מעון אילנית משרד הרווחה - עדות חוסה על התעללות קשה בחסרי ישע

הכי שקופים - בחסדי משרד הרווחה , מירב אלוש לברון ,  03.12.2015 , "הארץ"

אילן בוטנרו, בן 52, השוהה במעון "אילנית" של משרד הרווחה, הובהל בשבוע שעבר לבית החולים הלל יפה בחדרה כשהוא חבול קשה. אגרוף בפניו פצע את ארובת העין שלו וגרם לשבר. אין זו הפעם הראשונה שבוטנרו נחבל ב"אילנית". המקרה הנוכחי נמצא בבדיקה. הפעם החליטה אמו, בת ה–72, לחשוף את בנה. להנכיח את הקול של האנשים הכי שקופים.

כשהתבוננתי באילן החבול עלתה לנגד עיני דמות אחייני בן ה–10, ילד יפה ומתוק, בעל פיגור בינוני עד קשה, ובעתיד מבוגר חוסה. גם הוא יהיה נתון לחסדי אחרים, תלוי ברצונם הטוב ובכשירות הנפשית והמקצועית שלהם. איכות חייו ושגרת יומו יושפעו בעיקר מהדמות המוסרית של המדינה וממידת מחויבותה למוגבלים.



חשבתי, האם אריה דרעי מתייחס לבוטנרו וחבריו בקבוצת השקופים? האם משה כחלון חשב עליהם כשחילק את עוגת התקציב? האם קיים שר הרווחה, מאז נכנס לתפקידו, דיון באיכות חיי דיירי המעונות, או בתנאי ההעסקה המחפירים של העובדים בהם? האם הסיכוי של אחייני לחיים טובים תלוי רק במידת יכולתנו לגייס די כסף כדי שהוא יוכל לחיות במקום בטוח, שאולי יהיה עלינו להקימו בעצמנו?

משרד העבודה והרווחה מטפל בכ–25 אלף בני אדם מוגבלים שכלית, מתוכם כ–10,000 חיים בדיור תומך. 6,500 מאלה החיים בדיור תומך מתגוררים ב-63 מעונות ברחבי הארץ, שרבים מהם מופעלים בשיטה של מיקור חוץ, אך נתונים לפיקוח משרד הרווחה.

דו"ח מבקר המדינה ב–2008 התריע על ליקויים קשים בפיקוח של משרד הרווחה על המעונות. האם הופקו הלקחים? מה טיב הפיקוח כיום? ומה מצב זכויות האדם במעונות? כיצד יכולים ארגוני זכויות האדם לפעול לקידומם, בשעה שמערימים קשיים על כניסתם למעונות?

במשך השנים נאספו עדויות קשות עד מזעזעות על המתרחש בחלק מהמעונות. כבר ב–2010 נחשף הציבור לזוועה שנקשרה ב"אילנית". העדויות של חברי הכנסת אילן גילאון ואורלי לוי אבקסיס, של ארגון "בזכות" ושל חוקר פרטי שביקרו שם, די היה בהן כדי לסגור את המוסד עד להשלמת רפורמה בכוח האדם ובתנאי המחיה בו. זה לא קרה. האם הצואה עדיין מרוחה על קירות "אילנית"? האם כבר יש לדיירים ארון לחפצים אישיים? האם העובדים נוהגים בחוסים בכבוד הראוי? האם החוסים עדיין נקשרים בכפייה לכיסא במשך שעות ארוכות? ומה קורה במעונות אחרים? אין לדעת.

גם משפחות החוסים אינן מקבלות תמונת מצב אמיתית על שגרת החיים במעונות. במצב העניינים הנוכחי נדמה, כי רק מצלמות השגחה, שהמידע מהן יימסר למטרות אתיות בלבד, יוכלו להבטיח קיום נאות של החוסים.

אדם בעל מוגבלות הוא אדם אוטונומי, בעל זכויות וזכאי למימושן. אבל לעתים קרובות הוא גם תלוי לחלוטין בסביבה שהוא חי בה. אל מול החשיבות של שמירת הפרטיות יש להציב את ההגנה על חיי החוסים ואת השמירה על כבודם. חוק שיחייב התקנת מצלמות השגחה הוא מחויב המציאות. בו יש להתחיל את שידוד המערכות במעונות החוסים, וממנו לצאת למאבק חדש על כל היתר.





 

אין פיקוח על מוסדות משרד הרווחה - 6,600 מפגרים במעונות - ורק 7 מפקחים

6,600 מפגרים במעונות - ורק 7 מפקחים - גם במשרד הרווחה מודים: אין פיקוח אמיתי על המוסדות , רותי סיני , הארץ , מרץ 2007

כמה מפקחים על הטיפול בעשרות אלפי בעלי מוגבלויות - לפני שלושה חודשים דיווח "הארץ" על קבוצת הורים לאנשים עם פיגור שכלי, הנאבקים למען ילדיהם החיים במעון "בית אנדרו" בראשון לציון - שאותו מפעילה חברה פרטית מטעם משרד הרווחה. ההורים טענו שלילדיהם אין די אוכל, שחלקם מתקלחים במים קרים, שחלקם לא מקבלים תרופות בזמן, שהמדריכים מועטים ומתחלפים לעתים תכופות. כל זאת, לטענתם, משום שהזכיין שמפעיל את המעון, גל אזואלס, מבקש לחסוך כסף.

ההורים אמרו שהתריעו על הבעיות באוזניהם של הזכיין ושל מפקחת במשרד הרווחה, אך דבר לא נעשה. לבסוף פנו להנהלת האגף לטיפול באדם המפגר במשרד הרווחה ואף הגישו תלונה במשטרה על פגיעה בחסרי ישע. אז, הזדרז משרד הרווחה להקים ועדת בדיקה, שלמרות שפעלה לאחר שחלק גדול מהליקויים תוקן - בעקבות תלונות ההורים והפרסום בתקשורת - אכן מצאה ש"היו תקלות וחריגות אשר פגעו באיכות החיים של הדיירים". הוועדה מצאה שהדיירים לא קיבלו ארוחת בוקר, שבשעות אחר הצהריים היתה רק מדריכה אחת במקום שתיים כנדרש, שמחצית העובדים הוחלפו במהלך שנה ועוד.

מהפרשה עולה בבירור שאת תפקיד הפיקוח על המעון מילאו ההורים - ולא משרד הרווחה. למרות שהפיקוח חיוני במיוחד בתהליכי הפרטתם של שירותים לאנשים חסרי ישע, השונה מטבע הדברים מהפרטת שירותי צרכנות אחרים, מערך הפיקוח של משרד הרווחה הולך ומצטמצם ומתקשה לעקוב אחר כלל המסגרות והארגונים, רובם חיצוניים, המספקים שירותים לנזקקים.

מספר דוגמאות עשויות להמחיש עד כמה קטן סגל הפיקוח הממונה על המסגרות המספקות שירותי רווחה.

כך למשל, לפי החוק, המדינה מספקת מגורים בכמעט 60 מעונות פנימייה ליותר מ-6,600 אנשים עם פיגור שכלי. שני שלישים מהחוסים חיים במוסדות פרטיים. על כל המעונות מפקחים בסך הכל שבעה מפקחים ב-6.5 תקנים.

בנוסף, לפי החוק, המדינה גם מספקת שירותים לשילוב אנשים עם פיגור בקהילה: שילוב במעונות למאות פעוטות עם פיגור; מסגרות יום למאות ילדים עד גיל שלוש; מרכזי יום ל-4,000 בני 3-21; מרכזי יום ל-750 בני 21 ומעלה; שירותי אומנה ל-315 ילדים עם פיגור; תעסוקה לאלפי אנשים ב-65 מסגרות תעסוקה; נופשונים ל-24 אלף אנשים; 2,400 דירות בפיקוח לאנשים עם פיגור; טיפול ותמיכה במשפחות, ועוד שירותים רבים.

על כל אלה מופקדים עשרה מפקחים. הד"ר חיה עמינדב, מנהלת האגף לטיפול באדם המפגר, אומרת שבממוצע המפקחים מגיעים לביקור בתדירות של אחת לשלושה חודשים עד שישה חודשים, תלוי במסגרת. "מה שקרה בבית אנדרו הוא לא סימפטום מיוחד", מודה עמינדב. "לצערנו מערך הפיקוח, גם במעונות הפרטיים וגם בממשלתיים, לא עונה על הצרכים". המפקחת הממונה על מעון אנדרו אמנם הודחה מתפקידה, אך בעיות דומות עלולות לחזור על עצמן - ואולי אף מתרחשות כיום - במעונות שבהם ההורים פחות מאורגנים או נועזים.

"אני קובע באופן מפורש שהמשרד אינו מסוגל לפקח על עבודת הזכיינים שמטפלים באנשים חסרי ישע", אומר יוסי מלכה, מנכ"ל אקי"ם. "יש פה כשל מאוד מרכזי. מפריטים באמוק בלא תגבור משמעותי של מנגנון הפיקוח".

נעמי רז, יו"ר ועד ההורים הארצי של אקי"ם, אומרת שכבר בשנות ה-80 כשהתחילו תהליכי ההפרטה היה ברור שאי אפשר יהיה לבצע פיקוח יעיל ולכן בכל מסגרת צריך יהיה להקים ועד הורים, בתמיכת משרד הרווחה. אלא שרק בחלק מהמסגרות נוצר השילוב בין הורים חזקים די הצורך להנהלה שהסכימה לכך.

רז מוסיפה, כי מזה יותר מעשור שמשרד הרווחה לא העניש זכיין שלא עמד בתנאי המכרז שבו זכה ובתנאי החוזה שעליו חתם. "מערכת אחת שתיסגר תהיה סמן והתראה לאחרים", היא אומרת. אבל במשרד הרווחה אומרים שמדובר בתהליך מסובך מבחינה משפטית.

אין תחרות אמיתית בשוק הרווחה

גם תחומים אחרים סובלים ממיעוט מפקחים. על כ-400 מסגרות שמספקות דיור, תעסוקה, שיקום ופנאי לנכים ולעיוורים מפקחים כ-15 מפקחים מטעם משרד הרווחה; על כ-200 בתי אבות מופקדת רק מפקחת אחת במשרה מלאה ועוד עשר מפקחות המועסקות באמצעות חברת כוח אדם. על 500 מסגרות לקשישים בקהילה - מרכזי יום, שכונות תומכות ועוד - מופקדים 11 מפקחים.

משרד הרווחה תומך בתהליך ההפרטה, אך מודה שהפיקוח הוא נקודת תורפה כואבת. יקותיאל צבע, מנהל האגף למחקר, תכנון והכשרה במשרד, סבור שהפרטה מחייבת פיקוח על טיב השירות הניתן לנזקקים. בתנאים מסוימים השוק יכול לבצע פיקוח על עצמו - אם הוא משוכלל דיו, דהיינו יש בו הרבה מבחר ומידע לצרכן או לבני משפחתו שמאפשר להם לבחור איזה מוסד טוב ביותר בשבילם ומספק להם שירות ברמה הגבוהה ביותר, אומר צבע.

"אבל תנאים של שוק משוכלל כמעט לא קיימים בשוק שירותי הרווחה", אומר צבע. ההיצע מוגבל ובמקרים רבים ה"לקוחות" הם אנשים חסרי ישע ולהם או למשפחות שלהם אין מידע וכלים לבחירת מוסד או שירות, הוא אומר. לכן הממשלה חייבת לספק את הפיקוח ולא יכולה לסמוך שכלי השוק יעשו זאת, אומר צבע. אמצעי הפיקוח הממשלתי כוללים דרישות מפורטות בחוזים עם ספקי השירותים, פיקוח חיצוני שיטתי, משוב של הלקוחות או החוסים, תמיכה מארגוני סנגור ועמותות הורים, הוא אומר. גם הוא מודה שאלה רחוקים כיום מלהתקיים במלואם.

פרופ' אברהם דורון, חתן פרס ישראל לעבודה סוציאלית ומתנגד חריף להפרטת שירותים חברתיים, אומר שפיקוח על שירותי רווחה הוא אשליה.

"הניסיון מראה שברוב המקרים הגורמים המפקחים הופכים שבויים בידי המוסדות המפוקחים ובמקום להגן על לקוחות של מוסדות אלה הם מגנים על המפוקחים", הוא אומר, "הדוגמה הטובה ביותר היא בנק ישראל והמפקח על הבנקים. מה שמפקח זה עשה במשך השנים הוא להגן על הבנקים מפני הטענות הצודקות על פי רוב של לקוחות הבנקים".

רותי סיני

כבר ב-2005 התריע מבקר המדינה על צמצום היקף הפיקוח

בדו"ח שפירסם ב-2005, הצביע מבקר המדינה על ליקויים בפיקוח של משרד הרווחה על השירותים שהעביר לביצוע חיצוני. המבקר כתב שעל אף שהמשרד הוציא לספקים חיצוניים, כמו עמותות וחברות מסחריות, כ-85% מהשירותים שהוא מחויב לתת (בשווי של יותר מ-2 מיליארד שקל) - היקף הפיקוח ירד. המבקר ציין שלמרות שיש להרחיב את הפיקוח במצב זה, הרי שמספר משרות הניהול, התכנון והפיקוח קטן ב-16% בשנים שנבדקו.

עוד גילה המבקר שכשליש מהמעונות לאנשים עם פיגור פעלו בלא רישוי; ל-32 מתוך 43 ההוסטלים של חסות הנוער לא היה חוזה בתוקף עם משרד הרווחה; ומ-1999 עד סוף יולי 2004 קיים המשרד בקרה חשבונאית רק על כשליש מ-1,200 הגופים שמהם הוא רוכש שירותים.

כך למשל, במשך יותר משנתיים המשרד לא קיים בקרה בעמותה שהעניקה שירותי תקשורת לחירשים. רק בעקבות תלונות מחירשים שלא קיבלו שירותי תרגום, נערכה ביקורת שמצאה כי העמותה נמצאת במצב של חדלון פירעון. ההתקשרות עמה הופסקה, אבל בינתיים החירשים לא קיבלו שירותים במשך שנה.

רווחה בהפרטה , כתבה חמישית ואחרונה בסדרה בשנים האחרונות מתקיים בישראל תהליך מואץ של הפרטת השירותים החברתיים, אותם מחויבת המדינה לספק על פי חוק. בסדרת כתבות יבחן "הארץ" כיצד משפיע השינוי על חייהם של האזרחים החלשים ביותר במדינה.

אמיר שוורץ - פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה מנהל בשעות העבודה את עסקיו הפרטיים

הפקרות אטימות אכזריות ותאוות בצע בצמרת משרד הרווחה -  תחקיר חדשות 10: האחראי על בעלי הפיגור מנהל את עסקיו בזמן העבודה - אנטוניה ימין ומיה איידן - אוגוסט 2013

אמיר שוורץ, פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה שמופקד על רווחתם של אלפי החוסים, מנהל בשעות העבודה גם את עסקיו הפרטיים - רשת הוסטלים שלו ושל אשתו. "לקחו לי 21 שנים מהחיים", סיפר חוסה שאושפז במוסד שלא התאים לו, וכמוהו רבים נוספים. משרד הרווחה: "נקיים בירור מידי ומעמיק והנושא יטופל באופן נחרץ"



איך קורה שבמשך שנים מאושפזים במוסד לבעלי פיגור שכלי מטופלים רבים שמצבם כלל אינו מתאים לו? תחקיר חדשות 10 שפורסם הערב (חמישי) במהדורה המרכזית חושף כי אמיר שוורץ, פקיד הסעד הראשי של משרד הרווחה ומי שאחראי על למעלה מ-6,000 בעלי פיגור שכלי בישראל, עסוק כבר שנים בעסקיו הפרטיים - על חשבון זמן העבודה, בו אמור לדאוג לחוסים.

אבנר שועה הוא בעל פיגור שכלי קל, בן 44. עד היום קשה לו להגיע לרמלה, למעון שבו התגורר לאחר שאובחן בטעות כלוקה פיגור שכלי. "יש לי זיכרונות לא טובים, זיכרונות של 21 שנים שהלכו לי סתם", הוא אומר. "כי בנאדם עם פיגור קל לא מביאים למקום כזה של מפגרים". שועה טוען כי במהלך תקופת המגורים שלו במעון הוא סבל מהתעללות, השפלות והרעבות.

ועדה שהתכנסה לדון בעניינו קבעה כי "שועה אבנר מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי". בימים אלה תובע שועה את משרד הרווחה, בגין הנזקים הנפשיים הקשים שנגרמו לו לטענתו בכל אותן השנים הארוכות שבהן שהה במוסד הסגור. מוסד שהוא, כאמור, כלל לא היה אמור להיות בו. אלא שכאמור, הוא ממש לא היחיד.

שוורץ מחזיק רשת פרטית של הוסטלים. כבר בשנת 2005 הוא הורשע בדיווח שקרי על שעות עבודתו ועל טיפול בעסקיו הפרטיים במהלך העבודה. שועה וחוסים נוספים, ששהו במרוצת השנים במעונות של שוורץ, לא טופלו כראוי ונותרו מתוסכלים. דבר לא מנע משוורץ מלהרחיב בשנים האחרונות את רשת ההוסטלים שלו. למרות ההרשעה הברורה, הוא ממשיך לעסוק בעניינים הקשורים לעסקיו הפרטיים במהלך עבודתו בשירות המדינה. תחקירנית חדשות 10 קבעה איתו פגישה בנוגע לאשפוז של אחיה באחד ממוסדותיו של שוורץ. כל זה התרחש במשרד הרווחה ובזמן העבודה שלו.

קישורים:

משרד הרווחה -חוטף, מאבחן, מתייג ושולח לגיהנום - מעון מקי"ם למפגרים  - קשר השתיקה, התעללות, שיקולים זרים, עושק, ניצול, רמייה, הפקרות - במוסדות בפיקוח משרד הרווחה לאורך עשרות שנים. תחקיר: "הכי משתלם להגיד מפגרים, ואז לסגור להשפיל להכות" , ידיעות אחרונות , יאנה פבזנר , צילומים: ערן יופי כהן , גדי קבלו, אוקטובר 2009...

"תינוק בגולאג ישראלי" - כתבת תחקיר על חטיפת תינוק

משרד הרווחה - כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים - כתבת תחקיר

התעללות בילדים חוסים במוסד "אתגר" של משרד הרווחה

אלימות מדריך על חוסה במעון למפגרים בקיבוץ עין השלושה

החיים בהוסטל למפגרים "בית אנדרו" בראשון לציון : רעב ומקלחת במים קרים

עשרות ילדים מאושפזים בישראל במוסדות פסיכיאטריים שלא לצורך

מוטי אוטמזגין תובע את משרד הרווחה: נכלאתי בטעות במוסד מפגרים

משרד הרווחה - פיקוח ומעקב לקויים על כל מסגרות הרווחה: פנימיות, מעונות, פקידי סעד, עובדים סוציאליים

הורי מעיין ספיר שנרצחה ברחובות תובעים את משרד הרווחה, המשטרה, ורוצח בתם

שר הרווחה מאיר כהן - באלגן מכוון וחוסר תכנון לכליאת חוסים במוסדות במקום השמתם בקהילה

המאמר המדינה מתעלמת כשנתיים מדו"ח שהנחה לסגור מוסדות למוגבלים , אור קשתי , הארץ , יולי 2013
דו"ח שהוזמן על ידי שר הרווחה לשעבר קבע נחרצות: יש לשלב בקהילה חוסים עם מוגבלות שכלית. אולם הרצוג כבר לא בתפקיד והדו"ח מעולם לא פורסם

ביום שני פרסם משרד הרווחה הודעה יוצאת דופן. בכותרת “דרמה במשרד הרווחה”, נכתב כי השר, מאיר כהן (יש עתיד), “הורה לפעול להוצאת 12 חוסים המיועדים לשילוב בקהילה”, שנמצאו במעון סגור בעכו. בהודעה גם צוין כי “ברקע הדברים עומד ועד העובדים (של המוסד), שפעל בשנים האחרונות להשארת החוסים במוסדות משיקולים כלכליים”.

צריך כמובן לברך את משרד הרווחה על הנחישות שהפגין, אבל אנשי מקצוע שמכירים מקרוב את הפרשה מתרשמים מעט פחות: לא העובדים אשמים במצב, אלא מדיניות שמרנית רבת שנים של המשרד, המעדיפה כי אנשים עם מוגבלות שכלית יגורו במוסדות ולא בקהילה, יחד עם חוסר תכנון ובלגן שנראה מכוון. המעון בעכו, שבו כ-95 חוסים, הוא מוסד ממשלתי. האחריות על התנהלותו היא בראש ובראשונה של המשרד עצמו.

אם משרד הרווחה באמת מעוניין בשינוי מדיניות ביחס למגוריהם של אנשים עם פיגור, אין צורך בהודעות דרמטיות. אפשר להתחיל באימוץ של דו”ח ועדת מומחים בינלאומית, שהמשרד עצמו הזמין, שקבעה כי יש לסגור תוך עשר שנים את כל “צורות המגורים בהן מתגוררים יותר מארבעה או שישה אנשים עם לקות שכלית”. הדו”ח נמסר למשרד לפני שנה ותשעה חודשים, אך לא פורסם מעולם, למרות בקשות חוזרות ונשנות מצד גורמים שונים. גם המלצותיו לא יושמו במלואן.

על פי נתוני משרד הרווחה, המעודכנים למארס 2011, בישראל חיים כ-35 אלף אנשים עם מוגבלות שכלית. רובם, כ-70%, חיים עם הוריהם, נתון המעיד לכשעצמו כי המדינה מספקת פתרון חלקי בלבד לאנשים האלה. כ-9,500 אנשים גרים במסגרות שונות מחוץ לביתם, רובם המכריע - 62% - חיים במוסדות גדולים מאוד בהם גרים יותר מ-61 בני אדם, וכ-20% נוספים במוסדות בינוניים – 60-17 בני אדם. בהשוואה בינלאומית, השיעורים האלה גבוהים פי 4-3 מהמקובל בארצות הברית ומערב אירופה.

לדברי הפרופ’ אריה רימרמן מאוניברסיטת חיפה, ששימש כיו”ר ועדת המומחים, “יש משהו לא אנושי במסגרות הגדולות והסגורות, ומעצם טבען מתרחשים בהן דברים לא טובים. למעשה, אנחנו מונעים מאלפי אנשים עין ציבורית פקוחה”. עוד הוא אומר כי “אין שום הצדקה לשיעור הגבוה של אנשים שחיים בישראל במוסדות: גם לאנשים עם פיגור יש זכות לחיות במסגרות קטנות, עם תמיכה ואהבה”. על פי הנתונים, רק 8% מהסובלים מפיגור חיים בדירות של עד שש נפשות.

  ועדת המומחים הוקמה ביוזמתו של יצחק הרצוג, בזמן שהיה שר הרווחה, כדי שתברר היכן נמצאת ישראל בנושא הדיור של אנשים עם מוגבלות שכלית בהשוואה למדינות המערב, ותמליץ על מדיניות. ביוני 2011 הגיעו לישראל ארבעה מומחים בינלאומיים, מהבולטים בתחומי הזכויות של אנשים עם מוגבלות, והצטרפו לפרופ’ רימרמן, שהיה הדיקן המייסד של הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה.

בעבודתם התבססו חברי הוועדה על אמנת האו”ם לזכויות של אנשים עם מוגבלות, שישראל חתמה עליה, ובעיקר על סעיפים רלבנטיים כמו הזכות של אנשים עם לקות לקבל החלטות עבור עצמם ולחיות באופן עצמאי בקהילה, העלאת המודעות הציבורית כאמצעי להגברת סובלנות וכבוד, ועוד.

“אנו מאמינים כי כל אדם עם לקות שכלית יכול לחיות בקהילה, בכפוף לקבלת שירותים הולמים”, נכתב בהמלצות הדו”ח. ההמלצה כוללת גם אנשים עם “התנהגויות מאתגרות”, וגם כאלה שיש להם צרכים רפואיים מורכבים. לדעת המומחים, ההמלצה ישימה “הן מבחינה מעשית והן מבחינה כלכלית, כפי שמצביעות העדויות המחקריות ממדינות אחרות בעולם”.

כל אחת מהמלצות הוועדה אמורה היתה לגרום לשינוי מדיניות. כך למשל קובע הדו”ח כי “ראוי שישראל תבצע שינוי בחקיקה, כך שדיור ושירותים בקהילה יהפכו להיות החלופה למוסדות”. לדברי רימרמן, המעבר ממודל מוסדי לקהילתי מתנהל במדינות המערב כבר כמה עשורים (בארה”ב ירד מספר האנשים במוסדות סגורים מכמיליון ב-1964 ל-30 אלף בלבד ב-2009), אך בישראל המצב כמעט ולא השתנה.

לדבריו, מעבר כזה יכול להתבצע באמצעות סגירה הדרגתית של המוסדות הקיימים, ובמקביל - הרחבה משמעותית של הדיור בקהילה. בהקשר זה המליצה הוועדה למפות את השירותים הניתנים כיום בקהילה, מיפוי שיהיה בסיס “לתכנון שירותים עתידיים, כך שיהיו אחידים ומפוזרים באופן שוויוני בכל הארץ”.

שאלת פיזור השירותים נוגעת לנושא הרגיש של מה שמכונה nimby (לא בחצר האחורית שלי - “not in my back yard”). העברת האחריות למסגרות דיור לאנשים עם לקות שכלית מהמדינה לידי גורמים פרטיים, הובילה לפיזור בלתי שוויוני בעליל. חברי הוועדה לא חוסכים בביקורת: “דחיסות ורוויה של שירותים נובעים בראש ובראשונה מאינטרסים כלכליים ואחרים של נותני השירות (במוסדות בבעלות פרטית, א”ק). אולם, נותני שירות שונים משתמשים בטיעון של חופש המגורים (של האדם עם המוגבלות, א”ק) על מנת להגן על האינטרסים שלהם עצמם - ולא של החוסים”. המצב הלא תקין, בו מתרכזות לא פעם מסגרות כאלה באזורים חלשים ממילא, בהם הארנונה נמוכה והתושבים לא צפויים להתנגד, הוא תוצאה של מצב זה. לפיכך, ממליצה הוועדה למפות את הצרכים ברמה הארצית, ולתגמל גורמים פרטיים שיעניקו שירותי דיור באזורים בהם אין די שירותים כאלה.

באשר לעתידם של המעונות הסגורים לאנשים עם מוגבלות שכלית, ממליצה הוועדה על “צמצום משמעותי של כל המעונות, עד כדי סגירתם כליל”. מספר הדיירים הרצוי בדיור הקהילתי, לפי הדו”ח הוא ארבעה-שישה בדירה. “בעולם המערבי מתחולל כיום שינוי בגישה כלפי אנשים עם מוגבלות”, נכתב בדו”ח. “שינוי זה משתקף באמנת האו”ם ואף מוצא את ביטויו בגוף הידע המחקרי, התומך במגורים עצמאיים בקהילה. שינוי זה ראוי וצריך להשתקף גם במדיניות של מדינת ישראל”.

דו”ח הוועדה נמסר למשרד הרווחה באוקטובר 2011. בראשית אותה שנה, החליף משה כחלון את הרצוג, ונדמה כי את השר החדש ואת פקידי משרדו הוותיקים יותר עניינו דברים אחרים. את זה אפשר ללמוד, בין השאר, מההחלטה שלא לשלם לחברי הוועדה על עבודתם אלא להסתפק בהחזר הוצאות בלבד, ויותר משמעותית - לא לפרסם את דו”ח הוועדה, למרות בקשות של “בזכות” ולפני חודש גם מצדו של ח”כ אילן גילאון (מרצ). יתרה מזאת, חברי הוועדה המליצו כי משרד הרווחה יגבש ויציג לציבור תוכנית לעשר שנים, שתיישם את השינוי הנדרש. לדברי רימרמן, הוועדה אף התנדבה ללוות באופן שוטף תוכנית כזאת. עד היום הוא ממתין לתגובת משרד הרווחה.

מה הסיבה לשמירה על המדיניות הקיימת? עובד במשרד הרווחה טוען כי זהו עניין כספי: המוסדות הגדולים כבר קיימים, ונוח יותר לרשויות המדינה להפנות אליהם אנשים, מאשר להקים מסגרות קטנות יותר בקהילה. וייתכן שהמרכיב הזה - של מגורים בצמוד לאוכלוסייה הרגילה - הוא זה שכל כך מפחיד. “יש עמדות לא אוהדות בציבור כלפי קליטה בקהילה של אנשים עם פיגור”, אומר פרופ’ רימרמן.

“רוב האוכלוסייה שנמצאת כיום במוסדות נשלחה לשם על רקע מדיניות שמרנית, המנציחה דפוסים מיושנים של בידוד והפרדה מהקהילה הכללית”, אומרת מנכ”לית “בזכות”, אסתר סיוון. לאחרונה החלו “בזכות” ו”קרן משפחת רודרמן” בקמפיין המעודד דיור בקהילה של אנשים עם מוגבלות.

לדברי סיוון, “המומחים קבעו במפורש כי כל אדם עם לקות שכלית יכול וצריך לחיות בקהילה, ולקבל שירותים ותמיכה מותאמים לאדם. זהו שינוי תפיסה יסודי ממדיניות משרד הרווחה, הגורסת כי יש מי ש’מתאים’ ויש מי שאינו ‘מתאים’ לגור בקהילה. האתגר הגדול הניצב בפני שר הרווחה הוא דווקא פנימי: הצורך להתמודד עם פקידי משרדו, עם מפעילי המוסדות, עם ועדי העובדים, עם היועצים המשפטיים, ואולי גם עם פקידי האוצר”.

ח”כ גילאון, המשמש גם כיו”ר השדולה לאנשים עם מוגבלות בכנסת, אומר כי הדו”ח “מצביע על מה שאנו אומרים כבר שנים רבות: אין דייר לא מתאים, אלא יש מסגרת שאינה מתאימה לו”. הוא הוסיף כי הדו”ח מחזק את הדרישה “להחזיר את המסגרות להפעלת המדינה, בדומה להחלטה שהתקבלה לגבי המוסדות הפסיכיאטריים”.

במשרד הרווחה אומרים בתגובה כי מאז הגשת הדו”ח הוכנסו שינויים רבים, בהם ההחלטה שלא לפתוח יותר מעונות לאנשים עם מוגבלות שכלית. כמו כן, לדבריהם החלה היערכות לביצוע המיפוי המומלץ של השירותים הקיימים בקהילה; נמשך פיתוח תשתיות ושירותים נוספים בקהילה; ועדות האבחון הונחו להעדיף מסגרות דיור בקהילה כאלטרנטיבה ראשונה להשמה חוץ־ביתית. עוד נמסר מהמשרד כי “החל תהליך של התאמת המעונות הקיימים כך שסגנון פעולתם יהיה קהילתי”, וכן שעד כה נפתחו 60 שלוחות למעונות, אליהן עברו חלק מדיירי המעונות. במשרד גם מדגישים כי השר כהן קבע “לו”ז מסודר למיפוי מחדש של כל המוסדות הסגורים, במטרה להוציא את האנשים שהומלצו לשילוב בקהילה”.

לצד השינויים, אומרים במשרד כי “במקרים קיצוניים של התנהגות מאתגרת, בעיות נפשיות קשות, ומצבים רפואיים מורכבים יש חשיבות כי הטיפול יוענק לאדם במסגרת מגורים של מעון, המאפשרת מענה בריאותי מקיף, תוך צמצום הסיכון לפרט ומבלי לפגוע באיכות החיים של הסובבים”. משרד הרווחה אמנם החליט שלא לפתוח מסגרות חדשות, אומר הפרופ’ רימרמן, אבל לא התחייב לסגור בהדרגה את אלה הקיימות, ואילו לגבי המקרים הקיצוניים, הרי שגם כאן אפשר וצריך למצוא את ההסדרים המתאימים, כדי שגם הם יחיו בדירות קטנות בקהילה, בדיוק כמו כל אחד אחר.

התעללות בחוסים במעון נווה יעקב של משרד הרווחה



קישורים: 

מעון "נווה יעקב" של משרד הרווחה - תרבות הסאדיזם - ככה זה עובד - תרבות הסאדיזם של רשויות הרווחה, איומים, הפחדות, עלילות, אלימות, הזנחה, סמים פסיכיאטריים, קשר שתיקה, תאוות בצע ועוד - המאמר האם מטופל ב"נווה יעקב": "צוות סדיסטים, אנחנו בגיהנום" , שבתי בנדט ודנה ויילר-פולק , וואלה חדשות , אוקטובר 2012 - משפחות מטופלים במוסד בו נחשפה פרשת התעללות מתארים שנים של הזנחה ואלימות. "היו לו פנסים בעיניים, כוויות על הגב", מספרת אחת האמהות...
מעון למוגבלים כפר נחמן של משרד הרווחה - חשד להתעללות קשה - הכתבה "הוא פשוט הוריד לו סטירות" , נטע לי בינשטוק , mynet , מאי 2010 - אגרופים, הרעבות ופלפל חריף בפה. המשטרה חוקרת חשד להתעללות בבעלי פיגור שכלי בכפר נחמן ברעננה. העובדים מכחישים את המיוחס להם. חושפת הפרשה: "התמוטטתי מהמראות". משרד הרווחה: "פועלים על פי נוהלי המשטרה"...

משרד הרווחה - כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים - כתבת תחקיר - מרץ 2009 - "הסבל, הכאב, הפגיעות, והאונס, הכל נשאר בתוכי עד לעולם הבא" - מצעד האיוולת: משרד הרווחה מאבחן אנשים טובים, הגונים, ונבונים, ע"פ קריטריונים הזויים שאימץ לעצמו, כולא אותם, מתעלל בהם, והורס את חייהם...

המוסר הכפול של הפרקליטות נגד מוחלשים - מטייחים אחריות מוסדות רווחה על חסרי ישע

המדיניות הסטאליניסטית המסוכנת של הפרקליטות ביד אחת עם משרד הרווחה. מצד אחד תולשים ילדים מבתיהם ללא משפט באמצעות צווי חירום (חוק הנוער סעיף 11) למוסדות משרד הרווחה, ובמוסדות משרד הרווחה הילדים וההורים חסרי זכויות, לעומת הגנה לעובדי המוסדות ומנהליו מכל עבירה פלילית.
מצב זה מאפשר לפרקליטות ולמשרד הרווחה להתעלל בכל משפחה במדינה כרצונה מבלי שבני המשפחה נשפטו או ביצעו עבירה כלשהי
התנהגותם של הפרקליטות ומשרד הרווחה מהווה קרקע פוריה לביצוע פשעים נגד משפחות ומגזרים כרצונם.

להלן כתבה על לוקה בשכלה שהותקפה קשות במוסד משרד הרווחה והפרקליטות מגנה על רשלנות מנהלי המוסד.

הכתבה לוקה בשכלה הותקפה - ותובעת את המעון: "הפקרות" , גלעד גרוסמן, מערכת וואלה! חדשות -  6 במאי 2013, 

מ' הותקפה מינית על ידי חוסה אחר במעון של משרד הרווחה שבו אושפזה. בפרקליטות החליטו שלא להעמיד לדין את מנהלי המעון, שלדבריה התרשלו בפיקוח. אמה: "אמרו שזה באשמתה"


(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

הפקרות במעון חוסים בשרון? מ' בת ה-35 סובלת מפיגור שכלי ומשורה של הפרעות נפשיות והפרעות התנהגות. כתוצאה מכך, היא אושפזה במשך 13 שנים במעון של משרד הרווחה בשרון. לפני כשלוש שנים, לטענתה, היא הותקפה פעמיים על ידי חוסה אחר, ותקיפה אחת כללה גם לכאורה תקיפה מינית. הפרקליטות החליטה שלא להעמיד לדין את מנהלי המעון, לאחר שנקבע כי פעלו כשורה. אולם, מ' אינה מוכנה לוותר, וכעת היא ואמה תובעות 2.5 מיליון שקל מהמעון, שלטענתן התרשל בפיקוח על הצעירה. אמה של מ': "אמא לא יכולה לשתוק על דבר כזה".

על פי התביעה, שתוגש בימים הקרובים באמצעות עורכי הדין אביתר קציר וגיורא אבן צור, במאי 2010 הותקפה מ' על ידי חוסה אחר הסובל מפיגור שכלי, אדם רחב-ממדים, אלים, המבוגר ממנה בשנים רבות. כתוצאה מהתקיפה, נשבר אפה והיא נאלצה לעבור שני ניתוחים. לאחר התקיפה נקבע כי יש צורך בפיקוח והפרדה של מ', אולם הדבר לא קרה, וכחודשיים לאחר מכן היא הותקפה באכזריות פעם נוספת על ידי אותו חוסה. הפעם, התקיפה לוותה גם בתקיפה מינית קשה. בעקבות התקיפות הוציאה האם את בתה מהמעון.

עוד נטען בתביעה, כי במהלך החקירה המשטרתית נטען כי התנהגותה של החוסה תרמה לאירועים. לטענת התובעות, הדבר אינו נכון, אבל גם אם היה נכון, המעון היה צריך להביא זאת בחשבון, להשגיח על מ' ולדאוג שלא תיווצר סיטואציה שעלולה להוביל לפגיעה בה. יצוין כי בעקבות חקירת המקרה הוחלט שלא להגיש כתב אישום נגד החוסה, כיוון שאינו כשיר לעמוד לדין. עוד נקבע כי אין מקום להעמיד לדין מי מעובדי המוסד. בסופו של יום, צעירה הוכתה באכזריות פעמיים, ואיש לא עמד לדין.
"לא שמרו עליה, היא נכנסה לחרדות"



"פגיעה בוטה באוטונומיה שלה על גופה". עו"ד אביתר קציר


"הצוות אמור להיות מצויד בידע ובאמצעים המתאימים כדי למנוע פגיעות כה חמורות". עו"ד גיורא אבן צור

"לא ניתן לקבל את זה שדווקא במקום שאמור היה להיות מעוז ההגנה והשמירה על זכויות אדם כה מוחלש וכה פגיע - דווקא שם תהפוך חובת השמירה החוקית להפקרות שהובילה לפגיעה גופנית באישה חסרת הגנה וייגרמו לה נזקי גוף ופגיעה כה בוטה באוטונומיה שלה על גופה", נכתב בתביעה. "ההליך המשפטי חושף תמונה מדאיגה מאוד על הנעשה בין כותליו של מוסד המפוקח על ידי הרשויות, ושאמור לספק הגנה לאוכלוסיות כה מוחלשות וכה פגיעות", הוסיפו עורכי הדין. "הציפייה היא שדווקא במקום כזה אמור הצוות להיות מצויד בידע ובאמצעים המתאימים כדי למנוע מהחוסים, שגורלם כבר התאכזר אליהם, פגיעות כה חמורות".

אמה של מ' סיפרה על הסבל שחוותה בתה. "עברנו תקופה קשה מאוד. היא הותקפה ועברה ניתוחים, זה היה נורא ואיום. נגרם לה נזק גדול. לא שמרו עליה פשוט. ואם זה לא מספיק, אמרו שזה באשמתה. היא נכנסה לחרדות ואני הייתי צריכה לטפל בה ולהפסיק לעבוד. חבל שהכנסתי אותה לשם", אמרה אמה של מ' לוואלה! חדשות. "היום, ברוך השם, מצבה טוב, אבל לקח זמן רב עד שהיא התאוששה. אימא לא יכולה לשתוק על דבר כזה".

מהמוסד נמסר בתגובה כי "מדובר במקרה מצער שקרה בין שני חוסים מוגבלים שכלית והתפתחותית שכושר השיפוט שלהם מוגבל. מספר גורמים חיצוניים חקרו את המקרה ומצאו שקשה להאשים מי מהם. מסיבות אתיות, לא נוכל לפרט יותר בשלב זה. כשתתקבל התביעה, נגיב עליה בהתאם ובצינורות המקובלים".

פלייליסט - הוצאת ילדים מביתם


קישורים:

• המורשת הבזויה של משרד הרווחה - סיפורם של שלשה אחים בריאים שנשלחו למוסד מפגרים מקי"ם ועברו התעללות קשה - הפוסט נערך באדיבות בסיוע לשכת הרווחה גבעתיים - הוצאת ילדים בכפייה - הגיהינום של אחים בריאים שנשלחו למעון מקי"ם למפגרים של משרד הרווחה, שם נאנסו על ידי מדריכים וחוסים – משרד הרווחה ידע ולא עצר את הזוועה , "חיינו בגיהינום" .
• משרד הרווחה -חוטף, מאבחן, מתייג ושולח לגיהנום - מעון מקי"ם למפגרים
• "החטוף" - כתבה על שיטות ההונאה של פקידי הרווחה לעשיית כסף על גבם וחייהם של חוסים וחסרי ישע
• "תינוק בגולאג ישראלי" - כתבת תחקיר על חטיפת תינוק
• משרד הרווחה - כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים - כתבת תחקיר
• התעללות בילדים חוסים במוסד "אתגר" של משרד הרווחה
• אלימות מדריך על חוסה במעון למפגרים בקיבוץ עין השלושה
• החיים בהוסטל למפגרים "בית אנדרו" בראשון לציון : רעב ומקלחת במים קרים

משרד הרווחה מטייח התעללות בחוסה במעון - האמא: "אסור היה לי לשתוק"

משרד הרווחה - תרבות שקר

משרד הרווחה זורה חול בעיני הציבור, מתעלל בחוסים במעונותיו, ומטייח פשעיו בתשובות מזלזלות...

הכתבה התלונן בפני אמו: "מדריך הרביץ במקלחת" , ענת יתח , פברואר 2013 , mynet

אמו של צעיר מוגבל שכלית טוענת שהוא חזר חבול מהמעון בצפון שבו הוא חוסה, וכעת הוא מסרב לשוב לשם. המעון העביר את התלונה לפקיד סעד, אך ממשרד הרווחה נמסר כי לא נמצאו תימוכין לטענות החוסה. אמו זועמת: "איך בדקו? אף אחד לא טרח לפנות אלינו"

לא רוצה לחזור: צעיר מוגבל שכלית מהצפון שוהה בשבועות האחרונים בביתו וממאן לחזור למעון שבו הוא חוסה באזור. זאת, לטענתו ולטענת אמו, מאחר שאחד המדריכים במעון הכה אותו וגרם לו חבלות.

אמו, המטפלת בו בשבועות האחרונים, מנסה בימים אלה למצוא עבורו מעון חלופי אשר יתאים לצרכיו, ומדגישה כי למרות הקושי הכרוך בהענקת הטיפול בבית היא מסרבת לשלוח אותו חזרה אל המעון, מחשש שייפגע שנית.


הסתגר בתוך עצמו. הצעיר מהצפון (צילום: אביהו שפירא)

"הבן שלי שוהה במעון הזה כבר זמן רב, ובסך הכול היה לו טוב שם", סיפרה האם השבוע, "הצרות התחילו לפני כמה חודשים. הוא הגיע הביתה עם 'פנס' גדול באמצע הפנים, הסתכלתי עליו ונבהלתי ממש, אבל הוא לא רצה לספר לי כלום.

"ניסיתי לשאול מי עשה לו את זה ולמה, אבל הוא הסתגר בתוך עצמו ורק אמר כל הזמן 'אמא, אני פוחד'". בשלב הראשון לא ייחסה האם חשיבות גדולה למכה וחשבה כי מדובר בתגרה שפרצה בין החוסים במוסד, ולכן החליטה שלא להתערב בעניין.

"בגלל שבדרך כלל לא היו לי בעיות איתם והילד תמיד חזר מרוצה ושמח וגם הלך לשם בחפץ לב, בחרתי להתעלם מהעניין וסמכתי על צוות המוסד שיטפל בבעיה, אם אכן הייתה כזאת. לא היה לי מושג שמדובר במשהו גדול יותר".

שבועות ספורים לאחר מכן חזר הצעיר הביתה בסוף השבוע והתלונן על כאבים חזקים באזור החזה. לטענת האם, היא הרימה את חולצתו והבחינה בסימנים כחולים במספר מקומות באזור בית החזה שלו. היא ניסתה להבין ממה נגרמו החבלות ומי גרם להן, אבל בנה שוב סירב לספר לה.

למחרת נסעו השניים אל המעון, שם שוחחה האם עם הצוות וניסתה להבין מה קרה לבנה. לדבריה, אף אחד לא ידע להסביר לה בדיוק מה אירע במהלך השבוע הקודם, ויתרה מכך, חברי הצוות אמרו לה שאפילו לא ידוע להם כי החוסה נחבל וסבל מכאבים.

"אסור היה לי לשתוק"

לפני כחודש וחצי הגיע הצעיר הביתה עם דמעות בעיניים. אמו מספרת שהיה עטוף במעיל ובצעיף, ולכן לא הבחינה מיד בחבלות שספג שוב. "עזרתי לו לפשוט את המעיל, הצעיף והכובע ופשוט הזדעזעתי ממראה עיניי", היא מספרת.

"הצוואר שלו והעורף היו אדומים ונפוחים בצורה לא רגילה וליד האוזן ראיתי סימני ציפורניים. גם הפנים היו אדומות ונפוחות מאוד. מיד נתקפתי רגשות אשם והיה לי ברור שאסור היה לי לשתוק אז, הייתי צריכה להפוך עולמות ולדפוק על שולחנות.

"הושבתי אותו לשולחן ונתתי לו משהו לשתות, אבל זה לא הלך, הוא פרץ בבכי נורא והחל להשתולל. כשנרגע הצלחתי להוציא ממנו את התמונה המלאה. לדבריו, מדריך הכה וחנק אותו בשעת המקלחת. לא יודעת למה, אין לי מושג מה קדם למכות הללו, אבל באותם רגעים זה לא היה חשוב.

"במהלך השבת ניסיתי לא לדבר על זה, אבל הוא היה במצב נורא. הוא הסתגר והתכנס בעצמו. מבחור חייכן ושמח הוא נעשה מפוחד וקופצני. העיניים שלו הביעו חרדה, ולאורך השבת הוא עשה את צרכיו במכנסיים, וגם זה ממש לא אופייני לו".

ביום ראשון ניגשה האם לרופא המשפחה וביקשה ממנו לבדוק את בנה. בדוח הבדיקה נכתב כי הבחור סובל מחבלות בדרגות שונות - בפניו, בצווארו ובעורפו - וכי הוא חסר מנוחה בצורה בלתי רגילה.

"בהמשך היום החלטתי לגשת למוסד על מנת להבין מה בדיוק קרה. כשהבן שלי הבין שאנחנו בדרך למוסד הוא התחיל להתפרע כמו שמזמן לא ראיתי אותו. הוא פשוט השתולל והתחנן אליי שלא אחזיר אותו לשם. הוא בכה בהיסטריה ולא נרגע עד שהבטחתי שלא אשאיר אותו שם".

האם שוחחה שוב עם הצוות במוסד, אך לדבריה לא קיבלה תשובות. ימים ספורים לאחר מכן הגיע לביתה מנהל המעון, ולדבריה ביקש להחזיר את הבן למקום.

"גם המנהל וגם העובדות הסוציאליות ביקשו שאחזיר אותו והבטיחו לי שיחקרו את העניין לעומק", מדווחת האם.

"בינתיים אני רק יודעת שהתלונה הועברה למשרד הרווחה, ולא ברור לי מה נעשה איתה. מבחינתי, הילד לא חוזר לשם ויהי מה. גם הוא עצמו מסרב בכל תוקף לחזור לשם, ובכל פעם שמישהו מהמוסד מגיע לכאן או מתקשר הוא נכנס להיסטריה ומתחיל להשתולל.

"ההתנהגות שלו מבהירה מעל לכל ספק שמשהו קרה שם. אני חושדת שאולי קרו דברים אחרים והוא מפחד או מתבייש לספר לי. התגובות שלו פשוט לא הגיוניות וממש לא מתאימות לו".

מהמוסד נמסר השבוע שהטיפול בתלונתו של החוסה הועבר למשרד הרווחה, ומהמשרד נמסר בתגובה לפניית העיתון כי פרטי המקרה הועברו לידי פקיד סעד, וכי בבדיקה שנערכה לא נמצאו תימוכין לטענותיו של החוסה.

האם זעמה השבוע לשמע תגובת משרד הרווחה: "אין לי מושג איך הם בדקו ומה עשו בדיוק. מה שאני יודעת זה שאף אחד לא טרח לשאול אותי או לדבר עם הבן שלי. אף אחד לא ביקש לראות את התעודה הרפואית שקיבלתי".

בעקבות תגובת משרד הרווחה הגישה האם תלונה במשטרה. "אני לא מקבלת את תגובת משרד הרווחה בשום פנים ואופן", אמרה האם. "הבן שלי אמר אמת, אין לי צל של ספק בכך, ואין לי ברירה אלא לצאת למלחמה למענו".

התעללות בחוסים במוסד נווה יעקב של משרד הרווחה

התלונן בפני אמו: "מדריך הרביץ במקלחת"

 קישורים:

 מעון "נווה יעקב" של משרד הרווחה - תרבות הסאדיזם - ככה זה עובד - תרבות הסאדיזם של רשויות הרווחה, איומים, הפחדות, עלילות, אלימות, הזנחה, סמים פסיכיאטריים, קשר שתיקה, תאוות בצע ועוד  - המאמר האם מטופל ב"נווה יעקב": "צוות סדיסטים, אנחנו בגיהנום" , שבתי בנדט ודנה ויילר-פולק , וואלה חדשות , אוקטובר 2012 -  משפחות מטופלים במוסד בו נחשפה פרשת התעללות מתארים שנים של הזנחה ואלימות. "היו לו פנסים בעיניים, כוויות על הגב", מספרת אחת האמהות..

המורשת הבזויה של משרד הרווחה - סיפורם של שלשה אחים בריאים שנשלחו למוסד מפגרים מקי"ם ועברו התעללות קשה - הגיהינום של אחים בריאים שנשלחו למעון מקי"ם למפגרים של משרד הרווחה, שם נאנסו על ידי מדריכים וחוסים – משרד הרווחה ידע ולא עצר את הזוועה , "חיינו בגיהינום" - יאנה פבזנר / מוסף לשבת 02.04.10 , ידיעות אחרונות , צילום: חיים הורנשטיין...

משרד הרווחה -חוטף, מאבחן, מתייג ושולח לגיהנום - מעון מקי"ם למפגרים

"החטוף" - כתבה על שיטות ההונאה של פקידי הרווחה לעשיית כסף על גבם וחייהם של חוסים וחסרי ישע

 "תינוק בגולאג ישראלי" - כתבת תחקיר על חטיפת תינוק
  
משרד הרווחה - כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים - כתבת תחקיר

בת 11 הורחקה מבית גנאור בקרית אתא של עמותת הרווחה אקי"ם

אוקטובר 2012 - ילדה בת 11 שסובלת משיתוק מוחין הורחקה מהמרכז הטיפולי גנאור של עמותת אקי"ם בקריית אתא כיוון שלטענת מנהלת המוסד היא כל הזמן בוכה. כבר למעלה מחודש היא נמצאת בבית וממתינה שהמרכז שבו טופלה במשך שמונה שנים יסכים לקלוט אותה בחזרה. מנהלת מרכז גנאור, רחל, טוענת כי העורך דין שלה אמר לה להתנות חזרת הילדה למעון בבדיקה פסיכיאטרית בעלות 700 שקלים ע"ח האמא.
עמותת הרווחה אקי"ם מקבלת מידי שנה הון ממשרד הרווחה, החינוך, ותרומות להחזקה וטיפול בילדים נכים. בפועל עמותת אקי"ם כולאת את הילדים בתנאים תת אנושיים כדי להוזיל החזקתם ואם הם בוכים אז הם מחייבים את ההורים להלעיט את ילדיהם בסמים פסיכיאטריים חזקים מה שמסב להם נזקים קשים.

קישורים:

• משרד הרווחה - כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים - כתבת תחקיר
• "החטוף" - כתבה על שיטות ההונאה של פקידי הרווחה לעשיית כסף על גבם וחייהם של חוסים וחסרי ישע - אוקטובר 2008 
• פשעי משרד הרווחה - ילדים חוסים נאנסו במעון של אקי"ם בשרון - משרד הרווחה מטייח ומאשים את הורי החוסים - נערה חוסה במעון של אקי"ם בשרון נאנסה על ידי אחד מעובדי המעון. היא גם נדבקה ממנו באיידס. אבל, למרות הכל, ועדת בדיקה של משרד הרווחה קבעה שהאשמים הם דווקא הורי החוסים במעון ...

משרד הרווחה הפקיר ילדה חוסה לאונס והתעללות

ערוץ 10 - יוני 2012 - מאור צור - חוסה במעון הותקפה פעמיים על ידי חוסה אחר -- הפרקליטות סגרה את התיק 

אוזלת היד של הרשויות הובילה לתקיפה כפולה של אישה הלוקה בפיגור שכלי, חוסה בהוסטל במרכז הארץ, שהותקפה על ידי חוסה אחר. הנהלת המקום פנתה למשרד הרווחה בבקשה להציב מצלמות, אך במשרד עיכבו את הצבתן. בזמן הזה האישה הותקפה שוב, הפעם תקיפה מינית. "הם היו צריכים להרחיק אותו ממנה, או שתהיה אתה מטפלת צמודה", אומרת אמה לאחר שהפרקליטות סגרה את התיק.

 

כאשר ר', אמה של צעירה הלוקה בפיגור שכלי, הכניסה את בתה למעון של משרד הרווחה במרכז הארץ היא חששה מאוד, אך היא לא ידעה מה צפוי לה. בתה הותקפה פעמיים על ידי חוסה אחר, באחת מהן תקיפה מינית. "מנהל הפנימייה התקשר אליי ב-11 בלילה ואמר לי: הבת שלך קיבלה מכות מחוסה אחר", מספרת האם על האירוע הראשון.

אפה של החוסה נשבר והיא נאלצה לעבור שני ניתוחים. מיד לאחר המקרה בעלי המעון התקשרו למשרד הרווחה וביקשו להתקין מצלמות. הליך אישור התקנת המצלמות במעונות חוסים לקח זמן משום שאז המשרד התנגד לכך. גם איש צוות נוסף לא אושר - וכחודשיים לאחר מכן קרה המקרה הקשה השני - אז גם הותקפה הבת תקיפה מינית.

 קישורים:

• המורשת הבזויה של משרד הרווחה - סיפורם של שלשה אחים בריאים שנשלחו למוסד מפגרים מקי"ם ועברו התעללות קשה - הגיהינום של אחים בריאים שנשלחו למעון מקי"ם למפגרים של משרד הרווחה, שם נאנסו על ידי מדריכים וחוסים – משרד הרווחה ידע ולא עצר את הזוועה , "חיינו בגיהינום" . שלושה אחים נשלחו למעון מקי"ם לילדים מפגרים, למרות שהיו בריאים לחלוטין. שלושתם מספרים שנאנסו שם על ידי מדריכים וחוסים אחרים בעקבות תחקיר שפורסם בידיעות אחרונות על המעון נחשפות עדויות חדשות וגם הוכחות: למשרד הרווחה, שהיה אחראי על מקי"ם, זרמו במשך שנים דיווחים על מה שמתרחש בין קירותיו. זה לא עצר את הזוועה...
• משרד הרווחה -חוטף, מאבחן, מתייג ושולח לגיהנום - מעון מקי"ם למפגרים
• רשויות הרווחה רצחו את רעות איש שלום - רעות איש שלום היא דלית בספרה של מילי מאסס "בשם טובת טובת הילד", הובלה באכזריות להרצחה ע"י פקידי סעד, ושופטים לענייני משפחה ונוער. השיטות הרצחניות של רשויות הרווחה בחטיפת ילדים טרם היוולדם...

פשעי משרד הרווחה - סיפור חטיפת דודו דהאן בלידתו בשנות השבעים - בתכנית של גבי גזית

עו"ד עופר רון מתראיין ומספר על הסיפור המזעזע של דודו דהאן שהוחזק 23 במעון למפגרים ללא ידיעת אימו. בתוכנית של גבי גזית ב 103FM 15/09/2008
דודו דהאן נולד לפני 38 שנים בבית החולים "בתר" שבחיפה. לאחר לידתו נאמר לאמו כי בנה נפטר אך למעשה הוחזק בבית החולים לתקופה קצרה לאחר מכן הועבר למשפחה אומנת שלא הסתדרה עם גידולו וביקשה להעבירו למוסד למפגרים ברמלה (מקי"ם). לאחר 23 שנים במכון שוחרר דודו והצליח לאתר את אמו הביולוגית. היכנסו והאזינו לסיפור המלא.



קישורים:

• משרד הרווחה -חוטף, מאבחן, מתייג ושולח לגיהנום - מעון מקי"ם למפגרים
• "החטוף" - כתבה על שיטות ההונאה של פקידי הרווחה לעשיית כסף על גבם וחייהם של חוסים וחסרי ישע
• "תינוק בגולאג ישראלי" - כתבת תחקיר על חטיפת תינוק
• משרד הרווחה - כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים - כתבת תחקיר
• המורשת הבזויה של משרד הרווחה - סיפורם של שלשה אחים בריאים שנשלחו למוסד מפגרים מקי"ם ועברו התעללות קשה - הגיהינום של אחים בריאים שנשלחו למעון מקי"ם למפגרים של משרד הרווחה, שם נאנסו על ידי מדריכים וחוסים – משרד הרווחה ידע ולא עצר את הזוועה , "חיינו בגיהינום" ... שלושה אחים נשלחו למעון מקי"ם לילדים מפגרים, למרות שהיו בריאים לחלוטין. שלושתם מספרים שנאנסו שם על ידי מדריכים וחוסים אחרים בעקבות תחקיר שפורסם בידיעות אחרונות על המעון נחשפות עדויות חדשות וגם הוכחות: למשרד הרווחה, שהיה אחראי על מקי"ם, זרמו במשך שנים דיווחים על מה שמתרחש בין קירותיו. זה לא עצר את הזוועה...

המורשת הבזויה של משרד הרווחה - סיפורם של שלשה אחים בריאים שנשלחו למוסד מפגרים מקי"ם ועברו התעללות קשה

הפוסט נערך באדיבות בסיוע לשכת הרווחה גבעתיים - הוצאת ילדים בכפייה

הגיהינום של אחים בריאים שנשלחו למעון מקי"ם למפגרים של משרד הרווחה, שם נאנסו על ידי מדריכים וחוסים – משרד הרווחה ידע ולא עצר את הזוועה , "חיינו בגיהינום" .

שלושה אחים נשלחו למעון מקי"ם לילדים מפגרים, למרות שהיו בריאים לחלוטין. שלושתם מספרים שנאנסו שם על ידי מדריכים וחוסים אחרים בעקבות תחקיר שפורסם בידיעות אחרונות על המעון נחשפות עדויות חדשות וגם הוכחות: למשרד הרווחה, שהיה אחראי על מקי"ם, זרמו במשך שנים דיווחים על מה שמתרחש בין קירותיו. זה לא עצר את הזוועה.

יאנה פבזנר / מוסף לשבת 02.04.10 , ידיעות אחרונות , צילום: חיים הורנשטיין

אנחנו יושבים בסלון קטנטן בדירתו הנקייה אך המתפוררת באחת מערי הדרום. חיים (43) מניח את כוסות המים על השולחן, מנסה להשתלט על הרעד שתוקף אותו, מחייך חיוך מתנצל. "זה קשה לי", הוא אומר. "אני לא יכול לתאר לך אפילו עד כמה. זהו סיפור חיים לא קל בכלל. טיפלו בי אנשים שאין להם לב, שאין להם מצפון".

מגיל 8 עד גיל 17 הוא היה כלוא במוסד מקי"ם ברמלה לבעלי פיגור שכלי יחד עם שני אחיו הגדולים, ילדים בריאים בשכלם ובגופם (שמות האחים בדויים. השמות המלאים שמורים בידיעות אחרונות).

שלושתם גדלו במשפחה הרוסה, נשלחו למוסד בו עברו, על פי עדותם, התעללות ומעשי אונס, נשכחו מאחורי חומות המקום, שהיה אמור להעניק להם ילדות חלופית, טובה יותר.

שני אחיו של חיים הצליחו, לפחות לכאורה, לשקם את חייהם. יש להם משפחות אוהבות, הם עובדים ומנהלים אורח חיים נורמטיבי לחלוטין.

חיים, לעומתם, מעולם לא קם על רגליו, גם כשמאוד השתדל. נפשו נשברה במוסד בו אנסו, לדבריו, את גופו ואת נשמתו במשך כל השנים הארוכות ההן, ואת השבר הוא לא יכול לאחות. גם אין לו כוח עוד. "הלוואי ואלוהים היה לוקח אותי כבר", הוא בוכה. "אני לא מבין למה הוא מחזיק אותי בחיים. אני חי-מת, כמה אני יכול להמשיך ככה?"
.

.
את התחקיר על מעון מקי"ם פרסמו בידיעות אחרונות באוקטובר 2009. אז חשפו בידיעות אחרונות את ההיסטוריה רבת השנים של המוסד, שמשנות ה- 70 ועד שהוחלפה הנהלתו ב- 1997 התנהל באכזריות על ידי בעלת המקום, שרה קוגן ז"ל, ועל ידי חלק מהמדריכים שעבדו בו. זה היה מעון פרטי לבעלי פיגור קל עד בינוני שנמצא תחת פיקוח של משרד הרווחה (המדינה שילמה עבור כל חוסה).


חוסים לשעבר סיפרו על הדרך שבה התנהל המקום: מכות, נעילות בחדר חשוך, עונשים גופניים העולים על כל דמיון, מזון מקולקל אותו נאלצו לאכול, מקלחות פעם בשבוע.

בשנת 1997 התפוצצה בועת מקי"ם, אחרי שסיימון גלסוואלקר, מדריך במקום, הכניס את אחת החוסות למרתף, שם היכה אותה מכות מוות לעיני חוסה אחר ודרש ממנו לקחת על עצמו את האלימות כלפי האשה. תמר יצחקי עובדת לשעבר דיווחה על כך, החלה חקירה, וקופת השרצים נפתחה. קוגן הורחקה מתפקידה, גלסוואלקר נשפט והוכנס לכלא, ועבודתה במעון של העובדת הסוציאלית דלית גטניו הופסקה. ההנהלה החדשה ניסתה לשקם את החוסים המבוהלים. היא גילתה, לתדהמתה, חוסים רבים שכלל לא התאימו למוסד.

ילדים נורמליים לחלוטין, שנכלאו בין כתליו, לא עברו אבחונים כנדרש בחוק וכך נהרסו חייהם. שניים מהם – מוטי אוטמזגין ודודו דהאן – הגישו תביעה נגד משרד הרווחה, מוסד מקי"ם ואחרים.

סעיפי התביעות, על סך מיליונים כוללים, בין השאר, כליאת שווא, עושק ילדות, התעללות גופנית ונפשית והטלת אות קין של מפגר באדם שאינו כזה. הן נידונות בימים אלה בבית המשפט המחוזי בחיפה.

בעקבות התחקיר פנו אלינו אנשים נוספים שנשלחו למוסד, למרות שלא סבלו מפיגור, ומורה שעבדה במקום. הם חזרו על סיפורי הזוועה והוסיפו עליהם חדשים. עוד התברר כי למשרד הרווחה הגיעו במשך שנים תלונות על המתרחש במוסד.

יתרה מכך: גורמי רווחה שהיו מעורבים אז בפרשה עוסקים בתחום גם היום. עו"ס דלית גטניו, למשל עובדת בתחום מניעת נשירה באגף החינוך של עיריית רמלה.

"מדובר בעדויות חדשות ומצמררות, שמוכיחות כי כל הדיווחים מפי חוסים וחלק מאנשי הצוות על משטר זוועה והתעללות חמורה במוסד אכן התרחשו בפועל מתחת לאפם של משרד הרווחה ומשטרת ישראל", אומרים עורכי הדין רענן ועופר רון, שמייצגים את אומטזגין ודהאן. "הזמן שחלף גרם להתיישנות העבירות ולכך שהאחרים על ההתעללות במקום חיים בשלווה וללא שמוצה עימם הדין. הפרשה הזאת, שטויחה במשך שנים, מצדיקה הקמת ועדת חקירה ממלכתית".

מעשים איומים בלילות

חיים, מרים ואריאל, נולדו למשפחה מרובת ילדים. הם גדלו ברחוב. ישנו על מדרגות הבניין, קפואים מקור, אספו בפחי האשפה שאריות אוכל שנזרקו על ידי מי ששפר עליו גורלו, ולו במעט, יותר מהם. לתקופה מסוימת פוזרו בין משפחות אומנות, וגם שם, הם מספרים, חטפו מכות. שלושתם למדו בבתי ספר רגילים, בין ילדים רגילים. למרות זאת, מצאו את עצמם במוסד מקי"ם לילדים מפגרים.

אריאל, היום בשנות ה- 40 לחייו, היה הראשון שנשלח לשם, כשהיה בערך בן 8. הוא זוכר שהעובדת הסוציאלית שטיפלה במשפחתו, אמרה לו, שהיא רוצה לקחת אותו לפנימיה, למקום בו יהיה לו טוב. "בוא ניסע רק בשביל לראות ולהתרשם", הציעה.
הוא זוכר את השער הירוק, את משרדה של גברת קוגן ואת הילדים שנושכים לעצמם ידיים, בוהים בשמיים, מכים את עצמם. "אז, עוד לא הבנתי שמדובר במוסד לילדים מפגרים. מעולם לא ראיתי דברים כאלה קודם לכן. אמרתי לעובדת הסוציאלית, שאני לא מוכן להישאר שם. השתוללתי, צעקתי ובכיתי, אבל שום דבר לא עזר. העובדת הסוציאלית אמרה שאני נשאר לתקופת ניסיון ועזבה אותי שם. היא פיתתה אותי לבוא ואז ברחה".

תקופת הניסיון של אריאל, נמשכה עשר שנים. "חיינו בגיהינום", הוא אומר. "באחת החופשות בבית הודעתי לעובדת הסוציאלית שאני לא חוזר למוסד. היא לקחה אותי למשרד הרווחה. הסברתי לנציג שם שאני סובל מאוד, שאני לא מתאים לרמה של הילדים במקום, אבל שום דבר לא עזר. הוא אמר שאני חייב לחזור לשם, אפילו בכוח. מאוד פחדתי ממה שהוא אמר וחזרתי. אני זוכר היטב שכל הדרך חזרה צעקתי ובכיתי לאמא שלי".

"בשבועיים הראשונים חטפתי הרבה סטירות מהמדריך. הכי נורא היו הלילות. כל הזמן היינו בפחד שיבואו הילדים הגדולים ויכו אותנו או יאנסו אותנו. בלילה הייתה נשארת שם מדריכה אחת, אבל היא ישנה, ואז המקום היה הופך לסדום ועמורה".

כשהיה בן 11, התחיל לדבריו הסיוט האמיתי. "אחד החוסים, שהיה גדול ממני וחזק ממני, אנס אותי פעם אחר פעם. פחדת להתלונן, אבל באיזשהו שלב לא יכולתי עוד. אזרתי אומץ וניגשתי לגברת קוגן. סיפרתי לה הכל. היא קראה לי שקרן וסיפרה הכל לשמואל (שם בדוי, השם האמיתי שמור במערכת), אחד המדריכים, שהיה אכזרי מאוד.

הוא היה מכה ילדים בראש באגרופים. הוא אמר לי, "בוא, אני רוצה לדבר איתך", ולקח אותי למחסן.

שם הוא היכה אותי בראש עם מקל עץ כזה, שהיו עליו בליטות, עד שירד לי דם. הראש שלי התכסה כולו פצעים.

סיפרתי למדריך אחר מה עשו לי והוא הלך לגברת קוגן, אבל היא אמרה לו לא להתערב.

"אחרי מה שקרה הבנתי שאין לי עם מי לדבר והתחלתי לברוח מהמוסד לתל אביב או לעיר שלי, אבל תמיד החזירו אותי".

כשנה אחרי שהגיע למוסד, הופתע אריאל לפגוש שם את מרים, אחותו הקטנה.

היום היא אמא לארבעה ילדים, אשה יפה ועדינה, ועדיין מתביישת לספר על תשע השנים שלה במקי"ם. "בראש אני יודעת שאני לא אשמה, שהייתי ילדה קטנה כשעשו בי מה שעשו, אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהמחשבות שלא אמרתי כלום, שלא התנגדתי. כל כך הרבה שנים אני מנסה לחיות את חיי כמו כל אדם אחר, כולם מכירים אותי כאישה שמחה וקלילה, אבל בפנים אני מתה".

מרים זוכרת הכל – את האוכל הרקוב, את המקלחות פעם בשבוע, את הנפט שמרחו להם על הראש – ובעיקר את איציק (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), המדריך שהיה מתיישב על הכיסא שלו, מניח רגליים על השולחן ודורש מהילדים לעשות לו מסאז' ברגליים, בכתפיים ובגב. כשהיתה בת 9, החל לטענתה לשכב איתה, ולדבריה – הוא לא היה היחיד.

"היו אונסים אותי כל הזמן. לא היינו ישנים בלילות מהפחד שתיכף מישהו ייכנס – ילד יותר גדול, מדריך – וינצל את מי שחלש יותר. אני זוכרת איך המדריך שמואל לקח אותי לבריכה ונגע בי ואני קפאתי במקום, לא יכולתי לעשות כלום. ילדות אחרות הוא היה לוקח לקומה העליונה".

לא התלוננתם לאף אחד על מה שעושים לכם?

"לא היה למי. תמיד השתיקו אותנו, וגברת קוגן קראה לנו שקרנים. כולם ידעו מה עובר עלינו, אבל התעלמו מזה. אנחנו לא היינו בני אדם בעיני אף אחד".

בגיל 13 היא נכנסה להיריון, ואפילו לא ידעה ממי. "קוגן צרחה עלי והאשימה אותי בהפקרות. בכיתי, ניסיתי להסביר לה שזה קרה בתוך המוסד, שאני נאנסת כל הזמן, אבל היא לא רצתה לשמוע. היא האשימה אותי שקיימתי יחסי מין כשהייתי בחופשה, למרות שאפשר היה לבדוק את זה, כי ניהלו רישום של המחזור שלנו. ואז היא שלחה אותי עם ורדה בניסטי, שהיתה אם הבית, לעשות הפלה באיזו מרפאה בתל-אביב".

בניסטי זוכרת היטב את המקרה: "המחסנאית היתה עושה רישום של המחזור של הבנות, וככה גילינו שמרים בחודש שני. גברת קוגן שלחה אותי איתה למרפאה פרטית בתל אביב לעשות הפלה. היינו בשוק, אבל מרים היתה ילדה מאוד חזקה ועברה את זה".

עברה את זה? מרים בהחלט לא מסכימה עם ההגדרה.

"עד היום אני סובלת מסיוטים, מתעוררת בלילות באימה, חולמת שמישהו נכנס למיטה שלי", היא אומרת, וקולה רועד.

"כשאני חושבת על מה שקרה לי שם כל השנים האלו אני לא מאמינה. אני מרגישה שטימאו אותי, השתמשו בגוף שלי כאילו לא הייתי בן אדם. אף אחד, גם לא בעלי, לא יודע מה עברתי שם".

מפחדת, עד היום

בגיל 19 ברחה מרים מהמוסד ולא חזרה לשם עוד, אבל המוסד מעולם לא יצא מחייה. כאילו לא די בסיוטים שלא עוזבים, גם איציק, המדריך שלדבריה התעלל בה, הפך לחלק בלתי נפרד מחייה. הם גרים באותה עיר, ובמשך השנים, היא מספרת, נהג להתקשר אליה. "הוא היה שואל מה שלומי, איך הילדים, בלי שום רמיזות למה שהיה, כאילו זה לא קרה מעולם, עד שהייתי שואלת את עצמי אם אני משוגעת ודמיינתי את כל זה, אבל מיד עניתי לעצמי "לא! זה קרה באמת, כל הדברים הנוראיים שהוא עשה לי קרו באמת!" עד היום אני מפחדת ממנו, לא מעזה להתעמת איתו".

חיים, אחיה של מרים, זוכר את אחד הקומזיצים במקום: "איציק היה המדריך היחידי בין הילדים. הוא שכב ליד אחותי וחיבק אותה. היא היתה קפואה וראיתי שהיא בוכה. אפילו שהייתי ילד הרגשתי שמשהו לא בסדר כאן".

משה (שם בדוי), חוסה אחר שהיה במוסד כמעט עשר שנים למרות שלא היה מפגר, יצר קשר עם עו"ד עופר רון לאחר פרסום הכתבה. בתצהיר שהגיש לעו"ד רון כתב: "איציק היה נכנס לחדרים של בנות, נכנס למיטות של בנות ושוכב איתן, בייחוד עם ילדה בשם מרים, וזאת בעת שהנ"ל היתה בגילי 9 – 10.

איציק התעסק גם עם ילדה אחרת, וגם איתה היה ישן במיטה, כאשר ילדות אלו כלל לא יכלו להתנגד, וכמו כולם פחדו ממנו פחד מוות. מדובר היה בתופעה שגרתית, כאשר גם חלק מהבנות והבנים היו נאנסים על ידי חוסים מפגרים ושאינם מפגרים, ללא טיפול משמעותי של ההנהלה.

גם ניקול בן חמו, שהגיעה לעבוד במעון לאחר שאיציק עזב, שמעה על מעלליו: "היתה לנו חוסה אחת, ילדה יפהפיה, והיא סיפרה לי שאיציק היה שוכב איתה ושהיא פחדה לספר כשהוא היה במוסד". חיים, אחיהם הצעיר של מרים ואריאל, פחד לא רק בלילות בהם, לדבריו, היה נאנס מגיל 8 על ידי חוסים אחרים. הוא מת מפחד גם במשך היום, אז היה נכנס אחד המורים, ולוקח אותו לחממה. "בתוך החממה היתה מחכה אחת החוסות, בדרך כלל הרבה יותר מבוגרת ממני", הוא מספר. "הוא היה סוגר את הדלת ומכריח אותי להתפשט ולשכב איתה בזמן שהוא היה מסתכל עלינו ונוגע בעצמו".

מישהו ידע על זה?

חיים מגחך: "מה, המורה שכל הזמן הוא היה מוציא אותי מהשיעור שלה לא שאלה את עצמה מה קורה שם? אבל כשהתלוננו גברת קוגן היתה קוראת לנו שקרנים והיינו נענשים על כך. אני הייתי לבד באופן טוטאלי. גם עכשיו אני ככה, אבל עדיף לי, עדיף לי לשמור מרחק מאנשים. כל הילדות שלי היא אלימות ואונס, וזה מה שלמדתי.

"בגיל 11 התחלתי לעשן סמים שהבריחו פנימה ילדים שהיו יוצאים מהמוסד. ואז למדתי שככה אני נשאר אפאתי למה שקורה לי. נכנסתי לסמים כדי לשכוח את מה שעשו לי שם. בסופו של דבר הפכתי לנרקומן. איזה חיים אלו? ניסיתי להיכנס למכוני גמילה, אבל אני לא מסוגל להיות במקום שיש בו משמעת, כי זה מזכיר לי את המוסד. זה מעגל סגור שאין לי יציאה ממנו".

כשנחשפו סיפורי הזוועה במוסד מקי"ם, שאלנו את משרד הרווחה, את משטרת רמלה ואת אקים אפוטרופסות, כיצד יתכן שאף אחד לא ראה ולא שמע את מה שכולם בתוך המוסד ידעו.

כיצד קרה שרק בזכות מדריכה אחת, תמר יצחקי, שבשנת 1997 דיווחה בשיחה אנונימית על המכות במרתף, סוף סוף באו, חקרו וסגרו את המוסד. ענו לנו שדווקא היה פיקוח, היו גם ביקורי פתע, אבל החניכים מעולם לא התלוננו.

ממשרד הרווחה הוסיפו כי לאורך השנים נחשב מקי"ם למעון טוב מאוד, ושדייריו הגיעו להישגים התנהגותיים ולימודיים גבוהים.

עדות של מורה שעבדה במקום בשנות ה- 70 ומסמכים של תיק המעון במשרד הרווחה, שנחשפים כאן לראשונה, מעידים כי במשך השנים, הרבה לפני תלונתה של יצחקי, זרמו עדויות ודיווחים על מה שמתרחש במקי"ם.

רמזים לפעילות מינית

המורה מספרת, שכבר אז התלוננה במשרד הרווחה מספר פעמים על ההזנחה של ילדי המוסד. "ראיתי ילדים לבושים בבגדים בלויים, לא היו להם ספרים או כל חומר לימוד אחר", היא מספרת בתצהיר שהגישה לעו"ד רון.

"כשאמרתי את זה לגברת קוגן, היא ענתה שהם לא צריכים כי הם מפגרים. זיהיתי ילדים שבוודאות לא היו מפגרים, אבל היו רדומים מכדורים שנתנו להם. התלוננתי במשרד הרווחה ונאמר לי שהם יודעים שיש בעיה עם המעון, אבל כיוון שזה מעון פרטי הם לא מתערבים, כדי שלא יסגרו אותו ולילדים לא יהיה איפה להיות. בסופו של דבר גברת קוגן פיטרה אותי בגלל שדיווחתי למשרד הרווחה".

ממסמכים שבידינו עולה כי באחד המקרים ננזף אמיר שוורץ, אז פקיד סעד והיום פקיד סעד ארצי, על כך ששמר מקום במעון לחוסה שאינו מפגר. בינואר 1994 כתבה לו ג'ינה בראון-לוי, ממונה על השמה במשרד הרווחה: "שוב, לצערי הינך פועל ללא תיאום ומקבל החלטות שאינן כלל וכלל מתחום תפקידך. הנ"ל אינו מפגר בשכלו ולא מתאים למעון".

בשנת 1988 כתב רפ"ק עמנואל שחר, אז סגן מפקד תחנת רמלה, מכתב למשרד הרווחה בעקבות בריחות רבות של חניכים, במיוחד חוסה מסוים, מהמוסד: "מספר פעמים פנינו להנהלת המוסד בבקשה שיפנו לגורמים מעל המוסד, כדי שהם יטפלו בחוסה בעיתי זה, אך כלום לא נעשה. פנייתי אליכם הינה לאחר שראיתי את מצוקת החוסה והזלזול בו נוהגת הנהלת המוסד".

ביוני 1989 כותבת זהבה דשדוש, מפקחת ארצית לתזונה, דוח על המקום: "פירות וירקות קטנים מאוד ובאיכות ירודה (רקובים). נראה שנושא הכנת הארוחות לפי התכנון אינו מבוצע כלל, אלא לפי רצון המנהלת. איכות מוצרי המזון, סדר ונקיון כללי ברמה טעונה שיפור".

בדצמבר 1993 נכתב בסיכום של ועדה מיוחדת, שמונתה על ידי אהובה לוי, מנהלת האגף לשרותי טיפול במפגר, לבדיקת תלונות על עבירות מין, אלימות וכדורים פסיכיאטריים: "במעון 78 חניכים, 90 אחוז מהם מטופלים בטיפול תרופתי הרגעתי. עמדנו בפני מצב של אי בהירות בחלוקת תרופות בסמכות רפואית. במהלך כל הביקורים וקטעי השיחות שהתקיימו עם אנשי הצוות ועם החניכים לא ניתן היה לאמוד בבטחון שאמנם קיימת אלימות פיזית או מינית נגד החניכים. יש לציין כי לועדה זו היה סטטוס של ועדת בדיקה ולא של ועדת חקירה, המאפשרת העמקת תחקור.

לדברי צוות המעון, תקיפה מינית לא תיתכן שתקרה במעון עקב הטיפול התרופתי ונוכחות מטפלות לילה… יש רמזים קלושים לפעילות מינית, שניתן לדלותם מקטעי שיחות כמו תיאור של "כניסה למיטה של…".

ב- 1996 כותב משרד הרווחה בסיכום פגישה בנושא מקי"ם: "מזה תשעה חודשים מגיעים לאגף דיווחים על ארועים חריגים. חמישה אירועים חריגים התרחשו, שמשמעותם פגיעה פיזית בחניכים. דרכי הטיפול בארועים לא מקובלות על האגף. אין כל ספק שגברת קוגן ידעה על המתרחש ובחרה להעלים את המידע".

במארס 1997 כתב גדעון שלום, מנהל תחום מעונות מטעם משרד הרווחה, לראש האגף לטיפול במפגר במשרד: "עקב נסיונותינו הלא מוצלחים עם משטרת רמלה (הוגשו בעבר שלוש תלונות על ידי פקיד הסעד הראשי, אשר בכולן סגרה המשטרה את התיקים) החלטנו לבדוק אפשרות להגיש התלונה לתחנת משטרה אחרת." באותו חודש התלונן נציג מקי"ם בפני שלום על ביקור הפתע שערך במקום.

המכתב רק חושף את אוזלת ידן של הרשויות. "במשך 40 שנות קיומו של המעון מעולם לא קרה מקרה של חקירת חניכים ובדיקת תיקים רפואיים על ידי גורמים חיצוניים, כפי שקרה בביקור זה, כותב נציג המוסד. "נסיונך הנואל לקבל מידע באמצעות חניכים אינו מקובל עלינו ומחזק את התחושה שמניעים אינטרסנטיים ממשיכים להנחות אותך".

בתגובה לתלונת על התעללות במוסד מסרה רוני מלקאי, דוברת משרד הרווחה: "כל הדיווחים על חשד לפגיעות פיזיות ומיניות בחסרי ישע הועברו על ידינו למשטרה שחקרה את הטענות ולא הגישה כתבי אישום. משרד הרווחה פעל על פי הנחיות המשטרה. המשרד אינו מורה למשטרה כיצד לפעול. המשרד דאג להחלפת אנשי הצוות, לרבות המנהלת והנהלת המעון, ולאחר מכן הועברה הבעלות לידיים אחרות. במעון נערכו בקביעות ביקורות תזונה, ורובן היו תקינות.

כל התרופות ניתנו במעון על פי מרשם רופא פסיכיאטר."

לשאלה מדוע המשיכה דלית גטניו עו"ס, לעסוק במקצועה ענתה מלקאי: "אז לא נחקק עדיין חוק העובדים הסוציאליים, ולכן לא היתה דרך חוקית לשלול ממנה את העיסוק במקצועה, כפי שמאפשר החוק היום".

באשר לאמיר שוורץ, השיבה הדוברת: "שוורץ מבקש להדגיש כי פעל על פי הנוהלים". בשנת 2009 פנה מנכ"ל אקים לשעבר למפכ"ל המשטרה וביקש לחקור את שהתרחש במעון. "בנובמבר 2009", מסר סנ"צ שלומי שגיא, דובר מחוז מרכז של המשטרה "התיק הועבר לפרקליטות מחוז מרכז לצורך עיון, בחינה והמשך טיפול. כל החלטה לגבי חקירת מעורבים תיעשה בהתאם להנחיות, אם יינתנו."

קישורים:

• משרד הרווחה -חוטף, מאבחן, מתייג ושולח לגיהנום - מעון מקי"ם למפגרים
• "החטוף" - כתבה על שיטות ההונאה של פקידי הרווחה לעשיית כסף על גבם וחייהם של חוסים וחסרי ישע
• "תינוק בגולאג ישראלי" - כתבת תחקיר על חטיפת תינוק
• משרד הרווחה - כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים - כתבת תחקיר
• התעללות בילדים חוסים במוסד "אתגר" של משרד הרווחה
• אלימות מדריך על חוסה במעון למפגרים בקיבוץ עין השלושה
• החיים בהוסטל למפגרים "בית אנדרו" בראשון לציון : רעב ומקלחת במים קרים
• השמה חוץ ביתית - פנימיה, משפחת אומנה, אימוץ, מוסדות משרד הבריאות : צופיה, בני ארזים, נופית, גיל עם, בית טף, מסילה, ויצו הדסים, אתגר , עמותת "אור שלום", פרשת התינוק ב"גולאג ישראלי"- דודו דהאן, סיפורם של שרה, ששי ומוטי, אשלים , בית אנדרו, נרדים , בית גדי, מאיר שפיה, "איתנים", מחלקה פסיכיאטרית לילדים נס ציונה, עין השלושה, בית השאנטי, בית חולים זיו בצפת - מחלקה פסיכיאטרית , כלא אופק , מעון חוסים "שקמה" , מעון "גילה" של איל"ן , מרכז חירום חרדי , "נווה אדיר" , רננים , מעון נווה מנשה , מעון מקי"ם , חוות נוער- שדה בר , מעון ילדים מוגבלים- כפר כנא , בית אפל בגן יבנה , אקי"ם - מוסד בשרון , כפר הנוער כדורי , מרכז שיקומי רמת החייל ת"א , בית חולים פסיכיאטרי "אברבנאל" בת ים , בית חולים פסיכיאטרי כפר שאול , מעון מצפה ים , הדסה נעורים , ועוד..

מדריך במרכז שיקומי של עמותת איל"ן מואשם באונס חוסה

הכתבה מדריך במרכז שיקומי מואשם באונס חוסה , גלעד גרוסמן , וואלה חדשות , 18.01.2010

אישום הוגש נגד גבר בן 68 הנאשם באונס, ביצוע מעשה סדום ומעשים מגונים באישה בת 45 הסובלת מפיגור בעת שתפקד כמדריך במרכז שיקום בת"א. הגבר מכחיש את האישומים

לבית המשפט המחוזי בת"א הוגש כתב אישום כנגד דוד אבוטבול, בן 68 מבת ים הנאשם באונס, ביצוע מעשה סדום וביצוע מעשים מגונים באישה בת 45 הסובלת מפיגור שכלי.

על פי כתב האישום שהוגש היום (שני) לבית המשפט, אבוטבול עבד עד השנה שעברה במרכז להכשרה, שיקום ותעסוקה של נכים ובעלי מוגבלויות בשכונת רמת החייל בת"א השייך לארגון איל"ן ומונה למדריך באחת המחלקות במקום. במאי אשתקד החלה המתלוננת לעבוד במחלקה של הנאשם אשר תיפקד בין היתר כמדריך המקצועי שלה ושל חניכים נוספים מאיל"ן.

בכתב האישום נטען כי מאז חודש נובמבר, במספר רב של הזדמנויות ביצע בה הנאשם מעשים מגונים בתא צדדי במחלקה. בין השאר נישק אותה בכוח ונגע באיבריה המוצנעים. הוא הורה לה לא לספר לאף אחד: "לא להוסטל, לא לעבודה – כי אחר כך ייקחו אותי למשטרה". עוד מואשם החשוד כי אילץ את המתלוננת לבצע בו מין אוראלי וכן אנס אותה.

לטענת הפרקליטות הנאשם היה מודע למצבה השכלי והמנטלי של המתלוננת כאשר ביצע בה את המעשים האמורים. לאור זאת, מבקשים שם לעצור את החשוד עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשת המעצר נטען כי בידי הפרקליטות הודאה מפורשת של המתלוננת שנחקרה ע"י חוקרת מיוחדת וכמו כן של בני משפחתה ומנהליה בעבודה להם סיפרה את אשר קרה. "המשיב הוכיח במעשיו את מסוכנותו המינית כאשר הפך את המתלוננת לקורבן לצורך ניצולה המיני", נכתב בבקשת המעצר. בפרקליטות טוענים כי ישנו חשש שאבוטבול עשוי לפגוע גם בנשים נוספות. אבוטבול עצמו מכחיש את הטענות נגדו.

קישורים:

• משרד הרווחה - כליאת אנשים נורמליים במוסדות למפגרים למשך עשרות שנים - כתבת תחקיר
• תביעת ענק נגד משרד הרווחה ואקי"ם - הפקירו והזניחו חוסה במעון מפגרים להתעללות, אונס ואיידס
• השפלה והזנחה במעון החוסים "שקמה" של משרד הרווחה ברעננה
• משרד הרווחה - פיקוח ומעקב לקויים על כל מסגרות הרווחה: פנימיות, מעונות, פקידי סעד, עובדים סוציאליים
• השמה חוץ ביתית - פנימיה, משפחת אומנה, אימוץ, מוסדות משרד הבריאות : צופיה, בני ארזים, נופית, גיל עם, בית טף, מסילה, הדסים, אתגר , עמותת "אור שלום", פרשת התינוק ב"גולאג ישראלי"- דודו דהאן, סיפורם של שרה, ששי ומוטי, אשלים , בית אנדרו, נרדים , בית גדי, מאיר שפיה, "איתנים", מחלקה פסיכיאטרית לילדים נס ציונה, עין השלושה, בית השאנטי, בית חולים זיו בצפת - מחלקה פסיכיאטרית , כלא אופק , מעון חוסים "שקמה" , מעון "גילה" של איל"ן , מרכז חירום חרדי , "נווה אדיר" , רננים , מעון נווה מנשה , מעון מקי"ם , חוות נוער- שדה בר , מעון ילדים מוגבלים- כפר כנא , בית אפל בגן יבנה , אקי"ם - מוסד בשרון , כפר הנוער כדורי , ועוד..