בעיריית תל אביב החריפו את המאבק בדרי הרחוב. שוטרים ופקחים פשטו על גן התקווה שבדרום העיר, והעימות היה כואב. "בשביל מה הבן שלי שירת בצבא?", שאלה אחת המפונות, שלא עמדה בנטל שכר הדירה. החברה האחראית "חלמיש": הצענו פתרונות, חלקם לא הסכימו
הכתבה דיירי גן בתל אביב פונו "שיתנו דירה בקלקיליה" , יואב זיתון ואלי סניור , ynet , אוגוסט 2010
הצוות "לשיפור פני העיר" של עיריית תל-אביב יצא הבוקר בשיתוף המשטרה למבצע לפינוי שלוש משפחות מחוסרי דיור, מגן ציבורי בשכונת התקווה שבדרום העיר. הן התמקמו בגן בשבוע שעבר, לאחר שלא הצליחו לעמוד עוד בנטל תשלום שכר הדירה. התושבים ניסו תחילה להתנגד - אך לאחר זמן קצר ולקולות זעקות שבר פונו מהמקום יחד עם חפציהם האישיים.
.
.
בימים הקרובים ייאלצו המשפחות, בהן גם ילדים קטנים בני פחות מ-10, למצוא מקום חדש ללון בו - גם הפעם תחת כיפת השמיים. במקביל ובאופן טבעי, הולכים וגוברים הזעם והתסכול על המצב.
"40 שנה אני דיירת בדמי מפתח. זרקו אותנו לכלבים וזה לא מעניין אף אחד, גם לא את שירותי הרווחה", האשימה זהבה הראל, אם חד הורית ואחת ממפונות גן התקווה. "אנחנו כאן כבר שבוע עם הילדים. אין להם רחמנות. הלוואי שיתנו לי דירה בקלקיליה, אני לא רוצה להיות יהודיה. בשביל מה הבן שלי שירת בצבא, כדי שיזרקו אותנו לרחוב?".
בתה של זהבה, אתי, בת 21, סיפרה: "הציעו לנו סיוע של 1,250 שקלים בחודש או דירת שיכון ממשלתית ביקנעם או בקריית גת. איך נוכל לגור רחוק כל כך ממרכז החיים שלנו ועם כזו השתתפות נמוכה בשכר הדירה?". אביה של אתי נפטר, וכעת היא, אמה ושתי אחיותיה, בנות 14 ו-15, נאלצות למצוא דרך לשרוד.
.
"פינו אותנו מהדירה בצו בית משפט, לאחר שאמא צברה חובות. היא הצליחה להגיע להסדר תשלומים, ובגלל שלא באה לדיון על הפינוי נקבע נגדנו צו הפינוי", סיפרה הצעירה. "אין לנו איפה להיות. אנחנו מתקלחות בשירותים ציבוריים, יחד עם כל הנרקומנים. השכירות הגבוהה בתל-אביב, אפילו לדירות של רק שני חדרים, מחסלות כל סיכוי שמשפחות במצב דומה לשלנו יוכלו לחיות כאן".
"הילדים מתעוררים בבוקר מהממטרות"
דלית ביטון, בת 30, פונתה גם היא מהמקום לאחר סיפור קשה שהוביל אותה ואת שלושת ילדיה, פעוטות בני ארבע, שבע ושמונה, למצוא את עצמם ברחוב. דלית נמצאת כעת בהיריון מתקדם, והאשימה כי הפתרונות שהוצעו לה אינם מאפשרים לה פתרון ראוי למצב.
"בשל מצבי הבריאותי הקשה, מינו את אמי להיות האופוטרופוס של ילדיי. היא גרה בדרום העיר, ומציעים לי דירה בצפון העיר. האב ניתק קשר עם המשפחה ולכן אני לא יכולה לעזוב את הילדים. עכשיו הם מתעוררים ב-04:00 בבוקר אחרי שהממטרות בגן מרטיבות אותם", סיפרה האשה בכאב.
פחות מחודש לפני פתיחת שנת הלימודים, סיפרה דלית כי הילדיה "לא קיבלו סיוע לבית-הספר, אין להם ציוד או מחברות, ולא נראה לי שהם יוכלו לחזור ללמוד".
מפונה נוספת שתצטרך למצוא לעצמה מקום חדש תחת כיפת השמיים היא רחל לגזייאל, נכה חולת סרטן. לדבריה, כבר 12 שנים שהיא ממתינה לפתרון בדיור הציבורי. "אין לי לאן ללכת. כל הקצבאות הולכות כדי לכסות את התרופות למחלה שלא כלולות בסל הבריאות. אני בסך הכל זקוקה לדירת חדר, וגם את זה לא נותנים לי".
בעיריית תל-אביב ציינו כי זו אינה הפעם הראשונה שבה הופכים גנים ציבוריים למקום התיישבות של מחוסרי דיור, אולם להבדיל מהפעמים הקודמות, הוחלט שלא לאפשר לתופעה להימשך זמן רב ולהוציא מהמקום את המשפחות מוקדם ככל האפשר.
"המשפחות הקימו אוהלים בשטח ציבורי, באופן שהיווה הפרעה משמעותית לתושבי השכונה", נמסר בהודעת העירייה. "הפינוי נעשה בשיתוף משטרת ישראל, לאחר שלמשפחות הוגשו צווי פינוי שאותם לא קיימו. הן מטופלות באופן אינטנסיבי, ומדי יום מבקרות במקום עובדות סוציאליות, המסייעות להן בין היתר במזון, תרופות, ליווי למוסדות ממשלתיים ועוד".
חברי מועצה ניסו למנוע - ונענו בסירוב
בתחנת "שכונות" החלו להיערך למבצע כבר במהלך הלילה, יחד עם אנשי סיירת הביטחון של עיריית תל-אביב בראשות ציון בן-שושן. למקום הגיעו גם פקחים ועובדים סוציאלים, כשעל כולם פיקח מפקד מרחב יפתח במשטרה, ניצב-משנה יורם יפרח, שהגיע לוודא כי הליך הפינוי יסתיים בשלום.
חבר מועצת העיר, שלמה מסלאווי, שנרתם לסייע למשפחות, סיפר כי פנה למנכ"ל העירייה בבקשה לעכב את הפינוי - אך נענה בשלילה. "מדובר במשפחות בעייתיות מאוד המטופלות על-ידי שירותי הרווחה. אין להן סיוע משום גורם. חייבים לשנות את הקריטריונים של משרד השיכון, שמעניק להן סיוע ממוצע של 800 שקלים בחודש כהשתתפות בשכר דירה".
מסלאווי אמר כי "מדובר בלעג לרש. חייבים להעביר חלק מהדיור הציבורי הקיים לטובת מקרי סעד קשים מסוג אלו. יש משפחות רבות נוספות, אפילו במצב גרוע יותר, שמתביישות להקים אוהלים".
מחברת "חלמיש", החברה העירונית-ממשלתית שכלפיה למעשה הופנו הטענות, נמסר כי אנשיהם, יחד עם מנהלת שירותי הרווחה, "נפגשו אתמול עם בני כל שלוש המשפחות שהיו בגן כדי להדריך אותם ולסייע להם להגיע לפתרון מצוקת הדיור שלהן, בהתאם לנהלי משרד הבינוי והשיכון. 'חלמיש' הציעה לכל משפחה פתרון זמני המתאים לעניינה, לרבות השתתפות בשכר דירה - הכל כדי שלא ייתגוררו באוהל תחת כיפת השמיים. המשפחות טופלו בצורה הרגישה ביותר, אולם לצערנו חלקן לא הסכימו לקבל את הסיוע המוצע".
קישורים:
הכתבה דיירי גן בתל אביב פונו "שיתנו דירה בקלקיליה" , יואב זיתון ואלי סניור , ynet , אוגוסט 2010
הצוות "לשיפור פני העיר" של עיריית תל-אביב יצא הבוקר בשיתוף המשטרה למבצע לפינוי שלוש משפחות מחוסרי דיור, מגן ציבורי בשכונת התקווה שבדרום העיר. הן התמקמו בגן בשבוע שעבר, לאחר שלא הצליחו לעמוד עוד בנטל תשלום שכר הדירה. התושבים ניסו תחילה להתנגד - אך לאחר זמן קצר ולקולות זעקות שבר פונו מהמקום יחד עם חפציהם האישיים.
.
.
בימים הקרובים ייאלצו המשפחות, בהן גם ילדים קטנים בני פחות מ-10, למצוא מקום חדש ללון בו - גם הפעם תחת כיפת השמיים. במקביל ובאופן טבעי, הולכים וגוברים הזעם והתסכול על המצב.
"40 שנה אני דיירת בדמי מפתח. זרקו אותנו לכלבים וזה לא מעניין אף אחד, גם לא את שירותי הרווחה", האשימה זהבה הראל, אם חד הורית ואחת ממפונות גן התקווה. "אנחנו כאן כבר שבוע עם הילדים. אין להם רחמנות. הלוואי שיתנו לי דירה בקלקיליה, אני לא רוצה להיות יהודיה. בשביל מה הבן שלי שירת בצבא, כדי שיזרקו אותנו לרחוב?".
בתה של זהבה, אתי, בת 21, סיפרה: "הציעו לנו סיוע של 1,250 שקלים בחודש או דירת שיכון ממשלתית ביקנעם או בקריית גת. איך נוכל לגור רחוק כל כך ממרכז החיים שלנו ועם כזו השתתפות נמוכה בשכר הדירה?". אביה של אתי נפטר, וכעת היא, אמה ושתי אחיותיה, בנות 14 ו-15, נאלצות למצוא דרך לשרוד.
.
"פינו אותנו מהדירה בצו בית משפט, לאחר שאמא צברה חובות. היא הצליחה להגיע להסדר תשלומים, ובגלל שלא באה לדיון על הפינוי נקבע נגדנו צו הפינוי", סיפרה הצעירה. "אין לנו איפה להיות. אנחנו מתקלחות בשירותים ציבוריים, יחד עם כל הנרקומנים. השכירות הגבוהה בתל-אביב, אפילו לדירות של רק שני חדרים, מחסלות כל סיכוי שמשפחות במצב דומה לשלנו יוכלו לחיות כאן".
"הילדים מתעוררים בבוקר מהממטרות"
דלית ביטון, בת 30, פונתה גם היא מהמקום לאחר סיפור קשה שהוביל אותה ואת שלושת ילדיה, פעוטות בני ארבע, שבע ושמונה, למצוא את עצמם ברחוב. דלית נמצאת כעת בהיריון מתקדם, והאשימה כי הפתרונות שהוצעו לה אינם מאפשרים לה פתרון ראוי למצב.
"בשל מצבי הבריאותי הקשה, מינו את אמי להיות האופוטרופוס של ילדיי. היא גרה בדרום העיר, ומציעים לי דירה בצפון העיר. האב ניתק קשר עם המשפחה ולכן אני לא יכולה לעזוב את הילדים. עכשיו הם מתעוררים ב-04:00 בבוקר אחרי שהממטרות בגן מרטיבות אותם", סיפרה האשה בכאב.
פחות מחודש לפני פתיחת שנת הלימודים, סיפרה דלית כי הילדיה "לא קיבלו סיוע לבית-הספר, אין להם ציוד או מחברות, ולא נראה לי שהם יוכלו לחזור ללמוד".
מפונה נוספת שתצטרך למצוא לעצמה מקום חדש תחת כיפת השמיים היא רחל לגזייאל, נכה חולת סרטן. לדבריה, כבר 12 שנים שהיא ממתינה לפתרון בדיור הציבורי. "אין לי לאן ללכת. כל הקצבאות הולכות כדי לכסות את התרופות למחלה שלא כלולות בסל הבריאות. אני בסך הכל זקוקה לדירת חדר, וגם את זה לא נותנים לי".
בעיריית תל-אביב ציינו כי זו אינה הפעם הראשונה שבה הופכים גנים ציבוריים למקום התיישבות של מחוסרי דיור, אולם להבדיל מהפעמים הקודמות, הוחלט שלא לאפשר לתופעה להימשך זמן רב ולהוציא מהמקום את המשפחות מוקדם ככל האפשר.
"המשפחות הקימו אוהלים בשטח ציבורי, באופן שהיווה הפרעה משמעותית לתושבי השכונה", נמסר בהודעת העירייה. "הפינוי נעשה בשיתוף משטרת ישראל, לאחר שלמשפחות הוגשו צווי פינוי שאותם לא קיימו. הן מטופלות באופן אינטנסיבי, ומדי יום מבקרות במקום עובדות סוציאליות, המסייעות להן בין היתר במזון, תרופות, ליווי למוסדות ממשלתיים ועוד".
חברי מועצה ניסו למנוע - ונענו בסירוב
בתחנת "שכונות" החלו להיערך למבצע כבר במהלך הלילה, יחד עם אנשי סיירת הביטחון של עיריית תל-אביב בראשות ציון בן-שושן. למקום הגיעו גם פקחים ועובדים סוציאלים, כשעל כולם פיקח מפקד מרחב יפתח במשטרה, ניצב-משנה יורם יפרח, שהגיע לוודא כי הליך הפינוי יסתיים בשלום.
חבר מועצת העיר, שלמה מסלאווי, שנרתם לסייע למשפחות, סיפר כי פנה למנכ"ל העירייה בבקשה לעכב את הפינוי - אך נענה בשלילה. "מדובר במשפחות בעייתיות מאוד המטופלות על-ידי שירותי הרווחה. אין להן סיוע משום גורם. חייבים לשנות את הקריטריונים של משרד השיכון, שמעניק להן סיוע ממוצע של 800 שקלים בחודש כהשתתפות בשכר דירה".
מסלאווי אמר כי "מדובר בלעג לרש. חייבים להעביר חלק מהדיור הציבורי הקיים לטובת מקרי סעד קשים מסוג אלו. יש משפחות רבות נוספות, אפילו במצב גרוע יותר, שמתביישות להקים אוהלים".
מחברת "חלמיש", החברה העירונית-ממשלתית שכלפיה למעשה הופנו הטענות, נמסר כי אנשיהם, יחד עם מנהלת שירותי הרווחה, "נפגשו אתמול עם בני כל שלוש המשפחות שהיו בגן כדי להדריך אותם ולסייע להם להגיע לפתרון מצוקת הדיור שלהן, בהתאם לנהלי משרד הבינוי והשיכון. 'חלמיש' הציעה לכל משפחה פתרון זמני המתאים לעניינה, לרבות השתתפות בשכר דירה - הכל כדי שלא ייתגוררו באוהל תחת כיפת השמיים. המשפחות טופלו בצורה הרגישה ביותר, אולם לצערנו חלקן לא הסכימו לקבל את הסיוע המוצע".
קישורים:
- אימת עיריית נתניה - צו הריסה מיידי למשפחות מעוטות יכולת - ערוץ 1 - אוגוסט 2010 - סיפור קפקאי, סיפורן האישי של עשרות משפחות בנתניה בראשותה של העובדת הסוציאלית לשעבר מלשכת הרווחה נתניה ראש העיר מרים פיירברג איכר. עשרות משפחות מעוטות יכולת מבניין אחד בנתניה צריכות למצוא לעצמן בית אחר תוך שבוע. עיריית נתניה קבעה כי אין מנוס מלהרוס את הבניין. בבניין גרים משפחות ברוכות ילדים, קשישים, ואדם חולה המחובר למכונת חמצן. "או שאני אשאר, או שמישהו יקח אותי", אמר החולה המחובר למכונת החמצן...
- משרד הרווחה - הפקרת משפחות שמושלכות לרחוב - אפריל 2010 - מדובר באם חד הורית לשני נערים אחד הסובל מפיגור, מתגוררת מזה 20 שנה בית בשכונת התקוה בתל אביב. האישה פלשה לבית לפני 20 שנה כשהיה נטוש, ונרקומנים הסתובבו בו. האישה מוכרת לרשויות הרווחה של עיריית ת"א. ביום הפינוי של האישה ושני ילדיה מהבית ע"י כוחות משטרה מתוגברים לא נכח במקום אף עובד רווחה של מינהל הרווחה ת"א...
- שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג בביקור בית - חוסר האמון של האזרח במשרד ה"רווחה" ותחושת הבגידה - אוגוסט 2010 - מפגש טעון במיוחד נערך בין לילך שם טוב, ש-3 ילדיה נרצחו בידי אביהם, ובין שר הרווחה יצחק הרצוג. "למה כשאמא פונה לרשויות אין לה מענה?", התרעמה לילך. השר ניסה להסביר, אבל שום דבר כבר לא ינחם את האם. "חיי נהרסו באחת", העידה בפנים כבויות...
Nice brief and this post helped me alot in my college assignement. Gratefulness you on your information.
השבמחק