‏הצגת רשומות עם תוויות שב"כ. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שב"כ. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 20 בדצמבר 2015

איתמר בן דביר על סרוב בג"צ לשמוע עדות מקור ראשון על עינויי השב"כ נגד קטינים

איתמר בן דביר על סרוב בגצ לשמוע עדות מקור ראשון על עינויי השבכ נגד קטינים   דצמבר 2015

חשוד בפיגוע בדומא טען שניסה להתאבד: "לא עומד בעינויי השב"כ"
החשוד פנה לשופט במהלך דיון בהארכת מעצרו, וטען כי הוא עובר עינויים בחקירות השב"כ: "תולים אותי הפוך עד שנשרפות לי הידיים, מפרקים אותי, אני לא יכול יותר". שב"כ: "טענתו משוללת כל יסוד". שניים מהחשודים שוחררו למעצר בית
תגיות: שבתי בנדט יום ראשון, 20 בדצמבר 2015, 19:50



אחד החשודים בפיגוע הטרור היהודי בכפר דומא ניסה לשים קץ לחייו במהלך מעצרו - כך נחשף היום (ראשון) בדיון בהארכת מעצרם של החשודים בבית משפט השלום בפתח תקווה. בדיון התברר כי אחד העצורים ניסה לחתוך ורידים, ופנה לשופט: "שמים אותי הפוך עד שנשרפות לי הידיים. כל יום זה עולה רמה, תנו לי רעל, אני לא יכול יותר".

הקטין הציג בפני השופט את הסימנים שהותירו העינויים שעבר בחקירות השב"כ, לטענתו, ובעקבות הדברים נבדק בידי הפסיכיאטר המחוזי שהורה להצמיד לו השגחה וקבע כי הוא נמצא תחת לחץ נפשי בשל החקירה. עוד התברר, כי הוא מטופל בכדורים בידי רופא בית המעצר בשל קשיים בשינה.

"אני מתחנן, כבוד השופט, אני לא יכול יותר", אמר הנער. "האם לבית המשפט יש דרך לשלוט על החקירה? אני מרגיש כאילו שורפים אותי עם מצית. לא ישנתי הלילה ואני לא אשן גם בלילה הבא, אלא אם משהו הולך להשתנות. חוקרים אותי באלימות על משהו שאני לא יכול לעזור להם, כי אני לא יודע עליו. הם מפרקים אותי, מעקמים לי את כל הגב, צוחקים ומסתכלים עליי בזלזול. קיבינימט, מה אני אמור לעשות? מאשימים אותי, מראים לי שמות וחושבים שאני קשור - אבל אני לא יודע, ואני לא יכול להגיד שמות כי אני לא יודע אם יהרגו אותי". הנער הוסיף כי הוא מוכן להודות באשמה אם יניחו לו לנפשו, אך לא יודע להסביר כיצד בוצע הפיגוע.
מקום ראשון: כפר דומא, דרומית לשכם, 31 ביולי 2015. (צלמים זמניים מורשים , אורן זיו / אקטיב סטילס.)
"מענים אותי בחקירה, מפרקים אותי", אמר החשוד. בית משפחת דומא השרוף (צילום: אורן זיו, אקטיב סטילס)

בדיון התברר כי בימים הראשונים לחקירה, לטענת החשוד, נקטו החוקרים באלימות "קלה". לדבריו, כשישב אזוק עם הידיים מאחורי גבו וראשו שמוט, תפס אחד החוקרים את ראשו ואת ידיו ונתן לו "בעיטה לחזה, שכתוצאה ממנה נעצרה לי הנשימה לכמה דקות". לאחר מכן, שחזר, חוקר בעט ברגליו כמה פעמים. הנער גם ביקש להתייעץ עם עו"ד וסיפר שנחקר בשבת, תוך כדי שהחוקרים השמיעו לו מוזיקה. ואולם, כעבור כמה ימים לטענתו התגבר הלחץ הנפשי והפיזי שהופעל עליו והחלו עינויים משמעותיים יותר.

בהמשך, שאל השופט את הנער אם הוא קיבל זריקה רפואית שלה הוא זקוק, ובתגובה ענה: "אני מעדיף לא לקבל תרופות, שלא יביאו לי את כל המכות האלה". עם זאת, הוא ביקש טיפול רפואי לגבו שנפגע בעיניים, ופרץ בבכי כשאמר "אני לא יכול יותר". כשהשופט אמר שישמע את טענות עורך דינו, הנער שנמצא תחת איסור מפגש עם סנגורו ענה כי עורך הדין "לא יודע מה עושים לי".


עו"ד עדי קידר המייצג את החשוד מטעם ארגון חוננו אמר כי מהסימנים שעל ידיו של מרשו "ניכר בבירור כי הוא ניסה להתאבד בעקבות העינויים". עוד הוסיף, כי "מרשי תיאר את אותם דברים מזעזעים ואין פוצה פה. מערכת המשפט שלובת זרועות עם הפרקליטות, עם המשטרה ועם השב"כ וזה צריך להדאיג אותנו".

יובל דיסקין: "קשה לאסוף ראיות ברמה הנדרשת"

ארגון חוננו טען כי "הגורמים האחרים חצו את כל הקווים והחליטו לשפוך את דמם של נערים יהודים, פשוטו כמשמעו. לצערנו לא נראה כי יש מי שלוקח אחריות על ההשלכות הצפויות מהמהלכים הללו על החברה בישראל".

ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, הגיב לטענות נגד הארגון שבראשו עמד, ואמר כי הוא מכיר את הגופים העוסקים בהדרכת פעילי ימין קיצוני, אנשי תג מחיר ונוער הגבעות לעמידה בחקירותיו. עם זאת, כתב בעמוד הפייסבוק שלו, "השב"כ משקיע מאמצים כבירים על מנת לאסוף מודיעין על הטרור היהודי בהצלחה רבה יחסית, אך קיים קושי רב באיסוף ראיות ברמה הנדרשת בדין הישראלי". דיסקין חיזק את הארגון, והוסיף: "אני מקווה שהדרג הפוליטי כמו גם רבנים ואנשי ציבור מהמגזר הדתי-לאומי 'ישברו שתיקה' ויתגייסו לעמוד לצדו של שב"כ".

משב"כ נמסר: "שירות הביטחון הכללי הינו ארגון ממלכתי וכל פעולותיו מבוצעות על פי דין. חקירות שב"כ מתנהלות בהתאם להוראות החוק והפסיקה, ונתונות לפיקוח היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה ובתי המשפט. הטענה כאילו אחד מהעצורים ניסה להתאבד - משוללת כל יסוד".

מוקדם יותר היום שני חשודים בפרשה שוחררו לחמישה ימי מעצר בית, בעקבות בקשת המשטרה שנענתה באופן חלקי, לאחר שבעתירה ביקשה כי השניים יישלחו למעצר בית למשך 15 ימים. זאת, שעות ספורות לאחר ששב"כ פרסם כי חלה התקדמות בחקירת הפיגוע ביישוב דומא שאירע ביולי השנה, במהלכו הוצת ביתה של משפחת דוובאשה בכפר, ונהרגו עלי, בן שנה וחצי, ושני הוריו, סעד וריהאם.

עורך דינו של אחד החשודים מטעם ארגון חוננו, אביחי חאג'בי, אמר בתום הדיון כי שחרורו למעצר בית של מרשו מחזק את טענותיו. לדבריו, "בקשת המשטרה מעידה כאלף עדים כי האמת מנצחת. במהלך כל תקופת החקירה מסרנו שוב ושוב כי מדובר בחף מפשע וכל מטרת שירות הביטחון הכללי הייתה לנסות להוציא מים מן האבן". לטענתו, "התנהלות שרות הביטחון הכללי כמעט דחקה את מרשי למסור הודאת שווא, בשל הפגיעות הפיזיות שספג, האלימות המילולית ומניעת מפגש עם עו"ד".

על אף ששב"כ פרסם כי חלה התקדמות בחקירה, יתר הפרטים נותרו עדיין תחת צו איסור פרסום. זאת, על רקע שלילת זכותם של החשודים למפגש עם עורכי דין וטענותיהם החוזרות ונשנות של באי כוחם כי מערכת הביטחון מענה אותם בחקירה.

ארגון חוננו: השב"כ עינה קטינים קשות ללא עילת הצלת חיים מידית

דצמבר 2015 - ארגון חוננו: "השב"כ עינה את העצורים החשודים בהצתה"

עורכי הדין של הנערים העצורים בהצתה בכפר דומא, חושפים כי השב"כ עינה את החשודים. "תקפו באכזריות באיברים רגישים בגוף".
אפרת קרסנר, כיפה , ה טבת תשע"ו, 17/12/2015



במהלך היממה האחרונה הותר לחלק מעצורי הפרשייה הביטחונית של ההצתה בכפר דומא, לפגוש עורכי דין, חלקם לאחר 21 יום בהם נאסר עליהם המפגש. עורכי הדין של החשודים, בינהם נערים קטינים, הזדעזעו קשות מהפרטים ששמעו אודות חקירתם.

לטענתם של הקטינים בפגישה עם עורכי דינם, החקירה כללה עינויים קשים, דברים שלא נעשו בעבר במדינת ישראל. במסיבת עיתונאים הערב בירושלים אמר עורך הדין עדי קידר כי זה "יום עצוב למערכת המשפט ואכיפת החוק. בחדר החקירות בשב''כ לנחקר אין זכות. אין דין ואין דיין ומותר לעשות הכל כולל בגופו של העצור".

"נפגשתי אתמול עם קטין אחרי 21 יום וראיתי אדם אחר לחלוטין שקרה לו דבר קשה מאוד. קצינים בכירים בשב"כ נכנסו לחדר החקירות והשתמשו בשיטות עינויים ואלימות פיזית בקטין", סיפר קידר.

מוקדם יותר היום, נודע לכיפה כי אמו של אחד הקטינים שנעצרו התמוטטה הבוקר בדיון שהתקיים בבית משפט השלום בפתח תקווה לאחר שהיא עצמה עברה חקירות והתנכלויות על ידי השב"כ.

קרובי משפחתה מסרו כי "האמא אינה יכולה לעמוד במצב, מצב בנה מדאיג אותה ביותר" עוד הוסיפו כי "אם כך התנהגו כלפייה, בנה בוודאי עובר התעללויות קשות בהרבה. דבר אשר אינו נותן לה מנוח". הערב תתקיים מחאה נוספת של אמהות העצורים מול בית ראש השב"כ בירושלים בשעה 19:00.

מזה כשלושה שבועות מספר עצורים נחקרים במתקני השב"כ, והיו מנועים מפגישה עם עורכי דין לזמן רב, כמו כן לא יכלו ליצור קשר עם בני משפחתם. החשודים שנעצרו לטענת המשטרה והשב"כ קשורים להצתה שאירעה בכפר דומא, בה נשרפו בני משפחת דוואבשה.

יום חמישי, 6 בנובמבר 2014

הנסיך הירוק - מסעב חסן יוסף ח'ליל

מסעב חסן יוסף ח'ליל (בערבית: مصعب بن حسن بن يوسف بن خليل, בתעתיק עברי: מצעב בן חסן בן יוסף בן ח'ליל; שמו נהגה "מוסעב") הוא בנו של השייח' חסן יוסף ח'ליל, ממנהיגי תנועת החמאס ביהודה ושומרון; מסוכני השב"כ החשובים בתולדות מדינת ישראל. בשב"כ כינו אותו "הנסיך הירוק", "נסיך" – עקב היותו בנו של בכיר חמאס, ו"ירוק" - בשל צבע הדגל של חמאס. יוסף המיר את דתו לנצרות.‏



  ב- 1993 ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ויו"ר אש"ף יאסר ערפאת מגיעים להסכם היסטורי המתווה את הדרך לשלום באזור. שנתיים מאוחר יותר יצחק רבין נרצח בכיכר מלכי ישראל, ומשני הצדדים הקולות הקיצוניים הולכים וגוברים. בתגובה, ישראל מתגברת את פעילות שירות הביטחון הכללי, השב"כ. "כשרבין נרצח הייתי בהלם, כמו כולם. הרגשתי שאני צריך לעשות משהו למען המדינה שלי. כשהתגייסתי לשב"כ אבא שלי אמר לי: "שמע, זה ארגון אפל. אל תעשה את זה. אל תיכנס לשם."" חמאס, תנועת ההתנגדות האסלאמית מגבירה את השימוש בטקטיקות אלימות על מנת לטרפד את תהליך השלום. גדודי עד"א א-דין אל-קאסם, הזרוע הצבאית של הארגון, מתחילה להוציא לפועל פיגועים נגד מטרות ישראליות, צבאיות ואזרחיות כאחד. המטרה הייתה להרוג ישראלים. זו הייתה זכותנו, לגרום לצד השני להרגיש את הכאב שלנו. חשבתי שזו ההזדמנות שלי להיות גיבור, מוג'אהד. להילחם למען האומה. אבל לאללה היו תכניות אחרות בשבילי.

 הנסיך הירוק, יס דוקו

 גיוס הוא אומנות. אומנות קשה מאוד. האתגר העיקרי הוא להבין מי האדם שיושב מולך. עליך להבין את נקודת המבט שלו, את הרקע שלו, מי המשפחה שלו, מה קרה לו. אתה מנסה להבין את הצרכים שלהם. אחרי שאתה יודע את כל זה אתה יודע איך לשחק איתו. כשאתה מפעיל מקור, אתה גורם לו לעשות דברים שלא היה עושה לעולם לטובתך. זו לא טובתך אלא טובת הממשל, ואתה עושה זאת באמצעות מציאת נקודות החולשה שלו וניצולן. הפעם הראשונה ששמעתי על הנסיך הירוק, הייתה בהכשרה שלי. זה היה סוד גדול, אבל אמרו לנו שגייסו מקור חדש, הכינוי שלו היה "הנסיך הירוק". הוא נחשב מסוכן מאוד. היום הראשון שבו הפעלתי אותו, היה היום הראשון של קץ הקריירה שלי.
"שיתוף פעולה עם ישראל הוא המעשה המביש ביותר, שניתן לעשות בתרבות שלי. אם מישהו אנס את אמו, זו בושה גדולה, אבל אם הוא שיתף פעולה עם ישראל, זו בושה גדולה עוד יותר. אבא שלי הקדיש את כל חייו למען האסלאם במחשבה שהפילוסופיה והאידיאולוגיה האסלאמיות יפתרו את הבעיות של האנושות. את החשיבות של אבא שלי הבנתי כבר מיום היוולדי. אנשים נהרו מכל רחבי הארץ כדי להקשיב לדרשת יום השישי שלו במסגד של רמאללה. ראיתי את האדם הזה, במעמדו, שמשרת את האנשים, חי חיים צנועים, עוזר לעניים ולא מנצל את מעמדו. זה לימד אותי רבות. תמיד הייתי גאה בו מאוד. ראיתי בו מודל נעלה לחיקוי. אם היה אלוהים שיכולתי לראות בשעתו, סמכות עליונה בחיי, זה היה אבא שלי." אבא שלי רצה לקחת אותי איתו לכל מקום. הוא חשב שכך הוא ייצור גרסה עתידית שלו. אני הבכור מבין חמישה אחים ושלוש אחיות ולכן הרבה פעמים החלפתי להם חיתולים, בישלתי להם, טיפלתי בהם והשמרתי עליהם כשאימא שלי נעדרה ואבא שלי היה בכלא. ולמעשה, אני זוכר שלפחות שניים מהם, הצעירים ביותר, נהגו לקרוא לי אבא. ביססנו מערכת יחסים חזקה, מערכת יחסים שלא ניתן לפרק, קשר כזה אי אפשר לנתק. חמאס לא הייתה רק תנועה, מבחינתנו, היא הייתה העסק המשפחתי. היא הייתה הזהות שלנו, הכל. אבא שלי הקריב והקדיש את חייו למען המטרה הזאת. הוא ישב כמעט 16 שנים בבתי כלא הישראליים, אולי יותר. אבא שלי היה בינינו, הוא אכל איתנו ארוחת ערב. מישהו דפק בדלת, הם נכנסו, לקחו אותו מאיתנו והבטיחו להחזיר אותו כעבור חמש דקות. יצאתי החוצה וחיכיתי שעות. והם לא החזירו אותו. הוא חזר כעבור שנה וחצי. הוא הגיע הביתה אחר הצהריים ונעצר שוב אחרי שש שעות. שנאתי את החיילים הישראלים ואת כל מי שלבש מדים ישראליים בגלל אותו אירוע. אבא שלי לא לימד אותי לשנוא, אבל הייתי בן 17 ולא ידעתי למנוע את הרגש הזה. בן הדוד שלי, איברהים, תמיד ציין שיש לו גישה לאנשים עם נשק, וכשהחלטתי לקנות נשק ביקשתי את עזרתו. איפה שהוא בין ההרים הם החביאו את האקדחים בשק. אני פיזרתי פלפל שחור, למקרה שבמחסום יהיו כלבי גישוש. החבאתי את האקדחים בדלתות של המכונית. בדרך חזרה נתקלנו במחסום ועיכבו אותנו. הם בדקו את תעודות הזהות שלנו וחיפשו בתא הרכב של המטען. זה היה רגע מפחיד ומסוכן מאוד מבחינתי, הייתי עדיין נער. לבסוף, הצלחנו להגיע עד רמאללה, דרך כל המחסומים. היה לי רק דבר אחד בראש: נקמה". . .