המתלונן, תושב פתח תקווה, הלין על כך שחברת מיתב - תאגיד אזורי למים וביוב בע"מ (להלן - מיתב) חייבה אותו, בעת שהוציא היתר בנייה, לשלם אגרה עבור "אספקה והתקנת ברז כיבוי" (להלן - האגרה), וזאת אף שברז כזה לא סופק לו ולא הותקן בביתו.
בתגובה על התלונה השיבה מיתב כי גביית האגרה נעשית בהתאם לחוק העזר לפתח תקוה (אספקת מים), התשנ"ה-1996 (להלן - חוק העזר). לטענתה, מדובר בהיטל שגובה התאגיד ממי שמבקש היתר בנייה, עבור התקנת ברזי כיבוי בשטחים הציבוריים, בהתאם לדרישות שירותי הכבאות. מיתב הוסיפה כי לעניין חובת התשלום אין משמעות לכך שבבית המתלונן או בסמוך לו לא הותקן ברז כיבוי, שכן ברזי הכיבוי שהותקנו בשכונה נועדו לשמש את כלל התושבים ואת שירותי הכבאות בעת הצורך.
עוד הודיעה מיתב כי מינואר 2011, בעקבות עדכון כללי המים, היא הפסיקה לגבות את האגרה.
לאחר שהנציבות בחנה את טיעוני החברה ואת הוראות הדין היא קבעה כי התלונה מוצדקת:
רשות ציבורית אינה רשאית להטיל על האזרח או התושב תשלומי חובה למיניהם אלא בחוק או על פיו [1]. בחוק העזר נקבעו האגרות וההיטלים שיש לשלם בעת הוצאת היתר בנייה, ואולם אגרה או היטל עבור התקנת ברז כיבוי בשטחים הציבוריים אינה נמנית עמם. לפי חוק העזר ניתן לגבות אגרה עבור אספקה והתקנה של ברז כיבוי רק מבעל בניין הנדרש להתקין בחצריו ברז כאמור.
יתר על כן, לפי תקנה 7(א) לתקנות שירותי הכבאות (אספקת מים וברזי כיבוי), התשל"א-1971, על הרשות המקומית להתקין, על חשבונה של רשות הכבאות, ברזי כיבוי במקומות ובאופן שקבעה רשות הכבאות. בנסיבות אלה מנועה מיתב מלהשית על התושבים את עלות התקנת ברזי הכיבוי בשטחים הציבוריים.
נוכח האמור לעיל קבעה הנציבות כי יש להשיב למתלונן את האגרה ששילם בעת הוצאת היתר הבנייה.
מיתב הודיעה לנציבות כי תשיב למתלונן את האגרה שגבתה ממנו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
(606012)
[1] ראו סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה, וראו גם בג"ץ 7186/06 מלינובסקי נ' עיריית חולון, נבו.
בתגובה על התלונה השיבה מיתב כי גביית האגרה נעשית בהתאם לחוק העזר לפתח תקוה (אספקת מים), התשנ"ה-1996 (להלן - חוק העזר). לטענתה, מדובר בהיטל שגובה התאגיד ממי שמבקש היתר בנייה, עבור התקנת ברזי כיבוי בשטחים הציבוריים, בהתאם לדרישות שירותי הכבאות. מיתב הוסיפה כי לעניין חובת התשלום אין משמעות לכך שבבית המתלונן או בסמוך לו לא הותקן ברז כיבוי, שכן ברזי הכיבוי שהותקנו בשכונה נועדו לשמש את כלל התושבים ואת שירותי הכבאות בעת הצורך.
עוד הודיעה מיתב כי מינואר 2011, בעקבות עדכון כללי המים, היא הפסיקה לגבות את האגרה.
לאחר שהנציבות בחנה את טיעוני החברה ואת הוראות הדין היא קבעה כי התלונה מוצדקת:
רשות ציבורית אינה רשאית להטיל על האזרח או התושב תשלומי חובה למיניהם אלא בחוק או על פיו [1]. בחוק העזר נקבעו האגרות וההיטלים שיש לשלם בעת הוצאת היתר בנייה, ואולם אגרה או היטל עבור התקנת ברז כיבוי בשטחים הציבוריים אינה נמנית עמם. לפי חוק העזר ניתן לגבות אגרה עבור אספקה והתקנה של ברז כיבוי רק מבעל בניין הנדרש להתקין בחצריו ברז כאמור.
יתר על כן, לפי תקנה 7(א) לתקנות שירותי הכבאות (אספקת מים וברזי כיבוי), התשל"א-1971, על הרשות המקומית להתקין, על חשבונה של רשות הכבאות, ברזי כיבוי במקומות ובאופן שקבעה רשות הכבאות. בנסיבות אלה מנועה מיתב מלהשית על התושבים את עלות התקנת ברזי הכיבוי בשטחים הציבוריים.
נוכח האמור לעיל קבעה הנציבות כי יש להשיב למתלונן את האגרה ששילם בעת הוצאת היתר הבנייה.
מיתב הודיעה לנציבות כי תשיב למתלונן את האגרה שגבתה ממנו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
(606012)
[1] ראו סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה, וראו גם בג"ץ 7186/06 מלינובסקי נ' עיריית חולון, נבו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה