פנים אמיתיות עם אמנון לוי - פברואר 2015 - מתוך תחקיר על אלימות שוטרים. בתחקיר הועלתה השאלה מדוע מח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים) מטייח תלונות נגד שוטרים גם כאשר יש ראיות מוצקות. אלכס אור שעבד בעבר במח"ש טוען כי אם לא יטייחו את התלונות הדבר עלול לגרום לסרוס המשטרה.
למה מח"ש לא מעמידה לדין שוטרים אלימים?
אלכס אור, לשעבר ראש זרוע חשיפה במח"ש משיב: אם נחקור כל תלונה ותלונה, באיזשהו מקום אנחנו נפגע גם באיכות של התלונות החשובות שצריך לטפל בהן.ובאיזשהו מקום אנחנו נגיע גם למצב שאנחנו נסרס את השוטרים, נסרס את המשטרה.
ילד בן 14, לא מחבל, לא רוצח, אפילו לא שודד, שהשוטרים, לא ברור למה, דוחפים אל מתחת למכונית המשטרה.
חנן כבירי, אביו של הנער שהותקף: השוטר לוקח ומצמיד לו את הפנים לאגזוז של האוטו, למנוע של האוטו, מזה הוא חטף כוויות בפנים, אגב.
הוא רק חשוד באותו רגע, כי הם יצאו מאותו מקום, הוא אפילו לא חשוד. הוא חשוד כי הוא פשוט עבר באותו מקום. זה היה יכול לקרות לכל אחד אחר באותה מידה. במקרה זה היה הבן שלי. עכשיו, אתה רואה את שלושת הג'בארים האלה, הם פשוט מרסקים אותו. חוסר אונים. חוסר אונים מוחלט.
חנן, בניגוד לצעירים החרדים שראינו קודם, לא בזבז זמן והגיש תלונה למח"ש. כשאנחנו שואלים אותו מה עשו השוטרים בתלונה, הוא מתחיל לצחוק.
אתה יודע מה זה מח"ש נכון? מה ראשי התיבות של מח"ש? מחלקת חיפוי שוטרים. אתה ראית את הסרטון. על הכל הוגש תלונה, כולל אנשים שהגיעו וטרחו ובזבזו מזמם. אני מדבר איתך על לא אחד ולא שניים ולא שלושה. אם אני זוכר נכון, הגיעו לפחות חמישה, שישה אנשים לתת עדות במח"ש על מה שהיה שם. וזה הרבה, כי זה הפריע מאוד לאנשים. ואנחנו מקבלים את תשובתם של מח"ש אחרי כל מה שסיפרתי לכם עד עכשיו "השוטרים פעלו כשורה". כאילו, מתי זה לא כשורה? כשהם יצמידו לו אקדח לראש ויירו לו כדור לתוך הראש? מתי זה לא כשורה?
פעם אחר פעם במהלך התחקיר שלנו נתקלנו באותה תופעה. נפגעי אלימות שוטרים פונים למח"ש ונהדפים.
אנחנו פנינו למי שהיה מבכירי מח"ש בעבר וביקשנו הסבר, איך עושים דברים כאלה ולמה מח"ש לא מעמידה לדין שוטרים אלימים?
אלכס אור מבכירי מח"ש לשעבר: הכי פשוט להגיד בואו נחקור כל תלונה שמגיעה. א', תנו לנו תקציב ותוסיפו, תכפילו את מח"ש מבחינת כמות החוקרים, ואז הכמות גם פוגעת באיכות. ואני חושב שהסינון הזה הוא די נכון לעשות אותו.
התופעה של אלימות שוטרים קיימת, בגלל זה הקימו את מח"ש, בגלל זה יש מח"ש, בגלל זה מח"ש עובדת וממשיכה שנה אחרי שנה ועושה את העבודה שלה, בגלל זה גם שוטרים מועמדים לדין. בגלל זה גם שוטרים מורשעים. בגלל זה גם לפעמים שוטרים הולכים לכלא, אבל גם הרופא הכי טוב לא מצליח לרפא כל מחלה. יש דברים שאין להם פתרון.
פברואר 2015 - רדיו ללא הפסקה - 103 FM - דנה ספקטור רן שריג. מוטי לייבל עיתונאי ופעיל חברתי, החליט להקים את קבוצת 'הורים שכולים לילדים חיים' כנגד מדיניות הוצאת הילדים מידי הוריהם: "הראו לי הוכחות שפקידות הסעד משקרות. מוטי לייבל חושף שיטות בזויות של עובדות סוציאליות לסחר בילדי הורים גרושים במוסדות. העובדות הסוציאליות מעמיקות הקרע בין ההורים ומנתקות אחד ההורים, בשלב השני מנתקות הילדים מההורה השני.
פברואר 2015 – דנה ספקטור ורן שריג בתוכנית 103 FM – שיחה עם כבוד השופטת לענייני משפחה בדימוס חנה בן עמי על אימוץ ילדים.
הקלות שבהוצאת ילדים מבית הוריהם
רן ספקטור-שריג: אנחנו שוב בסדרת הראיונות והכתבות שאנו עושים בנוגע לקלות הבלתי נסבלת מבית הוריהם על ידי שירותי הרווחה בישראל, ואנו מדברים עם שני הצדדים במהלך השבוע האחרון. נדמה לי שיש לנו עליית מדרגה. כבוד השופטת בדימוס חנה בן עמי, המרואיינת הבכירה ביותר.
דנה ספקטור-שריג: לך תקרא לשופטת סהרורית…
רן ספקטור-שריג: חנה בן עמי, מעבר לזה שהיא אישה רבת פעלים ומעשים, היא הקימה את בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, היא מטאור משפטי. בשנת 2013 כשהיא מחוץ לבתי המשפט, העזה למתוח ביקורת, וביקורת לא קלה ואנו רוצים לדבר איתה.
לילה טוב לשופטת בדימוס חנה בן עמי, כבוד שאת מדברת איתנו. אני אתחיל בציטוט שלך: "לעיתים התנהלותם של עובדות סוציאליות גובלות בפלילים. לצערי, עד מהרה נדהמתי לגלות שלפקידות סעד יש עניין בתוצאה אליה חותרים ולשם כך כל דרך כשרה בעיניהם. הורים שילדיהם הוצאו מחזקתם, על מנת לקבל אותם בחזרה, אני נתקלתי במקרים של העלמת מסמכים, של העברת מידע מוטעה ועוד. תקצר היריעה מלתאר". את זה את אמרת.
כבוד השופטת חנה בן עמי: כן. אני מניחה שאתה מצטט מדברים שנאמרו על ידי במסגרת הרצאה אליה שהוזמנתי על ידי הורים וסברתי שיש מקום שאני אביע את עמדתי לאור הניסיון שהיה לי בבית המשפט לענייני משפחה והן כשישבתי בראש הרכב לערעורי משפחה בבית המשפט המחוזי בירושלים. הדברים האלה, אני רוצה שהם יתפרשו לא נכון. אני לא אומרת שמעשיהן של פקידות הסעד גובלים בפלילים.
אני התייחסתי לתיק ספציפית, ואני תיארתי אותו, לגביו אני בהחלט יכולה לומר שבאותו מקרה המעשים שלהן גבלו בפלילים. אני יכולה אפילו לציין בתיק אחר שנדון על ידי וגם שם המעשים גבלו בפלילים.
דנה ספקטור-שריג: מה בעצם קורה, כשאת אומרת פלילים בתיקים מסויימים כמובן, אני מסייגת?
כבוד השופטת חנה בן עמי:אני אביא בפנייך איזה שהיא דוגמא שיש בה למצות את הנושא מכל הכיוונים שבו. אני חייבת לומר שמלכתחילה כשמוניתי לתפקיד עצמו בבית משפט לענייני משפחה, סברתי ששופט זקוק לעזרה כשיש לו עומס של עבודה, ואם נותנים לו מן זרוע ארוכה שזה פקיד סעד, שהוא מומחה בתחום שלו, שהוא מקבל את משכורתו מקופת המדינה וממילא הוא אמור להיות נייטרלי, אז יש לי כוח שאני יכולה להשתמש בו. אני התחלתי לטפל, וכעבור איזה שהוא זמן הגיע לידיי בקשה חריגה. מדובר היה בשלושה ילדים בני ארבע וחצי עד שנתיים שהוצאו מאימם שהתגוררה בצפון.
לא היה מדובר באישה שהיתה נרקומנית או חולה או מסוכנת או מסכנת. היא היתה אישה שהתחתנה נישואים לא טובים בגיל צעיר. בעלה בסופו של דבר עזב אותה, היא עברה תאונת דרכים, ויש להניח שהיה לה קשה לגדל את הילדים, ואני גם מניחה שהיא פנתה לרשויות הרווחה וביקשה עזרה.
מה שנעשה, היא באה וביקשה עזרה, וביום בהיר אחד הובהר לה שעומדים לקחת לה את שלושת הילדים.
רן שריג-ספקטור:יותר ויותר סיפורים אנחנו שומעים על אנשים שפנו לרווחה, ביקשו לקבל סיוע כספי, ביטוח לאומי, סיוע בדיור ציבורי ונכנסו למערכת והמערכת בלעה אותם. יש פה משהו שאת אומרת שאני חייב לברר.
את אומרת "בתחילת דרכי כשופטת הנחתי שכאשר מכריזים על קטין בר אימוץ, הדבר נעשה לאחר כל הבדיקות. לצערי, עד מהרה נדהמתי לגלות כי לפקידות הסעד יש עניין לתוצאה אליה חותרים, ולשם כך כל דרך כשרה בעיניהן". מהו העניין?
כבוד השופטת חנה בן עמי: יש איזשהו עיוות במערכת האימוץ. אותו גוף שמוציא ילדים הוא גם הגוף שמוסר את הילדים לאימוץ. הגוף שמוציא את הילדים מחזקת ההורה, הוא גם הגוף שמוסר את הילדים לאימוץ. יש תור גדול של הורים, שאני זוכרת שהתגאו בפני שבבית יש מחשב וכן הלאה, אז יש בתים מבוססים, ומצד שני באים מבתים שיש בהם עזובה ועוני וקושי, אז הם אומרים "כמה טוב, אנחנו ניקח את הילד הזה וניתן לו עתיד טוב יותר", אז מצד אחד זה מפתה להוציא את הילד, במיוחד כשעומדים בתור אנשים שהם ממתינים לילדים האלה ואולי נראים מצוחצחים. אני לא מדברת על אינטרס, אני מדברת על מעשים שנעשו בתיקים שלי כדי להעלים ממני את האמת.
הילדים האלה, שלושה ילדים קטנים, הוציאו אותם על ידי המשטרה והעבירו אותם למקום רחוק ממגורי ההורים ומבית האמא, והוציאו צו מבית המשפט שהאמא יכולה לראות את הילדים האלה פעם בחודש לשעה. הגברת הזו, הפצועה והמסכנה והחלשה, הגיעה עד למקום הזה כדי לראות את ילדיה, אז אמרו שהיא איחרה בחצי שעה, ומאחר שהיא איחרה אז היא כבר לא יכולה לראות את הילדים, ואז הם באו לבית המשפט וטענו שהאישה לא מתעניינת בילדים.
בסופו של יום, הם החזיקו את הילדים שם קרוב לשנתיים. הילדים כבר גדלו. היו סיפורים שהילדים היכו את הראש שלהם בקיר. הם הרביצו לילדים אחרים, המצב שלהם היה מאוד חמור, ואז אני מקבלת בקשה להכריז על הילדים האלה ברי אימוץ בלי שהאמא תהיה נוכחת, בלי שהפרוטוקול של הדיון יועבר לאמא. בלי האמא. בלי שהיא תדע על הדיון ועל מה שיתנהל בו והטענה היתה שהאמא אלימה, אז הן חוששות מפניה.
אני לא מדברת על זיוף מסמכים. אני מדברת על העלמת מסמכים. יושבות פקידות סעד ודנות בנושא, איך חוות דעתן אינה זהה, אז לא מביאים בפני בית המשפט את המחלוקות שקיימות. בית המשפט אומר "אני רוצה לראות פרוטוקולים שהתנהלו בדיון מסויים", והן אומרות: "לא, זה עניין חסוי אנחנו לא נוציא אותו ולא נראה אותו".
פקידות הסעד העלימו פרוטוקולים של פקידות הסעד ביניהן. איך כל הדבר הזה התגלה לי? הוגשו תצהירים של עובדות סוציאליות שעבדו בבית הילד איפה שהיו הילדים שמה, והן כתבו לי:
"אנחנו חשבנו שאפשר להחזיר את הילדים לטיפול בקהילה מיד אחרי שהוציאו אותם מהבית, ונערכנו לזה והכנו תוכניות, ואז פקידת הסעד אמרה לנו שאם נחזיר את הילדים, פרויקט האימוץ בצפון יכשל, דהיינו, לא יהיו להם מספיק ילדים למסור אותם לאימוץ".
ביקשתי לשמוע את העובדות הסוציאליות האלה, ואז קם עורך הדין ואמר זו עדות עוינת, צריך לבטל אותה, כל מיני טענות חסרות שחר. בסופו של דבר, הגעתי למסקנה שיש מקום להחזיר לאמא את הילדים. פגשתי את האמא וכשראיתי שזה המצב, אמרתי לפקידות הסעד, אתן חוששות מהאמא? הדיון יתקיים בטלויזיה במעגל סגור. האישה תשב באולם, ואתן תשבנה בקומה אחרת, בלי שהיא תראה אותכן. היא הגיעה לאולם שלי, אני לא אשכח את זה. אולם רחב ידיים, הגיעה אישה קטנה, צנומה, שברירית, התיישבה בפינה לא הרימה את הראש, ואז אמרתי: ממנה אתן חוששות? וכעבור זמן קצר מאוד הן חזרו בהן, הן נכנסו לאולם, העידו באופן ברור ופתאום הן לא פחדו מהאישה.
הן חשבו שאני אקבל את הבקשה שלהן, כמו שבדרך כלל מקבלים, וכשכותבים לי אלימות, אז אני אראה אלימות מול העיניים, ואני אקבל את הבקשה, ואז כל הבעיה תיפתר. אך באיזה שהוא מקום ברגע שאני קצת הכנסתי מקלות בגלגלים, כשניסיתי לברר את הדברים לגופם, אז הסתבר שהסיפור הוא עורבא פרח.
רן ספקטור-שריג:כבוד השופטת האם את אמא?
כבוד השופטת חנה בן עמי: אני אמא לארבעה ילדים.
רן ספקטור-שריג:את חושבת שישנה סיבה כלשהי בעולם שמצדיקה הפרדה של ילד מההורים שלו?
כבוד השופטת חנה בן עמי: אני חושבת שאם אדם מתנהג באלימות כלפי ילדו, אלימות מינית או אחרת, ואין מנוס, יש לגונן על הילד. צריך לגונן על הילד.
רן ספטקור-שריג: ואם האמא נרקומנית או חולה?
כבוד השופטת חנה בן עמי: כל דבר בימינו אנשי מקצוע יודעים, הוא עניין של כמות. יש נשים חולות נפש שהן ברגרסיה ויכולות לטפל בילדיהן. יש אנשים שגורלם המר עליהם, והם הגיעו לדרגות של קושי שהם לא יכולים לגדל את הילדים ולכן יש הזנחה. כל מקרה צריך להיות מטופל לגופו. כשיש הזנחה של ילד עקב מצב כלכלי רעוע, אפשר לטפל בקהילה, לטפל בבית, לשלוח מישהי שתהיה בבית 5-6 שעות ביום, וזה עשרת מונים יותר זול מאשר לקחת ילד ולזרוק אותו לאיזשהו מוסד והאישה לומדת תוך כדי כך איך לטפל בילד ואיך לגדל אותו והילד מאושר והאמא מאושרת.אותו סכום שמוציאים על מוסד, שמוציאים מספר ילדים מהבית, אותו סכום או רבע ממנו, אני לא רוצה להיכנס למספרים, היו משקיעים בבית הזה, אז הבית היה פורח, ההורים היו פורחים והילדים היו פורחים, ומה שעושים, מאוד קל להוציא ילד ואחר כך הצרה הגדולה יותר היא שמנתקים את הילד, גם ילד שאמא שלו חולת נפש ואין לו סבים, דודים וכן הלאה, גם אז לא צריך לנתק אותו מאמא שלו, היא יכולה לבוא ולשחק איתו תחת עין פקוחה, אבל להישאר אמא. מפני שילד שנלקח מההורה שלו – אז מה הוא חושב? או שההורה שלו לא רוצה אותו והוא זנח אותו או שהוא אשם, שהוא לא ילד טוב ולכן זה עונש שמגיע לו. יש מקרים שאין מנוס מלהוציא אבל אפשר תמיד לא לנתק. יש מקרים שאין מנוס, אז הורה יראה את הילד במרכז קשר. יש מחקרים שמראים שיש חריגה שלמעלה מ- 1200%! יחסית לרמה פה בארץ. זה בדרך כלל על רקע סכסוכי גירושין.
רן ספקטור-שריג: האם את לא רואה קשר בין הפרטת הרווחה בישראל לבין הטעויות ההולכות וגדלות והעדויות המצטברות על מקרים שבהם ילדים מוצאים מהבית מהסיבה הזו?
כבוד השופטת חנה בן עמי: עשרת מונים גבוה.
רן ספקטור-שריג: האם אי אפשר היה להשקיע את הכסף הזה על המשפחה, להשאיר את הילד בבית? כבוד השופטת חנה בן עמי: בדיוק על זה אני מדברת. אם היו מקצים סומכת למשפחה קשת יום, ראשית היה בידה, אפילו עובדת סוציאלית היה בידה ללמד אותם איך מכלכלים משק בית, איך מגדלים ילדים, כל מה שאדם צריך, כדי שהוא בעצמו ידע לטפל בעניינים וכדי שהטיפול בילד יהיה טוב, בלי שיוציאו אותו למקום. בסופו של יום, טובת הילד משמעה שאתה עושה משהו שיהיה לו יותר טוב מאשר היה לו קודם לכן. הרי טוב מוחלט אין, וגם רע מוחלט אני מעריכה שיש מעט מאוד. אז טובתו של ילד היא צריך שאתה מוציא ילד לראות מה קורה לו באותו מוסד שמוציאים אותו אליו, ויש הרבה מקומות שהם מקומות ואני ביקרתי במקומות כאלה, שילדים יושבים על יד החלון מחכים לרגע, אני מדברת על ילדים יותר מבוגרים, בגיל העשרה וכן הלאה, מחכים לרגע שהם יוכלו לברוח או כל דבר אחר. יש התאבדויות ויש סיפורים אחרים. ילד צריך הורים, אז גם כשההורים לא מתפקדים באופן מלא, צריך למצוא את הדרך לאפשר להורה להיות בקשר עם הילד. כמובן להגן על הילד שההורה לא יפגע בו אבל לא לנתק את הקשר. יש הורים מאוד חמים שהם בקריזה או מחלה הם לא יודעים לתת יחס, אבל כשהמצב שלהם קצת יותר רגוע, אז הם יכולים. אני לא מדברת על לטפל בהורה, אבל בהחלט אפשר לטפל בהורה בכל מה שקשור בטיפול בילד, כדי שלילד יהיה יותר טוב.
פברואר 2015 - 103 FM - פרופ. רפי קרסו - רדיו ללא הפסקה השינויים הקיצוניים במינוני הריטלין, מ- 40 מ"ג ממליץ פרופ. קרסו לבחון אפשרות של חצי כדור 10 מ"ג , כלומר 5 מ"ג. המאזינה הצעירה מספרת על האבחון להפרעת קשב וריכוז שבו נקבע כי היא צריכה ליטול ריטלין - "עם הכדור הזה אני לא מצליחה לתקשר בכלל עם הסביבה"
פשעי שירותי הרווחה מועצה אזורית מטה יהודה - פברואר 2015 - צינור לילה עם גיא לרר - עולה חדשה בחודש החמישי להריונה עלתה לארץ לפני שלשה חודשים עם שני ילדיה. משרד הרווחה הוציא צו מניעה ליציאתה מהארץ, חטף שני ילדיה והביא למעצרה בתואנה שאינה כשירה לגדל ילדיה.
פברואר 2015 - רדיו ללא הפסקה - 103 FM - דנה ספקטור ורן שריג - הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מבית הוריהם - "תינוק בן שבועיים נלקח מאמו!" עפרה ענקרי, פעילה חברתית למען זכויות הילדים ואם לשלושה ילדים בעצמה, מספרת על המקרים שבהם נתקלה - "אני מקבלת טלפונים מכל הארץ עם פניות של אימהות שלקחו להם את התינוק". עפרה ענקרי, פעילה חברתית למען זכויות הילדים ואם לשלושה ילדים בעצמה, מספרת על המקרים שבהם נתקלה - "אני מקבלת טלפונים מכל הארץ עם פניות של אימהות שלקחו להם את התינוק". דנה ספקטור-שריג: אצלנו זה התחיל כשפגשנו אישה צעירה שלקחו לה את הילדים. בחורה מקסימה. אין שום כוח בעולם שהיה גורם לנו להאמין שהאישה הזו אמא לא טובה לילדיה, שום סיבה. ובכל זאת לקחו לה את הילדים. רן ספקטור-שריג: סתם תהיה בסיסית. מי שם בן אדם אחד כשופט לקחת ילד ממישהו אחר? מי קובע את זה ואיך? לאורך השנה ויותר שאנו עושים את התוכנית, יש לנו חשש שגם לנו אפשר לקחת את הילדים. דנה ספקטור-שריג: יש כאן משהו מבהיל, שמישהו יכול להסתכל עלי מהצד ויכול להחליט שכל ההתנהגות שלי "המשוגעת", אפשר לקחת לי את הילדים, וזהו. יקחו. זה מפחיד. אתה יכול לתכנן את התכנונים הכי מושלמים לילד, וזה אף פעם לא קורה, יכול לבוא מישהו מבחוץ ולהגיד 'אתה לא הורה מספיק טוב'. במהלך השנה האחרונה קיבלנו סדרה של עדויות על קלות בהוצאת ילדים מבתיהם. למה הרווחה לא מודה, כמו כל מערכת, שיש טעויות? עופרה ענקרי: כל העניין התחיל לפני כשלוש שנים, כשהתוודעתי לסיפורה של אם חד הורית שבנה נלקח ממנה לפני שלוש שנים כשהוא היה בן שנתיים. היא יצאה בפרסום ענק בפייסבוק, אני התוודעתי לסיפור הזה ומאז בעצם הפכתי להיות פעילה חברתית למען זכויות ילדים והורים מול הרווחה. לקחו לאמא ילד מהמיטה בכל מיני טענות שהיא לא כשירה, וכל מיני טענות, כשבסופו של דבר הילד שלה חזר לפני חודש. הטענות של הרווחה היו שהיא אמא לא מספיק טובה, שהיא לא עובדת, העלילו עליה שהיא מסוממת. זה קורה דרך הלשנות של שכנים, שמשהו לא נראה להם בהתנהגות, או אמא שפונה למשרד הרווחה ומבקשת עזרה ואז היא הופכת להיות קורבן על לא עוול בכפה. האם פונה לרווחה מתוך כוונה לקבל סיוע, ולא מעלה על דעתה שהרווחה תפגע בה. בפועל זה מה שקורה. במהלך שנת 2014 הצלתי שני ילדים מכפר סבא, כשבסופו של דבר הצגנו בפני השופטת מסמכים שהועלמו מפניה על ידי הרווחה, הגשנו את זה לפני הוצאתם מהבית, והשופטת פסקה שהילדה נשארת בבית. זה אומר שכל המהלך היה שגוי מלכתחילה, כשהרצון של הרווחה היה להוציא את הילדה לפנימיה טיפולית, כשמדובר בילדה מחוננת. אמנם יש לילדה קשיים כי היא גדלה ללא אבא, האמא חד הורית. זה סחר בבני אדם, כיוון שהפנימיות מופרטות. המדינה משלמת כ- 17,000 ש"ח לחודש על כל ילד שיוצא למרכז חירום, מדובר בהון עתק, כשבסכום זה אפשר לטפל בילד בתוך הקהילה. מדובר בילדים רכים, בתינוקות. במקרה השני היה של תינוק בן שבועיים שנעקר ונלקח מאמא שלו בבית יולדות מצפון הארץ. הטענה היתה שלאמא היתה בעיה בריאותית בעברה. עיכבו את האמא ואת התינוק שבועיים בבית החולים כשהתינוק לא עבר ברית מילאה אפילו, ולאחר שבועיים הרווחה העלימה את התינוק. העברתי את זה מיד לטיפול עורכת דין. תוך שבועיים עורכת הדין החזירה את התינוק לאמו, לשד אמו, מה שנקרא. תינוק יונק. סוף טוב.
פברואר 2015 - דנה ספקטור ורן שריג 103 FM מראיינים את עובדת סוציאלית חנה סלוצקי.בענייני הוצאת ילדים מהבית. "אתם השתגעתם?! אני מזועזעת רק מהמחשבות שלכם!" העובדת הסוציאלית מתפרצת על דנה ורן בהמשך לדיון הסוער על הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מבית הוריהם, דנה ורן משוחחים עם העובדת הסוציאלית חנה סלוצקי שמסבירה מדוע יש מקרים שבהם חייבים להוציא ילדים מחזקת הוריהם: "תבדקו כמה תינוקות מתים מהזנחה" סלוצקי מספרת על הילדים הראשונים שתלשה מביתם ומשפחתם ומזדעזעת מהשאלות של ספקטור ושריג.
16/02/2015 - ערוץ 10 - פנים אמיתיות עם אמנון לוי - תחקיר קשה מאוד לצפייה מתעד נורמה אלימה מאוד שקיימת במשטרה בקרב מיעוט לא מבוטל של שוטרים. מתברר כי יש קבוצות בחברה שקל יותר להרביץ להן מבלי לשלם מחיר. מה קורה כשמגישים תלונה נגד שוטר וכמה תלונות באמת מטופלות? הפנים המכוערות של אלימות שוטרים
כרמן אלמקייס עמוס פעילה חברתית בתל אביב מספרת כי באחת ההפגנות שהשתתפה הוכתה מכות רצח ע"י שוטרים וגם הוטרדה מינית. כרמן מספרת כי שוטר שינסה לשתק אישה יתפוס אותה בחזה. זו הדרך הבדוקה לנטרל נשים. גם מתנחלת שהותקפה ע"י שוטרים מספרת אותו הדבר. גם אישה בדואית מספרת כי השוטרים תקפו אותה בחזה. מדובר בשיטה מקובלת של שוטרים לתקוף אישה בחזה.
פברואר 2015 - בית המשפט לנוער בירושלים אישר לקטינה בת 12 וחצי לתבוע תביעת נזיקין את יונתן רייפן, פסיכולוג קליני של מרכז חירום נווה מיכאל. התביעה על סך 100,000 ש"ח.
בכתב התביעה נכתב כי הקטינה שהוצאה ממשמורת אימה, הועברה למרכז חירום נווה מיכאל, ושם היא מטופלת על ידי הפסיכולוג יונתן רייפן.
עוד נכתב, כי בחודש יוני 2014, בעת שהתקיים ביקור בין הקטינה עם אחיותיה ואימה, הפסיכולוג רייפן, שפיקח על הפגישה, כעס על הקטינה ומול הנוכחים בחדר, עיקם לקטינה את ידה באכזריות רבה במשך דקות ארוכות, למרות שאימה של הקטינה דרשה ממנו לחדול מאלימותו לא הרפה הפסיכולוג את אחיזתו בקטינה.התובעת סבלה מכאבים בידה ולא נלקחה לטיפול.
התביעה מפרטת, כי חודשיים לאחר מכן בעת שהקטינה צפתה בטלוויזיה ביחד עם אחיותיה, הפסיכולוג רייפן אחז בה מאחורי גבה, כשידו האחת כרוכה מסביב לגופה וידו השנייה סותמת את פיה ואפה של הקטינה עד כדי מחנק. בעת שאחז בקטינה, התחכך רייפן עם חזהו בקטינה כשחולצתו אינה מכופתרת, וכתוצאה מכך נגרמה לקטינה בחילה, תחושת גועל וטראומה. אחותה הגדולה של הקטינה צילמה את האירוע עם מכשיר טלפון סלולרי, ובתגובה לקח רייפן בכוח את מכשיר הסלולר שלה והוציא ממנו את כרטיס הסים, על מנת שלא תיוותר עדות לאירוע וסירב להחזירו.
אימה של הקטינה הגישה תלונה למשטרה בגין האירועים שתוארו לעיל.
הקטינה מאובחנת כחולה בתסמונת נונאן (Noonan Syndrom), אשר הממצאים האופייניים שלה כוללים תווי פנים ייחודיים, קומה נמוכה, עיוותים של בית החזה ומחלות לב מולדות רב מערכתיות, ובהן בעיות לבביות, ובעיות במערכת השלד, אשר מחייבות מעקב על ידי צוות רפואי רב מקצועי לפי הבעיות. הקטינה עברה צינתור בגיל 5, וחל עליה איסור להתרגש יתר על המידה.
טרם הוגש כתב הגנה. לא התקבלה תגובת הפסיכולוג.
בקשה לאישור בית המשפט להגשת כתב התביעה נגד יונתן רייפן פסיכולוג קליני מרכז חירום נווה מיכאל בגין אלימות כלפי קטינה חסרת ישע
כתב התביעה נגד יונתן רייפן פסיכולוג קליני מרכז חירום נווה מיכאל בגין אלימות כלפי קטינה חסרת ישע
פברואר 2015 - רשת ב עם אילה חסון - חוה לוי - פקידת סעד ארצית לחוק הנוער לא יודעת כמה ילדים הוציאה בכפייה מבתיהם. לא יאמן, פקידת סעד ארצית לחוק הנוער חוה לוי אומרת שהיא אוספת נתונים לבדוק כמה ילדים היא ועמיתותיה תלשו מביתם ומשפחתם וכפו אותם במוסדות, אומנה אימוץ ועוד... מדובר במדיניות אלימה לסחר בילדים והרס משפחות תוך העלמת עין מכוונת של פקידים מושחתים במשרד הרווחה. כיצד מנהל משרד הרווחה נושא כה מהותי של הוצאת ילדים מהבית אם הפקידים הבכירים אינם יודעים כמה ילדים כלואים בצו בית משפט במסגרות חוץ ביתיות?
יצוין כי גם בפברואר 2008 חשפה מרב בטיטו בתחקירה "יתומי הרווחה" כי משרד הרווחה אינו מנהל רישומים אודות ילדים שפקידות הסעד תלשו מבתיהם מה שמצביע על זלזול בחיי אדם מצד פקידי הרווחה עד כדי רצח עם.
משרד הרווחה אינו מנהל רישום על כמויות הילדים שתלש מביתם - מרב בטיטו - יתומי הרווחה - פברואר 2008
פברואר 2015 - רשת ב עם אילה חסון. פקידת סעד ארצית לחוק הנוער חוה לוי: רשויות הרווחה תולשות ילדים מביתם ומשפחתם ומפקירות אותם במוסדות, משפחות אומנה ואימוץ ללא פיקוח ומעקב. מדובר במערכת פרוצה הסוחרת בילדים ומשפחות. חוה לוי מטילה האחריות על ההורים במידה והתפתחות הילד אינה נורמלית כהגדרתה וטוענת כי הם "חסרי מסוגלות הורית" ויש "לטפל" בהם או להוציא הילד מהבית. חוה לוי מודה כי למשרד הרווחה אין נתונים כמה ילדים הוצאו מביתם מה שמעיד כי רשויות הרווחה מפקירות הילדים במסגרות חוץ ביתיות. חוה לוי מכחישה כי רשויות הרווחה מוציאות ילדים בעיקר ממשפחות עניות למרות שמחקרים מראים כי רשויות הרווחה תולשות מבתיהם בעיקר ילדים ממשפחות עניות או מוצא מזרחי מה שע"פ אמנת האו"ם נחשב רצח עם. התנהגותה של חוה לוי מצביעה על מדיניות סחר בילדים משיקולי תאוות בצע, הוצאת מביתם בכפייה בדלתיים סגורות ללא ראיות תוך שימוש במונחים עמומים "מסוגלות הורית", והפקרתם במוסדות אומנה ואימוץ לאונס והתעללות.
צפרא דוויק אוחזת בשרץ "טובת הילד" כדי לסחור בילדים ומשפחות פברואר 2015 - "המערכת" - מיקי חיימוביץ - צפרא דוויק, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים פועלת לטובת האינטרסים של עובדים סוציאלים תוך הכפשת הורים, ילדים ובלוגרים כדי לסחור בילדים. כנשאלת צפרא מדוע הציבור תומך בבלוגרים החלה צפרא דוויק להרעיל מפיה נגד בלוגרים והורים במקום להשיב לממצאים החמורים של הבלוגרים על פשעי העובדות הסוציאליות נגד משפחות.
פברואר 2015 - תאטרון אלהמברה ביפו - פברואר 2015 - תאטרון אלהמברה ביפו - ארוע לציון היום הבינלאומי של האומות המיוחדות לזכר קורבנות השואה והמאבק באנטישמיות. האירוע בחסות הוועדה לזכויות אדם CCHR - ההיסטוריון פרופ הנס וולטר שמול מספר על רצח המונים על ידי הפסיכיאטריה בתקופת הנאציזם בגרמניה
פברואר 2015 - "המערכת" עם מיקי חיימוביץ - פקידת סעד לחוק הנוער אלונה לוי מציגה מאפייני סחר בילדים על ידי רשויות הרווחה. בכתבה מתוארת משפחה שבה האב חלה. העובדת הסוציאלית שלוותה את המשפחה דווחה לפקידת הסעד על מחלתו של האב, ומכאן הבן נשלח בכפייה לפנימייה. פקידת הסעד אלונה טוענת כי האם ובנה היו צריכים לעבור "טיפולים" אך מאחר שלא צלחו, הבן הושם בכפייה בפנימייה.
פברואר 2015 - "המערכת" עם מיקי חימוביץ מציגים מרכז הגנה להוצאת ילדים מהבית. מרכז ההגנה מורכב מעובדים סוציאליים, פרקליט, שוטרת קבועה במקום, רופא משפטי, ועוד מאבחנים. מטרת מרכז ההגנה היא להכין תיק חוות דעת לשופט להוצאת הילד מהבית בהליך מהיר ללא ראיות ובדלתיים סגורות. על תיק חוות הדעת יהיו חתומים כל חברי מרכז ההגנה כך שלא ניתן יהיה לערער על החלטות המרכז בעניין גורל הילד ומשפחתו. מרכז ההגנה מנוהל ע"י עובדת סוציאלית ללא הסמכה משפטית, עובד ללא סדרי דין או פרוטוקול, ופועל ע"פ "דיווחים" וחות דעת דעת ללא בסיס ראייתי. מרכז ההגנה מטפל בהוצאתת ילדים מביתם ומשפחתם לסחר במוסדות הרווחה ואינו מטפל בהתעללות ואונס ילדים במוסדות משרד הרווחה, אומנה או אימוץ.
פברואר 2015 - לונדון קירשנבאום - צפרא דוויק מנכ"ל איגוד העובדות הסוציאליות: העובדות הסוציאליות מוציאות כל שנה כ- 7,000 ילדים מבתיהם למסגרות מופרטות ללא בקרה ופיקוח. קולם של ההורים לא נשמע. יש רק צד אחד. הצד של הממסד הדורסני והתוקפני של חוטפי הילדים. חוטפת הילדים כותבות תסקירים שקריים ולא צריכים להביא ראיות לשקרים שלהם. הן אוהבות להשוויץ שההחלטות הן של בית המשפט, בעוד שבית המשפט מסתמך על השקרים שלהן ואין לו שום דרך לבדוק את הדברים. בית המשפט משמש חותמת גומי של הטפילות הסוציאליות. כידוע העבודה הסוציאלית הוא "מקצוע" לפרזיטיות. הדס אביטל עברה חינוך מחדש, שהחברה זקוקה לה לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהיא יודעת יותר טוב מהאימא מה הצרכים שלה. בשם עבודת הקודש הזו היא ניתקה את הילד מאמו, משקרת בכל הזדמנות, טופלת עלילות על נשים חלשות ולוקחת מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך. מקצוע עבודה סוציאלית פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה. להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמתפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן. מי שמגיע לעובדת סוציאלית בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות. מקצוע העבודה הסוציאלית דורש אישיות של בהמה, ניבזיות, נרקיסיסטיות. מדובר בכלבות שטניות שמתאים להן לשמש כסוהרות.
פברואר 2015 - תכנית "המערכת" עם מיקי חיימוביץ - פרופ. אשר בן אריה בית ספר לעבודה סוציאלית האוניברסיטה העברית מציג הביוב החברתי של המזרח התיכון
בדוגמא הראשונה מוצגת התנהגותו הרשלנית באופן קיצוני (במקרה הטוב) של שמואל בוקובסקי - שופט בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון. בוקובסקי שימש שנים רבות בייעוץ משפטי משרד הרווחה וכן כשופט לענייני משפחה. החלטתו במינוי אפוטרופוס לאישה מינואר 2007 מראה חוסר מקצועיות, רשלנות, הוזלת חיי אדם, ובעלת מאפיינים פאשיסטיים ברורים. הקלות הבלתי נסבלת שבה נעשה ההליך השיפוטי מעלה תהיות לגבי הנזקים בהחלטות אחרות שמתקבלות בבתי משפט אלו, לרבות השופט שמואל בוקובסקי. שמואל בוקובסקי הוציא החלטה בענייני נפשות למינוי אפוטרופוס לאשה מאחר ולטענתו הוא מקבל את המלצת פקידת הסעד. שמואל בוקובסקי גם קבע הסדרי ראיה בין האם ובנה ולא ציין עמדת האם ובנה בעניין. שיטת חותמת הגומי של בל בתי משפט לענייני משפחה הינה הנהלות לקויה ופוגעת באמון הציבור במערכת המשפט.
בדוגמא השניה מוצגת פקידת סעד לחוק הנוער אלונה לוי המרעילה בפיה ללא הרף נגד משפחה ללא נוכחות אף אחד מהם, ואינה מוצגת תגובת בני המשפחה נוכח דברי הבלע של העו"סית אלונה לוי.
בדוגמאות נוספות מוצגים גם ההתעללות והזנחה שסובלים ילדים שנתלשו מבתיהם ע"י רשויות הרווחה.
פרופ. אסתר הרצוג - מדיניות משרד הרווחה אלימות בירוקרטית וטובת הקטין הסרטון שודר בערוץ 12 בשנת 2012.
מדיניות הרווחה בסוגיית ילדים בסיכון או השמה חוץ ביתית של ילדים שמוגדרים כילדים, תינוקות, בני נוער בסיכון.
המדיניות העוסקת בבני נוער בסיכון היא מדיניות שמוציאה את הילדים מהמשפחות מהקהילות, מבתי הספר ושמה אותם במסגרות נפרדות, מסגרות סגורות והתהליך הזה עובר דרך בית המשפט, מקבל את אישור בית המשפט והתוצאות שלו הן הרות אסון, לילד, למשפחה ולחברה כולה.
אני הגעתי לנושא הזה בעיקר מתוך פעילות פמיניסטית חברתית, כאשר היו אלי פניות ממשפחות, כאשר רוב הפניות הגיעו אלי ממשפחות חד הוריות שעמדו בראשן נשים, אימהות, שמחלקות הרווחה המקומיות ביקשו להוציא את הילדים שלהן מחזקתן בטענות שונות, בין השאר שאין להן מסוגלות הורית, טענות כמו שהן חונקות את הילדים מתוך סימביוזה מה שנקרא, ועוד שורה של טענות אלו ואחרות, שמצדיקות בעיני פקידות הסעד, בעיקר פקידות, את ההוצאה של הילדים לטובתן, כדי "להציל" אותם מהמסגרת בבית מטיפול כושל, טיפול מזניח של האם או של ההורים.
הפעילות שלי מתרחשת למעלה מ- 20 שנה, ובמהלך השנים הללו ליוויתי מקרים שהם בעיני הם מאוד קשים, בלתי נתפסים, לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה אנושית ולא מבחינה מקצועית משום בחינה שהיא. העובדות הן כאלה שהמחקרים אומרים גם בארץ ויותר ויותר בחו"ל, שהוצאה של ילדים מהבית למוסדות נכשלת כשלון חרוץ. העדויות, ההוכחות, הנתונים הם מאוד מאוד קשים, והנתונים הקשים התוצאות , ההשלכות הם לטווח רחוק, מבחינת הסיכויים, ההזדמנויות של הילד שהוא יגדל, מבחינת תעסוקה, מבחינת השכלה, מבחינת השתלבות תעסוקתית וזה במקרה הטוב, כי במקרה הפחות טוב, הטיפול המוסדי בילדים הוא הגעה לשולי החברה ובמקרים הפחות טובים, זה למעשה הדרדרות לעולם העבריינות והפשע, ואנחנו באמת יכולים לראות שבתי הסוהר מלאים באקס חניכי מוסדות. רוב האסירים הם עם עבר של מוסדות. אז המשמעות של הטיפול המוסדי הזה הוא משמעות מאוד קשה עבור הילד כאמור, עבור המשפחה ועבור החברה כולה במובן הזה שכולנו משלמים מחירים מאוד כבדים לאורך זמן שהילדים הללו מגיעים לשולי החברה ולפשיעה ועבריינות.
העלויות הם עלויות מאוד גבוהות במדיניות הזו, כי למעשה להוציא ילד מהבית ולהחזיק אותו במוסד זה דורש השקעה מאוד מאוד גבוהה בסדר גודל של בין 7000 ש"ח ל- 12000 ש"ח (כיום 17,100 ש"ח לחודש) לילד במוסד וצאו וחשבו מה אפשר לעשות בכסף הזה אם היו נותנים אותו למשפחה, כשברוב המקרים מדובר במשפחות דלות אמצעים, משפחות מאוד חלשות בעיקר כלכלית ואם היו נותנים את הכסף הזה לשירותים בתוך הקהילה, בתי ספר, מתנ"סים, שירותים כאלה ואחרים שבאמת יכולים להוות אלטרנטיבה לחסך כזה או אחר שנאמר קיים בבית.
השאלה היא למה המציאות הזו מתקיימת, מתאפשרת ומשתמרת ולא רק זה היא גם הולכת ומתרחבת לאורך השנים. אני עוקבת אחרי התהליך הזה לאורך כעשרים שנה ואני רואה והדברים הולכים ומחריפים, גם מבחינת החקיקה, גם מבחינת האמצעים והסמכויות וגם מבחינת התקציבים ומספרי המוסדות שהולכים ונפתחים כל הזמן, גם סוגי המוסדות. אם היה פעם מדובר במוסד רגיל, מוסד רווחה רגיל אז היום מדובר במוסדות חירום, מרכזי חירום והווריאציות בהחלט מרתקות מבחינת היצירתיות של המערכת.
אז מדובר פה בעצם במדיניות שהיא לא מדיניות רווחה בפועל, למרות שהיא נקראת כך וכולנו רוצים ורוצות לחשוב שזו מדיניות רווחה.
למעשה אני טוענת שמדובר פה בבירוקרטית רווחה. למעשה יש פה מנגנונים מאוד מאוד גדולים וכבדים שהולכים ומתרחבים כאמור והם כולם יוצאים נשכרים מכך, שילדים הופכים להיות משאב בידי המערכת, ככה שהמנגנונים הם אלה שמתרפדים, המרופדים בתקציבים הגדולים ובוודאי שהתקציבים הללו לא מגיעים למשפחות ולא לילדים, וזה כמובן ההיפך הגמור מהתפיסה של מדינת רווחה, שרוצה לראות את המשאבים הציבוריים ככל האפשר בקרב האזרחים.
אני רוצה להביא דוגמא או שניים איך הדברים קורים בפועל, ואני רוצה לסבר את אוזניכם שלאורך השנים ליוויתי ילדים ומשפחות, והדברים לצערי, הייתי אומרת כמעט לייאושי, כי אני לא רואה שיפור, הם מאוד מאוד קשים ובלתי מובנים.
דוגמא אחת היא נערה, ילדה שעברה פגיעה מינית במועדון, ופקידת הסעד ולשכת הרווחה המקומית החליטה שהאמא לא מסוגלת להגן עליה מספיק, ולכן החליטה שצריך להוציא אותה מהבית מחזקתה של האמא שהיתה אם חד הורית, וחסרת משאבים, והמשמעות של חוסר משאבים היא שאי אפשר לקחת עורך דין כדי למנוע או להפסיק את התהליך, ופקידת הסעד המליצה לבית המשפט להוציא את הילדה למרכז חירום למסגרת של הרווחה.
הילדה הוצאה מהבית, כשהיתה בת 12, והאם במעט המשאבים שיש לה או אין לה התחילה מאבק משפטי מאוד קשה והגיעה גם לבית המשפט העליון ובין השאר היא העידה שהילדה לא רק שהיא סובלת בתוך המוסד אלא עוברת התעללות על ידי המדריכים ועל ידי ילדים אחרים והיא בורחת מהמוסד, כי מי שנמצא במקום נעול ואין לו אפשרות לצאת משום ברשות אז המחאה שלו היא בבריחה וילדים בורחים ממוסדות הרבה מאוד, ובמאמר מוסגר אני אומר, כי כשהם בורחים אז גם פותחים להם תיק במשטרה, אז למעשה הם מנועים מכל דרך של מחאה ופעולה כלשהי שתביא לשינוי המצב שלהם והוצאתם. בקיצור, בית המשפט העליון החליטה השופטת עדנה ארבל שמאחר והמכון שקיבל על עצמו לתת חוות דעת אמר "נכון, הילדה סובלת, לא טוב לה. המצב שלה מידרדר, אבל האמא שלה לא מסוגלת לכחת עליה אחריות", למרות שהאמא לפי חוות דעתו של פרופ' זומר שהוא בעל שם עולמי בטיפול, חוות הדעת שלו היתה שהאמא מסוגלת לטפל בילדה, והילדה זקוקה לקשר עם האמא ורוצה לחזור הביתה, ושום דבר לא עזר.
עדנה ארבל מסתמכת על חוות הדעת של מכון שלם שעובד עם הרווחה, קיבלה את חוות הדעת שהילדה צריכה להישאר במוסד, ונראה מה יהיה בעוד חצי שנה.
המצב שלה הולך ומידרדר.
הסיפור הזה הוא קטן וכמוהו יש, כמו שאמרתי, עוד מאות סיפורים והתהליך הזה שבו אפשר להוציא ילדים קטנים, ממש בגיל של חודשים או כמה שנים, להוציא אותם למרכזי חירום, להוציא אותם מהורים מוחלשים באופן חד משמעי, או בני נוער, המציאות הזו והתופעה הזו מתאפיינת בכמה מאפיינים. בין השאר, בזכות העובדה שבית המשפט עובד בשיתוף פעולה מאוד הדוק, מאוד קרוב עם מערכת הרווחה, ולמעשה הוא בפועל משמש כחותמת גומי של המלצות פקידות הסעד של מערכת הסעד.
גם המשטרה כמובן היא חלק מהמערכת. היא מאפשרת לממש, להוציא לפועל את ההחלטות, ואנחנו נתקלות הרבה פעמים במצבים שבהם המשטרה באה ולוקחת באופן מאוד מאוד אלים בליווי של פקידות סעד ילדים אם זה באמצע הלילה, מגן הילדים, לעיני ילדים אחרים. אלו סיטואציות קורעות לב ואין מישהו שימנע את הדבר. אין אפשרות למנוע את הדבר, כי אנחנו מדברות פה על שיתוף של גורמי שלטון מאוד מאוד חזקים עם סמכויות מרחיקות לכת, וכמו שאמרתי הסמכויות הללו הולכות ומתרבות, בין השאר חובת הדיווח שעברה בחוק לא לפני הרבה שנים והיא הופכת את כולנו למשת"פים של מערכת הרווחה, כי כולנו מצווים להלשין על אמא או שכנה ששמענו שהיא אולי מכה את הילד או מורה שחייבת לדווח שהילד נראה לה קצת מוזנח והמציאות הזו מייצרת מצב שהוא אסון לילדים, אסון למשפחות ואסון לחברה כולה.
מהי האלטרנטיבה למוסדות הללו?
אגב, לא אמרתי אבל מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בהוצאת ילדים מהבית.
אז האלטרנטיבה היא פשוטה וגם משרד הרווחה מודע לה והוא גם פרסם על זה תוכנית שנקראת: "עם הפנים לקהילה", והדברים נאמרים במפורש שהמדיניות העדיפה הנכונה היא להשאיר את הילדים בקהילה ולשתף שירותים בתוך הקהילה, אז משרד הרווחה יודע היטב מה צריך לעשות.
אבל מה? האינטרסים כידוע גוברים על שיקולים אחרים. האינטרסים של כל המערכות הפרופוסיונליות, הפקידות, כל המערכת שמחזיקה את המוסדות הללו ביום, אתם יודעים שכל המוסדות הופרטו, אז מדובר פה ברווחים כלכליים, אז מדובר פה במצב שהוא בלתי נסבל, שאני עומדת פה לפניכם ואין תקווה. אם ציפינו שהתקשורת תהיה כלי שיכול לשנות, יכול להתריע, למרבה מפח הנפש, גם התקשורת חסומה, משום שאם אנו חוזרים לעובדה שיש פה סמכויות דמיוניות של מערכות שלטון, אז מערכת הרווחה יכולה להשתיק את התקשורת כשהיא מנסה לפרסם את הדברים, כמו שקרה למשל, כאשר מירב בטיטו שפרסמה כתבה מאוד קשה כשהיא חשפה את מה שקורה, ולמחרת שר הרווחה יצחק הרצוג הרים טלפון לעורך העיתון נתן לו על הראש, והכתבה הבאה של מירב בטיטו לא התפרסמה.
פברואר 2015 - רדיו צפון - פרופ. אסתר הרצוג מציגה מנגנוני רשויות הרווחה להוצאת ילדים מהבית
פרופ' אסתר הרצוג, ראיון ברדיו צפון 104.5 fm - בתוכנית "זוג משמיים" משפחה עם קושי צריכה לפחד מהרווחה כי פשוט יקחו להם את הילדים ערב טוב ושבוע טוב לפרופ' אסתר הרצוג יו"ר עמותת עלי"ה לזכויות ילדים והורים עמותת עלי"ה זו עמותה שקמה לפעול בנושא של מדיניות משרד הרווחה בנושא של הוצאת ילדים מהבית. אנחנו לאורך שנים רואים מקרים מאוד חמורים וקשים שנגרמים כתוצאה מהמדיניות הנוהגת של הוצאת ילדים והשמתם במוסדות. מוסדות של הרווחה שרובם ככולם מופרטים. ההשלכות הן מאוד מאוד קשות מבחינת הילדים, מבחינת המשפחות. אנחנו טוענים שהמדיניות הנכונה היא להשקיע את המשאבים הללו בקהילה, בשירותים בתוך הקהילה, במשפחות ולא במוסדות שמי שיוצא נשכר מהם, מכל התקציבים ומכל השירותים הללו, אם אפשר לקרוא לזה כך, אלו מנגנוני הרווחה, הפקידים. -- אני רוצה להגיד לך שאני פוגש אנשים מעמותות שבאות לטפל במשפחות, והם אומרים: תשמע, משפחות לגשת אלינו, כי ברגע שהם יגשו דרך הרווחה, פשוט יקחו להם את הילדים. כלומר, משפחה עם קושי צריכה לפחד ממשרד הרווחה שצריך לסייע למסכנים ועניים, שר הרווחה שיושב על הכיסא ומחמם אותו . משפחה צריכה לפחד שמא תבוא עובדת סוציאלית ותיקח להם את הילד, איפה הגענו? זה נכון. אין ספק שהכתובת העיקרית היא של משפחות מוחלשות, ברוב רובם של המקרים מדובר במשפחות חד הוריות שעומדות בראשן אימהות, הן באמת נמצאות במצב מאוד פגיע, חלש, אפשר בקלות יחסית לקחת להן את הילדים. אין להן כסף לעורכי דין יקרים, אין להן אפשרות ליצור קשרים אפקטיביים שימנעו את זה, ועצם העמידה החברתית, המעמד החברתי המוחלש שלהן, הוא כבר מסמן אותן, הופך אותן למטרה קלה יחסית לקחת מהן את הילדים. -- מה שאת אומרת, שכשעושים בדיקות למסוגלות הורית שבהם יש המלצות למשמורת של הורה כזה או אחר, ו/או עם דרכי טיפול ו/או הוצאת הילדים, ובעצם מה שאת אומרת שבית המשפט בארסנל הזה הוא חותמת גומי על אותו תסקיר, מוציא את הילדים, ולא מאפשר להם להתפטר ובעצם לא מטפל אלא שם אותם באיזה שהיא משפחת אומנה לצורך העניין או באיזה שהוא מוסד. כן. זה נכון. בואי נאמר שבשביל להוציא את הילדים מחזקת ההורים, את צריכה גם על מה לבסס את זה על איזה שהיא טענה שיש בעיה. יש באמת מקרים שיש פגיעה בילדים, אבל אלה הם המקרים המאוד מעטים באופן יחסי. אם את תקראי את המאמר של ורד סלונים נבו ולנדר, שהם חוקרים בכירים בעבודה סוציאלית, הם טוענים שמכל הילדים שמוצאים מהבית למשפחות אומנה ולמוסדות, רק 5% נפגעו באופן משמעותי, פיזי ומינית. למעשה כל שאר המקרים מוגדרים כילדים מוזנחים או כל מיני הגדרות כאלה מאוד מעורפלות שלתוכם אפשר להכניס הכל. אני זוכרת מקרה שאני הייתי מעורבת. אני פעילה בנושא למעלה מעשרים שנה. אני פעילה בנושא משנות ה- 90. אני זוכרת מקרה, הדוגמאות רבות מאוד והורים יכולים לתת לכם דוגמאות נוספות, המקרה שאני ליוויתי אותו הוא מקרה של אמא חד הורית שיש לה שני ילדים, ילדה בת 10 וילד בן 5. טענו נגד האמא שהיא ללא מסוגלות הורית, מזניחה את הילדים ולא מתפקדת מספיק טוב כהורה, ובחוות הדעת נאמר שבסלון, הכלב יושב על הספה ובסלון יש מזרון, והאמא נותנת לילד סנדויץ' עם נקניק או חומוס, שהוא לא אוכל מתאים לילדים.
המערכת" עם מוטי לייבל - אנו לא ביוב אנחנו הורים שקופים. 5/2/15 בקמפיין העובדים הסוציאליים הם קראו ל"מטופלי" משרד הרווחה "הביוב של המדינה". העובדים הסוציאליים מובילים קמפיין יחצני, לשנות את תדמיתם מחוטפי ילדים ל"מצילי האומה", ובמסגרת זו שכרו את שירותיה של מיקי חיימוביץ, שלא טרחה לראיין הורים נפגעי טרור משרד הרווחה. בתוכנית של העיתונאי מוטי לייבל, הוא נותן פתחון פה ובמה להורים נפגעי טרור משרד הרווחה. הורים שקופים שהעובדים הסוציאליים חטפו מהם את ילדיהם, תוך השמצות ועלילות איומות והפכו את ההורים לשקופים. המערכת, בהנחייתו של מוטי לייבל, היא תוכנית לא ערוכה, בה מדברים ההורים אחד אחרי השני, ומספרים את סיפורם הכואב. הקשיבו לדבריה הכואבים של האם אילנה ביסמוט ותשפטו בעצמכם, מי הביוב של המדינה. "באתי לדבר בתור אמא, בתור אישה מוכה, שלא מגיע לי שהרווחה ישבו עלי וימררו את חיי במשך 5 (חמש!) שנים. לא עשיתי שום דבר רע, חוץ מלהיות פגועה. הגרוש שלי יושב היום בבית הסוהר על מה שהוא עשה לי, והטענה שלכם, שאם לא יכולתי להגן על עצמי, איך אוכל להגן על הילדים שלי? זה משפט כואב ומרסק. לא עשיתי מעולם שום דבר רע. לא ישבתי בבית סוהר, אבל אתם רציתם לשלוח אותי למקום שאנשים ישבו בבית סוהר, בגלל שעישנתי קנאביס שרופא רשם לי אותו, רופא אמר לי לעשן כי הייתי במצב של אנורקסיה. הייתי בתת תזונה. הייתי כל הזמן רועדת, לא ישנה. הרופא אמר לי לקחת, ואתם שמתם אותי במקום שלא היה מגיע לי להיות בו. אני שמרתי על הילדים שלי. יש לי שני ילדים בבית אבל את הגדול איבדתי, ואני לא יכולה לקחת אותו לרופא. חודשיים לא לוקחים את הילד לרופא, איך קורה דבר כזה, שאמא לא יכולה לקחת את הילד שלה לרופא? אמרו לי שאם אני אעז לא להחזיר את הילד למוסד, יקחו לי את שני הילדים הקטנים שלי. איזה אמא נורמלית לא תיפול על הדברים האלו, שאם אני לא אקח את הילד שלי לפסיכולוג, אחרי שלקחתם את הילד הגדול, והוציאו על הילד הגדול צו מסוכנות, שהוא ילד טוב. לא היה מגיע לו. הרווחה רוצה לקחת את הקטנים שיעברו את זה גם. לא מגיע להם. תעצרו את העוול שקורה. אתם לא קראתם לאף אחד מאיתנו. מה איתנו? אני לא ביוב. אני בן אדם. בן אדם שקוף, אבל בן אדם. אין לי כסף להילחם במערכת המושחתת והמגעילה הזאת." העיתונאי מוטי לייבל, מסכם את הדברים, לקחתם לאילנה את הילד וקראתם לה הביוב של המדינה. רשת הוא הביוב של המדינה!
פברואר 2015 - ארוע לציון היום הבינלאומי של האומות המיוחדות לזכר קורבנות השואה והמאבק באנטישמיות , המשורר יעקב ברזילאי קורא שניים משיריו: "החיוך", "נעליים"
ניצול שואה המשורר יעקב ברזילאי קורא שניים משיריו: "החיוך", "נעליים" - תאטרון אלהמברה - יפו - פברואר 2015
פברואר 2015 - "המערכת" עם מיקי חימוביץ - עובדת סוציאלית לחוק הנוער אלונה לוי מציגה - שיטות הרס משפחות. אלונה לוי הוציאת 4 ילדים מביתם ומשפחת לפנימיות. הילדים מזה 6 שנים במוסדות משרד הרווחה. העילה - "בעיות רגשיות" של הילדים. אלונה לוי כשיטה מרעילה ללא הרף נגד ההורים ללא נוכחותם ומוציאה דיבתם רעה.
פברואר 2015 - "המערכת" עם מיקי חיימוביץ - דרכי רמיה עובדות סוציאליות לסחר בילדים. בתוכנית מתואר מרכז הגנה לילדים. מרכז הגנה הוא אוסף של עובדות סוציאליות, מאבחנים, רופא משפטי, פרקליטים, שוטרים וחוקרי ילדים ועוד בעלי מקצוע אשר מחליטים להוציא את הילד מהבית. מרכז הגנה הוא מעין בית משפט שדה, ללא סדרי דין, ללא ראיות, כל הנוכחים מדברים בשפה אחת ודברים אחדים ובתי משפט רואים המלצתם כסוף פסוק. מרכז ההגנה אינו משתף את ההורים במהלך השיבות על גורל בנם. בחלק השני של התוכנית מוצגת עובדת סוציאלית לחוק הנוער, אלונה לוי שתלשה לפני 6 שנים ארבעת ילדיהם של זוג הורים משום שלטענת הילדים סובלים מבעיות רגשיות. עובדת סוציאליות אלונה מרעילה בפיה נגד האמא ללא נוכחותה לפני הפגישה, בבית המשפט, ולאחר הפגישה מול המצלמה ממש מחוץ לפתח ביתה של האמא, מבלי לתת לאמא להשיב. כשנשאלה ע"י המראיינת מדוע לא שיתפה את ההורים בביקורת השיבה אלונה כי היא רואה באמא ילדה.
העובדים הסוציאליים מובילים קמפיין יחצני, לשנות את תדמיתם מחוטפי ילדים ל"מצילי האומה", ובמסגרת זו שכרו את שירותיה של מיקי חיימוביץ, שלא טרחה לראיין הורים נפגעי טרור משרד הרווחה. במסגרת הקמפיין מיקי חיימוביץ משקרת בלי הפסקה בניגוד לנתונים המופיעים באתר של משרד הרווחה. אנו נצביע בסרטון מקוצר זה על השקרים של מיקי חיימוביץ. שקר מס' 1: חיימוביץ טוענת כי יש 3,000 ילדים בסיכון בעוד שבאתר משרד הרווחה מופיע כי יש 330,000 ילדים בסיכון. שקר מס' 2: העובדים הסוציאליים "אמונים" רק להוצאת הילדים מהבית ומפקירים את הילדים להזנחה והתעללות במסגרות משרד הרווחה. שקר מס' 3: העובדת הסוציאלית מציגה את הילדים וההורים בפני בית המשפט, המאבחנים והמטפלים, העו"סית גם קובעת את הסדרי הראיה ובתי המשפט רואים המלצות העו"ס כסוף פסוק. הליך הוצאת הילד מהבית מתנהל ללא סדרי דין, בדלתיים סגורות ללא ראיות. בתי המשפט רואים המלצות העו"ס כסוף פסוק. בית לין מרכז הגנה - הליך מהיר בעל סמכויות סטטוטוריות לסחר בילדים במחשכים ללא ראיות. שקר מס' 4: מרכז הגנה - מערכת משומנת של עו"סים, מאבחנים, פרקליטים, חוקרי ילדים ושוטרים המדברים בשפה אחת ודברים אחדים לתלישת הילד מהבית. שקר מס' 5: לפי חוק הנוער לעו"ס סמכויות גם אם היא סבורה, כי שלומו הנפשי או הגופני של הילד עלול להיפגע מכל סיבה שהיא. העובדת הסוציאלית יכולה למעשה לקבל סמכויות על כל ילד במדינה. שקר מס' 6: העובדות הסוציאליות אינן מקבלות אחריות לעולם. לא ידוע על עו"סית לחוק שהועמדה לדין משמעתי במסגרת תפקידה. ישיבה במרכז הגנה - בית משפט שדה במחשכים, ללא סדרי דין, ללא פרוטוקול, ללא ראיות. גורל הילד מוכרע ללא הוריו. אף שופט או בעל דין לא יוכל לערער על בעלי מקצוע של מרכז הגנה שתאמו ביניהם את ההליך השיפוטי. שקר מס' 7: העובדים הסוציאליים קובעים לעצמם הגדרות חדשות במחשכים מהי הזנחה והתעללות בנוסף לחוק העונשין. שקר מס' 8: הילד מוצא בכפייה מביתו ע"פי שיקול דעתו של העובד הסוציאלי ולא על פי הליך ממוסד ואובייקטיבי. התיק ברווחה הוא לכל החיים. עילת ההוצאה: בעיות רגשיות לא ניתן למדידה באמצעים אובייקטיביים. שקר מס' 9: העובדת הסוציאלית מרעילה בפיה נגד ההורים לפני הפגישה ללא מתן אפשרות להורים להשיב. עו"ס אלונה לוי נכשלה לטפל בקהילה לכל ה- 4 ילדים של האם בכתבה. שקר מס' 10: בגלל כשלונה של פק"ס אלונה לוי, הילדים נתלשו מביתם עקב "בעיות רגשיות". שקר מס' 11: עובדות סוציאליות תמיד באות לביקורי בית בזוגות או שלשות או עם משטרה. שקר מס' 12: תלישת ילדים מהבית גורמת להורים לאבד מקום עבודתם ופרנסתם. שקר מס' 13: שאלות מכשילות. אם האמא תשיב שהיא כועסת הרי זה לא טוב, ואם היא לא כועסת הרי זה אפטיות נוכח הוצאת הילדים מהבית. שקר מס' 14: ההורים חייבים להסכים, אחרת יתוייגו שאינם משתפים פעולה ואז לא יקבלו חזרה ילדיהם. שקר מס' 15: הילדים 6 שנים בפנימיה, מדוע העו"סית מאשימה את ההורים שהם לא מצליחים לתת? עו"ס אלונה לוי תלשה את הילדים מהבית מבלי שההורים זומנו לבית המשפט. כמו לפני הפגישה ובבית המשפט, גם בסוף הפגישה, העו"סית אלונה לוי תמשיך להרעיל מפיה נגד ההורים, מבלי לתת להם אפשרות להשיב. עו"ס אלונה לוי המציאה תיאוריה חדשה ופנטזיונרית: "ילדה פגועה", אמא שגידלה 4 ילדים עד שלוי תלשה אותם מהבית לאכלס פנימיה.
כך מפקירה המדינה את הילדים בסיכון: למרות רצף של עדויות שהגיעו לוואלה! חדשות על אלימות ופגיעה מינית בפנימייה בדרום, משרד הרווחה הורה להמשיך את פעילות הפנימייה ולא החליף את הצוות
הטרדה מינית, אלימות פיזית קשה ואוכל לא מספק - כך נראים חייהם של ילדי פנימיית "קמר" בלקיה שבצפון הנגב, פנימייה לילדים בסיכון של משרד הרווחה, על פי עדויות שהגיעו לידי וואלה! חדשות. מהעדויות עולה כי דווקא אותם ילדים שהוצאו מביתם בשל סיכון, נמצאים בסיכון גבוה גם בחסות המדינה. במשרד הרווחה התקבלו כמה תלונות באשר להתנהלות צוות הפנימייה. רשמית טוענים במשרד כי חקירת משטרה לא העלתה דבר, אולם שלא באופן רשמי הוחלט על יצירת "מתווה לשדרוג הטיפול בילדי הפנימייה" ועל מינוי צוות שיבחן את התלונות שיתקבלו בהמשך.
פנימיית "קמר" היא פנימייה טיפולית ושוהים בה כ-40 חניכים מהמגזר הבדואי, ובהם ילדים ובני נוער. את הפנימייה מנהלת ומפעילה חברת "מעונות ג'אודת נשאשיבי" עבור משרד הרווחה. מאחת העדויות עולה כי מדריך שהחל לעבוד בקבוצת הבוגרים בפנימייה ביולי האחרון פגע מינית לכאורה באחד החניכים בכמה אירועים שונים. לדברי החניך, המדריך שכב במיטתו, נגע בו, הצמיד אותו אליו וביצע בו מעשים נוספים. החניך, שהיה נבוך מאוד, סיפר על שאירע לחבריו הקרובים. הם החליטו שלא לשתוק וחשפו את המעשים בפני מדריכים שעליהם סמכו.
העדויות הגיעו לאוזניהם של מנהל הפנימייה, של רכז הפנימייה ושל עובד סוציאלי במקום. עם זאת, במקום להשעות או לפטר את העובד לאלתר ולדווח על האירוע למשרד הרווחה ולמשטרה, הנחו את הילדים ואת צוות המדריכים, כך על פי העדות, להימנע מלדבר על הנושא. זאת לאחר שנאמר להם כי העניין נמצא בטיפול מנהל הפנימייה, שהעדיף שהעובד יעזוב מרצונו והוא לא יצטרך לדווח על האירוע, וכך היה.
מעדויות נוספות עולה כי מנהל הפנימייה עצמו הוא דמות בעייתית וכי הוא נוהג באלימות באופן שיטתי וכך גם המדריכים במקום. באחת העדויות נטען כי במהלך טיול של הפנימייה הכעיס אחד הילדים את המנהל, וזה הפיל אותו לרצפה וחנק אותו באמצעות הנחת רגלו על צווארו. לפי העדות, אחותו של הילד, השוהה גם היא בפנימייה, ביקשה לסייע לו והותקפה גם היא, זאת לעיניי כל הילדים והמדריכים ששהו במקום ולא עשו דבר. במשך היומיים שלאחר המקרה לא הצליח הילד לקום ממיטתו ולא קיבל טיפול רפואי.
בשל ריבוי מקרי האלימות בפנימייה החליטו כמה מהילדים השוהים במקום כי הם אינם מוכנים להמשיך כך, ובאחת ההזדמנויות שהצליחו לצאת מהמקום פנו למשטרה והגישו תלונה נגד צוות הפנימייה. עם קבלת התלונות זומן המנהל לחקירה ואף הורחק מהפנימייה ל-15 ימים. במקביל החל צוות הפנימייה לפעול לכאורה מול ההורים והילדים במטרה למנוע מילדים נוספים להעיד נגד הצוות ואף נעשו ניסיונות לשכנע ילדים והוריהם לחזור בהם מגרסתם.
צוות הפנימייה נחקר בחשד לאי-דיווח, לשימוש באלימות ולהעלמת ראיות, אך בתום החקירה הוחלט במשטרה כי אין מקום להגיש כתב אישום. אלא שעל פי משרד הרווחה לא מדובר בתלונה הראשונה באשר להתנהלות צוות המקום. "בתלונות קודמות נגד המסגרת פגעו גורמים זרים במהלך החקירה", ביקשו להבהיר במשרד הרווחה. על כן ערכו במשרד בדיקה משלהם, סודית לטענתם. בהמשך להחלטת המשטרה חזר מנהל הפנימייה למקום, לצד אותם ילדים שהגישו את התלונה ונתונים למרותו. הצוות ימשיך בעבודתו - בפיקוח
חרף ממצאי חקירת המשטרה, שבהם נאחזים באופן רשמי במשרד הרווחה, ובשל קבלת תלונות נוספות על המקום, נערכה במשרד ישיבה דחופה בנושא. במהלך ישיבה זו סוכם על המשך העבודה של צוות המקום, אך בליווי הפיקוח הארצי והמחוזי. כמו כן, הוחלט למנות צוות בוחן שיכלול שני מפקחים ומנהל פנימייה לשעבר, שתפקידם יהיה לבדוק פניות שיתקבלו באשר להתנהלות הפנימייה ומנהלה.
מלבד מקרי האלימות נראה כי גם חיי השגרה במקום אינם מספקים לחניכים את הנדרש. לטענת החניכים, במקום לא מתקיימת כל פעילות פנאי מלבד חוגים, והפעילות היחידה המתאפשרת היא משחק כדור, אם נמצא כזה. עוד נטען כי על אף התחייבות החברה להימצאותם של שני מדריכים בכל קבוצה, בפועל שוהה במקום מדריך אחד. כמו כן, נטען כי דמי הכיס שאמורים להינתן לילדים מוחזקים בידי רכז הפנימייה, וזה לא תמיד נותן להם את הסכום שהם אמורים לקבל ולהוציא על פי רצונם. טענה נוספת נוגעת למזון במקום, ולפיה האוכל שניתן לילדים אינו מספיק וילד שמבקש תוספת נענה כי עליו להמתין לארוחה הבאה.
"פגיעות בלתי-נסבלות"
לפני שבועיים דווח בוואלה! חדשות על מצבה של פנימיית ארזים שבה שוהים יותר ממאה ילדים בסיכון בתנאים פיזיים קשים, ובהם חדרים ללא חימום, מזרנים שאינם תואמים לגודל המיטה, מצעים בלויים ומצחינים ושירותים בתנאי היגיינה ירודים. בשנים האחרונות הגיעו גם למועצה לשלום הילד פניות על פגיעות בילדים במסגרת פנימיות לילדים בסיכון ובמצוקה.
"הפגיעות הנטענות, בין שעוסקות בתנאים פיזיים קשים והזנחה סביבתית ואישית, בין שעוסקות בדלות הפעילות והטיפול ובין שעוסקות באלימות ובהשפלה של הילדים החוסים, הן בלתי-נסבלות ובלתי-נסלחות", אמר מנכ"ל המועצה, ד"ר יצחק קדמן. "התלונות שהגיעו אלינו הועברו מידית למשרד הרווחה האחראי על פנימיות אלה. ילדים החיים בפנימיות נמצאים מראש במצב פגיעות גבוה ורובם עברו טראומות לא פשוטות. נוסף על כך, במקרים רבים, מדובר בילדים שאין להם עורף משפחתי חזק ואין מי שיילחם עבורם וייאבק לשמירת זכויותיהם". הוא עוד הוסיף כי בלא מעט מקרים הילדים בפנימיות חיים בצל, רחוקים מהעין ורחוקים מהלב. "חייבת לקום מסגרת עצמאית ובלתי-תלויה שתשמש מגן לילדים אלה", הוסיף קדמן. "פנימייה שאינה שומרת על סטנדרטים מעולים הן בתחום הפיזי, הן בתחום איכות החיים והן בתחום איכות התוכן ורמת הצוות, דינה להיסגר. עם זאת, צריך להיזהר מהכללות ולא לפגוע בפנימיות שלמרות תנאים לא פשוטים, מצליחות לשמור על רמה גבוהה ונותנות לילדים בית חם ואוהב"
"המשטרה בדקה ולא מצאה דבר"
מהנהלת פנימיית קמר נמסר: "מדובר בטענות של גורמים אינטרסנטיים שנבדקו על ידי המשטרה ולא העלו דבר".ממשרד הרווחה נמסר: "משטרת ישראל ביצעה חקירה ולא מצאה ראיות לטענות המועלות, וגם משרד הרווחה בדק את התלונות. המשרד שם בראש מעייניו את ביטחונם של הילדים הנמצאים בפנימיות ופועל על פי התפיסה שמוסד חינוך פנימייתי האחראי על ילדים בסיכון חייב לפעול בתנאי יציבות ותחושת ביטחון שמועברת למתחנכים בו. המשרד לא מהסס לפעול בנחישות לבדיקת כל טענה המועלית נגד פנימייה כזו או אחרת, וכך פעל המשרד גם במקרה זה"
פנימיית קמר לקיה - הילדים התלוננו על הטרדה מינית, המנהל השתיק הפרשה
פברואר 2015 - תאטרון אלהמברה ביפו - ארוע לציון היום הבינלאומי של האומות המיוחדות לזכר קורבנות השואה והמאבק באנטישמיות. האירוע בחסות הוועדה לזכויות אדם CCHR .
ניצולת השואה מרים קליינמן מספרת את סיפורה האישי - חובה לצפות.
ניצולת השואה מרים קליינמן מספרת את סיפורה האישי - תאטרון אלהמברה - יפו - פברואר 2015
ניצולת השואה מרים קליינמן מספרת את סיפורה האישי - תאטרון אלהמברה - יפו - פברואר 2015
כגודל הרשעות גודל העורמה - רשויות הרווחה מחריבות אלפי משפחות מידי שנה ופותחות בקמפיין תעמולתי נגד נפגעי משרד הרווחה.
פברואר 2015 - מיקי חיימוביץ מציגה קמפיין העובדים הסוציאליים 2015 - מיקי חיימוביץ בתוכנית "המערכת" מציגה הסתה פרועה של עובדים סוציאליים להתרת דמם של משפחות שנקרו בדרכם. בקמפיין מכנה עובד סוציאלי נפגעי משרד הרווחה ב"ביוב של המדינה"/
ינואר 2015 - הליך לקוי להגשת כתב אישום בחתימת פרקליט מחוז מרכז עו"ד ראאד ענוז כלל התנהלות לקויה של משטרת ישראל מרחב דן:
צו חיפוש לקוי של השופטת דנה אמיר - תלונה שהוגשה נגד השופטת אמיר נמצאה מוצדקת. צו חיפוש לקוי של השופט שמואל מלמד - ראה תלונה נגד השופט חיפוש לקוי במחשב ע"י רס"מ ארתור וסרשטיין - יחידת הונאה תל אביב - ראה תלונה חיפוש לקוי בבית עיתונאית - בילוש מרחב דן: רס"ב איציק גלר, רס"מ שי גבריאל, רס"ר ג'ימי חורני- ראה תלונה
התנהלותו הלקויה של הפרקליט ראאד ענוז מהווה קרקע פוריה לשחיתות וניצול כוח השררה למטרות אפלות.
ינואר 2015
מ
לכבוד:
משרד המשפטים -נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות
הנדון:תלונה נגד פרקליט מחוז מרכז עו"ד ראאד ענוז בגין פגיעה בכבודי, פרטיותי שמי הטוב וביזיון צו בית משפט וסדר דין פלילי
1.שמי ג'
2. עניינה של התלונה בהתנהגות שוטרים בהליך הפלילי ואשר הפרקליט עו"ד ראאד הכין כתב אישום (מצורף נספח 1) נגד שותפתי לדירה הגב' א'.
3.ההליך הפלילי כלל חיפוש בדירתי בתאריך 15.06.2014 ע"פ צו חיפוש לקוי (נספח 2) ללא מספר תיק בית משפט וללא עדים כמתחייב בצו. השוטרים תפסו את מחשבי האישי והובילו את שותפתי מהדירה לניידת כברת דרך כשהיא אזוקה לעיני השכנים ועוברים ושבים. (נספח 3 – דוחות פעולה של השוטרים)
4. בהמשך במשרדי מרחב דן חדרו השוטרים למחשבי האישי ללא ידיעתי או נוכחות עדים מטעמי בניגוד לצו בית המשפט וסדר דין פלילי מעצר וחיפוש, העתיקו את הדיסק הקשיח וביצעו בדיקות ועיבודים שונים בקבצים במחשב. (נספח 4 – דוח חדירה למחשב)
5.בימים אלו הגיע לידי כתב האישום שכתב הפרקליט עו"ד ראאד והשוטרים לעיל משמשים עדים מטעם התביעה ללא כל התייחסות או הבעת הסתייגות ממעשיהם בכתב האישום או בתיק.
6.מדובר בהתנהלות בריונית של משטרת ישראל החודרת לביתו של אזרח עם צו חיפוש לא תקין ועורכת חיפוש בביתו וכליו תוך ביזוי צו בית המשפט, ועל כן גם פוגעת בפרטיותו ושמו הטוב. הפרקליט עו"ד ראאד לא הביע שום התייחסות להתנהלות המשטרה והכין כתב אישום שבו השוטרים עדים, ולמעשה מעודד המשך התנהלות בריונית כלפי אזרחים.
7.עו"ד ראאד הוא פרקליט בכיר עובד ציבור ואסור שהתנהלותו תהיה "ראש קטן". לצעריפעל הנילון עו"ד ראאד בתיק זה כחוטא ומחטיא,ביזה את צו בית המשפט ופגע באמון הציבור בפרקליטות המדינה ובהליכים פליליים. אבקש לבדוק התנהלותו של עו"ד ראאד בתיק ולמצות הדין במידת הצורך.
8. לאור עגמת הנפש והפגיעה בפרטיותי לחדירת חומר במחשבי בצו לא תקין ובניגוד לחוק אבקש פיצוי ללא הוכחת נזק של 50,000 שקלים. בנוסף אבקש פיצוי ללא הוכחת נזק של 50,000 שקלים על הפגיעה בשמי הטוב.
9. נא טיפולכם ועדכונכם.
מצורפים נספחים:
נספח 1 – כתב אישום
נספח 2 – צו החיפוש
נספח 3 – דו"ח פעולת חיפוש
נספח 4 – דו"ח חדירה למחשב
נספח 5 - תגובת נציבות תלונות על שופטים בעניין הוצאת צו חיפוש לא תקין של כבוד השופטת דנה אמיר
ינואר 2015 - הליך לקוי להגשת כתב אישום בחתימת פרקליט מחוז מרכז עו"ד ראאד ענוז כלל התנהלות לקויה של משטרת ישראל מרחב דן:
צו חיפוש לקוי של השופטת דנה אמיר - תלונה שהוגשה נגד השופטת אמיר נמצאה מוצדקת. צו חיפוש לקוי של השופט שמואל מלמד - ראה תלונה נגד השופט חיפוש לקוי במחשב ע"י רס"מ ארתור וסרשטיין - יחידת הונאה תל אביב - ראה תלונה חיפוש לקוי בבית עיתונאית - בילוש מרחב דן: רס"ב איציק גלר, רס"מ שי גבריאל, רס"ר ג'ימי חורני- ראה תלונה
התנהלותו הלקויה של הפרקליט ראאד ענוז מהווה קרקע פוריה לשחיתות וניצול כוח השררה למטרות אפלות.
ינואר 2015
מ
לכבוד:
משרד המשפטים -נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות
הנדון:תלונה נגד פרקליט מחוז מרכז עו"ד ראאד ענוז בגין פגיעה בכבודי, פרטיותי שמי הטוב וביזיון צו בית משפט וסדר דין פלילי
1.שמי ג'
2. עניינה של התלונה בהתנהגות שוטרים בהליך הפלילי ואשר הפרקליט עו"ד ראאד הכין כתב אישום (מצורף נספח 1) נגד שותפתי לדירה הגב' א'.
3.ההליך הפלילי כלל חיפוש בדירתי בתאריך 15.06.2014 ע"פ צו חיפוש לקוי (נספח 2) ללא מספר תיק בית משפט וללא עדים כמתחייב בצו. השוטרים תפסו את מחשבי האישי והובילו את שותפתי מהדירה לניידת כברת דרך כשהיא אזוקה לעיני השכנים ועוברים ושבים. (נספח 3 – דוחות פעולה של השוטרים)
4. בהמשך במשרדי מרחב דן חדרו השוטרים למחשבי האישי ללא ידיעתי או נוכחות עדים מטעמי בניגוד לצו בית המשפט וסדר דין פלילי מעצר וחיפוש, העתיקו את הדיסק הקשיח וביצעו בדיקות ועיבודים שונים בקבצים במחשב. (נספח 4 – דוח חדירה למחשב)
5.בימים אלו הגיע לידי כתב האישום שכתב הפרקליט עו"ד ראאד והשוטרים לעיל משמשים עדים מטעם התביעה ללא כל התייחסות או הבעת הסתייגות ממעשיהם בכתב האישום או בתיק.
6.מדובר בהתנהלות בריונית של משטרת ישראל החודרת לביתו של אזרח עם צו חיפוש לא תקין ועורכת חיפוש בביתו וכליו תוך ביזוי צו בית המשפט, ועל כן גם פוגעת בפרטיותו ושמו הטוב. הפרקליט עו"ד ראאד לא הביע שום התייחסות להתנהלות המשטרה והכין כתב אישום שבו השוטרים עדים, ולמעשה מעודד המשך התנהלות בריונית כלפי אזרחים.
7.עו"ד ראאד הוא פרקליט בכיר עובד ציבור ואסור שהתנהלותו תהיה "ראש קטן". לצעריפעל הנילון עו"ד ראאד בתיק זה כחוטא ומחטיא,ביזה את צו בית המשפט ופגע באמון הציבור בפרקליטות המדינה ובהליכים פליליים. אבקש לבדוק התנהלותו של עו"ד ראאד בתיק ולמצות הדין במידת הצורך.
8. לאור עגמת הנפש והפגיעה בפרטיותי לחדירת חומר במחשבי בצו לא תקין ובניגוד לחוק אבקש פיצוי ללא הוכחת נזק של 50,000 שקלים. בנוסף אבקש פיצוי ללא הוכחת נזק של 50,000 שקלים על הפגיעה בשמי הטוב.
9. נא טיפולכם ועדכונכם.
מצורפים נספחים:
נספח 1 – כתב אישום
נספח 2 – צו החיפוש
נספח 3 – דו"ח פעולת חיפוש
נספח 4 – דו"ח חדירה למחשב
נספח 5 - תגובת נציבות תלונות על שופטים בעניין הוצאת צו חיפוש לא תקין של כבוד השופטת דנה אמיר
