יום ראשון, 15 באוגוסט 2010

לשכת הרווחה עיריית חיפה - עובדת סוציאלית פנינה איגרא - זרוע ממסד דורסני מתנכל ומשפיל עיוורים

יונה יהב - מפגין לגירוש הנכים מהקהילההתוקפנות וההונאה של עיריית חיפה נגד העיוורים באמצעות האצלת סמכויות לעובדת סוציאלית פנינה איגרא אשר נוקטת בכל דרך נבזית להשפיל ול"אלף" את העיוורים בעיר על מנת לחסוך תקציבים לעירייה.
(בתמונה :
ראש עיריית חיפה יונה יהב מפגין לגירוש אנשים עם מוגבלויות מהקהילה, אפריל 2010)

הכתבה עיוורים למצוקתם: מי מתנכל לעיוורים בחיפה ובקריות? , מירית פנחס | 15/8/2010 , nrg

לפני כשלוש שנים הציבה עיריית חיפה נציגה של מחלקת הרווחה בסניף המקומי של האגודה למען העיוור. מאז, טוענים חברי האגודה, הם סובלים מהתנכלויות ומיחס משפיל, ואלו שהעזו להתלונן אף איבדו את זכויותיהם

אם לא די בקשיים הגדולים שגורמת מוגבלותם, נאלצת אוכלוסיית העיוורים בחיפה ובקריות להתמודד עם בעיה נוספת. בעיות מהמקום הכי לא צפוי, ממנו בעצם צריכה לבוא העזרה.

דווקא האגודה, אשר הוקמה על מנת לשרת אותם ולסייע להם להתמודד עם הקשיים, היא זו הגורמת להם למורת רוח רבה ומקשה על התמודדותם. הם מספרים על יחס משפיל, התנכלויות ופגיעה בזכויותיהם מצד האגודה למען העיוור, עליה השתלטו לטענתם עיריית חיפה ונציגיה במחלקת הרווחה (חיפה).

כתוצאה, לדבריהם, הם מקופחים ולא מצליחים לקבל את השירותים הבסיסים להם הם זכאים מצד האגודה אשר לשמם היא הוקמה. בנוסף הם מספרים על מסכת השפלות, העלבות, פגיעה בזכויות וקשיים רבים שמערימים עליהם שלא בצדק. כעת הם מתכוונים לצאת למאבק כדי להחזיר המצב לקדמותו.

"נתקלתי בחומה בצורה"

הכל החל, כך הם מספרים, כאשר הוחלט לקיים מודל חדש של העמותה. על פי מודל זה הוצב נציג של מחלקת הרווחה בעיריית חיפה, הנקרא מרכז שירותים (מרש"ל) לעיוור. למרות שעל פניו נראה כי המודל החדש היה אמור רק לסייע להם - נהפוך הוא.

"מאז ומעולם הייתה העמותה גוף שעוזר ומסייע לנו. בשלוש שנים האחרונות נעשה מפנה, מבלי שאף אחד ירגיש בכך. ביום בהיר אחד הקימה הרווחה בחיפה את מרש"ל, שמהווה רשות עירונית, במבנה האגודה למען העיוור, ממש בתוך ליבה של האגודה ועל תשתיתה", סיפר אחד מחברי האגודה.

את תפקיד הנציגה קיבלה פנינה איגרא, המשמשת כפקידת השיקום באגף שירותי הרווחה בעיריית חיפה. מיום שזו נכנסה לתפקיד, הם מספרים, החלו חייהם להפוך לסיוט מתמשך. עד מהרה הפכה איגרא לחלק מבלתי נפרד מהאגודה. היא לוקחת לטענתם חלק בכל ישיבות ההנהלה של האגודה, משתתפת בוועדות האגודה ושולטת בכל הנעשה בה.

"לפני כמה שנים התחלתי להתנדב באגודה", מספר אחד מחברי האגודה. "בשלב מסוים החלטתי שאני רוצה ללכת ללמוד ולהתחיל לעבוד, אבל נתקלתי בחומה בצורה. שלחתי מכתבים רבים לעירייה ולראש העירייה, אך כל אלו נותרו ללא מענה. הגברת איגרא טענה שאני לא מסוגל לעשות את זה, וסירבה בתוקף לסייע".

"יתרה מכך, היא עשתה כל שביכולתה כדי למנוע זאת. החלטתי לערב בתהליך את העמותה למען העיוור, ואז גיליתי שהמרש"ל שולטת גם בנעשה בתוך העמותה עצמה. היא סגרה בפניי גם את דלתות האגודה".

"גילינו שהחלה להתרחש תופעה מוזרה, שאין כדוגמתה בשום מקום אחר במדינת ישראל. הגורם המטפל בעיוורים במסגרת שירותי הרווחה בחיפה, השתלט ללא בעיות על האגודה למען העיוור. כעת יוצא מכך שדמות אחת, איגרא, ידה בכל והכל בידה. במצב עניינים זה ידי האגודה כבולות, והיא אינה יכולה לסייע ולהושיט יד בכל בעיה, ולו הקלה ביותר, כבימים עברו".

כך הפכה איגרא, לטענתם, לחורצת גורלות, אשר מי שיצא נגדה מצא עצמו מחוץ לאגודה וחסר יכולת לקבל שירותים.

"במידה שהתעוררו חילוקי דעות כלשהם עם אותה דמות שולטת זו למטופליה בחיפה, הן אם על רקע אידיאולוגי כזה או אחר או בכלל, הרי שאותם פרטים הינם מחוסלים", סיפרה חברה אחרת. "איגרא עשתה ככל שעולה בידה כדי להקשות ולהתנכל לאותו עיוור שהעיז להתנגד למרותה או לצאת כנגדה".

למרות כל זאת הם החליטו לא לוותר. החברים יצאו למלחמה כנגד החלטות המרש"ל, ודרשו לקבל את זכויותיהם. "פניתי למשרד הרווחה עצמו, וביקשתי שיסייעו לי ללכת ללמוד. איגרא שמה לי רגליים בכל הזדמנות, אבל בסופו של דבר משרד הרווחה עזר לי לקבל את מבוקשי".

"כמובן שזה עלה לי בהתנכלות קשה, והפסקת השירותים האחרים המגיעים לי מטעם העמותה. לאחרונה הודיעה לי איגרא, שהוחלט להפסיק לי את ההדרכה השיקומית בניידות".

הדרכה שיקומית היא אחד מבין השירותים החשובים ביותר לו זכאית אוכלוסיית העיוורים מצד עיריית חיפה. בעזרת הדרכה זו הם לומדים כיצד להתנייד באופן עצמאי ולהסתדר בכוחות עצמם. מבלי הדרכה זו משולים חייו של העיוור לחייו של נכה גפיים ללא כיסא גלגלים.

אך דבר זה, על פי טענות העוורים, לא מונע מנציגת העירייה להשתמש בהדרכה זו ובביטולה על מנת לפגוע בחברי האגודה שאינם מקבלים את מרותה. "כל עיוור זכאי לשירות הזה, אבל הגברת איגרא החליטה שאני לא זכאי לו יותר, למרות שהמורות השיקומיות חושבות אחרת. היא עושה את זה רק כדי לפגוע בי", סיפר אחד מחברי האגודה בעצב.

האגודה אינה הבית יותר

בימים כתיקונם, במצב כזה יכול היה אותו חבר לפנות לעזרה בנושא לאגודה. שכן, על פי תקנון האגודה, בין היתר תפקידה הוא "לשמש חוליה מקשרת בין העיוור לבין המוסדות, הארגונים והרשויות המתאימות".

אבל תקנון לחוד והתנהלות בשטח לחוד. "האגודה היא ממש לא חוליה מקשרת יותר, מכיוון שהאגודה היא בעצם העירייה", טוענת חברה אחרת באגודה. "איגרא קובעת את עתידם של עיוורים, גם בעירייה וגם באגודה עצמה, ולנו אין למי לפנות.

"מי שהיא לא אוהבת נמצא בבעיה רצינית, מכיוון שהיא מנצלת את כל הכוח העומד לרשותה על מנת לפגוע בנו. אין חולק על כך שאנחנו החלשים במלחמה הזאת. יום אחד היא פשוט הודיעה לי שאני לא זכאית יותר להדרכה שיקומית על מחשב. כל עיוור מקבל שעות לימוד ללא הגבלה, אבל את שלי היא החליטה להגביל".

החברה החליטה לצאת כנגד הגזרה של איגרא, דבר שהחמיר אף יותר את מצבה. "החלטתי לא לשתוק. התקשרתי לאיגרא, והיו בינינו חילופי דברים קשים. פניתי למשרד הרווחה לבקש את מה שמגיע לי, אך היא שלחה להם מכתב וטענה שכבר קיבלתי המון שעות לימוד, ולכן לא מגיע לי יותר".

"דבר זה לא נכון בכלל, מכיוון שהיא ציינה בפניהם מספר שעות גבוה פי שלושה לפחות מזה שבפועל קיבלתי. לצערי הם האמינו לדבריה, למרות שאין בהם שמץ של אמת. למרות זאת קיבלתי עוד מספר מוגבל של שעות, אבל היא רק ראתה בזה אור ירוק להמשיך לפגוע בי".

כתוצאה ממחאתם זכו החברים לנידוי מהאגודה, והדלת למקום שכה חשוב עבורם נסגרה בפניהם.

"האגודה משמשת כמועדון חברתי לאוכלוסיית העיוורים. שם אנחנו פוגשים חברים עושים פעילויות, חוגים, הרצאות וטיולים. האגודה משמשת בית לעיוור, ומקום מפלט של כמה שעות, שזה דבר מאוד חשוב בשבילנו", הם מספרים. "מהיום שהעירייה השתלטה על המקום, ישנם אנשים שאינם יכולים ליהנות מזה יותר. הם הודיעו לנו שהאגודה אינה 'הבית' שלנו יותר".

כמו כן, מעצם הגבלת מרחב פעילותה של האגודה למען העיוור בחיפה וכבילת ידיה למרות מרש"ל חיפה, נותרו העיוורים תושבי הקריות "מיותמים", וללא מענה ראוי והוגן.

"זוהי תופעה פסולה מאין כמותה לציבור העיוורים, בניגוד לכל נוהל תקין, והיא פוגעת במתן השירותים ושלילת זכויותיהם. כל זאת בתמורה לסבסוד של העירייה, בשיעור של עשרה אחוזים מתקציב האגודה", אמרו. "לפני שנכנס המרש"ל, שירתה האגודה את תושבי חיפה והקריות. כעת נותרו תושבי הקריות ללא מענה".
.
"זה לא מעניין אף אחד"

אחד השירותים החשובים ביותר אותם מקבלים העיוורים הוא הסעות. אלא שמהיום שעיריית חיפה שמה ידה על האגודה, שירות זה עבור תושבי הקריות הופסק.

"הם לא מוכנים להסיע אותנו לביתנו. את תושבי קרית חיים הם לוקחים עד הבית, ואותנו, תושבי הקריות האחרות, הם מורידים בצמתים הראשיות, צומת הצריף או צומת קרית אתא, בגלל שעיריית חיפה משתתפת במימון", סיפרה חברה אחרת. "עבור אדם עיוור, לחצות צומת כמו צומת קרית אתא זה דבר קשה מאוד ומסוכן ביותר, אבל זה לא מעניין אף אחד".

כתוצאה מכך, עיוורים רבים תושבי הקריות לא זוכים להינות מיתר השירותים באגודה. "נוצר מצב שאנשים, שהייתה להם בעבר האפשרות לצאת לכמה שעות ביום מהבית ולפגוש אנשים אחרים, כבר לא יכולים לעשות זאת", היא ממשיכה.

"בגלל הקושי של לחזור הביתה מהצמתים, הם מחליטים לוותר ולא ללכת בכלל. הם יותר לא נהנים מחוגים, הרצאות ושאר פעילויות, שזכו לקבל בעבר מהאגודה. זה דבר מאוד קשה מבחינתנו. המרש"ל הזה רק פוגע בנו. עמותה אמורה להיות גוף עצמאי, ולא גוף שתלוי בממסד. ברגע שהוא חלק מהממסד - הוא מאבד את כל המשמעות שלו".

המצב הנוכחי גורם לסבל רב לאוכלוסיית העיוורים. בנוסף לכל הקושי איתו הם נאלצים להתמודד בחיי היום יום בעקבות המגבלה שלהם, הם נדרשים כעת להילחם מלחמות מיותרות לטעמם כדי להגן על כבודם וזכויותיהם.

"הם אמורים לשמש צינור להעברת דרישות מהציבור לשלטון, הבהרה לשלטון מה כואב לציבור, היכן יש לשנות ולשפר ומלמדים את השלטון להקשיב לרחשי הלב של הציבור", הם טוענים, "אבל האגודה למען העיוור קשרה עצמה באדיקות למערכת הרווחה בחיפה.

"הארגון הופך לזרוע נוספת של הממסד, ובכך מגביר את כוחו. הוא מעניק לגיטימציה נוספת לממסד, ובכך מגביר את כוחו על חשבון האדם העיוור. ארגון המקבל מימון מגורמים ממשלתיים 'מתקשה לנשוך את היד המאכילה אותו', ומתקשה להעביר עליו ביקורת".

למרות כל הקשיים, הם מבטיחים לצאת למאבק נגד איבוד כוחו של הגוף שאמור לסייע להם, ולא לוותר על זכויותיהם לעצמאות, חברה וייצוג הולם.

"מדובר במודל שגולת הכותרת שלו הינה פגיעה בזכויות וניגוד אינטרסים משווע, תוך ריכוז כוח בידי אדם אחד. כל אלה הם עדיין באים בסתירה מוחלטת, לעיקרון הפרדת הרשויות ושמירה על איכות השלטון. על כן אנו רואים הכרח לבטל מיידית מודל רע זה, שאם לא כן נקבל תמונת מצב של מדינות עולם שלישי".

תגובות

מעיריית חיפה נמסר בתגובה: "הטיפול באוכלוסיית העיוורים בחיפה ניתן במסגרת מרכז רב שרותי לעיוור (מרש"ל), שהיא שותפות בין המחלקה לשיקום בעיריית חיפה לבין האגודה למען העיוור.

"מאז הקמת השרות המשותף, העיוורים זוכים לשרות משופר, מרוכז ואיכותי. שותפות זו קיבלה את ברכת משרד הרווחה, השרות לעיוור. האגודה ממשיכה להתקיים כאגודה עצמאית עם הנהלה שמקבלת החלטות עצמאית ורק השרותים לעיוורים ניתנים במשותף.

"ידוע לנו על 2 מתלוננים קבועים שהעלו טענות אלה פעמים רבות בעבר. הטענות נבדקו על ידי גורמים שונים כמו מבקר המדינה, משרד הרווחה ועיריית חיפה, אשר לא מצאו דבר בכל הטענות שהועלו.
נוסח תלונה זו זהה לתלונות קודמות שהגישו. עו"ס פנינה איגרא הינה עובדת מקצועית הזוכה להערכה רבה מצד משרד הרווחה, העירייה והאגודה למען העיוור".

מנכ"לית האגודה למען העיוור מיכל דדון מסרה בתגובה: "אכן ישנה שותפות, מודל ראשוני וייחודי בארץ של מחלקת השיקום בעיריית חיפה והאגודה למען העיוור חיפה, אך כל גוף בתוך השותפות פועל סוברנית להחלטותיו.

"תמוהה בעינינו הטענה של 'ביטול הדרכה שיקומית, הדרכות ופעילויות נוספות', על ידי נציגת הרשות פנינה איגרא. מה לה ולקריות? לאגודה למען העיוור חיפה אין כל נגיעות בהדרכות, אלא זה מתפקידן של לשכות הרווחה.

"עקרונות השותפות כוללים רק את הפעילות החברתית, תמיכתית תרבותית, ולמרות כך הניהול כולו נערך על ידי וצוות העובדים. עו"ס איגרא נמצאת בישיבות, מתוקף תפקידה בשותפות.

כל נושא ההסעות שייך לאגודה למען העיוור בלבד, ואינו כלול בשותפות. לא נערך כל שינוי במערך ההיסעים, למעט עובדה פשוטה אחת. עלות ההסעות היא מאות אלפי שקלים לשנה, קרי, מכספי האגודה ללא השתתפות מכל גורם שהוא, עד כה הציבור לא נדרש להשתתף.

"עתה, בהחלטה משותפת עם נציגי הציבור, הוחלט לגבות סכום מגוחך מהנהנים מההסעות, וכרגיל לאנשים קשה לקבל זאת. רק מי שמשלם זכאי להסעה. ודרך אגב, למי שבאמת אין בידו אנו עוזרים, ורוב ההסעות והנוסעים - הם מהקריות.

"חברי הוועד של האגודה למען העיוור הם הקובעים את המהלכים. ועדת כספים של האגודה - מהווה את צוות ההיגוי, המפעיל את הפעילות ומניע אותה וקובע את ההחלטות. הוא מתכנס ללא השתתפותה של הגברת איגרא, הנמצאת בישיבות ההנהלה כמשקיפה בלבד, ללא זכות החלטה ומחליפה את עו"ס יצחק רוזנר מהשיקום, שעשה זאת לכל אורך שנות קיום העמותה, כמשקיף. כך שאין השתלטות, אין פגיעה בזכויות - יש קושי של להפסיק לקבל הכל בחינם.

"כל עובד המגיע לכאן, מתבקש לעלות לחנה כץ, נשיאת העמותה שגילה מעבר ל-101, אישיות חזקה, מקסימה שהאדם העיוור הוא העומד לנגד עיניה, אך עם גבולות. בעבר כבר נדחו כל טענותיהם של הפונים על הסף".

קישורים:

יום שישי, 13 באוגוסט 2010

"מעון מסילה עובד בהיפוך ומהווה שקר גדול ותעודת עוני לשירותי הרווחה ולעתיד החברה בישראל"

הכתבה "הבנות צריכות לצאת מהמעון במצב טוב יותר" , ליאת שלזינגר , מעריב סופשבוע , 30.07.2010

חה"כ דני דנון והוועדה לזכויות הילד התכנסו בשבוע שעבר, בעקבות התחקיר ב"סופשבוע" על מעון מסילה ודרשו ממנהליו: הגישו בתוך חודש דוח המפרט את הצרכים של המעון ואת הפערים הקיימים בו

לפני כחודש פורסם כאן תחקיר על הנעשה מאחורי כותלי המעון הנעול מסילה, מעון לנערות במצוקה והממוקם במושב אורה שליד ירושלים. מהממצאים עולה שכללים נוקשים, אלימות, סמים, נעילות ממושכות בבידוד בתנאים מצחינים, מעצרים "חינוכיים", ושלילת הזכויות הבסיסיות של הנערות הפכו לחלק משגרת המקום. מסמכים פנימיים של המעון, שהגיעו לידי "סופשבוע", חשפו את הקלות שבה מחליטים לנעול נערות בבידוד, את העונשים המוטלים על החוסות, את החוקים שאוסרים בין היתר, קיום שיחת טלפון פרטית עם בני משפחה, או שמיעת מוסיקה בשפה זרה. בתחקיר הובאו עדויות קשות של נערות וגם נחשף דוח מיוחד של הסנגוריה הציבורית שקבע כי המקום נכשל בשיקום הנערות, מדרדר את מצבן ומסב להן נזק בלתי הפיך.

הכנסת לא נותרה אדישה. יו"ר הוועדה לזכויות הילד, ח"כ דני דנון, כינס ביום רביעי שעבר, היום האחרון לפני יציאת הכנסת לפגרה, דיון מיוחד שדן בממצאי הכתבה ובתנאים במעון מסילה. "מעון מסילה עובד בהיפוך ומהווה שקר גדול ותעודת עוני לשירותי הרווחה ולעתיד החברה בישראל. נדמה כי המעון הפך ממעון שיקומי ובית חם למפעל המייצר נערות אשר משתמשות בסמים בזנות ופשע", אמר אז דנון בעקבות הממצאים והבטיח לפעול בנושא.

הישיבה שהתקיימה בנוכחות חברי הוועדה דנון, ח"כ אבי דיכטר וח"כ אורלי לוי, עם הנהלת המעון, בכירים במשרד הרווחה, הסנגוריה הציבורית ומומחים שונים, הייתה מתוחה למדי. בסופו של הדיון דרש דנון מהרשויות לבצע חשבון נפש ולבדוק אם ניתן להחזיר את המעון לייעודו המקורי של שיקום ושילוב נערות בחברה. כמו כן, נקבע כי המעון יעביר לעיונה של הוועדה מסמך עם צורכי המעון והפערים החסרים תוך שלושים יום.

לכתבה המלאה הקלק כאן

מעקב סופשבוע מעון מסילהקישורים:

יום חמישי, 12 באוגוסט 2010

"הפסיכיאטריה הרגה את דודו טופז" - 'גלולת האושר' פרוזק

הכתבה "הפסיכיאטריה הרגה את דודו טופז" , אורלי גואטה , פוסט , 12.08.2010

"דודו טופז לקח פרוזק במשך כ- 15 שנה, ועם הזמן השתנתה אישיותו והתרופה גרמה לו, כפי הנראה לזעם אלים, ולא מוצדק, שהתבטא בהתנהגות פושעת", טוען הרוקח אילן סלומון (45), פעיל בתנועה לזכויות אדם, ובן ברית של עמותת "מגן זכויות אנוש".

"טופז היה אומן מוכשר שאי אפשר להתעלם מתרומתו למודל הלאומי, או להטיל ספק בטוב ליבו הבסיסי", ממשיך סלומון ומוסיף: "הפסיכיאטרים מכרו לציבור את התעמולה על 'גלולת האושר', כדי להכשיר מתן סמים הרסניים. הצרה שהם לא טרחו ליידע אותו על הסיכונים הכבדים בשימוש ממושך בהם, והם אלה שצריכים לשלם את מחיר הסבל הכבד, ההשפלה והמוות הטרגי שלו. הם גם חייבים להסביר כיצד אדם הנמצא בטיפולים, מבצע פתאום מעשים חמורים. האן ייתכן כי התרופות שקיבל לא איזנו אותו? האם לרופא המטפל לא צריכה להיות טיפת אחריות בנוגע להתנהגות המטופל שלו, בעקבות התרופות שרשם לו?".

יהודה קורן (51) הוא סגן יו"ר עמותת "מגן לזכויות אנוש", השוללת לחלוטין את הפסיכיאטריה, שיטותיה ותרופותיה. "הפסיכיאטריה ב- 200 שנות קיומה, לא הבריאה שום מטופל שלה. לא בעולם ולא בישראל", טוען קורן ומוסיף: "הפסיכיאטרים עדיין מסתתרים מאחורי עלה תאנה של מטופליהם. הם לעולם לא ייקחו אחריות על מעשיהם, ולא ייענשו על מעשיהם מכל פרשת התאבדות, או רצח, שהם מעורבים בהם. הפסיכיאטריה בכוח החוק, היא מעל לחוק".


לכתבה המלאה הקלק על התמונה
קישורים:

יום רביעי, 11 באוגוסט 2010

יצחק הרצוג - אבי מערך הרווחה המופקר יחקר ע"י מבקר המדינה בפרשת הג'ובים במשרד הרווחה

אוגוסט 2010 - שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג המקטרג הרשמי באמצעות פקידי הסעד נגד משפחות, ילדים קשישים וחסרי ישע מבלי לבדוק עובדות לאשורן, מוציא מידי שנה אלפי ילדים בכפייה מבתיהם למסגרות מופרטות ללא פיקוח, השתלטות על גופם ורכושם של קשישים באמצעות אפוטרופוסים מפוקפקים, יבדק ע"י מבקר המדינה בפרשת הג'ובים לחברי מפלגת העבודה במשרד הרווחה שנחשפה ביולי 2010 ע"י תחקיר ערוץ 10.

 שר הרווחה יצחק הרצוג שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג שמר על זכות השתיקה בהיותו חבר כנסת בחקירתו הפלילית בפרשת עמותות ברק וממשיך לשתוק נוכח מחדלי משרדו המשחיתים נפשות: אונס ילדה חוסה במעון של אקי"ם בשרון , אינספור פרשיות התעללויות אלימות ואנס קשים בילדים במסגרות הרווחה פנימיות, אומנה: בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה ... ועוד. משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית המין , גירוש משפחות דרות רחוב מגנים ציבוריים, רדיפת קשישים, אשפוז עשרות ילדים במוסדות פסיכיאטריים שלא לצורך, ועוד דוגמאות רבות אחרות.

מתוך הכתבה אומ"ץ: לזרז הבדיקה בחשד למינויים פוליטיים של השר יצחק הרצוג ב’משרד הרווחה’ , כאן נעים , אוגוסט 2010

משרד מבקר המדינה, השיב ליו"ר הנהלת אומ"ץ, אריה אבנרי, אשר פנה באחרונה במכתב אל מבקר המדינה, כב’ השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס, תחת הכותרת; "חשד למינויים פוליטיים ב’משרד הרווחה’ ושלוחותיו", כי; הנושא מוכר לנו ונמצא בטיפולו של משרד מבקר המדינה".

כזכור כתב אבנרי, בפנייתו בחודש שעבר, כי; "עפ"י פרסומים בכלי התקשורת, מונו בתקופת כהונתו של השר יצחק הרצוג, כשר הרווחה, כמה פעילי ’מפלגת העבודה’ לתפקידים שונים במשרד ובשלוחותיו".

יו"ר הנהלת אומ"ץ, ביקש עוד במכתבו, כי; "לאור הרגישות הציבורית שקיימת היום סביב מינויים פוליטיים, בעקבות משפטו של השר לשעבר צחי הנגבי, אנו מבקשים לזרז את הבדיקה בנושא זה".

במענה למכתבו שהגיע היום (יום ד’, 11.8.10), הודתה, עו"ד גאיה הבר, עוזרת ל’מבקר המדינה’ אל תנועת אומ"ץ, על פנייתה וציינה, כי; "הנושא מוכר לנו, ונמצא בטיפולו של משרד מבקר המדינה. עוד בטרם הפנייה, הוחלט, כי תיערך בדיקה בנושא זה, וכל זאת כמקובל וכנהוג במשרד מבקר המדינה".

אומ"ץ: לזרז הבדיקה בחשד למינויים פוליטיים של השר יצחק הרצוג ב'משרד הרווחה' -  כאן נעים , אוגוסט 2010


קישורים:

יום שלישי, 10 באוגוסט 2010

עיריית תל אביב - כישלון "שירותי הרווחה" - גירוש משפחות דרות רחוב מגן התקוה בדרום העיר

בעיריית תל אביב החריפו את המאבק בדרי הרחוב. שוטרים ופקחים פשטו על גן התקווה שבדרום העיר, והעימות היה כואב. "בשביל מה הבן שלי שירת בצבא?", שאלה אחת המפונות, שלא עמדה בנטל שכר הדירה. החברה האחראית "חלמיש": הצענו פתרונות, חלקם לא הסכימו

הכתבה דיירי גן בתל אביב פונו "שיתנו דירה בקלקיליה" , יואב זיתון ואלי סניור , ynet , אוגוסט 2010

הצוות "לשיפור פני העיר" של עיריית תל-אביב יצא הבוקר בשיתוף המשטרה למבצע לפינוי שלוש משפחות מחוסרי דיור, מגן ציבורי בשכונת התקווה שבדרום העיר. הן התמקמו בגן בשבוע שעבר, לאחר שלא הצליחו לעמוד עוד בנטל תשלום שכר הדירה. התושבים ניסו תחילה להתנגד - אך לאחר זמן קצר ולקולות זעקות שבר פונו מהמקום יחד עם חפציהם האישיים.
.

.
בימים הקרובים ייאלצו המשפחות, בהן גם ילדים קטנים בני פחות מ-10, למצוא מקום חדש ללון בו - גם הפעם תחת כיפת השמיים. במקביל ובאופן טבעי, הולכים וגוברים הזעם והתסכול על המצב.


"40 שנה אני דיירת בדמי מפתח. זרקו אותנו לכלבים וזה לא מעניין אף אחד, גם לא את שירותי הרווחה", האשימה זהבה הראל, אם חד הורית ואחת ממפונות גן התקווה. "אנחנו כאן כבר שבוע עם הילדים. אין להם רחמנות. הלוואי שיתנו לי דירה בקלקיליה, אני לא רוצה להיות יהודיה. בשביל מה הבן שלי שירת בצבא, כדי שיזרקו אותנו לרחוב?".

בתה של זהבה, אתי, בת 21, סיפרה: "הציעו לנו סיוע של 1,250 שקלים בחודש או דירת שיכון ממשלתית ביקנעם או בקריית גת. איך נוכל לגור רחוק כל כך ממרכז החיים שלנו ועם כזו השתתפות נמוכה בשכר הדירה?". אביה של אתי נפטר, וכעת היא, אמה ושתי אחיותיה, בנות 14 ו-15, נאלצות למצוא דרך לשרוד.
.
דמעות וזעקות שבר בגן התקווה - יצאו מהבית, פונו מהגן (צילום: ירון ברנר)דמעות וזעקות שבר בגן התקווה - יצאו מהבית, פונו מהגן (צילום: ירון ברנר)

"פינו אותנו מהדירה בצו בית משפט, לאחר שאמא צברה חובות. היא הצליחה להגיע להסדר תשלומים, ובגלל שלא באה לדיון על הפינוי נקבע נגדנו צו הפינוי", סיפרה הצעירה. "אין לנו איפה להיות. אנחנו מתקלחות בשירותים ציבוריים, יחד עם כל הנרקומנים. השכירות הגבוהה בתל-אביב, אפילו לדירות של רק שני חדרים, מחסלות כל סיכוי שמשפחות במצב דומה לשלנו יוכלו לחיות כאן".

"הילדים מתעוררים בבוקר מהממטרות"

דלית ביטון, בת 30, פונתה גם היא מהמקום לאחר סיפור קשה שהוביל אותה ואת שלושת ילדיה, פעוטות בני ארבע, שבע ושמונה, למצוא את עצמם ברחוב. דלית נמצאת כעת בהיריון מתקדם, והאשימה כי הפתרונות שהוצעו לה אינם מאפשרים לה פתרון ראוי למצב.

"בשל מצבי הבריאותי הקשה, מינו את אמי להיות האופוטרופוס של ילדיי. היא גרה בדרום העיר, ומציעים לי דירה בצפון העיר. האב ניתק קשר עם המשפחה ולכן אני לא יכולה לעזוב את הילדים. עכשיו הם מתעוררים ב-04:00 בבוקר אחרי שהממטרות בגן מרטיבות אותם", סיפרה האשה בכאב.

משפחות חד-הוריות ונכה חולת סרטן. מפוני גן התקווה (צילום: ירון ברנר)משפחות חד-הוריות ונכה חולת סרטן. מפוני גן התקווה (צילום: ירון ברנר)

פחות מחודש לפני פתיחת שנת הלימודים, סיפרה דלית כי הילדיה "לא קיבלו סיוע לבית-הספר, אין להם ציוד או מחברות, ולא נראה לי שהם יוכלו לחזור ללמוד".

מפונה נוספת שתצטרך למצוא לעצמה מקום חדש תחת כיפת השמיים היא רחל לגזייאל, נכה חולת סרטן. לדבריה, כבר 12 שנים שהיא ממתינה לפתרון בדיור הציבורי. "אין לי לאן ללכת. כל הקצבאות הולכות כדי לכסות את התרופות למחלה שלא כלולות בסל הבריאות. אני בסך הכל זקוקה לדירת חדר, וגם את זה לא נותנים לי".

בעיריית תל-אביב ציינו כי זו אינה הפעם הראשונה שבה הופכים גנים ציבוריים למקום התיישבות של מחוסרי דיור, אולם להבדיל מהפעמים הקודמות, הוחלט שלא לאפשר לתופעה להימשך זמן רב ולהוציא מהמקום את המשפחות מוקדם ככל האפשר.

"המשפחות הקימו אוהלים בשטח ציבורי, באופן שהיווה הפרעה משמעותית לתושבי השכונה", נמסר בהודעת העירייה. "הפינוי נעשה בשיתוף משטרת ישראל, לאחר שלמשפחות הוגשו צווי פינוי שאותם לא קיימו. הן מטופלות באופן אינטנסיבי, ומדי יום מבקרות במקום עובדות סוציאליות, המסייעות להן בין היתר במזון, תרופות, ליווי למוסדות ממשלתיים ועוד".

חברי מועצה ניסו למנוע - ונענו בסירוב

בתחנת "שכונות" החלו להיערך למבצע כבר במהלך הלילה, יחד עם אנשי סיירת הביטחון של עיריית תל-אביב בראשות ציון בן-שושן. למקום הגיעו גם פקחים ועובדים סוציאלים, כשעל כולם פיקח מפקד מרחב יפתח במשטרה, ניצב-משנה יורם יפרח, שהגיע לוודא כי הליך הפינוי יסתיים בשלום.

חבר מועצת העיר, שלמה מסלאווי, שנרתם לסייע למשפחות, סיפר כי פנה למנכ"ל העירייה בבקשה לעכב את הפינוי - אך נענה בשלילה. "מדובר במשפחות בעייתיות מאוד המטופלות על-ידי שירותי הרווחה. אין להן סיוע משום גורם. חייבים לשנות את הקריטריונים של משרד השיכון, שמעניק להן סיוע ממוצע של 800 שקלים בחודש כהשתתפות בשכר דירה".

מסלאווי אמר כי "מדובר בלעג לרש. חייבים להעביר חלק מהדיור הציבורי הקיים לטובת מקרי סעד קשים מסוג אלו. יש משפחות רבות נוספות, אפילו במצב גרוע יותר, שמתביישות להקים אוהלים".

מחברת "חלמיש", החברה העירונית-ממשלתית שכלפיה למעשה הופנו הטענות, נמסר כי אנשיהם, יחד עם מנהלת שירותי הרווחה, "נפגשו אתמול עם בני כל שלוש המשפחות שהיו בגן כדי להדריך אותם ולסייע להם להגיע לפתרון מצוקת הדיור שלהן, בהתאם לנהלי משרד הבינוי והשיכון. 'חלמיש' הציעה לכל משפחה פתרון זמני המתאים לעניינה, לרבות השתתפות בשכר דירה - הכל כדי שלא ייתגוררו באוהל תחת כיפת השמיים. המשפחות טופלו בצורה הרגישה ביותר, אולם לצערנו חלקן לא הסכימו לקבל את הסיוע המוצע".

קישורים:

יום שני, 9 באוגוסט 2010

מינהל השירותים החברתיים כרמיאל הפקיר ילד להתעללות ואונס - סיוט לכל החיים

ערוץ 1 , מבט לחדשות ו- news1, אוגוסט 2010 - מח"ש הגיש כתב אישום נגד שלשה שוטרים מתחנת המשטרה כרמיאל שהכו ילד על לא עוול בכפו. כתב אישום הוגש (א', 8.8.10) לבית משפט השלום בחיפה נגד שלושה שוטרים ממשטרת כרמיאל הנאשמים כי תקפו קטין שנעצר על ידם ושיבשו את חקירת המקרה. כתב האישום מייחס לשוטר אמיר רבאח עבירה של תקיפה סתם ולשוטרים עאטף ברכאת ורימון חינאוי עבירה של שיבוש מהלכי משפט .

הפרשה נחשפה לראשונה בינואר 2010 ב"יומן". ילד בכרמיאל עבר מסכת התעללות ואונס בתחנת משטרה כרמיאל ובבית המעצר קישון על לא עוול בכפו. מינהל השירותים החברתיים כרמיאל בראשות שולה מנחם לאורך כל הדרך לא סייע לילד גם לאחר כל האירועים הטראומטיים שאותם ישא כל ימי חייו. לילד אח בוגר אשר שרת ביחידה קרבית בצה"ל, המשפחה החליטה לעזוב את הארץ.
.

.
זה התחיל במכות שהיכו שוטרים את ש', בן 17 מכרמיאל, שנחשד בהחזקת גרם אחד של מריחואנה או שניסיון פריצה לבית. זה נמשך באונס קבוצתי בתא המעצר בקישון, וברציעת אוזנו של הנער. הפרשה נחקרת בימים אלו במחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים. מנחם הדר מביא תעוד קשה על הפקרה של אדם לסיוט שימשך כל חייו. אביו של הנער פנה לעיריית כרמיאל לקבל סיוע אך אלה התחמקו ממתן מענה.
הנער מספר: "זה כואב, אני לא מצליח לישון, אני מקבל פלשבקים, אני לא מצליח לדבר עם אנשים. פשוט לא מצליח להעביר את היום בלי לחשוב, על מה שקרה לי, מה שהם עשו לי".

הכתבה סיוט בכרמיאל - אף אחד לא רצה לשמוע , גלי גינת , מעריב , מוספשבת , 27.08.2010
סיוט בכרמיאל - אף אחד לא רצה לשמועקישורים:

יום שבת, 7 באוגוסט 2010

אפוטרופוסית יקירת רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה: עו"ד, עו"ס ירדנה נילמן - סיפור על אהבה ועושק

בסיפורה של הקשישה שרה כהן, פקידות הסעד ממינהל הרווחה עיריית תל אביב רודפות אחריה כדי למנות לה אפוטרופוס, ולהשים אותה בבית אבות, שם היא מקבלת “טיפול תרופתי” (סמים פסיכיאטריים) שאינה זקוקה לו. פקידי עירייה מושחתים אלו לא בוחלים לבוא בליל הסדר בליווי שוטרים חמושים על מנת לקחת את הקשישה לבית האבות. פקידי הסעד אפילו מסתירים מקרוביה של שרה את מקום הימצאה על מנת שיוכלו ”לטפל” בה ללא הפרעה. ביתה של שרה הולאם לטיפול האפוטרופסית ירדנה נילמן שהואשמה במרמה והפרת אמונים ובעושק קשישים במקרים נוספים אחרים. נילמן מונתה ע"י פקידות הסעד של עיריית ת"א בניגוד לחוק ולכללים.

כיצד נראים חיי האפוטרופסית, יקירת בית משפט לענייני משפחה, שנתן בה אמון מלא על גבם של החוסים. ירדנה נילמן עובדת סוציאלית ועו"ד הורשעה באוקטובר 2010 - מן העבר השני של הקשישים האומללים הכלואים והמולעטים בסמים פסיכיאטריים.

הכתבה סיפור על אהבה ועושק , יגאל סרנה , ידיעות אחרונות , 7 ימים , אוגוסט 2010
סיפור על אהבה ועושק - ירדנה נילמן
בעת שאני מתכופף להציץ בתכנית האדריכל ל"בית פרטי. משפחת שאול. פוריה עילית" שמוטלת על רצפת הסלון הריק, מתעופפות בבהלה כמה יונים שמקננות בתקרת החדר. הדיירות היחידות בשש מאות מטרים מרובעים של פאר בזלת ושייש ופרקט. מרתף גדול, קומת קרקע, קומה שניה, בריכה, ג'קוזי, צימרים. זו הרגשה מוזרה לעמוד בלב הארמון הזה שאת פירוט חשבונות בנייתו כבר קראתי קודם לכן בתיקים שיוגשו לבית המשפט. בית חלומות שכל אריח אמבטיה, כל פיסת מוזאיקה כחולה על שפת הבריכה או פס מעקה מסולסל, באו לכאורה מכספי חסויים זקנים חסרי אונים. מדירות שנמכרו, מחשבונות בנק שרוקנו. הכל זולת משכנתא שלקחה גרושת בעל הבית וכסף שלקח הוא עצמו בלחיצת יד, בלי חתימה ובלי ריבית, מבחורה שעבדה איתו.
לעיתים רחוקות אתה יכול לעמוד כך ולדעת כי על גזל טהור אתה ניצב. שכך נראית וילת חלומות שנבנתה מסיוטים. מאותו סיוט של אדם זקן שחרד כי יום אחד יעלם כל רכושו והוא ישאר ערום ועריה בעולם. זה בית יפה. וילה לדוגמא. קירות בזלת שחורה וטיח כתום, שיש מדרגות ורצפות עץ. כקונכיה כחולה בלב הבית בריכה שטרם הושלם ציפויה. הג'קוזי כמעט מוכן. על הגג כבר הותקנו מזגני הענק. מישהו שאני מכיר כעת היטב מתוך חומרי העדויות, חלם על הבית הזה ובאמצע שנות האלפיים גם גילה איך יקים אותו. מצא מכרה זהב עשוי דם ויזע של אחרים.
אני יוצא לגזוזטרה הגדולה של חדר השינה העצום מעל הבריכה. אפשר לזרוק מפה מגבת לג'קוזי. דלת המוסך פתוחה אל חצר מרוצפת בה ננטעו כבר צמחים ויבשו. הדונם שלם ומוכן לבוניו שלא יגיעו לעולם. מעקי הבית מסולסלים, מעשה מתכת יפהפה. דלת כניסה ענקית. בית שודדים. כשאני נע עתה בין החדרים העצומים, אני מבריח שוב יונים שמצאו מקלט בין התקרות הכפולות. הן מעופפות מהבית המקולל ושבות אליו.
פלייליסט - אפוטרופוסית יקירת ביתי משפט לענייני משפחה - עובדת סוציאלית עו"ד ירדנה נילמן

.
בלב הסיפור המצמרר הזה על הבית, הגזילה ושוד- החלשים וכל מה שיתגלגל מעתה באולמו של השופט גורפינקל במחוזי תל אביב, נמצא זוג. אשה וגבר. נאהבים. עורכת דין מוכרת מתל אביב, כבת שישים, מלח הארץ, דור שביעי, חברון, אינטל, צפון תל אביב, עבר נקי, יקירת בית המשפט למשפחה שנתן בה אמון מלא, ושותפה לעסק, בחור כבן 36 מטבריה, בעל ספרית די וי די ומשחטה, ביישן למראה ורב קסם שהיה מחובר לאנשי שוק אפור בצפון. ברדיוס רחב יותר סביב זוג הנאהבים, התקיים המעגל של אשתו, בתו, שני ילדיה, חבריו, שותפו, צוות עובדים ותחתיהם כ120 חסרי אונים. חלשי החברה. חוסים תחת אפוטרופסם ונתונים למרותם וחסדם. זקנים, מפגרים וחולים.
זו מפת השחקנים במחזה הזה, אך מה שחשוב בו יותר משני גיבוריו הראשיים, זה שניתן לזהות בו, כמו במפת מבצע צבאי, את דרך הפעולה של איש שוק אפור ואת הדרך שבה מזוהה אוצר או מטמון חוקי ונשלחת זרוע יניקה של תמנון, זדונית וחפה מחמלה, נצמדת בעזרת מקורב לאוצרו של חסר האונים ויונקת אותו עד היעלמו.
יש בסיפור הזה גם רגע מזוקק אחד שבו, במבט לאחור, יכולה העין להבחין איך הכל מתחיל.
העזרה: בחור עם לב זהב
הכל התחיל במה שנראה כמעשה טוב של בחור צפוני חם עם לב זהב. בשנת 2005 בא בחור בשם ג'ואי, איש צעיר, עולה חדש בודד, בקושי מדבר עברית, לספריית די. וי. די. בטבריה. הגיע להחליף סרט וסיפר לבעלים שנראה קשוב מאד, כי משרד אפוטרופסים בשם דורי דורות שמטפל באמא שלו, בוזז כנראה את כספה. ג'ואי לא ידע מה לעשות מול עורכי הדין. ושוקי (יהושע) שאול, גבר גבה קומה, כבד מאד, עם חיוך חם, האזין רוב קשב ואמר: "אני אעזור לך". לקח ממנו את מספר הטלפון של עורכת דין בשם ירדנה נילמן ומיד התקשר אליה.
"התקשרתי ואמרתי לה: מדבר שוקי מטבריה, עומד לידי ג'ואי שגנבו לאמא שלו את הכסף". סיפר שוקי בחקירתו. ירדנה צחקה. "אתם מוזמנים לבוא אלי ולספר הכל", אמרה. כך החל סיפור האהבה או ההונאה, הגזל או הרומן, איך שתקראו לזה, בין עורכת הדין התל אביבית, אוצרת האמנות, הכריזמטית בת ה- 57 בעת ההיא לבין בעל ספרית הדי וי די שוקי בן 31 אז. ג'ואי ושוקי הגיעו ישר לדירה- משרד של נילמן ברחוב ארבע ארצות בתל אביב. הצפון הישן והיפה. קרוב מאד למה שהיה משטרת דיזנגוף. "הערצתי אותה", אמר שוקי לחוקרו שיתהה כעבור שנים מה לו ולאשה הזאת. "היא היתה עורכת דין צעירה ברוחה. מצליחה. היא מתל אביב ואני מפה. פתחה לי את העיניים. הראתה לי עולם שלא הכרתי כי גדלתי בטבריה".
מיד, כבר בדירה ההיא שעוקלה לפני מספר חודשים, בפגישה הראשונה, הציעה נילמן לשוקי שאול להצטרף אליה לעבודה, לדאוג לג'ואי.
אני תוהה כעת – האם זיהו מיד שוקי וירדנה זה את זו באותו חוש ריח חד של טורפים? האם כבר אז, כשבא עם ג'ואי לירדנה, קלט שוקי בת ברית חשאית ואת כל מה שיחבר אותם מאותו זמן למשך שלוש שנים אינטנסיביות של פעולה גלויה וחשאית, רומן סוער, ביזה לכאורה, ואף שפה סודית מלאה רמזים שרק שניהם הבינו, בה התכתבו באי -מילים שנתפסו?
"בדיעבד", תגיד לי ירדנה נילמן עתה, "נראה לי כי כבר אז הריח כסף".
ואת, מתי את החלטת פעם ראשונה לגנוב? שאל אותה החוקר משטרתי לפני. היא לא ענתה. אני תוהה האם כבר אז באותה פגישה ראשונה בארבע ארצות קלטו שניהם את הזדמנות הפז המרהיבה שיצרה עבורם מדינת ההפרטה, לשים ידם לא רק על כספה של אמו של ג'ואי, אלא על כל שאר החסויים שמאותו זמן בו פגשה את שוקי, החלה נילמן לקבץ בבתי משפט בכל מקום כדי להקים את תאגיד האפוטרופסות הפרטי שלה- שלהם. או שירדנה, מתאהבת מהירה, פשוט נפלה בשביו? היא כבר היתה בעסקי זקנים, אביה מוריס דעך בבית אבות עלוב והיא הקימה בעצמה בית אבות קטן אליו העבירה אותו. התחום היה מוכר לה. הרפתקאת בית האבות ההוא התברר לי מבדיקה, הסתימה רע. המקום קרס, וגבר בשם י. בו התאהבה אותו זמן רוקן אותה כספית.
בסוף אותה שנה כבר נסעו ירדנה ושוקי יחד לחו"ל. נשארו צילומים מאושרים ממסע למיאמי ביץ. הם גרו שם גם אצל חברתה א. ובעלה. ע"פ החברה א. – שלא אהבה את שוקי ממבט ראשון וראתה בו כריש שוק אפור שחברתה הטובה ירדני נפלה בשביו כפי שנפלה כבר קודם לכן עם גברים לא ראויים – היה שוקי מגיח למסעות קניות מהם שב עם שלל בגדים בערך של אלפי דולרים. כך החלו ב3 השנים הבאות עד לכידתם, מסע בזבוזים והוצאות עצום שכל פרטיו מתועדים בדפי החקירות מול עמודת המקורות הכספיים, שכולם חשבונות של חסויים. זה מול זה. אופנוע ים, וילה, אמסטרדם, ארה"ב, משקפיים בעשרת אלפים, מחלקה ראשונה, ב. מ. וו. וכו'. כל אלה מול זקנה סנילית עם שתי דירות, פגוע ראש עם חשבון בנק, מפגר עם מטבע זר.
כך עזבה נילמן ב2005 את תאגיד האפוטרופסות "דורי דורות" בו עבדה ושפעולתו השתבשה עקב חקירה, ובינואר 2006 הקימה עם שוקי כמין מבנה מושלם של קומבינה, שתי חברות מחוברות. אחת לה, ואחת לו: ירדנה נילמן שירותי אפוטרופסות בע"מ ו-א.י.ש. סיוע, שירותים ואחזקה בע"מ, שנוהל לכאורה ע"י מירב לוי זית.
תוך זמן מה כבר הפקיד בית המשפט למשפחה בידיהם הנאמנות כ- 120 חוסים על רכושם ודירותיהם. אוצר גדול. שוק חופשי בזקנים.
רק דרך כספומטים משכו השניים ע"פ החשדות 808,512 שח.
נילמן ישבה ברחוב ארבע ארצות 28 ושוקי במשרד סמוך מאד ברחוב מהר"ל 10 היוקרתי. לא זזו זה בלי זו. היא גרושה והוא נשוי ואחר כך גרוש לכאורה מאשה פלוס ילדה בטבריה. חי בין הצפון, משפחתו שם, אחיו, חבריו- שותפיו הצפוניים אליהם יזרים כל הזמן הון, לבין תל אביב, בית אהובתו, וזירת הפעולה והשאיבה של הכסף. "תמיד היה משהו מוזר בעיני במשרד", אמרה לי עובדת, "לא הבנתי אם שוקי הוא כולבויניק פשוט כפי שנאמר לנו או המנכ"ל. לפעמים התבלבלת, מי הוא מי בעסק הזה? אבל לא שאלתי". הרוע חי תמיד מן השתיקה של הטובים.
כלא
כבר ארבעה חודשים מאז מעצרה השני יושבת עורכת הדין נילמן באגף סביון של כלא נוה תרצה. אגף נקי מסמים. בת 62 כיום, בעלת תואר בעבודה סוציאלית, משפטים והתמחות באמנות. אשה בעלת טעם טוב, יקר לפעמים, שע"פ כתב האישום בזזה עם שותפה 7,256,377.70 ש"ח מכ- 20 חוסים, מחולי נפש ועד תשושי נפש. רובם כבני שמונים. כיום היא טוענת באזני כי, נקיה מרבב עד אז, הלכה שבי אחרי אהבה מעוורת. נשבתה בקסמו של "נוכל מקסים". שוקי שבה את לב כל הסובבים אותו, יצר אמון. בחור מבריק. הוא הקיף אותי באהבה ותמך בי בכל רגע שהייתי זקוקה לו". קרוב משפחה שלה אמר לי כי "ירדני השתנתה מאד אחרי שננטשה. היא נסעה לעבוד באינטל אירלנד וכששבה, עברה משבר משפחתי קשה, ננטשה ומאז נסחפה אחרי גברים לא ראויים שישקמו את גאוותה… היא מהנשים שמאבדות לגמרי את הראש כשהן מתאהבות".
היא נעצרה בנתב"ג עם שובה ממסתורה בגואטמלה בו ישבה למעלה משנה. עובדת שם במלון מקומי ובמסעדה שהכירה מטיול של בתה. מחשש בריחה היא עצורה כעת עד תום התהליכים. כשנעצרה באביב האחרון תוארה כמפלצת, חומסת זקנים ונכים. עוררה זעם ונעלמה בכלא. הפרופיל שלה מתאים יותר לכתבה משבחת בכתב עת כלכלי מאשר לאסירה שנואה: צברית דור שביעי שנולדה בתל אביב בשנה של מלחמת השחרור, שאמה וסבתה ילידות הישוב היהודי בחברון. אשת פסיכולוג בעבר, אם לשני ילדים מוצלחים ועורכת דין משגשגת. בכלא היא דמות מרכזית, פרקליטת העצירות, יועצת, מטפלת, ידה בכל. יושבת עם שלושת החשודות ברצח ילדיהן כולל מארי פיזאם וגם עם אתי אלון מרוקנת הבנק.
אתן מדברות על מה שעשיתן?
"לא. כשאתה יושב בכלא עם הנשים האלה, שאלת המעשה שהביא אותנו לשם אינה עולה. מה שעולה זה רק הענין האישי. ברור שכולנו נמצאות שם כי מעדנו". היא אומרת. מלאת התלהבות מכל פעילותה שם. קשרים, ידידות, עזרה. טיפול בילדי אסירות. סוג כמעט נוצרי של ריצוי חטא, כפרה של חוטא שבא בשמחה על עונשו.
היא מיודדת עם אתי אלון. יש דימיון בין המיקרים שלהן. בשניהם ניתן לזהות כרוניקה של השתלטות עברינית ואנשי שוק אפור על מקור כספים חוקי שנח לו בבנק או תחת אפוטרופסות, מוגן לכאורה, ובעצם פרוץ בהעדר פיקוח של ממש או בשל שיתוף פעולה של אנשים מבפנים.
נילמן ואלון ישבו בתוקף תפקיד חוקי ומוסדר, נקיות לכאורה מרבב, על ברז או על כספת, בנק ותאגיד חסויים, וגבר קרוב ותקיף, רב השפעה עליהן, אח או מאהב – פעל איתן או הפעיל אותן והזרים את הכסף בהליך חשאי פלילי ובעזרתן המלאה אל שקיו של שוק אפור שבלע הכל ולא נודע כי בא אל קרבו. כספי אלון הזינו ארגוני פשיעה מפה ועד ארה"ב.
נילמן ישבה על כסף רב מכיון שהמדינה החליטה במסגרת מהלך הפרטה ענקי להעביר גם את האפוטרופסות על חסרי האונים לידיים פרטיות. הצעד הזה לווה במהלך נפשי חברתי שבו הפכה החמדנות מחטא למעלה. מאז הכל פתוח. סוג של סדום. אני תוהה בכמה מקומות דומים מתרחש ברגע זה מצב דומה של הפקרת החלש לחסדו של החמדן.
- את לא חשה חצויה? מצד אחד קיימת אורח חיים נורמטיבי רוב שנותיך, הפגנת מסירות רבה לחסויים ומצד שני הביזה הזאת מאז 2006.
אני לא מרגישה חצויה, אלא כמי שעשתה טעות גדולה בכך שנתתי אמון מלא ועיוור בשוקי. המצפון מיסר אותי יומם ולילה מאז.
- זו היתה אהבה מעוורת או חמדנות משותפת?
כנראה שבמקרה שלי זו אהבה. מעולם לא חטאתי עד ההיכרות עם שוקי. והשאלה הגדולה שאני מתעסקת בה בתוכי מאז הבריחה לגואטמלה היא כיצד עברתי על כל הקודים המוסריים והמצפוניים שלי. אני חשה כעת הקלה גדולה. ריצוי העונש הוא הדבר לשמו חזרתי. יש לתת את הדין על טעויות כאלה".
עם זאת היא מנסה עתה לגולל חלק ניכר מן האשמה על שותפה, שוקי, ששוב אינו יכול להשיב. לטעון כי הכסף עבר אליו כדי להיות מושקע בשוק האפור ולשוב לחוסים, כאילו היה השוק האפור בית השקעות סולידי. ע"פ החלטה תקדימית בעליון, הצליח עורך דינה, אבי כהן, פרקליט פרטי מוכר שמייצג אותה בשל חסרון הכיס שלה כפרקליט ציבורי, לקבל מידע על עברו של שוקי שאול. שופט בית המשפט עליון הנדל הכיר בכך כי מעשיו ועברו של שוקי שאול רלוונטיים למשפט על אף העדרו המעציב.
בטבריה: חי באחיזת עיניים
הגבר הבישן שבו התאהבה ירדנה נילמן באותו יום גורלי, מוכר היטב בשכונה ד' על ההר של טבריה. כשאני בא לשכונת אגוז השיכונית, עם השוק הגדול, בתי הכנסת הקטנים וחנות העורך דין, כולם מכירים את שוקי שאול ומכוונים אותי לדירה בה היה רשום במשטרה: אגוז 1116 ב. זהו בלוק גדול ורב כניסות ובו בקומה הראשונה מעל עמודים וחצר שוממה, הדירה שבה חי כיום אחיו. מכירים אותו בבית הכנסת שבו אומרים קינות על ט' באב, במכולת וברחוב. מכירים גם את אשתו. שביל עפר מוביל לבית הוריה של שולמית ערוסי שאול אם בתו ואחר כך גרושתו. "התגרשתם על הנייר", אמר לו החוקר, "רק בשביל ההוצאה לפועל". אני שואל את האח על שוקי ומעשיו. "אין לי שמץ של מושג על מעשיו, על ירדנה או על התאונה", אומר לי האח. "לא אדבר על אחי עם איש".
לפעמים נדמים כל פרטי חייו של שוקי שאול כמין קומבינה מאחזת עיניים שנועדה להסתיר, לחמוק. לכסות. בכתובת שמסר גר רק אחיו. בכתובת אשתו גרים הוריה. הוילה לא נרשמה על שמו. היו לו כמה שמות. העסקים המצליחים שלו תמיד הפסידו ובלעו כספי אחרים. הלוואות לקח בלי לרשום. נחלה בה רצה עברה לרשותו. זרם הכסף הבזוז זרם לאי שם, למקום בלי שם, לאנשים בלי פנים.
בשכונת אגוז העניה הוא היה מאותם נערים שהגשימו חלום על עושר ושבים לימים עם רכבי יוקרה גדולים, מואפלי חלונות מזן האמר, ב. מ. וו. או לקסוס. לא ברור במה הם עוסקים, אך יש יראה מהם. אחד מ- "הטיפוסים האלה", כמו שאומרת דמות ב"אלה תולדות" של אלזה מורנטה, "שרוצים להפוך את הכל לחשבון. להוסיף, להחסיר, להכפיל וכל זה כדי שיצא להם בסוף אפס!!!"
הנה בתיק החקירה, סכום של 17,900 ש"ח ששולם עבור עגינתה של היכטה שבשימושו של שוקי שאול במלון גלי כנרת. או 40 אלף שח לטיול משפחתי. 70 אלף שח לאופנוע ים. 6,000 לספא מפנק. הכל ע"פ החשד מחשבונות החסויים. הנה 400 אלף ש"ח שהוזרמו מחברת א.י.ש. הישר למשחטת כוכב הצפון הכושלת בכפר מרר, בה היה שוקי שותף עם חבר ורע, נער שעשועים צפוני מוכר היטב, בעל דירות ונכסים, מפזר כספים גדול ומקושר היטב לשוק האפור. המשחטה בלעה הון: כמיליון ושבע מאות אלף ש"ח. מי שמחפש את מסלול הכסף ינסה להגיע אליה. אך היא פגה, נעלמה.
שוקי הפך גם לאבי קיס כשפרסם ע"פ החקירה תחת השם הבדוי הזה מודעות במקומונים צפוניים כדי לחפש נערות ליווי לעבודה וכן לפרסם מכונים. לפעמים נע בין השמות כמו בין הכתובות. בצפון היה איש עסקים מפוקפק, חומק מנושים ונעקצים, ובתל אביב היה כלבויניק בעל לב זהב שהעסיק גם את אביו בתיקונים, והיה גם מנהל הכספים לא רשמי, מורשה כל החתימות, בעל צ'קים פתוחים וכרטיסי האשראי של העסק והחסוים, של כל אלו שהוצאו מחסות עצמם ומשפחתם והופקדו ע"פ הוראת שופט בידי ירדנה ושוקי. או ע"פ לשון החוק היבש: "חסוי, בהתאם לדין, הינו מי אשר מחמת חולי נפש, או לקות שכלית או קטינות, אינו יכול לדאוג לעניניו ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו…האפוטרופוס הממונה חייב לדאוג לטובתו של החסוי ולנהל את עניניו ביושר, במסירות, בנאמנות ותוך שמירה על כבודו".
הנפילה: אין לה משקפיים
כשנפלו השניים מקץ שלוש שנים סוערות וגדושות ריגושים, נפלו יחד אבל ברחו לחוד. ב- 2008 התעוררו חשדות אצל נציגי האפוטרופוס הכללי במהלך דיון בבימ"ש על מכירת נכס מקרקעין של חסויה. הדוחות הכספיים שצירפה עוה"ד לבקשתה העלו את החשד כי נכללו בהם הוצאות שלא כדין. חשדות אלה נבדקו ובין היתר נמצא כי באותו תיק נרכשו לחסויה משקפיים באלפי שקלים. בירור בבית האבות העלה כי החסויה כלל אינה מרכיבה משקפיים. החקירה העמיקה. תלונות הנעשקים פרצו החוצה בתכנית "שומר מסך" ועוררו זעם. שוקי נסע לארה"ב בסוף אוקטובר וכחודש אחריו נעלמה ירדנה לגואטמלה לה אין הסכם הסגרה עם ישראל. שוקי חזר אחרי חודש ונעצר. ירדנה נשארה שם עוד שנה ורבע. שוקי שלח לה לפעמים דולרים לשם.
"ירדנה לקחה לי את החיים", אמר שוקי בחקירתו. "אולי הוא הרס לי את החיים?" תהתה ירדנה. כשהראה לה החוקר את ההוצאות על אופנוע ים, מעגן ליאכטה, מודעות לחיפוש נערות ליווי ואף על הבטון לוילה בפוריה, אמרה נילמן "אני ממש נחנקת. תן לי להתאושש". כששבה מבריחתה החלה לשתף פעולה כמעט בהקלה עם חוקריה. יחד עברו על חשבונות, העברות, הוצאות ענק ושמות החסוים שאת כולם הכירה היטב. היא טיפלה בהם טוב גם ע"פ עדויות עובדים במשרד. חצויה. ליטפה ורוקנה. לחוקריה תיארה איך פעל ענין הכספים, איך "הועברו לחשבון א.י.ש. שהיה מין מסלקה", אמרה. "היינו זוג. שוקי ואני. הוא היה אחראי על צד השיפוצים וענינים טכניים של החסויים. והיתה לו יד חופשית בכסף. למה? "כי אהבתי אותו. הכל נעשה מרצוני הטוב והחופשי".
"אבל החרבת במו ידיך את העסק שלך?"
כל הזמן שהייתי בגואטמלה חשבתי איך עשיתי את הדבר הזה.
החוקר מציג בפניה כ720 אלף ש"ח הוצאות שלהם כבני זוג משך שלוש השנים הטובות. פינוקים. היא חשבה שהיקף שוד הכספים היה 2 עד 3 מיליון, לא עשרה או שבעה כמו שהגיעו בבדיקה המלאה. "אם הייתי יודעת את ההיקפים האלה, אולי הייתי חותכת ורידים". כשנחקר בנה אמיתי, שעל שמו נקנה אופנוע ים ואליו הועברו כספי תמיכה חודשיים, אמר לחוקר כי "אכן מערכת היחסים בין אמי לשוקי נראתה לי מוזרה מאד. שוקי הוא מקור כל הצרות. אמא גדולה עליו בכמה מידות. לפני שוקי היה לאמא חבר שגנב ממנה. כשהכרנו את שוקי הזהרנו אותה ממנו". גרושתו שולמית אמרה לי כי ידעה "על הכל רק מהחדשות. כרגע לא יכולה לדבר. אני לא מוציאה אנשים מהקבר". היא גרה בטבריה. הבית שבנה לה בפוריה ריק. ע"פ חוקרי המשטרה, חי שוקי שאול חיי אישות בשעתו גם איתה. גם עם ירדנה.
המפקד
באי-מייל אחד כתב שוקי לירדנה: "תשמרי על בארות המים שלנו תמיד מלאים פול". היתה להם השפה שלהם ומשפת המכתבים ברור מי המפקד. הכולבויניק הבישן ניהל כמעט הכל, פקד, הורה, ביצע. "הוא הוצג בפנינו במשרד כאיש הטוב שבא לעזור", אומרת לי עכשו י.ס. שעבדה זמן מה כבקרית במשרדי ירדנה ושוקי, עובדת מסורה שעברה בבתי חסויים תחת פיקודה של ירדנה. "היא היתה אשה מדהימה", אומרת ס. "אם היא מאחזת עינים אז היא גאונית. ביצעה את זה מושלם. עבד אצלה קאדר של אנשי מקצוע טובים. האוירה במשרד היתה מצוינת, חמה, ביתית. אוירה של אמון. ירדנה היתה בוסית טובה. לא לוחצת, עד שהגיע צורך בכסף לחסויים. אז פתאם לא היה. אשה זקנה, שידענו שיש לה שלוש דירות, לא היו כמה אלפי שקלים למכשיר שמיעה עבורה. זה שיגע אותי איך פתאם אין לה כסף, אבל לא חפרתי בזה. כשהכל התגלה, נדהמתי כי ירדנה היתה אשה מצחיקה וחכמה ובחקירה שלי שמרתי על לויאליות כי עדיין לא קלטתי כל מה שקרה שם".
- ושוקי שאול?
תעלומה. לא הבנתי איך הוא מתחבר לירדנה. נראה לי מוזר מאד. לא ידעתי שהם זוג אבל ראיתי כי המון דברים התרחשו אצלה בבית בארבע ארצות. נגמרה העבודה והם המשיכו אצלה. הוא היה בחור גבוה, בריא בשר, ביבי פייס. מתוק. כאילו בישן מאד. חיוך נורא טוב ובכל זאת היה שם משהו שלא היה לו הסבר. הוא הוגדר כשיפוצניק במשרד, אבל כשהיה בא, הקים אותה מהכסא שלה. מהר מאד בלט פער עצום בין מעמדו הרשמי למעמד האמיתי שלו. בעצם בוס. תמיד הביא למשרד כל מיני חברים שלו שהיו מין עבדים. שפוטים שלו, כאלה שנהגו עבורו כשהיה בשלילת רישיון".
"אחר כך, כשהכל התפוצץ, נראה לי מוזר שהוא ישב מעט בכלא. ברח לארה"ב כאילו לעבוד שם ולהחזיר כסף וחזר ונכלא ודי מהר יצא לחופשי כשהיא היתה בגואטמלה. לפני ארבעה חודשים, כשירדנה חזרה ומיד נעצרה וחודשה החקירה, קבעו החוקרים עימות בין שוקי לבין מירב מהמשרד. מירב הגיעה למשטרה ביום חמישי ה-4 למרץ. והוא לא בא. נעלם. המשטרה אמרה שזו ארץ קטנה, אין לאן לברוח, יתפס מהר. אחרי יומיים קרה מה שקרה. היו המון דיבורים מה בעצם קרה לו. עד היום חושדים אצלנו שאולי נעשה משהו כדי להשתיק".
התאונה
זהו כביש חשוך, משובש לפעמים בשל שטפונות ורכב הב. מ. וו. 530 הגיע לקטע הזה של כביש 90 במהירות מסחררת. עדים ראוהו עוקף בדרך, אך איש לא ראה את התאונה שהתרחשה מעל בתי המלון של ים המלח, קרוב לאחת עשרה בלילה של ה-6 למרץ, בזמן שהכל ריק ואפל. הם הגיעו מדרום לצפון, שני גברים בשנות השלושים שלהם ואשה בת גילם שישבה מאחור. כולם שתויים. לא חגורים. זהו דגם יקר, רכב של טון וחצי, שש בוכנות, מגיע ל245 קמש. מאיץ למאה קמש בשבע שניות. שמונה כריות אויר, מנגנון בקרת יציבות, סייען בלימה, חיישן גשם וציון ארבעה כוכבים במבחן ריסוק.
נראה שהיו שתויים – זחוחים. אולי כדי לשכוח. אחד מהם התעלם מהזמנה משטרתית, אך ידע כי מעצרו קרוב. זה היה מוצ"ש, ואולי כבר מחר יעצר, יחקר שוב, יעומת, ישב. האחר היה חברו הטוב, לפעמים שותף. הם באו מאילת שם בילו ורכשו את הרכב מבחור אילתי, טרם העברת בעלות. שנת יצור 2008 מחירון 280,000. היה איתם ברכב סכום כסף גדול נוסף.
לכודים במהירות ובמוסיקה כמין בועה מבודדת, חשו פתאם משיכת הגה חזקה מאד, אבדן שליטה, צמיג ימין אחורי התפוצץ כנראה בשל מהירות שתויה ובור באספלט הכביש. ה- 530 הסתחרר וירד לשוליים הרכים, הנהג, נעזר ברכב האמין, השיבו לכביש. מאוחר מדי. הרכב התהפך מספר פעמים ונחת על חרטומו. מעצמת הפגיעה נפתחו הדלתות ושלושת הנוסעים הועפו, נחבטו במעקה בטיחות, באספלט. כל השלושה נהרגו במקום.
כשהצלם חיים הורנשטיין הגיע לזירה על אופנועו, כבר היו הגופות מכוסות. רחוקות זו מזו. הוא זוכר שהאשה שכבה על הכביש. גבר אחד בתעלה לצד הים. במדרון. הוא זוכר שנהרו לשם יותר מדי שוטרים, יותר מן הצפוי בתאונת דרכים, שההסתובבות שלהם בשטח היתה יוצאת דופן. רכבים אחדים נעו לצידי הכביש, סרקו בזרקוריהם את האפלה הסמיכה כמחפשים עקבות. חוקר אחד דיבר על אפשרות של מארב. חיפשו סימני צמיגים של רכב אחר ולא מצאו.
אחר כך היה דיבור בין החוקרים במקום, על כך שהשלושה שהגיעו מאילת, היו שם תחת מעקב. ע"פ מסמכים הם זוהו כשוקי שאול, חברו מיקי ג'ינו ממגדל ועימם הלן מוריאדי חברתו היפה של ג'ינו ממושב ליד אשקלון. תיק התאונה לא נסגר עד היום. בוצעו בדיקות מעבדה שמנסות לאתר צבע ממגע של רכב אחר. לא נמצאו. המשטרה מאשרת כי נמצא סכום כסף גדול, חריג, ברכב. אין אפשרות לקבוע מי מהשניים נהג. בשלושת הגופות נמצאו עקבות של אלכוהול וסמים. סיבת התאונה כנראה: גורם אנושי. התפוצצות צמיג עקב מהירות. שכרות. עפ עדויות של מכרים של שוקי הוא לא היה איש אלכוהול משתכר, וממצא זה מחשיד בעיניהם את מהלך התאונה כענין מכוון עי אחרים.
במסעדת דליה מתחת למושבה מגדל שלו, אומר לי יוסי ג'ינו, אביו של ההרוג מיקי, שנדמה לו כי שוקי נהג. הוא היה שם אחר כך וראה מה שראה. אין על מה לדבר. "תשתה קפה ומיץ ואני אלווה אותך בכבוד לדלת. אין על מה לדבר. הילדים מתו ונקברו, הכל נקבר איתם", הוא מסכם ומשתתק. הבן האחר ששב מטיפוח קברו של מיקי, מביט בי ושותק. המשטרה מסרבת לאשר אם התנהל מעקב אחרי השניים.
כך, בקץ אותו שבוע בראשית מרץ שבו שבה ארצה ירדנה נילמן כדי להתחיל לדבר על הכל, עף מפה אהובה לשעבר שוקי שאול כדי לא לחזור לעולם. בסיפור הזה, שבו נשאבו ועברו למעלה משבעה מיליון ₪, "לא נשאר לאף אחד כסף, גם לירדנה המטומטמת לא נשאר גרוש". אמר שוקי לחוקריו. זה נכון לגבי שני הגיבורים, החיה והמת. דירתה של נילמן עוקלה ונמכרה. הוילה של שוקי, מסתבר, משועבדת לאיזה מגדל עופות צפוני שנעקץ. בסך הכל נעלמו לבלי שוב כחמישה מיליון ש"ח או יותר. נשאבו לאי שם בצפון, למישהו שהחקירה לא הגיעה אליו. כמה מהחסויים שנבזזו, הלכו לעולמם. פה ושם נמשכים קרבות קטנים על השאריות.
קישורים: