית כלפי כלואים במוסדות פסיכיאטרים (ראה לדוגמא: אטילה שומפלבי, אח התעלל פיזית ונפשית בחולי-נפש, בתוך עיתון 'ידיעות-אחרונות' האלקטרוני, 21.08.02). קשה שלא להבחין בין הקשר הסיבתי ההדוק בין האלימות הממסדית כלפי אותם אנשים, לבין האלימות היזומה של סגל במוסדות כלפיהם; כאשר החוק מצהיר על קבוצה מסוימת שהיא מחוץ לחוק (במובן החוקתי שלו), ושולל מקבוצה זו, בתוקף חוק (לא חוקתי) את זכותה על גופה, אין תימה שאחרים (כמו אותם אנשי סגל במוסדות אשר התעללו באנשים אלו) רואים בגוף זה הפקר, ומושא להתעללות. על כן, הדיבור על-זכויות-יסוד אינו תיאורטי גרידא, אלא מעשי.
קבוצה אשר מודרת מן השיח הדמוקרטי, סובלת גם מהתעללויות אשר נלוות להדרה משיח זכויות זה. המאמר לעיל המחיש בקצרה, בלבד, את אי-החוקתיות של החוק אשר מאפשר את אשפוזם בכפייה של אזרחים במדינת ישראל. דיון מעמיק בסוגייה זו דורש אולי מאמר נרחב, ואולי ספר. אין ספק שלא ניתן להקיף את כל הסוגיות הקשורות לכך במאמר קצר אחד; יחד עם זאת, בחרתי לדון בקצרה באי-חוקתיות החוק ובשלכות הקשות של אי-חוקתיות זו (הדרה של קבוצה שלמה מן הכלל, אשר החוקים של מדינת-שלטון דמוקרטית, חוק חלים עליו) תוך השוואת היעדר-זכויותיהם של מי שמתויגים כ'חולי-נפש' לזכויות הרבות שהוקנו לאסירים/עצירים/חשודים ונאשמים בעקבות המהפכה החוקתית, כדי להמחיש את חשיבותה של מהפכה חוקתית מתמשכת, ואת הפגיעה בחירויות הפרט המצפה לנו, אזרחים במדינת-ישראל, ללא בית המשפט עליון חזק.
קישורים:
במשך 17 השנים שחלפו מאז היחקק חוקי היסוד בוטלו חמישה חיקוקים בלבד, בשל היותם סותרים את חוקי היסוד האם אלו כל החוקים הלא חוקתיים במדינת ישראל?
▪ ▪ ▪
בשנים האחרונות, במיוחד עם כניסת פרידמן לכהונת שר המשפטים בשנת 2006, הותקפה ציבורית יכולתו של בית המשפט העליון לבטל חוק לא חוקתי, יכולת אשר מהווה את חיל הפרשים הקדמי במערכה על הגנת זכויות הפרט מפני הכוח הפוטנציאלי (וגם המעשי, יש לציין) של השלטון לרמוס את האזרח.
בפועל, מספר החוקים שבוטלו בידי בית המשפט העליון הם מתי מעט, אך החשיבות במהפכה החוקתית הינה חדירתה לשיח הציבורי ולתפיסת הזכויות של כל פרט את זכויותיו, אל מול השלטון. החוק אשר מאפשר את אשפוזם הכפוי של אנשים בישראל ללא הליך משפטי הוגן, מהווה את אחת הדוגמאות ל'כיצד חוק יכול להיות דורסני', ולנחיצות של בית משפט עליון חזק, שפועל באטמוספירה-נורמטיבית וציבורית של שיח-זכויות.
.
סנקציה חריפה מסנקציה פלילית
שיח הזכויות המסורתי, עוד החל מימי המגנה כרטא, נוצר ונולד על-רקע סמכויות השלטון הדרקוניות לשלול חירות. כל מגילות זכויות האדם והחוקות המסורתיות עסקו בעיקר בהליך ההוגן שיש לאפשר לאזרח, טרם שוללים את חירותו. גם בישראל, המהפכה החוקתית הותירה את חותמה ביתר שאת בתחום המשפט הפלילי - סדר הדין הפלילי הוא התחום שבו נעשו שינויים מרחיקי לכת, הן בפרשנות חוקים קיימים (ראה: דנ"פ 2316/95 עימאד גנימאת' נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 589), הן בביטול חוקים (ראה לדוגמה בג"צ 6055/95 שגיא צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241, שם בוטל החוק אשר איפשר לעצור חייל ללא הבאה-בפני-שופט לכ- 96 שעות ונקבע כי משך הזמן המקסימלי בוא ניתן לעצור חייל הינו כ 48 שעות), והן בחקיקת חוקים חדשים אשר הסדירו מחדש את כל סוגיית המעצרים והחיפושים, והפעם באופן מידתי ולאור חוקי היסוד (החוקים הישנים בוטלו).
לא בכדי, מהפכות חוקתיות והסדרים חוקתיים חדשים מתקשרים בדרך כלל להליך הפלילי: זהו ההליך אשר בו טמונה מידת-הפגיעה הקשה-האפשרית ביותר בחירויות הפרט. בעצם כמעט הקשה ביותר, שכן ישנו סוג הליך אחד אשר עצם הפגיעה-בחירות-הפרט הטמונה בו, קשה יותר מעצם הפגיעה הפוטנציאלית בחירות הפרט הטמונה במאסר/מעצר: מדובר בהליך האשפוז הכפוי, שכן בעוד שבהליך מעצר/מאסר מוטלת על העציר/אסיר סנקציה של שלילת חירות התנועה בלבד, הרי שבסנקצית האשפוז הכפוי, יש משום "פגיעה בנימים העדינים ביותר בנפשו ובכבודו של אדם, הרחק אל-מעבר להגבלת החירות כשהיא לעצמה" (דברי השופט חשין בבש"פ 92/00 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 240). הליך של אשפוז כפוי פירושו פגיעה שיטתית, אינטנסיבית, יומיומית וקשה בזכות לשלמות הגוף ולכבוד האדם. מאושפזים בכפייה מולעטים בתרופות בכפייה באופן יומיומי, בניגוד להסכמתם. ראה למשל ציטוט מכתבה של דני שפרלינג ב'ידיעות אחרונות' מיום 16.1.1998:
הוא הגיע לאגף הסגור של מחלקה שש ב´אברבנאל´ והוא רק רצה לצאת משם: "לא רציתי שימשיכו לדחוף לי הלידול. פעם פעמיים ביום היו נותנים לי את הכדור. אתה לא רוצה לקחת? שמים לך את זה באינפוזיה. הפכתי לזומבי. הגפיים התחילו להתכופף לי, איבדתי אנרגיה, הכדור הזה נטרל אותי מהחיים. נהייתי פאסיבי. הכדור הזה גרם לי לעצירת שתן. עשו לי קטטר, זה לא היה מביך כמו שזה כל כך כאב. במחלקה הסגורה לא ראיתי אור יום. לא טיילתי , לא היה לי חופש, הרגשתי כמו חפץ שכל מיני רופאים יכולים לעשות בי כרצונם. האשפוז הפך אותי לחצי בן אדם. נהיו לי בעיות מוטוריות בגלל זה... הייתי חייב להתחיל טיפול פרטני אצל רופא כדי לבטל את תופעות הלוואי ולעמוד בחזרה על הרגליים".
לצורך השוואה, שורה של פסיקות קבעה כי יש לשמור על כבודו של האסיר, ואין לחדור לגופו בכוח; בג"צ 355/79 קטלן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לד(3) 294 קבע קביעה זו עוד טרם המהפכה החוקתית, כאשר לאחר המהפכה החוקתית מגמה זו הלכה והתחזקה: כיום לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- חיפוש בגוף החשוד), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק החיפוש בגוף"), ככל שהחיפוש בגוף פולשני יותר, כך נחוצות יותר ויותר פרוצדורות-נדרשות בדרך למימושו, וכאשר החיפוש בגוף הינו 'חיפוש פנימי', לא ניתן בשום פנים ואופן לבצעו בכוח. על-פי חוק החיפוש בגוף, חשוד אשר מסרב לחיפוש פנימי, בהיעדר הסבר סביר לסירובו, ייתכן שסירובו יחזק את משקל הראיות נגדו, אך לעולם אין לכפות בכוח חיפוש פנימי על חשוד.
אם נשווה את הנורמה אשר החיל המחוקק ככל שהדבר נוגע לאסירים, חשודים ונאשמים (מושאי ההליך הפלילי), למצבם של אנשים אשר כלואים במוסדות פסיכיאטרים בניגוד לרצונם, הרי שהאחרונים, כאשר הם מסרבים ליטול תרופות, הדבר נכפה עליהם באופן ברוטלי: קשירה למיטה והזרקה לגופם בניגוד לרצונם. גם השופט סביונה רוטלוי, בע"ש (תא) 368/00 פלונית נ' היועמ"ש, המחישה את מצבם הקשה של מאושפזים בכפייה, שהוא גרוע מזה של אסירים אשר הורשעו בעבירות:
כבר נלאיתי להתריע בפסיקותיי על כל העיוותים הנגרמים לאזרחים בהליכי האשפוז הכפוי, שהוא שלילת חירות בצורה הכואבת והקשה ביותר לכל אדם. נדמה כי אם משווה אני את מצבם של אסירים לעומת חולי נפש המאושפזים בכפיה, הייתי אומרת, כי מצבם של החולים קשה יותר, לא רק משום שלא עברו עבירות, אלא משום נטילת צלם אדם מהם עקב נטילת תרופות, שפעמים רבות שולל את יכולת הדיבור, החשיבה, הביטוי והתגובה.
אין ספק שהסנקציה של אשפוז כפוי קשה פי כמה מסנקציה של מאסר בבית סוהר, ולפי הגיון זה, המשוכות הפרוצדורליות שיש לעבור בדרך להטלת סנקציה זו על אדם במדינה דמוקרטית, צריכות להיות רבות יותר, דווקניות יותר ונוקשות יותר מאשר המשוכות שעל הרשות להעביר אזרח בהן, בדרך לכליאתו בבית הסוהר. רק כדי להמחיש את חשיבות הכלל, ואשר לפיו ככל שסנקציה על אדם במדינה דמוקרטית קשה יותר, כך המשוכות שיש לעבור טרם מטילים אותה, רבות ודווקניות יותר, ניתן להציג את פסק הדין בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, שם נפסק כי כמות הראיות לכאורה אשר נדרשות לצורך הטלת מעצר עד תום ההליכים על נאשם צריכה להיות גדולה ורבה יותר מכמות הראיות לכאורה אשר נדרשות מכוח ס' 158 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים"): סעיף זה דן בטענת הגנה מקדמית של הנאשם, ולפיה התביעה אפילו לא הוכיחה את טענותיה ברמת ראיות לכאורה, כאשר הרציונל הוא שבעוד שראיות לכאורה כמשמעותן בסעיף 158 לחוק המעצרים נדרשות לרשויות התביעה לצורך קיום הליך פלילי כנגד נאשם, הרי שראיות לכאורה לצורך מעצר עד תום ההליכים שוללות חירותו של אדם, ומכאן שרמתן, כמותן וטיבן צריכות להיות בהיקף-נרחב יותר, שכן מדובר בסנקציה של שלילת חירות. מכוח הגיון מדרגי (הגיון אשר הוצג אומנם בפסק הדין זאדה, אך מגלם עיקרון כללי בתורת המשפט) זה ולפיו ככל שהסנקציה אשר מוטלת על הפרט חמורה יותר, כך המשוכות בדרך לנקיטתה צריכות להיות רבות יותר, הרי שהיקף וכמות הראיות וטיבן, וכן המשוכות הפרוצדורליות בדרך להליך של אשפוז כפוי צריכים לעלות בדווקנותן על המשוכות, הן הראייתיות והן הפרוצדורליות – אשר ננקטות בהליך פלילי נגד חשודים ונאשמים.האמנם כך הוא הדבר?למרבה הצער, ובניגוד לכל הגיון דמוקרטי וחוקתי, הגם שאשפוז כפוי מהווה עונש קשה יותר לפרט מאשר עונש מאסר (שכן טמונה בו פגיעה שיטתית, יסודית, אינטנסיבית ויומיומית בכבודו, פרטיותו, ובזכותו לשלמות הגוף של המאושפז בכפייה) – הדרך לביצועה של סנקציה זו קלה בהרבה מהדרך להרשעת אדם בישראל.
.
משוכות קלות בדרך להפעלת הסנקציהבעוד שכדי להרשיע אדם בעבירה ולהטיל עליו עונש מאסר על התביעה להוכיח את פרשתה ("פרשת התביעה", קרי העובדות המתוארות בכתב האישום, אשר מגבשות עבירה בת–מאסר) מעבר לכל ספק סביר, הרי שלצורך הטלת סנקציה של אשפוז כפוי על אדם נדרשות "ראיות לכאורה" בלבד (ראה ס' 6(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991) - קרי די בעדות שמועה שאדם, גם אם הוא בעל עניין (כגון קרוב משפחה או שכן), אשר לא אומתה, כדי להביא לכליאת אדם בבית משוגעים בישראל. בעוד שהן חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, והן חוק המעצרים, מתווים לרשויות התביעה ולרשויות אכיפת החוק, פרוצדורה ממושכת, מדוקדקת, של סדרי דין וסדרי הבאת ראיות, אשר באם יקוימו, הסיכוי להרשעות שווא יקטן למינימום האפשרי – הרי שה'פרוצדורה' של כליאת אדם בבית חולים לחולי נפש כוללת לעיתים קרובות מאד התדפקות של גברתנים על דלתו, תוך לקיחתו של האדם, ללא כל הסבר, לאשפוז כפוי, שם לרוב הוא יסומם בתרופות אשר ימנעו ממנו "את יכולת הדיבור, החשיבה, הביטוי והתגובה" (ראה דברי השופטת רוטלוי בע"ש (תא) 368/00 פלונית נ' היועמ"ש), יכולת אשר מהווה עוגן מרכזי ביכולת של כל אדם להגן על עצמו מפני הליכים אשר נוקטת כנגדו הרשות, יכולת שהינה תנאי מקדמי למימוש זכות הטיעון או זכות השימוע.
במדינת חוק דמוקרטית ההקפדה על זכות השימוע הינה אבן יסוד בתחום הדין הפלילי, ראה למשל, ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (טרם פורסם, ניתן ביום 4.05.06). בפרשה זו נפסלה הודאתו של חייל בעבירה שיוחסה לו, שכן לא הודע לו על זכותו להיוועץ בעו"ד ובכך נפגעו זכויותיו הפרוצדורליות. מבין השיטין של פרשה זו עולה אחד האדנים החשובים בכל סדר דין פלילי במדינה דמוקרטית מתוקנת: מסד פרוצדורלי עמוק ושיטתי אשר מאפשר למי שעומד ותלוי כנגדו עונש מאסר - למצות באופן מיטבי את ההגנה על עצמו.
כאשר מוטלת על אדם סנקציה של כליאה בבית-חולים לחולי נפש, הפגיעה בזכות השימוע/טיעון של האדם שכנגדו מופעלת הסנקציה מובנית בעצם ההליך. לא רק עצם ההלעטה בתרופות אשר מקשה על יכולת הדיבור, הביטוי והחשיבה פוגמת באופן אינהרנטי ביכולת של הכלוא להגן על עצמו מפני ההליך הדורסני הזה, אלא גם תפיסת היסוד במחשבה הפסיכיאטרית לפיה אדם אשר מתנגד לעצם כליאתו בבית-חולים לחולי נפש הינו "חולה חסר תובנה למצבו" משפיעה לרעה, אם לא פוגמת באופן קשה, ביכולתו להתגונן.הגם שכיום, בעקבות תיקון לחוק, ניתן ייצוג במרבית המחוזות למאושפזים בכפייה, הרי עצם הפגיעה המובנית שבהליך האשפוז הכפוי בזכות הטיעון, הופכת את זכות הטיעון לאפקטיבית במידה פחותה.
כך לדוגמא: הגם שבפועל מאושפז בכפייה זכאי לייצוג בפני ועדה פסיכיאטרית, הרי עצם תפיסתו את עצמו כמי שאינו צריך להיות כלוא בבית המשוגעים, מהווה בעיני הוועדה הפסיכיאטרית (אשר מורכבת מרוב של רופאים, קרי שני רופאים ומשפטן אחד) עדות לכך שהכלוא שעניינו נדון בפניהם הינו "חולה חסר תובנה למצבו": כלומר מימושה של זכות הטיעון הוא זה שייתפס בעיני הרופאים היושבים בוועדה כ"ראייה" לכך שהכלוא צריך להישאר כלוא (עד שילמד לקבל את העובדה שהוא "חולה").
זאת ועוד: באופן מובנה, עצם הטענה אשר מועלית בפני הכלוא בבית-חולים-לחולי נפש, ולפיה הינו "חולה-נפש" ו"עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי" (ראה ס' 6(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991), הינה טענה אשר קשה להתגונן בפניה, שכן קשה להתגונן מפני טענות מעורפלות כגון "מסוכנות" או "מחלת נפש" והרבה יותר קל, לנאשמים במשפט פלילי, להתגונן כנגד כתב אישום ספציפי אשר מתאר בצורה עובדתית (לרבות שמות, מקומות, תאריכים, חפצים וכו') עבירות אשר הם חשודים בביצוען. קל יותר להתגונן כנגד כתב אישום אשר נוקט בשפה של פרטים מאשר כנגד טענה כי הנך "חולה" ועקב מחלה זו אתה עלול, בעתיד, "לסכן את זולתך".
.
האם התכלית ראויה? האם החוק מידתי?
החוק המאפשר אשפוז כפוי בישראל, אם כן, פוגע באופן יסודי בשורה ארוכה של זכויות יסוד. הוא פוגע פגיעה קשה בחירות האדם, הרבה מעבר לפגיעה בחירות אשר מוטלת על עבריין מורשע, הגם שמדובר באדם חף מפשע. החוק מאפשר פגיעה בחירות גם מעבר לפגיעה אשר מובנית בעצם הכליאה, פגיעה בפרטיות ופגיעה קשה בשלמות הגוף (בדמות הלעטה כפויה בתרופות). האם החוק עומד בתנאי פסקת ההגבלה?פסקת ההגבלה, אשר בסעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובעת כי כל עוד חוק אשר פוגע בזכויות יסוד המנויות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מתאים לתנאי פסקה זו, הרי שהחוק ייחשב כחוקתי. הגם שחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991 הינו חוק שחוקק טרם חקיקת היסוד, ועל כן הינו מוגן בשמירת דינים (ס' 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), הרי שלפי הלכת גנימאת' (דנ"פ 2316/95 עימאד גנימאת' נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 589) גם חוקים אשר נחקקו טרם חוקי היסוד יש לפרש ברוח חוקי היסוד. פסקת ההגבלה קובעת שלושה תנאים מצטברים כדי שהחוק אשר נחשד כ'לא חוקתי' יעמוד בתנאיה:
א. על החוק להלום את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
ב. על החוק להיות לתכלית ראויה;
ג. הפגיעה בזכויות היסוד מכוח החוק אינה צריכה להיות אלא במידה שאינה עולה על הנדרש.
האם חוק אשר מטיל על אנשים סנקציה שהיא מרחיקת לכת בחומרתה ממאסר שמוטל על אסירים שהורשעו בדין, וזאת כאשר מדובר באנשים אשר עומדת להם חזקת החפות, ואשר הסנקציה הוטלה עליהם תוך פגיעה קשה בזכויות-ההגנה-הפרוצדורלית שלהם עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינה דמוקרטית? לא, ולא מוחלט; באופן היסטורי, המאבק על הדמוקרטיה ועל זכויות האדם קשור במאבקו של הפרט מפני הטלת סנקציה שלטונית שרירותית, קשה ושאינה מידתית. חוק אשר מטיל סנקציה כה דרקונית על אדם, ואשר מאפשר לו כה-מעט הגנות פרוצדורליות מפניה – אינו הולם את ערכיה של מדינה דמוקרטית.
האם החוק לטיפול בחולי נפש התשנ"א – 1991 עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית? 'ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית'- זהו, כשלעצמו, נושא כה רחב יריעה אשר חורג בהרבה מיריעת הדיון הקצרה במאמר זה, ויחד עם זאת - חשוב להדגיש כי מורשת ישראל מקפידה הקפדה יתרה על "כבוד הבריות", עיקרון אשר זוכה למקום של כבוד במורשת הפסיקה העברית. יתרה מכך: מדינת ישראל מהווה ביתו הלאומי של העם היהודי אשר היה קורבן לפרעות, לרדיפות ולעלילות דם: הוקעת קבוצה מסוימת (אלו שמתויגים כ'חולי נפש') מחגורת ההגנה אשר פורשת השיטה הדמוקרטית על אזרחיה, (ואשר לפיה: אדם חף מפשע עד שהוכח אחרת), אינה עולה בקנה אחד עם ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית, במובן של היותה בית לאומי לעם שסבל באופן שיטתי מאפליה ממוסדת על-רקע הסטריאוטיפים שהופנו כלפיו: האפליה הממוסדת כלפי אנשים המוגדרים כ'חולי נפש' בחוק החרוט, (לעומת עבריינים מורשעים בעבירות קשות כגון אונס, רצח וכו', אשר להם עומדת חזקת החפות כל עוד אשמתם לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר), נובעת מתוך הסטראוטיפ של "מסוכנותם" הדמונית, כביכול, של מי שהוגדרו כ'חולי נפש'.
האם החוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991 הינו לתכלית ראויה? חוק זה, אשר נמצא בשדה נורמטיבי של מדינה דמוקרטית, בו אין שוללים חירות של אדם אלא בתנאים מאוד מצומצמים (יסוד סביר לחשד שנעברה עבירה, וזאת רק באם החשוד עלול לשבש הליכי משפט או לסכן את ביטחון הציבור, או במקרה של מאסר - לאחר שאדם הורשע בביצוע עבירה, מעבר לספק סביר, ראה ס' 13(א) וכן ס' 23(א) לחוק המעצרים) מאפשר שלילת חירות בפרוצדורה קלילה יחסית של מי שמתויגים כ'חולי נפש', וזאת מתוך הנחת יסוד מובלעת לפיה במי שמתויגים כ'חולי נפש' טמונה מסוכנות רבה יותר מאשר בשאר האוכלוסיה. יש לזכור כי לאורך ההיסטוריה אות הקין של 'מסוכנות' הוטלה על אוכלוסיות מוחלשות ומדוכאות חברתית, באופן שרירותי ופאסדו מדעי אשר הסתבר בדיעבד כנשען על אדנים "מדעיים" כושלים-מתודולוגית. התכלית של "הגנה על הציבור" מפני מי שמיוחסת לו באופן קטיגורי מסוכנות מזכירה אפליות פסולות מהעבר הרחוק, מאותם פרקים בהיסטוריה אשר אותם אנו רוצים לשכוח. כמו-כן התיוג באופן קטיגורי של קבוצה מסוימת כ'מסוכנת' מעלה ריח של משטרים רודניים אשר עורכים דמוניזציה ל"אחר", ואשר רודפים אותו בשל "מסוכנותו" (כך לדוגמא, בתקופת העבדות בארצות הברית, הפחד לשחרר את העבדים נבע, בין היתר, מן החשש שברגע שחרורם הלבנים יסבלו התפרצויות אלימות כ"נקמה").
האם ניתן להצביע על תכלית הנוספת של חוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991, והיא 'ריפוי'? קשה לכנות אקט כה ברוטלית של אלימות שלטונית כלפי הפרט, כליאתו בכוך והלעטתו בכוח בתרופות, תוך נקיטת אמצעים ברוטליים כלפיו (קשירה למיטה במקרה שהוא מסרב ליטול את התרופות, והזרקה בכוח של התרופות לגופו, תוך גרימת סבל נפשי וגופני לקורבן של אקט זה) כ"ריפוי". כאשר אנו מדברים על 'חדירה לגופו של אדם בניגוד לרצונו' (מה שמתרחש לרוב בבתי חולים לחולי נפש), מצד הצוות וכלפי הכלואים, האסוציאציה שעולה בתודעתנו, ובצדק, הינה של אינוס. שורה ארוכה של פסקי דין אשר עוסקים בעבירת האינוס שבץנתס' 345(א) לחוק העונשין, מתארים את הסבל הרב, ההשפלה הקשה והעלבון הצורב שהינם מנת חלקה של קורבן עבירת האינוס על שום שפלשו לגופה בניגוד לרצונה (גם אם הפלישה לא כללה בחובה גרימת חבלה פיזית, עדיין, עצם הפקעת האוטונומיה האישית מהווה "עלבון צורב אשר חותך את הנפש", כדברי השופט חשין בע"פ 115/00 אריק טייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 289). קשה להבין כיצד אקט זה, של פלישה בכוח לגוף, אשר הוכר בהקשר של גבר הפולש בכוח לגופה של אישה, כאחת החוויות הטראומטיות ביותר שאישה (וגם גבר, במידה שהוא מותקף מינית) יכולה לעבור, יכול להיתפס בעיני כל אדם סביר, בהקשר אחר כ"ריפוי" אך משום שהפולש בכוח מוגדר כ'רופא' והנפלש מתויג כ"משוגע". פלישה בכוח, היא פלישה בכוח . היא "דורסת את הרצון" ו"חותכת את הנפש" ו"רומסת את ה'אני'" (כדברי השופט חשין בפרשת טייב).
התנאי השלישי אשר מציבה פסקת ההגבלה, הינו תנאי המידתיות: תנאי המידתיות המתחלק לשלושה מבחני משנה, וזאת כפי שאלו הוגדרו בבג"צ 6055/95 שגיא צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241: א. על האמצעי להתאים באופן רציונלי להשגת המטרה: יש לשאול באם אשפוז כפוי בבית חולים לחולי נפש, אקט אשר חורט טראומה כה קשה בנפש מי שמהווים קורבן לו, יכול להוות אמצעי רציונלי לריפוי הנפש? ב. יש לנקוט את אותו אמצעי, מקשת האמצעים אשר עומדים לרשות הרשות השלטונית, אשר פגיעתו בפרט פחותה: בהקשר זה יש לשאול האם לא קיימות שיטות טיפול אלטרנטיביות בנפש האדם, אשר אין בהן את מידת הברוטליות והאלימות המובנית בנפש הפרט אשר טמונה באשפוז כפוי? התשובה ברורה מאליה – לא חסרות אלטרנטיבות, אנושיות יותר, אלימות פחות. ג. "אם השימוש באמצעי החקיקתי גורם לפגיעה חמורה בזכות האדם, ואילו התועלת הצפויה ממנו לציבור היא מזערית, כי אז אפשר שהחקיקה חורגת מהמידה הדרושה" (מתוך פרשת צמח) – הפגיעה בזכויות אדם אשר מובנית בעצם הליך האשפוז הכפוי היא כה קשה וחמורה, ועולה לאין שיעור (כאמור לעיל) על הפגיעה בזכויותיהם של אסירים מורשעים בעבירות, שגם אם נניח לצורך העניין תועלת מסוימת בהליך זה, יש לשוקלה אל מול החריגה חסרת הפרופורציות מכל עיקרון יסוד חוקתי - שכן קשה להבין איך מה שנאסר לעולל לאסירים שהורשעו בדין, מותר לעולל לחפים מפשע (פלישה בכוח לגופם).
.
סיכום
חקיקת חוקי היסוד גררה אחריה מהפכה רבתי בכל הקשור לזכויות אסירים ולזכויות עצירים. גם אם עדיין יישום התוצאות של מפנה זה שבחקיקה ובפסיקה, ככל הנוגע לאסירים ולעצירים, אינו מורגש בפועל, הרי שמדובר בתהליך מתמשך, אשר תוצאותיו ניכרות לטווח הארוך.
הליך של הכרה בזכויות לקבוצת אוכלוסיה אחת, מוביל, בכמעט-תהליך-היסטורי מתבקש מאליו, להרחבה ולהכרה בזכויות של קבוצות נוספות אשר סבלו מהפרת זכויות בעלת אופי דומה. תהליכים שכאלו התרחשו בארצות הברית, אשר בה התנועה לזכויות האזרח משנות ה-60', הובילה כמעט באופן מתבקש לתהליך של שחרור הנשים בשנות ה-70', מה שהוביל לתהליך נוסף של תנועות זכויות-האדם ההומו-לסבית. בעוד שמדינות טוטליטריות הליך של שלילת זכויות מאוכלוסיה אחת, יוביל לרוב, תוך זמן מה, לרמיסת הזכויות של אוכלוסיות נוספות, גם כאלו שהסכינו קודם לכן בשתיקה עם שלילת זכויות של האוכלוסיות אשר זכויותיהן נשללו ראשונות, הרי שבמדינה דמוקרטית, הליך של קונסטיטואליזציה (קרי החלת ערכי היסוד של החוקה) כלפי קבוצה אחת, מביא בהכרח להרחבת זכויות היסוד גם על קבוצות אחרות. דומה שתהליך המשכי מתבקש מהמהפכה שהתחוללה בזכויות העצורים, הנאשמים והחשודים בעקבות חוקי היסוד, הינו תהליך דומה כלפי מי שמתויגים כ'חולי נפש' ואשר, במצב החוקי (והלא חוקתי) דהיום - זכויותיהם נרמסות.
תהליכים כאלו, של קונסיטטוליזציה של מצבה החוקי של קבוצה מסוימת אינם תהליכים אשר מתרחשים ביום אחד. מדובר בתהליכים מזדחלים, מתמשכים על פני שנים, אשר מתעצבים מפסיקת ביהמ"ש-עליון אחת למשנתה, תוך שהציבור עוסק, תוך-כדי, בהטמעת הגישה והרוח ה'חוקתית' החדשה.
אך הקרקע אשר מתוכה צומחים תהליכים כאלו הינה קרקע 'חוקתית'- קרי קרקע נורמטיבית של חברה אשר מכירה בזכויות היסוד, ובביהמ"ש עליון חזק אשר יגן עליהן מפני הכוח המובנה והרה-הפוטנציאל-להשחתה של הרשות השלטונית. ללא קרקע מוצקה, מחד-גיסא, של חוקי יסוד, ושמים איתנים מלמעלה - של בית המשפט עליון חזק אשר מהווה רוח-גבית לאותן זכויות יסוד, תהליכים אלו באטמוספרה החברתית נורמטיבית אינם יכולים להתרחש. גדיעת תהליך הקונסטיטוטליזציה של האטמוספירה הנורמטיבית ושל השיח הנורמטיבי של החברה הישראלית, מסכן את הפג העדין הזה, של תהליך ההכרה בזכויות היסוד במדינת ישראל, פג שללא האינקובטור של הספירה הנורמטיבית של שיח-זכויות היסוד - לא יוכל להתקיים. ללא בית המשפט עליון חזק עלולה לחול נסיגה קשה בכל הקשור לזכויות היסוד של מי שזכויותיהם כבר הושגו בעקבות המהפכה החוקתית (אסירים, נאשמים, חשודים, עצורים), והתהליך של קונסטיטוטליזציה של מי שטרם החל תהליך ההכרה בזכויותיו – ייגדע באיבו. אין זה דיבור תיאורטי גרידא. שורה של ידיעות עיתונאיות בשנים האחרונות חשפו מסכת קשה של אלימות פיזית כלפי כלואים במוסדות פסיכיאטרים (ראה לדוגמא: אטילה שומפלבי, אח התעלל פיזית ונפשית בחולי-נפש, בתוך עיתון 'ידיעות-אחרונות' האלקטרוני, 21.08.02). קשה שלא להבחין בין הקשר הסיבתי ההדוק בין האלימות הממסדית כלפי אותם אנשים, לבין האלימות היזומה של סגל במוסדות כלפיהם; כאשר החוק מצהיר על קבוצה מסוימת שהיא מחוץ לחוק (במובן החוקתי שלו), ושולל מקבוצה זו, בתוקף חוק (לא חוקתי) את זכותה על גופה, אין תימה שאחרים (כמו אותם אנשי סגל במוסדות אשר התעללו באנשים אלו) רואים בגוף זה הפקר, ומושא להתעללות. על כן, הדיבור על-זכויות-יסוד אינו תיאורטי גרידא, אלא מעשי.
קבוצה אשר מודרת מן השיח הדמוקרטי, סובלת גם מהתעללויות אשר נלוות להדרה משיח זכויות זה. המאמר לעיל המחיש בקצרה, בלבד, את אי-החוקתיות של החוק אשר מאפשר את אשפוזם בכפייה של אזרחים במדינת ישראל. דיון מעמיק בסוגייה זו דורש אולי מאמר נרחב, ואולי ספר. אין ספק שלא ניתן להקיף את כל הסוגיות הקשורות לכך במאמר קצר אחד; יחד עם זאת, בחרתי לדון בקצרה באי-חוקתיות החוק ובשלכות הקשות של אי-חוקתיות זו (הדרה של קבוצה שלמה מן הכלל, אשר החוקים של מדינת-שלטון דמוקרטית, חוק חלים עליו) תוך השוואת היעדר-זכויותיהם של מי שמתויגים כ'חולי-נפש' לזכויות הרבות שהוקנו לאסירים/עצירים/חשודים ונאשמים בעקבות המהפכה החוקתית, כדי להמחיש את חשיבותה של מהפכה חוקתית מתמשכת, ואת הפגיעה בחירויות הפרט המצפה לנו, אזרחים במדינת-ישראל, ללא בית המשפט עליון חזק.
קישורים:
הירשם ל-
רשומות (Atom)