מי שקמה - תאגיד המים והביוב בע"מ - חיוב שלא כדין עבור צריכת מים משותפת
המתלונן הלין על כך שתאגיד המים והביוב של חולון "מי שקמה" (להלן - התאגיד) מחייב אותו לשלם אגרות מים בסכומים גבוהים עבור מים שלא צרך. לטענת המתלונן, עד ספטמבר 2009 לא עלתה צריכת המים שלו על 15 מ"ק לתקופת חיוב, אולם מאותו חודש הוא נדרש לשלם עבור מאות מ"ק של מים, המוגדרים צריכה משותפת, וכל פניותיו לתאגיד לבירור העניין לא נענו.
בירור התלונה העלה את הפרטים האלה:
החמתלונן מפעיל מסגרייה במתחם שבו פועלים כמה עסקים ובהם מרכול (סופרמרקט), משתלה, קיוסק ומכון לשטיפת מכוניות (להלן - המתחם). חלק מהעסקים באותו מתחם מופעלים בידי פולשים.
בתחילה היו מדי מים פרטיים רק למסגריית המתלונן ולמרכול. בסמוך לאוגוסט 2009 התברר למרכול כי כמה נכסים במתחם התחברו באופן בלתי חוקי למד המים שלו, וכתוצאה מכך הוא מחויב באגרות מים בשיעורים גבוהים. המרכול פנה בעניין לתאגיד, ובעקבות זאת ניתק התאגיד את החיבורים ממד המים שלו. נוסף על כך התקין התאגיד מד מים ראשי בכניסה למתחם וחיבר אליו בצינור את מד המים הפרטי של המתלונן. ואולם לאחר פעולות אלה של התאגיד, הנכסים שנותקו ממד המים של המרכול התחברו באופן לא חוקי למד המים הראשי, וכל המים שנצרכו באמצעות התחברויות אלה - כמה מאות קוב בכל תקופת חיוב - נמדדו במד המים הראשי כצריכה משותפת. מאחר שרק למתלונן היה מד מים במתחם, התשלום עבור צריכה זו הושת עליו.
התאגיד מסר בתגובה כי מלבד המרכול, כל הנכסים שבמקום, לרבות נכסו של המתלונן, מצויים במתחם אחד, ולכן הוא התקין בגבול המתחם מד מים ראשי המודד את סך כל צריכת המים במקום. התאגיד טען כי לפי החוק, הוא אחראי רק לתשתיות המים אשר נמצאות לפני מד המים הראשי, והצנרת שבמתחם היא באחריות הצרכנים במקום. אמנם ידוע לו שבמתחם נמצאים פולשים שהתחברו
לצנרת באופן בלתי חוקי, אך אין לו יכולת של ממש להתמודד עם גנבות המים, מאחר שסמכויות האכיפה שבידיו דלות ואינן יעילות, ופניותיו למשטרת ישראל בעניין לא הועילו. בנסיבות אלה, ומאחר שעל התאגיד לגבות תשלום עבור המים שנצרכו, אין מנוס מהשתת החיוב בגינם על המתלונן.
בעקבות התערבות הנציבות התקין התאגיד, בסמוך לאפריל 2011, מדי מים לרוב הנכסים במקום, וניתק את הנכס של המתלונן ממד המים הראשי. התאגיד הודיע לנציבות כי לאחר שימדוד את צריכת המים של כל אחד מהנכסים במשך שנה, יתוקנו חשבונות המים מספטמבר 2009 עד אפריל 2011 למפרע, וכך ישלמו בעליו של כל נכס במתחם עבור הכמות המשוערת של המים שצרכו באותה תקופה.
ואולם משביקשה הנציבות לוודא שחשבון המים של המתלונן אכן תוקן, התברר לה כי התאגיד חזר בו מהחלטתו. התאגיד חזר לפני הנציבות על עמדתו ולפיה לעניין התקופה שקדמה להתקנת מדי המים לנכסים האחרים יש לראות בכל המתחם נכס אחד ובכל צריכת המים שנמדדה במד המים הראשי, למעט הצריכה שנמדדה במדי המים הפרטיים, "צריכת מים משותפת"[1]. מאחר שבאותה תקופה רק למתלונן היה מד מים פרטי, הוא נדרש לשלם עבור צריכת המים המשותפת במתחם.
הנציבות קבעה בהחלטתה כי התלונה מוצדקת:
צריכה משותפת נמדדת בנכס משותף, דוגמת בית משותף (כך אף עולה מהגדרת המונח "צריכה משותפת" באתר האינטרנט של התאגיד), והיא נובעת משימושים המשותפים לכלל המחזיקים בנכס: הסקה מרכזית, השקיית גינות משותפות, ניקיון השטחים המשותפים וכד'. לעומת זאת, במתחם שבו עוסקת התלונה פועלים עסקים שאין ביניהם כל קשר, פיזי או אחר, ולכן אי-אפשר להגדירו נכס אחד ולהתקין בו מד מים ראשי אחד. מאחר שלמסגרייה של המתלונן אין שום קשר לנכסים האחרים במתחם, אין שום עילה שבדין לדרוש ממנו לשלם עבור המים שצרכו.
במקום להתמודד בצורה ראויה עם גנבת המים במתחם, לפי הסמכויות שהוקנו לתאגיד בדין, הטיל התאגיד על המתלונן את האחריות להתחברות הבלתי חוקית לצינור המוליך אליו את המים ותיקן את הפגיעה שנגרמה למרכול, כתוצאה מגנבת המים, באמצעות פגיעה במתלונן.
אשר על כן, הנציבות קבעה כי דרך פעולתו של התאגיד אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם עקרונות השוויון, ההגינות ותום הלב שרשות ציבורית מחויבת לפעול לפיהם, ועל התאגיד למחוק אפוא את חובו של המתלונן בגין צריכת המים המשותפת ולהשית עליו רק את התשלום עבור המים שצרך, לפי קריאת מד המים בנכס שלו.
התאגיד הודיע כי פעל בהתאם להחלטת הנציבות וביטל את יתרת החוב של המתלונן עבור הצריכה המשותפת.
(502970)
[1] בסעיף 1 לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע-2009, שהיו בתוקף באותה עת, הוגדרה "צריכת מים משותפת" - "הפרש הקריא של מד-המים הראשי של הנכס, המותקן בגבול הנכס, ושל כלל הקריאים של מדי המים של כל יחידות הדיור או צרכני המים בנכס".
המתלונן הלין על כך שתאגיד המים והביוב של חולון "מי שקמה" (להלן - התאגיד) מחייב אותו לשלם אגרות מים בסכומים גבוהים עבור מים שלא צרך. לטענת המתלונן, עד ספטמבר 2009 לא עלתה צריכת המים שלו על 15 מ"ק לתקופת חיוב, אולם מאותו חודש הוא נדרש לשלם עבור מאות מ"ק של מים, המוגדרים צריכה משותפת, וכל פניותיו לתאגיד לבירור העניין לא נענו.
בירור התלונה העלה את הפרטים האלה:
החמתלונן מפעיל מסגרייה במתחם שבו פועלים כמה עסקים ובהם מרכול (סופרמרקט), משתלה, קיוסק ומכון לשטיפת מכוניות (להלן - המתחם). חלק מהעסקים באותו מתחם מופעלים בידי פולשים.
בתחילה היו מדי מים פרטיים רק למסגריית המתלונן ולמרכול. בסמוך לאוגוסט 2009 התברר למרכול כי כמה נכסים במתחם התחברו באופן בלתי חוקי למד המים שלו, וכתוצאה מכך הוא מחויב באגרות מים בשיעורים גבוהים. המרכול פנה בעניין לתאגיד, ובעקבות זאת ניתק התאגיד את החיבורים ממד המים שלו. נוסף על כך התקין התאגיד מד מים ראשי בכניסה למתחם וחיבר אליו בצינור את מד המים הפרטי של המתלונן. ואולם לאחר פעולות אלה של התאגיד, הנכסים שנותקו ממד המים של המרכול התחברו באופן לא חוקי למד המים הראשי, וכל המים שנצרכו באמצעות התחברויות אלה - כמה מאות קוב בכל תקופת חיוב - נמדדו במד המים הראשי כצריכה משותפת. מאחר שרק למתלונן היה מד מים במתחם, התשלום עבור צריכה זו הושת עליו.
התאגיד מסר בתגובה כי מלבד המרכול, כל הנכסים שבמקום, לרבות נכסו של המתלונן, מצויים במתחם אחד, ולכן הוא התקין בגבול המתחם מד מים ראשי המודד את סך כל צריכת המים במקום. התאגיד טען כי לפי החוק, הוא אחראי רק לתשתיות המים אשר נמצאות לפני מד המים הראשי, והצנרת שבמתחם היא באחריות הצרכנים במקום. אמנם ידוע לו שבמתחם נמצאים פולשים שהתחברו
לצנרת באופן בלתי חוקי, אך אין לו יכולת של ממש להתמודד עם גנבות המים, מאחר שסמכויות האכיפה שבידיו דלות ואינן יעילות, ופניותיו למשטרת ישראל בעניין לא הועילו. בנסיבות אלה, ומאחר שעל התאגיד לגבות תשלום עבור המים שנצרכו, אין מנוס מהשתת החיוב בגינם על המתלונן.
בעקבות התערבות הנציבות התקין התאגיד, בסמוך לאפריל 2011, מדי מים לרוב הנכסים במקום, וניתק את הנכס של המתלונן ממד המים הראשי. התאגיד הודיע לנציבות כי לאחר שימדוד את צריכת המים של כל אחד מהנכסים במשך שנה, יתוקנו חשבונות המים מספטמבר 2009 עד אפריל 2011 למפרע, וכך ישלמו בעליו של כל נכס במתחם עבור הכמות המשוערת של המים שצרכו באותה תקופה.
ואולם משביקשה הנציבות לוודא שחשבון המים של המתלונן אכן תוקן, התברר לה כי התאגיד חזר בו מהחלטתו. התאגיד חזר לפני הנציבות על עמדתו ולפיה לעניין התקופה שקדמה להתקנת מדי המים לנכסים האחרים יש לראות בכל המתחם נכס אחד ובכל צריכת המים שנמדדה במד המים הראשי, למעט הצריכה שנמדדה במדי המים הפרטיים, "צריכת מים משותפת"[1]. מאחר שבאותה תקופה רק למתלונן היה מד מים פרטי, הוא נדרש לשלם עבור צריכת המים המשותפת במתחם.
הנציבות קבעה בהחלטתה כי התלונה מוצדקת:
צריכה משותפת נמדדת בנכס משותף, דוגמת בית משותף (כך אף עולה מהגדרת המונח "צריכה משותפת" באתר האינטרנט של התאגיד), והיא נובעת משימושים המשותפים לכלל המחזיקים בנכס: הסקה מרכזית, השקיית גינות משותפות, ניקיון השטחים המשותפים וכד'. לעומת זאת, במתחם שבו עוסקת התלונה פועלים עסקים שאין ביניהם כל קשר, פיזי או אחר, ולכן אי-אפשר להגדירו נכס אחד ולהתקין בו מד מים ראשי אחד. מאחר שלמסגרייה של המתלונן אין שום קשר לנכסים האחרים במתחם, אין שום עילה שבדין לדרוש ממנו לשלם עבור המים שצרכו.
במקום להתמודד בצורה ראויה עם גנבת המים במתחם, לפי הסמכויות שהוקנו לתאגיד בדין, הטיל התאגיד על המתלונן את האחריות להתחברות הבלתי חוקית לצינור המוליך אליו את המים ותיקן את הפגיעה שנגרמה למרכול, כתוצאה מגנבת המים, באמצעות פגיעה במתלונן.
אשר על כן, הנציבות קבעה כי דרך פעולתו של התאגיד אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם עקרונות השוויון, ההגינות ותום הלב שרשות ציבורית מחויבת לפעול לפיהם, ועל התאגיד למחוק אפוא את חובו של המתלונן בגין צריכת המים המשותפת ולהשית עליו רק את התשלום עבור המים שצרך, לפי קריאת מד המים בנכס שלו.
התאגיד הודיע כי פעל בהתאם להחלטת הנציבות וביטל את יתרת החוב של המתלונן עבור הצריכה המשותפת.
(502970)
[1] בסעיף 1 לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע-2009, שהיו בתוקף באותה עת, הוגדרה "צריכת מים משותפת" - "הפרש הקריא של מד-המים הראשי של הנכס, המותקן בגבול הנכס, ושל כלל הקריאים של מדי המים של כל יחידות הדיור או צרכני המים בנכס".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה