פרשת הבלוגרים: בצוותא חדא - מאפיינים

פברואר 2018 - ריבוי ליקויים של בתי משפט ופרקליטות המדינה בהוצאת צווי חיפוש, החזקת תפוסים, החלטות שיפוטיות אחידות, בשפה אחת ודברים אחדים, הולכת החשודים בפומבי כשהם אזוקים ועוד.
הסנגוריה הציבורית אמנם מינתה סנגורים מיומנים ומוכשרים אך אין די בכך. נדרשת אמירה ברורה של בכירי הסנגוריה כגוף אחראי ומפקח על פגיעות חוקתיות: "די לפגיעה בזכויותיהם של הנאשמים".. "להתייחס החומרה לכל חריגה מהכללים והחוק שנעשת ע"י בתי המשפט והפרקליטות".

הפרקליטים מתפרנסים מסבלם של מוחלשים - אילוסטרציה

העוול שגורמת פרקליטות המדינה לאזרחים הנקרים בדרכה שאין להם האמצעים להגן על עצמם. מעצרים ממושכים בתנאי כליאה קשים, עיכובים של חודשים במסירת חומר הראיות, הכפשות ללא בסיס באמצעי התקשורת ובבתי המשפט, הליכים ממושכים של חודשים ושנים.
כן לדוגמא בפרשת מעצר הבלוגרים לורי שם טוב, מוטי לייבל וצבי זר, כתב האישום החלקי הוגש ב- 06.04.2017 אל חומר החקירה הוגש בעיקרו (לא במלואו) רק לקראת ספטמבר 2017 כלומר הנאשמים היו במעצר כ- 5 חודשים מבלי יכולת להגן על עצמם.
פרקליטות המדינה שולטת במשפט ע"י קביעת תזמון הגשת חומר הראיות וכתב האישום המלא כדי לצבור נקודות לנצח במשפט.

פרשת הבלוגרים - הפרקליטים יוצאים מאולם הדיונים - 26.10.2017

26.10.2017 - בית משפט מחוזי תל אביב. בתום דיון בפני כבוד השופט אברהם הימן שבו הוחלט מעצר עד תום ההליכים יוצאים נציגי הפרקליטות מאולם הדיון לקבלת פנים צוננת ע"י הקהל באולם.

מדובר בשלשה בלוגרים: לורי שם טוב, מוטי לייבל, ועו"ד צבי זר, הנאשמים בפרסומים פוגעניים נגד שופטים ועובדות סוציאליות, עצורים מזה כ- 8 חודשים ללא גישה ראויה לחומר הראיות נגדם וללא יכולת להגן על עצמם. הבלוגרים העוסקים בחשיפת סחר בילדים ע"י משרד הרווחה מואשמים בכתב אישום פרובוקטיבי המכיל כ- 120 סעיפי אישום. כתב אישום זה נועד לטייח פשעי הממסד הישראלי בסחר בילדים הנמשך משנות החמישים בפרשת ילדי תימן ועד ימינו.

פרקליטות המדינה ומשטרת ישראל מעולם לא חקרו או העמידו לדין אף אירוע אחד מהעלמות ילדים יוצאי תימן.

הלכת הניצוץ הראייתי – אילוסטרציה

אוקטובר 2017 – הלכת הניצוץ הראייתי – 7 חודשים במעצר על פרסומים ברשת, כתב אישום לא מעודכן, חומר ראיות לא הוגש במלואו והנאשמים לא ראו את חומר הראיות.
הבקשה למעצר עד תום ההליכים היא זו שמייצרת "ניצוץ ראייתי". כלומר, הבקשה שניסח הפרקליט התובע היא בעצמה ראיה, ובית המשפט בכלל לא צריך לראות ראיות של ממש, והוא יכול לסמוך על התביעה שתהיה הוגנת ולא תשקר או תנפח או תמציא ראיות שלא באמת קיימות.
זוהי למעשה המצאה חדשה שמבטלת את עיקרון הפרדת הרשויות, ובמילים פשוטות – מזמינה את השופט להפוך לחותמת גומי של הפרקליטות. שכן, אם שופט אומר לנאשם ולסנגורו בבית המשפט שלפרקליטות יש יתרון מובנה ועדיפות, בגושפנקא של בית המשפט העליון, באמצעות חזקת ההגינות המנהלית, המסר הוא שהמשפט מכור מראש לטובת התביעה.

פרשת מעצר הבלוגרים: עדכון 28.09.2017

פרשת מעצר הבלוגרים - עדכון 28.09.2017 7 חודשים עצורים הבלוגרים לורי שם טוב, מוטי לייבל ועו"ד צבי זר. הליך חקירתי שהחל עוד לפני מעל שנתיים, צווי חיפוש לקויים פוגעים בזכויות חוקתיות של החשודים, ופוגעים בהליך החקירתי והשיפוטי, תעמולה מיוחצנת של מעצר והשפלה, ענויים בחקירות וכעבור 7 חודשים של מעצר חומר הראיות לא הוגש במלואו,המשפט טרם החל, כתב האישום אינו סופי, והנאשמים אינם יכולים לעיין בחומר הראיות בצורה אפקטיבית.

פרשת הבלוגרים - עדכון מצב 10.09.2017

"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו" אבות פרק ה משנה יז.

10.09.2017 – פרשת הבלוגרים – היום התקיים דיון בפני כבוד השופט בני שגיא. באי כוח הנאשמים טענו כי לא קיבלו את כל חומר הראיות ומשום כך לא עברו על כל החומר ואינם יכולים לבסס קו הגנה. בנוסף הפרקליטות הודיעה כי תוסיף עוד כ-30 סעיפים לכתב אישום כפי שציינה בבקשת מעצר עד תום ההליכים. כתוצאה מכך דחה כבוד השופט בני שגיא בחודשיים תחילת דיוני ההוכחות לחודש נובמבר. כבוד השופט אברהם הימן אישר תסקיר מבחן ללורי שם טוב. התוצאה הבלתי נמנעת כי בנובמבר יהיו שלשת הנאשמים עצרים 9 חודשים ללא כתב אישום סופי, וכנראה לא מוכנים לחומר הראיות שלא הוגש עד כה, ושאין דוגמא מוחשית למסוכנותם מלבד אמירה בעלמא כי "מילים יכולות להרוג".

להורדת / צפיה בפרוטוקול דיון בפני כב' השופט בני שגיא 10.09.2017 - הקלק כאן




שב"ס לא נותן לעיין בחומר הראיות? פנה לעתירת אסיר

בפני כבוד השופט בני שגיא וגם כבוד השופט הימן הועלתה טענה כי שב"ס אינו מאפשר לעצירים לעיין בצורה נאותה בחומר הראיות ואינם יכולים להגן על עצמם. כן נאמר כי לעצירה שם טוב לא נתאפשר עד להיום לעיין בחומר הראיות. תשובת כבוד השופטים שגיא והימן היתה לעתירת אסיר. אך זוהי הפניה שאין לה אחיזה במציאות הואיל והטיפול בעתירת אסיר נמשך לפחות 5 חודשים ופתרון זה אינו פרקטי. וכך נופלים העצירים בין הכיסאות ואינם יכולים להגן על עצמם.

מסוכנות? מילים יכולות להרוג

עו"ד יהונתן רבינוביץ' בא כוחה של שם טוב טען כי זוהי הפעם הראשונה שבה נאשמים עצורים עד תום ההליכים בשל פרסומים. כבוד השופט הימן השיב תשובה בנוסח כי מילים יכולות להרוג אך לא נתן דוגמא מוחשית למסוכנותם של העצורים כגון פגיעה בגוף או בנפש. תשובתו של כבוד השופט הימן כוללנית מידי ולכן בעלמא. "מילים יכולות להרוג" הוא סיסמא ריקה מתוכן ללא ציון הנסיבות או דוגמאות מוחשיות.

נבת"ם - דו"ח חמור על התנהלות פרקליטות המדינה

מאי 2017 - דוח חמור של נציבות תלונות על הפרקליטות בעניין התנהלות פרקליטות המדינה מול המכון לרפואה משפטית. עיקרי ממצאי הדוח:
1. אי מסירה של מידע מהותי וחומר חקירה לסנגוריה, עיכובים והערמת קשיים בפני הסנגוריה.
2. העדר שקיפות ותיעוד חלקי של הקשר בין הפרקליטות למכון
3. קבלת מידע פנימי וחסוי מהמכון לצורך ביסוס טיעונים וקעקוע עדויות של מומחים מטעם ההגנה
4. העדר הסדרה וחסרים מהותיים במדיניות, בהנחיות ובנהלי עבודה בנוגע לממשק העבודה בין הפרקליטות למכון


לצפיה / הורדת הדו"ח בפורמט pdf הקלק כאן

בדוח הביקורת הוצגו מספר דוגמאות על התנהלותה הלקויה והחמורה של פרקליטות המדינה. להלן המקרים:

במקרה הראשון, לא העבירה הפרקליטות לידי הסנגור מידע מהותי (חומר חקירה) שעיקרו סיכום פגישה שקיים הפרקליט המטפל עם רופאי המכון, במסגרתה עלה כי קיימות שתי אפשרויות לעניין הסיבה להימצא פצעי חתך על ידיו של המתלונן. אחת האפשרויות, המטיבה עם הנאשם, גם לא קיבלה ביטוי בחוות הדעת שניתנה בסופו של יום על ידי רופא המכון והוגשה לבית המשפט מטעם התביעה. במקרה זה, עמדו בפני הפרקליטות מספר הזדמנויות לתקן הטעות, עת פנה הסנגור וביקש לקבל לידיו את תרשומת השיחה ופרטי רופאי המכון שעמם שוחח. הפרקליטות דבקה בעמדה כי מדובר במידע פנימי, ודחתה פניות הסנגור בעניין בטענה כי לא התווסף בתיק כל חומר חקירה חדש. התנהלות הפרקליטות בפרשה זו הדגימה ליקוי חמור, אשר כעולה מהשימוע של הפרקליט לפניי, עניינו ב"תרבות ארגונית" בפרקליטות, שאינה רואה במידע מהותי, שהוא פרי שיח והתכתבות עם רופא המכון, 'חומר חקירה' אשר חלה חובה על העברתו להגנה (ראו עמ' 52-53 לדוח)

במקרה השני, לא העבירה הפרקליטות לסנגוריה חומרי חקירה, הכוללים הן תיעוד עיקרי שיחה שקיים הפרקליט עם מנהל המכון, במסגרתה הציג מנהל המכון מסקנות נוספות אפשריות לגרימת מות המנוח, הן תיעוד עיקרי פגישה שקיים הפרקליט עם רופא המכון במסגרתה קבע רופא המכון ממצאים עובדתיים רפואיים שלא באו בחוות דעתו הראשונה. גם מקרה זה ממחיש ליקוי - בהתנהלות הפרקליטות, לפיו עניין סיווג חומר המתקבל בפרקליטות, האם 'חומר חקירה' הוא, אם לאו, אינו מוסדר באופן מקיף וממצה בפרקליטות. בעוד פרקליטים מסוימים סבורים, כי כל התכתבות ושיח עם רופאי המכון עניינה תרשומת פנימית, יש הסבורים כי התכתבות ושיח כאמור, המעלים מידע חדש ורלוונטי לאישום, מהווים חומר חקירה אשר יש חובה להעבירו לסנגור. עניין מהותי זה אינו יכול להיות תלוי במיהות הפרקליט המטפל, שכן עסקינן בזכות מהותית של הנאשם לבחון חשיבותו של כל מידע רלוונטי לאישום, להבטיח הזכות העומדת לו למשפט הוגן (ראו עמ' 56-52 לדוח).

במקרה השלישי, לא העבירה הפרקליטות לסנגוריה חומר חקירה, שהוא תרשומת לגבי פרטים חדשים הנוגעים לסוגיות מהותיות, שעלו בשיחה של הפרקליט עם רופא המכון (ראו עמ' 58-56 לדוח).

במקרה הרביעי, לא העביר הפרקליט לסנגור עיקרי פגישה שקיים עם רופא המכון בעניין ראיה חדשה ומהותית. חמור מכך, הפרקליט כלל לא ערך תרשומת לפגישה זו, וודאי לא בזמן אמת, משלא סבר כי עליו לעשות כן (ראו עמ' 81-58 לדוח).

להלן עיקר ממצאי הדו"ח על התנהלותה הלקויה החמורה של פרקליטות המדינה:

פרשת הבלוגרים - היום ה- 70 למעצר

לורי שם טוב ומוטי לייבל - מדף פייסבוק למען שחרורם

06.05.2017 - לורי שם טוב , מוטי לייבל וצבי זר עצורים מזה כשבעים ימים ללא ייצוג עורך דין ומבלי שהוצגו בפניהם ראיות והנמקות על מעצרם הממושך. הפרשה החלה במעצרם ה- 27.02.2017 ע"י יחידת הסייבר של מחוז תל אביב בעילות שונות: סחיטה באיומים, הטרדה מינית, פגיעה בפרטיות ועוד, שמקורן בשיימיג לכאורה שהפיצו ברשת האינטרנט על שופטים, עורכי דין ועובדים סוציאליים. הארכות המעצר נמשכו בבית משפט השלום מעת לעת ע"פ הדפוס הקבוע: הטוען המשטרתי ניגש לשופט עלאא מסארווה בתחילת הדיון ומוסר לידיו חומר חסוי שרק השופט יכול לעיין בו, החשודים או באי כוחם דאז לא הורשו לעיין בחומר. באי כוחם של החשודים שאלו שאלות כאלו ואחרות את הטוען אולם לא יכלו ליזום חקירה נגדית אפקטיבית מאחר וחומר הראיות לא הונח בפניהם, או שהטוען המשטרתי לא ענה לשאלות עקב החיסיון. בסוף הדיון מסכם השופט עלאא מסארווה את חומרת מעשיהם של החשודים כאשר מדיון לדיון הוא מטפס בדרגות החומרה.

הארכות המעצר של החשודים עד הגשת כתב האישום לוותה בכתבות בתקשורת הכתובה והמשודרת תוך כינוי המעשים לכאורה של החשודים כ"טרור ברשת", "כנופיה" ועוד. לדוגמא בחדשות 2 ב- 10.03.2017 (שישי בלילה) שודרה כתבה שכותרתה "הכנופיה שעבדה בלהכפיש אנשים". בכתבה שאורכה כ- 10 דקות תוארו מעשים ה"נוראים" לכאורה שהחשודים עשו. כל זאת מבלי שהחשודים נחשפו לראיה כלשהי על מעשיהם או שניתנה להם או לבאי כוחם האפשרות להגיב בצורה אפקטיבית על החשדות הקשים נגדם.

ב- 06.04.2017 הוגש כתב אישום של כ- 150 עמודים לבית המשפט המחוזי נגד שלושת הנאשמים. כתב האישום כלל אישומים על מעשים לכאורה של החשודים שנעשו גם לפני חודשים ושנים ואשר המשטרה יכלה לפעול נגדם. בשלב זה הופסק ייצוגם של הנאשמים בשל קושי למימון. הייצוג הועבר לסנגוריה הציבורית אשר עד עצם היום לא מינתה ייצוג משפטי לנאשמים. וכך יושבים החשודים ביום ה- 70 יום למעצרם ללא ייצוג עורך דין ומבלי שהוצג בפניהם חומר הראיות הקושר אותם לאישומים השונים, או הנימוקים המחייבים המשך מעצרם.

הפרקליטות בשיטת הסלמי ממשיכה לנגוס בזכותם של הנאשמים לראות את חומר החקירה וזכותם להגן על עצמם. כן לדוגמא בדיון שנערך בבית משפט מחוזי ב- 04.05.2017 הודיעה הפרקליטות כי חלק מחומר החקירה היא תעביר לסנגורים ולא יועבר בסריקה הרגילה. השופט בני שגיא החליט כי חומר החקירה בשלב יוצג לעיני הסנגורים בלבד. הפרקליטות הודיעה כי סריקת חומר הראיות לכשיתבקשו ימשך כחודש ימים.

70 ימי מעצר והנאשמים אינם מיוצגים ואינם מורשים לעיין בתיקי הראיות נגדם ולכן אינם מסוגלים להגן על עצמם. מאידך בפני התקשורת הכתובה והמשודרת הועבר והודלף בצורה מדודה ומתוזמנת מידע ושמועות כאלו ואחרות על מנת להשחיר פניהם של הנאשמים בפני הציבור ובתי המשפט. מדובר בהתנהלות לא מרוסנת המעלה תמיהות וספקות על יכולת האזרח לממש זכויותיו ולהגן על עצמו בימים קשים כגון העמדתו לדין.

העיתונאים לורי שם טוב ומוטי לייבל מסייעים לאמא לחלץ את שני ילדיה מבית שבתאי לוי בחיפה

אפרת שדה - דיוקן פרקליטה מורעלת

ביקורת חסרת תקדים על עו"ד אפרת שדה: ניסתה למנוע בכל דרך מהנאשם להציג ראיות מזכות, הילכה אימים על עדי הגנה ואף מסרה תשובה כוזבת 

איתמר לוין, news1 , 12.08.2016


עו"ד אפרת שדה מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) ניסתה לפגוע בזכותו של נאשם להליך הוגן. זוהי קביעתה החמורה וכנראה חסרת התקדים של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, טלי חימוביץ.

לצפייה בהחלטת השופטת טלי חימוביץ הקלק כאן

חימוביץ זיכתה (יום ה', 11.8.16) את טספהמריים זרו בהרי, מהגר מאריתריאה, מאשמת חבלה בכוונה מחמירה, לאחר שקבעה שלא הוכח שהוא אשר פגע קשות במהגר אחר. חימוביץ מותחת ביקורת חריפה במיוחד הן על מחדלי החקירה של המשטרה והן על הדרך בה התנהגה שדה במהלך המשפט. היא הורתה להעביר את פסק דינה לעיונו של פרקליט המחוז, מומי למברגר.

לדברי חימוביץ, התנהגותה של שדה "מעוררת אי-נוחות גדולה. לכל אורך ההליך התנגדה התובעת בתוקף לכל בקשה שהגישה ההגנה, והקפידה קלה כבחמורה בכל עניין של פרוצדורה, זניח ככל שיהיה. גם כאשר ניתן היה לגלות מעט נדיבות, או למצוא דרך ביניים של פשרה, לא הסכימה התובעת לאף מהלך שהיה בו כדי לסייע לנאשם, ולו במעט, להוכיח את חפותו. התחושה הכללית הייתה, כי בא-כוח המאשימה מנסה לשבש את הגנת הנאשם ולמנוע ממנו לאתר ולהציג ראיות מזכות".

"באופן בלתי ראוי לחלוטין"
בנקודה זו מפנה חימוביץ להחלטתה בדיון שהתקיים ב-9.3.16. שדה ביקשה שלא לאפשר לסניגורית, עו"ד אורלי פרייזלר, להכניס לאולם עד כדי שיזהה עד אחר. חימוביץ אמרה לה: "התפקיד של התביעה זה לא לנסות לשבש את הגנת הנאשם. התפקיד של התביעה הוא להגן על האינטרס הציבורי, והאינטרס הציבורי הוא בין היתר שהעד הזה, שזו ההזדמנות היחידה שיש לנו לראות אותו ולדבר איתו, יזהה את הבן-אדם, אם הוא מכיר אותו או לא. אני לא מבינה איך אנחנו יכולים לחכות בשביל זה לפרשת הגנה.

"אני לא מבינה איך זה מפריע משהו לגבירתי. חוץ מאשר להפריע להגנת הנאשם, אני לא רואה שום סיבה. אני דוחה את ההתנגדות ואני גם מבקשת שגבירתי תקח לתשומת ליבה, כי זה לא פעם ראשונה שאני שמה לב לזה". חימוביץ התירה את שאלת הסניגורית, אך שדה התערבה: "רק שהעד ייצא לאחר מכן מהאולם". חימוביץ הגיבה: "סליחה, אני אחליט אם הוא ייצא או לא ייצא".

בפסק הדין מתייחסת חימוביץ לתקרית זו באומרה, כי שדה התנגדה "באופן בלתי ראוי לחלוטין". בהתנגדותה לא היה כל ממש מבחינה משפטית, והיא גם הייתה בלתי הוגנת, שכן היה ידוע שעד התביעה עומד להיות מגורש מהארץ בתוך ימים אחדים - כך שלא ניתן לדחות את זיהויו עד לפרשת ההגנה.

חימוביץ ממשיכה ומתארת כיצד סירבה שדה לאפשר לפרייזלר לעיין בתיק החקירה נגד מי שלטענת ההגנה הוא שהיכה את המתלונן, בנימוק שבחומר החקירה שבו אין כדי לסייע להגנתו של הברי. היה זה נימוק כוזב: "לאחר שנחשפתי בעצמי לחומר החקירה בתיק האחר, הסתבר לי, כי בתיק חומר חקירה בעל רלוונטיות רבה להגנת הנאשם", אומרת חימוביץ. "לטעמי, כל תובע סביר היה מאפשר להגנה לעיין בתיק, או בחלקים ממנו, ולא מסתתר תחת טענות פרוצדורה, רק כדי לשים מכשול בפני הגנת הנאשם". בשולי הדברים מורה חימוביץ ללמברגר לבדוק מדוע תיק זה נסגר מחוסר ראיות, למרות שלדעתה יש בו די ראיות כדי להעמיד לדין את אותו חשוד על התקיפה שיוחסה להברי.

"תובע סביר היה מסכים"
עוד אומרת חימוביץ, כי שדה התנגדה לבקשתה של פרייזלר לקבל מסמכים מהמשטרה, "מסמכים שעל פניהם לא מעוררים כל בעיה, לבד מחשיפת העובדה, כי לא בוצעו צעדי החקירה המתבקשים מאירוע כה חמור. מדובר במסמכים טכניים, ולמרות זאת נזקקנו לדיונים ארוכים ולהתנגדויות מייגעות, מקום שתובע סביר היה מסכים להן על אתר".

חימוביץ מתייחסת גם לדוח פעולה של שוטר, שלכל הדעות היה אמור להיכלל בחומר החקירה וכנראה בטעות לא הועבר להגנה. אבל "במקום להתנצל על כך שהמסמך לא נכלל בחומר החקירה, הערימה התובעת קשיים על ההגנה בדרכה לקבלת המזכר ולהצגתו בפני העד". ואילו על התנגדותה של שדה לשאלה בנוגע למצלמות האבטחה העירוניות, אומרת חימוביץ, כי מעבר לכך שלא היה לה כל יסוד משפטי, "היא מלמדת במובהק על הלך הרוח של המאשימה בתיק זה, ועל הניסיון למנוע בכל דרך מראיות מזכות לבוא בשערי בית המשפט".

שדה גם התנגדה לבקשתה של פרייזלר להבטיח שלא תעצור מסתננים שהם עדי הגנה, וכאשר העיד אחד מהם - ביקשה שדה לראות את אישור השהייה שלו. צעד זה "לא יכול להתפרש אלא כניסיון להלך אימים על העד ועל עדים פוטנציאליים", קובעת חימוביץ, המציינת גם ששדה נמנעה מבקשה דומה כאשר העידו מסתננים כעדי תביעה.

עוד מציינת חימוביץ את טענתה של שדה לפיה יש לייחס משקל מופחת לשלוש ראיות לזכותו של הברי - כאשר מדובר היה בעדויות של התביעה עצמה (עדויות של שני שוטרים וראיות מז"פ). חימוביץ מסכמת: "יש להצטער על כך שנציגת המדינה בוחרת לנהוג כך, בפרט כאשר מדובר באדם שמקורו בקבוצת אוכלוסייה מוחלשת, שממילא מתקשה להגן על עצמו בשל קשיי שפה ותרבות".

"קשר בין המעורבים לטיב החקירה"
כאמור, בפיה של חימוביץ גם ביקורת נוקבת על מחדלי החקירה של המשטרה, שכלל לא חקרה את התקיפה עד שמצבו של המתלונן התדרדר והוא נכנס לתרדמת. גם אז, הנחתה המשטרה את אחיו של המתלונן לאתר את התוקף במקום לעשות זאת בעצמה, והחלה בחקירה רק לאחר שהאח זיהה את הברי כתוקף. הלה טען שהתוקף היה אדם אחר, הבטב היילה. המשטרה ביקשה מהאחרון להגיע לחקירה, אך הוא לא עשה זאת. המשטרה גם המתינה חודש בטרם מימשה צו שקיבלה להוצאת נתוני תקשורת של היילה.

היילה אותר רק לאחר שהברי נעצר עד תום ההליכים, אך שוחרר ללא כל בירור. כאשר ניסתה המשטרה לאתרו שוב, נמסר לה שהוא במתקן חולות - והיא לא בדקה זאת. רק חודשיים מאוחר יותר, בעיצומו של המשטרה, נודע למשטרה במקרה שהיילה עצור במתקן סהרונים והוא הובא לעדות.

"אם אכנה את חקירת המשטרה 'רשלנית', אחטא לאמת", כותבת חימוביץ. "האמת היא, שהמשטרה הפרה את חובתה הבסיסית ונמנעה מחקירת אירוע אלימות קשה, עד שלב מאוחר ביותר כשכבר לא נותרה בידה ברירה. בכך גרמה לנזק ראייתי ולפגיעה בזכויותיהם של המתלונן והנאשם. גם כשהואילה המשטרה לפתוח בחקירת האירוע, עשתה זאת בחוסר חשק תוך גרירת רגליים, עד כי לא ניתן להשתחרר מהרושם כי קיים קשר בין זהות המעורבים בפרשה - עובדים זרים אפריקנים - לבין טיב החקירה".

חימוביץ מונה בזה אחר זה את המחדלים, על פני מספר עמודים, ואומרת שחלקם אף זיהמו את התיק. בין היתר התברר, כי הייתה זו שדה אשר הורתה לחוקרים שלא לחקור את היילה כחשוד, ואלמלא הוראה זאת - כך היה נחקר. דומה ש"לא היה באמת רצון מצד המדינה לתת מקום לגירסה אחרת, למעט הגירסה המרשיעה אותה הציגה", סבורה חימוביץ.

היא מסכמת: "חקירת המשטרה את האירוע, לאו חקירה היא, ופגעה בזכויותיהם של כל המעורבים. הפגיעה האנושה בראיות, בסמוך לאירוע, ולאחר מכן החקירה השטחית ובפרט ההימנעות מלרדת לחקר גירסת ההגנה, לא עשתה צדק עם המעורבים בתיק". 

דיני נפשות – כנופיית שלטון החוק – פרק שני

מרץ 2016 – דיני נפשות – פרק שני – בחזקת החפות – יוסף זוהר הואשם ברצח אביו כשהפרקליטות ידעה שהוא חף מפשע ולאחר 5 שנים המדינה חזרה בה מהאישום – סדרה של אורנה בן דור – דיני נפשות, פרק שני

אביגדור פלדמן: ההנחה היא, כאילו אתה יכול לבוא ולומר לעצמך, לא עשיתי כלום, אני חף מפשע. אני אגיע אחר כך לבית משפט, בית משפט יזכה אותי. אנשים שסבורים שאפר לסמוך על בית המשפט, שאפשר לסמוך על הפרקליטות שתסגור תיק, האנשים האלה חיים בסרט.
אביגדור פלדמן מי שחושב שאפשר לסמוך על הפרקליטות שתסגור תיק חי בסרט. כשמדברים על תיק פלילי אנחנו מדמיינים פושעים קשוחים בפינת רחוב אפלה באמצע עסקת סמים או חיסול בעיצומה של מלחמת כנופיות. אנחנו רוצים לחשוב שזה לא קשור אלינו, שזה שייך רק לעבריינים. אנחנו ישנים בשקט כי המשטרה ובית המשפט יגנו עלינו בשעת צרה. אז זהו, שבמדינת ישראל, גם סגירת מרפסת תמימה עלולה להסתיים ברישום פלילי.
בשנה האחרונה הוגשו 250 אלף כתבי אישום. זהו מספר בלתי נתפס.
בשנה האחרונה הוגשו 250 אלף כתבי אישוםעו"ד ליאור אפשטיין: 250 אלף כתבי אישום? זה מיליון בארבע שנים. מה, ב- 12 שנה כל הבגירים במדינת ישראל יחוו כתב אישום? אני כשאני נולדתי, כל הילדים בכיתה ידעו שאף פעם לא יהיה להם תיק במשטרה. אז מה, כל האזרחים פה יהיה להם כתב אישום?
האם נתון חסר תקדים זה יכול להתברר כטעות? האם הפכנו לחברה של פושעים ומפרי חוק? הייתכן שחפים מפשע יושבים בכלא?
דיני נפשות סדרה של אורנה בן דור
סיפורו של יוסף זוהר
שלום אני יוסף, בן משה ואביבה זוהר, הסיפור שאני אספר לכם הערב הוא סיפור אמיתי.
יוסף זוהר הואשם ברצח אביו כשהפרקליטות ידעה שהוא חף מפשע
היום אני כאן כיוון שברור לי, שאם ניתן היה להגיש נגדי כתב אישום על רצח שלא היה, ניתן לעצור בישראל כל אדם ולהגיש נגדו כל כתב אישום.
יוסף זוהר הועמד לדין באשמת רצח אביו. המניע, כך נטען, כספי הירושה.
כבר 5 שנים מופיע יוסף זוהר בפני קהל ומספר איך ביום אחד הפך מאזרח מהשורה, איש משפחה, סמנכ"ל כספים בחברת היי טק, לרוצח. הוא עולה על במות בקיבוצים מול ועדי עובדים, בבתי אבות. בכל מקום שמוכנים להקשיב לו. והוא אינו מתעייף מלחזור ולספר את אותו סיפור שוב ושוב.
הטרגדיה של יוסף זוהר החלה לפני 15 שנה. אביו משה, חלה במחלת ניוון שרירים ותוך זמן קצר הפך לסיעודי לחלוטין ומחובר למכונת הנשמה. יוסף טיפל בו במסירות חודשים ארוכים יחד עם מטפל סיעודי, עולה חדש מאוקראינה בשם ולנטין טוקילה.
כשאבא חלה, ידעתי שאני חייב לעמוד לצדו. המחלה תפסה אותנו בשיא האושר המשפחתי. באפריל, שנה לאחר מכן, אבא נפטר. ביום שישי, 12 באפריל 2002, בשעה 11 בלילה התקשר טוקילה ליוסף. רחל ענתה, העירה אותי ומסרה לי את השפופרת. שמעתי את המטפל צועק: קרה משהו לאבא, בוא מהר!
יוסף ממהר להתארגן ולצאת לבית האב, כשהוא מבקש מהמטפל להזמין אמבולנס. כשהגעתי, בחוץ כבר הייתה ניידת של טיפול נמרץובפנים, הצוות כבר קבע את מותו הטבעי.
מספר חודשים מאוחר יותר מוזמן יוסף לתחנת המשטרה בתואנת שווא שהיה עד לתאונת פגע וברח. בתחנת המשטרה הוא רואה את ולנטין טוקילה, המטפל הסיעודי של אביו, יושב באחד החדרים. יוסף לא חשד שמדובר בפגישה שתוכננה על ידי המשטרה. הוא לא הבין שזה אינו צירוף מקרים. שבוע לאחר מכן נעצר יוסף בחשד לרצח אביו.
אמרתי להם: יש סכסוך משפחתי עם האישה השנייה של אבא, ואתם צריכים לקחת את זה בחשבון.
יוסף נפל קורבן לסכסוך משפחתי על ירושה. גרושתו של האב ניסתה לערער על הצוואה שהאב השאיר. היא בחרה בדרך אפקטיבית. להחשיד את יוסף ברצח אביו.
בני משפחת זוהר מתייצבים דווקא לצדו של הבן החשוד ברצח ומנסים להסיט את החשדות כלפי אשתו השנייה של האב. היו שתי צוואות: צוואה אחת ראשונה, שהיא הייתה הצוואה המקורית, שבה הגרושה הייתה המוטבת וצוואה שנייה שהיא לא ידעה ממנה, צוואה שבה היא בכלל לא היתה מוזכרת.
בחוץ הם החזיקו אותי מול הכתבים והצלמים בשני הצדדים, וככה, כמו איזו חיה שהם לכדו, הם הכניסו אותי לבית המשפט.
באותו לילה נטרפו חייו של יוסף והם לעולם לא ישובו להיות כשהיו. בהבל פה הפך יוסף זוהר לרוצח מאזרח שומר חוק.
פרופ' בועז סנג'רו: על פי הלכת בית המשפט העליון, כדי להרשיע נדרש מה שנקרא "דבר מה נוסף", זו איזושהי תוספת ראייתית חוץ מההודאה, כדי שאפשר יהיה להרשיע. אבל בית המשפט העליון בעצמו אמר שהיא יכולה להיות קלה כנוצה.
עו"ד דרור ארד איילון, סניגורו של יוסף זוהר: יוסף עבר תהליך שהוא תהליך מאוד מסוכן בתהליך חקירתי, שבו, בגלל הבידוד, אתה במעצר, אתה לא רואה אנשים, עשו שם תגילים להרחיק אותו מאיתנו, אנחנו באנו לבקר אותו יום-יום. אבל הצליחו לבודד אותו לסוף שבוע אחד, ובבידוד הזה, מול העוצמה של הוודאות שמקרינים החוקרים, בראיות שלא קיימות או בראיות מסופקות, כדי לשבור את רוחו של נחקר, כי אם הוא אשם, רק שבירת רוחו תגרום לו להודות, זאת היא התזה.
[חלק מהחקירה של יוסף]
רמי זך, חוקר: אתה לא יכול לבוא לכאן…
יוסף זוהר: איזה טלפון אתם בדקתם?
רמי זך, חוקר: לאיפה אתה הולך תגיד לי עכשיו?
יוסף זוהר: סתם, פשוט עולה לי מחשבה, שולנטין לחץ על ה"נטלי", לא מן הנמנע שזה חסם את הקו הזה.
רמי זך, חוקר: כן, ואז אתה דיברת אתו.
יוסף זוהר: לא, יש שם קו שני. יש שם כמה קווים, יש שלושה קווים בבית.
רמי זך, חוקר: נכון. נו.
יוסף זוהר: את שלושתם בדקתם?
עו"ד דרור ארד איילון, סניגורו של יוסף זוהר: מול הדבר הזה, אדם מפקפק בעצמו. הוא שואל: באמת התעוררתי ב- 12 בלילה? אולי התעוררתי ב- 11?
יוסף זוהר: הם אומרים לי: אין שיחת טלפון, אתה משקר. אין שיחת טלפון כזו, וזה מטיל אימה. אני מאמין שהם אומרים לי, שאומרים לי את האמת מבחינתם, זה פשוט מזעזע אותי. אני מנסה לשבור את הראש איך יכול להיות שאין שיחת טלפון?
[המשך החקירה של יוסף זוהר]
רמי זך, חוקר: אז שתבין שאנחנו, את האמת, באיזשהו מקום, מהבחינה העובדתית למדנו לא ממך, לא מאף אחד אחר. ישבנו פה לילות כימים ולמדנו, והגענו למסקנה. ולמסקנה שהגענו אנחנו מדברים על סמך עובדות.
יוסף זוהר, זה פשוט מטיל עליי אימה. קשה לי להסביר את זה, כמו תהום שפעורה בתוכך. שרוצה לבלוע אותך.
במערכת המשפט הישראלית, ההודאה היא קיסרית הראיות והיא מספיקה כדי לשלוח אדם לכלא. זאת למרות שכל המחקרים מראים עד כמה קל לגרום לאדם, לכל אדם, להודות בפשע שלא ביצע.
פרופ' בועז סנג'רו: הודאה לא מוסיפה לי האם אדם עבר את העבירה או לא במספיק לחץ כולנו צפויים להודות. בסופו של דבר כולנו צפויים להודות, וזה שאדם יודה זה לא ילמד שהוא עבר את העבירה יותר מאשר שהוא לא עבר אותה. זה ילמד עליו האם הוא אדם חזק או חלש, האם יש לו ביטחון עצמי בעניין הזה או לא. זה ילמד על החוקרים שלו, עד כמה הם ידעו להפעיל עליו לחץ. האם זה מלמד האם הוא עבר את העבירה או לא? מעט מאוד.
עו"ד דרור ארד איילון, סנגורו של יוסף זוהר: יום אחד אני מקבל שיחת טלפון מעו"ד שעבד איתי בתיק, עו"ד שרון דניאלי, טלפון שאומר לי: "דרור לא תאמין. אתה יושב? מצאנו את שיחת הטלפון." אז אני כשבמקרה הפרטי של יוסי זוהר, עם כל הפרטים המטריחים האלה, כל הבוכלטריה הזו, אני שואל: איך לא קם פרקליט ואומר: יש לי בעיה.
הפרקליטות לא מיידעת את יוסף, על כך שהשיחה נמצאה, וזו הראייה היחידה, שהופכת אותו לחף מפשע.
רמי זך, חוקר: התקשרת אליו?
ולנטין טוקילה: לא.
כעת, משנתגלתה שיחת הטלפון, צריכים החוקרים לשנות טקטיקה. איזו הודאה הם יזמינו עכשיו מטוקילה, שתתאים לסיפור העלילה של הפרקליטות.
ולנטין טוקילה: הדבר היחיד שלא אמרתי, זה שהוא אמר להתקשר למד"א עוד חצי שעה ולהתקשר אליו.
רמי זך, חוקר: מה זאת אומרת להתקשר אליו?
ולנטין טוקילה: כדי לוודא שיהיה לו אליבי.
עו"ד דרור ארד איילון, סנגורו של יוסי זוהר: תחושות בטן של פרקליט מונחות, או של תובע או של חוקר, מונחות מהתפקיד המוסדי שלו למצוא את האשם, באופן שהוא לא מודע לו, ולכן יש לו נטייה להאשים גם במקום שאין מקום לאשמה. רק הראיות צריכות לדבר.
רמי זך, חוקר: רק שתבין שאנחנו את האמת, באיזשהו מקום, מהבחינה העובדתית למדנו.
במשפטו של זוהר, לא זו בלבד שלא היו ראיות נגדו. הראייה היחידה שנמצאה זיכתה אותו לחלוטין.
פרופ' בועז סנג'רו: המערכת הייתה צריכה לעודד את אותו תובע שיגיד: עצור, יש לנו כאן טעות, זה לא האדם הנכון. בואו נחזור בנו מכתב האישום. המערכת לא מעודדת פעולה כזאת.
אביגדור פלדמן: הפרקליטות סיגלה לעצמה הרבה שנים את הרוח של לנצח בכל מחיר. היא נשענת על איזושהי הצדקה עצמית קיצונית שאומרת כל מה שאנחנו עושים הוא נכון וצודק.
בסופו של דבר זוכה זוהר מכל אשמה. חירותו הוחזרה אליו. אבל את חמש שנות החיים שנשדדו ממנו איש לא יוכל להחזיר.
יוסי זוהר: זה מפחיד אותי מאוד שצריך לקחת כמעט חמש שנים כדי להתנקות מעלילת שווא.
זוהר חזר מהקרב על חפותו בידיעה שבכל רגע נתון, מישהו יכול בהבל פה להפוך אותו לאזרח נטול זכויות, שבוי בידי מערכת שמחפשת אשם בכל מחיר.
טובה פרי היתה התובעת בתיק של יוסף זוהר. היא זאת שידעה שיש קו טלפון נוסף אבל אז הלכו לטוקילה ושינו את הגרסה.
ראש צוות החקירה הוא עורך דין מכהן כיום. רמי זך

דיני נפשות - כנופיית שלטון החוק ובתי המשפט נגד חושף השחיתויות שוקי משעול

מרץ 2016 - הזדהמות מערכת אכיפת החוק ברדיפתה אחר חושפי שחיתויות. רות דוד, איתן רוב, יהודה וינשטיין ועוד כאלו וכאלו "אח"מים" מדיפים צחנה של שררה, שחיתות ושימוש במערכות שלטון ומשפט לקידום האינטרסים האישיים שלהם.

אביגדור פלדמן: "פרקליטות המדינה - כנופיית שלטון החוק"

פברואר 2016 - גלובס - עו"ד פלדמן: "הפרקליטות יכולה לחסל כל אדם בישראל"
עו"ד אביגדור פלדמן במתקפה חסרת תקדים על "כנופיית שלטון החוק" בראיון לערוץ 10, שישודר בקרוב: "שופט בישראל הוא אדם בלי כוח, אדם מסכן"




"כנופיית שלטון החוק היא מכונה, היא יכולה להעיף ולהרים ולהוריד את כל מי שהיא רוצה. היא שומרת בכספת תיקים על כל אחד, ואין כמעט אדם שאין לו תיק. כל אחד מאתנו נתון למעשה בכף הפרקליטות. בוקר אחד, ואני מצטט מקפקא, מי יוציא נגדנו דיבה רעה. פתאום בבוקר תגיע משטרה אל פתח הבית ותעצור אותנו. הדברים האלה קורים כל יום".

כך אומר עורך הדין אביגדור פלדמן ב"דיני נפשות", סדרה חדשה של הבמאית אורנה בן דור, שתשודר בערוץ 10 ב-2 במרץ, אחרי החדשות.

פלדמן יוצא בראיון במתקפה חסרת תקדים על הפרקליטות. "בפרקליטות יכולים לחסל אדם, כל אדם שיעלה בדעתם וברצונם לחסל אותו, ויהיה כוחו כאשר יהיה", הוא טוען. "אני מכיר מספר ניכר של אנשים, שתפרו להם תיקים. אתה יודע שתורשע, ואחרי שתורשע אתה גם צריך לשכוח את זה, לצמצם את הנזק ככל האפשר, להגיע להסדר טיעון, להגיע למשהו... לצפות שבית המשפט יראה את העוול שנעשה לך בוקע מתוך התיק? לכך יש סיכוי נמוך ביותר.

"ההנחה של הרבה אנשים היא שכאילו אתה יכול לבוא ולומר לעצמך לא עשיתי כלום, אני חף מפשע, אני אגיע אחר כך לבית המשפט ובית משפט יזכה אותי. אנשים שסבורים שאפשר לסמוך על בית המשפט, שאפשר לסמוך על הפרקליטות שתסגור תיק, האנשים האלה חיים בסרט.

"אף אחד כמעט לא מדבר על, או לא יודע על האופן שבו ניתן ללחוץ על שופטים שלא מוצאים חן בעיני המערכת. בין המערכת הפנימית של בית המשפט, בית המשפט העליון, לבין המערכת החיצונית של הפרקליטות. זה באמת מוביל אותנו לארצות כמו ארגנטינה, כמו דרום אמריקה, מקום שבו לפרקליטות יש יכולת להשפיע על שופטים. שופט הוא אדם בלי כוח, שופט הוא אדם מסכן סך הכל, מה יש לו? הוא יכול להילחם? אסור לו אפילו לדבר. אסור לו לתת ריאיון בלי שיקבל אישור, ולכן כשהפרקליטות מתחילה להפעיל לחץ על שופטים זה סוף העולם".

אומ"ץ דורשת משרת המשפטים להשעות את שי ניצן פרקליט המדינה בגין רמיה, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.

22/12/2015  -  אומ"ץ דורשת משרת המשפטים להשעות את שי ניצן פרקליט המדינה בגין רמיה, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.

בפנייה של תנועת אומ"ץ אל שרת המשפטים כותב יו"ר הנהלת התנועה אריה אבנרי:
תנועת אומ"ץ פונה אלייך בדרישה להשעות לאלתר מתפקידו את פרקליט המדינה עו"ד שי ניצן בעקבות פניית...
ה השבוע של נציבת הפרקליטות, השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, אל היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין שבו היא האשימה את עו"ד ניצן באי-אמירת אמת, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.
אנחנו מפרטים להלן את השתלשלות הפרשה החושפת את התנהלותו הבלתי ראויה של פרקליט המדינה שאי אפשר לעבור עליה לסדר היום...
בראשית מכתבה של נציבת הביקורת אל היועץ המשפטי תקפה היא את פנייתו של עו"ד ניצן לוינשטיין בכוונה למנוע ביקורת על התנהגותו האישית והמקצועית הבלתי ראויה.
גרסטל כתבה על כך:
"ברצוני להביע צער על העובדה שפרקליט המדינה בחר לפנות אליך במכתב שבסימוכין, תוך שימוש בביטויים בוטים ואמירות חמורות, אשר כפי שניתן יהיה לראות בהמשך, אינם מבוססים. צר לי גם על כך שבמקום לקבל את הביקורת שהובעה בהכרעתי בצורה מתונה, מינימליסטית ומכובדת, להפנים אותה ולהפיק ממנה לקחים, בחר פרקליט המדינה לתקוף את הכרעתי באופן שעשה, תוך שימוש באמירות לא ענייניות שמטרתן היחידה היא השפעה לא עניינית על שיקול דעתך בסוגיה…המאמץ האדיר שמושקע על-ידי פרקליט המדינה בביטול הכרעתי שבנדון אמור להדאיג את מי ששלטון החוק חשוב לו".

לטענתה, "הפגמים שהתגלו בהתנהלות הפרקליטות בפרשה אף היו גדולים מכפי שנראה מלכתחילה".
מכתבה של גרסטל אל היועץ המשפטי לממשלה מהווה תגובה לפנייתו של ניצן לוינשטיין, שבו הוא ביקש לבטל את מסקנותיה של גרסטל בגלל תצהירו של ד"ר חן קוגל, מנכ"ל המכון הפתולוגי, בתביעתה של ד"ר מאיה פורמן-רזניק נגד המדינה, אחרי שנחסמה דרכה לעבודה במכון.
במכתבה עוסקת גרסטל בדרישתו של ניצן למנוע את כניסתה של פורמן-רזניק לתפקיד מנהלת מחלקה במכון לרפואה משפטית ,בעקבות הביקורת החריפה שמתח עליה בית המשפט המחוזי במשפט זדורוב.
הנציבה מתארת כיצד ביקשה מעו"ד ניצן הסבר למקור הסמכות המשפטי מכוחו המעלה דרישה זו בפני מנכ"ל משרד הבריאות, ומכוח מה התנה את הסכמתו למינויה של פורמן-רזניק במגבלות חמורות שלא על דעת שרת הבריאות ומנכ"ל משרדה.
גרסטל מציינת עוד, כי עו"ד ניצן השיב תחילה שהסתמך על עמדתו של וינשטיין ועשה זאת כדי לחסום את הביקורת של הנציבות על פעילותו, שכן חוות דעתו של היועץ המשפטי מעניקה חסינות מביקורת הנציבות.
בהמשך, גרסטל טוענת בהקשר לכך, כי הנציבות אינה רשאית לבקר רק את פעולותיו של היועץ כראש התביעה הכללית ולא את אלו שהוא מבצע בכובעו כיועץ משפטי.
הנציבה קבעה, כי שלוש פרקליטות בכירות התערבו שלא כדין בתצהירו של קוגל כאשר דרשו להשמיט ממנו קטעים: המשנות ליועץ המשפטי, אורית קורן ודינה זילבר ומנהלת המחלקה למשפט עבודה, רחל שילנסקי. עו"ד ניצן טען שמדובר בהתנהלות ראויה בעליל.
היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין משום מה קיבל את עמדתו של פרקליט המדינה מבלי שטרח להיכנס לעובי הקורה.
התברר שדבריו של פרקליט המדינה ניצן היו שקריים, שכן קוגל התבקש למחוק קטעים מהותיים ולא "עמדות משפטיות" או "הגיגים אישיים" כפי שטענו ניצן והפרקליטות הבכירות.
נציבת הביקורת גוללה במכתבה אל וינשטיין את השתלשלות הפרשה, כפי שלא עשתה עד כה, משום שטרם ניתן פסק דין סופי במשפטו של רומן זדורוב - שהיה העילה לתביעתה של פורמן-רזניק.
בשולי הדברים אף אומרת גרסטל, כי לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון (הצפוי ב-23.12.15) יהיה מקום לבדוק מי מאנשי הפרקליטות הסתיר מידע מבית המשפט, כפי שטוען קוגל.
גרסטל דוחה מכל וכל את גרסתו של ניצן לגבי תוכן השיחה ביניהם בנושא זה וקובעת שהיא מעולם לא הציגה לו את השאלה בנוסח שתיאר. חשוב מכך, ממשיכה גרסטל, ניצן לא גילה לה שלפני מתן תשובתו השנייה לפנייתה, הוא שוחח עם וינשטיין בשאלה האם ניתן לטעון שמדובר בעמדה משפטית (החסינה מביקורת), אלא טען בפניה - בצורה שאינה אמת - שהוא עומד לפנות בנושא לוינשטיין.
גרסטל מסכמת באומרה, שהסבריו של עו"ד ניצן השתנו לאורך הזמן ורק לבסוף הודה ששגה.
לדברי גרסטל, קיים דמיון בין התנהלותו של עו"ד ניצן בנושא זה לבין הטענות שהעלה בנוגע לתצהירו של קוגל.
בנושא התצהיר מגלה גרסטל, כי היתה הסכמה שקוגל יחתום עליו בפני עו"ד בני אבישר, היועץ המשפטי של המכון לרפואה משפטי, דהיינו, בפני פרקליט בשירות המדינה ולא בפני עורך דין חיצוני, כפי שעלה מטענותיהם של אנשי הפרקליטות.
עוד מדגישה גרסטל, כי תצהירו של קוגל הוגש לאחר שזומן לעדות בידי בא-כוחה של פורמן-רזניק. במצב זה, היא אומרת, לא ניתן לטעון שמדובר ב"שיג ושיח" עם המצהיר, כפי שטענה שילנסקי.
אין גם אמת בטענה שהוא התבקש להכניס שינויים בטיוטת תצהירו, שכן שילנסקי קיבלה תצהיר גמור וחתום. הפרקליטות לא יכלה להתערב בתצהירו של קוגל גם משום שכאמור לא העיד מטעם המדינה אלא מטעמה של פורמן-רזניק, מדגישה גרסטל.
"נראה שלאחר סיום ההליך יהיה נכון לבדוק גם - למי מאנשי הפרקליטות היו ידועות עובדות בתיק זדורוב שלא הובאו לידיעת בית המשפט (כאמור בעדותו של ד"ר קוגל בבית הדין לעבודה) ומדוע מנעה הפרקליטות מד"ר קוגל להביע את עמדתו המקצועית בפני בית הדין" - מציינת גרסטל.
בנוגע למכתבו של עו"ד ניצן לוינשטיין אומרת גרסטל, כי כפי שעשה בעבר - הוא שלח אותו מבלי להעביר אליה העתק. היא מציינת, שקיבלה העתק ממנו שעה וחצי לאחר שהועבר לוינשטיין וכאשר כבר הודלף לתקשורת.
לגופם של דברים קובעת גרסטל חד-משמעית בעניין תצהיר קוגל:
"התנהלות זו היא התנהלות פגומה ואסורה. מדובר בניסיון לשנות עדותו של עד, ניסיון למנוע את התמונה העובדתית-המקצועית המלאה מבית המשפט, כשאין מדובר בעמדה משפטית הנוגדת את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כאשר היה ברור שד"ר קוגל מעיד מטעם המבקשת ולא מטעם המדינה".
על טענתו של ניצן, לפיה מדובר בשיקול דעת משפטי, משיבה גרסטל:
"אין בכך אמת עובדתית וניצן לא העלה אותה בזמן אמת. אין מנוס מהמסקנה שמדובר בניסיון, אחד מיני כמה, להימנע ולמנוע ביקורת. העלאת טענה של 'שיקול דעת משפטי' אך ורק כדי להימנע מביקורת, בנסיבות אלו, נגועה בחוסר תום לב".
על טענתו של ניצן בדבר התיאום בין שילנסקי לבין קורן וזילבר אומרת גרסטל, כי גם זהו ניסיון להתחמק מביקורת. שילנסקי הייתה פעילה ביותר בנושא התצהיר והיא נתונה לביקורת הנציבות, וכאמור - המעורבות של קורן וזילבר לא הייתה בתחום התביעה אלא בתחום הייעוץ, ולכן גם הן נתונות לביקורת. "הסתתרות מאחורי גורמים שאינם מבוקרי נבת"ם תוך מענה לתגובות, מסתמנת כאחת הטכניקות שאימץ פרקליט המדינה כדי להימנע מביקורת נבת"ם", טוענת גרסטל.
גרסטל ממשיכה ודוחה את טענתו של ניצן, לפיה בהחלטתה נפלה טעות משפטית ברורה, שכן משמעותה שכל עובד מדינה יוכל לחתום על תצהיר בפני עו"ד חיצוני ולא ניתן יהיה לשנותו.
היא מגיבה: "עמדה זו של פרקליט המדינה מדאיגה ביותר באשר היא מתעלמת מהעובדות הרלוונטיות לתיק. ד"ר קוגל, כפי שפורט לעיל, לא היה עד מטעם המדינה, למרות שהיה משיב בהליך בבית הדין לעבודה, ב"כ ד"ר פורמן הוא שביקש זימונו להעיד".
גרסטל טוענה עוד: "אין לי אלא להביע תמיהה על טענותיו האפוקליפטיות של פרקליט המדינה כי ניתן להשליך מהמקרה דנן על בקשות לשינויים בטיוטות תצהיר" וכי מסקנותיה יפגעו קשות בעבודת הפרקליטות.
היא ממשיכה בציניות: "רוצה אני להאמין כי מדובר במקרה חריג ביותר והמדינה אינה נוהגת כדבר שבשגרה לדרוש שינויים בתצהירים חתומים של עדים של הצד שכנגד, או אף של עדים מטעם עצמה, המביעים עמדות מקצועיות אישיות".
גרסטל מסכמת את מכתבה: "איני מתייחסת לשאלת סמכות היועץ המשפטי לממשלה לבטל את הכרעתי שבנדון, אך אני סבורה שהגיעה העת לומר באופן ברור ונחרץ כי אין זה סביר ואין זה מקובל שפרקליט המדינה יפנה מחד-גיסא, חדשים לבקרים, ליועץ המשפטי לממשלה ולשרת המשפטים בבקשות להגנה, לכאורה, מפני נבת"ם, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים להצר את צעדיה, שלא לומר למנוע את פעילותה כליל, ומאידך-גיסא, יהיה שותף גם באופן אישי וגם כמנהל להתעלמות בוטה, עקבית וממושכת של הפרקליטות מהוראות היועץ המשפטי לממשלה ושרת המשפטים אשר הקימו, מכוח סמכותם המנהלית, את נבת"ם וקבעו גם לאחר המלצות דו"ח גולדברג שיש לשתף עמה פעולה".
אומ"ץ דורשת ממך בתוקף תפקידך כשרת המשפטים שלא לתת יד לטיוח הפרשה.
העתקים:
נציבת הביקורת במערך התביעה – השופטת (בדימוס) הילה גרסטל
פרקליט המדינה – עו"ד שי ניצן
היועץ המשפטי לממשלה - יהודה וינשטיין

אומ"ץ דורשת משרת המשפטים להשעות את שי ניצן פרקליט המדינה בגין רמיה, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.

22/12/2015  -  אומ"ץ דורשת משרת המשפטים להשעות את שי ניצן פרקליט המדינה בגין רמיה, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.

בפנייה של תנועת אומ"ץ אל שרת המשפטים כותב יו"ר הנהלת התנועה אריה אבנרי:
תנועת אומ"ץ פונה אלייך בדרישה להשעות לאלתר מתפקידו את פרקליט המדינה עו"ד שי ניצן בעקבות פניית...
ה השבוע של נציבת הפרקליטות, השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, אל היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין שבו היא האשימה את עו"ד ניצן באי-אמירת אמת, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.
אנחנו מפרטים להלן את השתלשלות הפרשה החושפת את התנהלותו הבלתי ראויה של פרקליט המדינה שאי אפשר לעבור עליה לסדר היום...
בראשית מכתבה של נציבת הביקורת אל היועץ המשפטי תקפה היא את פנייתו של עו"ד ניצן לוינשטיין בכוונה למנוע ביקורת על התנהגותו האישית והמקצועית הבלתי ראויה.
גרסטל כתבה על כך:
"ברצוני להביע צער על העובדה שפרקליט המדינה בחר לפנות אליך במכתב שבסימוכין, תוך שימוש בביטויים בוטים ואמירות חמורות, אשר כפי שניתן יהיה לראות בהמשך, אינם מבוססים. צר לי גם על כך שבמקום לקבל את הביקורת שהובעה בהכרעתי בצורה מתונה, מינימליסטית ומכובדת, להפנים אותה ולהפיק ממנה לקחים, בחר פרקליט המדינה לתקוף את הכרעתי באופן שעשה, תוך שימוש באמירות לא ענייניות שמטרתן היחידה היא השפעה לא עניינית על שיקול דעתך בסוגיה…המאמץ האדיר שמושקע על-ידי פרקליט המדינה בביטול הכרעתי שבנדון אמור להדאיג את מי ששלטון החוק חשוב לו".

לטענתה, "הפגמים שהתגלו בהתנהלות הפרקליטות בפרשה אף היו גדולים מכפי שנראה מלכתחילה".
מכתבה של גרסטל אל היועץ המשפטי לממשלה מהווה תגובה לפנייתו של ניצן לוינשטיין, שבו הוא ביקש לבטל את מסקנותיה של גרסטל בגלל תצהירו של ד"ר חן קוגל, מנכ"ל המכון הפתולוגי, בתביעתה של ד"ר מאיה פורמן-רזניק נגד המדינה, אחרי שנחסמה דרכה לעבודה במכון.
במכתבה עוסקת גרסטל בדרישתו של ניצן למנוע את כניסתה של פורמן-רזניק לתפקיד מנהלת מחלקה במכון לרפואה משפטית ,בעקבות הביקורת החריפה שמתח עליה בית המשפט המחוזי במשפט זדורוב.
הנציבה מתארת כיצד ביקשה מעו"ד ניצן הסבר למקור הסמכות המשפטי מכוחו המעלה דרישה זו בפני מנכ"ל משרד הבריאות, ומכוח מה התנה את הסכמתו למינויה של פורמן-רזניק במגבלות חמורות שלא על דעת שרת הבריאות ומנכ"ל משרדה.
גרסטל מציינת עוד, כי עו"ד ניצן השיב תחילה שהסתמך על עמדתו של וינשטיין ועשה זאת כדי לחסום את הביקורת של הנציבות על פעילותו, שכן חוות דעתו של היועץ המשפטי מעניקה חסינות מביקורת הנציבות.
בהמשך, גרסטל טוענת בהקשר לכך, כי הנציבות אינה רשאית לבקר רק את פעולותיו של היועץ כראש התביעה הכללית ולא את אלו שהוא מבצע בכובעו כיועץ משפטי.
הנציבה קבעה, כי שלוש פרקליטות בכירות התערבו שלא כדין בתצהירו של קוגל כאשר דרשו להשמיט ממנו קטעים: המשנות ליועץ המשפטי, אורית קורן ודינה זילבר ומנהלת המחלקה למשפט עבודה, רחל שילנסקי. עו"ד ניצן טען שמדובר בהתנהלות ראויה בעליל.
היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין משום מה קיבל את עמדתו של פרקליט המדינה מבלי שטרח להיכנס לעובי הקורה.
התברר שדבריו של פרקליט המדינה ניצן היו שקריים, שכן קוגל התבקש למחוק קטעים מהותיים ולא "עמדות משפטיות" או "הגיגים אישיים" כפי שטענו ניצן והפרקליטות הבכירות.
נציבת הביקורת גוללה במכתבה אל וינשטיין את השתלשלות הפרשה, כפי שלא עשתה עד כה, משום שטרם ניתן פסק דין סופי במשפטו של רומן זדורוב - שהיה העילה לתביעתה של פורמן-רזניק.
בשולי הדברים אף אומרת גרסטל, כי לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון (הצפוי ב-23.12.15) יהיה מקום לבדוק מי מאנשי הפרקליטות הסתיר מידע מבית המשפט, כפי שטוען קוגל.
גרסטל דוחה מכל וכל את גרסתו של ניצן לגבי תוכן השיחה ביניהם בנושא זה וקובעת שהיא מעולם לא הציגה לו את השאלה בנוסח שתיאר. חשוב מכך, ממשיכה גרסטל, ניצן לא גילה לה שלפני מתן תשובתו השנייה לפנייתה, הוא שוחח עם וינשטיין בשאלה האם ניתן לטעון שמדובר בעמדה משפטית (החסינה מביקורת), אלא טען בפניה - בצורה שאינה אמת - שהוא עומד לפנות בנושא לוינשטיין.
גרסטל מסכמת באומרה, שהסבריו של עו"ד ניצן השתנו לאורך הזמן ורק לבסוף הודה ששגה.
לדברי גרסטל, קיים דמיון בין התנהלותו של עו"ד ניצן בנושא זה לבין הטענות שהעלה בנוגע לתצהירו של קוגל.
בנושא התצהיר מגלה גרסטל, כי היתה הסכמה שקוגל יחתום עליו בפני עו"ד בני אבישר, היועץ המשפטי של המכון לרפואה משפטי, דהיינו, בפני פרקליט בשירות המדינה ולא בפני עורך דין חיצוני, כפי שעלה מטענותיהם של אנשי הפרקליטות.
עוד מדגישה גרסטל, כי תצהירו של קוגל הוגש לאחר שזומן לעדות בידי בא-כוחה של פורמן-רזניק. במצב זה, היא אומרת, לא ניתן לטעון שמדובר ב"שיג ושיח" עם המצהיר, כפי שטענה שילנסקי.
אין גם אמת בטענה שהוא התבקש להכניס שינויים בטיוטת תצהירו, שכן שילנסקי קיבלה תצהיר גמור וחתום. הפרקליטות לא יכלה להתערב בתצהירו של קוגל גם משום שכאמור לא העיד מטעם המדינה אלא מטעמה של פורמן-רזניק, מדגישה גרסטל.
"נראה שלאחר סיום ההליך יהיה נכון לבדוק גם - למי מאנשי הפרקליטות היו ידועות עובדות בתיק זדורוב שלא הובאו לידיעת בית המשפט (כאמור בעדותו של ד"ר קוגל בבית הדין לעבודה) ומדוע מנעה הפרקליטות מד"ר קוגל להביע את עמדתו המקצועית בפני בית הדין" - מציינת גרסטל.
בנוגע למכתבו של עו"ד ניצן לוינשטיין אומרת גרסטל, כי כפי שעשה בעבר - הוא שלח אותו מבלי להעביר אליה העתק. היא מציינת, שקיבלה העתק ממנו שעה וחצי לאחר שהועבר לוינשטיין וכאשר כבר הודלף לתקשורת.
לגופם של דברים קובעת גרסטל חד-משמעית בעניין תצהיר קוגל:
"התנהלות זו היא התנהלות פגומה ואסורה. מדובר בניסיון לשנות עדותו של עד, ניסיון למנוע את התמונה העובדתית-המקצועית המלאה מבית המשפט, כשאין מדובר בעמדה משפטית הנוגדת את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כאשר היה ברור שד"ר קוגל מעיד מטעם המבקשת ולא מטעם המדינה".
על טענתו של ניצן, לפיה מדובר בשיקול דעת משפטי, משיבה גרסטל:
"אין בכך אמת עובדתית וניצן לא העלה אותה בזמן אמת. אין מנוס מהמסקנה שמדובר בניסיון, אחד מיני כמה, להימנע ולמנוע ביקורת. העלאת טענה של 'שיקול דעת משפטי' אך ורק כדי להימנע מביקורת, בנסיבות אלו, נגועה בחוסר תום לב".
על טענתו של ניצן בדבר התיאום בין שילנסקי לבין קורן וזילבר אומרת גרסטל, כי גם זהו ניסיון להתחמק מביקורת. שילנסקי הייתה פעילה ביותר בנושא התצהיר והיא נתונה לביקורת הנציבות, וכאמור - המעורבות של קורן וזילבר לא הייתה בתחום התביעה אלא בתחום הייעוץ, ולכן גם הן נתונות לביקורת. "הסתתרות מאחורי גורמים שאינם מבוקרי נבת"ם תוך מענה לתגובות, מסתמנת כאחת הטכניקות שאימץ פרקליט המדינה כדי להימנע מביקורת נבת"ם", טוענת גרסטל.
גרסטל ממשיכה ודוחה את טענתו של ניצן, לפיה בהחלטתה נפלה טעות משפטית ברורה, שכן משמעותה שכל עובד מדינה יוכל לחתום על תצהיר בפני עו"ד חיצוני ולא ניתן יהיה לשנותו.
היא מגיבה: "עמדה זו של פרקליט המדינה מדאיגה ביותר באשר היא מתעלמת מהעובדות הרלוונטיות לתיק. ד"ר קוגל, כפי שפורט לעיל, לא היה עד מטעם המדינה, למרות שהיה משיב בהליך בבית הדין לעבודה, ב"כ ד"ר פורמן הוא שביקש זימונו להעיד".
גרסטל טוענה עוד: "אין לי אלא להביע תמיהה על טענותיו האפוקליפטיות של פרקליט המדינה כי ניתן להשליך מהמקרה דנן על בקשות לשינויים בטיוטות תצהיר" וכי מסקנותיה יפגעו קשות בעבודת הפרקליטות.
היא ממשיכה בציניות: "רוצה אני להאמין כי מדובר במקרה חריג ביותר והמדינה אינה נוהגת כדבר שבשגרה לדרוש שינויים בתצהירים חתומים של עדים של הצד שכנגד, או אף של עדים מטעם עצמה, המביעים עמדות מקצועיות אישיות".
גרסטל מסכמת את מכתבה: "איני מתייחסת לשאלת סמכות היועץ המשפטי לממשלה לבטל את הכרעתי שבנדון, אך אני סבורה שהגיעה העת לומר באופן ברור ונחרץ כי אין זה סביר ואין זה מקובל שפרקליט המדינה יפנה מחד-גיסא, חדשים לבקרים, ליועץ המשפטי לממשלה ולשרת המשפטים בבקשות להגנה, לכאורה, מפני נבת"ם, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים להצר את צעדיה, שלא לומר למנוע את פעילותה כליל, ומאידך-גיסא, יהיה שותף גם באופן אישי וגם כמנהל להתעלמות בוטה, עקבית וממושכת של הפרקליטות מהוראות היועץ המשפטי לממשלה ושרת המשפטים אשר הקימו, מכוח סמכותם המנהלית, את נבת"ם וקבעו גם לאחר המלצות דו"ח גולדברג שיש לשתף עמה פעולה".
אומ"ץ דורשת ממך בתוקף תפקידך כשרת המשפטים שלא לתת יד לטיוח הפרשה.
העתקים:
נציבת הביקורת במערך התביעה – השופטת (בדימוס) הילה גרסטל
פרקליט המדינה – עו"ד שי ניצן
היועץ המשפטי לממשלה - יהודה וינשטיין

דוח ביקורת נבת"ם נושאי 3/15 - פרקליטות המדינה אינה מיישמת חוק זכויות נפגעי עבירה

דצמבר 2015 - בראשית שנת 2001 נחקק בישראל חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א 2001 והכיר בנפגעי עבירה בישראל  כבעלי עניין בהליך הפלילי המתנהל בעקבות עבירה שנעברה בהם או בבן משפחתם המנוח. בכך, הצטרף המחוקק הישראלי למדינות נוספות בעולם, אשר עיגנו בחקיקה את זכויותיהם של נפגעי עבירה. זאת, על רקע הצהרה של האומות המאוחדות מיום 11.12.1985  בדבר "עקרונות הצדק היסודיים לנפגעי עבירה ושימוש לרעה בסמכות", אשר הכירה במעמד נפגעי עבירה ובזכויותיהם בקשר להליך הפלילי המתנהל נגד הפוגע.

להורדת הדו"ח השלם הקלק כאן

במהלך חודשים אוגוסט 2014 עד אוגוסט 2015 ביצע הנבת"ם ביקורת על יישום החוק ע"י מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות ומצא ליקויים מהותיים רבים:

ליקוי מס' 1 - אי התאמת הנחיית פרקליט המדינה להוראות החוק וחסרים מהותיים במדיניות, הנחיות ונהלי עבודה
ליקוי מס' 2 - אי הקמת יחידות סיוע בפרקליטויות וליקויים מהותיים במצב קיים
ליקוי מס' 3 - דפי מידע - קיום חלקי ואי ביצוע הוראות הדין.
ליקוי מס' 4 - ליקויים בזיהוי נפגע עבירה והזנתו לתיק הפרקליטות
ליקוי מס' 5- ליקויים בבירור עמדת נפגע עבירה לעניין קבלת מידע על ההליך הפלילי
ליקוי מס' 6 - ליקויים ביידוע נפגע עבירה בשלבים שונים בהליך הפלילי
ליקוי מס' 7 - ליקויים ביישום הוראות החוק בדבר זכויות נפגע עבירה בהליכי ערר על החלטה שלא להעמיד חשוד לדין

ליקוי מס' 8 - ליקויים ביישום הוראות החוק בדבר זכויות נפגע עבירת מין או אלימות חמורה להבעת עמדה בשלבים שונים בהליך הפלילי

ליקוי מס' 9 - ליקויים ביישום הוראות החוק בדבר זכויות נפגע עבירה בשלב הטיעונים לעונש

ליקוי מס' 11 - ליקויים ביישום הוראות החוק בדבר זכויות נפגע עבירה מכוח חוק מגבלות על חזרת עבריין מין לסביבת נפגע עבירה

ליקוי מס' 12 - העדר מדיניות אחידה וסדורה לעניין טיפול הפרקליטות בעמדת נפגע עבירה לפני ועדת שחרורים

נציבת הביקורת על הפרקליטות הילה גרסטל סיכמה:
"ממצאי דוח זה מחייבים התייחסות רצינית ביותר של הנהלת הפרקליטות, שינוי גישה והובלת תהליכים מיידיים וארוכי טווח לתיקון הכשלים. יש לציין לחיוב את גישת הפרקליטות, אשר הודיעה כי היא נוטה לקבל את מרבית ההמלצות וכבר בימים אלה מתכוונת להתחיל בעבודת מטה בקשר אליהן. אין כל ספק כי אימוץ ההמלצות יביא לשיפור תפקוד הגופים המבוקרים בנושא זכויות נפגעי עבירה, ועם השיפור יחוזק אמון הציבור בהם.
צוות הביקורת יערוך לאחר חלוף שנה ביקורת מעקב מתוך תקווה שאכן, עם יישום ההמלצות, ישתפר המצב."

"אחד מאלף יוצא זכאי" - משה רונן , ידיעות אחרונות , יוני 2010

יוני 2010 - משה רונן - ידיעות אחרונות - 24 שעות - מערכת המשפט הישראלית: אחד מאלף אנשים יוצא זכאי בבית משפט, הסיבה: ריבוי עסקאות טיעון. סנגורים רבים לא אומרים אמת ללקוחות שלהם כדי שיודו באשמה.

להורדת וקריאת המאמר השלם הקלק כאן

אחד מאלף / תחקיר משה רונן. הנתון המבהיל: רק אחד מכל אלף נאשמים מזוכה בסופו של דבר, לעומת 76 מכל אלף לפני 30 שנה. הסיבה: ריבוי עסקאות הטיעון. השופט ד"ר עמי קובו קובע במחקר שיעורר סערה במערכת המשפט: סנגורים רבים לא אומרים אמת ללקוחות שלהם – כדי שיודו באשמה, כתבה מיום 29/6/2010  

השיטה הנהוגה במשפט הישראלי שגויה מיסודה

השופט עמי קובו מתאר בספרו החדש תמונות מדאיגות משגרת בתי המשפט. הסנגורים סוטרים ללקוחות שלהם, הפרקליטות רוצה לסיים מהר עם התיק ובית המשפט בכלל לא שומע מה יש לנאשם עצמו להגיד, והכל במטרה לסגור עסקת טיעון שלא תמיד יש לה קשר עם הצדק. התוצאה: רק אחד מאלף נאשמים בפלילים מזוכה

תחקיר 29/6/2010 משה רונן, 24 שעות, ידיעות אחרונות

לפי כל הפרסומים היו הראיות נגד מאבטח הרמטכ"ל, ארז אפרתי, מוצקות: הצעירה שהותקפה על ידו הייתה נחושה להעיד נגדו. בדיקת הדנ"א של כתמי הזרע על גופה הייתה חד משמעית. עדי הראייה בזירה זיהו אותו. ואם כל זה לא מספיק, אפרתי עצמו נתפס במקום הפשע. בכל זאת, הסכימה הפרקליטות לעשות איתו עסקת טיעון, שבה בוטל האישום בניסיון לאונס, ונמחקה טענת התביעה כי המעשה בוצע בנסיבות מחמירות. אפרתי אמנם הודה בעבירות חמורות – אך קלות יותר מאלה שהופיעו בכתב האישום המקורי.

זה לא המקרה היחיד מהזמן האחרון שבו נחתמה עסקת טיעון מקלה עם נאשמים שכל הראיות והעדויות הצביעו נגדם.

אתמול ציין אמיר בלחסן, יום הולדת 13. אבל הוא לא חגג את בר המצווה שלו. הוא אפילו לא ידע על היום המיוחד הזה. כבר עשרה חודשים הוא שרוי בתרדמת בבית החולים אחרי שנפגע בתאונת פגע וברח כשגלש עם הסקייטבורד שלו ביהוד.

בני הזוג שפגעו בו, נעים ופנינה תורן, השאירו אותו מדמם על הכביש והמשיכו בדרכם. הם דאגו לרחוץ את המכונית כדי שלא יישארו עליה כתמי הדם של בלחסן, החליפו את בגדיהם ויצאו לאכול במסעדה בראשון לציון.

בשבוע שעבר הם הגיעו להסדר טיעון עם התביעה. למרות שהעונש המרבי על תאונת פגע וברח הוא תשע שנות מאסר, הם סיכמו עם התביעה שהיא תבקש מבית המשפט עונש מופחת: שלוש שנות מאסר בלבד ופיצוי להורי הילד.

עסקאות הטיעון הפכו היום לדרך הנפוצה והמקובלת ביותר לסיום משפטים פליליים. הפרקליטות לא מציגה את הראיות בבית המשפט, הנאשם לא מקבל הזדמנות להוכיח את חפותו והשאלה הגדולה שמרחפת מעל היא מה משקלו של הצדק כשזו תמונת המצב במערכת המשפט.

בהנחיות שהוציא לפני כארבעים שנה היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים, מאיר שמגר, הוא הורה לתביעה להגיע להסדרי טיעון רק במקרים חריגים ונדירים שבהם אין לתביעה די ראיות, או יש סיבה ממשית אחרת לכך שהיא אינה מעוניינת לנהל משפט. למשל, כדי לחסוך מנאנסת את הצורך לעמוד ולתאר שוב מעל דוכן העדים את הטראומה שעברה.

אבל ימי השופט שמגר כיועץ משפטי לממשלה חלפו מזמן והמציאות כיום שונה לחלוטין מהנורמות שהוא קבע. לדברי יוסף זוהר, תלמיד מחקר במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים, מדובר ביותר מתופעה. מדובר בפשיטת רגל של השיפוט הפלילי בישראל.

זוהר ערך השוואה בין מערכת המשפט בשנת 1985 לזו של 2007 וחשף תמונת מצב מדאיגה. יותר ויותר תיקים פליליים מסתיימים בעסקת טיעון. 90 אחוזים מכל המשפטים הפליליים הסתיימו בעסקת טיעון בלי שהשופט יצטרך להכריע על סמך הראיות את אשמתו או חפותו של הנאשם.

מערכת המשפט הפלילי הופכת ממערכת שבודקת את אשמתו של הנאשם ושופטת אותו, למערכת של עסקאות.

ככל שהנאשם, ובעיקר סנגורו, טובים יותר במשא ומתן, כך הסיכוי שלו לצאת "טוב" גדל.

נאשם חזק, בעל יכולת כלכלית להתיש את הפרקליטות, יגיע להסדרים טובים יותר מנאשם חלש, קובע יוסף זוהר. איש ציבור או איש עסקים שיכול להרשות לעצמו לשכור עו"ד יקר, ינהל משא ומתן יעיל יותר עם הפרקליטות ויגיע לעסקת טיעון טובה יותר. נאשם שאין לו סנגור כזה יגיע לתוצאה פחות טובה.

הסדרי הטיעון נוחים מאוד לפרקליטות ולמשטרה. בזכותם הסכנה לפאשלות ולזיכויים בלתי צפויים לא קיימת.

כשיש עסקת טיעון, לא יכול לנחות על הפרקליטות זיכוי מפתיע כרעם ביום בהיר. כך מלמדת הסטטיסטקה, בשנת 1980  עמד אחוז ההרשעות במשפטים הפליליים על 92.4 אחוזים. מכל אלף נאשמים, שבעים ושישה זוכו.

בשנת 2005 ובשנת 2006 עמד אחוז ההרשעות בישראל לפי נתונים רשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על 99.9 אחוז. רק נאשם אחד מכל אלף זוכה.

קפקא בתא המעצר

השופט ד"ר עמי קובו ביהמ"ש שלום ברמלה, פרסם בשבוע שעבר את ספרו "נאשמים בלתי עקביים בבתי המשפט – מודים באשמה וטוענים לחפותם". בספר, המסתמך על עבודת הדוקטורט שלו, מציג קובו, מציאות שבה אנשים המשוכנעים כי הם חפים מפשע מוכנים לערוך עסקאות טיעון משיקולים שאין בינם לבין הצדק דבר.

אגב, לפני שמונה לשופט היה קובו חלק מצוות ההגנה של עמוס ברנס. יתכן שאת חלק מתובנותיו ליקט כבר בתקופה ההיא.

באחד מפרקי הספר מתאר השופט קובו מצב קפקאי: נאשם נפגש עם סנגורו בבית המעצר.

"השגתי לך עסקת טיעון נפלאה. במקום הרשעה ברצח ומאסר עולם, רק 10 שנות מאסר",

מבשר הסנגור ללקוחו.

"קח את זה!"

"אבל אני חף מפשע!" זועק הנאשם.

"קראתי את כל העדויות שבתיק",

מסביר לו הסנגור.

"הראיות נגדך. יש לתביעה תיק סגור, אם לא תעשה עסקה – ההרשעה שלך בטוחה. אתה אידיוט אם אתה מוותר על העסקה!"

השופט קובו ניתח בספרו 400 ראיונות עם נאשמים שהשיבו לכתבי האישום. הוא ראיין 29 סנגורים, שמונה תובעים וחמישה שופטים וניהל תצפיות בבתי המשפט שכללו 110 ימי דיונים.

בספרו מובאים מקרים נוספים מהסוג הזה כולל ראיונות עם סנגורים, המתארים את הלחץ הרב שהם מפעילים על לקוחותיהם להודות באשמה ולחתום על עסקת טיעון המוצעת להם.

סנגור אחר סיפר לשופט על שתי סטירות שסטר לנאשם כדי שיודה. סנגורים אחרים מספרים כי הגזימו בתיאור העונשים שיוטלו על הנאשם והתוצאות המבהילות של ניהול המשפט אם לא תיערך עסקת טיעון. היו סנגורים שסיפרו לשופט קובו כי הם מסתירים מידע מהנאשמים כדי לשכנע אותם להסכים לעסקת הטיעון המוצעת להם.

ספרו של השופט קובו עוסק בנאשמים שהודו באשמה, וממשיכים לטעון שהם חפים מפשע. הוא מכנה את הנאשמים האלה "בלתי עקביים" וטוען כי מספרם עומד על כ- 15 אחוזים מכלל המורשעים.

הוא שואל אם מערכת המשפט יכולה לזהות את המקרים שבהם אדם חף מפשע הסכים לעסקת טיעון והודה, ולכן הורשע על לא עוול בכפו. "חשש מרכזי הנוגע להמלצת סנגורים לנאשמים להודות באשמה טמון באפשרות שהמלצתו של הסנגור לא תהיה ניתוח טובת הנאשם, אלא תושפע גם משיקולים הנוגעים לטובת הסנגור עצמו ובעיקר לשיקולי שכר טרחה ועומס עבודה" קובע קובו.

"ככלל, בעיני סנגורים רבים נראה שרווחי יותר לסיים תיק בהסדר טיעון, לגבות שכר טרחה ולעבור לתיק הבא, מאשר לנהל הוכחות בתיק. הסדרי טיעון יוצרים עבור הסנגור רווחה מהיר וקל".

קובו נוגע בספרו גם בחלקו של בית המשפט בסוגיה:

"יש לערוך שינוי מהותי בכל הנוגע להליך קבלת ההודאה על ידי בית המשפט. השיטה הנהוגה כיום במשפט הישראלי שבה שופטים רבים כלל אינם נוהגים לפנות אל הנאשם, אינם מקריאים לנאשם את כתב האישום, אינם מחייבים את הנאשם להודות בעצמו, אינם דורשים מן הנאשם פירוט של מעשיו, ואינם מוודאים שהנאשם מבין את תוכנו של כתב האישום ואת הודאתו ותוצאותיה, את הוולונטריות של ההודאה ואת אמיתותה, היא שיטה שגויה מיסודה ועליה להשתנות".

המגירה עמוסה בתיקים

ב- 1985 היו בישראל 245 שופטים וכ- 8,600 עורכי דין. במשטרה שירתו קרוב ל- 18 אלף שוטרים שטיפלו בכל שנה ב- 243 אלף תיקים פליליים. באותה שנה כתבו השופטים כ- 40 אלף הכרעות דין.

ב- 2007 מספר השופטים גדל במלמעלה מפי שניים ל- 524 שופטים. מספר עורכי הדין גדל ב- 339 אחוזים ל- 38 אלף וממשיך לגדול גם מאז בקצב מדהים.

במשטרה משרתים 11 אלף שוטרים נוספים ומספר התיקים הפליליים גדל ב- 82 אחוז. אבל מספר הכרעות הדין שכתבו השופטים, אחרי ששמעו את העדויות במשפטים פליליים לא גדל כלל. הוא אפילו ירד בשלושה אחוזים.

בשנת 2007 כתבו שופטי ישראל רק כ- 39 אלף הכרעות דין פחות ממה שכתבו בשנת 1985.

המסקנה ברורה: השופטים, הסנגורים והתובעים בחרו לסיים יותר ויותר תיקים בעסקות במקום לנהל משפטים. ובאחוזים: ב- 2007 נכתבו הכרעות דין כאלה רק ב- 8.8 אחוזים מהתיקים הפליליים. במילים אחרות: הסיכוי שבמשפט פלילי יוזמנו עדים להעיד, ואשמתו של הנאשם תיקבע על ידי השופט בהסתמך על הראיות, קטן בחצי ב- 25 השנים האחרונות.

חסרונותיה של השיטה ברורים. זוהר טוען כי הסדרי הטיעון דורסים את עבודת המשטרה. החוקריעם אוספים ראיות מתוך ידיעה שיהיה, קרוב לוודאי, הסדר טיעון. די בראיות שיספיקו למעצר החשוד ולהגשת כתב אישום נגדו. הראיות האלה לעולם לא ייבחנו בבית המשפט.

הסיכוי של עד שמסר דברם במשטרה להיחקר עליהם על דוכן העדים הוא אפסי. חוקרי המשטרה יודעים זאת היטב. לכן לטענת זוהר וחבריו בתנועה הישראלית להפחתת מעמד ההודאה לשוןטרים אין תמריץ לחקור "עד הסוף" ולהביא לפרקליטו7ת תיק חקירה מושלם, שיעמוד בחקירה נגדית של סנגורים בבית המשפט. בירור האמת נבלם כבר בשלב הראשוני של חקירת המשטרה.

זוהר יודע מניסיונו האישי על מה הוא מדבר.

ב- 2003 הועמד לדין באשמת רצח אביו היהלומן משה זוהר. במהלך חמש שנות המשפט הוצע לו פעמים רבות לסגור עסקת טיעון ו"לגמור עם זה" באשמה מופחתת ובעונש סביר. זוהר גילה אומץ, ובניגוד לאזהרות סניגוריו כי הוא מסתכן במאסר עולם התעקש להמשיך במשפט. רק כעבור חמש שנים זוכה מכל אשמה, תוך כדי ביקורת קשה שבית המשפט מותח על המשטרה ועל הפרקליטות.

מה הפתרון לתופעה הזאת? איך אפשר למנוע הודאות שווא בעסקאות טיעון? ליוסף זוהר יש הצעה פשוטה?: בכל מקרה של עסקת טיעון תחוייב התביעה להציג בפני בית המשפט את ראיותיה. בית המשפט יוכל לאשר את העסקה רק אם עיין בראיות ומצא כי יש בהן די להרשעת הנאשם.

"אנשים שהורשעו על ידי שופט בהכרעת דין מנומקת, מקבלים את התוצאה בהבנה יותר מאשר נאשמים שהורשעו בהסדר טיעון", טוען זוהר.

"הסדרי הטיעון מפחיתים את אמון הציבור במערכת המשפט".

הפרקליטה נאוה שילר צפצפה על החלטת בית משפט לשחרר נאשם

התבהמות וקהות חושים בכירת הפרקליטות נאוה שילר הביאה את המשטרה והפרקליטות למעצר שווא  אדם בניגוד להחלטת בית משפט.

ביהמ"ש הורה לשחרר נאשם - המדינה צפצפה, איתמר לוין  , News1.co.il ,  נובמבר 2012


למרות הוראה מפורשת של השופט המחוזי ציון קפאח, לפיה יכול הנאשם לשהות בבית חברתו, התעקשה בכירת הפרקליטות נאוה שילר להחזיקו במעצר בלתי חוקי

פרוטוקול והחלטה: מ"ת 50843-03-12, מדינת ישראל נ' גיגי

▪ ▪ ▪
המדינה החזיקה נאשם במעצר בניגוד מוחלט להוראתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. כך קובע (21.11.12) השופט צבי גורפינקל.

שלום גיגי הורשע על-פי הודאתו בחבלה ובאיומים. בשל מצבו הרפואי, הסכימה המדינה שהוא ישהה עד לגזר הדין במעצר בית בבית דודתו, אך בחודש יולי השנה ביקשה המדינה להחזירו למעצר מוחלט בטענה שהפר 16 פעמים את תנאי מעצר הבית. בית המשפט דחה את הבקשה והחמיר את תנאי מעצר הבית.

ב-20.11.12 הגיש הסניגור לבית המשפט בקשה לאפשר למרשו לשהות בבית חברתו, משום שדודתו לא הייתה מוכנה להמשיך ולפקח עליו. מאחר שהבקשה הוגשה כאשר שוטר הגיע לעצור את גיגי בשל הפרת תנאי שחרורו, קבע השופט המחוזי ציון קפאח שהוא נעתר לבקשה עד לקבלת תגובת פרקליטות מחוז תל אביב.

גורפינקל, עמיתו של קאפח, אומר: "פירוש ההחלטה הינו פשוט למדי, דהיינו עד לדיון שיתקיים ועד להחלטה אחרת, ישהה הנאשם בבית חברתו בחדרה". למרות הוראה זו, הודיעה עו"ד נאוה שילר, מבכירות פרקליטות מחוז ת"א, שהמדינה עומדת על מעצרו המיידי של גיגי. על כך אומר גורפינקל:

"התנהגות התביעה במקרה זה ראויה לגינוי... לא ניתן להסכים למצב בו ניתנת החלטת בית המשפט, ההחלטה מובאת לידיעת הפרקליטות, וביודעין מפרה הפרקליטות את ההחלטה בכך שאינה מאשרת את שחרורו של נאשם ששוטר הגיע לעוצרו. נמצא שמאז אתמול ועד היום נמצא הנאשם במעצר, חרף החלטה מפורשת של בית המשפט כי ישהה עד להחלטה אחרת בבית חברתו בחדרה".

גורפינקל דחה את הבקשה להשיב את גיגי למעצר, אך הפרקליטות המשיכה בהתנהלותה הפסולה: "במהלך הכתבת ההחלטה ביקשה באת-כוח הפרקליטות לעכב את ביצועה, אולם הבקשה לא ברורה לי כלל כיוון שהנאשם נמצא ביום במעצר בלתי חוקי לאור החלטת בית המשפט מאתמול, ולא ברור מה יש לעכב, כאשר אין אסמכתא חוקית להחזיקו במעצר". גורפינקל הורה למדינה לפצות את גיגי ב-750 שקל על מעצרו הבלתי-חוקי ולשחררו באופן מיידי.

תלונה נגד פרקליטת מחוז מרכז עו"ד נאוה שילר בגין ביזיון בית משפט,פגיעה בפרטיות, ועוד

אוקטובר 2015 - תאוותם של אנשי שררה בפרקליטות להרשיע פעילים חברתיים תוך רמיסת החוק, ביזיון בית משפט, פגיעה בפרטיות, ומה לא. מדובר בצו חיפוש לקוי במחשב שהוציא שופט שמואל מלמד המגביל החיפוש לפלטים בנושא יוסי סילמן.
רס"מ ארתור וסרשטיין נחידת הסייבר של המשטרה בת"א הרחיב הסמכות על דעת עצמו, העתיק את כל הדיסק הקשיח במחשב והוציא פלטים על נושאים רבים מעבר לסמכות שניתנה לו. הפרקליטה נאוה שילר מחזיקה באותו תיק את הפלטים הדיסק והצו. בהמשך תציג הפרקליטות בבית המשפט מצגת שווא ברמיה כביכול שכל הפלטים והדיסק הם על יוסי סילמן.

להלן תלונה נגד פרקליטת מחוז מרכז נאוה שילר

31            אוקטובר        2015

ת.ד:                                     

אימייל:                                

לכבוד:

משרד המשפטים - נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות

הנדון: תלונה נגד פרקליטת מחוז מרכז עו"ד נאוה שילר בגין פגיעה בכבודי, פרטיותי שמי הטוב וביזיון צו בית משפט

1.    שמי .....

2.  עניינה של התלונה בהחזקת פלטים בת"פ -12-14 (מדינת ישראל נגד ....) בידי הפרקליטה נאוה שילר שנלקחו ממחשבי בניגוד לצו חיפוש השופט שמואל מלמד.

3. בימים אלו הגיעו לידי הפלטים הנדונים. ע"פ צו (נספח 1, ראה בהמשך) המתיר החיפוש במחשבי להוצאת הפלטים בנושאים הקשורים לחקירה בעניין מר יוסי סילמן.

4. בבדיקת קובץ הפלטים (נספח 2) נתברר כי הרוב המכריע לא קשור לחקירה, אלא בנושאים אחרים שהופקו כביכול ממחשבי כגון: "איריס ארבל אסל" , "יהודית פינקלשטיין" , "עמותת אור שלום" , "שולה מאיר" ,

"שי פירון" , "מכון שלם" , "עוזי פוגלמן" , "נפתלי שילה" , "לשכת הרווחה פתח תקוה" , "תאגיד מי בת ים" , "דודו שבת", ועוד.

5. הכיצד אוחזת הפרקליטה נאוה שילר בידה האחת צו המתיר לערוך חיפוש בנושאי החקירה יוסי סילמן בלבד, ובידה השניה פלטים בעניינים רבים אחרים לא קשורים (סעיף 4 לעיל).

6. התנהגות הפרקליטה נאוה שילר משדרת ביזיון צו בית משפט, ופגיעה בפרטיותי, וכבודי , ופוגעת באמון הציבור בפרקליטות.

7. אבקשך לבדוק:

 א. מדוע מחזיקה הפרקליטה נאוה שילר חומר ממחשבי האסור ע"פ צו בית משפט.

 ב. האם הפלטים תקינים או שמא כוונת הפרקליטות לבזות אותי.

 ג. האם הפרקליטה נאוה שילר אוחזת בפלטים נוספים ממחשבי שאינם קשורים לנושא החקירה.

 ד. נקיטת כל האמצעים המשמעתיים נגד הגורמים למניעת הישנות התופעה.

8. בתודה מראש.

נספח 1 - צו חיפוש לקוי במחשב שהוציא השופט שמואל מלמד