‏הצגת רשומות עם תוויות בית חולים שער מנשה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בית חולים שער מנשה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 8 ביולי 2014

פסיכיאטר מחוזי מגדל העמק השתגע - הורה לאזוק קשישה ניצולת שואה בת 80 ללא סיבה

ניצולת השואה שוחררה מהאשפוז הכפוי  , אלון שני, כתב בחיפה והגליל | חדשות 2 | פורסם 08/07/14
 
סוף לסיפור קורע הלב על הקשישה שנגררה מביתה עם אזיקים על ידיה, ללא כל הסבר. אחרי שאושפזה בכפייה, שחרר אותה בית המשפט לביתה, תוך שהוא מעביר ביקורת חריפה ויוצאת דופן על מערכת הבריאות. האישה עצמה, ניצולת שואה בת 85, סיפרה לאחר השחרור: "נכנסו אליי בריצה ועצרו אותי, לא הסבירו לי כלום"



המראה של הקשישה המבוהלת שהובלה באזיקים לאשפוז כפוי הטריד מאוד גם את בית המשפט, ששיחרר היום (ג') את בת ה-85 מאשפוזה. השופט אברהם אליקים העביר ביקורת קשה על התנהלות המערכת הרפואית. האישה עצמה מספרת היום שלא הסבירו לה דבר ולא התריעו בפניה כי באים לאשפז אותה.

"אני לא יודעת מה העניין, נכנסו אליי בריצה הביתה שניים, תפסו אותי ביד ושמו עליי אזיקים", אמרה ל', ניצולת השואה בת ה-85 שעדיין מזועזעת מהחוויה שעברה. "לא אמרו לי כלום, אמרו לי 'תני לנו יד וניקח ממך דגימת דם'. באותו זמן שמו לי אזיקים. למה? למה אתה קושר לי את הידיים? אתה יודע מה הן עברו וכמה הן עבדו? כמה אנשים הצלתי?".

קרוב לשבוע חלף מאז שנאזקה ל', הוצאה מביתה, ואושפזה בכפייה בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה. הבוקר, מספסלי בית המשפט המחוזי בחיפה, היא המתינה לרגע שבו יודיעו כי היא משוחררת לשוב לביתה.

"בית המשפט ראה עין בעין יחד עם הסיוע המשפטי שמדובר באירוע חריג ביותר, וקבע שהמערערת איננה חולת נפש ולא הייתה סיבה לאשפזה", אמרה לחדשות 2 Online עו"ד אדמית רוזנצוויט, מטעם האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים. "במקרה הזה נחצו כל הקווים האדומים". נילי כורש, עובדת סוציאלית מטעם עיריית מגדל העמק, ציינה כי "כעת בנינו עבור האישה תכנית מיוחדת ונוסיף ללוות אותה בהדרגה".

בית המשפט התנצל על התנהלות המדינה

השופט אברהם אליקים התיר, לבקשת חדשות 2, את פרסום הכרעתו שהעבירה ביקורת קשה על התנהלות מערכת הבריאות: "בתיק זה לא התקיימו תנאים הכרחיים ככל שמדובר באשפוז כפוי לפי החוק. חשוב להבהיר כי מעולם לא נזקקה המערערת לשירותים בתחום הנפשי וכמובן שגם לא הייתה מאושפזת בעברה. האינטרס הציבורי מחייב שחרורה לאלתר".

עוד נכתב בהכרעת הדין כי יש להדגיש לרשויות השונות כי יש להקפיד על זכויותיו של כל אדם: "לא ייתכן כי על סמך אמירה שנאמרה באותה שיחה טלפונית, יבוצע אשפוז כפוי. חובה היה להיפגש עם האישה, לשמוע את דבריה, לבצע הליך של בירור רפואי מתאים. גם אם יש צורך בבחינת אשפוז כפוי, יש לבצע איזונים ולפעול במידתיות".

בצעד חריג שלא לפרוטוקול, פנה השופט אל הקשישה שמיררה מולו בבכי ואמר לה: "את אישה טובה, נסי למחוק מזיכרונך את מה שקרה. בשם הרשויות אני מתנצל". למרות הסוף הטוב, הסיפור הזה מדליק את נורות האזהרה המעידות על הקלות הבלתי נסבלת שבה פסיכיאטר מחוזי מורה על אשפוזה של קשישה ללא שום סיבה.

יום ראשון, 13 בנובמבר 2011

נתן אייבושיץ מספר על טיפול הלם חשמלי בכפייה ללא ידיעתו במוסד פסיכיאטרי שער מנשה

רשת ב - הכל דיבורים - נובמבר 2011 - נתן אייבושיץ אושפז בכפייה במוסד פסיכיאטרי שער מנשה שם קיבל בכפייה טיפול בהלם חשמלי ללא ידיעתו.
אייבושיץ הולעט בסמים פסיכיאטריים אנטי פסיכוטיים וגופו היה רפוי לחלוטין כך שלא יכל להתנגד או אפילו לדבר על הפשעים שהמוסד הפסיכיאטרי שער מנשה מבצע בו.
המוסד הפסיכיאטרי לכסות עצמו על הפשע ביקש חתימת אביו של אייבושיץ למרות שאביו לא היה אפוטרופוס שלו באותה עת.
.

.
קישורים:

יום שלישי, 25 בינואר 2011

פשעי הרווחה והפסיכיאטריה - הזנחה ואי סדרים כספיים במעונות לניצולי שואה

הכתבה חשיפה: הזנחה ואי סדרים כספיים במעונות לניצולי שואה - דוח מיוחד של משרד הבריאות חושף כשלים חמורים בהוסטלים שבהם מאושפזים ניצולי שואה הלוקים בנפשם. בין הממצאים: ניצולים אוכלים בידיים כי אין סכו"ם, גברים רוחצים נשים, כספים שיועדו לצורכי רווחה נעלמו. מנכ"ל משרד הבריאות: "הכסף צריך לחזור".
.

.
ליאת שלזינגר | 25/1/2011 , מעריב

זמן קצר לפני יום השואה הבינלאומי, שיחול מחרתיים (ה'), חושף דוח סודי ומפורט של משרד הבריאות שורה ארוכה של מחדלים סביב הטיפול בניצולי שואה השוהים בהוסטלים לבריאות הנפש שהקימה המדינה לפני כעשור.

לפני שנתיים החליט משרד הבריאות להפריט את ניהול ההוסטלים, והם הועברו לניהול האגודה לבריאות הציבור בהליך פטור ממכרז. מאז המשיכו בתי החולים הפסיכיאטריים להעניק שירותים רפואיים ולוגיסטיים להוסטל, כולל ניהול כספיהם של הדיירים.

מהדוח עולה כי במהלך השנה האחרונה נערכו בדיקות בשלושה הוסטלים ברחבי הארץ. בעקבות הביקורים, שאותם ערכו אנשי מערך הבקרה של מחלקת בריאות הנפש במשרד הבריאות, חובר דוח עב כרס ומקומם, המצביע על ליקויים חמורים בשניים מהמוסדות – בשער מנשה ובפרדסיה לב השרון.

מהדוח עולה כי במוסד בשער מנשה אוכלים הניצולים את ארוחותיהם בידיים, וכי בזמן הארוחה אין כוסות לשתייה או מפות שולחן. בפרדסיה מקבלים השוהים כפות בלבד. בניגוד לנהלים, במוסד בפרדסיה גברים רוחצים נשים, משום שמצבת כוחות העזר במקום אינה כוללת ולו אישה אחת. בשער מנשה זוכים הדיירים למקלחת פעם ביומיים, ואין להם לחצני מצוקה. בשני המוסדות קירות החדרים מתקלפים, והתקרה מלאה סימני רטיבות.

צילום: יוסי אלוני
המעון בפרדסיה. הצוות אינו כולל נשים, אז הגברים רוחצים את ניצולות השואה. צילום: יוסי אלוני


תנאיהם של העובדים נפגעו - והניצולים סובלים

עוד עולה מהדוח כי בעקבות פגיעה בתנאי העבודה של עובדי ההוסטלים, שנעשתה בעקבות הפרטתם, חלה ירידה ניכרת ברמת הטיפול בניצולים. למשל, בעקבות צמצום מספר העובדים בכל משמרת חלה עלייה במספר השוהים הנופלים וסובלים משברים. כמו כן, בהוסטלים לא מועסק רופא גריאטרי, ורופאים אחרים נעדרים מעבודתם מבלי שיימצא להם מחליף.

את המצב אולי ממחישה התלונה האנונימית הבאה, שנשלחה למבקר המדינה על ידי עובדים בפרדסיה: לטענתם, אחד הרופאים במקום ממלא את עבודתו באופן לקוי, מאחר למשמרת, לא זמין בטלפון לצרכים רפואיים וגם "מגיע מדי פעם להוסטל עם טיסני מסוקים (תחביבו - הטסת מסוקים זעירים בשלט רחוק) ומטיס אותם בחצר ההוסטל ובתוך המחלקות. לעתים הוא מגיע להוסטל רכוב על סקייטבורד ומתנייד בין המחלקות על שני גלגלים".

כמה מהממצאים החמורים

ביותר בדוח מעידים כי כספים שהופרשו על ידי המדינה לרווחת הניצולים משמשים לרכישות בבתי החולים ועבור צוות העובדים. בספטמבר 2009 העניקה ועדה בין משרדית בראשות מנכ"ל משרד הרווחה תקציב סיוע בסך 616 אלף שקל לכל אחד מההוסטלים. הייעוד של הכסף: רווחת הניצולים, שיקומם והנעמת זמנם בפעילויות עשירות ומגוונות.

אלא שאת הכספים, כך לפי הדוח, ניהלו בכלל הנהלות בתי החולים הפסיכיאטריים, ולא האגודה לבריאות הציבור – והכל תוך שקיפות חלקית מאוד, אם בכלל. כך, למשל, בשער מנשה נרכשו שלוש כורסאות עיסוי עבור הצוות, בכסף שיועד לעיסויים עבור השוהים. בפרדסיה נקנו שבעה מחשבים, ולפי הדוח, "חמישה מתוך שבעת המחשבים שנרכשו נמצאים בשימוש הצוות בלבד".
צילום ארכיון: מקס ילינסון
המעון בשער מנשה. אין לחצני מצוקה. צילום ארכיון: מקס ילינסון

הכסף עבור הקמת פינת החי נעלם

בשער מנשה, 22 אלף שקל שיועדו ליציאה למסעדות לא שימשו ליעדם. לפי הדוח, לא ברור מה עלה בגורל הסכום, בשל היעדר שקיפות. מחברי הדוח עדיין מנסים לאתר סכום של 80 אלף שקל שקיבל המוסד בשער מנשה לצורך הקמת פינת חי שמעולם לא הוקמה. בדוחות הכספיים של המוסד לא מצוין לאיזו מטרה שימש הכסף.

גם תמונת המצב בנוגע לביגוד האישי של הניצולים עגומה. הסכום שהוקצה לכך בתקציב הרווחה היה 215 אלף שקל. עם זאת, מהממצאים עולה שלמרות הסכום הגבוה, לניצולי השואה אין בגדים להחלפה ובגדיהם נטולי סימון אישי.

יתרה מזאת, ידוע כי בשער מנשה ביקש הצוות המקצועי לרכוש שמיכות מתאימות לדיירים, אולם בהנהלה סירבו לאשר זאת – ולא מסרו נימוק כלשהו. בסופו של דבר נרכשו עבור הניצולים שמיכות בית חולים רגילות.

חודשים ארוכים מסתובב הדוח הזה במערכת הבריאות ובאגודה לבריאות הציבור, אולם הליקויים המשמעותיים לא תוקנו. בבקרה חוזרת, שנייה במספר, שהתקיימה בפרדסיה באוקטובר האחרון, נמצא כי בסעיפים רבים "לא חל כל שינוי מאז הבקרה הקודמת".

מנכ"ל משרד הבריאות: "הכסף צריך לחזור, זה מטורף"

לפני כחצי שנה כתב רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות, מכתב לכל הנוגעים בדבר בעקבות הדוח: "חברי, קיבלתי בתדהמה את דוח הביקורת. מי זו האגודה הזו שמרשה לעצמה להפר חוזה איתנו בדבר כוח אדם ולטפל בציניות שכזו במטופלים היקרים האלה? אני דורש מהם לקבל עליהם את ההערות והביקורות ולהתחייב לתקנם בתוך שבועיים, אחרת אבקש להפסיק את ההסכם איתם תוך הזמן המופיע בהסכם. אני מבקש טיפול בהול ודיווח אלי".

גמזו.
גמזו. "קיבלתי בתדהמה את דוח הביקורת", כתב לפני כחצי שנה. צילום ארכיון: תומר אפלבאום

השבוע אמר גמזו: "אני מתחייב שכספים שלא הגיעו ליעדם יוחזרו בימים הקרובים לטובת ההוסטלים. הכסף צריך לחזור, זה מטורף". גמזו מסר כי במשרדו כבר בוצעה בדיקה מפורטת בנוגע לשימוש שנעשה בכספי הרווחה של ניצולי השואה, והודיע כי יפעל לשינוי הנוהל שלפיו בתי החולים הפסיכיאטריים אחראים לניהול הכספים של הניצולים.

יו"ר האגודה לבריאות הציבור, יהודה כהן, דוחה את הממצאים. לדבריו, המצב בהוסטלים "היה ועודנו מהמעולים בארץ", כהגדרתו. "מאז שהתחלנו לנהל את ההוסטלים, המצב רק השתפר. כשמחפשים ליקויים, מוצאים ליקויים. הליקויים הם שוליים, וכל מה שנמצא אנחנו מתקנים באופן מיידי", הוסיף.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "המשרד מכיר את הסוגיה ופועל נמרצות על מנת לוודא שלא נגרמת שום פגיעה באיכות השירות הניתן לניצולי השואה במסגרות השונות. במהלך השנתיים האחרונות נערכו ביקורות רבות מטעם לשכות הפסיכיאטרים המחוזיים בהוסטלים לניצולי שואה המנוהלים על ידי האגודה לבריאות הציבור. בחלק מממצאי הביקורת נמצאו אי דיוקים שתוקנו לאחר קבלת התייחסות האגודה לבריאות הציבור, וחלק מהליקויים שנמצאו בפועל תוקנו. משרד הבריאות ממשיך לבקר את המסגרות באופן שוטף ופועל להמשך תיקון הליקויים".

יום חמישי, 11 במרץ 2010

נלחמים על שפיותם - מערכת בריאות הנפש במדינת ישראל חולה

מבט שני , מרץ 2010 , "נלחמים על שפיותם" - מערכת בריאות הנפש בישראל חולה. החולים המאובחנים אצלה נתונים לעתים בידיים לא מקצועיות, עד שאבחון אחד שגוי יכול להרוס חיים שלמים של אדם בריא בנפשו.

נתן אייבושיץ, אושפז 10 שנים בבית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה" כחולה סכיזופרניה, אף שלמעשה חלה ב- OCD הפרעה אובססיבית לנקיון.

רק לאחר 10 שנים גילה רופא אחר, כי נתן אינו חולה בסכיזופרניה, וכי הוא חולה בהפרעה טורדנית כפייתית - OCD.

נתן טופל במשך 10 שנים בתרופות אנטי פסיכוטיות חזקות נגד סכיזופרניה. במקרה, נתן הגיע לאחר 10 שנים לבית חולים אחר, לפרופ' יוסף זוהר, שגילה כי נתן אינו חולה סכיזופרני.

נתן קיבל תרופות שגויות שגרמו לו לתופעות לוואי קשות ביותר. רעידות בכל הגוף, איבוד שליטה על הסוגרים, אימפוטנציה והתופעה הקשה ביותר הנקראת אקטזיה - אי שקט ברמה אטומית. נתן מספר כי התופעה הזו גורמת לאנשים להתאבד מאחר ואינם מסוגלים לשאת את הסבל הנגרם להם.
.
.
ב- 2009 כותב הפסיכיאטר המומחה פרופ' חגי חרמש בחוות הדעת: "נתן אובחן בראש ובראשונה כסובל מסכיזופרניה. בעוד שהיו סימנים קלאסיים לכך שמצבו מתאים בעיקר להפרעה טורדנית כפייתית OCD. הטעות הייתה בלתי סבירה, לאור הסימנים הברורים שהצביעו על האבחנה הברורה."

העיתונאית קרן נויבך מנחת תכנית מבט שני מראיינת את הפסיכיאטר ד"ר יעקב פוליקוביץ, מנהל מרכז בריאות הנפש בטירת הכרמל.

קרן נויבך : "איך קורה שחולה מאובחן באבחנה מסוימת, ו- 10 שנים, 10 שנים, לא שנה, לא שנתיים, לא עולים על הטעות?"

הפסיכיאטר ד"ר יעקב פליקוביץ, מנהל מרכז בריאות הנפש בטירת הכרמל: "האבחנה נעשית על ידי רופא בחדר המיון. אם קרה מצב שחולה מסוים נבדק, וחלה איזה שהיא טעות באבחנה, לצערנו, אנחנו חלק מעולם הרפואה, וכנראה אובחן האדם על פי קריטריונים מסוימים שהתאימו לאבחנה שהותאמה לו."

קרן נויבך: איזה בקרה יש לצוות הרפואה?

ד"ר יעקב פליקוביץ: "אדם זכאי לבקש חוות דעת חיצונית מחוץ לבית החולים, על חשבונו ומטעמו, ומטעם משפחתו כמובן, או לחילופין אם הוא לא מאושפז באשפוז כפוי הוא זכאי להשתחרר מבית החולים".

קרן נויבך: עולות פה שאלות מאוד קשות. שאלת האשפוז הכפוי. ברור לחלוטין שנתן לא היה מסוכן לסביבה. 10 שנים לקח תרופות ואין שיפור במצב. מצב סטטי. האם הבקרה העצמית של המערכת במקרה התאורטי, לא היה בה להדליק עשרות נורות אזהרה?

ד"ר יעקב פליקוביץ: "לצערנו אנחנו לא תמיד מצליחים לרפא, אנחנו מצליחים לטפל, ומנסים לתת תרופות אחרות, לנקות אותם מהתרופות ואז לנסות לטפל בתרופות אחרות."

קישורים:

יום חמישי, 17 בדצמבר 2009

ניסו עליו הכל - האזרח נתן אייבושיץ

ניסו עליו הכל - האזרח נתן אייבושיץ, כתבתה של חנה איסלר, יום חמישי, 17 בדצמבר 2009

נתן אייבושיץ בעבר
נתן אייבושיץ בעברAmajeftil
Dissipallaranil
Favoxil
Leponex
Anafranil
Lexadin
Dekinet
Maieril
Favoxicvaben
Phenergam
Bondormin
Etumine
Valium
Maramin
Dissipal
Semap
Hypnodrom
Halidal
נתן אייבושיץ כיום
נתן אייבושיץ כיוםArtane
Mogadan
Hazivala
Artanee C.T. – נזמיי חשמל

זוהי רשימה חלקית מתוך התיק הרפואי שבידיי מתקופת אשפוזו של האזרח נתן אייבושיץ, בבית חולים שער מנשה, כ"סכיזופרן", שלא היה!

נתן אייבושיץ פנה אלי ביקש מאד להיחשף בשמו המלא נתן אייבושיץ, ונתן לי יפוי כח בכתב לחשוף את סיפורו - למען יראו וילמדו לנהוג בחמלה וביושר עם מי שנמצא במצוקה גדולה, ולא כפי שנהגו בו בבית החולים שער מנשה.

עוד באותו הערב הגיע לביתי עם רעייתו, עמוס בכל התיקים הרפואיים שלו, חוות דעת, ומסמכים, וישב עד חצות לספר את סיפור יסוריו ועל שנות חייו הגזולות. גבר נאה , אינטליגנטי במיוחד, איש לא היה מזהה את שעבר עליו.
היום, בגיל 58, הוא מתחיל היכן שנקטעו חייו בשנות ה- 30. רק לפני 4 שנים הוציא רישיון נהיגה על רכב. לראשונה בחייו נקשר לאישה ואף נשא אותה לרעייתו לפני שנתיים. נסע לחו"ל באופן עצמאי וכעת החל לימודיו כסטודנט למשפטים במכללת רמת גן.

רק כעת מסוגל להגיש תביעות משפטיות כנגד בית החולים שער מנשה, משרד הבריאות, והרופאה - מנהלת המחלקה שהייתה רופאתו, אותה הוא רואה אותה אחראית להרס חייו.
הוא השמיע לי שיחה מוקלטת שלו עם הרופאה, אותה תכנן ימים רבים. בשבילה - "זה היה מזמן
והיא כמעט לא זוכרת..." היא גם פנסיונרית מזה 10 שנים. בשבילו - זאת הייתה שיחה גורלית!

נתן סבל מגיל צעיר מ- O.C.D - הפרעה טורדנית כפייתית המורכבת ממחשבות טורדניות הגורמות לחרדה.
וכן, להתנהגות כפייתית שנועדה להפחית את החרדה. מחשבות טורדניות מקבלות ערך של אמת, כאשר ההרגשה היא שעצם החשיבה תגרום להם להתרחש במציאות. כלומר, מחשבה טורדנית גוררת חרדה – גוררת – התנהגות כפייתית.
כשזה התחיל לתפוס יותר ויותר זמן, זה פגע קשות בשגרת חייו, בקשרים החברתיים והמשפחתיים.
יש טענה , שמחסור בסרטונין עשוי לגרום לסימפטומים הנ"ל - לא ממש הוכח.
הטיפול היעיל הוא קוגניטיבי פרטני - התנהגותי.
אנשים שטופלו אצל פסיכולוג קוגניטיבי מדווחים על ירידה של 80% - 50% בסימפטומים לאחר 20 - 12 פגישות. ע"י חשיפה הדרגתית וממושכת למקור הפחד - נרפאים ממנו. החשיפה למחשבות עצמן.
מטרת החשיפה היא לשבור את הקשר שבין האובססיה לבין החרדה.
לאדם האובססיבי צורך עצום בשליטה. ובטקסים לביצוע דברים בסדר מסוים.
הטקס הנפוץ ביותר הוא ניקיון. רחיצת ידיים. ספירת חפצים, נגיעה או הימנעות מנגיעה. טקסים סביב התנהגות מינית, או דפוסי אכילה. שאיפה לפרפקציוניזם וביקורתיות כלפי עצמו וכלפי הסביבה.
הפרעת ה- O.C.D נפוצה בשכבות אוכלוסיה אמידות ובעלות אינטליגנציה גבוהה.

הדחף והחרדה מאובדן השליטה
מכיוון שהפעולה הכפייתית איננה מפחיתה את החרדה, האדם חש צורך לחזור עליה שוב ושוב.
יש רבים כאלו בקרבנו שאינם מאובחנים "חולי ניקיון".
במקרה של נתן אייבושיץ, האבחון זעק לשמיים O.C.D מגיל נעורים.
והרי סיפורו:
"אני רוצה שתתרכזי במונולוג, על ההשפלה ועל ההתיחסות אלי, בן אדם, כאל חפץ. בגיל ההתבגרות היו לי התקפי חרדה. פחדתי שאני הולך לקבל התקף לב. שילדה שהכיתי תמות מזה. לא הצלחתי להתרכז בבחינות הבגרות. גויסתי לחיל השריון, שם התחילו לי אובססיות לניקיון - שהאוכל לא נקי, לא השתלבתי חברתית – צחקו עלי... הודחתי מקורס מ"כים . הייתי עסוק עם עצמי וחרדותיי ולא עם הנגמ"ש. כשלא גויסתי למלחמת יום כיפור, הרגשתי מיותר, ונוסף על כך חברי הטוב - שכן שלי נהרג. לקחתי את זה קשה, לא הייתי מסוגל לנחם את הוריו.
השלמתי בגרות, הייתי בעל פוטנציאל. אבל הרגשתי "פרזיט". יושב בבית הורי – המתח בבית היה מאד גדול והחמיר. קיבלתי יעוץ בבחירת מקצוע: יעוץ גרוע – טכנאי רנטגן. עבדתי בזה 3 שנים. הייתי באובססיה קשה מה יקרה לי מהקרינה של מכשיר הרנטגן, והמגע עם החולים. החרדות החריפו.
היתה לי בעיה מאד קשה ליצור קשרים חברתיים. נשרתי מלימודים באוניברסיטה העברית. שם אבחנה אותי ד"ר קאופמן, ז"ל ככפייתי – "אין לך מחלת נפש" היא אמרה.
חזרתי מיואש לבית הורי לחדרה. גויסתי למלחמת של"ג, והנגמ"ש שלי חטף טיל - 3 מחבריי נהרגו. נעשיתי HIPPER SENSITIV הרעש הפריע לי. היו עימותים בבית. נכנסתי לדיכאון עמוק.
התחלתי לגדל זקן. הייתי מכריח את אמי לרחוץ ידיים. 7 חודשים לא יצאתי מהבית. הייתי מסריח במיטה.
9-13 שעות מתחת לדוש. אמי הייתה על סף אשפוז! בסופו של דבר הוריי הרימו ידיים זעקו לעזרה - וגם אני. מכיוון שלא רצו לאשפז אותי בשום אופן, הזמינו את מנהלת המחלקה של בית חולים שער מנשה, שהמליצו עליה בחדרה, לטיפול פרטי בבית. הרופאה הקסימה את כולנו בהליכותיה והבטיחה לטפל בי בבית בדיסקרטיות. הוריי התחננו בפניה "תעשי מה שאת יכולה בבית – נטפל בו , נשלם לך – רק לא בבית משוגעים"! (אנחנו פולנים כידוע...)

השתדלתי מאד לרצות את הרופאה, הטילה עלי משימות בשלושת ביקורי הבית. הוריי ראו בה מלאך. אני רוצה שתדגישי את הנסיבות בהם הוצאתי מהבית, את הדרך שבה הצליחה א', להוליך שולל את ההורים שלי. בביקור הרביעי הכריזה – זהו! הניסיון נכשל חייבים אשפוז.
מיד אבד לי האמון באישה הזאת. מפאת חרדותיי הייתה לי כבר אז התנגדות חריפה לתרופות. החלטתי לברוח, אבל הוריי חששו שאלך לאיבוד והסגירו אותי לידיה.
היא הבטיחה לי אשפוז פתוח בבית חולים "שער מנשה", שאוכל ללכת מתי שאחפוץ. לא מונה לי אפוטרופוס, הייתי בן 34 שנים. רימו אותי בכחש. כאן נסתם הגולל על חיי לשני עשורים. אני מרגיש חור ענק בחיים שלי.
אינני מחשיב את התקופה הזאת במניין שנות חיי. הייתי מעדיף למות ולא לעבור את מה שעברתי.
אני אומר זאת 15 שנה מאז.

בימים הראשונים אכן נתנו לי יחס מיוחד, ולא הכריחו אותי לכלום. בערך שבועיים. התגלחתי, וחשבתי שאני משתחרר. ואז הגיעה אותה א' - ראש המחלקה – אינני יכול לכנות אותה ד"ר – לאחר שמעלה בשבועת הרופאים, והודיעה: "ממחר החלטנו שתקבל 10 אינפוזיות עם תרופות אנטי פסיכוטיות".
5 זריקות בתוספת. ועוד הרבה כדורים. נזעקתי! רציתי להשתחרר כמו שהבטיחה לי – אמרה: "אתה חתמת כשהתקבלת – אבוד לך!"
התחיל הסיוט, תופעות לוואי קשות ביותר. נסוגותי - נסוגותי. החרדות הרקיעו שחקים, הייתי עסוק עם עצמי. רעדתי בכול גופי, איבדתי שליטה על הסוגרים, אבד לי הליבידו, אימפוטנציה, התופעה הכי קשה נקראת " אקטזיה זוועתית – אי שקט ברמה אטומית. לא הייתי מסוגל לנוח, הסתובבתי וקפצתי ללא הרף.
פרופ' חרמש שטיפל בי בהמשך, סיפר לי שהתופעה הזאת גורמת לאנשים להתאבד. לא מסוגלים לשאת את הסבל הזה. יש לי כנראה יצר קיום מאד חזק - אחרת אני לא יכול להסביר איך שרדתי.
שידרתי מצוקה רבה. גניחות, תנועות גוף לא רצוניות. לא אשכח, שיום אחד , א', ראתה אותי במצוקתי בחדר ריפוי ועיסוק. מצאה לה את הזמן המתאים לגעור בי, כשהיא ממשיכה ויודעת כמה אני סובל בגלל התרופות שנתנה לי, ואף החלה לחקות אותי ואת גניחותיי ולועגת לי בנוכחות כולם.
היה זה רגע המצוקה הכי גדול שעברתי בחיי.
התעללות וגערות הן חלק מהטיפול בשער מנשה. הכול ככיסוי של טיפול. א', רופאה רוסיה שהגיעה לארץ בעליה של שנת 1972. עד היום אני בטראומה שהתעללה בי בצורה כה מתוחכמת. היתה מכניסה אותי לחדרה ואומרת – "נתן, אתה תסיים את החיים שלך בבית משוגעים".

יום אחד, שני אחים תקפו אותי במקלחת , הורידו לי בכוח את המכנסיים. לעגו לי... סיבנו אותי והוציאו אותי מלא סבון החוצה. אחר כך גילחו אותי ופצעו לי את כל הפנים. יצאתי זב דם.
אמי מצאה אותי ככה בביקור והתלוננה. א' כתבה בדוח: "לא היה ולא נברא. הכול פרי הדמיון של נתן שהוא סכיזופרני פרנואידי" - מחלה שהדביקו לי כעבור חצי שנה של אשפוז.
שנים 1986 – 1988 בשנתיים אלו שהייתי מאושפז, הלכתי מדחי אל דחי. התחננתי להורי שיוציאו אותי משם.
היו חסרי אונים. הא' הזאת השתלטה עליהם. הוריי אף הם קורבנות של א'. היא ידעה להוליך אותם שולל.
בוקר אחד, בעודי ישן , העירה אותי אחות והחלה למדוד לי לחץ דם: "בוא, בוא, בוא רגע", לקחה אותי למחלקה הסגורה, לחדר בידוד, אני רואה רופא עם מברג ביד. קשרו אותי, הרדימו, ואני לא זוכר כלום.
רק מאוחר יותר הסבירו לי, המאושפזים, שעשו לי שוקים חשמליים.

לא חתמתי הסכמתי, כחוק. את אבי רימו. עד היום הוא בוכה מזה. ברחתי לשבוע ימים. הסתובבתי בירושלים, חיפשתי מגורים, הוצאתי כסף מהבנקט. נפלתי ונפצעתי. אפילו עצר אותי שוטר כי נראיתי מוזר...האקטזיה החזירה אותי. הייתי מכור לסמים פסיכוטיים איומים, והייתי זקוק לגמילה. כשחזרתי, בתור עונש קיבלתי תרופה חדשה, שזה עתה יצאה לשוק – LEPONEX מהסוג הקטלני, התחלתי לאכול בטרוף, השמנתי למימדים עצומים. הכולסטרול המריא ל- 359 ועד היום אני בטיפול. סבלתי מדום נשימה ואני נזקק עד היום במכשיר לשינה.

הגרוע מכול, שהתרופה הזאת גורמת לירידת כדוריות הדם הלבנות ולהרס המערכת החיסונית בגוף. זה הגביר את חרדותיי למחלות, ועשיתי כל כמה ימים בדיקות דם. כמו כן התרופה גרמה לי להרטבות אובדן שליטה בסוגרים.
כל הזמן הייתי באובססיה – מה עושות לי התרופות? מה יהיה עם הליבידו שלי? אשאר אימפוטנט? אני גבר צעיר שהזקין. לא קיבלתי שיחות אישיות פרטניות עם פסיכולוגים. כפי שהייתי צריך. אבל מכריחים במשטר נוקשה לבוא לקבוצות תמיכה. סבלתי מאד בקבוצות האלו, ולא התקדמתי כהוא זה. כעבור שנתיים שוחררתי – זומבי . בבית הורי לא ידעתי מה לעשות עם החופש הזה. הייתי בא לבית חולים לקבל תרופות ולשיחות קבוצתיות. הייתי הולך למרכזי שיקום ומעונות יום לריפוי בעיסוק. בשנת 1994 שוב אושפזתי לשנה. חייתי בשיממון רוחני. תמיד ידעתי שיש לי יכולות. אני מוכיח לעצמי בתחומים שונים. היה תסכול שאני הולך וקמל.

עד לאותו היום המאושר, כשצפינו בטלביזיה בפרופסור זוהר, מומחה להפרעות O.C.D מבית חולים שיבא תל השומר, והורי החליטו, אומנם מאוחר, לקבל חוות דעת נוספת . א' זעמה, והודיעה נחרצות שהיא לא תקבל אותי חזרה , גם אם נתחנן... איזה מזל!
לפי חוות הדעת של פרופ' זוהר: "אין לך שום סכיזופרניה! רק O.C.D. טופלת לא נכון - בלשון המעטה".
התקבלתי לבית חולים שיבא תל השומר, לטיפול אמבולטורי – חצי יום. בטיפול פרטני כעבור תקופה קצרה של טיפול - חל שיפור הדרגתי. התחלתי לעבוד, לחייך, לצאת לעצמאות. מחודש מאי 1996, אינני יודע בית חולים מהו.
אני במעקב פרטי אצל פרופסור פנחס דנון – אותו אני משבח . הציל אותי מאבדון!"
* * *
בכתב התביעה שהגיש נתן אייבושיץ לבית המשפט נכתב: "חרף סימנים ברורים של הפרעה נפשית מסוג O.C.D אבחנו סכיזופרניה, בניגוד גמור לאבחנה של רופאה במחלקה, נצמדו לאבחנה שגויה זו במשך שנים. מה שגרם להחמרה קיצונית במצב התובע - תוך סיבוכים וסיכונים מיותרים. "

נתן אייבושיץ לא סבל מעולם מסכיזופרניה, ומכיוון שמחלה זו נדירה – ר' את כתבתי "שקר הסכיזופרניה", אז כל התרופות שנוסו על נתן אייבושיץ, כדי לרפאו כביכול, היו בגדר ניסוי תרופות אכזרי, שרק במזל גדול לא הביאו אותו לנכות קשה ולהתאבדות. כי הרי, על סכיזופרנים מותר לנסות הכול.

קישורים: