שנה לממשלה: כך נראים חייהם של ניצולי השואה , אילן לוקאץ' | מיכל פעילן | חדשות 2 | פורסם 07/03/14
לפני שנה קמה ממשלה חדשה. שר האוצר יאיר לפיד ושר והרווחה מאיר כהן הבטיחו שהדאגה לניצולי השואה תעמוד בראש סדר העדיפויות שלהם. אי אפשר לפקפק בכוונות טובות. אם אתם זוכרים, לפני עשרה חודשים פגשנו קבוצת ניצולים ששברו לנו את הלב. השבוע חזרנו לראות מה השתנה. יש לנו תחושה שניחשתם את התשובה
לפני שנה, אולי אתם זוכרים, לקחנו שישה קשישים ניצולי שואה לירושלים אל לשכת שר הרווחה. זה היה אחרי שדורה רוט, ניצולת מחנות הריכוז שגייסה מאות מיליוני דולרים בתרומות למדינה במהלך שנותיה במגבית היהודית המאוחדת, התייצבה בוועדת הרווחה של הכנסת, הישירה מבט אל הנבחרים ובקול בוטח אמרה: "כולכם פושעים".
אלו היו ימים של ממשלה חדשה מהניילונים עם התחייבות לשינוי סדרי עדיפויות. לשר הטרי מאיר כהן היו הרבה כוונות טובות, מצוקת הניצולים שניצחו את היטלר אבל הפסידו למדינת ישראל באמת נגעה ללבו, והוא עשה טעות של פוליטיקאי חדש: הוא הבטיח.
עכשיו כשמלאה בדיוק שנה לממשלה, חזרנו אל אותם ניצולים כדי לברר מה התקיים מכל ההבטחות. רות קריגר, שבגיל 9, בדרך לבית הספר, חייל נאצי ירה באביה מול עיניה, עדיין מתביישת מהנכדים. "אני מקבלת עכשיו מה שקיבלתי מהיום הראשון. 400 ומשהו יורו. זה אפילו לא 3,000 שקל", העידה קריגר. "ששרה נתניהו תיסע פחות לחוץ לארץ. את הכסף שלה, שייתנו לניצולי שואה. טיפ טיפה. הם לא צריכים בכלל הרבה. רק קצת אוכל. שום דבר לא יותר. הייתי רוצה להיראות כמו כל הסבתות. הנכדים שלי באים, 'סבתוש, סבתוש', אבל לסבתוש אין אפילו עשרה שקלים לתת לנכד".
פולה כץ העיוורת הולכת ומאבדת עכשיו גם את השמיעה. היא עדיין גרה בגפה, עדיין משוועת לעזרה. לפני שנה, הזעקה שלה למגע אנושי שברה את הלב. להידרותרפיה בבריכה היא לא הלכה מאז ספטמבר כי לבד היא לא יכולה, ואין מי שיחזיר אותה הביתה. על השולחן נערמות מעטפות, הפניות לבדיקות רפואיות והזמנות לדיונים משפטיים. היא לא יכולה לדעת מה יש שם, כי היא עיוורת ואין מי שיעשה לה סדר בניירות. "מאוד קיוויתי על מאיר כהן שהוא יעזור לי", סיפרה כץ באכזבה. "אם תהיה לי עובדת בבית נאמנה, ואני אוכל ללכת שהיא תלווה אותי לבריכה, אז יש לי מספיק. לא מצפה לשום דבר. אני לא מבקשת ולא דורשת".
"קשה לי להבין שבן של ניצול שואה, אין לו הבנה לניצולים"
איך נסתכל לעצמנו בעיניים? האנשים האלו שדועכים לנגד עינינו בעוני מנוול הם מגש הכסף שעליו ניתנה לנו המדינה. בלעדיהם לא היינו פה, חד וחלק. מדינת ישראל לא הייתה קמה ב-48' אלמלא שואת יהודי אירופה, אלמלא נקיפות המצפון של העולם והרצון לפצות במשהו. המדינה הזו בנתה צבא ותעשייה לא מעט באמצעות שלושה מיליארד מארקים שקיבלנו מגרמניה המערבית בהסכם השילומים, סכום שהוא במונחים של היום 62 מיליארד שקל.
הכסף הזה שולם כדי לממן את שארית חיי הניצולים, את הטיפולים הרפואיים, להחזיר משהו מהרכוש שנלקח. 60 שנה עברו, אפשר להחזיר להם. איפה הכסף? ועדת השופטת דורנר מיוני 2008 קבעה שהמדינה שילמה עד עכשיו לניצולים רק שני שלישים מהשווי הריאלי של הסכם השילומים. שליש נשאר באוצר מדינת ישראל, סכום ששווה היום 23 מיליארד שקל ששייכים מוסרית לניצולי השואה. אם יחלקו את הסכום הזה בין הניצולים שעוד חיים, זה יוצא מיליון שקל לכל ניצול. במקום זה, רובם חיים בעוני וברעב. "כסף", אומרים להם, "עוד אין. תחכו".
ברטה שפורן עדיין מציירת. מצבה הכספי השתפר מאז הפגישה לפני שנה. במקום 2,800 שקל בחודש שקיבלה אז, היא מקבלת עכשיו 5,000. אחת העמותות התקינה לה שני מזגנים בבית, אבל עכשיו בעל הבית רוצה להוציא אותה מהדירה שבה היא גרה בשכירות מוגנת כבר 50 שנה. שאר הדיירים כבר קיבלו את המכתב - עוד חודשיים צריך לפנות. וברטה, בת 95, לאן היא תלך? "אני באמת לא יודעת", היא עונה. "אולי לכם יש איזו עצה?".
ויוליוס - זוכרים? הוא קיבל השתלת שיניים, אבל לא מהמדינה. רופא שיניים התנדב לעשות את העבודה היקרה בלי תשלום. "עברה שנה, אני מאמין שהוא כבר בקיא בנושא", אמר יוליוס על שר הרווחה. "כי אז הוא אמר 'אני לומד את הנושא, תוך שלושה חודשים אני מסדר את הכל'. להגיד את האמת? כלום לא נעשה. אנחנו לא קיימים והכסף נשמר טוב טוב בכספת של יאיר לפיד".
ודורה רוט שהזעקה שלה התחילה את כל זה אומרת היום "בגדול, נכשלתי". זכות המילה האחרונה בכתבה תינתן לה: "כשהייתי אצל יאיר לפיד, אמרתי לו 'יאיר, הכרתי את אבא שלך. אני נאמתי 32 שנה בארה"ב, לא באופן פוליטי, אלא הוא באופן פוליטי ואני אחר כך בשביל לבקש כספים'. קשה לי להבין שבן של ניצול שואה, אין לו הבנה לניצולי שואה. אתה לא מתבייש לעלות לטלוויזיה ולהגיד 'אני נותן לניצולי שואה עוד 400 שקל'? מתי היית במכולת? מה קונים בשביל 400 שקל? ואל תסתכל עליי, אני לא צריכה - לא זה ולא זה. אבל אבא שלך היה ניצול שואה! איך אתה לא מבין ש-400 שקל לניצול שואה שצריך, זה כלום? ערוץ 2 לקח ניצול שואה שאמר 'הייתי רוצה לאכול תפוח עץ, אבל אין לי שיניים ואין לי כסף לרופא שיניים', איפה אתה בזה? למה אתה לא נותן את הכסף שקיבלתם בשבילנו? ויש את הכסף! על זה אני כועסת. אמרתי את זה לראש הממשלה ואני מוכנה עוד פעם להגיד לו את זה, ועוד פעם ללפיד. תשחררו את הכסף שקיבלתם! זה לא קורה".
מאיר כהן, שר הרווחה, ביקש למסור בתגובה כי "בשנה האחרונה הוקצו קרוב ל-835 מיליון שקל ל-5 השנים הקרובות על מנת להוסיף סיעוד ותרופות לניצולים. העברת הרשות לרווחת ניצולי השואה ממשרד האוצר למשרד הרווחה נתקלה בקשיים שנבעו מהכרזת סכסוך עבודה של עובדי הרשות ומהסתייגות נציבות שירות המדינה למהלך חלופי. כדי לא לפגוע בניצולי השואה הוחלט בעצה אחת עם שר האוצר שלא להעביר את הרשות למשרד הרווחה, למרות שאנו סבורים שזו הייתה הפעולה הנכונה".
לפני שנה קמה ממשלה חדשה. שר האוצר יאיר לפיד ושר והרווחה מאיר כהן הבטיחו שהדאגה לניצולי השואה תעמוד בראש סדר העדיפויות שלהם. אי אפשר לפקפק בכוונות טובות. אם אתם זוכרים, לפני עשרה חודשים פגשנו קבוצת ניצולים ששברו לנו את הלב. השבוע חזרנו לראות מה השתנה. יש לנו תחושה שניחשתם את התשובה
לפני שנה, אולי אתם זוכרים, לקחנו שישה קשישים ניצולי שואה לירושלים אל לשכת שר הרווחה. זה היה אחרי שדורה רוט, ניצולת מחנות הריכוז שגייסה מאות מיליוני דולרים בתרומות למדינה במהלך שנותיה במגבית היהודית המאוחדת, התייצבה בוועדת הרווחה של הכנסת, הישירה מבט אל הנבחרים ובקול בוטח אמרה: "כולכם פושעים".
אלו היו ימים של ממשלה חדשה מהניילונים עם התחייבות לשינוי סדרי עדיפויות. לשר הטרי מאיר כהן היו הרבה כוונות טובות, מצוקת הניצולים שניצחו את היטלר אבל הפסידו למדינת ישראל באמת נגעה ללבו, והוא עשה טעות של פוליטיקאי חדש: הוא הבטיח.
עכשיו כשמלאה בדיוק שנה לממשלה, חזרנו אל אותם ניצולים כדי לברר מה התקיים מכל ההבטחות. רות קריגר, שבגיל 9, בדרך לבית הספר, חייל נאצי ירה באביה מול עיניה, עדיין מתביישת מהנכדים. "אני מקבלת עכשיו מה שקיבלתי מהיום הראשון. 400 ומשהו יורו. זה אפילו לא 3,000 שקל", העידה קריגר. "ששרה נתניהו תיסע פחות לחוץ לארץ. את הכסף שלה, שייתנו לניצולי שואה. טיפ טיפה. הם לא צריכים בכלל הרבה. רק קצת אוכל. שום דבר לא יותר. הייתי רוצה להיראות כמו כל הסבתות. הנכדים שלי באים, 'סבתוש, סבתוש', אבל לסבתוש אין אפילו עשרה שקלים לתת לנכד".
פולה כץ העיוורת הולכת ומאבדת עכשיו גם את השמיעה. היא עדיין גרה בגפה, עדיין משוועת לעזרה. לפני שנה, הזעקה שלה למגע אנושי שברה את הלב. להידרותרפיה בבריכה היא לא הלכה מאז ספטמבר כי לבד היא לא יכולה, ואין מי שיחזיר אותה הביתה. על השולחן נערמות מעטפות, הפניות לבדיקות רפואיות והזמנות לדיונים משפטיים. היא לא יכולה לדעת מה יש שם, כי היא עיוורת ואין מי שיעשה לה סדר בניירות. "מאוד קיוויתי על מאיר כהן שהוא יעזור לי", סיפרה כץ באכזבה. "אם תהיה לי עובדת בבית נאמנה, ואני אוכל ללכת שהיא תלווה אותי לבריכה, אז יש לי מספיק. לא מצפה לשום דבר. אני לא מבקשת ולא דורשת".
"קשה לי להבין שבן של ניצול שואה, אין לו הבנה לניצולים"
איך נסתכל לעצמנו בעיניים? האנשים האלו שדועכים לנגד עינינו בעוני מנוול הם מגש הכסף שעליו ניתנה לנו המדינה. בלעדיהם לא היינו פה, חד וחלק. מדינת ישראל לא הייתה קמה ב-48' אלמלא שואת יהודי אירופה, אלמלא נקיפות המצפון של העולם והרצון לפצות במשהו. המדינה הזו בנתה צבא ותעשייה לא מעט באמצעות שלושה מיליארד מארקים שקיבלנו מגרמניה המערבית בהסכם השילומים, סכום שהוא במונחים של היום 62 מיליארד שקל.
הכסף הזה שולם כדי לממן את שארית חיי הניצולים, את הטיפולים הרפואיים, להחזיר משהו מהרכוש שנלקח. 60 שנה עברו, אפשר להחזיר להם. איפה הכסף? ועדת השופטת דורנר מיוני 2008 קבעה שהמדינה שילמה עד עכשיו לניצולים רק שני שלישים מהשווי הריאלי של הסכם השילומים. שליש נשאר באוצר מדינת ישראל, סכום ששווה היום 23 מיליארד שקל ששייכים מוסרית לניצולי השואה. אם יחלקו את הסכום הזה בין הניצולים שעוד חיים, זה יוצא מיליון שקל לכל ניצול. במקום זה, רובם חיים בעוני וברעב. "כסף", אומרים להם, "עוד אין. תחכו".
ברטה שפורן עדיין מציירת. מצבה הכספי השתפר מאז הפגישה לפני שנה. במקום 2,800 שקל בחודש שקיבלה אז, היא מקבלת עכשיו 5,000. אחת העמותות התקינה לה שני מזגנים בבית, אבל עכשיו בעל הבית רוצה להוציא אותה מהדירה שבה היא גרה בשכירות מוגנת כבר 50 שנה. שאר הדיירים כבר קיבלו את המכתב - עוד חודשיים צריך לפנות. וברטה, בת 95, לאן היא תלך? "אני באמת לא יודעת", היא עונה. "אולי לכם יש איזו עצה?".
 |
| איך נסתכל לעצמנו בעיניים? ארכיון - צילום׃ חדשות 2 |
ודורה רוט שהזעקה שלה התחילה את כל זה אומרת היום "בגדול, נכשלתי". זכות המילה האחרונה בכתבה תינתן לה: "כשהייתי אצל יאיר לפיד, אמרתי לו 'יאיר, הכרתי את אבא שלך. אני נאמתי 32 שנה בארה"ב, לא באופן פוליטי, אלא הוא באופן פוליטי ואני אחר כך בשביל לבקש כספים'. קשה לי להבין שבן של ניצול שואה, אין לו הבנה לניצולי שואה. אתה לא מתבייש לעלות לטלוויזיה ולהגיד 'אני נותן לניצולי שואה עוד 400 שקל'? מתי היית במכולת? מה קונים בשביל 400 שקל? ואל תסתכל עליי, אני לא צריכה - לא זה ולא זה. אבל אבא שלך היה ניצול שואה! איך אתה לא מבין ש-400 שקל לניצול שואה שצריך, זה כלום? ערוץ 2 לקח ניצול שואה שאמר 'הייתי רוצה לאכול תפוח עץ, אבל אין לי שיניים ואין לי כסף לרופא שיניים', איפה אתה בזה? למה אתה לא נותן את הכסף שקיבלתם בשבילנו? ויש את הכסף! על זה אני כועסת. אמרתי את זה לראש הממשלה ואני מוכנה עוד פעם להגיד לו את זה, ועוד פעם ללפיד. תשחררו את הכסף שקיבלתם! זה לא קורה".
 |
| "אני כועסת". דורה רוט - צילום׃ חדשות 2 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה