‏הצגת רשומות עם תוויות פקידת סעד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פקידת סעד. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 25 במאי 2019

הסמכויות הסטטוטוריות של פקידת הסעד

אוגוסט 2016 - החלטות שופט בית משפט לענייני משפחה מציגות באופן פשוט וברור את הסמכויות המוקנות לעובדות סוציאליות בבתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער.
פקידות הסעד אינן משפטניות ואינן מבינות מאומה בענייני ראיות אלא בעיקר עורכות תיק של חוות דעת על המשפחה ותצפיות על פי שיקוליהן ותחושותיהן.
ומה מדיניות בתי המשפט?
- אם המשפחה לא תשתף פעולה עם פקידת הסעד יוצאו הילדים ממשמורת ההורים.
- בית המשפט לא יאפשר למשפחה לחקור את פקידת הסעד או להביא חוות דעת נוספות של בעלי מקצוע.

מדיניות זו של בתי המשפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער נעשת בדלתיים סגורות ללא ביקורת הציבור, ומאפשרת הוצאת ילדים/ קשישים מהבית למוסדות המדינה שגם שם הם ללא פיקוח.


יום רביעי, 28 בפברואר 2018

שופטת נוער ופקידת סעד בצוותא חדא

פברואר 2018 - האם אי פעם קרה שבית משפט לנוער או משפחה לא אימץ המלצות פקידי הסעד במלואן?
תהינה ההמלמצות הזויות כמה שתהינה, להוציא ילד מהבית לחצי שנה, להפוך את חייו, השופטת תמיד מאשרת. לא צריך בשביל זה לקרוא את המסרונים בין פקידות הסעד לשופטי הנוער והמשפחה. די להתבונן בהתנהגות השופט בדיון בדלתיים הסגורות והחלטות בית המשפט כדי להבין איך העניינים מתנהלים מאחורי הקלעים.

שופטת נוער ופקידת סעד בצוותא חדא

יום שבת, 27 בינואר 2018

הרדיפה האכזרית של רשויות הרווחה ופרקליטות המדינה אחר אימהות להוציא ילדים מהבית עד ליומן האחרון.

הרדיפה האכזרית של רשויות הרווחה ופרקליטות המדינה אחר אימהות להוציא ילדים מהבית עד ליומן האחרון - עדן רכטר ז"ל
ינואר 2018 - הרדיפה האכזרית של רשויות הרווחה ופרקליטות המדינה אחר אימהות להוציא ילדים מהבית עד ליומן האחרון.

מתוך דף פייסבוק "האתיופי האינטלקטואל" , 01.07.2017 - השבוע נפרדנו מאחת מהנשים יוצאות אתיופיה החזקות ביותר שפגשתי בחיי והושפעתי רבות מסיפורה הקשה, עדן רכטר ז"ל. אישה אחת שנלחמה נגד כל הסיכויים בשירותי הרווחה האימתניים הממהרים תוך שיכרון כח רגולטורי, ולא בפעם היחידה בעדה, לעקור ילדים מזרועות הוריהם בעילה של דופי בתפקוד ההורי - בדיוק כפי שתרחש בסיפורה האישי של עדן בו טענו מערכת החינוך (על אף שילדיה הוגדרו כמחוננים), שירותי הרווחה והגרוש שזיהה לכאורה הזדמנות נקמנית - שהיא איננה ראויה לגדל את ילדיה.

הסיפור של עדן, בשעתו, עורר זעם ושאלות קשות בציבור בדבר הקלות בה עובדים/ות סוציאליים/ות שולחים ילדים יוצאי אתיופיה למוסדות סגורים, פנימיות ואימוצים, לעתים פועל יוצא של מניפולציות רגשיות ואיומי לקיחה המופעלים על ההורים בכדי שיחתמו "מרצונם החופשי", ולעתים בסיוע בתי המשפט הנעתרים ביתר קלות לצווי חירום, השגחה ונזקקות. צווים הנשענים לרוב (באופן אבסורדי) על נתונים שנמסרים לבית המשפט מצד נציגי הרווחה המשופשפים היטב מבלי ליחס חשיבות רבה לטענות ההגנה מצד המשפחות דלות האמצעים המשפטיים ממילא, בעיקר החד הוריות שבהן.
אסיים במשפט אחד מתגובת משרד הרווחה בימים בהם פרשת הילדים החטופים של עדן יצאה לאור, תחת המשפט אצרף את מילותיה של עדן, בחגיגת בר המצווה של בנה, תקופה לאחר שהוחזר לזרועותיה בצל מסכת ייסורים, לחץ תקשורתי ועזרת הציבור. משרד הרווחה על עדן: ״לצערנו, במקום לשקם את עצמה (לאחר שילדיה נלקחו ממנה) ולדאוג להם, עסוקה האם במלחמה והכפשות״.
מילות הניצחון של עדן בבר המצווה: "יחד עברנו שנה וחצי לא פשוטה. שנה וחצי מלאה במשברים, בניתוק קשה. אבל הנה, לאחר מלחמות ומאמצים, אנחנו שוב יחד כמשפחה מאוחדת. מי ייתן ונעבור את החיים בנחת, בבריאות ובאושר, והכי חשוב שלעולם נהיה יחד. אוהבת אתכם תמיד, אימא עדן.״ עדה שלמה למדה ממך אומץ ותושייה מה הם, נוחי על משכבך בשלום.



יום חמישי, 29 בדצמבר 2016

עובד אליאס או עובד אלילים

עובד אליאס או עובד אלילים
עובד אליאס או עובד אלילים

דצמבר 2016 - עובד אליאס מכפיף משפחות לפקידות סעד.

אם הנאצים במאה הקודמת השתמשו בהכרזת מצב חירום כדי לאפשר להם לעשות ככל העולה על רוחם נגד אוכלוסיות שלמות ללא עוול בכפם, הרי במדינת ישראל שנת 2016 אין צורך לרשויות הרווחה להכריז מצב חירום משום ששופטי בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער משמשים חותמות גומי של פקידות הסעד.

דוגמא לכך משמשת החלטת שופט המשפחה עובד אליאס (ראה להלן) מיום ה- 2.8.206: "מובהר בזאת כי האב אינו יכול שלא לשתף פעולה עם פקידת הסעד ודי בכך כדי לשקול מתן פסק דין לפיו יוצאו הקטינים ממשמורתו"
במילים אחרות "אם האב לא יציית לפקידת הסעד היא תוציא ילדיו מחזקתו" ולמעשה זהו הרס המשפחה. עובד אליאס אינו מוציא צו כזה או אחר כגון צו הסדרי ראיה או צו לטיפולים כזה או אחר אלא מצווה על האב באופן גורף לציית לפקידת הסעד.

עובד אליאס הוציא החלטה פושעת פוגעת בערכי הדמוקרטיה. ע"פ תפיסתו המעוותת של עובד אליאס בית משפט יכול לחייב אזרחי מדינה לציית לפקידים ולא רק לצווים.
כל פקיד סעד על פי עובד אליאס יכול לקבל סמכויות סטטוטוריות לעתידה של משפחה.
עובד אליאס מבזה את מערכת המשפט. התנהגותו הפושעת חמורה במיוחד בשל העובדה שהתנהלותו המעוותת נעשתה בדלתיים סגורות.

להוסף חטא על פשע הוציא עובד אליאס החלטה נוספת (ראה להלן) ב- 26.12.2013 ובה קבע כי לאב לא תינתן אפשרות לזמן את פקידת הסעד לחקירה בבית משפט או להביא חוות דעת פרטית של פסיכולוג: "לא מצאתי להיעתר לחקור את פקידת הסעד ואף לא מצאתי לאפשר להמציא לתיק חוות דעת פרטית של פסיכולוג"

עובד אליאס מצווה על האבא לציית לפקידת הסעד ולא ילקחו ממנו ילדיו
עובד אליאס מצווה על האבא לציית לפקידת הסעד ולא ילקחו ממנו ילדיו

עובד אליאס אינו מאפשר לאבא לחקור את פקידת הסעד ולהביא חוות פסיכולוג פרטי
עובד אליאס אינו מאפשר לאבא לחקור את פקידת הסעד ולהביא חוות פסיכולוג פרטי

יום חמישי, 13 באוגוסט 2015

פקידות סעד גזעניות ליוצאי אתיופיה

גם אתם גזענים , יובל אלבשן , מאי 2015 , ynet

המכות שקיבל החייל דמאס פיקדה כואבות ומקוממות אבל האפליה וההתנשאות שנתקלים בה בני העדה בכל תחומי החיים משפילות לא פחות

אין דבר קל יותר מלהתגולל על שוטרי הרחוב של ישראל. ברחובות שבהם הם משפילים את הישראלים בני העדה האתיופית יש עדים, יש מצלמות ואפשר לאסוף הוכחות לגזענות שמופגנת כלפיהם.

אבל הבה לא נעשה לעצמנו חיים קלים. השוטרים הם לא היחידים שמתייחסים לישראלים שחומי העור בצורה מפלה וגזענית. ממש לא. במובנים רבים, הם רק הש"ג של החברה הישראלית כולה. להתרכז רק בהם זה לא רק להאשים את הש"ג אלא גם לברוח מאחריות מי שהעמידה אותו שם - החברה הישראלית כולה על מערכותיה השונות.

ניקח לדוגמה את מערכת הרווחה, שבקלות רבה מאוד משולבת בהתנשאות תרבותית, מוציאה ילדים בני העדה מבתיהם. מערכת שלא מסייעת להוריהם ולא נלחמת עליהם כמו שהיא יודעת לפעמים לעשות לקבוצות אחרות. לי באופן אישי היתה חוויה מבישה שכזו אל מול נציגות הרווחה.

לעולם לא אשכח פקידת סעד מעיר פיתוח בדרום שהרימה גבה כשהגעתי לדיון בבית המשפט יחד עם אם מהעדה ויחד התנגדנו להוצאת בנה לפנימייה. "מה לך ולהם?", היא תהתה מתעלמת מנוכחות הלקוחה. בחקירה התברר שהיא ביקרה בבית פעמיים בלבד (!) לפני שהחליטה על הוצאת הילד, "אבל אני עובדת הרבה שנים עם העדה ומכירה היטב את האתיופים כך שאני יודעת שזה הפתרון הטוב ביותר עבור כל ילד שם". כך במקור. אגב, תלונה שהגשתי בשעתו נגד אותה פקידת סעד למשרד הרווחה מוסמסה כרגיל. למי אכפת שם מילד "אתיופי" אחד שמוצא מביתו?


נמשיך למערכת החינוך, שגם היא לא טומנת את ידה בצלחת. מערכת ש"אוהבת" להשים את תלמידי העדה במסגרות מיוחדות, לא פעם כשהם מתויגים כתלמידים בעלי צרכים מיוחדים. בשעתו נדרשה התערבות של מחלקת הבג"צים במשרד המשפטים כדי לחייב שמבחני ההשמה יותאמו תרבותית לבני העדה הזו - שבאופן "מפתיע" נמצאו על סף פיגור במבחנים הרגילים ונשלחו לחינוך מיוחד, למשל בעיר אשדוד.

אלימות כתוצר של אפליה חברתית נגד בני העדה האתיופית (צילום: ירון ברנר)


אל תצקצקו בלשונכם למראה המחאה (צילום: מוטי קמחי)

וכלה בשוק התעסוקה. בקריה האקדמית אונו לומדים מדי שנה כמאה וחמישים סטודנטים בתוכנית מיוחדת לשילוב בני העדה האתיופית במקצועות יוקרתיים (בשכר לימוד סמלי של 2,000 שקלים לשנה). הם לומדים משפטים, ראיית חשבון, מנהל עסקים ומקצועות הבריאות. מעקב רב שנים אחריהם הביא אותנו להיחשף לקשיים הרבים שהם נתקלים בהם לאחר שהם יוצאים מהתוכנית לעולם האמיתי (כלומר אחרי שלב ההתמחות ושנת העבודה הראשונה).

למרות שהם מוכשרים ומשכילים במידה דומה לכל עורך דין, רואה חשבון ומנהל אחר - מעטים מקומות התעסוקה שמקבלים אותם כעובדים "רגילים". אלא שבמשרדים הפרטיים אין עדים ואין מצלמות ואין תקשורת שתזעק אל מול הגזענות ולכן קל לא לקבל אותם.

אגב, גם ברשויות המדינה השונות שכן קולטות אותם הם לא מקודמים כמו חבריהם. תבדקו את יחס השוטרים בני העדה למספר הקצינים בדרגות הביניים (וכמובן הדרגות הבכירות) ותבינו לבד את הסיפור.

המכות שקיבל החייל דמאס פיקדה כואבות ומקוממות אבל האפליה וההתנשאות שנתקלים בה בני העדה בכל תחומי החיים משפילות ופוגעות לא פחות, אם לא יותר. אז עשו טובה, אל תביטו בסרטון הזוועה שבו הוא מוכה על ידי ושוטרי רחוב צעירים וגזעניים ותצקצקו בלשונכם למראה המחאה. הביטו בראי ותחשבו טוב טוב עד כמה אתם באמת שונים מאותם שוטרים - ותקנו את המצב.

יובל אלבשן, דיקן הפיתוח החברתי של הקריה האקדמית אונו

גם אתם גזענים , יובל אלבשן , מאי 2015 , ynet


יום רביעי, 5 באוגוסט 2015

השילוש הקדוש - הפסיכיאטרים חברות התרופות ופקידות הסעד

השילוש הקדוש
חברות התרופות, פסיכיאטרים ופקידי סעד – האינטרסים המשותפים להוצאת ילדים מבתיהם

אם פקידות הסעד הצליחו לעורר כל כך הרבה מורת רוח ותרעומת, סביר להניח כי קיים גורם נוסף בעל אינטרסים, הגורם לערבול ולעיוותים בתחום הרווחה.
מסתבר כי לפסיכיאטרים, ולבני בריתם מחברות התרופות, קיימים אינטרסים מובהקים בתחום עבודתם של פקידי הסעד. ומאידך, פקידי הסעד מצאו בפסיכיאטרים ובתאוריות הפסיכיאטריות מקור שופע לכוח, סמכותיות ויוקרה. כך נוצרה לה ברית לא כתובה, שדרדרה את הרווחה לתהום בו היא מוצאת את עצמה כיום.

הילד לא לוקח ריטלין? את מזניחה אותו!

פעמים רבות, הדרך להוצאת ילד מהבית מתחילה בבית הספר. מורים ויועצות מתחילים להזרים דיווחים לרווחה על כך שהילד צריך כביכול אבחון להפרעות קשב וריכוז ולא מקבל אותו, או "זקוק" לריטלין ולא נוטל אותו. כאשר דיווחים כגון אלו מצטברים אצל פקיד הסעד, הוא יתחיל לפעול כנגד ההורה על מנת לאכוף את האבחון או השימוש בתרופה הפסיכיאטרית. בעשותו כך, מהווה פקיד הסעד למעשה "זרוע אכיפה" של פסיכיאטרים וחברות התרופות.
במידה והורה יעמוד בהתנגדותו לאבחן או לתת ריטלין לילדו, פקיד הסעד עשוי לגרור אותו לבית משפט באשמה של הזנחה של ילדו. משם הדרך קצרה להוצאת הילד מהבית.
תהליך זה מהווה חוסר צדק משווע – להורה, בתור האפוטרופוס של הילד, ישנה זכות לקבוע את אופן הטיפול הרפואי בילדו. אולם כאן המדינה אומרת, באמצעות פקיד הסעד, שהיא תקבע לגבי הטיפול הרפואי בילד, ואם ההורה לא יתיישר, המדינה תיקח לו את הילד.
כאשר הטיפול הרפואי המדובר הינו למעשה טיפול פסיכיאטרי, העוולה כלפי ההורים גדולה הרבה יותר. זאת מכיוון שהאבחון הפסיכיאטרי הינו סובייקטיבי ולא מדעי (לא מתבסס על בדיקות רפואיות אלא על רשימות בדיקה של סימפטומים התנהגותיים בלבד). בנוסף, הטיפול הפסיכיאטרי התרופתי הינו למעשה דיכוי סימפטומים באמצעות סמים, ולהורה חייבת להיות זכות מלאה לסרב לאופי טיפול שכזה.

יש לך הפרעה נפשית – אינך כשיר לגדל את הילד!

כל גורם המעוניין להפעיל פקיד סעד כנגד אדם מסוים, יכול להעליל על האדם כי הוא סובל מהפרעה נפשית.
דוגמא נפוצה למצב כזה הינו "נקמה" של בן זוג במצב של גירושין: בן זוג אחד מעליל על האחר כי הוא סובל מהפרעה נפשית, ודורש שהילד יישאר בחזקתו עם מינימום גישה לבן הזוג.
פקיד סעד המעוניין מסיבה כלשהי להוציא ילד מחזקת הורה, יכול להדביק הפרעה פסיכיאטרית להורה, וכך להקל על תהליך הוצאת הילד מהבית. כך, האבחנות הפסיכיאטריות מהוות תחמושת עבור פקידי הסעד להשגת מטרותיהם.
העובדה שהאבחון הפסיכיאטרי הינו סובייקטיבי ולא מדעי, מאפשרת לבעל הכוח (במקרה זה – לפקיד הסעד) לקבוע בסופו של דבר את תוצאות האבחון. וכך האזרח עלול למצוא את עצמו חסר אונים, בניסיון להוכיח שאינו סובל מה"הפרעה" המיוחסת לו.
באופן זה, פקידי הסעד מקדמים את השימוש באבחונים פסיכיאטריים ובתוויות פסיכיאטריות. וזה מפרנס פסיכיאטרים, פסיכולוגים, ותעשייה של מכוני אבחון לבדיקת "מסוגלות הורית" ו "הערכת מסוכנות" (מכונים בהם מועסקים פסיכיאטרים ופסיכולוגים).

ילד שהוצא מהבית – טרף קל לפסיכיאטרים וחברות התרופות

כאשר ילד נמצא במרכז חירום או בפנימייה, אין מי שיגן עליו. וכמובן, במקומות כאלו נוכח פסיכיאטר.
פניות רבות של הורים לעמותת מגן לזכויות אנוש, מצביעות על כך שילדים בפנימייה מקבלים טיפול פסיכיאטרי באחוזים הגבוהים בהרבה מילדים שאינם בפנימייה, ומקבלים טיפול תרופתי גם אם הוריהם מתנגדים לכך באופן מפורש.
כמובן, עצם הטראומה של המעבר למקום זר הרחק מהמשפחה, עלולה בהחלט לגרום למצב נפשי ירוד אצל הילד, וזה הופך את הטיפול התרופתי לכמעט וודאי.
במקומות כמו פנימיות או מרכזי חירום, המטרה המידית לגרום לילד להיות שקט וצייתן גוברת בקלות על שיקולים נגדיים כגון תופעות לוואי ונזק ארוך טווח מהתרופות.
ילד שהוצא מביתו, באחוזים גבוהים, משמעו ילד על כדורים - לקוח לכל החיים של פסיכיאטרים וחברות התרופות.

טיפול פסיכיאטרי מעלה את הסיכון להתערבות הרווחה

פסיכיאטרים, מצדם, מספקים "לקוחות" לפקידי הסעד.
כאשר הורה משתמש בתרופה פסיכיאטרית (לדוגמא תרופת הרגעה), הוא מהווה טרף קל יותר עבור פקידי הסעד- ניתן בקלות לטעון שהוא סובל מחרדות או דיכאון, ולכן אינו כשיר לגדל ילד.
אולם, עצם השימוש בתרופות פסיכיאטריות עלול לדרדר אדם למצב שהוא "עולה ברדאר" של פקידי הסעד. תרופות פסיכיאטריות גורמות לתופעות לוואי קשות, ביניהן אלימות, החמרת חרדה ודיכאון, פסיכוזה, ועוד.
גם לריטלין תופעות לוואי דומות, וילד הנוטל ריטלין עלול להפוך לאלים, וכך למשוך את תשומת לבם של עובדי הרווחה.

סיכום
פקידי הסעד מצאו בפסיכיאטריה מקור יציב לכוח, סמכות ויוקרה. בתמורה, הם מקדמים את האינטרסים של פסיכיאטרים וחברות התרופות בעידוד תעשיית האבחונים והטיפולים הפסיכיאטריים.
על פקידי הסעד לנטוש ברית אפלה זו, ולחזור לייעודם המקורי והנכון – לספק עזרה אמתית לאלו הזקוקים לה. מקור ערכם וכבודם של פקידי הסעד צריך לנבוע אך ורק מהעזרה שהם מעניקים.
עד שזה יקרה, יש לפעול להחלשת כוחם השרירותי של פקידי הסעד לחרוץ גורלות של ילדים ומשפחות.
במקביל, יש להמשיך ולחשוף את השרלטנות של האבחונים והטיפולים הפסיכיאטריים, שכן אלו חודרים לכל תחום בחיינו, ולא רק לתחום הרווחה.

באדיבות:
יהודה קורן
דובר
 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03
טלפון עמותה: 5660699 03

יום שלישי, 23 בדצמבר 2014

סיגל בניאס לשכת הרווחה עפולה - פקידת סעד עם נטיות פדופיליות וגילוי עריות בפרהסיה מהמרת בקזינו

מאי 2013 - "כפרה אני יהיה עליך יפה שלי" כותב אמיר בניאס בנה הקטין של פקידת הסעד סיגל בניאס מלשכת הרווחה עפולה לאמו ברשת הפייסבוק למראה תמונתה בחדר המיטות.

התנהגות סיגל בניאס מדיפה ריח של גילוי עריות בפרהסיה בתוך המשפחה, מדובר בהתנהגות שאינה הולמת פקידת סעד הכותבת חוות דעת על הורים וילדים ומנתקת ילדים מהוריהם על התבטאויות מעין אלו.

בהמשך מעיד הבן הקטין אמיר בניאס כי האם סיגל מהמרת בקזינו וכותב: "תמונה מוורנה לפני הקזינו". 

האם ראוי כי פקידת הסעד סיגל בניאס המבקרת בבתי קזינו תחרוץ גורלם של ילדים ומשפחות בדלתיים סגורות וללא ראיות?

סיגל בניאס לשכת הרווחה עפולה - פקידת סעד עם נטיות פדופיליות וגילוי אריות בפרהסיה מהמרת בקזינו
סיגל בניאס לשכת הרווחה עפולה - פקידת סעד עם נטיות פדופיליות וגילוי עריות בפרהסיה מהמרת בקזינו

יום שני, 15 בדצמבר 2014

הסיוט של כל אמא - מעריב סופשבוע - דורית גבאי - 31.1.2003

הסיוט של כל אמא - מעריב סופשבוע - דורית גבאי - 31.1.2003

תמר בת השבע וחצי התלוננה ששלושה אנשים תקפו אותה מינית. רשויות הרווחה השתכנעו שאמה של תמר סובלת מהפרעת אישיות פרנואידית ומדרבנת אותה להתלונן על עבירות מין. אחר כך הוציאו אותה מהבית. האם טוענת שבתה נלקחה ממנה שלא בצדק. שנתיים אחרי תמר רוצה לחזור לאמא, אבל המדינה לא מרשה.


במרכז הסיפור הסבוך הזה ניצבת תמר (שם בדוי), בת תשע וחצי. למרות גילה הצעיר, סיפור חייה מורכב ועגום. לפני שנתיים התלוננה כי נאנסה. החשוד הכחיש. בבדיקת פוליגרף הוא נמצא דובר שקר, אך תיק החקירה נסגר מחוסר אשמה. מנגד הורה בית המשפט להוציא את תמר, בת למשפחה חד הורית, מביתה ולהעבירה לפנימייה. "יש חשש שאמה של תמר משפיעה עליה להתלונן על התעללות מינית", מתריעים גורמי הרווחה. "תמר מנסה לרצות את אמה".

האם, חוה (שם בדוי), מנהלת מאבק על בתה. "את תמר הוציאו מהבית במרמה. היא כל הזמן שואלת אותי: 'אמא, למה את נותנת להם לקחת אותי? למה את לא מחזירה אותי הביתה?'".

ותמר? מה היא רוצה? במהלך חופשה בביתה, לפני שבועיים, אמרה לעורך הדין המייצג את אמה: "בבית ממש כיף לי. אני רוצה לחזור הביתה".

האם מתלוננת במשטרה

לפני כשנתיים התריעה המורה של תמר באסיפת הורים: "תמר בעננים. היא מרחפת. לא מרוכזת".

תמר אובחנה בעבר כאינטליגנטית ברמה גבוהה, חכמה, בוגרת, בעלת פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה, ובאבחון שכלי נקבע כי יש לה איי.קיו 121. גם למורה היה ברור שהבעיה אינה נובעת מקשיי לימוד.

"המורה אמרה לי: 'תשמעי, הבת שלך בזמן האחרון מרחפת'", מספרת האם חוה. "חשבתי שתמר עייפה, כי היא היתה צופה הרבה בטלוויזיה, משחקת במחשב. אמרתי לה: 'תמר, מהיום אין טלוויזיה'. אבל היא נלחמה ואמרה: 'לא, אמא, אל תקחי לי את הטלוויזיה. זה בגלל משהו אחר שאני לא יכולה לספר'. היא סירבה לדבר על זה בנוכחות המורה".

בדרך הביתה היא שיחקה בגן השעשועים שבקירבת בית הספר. כשראיתי שהיא רגועה, שאלתי: 'מה מציק לך?', ואז היא סיפרה לי שאברהם (שם בדוי) נהג ההסעות שמסיע את הילדים מבית הספר הביתה, אנס אותה. היא סיפרה שאברהם נהג להפחיד את הילדים בהסעה ולהוריד את השיניים התותבות שלו. היא אמרה: 'אמא, הוא אמר לי שאם אוריד את המכנסיים, הוא ייתן לי ממתקים'.

"תמר סיפרה לי שהנהג היה מכריח אותה לעמוד לידו. היא אמרה לי: 'אמא, הרגליים היו כל כך כואבות לי, אבל הוא היה מכריח אותי לעמוד לידו בנסיעה. פעם אחת הוא הפך לי את כל התיק, זרק לי הכל, ואיים עלי. הוא הביא סכין ושם לי בגרון. הוא הביא חרב והצמיד לי לגרון ואמר שאם אני אספר למישהו, הוא יהרוג אותי ויזרוק אותי מהאוטו. הוא היה גם מגן עלי. כשילדים היו מציקים לי, הוא היה מפחיד אותם שיש לו שיניים תותבות'. תמר סיפרה על תגובות פיזיולוגיות במהלך ההתעללות המינית. מאיפה ילדה בגילה יודעת דברים כאלה אם לא ראתה אותם?".

חוה פנתה מיד למשטרה ושחזרה בפני החוקרת את כל מה שסיפרה לה בתה זמן קצר קודם לכן. תמר אף נחקרה על ידי חוקרת נוער.

"זה היה ממש מיידי. חזרנו מאסיפת ההורים אחר הצהריים, ישבנו בגן השעשועים, תמר סיפרה לי הכל, ובשעה שמונה בערב בערך היינו בתחנת המשטרה", משחזרת חוה.

בתחנת המשטרה, כשהמתנו לחוקרת, תמר כל הזמן אמרה לי: 'אמא, תודה רבה לך שהצלת אותי', 'אמא, את יודעת, אברהם אמר לי שאם אני אספר למישהו, אני חייבת להגיד לו למי סיפרתי. אני חייבת לספר לו מחר שסיפרתי לך'.

"היה לי ברור שגם אם תמר לא תיסע עוד בהסעה, אני לא שולחת אותה למחרת לבית הספר. פחדתי שהיא איכשהו תגיד למישהו שהתלוננתי במשטרה נגד הנהג.

"אני חושבת בדיעבד, איך תמר היתה קמה בבוקר ומתחננת: 'אמא, בבקשה, אני לא רוצה ללכת לבית הספר, רק היום לא'. לא ידעתי שהיא עברה אז סיוט גדול, והכרחתי אותה להתלבש מהר, כי עוד מעט ההסעה מגיעה. באותה תקופה היו לה סיוטים בלילה, בתדירות גבוהה. היא היתה קמה באמצע הלילה ואומרת: 'היה לי חלום בלהות'. הייתי מרגיעה אותה. אף פעם היא לא זכרה על מה חלמה".

תיק החקירה נסגר

הנהג הכחיש במשטרה את החשדות: "זה לא נכון. לא היה לי איתה שום מגע פיזי, אפילו לא נגיעה".

בחקירתו אישר הנהג כי לעיתים תמר נותרה עימו לבד במיניבוס, שכן ביתה הוא התחנה האחרונה במסלול ההסעה. הוא התייחס לטענות נגדו והסביר: "בהסעות תמר באה אלי בוכה שמרביצים לה. אמרתי לה שתשב מאחורי. במידה שאין מקום במושב מאחורי, היא יושבת במדרגה לידי. כשהיא יושבת לידי, אני צועק עליהם שיעזבו אותה".

החוקרת: "יש לך שיניים תותבות?"

הנהג: "כן, כשאני צועק על הילדים הן נופלות לי, והילדים יודעים שיש לי שיניים תותבות. הפלטה העליונה, כשאני צועק, עפה לי, וככה הילדים גילו את זה".

הנהג הביע מיוזמתו נכונות להיחקר בפוליגרף. לאחר שנבדק שאלה החוקרת: "על פי בקשתך נבדקת במכונת אמת, ויצאת דובר שקר. יש לך הסבר לכך?".

הנהג: "מאוד התרגשתי. הרגשתי סחרחורת ואני מרגיש רותח מבפנים, במיוחד שהחוקר שאל אותי שאלות כאלה. לא נגעתי בילדה, לא בכוונה ולא באקראי".

הוא סיפר לי כי לוח מועדי ההסעות צפוף ולא מאפשר לו להתעכב, שכן איחור קל גורם לטלפונים מצד הורים או מורים מודאגים. "אין לי אפילו עשר דקות מרווח בין הסעה להסעה בשעות האלה".

תיק החקירה הועבר לפרקליטות, לידי עו"ד אורלי בן ארי גינזבורג, תובעת בכירה. היא בדקה את העדויות ביסודיות, ובחלוף שנה הורתה לסגור את תיק החקירה מחוסר אשמה. ההחלטה נבעה, בין היתר, מסתירות בעדותה של תמר. כך, למשל, תמר טענה שהנהג אנס אותה, ובד בבד אמרה שנגע באיברים אינטימיים בגופה בהיותה לבושה, ובגרסה נוספת סיפרה שנגע בגופה בהיותה עירומה.

סיבה נוספת: תמי סיפרה בעדותה פרטים שהעלו חשד כי היא מדמיינת שההתעללות בוצעה בה. לדבריה, הנהג גרר אותה למחסן, ובעת שביצע בה את זממו, הבחינה בשלד של ילד. בפרקליטות סברו כי לא ייתכן שתמר נגררה למחסן מבלי שיהיו עדי ראיה לאירוע. חוקרת הנוער ציינה בפרוטוקול החקירה כי תמר סיפרה על כמה אירועים שבוצעו בה על ידי הנהג "ובתיאורם משולבים אלמנטים שנשמעים דמיוניים. דיבורה מעט תאטרלי ודרמטי. כשהיא נשאלה לפרטים היא טענה לעתים שהיא אינה זוכרת".

בנוסף, לא נמצאו ראיות התומכות בתלונתה של תמר. היא נבדקה במכון הפתולוגי באבו כביר, ולא נמצאו ראיות כי נאנסה. היא התלוננה גם על מעשים מגונים, שלגביהם לא ניתן למצוא ראיות פיזיולוגיות, אולם התיק נסגר גם לגבי הטענה על מעשים מגונים.

אמנם כדי להוכיח את אשמתו של נאשם באונס דרושות לפרקליטות ראיות מוצקות, מעל כל ספק סביר, אולם במרבית מקרי האונס אין עדי ראייה, ולעיתים אף לא ראיות תומכות. הפרקליטות נוהגת להגיש כתב אישום ולהותיר לשופטים את ההכרעה בין אמינות המתלוננת ובין מהימנות גרסת הנאשם. ההנחה היא שהצד שהינו דובר שקר יישבר בחקירה הצולבת על דוכן העדים.

תמר, אז ילדה בת שבע וחצי, התלוננה על סדרת עבירות מין שבוצעו בה במהלך התקופהץ האם ייתכן כי הסתירות בעדותה אינן אלא התייחסות למקרים השונים שבהם בוצעו בה העבירות?

בנוסף, בדיקת פוליגרף אמנם אינה קבילה בבית המשפט, אבל מנגד, היא משמשת את חוקרי המשטרה לבחון את גרסת החשוד על מנת שניתן יהיה לבחון אם יש להמשיך לחקור. יש לזכור כי תמר מסרה בעותדה, בצד פרטים דמיוניים, תיאורים פיזיולוגיים מפורטים, שמעלים חשד כי היתה עדה להם.

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "התיק נסגר ביום 14.4.02 מחוסר אשמה. לאחר בדיקה מדוקדקת ועניינית של חומר הראיות, נתגלו סתירות מהותיות בעדות המרכזית של התיק, ולא היתה כל ראיה להוכחת האשמה. באשר לבדיקת הפוליגרף, הרי שהיא אינה קשורה לסיבת סגירת התיק, וכידוע היא אינה קבילה בבית המשפט".

ילדה נעולה בבית

התלונה במשטרה הביאה לתפנית חדה בחייה של תמר. גורמי הרווחה חשדו שתמר נתונה תחת השפעה שלילית מצד אמה. בשלב הזה עוד לא הסתיים הטיפול בחקירה, לא הוברר אם החשוד אכן ביצע את העבירות, אבל נקבע בוודאות שאמה של תמר מהווה גורם שלילי בחייה והוחלט להעביר את הילדה למרכז חירום ולאחר מכן לפנימייה, שבה היא שוהה עד היום.

על השתלשלות האירועים יש מחלוקת קשה בין האם לבין גורמי הרווחה, אבל קיימת הסכמה על כמה עובדות: בתוך חצי שנה דיווחה חוה למשטרה, לגורמי הרווחה ולמנהלת בית הספר של בתה, על שלושה מקרים שונים של התעללו מינית בתמר. כחמישה חודשים לןפני שהוגשה התלונה נגד הנהג, דיווחה חוה למנהלת בית הספר כי תמר סיפרה לה שבוצע בה מעשה מגונה על ידי תלמיד אחר. ואילו חודש לאחר שהוגשה התלונה נגד הנהג, פנתה האם למשטרה ולמנהלת בית הספר וסיפרה שתמר חשפה בפניה התעללות מינית מצד אב הבית בבית ספרה. שתי התלונות, נגד התלמיד ואב הבית, נבדקו ואומתו.

באותו שלב עדיין לא הסתיים הטיפול בתיק החקירה נגד הנהג, אבל ריבוי התלונות בדבר עבירות המין והפרטים הדמיוניים שמסרה תמר בחקירתה עוררו את חשדם של גורמי הרווחה.

פקידת הסעד ביקרה בביתן של חוה ותמר, שוחחה עימן כמה פעמים והסיקה שיש להוציא את תמר מרשות אמה. במסמך שהגישה לבית המשפט התריעה פקידת הסעד:
"1. חוה מנעה מתמר לשוב לבית הספר לאחר שהוגשה התלונה נגד הנהג, מחשש שתמר תיפגע.
2. חוה סילקה מהבית את בתה הבכורה, בת 18, שנולדה אף היא כבת למשפחה חד הורית, מאב אחר, לאחר שחששה שהיא תרעיל את האוכל בבית.
3. חוה החלה באותה תקופה לעבוד ותמר נותרה בבית לבדה במשך שעות ארוכות, ללא ארוחות מסודרות. תמר מבטאת מצוקהק, התלוננה בפני אמה שהיא רוצה למות, הביעה משאלה לצאת לפנימייה לחברת ילדים.
4. בגופה של תמר נמצאו פצעים זיהומיים המעידים על הזנחה.
5. חוה חתמה על מסמך שבו הסכימה כי תמר תועבר למרכז חירום".


הגרסה של חוה שונה: "כשתמר סיפרה לי בכל פעם על התעללות מינית, עשיתי כל מה שאם צריכה לעשות, לדווח לגורמים המתאימים. לו הייתי שותקת, היו אומרים שהתרשלתי כאם. בגלל שביקשתי מהגורמים לבדוק, לחקור, חשבו שאני משפיעה על תמר להמציא תלונות כוזבות. חששתי לשלוח את תמר לבית הספר. היא התלוננה על נהגף על תלמיד, על אב הבית, וחששתי שמישהו מהם יפגע בה, כי עדיין לא היו תוצאות חקירה. ביקשתי שימצאו לתמר מסגרת חינוכית חלופית.

באותה תקופה היו ויכוחים רבים ביני לבין בתי הבכורה, שהיתה אז בשלב של מרד גיל הנעורים. ויכוחים רגילים, שקיימים בכל משפחה. בשלב מסוים לא יכולתי להתמודד עם בתי הבכורה, ואמרתי לה לעבור לגור עם אביה. בינתיים היא כבר חזרה הביתה, והיום יש בינינו הסכמה על איך הדברים צריכים להתנהל ביחד בבית.

בנוסף לכל, הייתי חייבת לעבוד כי המצב הכספי שלי היה קשה. כיוון שתמר לא הלכה לבית הספר, נעלתי את הדלת כי חששתי שהיא תצא מהבית ויקרה לה משהו. צריך להבין שאין לי עזרה מהמשפחה או מחברים. תמר היתה לבד בבית מהבוקר עד אחר הצהריים רק במשך יומיים. התפטרתי מיד בגלל שתמר חזרה ללימודים וליוויתי אותה מדי יום לבית הספר ובחזרה.

מעולם לא הזנחתי את הבריאות של תמר. יש לה אלרגיה לחול, ובגלל זה היו לה פצעים בגוף. התרופות יקרות, וביקשתי מפקידת הסעד עזרה במימון התרופות. כשנודע לי שהיא מייחסת לי טענה שקרית, כאילו חששתי שבתי תרעיל את האוכל בבית, נוצר מבחינתי משבר אמון. סירבתי לשתף איתן פעולה. הרגשתי שהיא נגדי. וכאן התחילו הבעיות.

היציאה למרכז חירום

בקשתה של פקידת הסעד להעביר את תמר למרכז חירום נתמכה בחוות דעת פסיכיאטרית, שבה הומלץ להוציאה מרשות אמה על אף שהאבחון לגביהן לא היה חד משמעי. כך, למשל, תמר אובחנה כילדה אינטליגנטית שדיבורה קולח, אולם כשהיא מדברת על עבירות המין, היא "מדקלמת ואינה שומרת על קשר עין".

בעניין זה נקבע בחוות הדעת: "דקלום יבש מאפיין לפעמים נפגעי טראומה, המשתמשים במנגנון הגנה כדי להפריד עצמם מהאירוע ולהפחית בכך את הכאב".

אולם מנגד נקבע, כי יש חשש דתמר מדקלמת דברים שהושמו בפיה על ידי אמה או גורם אחר.

חוה לא נבדקה על ידי הפסיכיאטרים, אולם נכחה בבדיקות. לגביה נקבע כי היא חשדנית, וכי "עולה אפשרות, אם כי לא ודאית בשלב זה, שתמר נאלצה להאמין ולאמץ לעצמה את מחשבות השווא של אמה".

מנגד נכתב בחוות הדעת: "בשלב זה לא ניתן להכריע אם מדובר במקרים שאכן קרו, או בתיאורים שאינם אלא ציטוט, או בשילוב של השניים. ברור לנו שלאם יש חלק חשוב בבניית התיאורים".

חוות הדעת אינה שוללת כי תמר אכן נפלה קורבן להתעללות מינית, וקובעת: "קשה לדעת מה מהדברים אירע. האפשרות כי הדברים האלה אינם פרי דמיונה של תמר עדיין לא נשללה לחלוטין, אם כי מאופי ומפרטי התיאורים שהיא מסרה אין כמעט ספק כי היא נחשפה לפחות לתיאורים מפורטים, אם לא לאירועים עצמם".

על אף שהאבחון לא היה חד משמעי, קבעו הפסיכיאטרים: "בשל אי יכולתה של האם לענות על צריכה של תמר, עולה צורך דחוף להפריד את האם מהילדה".

פקידת הסעד ביקשה מהשופט להטיל חיסיון על חוות הדעת הפסיכיאטרית, בנימוק כי אם יוודע לחוה תוכנה "הדבר עלול להביא להתפרצויות זעם קשות של האם, שיפגעו בהמשך שיתוף הפעולה של האם עם הגורמים המטפלים, ותשפיע קשות על קליטתה של תמר במרכז החירום".

בשלב זה חוה לא ידעה כי הוחלט להוציא את תמר מאחריותה. לבקשת פקידת הסעד היא חתמה על מסמך המאשר את הסכמתה כי תמר תועבר למרכז חירום.

"לתומי חשבתי שפקידת הסעד מעבירה את תמר למרכז חירום לנפגעות תקיפה מינית, כמו שביקשתי בעבר", מסבירה חוה את נסיבות החתימה על המסמך.

"אחרי שתמר התלוננה על עבירות מין, ביקשתי שיתנו לה טיפול פסיכולוגי, כדי שתוכל להתגבר על הטראומה. כשהתחיל החופש הגדול, ביקשתי מפקידת הסעד שימצאו לתמר מסגרת שתשב קייטנה עם טיפול פסיכולוגי. פקידת הסעד אמרה לי שהיא מצאה מקום טוב לתמר, וביקשה שאחתום על אישור שבו אני מסכימה להעביר אותה למרכז חירום. שמרתי על קשר טלפוני עם תמר וביקרתי אותה במרכז, אבל אין שם שלט שחושף את אופי המקום, כי מדובר במוסד לקטינים. רק אחרי חודשיים נודע לי במקרה שבמקום הזה נמצאים ילדים בעם בעיות לאימות וסמים, ממשפחות מצוקה.

התברר לי שהיה דיון בבית המשפט, מבלי שזומנתי. האדם הכי יקר בחיי נלקח ממני מבלי שניתנה לי אפשרות להתגונן, להילחם. פקידת הסעד הוליכה אותי שולל, והחתימה אותי במרמה. הרי אם היא פעלה באופן חוקי, למה היא היתה צריכה את ההסכמה שלי? היא ידעה שרק במקרים קיצוניים מאוד בית המשפט מוציא ילדים מרשות הוריהם, וזה לא היה המקרה. פקידת הסעד היתה נחושה להוציא את תמר מהבית, והיא ידעה שבלי הסכמה שלי היא לא תצליח".

תוקף הצו הוארך מפעם לפעם. חוה נעדרה מהדיונים. גורמי הרווחה ציינו כי זימנו אותה. חוה מכחישה.

גורמי הרווחה וגורמי הטיפול במרכז החירום בפנימייה טענו שחוה התלוננה על מדריך שביצע עבירות מין בבתה, שחוה מרבה להתלונן על אופן הטיפול בבתה ועל תנאי השהות במקום, ושהיא אינה משתפת עימם פעולה.

חוה טענה כי תלונותיה מבוססות על טענות בתה. חוות דעת פסיכולוגיות על אודות תמר תמכו חלקית בטענות האם, וכן בטענות גורמי הטיפול.

כך למשל, חוות דעת של מרכז החירום מאבחנת: תמר הינה ילדה בוגרת. היא משתדלת ליהנות, אולם ניכרים בה עצב ודיכאון מסוימים. תמר חשה שלא בנוח עם גופה. חששה להתקלח, נלחצה שלא יציצו או יראו לה. יש לה סיוטים בלילה והיא חולמת ששני ילדים מתעללים בה מינית.

העובדת הסוציאלית במרכז החירום ציינה שתמר רוצה להישאר בפנימייה אך מביעה געגועים לאמה. היא המליצה על "המשך הקשר עם האם, מתוך מגמה לבחון בעתיד את חזרתה הביתה".

במקביל, חוות הדעת התריעו על השפעתה השלילית של חוה על תמר.

פסיכולוג קליני של מרכז החירום: "תבנית היחסים בבית הזינה עד כה את עולם החרדות והעצבות של תמר". הוא המליץ להותיר את תמר במסגרת חוץ ביתית, אולם הורה להקפיד על "שמירת קשר עם האם מתוך מגמה לבחון בעתיד את חזרתה הביתה".

בית המשפט שקיבל את חוות הדעת האלה ושמע לראשונה את טענותיה של חוה, האריך את תוקף הצו ונימק: "התרשמתי כי אמה של הקטינה מתקשה לאפשר לה להשתלב באופן תקין בפנימייה".

החלטת בית המשפט אינה מתייחסת למסוגלות של חוה לגדל את בתה.

ותמר? על רצונותיה ותחושותיה ניתן ללמוד מחוות הדעת לגביה. היא לא מבינה למה בגלל שהתלוננה על התעללות מינית, היא לא בבית. תמר סיפרה שבמרכז החירום לא כיף. לדבריה, קצת עצוב, בודד.

פסיכיאטרית נוספת שבדקה את תמר קבעה: יש חשש שאמה של תמר ממציאה דברים עליה, כדי לזכות בתשומת לב לעצמה. תמר לא מסוגלת לסרב לאמה, מחשש שהיא תיפגע ותמות.

המאבק רק מתחיל

חלפו כמה חודשים. בית המשפט הורה לחוה לעבור בדיקה פסיכיאטרית. בחוות הדעת הפסיכיאטרית נקבע: "חוה אינה סובלת ממצב פסיכוטי ואין ניכרים סימני התפתחוות מחלה נפשית פסיכוטית. יכולת השיפוט הכללית שלה תקינה, היא שפויה בדעתה ובת אחריות על מעשיה. היא סובלת מהפרעת אישיות פרנואידית, המנתבטאת בדפוסי התנהגות חשדנית, לא גמישה, רגשית, ללא יכולת מספקת לשמור על פרופורציות נכונות. הטיפול בקשיים התנהגותיים ורגשיים אלה הוא במישור פסיכולוגי, ולא במישור פסיכיאטרי קליני.

מצוידת בחוות הדעת פנתה חוה לשופט: "אמהות רבות מטופלות בטיפול פסיכולוגי. זו לא עילה להוציא את הילדה מהבית".

גורמי הרווחה טענו מנגד שהפרנויה מונעת מהאם להבין את צורכי בתה, ודי בהפרעת אישיות כזו להוות גורם שלילי בחיי הבת.

לפני חודשיים הורה בית המשפט לחוה לקבל טיפול פסיכולוגי. בד בבד האריך השופט את תוקף הצו שהוציא את הילדה מביתה למשך שנה.

עו"ד משה יצחק אודסיטשר, שהחל בשלב זה לייצג את חוה, ערער על ההחלטה. בשיחה שניהל לפני שבועיים עם תמר, היא אמרה לו:

"טוב לי בבית. אני לא רוצה להיות בפנימייה. אני לא אוהבת להיות שם. בבית ממש ממש יותר כיף. אני מתגעגעת לחברות שלי בשכונה. בפנימייה יש ילדה שמציקה לי והיא מרשה לעצמה לעשות דברים, להרביץ, לקלל. בבית, כשאני אצל אמא, אני לא מרגישה לבד. אני יורדת לשחק עם חברות. אני מאוד מתגעגעת לאחותי, ואני בקשר איתה. אני ממש מתגעגעת לאמא.

ביום שאני עוזבת את אמא וחוזרת לפנימייה אני עצובה מאוד ולא כל כך נעים לי. אני בוכה. אני כל יום מדברת איתה בטלפון, או שאמא מתקשרת אלי, או שאני מתקשרת אליה".

עו"ד אוסדיטשר הקשה: "אולי לא נעים לך להגיד לאמא שאת מעדיפה להיות בפנימיה ולכן את אומרת שאת רוצה לחזור הביתה?"

תמר: "לא. אני אומרת את זה מרצון. אמא בכלל לא בחדר. היא לא שומעת עכשיו את השיחה".

תמר כתבה לאמה: "אני לא רוצה לחזור לפנימיה".

גורמי הרווחה טוענים כי היא כתבה מכתב אחר שבו ביקשה להישאר בפנימיה. המאבק על תמר רק מתחיל עכשיו.

יום שני, 8 בדצמבר 2014

שופטת ניצה מימון שעשוע - צו הטרדה מאיימת לפעיל חברתי, עיתונאי

דצמבר 2014 - מדובר בהחלטת השופטת ניצה מימון שעשוע למתן צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת נגד העיתונאי מרדכי לייבל שמחה בשכונה בה מתגוררת פקידת הסעד קרן רונן איפרגן לשכת הרווחה פתח תקווה.

מחאתו של העיתונאי לייבל נבעה מהכוח הבלתי מוגבל של פקידות הסעד המנוצל למטרות אפלות.
 
עמותות הרווחה המופרטות, מאבחנים ומטפלים ועוד עוסקים בענייני "ילדים בסיכון" מודעים לחשיבות תיוג קטינים כ"ילדים בסיכון". כל ילד בסיכון מכניס לתעשייה מאות אלפי שקלים בשנה. המשמעות להורים היא הרס המשפחה מבחינה כלכלית פיסית ונפשית. גופים אלו גייסו את איגוד העובדים הסוציאליים לנהל תעמולה נגד הורים המתנגדים לסחר בילדיהם. לאיגוד העו"ס השפעה על פקידי הסעד.

בהחלטה ה"ס 62739-11-14 שופטת ניצה מימון שעשוע ניכרים ליקויים רבים של רמיה ומשוא פנים לטובת מערך הרווחה לסחר בילדים.

להלן מספר דוגמאות

הצגה מעוותת ולקונית של סמכויות פקידת הסעד קרן רונן איפרגן - בע"מ 1 שורה 9 מציגה שעשוע את פקידת הסעד איפרגן כ:"עו"ס נותנת, במסגרת תפקידה, דו"חות וחוות דעת" - מדובר בדמגוגיה ורמיה להצגת קרן רונן איפרגן כפקידה זוטרה נטולת סמכויות בעוד שמדובר בפקידת סעד בעלת סמכויות סטטוטוריות להוצאת ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות ללא ראיות. לפקידת הסעד סמכויות לקבוע הסדרי ראיה בין הורים לילדיהם או להפסיקם. פקידת הסעד מציגה את הילדים וההורים בבית המשפט או בינם לבין עצמם ו/או בפני מומחים ומאבחנים. פקידות הסעד מקבלת גיבוי מלא ואינן עומדות לעולם לעבירות משמעת.
 שעשוע נמנעה בדרך רמיה ודמגוגיה להציג את הסמכויות הדרקוניות של פקידת הסעד כדי להכשיר את הקרקע למתן צו ההטרדה המאיימת בהמשך. שעשוע פעלה בדרך רמיה ומשוא פנים לטובת פקידת הסעד קרן רונן איפרגן.

 השופטת ניצה מימון שעשוע מהבלת דברי רמיה נגד העיתונאי לייבל - עמ'1 שורה 15 כותבת שעשוע: "הבקשה הוגשה על רקע מסע תעמולה שמנהל המשיב, המציג עצמו כעיתונאי ופעיל חברתי, ואשר מפרסומיו עולה כי הוא עצמו "מנותק מבנותיו" כהגדרתו" - המשיב לייבל הנו מוחה אחד מיני רבים נגד פשעי משרד הרווחה (ראו מאמרים של  פרופ. אסתר הרצוג   , יואב יצחק , אילה שטגמן , עופרה ענקרי , מרב בטיטו , רוני אלוני סדובניק , יגאל משיח  ,  , אביבה לורי  , שושי זייד , קלמן ליבסקינד
 , תחקירים עיתון ישראל היום ועוד...), בנוסף לייבל מעולם לא הציג עצמו כמנותק מבנותיו, או ניהל מסע תעמולה כלשהו.


שעשוע מבססת את ההטרדה המאיימת על סמך ספקולציות - שעשוע כותבת עמ' 2 שורה 28: כי פעולותו של לייבל: "יוצרת סיכון לפגיעה כלפי מי מהם על ידי אנשים מרי נפש או מעורערים בנפשם, החשים שעולם חרב עליהם בעקבות החלטות כאלה ואחרות שהתקבלו ע"י בתי המשפט בתיקים בהם היתה מעורבות מקצועית לעו"ס" - שעשוע מעוותת את המציאות ע"י שימוש בספקולציות מקרי קיצון דמיוניים כאילו מישהו חלילה עלול לפגוע בעו"ס, בעוד שזעקתו של לייבל היא אלימות פקידות הסעד נגד משפחות עד להרס חייהם כגון: רעות איש שלום , משפחת חביבי , האמא ל' , משפחת סחיווסחורדר , דודו דהאן , אורה מור יוסף , בנצ'י טקלה , שרה כהן , תמר , חטיפת פעוטות ממשפחה , הנסיך החטוף , עדי איוון , מימי ... ועוד.
צו ההטרדה המאיימת של ניצה מימון שעשוע חסר בסיס מוצק ומנותק מהמציאות ומדיף ריח טיוח והשתקת חושפי פשעי רשויות הרווחה.


סוף דבר
החלטה ה"ס 62739-11-14 של השופטת ניצה מימון שעשוע למתן צו הטרדה מאימת לעיתונאי לייבל מדיפה ריח רמיה ושיקולים זרים פוליטיים. מדובר החלטה לקויה המהווה קרקע פוריה לשחיתות סחר בילדים וקשישים באמצעות פקידות סעד בעלות סמכויות סטטוטוריות המנוצלות לעושק וגזל.
התנהלותה בתיק של ניצה מימון שעשוע לקויה ללא בסיס עובדתי מוצק מבוסס על ספקולציות, רמיה, ומשוא פנים.


שופטת ניצה מימון שעשוע - דרכי רמיה לטיוח פשעי רשויות הרווחה נגד הורים וילדים

דצמבר 2014 - מדובר בהחלטת השופטת ניצה מימון שעשוע למתן צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת נגד העיתונאי מרדכי לייבל שמחה בשכונה בה מתגוררת פקידת הסעד קרן רונן איפרגן לשכת הרווחה פתח תקווה.

מחאתו של העיתונאי לייבל נבעה מהכוח הבלתי מוגבל של פקידות הסעד המנוצל למטרות אפלות.
 
עמותות הרווחה המופרטות, מאבחנים ומטפלים ועוד עוסקים בענייני "ילדים בסיכון" מודעים לחשיבות תיוג קטינים כ"ילדים בסיכון". כל ילד בסיכון מכניס לתעשייה מאות אלפי שקלים בשנה. המשמעות להורים היא הרס המשפחה מבחינה כלכלית פיסית ונפשית. גופים אלו גייסו את איגוד העובדים הסוציאליים לנהל תעמולה נגד הורים המתנגדים לסחר בילדיהם. לאיגוד העו"ס השפעה על פקידי הסעד.

בהחלטה ה"ס 62739-11-14 שופטת ניצה מימון שעשוע ניכרים ליקויים רבים של רמיה ומשוא פנים לטובת מערך הרווחה לסחר בילדים.

להלן מספר דוגמאות

הצגה מעוותת ולקונית של סמכויות פקידת הסעד קרן רונן איפרגן - בע"מ 1 שורה 9 מציגה שעשוע את פקידת הסעד איפרגן כ:"עו"ס נותנת, במסגרת תפקידה, דו"חות וחוות דעת" - מדובר בדמגוגיה ורמיה להצגת קרן רונן איפרגן כפקידה זוטרה נטולת סמכויות בעוד שמדובר בפקידת סעד בעלת סמכויות סטטוטוריות להוצאת ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות ללא ראיות. לפקידת הסעד סמכויות לקבוע הסדרי ראיה בין הורים לילדיהם או להפסיקם. פקידת הסעד מציגה את הילדים וההורים בבית המשפט או בינם לבין עצמם ו/או בפני מומחים ומאבחנים. פקידות הסעד מקבלת גיבוי מלא ואינן עומדות לעולם לעבירות משמעת.
 שעשוע נמנעה בדרך רמיה ודמגוגיה להציג את הסמכויות הדרקוניות של פקידת הסעד כדי להכשיר את הקרקע למתן צו ההטרדה המאיימת בהמשך. שעשוע פעלה בדרך רמיה ומשוא פנים לטובת פקידת הסעד קרן רונן איפרגן.

שופטת ניצה שעשוע מימון - בית משפט שלום פתח תקוה
שופטת ניצה שעשוע מימון - בית משפט שלום פתח תקוה
 השופטת ניצה מימון שעשוע מהבלת דברי רמיה נגד העיתונאי לייבל - עמ'1 שורה 15 כותבת שעשוע: "הבקשה הוגשה על רקע מסע תעמולה שמנהל המשיב, המציג עצמו כעיתונאי ופעיל חברתי, ואשר מפרסומיו עולה כי הוא עצמו "מנותק מבנותיו" כהגדרתו" - המשיב לייבל הנו מוחה אחד מיני רבים נגד פשעי משרד הרווחה (ראו מאמרים של  פרופ. אסתר הרצוג   , יואב יצחק , אילה שטגמן , עופרה ענקרי , מרב בטיטו , רוני אלוני סדובניק , יגאל משיח  ,  , אביבה לורי  , שושי זייד , קלמן ליבסקינד
 , תחקירים עיתון ישראל היום ועוד...), בנוסף לייבל מעולם לא הציג עצמו כמנותק מבנותיו, או ניהל מסע תעמולה כלשהו.
ניצה מימון שעשוע מנסה בדרך רמיה להציג את לייבל כפועל מתוך אמוציות כדי לטייח את הסיבה האמיתית לזעקתו של לייבל: סחר בילדים.


שעשוע מבססת את ההטרדה המאיימת על סמך ספקולציות - שעשוע כותבת עמ' 2 שורה 28: כי פעולותו של לייבל: "יוצרת סיכון לפגיעה כלפי מי מהם על ידי אנשים מרי נפש או מעורערים בנפשם, החשים שעולם חרב עליהם בעקבות החלטות כאלה ואחרות שהתקבלו ע"י בתי המשפט בתיקים בהם היתה מעורבות מקצועית לעו"ס" - שעשוע מעוותת את המציאות ע"י שימוש בספקולציות מקרי קיצון דמיוניים כאילו מישהו חלילה עלול לפגוע בעו"ס, בעוד שזעקתו של לייבל היא אלימות פקידות הסעד נגד משפחות עד להרס חייהם כגון: רעות איש שלום , משפחת חביבי , האמא ל' , משפחת סחיווסחורדר , דודו דהאן , אורה מור יוסף , בנצ'י טקלה , שרה כהן , תמר , חטיפת פעוטות ממשפחה , הנסיך החטוף , עדי איוון , מימי ... ועוד.
צו ההטרדה המאיימת של ניצה מימון שעשוע חסר בסיס מוצק ומנותק מהמציאות ומדיף ריח טיוח והשתקת חושפי פשעי רשויות הרווחה.


סוף דבר
החלטה ה"ס 62739-11-14 של השופטת ניצה מימון שעשוע למתן צו הטרדה מאימת לעיתונאי לייבל מדיפה ריח רמיה ושיקולים זרים פוליטיים. מדובר החלטה לקויה המהווה קרקע פוריה לשחיתות סחר בילדים וקשישים באמצעות פקידות סעד בעלות סמכויות סטטוטוריות המנוצלות לעושק וגזל.
התנהלותה בתיק של ניצה מימון שעשוע לקויה ללא בסיס עובדתי מוצק מבוסס על ספקולציות, רמיה, ומשוא פנים.


יום שלישי, 25 בנובמבר 2014

פקידי סעד מתחמקים ממסירת נתונים למשפחות קטינים מטופלים

פקידי סעד מתחמקים ממסירת נתונים למשפחות קטינים מטופלים , הארץ , מירב שרי , 06.05.1998


המחוקק העניק לפקידי סעד סמכויות רבות עוצמה, אבל מדו"ח המבקרת עולה כי הוראות החוק, המחייבות למסור את חוות הדעת המוגשת לבית משפט גם להוריו של הקטין המטופל, לא תמיד הופעלו בדרך נאותה. במקרים חריגים, נמצא שפקידי הסעד מסרו לבית המשפט נתונים לא מדויקים. בדו"ח גם נקבע כי סדרי הבקרה והפיקוח על פקידי הסעד אינם מספיקים...

פקיד סעד הוא עובד סוציאלי שהתמנה לבצע הוראות במטרה להגן על אנשים שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם, כקטינים, או חולי נפש.

הפקיד מוסמך לחקור בעניינו של קטין ולהכין חוות דעת (תסקיר) בעניין, אליה מצורפות המלצות טיפוליות, אם בית הדין מצווה זאת עליו.

לפי חוק הסעד, יש להגיש את חוות הדעת לבעלי הדין, כלומר – בני משפחתו של הקטין, כדי שיוכלו להציג בבית המשפט כל טענה נגדית, אלא אם בית המשפט הורה שאין למסור את תוכן חוות הדעת.

בדיקת מבקרת המדינה העלתה כי בשניים מבין ארבעה בתי משפט לענייני משפחה שנבדקו, חוות הדעת לא נמסרו כלל לבעלי הדין.

במקרים רבים שבהם חוות הדעת עומדות לרשות בעלי הדין, פקידי הסעד מגישים אותן זמן קצר בלבד לפני עריכת הדיון, ולפעמים ביום הדיון עצמו.

משרד מבקר המדינה העלה כי הרישום של פקידי הסעד בתיקים שהם מנהלים בלשכות הרווחה ובחוות הדעת – לא תמיד מלא ומדויק. הדוח מצא כי בכמה חוות דעת לא דייקו פקידי הסעד בפרטים מסוימים, מהם חשובים לקבלת החלטה בעניינו של הקטין.

חוק הנוער מסמיך את פקיד הסעד במקרים דחופים להוציא קטין מביתו באמצעות צו חירום, שתוקפו אינו עולה על שבוע. לאחר מכן דרוש אישור בית המשפט להארכת תוקף הצו. היות שמדובר בסמכות רבת עוצמה, נקבעו מנגנוני בקרה, ובהם חובת פקיד הסעד שהוציא צו חירום להודיע מיד לפקיד הסעד הראשי על נסיבות הצו.

בבדיקת המבקרת עלה, שבמקרים רבים לא שלחו פקידי הסעד המקומיים אל פקידי הסעד המחוזיים העתקים מהצווים שהוציאו.

עוד התברר, כי בכשליש מצווי חירום שהוצאו בתקופת הביקורת במחוז תל אביב והמרכז, לא היו רשומות נסיבות הוצאתם.

פקידי סעד מתחמקים ממסירת נתונים למשפחות קטינים מטופלים , הארץ , מירב שרי , 06.05.1998
פקידי סעד מתחמקים ממסירת נתונים למשפחות קטינים מטופלים , הארץ , מירב שרי , 06.05.1998

יום שני, 24 בנובמבר 2014

פקידת הסעד אמרה, תחתמי פה ופה

פקידת סעד אמרה תחתמי פה ופה - הארץ 8.5.98 , מרב שרי

מלכה תושבת צפון הארץ. לא העלתה בדעתה שפנייתה לרשויות הרווחה שיסייעו לה בטיפול בשלשת ילדיה תביא ללקיחתם ולמסירתם לאימוץ. עתה היא מואשמת בחטיפתם. דו"ח מבקר המדינה מהשבוע מותח ביקורת על תפקודם של שירותי האימוץ.


חודשיים אחרי היטלטלה מלכה (שם בדוי) בין יישובים ברחבי הארץ, ממעטת לאכול ומרבה לעשן. בידיה תצלומיהם של שלושת ילדיה הקטנים, הסתובבה בקניונים, בבתי ספר, פנתה לעוברי אורח ברחוב, נקשה על דלתות בדירות מגורים ושאלה אנשים אם ראו את הילדים.
"אמרו לי שהילדים בארץ, ושהם ביחד אצל אותה משפחה. זו ארץ קטנה, האמנתי שאמצא אותם", הסבירה.
לפני כארבע שנים חתמה מלכה המתגוררת ביישוב בצפון הארץ, על טופס הסכמה לוויתור על שלושת ילדיה הצעירים למען אימוצם. מאז נלקחו ממנה הילדים, תחילה למשפחה אומנת ואחר כך למשפחה מאמצת. כנהוג במקרים אלה, פקידת הסעד לחוק האימוץ חתמה על הצהרה שלפיה הבהירה לאם את משמעות הסכמתה.
על פי גרסת האם, היא הוחתמה ברמייה. לדבריה, נמסר לה שהיא חותמת על הסכמה לוויתור זמני על קיצבאות הילדים לשם מסירתם, לזמן קצוב, למשפחת אומנה.
רק חודשים אחדים לאחר חתימתה , התברר לה כי ויתרה כליל על ילדיה. אף שבאותה עת הם עדיין לא אומצו, לא הופסקו הליכי האימוץ, ומלכה יצאה למאבק.
היא מצאה את ילדיה ויצרה קשר עמם, ואף לקחה אותם מבית המשפחה המאמצת לביתה. משום כך הוגש נגדה כתב אישום שעל פיו היא חטפה את הילדים ממשמורת.
בשבוע הבא יתקיים בבית המשפט המחוזי בחיפה דיון שני בתיק. מלכה כופרת באשמה. לדברי בא כוחה, עו"ד אייל אורטל,  היא שוקלת לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיחקור חשדות לעבירות פליליות שעשו פקידות סעד והשירות למען הילד שבמשרד הרווחה.
מלכה, בת 41, תווי פניה נאים ומודגשים, לבושה בפשטות, בחולצה לבנה ובנעלי התעמלות. באחרונה התקשטה בנזם אופנתי. במעטפה ירוקה שהיא מוציאה מתיקה טמונים תצלומי הילדים ותצלומים שלה. את תצלומיה שלה היא מסווגת לתקופה שלפני הסמים: לתקופה שהיתה מכורה להוראין, בהסנפה ולא בהזרקה; ולתקופה הנקייה, מאז שנת 1992 שבה נגמלה ועד היום. "נדרתי נדר שאם אחזור לסם – אני יורה לעצמי כדור בראש", היא פוסקת.
בתיקה שמורים העתקי מכתבים לראש הממשלה, לשרת הרווחה לשעבר, אורה נמיר, לנשיא המדינה, לאגודה לזכות האזרח, לאל"י – האגודה לזכויות הילד, לשדרן יוסי סיאס. רוב התשובות שקיבלה סתמיות, בנוסח "הנושא בטיפול", אבל את קבלות הדואר הרשום לכל מכותב שמרה. בתיק גם טופס רפואי המעיד שדמה נקי מסם.
בפנקס כתובות קטן שקיבלה מתייר באחד מבתי המלון שעבדה בהם כחדרנית רשמה שמות ומספרי טלפון רבים, וכן תאריכים חשובים, כמו הימים שבהם נפגשה עם ילדיה לאחר שהוצאו מחזקתה.
בפנקס גם רשומים תקציבי שיחות שקיימה עם פקידים.
כל המסמכים והפרטים משמשים למלחמתה בממסד למען השבת ילדיה.
"לא קל ללכת נגדם, הם גדוד, אבל אני לא מפחדת", היא ומרת.
מלכה נישאה בת 17. זמן קצר לאחר שנולד בנה הבכור התגרשה. לימים נישאה שנית וילדה עוד בן. שני הבנים, האחד בן 22, לאחר שירות צבאי, והאחר בן 17 וחצי, מתגוררים עמה כיום. בעלה השני של מלכה התעלל בה נפשית ופיסית. היא שהתה במקלט לנשים מוכות אבל חזרה לבעלה, שהבטיח לשפר את התנהגותו. כשהרתה, שב להכות אותה, והתינוקת שנולדה בלידה מוקדמת מתה. בעקבות האסון התגרשה מלכה גם ממנו.
לאחר גירושיה הכירה גבר ערבי מכפר בגליל המערבי והחלה לחיות עמו ביישובה. לשניים נולדו שלושה ילדים, בת ושני בנים. בתקופה שחיו יחד התמכרה לסמים קשים. לטענתה, "אפילו בתקופה שהייתי בסמים – זה לא פגע בילדים. עסקתי בסחר סמים, היתה לי תחנה, ולילדים לא חסר כלום. הם ילדים בריאים, מושלמים, נקיים ומצוחצחים. כשהייתי באה לאסיפות הורים, המחנכת היתה אומרת שאין לה מה להגיד לי".
לדבריה, שירותי הרווחה ביישוב מגוריה ידעו שהיא מכורה לסמים, אבל איש לא התערב בחייה. הבעיות החלו דווקא כשנגמלה. כאשר שהתה במרכז גמילה טיפלה אמה בילדים. בערך באותה עת, בעודה חלשה ובתהליך שיקום, נפרדה מבן זוגה לאחר שנודע לה כי בגד בה. "הייתי במשבר עמוק. אמי עברה בדיוק ניתוחי עיניים ולא רציתי להעמיס עליה את הטיפול בילדים. ידעתי שאסור לי בשום מחיר לחזור לסם".
מלכה פנתה ביוזמתה לשירותי הרווחה ביישוב, וב- 31 במארס 1994 ביקשה למצוא לשלושת ילדיה הקטנים סידור זמני במשפחה אומנת, עד שתתאושש. בתה הגדולה היתה אז בת שמונה, בנה בן ארבע והצעיר ביותר בן שנתיים.
"העובד הסוציאלי שאל אם אני מוכנה לוותר על קיצבת הילדים שלי לטובת המשפחה האומנת. הסכמתי מיד. אחר כך הסיעו אותי לחיפה, לשירות למען משפחות אומנות. פקידת הסעד הוציאה שלושה טפסים, מילאה פרטים ואמרי לי, תחתמי פה ופה. לא ממש קראתי את הטופס, האמנתי להם.
זה היה היום השחור שלי. אם הייתי יודעת שזה טופס לאימוץ, בחיים לא הייתי חותמת.
פקידי הסעד ניצלו את החולשה שלי ואת התלות שלי בהם".
הטפסים שחתמה עליהם באותו מעמד עסקו בהסכמתה למסור את ילדיה לאימוץ.
פקיד סעד, שהוא עובד סוציאלי, מתמנה לבצע את הוראות החוק כדי להגן על אנשים שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם, כמו קטינים או חולי נפש. הוא מוסמך ליזום הליך בבית משפט כדי לכפות טיפול על קטין נזקק נגד רצונו, או בניגוד לרצון האחראי לו.
דוח מבקר המדינה שהתפסם השבוע, מותח ביקורת נגד מצב שכיח שבו נמנע מהמטופלים לעיין בחוות הדעת של העובדים הסוציאליים והם אינם מעודכנים דיים ביחס להליכים המתוכננים נגדם. "במקרים חריגים, קובע הדוח, נמצא כי פקידי סעד מסרו לבית המשפט נתונים לא מדויקים".
מעיון בתיקי אחת מלשכות הרווחה ובפרוטולים של בית משפט השלום לנוער התברר למבקרת כי
"בכל התיקים שנבדקו היו כל המשיבים (שהם לרוב הורי הקטין) ללא ייצוג משפטי".
מבקרת המדינה גם קבעה כי "בתסקירים אחרים לא דייקו פקידי הסעד בפרטים מסוימים, מהם חשובים לקבלת החלטה בעניינו של הקטין".
פקידי הסעד גם לא תמיד פירטו בתסקירים ובתיקים שניהלו בלשכות הרווחה את דרך הכנת התסקיר או את פרטי ביקורי הבית.
לאחר שחתמה מלכה על טופס הוויתור על ילדיה, הם נמסרו למשפחת אומנה עד לאיתור משפחה מאמצת. גם במעקב אחר הטיפול בילדים באומנה מצא דוח מבקר המדינה ליקויים. כך, למשל, "בבדיקה נערכה בלשכות הרווחה של ארבע רשויות מקומיות נבדקו כל התיקים של המשפחות האומנות (32), שבהן שהו 39 ילדים באומנה.
לגבי 14 ילדים לא נמצא בתיק תיעוד של ועדת החלטה בדבר השמתם באומנה". כמו כן, "לגבי כל הילדים לא נמצא דיווח על ביקורי בית של מנחי האומנה (עובדים סוציאליים) במשפחות האומנות ברציפות ובתדירות הנדרשת".
לדעת המבקרת "בהעדר התיעוד האמור נפגמת יכולת המעקב והפיקוח על התהליך הטיפולי בילדים השוהים באומנה".
ועדות החלטה, הפועלות בלשכות הרווחה, קובעות את עצם הצורך בהעברת קטין אל מחוץ לביתו ואת סוג הטיפול בו משפחת אומנה, מעון ובוודאי מסירה לאימוץ.
על פי מכתב של אלה בלאס – פקידת הסעד הראשית לחוק אימוץ ילדים ומנהלת השירות למען הילד – פקידת סעד נפגשה עם מלכה במשך דיוניה של ועדת החלטה בעניין ילדיה ושוחחה עמה על האפשרות להסכמה לאימוץ, ולבסוף ביקשה מלכה עצמה למסור את ילדיה לאימוץ.
לפי גרסתה של מלכה, היא מעולם לא הוזמנה לוועדת החלטה ולא השתתפה בה. עו"ד אורטל אמר כי עד כה לא ראה שום מסמך המוכיח שהתקיימה ועדת החלטה בעניינה.
לאחר שחתמה על טופס האימוץ נסעה מלכה לאילת והחלה לעבוד בבית מלון. לדבריה, התקשרה לעתים תכופות לשירות למען הילד, התעניינה בילדיה ונענתה: "הילדים בסדר, את תדאגי לעצמך". רק לאחר חודשים מספר, כששבה לאיתנה וביקשה להתראות עם ילדיה, נודע לה כי לא תוכל לראות אותם מאחר שהתירה לאמצם.
אז יצאה נגד רשויות הרווחה.
בנסיעותיה ברחבי הארץ הצליחה לאתר את בתה ולאחר מכן את שני בניה, בעת שהיו אצל משפחה מאמצת לתקופת ניסיון. באוגוסט 1995 – עוד לפני שהליך האימוץ הסתיים וכאשר עוד היתה אפשרות משפטית לבטל את רוע הגזירה – הוצא צו האוסר על מלכה להיפגש עם ילדיה ולהתקרב לאזור מגוריהם.

"הנימוק היה שהיא הטרידה את הילדים בכך שביקרה אותם והקשתה את השתקמותם".
לטענתו,
"לשירותי הרווחה יש שיטה שמתאימה לשנות ה- 50. אז הפקידים הרגישו בעלי בית ושליטה על אנשים חסרי אמצעים כספיים וכושר ביטוי, ויצרו מנגנון שמתאים לאותה תקופה".
כעבור חצי שנה, בפברואר 1996, הוצא צו האימוץ. באוקטובר 1997 נוצר שוב קשר טלפוני בין מלכה לילדיה והיא נסעה במונית לבית המשפחה המאמצת ואספה אותם לביתה שבצפון הארץ. אל הבית הגיעו שוטרים ועובדות סוציאליות. לדברי מלכה, "כשהילדים היו אצלי, הבן הגדול שלי, שסייע בגידולם כתינוקות, שיחק איתם. העובדות הסוציאליות שבאו אמרו לו, 'אל תשחק איתם, הם לא אחים שלך".
בהתערבות המשטרה הוחזרו הילדים לידי משפחתם המאמצת וכיום שלושתם שוהים אצלה.
"לילדים לא טוב במשפחה", טוענת מלכה. "שינו את שמותיהם בכפייה. הבת הגדולה התנגדה בתוקף לשינוי שמה והוא הושאר, אבל שמות הבנים הצעירים שונו". לדבריה, אחד מבניה נולד שנה בדיוק לאחר מות אביה ונקרא על שמו.
"אני רוצה את הילדים בחזרה", היא מדגישה. "כל עוד הנשמה בי אף אחד לא ייקח את הילדים שלי. אף אחד לא יאהב אותם כמו שאני אוהבת אותם. היום כשאני נקייה מסם – לא יעשו לי משחק כזה".
לפי כתב האישום נגד מלכה, היא הסכימה בכתב למסור את ילדיה לאימוץ וכעבור זמן קצר נעלמה והשאירה אותם ברשות הגופים המטפלים של משרד הרווחה. כשבאה לקחתם מבית המשפחה המאמצת אמרה להם "כי הם נוסעים לחמש דקות לקניון הסמוך לפגוש את סבתם".
עוד נאמר בכתב האישום שהאם "הוציאה במעשה ובפיתוי את שלושת הקטינים, שטרם מלאו להם 16 שנים, ממשמורת של המאמצים", ללא הסכמתם של אלה וללא ידיעיתם.
לאחר שמלכה לקחה את הילדים לביתה ושוחחה עימם, הגישו היא ובתה למשטרה תלונות שלפיהן המאמצת נוהגת להכות את ילדיה ולהעליב אותם. "כשבתי ביקשה ממנה עגילים, היא אמרה לה: 'תדחפי עגילים בתחת שלך'", טוענת מלכה.
על פי עדות הבת, "חוה – המאמצת, מרביצה לאחים שלי עם הידיים ונותנת להם מכות בכל מיני מקומות". לדברי הילדה, באחד המקרים הכתה המאמצת בראשו של אחיה בסיר.
בעקבות תלונות אלה ביקשה המשטרה את חוות הדעת של משר הרווחה. אותה פקידת סעד לחוק אימוץ, שהחתימה את מלכה על מסמכי האימוץ, הודיעה לפקידת הסעד המקומית כי תמליץ למשטרה שלא לפתוח בחקירה. שכן, כדבריה, "סביר שבעקבות התנהגויות מכעיסות של הילדים היו תגובות לא נשלטות של ההורים. לאו דווקא מכות, אלא גם תגובות מילוליות כועסות שהיה בהן גוון מעליב. בפירוש לא התרשמתי שמדובר בהורים שמשתמשים במכות ובאלימות באופן עקבי וזדוני".
דוח מבקר המדינה מציין מקרה דומה, שבו קטין נמסר למשפחה שביקשה לאמץ אותו ובית המשפט איפשר לאם הביולוגית להיפגש עם בנה במשרד. באחת הפגישות עם האם הראה לה הילד סימני חבלה. בית המשפט החליט להשיב את הקטין לאמו, בין השאר מכיוון שהאומנים שגידלו את הילד לא ראו שהוא חבול, וכן מאחר שהקטין העדיף להראות את הסימנים לאמו ולא לאומנים.
ממשרד הרווחה נמסר בתגובה על עניינה של מלכה כי "הנושא יתברר במשפט".

לקריאת המאמר הקלק על התמונה

פקידת סעד אמרה תחתמי פה ופה - הארץ 8.5.98 , מרב שרי
פקידת סעד אמרה תחתמי פה ופה - הארץ 8.5.98 , מרב שרי

יום שלישי, 2 בספטמבר 2014

גיבורות על חלשים!

30 באוגוסט 2014 - מתוך סטטוס בפייסבוק

 גיבורות על חלשים!
בכל מקום בו אני מסתובבת אני שומעת את המשפט המהדהד "תיזהרי ממשרד הרווחה", "תיזהרו ממשרד הרווחה", אימהות אתן שומעות? משרד הרווחה במדינת ישראל חוטף ילדים מביתם ומעבירם למוסדות ופנימיות בניגוד לרצון האימהות ומשפחתן. כן בדיוק כך...שואה שנייה במדינת ישראל כנגד אוכלוסיה מוחלשת ומפוחדת.
אז זה בדיוק העניין גבירותיי ורבותיי. פקידות הסעד האכזריות נטפלות כמו עלוקות מוצצות דם לאימהות חד הוריות וגרושות ועוקרות מהן את ילדיהן באופן אכזרי ובלב קר כקרח. הן החליטו שהאימהות הללו אינן כשירות לגדל את ילדיהן בגלל קושי כלכלי, ולראייתן, הטוב ביותר לתינוק/ילד לגדול מחוץ לביתו. כך הן החליטו פקידות הסעד, שהשם "סעד" אינו משקף את תפקידן.

יש לפקידות הסעד שיטה כזאת שנקראת "שיטת ההפחדה". הדרך בה הן מתנהלות מול אימא חלשה וחסרת אמצעי הגנה משפטיים, לא מתירות לאותה אימא שבמקרה הזה הפכה לטרף קל, אלא להיכנע מתוך פחד תחת איומים והרבה יאוש אל מול פקידת הסעד הקשוחה וההחלטית,והמאוד מאוד מפחידה.

ברגע שאימא אומללה נילכדה ברישתה של פקידת הסעד, הדבר היחידי המתאפשר לה הוא לזעוק הצילוווו!!!
האמא הפכה ל"מסומנת" בפנקס השחור של פקידת הסעד, והקביעה האוטומטית והבלתי ניתנת לתזוזה/חרטה היא: האמא היא בלתי כשירה לגדל את ילדיה...האמא סובלת מדיכאון...האימא לא מנקה מספיק את הבית...יש אבק על התריסים והמזנון...הילדים לובשים בגדים ישנים...האימא עברה ילדות קשה ולכן האימא פגומה...וכן הלאה וכן הלאה... בקיצור...מה הן לא יכתבו פקידות הסעד מטילות האימה על האימהות הגרושות והחד הוריות?!
יש להן כישרון גדול ורעב בלתי ניגמר לכתיבת תסקירים מנופחים ושקריים עד אימה ותדהמה. כן גבירותיי ורבותיי...
פקידות הסעד הן לא אלופות, אלא שיאניות בניפוח תסקירים והשחרת שמן של אימהות טובות וכשירות שכל רצונן הוא לגדל בשקט ובשלווה והמון אהבה את ילדיהן היקרים. אבל את פקידות הסעד זה לא מעניין כלל וכלל.
ברגע שהתסקיר הדרקוני ניסגר ונחתם, הילדים הופכים לקרבנות ראשיים במערכה הנבזית והבילתי שוויונית הזאת.
WANTED
הילדים הופכים להיות "מבוקשים". כי ילדים הם משאב! ילדים הם סחורה!
ילדים שנחטפים מבתיהם הם תרנגולות שמטילות ביצי זהב שכל המערכת המשומנת והדורסנית נהנית ממנה כלכלית.
גבירותיי ורבותיי, מדינת ישראל משלמת עבור כל ילד שנעקר מחיק אימו לפנימיה/מוסד כ 17,000 ₪ בכל חודש.
מדובר במערכת רעבתנית אשר מגלגלת מיליארדים רבים בכל שנה, ויותר מידי בוחשים בקדרה נהנים מכך.
הילדים האומללים שהם הקורבנות בעל כורחם וכנגד רצונם ורצון אימם ומשפחתם,מפרנסים על גבם הצעיר והצנום,את המערכת החזירה והנהנתנית, מערכת בולענית מאיימת ומפחידה,ואוי ואבוי למי שיעז להמרות את פיה.
מה לא נכתב? מה לא נאמר? מה לא צולם...הוסרט...הוקלט...?!
שרי כנסת, שופטים, עורכי דין, רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, פרופסורים, ועוד... כולם דיברו והתרעמו על התופעה, על שיטת החטיפה ושיטת ההפחדה.
כל זה לא מנע ולא מונע את עצירת מחול השדים המטורף והמטורלל של פקידות הסעד.
כל זה עדיין לא זעזע את משרד הרווחה ושר הרווחה אדון מאיר כהן בכנסת ישראל.
ובכל זאת, כשאני כותבת ומספרת לאזרחי מדינת ישראל על העוולות והפשעים הנוראיים שנעשים למשפחות מוחלשות ותמימות, וכשאני מורחת ללא חת את מילותיי ומזהירה את כולם שלא לפנות למשרד הרווחה כדי לבקש סיוע כלכלי, רק מהחשש ומהדאגה לשלומם כי אני יודעת את המשמעות שבדבר.
מהמקום הזה דברי נשמעים ונקראים אחרת. אני העם ואני לא לבד. אני זה אנחנו רבים וטובים שנלחמים ועומדים כחומת מגן בשמירה על החלש בחברה.ולכן זכרו, בו ברגע שתיגשו למשרד הרווחה לבקשת סיוע כזה או אחר ויפתח לכם תיק,הוא רק ילך ויתעבה בתסקירים/פרוטוקולים מפחידים ומבעיתים שרק השד יודע מאיזה חור הוא מצוץ.
זה מה שנקרה: "תופרים לכם תיק"! מסתבר שפקידות הסעד גם למדו תפירה אמנותית וזכו לתואר "מעצבות על".
שימרו נפשותיכם ממשרד הרווחה!

ע'
פעילה חברתית ארצית

שר הרווחה מאיר כהן ואשתו בחופשה באשקלון - מתוך סטטוס פייסבוק
שר הרווחה מאיר כהן ואשתו בחופשה באשקלון - מתוך סטטוס פייסבוק

יום שבת, 30 באוגוסט 2014

להקליט את פקידות הסעד

להקליט את פקידות הסעד
להקליט את פקידות הסעד
סוף אוגוסט 2014 - מתוך סטטוס בפייסבוק: "שנת הלימודים כבר ממש בפתח דלתינו, ופקידות הסעד מלאות באנרגיה ובמוטיבציה לתור בגני הילדים ובבתי הספר אחרי ילדים ממשפחות מוחלשות. מכאן אני קוראת לכולכם, שימרו נפשותיכם והימנעו ממסירת כל אינפורמציה העלולה חלילה להזיק לכם ולילדיכם. כל אינפורמציה בגני הילדים ובבתי הספר מועברים אוטומאטית למשרד הרווחה ומרגע זה יתחיל מחול השדים סביבכם ונגדכם. המוטיבציה לעקור את ילדיכם ולהעבירו למוסד/פנימיה היא מכרה זהב לעוסקים בדבר. כתבתי על כך רבות, גם דאגתי להציג בפניכם סרטונים ועוד חומר רב בנושא הרווחה, פשעיי פקידות הסעד. 
אנא מכם, הזדרזו להצטייד במכשיר הקלטה לכל פגישה/שיחה. תיעוד הנאמר מציל חיים!"

ע'
פעילה חברתית ארצית


חנה סלוצקי מסבירה מדוע מסוכן לפנות לשירותי הרווחה 

יום שני, 18 באוגוסט 2014

פרזיטיות פקידות סעד בשנות הששים - בקורת חריפה בפי שופט שלום על פקידת משרד הסעד בכירה - "חרות" 7 ביוני 1959

בקורת חריפה בפי שופט שלום על פקידת משרד הסעד בכירה  - "חרות"  7 ביוני 1959

הקציבה לנכה שבא למשרד 10 דקות לשהיה במקום וכשעבר הזמן המוקצב הזעיקה את המשטרה.

ביקורת חריפה על פקידת סעד ממשרד הסעד כירושלים ועל המשטרה שהביאו לדין נצרך סוציאלי על "הסגת גבול פלילית" לאחר ששהה במשרד חסעד דקות ספורות יותר מעשר הדקות שקצבו לו - מתח ביום ו' שופט השלום בירושלים מר י.חריש, בזכותו את הנאשם מהאשמה שיוחסה לו.

בפסק דינו ציין השופט, כי עילת התביעה היא שלפני מספר ימים עלה הנאשם ציון סאראג' מטבריה לירושלים לשחר פני עובדי משרד הסעד,בבקשה להתיש את הטיפול בסידורו בעבודה לפרנסת ביתו.

הממונה על הלשכה, הגב' ל.זינגר,קבעה לו 10 דקות לעזיבת המשרד, ומשפקעו 10 הדקות עמדה הגב' זינגר והזעיקה את המשטרה.

להלן המאמר השלם בעיתון


יום שני, 21 ביולי 2014

האם פקידי הסעד אוהבים ילדים - מאמר מאת עו"ד יעל גיל

 האם פקידי הסעד אוהבים ילדים , עו"ד יעל גיל , news1 , מרץ 2009

חוק הנוער (טיפול והשגחה) מקנה, בין היתר, לפסיכיאטר המחוזי סמכויות מרחיקות לכת לשלול חירותו של קטין באשפוז פסיכיאטרי כפוי. הלהיטות של פקידי הסעד "להציל" ילדים, הורסת לעיתים קרובות את חייהם של ילדים אלו
  
קיימים מקרים, בהם קובע בית המשפט לנוער, כי קטין הוא קטין נזקק עפ"י חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך - 1960 (להלן "חוק הנוער"). במצב כזה, ניתן להוציא את הקטיןממשמורת הוריו הביולוגיים, ובית המשפט הדן בעניין רשאי ליתן החלטות בהתאם לאמור בחוק, על פיהן, הקטין יאושפז או יטופל.

ריטלין, סם ממכר או תרופה?
על-פי חוק הנוער, קטין הוא נזקק כשנתקיים בו אחד מאלה:
(1) לא נמצא אחראי עליו;
(2) האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה;
(3) הוא עשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא  בפלילים;
(4) הוא נמצא משוטט, פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953;
(5) הוא נתון להשפעה רעה או שהוא חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה;
(6) שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת;
(7) הוא נולד כשהוא סובל מתסמונת חסר בסם (סינדרום גמילה).

"טיפול והשגחה". גם בכפייה, גם בריטלין

בענ"א 5158-02-09 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כדלקמן :

ילד שסובל מבעיות קשב, ריכוז והיפראקטיביות, יטופל בריטלין, על אף התנגדות אמו הביולוגית. הילד בן השמונה, הוכרז כקטין נזקק והוצא מבית האם כבר לפני מספר שנים, על אף התנגדות אמו. הבקשה למתן ריטלין לילד, הוגשה ע"י רשויות הרווחה וע"י האפוטרופס לדין שמונה לקטין.

האם התנגדה לבקשה, היות ולפי חוות דעת שנמצאה בידה, ריטלין הנו סם מסוכן וממכר, אשר יש לו השפעות קשות ובלתי הפיכות. האם טענה עוד, כי אם הילד יוחזר למשמורתה, יעלמו כל התופעות הבעייתיות מהן הוא סובל. כמו-כן, היא טענה, שעפ"י הוראות היצרן, אסור לתת ריטלין למי שסובל מחרדה ומטיקים, מהם בנה סובל.

חוות דעת אשר הוגשה לבית המשפט של המומחה אשר מונה מטעם ביהמ"ש, קבעה כי יש לתת לקטין ריטלין.

בפסה"ד נקבע כדלקמן :

"הנתונים שהביאו המומחים מטעם המשיבות, הם בעלי משקל רב ומשכנעים שהטיפול הוא לטובתו של הקטין במניעת פגיעה בעתידו, ביחסיו עם הסובבים אותו, במניעת הידרדרותו לסמים, ואף לבריאותו הנפשית והפיזית. אם הסיכויים להשתלבותו של הקטין באופן טוב יותר בחברה, בהשגת מקצוע ובהימנעות מלהגרר לסמים יעלו כתוצאה מנטילת ריטלין, הרי הטיפול בריטלין מיועד להיטיב עם הקטין הן בתחום הפיזי והן בתחום הנפשי של בריאותו."

כבוד ביהמ"ש קבע, כי מכוח סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962, ניתנת לו הסמכות לקבוע, כי יש לתת לקטין ריטלין, למרות התנגדות הוריו.

סעיף 68 לחוק קובע כדלקמן :

"68. (א) בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או -כוחו או לבקשת צד מעוניין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניניו של קטין, של פסול-דין ושל חסוי, אם על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס-לדין, ואם בדרך אחרת; וכן רשאי בית המשפט לעשות, אם הקטין, פסול-הדין, או החסוי פנה אליו בעצמו.

(ב) הייתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים, לא יורה על כך בית המשפט אלא אם שוכנע, על-פי חוות דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין, פסול הדין או החסוי."

סם ממכר או תרופה?

פסק דין זה, מעלה כמה סוגיות שנויות במחלוקת. אחת הסוגיות היא הויכוח, אשר קיים בין מומחים רבים, בעד ונגד מתן ריטלין. מצד אחד טוענים המומחים, כי מדובר בסם ממכר עם תופעות לוואי חמורות ומצד שני טוענים מומחים אחרים, כי הוא מביא לשיפור ניכר בחייהם של מי שסובלים מבעיות קשב וריכוז. מצד אנשי הרפואה האלטרנטיבית, יש הגורסים, כי ניתן, להשתלט על בעיית הפרעות הקשב והריכוז באמצעים אחרים שהם פחות חמורים וללא תופעות הלוואי של הריטלין, אך דורשים משך טיפול והשקעה גדולים יותר. כמו-כן, עולה כאן סוגיה בעייתית מאוד, הנוגעת לכך, שביהמ"ש קבע כי יש לתת ריטלין לקטין, בניגוד לרצון הוריו.

סוגיה קשה נוספת, עוסקת בהוצאת הקטין ממשמורת אמו, ע"י רשויות הרווחה בניגוד לרצונה.

קיימים לא מעט מקרים, בהם קטינים מוצאים ממשמורת הוריהם, ללא סיבה מוצדקת ועל כך ארחיב בהמשך, תוך תאור תיק שהיה בטיפולי.

"הערעור אשר הגישה האם הביולוגית נדחה. האם, ביקשה להשיב את בנה אליה ובכך לדבריה, יפתרו כל בעיותיו. הריטלין לדבריה אינו הפתרון. כבוד בית המשפט של הערעור קבע כדלקמן: "הערעור נדחה, אולם בתוספת אמצעי לפיקוח שאני מורה עליו והוא נוסף על זה שבית המשפט קמא קבע, דהיינו שרשויות הסעד יביאו לפני בית משפט קמא, בתום 4 חודשים לשימוש בריטלין, אם לא יופסק השימוש בו קודם לכן, חוות דעת של רופא פסיכיאטר באשר לתוצאות, הן החיוביות והן שליליות אם חו"ס יהיו, לגבי השימוש בריטלין אצל הקטין. בית משפט קמא, יבדוק על-פי חוות הדעת אם להמשיך במתן הריטלין."

אם לא תתנהג יפה יבוא פסיכיאטרטיפול פסיכיאטרי כפוי בקטינים

ברע"א 1943/06 (מתוך המאגר המשפטי נבו) קבעה שופטת בית המשפט העליון, כבוד השופטת עדנה ארבל בעניין קטינה, אשר הוכרזה כקטינה נזקקת על-פי חוק הנוער, כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובמסמכים המצורפים, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

המסגרת הנורמטיבית למתן טיפול נפשי לקטין, עליו הורה בית המשפט בענייננו, מצויה בסעיף 3ד לחוק הנוער, הקובע:
"(א) בית משפט הדן בענינו של קטין רשאי להורות על טיפול נפשי בקטין, במקום שעליו יורה ובתנאים שיקבע, ובלבד שנתקיים אחד מאלה:

(1) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין, כי הקטין חולה במחלת נפש או אובחנה אצלו הפרעה נפשית, המצריכות טיפול פסיכיאטרי לשם מניעת סיכון פיסי לקטין או לזולתו או לשם מניעת נזק נפשי חמור להתפתחותו;
(2) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבדק את הקטין, כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו. (ב) צו לפי סעיף קטן (א) יהיה לתקופה שקבע בית המשפט ושלא תעלה על שלושה חודשים;בית המשפט רשאי, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר או של פסיכולוג כאמור בסעיף קטן (א), המטפל בקטין, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שלושה חודשים".

המחוקק קבע, אם כן, כי מתן טיפול פסיכולוגי לקטין, כפי שהורה בית המשפט בענייננו, צריך להתבסס על חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבחן את הקטין, בעקבותיה נוכח בית המשפט כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו. כן מוסיף וקובע הסעיף בסעיף קטן (ב), כי צו שכזה יינתן לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, כאשר בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו לתקופות נוספות, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה המטפל בקטין, כשכל אחת מהתקופות לא תעלה על שלושה חודשים.

במקרה דנן עולה חשש, כי בתי המשפט לא התבססו על הוראות הסעיף בעת שהכריעו בבקשת פקידי הסעד. בסוגית שליחתו של קטין לטיפול פסיכולוגי בניגוד לרצון הוריו, קבע המחוקק מנגנון, שנועד להבטיח את תקינותה של ההחלטה. מנגנון זה דורש חוות דעת של אנשי מקצוע מסוימים אשר בדקו את הקטין, כתנאי להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט, וכן הוא מחייב בדיקה חוזרת שכזו מעת לעת. מנגנון זה הוכנס לחוק בתיקון מס' 11 לחוק הנוער (חוק הנוער (טיפול והשגחה), התשנ"ה-1995, ס"ח 1525, 316)".

"במסגרת המנגנון האמור, תוך עמידה במגבלות אשר קבע המחוקק, על בית המשפט לקבוע, על סמך חוות הדעת של פסיכולוג מומחה, האם נדרש טיפול פסיכולוגי. טיפול שכזה, כאמור, אף אם יינתן, מובא לבחינה מחדש בפני בית המשפט לכל היותר מדי שלושה חודשים, כאשר לשם הארכתו בשלושה חודשים נדרשת שוב חוות דעתו של פסיכולוג מומחה המטפל בקטין. בשני עניינים נראה כי החלטת בית המשפט לנוער אינה תואמת את דרישותיו של חוק הנוער: ראשית, סעיף 3ד(א) מבחין בין שני סוגים של טיפולים נפשיים. לצורך טיפול נפשי פסיכיאטרי, נדרש בית המשפט לחוות דעת של פסיכיאטר מחוזי הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין. לצורך טיפול נפשי פסיכולוגי, נדרש בית המשפט לחוות דעת של פסיכולוג מומחה שבדק את הקטין. בענייננו, עמדו בפני בית המשפט חוות דעת מהסוג הראשון (ועל כן טיפול פסיכיאטרי, לו ניתן, היה עומד בדרישות הפורמאליות של סעיף 3ד(א)), אך לא הונחה בפני בית המשפט חוות דעת מהסוג השני, היינו, חוות דעת של פסיכולוג מומחה כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הנוער, שלמקרא לשון החוק עולה כי היא הנדרשת לצורך מתן טיפול פסיכולוגי. עניין שני בו אין החלטת בית המשפט לנוער תואמת את הוראות חוק הנוער, הוא שהטיפול נקבע לתקופה של כשנה וחצי, בעוד סעיף 3ד(ב) מגבילו לשלושה חודשים. היעדרה של חוות דעת של פסיכולוג מומחה מעוררת ספק באשר לסמכות בית המשפט להורות על טיפול פסיכולוגי לקטינה במקרה דנן. עם זאת, מאחר וממילא הפרקליטות הצהירה כי הקטינה לא קיבלה עד היום טיפול מרפאתי (ככותרת המשנה של סעיף 3ד), כי הצו המאפשר טיפול מרפאתי יפקע ביום 15.4.06, וכן שבמידה ויידרש מתן טיפול מרפאתי לקטינה, תוגש בקשה חדשה על-ידי פקידי הסעד לבית המשפט לנוער, איני רואה להתערב בשלב זה בהחלטת בית המשפט לנוער.

עם זאת, הערעור מתקבל במובן זה שנקבע, בהתאם להסכמת הפרקליטות, כי תוקפו של הצו, בכל הנוגע לטיפול מרפאתי, יוגבל בשלושה חודשים כפי שנקבע בחוק. כמו-כן, במידה ויתבקש בית המשפט לנוער להאריך את תוקף הצו בשלושה חודשים נוספים, יהא עליו להסתמך על חוות דעת עדכנית של פסיכולוג מומחה לצורך הוראה על טיפול פסיכולוגי. למותר לציין, כי אין בדבריי כל הבעת עמדה באשר לדרכי הטיפול האופרטיביות שראוי שיקבעו לקטינה."

כבוד השופטת ארבל, נקטה גישה נכונה וראויה לטעמי, באשר למתן טיפול פסיכולוגי לקטין נזקק, כאשר היא מיישמת את הוראות החוק כלשונן. נראה שבתי המשפט בערכאות דלמטה, לוקחות לעצמן חירויות רבות מידי, הן כאשר מדובר בכפיית טיפול על קטין והן כאשר מדובר בקביעה כי הקטין הוא קטין נזקק.

לשולחני הגיע לפני כשנתיים מקרה, בו שני קטינים בגילאי העשרה הוכרזו כקטינים נזקקים, זאת, מן הטעם הבלתי ראוי, כי קטינים אלו הוכו ע"י אמם, כאשר אביהם הגיש תביעת משמורת ורשויות הרווחה התנגדו חריפות לכך שהילדים יעברו למשמורת אביהם. לאחר מספר שנים של טיפול כושל בתיק ע"י עורך דין אחר, הגיעו הילדים למרכז חירום ושהו שם מספר חודשים כשהם מנותקים מחבריהם ובמצב קשה, שוב, ללא כל סיבה מוצדקת. לאחר שנכנסתי לתמונה, עבר האב ממצב בו ראה את ילדיו פעם בשבוע למשך שעה במרכז הקשר, למצב בו התקיימו בינו לבין ילדיו הסדרי ראיה כולל לינה בביתו. היום האב משמש בפועל כמשמורן על ילדיו, מה שהיה מיטיב עם מצבם, אם היה נקבע כך מלכתחילה ובהתאם לתביעה שהגיש האב. במקום להעביר את המשמורת מן האם אל האב, זאת, כאשר האם התעללה בילדיה, העדיפו רשויות הרווחה לקחת את הילדים למרכז חירום, עד שיתרצו ויאמרו כי הם רוצים לחזור לאמם. בית המשפט, במקום להפעיל שיקול דעת ראוי, החליט להיות "חותמת גומי" לקביעותיהן של פקידות הסעד לחוק הנוער ובכך, תרם להרס חייהם של הילדים, אשר עד עצם היום הזה לא השתקמו לחלוטין.

 פסיכיאטר ריקרדו שטיינבאום מדבר על ריטלין

יום רביעי, 9 ביולי 2014

פקידת סעד לשכת רווחה אשקלון מעלילה נגד ילד בן 4 כדי לסחור בו במוסדות הרווחה

פקידת סעד בפעולה - אילוסטרציה
הפסיכוזה של פקידת סעד מלשכת רווחה אשקלון - רוצה להוציא ילד בן 4 מביתו למוסד נעול משום שנגע בישבנה של ילדה בגן הילדים. פקידת הסעד גם העלילה נגד האמא כי יש לה בעיות נפשיות.

אם: הפכו את בני בן הארבע לעבריין מיןשמוליק חדד , mynet , 29.06.14

אמו של ילד באחד הגנים העירוניים באשקלון התבקשה להעבירו לטיפול במרכז מיוחד המעניק סיוע לילדים שהותקפו מינית או שתקפו מינית. הסיבה: "הוא נגע לילדה בגן בטוסיק". "המפקחת אמרה לי שזה גיל של סקרנות מינית", אמרה האם שחוששת כי בנה ילקח ממנה

תושבת אשקלון נדהמה בשבוע שעבר לקבל הזמנה לסור למחלקת הרווחה בעיר. "התברר שהבן שלי בן הארבע הוא בעצם עבריין מין אחרי שנגע לילדה בגן בטוסיק", תיארה האם. "ישבו מולי פקידת הסעד ועובדת סוציאלית והסבירו לי ברצינות רבה מאוד שהם צריכים לקחת את הבן שלי לטיפול במרכז מיוחד. לא האמנתי למשמע אוזניי", סיפרה האם.

"הייתי מקבלת בהבנה את הטיפול בנושא", הוסיפה אמו, "אבל כל הרמיזות על כך שאולי בעצם מישהו פגע בו מינית בבית ואולי הוא נחשף למעשים כאלה בבית. המחשבה היחידה שעלתה לי בראש היא שאולי פקידת הסעד בעצם מתכוונת להוציא אותו מהבית".

לדברי האם, מערכת היחסים שלה עם הגננת אינם אידיאליים, זאת לאחר שהביעה לפניה את אי שביעות רצונה מהיחס לבנה. "לפני כשלושה שבועות הוא צבט ילדה בטוסיק בגן", שחזרה האימא. "רק בהמשך קיבלתי טלפון מהעובדת הסוציאלית. הם הלכו והתלוננו אצל פקידת הסעד שהילד שלי תוקפני. הילד שלי צריך להיכנס עכשיו למרכז מאור, ששם מטפלים בילדים שעברו תקיפה מינית או תקפו מינית. העניין הוא ששם מטפלים בילדים בני שש ומעלה והילד שלי רק בן ארבע".

לדברי האם, דווקא המפקחת שמעה אותה בקשב רב. "דיברתי עם המפקחת, שאמרה לי שזה גיל של סקרנות מינית", אמרה האם. "הייתה לי שיחה עם העובדת ופקידת הסעד לגבי השתלבותו במרכז הזה. הם גם הציעו לי ללכת למרכז לבריאות הנפש בגלל שיש לי המון בעיות עם הילדים". לדבריה, העניין הזה הציף שוב את החוויה הקשה שעברה בתה בת העשר לפני מספר שנים, כשנפלה קרבן למעשה מגונה בשירותים באחד המרכולים בעיר.

בשיחה עם גורמי הרווחה רמזו לה כי ייתכן שהילד עבר בעצמו תקיפה מינית. "לצערי הרב, מאז האירוע של הבת שלי אני יודעת היטב לזהות סימנים כאלה, ואני כל הזמן מדברת איתם על כך שהגוף שלהם הוא הגוף שלהם ואסור לאף אחד לנגוע בו", אמרה האם. "זה כלל ברזל אצלנו. אני גם לא מבינה איך זה שכשיש לו כעת סייעת צמודה היא לא הבחינה במה שקרה, אם באמת זה קרה".

האם אף ציינה כי היא בחרה להישאר בבית על מנת להעניק את הטיפול המרבי לילדיה אך היא חוששת כי גורמי הרווחה יוציאו את בנה מהבית. "כואב לי שהם עשו מהילד שלי מפלצת, אלים, מסוכן ועבריין מין". האם גם קובלת על כך שהורים בגן יודעים שבנה מקבל טיפול תרופתי: "אני לא מבינה למה הם צריכים לדעת על כך. אני מתארת לעצמי שמישהו מהצוות העביר את המידע הזה. כואב לי מאוד שמערבים את כל הגורמים האלה".

מאגף הרווחה בעיריית אשקלון נמסר בתגובה: "האם הגיעה ביוזמתה לאגף הרווחה לשיחה עם עובדת סוציאלית. מפאת חיסיון ומאחר שמדובר בקטין, אין אנו מעבירים את תוכן השיחה והטיפול במשפחה".