משרד הרווחה מטייח תלונות נגד עובדים סוציאליים

מה מסתיר משרד הרווחה? 60 תלונות נגד עובדים סוציאליים - רק 4 הועמדו לדין, ליאור דטל , 29.06.2015  , הארץ

במשך שנים מסרב משרד הרווחה לפרסם פרטים על התלונות המוגשות כנגד עובדים סוציאליים ועל הטיפול בהם, למרות הביקורות המוטחות ■ חלק מהתלונות טופלו רק לאחר הרשעות בבתי משפט

 בחמש השנים האחרונות (2010-2015) התקבלו במשרד הרווחה כ-60 תלונות בתחום המשמעת נגד עובדים סוציאליים, מתוכם הועמדו 4 עובדים סוציאלים לדין משמעית (כ-6% מהתלונות). בחלק מבין ארבעת המקרים בהם הועמדו עובדים סוציאליים לדין משמעתי, משרד הרווחה נאלץ לעשות זאת רק לאחר פסק דין שהרשיע את העובדים - כך עולה ממידע שהתקבל ממשרד הרווחה לאחר שנאלץ לחשוף זאת במסגרת חוק חופש המידע.

ממשרד הרווחה נמסר כי מחצית מהתלונות לא היו בסמכות ועדת המשמעת, האחראית על בירור תלונות נגד עובדים סוציאלים, ולכן הועברו לטיפול של גורמים אחרים במשרד.

במשך שנים משרד הרווחה מסרב לפרסם באופן שוטף פרטים על התלונות שהוגשו נגד עובדים סוציאלים ועל הטיפול בהם, גם ללא פרסום שמות המתלוננים והעובדים שהוגשו נגדם קובלונות. זאת, למרות ביקורת שהוטחה נגד בנושא ולמרות דרישת המועצה לעבודה סוציאלית, המייעצת לשר הרווחה.

המידע על מספר כתבי האישום שהוגשו נגד עובדים סוציאליים התקבל לבסוף אצל התנועה לחופש המידע, שפנתה למשרד הרווחה בשם אדם שהתלונן נגד עובדת סוציאלית ותלונתו נסגרה ללא העמדה לדין. כשניסה לקבל בעצמו מהמשרד נתונים על שיעור ההעמדות לדין של עובדים סוציאליים - המשרד סירב לעשות זאת.

לפי חוק העובדים הסוציאליים, משרד הרווחה אחראי על הטיפול בעבירות משמעת של עובדים סוציאלים. התלונות על העובדים הסוציאלים מתקבלות בלשכה המשפטית במשרד הרווחה ומטופלות על ידי ועדת המשמעת.

לפי המידע שהתקבל מהמשרד בתנועה לחופש המידע בין השנים 2012 ועד למאי 2015, הוגשו 33 תלונות ללשכה המשפטית של המשרד, המבקשות להגיש קובלנות נגד עובדים סוציאלים לוועדת המשמעת במשרד. בתקופה זו, הגישו תובעים מהלשכה המשפטית של המשרד 3 קובלנות לוועדת המשמעת - חלקם רק לאחר שהוגשו פסקי דין פלילי מרשיעים של בתי המשפט שלא הותירו למשרד ברירה אחרת.

במשרד הרווחה מסרו לתנועה לחופש המידע כי 4 תלונות עדיין נמצאות בבדיקות של התובעים במשרד, 17 עדיין בבירור משפטי, והיתר נסגרו מסיבות שונות של מחסור בראיות, התיישנות, או חוסר אשמה.

משרד הרווחה מסרב לפעול בשקיפות בכל הקשור לתלונות המוגשות נגד העובדים הסוציאליים. ב-2008 נדרש מהמשרד לפרסם באופן שוטף מידע על התלונות שנגד העובדים הסוציאליים, התפלגותן ותוצאות הטיפול בהם תוך ביקורת הוועדה הממונה על התנהלות הלשכה המשפטית במשרד הרווחה.

בדיון שקיימה המועצה לעבודה סוציאלית, המייעצת לשר הרווחה, באפריל 2008 הדגישה כי תשובות הלשכה המשפטית בתגובה לדרישתם לחשוף את הנתונים "אינה מקובלת על הוועדה", וכי "מדובר בניסיון התחמקות".

יוסי דיאמנט, עובד סוציאלי שהורשע ב-2012 בביצוע מעשים מגונים בנער. צילום: עבדוללה שאמה

 "צר לוועדה שהלשכה המשפטית אינה מבינה את החשיבות המהותית העומדת מאחורי דרישות המועצה. העובדים הסוציאליים, לקוחותיהם והציבור הרחב צריכים לדעת כי עובדים הסורחים בעבודתם נענשים על כך ובאותה מידה חשוב שציבורים אלה ידעו על היקף התופעה והתפלגויות השונות על מנת להטמיע נורמות והתנהגות מקצועית ראויה", נכתב בפרוטוקול הישיבה. "לפי הוועדה, היא לא תסתפק במיתן מידע חד פעמי אלא בפרסום דו"חות תקופתיים באופן שוטף על היקף התלונות, מהותן, והטיפול בהן".

גם בספטמבר 2007 קבעה וועדה נוספת שמינה המשרד כי "קיימת חשיבות רבה לפרסום החלטות ועדת המשמשת שהרי זאת הדרך הבלעדית כמעט להביא דבר מורא החוק לידיעת ציבור העובדים הסוציאליים. מוצע להבחין בין פרסום עם שם הנקבל לפרסום בלי. פרסום ההחלטות יתרום גם להגברת מודעות הציבור והעובדים הסוציאליים בנושאי המשמעת ופעילות ועדת המשמעת".

מ' (השם המלא שמור במערכת) שפנה לתנועה לחופש המידע לאחר שלא הצליח להשיג את הנתונים בעצמו אמר "מאז חלפו 8 שנים ושום דבר לא השתנה. עד היום משרד הרווחה לא מפרסם דו"חות תקופתיים באופן יזום, רציף ופומבי. אם אין ללשכה המשפטית במשרד מה להסתיר והכל תקין אז מדוע היא מונעת לפרסם דו"חות באופן פומבי? מספר התלונות שמגיעות לדין משמעתי גם תמוה עד מאוד. הלשכה מיוזמתה כמעט ולא מעמידה לדין עובדות סוציאליות, הנתונים מדברים בעד עצמם".

ממשרד הרווחה נמסר כי "הלשכה המשפטית מפרסמת מידע לפי חוק חופש המידע. בין השנים 2010-2015 הועמדו 4 עובדים סוציאליים לדין משמעתי על ידי תובעים מהלשכה המשפטית במשרד הרווחה. בשנים אלו התקבלו כ-60 תלונות בתחום המשמעת ללשכה המשפטית. כמחציתן לא היו מלכתחילה בתחום סמכותה העניינית של ועדת המשמת של הלשכה המשפטית והועברו לטיפול משמעתי של גורמים אחרים במשרד".

שר הרווחה חיים כץ חטף ילדים במחשכים והעליל "התקהלות אסורה" נגד הוריהם שמחו מול ביתו

יוני 2015 - ביזוי ערכי הדמוקרטיה וכבוד האדם וחירותו  או חשש לשלום הציבור.
העיתונאי מוטי לייבל נעצר מעצר שווא לאחר שסירב לחתום על הרחקתו מהבית של שר הרווחה - חיים כץ, בישוב שוהם.
מוטי לייבל, מלווה ומסקר את המאבק של זוג הורים שבנם בן ה- 5.5 נחטף ע"י משרד הרווחה לוד.
האמא פאני וקנין, מבצעת הפגנת יחיד מול ביתו של שר הרווחה חיים כץ בשוהם, עד שבנה יוחזר אליה.
ביום שישי, לקראת השעה 19:00 נאמר לאמא, כי עליה להתפנות והיא מבצעת "התקהלות אסורה".
בצאת השבת 27/6/15 שעה 20:00 יובא העיתונאי מוטי לייבל, לביהמ"ש שלום ראשל"צ, ברחוב ישראל גלילי 5 ראשון לציון, לשחרורו בפני שופט תורן.
ציבור ההורים שמוטי לייבל, מסייע להם מוזמנים להגיע ולתמוך בו.

חן חביבי מציג פשעי משרד הרווחה במשפחות אומנה

יוני 2015 - מחאת הורים מול בית שר הרווחה חיים כץ בשוהם. העיתונאי מוטי לייבל מראיין את חיים חביבי: אנחנו נמצאים כאן מול הבית של שר הרווחה חיים כץ. נמצא כאן חן חביבי, הבן של ויולט וחיים חביבי עברו התעללות שלא ברא השטן מצד מדינת ישראל. משפחת חביבי גרה ברמאללה. חן ואחיו נחטפו מהוריו לאומנה.
האומנים של חן חביבי עשו לו קעקוע צלב קרס על הרגל, והוא יספר לכם מה לימדו אותו האומנים לעשות עם סכין ואקדח. יש לו תמונות שהאומנים צילמו אותו והפיצו את התמונות.
חן חביבי: היה אקדח השייך לאבא של האומנה. והילדים אמרו לי 'תבוא, תצטלם ליופי', והיה גם את השקית כדורים שהצטלמתי גם איתה. הצטלמתי גם עם האקדח, ואז הדבר הזה גרם לי למחשבה כשהם צילמו אותי. לקחתי את האקדח לבד, כשהוא היה מוחבא, ורציתי להתאבד על כל מה שהם עשו לי, וחשבתי אח"כ שלא כדאי.
במשפחת האומנה אמרו לי: עם האקדח הזה צריך להרוג ערבים-פלשתינאים. הערבים זה לא טוב. ההורים שלך הם חולי נפש מטומטמים, וגם חבל שלא הרגו אותם השב"כ כשהם היו בבית לחם. אמרו עליהם דברים נוראיים. הדברים האלה גרמו לי למחשבות קשות שאני לא ידעתי איך לתפוס את זה.
הקשר עם האומנים נותק לפני שנה. ראיתי מסמכים באינטרנט של האומנים. הם הביאו ילדה בת 11 שנים והיה רשום שם שהיא נפגשת עם פסיכיאטרית, כשאין לה עבר נפשי, והם נתנו לה כדורים פסיכיאטריים כמו שלי נתנו כדורים. אמרו לילדה שאני חולה נפש. זה מה שהם עושים. לוקחים ילדים ונותנים כדורים חופשי. הקשר עם האומנים נותק רק לפני שנה ולא כשהייתי בן 18 שנים. הייתי מבולבל. 10 שנים חייתי עם האומנים. עברתי אלכוהול, סמים, הידרדרתי שם. כיום אני עובד במשרד ולומד מחשבים. זה מה שאני עושה.
בצבא, הקב"ט אמר לי שהוא לא יתן לי להחזיק נשק. אמרו עלי דברים שאני לא עשיתי מעולם. רשמו שאני חולה נפש, שאני מטומטם. הם נתנו לי סמים פסיכיאטריים ובלבלו אותי.
במשך עשר שנים הייתי שייך לעמותת אור שלום. פעם בשבועיים הייתה מגיעה עובדת סוציאלית והייתה שואלת לשלומי. אמרתי: יש צעקות, יש עצבים. מכריחים אותי להתפלל, ולא עשו עם זה שום דבר. משפחת האומנים הם מתנחלים דתיים. הם היו מכריחים אותי להניח תפילין, ללכת לבית הכנסת ולהתפלל, ואני לא רציתי את הדברים האלה. זה לא קשור אם אני יהודי או לא יהודי.
הכניסו אותי למשפחה דתית, כשאמא שלי היא נוצריה ואבא שלי יהודי. אנסו אותי להיות דתי. הכריחו אותי.
חן בן 23, מתגורר כיום בשכירות בירושלים, ובקשר קרוב עם הוריו ומשפחתו.

שר הרווחה חיים כץ - חוטף ילדים במחשכים ובורח מהוריהם

יוני 2015 - מחאת הורים מול בית שר הרווחה בשוהם - חיים כץ - חיים כץ שר הרווחה מפנה את גבו להורים שמבקשים ממנו שיחזיר להם את ילדיהם החטופים.
עשרות הורים המתינו להגעתו של שר הרווחה, לקבל ממנו סעד או לשמוע הצהרה על הפסקת חטיפות הילדים בידי העובדות הסוציאליות, אלא שחיים כץ, כמו שרי הרווחה הקודמים, חייך בזחיחות, הפנה את גבו והסתלק לארמון התלת מימד המפואר שלו.

חנה בית הלחמי מציגה: דרכי רמיה משרד הרווחה להוצאת ילדים מהבית

אולפן וואלה News - יוני 2015 -  חנה בית הלחמי מציגה - דרכי רמיה משרד הרווחה להוצאת ילדים מהבית

חנה בית הלחמי טוענת כי יש למשרד הרווחה מדיניות מוסדרת של הוצאת ילדים מהבית ורוב התקציבים של משרד הרווחה מופנים למסגרות חוץ ביתיות. גם אם רוצה עובדת סוציאלית כלשהי לשקם משפחה בקהילה המשאבים העומדים לרשותה שואפים לאפס.

כל המקרים שילדים נרצחו ע"י הוריהם היו מוכרים לרשויות הרווחה. כיש מדיניות כל כך סיסטמטית להוצאת הילדים מהבית, קיים לחץ, ויותר מוציאים מאיפה שאפשר ופחות מאיפה שצריך. וזה גורם שדווקא הורים קשים ואלימים, הרווחה מתעקשת להשאיר את הילדים ברשותם. רשויות הרווחה מוציאות את הילדים ממשפחות מוחלשות בד"כ, לא רק כלכלית.

רבים מהילדים מוצאים מהבית משום שההורים ביקשו סיוע כלשהו מלשכת הרווחה העירונית, או דיכאון אחרי לידה, הרווחה מתחילה מיד בכתיבת תסקיר שפעמים רבות הקשר בינו למציאות מאוד רופף, בית המשפט מתייחסם אל התסקיר כחוות דעת מקצועית, ואז נעשה דיון ללא נוכחות ההורים (ע"פ סעיף 12 לחוק הנוער).

לשכת הרווחה חולון - דרכי רמיה להוצאת ילדים מהבית

האב מתפקד, האם החלימה – אז למה המדינה מוסרת את הילדים לאימוץ?
כששרותי הרווחה בחולון סברו שאלון ושלומית אינם מתפקדים, הם הכריזו על ילדיהם קטינים נזקקים ושלחו אותם למסגרות אחרות. למרות חוות דעת של פסיכיאטר שקבע כי הורותם שוקמה, מסרבים להשיב אליהם את הילדים. "באותו רגע חרב עלי עולמי". צפו בריאיון לאולפן וואלה!NEWS - דנה ויילר פולק - יוני 2015

חנה בית הלחמי בראיון באולפן וואלה news על דרכי רמיה רשויות הרווחה להוצאת ילדים מהבית

תינוק בן שבעה חודשים נופל מידי אימו, בשרותי הרווחה זועמים. פעוטה במשפחת אומנה שותה תרופה שאינה שלה, מגיעה לבית חולים עם כוויות קשות מתה רותח, שרותי הרווחה בתגובה: "זה קורה". שני המקרים הללו מבהירים היטב את המגמתיות שבה פועלים לעתים שרותי הרווחה. "לא הכרתי את פרצופם האמיתי, אך היום אני מבין שזה כמו 'עמי ותמי': מצד אחד מאכילים ודואגים ומצד שני מבשלים לך תיק שבסופו מודיעים לך: 'הילדים הולכים לאימוץ'", מסכם אלון (שם בדוי, כך גם יתר השמות בכתבה) את המסע הבלתי הגיוני שהוא עובר יחד עם אשתו שלומית להשבת ילדיו הביתה.

סיפורם של אלון ושל שלומית מעלה שאלות קשות על אודות התנהלותם של שרותי הרווחה מול אנשים ברגעי משבר בחייהם, ועל אודות היד הקלה על ההדק בהוצאת ילדים מהבית. יתרה מכך, על אף שמדובר במצבי משבר זמניים, עולה התהייה האם בשרותי הרווחה לא מהססים לעתים לפעול בדרכים בלתי הפיכות - הכרזה על ילדים כבני אימוץ בעוד שהוריהם חיים, בריאים ומתפקדים. "האבסורד הוא שאותה משפחת אומנה שבה עלמה נפגעה היא המשפחה המועמדת לאמץ אותה ואצלם מתייחסים לאירועים כאלה באמירה - 'זה קורה'", אומר אלון. "כשאורי (אחיה של עלמה - דו"פ) נפל מהידיים של רעייתי בבית, הם השתוללו וזעמו אפילו שלא קרה דבר. הסברנו שאנחנו בני אדם, אבל מאז מנפנפים בזה בכל מקום שיכולים. כנראה שיש מקומות בהם זה יכול לקרות, אצלנו לא".

כשפוגשים את אלון, חוזים באדם חרדי, נורמטיבי, שאף ממהר להבהיר: "שרתתי שירות צבאי מלא". לא בדיוק הדמות שקופצת לראש ישר כמי ש"הרווחה לקחו לו את הילדים". אלון ושלומית אינם מתכחשים לעובדה ששלומית חוותה קשיים נפשיים בעברה, וטופלה. עם זאת, לטענתם בין המציאות לבין מה שמתארים בשרותי הרווחה פעורה תהום. הם מדגישים שאין ביכולתם להבין מה מניע את העובדות הסוציאליות בטיפול בהם. לטענתם, ניכר כי שמו להן למטרה להוציא את ילדיהם מהבית, וחמור מכך - לתלוש אותם מחייהם לנצח על ידי הוצאתם לאימוץ.

שרותי הרווחה יכולים להתערב בחיי משפחה מתוקף חוק הנוער (טיפול והשגחה) בכמה מקרים שיובילו להכרזה על קטין כ"קטין נזקק": כשלא נמצא אחראי לקטין, כשהאחראי לקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או כשהוא מזניח את הטיפול בו או את ההשגה. כמו כן, יכולים שרותי הרווחה להתערב במשפחה אם היא כוללת קטין שביצע עבירה פלילית, שנמצא משוטט או מקבץ נדבות, שנתון להשפעה רעה או חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה או ששלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע.

התעלמות מוחלטת מחוות הדעת של ההורים

אלון ושלומית נישאו בשנת 1999 והביאו לעולם חמישה ילדים. לפני לידת בתם השנייה הבחין אלון כי שלומית מרבה להישאר בבית עם תריסים מוגפים. הזוג פנה למרפאה קהילתית לבריאות הנפש בחולון, שם קבעו בצורה חד-משמעית כי שלומית לוקה בסכיזופרניה. היא טופלה על ידי מנהלת המרפאה. חוות דעת נוספת של פסיכיאטר פרטי קבעה כי מדובר בדיכאון, שלא בהכרח על רקע סכיזופרניה. "כל הזמן הזה שלומית תפקדה וטיפלה בבנות, אך הקושי העיקרי שלנו היה שהיינו זוג עם שלוש בנות בדירת 40 מטר, מה שהקשה מאוד על כולם", משחזר אלון. "אחרי שעברנו לדירה מרווחת יותר ולצד טיפול, מצבה של שלומית התייצב והיא תפקדה בצורה מוחלטת כשהמחלה, אם בכלל הייתה, לא הייתה מורגשת בשום צורה".

פנייה נוספת לאותה מרפאה לצורך בדיקה של שירה, בתם השנייה, העלתה כי לילדה בעיה נפשית וההמלצה הייתה להעבירה למסגרת חינוכית מותאמת, טיפול תרופתי ואף אשפוז. הזוג לא קיבל את הדברים ופנה לפסיכיאטר עצמאי. זה קבע כי מדובר בסך הכול בחוסר הבשלה רגשי. עם זאת, בשרותי הרווחה, שהכירו את המשפחה כמה שנים קודם לכן, מיד תויגו ההורים כמתכחשים לקביעתה של המרפאה וכסרבני טיפול. זאת תוך התעלמות מוחלטת מחוות הדעת שהוצגה להם על ידי ההורים.

בשנת 2011 נולד לזוג בן ראשון אחרי שלוש בנות. "שלומית שמחה מאוד, היא דאגה לו כל רגע וטיפלה בו בלי הפסקה", מתאר אלון. "תוך זמן קצר נכנסה להריון חמישי כשבפעם הראשונה לא היה הפרש גדול בין הילדים, מה שבאופן טבעי יצר קצת חששות".
 לאחר הלידה הציעו שרותי הרווחה למשפחה סיוע במימון גן לאורי. על מנת לקבל את הסיוע נדרש הזוג להציג אישור על הטיפול שעוברת שלומית במרפאה לבריאות הנפש. פנייתה לאותה מרפאה הובילה לשיחה שגרתית, שבה טענה שלומית שהיא מתקשה בטיפול בארבעה ילדיה. אלא שהדברים הועברו מידית לשירותי הרווחה בטענה שהיא לא נראית טוב ושיש לבדוק מה קורה בבית.

"הם ניסו להתחיל לטפל בה תרופתית ואני התנגדתי לטיפול, היות שהיא הייתה בהריון וזה יכול להשפיע על העובר", מספר אלון. "אבל הרופאה שטיפלה בה טענה שמדובר בתרופות שלא משפיעות ושאינן עוברות לעובר. הדבר הוביל לוויכוח ביני לבין הרווחה ובמהלכו איימו שיכתבו שאני 'לא משתף פעולה' כך שלבסוף לא הייתה לי ברירה ופשוט נכנעתי", הוא אומר היום כמי שמתחרט על הרגע.


ביולי 2012 נולדה עלמה, בתם החמישית של השניים, אך מצבה של שלומית הלך והורע. "כבר בבית החולים ניכר היה ששלומית לא מסוגלת לטפל בעלמה והביעה חששות גדולים מטיפול בילדים", מספר אלון. "נוסף על כך, מיד אחרי הלידה אבחנו בעיות מסוימות כתוצאה מהשימוש בתרופות. אותו שימוש שהרופאה אמרה לי שאינו עובר לעובר. בעקבות המצב עלמה נשארה כשבוע בבית החולים, ואחריו הודיעו לנו ששולחים אותה למקלט חירום ל-30 יום".

בקשה תמוהה

בשל מצבה של שלומית, פנו בני הזוג לפסיכיאטר נוסף שטען כי מדובר בדיכאון והמליץ על טיפול תרופתי. שוב לא קיבלו שרותי הרווחה את חוות הדעת ודרשו מהם באופן תמוה לפנות אותה למרפאת בריאות הנפש ולפעול אך ורק על פי המלצתם. ההמלצה כללה זריקות, תרופות וכן אשפוז, שלו התנגד אלון. על כן הוחלט על מנוחה אצל אחותה.

באותה תקופה נותר אלון לבדו עם ארבעה ילדים. "על אף הנסיבות טיפלתי בהם למופת", מתאר אלון את התקופה. "אך פתאום הגיעו דיווחים מהגן של אורי, שהרווחה סייעו לנו במימונו. אמרו שהוא מגיע מורעב לגן. מדובר בטענה מוזרה לאור העובדה שהייתי מביא אותו מוקדם ומביא להם דייסה לתת לו. זה לא היה קל בכלל, אבל טיפלתי בילדים למופת כשקיבלתי גם עזרה מהקהילה שלנו, שסייעה במזון ובניקיון הבית".

אז, לדבריו, באו שרותי הרווחה "בגישה טובה" ואמרו לו: "עלמה מחוץ לבית, קשה לך עם אורי (שהיה אז בן שנה - דו"פ), בוא נעזור לך ונשים אותו אצל אחותה של שלומית". "הסכמתי, כל עוד היה מדובר במשפחה", הוא אומר, "אך מה שהם לא סיפרו זה שמחתימים אותי על תצהיר שבו אורי אכן עובר לדודה, אבל האחריות החוקית עליו עוברת ללשכת הרווחה". הוא מודה כי אם היה מבין את זה באותו רגע לעולם לא היה חותם על מסמך שכזה. באותו מעמד, בדצמבר 2012, הכריזו שרותי הרווחה על כל חמשת ילדי המשפחה כקטינים נזקקים תחת אחריות שרותי הרווחה.

בשל כך, שלוש הבנות הגדולות הוצאו לפנימייה לבנות באשדוד ואורי שהה אצל דודתו במשך כחודשיים. במהלך אותה תקופה היו חיכוכים ואי הסכמות בין אלון לבין אחותה של שלומית, בעיקר בשל העובדה שהיא חילונית. כששירותי הרווחה ראו שהדברים לא מסתדרים החליטו על העברתו של אורי למשפחת אומנה. "הייתה פה התלבטות גדולה האם לגדל את אורי על חיי חלוניות או לדאוג לרוחניות ולשלוח אותו למשפחת אומנה זרה", מספר אלון. "בכל הוועדות אמרו לי - 'תירגע, זו רק אומנה', אבל מסתבר שאצלם הכול מתוכנן. ראיתי את הדוחות שכתבו על הילדים - 'הזנחה קשה', 'לא דואגים לילדים'. הכול שקרים על גבי שקרים".

במשך הזמן מצבה של שלומית הלך והשתפר. לקראת ועדה נוספת ברווחה הלכה לפסיכיאטר נוסף, שקבע כי אמנם יש לה בעיות אך לא ברמה שמונעת טיפול בילדים. על כן, הוא המליץ על החזרת הילדים לביתם. "אנחנו יושבים בוועדה והם אומרים שהם באמת רואים שחל שיפור במצבה, אבל היא עדיין לא בסדר ולא מסוגלת לטפל בילדים", משחזר אלון. "זה היה מוזר כי לשנינו היה ברור שהכול בסדר והם ממשיכים בשלהם כשיש להם ביד חוות דעת של גורם מוסמך. פתאום אחת מהן אומרת - 'אני ממהרת, אני קובעת אימוץ לשניהם', בטון דומה כאילו אמרה שהיא הולכת לסופר". "הייתי בשוק", הוא מודה, "ואז יו"ר הוועדה אומר - 'טוב בסדר אני גם חושבת'. לא האמנתי למה שאני שומע. המצב רק משתפר והם פותחים תיק אימוץ? באותו רגע חרב עליי עולמי, הרגשתי שאני מאבד את ילדיי".

באותו יום פנו אלון ושלומית לעו"ד יוסי נקר, שייצג אותם בהליך המשפטי. במהלך הדיון ולאור השיפור ההולך וגדל במצבה של שלומית הגיש הזוג חוות דעת של פסיכיאטר ביחס למסוגלות ההורית שלהם, כשזה קבע כי הורותם שוקמה והם מסוגלים לדאוג כראוי ולטפל בכל אחת מחמשת ילדיהם. בינתיים שירה, בתם השנייה, חזרה הביתה בשל אי הסתגלות לפנימייה ושוהה בבית זה שנה.

ברווחה לא מוותרים על "המצב הזמני"

הזמן חלף וברווחה החליטו שלא מוותרים על מה שהוגדר שוב ושוב כ"מצב זמני". באוקטובר האחרון הוגשה בקשה להכרזה על אורי ועל עלמה כבני אימוץ. אלא שבשל הזמן הארוך שלקח להגיש את הבקשה, מדובר בבקשה המציגה תמונה לא אקטואלית. נכללות בה טענות שחלקן אינן בתוקף, ונראה כי אנשי הרווחה ממשיכים להתעלם לחלוטין מחוות דעת שאינן עולות בקנה אחד עם הבקשה.

בבקשה מפרטת תמי הר פאר, עובדת סוציאלית לחוק האימוץ, באמצעות באת כוחה, רשימת אירועים המצביעים לטענתם על תפקוד לקוי של ההורים. כך מצוין כי שירה, שבינתיים חזרה לביתה, לא נשלחה למסגרת חינוכית. אלא שלא מצוין כי אלון ביקש שלא להחזירה למסגרת שממנה הוצאה, והוחלט באופן משותף כי תשלח למסגרת בפתח תקווה. דבר זה לא קרה לבסוף. במהלך השנה האחרונה שירה לומדת במסגרת חינוכית בצורה תקינה.

בבקשה נכתב עוד כי רופאה ממרפאת בריאות הנפש טענה כי לשלומית מחשבות שווא של רדיפה וכי היא מסרבת לטיפול תרופתי. אלא שלא מצוין כי מדובר בטענות בנות כמה שנים שאינן עדכניות וכי קיימות חוות דעת אחרות שמפריכות את הטענה. כמו כן, לא מצוין ששלומית טופלה בטיפול תרופתי, כזה שאף השפיעה על עוברה.

טענה קשה נוספת שמציגים שרותי הרווחה היא כי שלומית הצהירה שאינה רוצה יותר לטפל בילדיה. שוב, מדובר בשימוש מניפולטיבי מעט במשפט שאמרה שלומית כשהייתה במצב לא טוב, אחרי לידה, מבלי להכניסו להקשר מתאים. דבר מקומם נוסף הוא השימוש שעושים שרותי הרווחה בנושא זה. זאת, משום שהרשויות השונות פועלות רבות לעודד נשים, על אחת כמה וכמה אחרי לידה, לפנות לגורם מקצועי ולדווח אם הן חשות בדיכאון. אולם שימוש זה מהווה אסמכתה כי לנשים עדיף שלא לדווח או לפנות לעזרה אם הן חשות מצוקה, שכן הדבר עלול להתנקם בהן.

עוד מצוין, כי מצבה של שלומית השתפר, אך בהמשך מסייגים בשרותי הרווחה כי הדבר לא בהכרח משליך על שיפור יכולותיה ההוריות. זאת כלל בלי לטרוח לציין כי הוגשו כמה חוות דעת שלפיהן להורים יכולת תפקודית תקינה וניתן להחזיר ילדיהם לביתם. יתרה מכך, לא ציינו בבקשה דוח של מרכז השיקום שבו שהתה שלומית מדי יום. סיבה אפשרית לכך יכולה להיות העובדה כי מדובר בדוח חיובי מאוד, שבעקבותיו גם יצאה שלומית לעבוד בשוק החופשי כסייעת בגן ילדים. דוח נוסף שלא הוזכר הוא זה של "מרכז קשר", שהעיד על קשר טוב בין ההורים לילדיהם, אותם הם רואים פעם בשבוע בלבד, גם זאת רק לאחר מאבק.

"המקרה הזה ממחיש את העובדה שבכל הנוגע לתיקי אימוץ ותיקים לפי 'חוק הנוער טיפול והשגחה' היד של הרווחה קלה על ההדק", טוען עו"ד נקר. "מה שמכתיב את הליכי האימוץ הוא מחסור בתינוקות לאימוץ, ולכן מקרים כאלו שהם לא קיצוניים מגיעים לידי אימוץ. ברגע שמוציאים ילד רך בשנים מההורים ומנתקים אותו מההורה על ידי זה שמצמצמים בצורה בלתי אנושית את ימי הביקור לפעם לשבועיים למשך שעה הדבר נועד ליצור נתק רגשי בין הקטין להורה כדי לשכנע את בית המשפט שאם הילד יחזור להורה הביולוגי זה יגרום לו נזק".

במשרד הרווחה סירבו להגיב

במשרד הרווחה סירבו להתראיין או להגיב לטענות באשר להתנהלות עובדות השרות למען הילד המטפלות בנושא האימוץ. זאת, בטענה שלפיה החוק אוסר זאת.

משרותי הרווחה ברשות המקומית נמסר: "המשפחה מוכרת לשירותי הרווחה בחולון משנת 2005 עקב קשיים בתפקוד שני ההורים בטיפול בילדיהם. חמשת הילדים הוצאו מרשות הוריהם לאחר החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה והאגף לשירותים חברתיים בעירייה פעל על פי החלטותיו. באגף ישנו מידע רב על המשפחה שאנו מנועים מלפרסמו בשל היותו חסוי. אם המשפחה תגיע לאגף ותחתום על טופס ויתור על סודיות - נוכל להתייחס בהרחבה".

לפניות לכתבת: danawp@walla.com

מחאת הורים מול הבית של שר הרווחה חיים כץ - חוטפים ילדים מהורים בשביל לתת פרנסה לעמותות כמו אור שלום

25 ביוני 2015 - מחאה מול ביתו של שר הרווחה חיים כץ בשוהם.

העיתונאי מוטי לייבל:

שר הרווחה ברח מהבית, הוא אפילו לא לקח מברשת שיניים איתו כנראה, ולפי זה שאין פה משטרה, הוא כנראה גם לא יגיע בקרוב.

אנחנו נמצאים פה הערב, בגלל שפאני (וקנין), קיבלה אומץ והחליטה שהיא לא עוזבת לשום מקום בלי הילד שלה ומאז אנחנו נמצאים איתה פה. זה היום השלישי, ואנחנו מתכוננים להישאר פה כמה שיקח עד שפאני תקבל את הילד שלה. אבל, זה לא נגמר בפאני. יש כאן אבות ואימהות, שהתלבשו להם על החיים ולקחו להם את הילדים. האבות והאימהות האלה נמצאים פה, והילדים שלהם נמצאים בלעדיהם. זה לא נגמר בפאני. זה התחיל בפאני.

פאני את עוד תיכנסי לספרי ההיסטוריה בסוף.

יש פה שר רווחה חדש שיצא בכל מיני הצהרות, שצריך להפסיק את הוצאת הילדים. הוא יצא לתקשורת. לא באנו לעשות לו רע. אנחנו רוצים שר הרווחה החדש ייפגש איתנו, ישמע כל מה שקורה באמת במדינת ישראל, ולא מה שהעבירו לו הקודמים בתפקיד. במדינת ישראל 2015, חוטפים ילדים מהורים, דוחפים אותם לתוך מוסדות, שולחים אותם לאומנה, רק בשביל לתת לעמותות כמו אור שלום ומטב, בשביל לתת לגופים כמו ויצ"ו ונעמ"ת וכל מיני כאלה, לתת להם פרנסה. הם גוזרים קופון על הילדים שלנו. הילדים שלנו הם סחורה. הילדים שלנו הם שום דבר יותר מאשר כסף לבעלי ההון. הילדים שלנו, אנחנו לא נסכים שימשיכו לקחת אותם. כולם יודעים פה שמשלמים למרכז חירום, למשל, 17,000 ש"ח כל חודש. מה שאנשים מפספסים שמשלמים גם לאפוטרופא לדין 1,012 ש"ח כל חודש. ילד שנכנס לפנימיה, לאומנה או לאימוץ, לא מבין מאיפה נפל עליו כל הסיפור הזה והילד הזה מתחיל לבכות ולצרוח, והדבר הראשון שעושים, דוחפים לו סמים פסיכיאטריים, והפסיכיאטר מתייג אותו בשביל להמשיך לתת לו כדורים וכנכה פסיכיאטרי, ואז המוסד או האימוץ ניגשים למוסד לביטוח לאומי ומקבלים על הילד נכות, כשמלכתחילה הילד לא היה צריך לקבל כדורים פסיכיאטריים. כל הדברים הללו יוצאים מהכיס שלנו, מהכיס של משלמי המסים.

אף אחד לא יכול לבוא ולייפות את זה. נגמרה התקופה שאמרו: "זה לא סחר בילדים". לוקחים ילד מנקודה אחת, מהורה, מעבירים אותו, לא משנה לאן, אם יש באמצע מישהו שמרוויח שקל, זה סחר בילדים. לא יעזור שום דבר.

רותי כץ אשתו של שר הרווחה מפנה להורים את גבה ומסרבת לסייעת לאמא פאני וקנין שבנה נחטף ממנה

יוני 2015 - רותי כץ אשתו של חיים כץ שר הרווחה, מפנה להורים את גבה, ומסרבת לשוחח עם האמא פאני וקנין שבנה בן ה- 5.5 שנים נלקח ממנה על ידי רשויות הרווחה.

העיתונאי מוטי לייבל קורא לה לעזור:
גברת אשתו של שר הרווחה, נמצאים פה הורים שניתקו אותם מהילדים שלהם. כל מה שאנחנו מבקשים, זה ששר הרווחה יצא וידבר איתנו. אני אזמין אותו לכוס קפה, כדי שיבין מה קורה במדינת ישראל.


אנחנו נהיה פה עד שמישהו יפתח את העיניים ויבין שנגרם כאן עוול, שיש כאן סחר בילדים. חיים כץ, שר הרווחה, אתה יצאת בהצהרות שמספיק להוציא ילדים מהבית, אז הנה אני מזמין אותך לשבת איתי פה ולנסות לפתור את העניין הזה. כל האינפורמציה שאתה מקבל ממשרד הרווחה, הכל אינפורמציה מוטעית. כל מה שאתה מקבל מפקידות הסעד המחוזיות, הכל שקרים. האמת נמצאת אצלך, פה ברחוב, חיים כץ. בוא תשב, תשתה איתנו קפה ותבין מה קורה במדינת ישראל. למה ואיך משקרות עובדות סוציאליות בבתי משפט.

פאני וקנין מבקשת משר הרווחה חיים כץ שיחזיר לה את בנה

22.6.2015 - מול בית שר הרווחה חיים כץ בשוהם - פאני וקנין מבקשת משר הרווחה חיים כץ, שיחזיר לה את בנה הקטן בן ה- 5.5 שנים שנחטף ממנה למרכז חירום נווה מיכאל, על ידי פקידת הסעד ליאורה שרעבי מלשכת רווחה לוד.
כששאלו את פקיד הסעד במהלך ועדת החלטה: "למה הוצאת את הילד מהבית?"
הוא השיב: "בגלל שהוא עשה צרות בגן". אז שאלו אותו: "ובבית?"
והוא ענה: "בבית, אני לא יודע".
מילים של פקיד סעד: "בבית אני לא יודע". רק בגלל שגננת התלוננה הוציאו את הילד מהבית.
הקשיבו לדבריה קורעי הלב של האם:
"אדוני שר הרווחה,, תחזיר לי את בני. הילד בסדר. פשוט הוא עשה בעיות בגן. אז בוא ניקח את כל הילדים במדינת ישראל, כי גם אנחנו עשינו בעיות בגן.
בבקשה כבוד השר, אני מתחננת על הרגליים. אני מתחננת. תחזיר לי את הבן שלי. אני אשמיע לך הקלטה. הילד לא ישן בלילה. אני מתחננת. נותנים לו כדורים. מועכים לו אותם בתוך מעדן. מסממים לי את הילד. בבקשה, תחזיר לי את הילד שלי.
חצי גוף שלי משותק. זה מה שנשאר לי, הילד הזה. מתחננת, תחזיר לי אותו. מתחננת, אל תשתוק. תחזיר לי את הילד שלי.
אלוהים לקח לי חצי גוף, נתן לי נשמה. תחזיר לי אותו. אל תקחו לי אותו. אלוהים לא לקח לי אותו. למה אתם לוקחים לי אותו?
איך אתה יכול לשבת לשתות, כשהבן שלי ואני, לא עובר לנו כלום בגרון. היום הייתי אצלו, הוא לא אכל את האוכל. אמרו יכינו לו חביתה. התקשרתי אחרי כמה שעות, אמרו: "הילד לא אכל". הילד לא אוכל. אני מתחננת. הילד כולו שבור. לא מחייך, לא כלום. 14 יום לא עשו כלום עם הילד. תחזיר לי אותו. תחזיר לי, תחזיר לי את הילד שלי. אני לא מתכוונת לעשות בלאגן. אני אשב לך פה על העיניים שלך, עד שתחזיר לי את הילד. אני אשב פה, על הכביש. אני לא אעצר, אני לא אעשה שום בלאגן. אני רוצה את הבן שלי. זה מה שאני מבקשת. אני כורעת על הברכיים שלי. אני אישה נכה, אני מקווה שתתחשב ותחזיר לי את הבן שלי".
העיתונאי מוטי לייבל: "חיים כץ, שר הרווחה. יושבת כאן אמא מתחננת לך שתחזיר לה את הילד. אתה נכנס עם חיוך הבייתה: "נטפל בזה". אתה נהיית כמו מאיר כהן, רק התחלת את התפקיד, התחלת כמו מאיר כהן: "נטפל בזה". אתה לא שר רווחה. אם אתה לא תעזור לאמא הזו, אתה סתם סמרטוט".

מחאת הסרדינים: ההורים צריכים להילחם על שינוי אמיתי

מחאת הסרדינים: ההורים צריכים להילחם על שינוי אמיתי. דעה , פרופ' יערה בר-און , 06/22/2015  ,

אי אפשר להקל ראש במה שעובר על ילד במאה ה-21, הנמצא במוסד שנבנה עבור ילדי פועלים מהמאה ה-19. צריך לשנות את מבנה הלימודים ולגוון את ארגונם במרחב

אני מזדהה עם מחאת ההורים. הם אינם האויבים של מערכת החינוך, האחראית לחינוך ילדיהם. צריך להקשיב להם. צריך להפוך אותם לשותפים. אלא שהמחאה צריכה להתמקד בשינוי מהותי יותר, לא רק בנושא הצפיפות בכיתות. מאבק ההורים לא אמור לעסוק במעבר מכיתה של 32 תלמידים ל-40 תלמידים.

הם צריכים להילחם עבור שינוי הרבה יותר גדול. אי אפשר להקל ראש במה שעובר על ילד במאה ה-21, הנמצא במוסד שנבנה עבור ילדי פועלים מהמאה ה-19. שש שעות לפחות בכל יום, שישה ימים בשבוע, הוא אמור לשבת בכיסא ליד שולחן ולהקשיב בשקט, כאשר המורים שלו ״מכסים חומר״. כשילדים מתחילים לדבר, אומרים להם שזה מפריע. המערכת לא מעודדת יצירתיות ועשייה אלא פסיביות. כשהם ״מפריעים״, אומרים שיש להם הפרעת קשב וממכרים אותם לריטלין.

דרוש שינוי עמוק הרבה יותר. העניין הוא לא רק בגודל הכיתות והצפיפות בהן.

צריך לשנות את מבנה הלימודים ולגוון את ארגונם במרחב: כל מורה יפגוש פחות תלמידים בכל שבוע, כל תלמיד יפגוש פחות מורים. ייווצרו קשרים אישיים ואמון הדדי. הלימוד ייעשה לפעמים בכיתות של 100 תלמידים, לעיתים בצמדים, לעיתים בכיתה של עשרה. גם למידה עצמית בספרייה, מחוץ לכיתה ולבית הספר.

ברור שקשה לשנות את המערכת באופן יסודי, מכל מיני סיבות, לאו דווקא תקציביות. התקציבים קיימים, הבעיה היא אופן חלוקתם. דרוש תקצוב דיפרנציאלי. משרד החינוך צריך להציג מדיניות חדשה. לתת יותר לרשויות שמתקשות, לבתי ספר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. אני בטוחה שאם שר החינוך יקבל את תמיכת ראש הממשלה ויגלה נחישות, הוא יוכל להתניע תהליך שיביא שינוי. חייבים להתמקד בתהליך משמעותי יותר ממחאת הסרדינים.

הכותבת היא נשיאת המכללה האקדמית לחינוך אורנים.

מתמודדי הנפש בישראל מפחדים למות קשורים למיטה

מתמודדי הנפש בישראל מפחדים למות קשורים למיטה , דליה וירצברג-רופא , 22.06.2015, הארץ

השימוש באמצעי הכפייה, כגון בידוד וקשירה, במחלקות ובמוסדות הפסיכיאטריים בישראל הוא מופרז לעתים קרובות ומפר את זכויות האדם של מתמודדי הנפש. כך, נפגעים גופם, נפשם, כבודם וחירותם. מה ניתן ללמוד מן הפיילוט במרכז לבריאות הנפש באר שבע

"ארבעה אחים חסונים התקרבו ולפתו אותי. התנגדתי מעט, והם הכו אותי וגררו אותי לחדר קטן צדדי ומרוחק ממרכז המחלקה. בחדר ניצבה מיטת מתכת שרגליה היו תקועות ברצפה ורצועות בד עבות השתלשלו מארבע פינותיה. הם השכיבו אותי וקשרו אותי 'על ארבע', נתנו לי זריקה, ומסך שחור וגדול ירד על תודעתי. בבת אחת צללתי לממלכת השינה. התעוררתי. רגליי וזרועותיי היו כבולות למיטה כבסרט אימה מבעית. התחלתי לקרוא להם שיפתחו לי. קריאות שהפכו לזעקות מחרחרות. איש לא בא. והשעות נקפו. פחדתי שהם שכחו לרשום אצלם שהושארתי בחדר ההוא. זיעה קרה שטפה אותי מהמחשבה הזאת. פחדתי שאמות שם כבול למיטה", כך כותב בספרו "על המסלול ממחלה להחלמה" צביאל רופא, בן זוגי, פעיל זכויות אדם ומייסד "התמודדות", העמותה הראשונה של מתמודדי נפש בישראל.

על אמצעי הכפייה במחלקות ובמוסדות הפסיכיאטריים, כגון בידוד וקשירה, אשר שוללים את חירותם של מתמודדי הנפש, פוגעים בגופם, נפשם וכבודם – חל פיקוח מוגבל, והשימוש בהם אינו נעשה בהתאם לנהלים לעתים קרובות, ובלא מעט מקרים הוא אף מנוגד לחוק. כיום, בייחוד על רקע כניסתה של הרפורמה בבריאות הנפש ביולי הקרוב, יש לתת על כך את הדעת. לפי הדיווח האחרון בנושא ב"הארץ", רפורמה זו צפויה לגרום לגירעון של מאות מיליוני שקלים בבתי החולים הפסיכיאטריים, דבר שעלול להפוך את תנאי האשפוז במוסדות אלו לקשים עוד יותר.

לדברי עו"ד שרון פרימור, היועצת המשפטית של עמותת "בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות", "למיטב ידיעתנו אין נתונים מדויקים על היקף קשירות ובידודים בארץ, וידוע לנו שיש הבדלים מהותיים בגישות של בתי החולים, וזה כבר אומר דרשני. אנחנו יודעים שבמדינות אחרות משרדי הממשלה דורשים מבתי החולים דיווח בנושא – שעובר גם לציבור – ויש בכך כדי להפחית את ממדי הקשירה והבידוד. בארץ, למיטב ידיעתנו משרד הבריאות לא מפנה דרישה כזו לבתי החולים. חלק מהקריאה של עמותת בזכות ושל מתמודדי הנפש היא ליצור מנגנון דיווח שקוף וקבוע".

באוגוסט 1997 מתה רושל קלייבורן, נערה בת 16, בזמן שהיתה קשורה במחלקה פסיכיאטרית בבית החולים לורן רידג' בסן אנטוניו טקסס. אירוע זה השפיע רבות על דעת הציבור ועל הממסד בארה"ב והוביל לחקירה יסודית ומקיפה של מקרי מוות ב-50 מדינות בשל שימוש באמצעי כפייה במחלקות פסיכיאטריות. ממצאי דו"ח החקירה ((Patient Freedom from Restraint Act of 1999 העלו כי בארה"ב מתרחשים מדי שנה 50 עד 150 מקרי מוות בשל אמצעי כפייה, כלומר כאחד עד שלושה מקרים מדי שבוע. פעילות התקשורת בנושא ודעת הקהל הובילו לשינויי חוק בפיקוח על שימוש באמצעים אלה והגבלתם. רשויות בריאות הנפש האמריקאיות חיברו מדריכים חדשים לכל בתי החולים הממומנים על ידי הממשל, ובהם הגדרות מדויקות של אמצעי הכפייה והסיבות המדויקות לשימוש בהם. מחקר שהתפרסם בכתב העת Psychiatric Services של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה (APA) ב-2002 בעקבות יישום ההנחיות החדשות העלה כי השימוש באמצעים אלה ירד ב-50% ומשך הזמן שבו הם הופעלו ירד ב-40%, ללא עלייה ברמת התוקפנות של המאושפזים.

במחקרה מ-2010, במסגרת דוקטורט (The Use of Seclusion and Mechanical Restraint in Psychiatry A Persistent Challenge over Time), כותבת אליס קסקי-ולקמה מאוניברסיטת טמפרה בפינלנד, שסקרה ב-2008-2000 12 בתי חולים פסיכיאטריים בכמה ארצות באירופה ומחוצה לה (לפי ראיונות עם אנשי צוות ומטופלים), כי חקיקה לבדה לא תוכל לשנות את דפוסי השימוש באמצעי הכפייה. נראה כי מסורות השימוש בהם מושרשות עמוק בפרקטיקה הפסיכיאטרית ובשיקול הדעת של הצוות הרפואי, ואלה לא תמיד נובעים מצורכי הביטחון של המאושפזים. לכאורה, השימוש באמצעי הכפייה נועד לרסן את אלימות המטופל, שמסכנת אותו ואת סובביו. אך למעשה, פעמים רבות מדובר בזריעת אימה והשלטת שקט ומשמעת, שמקלות את עבודת הצוות. הראיונות שערכה החוקרת עם מטופלים העלו את תחושותיהם הקשות מהשימוש באמצעי הכפייה, שבהם ראו בעיקר אמצעי ענישה על התנהגות חריגה או מעיקה.

מסקנותיה של קסקי-ולקמה היו כי יש להדק את הפיקוח על אמצעים אלו, אם זה במשך הפעלתם או בדיוק ההתוויות שלהן נועדו - כגון: אלימות המסכנת את המטופל וסובביו, סיכון עצמי גבוה, אובדנות ו/או פגיעה עצמית. בנוסף טענה קסקי-ולקמה שניתן ליישם שיטות פולשניות פחות ומשופרות, כגון טכניקות למשא ומתן עם המטופל וטכניקה בשם "הולדינג", שבה נאמרים למטופל משפטי הרגעה והוא מקבל חיבוק תומך ומרסן. מהמחקר של קסקי-ולקמה וממחקרים נוספים עולה כי השימוש באמצעי הכפייה הוביל ליחסים קשים בין המטופל לגורמי הטיפול, לציפיות נמוכות באשר ליעילות הטיפול, לסירוב נרחב יותר לטיפול ולנשירה מהמשכו.

במערך בריאות הנפש בישראל יש נהלים כתובים לבידוד ולקשירה של משרד הבריאות. אך פעמים רבות, כפי שעולה בין השאר מעדויות של עשרות מטופלים בדפי פייסבוק ומתיעודים של עמותות לבריאות הנפש, וגם מניסיון אישי, נהלים אלה אינם מתקיימים בפועל. למשל, בדרך כלל לא מתקיים התנאי המינימלי שחדר בידוד יהיה כזה שיאפשר קשר עין עם תחנת אחות, או כזה שיש בו מערכת אינטרקום דו-כיווני פתוחה. כמו כן רבים המקרים שבהם לא מתקיים התנאי שחולה בבידוד ייבדק אחת לשעה על ידי אח/ות ממונה, ואחת לחצי שעה במצב של קשירה. כמו כן קורה לא פעם שלא מתקיים התנאי שחולה ייקשר לארבע שעות בלבד ולאחר מכן ייבדק על ידי רופא, שיחליט אם פרק הזמן הזה יוארך. ולא פחות חמור: לפי עמותת בזכות, במסגרות פסיכיאטריות מסוימות טופסי הקשירה חתומים מראש בידי רופא לפרקי זמן ארוכים מאוד.

לדברי פרימור, "חלק גדול מהבעיה הוא שניסוח החוק בנושא עמום ומעורפל. הוא קובע לכאורה תנאים לקשירה, אך מאפשר קשירה 'לצורך הטיפול הרפואי' 'או 'כדי למנוע סכנה' וכך מאפשר שיקול דעת כמעט בלתי מוגבל לצוות. כמעט כל דבר שנעשה בין כותלי בית החולים יכול להיחשב קשור למתן טיפול, וכל עוד אין הגדרה לגבי חומרת הסכנה, הרבה מאוד סיטואציות יכולות להיחשב ל'מסוכנות'. בעיה נוספת היא שניתן להאריך את הקשירה ללא הגבלה. אנשים דיווחו לנו כי נאלצו לעשות צרכים על עצמם במהלכה. יש לציין כי ארגון הבריאות העולמי (WHO) קובע כי יש להגביל את הקשירה לפרקי זמן קצרים הרבה יותר מארבע שעות".

עוד היא מוסיפה כי "מגיעות אלינו פניות רבות של מתמודדי נפש לגבי קשירות תכופות שלעתים נמשכות ימים שלמים. הסיבות להן הן מגוונות – למשל ענישה, הרתעה או עיצוב התנהגות. לדוגמה, הגיע אלינו מקרה של אדם שנקשר כי קילל את הצוות ללא הפסק, או אדם שנקשר בשל אובססיה להדלקת וכיבוי אורות. ניתן היה לצפות שצעד כה קיצוני וחריף, שמפר זכויות אדם בסיסיות, היה ננקט רק במצבים נדירים וחריגים, למשל סכנה חמורה ואקוטית שלא ניתן למנוע אחרת. צריך לזכור שמדובר בקשירה למיטה, בארבע הגפיים, בחדר סגור ומבודד, חסר כל גירויים. הבידוד גם הוא נעשה בחדר קטן חסר גירויים וגם הוא שולל חירות, אך הוא בכל זאת נחשב לחלופה הומנית יותר".

ייתכן כי ניתן ללמוד מן התוכנית (פיילוט) שמיושמת בימים אלו, החל מדצמבר 2014, במרכז לבריאות הנפש באר שבע. שם הגדירו את צמצום הקשירה כיעד מרכזי למרות ההחמרה בפרופיל המתאשפזים והאחוז הגבוה יחסית של המתאשפזים בכפייה. בדו"ח של המרכז על התוכנית דווח כי מינואר 2014 עד החלת התוכנית עמד מספר הקשירות לחודש על כ-90 בממוצע, ואילו מספר הקשירות הממוצע לחודש בשלושת החודשים מאז החלתה ירד לכ-30. גם שעות הקשירה בפועל צומצמו – בסך הכל ירד מספר שעות הקשירה מ 650-בממוצע לחודש, לפחות מ-200 לחודש. במסגרת התוכנית הוחלט גם להצמיד איש צוות לכל מטופל שעשוי להתנהג באלימות. ורק אם אין זה עוזר - נעשה שימוש בחדר בידוד. קשירה היא רק חלופה אחרונה, וגם אז, על אחות חובה לבדוק את האדם הקשור כל חצי שעה ולהעריך את מצבו. בנוסף, היא יכולה להתירו לאור התרשמותה מחלוף מסוכנותו ולעדכן את הרופא בדיעבד. קיימת גם אפשרות להכניס בן משפחה על פי בקשת המטופל לחדר ההגבלה ובאישור מנהל המחלקה. זאת ועוד, ננקטו קו של הסברה, חינוך למודעות ותרבות ארגונית המשדרים שקשירה היא שלילת חירותו של אדם ויש להשתמש בה אך ורק באין ברירה ובמקרים חריגים. שינוי מערכת נוקשה ומאובנת לא נעשה בן יום. בשלב ראשון יש לעגן את הפיילוט מבאר שבע בנוהל כתוב שיחייב את כל המוסדות בארץ, ובשלב מאוחר יותר לבטל כליל את הקשירה המשפילה והטראומטית ולאמץ חלופות.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "בימים אלה עורכים באגף בריאות הנפש רביזיה ועדכון של נהלים, בין היתר נוהל "ההגבלה הפיזית של מטופל", והנהלים הקיימים נבחנים. נושא הבידוד והקשירה מוסדרים בחוק לטיפול בחולי נפש (1991) ובתקנות טיפול בחולי נפש (1992) אשר בהם מפורטים התנאים והקריטריונים. זו שיטה טיפולית בהוראה רפואית שמשתמשים בה כ'מוצא אחרון', כאשר יש סכנה מידית למטופל או לסובביו כתוצאה ממצבו הנפשי. בנוסף, כל מי שמרגיש נפגע מוזמן לפנות למשרד לבירור".

דליה וירצברג-רופא היא דוקטורנטית בבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב, מתמודדת נפש ופעילה למען זכויות מתמודדי נפש

תאגיד מי בת ים - חיוב חשבון המים צנח מ- 400 ש"ח ל- 130 ש"ח

יוני 2015 - תאגיד מים וביוב מי בת ים שותל נתוני כזב של צריכה משותפת וצריכה פרטית לחייב הצרכנים בחיובי יתר. בסרטון מובאת דוגמא לחיוב של 400 ש"ח שתוקן ל- 133 ש"ח עקב השתלת נתון שגוי של 21 ק"ב לצריכה משותפת לצרכן.




קישורים:

 תאגיד מים וביוב מי בת ים גוזל כסף מקשישים וחסרי ישע באמצעות ניפוח חשבונות המים  - ספטמבר 2015 - להלן תלונה שהוגשה לנציבות תלונות הציבור נגד תאגיד מים וביוב מי בת ים על ניפוח צריכת המים התקופתית ל- 400 מ"ק לזוג קשישים (כ- 5,000 ש"ח). תאגיד מים וביוב ללא בושה שלח חשבון המים לזוג הקשישים מבלי לבדוק עצמו. למזלם של הקשישים היה מי שיכל לסייע להם. אך מה עם אלו שאין מי שיסייע להם...

מי בת ים - תקלות במדידת צריכת מים בבניין - מדו"ח נציבות תלונות הציבור 38 - פורסם מרץ 2012 - במשך כשנתיים חויבו דיירי בניין בבת ים לשלם עבור צריכת מים משותפת בהיקף חריג, אשר לא שיקף את כמויות המים שצרכו בפועל. לטענתם, הם פנו לעירייה בבקשה שתבדוק את תקינות מדי המים בבניין ואת הסיבה לכמות המים החריגה הנמדדת במד המים המשותף, ומשהוקם תאגיד המים מי בת-ים תאגיד מים וביוב בע"מ (להלן - התאגיד) הם פנו גם אליו בבקשה דומה, אולם כל פניותיהם לא הועילו...

תאגיד מי בת ים גובה מתושבי העיר באופן סדרתי מידי שנה שלא לצורך כשיטה תעריף ב' וצריכה משותפת ע"י שינוי צריכות פרטיות  -  מאי 2014 - להלן קטע מתלונה נגד תאגיד מים וביוב "מי בת ים" על גביה מתושבי העיר באופן סדרתי מידי שנה שלא לצורך כשיטה תעריף ב' וצריכה משותפת ע"י שינוי צריכות פרטיות...

נציבות תלונות הציבור: תאגיד מי בת ים גובה חיוב יתר תעריף ב באופן מניפולטיבי  -  מאי 2014 - מדובר בתלונה על האופן שבו עורכת מי בת ים בע"מ את החיובים התקופתיים. תאגיד מי בת ים מחייב משך תקופת מה בחוסר ולאחר מכן הוא משלים את הפער, ובכל חלק מהצריכה מחויבת על תעריף ב הגבוה בכ- 60 אחוזים...

ה"טעות" של תאגיד המים והביוב "מי בת ים" עולה לתושבי העיר עשרות מיליוני שקלים מידי שנה - דצמבר 2013 - תאגיד המים והביוב "מי בת ים" "טועה" פעם אחר פעם אותה "טעות" מידי שנה. הוא מחייב עבור צריכת מים נמוכה מהאמיתית עבור תקופה מסוימת ובתקופה שאחריה הוא משלים את הפער כך שהצריכה בתקופה השניה גולשת לתעריף ב'' הגבוה בכ- 60% וכך עקב ה"טעות" משלשל התאגיד לכיסו בין עשרות למאות שקלים מכל צרכן...

הצריכה המשותפת כשיטה לחיוב מנופח ללקוחות תאגיד מי בת ים  - תחקיר שיטפון: מדוע התנפחו חשבונות המים של תושבי בת ים? , פברואר 2011 , רגב גולדמן , nrg - תחקיר מגלה: מאות תושבים בבת ים המתגוררים בבניינים משותפים קיבלו בשנה האחרונה חשבונות מים גבוהים מאוד בשל צריכה משותפת חריגה מהמקובל. חלקם פנו למומחה שלא איתר נזילות, אך הבעיה לא נפתרה. במקרה אחד, בזכות התערבות סגן ראש העירייה, הוחלפו מדי המים והתוצאה: הצריכה המשותפת ירדה פלאים...

בת ים: אין צריכה משותפת, אבל יש חשבון מנופח - דרכי רמיה תאגיד "מי בת ים" - בת ים: אין צריכה משותפת, אבל יש חשבון מנופח , mynet , יואב מלכה , יוני 2006 - בחודשי החורף השתמשו תושבי רחוב ניצנה בבת ים בפחות מים להשקיה, אבל קיבלו חשבון מנופח. אז לאן הלכו באמת המים? העירייה: כנראה היתה נזילה, נחייבם בתעריף מוזל...

תגובות לכתבתה של נעמה לנסקי, "מלחמה של אמא" מגיליון ישראל היום 12.06.2015

מתוך "ישראל היום" , 19.06.2015 - תגובות לכתבתה של נעמה לנסקי, "מלחמה של אמא," מגיליון 12.06.2015

זהירות, נזק נפשי

מערכת הרווחה רוצה לנתק את איציק מאמו בטענה שהיא מזניחה אותו, אך ייתכן כי ההפך הוא הנכון. השמנה קיצונית כמו שמתוארת בכתבה עשויה להיגרם בעיקר מבעיה רפואית (אולי בשילוב גנטיקה) ולא מבעיה פסיכיאטרית. לדעתי, מערכת הרווחה מתרשלת בכך שהיא רוצה בכוח להעביר את הילד למסגרת לא מתאימה. במקרים מסוימים ילדים שנלקחים מהוריהם ללא הצדקה מוכנסים למסגרות שאין בהן כוח אדם מתאים ונגרם להם נזק נפשי. במצבים גבוליים, כמו המקרה של איציק, אפשר לטפל על ידי ליווי השיקום בבית הילד ובהדרכה הורית. מיכל יראון, חיפה

לא לאשפוז הפסיכיאטרי

למרבה הצער, בית החולים הפסיכיאטרי, מעבר לטיפול בחולי נפש, הפך לברירת מחדל לצעירים הלוקים בהפרעות אכילה ומשקל (אנורקסיה, בולמיה וכדומה,) ללא כל הצדקה רפואית לכך. כך החולים, בנוסף להתמודדות השוטפת עם בעיות המשקל, נאלצים להתמודד גם עם טראומת האשפוז הכפוי. אולי הגיעה השעה להקים מכונים רפואיים מיוחדים (בדומה למכוני שינה או כאב,) המתמחים בבעיות אכילה ומשקל (כולל אשפוז) על מכלול ההיבטים הפיזיים והנפשיים, שבהם המטופלים יהוו קבוצת תמיכה זה לזה. כשם שנושא הסמים טופל בעבר בעיקר במוסדות האשפוז הפסיכיאטרי וכיום הטיפול מרוכז ברובו במכוני גמילה.  ציפי לידר, ירושלים

מתוך "ישראל היום" , 19.06.2015 - תגובות לכתבתה של נעמה לנסקי, "מלחמה של אמא," מגיליון 12.06.2015

לשכת הרווחה קריית שמונה - ליקויים במתן שירותי הסעה לתלמידים נכים

לשכת הרווחה קריית שמונה - ליקויים במתן שירותי הסעה לתלמידים נכים - מדו"ח נציבות תלונות הציבור מספר 38 פורסם במרץ 2012

המתלוננת, תושבת קריית שמונה, היא אלמנה ואם לתאומים בני שמונה הלוקים באוטיזם בדרגת חומרה גבוהה. לטענתה, הרכב המסיע את ילדיה אל בית הספר שבו הם לומדים אינו מגיע עד ביתה, אלא עוצר בקצה רחבת חניה המשותפת לכמה בתים, ועקב כך היא נדרשת ללוות את ילדיה מדי בוקר כ-200 מטר עד לנקודת האיסוף של ההסעה, הנמצאת ברחוב ראשי סואן, ולאסוף אותם משם בסיום הלימודים. עקב נכותם, הילדים נוטים לברוח ואינם נשמעים להוראות, ונשקפת להם סכנה גדולה כשהיא נאלצת לתמרן אתם בין המכוניות היוצאות מרחבת החניה ולהמתין עמם להסעה ברחוב הסואן. בתלונתה ביקשה המתלוננת כי ההסעה תאסוף את הילדים מביתם.

במסגרת הבירור קיימה הנציבות ביקור במקום בהשתתפות נציגי העירייה ונציגי החברה הנותנת לעירייה שירותי הסעה. בביקור עלה כי בהסעה נוסעים כמה ילדים עם נכויות קשות, ובשל אופי נכותם יש צורך ברכב הסעה גדול שיהיה בו מרווח ביטחון בין הנהג לילדים. בשל גודלו, רכב ההסעה אינו יכול לתמרן בתוך רחבת החניה ולכן הנהג מנוע, מטעמי בטיחות, מלהגיע עם הרכב עד לביתה של המתלוננת.

לאחר שנשקלו אפשרויות שונות לפתרון הבעיה, נמצא שהפתרון המתאים ביותר הוא שילדיה של המתלוננת ייסעו עם מלווה בהסעה נפרדת - במונית גדולה דייה שבה יהיה מרחק בין הנהג ובין הילדים - שתוכל להגיע עד פתח ביתם.

בעקבות פגישה שיזמה הנציבות עם מנכ"ל העירייה וגורמים בכירים נוספים הביע המנכ"ל את הסכמתו להשתתפות העירייה במימון ההסעה הנפרדת לילדי המתלוננת.

בשיתוף כל הגורמים המעורבים הושגו האישורים הנדרשים בתוך זמן קצר, והילדים מוסעים מדי יום במונית האוספת אותם מפתח ביתם ומחזירה אותם לביתם בתום יום הלימודים.
(613821)

לשכת הרווחה עכו - אי מתן הודעה בכתב לנזקקים על זכות ערר

מדוח נציבות תלונות הציבור מספר 38 - פורסם מרץ 2012 - לשכת הרווחה עכו - אי-מתן הודעה בכתב לנזקקים על זכות ערר

לפי הדין, על המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות לקבל בתוך פרק זמן סביר החלטות לגבי בקשות נזקקים לסיוע, ואת החלטותיהן עליהן למסור למבקשי הסיוע בכתב, תוך ציון זכותו של המבקש לערור על ההחלטה לפני ועדת ערר הפועלת לפי חוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958[1].

נציבות תלונות הציבור ביררה שלוש תלונות של נזקקות שביקשו מהמחלקה לשירותים חברתיים בעיריית עכו (להלן - המחלקה) סיוע ברכישת מוצרים בסיסיים, כגון מקרר, ספרי לימוד לילדים ומיטות. המתלוננות הלינו על שהמחלקה לא נתנה להן סיוע למרות מצבן הכלכלי הקשה.

בירור התלונות העלה כי המחלקה לא הודיעה למתלוננות בכתב על החלטותיה בעניין בקשותיהן ואף לא הודיעה להן כי זכותן להגיש ערר על ההחלטות בהתאם להוראות הדין. המחלקה הבהירה שלרוב לא ניתנת לפונים הודעה בכתב כאמור, שכן כאשר העובד הסוציאלי המטפל יודע שמדובר בבקשה שצפויה להידחות בשל אי-עמידה בקריטריונים או בשל מגבלות התקציב, הוא מבהיר זאת מיד לנזקק בעל פה, כדי שלא יפתח ציפיות שווא.

כדי למנוע הישנות הליקוי העירה הנציבות למנהלת המחלקה כי על המחלקה לשלוח הודעות בכתב על כל החלטותיה לגבי בקשות סיוע, ובכללן בקשות שצפויות להידחות, וכי בהודעות אלה עליה לכלול הבהרה בדבר זכותו של מבקש הסיוע לערור על החלטת המחלקה.

בעקבות הערת הנציבות שלחה המחלקה הודעות כאמור למתלוננות.

(604766, 607417, 608100)


[1] סעיפים 2(ב) ו-(ג) לחוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958, וסעיף 5 לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958.

מי ק. גת (2008) בע''מ - עדכון מספר נפשות בדירה לצורך תשלום אגרות מים - מדו"ח נציבות תלונות הציבור 38 פורסם מרץ 2012

המתלוננת, תושבת קריית גת, ביקשה ביולי 2010 לעדכן את תאגיד מי ק.גת (2008) בע"מ (להלן - התאגיד) כי מספר הנפשות המוכר בביתה לעניין תשלום אגרות המים אינו שניים כפי שקבע התאגיד אלא חמש. התאגיד התנה את העדכון בהמצאת ספח תעודת זהות שבה רשומה כתובתה של המתלוננת בקריית גת או תצהיר מאומת על ידי עורך דין ולפיו היא גרה בקריית גת ומשפחתה מונה חמש נפשות (להלן - תצהיר).

בסעיף 23 לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע-2009, ובחוזר מנהל רשות המים לספקי מים מס' 1/2010 אשר הוצא מכוחו (להלן - הכללים המחייבים) נקבעו אופן הדיווח לתאגיד המים על מספר הנפשות המתגוררות בנכס, התנאים לביצוע עדכון רטרואקטיבי של מספר הנפשות המוכר והמסמכים שצרכן שאינו גר בכתובת הרשומה במרשם האוכלוסין נדרש להמציא לצורך עדכון מספר הנפשות בביתו. אולם בכללים לא נקבע כי אם הצרכן אינו גר בכתובת הרשומה במרשם האוכלוסין עליו להמציא לתאגיד תצהיר לצורך העדכון [1].

הנציבות הצביעה לפני התאגיד על כך שנוכח הוראות הכללים המחייבים אין עילה לדרוש מהמתלוננת תצהיר, שאימותו לפני עורך דין כרוך בעלות כספית.

בעקבות התערבות הנציבות, ולאחר שהמתלוננת המציאה לתאגיד את המסמכים הנדרשים, עודכן מספר הנפשות בביתה לחמש נפשות, בלא שהיא נדרשה לצרף למסמכים תצהיר כאמור.

(508381)


[1] הצרכן נדרש להציג ספח תעודת זהות; טופס דיווח חתום; אישור של ספק המים המספק מים בכתובת הרשומה בתעודת הזהות ולפיו הצרכן אינו רשום כזכאי לכמות מוכרת אצלו; מסמך המאמת את כתובת המגורים בפועל (כגון חוזה שכירות וחשבון ארנונה משולם).

מיתב - תאגיד אזורי למים וביוב בע"מ - גביית אגרה שלא כדין - מדו"ח נציבות תלונות הציבור 38 פורסם מרץ 2012

המתלונן, תושב פתח תקווה, הלין על כך שחברת מיתב - תאגיד אזורי למים וביוב בע"מ (להלן - מיתב) חייבה אותו, בעת שהוציא היתר בנייה, לשלם אגרה עבור "אספקה והתקנת ברז כיבוי" (להלן - האגרה), וזאת אף שברז כזה לא סופק לו ולא הותקן בביתו.

בתגובה על התלונה השיבה מיתב כי גביית האגרה נעשית בהתאם לחוק העזר לפתח תקוה (אספקת מים), התשנ"ה-1996 (להלן - חוק העזר). לטענתה, מדובר בהיטל שגובה התאגיד ממי שמבקש היתר בנייה, עבור התקנת ברזי כיבוי בשטחים הציבוריים, בהתאם לדרישות שירותי הכבאות. מיתב הוסיפה כי לעניין חובת התשלום אין משמעות לכך שבבית המתלונן או בסמוך לו לא הותקן ברז כיבוי, שכן ברזי הכיבוי שהותקנו בשכונה נועדו לשמש את כלל התושבים ואת שירותי הכבאות בעת הצורך.

עוד הודיעה מיתב כי מינואר 2011, בעקבות עדכון כללי המים, היא הפסיקה לגבות את האגרה.

לאחר שהנציבות בחנה את טיעוני החברה ואת הוראות הדין היא קבעה כי התלונה מוצדקת:

רשות ציבורית אינה רשאית להטיל על האזרח או התושב תשלומי חובה למיניהם אלא בחוק או על פיו [1]. בחוק העזר נקבעו האגרות וההיטלים שיש לשלם בעת הוצאת היתר בנייה, ואולם אגרה או היטל עבור התקנת ברז כיבוי בשטחים הציבוריים אינה נמנית עמם. לפי חוק העזר ניתן לגבות אגרה עבור אספקה והתקנה של ברז כיבוי רק מבעל בניין הנדרש להתקין בחצריו ברז כאמור.

יתר על כן, לפי תקנה 7(א) לתקנות שירותי הכבאות (אספקת מים וברזי כיבוי), התשל"א-1971, על הרשות המקומית להתקין, על חשבונה של רשות הכבאות, ברזי כיבוי במקומות ובאופן שקבעה רשות הכבאות. בנסיבות אלה מנועה מיתב מלהשית על התושבים את עלות התקנת ברזי הכיבוי בשטחים הציבוריים.

נוכח האמור לעיל קבעה הנציבות כי יש להשיב למתלונן את האגרה ששילם בעת הוצאת היתר הבנייה.

מיתב הודיעה לנציבות כי תשיב למתלונן את האגרה שגבתה ממנו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

(606012)



[1] ראו סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה, וראו גם בג"ץ 7186/06 מלינובסקי נ' עיריית חולון, נבו.

הגיחון - דרישה לתשלום אגרות מים ממי שלא צרך אותם בפועל - מתוך דו"ח נציבות תלונות הציבור 38 פורסם מרץ 2012

חברת הגיחון בע"מ - דרישה לתשלום אגרות מים ממי שלא צרך אותם בפועל

בנציבות התקבלו כמה תלונות שבהן הלינו מתלוננים על כך שחברת הגיחון בע"מ, תאגיד הביוב והמים של ירושלים (להלן - הגיחון או התאגיד) דרש מהם לשלם חוב בגין צריכת מים בנכס אף שהם לא התגוררו בנכס בפרק הזמן שבגינו נוצר החוב. להלן תיאורן של שתיים מהתלונות:

1. מתלוננת הלינה על כך שהגיחון דרש ממנה לשלם חוב בגין צריכת מים בדירה עד יולי 2009 אף שלטענתה מיולי 2005 היא אינה מתגוררת בדירה.

בירור התלונה העלה כי המתלוננת התגוררה בדירה בשכירות מיולי 2003 ועד יולי 2005 וכשהסתיימה השכירות היא הודיעה על כך לעיריית ירושלים אך לא לגיחון. עקב כך היא הייתה רשומה בגיחון כמחזיקה בדירה עד דצמבר 2009.

עוד העלה הבירור כי בעת שהמתלוננת שכרה את הדירה האחריות לענייני המים בירושלים כבר הייתה בידי הגיחון, אך עדיין נשמרה זיקה בין העירייה ובין הגיחון, ומחזיקי הנכסים בעיר דיווחו לעירייה בלבד על תחילת חזקה בנכס או על הפסקתה הן לעניין תשלומי הארנונה והן לעניין תשלומי אגרות המים. משנת 2004 המחזיקים היו אמורים לדווח לגיחון על חזקה או על הפסקת חזקה בנכס לעניין תשלום אגרות מים.

המתלוננת טענה כי בעת ששכרה את הדירה היא הודיעה על כך לעירייה ועקב כך חשבונות הארנונה והמים הוסבו על שמה. ביולי 2005, כשעזבה את הדירה, היא דיווחה על כך לעירייה וסברה כי הדיווח יחול גם על חשבונות המים.

הן הגיחון והן עיריית ירושלים לא המציאו לנציבות ראיות המעידות על כך שהובא לידיעת צרכני המים בירושלים שעליהם לדווח לגיחון על הפסקת החזקה בנכס.

הנציבות בפנייתה לגיחון, עמדה על כך שמרישומי העירייה עולה כי המתלוננת לא התגוררה בדירה לאחר יולי 2005 ולכאורה בעת שהודיעה לעירייה על עזיבת הדירה


היה לה יסוד סביר להניח כי די בהודעה זו כדי להפסיק גם את החיוב באגרות המים. בנסיבות אלה, מן הראוי שהגיחון לא יחייב את המתלוננת לשלם עבור מים שנצרכו בדירה בתקופה שהיא לא התגוררה בה, בייחוד לנוכח העובדה שלפי פסיקת בתי המשפט רק מי שהחזיק בדירה וצרך את המים בפועל חייב לשלם את אגרות המים[1].

בעקבות זאת הודיע הגיחון לנציבות כי העביר את חשבונות המים על שם הדיירים שהתגוררו בדירה לאחר שהמתלוננת עזבה אותה.

2. בדצמבר 2010 הלין מתלונן על כך שהגיחון דורש ממנו לשלם חוב בסך של כ-5,000 ש"ח בגין אי-תשלום עבור צריכת מים בחודשים אוקטובר 2006 - מרץ 2008 בדירה שבבעלותו, אף שבפרק זמן זה התגורר שוכר בדירה. לטענתו, בעת שהתבצעו חילופי מחזיקים בדירה הוא הודיע על כך לכל הרשויות הרלוונטיות (לרבות הגיחון), אך כבר אין ברשותו העתקים של ההודעות ששלח.

הגיחון טען כי לא דווח לו על חילופי מחזיקים בדירה, ומכיוון שהמתלונן היה רשום אצלו כמחזיק בתקופה הרלוונטית עליו לשלם את החוב.

בתגובה על האמור לעיל המציא המתלונן לנציבות חוזה שכירות מהתקופה שעליה נסבה התלונה, ולפיו באותה תקופה התגורר השוכר בדירה. הוא הוסיף וטען כי הגיחון ידע כבר בשנת 2008 כי בנכס מתגורר שוכר, שכן הגיחון הגיע עם השוכר להסדר תשלומים בהוראות קבע לכיסוי החוב, וככל הנראה רק לאחר שלא כובדו הוראות הקבע פנה הגיחון אל המתלונן בדרישה לתשלום החוב.

הנציבות פנתה לגיחון והטעימה כי גם אם מסיבה כלשהי לא בוצעו חילופי מחזיקים ברישומי התאגיד, נודע לגיחון עוד בשנת 2008 כי אדם אחר שכר את הנכס בתקופת החוב והוא אף החל לפעול לגבייתו מהשוכר. זאת ועוד, לטענת המתלונן הגיחון לא שלח אליו הודעות בעניין החוב, ולכן לא היה באפשרותו לדעת כי לא בוצע שינוי מחזיקים בדירה.

בעקבות פניית הנציבות הסב הגיחון את החוב על שם השוכר שגר בדירה.

(511430, 513541)



[1] ראו למשל: ע"א (תל-אביב) 1982/97 כהן צדוק נ' עיריית תל אביב-יפו, תקדין.

מי בת ים - תקלות במדידת צריכת מים בבניין - מדו"ח נציבות תלונות הציבור 38 - פורסם מרץ 2012

במשך כשנתיים חויבו דיירי בניין בבת ים לשלם עבור צריכת מים משותפת בהיקף חריג, אשר לא שיקף את כמויות המים שצרכו בפועל. לטענתם, הם פנו לעירייה בבקשה שתבדוק את תקינות מדי המים בבניין ואת הסיבה לכמות המים החריגה הנמדדת במד המים המשותף, ומשהוקם תאגיד המים מי בת-ים תאגיד מים וביוב בע"מ (להלן - התאגיד) הם פנו גם אליו בבקשה דומה, אולם כל פניותיהם לא הועילו. העירייה והתאגיד טענו כי הצריכה החריגה מקורה בנזילה בצנרת הבניין, אולם אינסטלאטור מטעם הדיירים שבדק את הצנרת לא מצא בה נזילה.

בלית בררה בדקו הדיירים בעצמם את מדי המים בבניין ומצאו שככל הנראה מד המים של מלון שפועל בבניין אינו תקין ועקב כך נכללת צריכת המים שלו במסגרת הצריכה המשותפת של דיירי הבניין.

לאחר שהתאגיד החליף את מד המים של המלון חזרה הצריכה המשותפת בבניין לערכיה הקודמים.

בעקבות התערבות הנציבות זוכו דיירי הבניין בהחזר עבור תשלומי היתר שנגבו מהם. (605208)

קישורים:

 תאגיד מים וביוב מי בת ים גוזל כסף מקשישים וחסרי ישע באמצעות ניפוח חשבונות המים  - ספטמבר 2015 - להלן תלונה שהוגשה לנציבות תלונות הציבור נגד תאגיד מים וביוב מי בת ים על ניפוח צריכת המים התקופתית ל- 400 מ"ק לזוג קשישים (כ- 5,000 ש"ח). תאגיד מים וביוב ללא בושה שלח חשבון המים לזוג הקשישים מבלי לבדוק עצמו. למזלם של הקשישים היה מי שיכל לסייע להם. אך מה עם אלו שאין מי שיסייע להם...

תאגיד מי בת ים - חיוב חשבון המים צנח מ- 400 ש"ח ל- 130 ש"ח - יוני 2015 - תאגיד מי בת ים שותל נתוני צריכה משותפת ונתוני צריכה פרטית לחייב הצרכנים בחיובי יתר. בסרטון מובאת דוגמא לחיוב של 400 ש"ח שתוקן ל- 133 ש"ח עקב השתלת נתון שגוי של 21 ק"ב לצריכה משותפת לצרכן...

תאגיד מי בת ים גובה מתושבי העיר באופן סדרתי מידי שנה שלא לצורך כשיטה תעריף ב' וצריכה משותפת ע"י שינוי צריכות פרטיות  -  מאי 2014 - להלן קטע מתלונה נגד תאגיד מים וביוב "מי בת ים" על גביה מתושבי העיר באופן סדרתי מידי שנה שלא לצורך כשיטה תעריף ב' וצריכה משותפת ע"י שינוי צריכות פרטיות...

נציבות תלונות הציבור: תאגיד מי בת ים גובה חיוב יתר תעריף ב באופן מניפולטיבי  -  מאי 2014 - מדובר בתלונה על האופן שבו עורכת מי בת ים בע"מ את החיובים התקופתיים. תאגיד מי בת ים מחייב משך תקופת מה בחוסר ולאחר מכן הוא משלים את הפער, ובכל חלק מהצריכה מחויבת על תעריף ב הגבוה בכ- 60 אחוזים...

ה"טעות" של תאגיד המים והביוב "מי בת ים" עולה לתושבי העיר עשרות מיליוני שקלים מידי שנה - דצמבר 2013 - תאגיד המים והביוב "מי בת ים" "טועה" פעם אחר פעם אותה "טעות" מידי שנה. הוא מחייב עבור צריכת מים נמוכה מהאמיתית עבור תקופה מסוימת ובתקופה שאחריה הוא משלים את הפער כך שהצריכה בתקופה השניה גולשת לתעריף ב'' הגבוה בכ- 60% וכך עקב ה"טעות" משלשל התאגיד לכיסו בין עשרות למאות שקלים מכל צרכן...

הצריכה המשותפת כשיטה לחיוב מנופח ללקוחות תאגיד מי בת ים  - תחקיר שיטפון: מדוע התנפחו חשבונות המים של תושבי בת ים? , פברואר 2011 , רגב גולדמן , nrg - תחקיר מגלה: מאות תושבים בבת ים המתגוררים בבניינים משותפים קיבלו בשנה האחרונה חשבונות מים גבוהים מאוד בשל צריכה משותפת חריגה מהמקובל. חלקם פנו למומחה שלא איתר נזילות, אך הבעיה לא נפתרה. במקרה אחד, בזכות התערבות סגן ראש העירייה, הוחלפו מדי המים והתוצאה: הצריכה המשותפת ירדה פלאים...

בת ים: אין צריכה משותפת, אבל יש חשבון מנופח - דרכי רמיה תאגיד "מי בת ים" - בת ים: אין צריכה משותפת, אבל יש חשבון מנופח , mynet , יואב מלכה , יוני 2006 - בחודשי החורף השתמשו תושבי רחוב ניצנה בבת ים בפחות מים להשקיה, אבל קיבלו חשבון מנופח. אז לאן הלכו באמת המים? העירייה: כנראה היתה נזילה, נחייבם בתעריף מוזל...

מי שקמה - חיוב שלא כדין עבור צריכת מים משותפת - מדו"ח נציבות תלנות הציבור מס' 39 - מאי 2013

מי שקמה - תאגיד המים והביוב בע"מ - חיוב שלא כדין עבור צריכת מים משותפת

המתלונן הלין על כך שתאגיד המים והביוב של חולון "מי שקמה" (להלן - התאגיד) מחייב אותו לשלם אגרות מים בסכומים גבוהים עבור מים שלא צרך. לטענת המתלונן, עד ספטמבר 2009 לא עלתה צריכת המים שלו על 15 מ"ק לתקופת חיוב, אולם מאותו חודש הוא נדרש לשלם עבור מאות מ"ק של מים, המוגדרים צריכה משותפת, וכל פניותיו לתאגיד לבירור העניין לא נענו.

בירור התלונה העלה את הפרטים האלה:

החמתלונן מפעיל מסגרייה במתחם שבו פועלים כמה עסקים ובהם מרכול (סופרמרקט), משתלה, קיוסק ומכון לשטיפת מכוניות (להלן - המתחם). חלק מהעסקים באותו מתחם מופעלים בידי פולשים.

בתחילה היו מדי מים פרטיים רק למסגריית המתלונן ולמרכול. בסמוך לאוגוסט 2009 התברר למרכול כי כמה נכסים במתחם התחברו באופן בלתי חוקי למד המים שלו, וכתוצאה מכך הוא מחויב באגרות מים בשיעורים גבוהים. המרכול פנה בעניין לתאגיד, ובעקבות זאת ניתק התאגיד את החיבורים ממד המים שלו. נוסף על כך התקין התאגיד מד מים ראשי בכניסה למתחם וחיבר אליו בצינור את מד המים הפרטי של המתלונן. ואולם לאחר פעולות אלה של התאגיד, הנכסים שנותקו ממד המים של המרכול התחברו באופן לא חוקי למד המים הראשי, וכל המים שנצרכו באמצעות התחברויות אלה - כמה מאות קוב בכל תקופת חיוב - נמדדו במד המים הראשי כצריכה משותפת. מאחר שרק למתלונן היה מד מים במתחם, התשלום עבור צריכה זו הושת עליו.

התאגיד מסר בתגובה כי מלבד המרכול, כל הנכסים שבמקום, לרבות נכסו של המתלונן, מצויים במתחם אחד, ולכן הוא התקין בגבול המתחם מד מים ראשי המודד את סך כל צריכת המים במקום. התאגיד טען כי לפי החוק, הוא אחראי רק לתשתיות המים אשר נמצאות לפני מד המים הראשי, והצנרת שבמתחם היא באחריות הצרכנים במקום. אמנם ידוע לו שבמתחם נמצאים פולשים שהתחברו


לצנרת באופן בלתי חוקי, אך אין לו יכולת של ממש להתמודד עם גנבות המים, מאחר שסמכויות האכיפה שבידיו דלות ואינן יעילות, ופניותיו למשטרת ישראל בעניין לא הועילו. בנסיבות אלה, ומאחר שעל התאגיד לגבות תשלום עבור המים שנצרכו, אין מנוס מהשתת החיוב בגינם על המתלונן.

בעקבות התערבות הנציבות התקין התאגיד, בסמוך לאפריל 2011, מדי מים לרוב הנכסים במקום, וניתק את הנכס של המתלונן ממד המים הראשי. התאגיד הודיע לנציבות כי לאחר שימדוד את צריכת המים של כל אחד מהנכסים במשך שנה, יתוקנו חשבונות המים מספטמבר 2009 עד אפריל 2011 למפרע, וכך ישלמו בעליו של כל נכס במתחם עבור הכמות המשוערת של המים שצרכו באותה תקופה.

ואולם משביקשה הנציבות לוודא שחשבון המים של המתלונן אכן תוקן, התברר לה כי התאגיד חזר בו מהחלטתו. התאגיד חזר לפני הנציבות על עמדתו ולפיה לעניין התקופה שקדמה להתקנת מדי המים לנכסים האחרים יש לראות בכל המתחם נכס אחד ובכל צריכת המים שנמדדה במד המים הראשי, למעט הצריכה שנמדדה במדי המים הפרטיים, "צריכת מים משותפת"[1]. מאחר שבאותה תקופה רק למתלונן היה מד מים פרטי, הוא נדרש לשלם עבור צריכת המים המשותפת במתחם.

הנציבות קבעה בהחלטתה כי התלונה מוצדקת:

צריכה משותפת נמדדת בנכס משותף, דוגמת בית משותף (כך אף עולה מהגדרת המונח "צריכה משותפת" באתר האינטרנט של התאגיד), והיא נובעת משימושים המשותפים לכלל המחזיקים בנכס: הסקה מרכזית, השקיית גינות משותפות, ניקיון השטחים המשותפים וכד'. לעומת זאת, במתחם שבו עוסקת התלונה פועלים עסקים שאין ביניהם כל קשר, פיזי או אחר, ולכן אי-אפשר להגדירו נכס אחד ולהתקין בו מד מים ראשי אחד. מאחר שלמסגרייה של המתלונן אין שום קשר לנכסים האחרים במתחם, אין שום עילה שבדין לדרוש ממנו לשלם עבור המים שצרכו.

במקום להתמודד בצורה ראויה עם גנבת המים במתחם, לפי הסמכויות שהוקנו לתאגיד בדין, הטיל התאגיד על המתלונן את האחריות להתחברות הבלתי חוקית לצינור המוליך אליו את המים ותיקן את הפגיעה שנגרמה למרכול, כתוצאה מגנבת המים, באמצעות פגיעה במתלונן.

אשר על כן, הנציבות קבעה כי דרך פעולתו של התאגיד אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם עקרונות השוויון, ההגינות ותום הלב שרשות ציבורית מחויבת לפעול לפיהם, ועל התאגיד למחוק אפוא את חובו של המתלונן בגין צריכת המים המשותפת ולהשית עליו רק את התשלום עבור המים שצרך, לפי קריאת מד המים בנכס שלו.

התאגיד הודיע כי פעל בהתאם להחלטת הנציבות וביטל את יתרת החוב של המתלונן עבור הצריכה המשותפת.

(502970)




[1] בסעיף 1 לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע-2009, שהיו בתוקף באותה עת, הוגדרה "צריכת מים משותפת" - "הפרש הקריא של מד-המים הראשי של הנכס, המותקן בגבול הנכס, ושל כלל הקריאים של מדי המים של כל יחידות הדיור או צרכני המים בנכס".

פארק הריטלין בכרמיאל

כרמיאל: צעירים נפגשים בפארק וצורכים ריטלין , רותם אטיאס , 15.06.15, mynet

תושב כרמיאל גילה קופסאות ריקות רבות של הכדורים, שמינון שגוי שלהן עלול לגרום נזקים בריאותיים. פרופ' אור-נוי: "אני מכיר את התופעה". הרשות למלחמה בסמים: "השילוב בין הכדור לאלכוהול מחמיר את התופעות". המשטרה: לא הוגשה תלונה

תושב כרמיאל, אדי ליפליס, נדהם לגלות קופסאות רבות של כדורי ריטלין בגינה הציבורית הסמוכה לכיכר החמור בעיר. מדובר במקום שבו מתאספים כמעט מדי לילה צעירים רבים, שלעיתים רבות גם צורכים אלכוהול. אירוע זה מתרחש כשבועיים בלבד לאחר שנער מכרמיאל נפגע באורח קשה לאחר צריכת אלכוהול מופרזת.


ריטלין בשילוב עם אלכוהול מעצים את התחושות (צילום: קובי קואנקס)

ליפליס: "חשוב להביא לידיעת התושבים את דבר קיומו של 'פארק הריטלין' בכרמיאל. כדייר ברחוב סמוך, יוצא לי לעבור מספר פעמים ביום במקום, אם בדרך להסעה למקום העבודה ואם בטיול עם הכלב. כבר זמן רב אני מבחין מדי פעם באריזות משומשות של ריטלין המפוזרות בפארק, וזאת לא הפעם הראשונה שאני מתריע על הימצאותן במקום.

"כמעט מדי יום, בשעות הערב המאוחרות, מתאספות בפרק חבורות של בני נוער. אני מניח שיש קשר נסיבתי בין הימצאותן של אריזות הריטלין המשומשות לבין

נוכחותם של בני הנוער במקום, בשעות המאוחרות. כמו כן, אני מניח שהשימוש שנעשה בריטלין הוא שימוש לרעה, שבוודאי לא נועד לטפל בקשיי למידה ובבעיות קשב וריכוז. ממה שאני יודע על פי הספרות המקצועית, מוכר השימוש לרעה בריטלין למטרות הנאה במינונים גבוהים ובדרכי צריכה מסוימות, כמו הסנפה, אשר יכולות לגרום להשפעות כמעט זהות לממריצים אחרים, כמו קוקאין. בזמן השימוש בריטלין חל איסור מוחלט לשתות יינות או משקאות חריפים".

יצוין, כי עיון בקופסאות הריטלין הריקות העלה שמדובר בתרופות שפג תוקפן, מה שמעלה את החשד שמדובר בתרופות שבמקום שיושמדו, נמכרות לכל המרבה במחיר. בעיה נוספת היא העובדה שבתרופה שפג תוקפה ההרכב הכימי משתנה, וההשפעה עלולה להיות שונה לגמרי מהמצופה. גם במינון מדויק, הניתן על פי מרשם, לריטלין יש לעיתים תופעות לוואי כמו כאבי ראש, קשיי הירדמות, סחרחורות, בחילות, דפיקות לב מואצות ועוד.

פרופ' אשר אור-נוי מהפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בהדסה, ירושלים: "אני מכיר את התופעה הזאת, אך קשה לי להגיד עד כמה היא נפוצה. לא קשה להשיג היום כדורי ריטלין, כי אנחנו מדברים על 3-2 אחוז מהילדים שמקבלים כיום את התרופה, והם עדיין לא כל מי שזקוקים לזה. אני יכול להניח שלא קשה להשיג את הכדורים האלה, כי קרוב לוודאי זה פועל בשיטת 'חבר נותן לחבר', כך שמי שיש לו מרשם פורמלי, שמקנה לו את האישור לרכוש ריטלין, יכול ליצור לעצמו עודף. כלומר, מספיק שיום-יומיים לא ייקחו את התרופה, ונשאר להם עודף של כדורים. פעמים רבות אנחנו אומרים שאין צורך לקחת כדורים בשישי-שבת, כשלא לומדים, או כשנמצאים בחופשה ארוכה ואין סיבה לקחת, אז לוותר. אבל הילד עדיין יכול לקבל את הכדורים, ולא יודעים בעצם כמה עודף נשאר לו מהפעם הקודמת שהוא רכש".

על ההשפעה הנגרמת מהשילוב שבין הכדורים לשתייה חריפה אמר פרופ' אור-נוי: "מצד אחד, ריטלין אמור להרגיע את הגוף, אבל כשזה בא בשילוב אלכוהול, זה מעצים את התחושה שמרגיש אדם שיכור".

מה ההשפעה כשמדובר בכדורים פגי תוקף? "קיימות שתי אופציות - או שהוא משפיע מעט מאוד, או שהוא משפיע בצורה דיכאונית והאדם הופך להיות 'לא בעניינים'. ההשפעה היא השפעה הפוכה.

"מה שאני יכול להגיד זה שהתמכרות לריטלין היא נדירה ביותר אצל ילדים שיש להם הפרעת קשב וריכוז, אבל אצל כאלה שלא סובלים מהבעיה, זה משהו אחר. קיים סיכוי גבוה יותר להתמכרות. עמדתי האישית היא שמי שזקוק לזה, זה עושה לו פלאות. זו פשוט מהפכה מוחלטת עבור מי שיש לו צורך בכך, אבל למי שלא זקוק - אני מתנגד לתת. בכלל, כל תרופה שניתנת שלא לצורך עלולה להיות מסוכנת".

ב', נער תושב הצפון שהתנסה בשילוב של ריטלין עם אלכוהול, סיפר ל"ידיעות כרמיאל": "משיגים את הכדורים האלה מחברים שיש להם מרשם. הם קונים, וזה עובר בין החברים. בן אדם שלוקח את הכדור ומשלב עם זה אלכוהול, מרגיש ערנות יתר. פשוט, לא רוצים לישון. השילוב מחזיק אותך ער והיפראקטיבי, אבל גם גורם לאיבוד התיאבון ולחריקות שיניים לא רצוניות. ההשפעה עוברת אחרי ארבע-שמונה שעות, ורק אז אפשר ללכת לישון".

ד"ר חיים מאל, מהרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול: "השימוש לרעה בריטלין נעשה לצורך הרגשת 'היי'. ריטלין שנצרך שלא מהסיבות הנחוצות מדמה פעילות של קוקאין, רק שזה נמשך זמן קצר יותר. השילוב בין הכדור לאלכוהול מחמיר את התופעות וגורם לאנשים להיות יותר תוקפניים ולהתנהג בצורה מינית שלא מתאימה להם. הבעיה עם אלכוהול שהוא מרדים, וכשצורכים אותו, לא כל כך מרגישים את ההשפעה של הריטלין, אז יש חשש שייטלו כמויות יותר גדולות".

"מזרן על הרצפה, סימנים כחולים, קשירות ותקיפה מינית אלו תנאי האשפוז של בני בן ה-21 במחלקה הפסיכיאטרית"

יוני 2015 - מתלונה על טיפול רשלני כנגד מנהל מחלקה פסיכיאטרית בבית חולים באזור השרון, שהוגשה לרשויות הבריאות בסיוע עמותת מגן לזכויות אנוש עולה ההשתלשלות הבאה:

מצבו הרפואי של בחור בן 21, שטופל לראשונה על ידי פסיכיאטר בגיל 13, עקב בעיות התנהגות בבית הספר, הידרדר לאחרונה.

הוא מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי באזור השרון למשך מספר חודשים, שם הוקצה לו מזרן על הרצפה שעליו הוא שוכב עד היום, ומקבל כמויות גדולות של תרופות פסיכיאטריות.

האב שמצא סימנים כחולים על כל גופו של הבן חושד כי מכים אותו שם. לאחר שהבן התלונן ממושכות על כאבים גופניים, התברר גם, שהייתה לו פציעה בישבן עקב כמות הזריקות העצומה שהוא קיבל. לכן אף הועבר לשם כך לטיפול בבית חולים רגיל.

זמן קצר לאחר מכן סיפר הבן לאביו שהתעללו בו מינית, ואף נערכה חקירה משטרתית בבית החולים בנושא זה.

על פי התצהיר מעיד האב כי בעקבות השימוש בתרופות, בנו "השתנה לגמרי, השמין מאד סובל מעייפות רבה וכאבי ראש חזקים, מתקשה מאד לדבר, מבולבל מאד ועושה תנועות מוזרות בידיים".

בנוסף גילה האב כי בנו נקשר למיטה בחדר בידוד בתור עונש למשך חמש שעות לאחר שקילל עובדת במחלקה, שסירבה לתת לו אוכל, ולמרות שלא היה מסוכן לעצמו או לאחרים.

התלונה נמצאת עדיין בבדיקה.

העדות המתוארת בכתבה זו מבוססת על תלונה אשר תועדה על ידי עמותת "מגן לזכויות אנוש". התלונה נשלחה לכל הגורמים המתאימים. עמותת "מגן לזכויות אנוש" תיעדה עד היום מאות תלונות על הפרת זכויות אדם בתחום בריאות הנפש, ומתנדביה ממשיכים בכל יום לחשוף הפרות נוספות. כל הרואה עצמו נפגע, או המעוניין לדווח על פגיעה בחבריו או במשפחתו, מוזמן לפנות לעמותת "מגן לזכויות אנוש".

למידע נוסף: יהודה קורן, דובר העמותה. טלפון 03-5660699 נייד 052-3350928 מייל: yodak8@gmail.com

עמותת "מגן לזכויות אנוש" היא הנציגה הישראלית של Citizens Commision on Human Rights – (CCHR) ארגון בין-לאומי המונה למעלה מ-300 סניפים ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1969 על ידי ארגון הסיינטולוגיה בשיתוף עם ד"ר תומאס סזאס, פרופסור לפסיכיאטריה, כגוף עצמאי, במטרה לחקור ולחשוף מקרים של הפרת זכויות אדם בידי פסיכיאטרים. הארגון עובד עם האו"ם ועם קבוצות רבות אחרות, במטרה לנקות את תחום בריאות הנפש. העמותה רואה בפסיכיאטריה את האלמנט ההרסני ביותר בחברה כיום.

יהודה קורן - דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il


נייד:3350928 052
טל' 7312875 03 טלפון עמותה: 5660699

לשכת הרווחה נתניה רוצים לחטוף ילד בן 12 לאשפוז כפוי עקב משקל עודף

עושים צהריים עם יעל דן - יוני 2015 - לשכת הרווחה נתניה, עובדת סוציאלית לחוק הנוער רויטל דויטש רוצים לחטוף ילד בן 12 לאשפוז כפוי עקב משקל עודף לטענתם.
איציק, כמעט בן 12, שוקל 200 ק"ג. רשויות הרווחה רוצות לאשפז אותו בבית חולים פסיכיאטרי • "אני רק מבקשת שיאפשרו לי לטפל בו בבית או בקהילה. שהילד יוכל להחזיק לעצמו את האמון באנשים, בלי שירחף האיום שיסגרו אותו במקום שבו אין לנו שליטה על מה שנעשה איתו"

פרפנאן (Perphenazine) - תופעות לוואי

פרפנאן הוא סם פסיכיאטרי אנטי פסיכוטי משמש לטיפול בסימפטומים של סכיזופרניה, כמו גם בחילות והקאות חמורות. פרפנאן פועל על ידי הפחתת או חסימת ההשפעות של כימיקלים מסוימים במוח. הסם מגיע בצורת טבליות, והוא נלקח בדרך כלל שניים עד ארבעה פעמים ביום. תופעות לוואי נפוצות שדווחו כוללות נמנום, תנועות גוף יוצאות דופן, וראייה מטושטשת.

 מקור MedTv

כיצד פועלת פרפנאן

פרפנאן שייך לקבוצה של סמים פסיכיאטריים אנטי פסיכוטיים "טיפוסיות" (או הדור ראשון). לא ידוע לגמרי כיצד פועלת פרפנאן במוח עם זאת ידוע כי פרפנאן חוסמת או מפחיתה את ההשפעה דופאמין, חומר כימי שע"פ בסברות הוא עלול להיות בכמות גדולה יותר במוח אצל חולי סכיזופרניה.
 הפרפנאן (כמו כל הסמים הפסיכיאטריים) אינה מרפאה אלא מסייעת לשלוט על הסמפטומים.

מאחר ודופמין יכול להפעיל את החלק במוח ששולט בחילות והקאות, פרפנאן מסייעת לטפל בבחילות והקאות חמורות על ידי הפחתת ההשפעות של דופמין במוח.

 תופעות לוואי של פרפנאן

נמנום, חוסר תיאבון, וראייה מטושטשת הם בין תופעות הלוואי הנפוצות של פרפנאן. רוב האנשים סובלים את הסם, עם זאת, יש צורך בטיפול רפואי מידי אם תופעות לוואי של פרפנאן רציניות יותר, כגון קצב לב לא סדיר, תנועות גוף בלתי רגילות, או אם התסמינים הפסיכוטיים הופכים גרועים יותר.

פרפנאן נחקר ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלה, תופעות הלוואי שהתרחשו בקבוצה של אנשים שנטלו פרפנאן, תועדו והושוו לתופעות הלוואי שהתרחשו בקבוצה אחרת של אנשים שלא נטלו את הסם. כתוצאה מכך, נצפו תופעות לוואי שהתרחשו, הופעתן, ואיך הן בהשוואה לקבוצה שלא נטלו את הסם.

במחקרים אלה, תופעות לוואי נפוצות של פרפנאן כללו:

כאבי ראש
נמנום
נדודי שינה
יובש בפה
בחילות, הקאות, שלשולים, או עצירות
אובדן התיאבון
שתן עובר קשה
גודש באף
ראייה מטושטשת
שינויים בחשק מיני
בעיות שפיכה
רגישות לשמש
היו דיווחים שפרפנאן עלול לגרום לבדיקות חיוביות שגויות בבדיקת הריון (בדיקת הריון חיובית ביחידה שאינה בהריון).

תופעות לוואי חמורות של פרפנאן

תופעות ללואי מסוימות של פרפנאן, למרות שמתרחשות לעתים רחוקות, הן רציניות ויש לדווח מיידית לרופא המטפל. אלה כוללות, אך לא מוגבלות ל:

קצב לב לא סדיר (הפרעה בקצב לב)
לחץ דם גבוה (יתר לחץ דם) או לחץ דם נמוך (תת לחץ דם)
סוכר גבוה בדם (היפרגליקמיה) או רמת סוכר נמוכה בדם (היפוגליקמיה)
הגדלת חזה או פריקה (בגברים או נשים)
שינויים במחזור החודשי 
החרפת תסמינים פסיכוטיים
תנועות יוצאות דופן של הגוף, פנים לשון
מתח שרירים או התכווצויות
חוסר מנוחה או עצבנות
התקפים

סימנים או תסמינים של תסמונת נוירולפטיות ממארת (NMS), אשר עלולים לכלול: חום גבוה, נוקשות שרירים, בלבול, דופק לא סדיר או לחץ דם, עלייה בקצב לב (טכיקרדיה), הזעה, קצב לב לא סדיר (הפרעות קצב)

סימנים של תגובה אלרגית, כוללים: פריחה בלתי מוסברת, כוורות, גירוד, נפיחות לא מוסברות, צפצופים
קשיי נשימה או בליעה

מתוך פרפנאן - עלון לצרכן של משרד הבריאות

מתי אין להשתמש בפרפנאן?

אל תשתמשי בפרפנאן כאשר הינך בהריון או מניקה.
אין להתשתמש בפרפנאן אם ידועה לך רגישות לאחד ממרכיבי התרופה או לפנותיאזינים.
אין להשתמש בפרפנאן אם הינך לוקח/ת מינון גבוה של מדכאי מערכת העצבים המרכזית כגון:אלכוהול, ברביטוראטים , תרופות נרקוטיות וכו').
אין להשתמש בפרפנאן אם הינך סובל ממחלת לב/ כלי דם או מדיכוי מח העצם.
אין לתת במצבי חסר הכרה(קומה).
אין להשתמש בפרפנאן מבלי להיוועץ ברופא לפני התחלת הטיפול:
בחולים הלוקים בתופעות האופיניות לתסמונת ריי, בחולים בדיכאון, אם הינך סובל/ת או סבלת בעבר מ:
אלכוהליזם, פגיעה מוחית, מליקוי בתיפקוד: מערכת הנשימה (כגון אסטמה או דלקת ראות חריפה) או
הכבד.

איך ישפיע פרפנאן על חיי היום יום שלך ?

השימוש בפרפנאן עלול לפגום בערנות ועל כן מחייב זהירות בנהיגה ברכב, בהפעלת מכונות מסוכנות
ובכל פעילות המחייבת עירנות. באשר לילדים יש להזהירם מרכיבה על אופניים או ממשחקים בקרבת
הכביש וכדומה.

דרלין (Propranolol) - תופעות לוואי

דרלין ופרולול, (Deralin, Prolol (Propranolol, הינן שתי תרופות זהות המיוצרות על ידי חברות שונות.
דרלין/פרולול הם שמות מסחריים של התרופה – פרופרנולול

פעילות רפואית:
דרלין/פרולול שייכת למשפחת התרופות המשמשות לטיפול ביתר לחץ דם, מחלות לב והפרעות
קצב לב (כמו דופק מהיר) למניעת מיגרנה.
בפסיכיאטריה משתמשים בדרלין כטיפול במצבים הבאים:
באקטיזיה – אי שקט המתבטא באי יכולת לשבת בנינוחות, הנגרמת מסמים אנטי פסיכוטיים כגון: הלידול ופרפנאן. בחרדה, בעיקר כאלו לפני הרצאה או בחינה.

מקור MedTv 

תופעות לוואי דרלין
נדודי שינה, רמת סוכר נמוכה בדם, והקאות הם חלק מתופעות הלוואי הנפוצות יותר של דרלין. בעיות חמורות שיש לדווח מיד לרופא המטפל כוללות סחרחורת, או התעלפויות

תופעות לוואי חמורות של דרלין
להלן כמה מתופעות הלוואי של דרלין שיש לדווח מיידית לרופא המטפל. אלה כוללים, אך לא מוגבלים ל:

פריחה בלתי מוסברת בעור.
שלפוחיות או קילוף של בלתי מוסבר של העור
גירוד
צפצופים
קשיי נשימה או קשיי בליעה
נפיחות לא מוסברות או עלייה פתאומית במשקל 
כאבים בחזה
התקפי סחרחורת, או עילפון
קור, עקצוץ, או חוסר תחושה בידיים או ברגליים
בלבול
קצב לב לא סדיר


תופעות לוואי אחרות
דרלין הוא הוא תרופה ישנה. ככזה, מידע הזמין על תופעות הלוואי מוגבל. לתרופות חדשות יותר, קיים מידע המפרט את האחוז המדויק לכל תופעת לוואי.
בהתבסס על מידע מצומצם זה, תופעות לוואי אחרות של דרלין כוללות, אך לא מוגבל ל:

קצב לב איטי (ברדיקרדיה)
אי ספיקת לב
ירידה בלחץ דם במעבר משכיבה או ישיבה לעמידה
קור, עקצוץ, או חוסר תחושה בידיים או ברגליים
דיכאון
נדודי שינה
הזיות
אובדן זיכרון לטווח קצר
עייפות
בחילה
הקאות
שלשול
עצירות
אסטמה
זאבת אדמנתית מערכתית (לופוס או SLE בקיצור)
נשירת שיער 
אימפוטנציה
 מחלת Peyronie
רמת סוכר נמוכה בדם


מתוך עלון לצרכן של משרד הבריאות

מתי אין להשתמש דרלין?
אין להשתמש בדרלין אם ידועה רגישות לאחד ממרכיביה, או במקרים של ברדיקרדיה (קצב לב פחות מ- 45 פעימות לדקה) או אי ספיקת לב.
אין להשתמש בדרלין מבלי להיוועץ ברופא לפני התחלת הטיפול
אם הינך בהריון או מניקה או אם הינך סובל/ת או סבלת בעבר מליקוי בתיפקוד: מערכת הנשימה (כגון אסטמה), הלב ו/או כלי דם, הכבד, הכליה/מערכת השתן, מפעילות יתר של בלוטת התריס (תירואיד), מסכרת או דיכאון.

איך תשפיע דרלין על חיי היום יום שלך ?
השימוש בדרלין עלול לפגום בעירנות ועל כן מחייב זהירות בנהיגה ברכב, הפעלת מכונות מסוכנות ובכל
פעילות המחייבת עירנות. באשר לילדים, יש להזהירם מרכיבה על אופניים או ממשחקים בקרבת הכביש וכדומה.

אזהרות
בתקופת הטיפול בדרלין זו יש לערוך בדיקות: לחץ דם, שתן, תפקוד הלב, הכבד והכליה.
אם הינך רגיש/ה למזון כלשהו או לתרופה כלשהי, עליך להודיע על כך לרופא לפני נטילת דרלין.
אין להשתמש בדרלין בטיפול במיגרנה לאחר שההתקף התחיל.
שים/י לב, דרלין עשויה להפחית או למנוע כאבי חזה בעת מאמץ גופני, לכן עליך להיוועץ עם הרופא בנוגע לרמת הפעילות הגופנית המותרת לך.
אם הינך עומד/ת לעבור ניתוח מכל סוג שהוא (כולל ניתוח שיניים) או טיפול דחוף, עליך להודיע לרופא על נטילת התרופה.
דרלין עלולה לגרום לרגישות למזג אויר קר. יש לדאוג ללבוש חם ולהימנע מחשיפה ממושכת לקור.

תופעות המחייבות התייחסות מיוחדת
דופק לב איטי (במיוחד פחות מ- 50 פעימות לדקה) או דיכאון: פנה/י לרופא.
קשיי נשימה (נדיר): פנה/י לרופא.
גרד בעור, התנפחות הקרסוליים והרגליים, הזיות, ידיים ורגליים קרות (נדיר): פנה/י לרופא מיד !
בכל מקרה שבו הינך מרגיש/ה תופעות לוואי שלא צויינו בעלון זה, או אם חל שינוי בהרגשתך הכללית, עליך להתייעץ עם הרופא מיד.

איבופרופן (Ibuprofen) - תופעות לוואי

איבופרופן (Ibuprofen) הוא משכך כאבים נפוץ ממשפחת מדכאי דלקת שאינם סטרואידים (באנגלית: Non Steroidal Anti Inflamatory Drugs או בקיצור NSAIDs). איבופרופן מוכר בשמות המסחריים נורופן, אדוויל, אדקס ועוד.

איבופרופן מותר לשימוש במספר מצבים הקשורים לכאב, דלקת, חום, וקשיחות. חלק ממצבים אלה כוללים דלקת מפרקים ניוונית, דלקת מפרקים שגרונית, כאבי מחזור. איבופרופן נחשב לסם הפועל על ידי חסימת ההשפעות של הורמונים מסוימים שגורמים לדלקת וכאב בגוף. איבופרופן נמכר לבד או בשילוב עם תרופות אחרות לטיפול בשפעת, מיגרנה, וסינוסים ההצטננות. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של איבופרופן כוללים כאבי בטן, בחילות, צרבת.

מקור  MedTv

איבופרופן - תופעות לוואי

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר שדווחו מנטילת איבופרופן כוללות כאבי בטן, צרבת, בחילה וסחרחורת. תופעות לוואי אחרות כוללות בעיות עיכול ושלשולים. ישנן תופעות לוואי רבות אפשריות ורובן מינוריות. עם זאת, ישנן תופעות לוואי של התרופה העלולות לגרום לבעיות בריאות רציניות, כגון בעיות בכליות, דימום מסכן חיים, התקף לב, או שבץ.

גורמים המשפיעים על תופעות הלוואי:

מינון האיבופרופן
גיל
מצבים רפואי של המטופל
תרופות אחרות הניטלות באותו הזמן (תגובות בין תרופתיות).

תופעות לוואי נפוצות של איבופרופן

איבופרופן נחקר בהרחבה במחקרים קליניים, עם אלפי אנשים ברחבי העולם שהוערכו. במחקרים אלה, תופעות לוואי תועדו בהשוואה לאלו שהתרחשו בקבוצה דומה של אנשים שלא נטלו איבופרופן. בדרך זו, ניתן לראות מה תופעות לוואי של איבופרופן, הופעתן, ואיך הן בהשוואה לקבוצה שלא נטלו איבופרופן.

בהתבסס על מחקרים אלה, תופעות הלוואי איבופרופן הנפוצות ביותר כוללות:

בחילה
כאבי בטן
צרבת
סחרחורת
פריחה בלתי מוסברת.

תופעות לוואי אחרות, המתרחשות בלמעלה מ- 1% כוללות אך לא מוגבלות ל:

שלשול
הקאות
קלקול קיבה
עצירות
כאבי בטן
נפיחות
גז
כאב ראש
עצבנות
צלצולים באוזניים (טינטון)
תיאבון ירד
נפיחות.

מתוך עלון לצרכן של איבופרופן

אין להשתמש באיבופרופן אם:
הינך רגיש (אלרגי) לחומר הפעיל (איבופרופן) או לכל אחד מהמרכיבים הנוספים (ראה סעיף 6) אשר מכילה התרופה.
הינך רגיש לסליצילטים (כגון אספירין) ולמשככי כאבים/מורידי חום נוגדי דלקת אחרים שאינם סטרואידים.
הייתה לך בעבר תגובה אלרגית בנטילת משכך כאבים כלשהו
הינך בשלושת חודשי ההריון האחרונים.
הינך נוטל בו זמנית תרופות אחרות מקבוצת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים.
הינך סובל או סבלת בעבר מאולקוס )כיב עיכולי(, דימום או התנקבות בקיבה.
עברת זה עתה או אם הינך עומד לעבור ניתוח לב.
הינך סובל מאי ספיקה חמורה של הלב, הכליות או הכבד

נהיגה ושימוש במכונות
בחולים מסוימים איבופרופן עלול לגרום לנמנום, סחרחורת או טשטוש ראייה. אם חשת בתופעות אלה לאחר השימוש באיבופרופן, עליך להיזהר בנהיגה ברכב או בהפעלת מכונות מסוכנות ובכל פעילות המחייבת עירנות. באשר לילדים, יש להזהירם מרכיבה על אופניים או ממשחקים בקרבת הכביש וכדומה.

קשישים
קשישים הינם בעלי נטייה גבוהה יותר לפתח תופעות לוואי בעקבות נטילת תכשירים מקבוצת נוגדי דלקות שאינם סטרואידים, כגון איבופרופן, ובעיקר דימום או התנקבות בקיבה העלולים להיות קטלניים.

תופעות לוואי
כמו לכל תרופה, השימוש באיבופרופן או איבופרופן פורטה עלול לגרום לתופעות לוואי בחלק מהמשתמשים. אל תיבהל למקרא רשימת תופעות הלוואי. יתכן ולא תסבול מאף אחת מהן.
יש להפסיק את הטיפול ולפנות מיד לרופא אם מופיעות תופעות הלוואי הבאות:
 סימני אלרגיה כגון: פריחה עורית, גרד, שלפוחיות בעור, נפיחות בפנים, דופק מהיר לא סדיר, לחץ בחזה, צפצופים, קוצר נשימה, החמרה של אסתמה, הלם (אנפילקסיס).
 תגובות עוריות חמורות (שלפוחיות בעור, פה, עיניים ואיברי המין).
 סימפטומים של דלקת קרום המוח (כגון: כאבי ראש, חום, צוואר נוקשה).
 הפרעות בראיה או בשמיעה, ראיית/שמיעת דברים מוזרים.
 אולקוס, דימום או התנקבות בקיבה, החמרה במחלת קרוהן או קוליטיס, כאבים, עוויתות או תחושת שריפה בבטן, כאב בחזה, קשיי עיכול, תחושת חולי, בחילה, צרבת, הקאות.
 בצקת, צבירת נוזלים (כגון נפיחות ברגליים).
 צפידות, כאבים בעמוד השדרה, לחץ דם גבוה, אי ספיקת לב.
 הפרעות במערכת הדם (למשל ירידה בסוגי תאי דם שונים). הסימנים הראשונים שיופיעו הינם: חום גבוה, כאב גרון, כיבים בפה, תסמינים דמויי שפעת, תשישות חמורה, דימום או חבורות בלתי מוסברים.
 יש דיווחים נדירים של קילוף עור; בעיות בכבד, הצהבת העיניים ו/או העור; חבורות; בעיות בכליות, כאב גרון חזק עם חום גבוה.
 עילפון, הקאה דמית, צואה דמית או שחורה.

תופעות לוואי נוספות:
 גזים במערכת העיכול, שלשול, עצירות.
 נמנום, סחרחורת, כאב ראש, עייפות.
 בעיות עוריות כגון: רגישות העור לשמש.
 במקרים נדירים דווח על דקרור בידיים או ברגליים, צלצולים באוזניים, שינויים במצב הרוח ובלבול. אם תופעות אלו מטרידות או נמשכות מעבר לימים ספורים, יש לפנות לרופא.
בהחמרת אחת מתופעות הלוואי, או בהופעת תופעת לוואי שלא הוזכרה בעלון, היוועץ ברופא

מרים קראוס - זיוף פרוטוקול בדלתיים סגורות

מרים קראוס - זיוף פרוטוקול בדלתיים סגורות

נציב התלונות: תלונה נגד השופטת מרים קראוס - מוצדקת , אלה לוי-וינריב , 14/6/15 , גלובס

שופטת ביהמ"ש למשפחה בפ"ת, מרים קראוס, סירבה לתעד בפרוטוקול דברים שאמרה בדיון שהתקיים בפניה, ובין היתר הצעת פשרה וביקורת שהטיחה בעו"ד, ובהמשך אף תיעדה בפרוטוקול דברים שונים מאלה שאמרה

החלטת הנציב - קובץ PDF

שופטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה, מרים קראוס, סירבה לתעד בפרוטוקול דברים שאמרה במהלך דיון שהתקיים בפניה, ובין היתר הצעת פשרה וביקורת שהטיחה בעורך דין בדיון, ובהמשך אף תיעדה בפרוטוקול דברים שונים מאלה שאמרה. זאת, בניגוד לחוק - כך קבע לאחרונה נציב תלונות הציבור על שופטים, שופט העליון בדימוס פרופ' אליעזר ריבלין.

נמצא כי במסגרת דיונים בין בני זוג על משמורת בתם, הציעה קראוס לאם לוותר על מזונות הבת בתמורה לקבלת המשמורת, אך לא ציינה הצעה זו בפרוטוקול, ותחת זאת הכתיבה לקלדנית שהיא מצפה מן האם להגיש הצעה להסדר בנושא המזונות. בהמשך, לבקשת אחד מעורכי הדין לתקן את הפרוטוקול, תיעדה קראוס את הצעתה.

ההחלטה ניתנה במסגרת דיון בתלונות שהגישה כנגד קראוס אם המנהלת בפניה הליכים משפטיים מול בעלה, בנוגע למשמורת על בתם. מדובר במספר תיקים המתנהלים בפני קראוס, ובהם תביעת הבעל להחזרת "קטין חטוף", בתו הקטינה המתגוררת עם האם בארה"ב, למרות שהאב הוא המשמורן; והתיק השני - תביעת הבת לקביעת החזקתה הזמנית בידי אמה (המתלוננת), סבתא או דודתה.

בתלונה שהגישה האם כנגד קראוס, נטען כי באחד הדיונים שהתקיימו בתיק השמיטה השופטת מן הפרוטוקול חלקים נרחבים, בהם אמרה לה כי היא מצפה ממנה לוותר על מזונות הקטינה.

לטענת האם המתלוננת, האמירה המדויקת של השופטת הייתה: "אני מנסה להוציא הסכמה בנושא של המזונות, נראה לי ויתור על המזונות כמובן וערבויות לשם הטסתה של הילדה לישראל פעמיים בשנה, ואני רוצה שגם האב פעמיים בשנה ייסע למיאמי, על חשבון האמא, והיא תשלם כל פעם 3,000 דולר פעמיים בשנה".

לטענת האם, למרות שבא-כוחה של הקטינה עמד על כך שהדברים יירשמו בפרוטוקול, סירבה לכך השופטת, ובשלב מאוחר יותר אף הקריאה לקלדנית גרסה אחרת, כזו שלא עולה ממנה כי היא מצפה מהמתלוננת לוותר על מזונות הקטינה.

האם המתלוננת טענה עוד כי במהלך הדיון התבטאה השופטת בזלזול כלפי בא-כוח הקטינה ומתחה ביקורת על כך שהחליט לייצג קטינה בבית המשפט, אולם גם הפעם לא נרשמו הדברים בפרוטוקול.

לדברי המתלוננת, האמירה של השופטת בעניין זה הייתה: "זה פשוט לא יאומן, הילדה הייתה צריכה להיפתח גם בפניך? לא מספיק היא הייתה צריכה להיפתח בפני כל-כך הרבה אנשים? זה פשוט, הייתי אומרת, מי שמך להתערב בעניינים האלה? למה שהילדה לא תראה עכשיו את העורך דין של האבא? שהאבא יקח עורך דין ויפגוש אותו שם עם הילדה. שני עורכי דין. אדוני מסכים שהילדה תיפגש עם שני עורכי דין מטעם האבא?".

עוד לטענת המתלוננת, הדברים נאמרו למרות שהבעל מייצג את עצמו ואינו מיוצג כלל בידי עורך דין, ולמרות שבא-כוח הקטינה ייצג את הקטינה בלבד ולא את המתלוננת.

בתגובתה לתלונה מסרה השופטת קראוס כי מבחינה טכנית לא ניתן לרשום בפרוטוקול את כל הדברים הנאמרים במהלך הדיון, ולכן ניתנת לצד המעוניין אפשרות להזמין הקלטה על חשבונו.

השופטת הוסיפה כי לפי תקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט, במסגרת קדם-המשפט, לקיים ישיבה להצעת הסדר פשרה, וכך היא עשתה.

עוד ציינה השופטת כי היא אינה נוהגת להתבטא בזלזול כלפי עורך דין או מאן דהוא. עם זאת, היא הביעה את מורת-רוחה מכך שבאי-כוח הקטינה ראו לעצמם חירות להיפגש עם קטינה בת 11 במצב משבר.

בסופו של יום קבע בית המשפט המחוזי כי פגישותיו של בא-כוח הקטינה עמה ייעשו בנוכחות פקידת הסעד בלבד, כי שיחות הטלפון שלו עמה יהיו אף הן בנוכחות פקידת הסעד, וכי הוא או כל עורך דין אחר מנוע מליצור קשר עם הקטינה שלא בנוכחותה ובהסכמתה של פקידת הסעד.

לבסוף ציינה השופטת כי נושא הגירת קטינה הוא משמעותי, סבוך ומעורר מתח רב. כשבוע לאחר הדיון בתיק הוחלט כי בשלב זה לא תותר הגירה. בינתיים הגיעו הצדדים להסכם בעניין הגירה, אשר קיבל תוקף של פסק דין.

בא-כוח הקטינה מסר בתגובתו לתלונה כי משרדו מייצג את הקטינה בתביעה עצמאית מטעמה. במסגרת התביעה עתרה הקטינה לקביעת מקום מגוריה אצל אימה, המתלוננת, המתגוררת בארצות-הברית. לדבריו, הוא מופיע תדיר בפני השופטת ואינו חפץ כי בית המשפט ייטור לו טינה, או כי בתיקים אחרים, בהם הוא מייצג לקוחות אחרים, הם יחושו שלא בנוח מול בית המשפט. לפיכך הוא ציין כי הוא מעדיף שלא להביע עמדתו אלא רק לצרף בקשות ופרוטוקולים המשקפים את אשר אירע.

בהחלטת בית המשפט בדיון נשוא התלונה נאמר כי המתלוננת תגיש תצהיר מטעם בעלה, בו ייאמר כי הוא מוכן ומעונין לקבל את הקטינה, וכן "תציע הסדר באשר למזונות הקטינה".

לעומת זאת, בפרוטוקול הדיון נרשם, מפיו של בא-כוח הקטינה, כי בפתח הדיון הציע בית המשפט הצעה לפיה כתנאי לנסיעה, תשלם המתלוננת סכום של 6,000 דולר לשנה לאב, ותוותר על מזונות הקטינה.

בא-כוח הקטינה הביע בדיון את דעתו כי "בית המשפט בא עם עמדה", ולתחושתו השופטת מתייחסת לבאי-כוח הקטינה "כביכול אנו עורכי דין מטעם האם (המתלוננת), והיא (הקטינה) צריכה להיפגש עם שניים ולא אחד מטעם האב".

לאחר הדיון הגיש בא-כוח הקטינה בקשה לתיקון פרוטוקול, באופן שישקף לאשורו את אשר אירע בדיון. בהחלטת בית המשפט בבקשה לתיקון פרוטוקול נאמר, בין היתר: "הפרוטוקול מתחיל בכך שהאב מתנגד להצעת בית המשפט, שאכן נרשמה בהמשך בהחלטתי ואינה זהה מילה במילה להצעתי. אכן, הצעתי שהאם תשקול ויתור על מזונות הקטינה, אם וכאשר תעבור הבת להתגורר עם האם בארה"ב".

בהחלטתו ציין הנציב ריבלין כי אין חולק כי השופטת הציעה בפתח הדיון הצעת פשרה, לפיה המתלוננת תוותר על מזונות הקטינה בתמורה להעברת המשמורת על הקטינה אליה; ואין גם חולק כי הצעה זו לא נרשמה בפרוטוקול, ותחתיה נרשם מפי השופטת בהחלטתה כי המתלוננת "תציע הסדר באשר למזונות". השופטת אישרה כי זו הייתה הצעתה, והדברים אף תוקנו במסגרת בקשה לתיקון פרוטוקול שהגיש בא-כוח הקטינה.

ריבלין ציין עוד כי טענת המתלוננת כי השופטת התרעמה על בא-כוחה אושרה אף היא על-ידי השופטת בתגובתה. גם טענתה כי השופטת העלתה את האפשרות כי הבעל יבקש שהקטינה תיפגש עם באי-כוחו, הגם שבאותה עת לא היה מיוצג, נתמכה בדברי בא-כוח הקטינה בפרוטוקול הדיון.

לכן, בנסיבות אלה, מצא ריבלין את התלונה כנגד קראוס מוצדקת, וקבע: "בלי שאביע עמדתי על סמכות בית המשפט להציע את הצעת הפשרה האמורה ועל המידה שבה מתיישבת ההצעה עם תקנת הציבור, אם בכלל, אין ספק כי ההצעה הייתה צריכה להופיע בפרוטוקול הדיון, ולא היה מקום לסירובו של בית המשפט לבקשת בא-כוח הקטינה לרשום את ההצעה בפרוטוקול. לעניין זה, מחובתו של בית המשפט לתעד בפרוטוקול את עיקרי הדברים שנאמרו בדיון. וכאשר מדובר בעניין שהוא עיקרי בדיון, כמו הצעת הפשרה האמורה, אין בית המשפט יכול לפטור עצמו מחובתו באמירה שהצדדים רשאים להזמין הקלטה על חשבונם. הוא הדין בדברים שנאמרו על-ידי השופטת לבאי-כוח הקטינה".

עוד הוסיף ריבלין כי "אין ספק כי בית המשפט רשאי היה להביע את דעתו על ייצוג הקטינה בתביעה נפרדת מטעמה, אולם התרשמתי כי לשון הביקורת חרגה מן הראוי בנסיבות העניין. זאת ועוד, בין הבעת אי-נחת מייצוג הקטינה ועד להעלאת תרחישים שאינם מעוגנים במציאות, כמו פגישת הקטינה עם באי-כוח הבעל אשר לא היה מיוצג כלל - רב המרחק". מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה: "מערכת בתי המשפט איננה מגיבה על החלטות של נציב תלונות הציבור על שופטים".
 
החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים כי שופטת המשפחה מרים קראוס זייפה פרוטוקול - מאי 2015