שופטת מחוזי שלחה את אביה לאבחון פסיכיאטרי בכפייה שלא לצורך

ינואר 2019 - מתוך כאן 11 רשת ב , תמר אלמוג ומוטי גילת. שופטת בית משפט מחוזי ניצלה מעמדה וקשריה כדי לשלוח את אביה לאשפוז פסיכיאטרי בכפייה מבלי שפגשה אותו או ראתה אותו. ניסיונה של השופטת לא צלח.
מי משחית את מערכת המשפט?

צעירה הגישה קובלנה כנגד פסיכיאטר בגין אשפוז כפוי בלתי מוצדק

דצמבר 2015 - צעירה הגישה קובלנה כנגד פסיכיאטר בגין אשפוז כפוי בלתי מוצדק. הצעירה, תושבת חולון, הייתה בטיפולו של הפסיכיאטר במשך כשנתיים. בפגישתם האחרונה יידעה אותו, לטענתה, כי היא מפסיקה לחלוטין את התרופות שנטלה. הפסיכיאטר הביע את חששו מהמעשה, ולכן הבטיחה לשמור איתו על קשר רציף. למחרת פגישתם, ובעקבות חבלה, החלה לסבול מכאבי גב חזקים, ונאלצה לעבור בירורים נוירולוגיים ואף המלצה לאשפוז במחלקה אורטופדית. הפסיכיאטר, ששמע מאחיה כי שכרה רכב וחשש כפי הנראה, שתנהג בו, ביקש שתיפגש עמו. היא הסבירה לו כי היא מתניידת באמצעות קביים וכיסא גלגלים וביקשה שייתן לה כמה ימים כדי להתאושש, והסבירה שאינה יכולה לנהוג במצב הזה ממילא, ושתבקר אותו ממש בקרוב. הפסיכיאטר לא התרצה, ביקש שתגיע עוד באותו יום וגם לא טרח לשוחח עם החברה ששהתה לצידה כדי לקבל עוד נתונים. במקום זאת פנה לפסיכיאטר המחוזי ואכן בשעה 2:30 בלילה הגיע לביתה צוות של בית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל בלוית שוטרים עם הוראה לבדיקה כפויה, שהסתיימה באשפוז כפוי. האשפוז נמשך למעלה משבוע וכלל יחס משפיל ומבזה.

הקובלנה נשלחה בסיוע עמותת "מגן לזכויות אנוש", אשר חוקרת וחושפת הפרות זכויות אדם בתחום בריאות הנפש. התלונה והתצהיר המפורט מצויים במשרדי העמותה.

העמותה מזכירה כי בפברואר 2013 התפרסם דו"ח של האו"ם בנושא עינויים בתחום שירותי הבריאות, אשר מכליל את הכליאה הכפויה והטיפול הכפוי באנשים עם מוגבלויות תחת ההגדרה של עינויים ודורש מהמדינות החברות לבצע תיקונים לחוקי בריאות הנפש כדי למנוע מצבים כאלה הנחשבים פליליים, ולהחמיר את הענישה כלפי המעורבים בהם.

יהודה קורן, דובר העמותה טוען כי אילו לא הייתה הבדיקה מתבצעת באישון לילה תחת כפייה וכאבים קשים בחדר מיון של מוסד פסיכיאטרי אלא בהסכמה במרפאה בקהילה כפי שהציעה המטופלת, סביר מאד שלא הייתה מסתיימת בשלילת חירותה של המטופלת באמצעות אשפוז כפוי.

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03

תגובות לכתבתה של נעמה לנסקי, "מלחמה של אמא" מגיליון ישראל היום 12.06.2015

מתוך "ישראל היום" , 19.06.2015 - תגובות לכתבתה של נעמה לנסקי, "מלחמה של אמא," מגיליון 12.06.2015

זהירות, נזק נפשי

מערכת הרווחה רוצה לנתק את איציק מאמו בטענה שהיא מזניחה אותו, אך ייתכן כי ההפך הוא הנכון. השמנה קיצונית כמו שמתוארת בכתבה עשויה להיגרם בעיקר מבעיה רפואית (אולי בשילוב גנטיקה) ולא מבעיה פסיכיאטרית. לדעתי, מערכת הרווחה מתרשלת בכך שהיא רוצה בכוח להעביר את הילד למסגרת לא מתאימה. במקרים מסוימים ילדים שנלקחים מהוריהם ללא הצדקה מוכנסים למסגרות שאין בהן כוח אדם מתאים ונגרם להם נזק נפשי. במצבים גבוליים, כמו המקרה של איציק, אפשר לטפל על ידי ליווי השיקום בבית הילד ובהדרכה הורית. מיכל יראון, חיפה

לא לאשפוז הפסיכיאטרי

למרבה הצער, בית החולים הפסיכיאטרי, מעבר לטיפול בחולי נפש, הפך לברירת מחדל לצעירים הלוקים בהפרעות אכילה ומשקל (אנורקסיה, בולמיה וכדומה,) ללא כל הצדקה רפואית לכך. כך החולים, בנוסף להתמודדות השוטפת עם בעיות המשקל, נאלצים להתמודד גם עם טראומת האשפוז הכפוי. אולי הגיעה השעה להקים מכונים רפואיים מיוחדים (בדומה למכוני שינה או כאב,) המתמחים בבעיות אכילה ומשקל (כולל אשפוז) על מכלול ההיבטים הפיזיים והנפשיים, שבהם המטופלים יהוו קבוצת תמיכה זה לזה. כשם שנושא הסמים טופל בעבר בעיקר במוסדות האשפוז הפסיכיאטרי וכיום הטיפול מרוכז ברובו במכוני גמילה.  ציפי לידר, ירושלים

מתוך "ישראל היום" , 19.06.2015 - תגובות לכתבתה של נעמה לנסקי, "מלחמה של אמא," מגיליון 12.06.2015

לשכת הרווחה נתניה רוצים לחטוף ילד בן 12 לאשפוז כפוי עקב משקל עודף

עושים צהריים עם יעל דן - יוני 2015 - לשכת הרווחה נתניה, עובדת סוציאלית לחוק הנוער רויטל דויטש רוצים לחטוף ילד בן 12 לאשפוז כפוי עקב משקל עודף לטענתם.
איציק, כמעט בן 12, שוקל 200 ק"ג. רשויות הרווחה רוצות לאשפז אותו בבית חולים פסיכיאטרי • "אני רק מבקשת שיאפשרו לי לטפל בו בבית או בקהילה. שהילד יוכל להחזיק לעצמו את האמון באנשים, בלי שירחף האיום שיסגרו אותו במקום שבו אין לנו שליטה על מה שנעשה איתו"

הגיעה לבית חולים כדי לקבל עצה ובמקום זאת אושפזה בכפייה

מאת עמותת זכויות מגן אנוש - מרץ 2015 - תלונה שהוגשה בשבוע האחרון למשרד הבריאות, עולה כי לפני כחודש, הגיעה אזרחית בת 26 לבית חולים גדול במרכז הארץ, לאחר שתרופות הרגעה שנטלה, הפסיקו לסייע לה. הצעירה, שהרגישה נסערת, אולם הייתה מודעת למצבה, הזמינה אמבולנס שייקח אותה לשם. למרות שהפסיכיאטר, שבדק אותה, קבע כי אין היא פסיכוטית, ולמרות שהיא עצמה, החבר שהיה איתה וגם אביה, שליווה אותם דרך הטלפון, התנגדו לרעיון שתקבל את הטיפול בבית החולים, הורה לשלוח אותה לאשפוז כפוי במוסד הפסיכיאטרי בטירת הכרמל.

הצעירה אמנם הצליחה להשתחרר מבית החולים בתוך ימים ספורים, אולם הספיקה לקבל מנות מכובדות של תרופות אנטי פסיכוטיות חזקות בכפייה עד כדי חולשה גדולה וחוסר יכולת לקום מהמיטה ולעמוד על הרגליים, לדבריה.

עמותת מגן לזכויות אנוש טוענת כי במקרים רבים, לא ניתנת לאנשים האפשרות לבחור בין טיפול תרופתי בבית החולים לטיפול בבית וכי מדובר בהפרה של חוק זכויות החולה.

למידע נוסף,

בברכה מקרב לב
יהודה קורן
דובר העמותה
3350928 052
מייל. Yodak8@gmail.com
אתר. www.cchr.org.il

משוגע בעל כורחו - ירון קנר - ידיעות אחרונות - 16.8.1996

משוגע בעל כורחו - ירון קנר - ידיעות אחרונות - 16.8.1996

ירון קנר, כתב "7 ימים" אושפז לבדיקה בכפייה בבית חולים הפסיכיאטרי אברבנאל בעקבות מכתבי תלונה פיקטיביים של שכנים

כיצד יתכן שבמדינת ישראל מספיק לפסיכיאטר מחוזי כמה מכתבי תלונה שמערכת "7 ימים" שלחה בשם שכנים, כדי להוציא צו לבדיקה בכפייה של אזרח תמים. הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר יעקב מרגולין קבע שהכתב יעקב כנר, "אלים, מסוכן ומאיים בהתאבדות" ללא אימות התלונות ומבלי שהזמין את ה"חולה" לבדיקה מרצון, כפי שקובע החוק. כך מצא עצמו קנר נגרר מביתו ע"י שני אחים ונהג מונית בריונים שהתחזו לשוטרים לבית חולים לחולי נפש.

ביום חמישי, בשעה 19:30, צלצל הפעמון בדלת ביתי. 'צלצול הפעמון' הוא תיאור פיוטי משהו לרצף הצלצולים הארוך והעצבני שלווה בקריאות רמות של שמי.
מי שם? שאלתי. "שכן", שיקר האח המאשפז. בהמשך עוד יתברר שתחבולות הן הצד היותר מפותח של צוות האשפוז, שנשלח אלי מלשכת הפסיכיאטר המחוזי.

משוגע בעל כורחו, כתב '7 ימים', ירון קנר, נגרר מביתו לבדיקה בכפייה בבית חולים לחולי נפש תחת צו הפסיכיאטר המחוזי, שהתבסס רק על כמה מכתבי תלונה פיקטיביים של שכנים. לכל אחד זה עלול לקרות – ירון קנר – ידיעות אחרונות – 16.8.1996

פתחתי את הדלת. כן? שאלתי. משני צדיו של האח צצו פתאום שני גברתנים כעוסים. "צא החוצה". סליחה? "צא החוצה". מי אתם, בבקשה? "צא החוצה, נסביר לך הכל".
ניכר בעליל ששלושת האדונים שעמדו בדלת לא היו בקיאים בכללי הנימוס המחייבים אורחים זרים, להציג את עצמם בשמותיהם, אבל קיבורת הזרוע שלהם שכנעה אותי שלא יהיה זה חכם להעיר להם על כך.
בואו תסבירו לי במה מדובר, ניסיתי. נראה שהמילה 'בואו' הובנה בטעות כפשוטה, שכן מנהיג השלושה, והגדול שבהם, הדף אותי קלות מן הדלת באמצעות כרסו ונכנס לסלון דירתי. אני לא הזמנתי אותך להיכנס, אמרתי באומץ. "תחליט", התעצבן המנהיג. אמרת 'בואו', אז או שאנחנו באים, או שאתה יוצא".
מאיפה אתם? ניסיתי לחזור לנושא העיקרי. כאן הסכים סוף סוף הצוות להזדהות. "אנחנו מהתחנה לבריאות הנפש", הודה הפולש בלשון רפה. "אתה צריך לבוא איתנו לשיחה קצרה עם הרופא". אברבנאל? שאלתי. "חס וחלילה", שיקרו שוב. "שיחה קצרה עם ד"ר לוין, במרפאות החוץ". אפשר לראות את הצו? שאלתי. הם הראו לי את הצו החתום על ידי ד"ר מרגולין, הפסיכיאטר של מחוז תל אביב, אבל החלו לגלות סימנים ראשונים של קוצר רוח, והחליטו לנקוט תחבולת 'אם לא תאכל, יבוא שוטר'.
"דיברת עם הבולשת?", שאל בקול רם ה'שכן' את המנהיג. אתה שוטר, שאלתי מיד גם אני. "כן". מאחר שהתחזות לשוטר, בנוסף להיותה מעשה הנוגד את כללי הנימוס, מהווה גם עבירה פלילית, רציתי להיות בטוח בעובדות. אפשר לראות תעודה? "תראה כשנגיע, התחמק המנהיג.
בשלב זה החלטתי לסיים את האפיזודה הטעונה, והתלוויתי לצוות אל המונית שחיכתה לנו. לא טעיתי. 'איש הבולשת' לא היה אלא נהג המונית של הצוות המאשפז.
על תהליך האשפוז הכפוי עצמו יש לומר, שכל מי שמאמין ללא סייג שאנו חיים במדינה נאורה ומתוקנת, מומלץ לו בזאת בחום להתנסות מפעם לפעם באירוע המסעיר הזה. זאת, כמובן, במינון הנכון המבדיל בין חוויה למועקה.

משוגע בעל כורחו, כתב '7 ימים', ירון קנר, נגרר מביתו לבדיקה בכפייה בבית חולים לחולי נפש תחת צו הפסיכיאטר המחוזי, שהתבסס רק על כמה מכתבי תלונה פיקטיביים של שכנים. לכל אחד זה עלול לקרות – ירון קנר – ידיעות אחרונות – 16.8.1996

המונח 'אשפוז בכפייה', כמו חבריו 'עבודות כפייה' ו'חינוך מחדש', מזכיר לרבים משטרים אפלים במדינות חשוכות. צו ההבאה לבדיקה הפסיכיאטרית דומה מבחינות רבות למעצר משטרתי. בשניהם הוא חסר אונים מבחינת יכולת המחאה או ההתנגדות לפעולות הרשויות, ויכול לנקוט צעדים שונים של ערעור רק בשלב מתקדם יותר, לאחר הפעולה. שניהם נעשים בפומבי, לעיני שכניו ומשפחתו. הרושם שיוותר בשני המקרים על החברה שבה הוא חי, יוכל להימחק רק בעמל רב, אם בכלל.

הדעת נותנת, על כן, שהשימוש בכלי הקיצוני של הוראת בדיקה כפויה, המסתיימת לעתים באשפוז כפוי, ייעשה בזהירות המתבקשת. הפסיכיאטר המחוזי – האדם שבידיו הפקידה החברה סמכויות נרחבות כל כך, הנוגעות לשלילת חירותו של האזרח – יהיה אדם שקול, בר דעת.

רופא מומחה שנהירים לו רזי הרפואה הפסיכיאטרית, אך לא פחות – גם טבעם של סכסוכים ומזימות.

שכאשר יחתום על הצו יהיה משוכנע, שהוא משמש חיץ המגן על החברה מפני אדם חולה, שעלול לסכן אותה, ולא כלי ניגוח בסכסוך בין שכנים או קרובים.

על החוק העוסק בסמכויות הפסיכיאטר המחוזי נכתבו כבר מאמרים, כתבות וגם פסקי דין מלומדים. כאלף איש בשנה מאושפזים בישראל בכפייה, ובמקרים רבים מגיעות לבתי המשפט – ומיד אחר כך לעיתונות – תביעות משפטיות בעקבות טעויות באשפוז.

משוגע בעל כורחו, כתב '7 ימים', ירון קנר, נגרר מביתו לבדיקה בכפייה בבית חולים לחולי נפש תחת צו הפסיכיאטר המחוזי, שהתבסס רק על כמה מכתבי תלונה פיקטיביים של שכנים. לכל אחד זה עלול לקרות – ירון קנר – ידיעות אחרונות – 16.8.1996

בשנת 91', לאחר מאבקים, תוקן החוק במטרה לצמצם את הטעויות באשפוזים למינימום. רק אם נוכח הפסיכיאטר המחוזי, קובע החוק המתוקן, על סמך תשתית ראייתית ברורה, שמדובר באדם חולה, שאיבד את כושר המציאות באופן העלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי, ורק אם סירב האדם להיבדק מרצונו על ידי פסיכיאטר, יורה על הבאתו בכפייה לבדיקה.

"ברחובנו", כתבתי במכתב ראשון ללשכת הפסיכיאטר האחראי לאזור מגוריי, "גר בחור תימהוני בשם ירון קנר. הוא עושה את צרכיו בחצר ביתו, צועק משפטים סתומים, ובכלל נראה מוזנח ומפחיד". שכניי לבניין, שאותם החתמתי על המכתב, זכו לתשובה מהירה ועניינית: "אין בתיאור המצב משום עילה לאשפוז", כתב בצדק הפסיכיאטר המחוזי ד"ר יעקב מרגולין.

הימים חלפו. לאחר תקופה לא קצרה מצאתי על דלת ביתי פתק: "אני עובדת סוציאלית מלשכת הרווחה", נכתב בו, "ביקרתי אצלך ולא היית בבית. אודה לך אם תיצור קשר, כדי שנוכל לעזור לך".

לקח קצת זמן, אבל בסוף הבנתי שבלשכת הפסיכיאטר המחוזי, מסתבר, יושבים אנשים טובים ביסודם: עילה לאשפוז אין כאן, אמרו, אבל הבחור נמצא, כנראה, במצוקה, אז למה לא לעזור לו.

משוגע בעל כורחו, כתב '7 ימים', ירון קנר, נגרר מביתו לבדיקה בכפייה בבית חולים לחולי נפש תחת צו הפסיכיאטר המחוזי, שהתבסס רק על כמה מכתבי תלונה פיקטיביים של שכנים. לכל אחד זה עלול לקרות – ירון קנר – ידיעות אחרונות – 16.8.1996

זה הזמן, החלטתי לנצל את המומנטום ולבדוק כיצד מתייחסים בלשכתו של ד"ר מרגולין אל מידע לא בדוק המגיע אליהם. ביקשתי מאחת המפיקות של 'קול ישראל', מקום עבודתי, שתתקשר לעובדת הסוציאלית ותציג את עצמה כשכנה של ירון, המבקשת להישאר אנונימית. "ראיתי את הפתק שהשארת בדלת", אמרה המפיקה לעובדת הסוציאלית. "טוב מאוד שלא נכנסת. האיש הזה אלים, ואם לא תעשו משהו מהר, זה ייגמר רע". "אין בעיה", הבטיחה עובדת לשכת הרווחה. "המזכירה כבר מדפיסה מכתב דחוף לפסיכיאטר המחוזי".

כאן יש לציין שעובדות הרווחה לא יצרו עימי כל קשר, וגם עם השכנים לא התקשרו כלל ביוזמתן. אף אחד לא בירר מי היא אותה 'שכנה', ומה המניע שלה להתקשר ביוזמתה על מחלקת הרווחה ולהתלונן.

במקביל התקשרתי למרפאה לבריאות הנפש של קופת החולים שלי, וביקשתי לדבר עם מנהל המרפאה. "מדבר יובל, אח של ירון קנר, ואני מאוד מדואג", אמרתי בקול מודאג. "ירון מרבה להסתגר בבית, מדבר על התאבדות והשכנים מספרים לי על התפרצויות אלימות". "תביא אותו אלינו לבדיקה", ניסה המנהל. "הוא לא מוכן לשמוע על שום טיפול", השבתי בשם אחי, "אבל למה שלןא תנסו להתקשר אליו". השארתי את מספר הטלפון שלי בבית.

כעבור כמה שעות התקשר הרופא הראשי של המרפאה, הציג את עצמו בנימוס, ושאל אם הייתי מוכן "לבוד ולהיבדק אצלנו". "אני אפילו לא מוכן לדבר איתך בטלפון", השבתי בכנות, ובזאת הסתיימה שיחתנו. גם הוא הבטיח, כששוחחתי איתו בתפקיד 'האח המודאג', שידבר עם ד"ר מרגולין בהתאם ויסביר את חומרת המצב.

יש לציין שתזכיר מטעם הרופא מעולם לא הגיע אל הפסיכיאטר המחוזי. גם אל לשכת הפסיכיאטר המחוזי שלחנו פקסים, ארבעה או חמישה, בשם "שכנים מודאגים שיש להם ילדים". למודי ניסיון, אספנו את כל המכתבים, את מוטיב האלימות החסר, ובדינו מקרים ספציפיים של תקריות אלימות.

"שמי יוסי בכר", כתב לבקשתי בעל הקיוסק השכונתי. "במהלך החודשים האחרונים הגיע ירון לקיוסק, וכמעט בכל פעם עורר מהומות בשל דברים של מה בכך. לפני כשלושה חודשים טען שקנה שקית לא טרייה של במבה, וכעונש השליך מחוץ לקיוסק שקית מלאה זבל. לפני כשבועיים וחצי עבר ליד הקיוסק ומר לאנשים לא לקנות. כשניסיתי להרחיקו, דחף אותי בחוזקה וברח.

"שקלתי לפנות למשטרה, אולם השכנים סיפרו לי כי מדובר באדם חולה, הזקוק לטיפול ושמעבר להתפרצויות האלימות הוא בחר שקט ונבון. עם זאת המצב לא יכול להימשך והייתי רוצה שתתערבו באופן מקצועי".

"אני לעדן רפאל", כתב מנהל העבודה באתר הבנייה הסמוך לביתי, "מצהיר בזאת כי השכן ירון קנר, המתגורר בצמוד לבניין הנבנה, הינו בחור אלים ובעל הפרעות נפשיות חמורות, המסתכסך לעתים קרובות עם הפועלים ומפריע לעבודתנו התקינה. לפני כשבועיים היכה פועל זר שנחבל בגבו, ואין זו הפעם הראשונה שהוא הולך מכות עם הפועלים. אודה לכם על טיפולכם המהיר".

כל המכתבים היו חתומים על ידי שכנים אמיתיים מרח' חברון בתל אביב, ששיתפו פעולה ואף השאירו בסוף המכתב את מספר הטלפון האמיתי בבתיהם.

למותר לציין שאף לא אחד מן הצעדים שנקטנו, אין בו משום תשתית ראייתית ברורה המאפשרת אשפוז. לא ביקור הבית של עובדת הרווחה, שלא זכתה לאפילו לראות אותי, וגם לא הפסיכיאטר של קופת חולים, שהתרשמותו ממצבי הסתכמה בשיחת טלפון בת עשר שניות. איש לא העלה על דעתו לזמן לפגישה את יובל, 'האח של ירון', שאולי מדבר מאוד יפה בטלפון, אבל כדאי ליתר ביטחון, לוודא שהוא לא השכן המסוכסך, שנמאס לו מנביחות הכלב המטרידות של שכנו, ושגם אם מדובר באח אמיתי – שמניעיו אכן טהורים. סכסוכים משפחתיים, כידוע, אינם חיזיון נדיר.

איש מלשכת הפסיכיאטר המחוזי לא התקשר אל מי מהשכנים כדי לשמוע מכלי ראשון, בפגישה בלשכה או לפחות בטלפון, על מה בעצם הם מבססים את אבחנתם המלומדת, שמדובר "לא סתם באיש חם מזג, אלא באלימות שנובעת ללא ספק מהפרעה נפשית". האפשרות שמדובר בתלונות מגמתיות של שכנים מסוכסכים, או גרוע מכך – בתלונות מפוברקות שזייף אדם אחד, יכלה להישלל בקלות על ידי כמה שיחות טלפון.

איש מאנשי הלשכה גם לא ביקש את גרסתי בטלפון או במכתב לסיפורי האלימות של השכנים. לא נשלח אלי רופא פסיכיאטר מטעם הלשכה לביקור בית, אך ככל הנראה גם לא נבדקה טענת השכנים, ש"לאיש תיקים רבים במשטרה על אלימות", למרות שמדובר במידע שאמור להיות נגיש לפסיכיאטר המחוזי.

והחמור מכל: לא נשלחה אלי, לביתי, הזמנה רשמית בכתב, לבוא מרצוני לבדיקה פסיכיאטרית, תוך הבהרה שסירובי יגרור הוצאת צו הבאה לבדיקה כפויה.

דבר מכל אלה לא נעשה. עם זאת התוכננתי לכל. הסתרתי מצלמת וידאו בסלון, הכנתי מערכות גיבוי מקיפות במקומות העבודה שלי, ברדיו ובעיתון, שידאגו לחלץ אותי תוך זמן סביר ובעודי ברמה סבירה של קשר עם המציאות, והמתנתי. כאמור, לא חלפו יומיים, ואשר יגורתי – בא לי.

משוגע בעל כורחו, כתב '7 ימים', ירון קנר, נגרר מביתו לבדיקה בכפייה בבית חולים לחולי נפש תחת צו הפסיכיאטר המחוזי, שהתבסס רק על כמה מכתבי תלונה פיקטיביים של שכנים. לכל אחד זה עלול לקרות – ירון קנר – ידיעות אחרונות – 16.8.1996

גם לאחר תיקון חוק בריאות הנפש התפרסמו מפעם לפעם מקרים של אנשים, שהיו בטוחים כל חייהם שהם שפויים, עד שהשכנים שלהם החליטו אחרת. במקומות קטנים – מושבים או קיבוצים – הבעיה חמורה עוד יותר, ומלחמתם של השכנים הופכת לטוטאלית.

לא מכבר פורסם סיפורה של סינדי ורסנו מבנימינה. שכנים במושבה תיארו במכתב לפסיכיאטר המחוזי של מחוז חיפה, כיצד מאזינה סינדי למוסיקה כנסייתית בווליום גבוה, מדליקה נרות נשמה בחצר ומהלכת בלבוש חושפני מדי לטעמם. בו ביום קיבלה סינדי מכתב רשמי מלשכת הפסיכיאטר המחוזי, המבהיר לה, שאם לא תגיע לבדיקה פסיכיאטרית מרצונה, תובא לבדיקה בכוח.

פרקליטה, עו"ד יעקב סגל, הצליח לבטל את ההזמנה: "עד היום לא ברור מה היו השיקולים שמאחורי הזימון. האם האזנה למוסיקה כנסייתית מעידה על טירוף? האם הדלקת נרות באר4וחת ערב בחצר עם אורחים מלמדת על מחלת נפש מסוכנת? האם מישהו בדק לאשורן את תלונות השכנים?"

בעקבות טענתה של סינדי על פגיעה בשמה הטוב ועל החרדות שגרמה לה הפרשה, תובע עו"ד סגל את השכנים תביעת נזיקין בסדר גודל חסר תקדים בתחום זה – 1.4 מיליון ש"ח. טרם הוגש כתב הגנה.

לפני כעשר שנים רעשה המדינה בעקבות סיפורה של מיה קוך. האישה, עובדת תנובה, חשפה שחיתויות ואי סדרים כספיים במקום עבודתה, וגרמה לפתיחת חקירה משטרתית נגד שלושה עובדים בחברה. לאחר שהתראיינה בנושא בתקשורת, פוטרה מעבודתה.

פרקליט תנובה מסר לסגן הפסיכיאטר המחוזי של מחוז חיפה, ד"ר משה אבנון, מסמכים שעל פיהם מסר לחברת תנובה חוות דעת מומחה בעניינה של קוך תמורת תשלום, שמסקנתה היתה שיש לאשפז את חושפת השחיתויות. הוא קבע אז שקוך היא "פראנואידית וסכיזופרנית", וזאת בלי שפגש בה כלל, וגרם לפיטוריה.

שר הבריאות דאז, מרדכי גור ז"ל, הקים ועדת בדיקה פנימית בעניינה, שנקטה סחבת. בעקבות מקרה זה ומקרים אחרים הקשורים לחוות דעת מפוקפקות של ד"ר אבנון, הוא הודח מתפקידו כסגן הפסיכיאטר המחוזי, ולאחר מכן אף נשלל רשיונו.

מקרים אלו ורבים אחרים גרמו לשדולת חברי כנסת בראשות יאיר צבן לפעול לתיקון החוק לטיפול בחולי נפש, שאכן תוקן ב- 1991.

הנסיעה עברה בשקט מתוח. צוות האשפוז, כך התרשמתי, נוקט גישה שבה אתקל לא מעט במהלך הימים הקרובים. מחלת נפש, על פי גישה זו, היא עבירה שיש עימה קלון. ודינו של החולה כשל אנס קטינות, עד שלא הוכח אחרת. לאחר כרבע שעה עצרה המונית מול חדר המיון של בית החולים הממשלתי על שם יהודה אברבנאל.

מיד עם הגיעי הוצגה לי על ידי פקיד המיון סדרת שאלות, שעליהן בחרתי לענות רק במינימום הנדרש, במידה שלא תאלץ אותם להפעיל כוח. סירבתי לספר על מקורות ההכנסה שלי או לענות על שאלות אישיות אחרות. אחר כך החלה ההמתנה לשיחה עם הרופאה התורנית. קרוב לארבע שעות שהייתי בחדר מיון נעול, בלי שהוצע לי לשתות, ובלי שהוסבר לי מה עומד לקרות. בחדר שהו חולה נוסף, שהמתין לבדיקה, וכן פקידי המיון.

לבסוף הוכנסתי לחדר הרופאה. הרופאה הפסיכיאטרית התגלתה, כמה מרענן, כאישה נעימת סבר. היא הסבירה לי בנימוס מדוע הגעתי לבית החולים, והתנצלה על שבתחילת השיחה יהיה נוכח גם פקיד המיון – נוהל קבוע לבדיקות של מועמדים לא מוכרים. לא הסתרתי את מורת רוחי מהעובדה, שאני נדרש לענות על שאלות אישיות בנוכחותו.

עם זאת לאחר שהרופאה השתכנעה במהלך השיחה שאני לא הולך להפוך עליה את השולחן, ביקשה מהפקיד לצאת.

מיד בתחילת השיחה נתבקשתי לחתום על טופס אשפוז מרצון. זוהי טקטיקה שמטרתה לקצר את התהליך, אם אכן יוחלט על אשפוז. לא התנגדתי להצעתה. אם אני כבר כאן, חשבתי לעצמי, למה לא להתארח במקום לכמה ימים כדי להכירו מבפנים. עיתונאים רבים ביקרו בבתי חולים לחולי נפש, חלקם אף לתקופות ארוכות, אך איש מהם לא אושפז, בלי שידעו על זהותו ועל מקצועו.

עם סיום השיחה הגיעה לחדר מיון אח צעיר. "שמי דודי", הוא אמר לי. "אנחנו הולכים למחלקה 5 ב'".

לקריאת המאמר המלא הקלק כאן

עמותת "מגן לזכויות אנוש": שינוי נוהל מתן צו לאשפוז כפוי חייב לכלול יישום מלא של אמנת האו"ם למניעת התאכזרות

xpyncr 2014 - עמותת "מגן לזכויות אנוש": שינוי נוהל מתן צו לאשפוז כפוי חייב לכלול יישום מלא של אמנת האו"ם למניעת התאכזרות

בעקבות המקרה המצער של אשפוזה הכפוי של ניצולת השואה ממגדל העמק, אשר נלקחה מביתה על ידי שוטרים כשהיא כפותה באזיקים, הוקם צוות לתחקור האירוע. הצוות הגיש את מסקנותיו לשרת הבריאות ולמנכ"ל המשרד פרופ' ארנון אפק בתחילת אוגוסט 2014. מסקנתו העיקרית של צוות הבדיקה הייתה כי יש לרענן את הנוהל הקיים של ביצוע הוראות אשפוז כפויות, לרבות שימוש באמצעים מגבילים (אזיקים). בהודעה שפרסם המשרד נאמר: "אנו נמצאים כעת במהלך של עבודה אינטנסיבית על שינוי של הנוהל. עם פרסומו של הנוהל הוא יעבור הטמעה של כלל הגורמים במערכת בריאות הנפש וכן יוצג לציבור".

לדברי גת מגידו, מנכ"לית 'עמותת מגן לזכויות אנוש', בשינויים המובטחים בנוהל מחויב משרד הבריאות ליישם את האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלויות שישראל חתומה עליו ואת דו"ח האו"ם למניעת התאכזרות שפורסם בחודש פברואר 2013, ואשר מפרש ומחדד את האמנה בהקשר לזכויות מטופלים במסגרת שירותי הבריאות.

הגב' מגידו טוענת כי אשפוז כפוי וטיפול כפוי מבוצעים בישראל גם כאשר לא קיימת מסוכנות מוכחת של המאושפז לעצמו או לאחרים, אלא גם כאשר האזרח רק מהווה מטרד לסביבתו, או שהפסיק ליטול תרופות, או כאשר התנהגותו חריגה אך אינה מסוכנת. גם החזקתו בכפייה נמשכת לעתים גם כאשר כבר לא קיימת מסוכנות לעצמו או לאחרים, מצבים אלה עומדים בסתירה לדו"ח האו"ם לסעיפים 66 ו-68 בפרט (מצורף להודעה)

הגב' מגידו מצביעה גם על החריגות הבאות בנוהל האשפוזים בכפייה בישראל:

1. אזרח המועמד לאשפוז כפוי לא מקבל הזמנה לבדיקה פסיכיאטרית מרצון לפני שהוא נלקח בכוח מביתו לבדיקה כפויה. הזמנה רשמית לבדיקה מרצון חייבת להישלח תחילה לכתובתו של האזרח עם אזהרה, שאם לא יתייצב אליה, יילקח מביתו לבדיקה בכפייה.

2. לאחר בדיקה כפויה, אם הוחלט להנפיק צו אשפוז כפוי, אין המועמד לאשפוז מקבל אפשרות לערער עליו טרם ביצועו. בערעור שכזה הוא יכול לדוגמא להציג חוות דעת הפוכה מטעם פסיכיאטר שהוא עצמו יבחר או בקשה להתחיל או להמשיך טיפול בתנאים מוסכמים בביתו במקום במחלקה הסגורה של בית החולים. האפשרות לערער על צו אשפוז כפוי על ידי בקשת צו מניעה חייבת להתקיים לפני הוצאתו לפועל של אשפוז כפוי.

3. ועדת הערר הפסיכיאטרית מתכנסת כיום לאחר לא פחות משלושה ימים. אולם במהלך ימים אלה אותו אזרח מתחיל כבר לקבל טיפול בכפייה בתרופות פסיכיאטריות חזקות, לעיתים במינונים גבוהים מאד. בנוסף, בהשפעת התרופות אף נפגמת לעיתים יכולתו של המאושפז בכפייה לייצג את עצמו באופן הולם בפורום הועדה. אם האזרח מתנגד לאשפוז הכפוי חייב להתקיים איסור על טיפול תרופתי עד שלא תתקבל פסיקתה של ועדת הערר בעניינו. ראוי לציין שקיים כבר בארץ תקדים משפטי לאסור לחלוטין טיפול בכפייה בנזעי  חשמל וכי דו"ח האו"ם אינו רואה בעין יפה שימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות (נוירולפטיות) בכפייה באופן כללי.

4. פסיכיאטרים במחלקות בריאות הנפש מציגים מצג שווא ומסווים את כמות האשפוזים הכפויים בפועל, בכך שהם מחתימים מאושפזים על טופס אשפוז מרצון באמצעות איום בעל פה, שאם לא יחתמו על המסמך, יאושפזו בכפייה. זוהי סחיטה באיומים שהיא מעשה פלילי. הנוהל החדש חייב להבטיח הסכמה מדעת על פי חוק זכויות החולה וסנקציות כנגד פסיכיאטרים שיפעלו כך.

5. כאשר מטופלים חתמו על טופס הסכמה לאשפוז מרצון אולם בהמשך הם משנים את דעתם ומעוניינים לצאת ממסגרת האשפוז הם לעיתים לא מצליחים להשתחרר, כיון שהמערכת מוציאה נגדם לפתע צו לאשפוז כפוי, והם נאלצים להישאר כלואים במחלקה במשך ימים רבים לפני שניתנת להם הזכות לערער על כך. המדינה חייבת לאסור אפשרות למצב כזה. הנוהל צריך לאפשר שחרור מיידי של מטופל שהגיע מרצונו לאשפוז, ולאפשר לו לערער על הוראת האשפוז הכפויה בדרך המקובלת בדומה לכל אזרח הנהנה מחופש תנועה מלא.

6. נדרשת הנחייה מערכתית לעודד הליכים של אפוטרופסות מתוך בחירה. כלומר להשתמש במשפחתו או חבריו של המאושפז המקובלים על דעתו על מנת לתווך בינו לבין המערכת בניסיונות להביאו לבדיקה פסיכיאטרית או לייצג אותו או להיות שותפים להליך הטיפולי. במקרים מסוימים קיים מידור בלתי סביר, ובלתי ראוי, שבו הורה של מאושפז שאינו קטין לא מצליח לקבל מידע על הטיפול התרופתי שלו בתואנה של "סודיות רפואית".

לדברי הגב' מגידו, העמותה מברכת על היוזמה ומצפה בכיליון עיניים לסיום העבודה על הנוהל החדש של האשפוזים הכפויים בישראל וכן מקווה ליישומו ההולם בבוא העת.

יהודה קורן
דובר עמותת מגן לזכויות אנוש
0523350928
מייל: yodak8@gmail.com
אתר: www.cchr.org.il

פסיכיאטר מחוזי מגדל העמק השתגע - הורה לאזוק קשישה ניצולת שואה בת 80 ללא סיבה
 

פסיכיאטר מחוזי מגדל העמק השתגע - הורה לאזוק קשישה ניצולת שואה בת 80 ללא סיבה

ניצולת השואה שוחררה מהאשפוז הכפוי  , אלון שני, כתב בחיפה והגליל | חדשות 2 | פורסם 08/07/14
 
סוף לסיפור קורע הלב על הקשישה שנגררה מביתה עם אזיקים על ידיה, ללא כל הסבר. אחרי שאושפזה בכפייה, שחרר אותה בית המשפט לביתה, תוך שהוא מעביר ביקורת חריפה ויוצאת דופן על מערכת הבריאות. האישה עצמה, ניצולת שואה בת 85, סיפרה לאחר השחרור: "נכנסו אליי בריצה ועצרו אותי, לא הסבירו לי כלום"



המראה של הקשישה המבוהלת שהובלה באזיקים לאשפוז כפוי הטריד מאוד גם את בית המשפט, ששיחרר היום (ג') את בת ה-85 מאשפוזה. השופט אברהם אליקים העביר ביקורת קשה על התנהלות המערכת הרפואית. האישה עצמה מספרת היום שלא הסבירו לה דבר ולא התריעו בפניה כי באים לאשפז אותה.

"אני לא יודעת מה העניין, נכנסו אליי בריצה הביתה שניים, תפסו אותי ביד ושמו עליי אזיקים", אמרה ל', ניצולת השואה בת ה-85 שעדיין מזועזעת מהחוויה שעברה. "לא אמרו לי כלום, אמרו לי 'תני לנו יד וניקח ממך דגימת דם'. באותו זמן שמו לי אזיקים. למה? למה אתה קושר לי את הידיים? אתה יודע מה הן עברו וכמה הן עבדו? כמה אנשים הצלתי?".

קרוב לשבוע חלף מאז שנאזקה ל', הוצאה מביתה, ואושפזה בכפייה בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה. הבוקר, מספסלי בית המשפט המחוזי בחיפה, היא המתינה לרגע שבו יודיעו כי היא משוחררת לשוב לביתה.

"בית המשפט ראה עין בעין יחד עם הסיוע המשפטי שמדובר באירוע חריג ביותר, וקבע שהמערערת איננה חולת נפש ולא הייתה סיבה לאשפזה", אמרה לחדשות 2 Online עו"ד אדמית רוזנצוויט, מטעם האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים. "במקרה הזה נחצו כל הקווים האדומים". נילי כורש, עובדת סוציאלית מטעם עיריית מגדל העמק, ציינה כי "כעת בנינו עבור האישה תכנית מיוחדת ונוסיף ללוות אותה בהדרגה".

בית המשפט התנצל על התנהלות המדינה

השופט אברהם אליקים התיר, לבקשת חדשות 2, את פרסום הכרעתו שהעבירה ביקורת קשה על התנהלות מערכת הבריאות: "בתיק זה לא התקיימו תנאים הכרחיים ככל שמדובר באשפוז כפוי לפי החוק. חשוב להבהיר כי מעולם לא נזקקה המערערת לשירותים בתחום הנפשי וכמובן שגם לא הייתה מאושפזת בעברה. האינטרס הציבורי מחייב שחרורה לאלתר".

עוד נכתב בהכרעת הדין כי יש להדגיש לרשויות השונות כי יש להקפיד על זכויותיו של כל אדם: "לא ייתכן כי על סמך אמירה שנאמרה באותה שיחה טלפונית, יבוצע אשפוז כפוי. חובה היה להיפגש עם האישה, לשמוע את דבריה, לבצע הליך של בירור רפואי מתאים. גם אם יש צורך בבחינת אשפוז כפוי, יש לבצע איזונים ולפעול במידתיות".

בצעד חריג שלא לפרוטוקול, פנה השופט אל הקשישה שמיררה מולו בבכי ואמר לה: "את אישה טובה, נסי למחוק מזיכרונך את מה שקרה. בשם הרשויות אני מתנצל". למרות הסוף הטוב, הסיפור הזה מדליק את נורות האזהרה המעידות על הקלות הבלתי נסבלת שבה פסיכיאטר מחוזי מורה על אשפוזה של קשישה ללא שום סיבה.

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה משקר ומרעיל מפיו בפייסבוק נגד נערה והוריה

דצמבר 2013 - מדובר בסטטוס בפיסבוק של צופית גרנט אודות נערה בת 16 הכלואה מזה כ-3 שנים במוסד פסיכיאטרי שלא לצורך. הנערה מבקשתעזרה בדחיפות. נלקחה מאמה שלי בגיל 13, ובעקבות כך הקשר עמה נותק, וזה גרם לה להיות במצוקה במשך הרבה זמן. הנערה החלה להיות באשפוזים ולעבור מאשפוז לאשפוז ופנימיה לפנימיה משום שרשויות הרווחה כי לא מאפשרת לה לחזור לגור עם אמא שלה. הנערה כותבת: "הרווחה לא שמה עלי, וגם האפטרופסית שלי מתעלמת מהרצון והטובה שלי,כי קל להם להחליט ולתקוע אותי במחלקות סגורות ופנימיות טיפוליות ולא לקחת עלי אחריות".

יוסי סילמן חבר מפלגה שקיבל ג'וב במשרד הרווחה, העובד בענייני רווחה במחשכים בדלתיים סגורות ללא ראיות, בתגובה מזלזלת עם שגיאות כתיב, משקר ללא בושה ברשת הפייסבוק במקום להושיט יד ולסייע ומטיל את האחריות על הנערה והוריה. ראה תגובתו בתמונה להלן.

בא כוחה של הנערה י' העמיד את סילמן על שקריו וכתב: "הפעם לא אנקוט בלשון פרקליטים זהירה. יוסי סילמן אתה פשוט שקרן (או שמי שמתחתך נותן לך מידע שקרי). ע. לא שוחררה מהפנימיה לאותו סוף שבוע של ה- 15.11.13 מהפנימיה לאמה במצב טוב. היא שוחררה במצב גופני גרוע ביותר בשעה 15:00 לאחר שכל אותו שבוע ע' הרגישה רע מאד בפנימיה, וזה מתועד במסמכים של קופת חולים מכבי. כאמור, אמה לקחה אותה מהפנימיה לביתה שהיא במצב גופני ירוד ביותר וכעבור כמה שעות לקחה אותה למוקד חירום של מכבי שמיד הורה לשלוח אותה למיון בית החולים במרכז הארץ והיא הגיע לשם כאשר היא סובלת ממחסור באלקטרוליטים ובסכנת חיים עם הפרעות בקצב הלב. להזכירך עד אותו הזמן היא היתה בחסותך (מערכת הרווחה), בפנימיה, ואלמלא אמה שלקחה אותה לטיפול רפואי היא היתה כבר כמה מטרים מתחת לאדמה. מחסור באלקטרוליטים לא נגרם משעה 15:00 עד שעה 20:00. זאת ועוד כל הגורמים, כולל האפוטרופוס לדין, ציפי פינקלשטיין, קבעו שהאמא הצילה את הילדה. אבל לך אין שום בעיה לשקר, כי אתה מחפה על עוולות של המערכת שלך, ולצערי בגין העובדה שאתה טוען עובדות שקריות, אני נאלץ לענות. זאת ועוד, עוד טרם שחרורה של ע. מהאשפוז הרפואי בבית החולים במרכז הארץ נערכה בהיחבא ממש, כי לא עדכנו אותי ואת האם, ועדת החלטה ביוזמת הרווחה שהחליטה לשלוח את ע. לאשפוז פסיכיאטרי בבית חולים אחר, במחלקה סגורה, כאשר האם מתנגדת. אם לא די בכך יצוין כי ע' הסכימה להארכת האשפוז הכפוי בשבוע אחד בגלל שהשופטת הבטיחה לה שאם תשתף פעולה ותעלה במשקל היא תועבר לאמה. בגלל הבטחה זו ע' הסכימה להארכת האשפוז בשבוע אחד בלבד. לאחר שע' קיימה את חלקה בהסכם שלה עם השופטת, התחמקו כל הגורמים מלקיים את חלקם והאריכו את הצו לאשפוז בכפיה ללא הסכמת ע' או אמא. אתה לא יכול להגיע לרמתי כי אני דובר אמת המבוססת על מסמכים ופרוטוקולים ואתה מדבר כיחצ"ן מבלי שאתה מודע לעובדות. אכן ע' נפגעת מהסכסוך בין הוריה אבל אתה שוכח מי חטף אותה מביתה ומי מנע ממנה לראות את אמה במשך שנתיים. מסתבר מתגובותיך הבלתי מבוססות בעליל כי המניפולציות היחידות בסיפור הם של משרד הרווחה, ועכשיו מסתבר גם של מנכ"ל משרד הרווחה. איזה מזל שיש פייסבוק שאפשר לתת תשובה מידית ומדויקת לשקרים של נציג השלטון ולא להיות תלוי בכלי תקשורת מפוחד (ותודה למארק צוקרברג). וכמו שאמרתי קודם אם משהו לא אמת אתה מוזמן לתבוע אותי ולא להסתפק באמירה בכיינית: "לא ארד לרמתך".

קישורים:

מנכ"ל משרד הרווחה - יוסי סילמן מרעיל בפיו נגד אמא על אי דיווח - ספטמבר 2013 - פרשת רצח שני ילדים בידי אביהם אלי גור עקב כשל מערכתי של משרד הרווחה. שר הרווחה מאיר כהן ומנכ"ל משרדו יוסי סילמן (חבר מפלגה שקיבל ג'וב) באכזריות ודמגוגיגה מאשימים את האמא על אי דיווח. מאיר כהן מטייח באופן שוטף דיווחים על התעללויות בחוסים ילדים וקשישים במוסדות ציבור לרבות מוסדות משרד הרווחה הרווחה. מאידך מאיר כהן מיחצן באופן שוטף ומעודד תלישת ילדים מביתם ומשפחתם למוסדות ציבור אלו. הילדים נכלאים במוסדות משרד הרווחה בצו בית משפט המתנהל בדלתיים סגורות ללא ראיות. לילדים אין זכויות מאחר ומאיר כהן ויוסי סילמן משבשים חקיקת חוק זכויות הילד ע"פ אמנת זכויות הילד כמקובל במדינות העולם...

יוסי סילמן - מנכ"ל משרד הרווחה - התנהלות מזוהמת לסחר בילדים - ספטמבר 2013 - יוסי סילמן חבר מפלגת יש עתיד, קיבל ג'וב מצמרת המפלגה לשמש כמנכ"ל משרד הרווחה. התבטאותו בענין עוני, כי ישנם ילדים רעבים, אך לא עם בטן נפוחה… הוכיחה כי סילמן חסר תובנה, בעל בוחן מציאות לקוי ושיפוט לקוי בענייני חברה ורווחה...

יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה, עדיף שתתפטר - המאמר יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה, עדיף שתתפטר , חלי בוזחיש ששון , יולי 2013 - העובדת הסוציאלית חלי בוזחיש ששון קוראת בפייסבוק לחבריה העובדים הסוציאליים לדרוש את פיטורי מנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן. במשרד שתפקידו לפעול למיגור העוני ולפריסת רשת ביטחון סוציאלי אין מקום לאדם שמפגין חוסר ידע בסיסי בבעיית הרעב, כפי שהפגין בראיון איתו בדה-מרקר ...

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה צריך ללכת הביתה - המאמר יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה, העניים אינם אשמים , עבודה שחורה , יולי 2013 , אבי דבוש - אבי דבוש מבקש להזכיר למנכ"ל החדש של משרד הרווחה יוסי סילמן, שמדינת ישראל היא שיאנית העובדים העניים, ולפי התקציב הממשמש ובא, המגמה הזאת רק תחמיר...

יוסי סילמן - מנותק מהמציאות החברתית בישראל - המאמר "כנראה שלהיות ראש מטה ביש עתיד לא מכשיר לניהול משרד הרווחה" , מאת: ליאור דטל, טלי חרותי-סובר , 28.07.2013 , TheMarker -כך הגיב ח"כ אילן גילאון לראיון שהעניק מנכ"ל משרד הרווחה (יוסי סילמן) ל-TheMarker ובו אמר כי "יש אולי ילדים רעבים, אבל לא מתים מרעב" ■ הפורום למלחמה בעוני: "שיחשוב איך החלטותיו משפיעות על מי שנזקק לשירותי המשרד...

יוסי סילמן - נעדר כל אמפתיה בסיסית לאוכלוסיות היעד שאותן אמור משרדו לשרת - המאמר אין רעבים? "יש עתיד" תדאג שיהיו , מאת: יוסי יונה, מערכת וואלה! חדשות , יום שני, 29 ביולי 2013 - מנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן מרוצה מכך שבישראל "לא מסתובבים אנשים עם בטן נפוחה מרעב", ורוצה שהעניים יהיו עניים יותר. בסיוע המדיניות הנבזית הזו, תגיע גם הבטן הנפוחה...

עצומה - דורשים/ות את פיטוריו של יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה - פורסם בתאריך: 28/07/2013 באתר עצומה - ימים אלה הם ימי אבל במדינת ישראל ימים שבהם הולך לעבור בכנסת ישראל תקציב כלכלי שימוטט את רובנו ויגזור עוני על אלפי משפחות! מנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן מתבטא באכזריות וללא כל רסן "אתם יכולים לצטט אותי", אומר יוסי סילמן, המנכ"ל החדש של משרד הרווחה. "במדינת ישראל לא מתים מרעב. יש רעבים, יש אולי ילדים רעבים, אבל לא מתים מרעב...

פשעים נגד האנושיות - משרד הרווחה מאשפז ילדים במוסדות פסיכיאטרים שלא לצורך - פברואר 2013 - משרד הרווחה משתמש בילדים במוסדות פסיכיאטריים כבני ערובה לקבל תקציבים. - הכתבה בלי סיבה: אבי מאושפז שנים בבי"ח פסיכיאטרי , עומרי אפרים , פברואר 2013 - זה שנים מבטיחים בממשלה להקים פנימייה לנוער שמשתחרר מאשפוז פסיכיאטרי, אך בהיעדרה נאלצים עשרות ילדים להמשיך לגור בבתי החולים, ללא צורך. "הנזק אדיר", קובעים המעורבים, אך הרשויות לא ממהרות: "כשיאושר התקציב נפרסם מכרז"... 

עדויות קשות על התעללות בבית חולים פסיכיאטרי לילדים בנס ציונה, חלק א, חלק ב 

"אז נכניס אותך למחלקה הסגורה" - בית חולים פסיכיאטרי לילדים - נס ציונה - תחקיר של מרב בטיטו 

סיפורו של נער שהרווחה החליטה להוציאו מביתו ומשפחתו למוסד פסיכיאטרי 

פקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי: "משרד הרווחה רודף אחרי פסיכיאטרים מחוזיים על מנת לקבל חוות דעת לאשפוז"

אשפוזים פסיכיאטרים שלא לצורך - דרכי הרמיה של רשויות הרווחה ובתי משפט לונוער לטיוח פשעיהם

אשפוזים פסיכיאטרים שלא לצורך - דרכי הרמיה של רשויות הרווחה ובתי משפט לונוער לטיוח פשעיהם

דצמבר 2013 - מתוך סטטוס של צופית גרנט בפייסבוק

אני מפרסמת מכתב שקיבלתי מנערה מדהימה ומיוחדת במינה שפגשתי באחת המחלקות הסגורות, חכמה יפה להפליא, טובת לב נערה שהפכה לקורבן טיפול כושל ומחריד של הרווחה, והמשפט במדינת ישראל, הזעקה שלה מדירה שינה מעיני ומחרידה את מנוחתי לילות כימים, אלוהים ישמור איך אצליח לעזור לה ???

צופית היקרה

שמי ע, אני כמעט בת 16 ,לא אוכל לכתוב את שמי המלא, אני חייבת עזרה בדחיפות.
נלקחתי מאמא שלי בגיל 13, ניתקתי איתה קשר, וזה גרם לי להיות במצוקה במשך הרבה זמן
אבד לי התאבון והפסקתי לאכול והתחלתי להיות באשפוזים ולעבור מאשפוז לאשפוז ופנימיה לפנימיה רק כי לא מסכימים לי לחזור לגור עם אמא שלי, הרווחה לא שמה עלי, וגם האפטרופסית שלי מתעלמת מהרצון והטובה שלי,כי קל להם להחליט ולתקוע אותי במחלקות סגורות ופנימיות טיפוליות ולא לקחת עלי אחריות.
אני כבר שנתיים זועקת ומבקשת לחזור לגור עם אמא שלי, ואף אחד לא מקשיב לי. שייכו אותי כבר לקטגוריה שאני בסכנה בגלל שהיה לי עבר עם הפרעת אכילה ואף אחד לא נותן לי לעבור הלאה  לסביבה בריאה שהנפש שלי כבר לא תהיה במצוקה.

במקום זה שמים אותי במחלקות של ילדים חולי נפש ופסיכוטים שאני לא שייכת לאף מקום שכזה וזה רק מדרדר אותי וגורם לי להיות במצוקה נפשית, כל הרצון שלי הוא לחזור לגור עם אמא שלי שגידלה וטיפלה בי כל השנים ואני זקוקה לה עכשיו יותר מכל, אני בחיים לא אוכל להשתקם לגמרי במקומות של חולי אלא רק בסביבה הבריאה והביתית שלי.

פניתי לכל העולם ,לסיוע משפטי, כתבתי מכתבים לבתי משפט,העדתי בבית משפט לפחות שש פעמים בשנתיים האחרונות, ביקשתי שוב ושוב את אותה בקשה ואף אחד לא מקשיב לי אלא אומרים שאני לא מבינה מספיק את המצב וזה לא משנה להם להשאיר אותי במחלקות פסיכיאטריות כל החיים אפילו, ממשיכים להגיד על הסכסוך ההורי ושזה סיבה מספיק טובה להשאיר אותי במקומות כאלה.

אני כבר עוד מעט בת 16, איך יכול להיות שהקול שלי לא נשמע ועושים ממני ילדה קטנה שלא מבינה מהחיים שלה , אני כבר לא בסכנה לא לעצמי ולא לסביבה , הוכחתי את עצמי במשך הרבה זמן ומגיע לי להביע את דעתי לגור אם אמא שלי .

אני בטוחה שאני לא היחידה שזה קורה לה , המערכות האלה של הרווחה ובתי המשפט עושים עוול לנערים ולא שומעים אותם מספיק. אני ילדה רגילה שלא לוקחת כדורים ותרופות פסיכיאטריות, אין לי שום הפרעה נפשית , איך יכולים לשים אותי בבתי חולים לחולי נפש ולתקוע אותי כבר כמעט שנה באשפוזים כפויים וחוזרים או בפנימיות טיפוליות עם אונס ואלימות במקום לתת לי סופסוף לחזור לגור עם אמא שלי, זה פשוט לא הגיוני המצב הזה, המערכות האלה דופקות אותי ואת החיים שלי ונמאס לי כבר להיות קורבן לזה , יש לי זכויות וזה לא מגיע לי. אני כבר לא יודעת מה לעשות אני נלחמת על עצמי ועל החיים שלי אבל כל יום זה כמו נצח המקומות האלה , כל יום להעמיד פנים ולחייך כדי שלא ידחפו לי כדורים בכוח ולהעמיד פנים שהכל מושלם ובסדר כדי שלא יגידו שאני דיכאונית . לראות את אמא שלי בשעות מוגבלות וטלפונים מוגבלים ולהתפלל כל יום ליום שבו יהיה צדק בעולם הזה ויתנו לי לחזור אליה.

אני פונה ללב שלך צופית, אני יודעת שאת עוזרת להרבה אנשים לחזור למשפחות שלהם , בבקשה תעזרי לי לחזור לאמא שלי . צופית אני יודעת שאת גם גדלת בפנימיות רחוקה מאמא שלך ואת בטח יודעת כמה זה קשה לא להרגיש שייכת לשום מקום , זו הסיבה שאני פונה אליך גם אני מאמינה שתוכלי להבין אותי ולהלחם בשבילי שיהיה לי צדק
ממני ע.

קישורים:

• פשעים נגד האנושיות - משרד הרווחה מאשפז ילדים במוסדות פסיכיאטרים שלא לצורך - פברואר 2013 - משרד הרווחה משתמש בילדים במוסדות פסיכיאטריים כבני ערובה לקבל תקציבים. - הכתבה בלי סיבה: אבי מאושפז שנים בבי"ח פסיכיאטרי , עומרי אפרים , פברואר 2013 - זה שנים מבטיחים בממשלה להקים פנימייה לנוער שמשתחרר מאשפוז פסיכיאטרי, אך בהיעדרה נאלצים עשרות ילדים להמשיך לגור בבתי החולים, ללא צורך. "הנזק אדיר", קובעים המעורבים, אך הרשויות לא ממהרות: "כשיאושר התקציב נפרסם מכרז"...

• עדויות קשות על התעללות בבית חולים פסיכיאטרי לילדים בנס ציונה, חלק א, חלק ב
• "אז נכניס אותך למחלקה הסגורה" - בית חולים פסיכיאטרי לילדים - נס ציונה - תחקיר של מרב בטיטו
• סיפורו של נער שהרווחה החליטה להוציאו מביתו ומשפחתו למוסד פסיכיאטרי
• פקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי: "משרד הרווחה רודף אחרי פסיכיאטרים מחוזיים על מנת לקבל חוות דעת לאשפוז"
• ניסויים בסמים פסיכיאטריים על ילדים במרכז רפואי לבריאות הנפש בנס ציונה - באר יעקב למציאת תחליף לריטלין
• סמים פסיכיאטריים: חסרי תועלת, מסוכנים, אלימות, פשע, תופעות לוואי, ושימוש ציני ומזיק בידי רשויות הרווחה

מוסד פסיכיאטרי טירת הכרמל - תלונה על כליאת שווא, התעללות וזיוף מסמכים

יולי 2013  - תלונה על כליאת שווא, התעללות וזיוף מסמכים בבית החולים הפסיכיאטרי בטירת הכרמל

בתלונה שהוגשה לאחרונה למשרד הבריאות בסיועה של עמותת מגן לזכויות אנוש, קובלת אמה של צעירה בת 23 מחיפה על שורה של מחדלים חמורים הגובלים בפלילים בהתנהלותו של המוסד ושל פסיכיאטרים בכירים בו כלפי בתה.

הצעירה השתמשה בסם הפיצוציות "נייס גיא" שגרם לה למחשבות שווא. היא הגיעה לחדר המיון בטירה בכוחות עצמה ומרצונה רק כדי להתייעץ עם פסיכיאטר, אולם למרות שלא הייתה מסוכנת לאחרים ולא לעצמה, ולא רצתה להתאשפז כי הייתה יכולה לקבל טיפול גם בביתה, הוציא לה הפסיכיאטר במיון צו אשפוז בכפייה וזימן קבוצת בריונים שגררו אותה בכוח למחלקה. כיון שלא רצתה להתאשפז בכתה והשתוללה, אולם במקום לתת לה הסברים או לכבד את רצונה וללא כל הצדקה רפואית קשרו אותה בברוטאליות למיטה, הזריקו לה שתי זריקות, ונעלו אותה בחדר הבידוד למשך כל הלילה.

למרות שמצב פסיכוטי בעקבות שימוש בסמים עשוי לחלוף מעצמו, ודורש בעיקר מנוחה וסביבה שקטה היא קיבלה מאז מדי יום שתי זריקות הרגעה ולא פחות מעשרה כדורים של תרופות פסיכיאטריות. לא עזרו תחנוניה ובקשותיה שיפסיקו להציף אותה בכל כך הרבה תרופות. היא סבלה מתופעות לוואי חמורות שגרמו התרופות, ואף התעלפה כמה פעמים. במהלך האשפוז עברה פגיעה מינית על ידי מטופל במחלקה.

למרות בקשותיהם של הצעירה ובני משפחתה לשחרר אותה מבית החולים, סירבו הגורמים האחראים לכבד את רצונם ובקשותיהם נדחו בשתי ועדות פסיכיאטריות שכונסו לשם כך.

לאחר כחודש של ניסיונות כושלים לשחררה הגישה המשפחה עתירה לבית המשפט המחוזי אולם נציג הסיוע המשפטי לא הגיע לדיון והעתירה לא נתקבלה.

רק לאחר התערבותו של פסיכיאטר פרטי שבדק את הצעירה בתוך בית החולים ומצא כי האשפוז לא היה מוצדק, הסכים בית החולים לשחרר אותה לאחר יותר מחודש של ייסורים וסימום כבד בתרופות. אותו פסיכיאטר מצא כי לא נרשמה בתיקה הרפואי של הצעירה שום אבחנה מוגדרת וכי חלק ניכר מהטיפולים שקיבלה כלל לא תועדו שם. אולם בשלב הזה ביצע בית החולים עבירה חמורה נוספת כאשר חייב את הצעירה, כתנאי לשחרורה, לחתום על מסמך כוזב שבו היא מצהירה כי אושפזה מרצון, וזאת בניגוד מוחלט לכל ההשתלשלות המתוארת לעיל.

התלונה והתצהיר המפורט מצויים במשרדי העמותה. האם מוכנה להתראיין לכלי התקשורת.

עמותת מגן לזכויות אנוש הגישה מתחילת שנת 2012 למעלה מ-80 תלונות לרשויות כנגד הפרות זכויות אדם בתחום בריאות הנפש. העמותה מזכירה כי בפברואר 2013 התפרסם דו"ח של האו"ם (ראה קישור מצורף) אשר מכליל את הכליאה הכפויה והטיפול הכפוי באנשים עם מוגבלויות תחת ההגדרה של עינויים ודורש מהמדינות החברות לבצע תיקונים לחוקי בריאות הנפש כדי למנוע מצבים כאלה הנחשבים פליליים ולהחמיר את הענישה כלפי המעורבים בהם.

למידע נוסף,

יהודה קורן

www.cchr.org.il

סגן יו"ר עמותת מגן לזכויות אנוש
מייל: yodak8@gmail.com מייל עמותה: info@cchr.org.il

קישור לדו"ח האו"ם בנושא עינויים בתחום שירותי הבריאות

התעללות בבית חולים ממשלתי לחולי נפש טירת כרמל- קשר השתיקה במלוא כיעורו

קישורים:

תביעה: בני התאבד בגלל מחדל במרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל - צעיר שאושפז בכפייה במרכז לבריאות הנפש בטירת כרמל, שם קץ לחייו בלילה הראשון לאשפוזו. כעת תובעת אמו את המוסד, וטוענת לרשלנות מצד אנשי הצוות - הכתבה תביעה: בני התאבד בגלל מחדל במרכז לבריאות הנפש אורנה נירנפלד | 1/10/2010...

בית חולים לחולי נפש טירת הכרמל - אחות הורשעה בהתעללות והפרת אמונים - הכתבה השפילה קשישה והורשעה בהתעללות ובהפרת אמונים , קובי מנדל , מערכת וואלה! חדשות , יום רביעי, 1 בספטמבר 2010 -תושבת טירת הכרמל ששימשה כאחות במרכז בריאות הנפש בעיר הורשעה בהתעללות לאחר שהטילה אימה על קשישה, גידפה אותה וייחלה למותה. היא גם הורשעה בהפרת אמונים, משום שהשתמשה לרעה בכוח שהופקד בידיה כעובדת ציבור...

כתבי אישום: התעללות בבית חולים ממשלתי לחולי נפש טירת כרמל- קשר השתיקה במלוא כיעורו - מרץ 2009 - התעללות בחולי נפש: "חולה בסרטן? טוב מאוד" מכות, התזת מים חמים על מטופלת וניבולי פה קשים כמו "שייקח אותך אלוקים"...

המרכז לבריאות הנפש - טירת הכרמל - הגשת כתבי אישום בעקבות תחקיר כלבוטק - בעקבות תחקיר "כלבוטק" על המרכז לבריאות הנפש - טירת הכרמל הוחלט על הגשת כתבי אישום נגד שתי אחיות ואח מעובדי המרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, על מעשי התעללות שעשו ב-2008. בנוסף על התעללות בחוסים במוסד דובר בתחקיר גם על "קשר שתיקה" בין עובדים, ופיטורי עובדים שדווחו על התעללות בחוסים...

מרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל - פיטורי עובדת שדיווחה על פגיעה במטופל - ממצאים קשים על תפקוד בית חולים טירת הכרמל בדו"ח נציבות תלונות הציבור לשנת 2008, באופן טיפול בדווח על התעללות בחולים . המוסד הפסיכיאטרי הממשלתי טירת הכרמל, לא רק שלא טיפל בתלונה כראוי, אלא התנכל לעובדת שדווחה ופעל לפיטוריה...

עובדים בביה"ח הפסיכיאטרי בטירת כרמל: תקופות האשפוז מוארכות משיקולים כספיים - משפחות נערים לא מורשות להחזירם מחופשת שבת ביום ראשון; התעריף ליום אשפוז או לילה - 850 שקל- מאת פאדי עיאדאת- עובדים סיעודיים בבית החולים הפסיכיאטרי בטירת הכרמל טוענים שתקופות האשפוז של חולים רבים מוארכות במכוון בשל שיקולים כספיים, באופן שעלול לפגוע קשה בשיקומם. א' ו-ס', אחים ותיקים במוסד, מספרים כי ההנחיה היא לצבור כמה שיותר ימי אשפוז של מטופלים ולנסות לשחרר כמה שפחות. "פנינו למנהל המחלקה ואמרנו לו שיש מטופלים שלא צריכים להיות פה" מספר א'. בתגובה, לדבריו, נאמר לו ש"זו הנחיה של המנהל, ואם לא נעשה כך, נמצא עצמנו ללא עבודה. זאת הפרנסה שלנו"...

התעללות בחולי נפש: "חולה בסרטן? טוב מאוד" - הכתבה התעללות בחולי נפש: "חולה בסרטן? טוב מאוד" , אחיה ראב"ד , מרץ 2009 , ynet - מכות, התזת מים חמים על מטופלת וניבולי פה קשים כמו "שייקח אותך אלוהים". לפי כתב אישום, עובדים בבית חולים פסיכיאטרי בטירת כרמל השתגעו לגמרי...

פסיכיאטר יעקב מרגולין מנהל בית חולים איתנים ועוד שלשה בכירים הורשעו בהתעללות והזנחת מטופלים

מרגולין יעקב, עוזי שי, משה קלאן, אלכסנדר גרינשפון

הכתבה ההתעללות באוטיסטים ב"איתנים" || ארבעה עובדים הורשעו, בהם מנהל בית החולים לשעבר,  דן אבן, 13.12.2012, הארץ

הפרשה נחשפה לפני 8 שנים, ובכתב האישום תוארו מעשי התעללות חמורים בחוסים. אחת האחיות ופסיכיאטר הורשעו בהתעללות בחסרי ישע

ארבעה מעובדי בית החולים הפסיכיאטרי איתנים שבהרי יהודה הורשעו (לצפיה בהכרעת הדין הקלק כאן, בתקציר הקלק כאן) היום בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות שונות בעקבות פרשת ההתעללות במאושפזים אוטיסטים בבית החולים לפני שמונה שנים.

בין המורשעים מנהל בית החולים איתנים דאז, ד"ר יעקב מרגולין, שהורשע בעבירה של הזנחת מושגחים. מרגולין עזב את תפקידו מאז הפרשה, אך הוא עדיין מוגדר כ"מושעה מהתפקיד", ועל רקע ההרשעה צפוי להיפתח בקרוב במשרד הבריאות הליך לבחינת מעמדו.

פרקליטו עו"ד עפר ברטל, אמר בתגובה להרשעה כי "לראשונה בתולדות המדינה הורשע מנהל בית חולים בשל מחדל אגב מילוי תפקידו. במהלך פרשת ההגנה העידו שני מנהלי בתי חולים אחרים, ומסרו לבית המשפט כי לדעתם הרשעת מנהל בגין מעשה של עובדים הכפופים אליו אודותיהם לא ידע בזמן אמיתי מסוכנת למנהלי בתי חולים בכלל ולמאות מנהלים במגזר הציבורי והפרטי. אנו סבורים שבית המשפט הושפע גם מהדין הצבאי, לפיו אפשר להרשיע מפקד בגין מעשה של הפקוד שלו".

שני נאשמים נוספים בפרשה, ד"ר דניאל מאיר, פסיכיאטר של הילד שהיה מנהל מחלקת אוטיסטים בעת הפרשה ודנה בן מאיר, שהיתה האחות הראשית במחלקה, הורשעו בעבירה חמורה יותר של התעללות בחסרי ישע במספר אישומים. נאשמת נוספת, נעמה דוקשיצקי עמנואל שהיתה בעת הפרשה האחות הראשית באיתנים, הורשעה אף היא בעבירה של הזנחת מושגחים.

שני נאשמים נוספים ששימשו כעובדי כוח עזר במחלקה זוכו מאשמה. במסגרת הפרשה כבר הורשעו לפני יותר מארבע שנים שלושה עובדים נוספים שנמנו על כוח העזר במחלקה, שניים מהם בהודאה במסגרת עסקת טיעון, ונגזרו עליהם שישה חודשי עבודות שירות ושישה חודשי מאסר על תנאי.

במהלך הדיון המשפטי בפרשה נידונו 11 מקרים קשים ואכזריים של התעללות במאושפזים אוטיסטים באיתנים. בין השאר נידונה התעללות במאושפז הסובל מאוטיזם שנאסר עליו לדבר במשך מספר שעות ביום כאמצעי ענישה, מאושפז נוסף שנמנע ממנו טיפול בהתקפים אפילפטיים מהם סבל בטענה שהוא 'מעמיד פנים', מאושפז נוסף שסבל מנפילות מרובות ונמנע ממנו טיפול בחבלות שפיתח כתוצאה מהן, מאושפז שנהגו לקשור את ידיו בזמן הארוחה, מאושפז שנהג להטיח את הראש בקיר ומנעו מלצייד אותו בקסדה כדי שלא יפצע את ראשו מתוך הנחה כי הוא "מעמיד פנים", מאושפז נוסף שהצוות גזר את בגדיו, מאושפז אחר שסבל מבעיטות מצד אנשי צוות ואולץ לעבוד בעמידה, מאושפזת שאולצה לאכול על הרצפה מתחת לשולחן, מאושפז שהוכרח לאכול כל מה שהוגש לו בצלחת, מאושפז שסבל מפרצי אלימות ואולץ לשהות בחדר קטן ללא איוורור חיצוני ברוב שעות היממה ושני מאושפזים שאולצו לשהות זמן רב עם בגדים ספוגים בשתן. בפסק הדין בפרשה, הבהיר השופט צבי סגל כי הקל בחלק מהאישומים. "הרשעת הנאשמים אינה מתייחסת לכלל מרכיבי האישומים שיוחסו להם מלכתחילה בכתב האישום, אלא בחלק מן המקרים למרכיבי התנהגות מסוימים בלבד. לכמה מן המעשים האחרים שהוזכרו בכתב האישום, הכרעתי כי חרף הפסול המוסרי שדבק בהם, ביצועם לא חצה את הרף הפלילי והם אינם חמורים עד כדי ביצוע עבירה של התעללות", כתב בפסק הדין.

ישראל היום דצמבר 2012 - יעקב מרגולין ובכירים נוספים הורשעו בהזנחה והתעללות בחוסים במוסד איתנים

התעללות במטופלים בבית החולים הפסיכיאטרי לנוער "איתנים" ירושלים


קישורים:

עומס חסר תקדים בבתי החולים הפסיכיאטריים "איתנים" ו"כפר שאול" באזור ירושלים - תפוסת היתר בבתי החולים "כפר שאול" ו"איתנים" מביאה לכך שחולים שוכבים על מיטות מתקפלות בחדר האוכל ..

התעללות במטופלים בבית החולים הפסיכיאטרי לנוער "איתנים" ירושלים - תחקיר של עמנואל רוזן וענת גורן, אפריל 2008, ערוץ 2: בית החולים הפסיכיאטרי "איתנים" אמור לטפל בבני נוער במצוקה קשה של התעללות, ואלימות, אך הם יוצאים משם חבולים ופגועים לא פחות. מטופלת א': "אמרו לי שאם אני לא אשתה את זה אז הם יקשרו אותי וידחפו לי את זה באינפוזיה, שתיתי את כל הכמות. אחרי 10 דקות התחלתי להקיא, והסתובבתי עם פח כל היום. באחד בלילה לא יכולתי להירדם כי לא יכולתי בכלל לשכב, כל פעם ששכבתי אז הקאתי עוד ....

כתב אישום חמור נגד מנהל ושמונה עובדים בבית החולים הפסיכיאטרי "איתנים", ירושלים - ניר חסון הארץ 25 דצמבר 2006 - מנהל בית החולים, ד"ר יעקב מרגולין, מואשם בכך שידע על מעשיה של בן מאיר אך לא עשה די כדי למנוע אותם. ביוני 2003 הוא קיבל דו"ח שהעלה חשד להתעללות בחוסים במחלקה, אולם הוא לא התייחס אליו ברצינות. ....

3 חודשי מאסר לעובד בי"ח שהתעלל בילדים אוטיסטים בבית חולים "איתנים" , הארץ , יוני 2009 - שלושה חודשי מאסר בפועל ושלושה חודשי עבודות שירות נגזרו אתמול (רביעי) על על סמיון פיינשטיין, עובד צוות במחלקה לטיפול בילדים אוטיסטים בבית החולים "איתנים", שהורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בהסדר טיעון בחמש עבירות של התעללות בחסרי ישע על ידי אחראי. ...

שר הבריאות סגר את המחלקה האוטיסטית בביה"ח איתנים , news1 , ענבל אביב , יולי 2004 , - ועדת בדיקה של משרד הבריאות מצאה, בין השאר, כי אנשי הצוות הלבישו מטופל בבגדים תחתונים של נשים, אילצו מטופלים לאכול את ארוחותיהם על הרצפה, מתחת לשולחן ואסרו עליהם לדבר או לזוז כעונש; כל החשודים בפרשה הושעו מתפקידם

התעללות כלפי מאושפזים במוסדות פסיכיאטרים - מאמר מאת ענבל בראון

המאמר למה זה קורה , ענבל בר און , news1 , יולי 2009

בשבועות האחרונים נחשפה כאן השתלשלות חמורה של פרשת האשפוז הכפוי של הנער בן ה-13: חשד לאונס. הכיצד מקרי ההתעללות כלפי מאושפזים במוסדות פסיכיאטרים רבים כל כך? האם יש קשר לפגיעה המובנית באשפוז כפוי בריבונות האדם על גופו?

במסגרת חשיפת 'פרשת האשפוז הכפוי הבלתי חוקי' של נער בן 13, באתר זה, נחשפה השתלשלות חמורה ונוספת של הפרשה: חשיפה של חשד לאונס הנער בידי עובדי בית החולים זיו בצפת, חשד אשר לפי מה שפורסם ונחשף כאן, טופל ברשלנות תוך אי-קיום הנהלים לטיפול בחשדות לעבירות מין כלפי קטינים. בשלב זה לא ידוע אם החשד נכון והדברים נבדקים. ובכל זאת, חשד זה אשר מועלה על-ידי אמו של הנער מצטרף לשורה ארוכה של מעשי אלימות אשר בוצעו כלפי מאושפזים במוסדות פסיכיאטרים, ואשר נחשפו במהלך העשור האחרון בכלי התקשורת:

כך לדוגמה באוגוסט 98' נחשפה במקומון החיפאי `העיר` פרשיית אלימות קשה של אנשי צוות כלפי כלואים-פסיכיאטרים בבית החולים `טירת הכרמל`. דובר על פציעתם של שני אנשים בידי הצוות, שנחקר במשטרה.

ב-19 במרס 2000 פורסמה בעיתון הארץ ידיעה מאת דוד רטנר לפיה ב-16 במרס 2000 הגיע גבר בן 47 למרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל, מלווה באחיו, על-מנת להתאשפז. לפי הידיעה נפטר אותו אדם, למחרת היום, בעקבות "ניסיון השתלטות" של אנשי הצוות הרפואי.

באוגוסט 2002 נחשפה בעיתונות פרשייה של אלימות אשר הפעיל אח מ`אברבנאל` בשם סמיון חיות, כלפי מאושפזים רבים בבית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל. האלימות כללה אונס, מעשי סדום, האכלה בכוח, שבירת צלעות לאחד המאושפזים, הטחת הראש בקיר. האלימות נמשכה כ-8 שנים, תחת מעטה של קשר שתיקה האופייני למוסדות כוללניים. מתוך הכתבה: "סמיון חיות, אח סיעודי בבית החולים אברבנל, חשוד באונס ובהכאת חולים שהיו תחת השגחתו. בין היתר שבר את צלעותיו של אחד החולים והטיח את ראשו של אחר בקיר. למה אף אחד לא התלונן? 'כולם פחדו ממנו, הוא ענק ששוקל 140 קילו', סיפרו במשטרה".

בינואר 2005 נחשפה פרשת התעללות בחוסים בבית החולים `איתנים`. בפרשת ההתעללות החמורה דובר בין היתר גם על השפלות בעלות אופי מיני, מניעת סיפוק צרכים בסיסיים של החוסים, התעללות נפשית, לעג ועוד.

בתאריך 14.05.07 פורסמה ב- ynet כתבה על אלימות מזעזעת אשר הופעלה כלפי מאושפז במוסד פסיכיאטרי: "המשפחה הזדעזעה: פגוע הנפש נכפת ונפצע". הכתבה מתארת כיצד "באשפוזו האחרון, כך על-פי תלונה שהוגשה למשטרה, הוא נקשר בכוח למיטתו בבית החולים הפסיכיאטרי 'לב השרון' עד שנוצרו בידיו וברגליו פצעים עמוקים ומוגלתיים". פרשה זו סוקרה גם בתוכניתו של עמנואל רוזן, קופסא שחורה.

ביום 11.09.07 פורסמה בעיתון מעריב כתבתן של הילה אלרואי ואלה הר-נוי, "גיהנום במחלקה הסגורה", שם סופר על ה"תנאים" בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה אשר חשף דוח בן 200 עמוד שנכתב על-ידי ועדה שהוקמה בדצמבר 2006 על-ידי מנהל בית החולים פרופ' אילן מודעי ז"ל, לאחר שהתקבלו תלונות מחולה שהיה מאושפז במחלקה. הכתבה מתארת בין היתר "המתנה משותפת בעירום בתור למקלחת, תלונות על כאבים שאינן נענות, שעות ארוכות עם חיתולים מלוכלכים, דחיפות, גרירות, השפלות וצעקות, כל אלה היו כמעט חלק קבוע בשגרת יומם של המאושפזים בבית החולים הפסיכיאטרי 'שער מנשה' שליד פרדס חנה".

תוכנית של עמנואל רוזן, אשר שודרה בערוץ 10 במרס 2008, חשפה התעללות בבני נוער במוסד הפסיכיאטרי איתנים.

ריבוי המקרים מלמד כי מדובר בתופעה, ולא בארועים מקריים או נקודתיים.

בכתבתו של רן רזניק בהארץ מיום 28.05.04, "אווירת פחד וטיפול כושל בבתי חולים פסיכיאטרים" נכתב:

"חולי הנפש סובלים גם מאלימות פיסית ומילולית קשה מצד הצוות הסיעודי ומצד מטופלים אחרים. במחלקות קרו מקרי גניבה רבים, והשימוש בסמים בהן שכיח (נמצא כי מנהלי בתי חולים לא מצליחים להשתלט על הכנסת הסמים למוסדותיהם). החולים סובלים גם מפגיעות מיניות, מקשירה בלתי מוצדקת בניגוד להוראות החוק ומענישה בלתי הולמת, הכוללת איומים בלתי חוקיים על קשירה, הגבלת תנועה, איומים בהעברה למחלקה הסגורה. בנוסף, דווח על צוות שהעיר חולים על-ידי משיכת השמיכה מגוף החולה ועל חולה שהתלונן שפנה לאחות במחלקה ו'נענה שאם לא יפסיק היא תקשור אותו'".

פגיעה באוטונומיית הרצון

מתעוררת שאלה - מדוע שיעור האלימות כלפי אנשים המאושפזים במוסדות פסיכיאטרים, חלקם בכפייה, הוא כה גבוה (ניתן להניח כי קיימת אלימות נוספת שאינה נחשפת, משום שהמאושפזים הכלואים במקום והנתונים למרותו של הצוות חוששים להתלונן)?

חוק העונשין, התשל"ז – 1977 מגדיר תקיפה כך:

378. תקיפה - מהי

המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית - הרי זו תקיפה; ולעניין זה, הפעלת כוח - לרבות הפעלת חום, אור, חשמל, גאז, ריח או כל דבר או חומר אחר, אם הפעילו אותם במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי נוחות.

אינוס מוגדר כך בחוק העונשין בין היתר כ"בעילת אישה שלא בהסכמתה החופשית" (ההדגשות אינן במקור).

הדגש הן בעבירת האינוס והן בעבירת התקיפה, מן העבירות החמורות ביותר בספר החוקים, הינו על "שלא בהסכמתו/ה החופשית", שכן קיום יחסי מין הינו דבר שנעשה ברגיל באופן יומיומי בין אנשים, ומה שמבדיל בין ה'דבר המענג ביותר' לבין ה'דבר הנוראי ביותר', הינו הרצון החופשי או יותר נכון היעדרו: באותו אופן, אנשים יכולים 'לחטוף' מכות כואבות מרצון, וזו לא תהא תקיפה (לדוגמה במסגרת ספורטיבית), אך נגיעה, ולו קלה, באדם בניגוד לרצונו תיחשב כתקיפה. חשין כבר קבע בפסק דינו בעניין טייב ( ע"פ 161 ,115/00 אריק (מוריס) טייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3), 289 (2000)) כי:

עבירת האינוס נועדה ובאה להגן על ריבונות האישה על גופה, על כבודה של האישה כאדם, על האוטונומיה של רצונה, על האני. בריח-התיכון בעבירת האינוס הוא הגנה בלתי-מתפשרת על זכותה של האישה - כמוה כגבר - לבחירה חופשית. הרשות נתונה לה לאישה, וזכותה עומדת לה לבחירה חופשית מה תעשה ומה לא תעשה (והוא, כמובן, כל-עוד לא תפלוש לשדה הזולת).

מה שהופך אם כן נגיעה לתקיפה ומעשה מיני לאינוס, הינו הפקעת רצון הזולת, או פלישה לגופו של הזולת בניגוד להסכמתו.

אלימות בחסות החוק

אישפוז כפוי הינו פלישה לגופו של הזולת בניגוד להסכמתו, על-ידי כפיית טיפולים פסיכיאטרים שאינו חפץ בהם, עליו. בפועל, זוהי אלימות ממוסדת שמופעלת כלפי אזרחים מכוח חוק. עצם העובדה שהפלישה לגופו ולנפשו של הזולת מכונה 'רפואה' אינה צריכה להטעות: הפסיקה הגדירה טיפול רפואי בניגוד לרצונו של אדם כתקיפה (ראה לדוגמא: ע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, תק-על 99(3), 574).

גם עצם העובדה שהדברים, בחלקם, נעשים מכוח חוק, אינם צריכים להטעות: במאה ה– 19 עבדות הייתה חוקית לחלוטין, ועד לפני כמה עשורים גבר היה יכול לאנוס אישה, כל עוד היא הוגדרה בחוק כאשתו ה'חוקית'.

גם עצם העובדה שחרף הפרקטיקה האלימה, הרטוריקה הינה "טיפולית", אינה צריכה להטעות. לכאורה, תכליתו של אשפוז כפוי הינה "ריפוי" הנפש. אך האם כפייה ואלימות כלפי הזולת עולים בקנה אחד עם "ריפויו" הנפשי?

השופט חשין, בפסק דינו המאלף בעניין טייב תיאר את עבירת האינוס כך:

פלישה שלא-בהיתר לגופה של אישה, לגופו של אדם, משפילה היא - משפילה ומדכאת. כואבת היא, כואבת-במאוד. פוגעת היא - פגיעה חדה וכואבת. מעליבה היא - והעלבון עמוק וצורב. נרמס האני, הנפש נחתכת, נפגע החופש, נגרעת האוטונומיה של הרצון, נדרס הכבוד.

הכיצד ייתכן שפלישה בכוח לגופו של אדם, כזו אשר "רומסת את האני" ואשר "דורסת את הכבוד" יכולה לרפא איזושהו אדם? אם הפרקטיקה במוסדות פסיכיאטרים כוללת פלישה בכוח לגופם של המאושפזים בכפייה (קרי- הפעלת אלימות), אין תימה שלעיתים האלימות ה"חוקית" גולשת לשוליים של אלימות בלתי חוקית. כאשר אנשי הסגל במוסדות פסיכיאטרים מקבלים מסר ולפיו גופם של המאושפזים בכפייה הכלואים שם אינו שייך להם, והסגל יכול לפלוש (רפואית) לגופם בניגוד להסכמתם, אין תימה שלעיתים הפלישה לגופם של המאושפזים בעל-כורחם גולשת גם לצורת אחרות, לא רפואיות. הרי אין למאושפזים בכפייה זכות על גופם...

פלייליסט - מוסד פסיכיאטרי אברבנאל - בת ים

קישורים:

• אושפזה 5 ימים באברבנאל בת ים ללא סיבה: "החולות חיות בפחד" - הכתבה  אושפזה 5 ימים באברבנאל בת ים ללא סיבה: "החולות חיות בפחד"  , עמנואל רוזן , ערוץ 10 , ספטמבר 2012 - נטלי קארין לב הייתה זקוקה לטיפול פסיכיאטרי עקב מחשבות אובדניות. למרות שהסכימה לאשפוז, דבר לא הכין אותה למחלקה הסגורה של בית החולים לחולי נפש הקשה בארץ "אברבנאל", וליחס המזעזע שקיבלה מהצוות המקצועי, המתעמר ומתעלם מהחולים. "כל בית חולים, במיוחד פסיכיאטרי, הוא מקום רע, אני מקווה שהרע במיעוטו", אמר מנהל בית החולים...
• הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות... 
• פשעי הרווחה והפסיכיאטריה - משרד הרווחה משתמש בבתי חולים פסיכיאטריים כ'חדר המתנה' לפנימיות - אוקטובר 2010 - הצביעות והחזירות של מוסדות הרווחה - למרות אלפי מוסדות חוץ ביתיים, סוגי פנימיות: פוסט אשפוזית, טיפולית, חינוכי, שיקומי, .. מלכ"ריות, רשות חסות הנוער, .. אומנה, הוסטלים... - כאשר נדרשים מוסדות אלו לתת מענה טיפוסי למקרה שאליו יועדו, מתברר כי הם לא זמינים...

מוסד פסיכיאטרי אברבנאל - כלא שבן אנוש לא יכול לשרוד בו

200 מ' מלשכת הרווחה בת ים עוברים ילדים ואנשים התעללות והזנחה ממסדיים שאין כמותה

המאמר הבן באברבנאל, ואני חי-מת , אברהם עמיחי (שם בדוי) , ynet , יולי 2012

ואז אתה נפצע בשנית, פציעה ארורה שגורמת לך להתגעגע לפציעה בלבנון: הילד שלי איבד ביום אחד את שפיות דעתו ואושפז באברבנאל בחדר גרוע מבית סוהר. המדינה נטשה אותו

אתה הולך לצבא, מתנדב ליחידה ששמה הולך לפניה. אתה יודע שאתה עלול להיפצע וחלילה, אולי גם לא לחזור, אבל אתה מאמין שלך זה לא יקרה. לפעמים מתגנבת מבעד ההגנות המחשבה שאולי, אולי, אולי, אבל אתה יודע ומשוכנע שאם חלילה יקרה דבר מה, לא ינטשו אותך. המדינה איתך. וזה קרה לצערי. זה קרה על אדמה זרה, על אדמת לבנון.

הרבה אני לא זוכר, אבל זוכר לילה נטול כוכבים, זוכר את השקט, שקט חד, כפי שלא שמעתי מעולם. ופתאום את התופת, הרעש האין סופי של פיצוצים, יריות וזעקות הלוחמים. אתה שואל עצמך אם מתָּ. אתה חי, אבל מרגיש חי-מת. לפתע רעש המסוק, ואתה מתעורר בטיפול נמרץ אחרי ניתוח ממושך. מתחילה תקופה ארוכה של טיפולים ושיקום, ולאט לאט אתה חוזר לתפקד. מצולק. יוצא לטיול הגדול, חוזר לאוניברסיטה, לומד, מתחתן עם אהבתך, והמשפחה הולכת ומתרחבת.

ואז אתה נפצע בשנית. פציעה ארורה שגורמת לך להתגעגע לפציעה בלבנון. הפעם אפילו המחשבה שזה יכול לקרות לי לא עברה בראשי. הילד שלי, בשר מבשרי, איבד ביום אחד את שפיות דעתו. בן 12, ילד שלא עשה רע מעולם לאיש, לפתע חלה במחלה קשה, קשה יותר ממחלה ממארת, מחלה סופנית שאין לה סוף. הוא חלה ואיתו חלתה כל המשפחה. מרגע זה חשך עולמנו. כל עיסוקנו מתמקד בדאגה לילדנו ובהגנה עליו, ילדנו שלא עשה רע לאיש, הילד היפה, החכם, כחול העיניים, עם חוש ההומור, לפתע נענש בעונש שאין קשה ממנו.

קשה לתאר את הייסורים והסבל. אתה, שהיית גאה כל כך לחבוש לראשו של בנך קסדה, להושיבו על האופניים ולרוץ אחריו, פתאום מלביש לו קסדה ורץ אחריו בבית כדי שחלילה לא יפגע בעצמו. מהגאווה היום יומית שחווית בהתקדמות הגור האנושי, אתה מתכנס בכאב של הנסיגה היום יומית המתרחשת מול עיניך.

זיק התקווה כבה מזמן

במקום המאבק על האוכל, על עוד כפית ועוד נגיסה, המאבק הופך למלחמה של לקיחת תרופות. אתה נקרע בין הצורך לתת את התרופות לבין הידע שלך על תופעות הלוואי האיומות. זיק התקווה שנתנו לנו הרופאים בתחילת המחלה כבה מזמן. הילד הופך לאלים יותר ויותר, וההכרה שחייבים להכניסו למחלקה סגורה נדחקת מהמחשבה, עד היום שבו הפעיל אלימות על המטפלת שלו ופצע אותה. בחדר המיון הבנו שזה אפילו לא לשיקול דעתנו ואנחנו חייבים לאשפז את בננו.


מנסה לשחזר את הכניסה לחצר בית החולים (צילום: קובי קואנקס)

אני לא מצליח לזכור את הדרך שעשינו באמבולנס לבית החולים אברבנאל. מנסה לשחזר את הכניסה לחצר בית החולים, את האחים שלקחו בידיים חסונות את בננו שהשתולל וסירב ללכת. נדמה שידע את מה שאנחנו עוד לא ידענו. נדמה שבננו, שהוגדר כלא-שפוי, גילה לפתע שפיות יותר מכולנו.

עמדתי במחלקה, עיניי דומעות מהכאב וצורבות מאדי הליזול ומצחנת השתן, התבוננתי מסביב ולא האמנתי. עמדתי בתחילתו של מסדרון מאיים שהמרצפות בו התרוממו מהזנחה של שנים, כשלפתע מקק גדול מכוער, כאילו בן בית הוא, חצה את המסדרון.


מרצפות התרוממו לאחר הזנחה של שנים. ארכיון (צילום: גדי דגון)

חדר ללא תמונה וללא פרח

נכנסנו לחדר שמעכשיו יהיה הבית השני של ילדנו. חדר עם קירות ערומים, צבע מתקלף חושף שכבת טיח, מרצפות שבורות, כיור מזוהם בפינת החדר ומיטת ברזל ערומה עם רגליים חלודות. חיפשנו היכן לשים את חפציו של בננו, את הדובי שאהב כל כך, אך בחדר הקר והמנוכר לא מצאנו מדף או שידה, ונאלצנו לקחת איתנו את הדובי הקטן שהיה הקשר היחיד שלו לעולמנו. חדר ללא תמונה וללא פרח, ללא קישוט. גרוע יותר מחדר בבית סוהר.

ניסינו להישאר עם בננו, אך הרופאים שטיפלו בו בחמלה ובאהבה יחד עם הצוות הסיעודי ביקשו, דרשו, שנניח לבננו להישאר ונלך הביתה. חיבקתי את בני. הוא אחז בי בחוזקה כאילו מתחנן שלא אפקיר אותו, כאילו הבין את מה שאני עדיין סירבתי להבין, שהבאנו את היקר לנו מכול, דווקא כשהוא זקוק להגנה, לכלא שבן אנוש לא יכול לשרוד בו. בדרך התבוננתי בשירותים חסרי הדלת ובמקלחת שנמצאת בקצה המסדרון. המקלחת מוסתרת בווילון ישן, קרוע. בני, שכל כך אוהב להתקלח, יצטרך לחשוף את גופו לעיני כול.



חדר קר ומנוכר, בלי מדף או שידה. ארכיון (צילום: קובי קואנקס)


הזנחה בכל פינה. מקלחת באברבנאל. ארכיון (צילום: קובי קואנקס)

הסתכלתי סביב. חדר אוכל מוזנח עם שולחן שבור. ראיתי חדר שעל דלתו כתוב כיתת לימוד. פתחתי את הדלת ונדהמתי לראות חדר ריק, ללא שולחן, ללא כיסא, ללא ספר. הייתכן שזו כיתת לימוד? סירבתי להאמין. כאן המקום שאשאיר את בני? דווקא החולה, הזקוק, הפצוע כל כך שזקוק לחום, לחמלה, לאהבה - נכלא בכלא בלתי נתפש. התבוננתי בעיני הצוות. הבנתי שהם יודעים מה עובר עלינו אבל אינם יכולים לעזור לנו.

יצאנו. דלת הברזל נסגרה אחרינו ברעש, רעש ששמעתי רק פעם בחיי בלבנון. ואני עומד בחצר בית החולים פצוע ומדמם, ומנסה בסערת הרגשות להבין איך נטשתי את בני, ואולי איך המדינה שלי כשאני צריך אותה, נטשה אותו. מנסה להבין ולא מבין, אבל יודע שמה שלא קרה במלחמה עם האויב קרה עכשיו. הפכתי לחי-מת.


קישורים

• פסיכיאטר מטעם בית המשפט טייח מחדלי מוסד פסיכיאטרי אברבנאל - השופטים פסלו אותו והסתירו זהותו - המאמר הפסיכיאטר נפסל - זהותו תישאר עלומה , עו"ד חיים קליר ynet , אפריל 2012  - פסיכיאטר שנדרש לתת חוות דעת רפואית לגבי גובה הנכות של חולה, במסגרת תביעת ביטוח, החליט "להגדיל ראש", וקבע במסמך מפורט כי אין כל אשמה על הנתבעים. גם השופטת במחוזי וגם השופט בעליון, לא אהבו את התנהגות הפסיכיאטר ופסלו את חוות דעתו, אולם העדיפו להסתיר את שמו

• פקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי: "משרד הרווחה רודף אחרי פסיכיאטרים מחוזיים על מנת לקבל חוות דעת לאשפוז"
• פשעי הרווחה והפסיכיאטריה - משרד הרווחה משתמש בבתי חולים פסיכיאטריים כ'חדר המתנה' לפנימיות - אוקטובר 2010 - הצביעות והחזירות של מוסדות הרווחה - למרות אלפי מוסדות חוץ ביתיים, סוגי פנימיות: פוסט אשפוזית, טיפולית, חינוכי, שיקומי, .. מלכ"ריות, רשות חסות הנוער, .. אומנה, הוסטלים... - כאשר נדרשים מוסדות אלו לתת מענה טיפוסי למקרה שאליו יועדו, מתברר כי הם לא זמינים...
• הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות... 
• פסיכיאטר יוסף זיסלין מנהל בבית החולים לחולי נפש כפר שאול הורשע בטיפול כפוי בניגוד לחוק ללא ניהול רשומה רפואית - יוני 2012 - ד"ר פסיכיאטר יוסף זיסלין מנהל בבית החולים לחולי נפש כפר שאול הורשע (גזר הדין) בביצוע עבירה של טיפול מרפאתי כפוי בניגוד לחוק, על פי סעיף 44 (ד) ביחד עם סעיף 11 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א 1991 , וכן עבירה של הפרת חובת ניהול רשומה רפואית, על פי סעיף 17 ביחד עם סעיף 28 (ב) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו...

מוסד הפסיכיאטריה - סרטן הפוגע בכבוד האדם וחירותו

המאמר "ההיסטוריה של החירות היא ההיסטוריה של הערובות הפרוצדורלית לחירות" , ענבל בר-און , מרץ 2009 , news1

דברים אלו אשר אמר השופט פרנקפורטר, צוטטו לא אחת בפסקי דינה של רוטלוי אשר בפסיקותיה גיבשה מגילת זכויות דיוניות של האזרח אשר מועמד לאשפוז בכפייה

ביום ב', ה-9.3.09 קיימתי ראיון נרחב ומקיף עם השופטת (בדימ.) סביונה רוטלוי. הראיון המקיף עסק בפן פחות מוכר לציבור בפעילותה השיפוטית של רוטלוי (אשר מוכרת לציבור הרחב בעיקר בשל שניים אלו: הוועדה לזכויות הילד, ו"הרוצח השטני עם החיוך").

דומה כי הקורא יתקשה להתמצא בנבכי הפסיקות של רוטלוי אשר עליהן מושתת הראיון, מבלי להכיר את החקיקה ואת הפסיקה.

ברשומה קצרה זו מובא מעין "קיצור תולדות פסיקותיה של רוטלוי" בשבתה כערכאת ערעור על ועדות פסיכיאטריות אשר מוסמכות להאריך אשפוזו הכפוי של אדם. רשומה קצרה זו אינה מתיימרת למצות את כל הנושא אלא לאפשר לקורא מושג אשר לאורו יוכל לקרוא את הראיון ("מפת התמצאות", אם תרצו).

החוק

עד לשנת 1991 סמכותו של הפסיכיאטר המחוזי לשלול חירותו של אדם הייתה כמעט ובלתי ניתנת לריסון שיפוטי, כמעט ובלתי מוגבלת. העיתונות של סוף שנות השבעים מלאה בסיפורים מסמרי שיער אודות אזרחים אשר נלקחו באחת מבתיהם למוסדות סגורים פסיכיאטרים.

מאמר אשר סקר את ההיסטוריה של חקיקת החוק מצא כי החוק הישן,(ראה מקור 1 ) חוק טיפול בחולי נפש, התשט"ו – 1955 נחקק מתוך מגמה פטרנליסטית גרידא ו"שיקף את המודל הרפואי פסיכיאטרי הקלאסי, המוסר בידי הרופאים הפסיכיאטרית את סמכות ההכרעה הבלעדית באשר לאשפוז ולטיפול בחולי הנפש, כולל אשפוז בכפייה. זהו מודל פטרנליסטי, הרואה בהחלטה על אשפוז כפוי הכרעה רפואית שבאה לתת מענה לצורך הכרחי בטיפול לחולה, ושיקולים בדבר זכויות האדם הם משניים".

החוק הישן זכה לביקורת שיפוטית קשה: כך לדוגמא קבע השופט חיים כוהן בע"א 219/79 ד"ר זאב ירמלוביץ נ' משה חובב, פ"ד לה(3) 766 ולפיהם: "הוראות החוק בנושא החשוב שבו אנו עוסקים... שלילת חירותו של אדם וסגירתו בבית חולים לחולי נפש נגד רצונו, הן גם סתמיות וגם סתומות....נושא האשפוז על-פי הוראותו של פסיכיאטר מחוזי, לפי סעיף 5 של החוק, עדיין נשאר פרוץ לרווחה".

בע"א 558/84 מזל כרמלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 757 קבעה השופטת נתניהו כי: "כח כה רב נתן המחוקק בידי הרופאים וסמכות כה רבה נתן בידי הפסיכיאטר המחוזי בתחום רגיש זה שיש בו פגיעה כה חמורה בחרותו של אדם ואף בבריאות [768] הנפש שלו (כתוצאה מכליאתו בין חולי נפש אם מסתבר כי טעות היא והיא אכן בריא) עד כדי לעורר חרדה מעצם המחשבה על אפשרות של שימוש בלתי זהיר בו, שלא לדבר על שמוש שלא בתם לב. כגודל עצמתם של הכח והסמכות האלה כך חשיבותם של המגבלות ושל אמצעי הפקוח והבקרת המוטלים על מי שמסמך להפעילם".

הביקורת הגיעה גם מכיוונה של האגודה לזכויות האזרח אשר הציעה כי רק לשופט תקום הסמכות לשלול חירותו של אדם על דרך האשפוז הכפוי, (ראה מקור 2) והן מכיוונו של מבקר המדינה אשר המליץ להגדיר ביתר דיוק את הפרמטרים לאשפוז כפוי(ראה מקור 3) , הן מכיוון האקדמיה והן מכיוון כלי התקשורת.

ביקורות אלו הובילו לכך שהחוק החדש, אשר נחקק בשנת 1990 (חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991) שם דגש על העילה המשפטית. אבל קריאה ביקורתית בחוק החדש מגלה כי החוק החדש מציע לאשפז אשפוז כפוי בעילה רפואית, כאשר נדרשת עילה נוספת משפטית כדי להביא לידי השלמה או גימור את העילה הרפואית.

הדבר בא לידי ביטוי הן בכך שהשבועיים הראשונים לאשפוז הכפוי נשלטים ע"י אינסטנציה רפואית לחלוטין (הפסיכיאטר המחוזי) והן בכך שהאינסטנציה אשר מחליטה על המשך אשפוז כפוי הינה אינסטנציה מנהלית אשר נשלטת ברובה ע"י גורמים רפואיים (שני רופאים ומשפטן אחד) (וזאת מכוח סעיפים 9, ו-10 לחוק).

גם העילות לאשפוז כפוי בחוק החדש עדיין עמומות, פרוצות וסתומות: מכוח סעיפים 6(א) + 9(א) ניתן לאשפז אדם בכפייה אם הוא "חולה, וכתוצאה מכך עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי". למותר לציין כי 'מסוכנות' ו'מחלה' הם קריטריונים עמומים, אשר נתונים לקשת של פרשנויות, הכל לפי תפיסת עולמו של הפרשן (תפיסת עולם שבה תלויה חירותו של הפרט).

המאמר אשר סקר את הליך חקיקת החוק מציין כי: (ראה מקור 4)

"עם כל השינויים שהוכנסו בו, עדיין לא סטה החוק החדש מהמודל הרפואי-פסיכיאטרי שהיה בבסיס החוק הקודם- מודל שלפיו החלטות בנוגע לאשפוז ולטיפול בכפייה מצויות בסמכותם הבלעדית של הפסיכיאטרים, ומעורבותה של מערכת המשפט בהליך האשפוז היא מצומצמת"

נכון, ההליך המנהלי של אשפוז כפוי כפוף דה-יורה לביקורת שיפוטית, אולם בפועל מתוך כמה אלפי אשפוזים כפויים לשנה בשנות ה 90' ובראשית שנות ה 2000, מעטים המאושפזים בכפייה אשר צלחו את המשוכות וערערו לבית המשפט5, וזאת עקב מיעוט משאבים או היעדר ידיעה אודות זכויותיהם.

ביקורת שיפוטית קשה מאוד

בשנות ה 90' – בעשור הראשון ליישומו של החוק החדש, מתי מעט, כאמור, מבין אלפי המאושפזים בכפייה בשנה, צלחו את המשוכות וערערו על אשפוזם בכפייה. מרביתם אם לא כולם הגיעו לדיון בפני השופטת רוטלוי אשר מתחה ביקורות קשות ביותר על קיפוח זכויותיהם של אנשים אשר נתונים לאשפוז בכפייה.

כך לדוגמא ב בע"ש 368/00 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-מח 2000(3), 10129 כתבה השופטת רוטלוי כי:

כבר נלאיתי להתריע בפסיקותיי על כל העיוותים הנגרמים לאזרחים בהליכי האשפוז הכפוי, שהוא שלילת חירות בצורה הכואבת והקשה ביותר לכל אדם. נדמה כי אם משווה אני את מצבם של אסירים לעומת חולי נפש המאושפזים בכפיה, הייתי אומרת, כי מצבם של החולים קשה יותר, לא רק משום שלא עברו עבירות, אלא משום נטילת צלם אדם מהם עקב נטילת תרופות, שפעמים רבות שולל את יכולת הדיבור, החשיבה, הביטוי והתגובה.

במחוזי ע"ש 142/00 (ת"א), פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, דינים מחוזי כרך לב(7) 653 כתבה כי:

למרבה הצער, בתיק זה, שבו היו מעורבים מספר פסיכיאטרים, ממחוז תל אביב ומחוז המרכז, הופרה ברגל גסה כל זכות של המערער ונראה כי הלחץ המאסיבי, שבא מצידה של האם, שעברה סבל קשה, ועל כך אין מחלוקת, הוא שכנראה גרם לשיבוש המערכות.

וכן כי:

כבר נלאיתי מלהתריע על כך, שמחובת הוועדה לנמק את החלטתה כשהיא נסמכת לא רק על הבדיקה הרפואית אלא על שיקולים של בדיקת חוקיות ההליך.


ב ע"ש (ת"א) 227/00 פלונית נ' היוהמ"ש (טרם פורסם):

כבר נלאיתי מלחזור על המחוייבות של הוועדה הפסיכיאטרית לעמוד בעקרונות המחייבים כל וועדה מעין שיפוטית, בין השאר, קיום חובת הנמקה.

וכן:

כבר נלאיתי מלחזור על כך שוב ושוב בפסקי הדין, כי המחוקק הבחין בין עילות שונות לבדיקה כפוייה ולאישפוז כפוי, גם כאשר מדובר בסיכון פיזי לאדם או לזולתו. סיכון פיזי מיידי מצדיק בדיקה כפויה דחופה ולאחר מכן אישפוז כפוי דחוף ואפשרות להארכתו בעוד שסיכון פיזי, שאיננו מיידי, מצדיק בדיקה כפויה ועמה אישפוז כפוי, שאינם דחופים.

האגודה לזכויות האזרח קוראת לשינוי

גם האגודה לזכויות האזרח לא חסכה את שבט ביקורתה מאופן יישום החוק החדש, וקבעה כי התיקונים שבוצעו בו אינם מספיקים: אשפוז כפוי, לטעמה, צריך להיעשות דרך בית המשפט, והפעלתו (היות ומדובר בשלילה קשה ביותר של חירויות הפרט) צריכה להתבצע על סמך קריטריונים מדויקים ולא עמומים (האגודה לזכויות האזרח הציעה לבטל את האשפוז הכפוי האזרחי אשר מסתמך על קריטריון עמום של "מסוכנות" ולהותיר על כנו בחוק אך ורק את האשפוז הכפוי הפלילי אשר הקריטריונים להפעלתו ברורים יותר).

המערכת הפסיכיאטרית אינה נותרת חייבת

בשנת 2000 פרסמה השופטת רוטלוי, כאמור, פסק דין (ע"ש 368/00 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-מח 2000(3), 10129) אשר קומם עליה את המערכת הפסיכיאטרית. היא כותבת:

לא אוכל להימנע מציון התחושה הקשה, שמלווה אותי בשמיעת ערעורים אלה, לנוכח העובדה, שרק אזרחים מעטים המאושפזים באשפוז כפוי שלא כדין, זוכים לייצוג משפטי ולאפשרות הבאת ערעורם כהלכה בפני בתי המשפט. יש לזכור, כי התנאים, שבהם נכתבים הערעורים מטעם החולים המצויים באשפוז אינם מאפשרים להם לא את הנגישות לבית המשפט, לא את אפשרות הביטוי הראויה וזאת עקב כליאתם ועקב הימצאותם תחת השפעת תרופות. עניין זה טעון שינוי בדחיפות על-ידי המחוקק.

פסק דין זה העמיד את המערכת הפסיכיאטרית כולה על הרגליים האחוריות, ולפי כתבתו של רן רזניק אשר פורסמה בהארץ בתאריך 29.11.2000, ראשי איגוד הפסיכיאטריה שגרו מכתב לשופטת רוטלוי, עם העתקים לנשיא בית המשפט העליון, מנכ"ל משרד הבריאות ולהסתדרות הרפואית (אשר גיבתה את הפניה) ולפיו: "דברים אלו מביאים לפגיעה אנושה במקצוע הפסיכיאטריה ובבתי החולים שעושים מאמצים להלחם בחולי ולעזור לאנשים סובלים... זאת סטירת לחי לאנשים שעושים עבודת קודש ומצליחים להחזיר את החולים לקהילה". כן נכתב במכתב כי "בתי חולים אינם מתקני כליאה", טענה תמוהה לאור העובדה שאשפוז כפוי פירושו כליאה במקום סגור ללא יכולת לצאת ללא רשות הצוות (בבחינת: "אם זה נראה כמו ברווז ומתנהג כמו ברווז, זה ברווז")

בסיומו של המכתב הנרגש כותבת המערכת הפסיכיאטרית כי היא מעלה יוזמה "להסיר מהפסיכיאטריה את הסמכות לשלול את החירות מהאזרחים. סמכות זו שהחברה הטילה על הפסיכיאטרים וכך אילצה אותם לעסוק בפונצקציה לא רפואית".

עם כל המילים הנרגשות, המחקר אשר סקר את הליכי חקיקת החוק מגלה כי למערכת הפסיכיאטרית הייתה מעורבות רבה בחקיקת חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991, תוך שהיא מקימה לובי חזק אשר ינווט את ספינת חקיקת החוק לכיוונים הרצויים לה, קרי, שהאינסטנציה העיקרית אשר תכריע באשפוז כפוי תהא רפואית ולא משפטית.

המאמר 'מגמות שינוי ושימור' מסתיים באלו המילים:

"במאבק האידיאולוגי בין קבוצות אלה הצליח הממסד הפסיכיאטרי לשמור על המודל הרפואי שהיה בבסיס החוק הקודם, אם כי לא בגרסתו הנוקשה. השפעתו של הממסד הפסיכיאטרי על נוסח החוק הייתה דומיננטית. נוכח הביקורת שהושמעה כלפי החוק הקודם העריך הממסד הפסיכיאטרי כי שינוי החוק הוא בלתי נמנע, ולפיכך העדיף להוביל את המהלך לשינוי החוק על פני מתן אפשרות לגורמים אחרים להובילו, תוך היגררות אחריהם בלית ברירה. באופן זה, העריך, יצליח לשמור על האינטרסים המקצועיים-"טריטוריאלים" של הפסיכיאטרים. התוצאה הסופית מראה כי אכן הצליח בכך, ושמר על המונופול של הפסיכיאטרים בתחום האשפוז הכפוי ועל מידה רבה של אוטונומיה מקצועית בהחלטות לגביו".


גם טענת המערכת הפסיכיאטרית ולפיה אשפוז אנשים בניגוד לרצונם "נכפה עליה" אינה יכולה לעמוד. האגודה לזכויות האזרח אשר סיקרה כנס שהקתיים באברבנל מתארת כיצד רופאים רבים הצהירו כי הם מתעלמים מהוראות החוק אשר מסייגות את סמכות האשפוז הכפוי ומאשפזים על סמך קריטריונים רפואיים. להלן ציטוט מתוך נייר העמדה של האגודה לזכויות האזרח:

בכנס שנערך באברבנל ב–22.6.01 הצהירו רופאים כי במקרים מסוימים הם עוברים על החוק ורופא אחד אף אמר שהוא גאה בכך. בדיון שנערך במשרד הבריאות ב – 25.07.01 אמרה עו"ד דרורה נחמני, פרקליטה בפרקליטות מחוז ירושלים ויו"ר הוועדה הפסיכיאטרית במחוז ירושלים, שהייתה חברה בוועדת שניט, שהמשפטנים אינם ששים ללכת לבית המשפט ולא בהכרח מעוניים להעביר את ההחלטה על אשפוז כפוי לבית המשפט. כמו-כן אמרה שהיא כיו"ר של וועדות פסיכיאטריות נאלצת לחתום על שקרים, משום שאין בחוק מוצא לחוסר באלטרנטיבות טיפוליות בקהילה.

מקורות

1. אורי אבירם, צביה אדמון, מימי אייזנשטדט וארלין קנטר, "מגמות שינוי ושימור בחקיקה בתחום בריאות הנפש בישראל: תהליך חקיקתו של החוק החדש לטיפול בחולי נפש", משפטים לא תש "ס-145 ,(2000) (להלן: "מגמות שינוי ושימור")
2. מגמות שינוי ושימור, הערה 1 לעיל, בעמ' 154 – 157.
3. מגמות שינוי ושימור, הערה 1 לעיל, בעמ' 157.
4. מגמות שינוי ושימור, הערה 1 לעיל, בעמ' 150
5. ראה לעניין זה ד"ר אסף טויב "משפט, פסיכיאטריה ומערכת בריאות הנפש בישראל – נושאים נבחרים" פרלשטין-גנוסר – 2007 (להלן: "טויב"), בעמ' 305: בשנים 2003 – 2000 מס' הוראות האשפוז השנתי עמד על כ – 3494 הוראות אשפוז כפוי לשנה. כך לדוגמא בשנת 2000 לבדה הוצאו כ 3247 הוראות אשפוז כפוי בשנה. מתוך מס' זה בודדים ערערו על הוראת האשפוז הכפוי לבית המשפט המחוזי, מספר הערעורים אשר הוגשו בשנת 2000 אינו מגיע אף לעשרה, ואף הרבה פחות. כמו-כן בשנת 1996 עמד מספר האשפוזים הכפויים בשנה על כ 2667 ובשנת 2005 עמד מספר האשפוזים הכפויים השנתי על 5334 (נתונים אלו לקוחים מתוך דן אבן, "שיגעון: תמונה עגומה בבתי החולים הפסיכיאטרים", www.Ynet.co.il , 6.2.07).
6. מגמות שינוי ושימור, הערה 1 לעיל, בעמ' 189.

קישורים:

• חוק לא חוקתי - האשפוז הכפוי , ענבל בר און , NEWS1 , יולי 2009
• הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...