מרץ 2015 - מדובר בתשובת נציבות תלונות הציבור על שופטים לתלונה נגד השופט נפתלי שילה מבעלת דין אשר מעל 6 שנים אינה רואה את ילדיה על לא עוול בכפה מאחר והשופט נפתלי שילה מתלבט. נפתלי נמנע במשך כארבע שנים מלהכריע בבקשת האם להשיב לה את ילדיה. נפתלי שילה מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה, וחוזר חלילה - כך במשך שנים. נפתלי מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים, ושוב חוזר חלילה, וכו' וכו' וכו' וכו'.
מחוסר מעש ואולי מחשש כי החרפה תחשףהחל נפתלי שילה להעליל ולהתנכל לאמא ל' ובאחד הדיונים העליל כנגדה כי היא מקליטה את הדיון ובכוונתה לפרסם את תוכנו. מה עשה? הרעיל בלחש המזימה באוזני העוזרת המשפטית שלו וזו פנתה לעמדת המאבטחים והרעילה על דיון בעייתי של מישהי שמצלמת ומעלה לאינטרנט דברים וחומרים מתוך בית המשפט.
לאחר הדיון נעצרה בברוטליות האמא ל' על ידי מאבטחי בית המשפט בראשות המאבטחת מרינה אוסיפוב והוחזקה באיזור פתוח לקהל של בית המשפט למשך כשעתיים ועשרים דקות כשהיא אזוקה בידיה – חלק מן הזמן כשהידים מוחזקות מאחורי הגב וחלק מן הזמן מלפנים. בסיום פרק זמן זה הגיעו אנשי משטרת ישראל (מרחב דן) לבית המשפט ולקחו את האמא ל' לחקירה בתחנה. בחקירה לא נמצאו ראיות לביסוס החשדות שהוזכרו לעיל.
התלונה נגד נפתלי שילה
בתלונה נטען כי נפתלי שילה לא רק שהעליל על האמא כי היא מקליטה את הדיון ושיסה בה את המאבטחים, אלא הוסיף חטא על פשע ונתן למאבטחים את פרוטוקול הדיון שהתנהל בתיק חסוי שעשו בו שימוש פסול נגד האמא.
נפתלי מטייח מסירת הפרוטוקול למאבטחים
בתגובה לתלונה השיב נפתלי (ראה סעיף 5 בתשובת הנציבות) כי לא זכוור לו כי מסר הפרוטוקול למאבטחים ולכן לא תועד הדבר בפרוטוקול. מדובר במעשה רמיה של נפתלי שילה. הכיצד פרוטוקול דיון חסוי דולף לידי המאבטחים ולשופט המנהל הדיון נפתלי שילה אין מושג בדבר. יתרה מכך אם נפתלי שילה כה קנאי לחיסיון הדיון לטובת בעלי הדין וילדיהם עד כדי ששיסה את המאבטחים באמא לבדוק את הדיון הוקלט, מדוע מסתפק נפתלי בתשובתו הלקונית כי לא זכור לו שמסר הפרוטוקול ואינו מבצע בדיקה כיצד דלף הפרוטוקול.
הערה מטופשת של עו"ד ד"ר רונית זמיר מהנתל"ש
לאחר שטייחה את התלונה עם תשובתו הלקונית של נפתלי שילה מוסיפה ד"ר רונית זמיר (סעיף 6 בתשובת הנציבות): "נעיר כי מאבטחי בית המשפט נוכחים בדיונים מתוקף תפקידם, לרבות דיונים הנעשים בדלתיים סגורות, כפי שנעשה במקרה דנן". קשה להבין מדוע כתבה רונית שמיר הערה מטופשת זו. האם ניסתה להצדיק את מעשה הפשע של המאבטחים בהחזקת פרוטוקול חסוי. או ניסתה לומר שבמקום להשים ליבם לנושא האבטחה בדיונים הם מאזינים לתכנים וממילא זה לא משנה אם הפרוטוקול הגיע לידיהם או לא.
מרץ 2015 - מדובר בתשובת נציבות תלונות הציבור על שופטים לתלונה נגד השופט נפתלי שילה מבעלת דין אשר מעל 6 שנים אינה רואה את ילדיה על לא עוול בכפה מאחר והשופט נפתלי שילה מתלבט. נפתלי נמנע במשך כארבע שנים מלהכריע בבקשת האם להשיב לה את ילדיה. נפתלי שילה מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה, וחוזר חלילה - כך במשך שנים. נפתלי מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים, ושוב חוזר חלילה, וכו' וכו' וכו' וכו'.
מחוסר מעש ואולי מחשש כי החרפה תחשףהחל נפתלי שילה להעליל ולהתנכל לאמא ל' ובאחד הדיונים העליל כנגדה כי היא מקליטה את הדיון ובכוונתה לפרסם את תוכנו. מה עשה? הרעיל בלחש המזימה באוזני העוזרת המשפטית שלו וזו פנתה לעמדת המאבטחים והרעילה על דיון בעייתי של מישהי שמצלמת ומעלה לאינטרנט דברים וחומרים מתוך בית המשפט.
לאחר הדיון נעצרה בברוטליות האמא ל' על ידי מאבטחי בית המשפט בראשות המאבטחת מרינה אוסיפוב והוחזקה באיזור פתוח לקהל של בית המשפט למשך כשעתיים ועשרים דקות כשהיא אזוקה בידיה – חלק מן הזמן כשהידים מוחזקות מאחורי הגב וחלק מן הזמן מלפנים. בסיום פרק זמן זה הגיעו אנשי משטרת ישראל (מרחב דן) לבית המשפט ולקחו את האמא ל' לחקירה בתחנה. בחקירה לא נמצאו ראיות לביסוס החשדות שהוזכרו לעיל.
התלונה נגד נפתלי שילה
בתלונה נטען כי נפתלי שילה לא רק שהעליל על האמא כי היא מקליטה את הדיון ושיסה בה את המאבטחים, אלא הוסיף חטא על פשע ונתן למאבטחים את פרוטוקול הדיון שהתנהל בתיק חסוי שעשו בו שימוש פסול נגד האמא.
נפתלי מטייח מסירת הפרוטוקול למאבטחים
בתגובה לתלונה השיב נפתלי (ראה סעיף 5 בתשובת הנציבות) כי לא זכוור לו כי מסר הפרוטוקול למאבטחים ולכן לא תועד הדבר בפרוטוקול. מדובר במעשה רמיה של נפתלי שילה. הכיצד פרוטוקול דיון חסוי דולף לידי המאבטחים ולשופט המנהל הדיון נפתלי שילה אין מושג בדבר. יתרה מכך אם נפתלי שילה כה קנאי לחיסיון הדיון לטובת בעלי הדין וילדיהם עד כדי ששיסה את המאבטחים באמא לבדוק את הדיון הוקלט, מדוע מסתפק נפתלי בתשובתו הלקונית כי לא זכור לו שמסר הפרוטוקול ואינו מבצע בדיקה כיצד דלף הפרוטוקול.
הערה מטופשת של עו"ד ד"ר רונית זמיר מהנתל"ש
לאחר שטייחה את התלונה עם תשובתו הלקונית של נפתלי שילה מוסיפה ד"ר רונית זמיר (סעיף 6 בתשובת הנציבות): "נעיר כי מאבטחי בית המשפט נוכחים בדיונים מתוקף תפקידם, לרבות דיונים הנעשים בדלתיים סגורות, כפי שנעשה במקרה דנן". קשה להבין מדוע כתבה רונית שמיר הערה מטופשת זו. האם ניסתה להצדיק את מעשה הפשע של המאבטחים בהחזקת פרוטוקול חסוי. או ניסתה לומר שבמקום להשים ליבם לנושא האבטחה בדיונים הם מאזינים לתכנים וממילא זה לא משנה אם הפרוטוקול הגיע לידיהם או לא.
מרץ 2015 - רשת ב - אילה חסון - תחקיר של יפעת גליק על אונס והתעללות בילדים במשפחות אומנה של משרד הרווחה. משרד הרווחה תולש מידי שנה אלפי ילדים מביתם ומשפחתם ומפקירם במסגרות חוץ ביתיות לאונס והתעללות. יפעת גליק: אנחנו נביא תמונת מצב של משפחות האומנה בשנים האחרונות בישראל, שצריך להסביר מה זה קודם כל משפחת אומנה בישראל? ילדים שחוו הזנחה אצל ההורים הביולוגיים והועברו למשפחות אומנה כדי שיתנו להם קורת גג, חום ואהבה ושיעניקו להם את הביטחון שהיה כל כך חסר להם, ואנחנו חושפים עדויות קשות מאוד של ילדים שעברו התעללות מינית מידי ההורים האומנים במשפחות האומנה, וכשניסינו להבין מה גרם לכל זה, מי שומר בעצם על הילדים האלה, הגענו לממצאים שבחלק מהמקרים שירותי האומנה בכלל לא מפוקחים על ידי משרד הרווחה.
תחקיר ערוץ 1 - יפעת גליק: משרד הרווחה מפקיר ילדים לאונס והתעללות במשפחות אומנה תחקיר יפעת גליק "מבט" ערוץ 1: עדויות קשות על התעללות פיזית ומינית בילדים שנשלחו לאומנה, שמשרד הרווחה שאמור היה לפקח על הילדים – לא עשה זאת. "את הפעם הראשונה אני לא זוכרת אבל אני זוכרת את המיליון פעמים שקרו. מפחיד אותי לפתוח את הדלת הזאת. "אני לא מתביישת. אני לא עשיתי שום דבר. הם זה שהתעללו בי ופגעו בילדה קטנה". העדויות הקשות שתשמעו לאורך התחקיר הזה היו מנת חלקן של הצעירות האלה במשך שנים. סיפורם המטלטל של הקורבנות הפגועים מלמד גם על העדר פיקוח של מערכת אחת, מסואבת מדי, אטומה מדי, שיכלה למנוע הזנחה והתעללויות מיניות. בישראל כ- 3,000 ילדים שוהים אצל משפחות אומנה, שאמורות לטפל בהם במסירות. לצורך כך הן גם מקבלות תגמול כספי ממשרד הרווחה. אנה מציגה אלבום תמונות: "זאת אני". – כשאת מסתכלת על הילדה הזאת, מה את חושבת עליה? "שהייתה מחייכת בתמונות, חשבה שהכל בסדר אבל כלום לא בסדר. אני תמיד מחביאה אותו (את האלבום) לא להיזכר בילדות." שמונה תמונות, זה כל מה שיש לה, לאנה, מילדותה המוקדמת. נולדה בברית המועצות להורים קשי יום, סבלה מהזנחה קשה ועלתה לישראל. בגיל 6 נשלחה לפנימייה משם למשפחה אומנת. חשבה שהנה סוף סוף תזכה לחיבוק. "לפעמים אני יושבת ובלילות בוכה ונזכרת איך הם יכולים לקחת ילדה קטנה ולהתעלל בה ככה. מה יש לילדה קטנה? מה, חזה? מה? הכל קטן אצלה". – את זוכרת את הפעם הראשונה? "זוכרת. זוכרת ולא אשכח אף פעם". אנה מספרת שהאב האומן שלה, שאמור היה להגן עליה, הוא גם האיש שפגע בה. "זה התחיל בזה שהוא התחיל לגעת בי. אמרתי לו: אני לא רוצה. והוא הכריח. היה מראה לי סרטים כחולים. הייתי יושבת ולא מבינה מה קורה. הייתי קופאת, קופאת על הספה, קופאת. רציתי למות." קולה של דנה – אביה האומן אנס אותה: "אמא שלי נפטרה כשהייתי בת שלוש. אבא שלי נפל לסמים, החליטו להעביר אותי לבית יתומים ומשם העבירו אותי למשפחת אומנה". – כמה פעמים קרה מה שקרה? מרץ 2015 - "מגיל 4 עד גיל 12, אי אפשר לספור. ידעתי שככה מתנהלים, ככה. זה היחסים בין הורים וילדים. לא ידעתי שמשהו לא בסדר. הייתי נבוכה, לא רציתי גם לפגוע בו כל הזמן, הרגשתי גם כאילו אני חייבת לו המון. בעצם בגיל 12 רק הבנתי ש… אחותי הגדולה דיברה אתי שאני ילדה בוגרת ואני צריכה לשמור על הגוף שלי. ופתאום הבנתי שמשהו לא בסדר. איך זה שאני צריכה לשמור על הגוף שלי, ובעצם מישהו נוגע בגוף שלי".
עו"ד רוני אלוני סדובניק: העובדות הסוציאליות שאמורות לעשות איזשהו פיקוח תקופתי פונות להורים האומנים לראות מה קורה עם הילד. ואם ההורים האומנים מנסים להסתיר מה באמת קורה לילד?
ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית: ילדה שנפגעת תקיפה מינית היא מפוחדת, מבוהלת. התוקף מן הסתם יושב לידה, היא בוודאי ובוודאי לא תאמר שום דבר.
אנה: "ילדה קטנה יושבת לידך. מה את בכלל שואלת את האימא, אם הכל בסדר? בטח היא תגיד שהכל בסדר! את לא רואה שילדה קטנה יושבת לידך, את לא תשאלי אותי אם הכל בסדר?"
אחד מכל 3 ילדים המתגוררים במשפחת אומנה לא נפגשים כלל עם עובדים סוציאליים. כך עולה ממחקר של מכון ברוקדייל, שמומן על ידי משרד הרווחה.
דנה: "היא הייתה יושבת עם האבא 10 דקות ופשוט הולכת".
– לא שאלה אותך איך אתצ מתאקלמת?
"לא, כלום".
יואה שורק – חוקרת מכון ברוקדייל: הם הסבירו שזה נובע גם מכך שיש להם זמן לפגוש משפחה פעם בחודש. ואז בביקור של שעה וחצי, לא מגיעים לזה.
עוד עולה מן המחקר כי כמחצית מן העובדים הסוציאליים שכבר נפגשים עם הילדים, אינם בעלי ניסיון כלל על פי הקריטריונים שקבע משרד הרווחה, לא כולן עברו גם הכשרה מתאימה לקראת התפקיד המורכב. 32% מהעובדים הסוציאליים מטפלים במספר ילדים גדול יותר משנקבע בתקנות.
ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית: אני חושבת שזה ממש הזוי. אני הייתי מצפה שעל 10 ילדים יהיה עובד סוציאלי ופסיכולוגית, ממש מערכת.
עם נתונים כאלה, לא מפתיע שאצל אנה, דנה וגם במקרים נוספים נאלצים ילדים קטנים להתמודד בעצמם עם הטראומה בזמן שאנשי המקצוע לא מבחינים בסימני המצוקה.
ד"ר יעל קולסקי: יש ניואנסים שמאוד אופייניים והם בוודאי ובוודאי נמצאים יותר במקומות אחרים מאשר בתוך המשפחה. כלומר בגן או במשחקים עם חברות, וזה בעצם מה שצריך לבדוק אם רוצים לראות האם יש חשד לפגיעה מינית.
אנה: "הייתי צועקת וכועסת ולא רגועה והייתי מעיפה בבית ספר כיסא בגלל ה… שיראו, שישימו לב שאני עוברת משהו. כי לא יכולתי להתבטא בפה".
דנה: "אמרתי שלא טוב לי ושאני לא רוצה לחזור הביתה והזמינו אותו לשיחה, ו… אחר כך הוא יצא מהדלת, הוא לקח אותי הביתה והוא נתן לי עונש על זה שאני משקרת, ואמרו לי שאני משקרת".
אף שהרשויות לא האמינו לדנה, בסופו של דבר נחשפה הפגיעה המינית שעברה. נגד האב האומן נפתח תיק במשטרה ודנה, היא הורחקה משם. אלא שנוסף לדנה, "טופלו" תחת קורת הגג הזו עוד שני ילדים ואיש לא מיהר להוציאם מן הבית. כמה חודשים לאחר מכן, כשסוף סוף יצאו אף הם ממסגרת משפחת האומנה, התברר שהאב האומן תקף גם אותם.
נינה – אביה האומן אנס אותה: כלום! פשוט החזירו אותו הביתה, זה כאילו… את מבינה למה אני לא סומכת על אף אחד? אף אחד לא באמת מעניין אותו. לא באמת איכפת למישהו מה עובר, מה יכול לקרות שם במקומות כאלה? כשהייתי בת 13 זה התחיל. מה היה השיא? אני לא יכולה להגיד את זה".
רק כשנינה הייתה בחודשי הריון מתקדמים רשויות הרווחה התעוררו. בת 14 בלבד, ילדה נינה בן והוא נמסר מיד לאימוץ. מי שהכניס אותה להריון היה אביה האומן.
נינה: "בואי נגיד, אם היו שואלים אותי מה קורה בבית, הייתי אומרת. אבל… לא היה מישהו שבא ושאל והתעניין".
עו"ד רוני אלוני סדובניק, מייצגת נפגעות עבירות מין: אדם שהיה ידוע שהוא מובטל, אלכוהוליסט, בעל מחלת נפש, וממש משפחה לא מתפקדת. הוא אנס אותה במשך שנים, הוא לא שלח אותה לבית ספר, השתמשו בה כמשרתת של המשפחה. אז מי בעצם קובע איזו משפחה תשמש משפחת אומנה? בשנת 2001 העביר משרד הרווחה את האחריות לטיפול בשירותי האומנה לגופים פרטיים, שאמורים לעבור מכרז. במילים אחרות: הפרטה. המשמעות: על כל ילד שמגיע למשפחה אומנת, מקבלים הגופים תשלום.
בפועל, טעויות קורות.
– אתם לא עברתם מכרז מ- 2001?
"נכון, נכון."
וכשמשרד הרווחה מודה שכמה מן הגופים לא עברו מכרז, מי קובע האם משפחה ראויה לשמש אומנת?
שלוה ליבוביץ, מפקחת אומנה ארצית משרד הרווחה (צוחקת): אני לא יודעת מה קורה שם. אני לא יודעת. אני לא נכנסתי לשם. אנחנו לא נכנסים למקום. אנחנו נכנסים רק למקומות, למשפחות, שבהם יש… שעברו מכרז. יכול להיות שמשפחות אולי אצלנו לא היו עוברים את תהליך הבדיקה, ויכול להיות שהליווי המקצועי… אני לא יודעת מה קורה שם.
הכשל בטיפול בילדי אומנה לא נגמר בהעדר פיקוח או ליווי מקצועי מתאים. מתחקיר יפעת גליק "יומן" עולה כי פגיעות בילדים מושתקות בחסות החוק.
ועדת פטור מחובת דיווח למשטרה בגין פגיעה מינית במשפחת אומנה. צילום מסך מתוך התחקיר של יפעת גליק
עו"ד רותם אלוני דוידוב, מייצגת נפגעות עבירות מין: יש מנגנון שנקרא "ועדות פטור" שהן נותנות פטור מחובת דיווח כדי שרשויות הרווחה יוכלו לפתור את הבעיה בצורה טיפולית יותר ולא דרך מעורבות אקטיבית של המשטרה.
בשנת 2013 דנה הוועדה המיוחדת בכ- 1,300 בקשות לפטור מחוובת דיווח על פגיעה. כמחציתן קיבלו פטור קבוע. נתונים דומים התקבלו בשנים הקודמות.
שלוה ליבוביץ מפקחת אומנה: חלק גדול מהתיקים לא באים לידי ביטוי בצד הפלילי.
מה הקריטריונים לקבלת פטור מדיווח למשטרה על הורים שמתעללים בילדים, אתם שואלים? בתשובה רשמית של משרד המשפטים נאמר לנו כי קיימת טיוטה למיסוד הקריטריונים אך זו טרם אושרה באופן סופי.
עו"ד רוני אלוני סדובניק, מייצגת נפגעות עבירות מין: המצב הנפשי שלהם בהעדר טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, מידרדר, הולך ומידרדר, והם פשוט הופכים אחר כך להיות כלי שבור שקשה מאוד בכלל לתקן אותו.
ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית:נדיר מאוד שמישהי תשתקם. וגם אם היא תשתקם, זה יקח שנים ארוכות מאוד, מאוד ארוכות של טיפול.
אביה האומן של נינה הורשע באינוס. דינו נגזר ל- 13 שנים. הוא נפטר בכלא ממחלה. צילום מסך מתוך התחקיר של יפעת גליק
אביה האומן של נינה הורשע באינוס, דינו נגזר ל- 13 שנים. הוא נפטר בכלא ממחלה.
נינה: "זה משפיע על המון דברים. על חיי חברה, על הזוגיות, על קושי לבטוח באנשים, להסתובב בחוץ, בערב".
אביה האומן של דנה הורשע באינוס וריצה 11 שנות מאסר. היום הוא אדם חופשי לאחר שנוכה שליש מעונשו. צילום מסך מהתחקיר אביה האומן של דנה הורשע באינוס וריצה 11 שנות מאסר, היום הוא אדם חופשי לאחר שנוכה שליש מעונשו. דנה: "מבחינתי כל אדם יש לו איזה אינטרס או רצון לפגוע, אני לא מאמינה בעצמי. רוצה להאמין שזה יקרה יום אחד."
המשטרה סגרה את התיק הפלילי נגד אביה האומן של אנה לאחר שנפטר ממחלה במהלך תקופת החקירה. צילום מסך מתוך התחקיר המשטרה סגרה את התיק הפלילי נגד אביה האומן של אנה, לאחר שנפטר ממחלה במהלך תקופת החקירה. "אנה: לא רק שפגעו בי והורידו בי את האמון, אני מורידה את העיניים. אני לא מסוגלת להסתכל בעיניים של בנאדם, כי אני לא מאמינה בו. אני אומרת לעצמי: תאמיני בעצמך". אנה שקועה בחובות עד צוואר. בימים אלה היא עובדת בניקיון אבל חולמת יום אחד להיות קוסמטיקאית. אנה: "לפעמים אני, כן, נשברת. כל בוקר לקום ולשרוד, ועוד לשרוד, ועוד לשרוד. ודי, כמה אפשר? כמה אפשר לשרוד?"
מרץ 2007 - א 003568/06 - מדובר בתביעה נגד שופטת בית משפט השלום תל אביב נועה גרוסמן אשר שמשה ראש הוצאה לפועל. נועה גרוסמן ברשלנות או במזיד היתה חלק מתרגיל עוקץ לזוג אזרחים אשר נענו לקריאת בית המשפט בראשות נועה גרוסמן לרכישת דירה מכינוס נכסים, שילמו מראש 55,000 $ , ואז המכירה בוטלה ע"י ראש ההוצל"פ נועה גרוסמן מסיבות כאלו ואחרות. הקונים נשארו ללא הדירה וללא מקדמת 55,000 $ ששילמו.
לנועה גרוסמן ראש ההוצל"פ כב' הרשמת נועה גרוסמן (כתוארה אז) - מיוחס בכתב התביעה, מעשה התרשלות באישור הסכם המכר ואי פיקוח על ביצועו, לרבות אי פיקוח על פעולותיהם ועל התנהלותם של כונסי הנכסים.
התובעים - שטרצר יש ואריאלה - בעל ואישה - נענו למודעה בעיתון שעניינה הזמנה להציע הצעות לרכישת נכס. בהתאם להזמנה זו הגישו התובעים הצעה לרכישת הנכס.
ביום 12/5/95 נחתם הסכם המכר בין כונסי הנכסים - עו"ד אייל גרצברג ועו"ד רן יגנס - ובין התובעים.
על פי הסכם המכר - נספח א' לכתב התביעה - התחייבו כונסי הנכסים למכור לתובעים את המקרקעין תמורת תשלום שווה ערך בש"ח ל-276,000 $ על פי טבלת תשלומים המפורטת בסעיף 4 להסכם המכר.
על פי סעיף 3 להסכם המכר, על המוכרים היה למסור את הנכס /המקרקעין לקונים לא יאוחר מיום 16/11/95 כשהם פנויים מכל אדם וחפץ.
עם חתימת החוזה שילמו הקונים - התובעים, לכונס הנכסים סך של 55,000 $ כפי המפורט בסעיף 4א' להסכם המכר.
ביום 18/9/95 נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין, לטובת התובעים.
לטענת התובעים, משאושר הסכם המכר על ידי ראש ההוצל"פ כב' הרשמת נועה גרוסמן, הם החלו להיערך על מנת שיוכלו לעמוד בתנאי הסכם המכר, לרבות מכירת דירתם הישנה.
דא עקא, שעם אישור הסכם המכר החלו החייבת ובני משפחתה, בהליכים משפטיים, בין השאר, כדי למנוע את פינוי בני המשפחה מן הנכס (ת.א. 1089/95-בית המשפט המחוזי בת"א). במסגרת תובענה זו ניתן צו מניעה כנגד פינוי בני המשפחה מן הנכס, בכפוף לתשלום החוב לזוכים/הנושים/הבנקים.
במקביל הועבר הדיון בתיק זה, מבית המשפט המחוזי בתל אביב לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה - תמ"ש 8680/96.
התברר כי תיק ההוצל"פ שנפתח על ידי בנק ירושלים בע"מ, לא נפתח מכח משכון לטובת הבנק אלא מכח דרישה לביצוע פסק דין שניתן כנגד החייבת. נוכח האמור - ומכח סעיף 38 לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז-1996 - לא ניתן לפנות את החייבת מהמקרקעין, מבלי שהוכח תחילה להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שיהיה לחייב ולבני משפחתו הגרים עימו מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף.
ביום 28/8/96 ניתנה החלטה על ידי ראש ההוצל"פ כב' הרשמת נועה גרוסמן, המאשרת את החזרת החייבת לנכס עד להחלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה.
ביום 8/3/99 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, לפיו יש לדחות את התביעה ולהסיר את צו המניעה.
ביום 24/6/02 הוגשה בקשה לשחרורו של הנתבע 4 - עו"ד רן יגנס - מתפקידו ככונס נכסים. למחרת היום נענתה בקשה זו.
ביום 19/3/06 שלחו התובעים לנתבעים הודעה על בטלות הסכם המכר ודרשו לקבל פיצוי בגין הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו להם בעקבות ההתנהלות המתוארת ואי קבלת הנכס וכן החזר כספי מלא של הסך בש"ח שווה ערך ל-55,000 $ אשר שולמו במועד החתימה על ההסכם.
ביום 9/4/06 הגיב הנתבע 4 - עו"ד רן יגנס - על הודעה זו בכך שהוא מסיר כל אחריות מעל כתפיו. הודעה דומה התקבלה ביום 20/6/06 מהנתבע 1.
לטענת התובעים עד היום הם לא קיבלו את החזקה בנכס והחייבת מתעלמת לחלוטין מהעובדה שהנכס נמכר להם. כך גם הם גם לא קיבלו בחזרה את הכסף אותו שילמו לכונס הנכסים, במעמד החתימה על הסכם המכר.
לטענתם: אילו במעמד ההסכם היו יודעים כי תהיה בעיה כלשהי בפינוי הנכס וכי מכירת הנכס לא נעשתה מכח משכון אלא מכח פסק דין, לא היו חותמים על הסכם המכר.
לטענתם: במועד החתימה על ההסכם, הציגו בפניהם כונסי הנכסים מצג שווא לפיו החייבת תתפנה מהנכס בתאריך המתוכנן ואולי אף קודם לכן. כונסי הנכסים לא הציגו בפניהם את התכחשותה של החייבת לחובותיה ואת התנגדותה להתפנות מהנכס. כונסי הנכסים גם לא הביאו לידיעתם את זכותה של החייבת לקבל דיור חלוף.
מכאן תביעתם כנגד הנתבעים בעילות שונות, כמפורט בכתב התביעה.
לנתבעת 5 - ראש ההוצל"פ כב' הרשמת נועה גרוסמן (כתוארה אז) - מיוחס בכתב התביעה, מעשה התרשלות באישור הסכם המכר ואי פיקוח על ביצועו, לרבות אי פיקוח על פעולותיהם ועל התנהלותם של כונסי הנכסים.
פברואר 2015 - המלכודת להורים הרוצים לאמץ ילדים מחו"ל. סיפורם של זוג הורים שנפלו למלכודת. משרד הרווחה מתנער מאחריות, עמותת טף לקחה את הכסף מההורים אך לא סיפקה הילד, ועו"ד חוה קליין המיצגת את ההורים מטייחת אחריות משרד הרווחה.
שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, התעלמה מהודעת עורכת דין על פטירת הלקוח שלה - וקבעה כי תידרש רק לבקשה שתשולם בגינה אגרה ■ ואולם, בשל פטירתו של הלקוח אין מי שישלם את האגרה
שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, התעלמה מהודעת עורכת דין על פטירת הלקוח שלה וקבעה כי תידרש רק לבקשה שתשולם בגינה אגרה. ואולם, בשל פטירתו של הלקוח אין מי שישלם את האגרה.
דרכו של עולם היא שאנשים הולכים לעולמם. לעתים, מתרחש הדבר בעיצומו של הליך משפטי שמנהל הנפטר. במקרים הללו עורך הדין מודיע לבית המשפט על פטירת הלקוח, ומציין אם בכוונת יורשיו להמשיך לנהל את התביעה. בתגובה מקובל שהשופט הדן בתיק מודיע על קבלת הודעת הפטירה ועל רישומה.
ואולם, בשבוע שעבר בחרה שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, לנהוג אחרת.
ב-18 ביוני הלך לעולמו לקוחה של עו"ד רות דיין-וולפנר, קשיש שהיה מרותק לכסא גלגלים והגיש באמצעות עו"ד דיין-וולפנר תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, שנועדה למנוע את מכירת הדירה שבה התגורר.
עו"ד דיין-וולפנר מיהרה לדווח לשופטת גליק, שניהלה את התיק, על פטירת הלקוח - ואף הציגה בפניה תעודת פטירה. במסגרת ההודעה כתבה עורכת הדין לשופטת כי לפי החוק, עם פטירתו של הלקוח שלה מתבטל ייפוי-הכוח שהעניק לה. עוד הודיעה עורכת הדין לבית המשפט, כי היורשת היחידה של המנוח לפי צוואתו היא אחייניתו, ובכוונתה לפנות בהקדם לרשם לענייני ירושה למתן צו קיום צוואה.
בתגובה להודעתה הכתובה של עו"ד דיין-וולפנר כתבה שלשום (א') השופטת גליק: "בית המשפט אינו נדרש להודעות - אלא לבקשות בלבד ששולמה בגינן אגרה כנדרש לפי התקנות. לפיכך, אני מורה על סגירת המשימה".
לדברי עו"ד דיין-וולפנר, תגובתה החריגה של השופטת הכתה אותה בתדהמה. "נדהמנו מהעובדה שבית המשפט התעלם מכך שבעל הדין הלך לעולמו ואין באפשרותו לשלם אגרה כנדרש בתקנות", אמרה דיין-וולפנר.
מדוברות בתי המשפט נמסר: "כפי שציינה השופטת, המחוקק קבע כי בית המשפט יידרש לבקשות אשר בגינן שולמה אגרה בלבד - ואיננו יכול להידרש להודעות גם אם אלה נסיבות מצערות".
שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, התעלמה מהודעת עורכת דין על פטירת הלקוח שלה - וקבעה כי תידרש רק לבקשה שתשולם בגינה אגרה ■ ואולם, בשל פטירתו של הלקוח אין מי שישלם את האגרה
שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, התעלמה מהודעת עורכת דין על פטירת הלקוח שלה וקבעה כי תידרש רק לבקשה שתשולם בגינה אגרה. ואולם, בשל פטירתו של הלקוח אין מי שישלם את האגרה.
דרכו של עולם היא שאנשים הולכים לעולמם. לעתים, מתרחש הדבר בעיצומו של הליך משפטי שמנהל הנפטר. במקרים הללו עורך הדין מודיע לבית המשפט על פטירת הלקוח, ומציין אם בכוונת יורשיו להמשיך לנהל את התביעה. בתגובה מקובל שהשופט הדן בתיק מודיע על קבלת הודעת הפטירה ועל רישומה.
ואולם, בשבוע שעבר בחרה שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, לנהוג אחרת.
ב-18 ביוני הלך לעולמו לקוחה של עו"ד רות דיין-וולפנר, קשיש שהיה מרותק לכסא גלגלים והגיש באמצעות עו"ד דיין-וולפנר תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, שנועדה למנוע את מכירת הדירה שבה התגורר.
עו"ד דיין-וולפנר מיהרה לדווח לשופטת גליק, שניהלה את התיק, על פטירת הלקוח - ואף הציגה בפניה תעודת פטירה. במסגרת ההודעה כתבה עורכת הדין לשופטת כי לפי החוק, עם פטירתו של הלקוח שלה מתבטל ייפוי-הכוח שהעניק לה. עוד הודיעה עורכת הדין לבית המשפט, כי היורשת היחידה של המנוח לפי צוואתו היא אחייניתו, ובכוונתה לפנות בהקדם לרשם לענייני ירושה למתן צו קיום צוואה.
בתגובה להודעתה הכתובה של עו"ד דיין-וולפנר כתבה שלשום (א') השופטת גליק: "בית המשפט אינו נדרש להודעות - אלא לבקשות בלבד ששולמה בגינן אגרה כנדרש לפי התקנות. לפיכך, אני מורה על סגירת המשימה".
לדברי עו"ד דיין-וולפנר, תגובתה החריגה של השופטת הכתה אותה בתדהמה. "נדהמנו מהעובדה שבית המשפט התעלם מכך שבעל הדין הלך לעולמו ואין באפשרותו לשלם אגרה כנדרש בתקנות", אמרה דיין-וולפנר.
מדוברות בתי המשפט נמסר: "כפי שציינה השופטת, המחוקק קבע כי בית המשפט יידרש לבקשות אשר בגינן שולמה אגרה בלבד - ואיננו יכול להידרש להודעות גם אם אלה נסיבות מצערות".
מרץ 2015 - אורה מור יוסף, אשה נכה מרותקת לכיסא גלגלים מוחה במבשרת ציון מקום מגוריה של פקידת אימוץ ראשית אורנה הירשפלד. משטרת מבשרת ציון לא אהבו את המחאה וצרחו על אורה בטלפון.
להלן סטטוס בפיסבוק:
אמל'ה איזה צרחות חטפתי היום בטלפון ממשטרת הירשפלד אופס סליחה משטרת מבשרת ציון איפה את? תבואי עכשיו! תבואי עכשיו או שאנחנו מפוצצים לך את הרכב! אני מסבירה לה אני נכה אני בדימונה אני לא יכולה אני לא נוהגת והיא בשלה - תבואי תזיזי את הרכב זה הרכב הראשון בסדרת רכבים שיעטרו את מבשרת ציון ידע עם ישראל מי היא אורנה הירשפלד פקידת אימוץ ראשית כפי שתראו בתמונות הרכב שלי חונה בחנייה מסודרת על-פי חוק אז למה אני צריכה להזיז את הרכב שלי אני משלמת מיסים על פי חוק - משלמת! אני משלמת אגרת רישוי על פי חוק - משלמת! יש לי תעודת זיהוי כחולה - יש! אז למה רק אני יזיז את הרכב שלי - שיזיזו כולם אני יזיז!
אורנה הירשפלד - פקידת אימוץ ראשית - חטפה תינוק מבית חולים
סטטוס פייסבוק - אורה מור יוסף מוחה על חטיפת בתה התינוקת ע"י פקידת אימוץ ראשית אורנה הירשפלד
נובמבר 2005 - בית משפט השלום תל אביב -החלטה בתיק א 53185/03 - מדובר בהחלטת השופטת חנה ינון לבקשת פסילתה. חנה ינון ציטטה בהחלטתה את שופטת המוקד נועה גרוסמן בהליך קדם המשפט.
גרוסמן הלינה כי מציפים אותה בבקשות: (סעיף 12):
בישיבות קדמי משפט נאמר כבר, בין השאר, ע"י כבוד שופטת המוקד נועה גרוסמן כי טרם החל הבירור בתיק - נערמו בו בקשות לרוב שהציפו התיק לפני קיום ישיבת קדם משפט ולו אחת:
"עדיין לא נשמעה ישיבת קדם משפט ראשונה בתיק זה, והצדדים מציפים אותי בבקשות מקדמיות רבות ושונות.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ביום 17.3.04.
התובע ציית בכך להחלטה המובנית מיום 5.1.04, תוך שהוא אינו ממתין לגילוי מסמכים ולמתן תשובות לשאלונים.
הנתבעים מצידם, בחרו להמתין להשלמת ההליכים המקדמיים, קודם שיגישו את תצהיריהם.
עתה עותר התובע לחייב את הנתבעים להגיש את תצהיריהם גם כן ללא השלמת ההליכים המקדמיים, כדי למנוע את אפלייתו לרעה.
על כך באה תגובה ועליה תגובה לתגובה, וגם בקשה דחופה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית ודחיית מועד דיון ועוד היד נטויה.
אחרי הכל, נותרו מעט עצים ביערות הגשם.
ומדוע לא לפנות אל בית המשפט עוד ועוד בבקשות שונות?
שערי בית המשפט פתוחים לרווחה לכל משלם אגרה.
ברם, דומני, כי יש לנהוג גם חברות כבוד והגיון בין הצדדים".
מדובר בהליך שיפוטי שכל בקשה יש הגיון מאחוריה, בנוסף נועה גרוסמן מונה כ- 1,2 בקשות לפיכך לא ברור על מה מלינה נועה גרוסמן כי "נערמו בו בקשות לרוב שהציפו התיק לפני קיום ישיבת קדם" ומדוע להשחיר את פני בעלי הדין על לא כלום בעוד היא שופטת מוקד בהליך. נועה גרוסמן מוסיפה מטפאורות הזויות חסרות משמעות כגון: "אחרי הכל, נותרו מעט עצים ביערות הגשם... שערי בית המשפט פתוחים לרווחה לכל משלם אגרה".
וכמו שנאמר "הפוסל במומו פוסל" נועה גרוסמן מעירה כי " יש לנהוג גם חברות כבוד והגיון בין הצדדים" בעוד היא זאת שנוהגת בזלזול בבעלי הדין שמשחירה פניהם טרם החל המשפט.
מאת עמותת זכויות מגן אנוש - מרץ 2015 - תלונה שהוגשה בשבוע האחרון למשרד הבריאות, עולה כי לפני כחודש, הגיעה אזרחית בת 26 לבית חולים גדול במרכז הארץ, לאחר שתרופות הרגעה שנטלה, הפסיקו לסייע לה. הצעירה, שהרגישה נסערת, אולם הייתה מודעת למצבה, הזמינה אמבולנס שייקח אותה לשם. למרות שהפסיכיאטר, שבדק אותה, קבע כי אין היא פסיכוטית, ולמרות שהיא עצמה, החבר שהיה איתה וגם אביה, שליווה אותם דרך הטלפון, התנגדו לרעיון שתקבל את הטיפול בבית החולים, הורה לשלוח אותה לאשפוז כפוי במוסד הפסיכיאטרי בטירת הכרמל.
הצעירה אמנם הצליחה להשתחרר מבית החולים בתוך ימים ספורים, אולם הספיקה לקבל מנות מכובדות של תרופות אנטי פסיכוטיות חזקות בכפייה עד כדי חולשה גדולה וחוסר יכולת לקום מהמיטה ולעמוד על הרגליים, לדבריה.
עמותת מגן לזכויות אנוש טוענת כי במקרים רבים, לא ניתנת לאנשים האפשרות לבחור בין טיפול תרופתי בבית החולים לטיפול בבית וכי מדובר בהפרה של חוק זכויות החולה.
נציב תלונות הציבור על שופטים קבע כי תלונה נגד השופטת שפרה גליק נמצאה מוצדקת לאחר שאיימה על אמא במהלך דיון "אני אעלה אותך על טיל".
רשת ב', הכל דיבורים עם עדי מאירי ובני טייטלבאום - מרץ 2015
האמא: הילד שלי לא ילד רגיל. הוא ילד נכה. האמירה שאמרה השופטת זה רק קצה הקרחון על כל מה שעשתה לי השופטת. מדובר בהתנהגות שנמשכה לאורך שנים, כשאני רק יושבת בדיון ומנסה לשמור על קור רוח לנוכח איך שהיא מדברת איתי. הדיונים מתנהלים בעצם כשהיא לא מדברת. היא רק צורחת, רק מכה על שולחנות, זה נראה כמו חשיפת שיניים וגלגול עיניים. אין שום אמפטיה לזה שמדובר פה בהליכים, לא כסף, לא רכוש. מדובר פה רק על לדאוג לטיפולים של ילד עם צרכים מיוחדים. באותו דיון הייתה סוגייה של מה קורה לילד עם הוא משלשל בבית הספר, מי אמור לבוא לקחת אותו ואז השופטת אמרה, אם לילד בורח שלשול ממכנסיו בבית הספר, הוא יישאר עם השלשול כל היום. זו רק דוגמא קטנה לדברים שהשופטת אומרת. היא צורחת על עורכת הדין שלי שהיא לא ממלאת את תפקידה כראוי. אני מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי. היא קבלה על זה שהיא מייצגת אותי טוב מידי, כי זה רק הסיוע המשפטי, ואיך היא מגלה בכלל אמפטיה ללקוחה שלה. בעצם מה שהיא אומרת לעורכת הדין 'את רק מהסיוע המשפטי, אל תעשי את העבודה שלך יותר מידי ביסודיות'. השופטת שללה את קצבת הנכות של הבן שלי במשך 5 חמש שנים. היא סירבה לדון בנכות שלו. מעבר לזה, הבאתי חוות דעת מרופא מומחה וביקשתי טיפולי הידרותרפיה לילד שלי והיא עד היום לא נתנה החלטה. ביקשתי שיעור פסנתר לילד שלי. הוא ניגן מגיל 3.5 שנים. היא סירבה לתת החלטות עד היום. בדיון כשכל הצדדים יצאו למסדרון לדון בזה, היא יצאה גם כן וחרקה שיניים ואמרה "אני מציעה לכם לקבל את העצה שלי". שום התנצלות ומעבר לזה תבעתי את הנהלת בתי המשפט בתור המעסיקים שלה
לא יתכן שהנהלת בית המשפט תעסיק שופטים שרק מתנגחים במתדיינים שלא מחפשים תוצאות. אליעזר ריבלין הנתל"ש בתשובה ששלח לאם על התלונה עם איומיה של השופטת גליק טען כי בנסיבות אין מקום לאמירה כזו. היא רשמה שאיחרתי לדיון וישבתי בשולחן עורכי הדין, שזה דרך אגב לא נכון. התיישבתי לרגע כי עורכת הדין ביקשה זאת, וזה היה התירוץ שלה לדבר בשפת השוק שהיא נקטה בה. היא נקטה בעוד הרבה מילים שלא יכולתי לכתוב אותם, כמו "תסתמי את הפה", שלא נרשמו על ידה בפרוטוקול וכשאני הגשתי תלונות לנציבות הם מקבלים תמיד את העמדה שלה. ארבעה דיונים שנקבעו אצלה בוטלו. עד היום היא מנהלת את התיק שלי למרות שהיא נתבעה, ולא משנה מה קורה נגדה. יש עליה המון תלונות והיא עדיין שם. כאילו כלום, עולם כמנהגו נוהג. היא קונסת אותי על כל בקשה שאני מבקשת עבור הילד שלי היא קונסת אותי על אלפי שקלים. הגעתי למצב של פשיטת רגל. רק בגללה הגעתי למצב שאני נעזרת בסיוע משפטי. אני לא מקבלת קצבת נכות על הילד שלי ואני ממשיכה לקבל הוצאות ממנה כל הזמן. ביקשתי לפסול אותה והיא לא הסכימה לפסול את עצמה. כשביקשתי מגרוניס שיעביר ממנה את התיק הוא לא הסכים ובדיון שהגיעה בפניה היא התגאתה בזה שגרוניס סילק את הבקשה. נותנים להם גב והם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם.
נציב תלונות הציבור על שופטים קבע כי תלונה נגד השופטת שפרה גליק נמצאה מוצדקת לאחר שאיימה על אמא במהלך דיון "אני אעלה אותך על טיל".
רשת ב', הכל דיבורים עם עדי מאירי ובני טייטלבאום - מרץ 2015
האמא: הילד שלי לא ילד רגיל. הוא ילד נכה. האמירה שאמרה השופטת זה רק קצה הקרחון על כל מה שעשתה לי השופטת. מדובר בהתנהגות שנמשכה לאורך שנים, כשאני רק יושבת בדיון ומנסה לשמור על קור רוח לנוכח איך שהיא מדברת איתי. הדיונים מתנהלים בעצם כשהיא לא מדברת. היא רק צורחת, רק מכה על שולחנות, זה נראה כמו חשיפת שיניים וגלגול עיניים. אין שום אמפטיה לזה שמדובר פה בהליכים, לא כסף, לא רכוש. מדובר פה רק על לדאוג לטיפולים של ילד עם צרכים מיוחדים. באותו דיון הייתה סוגייה של מה קורה לילד עם הוא משלשל בבית הספר, מי אמור לבוא לקחת אותו ואז השופטת אמרה, אם לילד בורח שלשול ממכנסיו בבית הספר, הוא יישאר עם השלשול כל היום. זו רק דוגמא קטנה לדברים שהשופטת אומרת. היא צורחת על עורכת הדין שלי שהיא לא ממלאת את תפקידה כראוי. אני מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי. היא קבלה על זה שהיא מייצגת אותי טוב מידי, כי זה רק הסיוע המשפטי, ואיך היא מגלה בכלל אמפטיה ללקוחה שלה. בעצם מה שהיא אומרת לעורכת הדין 'את רק מהסיוע המשפטי, אל תעשי את העבודה שלך יותר מידי ביסודיות'. השופטת שללה את קצבת הנכות של הבן שלי במשך 5 חמש שנים. היא סירבה לדון בנכות שלו. מעבר לזה, הבאתי חוות דעת מרופא מומחה וביקשתי טיפולי הידרותרפיה לילד שלי והיא עד היום לא נתנה החלטה. ביקשתי שיעור פסנתר לילד שלי. הוא ניגן מגיל 3.5 שנים. היא סירבה לתת החלטות עד היום. בדיון כשכל הצדדים יצאו למסדרון לדון בזה, היא יצאה גם כן וחרקה שיניים ואמרה "אני מציעה לכם לקבל את העצה שלי". שום התנצלות ומעבר לזה תבעתי את הנהלת בתי המשפט בתור המעסיקים שלה
לא יתכן שהנהלת בית המשפט תעסיק שופטים שרק מתנגחים במתדיינים שלא מחפשים תוצאות. אליעזר ריבלין הנתל"ש בתשובה ששלח לאם על התלונה עם איומיה של השופטת גליק טען כי בנסיבות אין מקום לאמירה כזו. היא רשמה שאיחרתי לדיון וישבתי בשולחן עורכי הדין, שזה דרך אגב לא נכון. התיישבתי לרגע כי עורכת הדין ביקשה זאת, וזה היה התירוץ שלה לדבר בשפת השוק שהיא נקטה בה. היא נקטה בעוד הרבה מילים שלא יכולתי לכתוב אותם, כמו "תסתמי את הפה", שלא נרשמו על ידה בפרוטוקול וכשאני הגשתי תלונות לנציבות הם מקבלים תמיד את העמדה שלה. ארבעה דיונים שנקבעו אצלה בוטלו. עד היום היא מנהלת את התיק שלי למרות שהיא נתבעה, ולא משנה מה קורה נגדה. יש עליה המון תלונות והיא עדיין שם. כאילו כלום, עולם כמנהגו נוהג. היא קונסת אותי על כל בקשה שאני מבקשת עבור הילד שלי היא קונסת אותי על אלפי שקלים. הגעתי למצב של פשיטת רגל. רק בגללה הגעתי למצב שאני נעזרת בסיוע משפטי. אני לא מקבלת קצבת נכות על הילד שלי ואני ממשיכה לקבל הוצאות ממנה כל הזמן. ביקשתי לפסול אותה והיא לא הסכימה לפסול את עצמה. כשביקשתי מגרוניס שיעביר ממנה את התיק הוא לא הסכים ובדיון שהגיעה בפניה היא התגאתה בזה שגרוניס סילק את הבקשה. נותנים להם גב והם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם.
משטרת ישראל ולשכת הרווחה פתח תקוה - הוצאת ילד מרשות הוריו באלימות על לא כלום גלי צה"ל, יעל דן, מרץ 2015
יעל דן: הסיפור הבא הוא סיפור מטריד. הוא חושף באיזה קלות חוטפים ילד ממשפחתו, ועד כמה לא באמת נותנים למשפחות הללו הזדמנות חדשה. רק בזכות מצלמות אבטחה הילד הוחזר לרשות אימו.
עו"ד יוסי נקר המייצג את האם. תמצית הסיפור: אישה אם לפעוט בן שנתיים ושלושה חודשים. יש לה בן זוג. הבן זוג חוזר יום לפני כן מרוסיה, רוצה לצאת עם הילד לטייל איתו במדרחוב ההגנה בפתח-תקווה. איזור מוכר, אין מכוניות. ילדים והורים, סבים וסבתות משחקים שם. האבא משחק עם הילד, קונה לו נעליים, קונה לו כדור, קונה לו פיצה.
אישה עוברת אורח בשעה 19:12 בערב, מתקשרת למשטרה ואומרת "אני רואה פה ילד עם שיכור. השיכור לא מחזיק היטב את הילד".
המשטרה מגיעה, עוקבת אחרי הבן הזוג והפעוט, כמספר מטרים לפני הבית, ניידת עוצרת לפני הבית, מתנפלת עליהם, עוצרת אותם ואוזקת את האב.
המשטרה עקבה אחריהם. ידוע לנו שההודעה הייתה ברחוב מוהליבר על יד הפיצה, ואז מובל בן הזוג והילד למשטרה. אוזקים את האב כשהילד איתו. בתחנת המשטרה מופרד הילד מאביו. לא מתקשרים לאמא. האמת שזו היתה גם טעות של בן הזוג, כי הוא לא הבין מה רוצים ממנו. במשך 3 שעות לא שיתפו איתו פעולה. הוא ביקש עורך דין לא נתנו לו עורך דין, ביקש להתקשר לא נתנו לו להתקשר, לפי טענתו, רק אחרי 3 שעות הוא אומר מה השם של האמא, ואז ניידת משטרה נוסעת לבית של האמא. עוצרים את האמא וחוקרים אותה על הזנחה. משאירים אותה עד שעה 03:30 לפנות בוקר בתחנת המשטרה. היא לא ראתה כבר את הילד בתחנת המשטרה, משום שלשם הובאה פקידת סעד תורנית שאומרת: "שלוש שעות אף אחד לא בא לראות את הילד, סימן שהילד גם מוזנח, כי אף אחד לא בא לראות אותו".
זה שהאמא כבר יצאה מספר פעמים לחפש את הילד והבן זוג…
לקח עשרה ימים בזכות המאבק של עורך דין יוסי נקר, ובזכות מצלמות האבטחה הילד בסופו של דבר הוחזר להוריו. הילד הוחזר לאחר קיום דיון שני בבית המשפט, בדיון הראשון שהתקיים בבית המשפט, השופט לא התרשם מהטיעונים שלנו שבסוף הוכחו כנכונים.
מה שהיה בפני בית המשפט זה תצהיר של פקידת סעד שאומרת שלוש שעות לא באו לקחת את הילד ועוד עדות עלומה של עוברת אורח, ועל סמך זה לקחו את הילד, ורק בזכות מצלמות האבטחה.
יעל דן: מה ששכנע אותם זה הסרטון ממצלמות האבטחה. אני ראיתי את התמונות של מצלמות האבטחה. הילד נראה מבלה עם גבר שמשחק איתו נחמד. משחק איתו בכדור.
עורך דין יוסי נקר: בסופו של דבר לאחר הדיון הראשון שהיה, יומיים לאחר הלקיחה, הגענו לפתח-תקווה, עברנו חנות-חנות ממדרכוב ההגנה, והצלחנו להוציא מחנות הספורט שם את הסרטון ממצלמות האבטחה. ממש, 12 דקות לפני שאותה עוברת האורח טוענת שיש שם שיכור. ניתן לראות שיש שם ילד משחק ומבלה עם אבא שלו. האיש יציב, כורע. שום שיכרות.
דוד (שם בדוי) האבא: לא הסבירו לי למה. ביקשו ממני תעודת זהות ואני אמרתי שהשארתי תעודת זהות בבית. אמרו לי "תעלה לניידת". לא אמרו לי כלום, לא הסבירו כלום. אני אומר 50 מטרים לפני הבית, אין לי תעודת זהות. כשהגענו למשטרה הם ביקשו לשחרר את הילד. לא רציתי לתת להם את הילד, אבל שלושה שוטרים לקחו את הילד בכוח מהידיים שלי. ניקול (שם בדוי) האמא: האבא והבן טיילו כשעתיים. לא הבנתי למה הם לא חזרו. בשעה 20:00 הגיעה המשטרה ולקחו אותי ולא הסבירו לי שום דבר. אני רואה את הבן זוג שלי עם אזיקים בידיים וברגליים, וגם לי שמו אזיקים בידיים וברגליים.
עוברים עשרה ימים עד שהילד הוחזר הביתה.
עורך דין יוסי נקר: "לפי חוק הנוער טיפול והשגחה, יש סמכות לפקידת סעד לקחת כל ילד, כולל הילד שלי ושלך, בלי ביקורת שיפוטית. היא יכולה להחזיק כל ילד שבעה ימים, ורק בתוך שבעה ימים היא יכולה לפנות לבית משפט ולאשר את הצעדים, וזה מה שקרה בפועל. לקראת היום השביעי היא הגישה בקשה לבית המשפט, ובית המשפט באופן אוטומטי אישר לה את הצעדים שהיא נקטה. כעבור מספר ימים נערך דיון ובית המשפט התרשם. כשהראינו לו את הסרטונים הוא התרשם".
אני לא יכול לדעת שבגלל שהאמא הייתה מוחלשת בגלל זה לקחו לה את הילד. אני מדבר על סמכות דרקונית. אין ספק שכאשר במשטרה, האמא באה וסיפרה שהילד בעבר היה ילד נזקק, אז כמובן שלאותה פקידת סעד קל יותר להשתכנע הנה זה המקרה שצריך לקחת את הילד.
כשאני הגעתי לבני הזוג, 24 שעות לאחר שלקחו להם את הילד, הם היו במצב נוראי. אף אחד מהרווחה לא ניגש אליהם, לא ניסה להגיד להם איך אפשר לעזור לכם. זה לא חוכמה לקחת את הילד, הרי מן הסתם, אדם שלוקחים לו את הילד עובר חוויה טראומטית. לא היה שום ליווי. ואני מצאתי את עצמי די לבד, כי אני בסך הכל עורך דין ואני לא פסיכולוג ולא עובד סוציאלי, ופה הרגשתי חוסר אונים. למזלי, ביקשתי מנחמה דר, פעילה חברתית, לבוא ולעזור.
ברגע שלוקחים לאמא את הילד שלה, המרחק להידרדרות הוא קטן מאוד.
ההמלצה שלי למשרד הרווחה, זה לא חוכמה לקחת את הילד. ברגעים הללו תלוו את המשפחה ואת זה לא היה.
דצמבר 2014 - ע"א 4108408 - ערעור לבית משפט העליון על דחיית בקשת פסילת השופטת נועה גרוסמן מלשבת בדין.
המערערים הגישו תובענה לבית משפט השלום במסגרתה ביקשו לתקוף שטר משכון עליו חתמו בשנת 2006. התיק קבוע להוכחות. המערערים טענו כי במסגרת החלטה שנתנה השופטת נועה גרוסמן ביום 19.1.2012 בבקשה למתן צו מניעה זמני, כתבה גרוסמן, למעשה, את פסק הדין בתובענה, כך שהליך ההוכחות הקבוע לפניו הפך לפורמלי וטכני בלבד.
לטענת המערערים, נועה גרוסמן גילתה דעתה בהחלטה שנתן בבקשה לסעד זמני כי לתובענה אין למעשה כל סיכוי, וזאת בטרם שמיעת העדויות בתיק. לדבריהם, גרוסמן קבעה במסגרת ההליך הזמני ממצאים מוחלטים לגבי אמינות ומהימנות גרסת המערערים, וצידדה באופן מוחלט בגרסת המשיב. במצב דברים זה אין למערערים, לדעתם, כל סיכוי במשפט.
בנוסף, טוענים המערערים כי נועה גרוסמן נתנה פסק דין נגדם ביום 20.3.2013 לאחר שלא הצליחו לגייס את הערבות שהוטלה עליהם. צוין, כי פסק דין זה בוטל על ידי ערכאת הערעור ביום 26.3.2014 (ע"א 31823-04-13 כבוד השופטים י' שנלר, סגן נשיאה, ק' ורדי וח' ברנר). המערערים טוענים כי במסגרת הערעור ביקשו כי הדיון בתובענה יעבור לידי מותב אחר. מאחר שלא התקיים כל דיון בתובענה, טוענים המערערים כי זו הייתה ההזדמנות הראשונה שלהם להעלות טענת פסלות. המערערים טוענים כי גם ערכאת הערעור הביעה דעתה בפסק הדין כי מוטב ששופט אחר ישמע את התיק, אך הודיעה שאין בסמכותה לדון בעניין. המערערים מבקשים אף לטעון בעל פה טענות הקשורות לאופן ניהול המשפט.
אוקטובר 2007 - ע"א 2978/07 - ערעור בפני בית משפט עליון על סירובה של השופטת נועה גרוסמן לפסול עצמה עקב התנהלות הזויה בהליך השיפוטי ,תוך טיוח קבלת מסמכים לתיק בית משפט וביזוי ערכאת ערעור
בין הצדדים התנהלה תביעה של המערערת כנגד המשיבה, אשר מקורה בהליך לביצוע שטר בהוצאה לפועל. אחת המחלוקות בתיק נסבה על השאלה האם השטר נשוא התביעה זויף, ולצורך הכרעה בשאלה הגיש כל צד חוות דעת גרפולוג מטעמו.
נועה גרוסמן מטייחת מסירה לבית המשפט חוות דעת גרפולוג ע"י המערערת
ביום 12.7.2005 ניתן פסק דין ע"י נועה גרוסמן הדוחה את התביעה. נועה גרוסמן ציינה בפסק הדין כי המערערת פעלה להגשת חוות דעת גרפולוג, ואולם חוות דעת זו אינה מצויה בתיק בית המשפט, ועד כמה שניתן ללמוד מהרישומים בתיק, היא לא נמסרה גם לבא- כוח המשיבה.
בירור במחוזי - נועה גרוסמן טייחה את מסירת חוות דעת הגרפולוג לבית המשפט
בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 9.3.2006 אישר בא- כוח המשיבה כי הוגשה לו חוות דעת גרפולוגית מטעם המערערת, וכי הוא התייחס אליה בסיכומים. כמו כן, הוצג בפני בית המשפט המחוזי פרוטוקול של בית משפט השלום מיום 18.5.2003 בו מאשר בית המשפט שקיבל את חוות הדעת מטעם המערערת. המחוזי קבע כי יבוטל פסק הדין והצדדים יחזרו לבית משפט השלום (נועה גרוסמן) למתן פסק דין חדש.
נועה גרוסמן מטייחת בשנית וטוענת כי "ננעלה דעתה"
ביום 9.7.2006 הבהירה נועה גרוסמן , כי חוות הדעת מטעם המערערת היתה לנגד עיניה בעת מתן פסק הדין מיום 12.7.2005 ובכל זאת מצאה לנכון להכריע כפי שהכריעה. לאחר הבהרה זו ציינה נועה גרוסמן "כשלעצמי דעתי ננעלה ואינני רואה מקום לכתוב פסק דין נוסף על פסק הדין מיום 12.7.05 ". בעקבות דברים אלה, ביקשה המערערת מנועה גרוסמן לפסול עצמה מלשבת בדין.
נועה גוסמן מסרבת לפסול עצמה למרות שמודה שדעתה ננעלה ושולחת את המערערים למחוזי בשנית
גרוסמן הסבירה כי ש"דעתה ננעלה" כיוון שלדעתה, המנגנון של עיון חוזר בעדויות שנשקלו לפני מתן פסק הדין, אינו יכול להביא לתוצאות אחרות מאלה שכבר ניתנו בפסק הדין. בהתייחסה לבקשת הפסלות קבעה גרוסמן כי העברת התיק לשופט אחר היא בעייתית שכן הדבר יוליך לשמיעת התיק כולו מחדש על ידי שופט אחר או לחילופין יהפוך שופט אחר באותה ערכאה לשופט ערעור על המותב המקורי, דבר שאינו במקומו. לכן, נקבע, כי תרופתה של המערערת היא לשוב אל ערכאת הערעור.
בית המשפט המחוזי מורה לנועה גרוסמן להחליט אם היא פוסלת עצמה ואם לא שתדון בתיק
בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 24.1.2007 הציע בית המשפט כי העניין יחזור לנועה גרוסמן, אשר תחליט אם היא פוסלת עצמה, ואם כך תכתוב את הדברים מפורשות, ואם לא תפסול עצמה, תמשיך בדיון ותשמע אותו בהתאם להנחיות בית המשפט המחוזי בהחלטה הקודמת. הצדדים הסכימו להצעה וניתן לה תוקף של פסק דין.
נועה גרוסמן מודה כי טייחה כי חוות הדעת היתה מול עיניה בעת מתן פסק הדין אלא רק לאחר ערכאת הערעור הראשונה
גרוסמן, בפסק דין משלים מיום 18.3.2007 , דחתה את בקשת הפסלות וכן את תביעת המערערת. בפסק הדין ציינה גרוסמן כל צד תמך גרסתו בחוות דעת גרפולוג מטעמו. צוין כי בפסק הדין מיום 12.7.2005 הסתמכה נועה גרוסמן על חוות הדעת מטעם המשיבה, וכי חוות הדעת מטעם המערערת לא היתה מונחת לנגד עיניה אותה עת, ולכן סברה כי לא הוגשה לתיק. נקבע כי רק לאחר שהתיק הוחזר מערכאת הערעור חיפשה גרוסמן ומצאה בתיק את חוות הדעת מטעם המערערת, ובהתאם להוראת בית המשפט המחוזי עיינה בחוות הדעת.
יוצא אפוא שנועה גרוסמן שיקרה ביום 9.7.2006 שהבהירה כי חוות הדעת מטעם המערערת היתה לנגד עיניה בעת מתן פסק הדין מיום 12.7.2005 והכריעה כפי שהכריעה
אוקטובר 2007 - ע"א 2978/07 - ערעור בפני בית משפט עליון על סירובה של השופטת נועה גרוסמן לפסול עצמה עקב התנהלות הזויה בהליך השיפוטי ,תוך טיוח קבלת מסמכים לתיק בית משפט וביזוי ערכאת ערעור
בין הצדדים התנהלה תביעה של המערערת כנגד המשיבה, אשר מקורה בהליך לביצוע שטר בהוצאה לפועל. אחת המחלוקות בתיק נסבה על השאלה האם השטר נשוא התביעה זויף, ולצורך הכרעה בשאלה הגיש כל צד חוות דעת גרפולוג מטעמו.
נועה גרוסמן מטייחת מסירה לבית המשפט חוות דעת גרפולוג ע"י המערערת
ביום 12.7.2005 ניתן פסק דין ע"י נועה גרוסמן הדוחה את התביעה. נועה גרוסמן ציינה בפסק הדין כי המערערת פעלה להגשת חוות דעת גרפולוג, ואולם חוות דעת זו אינה מצויה בתיק בית המשפט, ועד כמה שניתן ללמוד מהרישומים בתיק, היא לא נמסרה גם לבא- כוח המשיבה.
בירור במחוזי - נועה גרוסמן טייחה את מסירת חוות דעת הגרפולוג לבית המשפט
בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 9.3.2006 אישר בא- כוח המשיבה כי הוגשה לו חוות דעת גרפולוגית מטעם המערערת, וכי הוא התייחס אליה בסיכומים. כמו כן, הוצג בפני בית המשפט המחוזי פרוטוקול של בית משפט השלום מיום 18.5.2003 בו מאשר בית המשפט שקיבל את חוות הדעת מטעם המערערת. המחוזי קבע כי יבוטל פסק הדין והצדדים יחזרו לבית משפט השלום (נועה גרוסמן) למתן פסק דין חדש.
נועה גרוסמן מטייחת בשנית וטוענת כי "ננעלה דעתה"
ביום 9.7.2006 הבהירה נועה גרוסמן , כי חוות הדעת מטעם המערערת היתה לנגד עיניה בעת מתן פסק הדין מיום 12.7.2005 ובכל זאת מצאה לנכון להכריע כפי שהכריעה. לאחר הבהרה זו ציינה נועה גרוסמן "כשלעצמי דעתי ננעלה ואינני רואה מקום לכתוב פסק דין נוסף על פסק הדין מיום 12.7.05 ". בעקבות דברים אלה, ביקשה המערערת מנועה גרוסמן לפסול עצמה מלשבת בדין.
נועה גוסמן מסרבת לפסול עצמה למרות שמודה שדעתה ננעלה ושולחת את המערערים למחוזי בשנית
גרוסמן הסבירה כי ש"דעתה ננעלה" כיוון שלדעתה, המנגנון של עיון חוזר בעדויות שנשקלו לפני מתן פסק הדין, אינו יכול להביא לתוצאות אחרות מאלה שכבר ניתנו בפסק הדין. בהתייחסה לבקשת הפסלות קבעה גרוסמן כי העברת התיק לשופט אחר היא בעייתית שכן הדבר יוליך לשמיעת התיק כולו מחדש על ידי שופט אחר או לחילופין יהפוך שופט אחר באותה ערכאה לשופט ערעור על המותב המקורי, דבר שאינו במקומו. לכן, נקבע, כי תרופתה של המערערת היא לשוב אל ערכאת הערעור.
בית המשפט המחוזי מורה לנועה גרוסמן להחליט אם היא פוסלת עצמה ואם לא שתדון בתיק
בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 24.1.2007 הציע בית המשפט כי העניין יחזור לנועה גרוסמן, אשר תחליט אם היא פוסלת עצמה, ואם כך תכתוב את הדברים מפורשות, ואם לא תפסול עצמה, תמשיך בדיון ותשמע אותו בהתאם להנחיות בית המשפט המחוזי בהחלטה הקודמת. הצדדים הסכימו להצעה וניתן לה תוקף של פסק דין.
נועה גרוסמן מודה כי טייחה כי חוות הדעת היתה מול עיניה בעת מתן פסק הדין אלא רק לאחר ערכאת הערעור הראשונה
גרוסמן, בפסק דין משלים מיום 18.3.2007 , דחתה את בקשת הפסלות וכן את תביעת המערערת. בפסק הדין ציינה גרוסמן כל צד תמך גרסתו בחוות דעת גרפולוג מטעמו. צוין כי בפסק הדין מיום 12.7.2005 הסתמכה נועה גרוסמן על חוות הדעת מטעם המשיבה, וכי חוות הדעת מטעם המערערת לא היתה מונחת לנגד עיניה אותה עת, ולכן סברה כי לא הוגשה לתיק. נקבע כי רק לאחר שהתיק הוחזר מערכאת הערעור חיפשה גרוסמן ומצאה בתיק את חוות הדעת מטעם המערערת, ובהתאם להוראת בית המשפט המחוזי עיינה בחוות הדעת.
יוצא אפוא שנועה גרוסמן שיקרה ביום 9.7.2006 שהבהירה כי חוות הדעת מטעם המערערת היתה לנגד עיניה בעת מתן פסק הדין מיום 12.7.2005 והכריעה כפי שהכריעה
יוני 2005 - ע"א 5836/05 - מדובר בערעור לבית משפט עליון על סירובה שופטת בית משפט השלום תל אביב נועה גרוסמן לפסול עצמה מלשבת בדין בגין עיוות דין חמור, בגדר איפה ואיפה ודיבור בטון לגלגני וביחס מזלזל.
המערער, עורך דין במקצועו, נתבע על ידי המשיבים בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בתביעה למתן חשבונות, בגין התקופה שבה ייצג אותם בהליכים כנגד ממשלת גרמניה. בהליכים המקדמיים בתביעה זו, הגיש המערער (ביום 30.8.04) תצהיר גילוי מסמכים. ביום 26.1.05 החליט בית המשפט (נועה גרוסמן), לבקשת המשיבים, כי המערער ייחקר על תצהיר גילוי המסמכים, ביום 8.6.05. המערער ביקש לבטל החלטה זו. ביום 29.5.05 ביקש המערער לחקור את המשיבה 1 על תצהיר גילוי המסמכים מטעמה, במידה וחקירתו על תצהירו לא תבוטל. ביום 7.6.05, יום לפני התאריך שנקבע לחקירת המערער על תצהירו, ניתנה על ידי בית המשפט החלטה כי "ביום 8.6.05 יחקר [המערער] על תצהיר גילוי המסמכים שהגיש ואשר לטענת התובעת אינו שלם. לא יישמעו חקירות אחרות של גורמים אחרים בתיק".
ביום 8.6.05, בפתח הדיון המיועד לחקירת המערער, הוא ביקש לפסול את בית המשפט. הוא טען, כי בהחלטת בית המשפט מיום 7.6.05 "יש משום עיוות דין חמור, בגדר איפה ואיפה" המצביע, כך נטען, על גישה שלילית כלפיו (סעיף 13 לבקשה). כמו כן טען המערער, כי השופטת נועה גרוסמן הפכה את סדרי הדין ופגעה בזכויותיו הדיוניות. בית המשפט דחה את הבקשה לפסילה. נקבע, כי אין בה עילת פסלות ממשית. כן דחה בית המשפט את בקשת המערער לעכב את המשך הדיון עד לערעור בפני בית משפט זה, וקיים את חקירת המערער על תצהירו. מכאן, הערעור שבפניי, שבמסגרתו נתבקש גם עיכוב ההליכים בבית המשפט דלמטה.
יצוין כי זוהי אינה תלונה יחידה על התבטאויות עלובות של השופטת נועה גרוסמן. במאי 2005 נציבת תלונות הציבור נגד שופטים, טובה שטרסברג-כהן, מצאה כמוצדקת תלונה שהוגשה נגד שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, נועה גרוסמן, בדבר הערה צינית שהעירה במהלך המשפט. שטרסברג-כהן ציינה, כי על בית המשפט להימנע מלהעיר הערות שאינן מועילות לקידום ההליכים בתיק, ופוגעות במתדיינים ובאי כוחם.
המתלונן, עו"ד יצחק מינא, טען, כי בדיון שהתקיים בפני גרוסמן, הופיעה עורכת דין ממשרדו. בתשובה לשאלה מדוע לא הופיע הוא בעצמו, אמרה עורכת הדין, כי הוא שוהה בפריז. על כך הגיבה השופטת באומרה: "איפה הטישיו כדי שאוכל לנגב את הדמעות".
פברואר 2005 - ע"א 181/05 - בקשה ערעור על סירובה של השופטת נועה גרוסמן לפסול עצמה לשפוט עקב מתן החלטה הסופית לביזיון פקודת בזיון בית המשפט טרם הגשת סיכומי בעל הדין, ואף קנסה אותו ב- 45,000 שקל לטובת בעל הדין שכנגד.
המערערות טענו כי נועה גרוסמן במתן החלטתה, המנתחת ביסודיות את הראיות וטענות הצדדים, גיבש בית המשפט את עמדתו הסופית ביחס לתיק. המערערות טוענות כי בכך קמה עילה לפסילת השופטת נועה גרוסמן מהמשך ישיבתה בדין. נועה גרוסמן דחתה בקשת פסילתה בתואנה כי כי דעתה לא ננעלה וכי הוא נכונה לבחון את סיכומי המערערות בלב פתוח וללא חשש למשוא פנים
בין הצדדים לערעור מתנהל הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט שעניינו בבקשת המשיבה לכוף את המערערות לקיים הסדר פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, בדבר הוצאת מטרדים המצויים בסמוך למקום מגורי המשיבה. לאחר ישיבת הוכחות וביקור של המותב בשטח נשוא הסכסוך, התבקשו הצדדים להגיש את סיכומיהם. המשיבה הגישה את סיכומיה. בעקבות זאת הוגשה בקשת המערערות למחיקת חלקים מסיכומים אלה ועימה בקשה להארכת מועד הגשת סיכומיהן. הבקשה להארכת מועד הגשת הסיכומים התקבלה. עוד בטרם הוגשו סיכומי המערערות נתן בית המשפט (ביום 19.10.04 ) את החלטתו הסופית בבקשה לפי ביזיון פקודת בזיון בית המשפט. הבקשה התקבלה. בית המשפט קבע, על סמך התשתית העובדתית שהונחה לפניו, כי המערערות הפרו את הסדר הפשרה והורה להן לתקן את דבר ההפרה בתוך 30 יום. כן נקבע כי על המערערות לשלם למשיבה 45,000 ש"ח בגין ההפרה.
גרוסמן ביטלה החלטתה וכתבה: "בשוגג, ההחלטה ניתנה לאחר קבלת סיכומי המבקשת [המשיבה –א. ב.] בלבד. ... הגם שהצדדים הגישו תצהירים מפורטים, ואף תגובות מפורטות, אין בכך כדי לגרוע מזכות הגשת הסיכומים, קל וחומר שבענייננו ניתנה החלטה שכאשר סיכומים של צד אחד בלבד היו לנגד בית המשפט."
בתור חניך לשעבר, שלמד בפנימיית רננים לפני כשלוש שנים, הזדעזעתי לקרוא את הכתבה ואני זוכר שחוויתי חלק מהדברים שהועלו בה. הרבה פעמים קרה לי ששלחתי בגדים לכביסה בפנימייה והם נעלמו, ואני זוכר גם את התופעה שחניכים נאלצים לגרוב גרביים שאינם אחידים. האוכל בפנימייה הזאת בתקופתי היה מתחת לכל ביקורת, והגישו ברוב ימות השבוע מנות קרב. אציין עוד כי פעמים רבות הייתי עד לחניכים לא קלים בלשון המעטה, אשר נוהגים באלימות כלפי חניכים אחרים בפנימייה ואף כלפי אנשי צוות אחרים. הייתי מצפה ממוסד, שמרוויח סכום מכובד עבור כל חניך המתחנך בו, להסיק מסקנות כדי שלחניכים שבאים אליו מרחוק יהיה טוב יותר לחיות בו. לנוכח המקרים שצוינו בכתבה, ראוי שהנהלת הפנימייה תשפר את תנאי המוסד מהיסוד, ואם התנאים עבור החניכים לא ישופרו - ראוי שהממשלה תחליט על סגירתו. לירון
עבודת קודש
כתבתה של נעמה לנסקי, "מה קורה בבית הזה," היא המשך לעבודת הקודש - אם ננקוט מושגים האהובים על העובדים הסוציאליים - שהיא עושה זה זמן, בתחקיריה על התנהלות מערכת הרווחה בישראל ועל השלכותיה על האוכלוסייה שבקרבה היא פועלת. הכתבה האחרונה היתה אולי החשובה שבכתבותיה, מפני שהיא הביאה את זעקתם של החוסים לתודעת הציבור, שמעדיף לא לדעת מה קורה בבתים האלה. כתבה זו המחישה באופן חריף וחד עד כמה "טובת הילד" היא בחזקת אמירה צינית, שמאחוריה מדיניות אטומה וחסרת לב. למרות הסקפטיות הגוברת שלי, לאחר קרוב ל- 25 שנים של מעורבות בנושא הוצאת ילדים מבתיהם והעברתם לאימוץ, למרכזי חירום, למשפחות אומנה או למוסדות הרווחה, כשהמצב הולך ומחמיר, כתבות כמו זו מעוררות בי בכל פעם תקווה שאולי סוף סוף משהו ישתנה במערך הרווחה. אלא שראיתי לאורך השנים איך מצליחים פקידי הרווחה להרחיק עיתונאים מהעיסוק בנושא בדרכים שונות. פרופ' אסתר הרצוג
הלוואי שמשהו ישתנה
בדרך כלל משתמשים במייל של כתבים כדי להביא לידיעתם סיפור, אבל החלטתי לכתוב לך על הכתבה שעסקה במוסד רננים וזה מחריד, מזעזע וכל מילה חמורה אחרת תהיה במקומה כדי לתאר את מה שהרגשתי כשקראתי את העדויות הקשות שהבאת בכתבה. זו עיתונות חוקרת שמבקרת את מה שנעשה מתחת לרדאר. אף פעם לא באמת הבנתי את משמעות המושג "נוער בסיכון," אבל אחרי שהיתה לי הזכות לדבר מולם אני יודע את האמת שמאחורי ההגדרות. הם קודם כל ילדים עם חלומות, עם רצון לקבל את מה שכל אדם רוצה לקבל - וזה מקומם בעולם. הכתבה הזו פקחה לי את העיניים, הלוואי שמשהו ישתנה בעזרתה. אורי
תגובות לכתבתה של נעמה לנסקי "מה קורה בבית הזה" ישראל היום , שישבת , מרץ 2015
מרץ 2015 - בערב עיון ישתתפו אדריכלי הסחר בילדים: עובדות סוציאליות ראשיות ושופטים העושים ימים כלילות בדלתיים סגורות ללא ראיות, כוח בלתי מוגבל לתלישת ילדים מביתם. לשכת עורכי הדין נרתמת לתעשיה ומכשירה עורכי דין בתחום.
מנחת הערב: עו"ד חווה קליין -
בכנס ידונו לתפיסתם, בזכויות הילד להגנה מפני ההורים שלו ולהוצאתו בכפיה מביתו ומשפחתו בדלתיים סגורות, ללא ראיות, למוסדות הנעולים והחסויים של משרד הרווחה. בכנס לא ידונו בזכויות הילד להגנה במוסדות הכליאה של משרד הרווחה או להגנה למשפט הוגן בביהמ"ש לנוער לחשיפת ההליך השיפוטי בבתי משפט. בכנס לא ידונו בזכויות הילד להגנה במשפט צודק בהיבט הראייתי, האובייקטיבי, או על פי אמנת האו"ם ואמנת זכויות הילד כפי שבוצעה לפני 20 שנה בשאר מדינות העולם. תזכורת: חנה סלוצקי בכל ראיונותיה אומרת שהיא לא טעתה 30 שנה ולא מצטערת על אף ילד שהיא הוציאה מהבית. הציבור מוזמן לבוא ולהביע את דעתו. הכנס ייערך ביום רביעי 25/3/15 בית הפרקליט, רח' דניאל פריש 10 ת"א.
הוועדה לזכויות הילד בלשכת עורכי הדין - ערב עיון בנושא: כלים לעו"ד להתפרנס מתעשיית הסחר בילדים של משרד הרווחה
מרץ 2015 - ישיבה הזויה במועצה מקומית קרית טבעון בנוכחות דוד אריאלי ראש המועצה, היועץ המשפטי עו"ד עודד רומנו ואחרים. ברקע פרסום מזעזע על עו"ס רבקה גרפינקל, עו"ס טל אלפנדרי ועו"ס דקלה איילון מלשכת רווחה קרית טבעון איימו על אמא שאם לא תחתום על הסכם טיפול כפייתי בבנה – יוציאו את בנה למוסד הרווחה.
מה דוד אריאלי מסתיר מהעיתונות?
במועצה קרית טבעון לא אהבו את החשיפה בגלל ש"המועצה עוברת תהליכים מורכבים ולא רוצים להגיע איתם לעיתון" כדברי ראש המועצה דוד אריאלי.
עו"ד עודד רומנו לא נשאר חייב והסית בפיו נגד החושפים: "מי שכותב כך על שירותי הרווחה דמו בראשו"
חבר מועצה חן וייסמן אף הצהיר בתחילה: "אנו לוחמי חירות והצדק"
נשאלת השאלה אם מועצה אזורית קרית טבעון הם "לוחמי חירות וצדק" מה יש לראש המועצה דוד אריאלי להסתיר מהעיתונות ומדוע אמר עו"ד עודד רומנו שדמו בראשו של מי שכותב על רשויות הרווחה במועצה כדוגמת הפרסום?
להלן הקטע ההזוי מישיבת המועצה
האם עו"ד עודד רומנו יועץ משפטי מועצה אזורית קרית טבעון מסית לרצח ומה מסתיר ראש המועצה דוד אריאלי מהעיתונות
מרץ 2015 - מדובר בתשובת נציבות תלונות הציבור על שופטים לתלונה נגד השופט נפתלי שילה מבעלת דין אשר מעל 6 שנים אינה רואה את ילדיה על לא עוול בכפה מאחר והשופט נפתלי שילה מתלבט. נפתלי נמנע במשך כארבע שנים מלהכריע בבקשת האם להשיב לה את ילדיה. נפתלי שילה מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה, וחוזר חלילה - כך במשך שנים. נפתלי מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים, ושוב חוזר חלילה, וכו' וכו' וכו' וכו'.
