מי אביבים - חיוב היטל בצורת שלא כדין תוך הטעיית הלקוח

15 באוקטובר 2013  - עיריית תל אביב ו"מי אביבים" יפצו לקוח ב-2,500 ש"ח - מאתר עו"ד אסף חדי כהן

פסק דין השופטת תרצה שחם קינן - ת"ק (תל אביב – יפו) 47915-03-12 לוי נ' עירית תל-אביב-יפו

בית המשפט לתביעות קטנות חייב את עיריית תל אביב ואת תאגיד המים "מי אביבים 2010 בע"מ", בתשלום פיצויים בסך של 2,500 ₪, בשל עיכוב בהחזר סכום שנגבה כהיטל בגין צריכה עודפת של מים.

לטענת התובע, בשנת 2010 הוא נדרש לשלם היטל בצורת, שלא כדין, שמגרם בשל נזילה סמויה. במהלך שנתיים פנה התובע לנציגי העירייה ו"למי אביבים" בטענה כי אין לחייבו בהיטל הבצורת בגין אותה נזילה. התובע אומנם קיבל החזר בגין החיוב העודף, אולם תבע פיצוי בגין הטרחה רבה, עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה וביטול זמן.

בית המשפט קיבל את התביעה (אם כי לא בסכום הפיצוי אותו דרש התובע), וקבע כי הנתבעות התרשלו בכך שלא הפנו את התובע לרשות המים. נפסק, כי יש לצפות מעובדי העירייה, שיפנו את תשומת ליבו של התובע להליך המדויק ולגורם האמון על מתן פטור בשל נזילות, או שיעבירו את פנייתו אל אותו גורם (במקרה הזה, רשות המים).

למרות שהתובע פנה פעמים רבות אל הנתבעות, שלח אליהן מכתבים, ואף הגיע באופן אישי למשרדי העירייה, אף אחת משתי הנתבעות לא טרחה להפנות את בקשתו של התובע אל רשות המים, למרות שהיה עליהן לעשות כן. ביטול החיוב נעשה רק לאחר שהתובע פנה ביוזמתו אל רשות המים, על מנת שתבטל את החיוב.

בנסיבות אלו, קבע בית המשפט, הנתבעות יפצו את התובע בסכום של 1,250 ש"ח כל אחת, וכן ישלמו הנתבעות לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח כל אחת.

בהקשר זה ראוי להזכיר ולהוסיף, כי כאשר התביעה מתבססת רובה על נזק שהוא לא נזק ממוני (כגון עוגמת נפש), יש לתאר ולפרט בדיוק מה היא אתה עוגמת נפש. רצוי שלא לדרוש בכתב התביעה פיצוי כללי בגין טרטור, טרחה ועוגמת נפש – אלא לפרט בצורה ברורה את "מסכת הייסורים". פעמים רבות נדחות תביעות אך משום שהתובע לא פרט מספיק את העובדות.

אומ"ץ דורשת משרת המשפטים להשעות את שי ניצן פרקליט המדינה בגין רמיה, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.

22/12/2015  -  אומ"ץ דורשת משרת המשפטים להשעות את שי ניצן פרקליט המדינה בגין רמיה, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.

בפנייה של תנועת אומ"ץ אל שרת המשפטים כותב יו"ר הנהלת התנועה אריה אבנרי:
תנועת אומ"ץ פונה אלייך בדרישה להשעות לאלתר מתפקידו את פרקליט המדינה עו"ד שי ניצן בעקבות פניית...
ה השבוע של נציבת הפרקליטות, השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, אל היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין שבו היא האשימה את עו"ד ניצן באי-אמירת אמת, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.
אנחנו מפרטים להלן את השתלשלות הפרשה החושפת את התנהלותו הבלתי ראויה של פרקליט המדינה שאי אפשר לעבור עליה לסדר היום...
בראשית מכתבה של נציבת הביקורת אל היועץ המשפטי תקפה היא את פנייתו של עו"ד ניצן לוינשטיין בכוונה למנוע ביקורת על התנהגותו האישית והמקצועית הבלתי ראויה.
גרסטל כתבה על כך:
"ברצוני להביע צער על העובדה שפרקליט המדינה בחר לפנות אליך במכתב שבסימוכין, תוך שימוש בביטויים בוטים ואמירות חמורות, אשר כפי שניתן יהיה לראות בהמשך, אינם מבוססים. צר לי גם על כך שבמקום לקבל את הביקורת שהובעה בהכרעתי בצורה מתונה, מינימליסטית ומכובדת, להפנים אותה ולהפיק ממנה לקחים, בחר פרקליט המדינה לתקוף את הכרעתי באופן שעשה, תוך שימוש באמירות לא ענייניות שמטרתן היחידה היא השפעה לא עניינית על שיקול דעתך בסוגיה…המאמץ האדיר שמושקע על-ידי פרקליט המדינה בביטול הכרעתי שבנדון אמור להדאיג את מי ששלטון החוק חשוב לו".

לטענתה, "הפגמים שהתגלו בהתנהלות הפרקליטות בפרשה אף היו גדולים מכפי שנראה מלכתחילה".
מכתבה של גרסטל אל היועץ המשפטי לממשלה מהווה תגובה לפנייתו של ניצן לוינשטיין, שבו הוא ביקש לבטל את מסקנותיה של גרסטל בגלל תצהירו של ד"ר חן קוגל, מנכ"ל המכון הפתולוגי, בתביעתה של ד"ר מאיה פורמן-רזניק נגד המדינה, אחרי שנחסמה דרכה לעבודה במכון.
במכתבה עוסקת גרסטל בדרישתו של ניצן למנוע את כניסתה של פורמן-רזניק לתפקיד מנהלת מחלקה במכון לרפואה משפטית ,בעקבות הביקורת החריפה שמתח עליה בית המשפט המחוזי במשפט זדורוב.
הנציבה מתארת כיצד ביקשה מעו"ד ניצן הסבר למקור הסמכות המשפטי מכוחו המעלה דרישה זו בפני מנכ"ל משרד הבריאות, ומכוח מה התנה את הסכמתו למינויה של פורמן-רזניק במגבלות חמורות שלא על דעת שרת הבריאות ומנכ"ל משרדה.
גרסטל מציינת עוד, כי עו"ד ניצן השיב תחילה שהסתמך על עמדתו של וינשטיין ועשה זאת כדי לחסום את הביקורת של הנציבות על פעילותו, שכן חוות דעתו של היועץ המשפטי מעניקה חסינות מביקורת הנציבות.
בהמשך, גרסטל טוענת בהקשר לכך, כי הנציבות אינה רשאית לבקר רק את פעולותיו של היועץ כראש התביעה הכללית ולא את אלו שהוא מבצע בכובעו כיועץ משפטי.
הנציבה קבעה, כי שלוש פרקליטות בכירות התערבו שלא כדין בתצהירו של קוגל כאשר דרשו להשמיט ממנו קטעים: המשנות ליועץ המשפטי, אורית קורן ודינה זילבר ומנהלת המחלקה למשפט עבודה, רחל שילנסקי. עו"ד ניצן טען שמדובר בהתנהלות ראויה בעליל.
היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין משום מה קיבל את עמדתו של פרקליט המדינה מבלי שטרח להיכנס לעובי הקורה.
התברר שדבריו של פרקליט המדינה ניצן היו שקריים, שכן קוגל התבקש למחוק קטעים מהותיים ולא "עמדות משפטיות" או "הגיגים אישיים" כפי שטענו ניצן והפרקליטות הבכירות.
נציבת הביקורת גוללה במכתבה אל וינשטיין את השתלשלות הפרשה, כפי שלא עשתה עד כה, משום שטרם ניתן פסק דין סופי במשפטו של רומן זדורוב - שהיה העילה לתביעתה של פורמן-רזניק.
בשולי הדברים אף אומרת גרסטל, כי לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון (הצפוי ב-23.12.15) יהיה מקום לבדוק מי מאנשי הפרקליטות הסתיר מידע מבית המשפט, כפי שטוען קוגל.
גרסטל דוחה מכל וכל את גרסתו של ניצן לגבי תוכן השיחה ביניהם בנושא זה וקובעת שהיא מעולם לא הציגה לו את השאלה בנוסח שתיאר. חשוב מכך, ממשיכה גרסטל, ניצן לא גילה לה שלפני מתן תשובתו השנייה לפנייתה, הוא שוחח עם וינשטיין בשאלה האם ניתן לטעון שמדובר בעמדה משפטית (החסינה מביקורת), אלא טען בפניה - בצורה שאינה אמת - שהוא עומד לפנות בנושא לוינשטיין.
גרסטל מסכמת באומרה, שהסבריו של עו"ד ניצן השתנו לאורך הזמן ורק לבסוף הודה ששגה.
לדברי גרסטל, קיים דמיון בין התנהלותו של עו"ד ניצן בנושא זה לבין הטענות שהעלה בנוגע לתצהירו של קוגל.
בנושא התצהיר מגלה גרסטל, כי היתה הסכמה שקוגל יחתום עליו בפני עו"ד בני אבישר, היועץ המשפטי של המכון לרפואה משפטי, דהיינו, בפני פרקליט בשירות המדינה ולא בפני עורך דין חיצוני, כפי שעלה מטענותיהם של אנשי הפרקליטות.
עוד מדגישה גרסטל, כי תצהירו של קוגל הוגש לאחר שזומן לעדות בידי בא-כוחה של פורמן-רזניק. במצב זה, היא אומרת, לא ניתן לטעון שמדובר ב"שיג ושיח" עם המצהיר, כפי שטענה שילנסקי.
אין גם אמת בטענה שהוא התבקש להכניס שינויים בטיוטת תצהירו, שכן שילנסקי קיבלה תצהיר גמור וחתום. הפרקליטות לא יכלה להתערב בתצהירו של קוגל גם משום שכאמור לא העיד מטעם המדינה אלא מטעמה של פורמן-רזניק, מדגישה גרסטל.
"נראה שלאחר סיום ההליך יהיה נכון לבדוק גם - למי מאנשי הפרקליטות היו ידועות עובדות בתיק זדורוב שלא הובאו לידיעת בית המשפט (כאמור בעדותו של ד"ר קוגל בבית הדין לעבודה) ומדוע מנעה הפרקליטות מד"ר קוגל להביע את עמדתו המקצועית בפני בית הדין" - מציינת גרסטל.
בנוגע למכתבו של עו"ד ניצן לוינשטיין אומרת גרסטל, כי כפי שעשה בעבר - הוא שלח אותו מבלי להעביר אליה העתק. היא מציינת, שקיבלה העתק ממנו שעה וחצי לאחר שהועבר לוינשטיין וכאשר כבר הודלף לתקשורת.
לגופם של דברים קובעת גרסטל חד-משמעית בעניין תצהיר קוגל:
"התנהלות זו היא התנהלות פגומה ואסורה. מדובר בניסיון לשנות עדותו של עד, ניסיון למנוע את התמונה העובדתית-המקצועית המלאה מבית המשפט, כשאין מדובר בעמדה משפטית הנוגדת את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כאשר היה ברור שד"ר קוגל מעיד מטעם המבקשת ולא מטעם המדינה".
על טענתו של ניצן, לפיה מדובר בשיקול דעת משפטי, משיבה גרסטל:
"אין בכך אמת עובדתית וניצן לא העלה אותה בזמן אמת. אין מנוס מהמסקנה שמדובר בניסיון, אחד מיני כמה, להימנע ולמנוע ביקורת. העלאת טענה של 'שיקול דעת משפטי' אך ורק כדי להימנע מביקורת, בנסיבות אלו, נגועה בחוסר תום לב".
על טענתו של ניצן בדבר התיאום בין שילנסקי לבין קורן וזילבר אומרת גרסטל, כי גם זהו ניסיון להתחמק מביקורת. שילנסקי הייתה פעילה ביותר בנושא התצהיר והיא נתונה לביקורת הנציבות, וכאמור - המעורבות של קורן וזילבר לא הייתה בתחום התביעה אלא בתחום הייעוץ, ולכן גם הן נתונות לביקורת. "הסתתרות מאחורי גורמים שאינם מבוקרי נבת"ם תוך מענה לתגובות, מסתמנת כאחת הטכניקות שאימץ פרקליט המדינה כדי להימנע מביקורת נבת"ם", טוענת גרסטל.
גרסטל ממשיכה ודוחה את טענתו של ניצן, לפיה בהחלטתה נפלה טעות משפטית ברורה, שכן משמעותה שכל עובד מדינה יוכל לחתום על תצהיר בפני עו"ד חיצוני ולא ניתן יהיה לשנותו.
היא מגיבה: "עמדה זו של פרקליט המדינה מדאיגה ביותר באשר היא מתעלמת מהעובדות הרלוונטיות לתיק. ד"ר קוגל, כפי שפורט לעיל, לא היה עד מטעם המדינה, למרות שהיה משיב בהליך בבית הדין לעבודה, ב"כ ד"ר פורמן הוא שביקש זימונו להעיד".
גרסטל טוענה עוד: "אין לי אלא להביע תמיהה על טענותיו האפוקליפטיות של פרקליט המדינה כי ניתן להשליך מהמקרה דנן על בקשות לשינויים בטיוטות תצהיר" וכי מסקנותיה יפגעו קשות בעבודת הפרקליטות.
היא ממשיכה בציניות: "רוצה אני להאמין כי מדובר במקרה חריג ביותר והמדינה אינה נוהגת כדבר שבשגרה לדרוש שינויים בתצהירים חתומים של עדים של הצד שכנגד, או אף של עדים מטעם עצמה, המביעים עמדות מקצועיות אישיות".
גרסטל מסכמת את מכתבה: "איני מתייחסת לשאלת סמכות היועץ המשפטי לממשלה לבטל את הכרעתי שבנדון, אך אני סבורה שהגיעה העת לומר באופן ברור ונחרץ כי אין זה סביר ואין זה מקובל שפרקליט המדינה יפנה מחד-גיסא, חדשים לבקרים, ליועץ המשפטי לממשלה ולשרת המשפטים בבקשות להגנה, לכאורה, מפני נבת"ם, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים להצר את צעדיה, שלא לומר למנוע את פעילותה כליל, ומאידך-גיסא, יהיה שותף גם באופן אישי וגם כמנהל להתעלמות בוטה, עקבית וממושכת של הפרקליטות מהוראות היועץ המשפטי לממשלה ושרת המשפטים אשר הקימו, מכוח סמכותם המנהלית, את נבת"ם וקבעו גם לאחר המלצות דו"ח גולדברג שיש לשתף עמה פעולה".
אומ"ץ דורשת ממך בתוקף תפקידך כשרת המשפטים שלא לתת יד לטיוח הפרשה.
העתקים:
נציבת הביקורת במערך התביעה – השופטת (בדימוס) הילה גרסטל
פרקליט המדינה – עו"ד שי ניצן
היועץ המשפטי לממשלה - יהודה וינשטיין

אומ"ץ דורשת משרת המשפטים להשעות את שי ניצן פרקליט המדינה בגין רמיה, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.

22/12/2015  -  אומ"ץ דורשת משרת המשפטים להשעות את שי ניצן פרקליט המדינה בגין רמיה, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.

בפנייה של תנועת אומ"ץ אל שרת המשפטים כותב יו"ר הנהלת התנועה אריה אבנרי:
תנועת אומ"ץ פונה אלייך בדרישה להשעות לאלתר מתפקידו את פרקליט המדינה עו"ד שי ניצן בעקבות פניית...
ה השבוע של נציבת הפרקליטות, השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, אל היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין שבו היא האשימה את עו"ד ניצן באי-אמירת אמת, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.
אנחנו מפרטים להלן את השתלשלות הפרשה החושפת את התנהלותו הבלתי ראויה של פרקליט המדינה שאי אפשר לעבור עליה לסדר היום...
בראשית מכתבה של נציבת הביקורת אל היועץ המשפטי תקפה היא את פנייתו של עו"ד ניצן לוינשטיין בכוונה למנוע ביקורת על התנהגותו האישית והמקצועית הבלתי ראויה.
גרסטל כתבה על כך:
"ברצוני להביע צער על העובדה שפרקליט המדינה בחר לפנות אליך במכתב שבסימוכין, תוך שימוש בביטויים בוטים ואמירות חמורות, אשר כפי שניתן יהיה לראות בהמשך, אינם מבוססים. צר לי גם על כך שבמקום לקבל את הביקורת שהובעה בהכרעתי בצורה מתונה, מינימליסטית ומכובדת, להפנים אותה ולהפיק ממנה לקחים, בחר פרקליט המדינה לתקוף את הכרעתי באופן שעשה, תוך שימוש באמירות לא ענייניות שמטרתן היחידה היא השפעה לא עניינית על שיקול דעתך בסוגיה…המאמץ האדיר שמושקע על-ידי פרקליט המדינה בביטול הכרעתי שבנדון אמור להדאיג את מי ששלטון החוק חשוב לו".

לטענתה, "הפגמים שהתגלו בהתנהלות הפרקליטות בפרשה אף היו גדולים מכפי שנראה מלכתחילה".
מכתבה של גרסטל אל היועץ המשפטי לממשלה מהווה תגובה לפנייתו של ניצן לוינשטיין, שבו הוא ביקש לבטל את מסקנותיה של גרסטל בגלל תצהירו של ד"ר חן קוגל, מנכ"ל המכון הפתולוגי, בתביעתה של ד"ר מאיה פורמן-רזניק נגד המדינה, אחרי שנחסמה דרכה לעבודה במכון.
במכתבה עוסקת גרסטל בדרישתו של ניצן למנוע את כניסתה של פורמן-רזניק לתפקיד מנהלת מחלקה במכון לרפואה משפטית ,בעקבות הביקורת החריפה שמתח עליה בית המשפט המחוזי במשפט זדורוב.
הנציבה מתארת כיצד ביקשה מעו"ד ניצן הסבר למקור הסמכות המשפטי מכוחו המעלה דרישה זו בפני מנכ"ל משרד הבריאות, ומכוח מה התנה את הסכמתו למינויה של פורמן-רזניק במגבלות חמורות שלא על דעת שרת הבריאות ומנכ"ל משרדה.
גרסטל מציינת עוד, כי עו"ד ניצן השיב תחילה שהסתמך על עמדתו של וינשטיין ועשה זאת כדי לחסום את הביקורת של הנציבות על פעילותו, שכן חוות דעתו של היועץ המשפטי מעניקה חסינות מביקורת הנציבות.
בהמשך, גרסטל טוענת בהקשר לכך, כי הנציבות אינה רשאית לבקר רק את פעולותיו של היועץ כראש התביעה הכללית ולא את אלו שהוא מבצע בכובעו כיועץ משפטי.
הנציבה קבעה, כי שלוש פרקליטות בכירות התערבו שלא כדין בתצהירו של קוגל כאשר דרשו להשמיט ממנו קטעים: המשנות ליועץ המשפטי, אורית קורן ודינה זילבר ומנהלת המחלקה למשפט עבודה, רחל שילנסקי. עו"ד ניצן טען שמדובר בהתנהלות ראויה בעליל.
היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין משום מה קיבל את עמדתו של פרקליט המדינה מבלי שטרח להיכנס לעובי הקורה.
התברר שדבריו של פרקליט המדינה ניצן היו שקריים, שכן קוגל התבקש למחוק קטעים מהותיים ולא "עמדות משפטיות" או "הגיגים אישיים" כפי שטענו ניצן והפרקליטות הבכירות.
נציבת הביקורת גוללה במכתבה אל וינשטיין את השתלשלות הפרשה, כפי שלא עשתה עד כה, משום שטרם ניתן פסק דין סופי במשפטו של רומן זדורוב - שהיה העילה לתביעתה של פורמן-רזניק.
בשולי הדברים אף אומרת גרסטל, כי לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון (הצפוי ב-23.12.15) יהיה מקום לבדוק מי מאנשי הפרקליטות הסתיר מידע מבית המשפט, כפי שטוען קוגל.
גרסטל דוחה מכל וכל את גרסתו של ניצן לגבי תוכן השיחה ביניהם בנושא זה וקובעת שהיא מעולם לא הציגה לו את השאלה בנוסח שתיאר. חשוב מכך, ממשיכה גרסטל, ניצן לא גילה לה שלפני מתן תשובתו השנייה לפנייתה, הוא שוחח עם וינשטיין בשאלה האם ניתן לטעון שמדובר בעמדה משפטית (החסינה מביקורת), אלא טען בפניה - בצורה שאינה אמת - שהוא עומד לפנות בנושא לוינשטיין.
גרסטל מסכמת באומרה, שהסבריו של עו"ד ניצן השתנו לאורך הזמן ורק לבסוף הודה ששגה.
לדברי גרסטל, קיים דמיון בין התנהלותו של עו"ד ניצן בנושא זה לבין הטענות שהעלה בנוגע לתצהירו של קוגל.
בנושא התצהיר מגלה גרסטל, כי היתה הסכמה שקוגל יחתום עליו בפני עו"ד בני אבישר, היועץ המשפטי של המכון לרפואה משפטי, דהיינו, בפני פרקליט בשירות המדינה ולא בפני עורך דין חיצוני, כפי שעלה מטענותיהם של אנשי הפרקליטות.
עוד מדגישה גרסטל, כי תצהירו של קוגל הוגש לאחר שזומן לעדות בידי בא-כוחה של פורמן-רזניק. במצב זה, היא אומרת, לא ניתן לטעון שמדובר ב"שיג ושיח" עם המצהיר, כפי שטענה שילנסקי.
אין גם אמת בטענה שהוא התבקש להכניס שינויים בטיוטת תצהירו, שכן שילנסקי קיבלה תצהיר גמור וחתום. הפרקליטות לא יכלה להתערב בתצהירו של קוגל גם משום שכאמור לא העיד מטעם המדינה אלא מטעמה של פורמן-רזניק, מדגישה גרסטל.
"נראה שלאחר סיום ההליך יהיה נכון לבדוק גם - למי מאנשי הפרקליטות היו ידועות עובדות בתיק זדורוב שלא הובאו לידיעת בית המשפט (כאמור בעדותו של ד"ר קוגל בבית הדין לעבודה) ומדוע מנעה הפרקליטות מד"ר קוגל להביע את עמדתו המקצועית בפני בית הדין" - מציינת גרסטל.
בנוגע למכתבו של עו"ד ניצן לוינשטיין אומרת גרסטל, כי כפי שעשה בעבר - הוא שלח אותו מבלי להעביר אליה העתק. היא מציינת, שקיבלה העתק ממנו שעה וחצי לאחר שהועבר לוינשטיין וכאשר כבר הודלף לתקשורת.
לגופם של דברים קובעת גרסטל חד-משמעית בעניין תצהיר קוגל:
"התנהלות זו היא התנהלות פגומה ואסורה. מדובר בניסיון לשנות עדותו של עד, ניסיון למנוע את התמונה העובדתית-המקצועית המלאה מבית המשפט, כשאין מדובר בעמדה משפטית הנוגדת את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כאשר היה ברור שד"ר קוגל מעיד מטעם המבקשת ולא מטעם המדינה".
על טענתו של ניצן, לפיה מדובר בשיקול דעת משפטי, משיבה גרסטל:
"אין בכך אמת עובדתית וניצן לא העלה אותה בזמן אמת. אין מנוס מהמסקנה שמדובר בניסיון, אחד מיני כמה, להימנע ולמנוע ביקורת. העלאת טענה של 'שיקול דעת משפטי' אך ורק כדי להימנע מביקורת, בנסיבות אלו, נגועה בחוסר תום לב".
על טענתו של ניצן בדבר התיאום בין שילנסקי לבין קורן וזילבר אומרת גרסטל, כי גם זהו ניסיון להתחמק מביקורת. שילנסקי הייתה פעילה ביותר בנושא התצהיר והיא נתונה לביקורת הנציבות, וכאמור - המעורבות של קורן וזילבר לא הייתה בתחום התביעה אלא בתחום הייעוץ, ולכן גם הן נתונות לביקורת. "הסתתרות מאחורי גורמים שאינם מבוקרי נבת"ם תוך מענה לתגובות, מסתמנת כאחת הטכניקות שאימץ פרקליט המדינה כדי להימנע מביקורת נבת"ם", טוענת גרסטל.
גרסטל ממשיכה ודוחה את טענתו של ניצן, לפיה בהחלטתה נפלה טעות משפטית ברורה, שכן משמעותה שכל עובד מדינה יוכל לחתום על תצהיר בפני עו"ד חיצוני ולא ניתן יהיה לשנותו.
היא מגיבה: "עמדה זו של פרקליט המדינה מדאיגה ביותר באשר היא מתעלמת מהעובדות הרלוונטיות לתיק. ד"ר קוגל, כפי שפורט לעיל, לא היה עד מטעם המדינה, למרות שהיה משיב בהליך בבית הדין לעבודה, ב"כ ד"ר פורמן הוא שביקש זימונו להעיד".
גרסטל טוענה עוד: "אין לי אלא להביע תמיהה על טענותיו האפוקליפטיות של פרקליט המדינה כי ניתן להשליך מהמקרה דנן על בקשות לשינויים בטיוטות תצהיר" וכי מסקנותיה יפגעו קשות בעבודת הפרקליטות.
היא ממשיכה בציניות: "רוצה אני להאמין כי מדובר במקרה חריג ביותר והמדינה אינה נוהגת כדבר שבשגרה לדרוש שינויים בתצהירים חתומים של עדים של הצד שכנגד, או אף של עדים מטעם עצמה, המביעים עמדות מקצועיות אישיות".
גרסטל מסכמת את מכתבה: "איני מתייחסת לשאלת סמכות היועץ המשפטי לממשלה לבטל את הכרעתי שבנדון, אך אני סבורה שהגיעה העת לומר באופן ברור ונחרץ כי אין זה סביר ואין זה מקובל שפרקליט המדינה יפנה מחד-גיסא, חדשים לבקרים, ליועץ המשפטי לממשלה ולשרת המשפטים בבקשות להגנה, לכאורה, מפני נבת"ם, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים להצר את צעדיה, שלא לומר למנוע את פעילותה כליל, ומאידך-גיסא, יהיה שותף גם באופן אישי וגם כמנהל להתעלמות בוטה, עקבית וממושכת של הפרקליטות מהוראות היועץ המשפטי לממשלה ושרת המשפטים אשר הקימו, מכוח סמכותם המנהלית, את נבת"ם וקבעו גם לאחר המלצות דו"ח גולדברג שיש לשתף עמה פעולה".
אומ"ץ דורשת ממך בתוקף תפקידך כשרת המשפטים שלא לתת יד לטיוח הפרשה.
העתקים:
נציבת הביקורת במערך התביעה – השופטת (בדימוס) הילה גרסטל
פרקליט המדינה – עו"ד שי ניצן
היועץ המשפטי לממשלה - יהודה וינשטיין

קומבינת האפוטרופוסית לדין עו"ד אפרת ונקרט ומנהלת מרכז חירום מירי איבגי מתחת לאף שופטת הנוער אילנית אימבר

דצמבר 2015 - קומבינת האפוטרופוסית לדין עו"ד אפרת ונקרט ומנהל מרכז חירום מירי איבגי מתחת לאף שופטת הנוער אילנית אימבר

מדף פייסבוק של עו"ד יוסי נקר על משחקי השקרים בבית משפט לנוער בין הגורמים השונים לסחר בילדים.

אז אחרי שדיברנו אתמול על הסימביוזה בין הפרקליטות למכון לרפואה משפטית שהיתה נהוגה בתקופה של פרופסור יהודה היס, נדבר היום על הסימביוזה בין הרווחה לאפוטרופסים לדין המתמנים על ידי הסיוע המשפטי להגן כביכול על האינטרסים של הילד/ה/נער/ה.

סיפור אמיתי טרי מאתמול. תשפטו אתם.

בחודש ספטמבר האחרון החלה להעיד, בבית המשפט לנוער, פקידת הסעד לשעבר של טבריה (עכשיו היא מנהלת מרכז חירום באשקלון) הגב' מירי יבגי. מירי יבגי היתה מעורבת בהוצאת הילדים ולכן היא זומנה להעיד מטעם הרווחה ואף הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם הרווחה. לא סתם הדגשתי פעמיים שהיא באה להעיד מטעם הרווחה.

למרות שמירי יבגי הגישה תצהיר עדות ראשית ביקשה באת כח הרווחה (דווקא עורכת דין שאני מעריך - כדי לא לקלקל לה לא אזכיר את שמה) לחקור את מירי יבגי בחקירה ראשית. בסיומה של החקירה הראשית, החלה האפוטרופסית לדין, עו"ד אפרת ונקרט, לחקור "חקירה נגדית" את מירי יבגי. למה חקירה נגדית במרכאות- תבינו בהמשך.

בשל קוצר הזמן, ה"חקירה הנגדית" בדיון של חודש ספטמבר נפסקה באמצע. אתמול נערך דיון בו היתה אמורה עו"ד ונקרט להשלים את ה"חקירה הנגדית" של מירי יבגי ואז להתחיל החקירה הנגדית שלי, מטעם ההורים.

יש לציין כי בסיום הדיון בחודש ספטמבר 2015 לקחה גב' מירי יבגי את פרוטוקול הדיון. ביציאה, מחוץ לאולם, ניגשתי לגב' יבגי אמרתי לה שהיא עדיין במהלך חקירה נגדית ולכן היא לא יכולה לקבל עותק של הפרוטוקול. זה היה בנוכחות עורכת הדין של הרווחה ועו"ד אפרת ונקרט, האפוטרופסית לדין. אני עצמי לקחתי מידיה של מירי יבגי את הפרוטוקול.

הגעתי אתמול, 24.12.15, לבית המשפט להמשך הדיון. הגעתי יחסית רגוע לאור העובדה שהדיון הוא בפני שופטת נוער שאני מעריך ומכבד, אילנית אימבר, והדיון אצלה מתנהל במקצועיות ובהגינות ולא כמו אצל חלק אחר של שופטי הנוער.

ומה רואות עיני? לפני הכניסה לאולם יושבות מירי יבגי והאפוטרופסית לדין עו"ד אפרת ונקרט ומשוחחות בדיסקרטיות ומירי יבגי עצמה רושמת לה דברים שמכתיבה לה אפרת ונקרט.

נכנסנו לאולם והחל הדיון. השופטת אימבר קוראת למירי יבגי לדוכן העדים להמשך חקירתה והיא מזהירה אותה בטרם עו"ד אפרת ונקרט ממשיכה לחקור.

קמתי ואמרתי שזה יהיה מגוחך להתיר לעו"ד ונקרט להמשיך לחקור בחקירה את הגב' יבגי כי מקובל שאדם שנמצא במהלך חקירה נגדית לא משוחח עם הצד השני ועורכי הדין . אמרתי שלא ראוי שעו"ד נקרט תשב עם העדה שהיא חוקרת אותה חקירה נגדית שניה לפני שהיא נכנסת לחקירה בבית המשפט.

בתגובה אמרה עו"ד ונקרט (לקרוא ולא להאמין): "החקירה הזו יכולה להיות נגדית אבל היא ראשית. אני בקשר עם הגב' יבגי סביב התיק הזה הרבה מאד שנים. קראתי את התצהיר שלה. זה לא פעם ראשונה שאני משוחחת איתה על התצהיר וגם אמרתי לה איזה שאלות אשאל אותה, לפחות חלקית. מבחינת חברי, הגב' יבגי היא עדה של הצד שכנגד. היות ואני לא רואה שיש פה צד שכנגד, אני באה מטעם הילדים. אני חושבת שאני יודעת איפה אני עומדת. אכן שוחחתי איתה לפני כן. אכן שוחחתי איתה עכשיו לפני הכניסה לדיון וכן התייחסתי לשאלות שאני הולכת לשאול אותה".

בעקבות כך החליטה השופטת בחוכמתה: כי יש טעם לפגם בקיום שיחה בנוגע לתצהיר קודם למועד החקירה. השופטת התירה את החקירה של גב' ונקרט את גב' יבגי אך קבעה כי במסגרת הסיכומים יינתן משקל ראוי למשקל הדברים. לדברי השופטת עסקינן בשיטה אדוורסרית והשאלות צריכות להישאר בזמן אמת וכך גם צריכות להישמע התשובות, ללא כל תיאום מראש, שאחרת אין טעם כלל בחקירה.

ואז התחילה אפרת ונקרט את ה"חקירה הנגדית" שלה את גב' יבגי. היה ברור שמדובר בהצגה מתוכננת מראש. אבל זו בדרך כלל ההצגה הרגילה כאשר האפוטרופסים לדין חוקרים את עדי הרווחה.

בסיום ה"חקירה" של עו"ד ונקרט התחלתי אני לחקור. שאלתי בתחילה את מירי יבגי אם היא זוכרת שלאחר הדיון הקודם לקחתי לה את הפרוטוקול מידיה ואמרתי לה שאסור לה לקחת אותו. היא אשרה שכן אבל טענה שמי שאמר לה שאסור לקחת את הפרוטוקול זה באת כח הרווחה ועו"ד אפרת ונקרט. אז קמה עו"ד אפרת ונקרט ואמרה שהיא לא זוכרת התנהלות סביב הפרוטוקול. בעקבות הצהרתה של עו"ד ונקרט תיקנה גב' יבגי את תשובתה משניה אחת לפני ואמרה "אני חושבת שלא היית", בהתייחסה לעו"ד ונקרט. ואז שוב קמה עו"ד ונקרט, שהבינה שהחרב מתהדקת לצווארה, ואמרה: "אתמול בלילה גב' יבגי יצרה איתי קשר וביקשה את החלק שלה בפרוטוקול כדי לרענן את זכרונה לגבי העדות היום, והעברתי לה. אם הייתי זוכרת שהייתה התנהלות סביב העניין הזה, לא הייתי עושה זאת. בכל אופן העברתי לה רק את החלק של עדותה.

המשכתי לחקור ואז חזרתי ושאלתי את גב' יבגי איך קרה הדבר שבכל זאת אחרי הדיון הקודם ולמרות שהבהרתי לה שאסור לה לקבל את הפרוטוקול היא ביקשה את הפרוטוקול. גב' יבגי ענתה שהיא לא זוכרת כי עברו ארבעה חודשים מאז.

המדהים בסיפור שאפוטרופסית לדין רואה עצמה כחלק מהרווחה, מתדרכת בעצמה את עדי הרווחה ובסופו של יום מועלת בתפקידה.

כן, עו"ד אפרת ונקרט, את יכולה לתבוע אותי. תצטרפי לתור.

החלטתי לפרסם את הדברים משום שזכות הציבור לדעת על התנהלות שערוריתית של ממלאי תפקיד ציבורי גוברת. כל האחריות עלי.





דצמבר 2015 - קומבינת האפוטרופוסית לדין עו"ד אפרת ונקרט ומנהל מרכז חירום מירי איבגי מתחת לאף שופטת הנוער אילנית אימבר

קומבינת האפוטרופוסית לדין עו"ד אפרת ונקרט ומנהלת מרכז חירום מירי איבגי מתחת לאף שופטת הנוער אילנית אימבר

דצמבר 2015 - קומבינת האפוטרופוסית לדין עו"ד אפרת ונקרט ומנהל מרכז חירום מירי איבגי מתחת לאף שופטת הנוער אילנית אימבר

מדף פייסבוק של עו"ד יוסי נקר על משחקי השקרים בבית משפט לנוער בין הגורמים השונים לסחר בילדים.

אז אחרי שדיברנו אתמול על הסימביוזה בין הפרקליטות למכון לרפואה משפטית שהיתה נהוגה בתקופה של פרופסור יהודה היס, נדבר היום על הסימביוזה בין הרווחה לאפוטרופסים לדין המתמנים על ידי הסיוע המשפטי להגן כביכול על האינטרסים של הילד/ה/נער/ה.

סיפור אמיתי טרי מאתמול. תשפטו אתם.

בחודש ספטמבר האחרון החלה להעיד, בבית המשפט לנוער, פקידת הסעד לשעבר של טבריה (עכשיו היא מנהלת מרכז חירום באשקלון) הגב' מירי יבגי. מירי יבגי היתה מעורבת בהוצאת הילדים ולכן היא זומנה להעיד מטעם הרווחה ואף הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם הרווחה. לא סתם הדגשתי פעמיים שהיא באה להעיד מטעם הרווחה.

למרות שמירי יבגי הגישה תצהיר עדות ראשית ביקשה באת כח הרווחה (דווקא עורכת דין שאני מעריך - כדי לא לקלקל לה לא אזכיר את שמה) לחקור את מירי יבגי בחקירה ראשית. בסיומה של החקירה הראשית, החלה האפוטרופסית לדין, עו"ד אפרת ונקרט, לחקור "חקירה נגדית" את מירי יבגי. למה חקירה נגדית במרכאות- תבינו בהמשך.

בשל קוצר הזמן, ה"חקירה הנגדית" בדיון של חודש ספטמבר נפסקה באמצע. אתמול נערך דיון בו היתה אמורה עו"ד ונקרט להשלים את ה"חקירה הנגדית" של מירי יבגי ואז להתחיל החקירה הנגדית שלי, מטעם ההורים.

יש לציין כי בסיום הדיון בחודש ספטמבר 2015 לקחה גב' מירי יבגי את פרוטוקול הדיון. ביציאה, מחוץ לאולם, ניגשתי לגב' יבגי אמרתי לה שהיא עדיין במהלך חקירה נגדית ולכן היא לא יכולה לקבל עותק של הפרוטוקול. זה היה בנוכחות עורכת הדין של הרווחה ועו"ד אפרת ונקרט, האפוטרופסית לדין. אני עצמי לקחתי מידיה של מירי יבגי את הפרוטוקול.

הגעתי אתמול, 24.12.15, לבית המשפט להמשך הדיון. הגעתי יחסית רגוע לאור העובדה שהדיון הוא בפני שופטת נוער שאני מעריך ומכבד, אילנית אימבר, והדיון אצלה מתנהל במקצועיות ובהגינות ולא כמו אצל חלק אחר של שופטי הנוער.

ומה רואות עיני? לפני הכניסה לאולם יושבות מירי יבגי והאפוטרופסית לדין עו"ד אפרת ונקרט ומשוחחות בדיסקרטיות ומירי יבגי עצמה רושמת לה דברים שמכתיבה לה אפרת ונקרט.

נכנסנו לאולם והחל הדיון. השופטת אימבר קוראת למירי יבגי לדוכן העדים להמשך חקירתה והיא מזהירה אותה בטרם עו"ד אפרת ונקרט ממשיכה לחקור.

קמתי ואמרתי שזה יהיה מגוחך להתיר לעו"ד ונקרט להמשיך לחקור בחקירה את הגב' יבגי כי מקובל שאדם שנמצא במהלך חקירה נגדית לא משוחח עם הצד השני ועורכי הדין . אמרתי שלא ראוי שעו"ד נקרט תשב עם העדה שהיא חוקרת אותה חקירה נגדית שניה לפני שהיא נכנסת לחקירה בבית המשפט.

בתגובה אמרה עו"ד ונקרט (לקרוא ולא להאמין): "החקירה הזו יכולה להיות נגדית אבל היא ראשית. אני בקשר עם הגב' יבגי סביב התיק הזה הרבה מאד שנים. קראתי את התצהיר שלה. זה לא פעם ראשונה שאני משוחחת איתה על התצהיר וגם אמרתי לה איזה שאלות אשאל אותה, לפחות חלקית. מבחינת חברי, הגב' יבגי היא עדה של הצד שכנגד. היות ואני לא רואה שיש פה צד שכנגד, אני באה מטעם הילדים. אני חושבת שאני יודעת איפה אני עומדת. אכן שוחחתי איתה לפני כן. אכן שוחחתי איתה עכשיו לפני הכניסה לדיון וכן התייחסתי לשאלות שאני הולכת לשאול אותה".

בעקבות כך החליטה השופטת בחוכמתה: כי יש טעם לפגם בקיום שיחה בנוגע לתצהיר קודם למועד החקירה. השופטת התירה את החקירה של גב' ונקרט את גב' יבגי אך קבעה כי במסגרת הסיכומים יינתן משקל ראוי למשקל הדברים. לדברי השופטת עסקינן בשיטה אדוורסרית והשאלות צריכות להישאר בזמן אמת וכך גם צריכות להישמע התשובות, ללא כל תיאום מראש, שאחרת אין טעם כלל בחקירה.

ואז התחילה אפרת ונקרט את ה"חקירה הנגדית" שלה את גב' יבגי. היה ברור שמדובר בהצגה מתוכננת מראש. אבל זו בדרך כלל ההצגה הרגילה כאשר האפוטרופסים לדין חוקרים את עדי הרווחה.

בסיום ה"חקירה" של עו"ד ונקרט התחלתי אני לחקור. שאלתי בתחילה את מירי יבגי אם היא זוכרת שלאחר הדיון הקודם לקחתי לה את הפרוטוקול מידיה ואמרתי לה שאסור לה לקחת אותו. היא אשרה שכן אבל טענה שמי שאמר לה שאסור לקחת את הפרוטוקול זה באת כח הרווחה ועו"ד אפרת ונקרט. אז קמה עו"ד אפרת ונקרט ואמרה שהיא לא זוכרת התנהלות סביב הפרוטוקול. בעקבות הצהרתה של עו"ד ונקרט תיקנה גב' יבגי את תשובתה משניה אחת לפני ואמרה "אני חושבת שלא היית", בהתייחסה לעו"ד ונקרט. ואז שוב קמה עו"ד ונקרט, שהבינה שהחרב מתהדקת לצווארה, ואמרה: "אתמול בלילה גב' יבגי יצרה איתי קשר וביקשה את החלק שלה בפרוטוקול כדי לרענן את זכרונה לגבי העדות היום, והעברתי לה. אם הייתי זוכרת שהייתה התנהלות סביב העניין הזה, לא הייתי עושה זאת. בכל אופן העברתי לה רק את החלק של עדותה.

המשכתי לחקור ואז חזרתי ושאלתי את גב' יבגי איך קרה הדבר שבכל זאת אחרי הדיון הקודם ולמרות שהבהרתי לה שאסור לה לקבל את הפרוטוקול היא ביקשה את הפרוטוקול. גב' יבגי ענתה שהיא לא זוכרת כי עברו ארבעה חודשים מאז.

המדהים בסיפור שאפוטרופסית לדין רואה עצמה כחלק מהרווחה, מתדרכת בעצמה את עדי הרווחה ובסופו של יום מועלת בתפקידה.

כן, עו"ד אפרת ונקרט, את יכולה לתבוע אותי. תצטרפי לתור.

החלטתי לפרסם את הדברים משום שזכות הציבור לדעת על התנהלות שערוריתית של ממלאי תפקיד ציבורי גוברת. כל האחריות עלי.





דצמבר 2015 - קומבינת האפוטרופוסית לדין עו"ד אפרת ונקרט ומנהל מרכז חירום מירי איבגי מתחת לאף שופטת הנוער אילנית אימבר

צעירה הגישה קובלנה כנגד פסיכיאטר בגין אשפוז כפוי בלתי מוצדק

דצמבר 2015 - צעירה הגישה קובלנה כנגד פסיכיאטר בגין אשפוז כפוי בלתי מוצדק. הצעירה, תושבת חולון, הייתה בטיפולו של הפסיכיאטר במשך כשנתיים. בפגישתם האחרונה יידעה אותו, לטענתה, כי היא מפסיקה לחלוטין את התרופות שנטלה. הפסיכיאטר הביע את חששו מהמעשה, ולכן הבטיחה לשמור איתו על קשר רציף. למחרת פגישתם, ובעקבות חבלה, החלה לסבול מכאבי גב חזקים, ונאלצה לעבור בירורים נוירולוגיים ואף המלצה לאשפוז במחלקה אורטופדית. הפסיכיאטר, ששמע מאחיה כי שכרה רכב וחשש כפי הנראה, שתנהג בו, ביקש שתיפגש עמו. היא הסבירה לו כי היא מתניידת באמצעות קביים וכיסא גלגלים וביקשה שייתן לה כמה ימים כדי להתאושש, והסבירה שאינה יכולה לנהוג במצב הזה ממילא, ושתבקר אותו ממש בקרוב. הפסיכיאטר לא התרצה, ביקש שתגיע עוד באותו יום וגם לא טרח לשוחח עם החברה ששהתה לצידה כדי לקבל עוד נתונים. במקום זאת פנה לפסיכיאטר המחוזי ואכן בשעה 2:30 בלילה הגיע לביתה צוות של בית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל בלוית שוטרים עם הוראה לבדיקה כפויה, שהסתיימה באשפוז כפוי. האשפוז נמשך למעלה משבוע וכלל יחס משפיל ומבזה.

הקובלנה נשלחה בסיוע עמותת "מגן לזכויות אנוש", אשר חוקרת וחושפת הפרות זכויות אדם בתחום בריאות הנפש. התלונה והתצהיר המפורט מצויים במשרדי העמותה.

העמותה מזכירה כי בפברואר 2013 התפרסם דו"ח של האו"ם בנושא עינויים בתחום שירותי הבריאות, אשר מכליל את הכליאה הכפויה והטיפול הכפוי באנשים עם מוגבלויות תחת ההגדרה של עינויים ודורש מהמדינות החברות לבצע תיקונים לחוקי בריאות הנפש כדי למנוע מצבים כאלה הנחשבים פליליים, ולהחמיר את הענישה כלפי המעורבים בהם.

יהודה קורן, דובר העמותה טוען כי אילו לא הייתה הבדיקה מתבצעת באישון לילה תחת כפייה וכאבים קשים בחדר מיון של מוסד פסיכיאטרי אלא בהסכמה במרפאה בקהילה כפי שהציעה המטופלת, סביר מאד שלא הייתה מסתיימת בשלילת חירותה של המטופלת באמצעות אשפוז כפוי.

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03

משטרת ישראל כלב השמירה למנגנון חטיפת ילדי תימן המזרח והבלקן

דצמבר 2015 - בימים אלו פרסמה משטרת ישראל בדף הפייסבוק שלה כי היא מחפשת אמא ש"חטפה" לכאורה את בנה. פרסומים אלו עולים מפעם לפעם ובהם מציגה משטרת ישראל בדרך רמיה כי האמא והבן נעדרים ובסיכון בעוד שהם נמלטים מפקידות הסעד הששות לפרק משפחות מוחלשות כדי לסחור בילדיהן. האכיפה הברוטלית של משטרת ישראל נגד ההורים נעשת בדרך לא שווה, לא הוגנת, וללא פרופורציה.

גם בשנות החמישים של המאה הקודמת שימשה משטרת ישראל כלב שמירה אכזרי נגד הורים יוצאי תימן המזרח והבלקן שילדיהם נחטפו בבתי חולים ומוסדות ועקבותיהם נעלמו. לא ידוע על מקרה שבו משטרת ישראל חקרה לעומק העלמות של תינוק והחזירה אותו למשפחתו. משטרת ישראל לא רק שהתעלמה מהסחר בילדים באותה העת אלא נהגה באלימות זלזול והשפלת הורים שדרשו את ילדיהם.


אוזלת יד משטרת ישראל בסיוע להורים לאתר את בנם החטוף

במאמרה ברגע שראיתי אותה ידעתי שזאת הבת שנחטפה ממני  - של  שוש מדמוני - ידיעות אחרונות - 12.9.95 מספר דוד שוקר (מיוצאי תימן) על העלמותה של בתו בנות החמישים: "יום אחד, כשהגעתי לבית התינוקות לבקר אותה כרגיל, גיליתי שהיא פשוט איננה שם", מספר שוקר. "אנשי הצוות אמרו לי שהם לא יודעים איפה היא, ושאני יכול להתלונן במשטרה. פתאום אחרי כמה ימים הם הודיעו לי שהיא נמצאת בבית חולים 'איתנים' בירושלים, בגלל מחלת מעיים. ביקרתי אותה שם כמה פעמים, עד שיום אחד לא מצאתי אותה. 'אישה אחת באה ולקחה אותה', אמרה לי אחות. 'איזה אישה?' צעקתי והתחלתי להשתולל, אבל אף אחד לא היה מוכן לעזור לי". מאותו רגע יצא שוקר למסע מפרך אחר עקבותיה של בתו. שנים התרוצץ בין בתי חולים מתחנת משטרה אחת לאחרת...


משטרת ישראל עינתה והשפילה הורים שסרבו למסור בנם לרשויות

במאמרה היצלתי את בני מגורלם של ילדי תימן  של שוש מדמוני - ידיעות אחרונות - 1.8.1995 מספר יעקב צעירי על האלימות וההשפלה שספג ממשטרת ישראל משסרב למסור את בתו התינוקת לממסד הרפואי משום שידע שילדים שנמסרו נעלמו. יעקב צעירי מספר:

"כשהגענו למחנה סירבנו להחזיר את הילד לבית התינוקות, אבל האחות לא ויתרה ואמרה שהילד לא יכול להישאר באוהל. הבנתי שאם לא אעשה משהו, ומהר, אני לא אראה את הילד יותר. ההתעקשות של הממסד הרפואי היתה חשודה בעיניי והיתה לי הרגשה מאוד לא טובה. הזמנתי מונית, ושלחתי את אשתי עם התינוק לדוד שלה, שגר בחדרה. אני חזרתי לאוהל.

למחרת בבוקר הגיעו לאוהל נציגים של הנהלת המחנה ושאלו אותי איפה התינוק. אמרתי להם שאני לא יודע, ושגם אשתי נעלמה. כשהם ראו שאני לא משתף פעולה הם הזעיקו משטרה והשוטר לקח אותי למעצר בתחנת פרדס חנה.

היחס שקיבל במשטרה, היה לדבריו, משפיל.

מייד כשהגעתי לשם, הורו לי להתפשט והשכיבו אותי על הריצפה במסדרון כשאני לובש תחתונים בלבד. הרגשתי שמתייחסים אלי כמו אל פושע. אמרו לי לשכב על הגב בלי לזוז. כל פעם הגיע שוטר אחר שניסה לחקור אותי.

במשך 48 שעות שכבתי שם על הגב בלי אוכל ובלי שתיה. הם ניסו לשבור אותי. כשהם ראו שאני לא נשבר, הזמינו את יצחק אריכא, שהיה אז מנהל מחנות העולים. הוא בא, הסתכל עלי ואמר לי לקום. עניתי לו בציטוט מהתנ"ך ואמרתי שאני מתבייש במדינה הזאת, של היהודים. אמרתי שכשחייתי עם ערבים התייחסו אלי בכבוד, ואף פעם לא התנהגו איתי כמו כאן".

משטרת ישראל טייחה במשך עשרות שנים תלונות של הורים שילדיהם נחטפו

במאמרה  המתים קמו לתחייה  של אביבה לורי - הארץ - 04.12.2001 כותבת אביבה על סעיד יוסף שבתו ציונה נחטפה מיד האמא כשרצתה להיניק אותה בבית הילדים: "סעיד יוסף, אביה של ציונה, פנה למשטרה והגיש תלונה על היעלמה של התינוקת. ב-68' הוא זכה להתייחסות ממלכתית בעניינו. מכתב קצרצר מאגף החקירות במטה הארצי סיכם את ממצאי הוועדה הראשונה שחקרה את גורל ילדי תימן שנעלמו: "הנני מצטער להודיעך כי חקירת הוועדה העלתה שבתך הנ"ל נפטרה בבית חולים איתנים בתאריך 21.11.51 והובאה לקבורה בבית העלמין בירושלים בתאריך 21.11.51 בגוש י"ב חלקה 69. המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון". זאת היתה הפעם הראשונה שהמשפחה קיבלה מסמך רשמי כתוב מטעם המדינה עם ציון העובדה שבתם מתה ובצירוף מספר תעודת פטירה".

סוף דבר

משטרת ישראל אמונה על החוק והסדר אולם קיימת במשטרה תרבות לשמש כלב שמירה kמנגנונים מערכתיים לתלישת ילדים מביתם ומשפחתם במחשכים וללא ראיות למקומות אפלים.


חטיפת ילדי תימן - סיפורו של אורי וכטל

משטרת ישראל מרחב דן מעוולים נגד נירית יעקבסון

המשטרה מעוולת נגד נירית יעקובסון , יואב יצחק , news1 , דצמבר 2015


המשטרה הפיצה את תיאורה ותמונתה כאילו היא חטפה את ילדה, מבן זוגה לשעבר. בעוד שהאמת היא: הילד, כבן 10.5, סירב לעבור לרשות אביו ועמד בסירובו גם לאחר שאביו ניסה לגרור אותו בכוח ובאלימות מחצרי בית הספר. שוטרים שהוזעקו למקום הם שהתירו לילד ללכת עם אמו

▪ ▪ ▪
המשטרה פרסמה הודעה שיקרית, שבה נטען כי נירית יעקובסון הינה מבוקשת בגלל חטיפת ילדה (כבן 10.5) מבן זוגה לשעבר והיעלמותה במשך כעשרה חודשים. תמונתה של יעקובסון הופצה ברבים על-ידי המשטרה, בקריאה לציבור לסייע באיתורה. ביום חמישי פנתה יעקובסון למשטרה ולאחר חקירה קצרה היא שוחררה.

ההודעה השיקרית נגד יעקובסון הופצה למרות שהמשטרה נהגה ברשלנות כלפיה, ועל-אף המידע הרב שהובא בפני חוקרי המשטרה:


תלונות שהגישה יעקובסון נגד בן זוגה לשעבר, לא נחקרו או טוייחו;

בידי המשטרה תלונה שהגישה האם, ממנה עולה: הילד הוא שסירב לעבור לרשות אביו, למרות שאביו ניסה לגרור אותו בכוח;

בידי המשטרה סרטון שצולם, שבו נראה האב כשהוא מנסה לגרור בכוח ובאלימות את הילד מחצרי בית הספר שבו הוא לומד. הילד עמד בסירובו, ונוכח זאת - שוטרים שהוזמנו אפשרו לילד ללכת עם אמו, על-אף צו שיפוטי שקובע כי הילד ימצא בחזקת אביו. עובדות אלה מעקרות את הטיעון כאילו האם חטפה את הילד.
ל-News1 נודע, כי בן זוגה לשעבר של יעקובסון - שהינו עורך דין במקצועו, ועבד עד לאחרונה בפרקליטות, משתמש בקשריו ובכוחו כדי להפעיל את המשטרה נגד יעקובסון. בדרך זו הוא הצליח לעצור חקירה נגדו בחשד לאלימות נגד הקטין.

משטרת ישראל מרחב דן מעוולים נגד נירית יעקבסון

המשטרה מעוולת נגד נירית יעקובסון , יואב יצחק , news1 , דצמבר 2015


המשטרה הפיצה את תיאורה ותמונתה כאילו היא חטפה את ילדה, מבן זוגה לשעבר בעוד שהאמת היא: הילד, כבן 10.5, סירב לעבור לרשות אביו ועמד בסירובו גם לאחר שאביו ניסה לגרור אותו בכוח ובאלימות מחצרי בית הספר שוטרים שהוזעקו למקום הם שהתירו לילד ללכת עם אמו

▪ ▪ ▪
המשטרה פרסמה הודעה שיקרית, שבה נטען כי נירית יעקובסון הינה מבוקשת בגלל חטיפת ילדה (כבן 10.5) מבן זוגה לשעבר והיעלמותה במשך כעשרה חודשים. תמונתה של יעקובסון הופצה ברבים על-ידי המשטרה, בקריאה לציבור לסייע באיתורה. ביום חמישי פנתה יעקובסון למשטרה ולאחר חקירה קצרה היא שוחררה.

ההודעה השיקרית נגד יעקובסון הופצה למרות שהמשטרה נהגה ברשלנות כלפיה, ועל-אף המידע הרב שהובא בפני חוקרי המשטרה:


תלונות שהגישה יעקובסון נגד בן זוגה לשעבר, לא נחקרו או טוייחו;

בידי המשטרה תלונה שהגישה האם, ממנה עולה: הילד הוא שסירב לעבור לרשות אביו, למרות שאביו ניסה לגרור אותו בכוח;

בידי המשטרה סרטון שצולם, שבו נראה האב כשהוא מנסה לגרור בכוח ובאלימות את הילד מחצרי בית הספר שבו הוא לומד. הילד עמד בסירובו, ונוכח זאת - שוטרים שהוזמנו אפשרו לילד ללכת עם אמו, על-אף צו שיפוטי שקובע כי הילד ימצא בחזקת אביו. עובדות אלה מעקרות את הטיעון כאילו האם חטפה את הילד.
ל-News1 נודע, כי בן זוגה לשעבר של יעקובסון - שהינו עורך דין במקצועו, ועבד עד לאחרונה בפרקליטות, משתמש בקשריו ובכוחו כדי להפעיל את המשטרה נגד יעקובסון. בדרך זו הוא הצליח לעצור חקירה נגדו בחשד לאלימות נגד הקטין.

נטילת נוגדי דיכאון בהריון מכפילה הסיכון לאוטיזם

נטילת נוגדי דיכאון בהריון עלולה להכפיל הסיכון לאוטיזם - מחקר חדש ורחב היקף בארצות הברית מצא שנטילת נוגדי דיכאון בקרב נשים במהלך ההריון, עלולה להכפיל את הסיכון לאוטיזם אצל התינוק. המחקר מעלה את הדילמה: האם להסתכן בנזק ליילוד, או בחשש לדיכאון שישפיע על האם - טטיאנה הופמן | חדשות 2 |  15/12/15

משטרת ישראל קמה לתחייה בענייני ילדים חטופים?

דצמבר 2015 - לאחר כ- 60 שנה בהן אלפי הורים יוצאי תימן המזרח והבלקן מחפשים ילדיהם "התעוררה" משטרת ישראל ומפרסמת בדף הפייסבוק שלה על ילד חטוף שנחטף ע"י אימו (?).
מדובר בנישה חדשה או טרנד חדש במשטרה לשמש ככלי בידי רשויות הרווחה להוציא בכפייה ילדים מהוריהם בדלתיים סגורות וללא ראיות. זהו סחר בילדים כדוגמת פרשת ילדי תימן, ניסויים בילדי הגזזת, אלא בלבוש אחר.

במקרה של נירית יעקובסון מדובר באמא אשר סבלה קשות מהתעללות שופטת בית משפט לענייני משפחה שפרה גליק. גליק לא הסתירה את משוא פניה נגד נירית ואמרה לה באחד הדיונים "מקווה שתידבקו ממני" בעת שהיתה חולה. גליק גם זייפה פוטוקול באותו הדיון וננזפה על כך.


דוגמא נוספת מפברואר 2014 לדרך הרמיה של משטרת ישראל לטובת סחר בילדים היא פרסום בדף הפייסבוק על אם ובנה התינוק כביכול נעדרים בעוד שלמעשה מדובר באמא הנמלטת מרשויות הרווחה החוטפות ממנה כל תינוק שילדה מבלי לתת לה הזדמנות לגדלו.

משטרת ישראל מטייחת הימלטותה של אם ובנה התינוק מרשויות הרווחה




 קיימות גם אינספור דוגמאות בהם משטרת ישראל ורשויות הרווחה ללא בושה מילאו פיהם מים נוכח התעללות בילדים ואונס ילדות, במסגרות חוץ ביתיות כגון משפחות אומנה, פנימיות ומוסדות הרווחה. כגון ילדה שנאנסה ע"י המאמץ מגיל 6 עד 18 ועוד אינספור...

משטרת ישראל - כלי שרת לסחר בילדים ע"י רשויות הרווחה
אין ספק כי אזרחי המדינה נדרשים לכבד החלטות בית משפט, אולם מן הראוי כי משטרת ישראל ישראל תקבע סדר עדיפויות לשמירה על החוק והסדר ותטפל בפניות אליה במידה שווה, ולא תרדוף באמוק אחר אמהות אומללות הנמלטות עם ילדיהן מרשויות הרווחה.


נירית יעקובסון האמיצה המצילה את בנה מציפורני רשויות הרווחה

משטרת ישראל קמה לתחייה בענייני ילדים חטופים מהוריהם בלבד

אנה מספרת על התעללות ואונס במשפחת אומנה במשך שנים - היכן היתה משטרת ישראל?

משטרת ישראל קמה לתחייה בענייני ילדים חטופים?

דצמבר 2015 - לאחר כ- 60 שנה בהן אלפי הורים יוצאי תימן המזרח והבלקן מחפשים ילדיהם "התעוררה" משטרת ישראל ומפרסמת בדף הפייסבוק שלה על ילד חטוף שנחטף ע"י אימו (?).
מדובר בנישה חדשה או טרנד חדש במשטרה לשמש ככלי בידי רשויות הרווחה להוציא בכפייה ילדים מהוריהם בדלתיים סגורות וללא ראיות. זהו סחר בילדים כדוגמת פרשת ילדי תימן, ניסויים בילדי הגזזת, אלא בלבוש אחר.

במקרה של נירית יעקובסון מדובר באמא אשר סבלה קשות מהתעללות שופטת בית משפט לענייני משפחה שפרה גליק. גליק לא הסתירה את משוא פניה נגד נירית ואמרה לה באחד הדיונים "מקווה שתידבקו ממני" בעת שהיתה חולה. גליק גם זייפה פוטוקול באותו הדיון וננזפה על כך.


דוגמא נוספת מפברואר 2014 לדרך הרמיה של משטרת ישראל לטובת סחר בילדים היא פרסום בדף הפייסבוק על אם ובנה התינוק כביכול נעדרים בעוד שלמעשה מדובר באמא הנמלטת מרשויות הרווחה החוטפות ממנה כל תינוק שילדה מבלי לתת לה הזדמנות לגדלו.

משטרת ישראל מטייחת הימלטותה של אם ובנה התינוק מרשויות הרווחה




 קיימות גם אינספור דוגמאות בהם משטרת ישראל ורשויות הרווחה ללא בושה מילאו פיהם מים נוכח התעללות בילדים ואונס ילדות, במסגרות חוץ ביתיות כגון משפחות אומנה, פנימיות ומוסדות הרווחה. כגון ילדה שנאנסה ע"י המאמץ מגיל 6 עד 18 ועוד אינספור...

משטרת ישראל - כלי שרת לסחר בילדים ע"י רשויות הרווחה
אין ספק כי אזרחי המדינה נדרשים לכבד החלטות בית משפט, אולם מן הראוי כי משטרת ישראל ישראל תקבע סדר עדיפויות לשמירה על החוק והסדר ותטפל בפניות אליה במידה שווה, ולא תרדוף באמוק אחר אמהות אומללות הנמלטות עם ילדיהן מרשויות הרווחה.


נירית יעקובסון האמיצה המצילה את בנה מציפורני רשויות הרווחה

משטרת ישראל קמה לתחייה בענייני ילדים חטופים מהוריהם בלבד

אנה מספרת על התעללות ואונס במשפחת אומנה במשך שנים - היכן היתה משטרת ישראל?

משטרת פתח תקוה אחראית לרצח ענבל עמרם

רצח עמרם: 9 מהשוטרים האחראים למחדל קודמו , אבי אשכנזי | 31/8/2010  ,nrg

פסיקתו החמורה של בית המשפט, לפיה המשטרה יכלה למנוע את מותה של ענבל עמרם אבל התרשלה והפקירה אותה, לא מטריד כנראה את צמרת המשטרה. למרות תפקודה הלקוי של תחנת פ"ת והממונים עליה בליל הרצח מגלה בדיקת מעריב: תשעה מעשרת השוטרים והקצינים האחראים למחדל דווקא זכו מאז לקבל קידום

לצפיה בפסק הדין הקלק כאן



אז מי אשם באותה "רשלנות" עליה דיבר בית המשפט? אף שבני משפחת עמרם תבעו לדין רק חמישה אנשי משטרה, מעיון בפרטי האירוע ניתן למנות לא פחות מעשרה שוטרים וקצינים, מהיומנאי בתחנת פתח תקווה ועד למפקד המחוז בפועל בזמן הירצחה של ענבל, שנושאים באחריות לכישלון המשטרתי. אלא שבניגוד למצופה, בדיקת מעריב מגלה כי כמעט כל המעורבים בפרשה קודמו בארבע השנים שחלפו מאז.



ענבל עמרם. צילום ארכיון: יהונתן שאול

גם מי שהיו אחראים ישירות לתוצאות הטרגיות עודם נושאים בתפקידי שיטור: יומנאי משטרת פתח תקווה, איתן לייזר, מי שסירב לקחת תלונה מבני משפחת עמרם, צעק עליהם צעקות רמות וגירש אותם מתחנת המשטרה. השופטת מותחת ביקורת קשה על דרך תפקודו ורומזת כי במהלך עדותו לא דיבר אמת. עם זאת, הוא קודם מאז והיום משמש כשוטר סיור באותה תחנה.

החוקרת התורנית באותו לילה, ורד צברי: היומנאי טען כי התקשר לצברי כדי לקבל הנחיות כשהגיעו בני המשפחה להגיש תלונה, אך זו טענה בפניו כי היא ממהרת הביתה משהסתיימה המשמרת שלה. בבית המשפט טענה צברי כי לא אמרה את הדברים, אלא טיפלה בתיק אחר. השופטת הביעה ספקות לגבי אמינותה, אך צברי ממשיכה לשמש כחוקרת בתחנת פתח תקווה ובימים אלה נמצאת בחופשת לידה.

אחראי משמרת בתחנת פתח תקווה, בני בידני: לא פעל כמצופה ממנו מתוקף תפקידו ולא הורה ליומנאי לקבל את תלונת בני המשפחה, למרות שהיה עד כשגורשו בני המשפחה מהתחנה. גם לגביו מצאה השופטת כי פעולתו הייתה רשלנית והביאה למותה של ענבל עמרם. אלא שבידני קודם גם הוא ומשמש כמפקד שאינו קצין בתחנת פתח תקווה.

קצינת החקירות של משטרת פתח תקווה, רב פקד סימה דרעי: ביום האירוע הייתה בביקור בבית שאן. לטענת בידני, הוא התייעץ איתה בטלפון והמתין לקבל ממנה הנחיות לאחר שבני המשפחה הגישו את תלונתם. בית המשפט רמז כי דרעי לא אמרה אמת בבית המשפט, לאחר שטענה כי היא לא זוכרת שיחת טלפון כזאת. בימים אלה היא מקודמת לתפקיד קצינת החקירות של תחנת נתניה, הנחשב ליוקרתי יותר.

"ניצב פרנקו לא פעל לחקירה חיצונית של המקרה"

מפקד תחנת פתח תקווה, סגן ניצב מוטי פלדמן: השופטת מתחה עליו ביקורת קשה, בין היתר על כך שגם כשהתמונה התבהרה בשעות הבוקר והיה ברור שהרכב של ענבל נמצא באזור פתוח ליד צומת גלילות, לא וידא פלדמן את הנחייתו לפתוח במבצע חיפוש ולהזעיק למקום כוחות. פלדמן, שקודם מאז, הוא כיום בכיר במטה הארצי של המשטרה.

מפקד מרחב השרון, תת ניצב מנשה ארביב: פסק הדין לא מתייחס אליו באופן ישיר, אך הוא בהחלט מצייר תמונה עגומה על דרך ההתנהלות של היחידה עליה פיקד. ארביב מינה את קצין החקירות שלו לחקור את תפקוד משטרת פתח תקווה בפרשה ולא העביר את החקירה לגורם מחוץ למרחב שרון או מרכז - כך שחקר למעשה את עצמו. גם ארביב קודם מאז ובימים אלה הוא משמש כסגן מפקד מחוז תל אביב.



ניצב אהרון פרנקו צילום:פלאש 90

ממלא מקום מפקד מחוז המרכז, ניצב אהרון פרנקו: לא פעל לחקירה חיצונית של הפרשה והותיר את החלטת תת ניצב ארביב למנות קצין זוטר לחקור את התנהלות המשטרה. מאז קודם בדרגה והוא משמש כיום כמפקד מחוז ירושלים במשטרה.

קצין תורן במרחב ירקון, פקד רן ורד: השופטת גרסטל מתחה ביקורת קשה על תפקודו ורשלנותו, שהביאו למותה של ענבל עמרם. בין היתר, היה ורד אמור לרכז את פעולות החיפוש באזור שבו נמצא אות איכון הטלפון, אך בפועל הוא ריכז רק שתי ניידות, שגם הן סיימו במהירות את החיפושים שנשקו לשעת סיום המשמרת שלהם.

משפחת עמרם: המשטרה ניסתה למנוע הגשת תביעה "משבוצע איכון לטלפון של ענבל הוא אותר במקום מבודד, בשטח פתוח ומרוחק. גם אז, בסביבות השעה חמש, התנהלה המשטרה באיטיות ובמקום לשלוח כוחות מתאימים עם כלי רכב המותאמים לשטח ולנסות לאתר את ענבל, נשלחו שתי ניידות שעזבו את השטח לפני השעה שבע בבוקר לחילופי משמרות. כך בוזבז זמן יקר מפז. בשעה זו עזב גם הקצין התורן מבלי שהיה אות חיים מענבל", קבעה השופטת.

פקד רן ורד קודם בדרגה ובתפקיד. אגב, מפקד מחוז תל אביב הקודם, והמועמד המוביל לתפקיד המפכ"ל, ניצב אילן פרנקו, בחר בורד לתפקיד הרל"ש שלו.

מפקד מרחב ירקון, ניצב חגי דותן: השופטת מתחה ביקורת קשה על תפקוד המרחב בפרשה; על העיכובים בשליחת הכוחות לחיפושים, בהזנקת המסוק ובניהול מבצע החיפושים. היא לא נקבה בשמו של דותן כאחראי ישיר, אך בהיותו מפקד היחידה ברור כי הוא נושא באחריות כוללת. מאז המקרה קודם דותן בדרגה ובתפקיד והוא משמש כיום כמפקד מחוז ש"י במשטרה.

סגן מפקד מרחב ירקון במשטרה, תת ניצב אמיר גור: במהלך המשפט סיפרו בני משפחת עמרם כי המשטרה שלחה קצין בכיר שידבר על לבם בניסיון למנוע את הגשת התביעה לבית המשפט. השוטר שנבחר למשימה היא תת ניצב גור, אז סגן מפקד מרחב ירקון במשטרה. כיום משמש גור כמפקד מתפ"א (יחידת ההריסות של המשטרה).

איתמר בן דביר על סרוב בג"צ לשמוע עדות מקור ראשון על עינויי השב"כ נגד קטינים

איתמר בן דביר על סרוב בגצ לשמוע עדות מקור ראשון על עינויי השבכ נגד קטינים   דצמבר 2015

חשוד בפיגוע בדומא טען שניסה להתאבד: "לא עומד בעינויי השב"כ"
החשוד פנה לשופט במהלך דיון בהארכת מעצרו, וטען כי הוא עובר עינויים בחקירות השב"כ: "תולים אותי הפוך עד שנשרפות לי הידיים, מפרקים אותי, אני לא יכול יותר". שב"כ: "טענתו משוללת כל יסוד". שניים מהחשודים שוחררו למעצר בית
תגיות: שבתי בנדט יום ראשון, 20 בדצמבר 2015, 19:50



אחד החשודים בפיגוע הטרור היהודי בכפר דומא ניסה לשים קץ לחייו במהלך מעצרו - כך נחשף היום (ראשון) בדיון בהארכת מעצרם של החשודים בבית משפט השלום בפתח תקווה. בדיון התברר כי אחד העצורים ניסה לחתוך ורידים, ופנה לשופט: "שמים אותי הפוך עד שנשרפות לי הידיים. כל יום זה עולה רמה, תנו לי רעל, אני לא יכול יותר".

הקטין הציג בפני השופט את הסימנים שהותירו העינויים שעבר בחקירות השב"כ, לטענתו, ובעקבות הדברים נבדק בידי הפסיכיאטר המחוזי שהורה להצמיד לו השגחה וקבע כי הוא נמצא תחת לחץ נפשי בשל החקירה. עוד התברר, כי הוא מטופל בכדורים בידי רופא בית המעצר בשל קשיים בשינה.

"אני מתחנן, כבוד השופט, אני לא יכול יותר", אמר הנער. "האם לבית המשפט יש דרך לשלוט על החקירה? אני מרגיש כאילו שורפים אותי עם מצית. לא ישנתי הלילה ואני לא אשן גם בלילה הבא, אלא אם משהו הולך להשתנות. חוקרים אותי באלימות על משהו שאני לא יכול לעזור להם, כי אני לא יודע עליו. הם מפרקים אותי, מעקמים לי את כל הגב, צוחקים ומסתכלים עליי בזלזול. קיבינימט, מה אני אמור לעשות? מאשימים אותי, מראים לי שמות וחושבים שאני קשור - אבל אני לא יודע, ואני לא יכול להגיד שמות כי אני לא יודע אם יהרגו אותי". הנער הוסיף כי הוא מוכן להודות באשמה אם יניחו לו לנפשו, אך לא יודע להסביר כיצד בוצע הפיגוע.
מקום ראשון: כפר דומא, דרומית לשכם, 31 ביולי 2015. (צלמים זמניים מורשים , אורן זיו / אקטיב סטילס.)
"מענים אותי בחקירה, מפרקים אותי", אמר החשוד. בית משפחת דומא השרוף (צילום: אורן זיו, אקטיב סטילס)

בדיון התברר כי בימים הראשונים לחקירה, לטענת החשוד, נקטו החוקרים באלימות "קלה". לדבריו, כשישב אזוק עם הידיים מאחורי גבו וראשו שמוט, תפס אחד החוקרים את ראשו ואת ידיו ונתן לו "בעיטה לחזה, שכתוצאה ממנה נעצרה לי הנשימה לכמה דקות". לאחר מכן, שחזר, חוקר בעט ברגליו כמה פעמים. הנער גם ביקש להתייעץ עם עו"ד וסיפר שנחקר בשבת, תוך כדי שהחוקרים השמיעו לו מוזיקה. ואולם, כעבור כמה ימים לטענתו התגבר הלחץ הנפשי והפיזי שהופעל עליו והחלו עינויים משמעותיים יותר.

בהמשך, שאל השופט את הנער אם הוא קיבל זריקה רפואית שלה הוא זקוק, ובתגובה ענה: "אני מעדיף לא לקבל תרופות, שלא יביאו לי את כל המכות האלה". עם זאת, הוא ביקש טיפול רפואי לגבו שנפגע בעיניים, ופרץ בבכי כשאמר "אני לא יכול יותר". כשהשופט אמר שישמע את טענות עורך דינו, הנער שנמצא תחת איסור מפגש עם סנגורו ענה כי עורך הדין "לא יודע מה עושים לי".


עו"ד עדי קידר המייצג את החשוד מטעם ארגון חוננו אמר כי מהסימנים שעל ידיו של מרשו "ניכר בבירור כי הוא ניסה להתאבד בעקבות העינויים". עוד הוסיף, כי "מרשי תיאר את אותם דברים מזעזעים ואין פוצה פה. מערכת המשפט שלובת זרועות עם הפרקליטות, עם המשטרה ועם השב"כ וזה צריך להדאיג אותנו".

יובל דיסקין: "קשה לאסוף ראיות ברמה הנדרשת"

ארגון חוננו טען כי "הגורמים האחרים חצו את כל הקווים והחליטו לשפוך את דמם של נערים יהודים, פשוטו כמשמעו. לצערנו לא נראה כי יש מי שלוקח אחריות על ההשלכות הצפויות מהמהלכים הללו על החברה בישראל".

ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, הגיב לטענות נגד הארגון שבראשו עמד, ואמר כי הוא מכיר את הגופים העוסקים בהדרכת פעילי ימין קיצוני, אנשי תג מחיר ונוער הגבעות לעמידה בחקירותיו. עם זאת, כתב בעמוד הפייסבוק שלו, "השב"כ משקיע מאמצים כבירים על מנת לאסוף מודיעין על הטרור היהודי בהצלחה רבה יחסית, אך קיים קושי רב באיסוף ראיות ברמה הנדרשת בדין הישראלי". דיסקין חיזק את הארגון, והוסיף: "אני מקווה שהדרג הפוליטי כמו גם רבנים ואנשי ציבור מהמגזר הדתי-לאומי 'ישברו שתיקה' ויתגייסו לעמוד לצדו של שב"כ".

משב"כ נמסר: "שירות הביטחון הכללי הינו ארגון ממלכתי וכל פעולותיו מבוצעות על פי דין. חקירות שב"כ מתנהלות בהתאם להוראות החוק והפסיקה, ונתונות לפיקוח היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה ובתי המשפט. הטענה כאילו אחד מהעצורים ניסה להתאבד - משוללת כל יסוד".

מוקדם יותר היום שני חשודים בפרשה שוחררו לחמישה ימי מעצר בית, בעקבות בקשת המשטרה שנענתה באופן חלקי, לאחר שבעתירה ביקשה כי השניים יישלחו למעצר בית למשך 15 ימים. זאת, שעות ספורות לאחר ששב"כ פרסם כי חלה התקדמות בחקירת הפיגוע ביישוב דומא שאירע ביולי השנה, במהלכו הוצת ביתה של משפחת דוובאשה בכפר, ונהרגו עלי, בן שנה וחצי, ושני הוריו, סעד וריהאם.

עורך דינו של אחד החשודים מטעם ארגון חוננו, אביחי חאג'בי, אמר בתום הדיון כי שחרורו למעצר בית של מרשו מחזק את טענותיו. לדבריו, "בקשת המשטרה מעידה כאלף עדים כי האמת מנצחת. במהלך כל תקופת החקירה מסרנו שוב ושוב כי מדובר בחף מפשע וכל מטרת שירות הביטחון הכללי הייתה לנסות להוציא מים מן האבן". לטענתו, "התנהלות שרות הביטחון הכללי כמעט דחקה את מרשי למסור הודאת שווא, בשל הפגיעות הפיזיות שספג, האלימות המילולית ומניעת מפגש עם עו"ד".

על אף ששב"כ פרסם כי חלה התקדמות בחקירה, יתר הפרטים נותרו עדיין תחת צו איסור פרסום. זאת, על רקע שלילת זכותם של החשודים למפגש עם עורכי דין וטענותיהם החוזרות ונשנות של באי כוחם כי מערכת הביטחון מענה אותם בחקירה.

ארגון חוננו: השב"כ עינה קטינים קשות ללא עילת הצלת חיים מידית

דצמבר 2015 - ארגון חוננו: "השב"כ עינה את העצורים החשודים בהצתה"

עורכי הדין של הנערים העצורים בהצתה בכפר דומא, חושפים כי השב"כ עינה את החשודים. "תקפו באכזריות באיברים רגישים בגוף".
אפרת קרסנר, כיפה , ה טבת תשע"ו, 17/12/2015



במהלך היממה האחרונה הותר לחלק מעצורי הפרשייה הביטחונית של ההצתה בכפר דומא, לפגוש עורכי דין, חלקם לאחר 21 יום בהם נאסר עליהם המפגש. עורכי הדין של החשודים, בינהם נערים קטינים, הזדעזעו קשות מהפרטים ששמעו אודות חקירתם.

לטענתם של הקטינים בפגישה עם עורכי דינם, החקירה כללה עינויים קשים, דברים שלא נעשו בעבר במדינת ישראל. במסיבת עיתונאים הערב בירושלים אמר עורך הדין עדי קידר כי זה "יום עצוב למערכת המשפט ואכיפת החוק. בחדר החקירות בשב''כ לנחקר אין זכות. אין דין ואין דיין ומותר לעשות הכל כולל בגופו של העצור".

"נפגשתי אתמול עם קטין אחרי 21 יום וראיתי אדם אחר לחלוטין שקרה לו דבר קשה מאוד. קצינים בכירים בשב"כ נכנסו לחדר החקירות והשתמשו בשיטות עינויים ואלימות פיזית בקטין", סיפר קידר.

מוקדם יותר היום, נודע לכיפה כי אמו של אחד הקטינים שנעצרו התמוטטה הבוקר בדיון שהתקיים בבית משפט השלום בפתח תקווה לאחר שהיא עצמה עברה חקירות והתנכלויות על ידי השב"כ.

קרובי משפחתה מסרו כי "האמא אינה יכולה לעמוד במצב, מצב בנה מדאיג אותה ביותר" עוד הוסיפו כי "אם כך התנהגו כלפייה, בנה בוודאי עובר התעללויות קשות בהרבה. דבר אשר אינו נותן לה מנוח". הערב תתקיים מחאה נוספת של אמהות העצורים מול בית ראש השב"כ בירושלים בשעה 19:00.

מזה כשלושה שבועות מספר עצורים נחקרים במתקני השב"כ, והיו מנועים מפגישה עם עורכי דין לזמן רב, כמו כן לא יכלו ליצור קשר עם בני משפחתם. החשודים שנעצרו לטענת המשטרה והשב"כ קשורים להצתה שאירעה בכפר דומא, בה נשרפו בני משפחת דוואבשה.

פלייליסט - מעון מסילה לגיהנום של משרד הרווחה

דצמבר 2015 - למעון "מסילה" נשלחות נערות ממשפחות מצוקה, חלקן קורבנות של תקיפה מינית. הן אמורות לקבל טיפול שיקומי שיכשיר אותן להשתלבות מחדש בחברה. מסמכים פנימיים ודוח חמור של הסנגוריה הציבורית חושפים: הבנות ננעלות בבידוד למשך שעות ארוכות ללא גישה לשירותים, נענשות דרך קבע באלימות, נשלחות למעצר משטרתי, אפילו נאסר עליהן לשמוע מוסיקה בשפה זרה. התוצאה: הצתות, התפרעויות ותיקים פליליים. אז מה הפלא שהן מעדיפות את כלא נווה תרצה?



מתוך דוח הסנגוריה הציבורית (שנת 2010 ): "בשיחות שקיימנו עם הנערות עולה כי מדובר במספר רב של מדריכים גברים, המתנפלים על הנערה ומצמידים אותה לרצפה תוך שהם משכיבים אותה על בטנה ויושבים על גבה. נערות סיפרו כי לפעמים כיפוף היד מאחורי הגב הוא 'עד העורף' באופן המכאיב לכתפיים ולמפרקי הידיים".

מתו דוח הסנגוריה הציבורית: "ב'מסילה' שוהות נערות אשר נשכחו מלב נחברה הישראלית. החברה שהחליטה להגן עליהן מפני סביבה פוגענית או מפני עצמן, כלאה אותן במעון דמוי כלא באמתלה של 'טיפול', כשהמטפלים אינם יודעים אם הטיפול אפקטיבי, ולא עושים דבר כשברור להם כי אינו אפקטיבי".

עדות - מיכל (חוסה במעון): "לפעמים כשנכנסתי לחדר הבטוח, היה שתן על הרצפה וקיא של הבנות מלפניי. לפעמים את חייבת לעשות שם פיפי, פשוט אין לך ברירה. מחזיקים אותך שם בלי שירותים, והמדריכים מוציאים אותך רק אחרי כמה זמן. אני הייתי שם 48 שעות, ורק אחרי שעות הוציאו אותי לשירותים".

עו"ד נוחי פוליטיס: "המנהל אמר משהו שזעזע אותי. שזה שנערה לא התחתנה עם בעל מכה או הפכה לזונה - מבחינתו זה הצלחה. הוא הודה שמבחינה טיפולית יש הרבה נערות שאין לו מה לתת להן. מה זה, מחסן של נערות שמאופסנות שם עד שהצו שלהן נגמר בגיל 18?"

ד"ר עודד סושרד בוועדת העבודה בכנסת: לא לפגוע בזכויות סוציאליות וכלכליות של הורים שנלקחו מהם ילדיהם

דצמבר 2015 - כחלק ממדיניות משרד הרווחה להחרבת משפחות שילדיהם הוצאו מהבית בכפייה פועלות רשויות הרווחה לפגוע בזכויותיהם הסוציאליות כגון: קצבת ילדים והנחה בארנונה. הוצאות משפחות אלו עולות עשרות מונים עקב הוצאת הילד בשל ההוצאות המשפטיות, נסיעות למרחקים לפגוש הילד אובדן ימי עבודה ועוד.
רשויות הרווחה מצידן חוששות לפגיעה התעשיות האומנה האימוץ והפנימיות ומתנגדות לכל מהלך הקשור לזכויות ההורים.

להלן סרטון וקטע מפרוטוקול הועדה לעבודה ורווחה שבו דורש ד"ר עודד סושרד  לא לפגוע בזכויות סוציאליות וכלכליות של הורים שנלקחו מהם ילדיהם




ביום 14.12.15, התקיימה בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ישיבה בנושא "חוק האומנה" שהגישה ח"כ קארין אלהרר. בישיבה השתתפו נציגים רבים של תעשיית האומנה, ומולם התייצבו למען הילדים וההורים הביולוגיים - עודד סושרד, קרן הראל ומוטי רנד.

אחד הנושאים שנדונו באותו יום היה נושא התשלומים להורים ולמשפחה האומנת.


עודד סושרד קבל את רשות הדיבור ואמר: "יש פעמים רבות שמוציאים את הילד מההורים הביולוגיים בניגוד להסכמה שלהם. והייתי רוצה שכולם יחשבו על אותה אמא, או אבא, או זוג הורים שהוציאו להם את הילד ללא הסכמה, ולא רק לקחו להם את הילד, אלא עכשיו גם מפסיקים להם את קצבת הילדים של ה-150 שקל בגלל זה".

העו"סיות קטעו את דבריו: "כל הרעיון הוא שלא מפסיקים...".

בשלב זה התערב יו"ר הוועדה, ח"כ אלי אלאלוף ואמר לעודד: "הם נתנו לך תשובה רק כדי לספק אותך. יש ארבע אפשרויות: כן יפסיקו, לא יפסיקו...", ואז פנה לעו"סיות: "למה אתם לא אומרים את כל האמת? יש ארבע אופציות".

עודד סושרד ענה: "אנחנו לא רוצים ארבע אפשרויות, אנחנו רוצים אפשרות אחת: שאותה אמא תוכל להשתמש בזה כדי לנסוע לבקר את הילד שלה", ועבר לנושא הארנונה: "אם זו הייתה 'משפחה שבראשה עומד הורה עצמאי', מה שקראו לזה פעם 'משפחה חד-הורית', וקבלה הנחה בארנונה, אנחנו לא רוצים שיהיה מצב שפתאום הארנונה שלהם תקפוץ, שתתבטל להם ההנחה כי לקחו להם את הילד. חשוב שתישאר להם ההנחה בארנונה".

פנה לנציגי השלטון המקומי: "האם השלטון המקומי מקבל שההנחה בארנונה תישאר להורים?"
נציגי השלטון המקומי: "כן, תשאר"

עודד: "תודה רבה".

ח"כ קארין אלהרר, יוזמת החוק, התקשתה להשלים עם העובדה שיקחו להורים רק את הילד, ולא יקחו להם גם את ההנחה בארנונה, והתקוממה: "למה? אבל סליחה, אבל אדוני...".

אין להתפלא על דבריה של יוזמת החוק. בישיבה קודמת היא הביעה את דעתה המפורשת, לפיה הזווית החלשה והמושתקת ביותר במשולש של ילד-הורים-אומנים, היא... האומנים!

חוק האומנה שלה נועד בעיקר לדאוג לזכויותיהם של האומנים. נקודות האור היחידות הן התיקונים, שהפעילים למען הילדים וההורים מצליחים להכניס לחוק, במאבק נחוש מול מערכת משומנת היטב.

שי ניצן - התנהלות חרדתית ואלימה נגד מוחה פוליטי

דצמבר 2015 - בושה לפרקליטות: זוכה 'תוקף' שי ניצן - התיק שהחל בקול רעש גדול ועם בקשה למעצר עד תום ההליכים - הסתיים בזיכוי כמעט מוחלט
אלי שלזינגר יום רביעי ד' טבת תשע"ו 16/12/2015

להורדת הכרעת הדין הקלק כאן

ביהמ"ש זיכה ממרבית העבירות שיוחסו לו, את תושב יצהר שמחה בפני פרקליט המדינה בביתו על הוצאת צווים מנהליים.



תיק הדגל של הפרקליטות מסתיים בקול ענות חלושה: שופטת בית משפט השלום בתל אביב הדסה נאור, זיכתה הבוקר (ד') את אלחנן גרונר, תושב יצהר, מרוב העבירות שיוחסו לו בעקבות הגעתו לביתו של פרקליט המדינה שי ניצן, והרשיעה אותו בעבירה של השגת גבול בלבד.

האירוע בגינו הוגש כתב האישום התרחש לפני למעלה משש שנים. גרונר הגיע לביתו של ניצן, אז המשנה לפרקליט המדינה וראש צוות אכיפת החוק באיו"ש, ומחה בפניו על הוצאת צווי הרחקה מנהליים ללא משפט וללא ראיות, כנגד אחיו ושני חברים נוספים.

לפי כתב האישום גרונר אמר לניצן כי עליו להתבייש בכך שהוא מרחיק יהודים מארץ ישראל, וכשהתבקש לעזוב את המקום אמר "אין שלום לרשעים" והלך.

יממה לאחר מכן נעצר גרונר בביתו בידי עשרות שוטרים והוגש נגדו כתב אישום חמור בגין עבירות איומים והסגת גבול. בצעד נדיר התביעה ביקשה לעצור אותו עד לתום ההליכים נגדו על אף שמדובר במקרה שאינו חמור.

ביהמ"ש שחרר אותו ומאז מתנהל המשפט, במהלכו העיד שי ניצן אשר נחקר ממושכות בידי עו"ד איתמר בן גביר - סנגורו של גרונר.

התביעה תיקנה את כתב האישום מספר פעמים והוסיפה עבירה של העלבת עובד ציבור. לאחר עדותו של ניצן וכחמש שנים לאחר האירוע, ביקשה התביעה להרשיע את גרונר גם בעבירה של פגיעה בפרטיות.

כאמור, היום ניתנה הכרעת הדין בתיק והשופטת זיכתה את גרונר ממרבית העבירות.

לעניין עבירת איומים קבעה השופטת כי האמירות שיוחסו לגרונר בכתב האישום אינן מהוות איום, גם אם היה בהן בכדי להפריע את שלוות נפשו של ניצן.

לעניין עבירת העלבת עובד ציבור קיבלה השופטת את עמדתו של בן גביר וקבעה כי האמירות לא היו עשויות לפגוע בעבודתו של ניצן ובתפקודו כעובד ציבור ולפיכך אין בהן כדי להגיע לכדי עבירה פלילית.

בנוגע לעבירת הפגיעה בפרטיות שביקשה התביעה להוסיף לכתב האישום עם סיום ניהול ההוכחות, קבעה השופטת כי היא מסרבת לקבל את הבקשה אשר צורת הגשתה "מעוררת שאלות מטרידות", כלשון הכרעת הדין.

השופטת ציינה כי בעובדות כתב האישום לא חל יסוד נפשי לעבירה של פגיעה בפרטיות וכי מדובר בתיקון מפתיע שמעורר "שתי שאלות מטרידות". האחת האם ידעה באת כח המאשימה מראש את תוכן תשובתו של ניצן לשאלתה במשפט אך למרות זאת נמנעה מלהעביר את תוכן הדברים להגנה על מנת שתיערך, ושנית, אם שמעה באת כח המאשימה לראשונה את התחושות הרי שמדוע חיכתה שמונה חודשים עד להודעה על בקשתה להרשיע גם בפגיעה בפרטיות.

מתנחל זוכה מאימים על שי ניצן , איתמר לוין , news1 , 17.12.2015

שי ניצן - התנהלות חרדתית ואלימה נגד מוחה פוליטי

דצמבר 2015 - בושה לפרקליטות: זוכה 'תוקף' שי ניצן - התיק שהחל בקול רעש גדול ועם בקשה למעצר עד תום ההליכים - הסתיים בזיכוי כמעט מוחלט
אלי שלזינגר יום רביעי ד' טבת תשע"ו 16/12/2015

להורדת הכרעת הדין הקלק כאן

ביהמ"ש זיכה ממרבית העבירות שיוחסו לו, את תושב יצהר שמחה בפני פרקליט המדינה בביתו על הוצאת צווים מנהליים.



תיק הדגל של הפרקליטות מסתיים בקול ענות חלושה: שופטת בית משפט השלום בתל אביב הדסה נאור, זיכתה הבוקר (ד') את אלחנן גרונר, תושב יצהר, מרוב העבירות שיוחסו לו בעקבות הגעתו לביתו של פרקליט המדינה שי ניצן, והרשיעה אותו בעבירה של השגת גבול בלבד.

האירוע בגינו הוגש כתב האישום התרחש לפני למעלה משש שנים. גרונר הגיע לביתו של ניצן, אז המשנה לפרקליט המדינה וראש צוות אכיפת החוק באיו"ש, ומחה בפניו על הוצאת צווי הרחקה מנהליים ללא משפט וללא ראיות, כנגד אחיו ושני חברים נוספים.

לפי כתב האישום גרונר אמר לניצן כי עליו להתבייש בכך שהוא מרחיק יהודים מארץ ישראל, וכשהתבקש לעזוב את המקום אמר "אין שלום לרשעים" והלך.

יממה לאחר מכן נעצר גרונר בביתו בידי עשרות שוטרים והוגש נגדו כתב אישום חמור בגין עבירות איומים והסגת גבול. בצעד נדיר התביעה ביקשה לעצור אותו עד לתום ההליכים נגדו על אף שמדובר במקרה שאינו חמור.

ביהמ"ש שחרר אותו ומאז מתנהל המשפט, במהלכו העיד שי ניצן אשר נחקר ממושכות בידי עו"ד איתמר בן גביר - סנגורו של גרונר.

התביעה תיקנה את כתב האישום מספר פעמים והוסיפה עבירה של העלבת עובד ציבור. לאחר עדותו של ניצן וכחמש שנים לאחר האירוע, ביקשה התביעה להרשיע את גרונר גם בעבירה של פגיעה בפרטיות.

כאמור, היום ניתנה הכרעת הדין בתיק והשופטת זיכתה את גרונר ממרבית העבירות.

לעניין עבירת איומים קבעה השופטת כי האמירות שיוחסו לגרונר בכתב האישום אינן מהוות איום, גם אם היה בהן בכדי להפריע את שלוות נפשו של ניצן.

לעניין עבירת העלבת עובד ציבור קיבלה השופטת את עמדתו של בן גביר וקבעה כי האמירות לא היו עשויות לפגוע בעבודתו של ניצן ובתפקודו כעובד ציבור ולפיכך אין בהן כדי להגיע לכדי עבירה פלילית.

בנוגע לעבירת הפגיעה בפרטיות שביקשה התביעה להוסיף לכתב האישום עם סיום ניהול ההוכחות, קבעה השופטת כי היא מסרבת לקבל את הבקשה אשר צורת הגשתה "מעוררת שאלות מטרידות", כלשון הכרעת הדין.

השופטת ציינה כי בעובדות כתב האישום לא חל יסוד נפשי לעבירה של פגיעה בפרטיות וכי מדובר בתיקון מפתיע שמעורר "שתי שאלות מטרידות". האחת האם ידעה באת כח המאשימה מראש את תוכן תשובתו של ניצן לשאלתה במשפט אך למרות זאת נמנעה מלהעביר את תוכן הדברים להגנה על מנת שתיערך, ושנית, אם שמעה באת כח המאשימה לראשונה את התחושות הרי שמדוע חיכתה שמונה חודשים עד להודעה על בקשתה להרשיע גם בפגיעה בפרטיות.

מתנחל זוכה מאימים על שי ניצן , איתמר לוין , news1 , 17.12.2015

רנ"ג שמואל שמואל ורס"ר גולן אסרס משטרת דימונה מסרו לבית המשפט מידע כוזב שגרם למעצר חף מפשע

בית המשפט קובע: מידע משטרתי כוזב גרם למעצר חף מפשע , איתמר לוין ,  news1 , דצמבר 2015

צין וחוקר ממשטרת דימונה מסרו לבית המשפט, כי החשוד צולם כאשר הוא משתתף בתגרה - בעוד שהוא כלל לא נראה בסרטון המשטרה תפצה את האיש ב-1,500 שקל

מ"י 12543-01-15, מדינת ישראל נ' מחמוד אבו-סעלוק / פס"ד

קצין וחוקר ממשטרת דימונה מסרו לבית המשפט מידע כוזב, אשר הביא למעצר שווא של אדם חף מפשע. כך עולה (6.12.15) מפסק דינו של סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, איתי ברסלר-גונן.

מחמוד אבו-סעלוק נעצר בינואר 2015 בחשד לתגרה במקום ציבורי, תקיפה והיזק לרכוש במזיד. בו ביום הורה הקצין הממונה בתחנת דימונה לבקש את הארכת מעצרם של אבו-סעלוק וחשודים נוספים. ברסלר-גונן אינו נוקב בשמותיהם של אנשי המשטרה המעורבים בתיק, אך בדיקת News1 העלתה שנציג המשטרה בבית המשפט היה רנ"ג שמואל שמואל. על בקשת המעצר היה חתום רס"ר גולן אסרס.

בדיון אמר שמואל, כי אבו-סעלוק נצפה במצלמות האבטחה כאשר הוא נוטל חלק בתגרה. הוא לא הביא עימו את הדיסק, אמר שדבריו מסתמכים על דוח הצפייה וציין ש"בהליך הזה ברוב המקרים לא צריך להביא את הדיסקים". על סמך דבריו של שמואל, הורה בית המשפט לעצור את אבו-סעלוק לשלושה ימים. אולם לאחר שבערעור בפני בית המשפט המחוזי צפו הצדדים יחדיו בסרטון, והתברר שאבו-סעלוק כלל אינו נראה בו, הוא שוחרר לשלושה ימי מעצר בית.

ברסלר-גונן קיבל את תביעתו של אבו-סעלוק לתשלום פיצוי על מעצר שווא. לדבריו, נכון שלא כל טעות של המשטרה בשיקול דעת מצדיקה פיצוי, אך "יש שיקול דעת ויש שיקול דעת. מקום שבו שיקול הדעת מופעל בהקשר שלפנינו מבלי להתבונן כמעט על הראיה היחידה, הרי שמדובר בהתרשלות שאין לקבלה ואין לאפשרהּ.

"שיקולי מדיניות מחייבים להבהיר כי מקום שבו ראיה אחת ויחידה היא המבדילה בין מעצרו לחרותו של אזרח, ובמיוחד כאשר ההשקעה בצפייה באותה ראיה אינה, מכבידה שאז חובה על הקצין הממונה לראותה טרם יורה על מעצרו של אדם. משכך, אינני מקבל טענת המשיבה שלפיה פעל הקצין הממונה בסבירות, ואני סבור שדי בכך כדי לקבוע שלא הייתה עילה למעצרו של המבקש, נוכח שלא היו ראיות לביצוע עבירה על ידו".

ברסלר-גונן ממשיך ומותח ביקורת על התנהלותה של המשטרה בדיון המעצרים: "המשטרה, בהגעתה עם תיק חקירה חסר לבית משפט השלום, כשהוא חסר וללא הדיסק, מנעה מבית המשפט את האפשרות למזער את הנזק שגרם הקצין הממונה לחרותו של המבקש.

"עוצמת הפגיעה בחירותו של אדם, עם מעצרו, מחייבת ליצור בסיס אמון בבית המשפט ובהליך הדיון בבקשת המעצר. אותו חשוד המובא אל בית המשפט, כשאין לו (ולסנגורו) גישה לחומר החקירה, נושא עיניו לבית המשפט שישמש לו מגן וביקורת על ההחלטה של הקצין הממונה ליטול את חרותו. במצב שכזה, חייבת המשטרה להניח בפני בית המשפט את מלוא חומר החקירה, או למצער לאפשר נגישות לאותו חומר חקירה, שאם לא כן לא יוכל בית המשפט לבקר את החלטתו של הקצין הממונה, ונמצאנו פוגעים באמון של החשוד בבית המשפט.

"...כאשר מביאה המשטרה חשוד להארכת מעצר, מבלי אותה ראיה מרכזית, היא מפרה את האמון בתהליך ועלולה ליצור רושם (מוטעה) כאילו בית המשפט נמצא מניה וביה בצד אחד של המתרס. קל וחומר כאשר מדובר בראיה מזכה שהמשטרה מונעת את יכולתו של בית המשפט לצפות בו. בהימנעות המשטרה מלהביא את הראיה המזכה לבית המשפט, היא הטעתה את בית משפט השלום וגררה את המשך מעצרו של המבקש".

ברסלר-גונן קבע, כי המשטרה תפצה את אבו-סעלוק ב-1,500 שקל. את אבו-סעלוק ייצג עו"ד אדיר בן-לולו, ואת המשטרה - עו"ד איציק מלכא.

גיא קלדרון - תובע משטרתי ככלי שרת לניסויים סמים פסיכיאטריים בתינוקות

 8/12/2015 - מדובר בתינוק בן שנה ושמונה חודשים שמבוצעים בו ניסויים בסמים פסיכיאטריים. התינוק מטופל ע"י פסיכיאטר ומקבל תרופות פסיכיאטריות. כוונת לשכת הרוחה בני ברק לתייג את התינוק כחולה נפש ולטעון שאימו אינה כשירה לטפל בו במצבו כדי להמשיך לאחוז בו ולסחור בו במוסדות משרד הרווחה.

במקום לחקור מדוע תינוק בן שנה ושמונה חודשים מקבל סמים פסיכיאטריים בניגוד לחוק הנוער בחר התובע המשטרתי גיא קלדרון לבקש הארכת מעצר של אימו ובן זוגה שלקחו אותו מרשויות הרווחה ללא רשות.

גיא קלדרון ביזה את חוק הנוער והתנהלותו מדיפה ריח פשע נגד האנושיות.

שופט השלום ירון גת נגרר אחר הבלי פיו של התובע גיא קלדרון וקבע הארכת מעצר האמא אולם שופט המחוזי בני שגיא ביטל החלטתו.

להלן הפרוטוקולים וההחלטות:

הנה הסיפור מפי הסנגורית עו"ד אדווה ויצמן:

יש פה בחורה שהיא קודם כל אמא, בת 20, מגיל 5 התייתמה מאמה, חיה וגדלה בפנימיות, לא הייתה לה משפחה יציבה, אין לה קשר עם המשפחה או מי מהמשפחה. עם כל ההיסטוריה שלה, היא התחתנה, הביאה לעולם את אותו ילד.

היא סבלה מאלימות, הבעל כלוא כבר כשנה בעקבות אלימות כלפיה, כשהיא בתהליכי גירושין מהבעל. נלקח ממנה הילד בגלל המצב, כל הנסיבות שלה,  אמרו לה שכשהיא תסתדר המגמה היא לנסות להחזיר את הילד.

הילד לא נלקח עכשיו, אלא לפני  חצי שנה. 5 חודשים היא עושה מה שצריך, משתפת פעולה. היא רצתה לצאת מאיזור המרכז, הלכה  לדימונה, רצתה להתחיל את החיים שלה מחדש, שכרה דירה, עובדת בצורה מסודרת.

הרווחה לא הלכו  לראות את הבית. היא הגישה כמה פעמים בקשה שידונו בעניין שלה, והיא נדחתה 3-4 פעמים, הרווחה דחו  את הוועדות. אין לה מושג מה הסיבות, התחושה היא שהן טכניות. היא שכרה שירותי עו"ד שיטפל בהכל. שוחחתי איתו, הוא שלח לי בפקס בקשות שהוגשו, והוא אומר שעד עכשיו אין תשובה מהרווחה.

היא  הגישה בקשה שהילד יהיה אצלה בחנוכה, גם זה ביקשו תגובה של הצד השני ואין תגובה. ההתנהלות  שלה לא תקינה וברור שבניגוד לחוק, אבל אפשר להבין שיש פה אמא. עוה"ד שלה אומר שכל יום היא  דיברה איתו.

היא דואגת לילד, היא רוצה לגדל את הילד ועושה כל מה שצריך. היא ראתה שהרווחה דוחים  אותה כל פעם. מתוך אמוציה של אמא עשתה את שעשתה. ברור שזה לא בסדר ובניגוד לחוק, אבל  אפשר להתחבר להתנהלות.

הילד נמצא בקלט, המצב של הילד לא טוב, הילד בגיל שנה ו- 8 עובר הערכות  פסיכיאטריות, יש לילד אסתמה. גם אם אנחנו חושבים בראש הפלילי, אין מסוכנות לילד, היא לא  יודעת איפה הוא (הבן שלה). היא לא תתקרב לאיזור בני ברק אלא לפי החלטת שירותי הרווחה.

קבלו את התובע, גיא קלדרון, מי שכנראה הדליף את הכתבה בבוקר לאבי אשכנזי:

גיא קלדרון - תובע משטרתי ככלי שרת לניסויים סמים פסיכיאטריים בתינוקות

 הפרוטוקול מבית המשפט השלום, בכיכובו של ירון גת, מי שעוצר כל חשוד אוטומטית ל- 5 ימים בלי לקרוא בכלל את הדו"ח הסודי של השוטרים:

וכאן הפרוטוקול מהמחוזי אצל בני שגיא, בן טיפוחיה של עדנה ארבל:

דוח ביקורת נבת"ם נושאי 3/15 - פרקליטות המדינה אינה מיישמת חוק זכויות נפגעי עבירה

דצמבר 2015 - בראשית שנת 2001 נחקק בישראל חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א 2001 והכיר בנפגעי עבירה בישראל  כבעלי עניין בהליך הפלילי המתנהל בעקבות עבירה שנעברה בהם או בבן משפחתם המנוח. בכך, הצטרף המחוקק הישראלי למדינות נוספות בעולם, אשר עיגנו בחקיקה את זכויותיהם של נפגעי עבירה. זאת, על רקע הצהרה של האומות המאוחדות מיום 11.12.1985  בדבר "עקרונות הצדק היסודיים לנפגעי עבירה ושימוש לרעה בסמכות", אשר הכירה במעמד נפגעי עבירה ובזכויותיהם בקשר להליך הפלילי המתנהל נגד הפוגע.

להורדת הדו"ח השלם הקלק כאן

במהלך חודשים אוגוסט 2014 עד אוגוסט 2015 ביצע הנבת"ם ביקורת על יישום החוק ע"י מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות ומצא ליקויים מהותיים רבים:

ליקוי מס' 1 - אי התאמת הנחיית פרקליט המדינה להוראות החוק וחסרים מהותיים במדיניות, הנחיות ונהלי עבודה
ליקוי מס' 2 - אי הקמת יחידות סיוע בפרקליטויות וליקויים מהותיים במצב קיים
ליקוי מס' 3 - דפי מידע - קיום חלקי ואי ביצוע הוראות הדין.
ליקוי מס' 4 - ליקויים בזיהוי נפגע עבירה והזנתו לתיק הפרקליטות
ליקוי מס' 5- ליקויים בבירור עמדת נפגע עבירה לעניין קבלת מידע על ההליך הפלילי
ליקוי מס' 6 - ליקויים ביידוע נפגע עבירה בשלבים שונים בהליך הפלילי
ליקוי מס' 7 - ליקויים ביישום הוראות החוק בדבר זכויות נפגע עבירה בהליכי ערר על החלטה שלא להעמיד חשוד לדין

ליקוי מס' 8 - ליקויים ביישום הוראות החוק בדבר זכויות נפגע עבירת מין או אלימות חמורה להבעת עמדה בשלבים שונים בהליך הפלילי

ליקוי מס' 9 - ליקויים ביישום הוראות החוק בדבר זכויות נפגע עבירה בשלב הטיעונים לעונש

ליקוי מס' 11 - ליקויים ביישום הוראות החוק בדבר זכויות נפגע עבירה מכוח חוק מגבלות על חזרת עבריין מין לסביבת נפגע עבירה

ליקוי מס' 12 - העדר מדיניות אחידה וסדורה לעניין טיפול הפרקליטות בעמדת נפגע עבירה לפני ועדת שחרורים

נציבת הביקורת על הפרקליטות הילה גרסטל סיכמה:
"ממצאי דוח זה מחייבים התייחסות רצינית ביותר של הנהלת הפרקליטות, שינוי גישה והובלת תהליכים מיידיים וארוכי טווח לתיקון הכשלים. יש לציין לחיוב את גישת הפרקליטות, אשר הודיעה כי היא נוטה לקבל את מרבית ההמלצות וכבר בימים אלה מתכוונת להתחיל בעבודת מטה בקשר אליהן. אין כל ספק כי אימוץ ההמלצות יביא לשיפור תפקוד הגופים המבוקרים בנושא זכויות נפגעי עבירה, ועם השיפור יחוזק אמון הציבור בהם.
צוות הביקורת יערוך לאחר חלוף שנה ביקורת מעקב מתוך תקווה שאכן, עם יישום ההמלצות, ישתפר המצב."

"אחד מאלף יוצא זכאי" - משה רונן , ידיעות אחרונות , יוני 2010

יוני 2010 - משה רונן - ידיעות אחרונות - 24 שעות - מערכת המשפט הישראלית: אחד מאלף אנשים יוצא זכאי בבית משפט, הסיבה: ריבוי עסקאות טיעון. סנגורים רבים לא אומרים אמת ללקוחות שלהם כדי שיודו באשמה.

להורדת וקריאת המאמר השלם הקלק כאן

אחד מאלף / תחקיר משה רונן. הנתון המבהיל: רק אחד מכל אלף נאשמים מזוכה בסופו של דבר, לעומת 76 מכל אלף לפני 30 שנה. הסיבה: ריבוי עסקאות הטיעון. השופט ד"ר עמי קובו קובע במחקר שיעורר סערה במערכת המשפט: סנגורים רבים לא אומרים אמת ללקוחות שלהם – כדי שיודו באשמה, כתבה מיום 29/6/2010  

השיטה הנהוגה במשפט הישראלי שגויה מיסודה

השופט עמי קובו מתאר בספרו החדש תמונות מדאיגות משגרת בתי המשפט. הסנגורים סוטרים ללקוחות שלהם, הפרקליטות רוצה לסיים מהר עם התיק ובית המשפט בכלל לא שומע מה יש לנאשם עצמו להגיד, והכל במטרה לסגור עסקת טיעון שלא תמיד יש לה קשר עם הצדק. התוצאה: רק אחד מאלף נאשמים בפלילים מזוכה

תחקיר 29/6/2010 משה רונן, 24 שעות, ידיעות אחרונות

לפי כל הפרסומים היו הראיות נגד מאבטח הרמטכ"ל, ארז אפרתי, מוצקות: הצעירה שהותקפה על ידו הייתה נחושה להעיד נגדו. בדיקת הדנ"א של כתמי הזרע על גופה הייתה חד משמעית. עדי הראייה בזירה זיהו אותו. ואם כל זה לא מספיק, אפרתי עצמו נתפס במקום הפשע. בכל זאת, הסכימה הפרקליטות לעשות איתו עסקת טיעון, שבה בוטל האישום בניסיון לאונס, ונמחקה טענת התביעה כי המעשה בוצע בנסיבות מחמירות. אפרתי אמנם הודה בעבירות חמורות – אך קלות יותר מאלה שהופיעו בכתב האישום המקורי.

זה לא המקרה היחיד מהזמן האחרון שבו נחתמה עסקת טיעון מקלה עם נאשמים שכל הראיות והעדויות הצביעו נגדם.

אתמול ציין אמיר בלחסן, יום הולדת 13. אבל הוא לא חגג את בר המצווה שלו. הוא אפילו לא ידע על היום המיוחד הזה. כבר עשרה חודשים הוא שרוי בתרדמת בבית החולים אחרי שנפגע בתאונת פגע וברח כשגלש עם הסקייטבורד שלו ביהוד.

בני הזוג שפגעו בו, נעים ופנינה תורן, השאירו אותו מדמם על הכביש והמשיכו בדרכם. הם דאגו לרחוץ את המכונית כדי שלא יישארו עליה כתמי הדם של בלחסן, החליפו את בגדיהם ויצאו לאכול במסעדה בראשון לציון.

בשבוע שעבר הם הגיעו להסדר טיעון עם התביעה. למרות שהעונש המרבי על תאונת פגע וברח הוא תשע שנות מאסר, הם סיכמו עם התביעה שהיא תבקש מבית המשפט עונש מופחת: שלוש שנות מאסר בלבד ופיצוי להורי הילד.

עסקאות הטיעון הפכו היום לדרך הנפוצה והמקובלת ביותר לסיום משפטים פליליים. הפרקליטות לא מציגה את הראיות בבית המשפט, הנאשם לא מקבל הזדמנות להוכיח את חפותו והשאלה הגדולה שמרחפת מעל היא מה משקלו של הצדק כשזו תמונת המצב במערכת המשפט.

בהנחיות שהוציא לפני כארבעים שנה היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים, מאיר שמגר, הוא הורה לתביעה להגיע להסדרי טיעון רק במקרים חריגים ונדירים שבהם אין לתביעה די ראיות, או יש סיבה ממשית אחרת לכך שהיא אינה מעוניינת לנהל משפט. למשל, כדי לחסוך מנאנסת את הצורך לעמוד ולתאר שוב מעל דוכן העדים את הטראומה שעברה.

אבל ימי השופט שמגר כיועץ משפטי לממשלה חלפו מזמן והמציאות כיום שונה לחלוטין מהנורמות שהוא קבע. לדברי יוסף זוהר, תלמיד מחקר במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים, מדובר ביותר מתופעה. מדובר בפשיטת רגל של השיפוט הפלילי בישראל.

זוהר ערך השוואה בין מערכת המשפט בשנת 1985 לזו של 2007 וחשף תמונת מצב מדאיגה. יותר ויותר תיקים פליליים מסתיימים בעסקת טיעון. 90 אחוזים מכל המשפטים הפליליים הסתיימו בעסקת טיעון בלי שהשופט יצטרך להכריע על סמך הראיות את אשמתו או חפותו של הנאשם.

מערכת המשפט הפלילי הופכת ממערכת שבודקת את אשמתו של הנאשם ושופטת אותו, למערכת של עסקאות.

ככל שהנאשם, ובעיקר סנגורו, טובים יותר במשא ומתן, כך הסיכוי שלו לצאת "טוב" גדל.

נאשם חזק, בעל יכולת כלכלית להתיש את הפרקליטות, יגיע להסדרים טובים יותר מנאשם חלש, קובע יוסף זוהר. איש ציבור או איש עסקים שיכול להרשות לעצמו לשכור עו"ד יקר, ינהל משא ומתן יעיל יותר עם הפרקליטות ויגיע לעסקת טיעון טובה יותר. נאשם שאין לו סנגור כזה יגיע לתוצאה פחות טובה.

הסדרי הטיעון נוחים מאוד לפרקליטות ולמשטרה. בזכותם הסכנה לפאשלות ולזיכויים בלתי צפויים לא קיימת.

כשיש עסקת טיעון, לא יכול לנחות על הפרקליטות זיכוי מפתיע כרעם ביום בהיר. כך מלמדת הסטטיסטקה, בשנת 1980  עמד אחוז ההרשעות במשפטים הפליליים על 92.4 אחוזים. מכל אלף נאשמים, שבעים ושישה זוכו.

בשנת 2005 ובשנת 2006 עמד אחוז ההרשעות בישראל לפי נתונים רשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על 99.9 אחוז. רק נאשם אחד מכל אלף זוכה.

קפקא בתא המעצר

השופט ד"ר עמי קובו ביהמ"ש שלום ברמלה, פרסם בשבוע שעבר את ספרו "נאשמים בלתי עקביים בבתי המשפט – מודים באשמה וטוענים לחפותם". בספר, המסתמך על עבודת הדוקטורט שלו, מציג קובו, מציאות שבה אנשים המשוכנעים כי הם חפים מפשע מוכנים לערוך עסקאות טיעון משיקולים שאין בינם לבין הצדק דבר.

אגב, לפני שמונה לשופט היה קובו חלק מצוות ההגנה של עמוס ברנס. יתכן שאת חלק מתובנותיו ליקט כבר בתקופה ההיא.

באחד מפרקי הספר מתאר השופט קובו מצב קפקאי: נאשם נפגש עם סנגורו בבית המעצר.

"השגתי לך עסקת טיעון נפלאה. במקום הרשעה ברצח ומאסר עולם, רק 10 שנות מאסר",

מבשר הסנגור ללקוחו.

"קח את זה!"

"אבל אני חף מפשע!" זועק הנאשם.

"קראתי את כל העדויות שבתיק",

מסביר לו הסנגור.

"הראיות נגדך. יש לתביעה תיק סגור, אם לא תעשה עסקה – ההרשעה שלך בטוחה. אתה אידיוט אם אתה מוותר על העסקה!"

השופט קובו ניתח בספרו 400 ראיונות עם נאשמים שהשיבו לכתבי האישום. הוא ראיין 29 סנגורים, שמונה תובעים וחמישה שופטים וניהל תצפיות בבתי המשפט שכללו 110 ימי דיונים.

בספרו מובאים מקרים נוספים מהסוג הזה כולל ראיונות עם סנגורים, המתארים את הלחץ הרב שהם מפעילים על לקוחותיהם להודות באשמה ולחתום על עסקת טיעון המוצעת להם.

סנגור אחר סיפר לשופט על שתי סטירות שסטר לנאשם כדי שיודה. סנגורים אחרים מספרים כי הגזימו בתיאור העונשים שיוטלו על הנאשם והתוצאות המבהילות של ניהול המשפט אם לא תיערך עסקת טיעון. היו סנגורים שסיפרו לשופט קובו כי הם מסתירים מידע מהנאשמים כדי לשכנע אותם להסכים לעסקת הטיעון המוצעת להם.

ספרו של השופט קובו עוסק בנאשמים שהודו באשמה, וממשיכים לטעון שהם חפים מפשע. הוא מכנה את הנאשמים האלה "בלתי עקביים" וטוען כי מספרם עומד על כ- 15 אחוזים מכלל המורשעים.

הוא שואל אם מערכת המשפט יכולה לזהות את המקרים שבהם אדם חף מפשע הסכים לעסקת טיעון והודה, ולכן הורשע על לא עוול בכפו. "חשש מרכזי הנוגע להמלצת סנגורים לנאשמים להודות באשמה טמון באפשרות שהמלצתו של הסנגור לא תהיה ניתוח טובת הנאשם, אלא תושפע גם משיקולים הנוגעים לטובת הסנגור עצמו ובעיקר לשיקולי שכר טרחה ועומס עבודה" קובע קובו.

"ככלל, בעיני סנגורים רבים נראה שרווחי יותר לסיים תיק בהסדר טיעון, לגבות שכר טרחה ולעבור לתיק הבא, מאשר לנהל הוכחות בתיק. הסדרי טיעון יוצרים עבור הסנגור רווחה מהיר וקל".

קובו נוגע בספרו גם בחלקו של בית המשפט בסוגיה:

"יש לערוך שינוי מהותי בכל הנוגע להליך קבלת ההודאה על ידי בית המשפט. השיטה הנהוגה כיום במשפט הישראלי שבה שופטים רבים כלל אינם נוהגים לפנות אל הנאשם, אינם מקריאים לנאשם את כתב האישום, אינם מחייבים את הנאשם להודות בעצמו, אינם דורשים מן הנאשם פירוט של מעשיו, ואינם מוודאים שהנאשם מבין את תוכנו של כתב האישום ואת הודאתו ותוצאותיה, את הוולונטריות של ההודאה ואת אמיתותה, היא שיטה שגויה מיסודה ועליה להשתנות".

המגירה עמוסה בתיקים

ב- 1985 היו בישראל 245 שופטים וכ- 8,600 עורכי דין. במשטרה שירתו קרוב ל- 18 אלף שוטרים שטיפלו בכל שנה ב- 243 אלף תיקים פליליים. באותה שנה כתבו השופטים כ- 40 אלף הכרעות דין.

ב- 2007 מספר השופטים גדל במלמעלה מפי שניים ל- 524 שופטים. מספר עורכי הדין גדל ב- 339 אחוזים ל- 38 אלף וממשיך לגדול גם מאז בקצב מדהים.

במשטרה משרתים 11 אלף שוטרים נוספים ומספר התיקים הפליליים גדל ב- 82 אחוז. אבל מספר הכרעות הדין שכתבו השופטים, אחרי ששמעו את העדויות במשפטים פליליים לא גדל כלל. הוא אפילו ירד בשלושה אחוזים.

בשנת 2007 כתבו שופטי ישראל רק כ- 39 אלף הכרעות דין פחות ממה שכתבו בשנת 1985.

המסקנה ברורה: השופטים, הסנגורים והתובעים בחרו לסיים יותר ויותר תיקים בעסקות במקום לנהל משפטים. ובאחוזים: ב- 2007 נכתבו הכרעות דין כאלה רק ב- 8.8 אחוזים מהתיקים הפליליים. במילים אחרות: הסיכוי שבמשפט פלילי יוזמנו עדים להעיד, ואשמתו של הנאשם תיקבע על ידי השופט בהסתמך על הראיות, קטן בחצי ב- 25 השנים האחרונות.

חסרונותיה של השיטה ברורים. זוהר טוען כי הסדרי הטיעון דורסים את עבודת המשטרה. החוקריעם אוספים ראיות מתוך ידיעה שיהיה, קרוב לוודאי, הסדר טיעון. די בראיות שיספיקו למעצר החשוד ולהגשת כתב אישום נגדו. הראיות האלה לעולם לא ייבחנו בבית המשפט.

הסיכוי של עד שמסר דברם במשטרה להיחקר עליהם על דוכן העדים הוא אפסי. חוקרי המשטרה יודעים זאת היטב. לכן לטענת זוהר וחבריו בתנועה הישראלית להפחתת מעמד ההודאה לשוןטרים אין תמריץ לחקור "עד הסוף" ולהביא לפרקליטו7ת תיק חקירה מושלם, שיעמוד בחקירה נגדית של סנגורים בבית המשפט. בירור האמת נבלם כבר בשלב הראשוני של חקירת המשטרה.

זוהר יודע מניסיונו האישי על מה הוא מדבר.

ב- 2003 הועמד לדין באשמת רצח אביו היהלומן משה זוהר. במהלך חמש שנות המשפט הוצע לו פעמים רבות לסגור עסקת טיעון ו"לגמור עם זה" באשמה מופחתת ובעונש סביר. זוהר גילה אומץ, ובניגוד לאזהרות סניגוריו כי הוא מסתכן במאסר עולם התעקש להמשיך במשפט. רק כעבור חמש שנים זוכה מכל אשמה, תוך כדי ביקורת קשה שבית המשפט מותח על המשטרה ועל הפרקליטות.

מה הפתרון לתופעה הזאת? איך אפשר למנוע הודאות שווא בעסקאות טיעון? ליוסף זוהר יש הצעה פשוטה?: בכל מקרה של עסקת טיעון תחוייב התביעה להציג בפני בית המשפט את ראיותיה. בית המשפט יוכל לאשר את העסקה רק אם עיין בראיות ומצא כי יש בהן די להרשעת הנאשם.

"אנשים שהורשעו על ידי שופט בהכרעת דין מנומקת, מקבלים את התוצאה בהבנה יותר מאשר נאשמים שהורשעו בהסדר טיעון", טוען זוהר.

"הסדרי הטיעון מפחיתים את אמון הציבור במערכת המשפט".