תחקיר ערוץ 1 - חטיפת הבן של פאני וקנין למרכז חירום משרד הרווחה ל- 30 יום לצורך "איבחון רגשי". לאחרונה חטפה פקידת הסעד ליאורה שרעבי מלשכת הרווחה לוד את הבן של האמא פאני וקנין. הבן, נדב וקנין בא לעולם כשהאם הייתה בגיל 37 והיא החזיקה אותו בבטן בסכנת חיים, ומשבא לעולם לא היו יותר שמחים ממנה ומבן זוגה. פקידת הסעד ראתה את האמא כאישה חלשה, והחליטה לקחת ממנה את בנה, כשהיא אומרת לאם "יש ביקוש לאימוץ לילדים בלונדיניים". מיד כשנחטף בנה של האם למרכז החירום, הגישה האם באמצעות עו"ד ורדה ברכה שטיינברג ערעור לביהמ"ש המחוזי ואח"כ לעליון להשבת הילד אליה, אולם מדובר בשופטים חותמות הגומי של הרווחה, המשתפים פעולה בנושא הרחקת ילדים מהוריהם והגדלת תעשיית מוסדות הרווחה. בינתיים הירשו לפאני וקנין לשוחח בטלפון עם נדב, המוחזק במחנה הריכוז לילדים נווה מיכאל, בניהול רשת אמונה, לשם מעבירים ילדים חטופים דתיים. נדב סיפר לאימו בטלפון שהמדריכות משליכות אותו לחדר עונש מרופד, כדי שלא ישמעו אותו בוכה, והן ממוססות לו כדורים לתוך השתייה.
מוטי לייבל, העיתונאי ומייסד קבוצת הורים שכולים לילדים חיים, מלווה את האם ומסקר את נושא החזרת בנה החטוף אליה. מדובר בסחר בילדים הוא אומר, המוסד מקבל 17 אלף ש"ח על כל ילד שמוצא מההורה. אלו נתונים של משרד הרווחה עצמו.
שימו לב, איך בדרך אגב, באותה נשימה תמיד משרד הרווחה מאשים את האמא או האבא בהזנחה ועוד כל מיני דברים. האם יש לדליה לב שדה, כלים משטרתיים לברר זאת? האם דליה לב שדה עברה פוליגרף על סיפורי הבדים שלה? בעקבות הכתבה, פנו למדורינו עשרות הורים שסיפרו כי דליה לב שדה הייתה ידועה בתפירת תיקים מיניים לאבות, והכול ממוחה הקודח. כמובן שנגד האבות לא הוגש כתב אישום, ואחרי שדליה לב שדה, שלחה את האבות למכלאות הקשר, גרמה לנתק הילדים מאביהם, בשלב השני היא לקחה לאימהות את הילדים בטענות הבזויות כמו בכתבה. כדי לדרבן את פקידות הסעד להמשיך ולהרוס משפחות, לנתק בין הורים וילדים ולזרוע הרס וחורבן מסתובב סנצ'ו פנצ'ו חיים כץ, הבדיחה הנלעגת ברחבי הארץ ומחלק לנשות ציפורני הטרף הללו פרסים, תעודות הוקרה, אותות מצוינות וכדומה, העיקר לטפח להן את האגו. על חלוקת הפרסים הוא כותב דברים בסגנון: "פרויקט דגל שבו ניתן לראות טיפול עירוני כולל בבעיית התעסוקה מתוך ראייה רוחבית, ארוכת טווח ויצירת מגוון שיתופי פעולה". בקיצור, בלה, בלה, בלה, או יותר נכון בלע, בלע, בלע. כידוע העבודה הסוציאלית הוא "מקצוע" לפרזיטיות. נשים כמו דליה לב שדה עוברות חינוך מחדש, שהחברה זקוקה להן לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהן יודעות יותר טוב מהציבור מה הצרכים של הציבור. בשם עבודת הקודש הזו הן מנתקות ילדים מאבות, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך. המקצוע הזה פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה. להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמתפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן. מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.
