מתוך דף פייסבוק "האתיופי האינטלקטואל" , 01.07.2017 - השבוע נפרדנו מאחת מהנשים יוצאות אתיופיה החזקות ביותר שפגשתי בחיי והושפעתי רבות מסיפורה הקשה, עדן רכטר ז"ל. אישה אחת שנלחמה נגד כל הסיכויים בשירותי הרווחה האימתניים הממהרים תוך שיכרון כח רגולטורי, ולא בפעם היחידה בעדה, לעקור ילדים מזרועות הוריהם בעילה של דופי בתפקוד ההורי - בדיוק כפי שתרחש בסיפורה האישי של עדן בו טענו מערכת החינוך (על אף שילדיה הוגדרו כמחוננים), שירותי הרווחה והגרוש שזיהה לכאורה הזדמנות נקמנית - שהיא איננה ראויה לגדל את ילדיה.
הסיפור של עדן, בשעתו, עורר זעם ושאלות קשות בציבור בדבר הקלות בה עובדים/ות סוציאליים/ות שולחים ילדים יוצאי אתיופיה למוסדות סגורים, פנימיות ואימוצים, לעתים פועל יוצא של מניפולציות רגשיות ואיומי לקיחה המופעלים על ההורים בכדי שיחתמו "מרצונם החופשי", ולעתים בסיוע בתי המשפט הנעתרים ביתר קלות לצווי חירום, השגחה ונזקקות. צווים הנשענים לרוב (באופן אבסורדי) על נתונים שנמסרים לבית המשפט מצד נציגי הרווחה המשופשפים היטב מבלי ליחס חשיבות רבה לטענות ההגנה מצד המשפחות דלות האמצעים המשפטיים ממילא, בעיקר החד הוריות שבהן.
אסיים במשפט אחד מתגובת משרד הרווחה בימים בהם פרשת הילדים החטופים של עדן יצאה לאור, תחת המשפט אצרף את מילותיה של עדן, בחגיגת בר המצווה של בנה, תקופה לאחר שהוחזר לזרועותיה בצל מסכת ייסורים, לחץ תקשורתי ועזרת הציבור. משרד הרווחה על עדן: ״לצערנו, במקום לשקם את עצמה (לאחר שילדיה נלקחו ממנה) ולדאוג להם, עסוקה האם במלחמה והכפשות״.
מילות הניצחון של עדן בבר המצווה: "יחד עברנו שנה וחצי לא פשוטה. שנה וחצי מלאה במשברים, בניתוק קשה. אבל הנה, לאחר מלחמות ומאמצים, אנחנו שוב יחד כמשפחה מאוחדת. מי ייתן ונעבור את החיים בנחת, בבריאות ובאושר, והכי חשוב שלעולם נהיה יחד. אוהבת אתכם תמיד, אימא עדן.״ עדה שלמה למדה ממך אומץ ותושייה מה הם, נוחי על משכבך בשלום.
