יום חמישי, 30 בספטמבר 2010

אם משפחה שטופלה אינטנסיבית ע"י לשכת הרווחה ת"א חשודה שהשליכה שני ילדיה מהחלון וקפצה אחריהם

מתוך טירוף בקומה הרביעית , ליאת עזר ויהודה שלזינגר , 29.09.2010 , ישראל היום.
לאיש אין מושג למה השליכה אמא מתל אביב את שני ילדיה מהחלון וקפצה אחריהם. סמוך לשעה חמש וחצי בבוקר שמע מארק רוזמן, שכנם של בני המשפחה, צעקות "אמא! אמא!" מכיוון החצר האחורית של הבניין. "התעוררתי מהצעקות של הילד", סיפר רוזמן, "לא הבנתי מה קרה כי השעה היתה מוקדמת למשחקים. קמתי להסתכל וראיתי שמשהו נופל למטה. הלכתי לחדר השני וראיתי על הדשא אישה ושני ילדים שוכבים. הילדה קצת זזה, והאמא והילד לא זזו. ביקשתי מאחד השכנים לקרוא למגן דוד אדום"

המשפחה טופלה באופן אינטנסיבי ע"י מחלקת הרווחה בעיריית ת"א

המשפחה היתה מוכרת לשירותי הרווחה בתל אביב יותר משנה, לאחר שהאם נמצאה שיכורה בפארק דרום. לדברי נועה שלום, מנהלת אגף הרווחה במזרח העיר, "עובדת סוציאלית התרשמה שהבעל יכול לקבל אחריות על הילדים לכמה ימים לאחר האירוע, והוא חתם לה על הצהרה. ערכנו בדיקות עמוקות על מצב ההורים והתפקוד שלהם. הם הגיעו גם לפגישות במחלקה ונעשה ביקור בית שהיה ביקור טוב. כמו כן, אחיות טיפת חלב דיווחו שהילדים קיבלו חיסונים בזמן".
.

.
במחלקת הרווחה מוסיפים כי בחודש מאי הוחלט לערוך לילדה אבחון פסיכו־דיאגנוסטי כדי לבנות לה תוכנית טיפולית. תוצאות האבחון אמורות להגיע בשבוע הבא.

לדברי שלום, ב- 5 בספטמבר באה האם למחלקה וסיפרה שרשמה את הילדים למועדונית ולחוגים, "וקיבלנו לכך אישור גם מאגף חינוך. היא נראתה אמא שדואגת ואוהבת את הילדים. סוכם עם העובדת הסוציאלית שלאחר החג נפעל להשמת חונכת לילדה לבקשת האם, ולאורך כל התקופה היה איתה שיתוף פעולה. צריך להבין שהאבא היה בתמונה כל הזמן הזה". שלום מדגישה כי "ההחלטה מה יהיה עם הילדים מאוד עדינה ומאוד תלויה באב, במצב הילדים, באבחונים שלהם וכו'".

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , ,

יום שלישי, 28 בספטמבר 2010

העליון קבע: יש סיכוי כי מצב ההורים ישתפר והתינוק יוחזר לאימו ולא ימסר לאימוץ

מאי 2008 - רע"א 1841/08 - מדובר בזוג הורים ולהם ששה ילדים. התינוק שעניינו נדון נולד ביום 12.5.06. בעודו בבית החולים הוצא צו חירום על ידי פקידת סעד, להוצאת הקטין ממשמורת הוריו והעברתו למשמורת רשות הסעד, באשר לא עלה בידי הוריו להציג תכנית ברורה לגבי מגורים להם ולתינוק.
לאחר ששוחרר הקטין מבית החולים, הועבר למעון לתינוקות. ביום 11.7.06 שם שוהה עד היום הזה (מאי 2008) לאחר שהוריו לא אותרו, הוכרז כ"קטין נזקק". במשך שבעת חדשי חייו הראשונים לא ביקרוהו הוריו, לא דרשו בשלומו ולא נתנו לו שם פרטי. החל מחודש דצמבר 2006 החלו ההורים לבקרו בקביעות; אך האב נעלם שוב בחודש יוני 2007. האם המשיכה בביקורים, עד עצם היום הזה (מאי 2008).

שמואל בוקובסקי - קונספציית האימוץ שקרסהכישלון קונספציית האימוץ - שופט בית משפט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי

בפברואר 2007 קבע השופט בוקובסקי כי "ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו" והכריז על התינוק כבר אימוץ. בוקובסקי נסמך על חוות הדעת הנוקשה, והבלתי מתפשרת של הפסיכולוגית גב' הדרה בר שמונתה כמומחית מטעם בית המשפט, והגישה חוות דעת מפורטת באשר למצבם של ההורים ושל הקטין. בחוות הדעת נאמר, בתמצית, כי האמא סובלת מהפרעת אישיות מעורבת, מפסיביות, מחוסר ביטחון עצמי קיצוני, ומדיכאון חמור; וכי אינה מודעת לכך שהיא זקוקה לעזרה. נאמר כי לבעל עבר פלילי והפרעת אישיות אנטיסוציאלית, ונטייה להיעלם מחיי משפחתו. עוד קבעה המומחית, כי לא מצאה כוונה ומסוגלות של ההורים לקבל על עצמם את האחריות לגידול הקטין, וכי ההורים סירבו לקבל סיוע שהוצע להם על ידי רשויות הרווחה. למסקנת המומחית, אין להורים מסוגלות הורית לגדל את הקטין ולספק לו את צרכיו הגופניים והנפשיים, בשל התנהגותם ומצבם; מסקנה זו התבססה, בין היתר, על תפקודם הלקוי של המבקשת ושל בעלה כהורים לחמשת ילדיהם האחרים, ועל כך שבמשך כחמש שנים לא סיפקו בני הזוג לילדים אורח חיים יציב או מקומות מגורים ולימודים קבועים; נאמר, כי אין סיכוי שיחול בכך שינוי בעתיד הנראה לעין. בוקובסקי דוחה את גירסת ההורים לפיה מדובר במשבר זמני בחיי המשפחה, וכי חיי המשפחה התנהלו באופן תקין עד למועד – כחמש שנים לפני הליך האימוץ – בו פרצו גורמים עבריינים לביתם ואיימו לחטוף את בנותיהם.

בפועל קונספציית האימוץ של בוקובסקי לא עמדה במבחן המציאות, התינוק המשיך לשהות בבית תינוקות ולא נמצאה משפחה מאמצת, בנוסף התברר מחוות דעת פסיכיאטרית כי הקביעה של בוקובסקי שאין סיכוי שהתנהגות ההורה או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו אינה נכונה וכי יש סיכוי לשיפור מצב המשפחה הביולוגית.

הכרעת שופט העליון רובינשטיין - יש סיכוי כי מצב ההורים ישתפר והתינוק יוחזר לאימו ולא ימסר לאימוץ השופט רובינשטיין קבע כי התינוק יוחזר לאמו והסתמך על חוות דעת של פסיכיאטרית ילדים ונוער ד"ר דפנה אדר שהתרשמה כי האמא מצויה בתהליך התפכחות וצמיחה אישית המתבטא בגילויי אימהות; זאת לעומת דיכאון שלפני הלידה שחוותה בעת הריונה; עתה נלחמת היא על זכותה לגדל את בנה, ועל פי התרשמות המומחית היא מביעה רצון לטפל בקטין, מסוגלת להבין את צרכיו ולהעדיפם על שלה, ועל כן יש לה לעת הזאת מסוגלות הורית ברמה של "יכולת דאגה סבירה" לילד.
בחוות הדעת נאמר עוד, כי לטובת האם פועלים כיום מספר גורמים, כיוון שהליקוי במסוגלותה בעבר נחלש והיא מצויה בתהליך של שיקום הורותה, לאחר חלוף הסימפטומים של הדיכאון; לה תובנה בעניין זה, ומוטיבציה לטיפול ולשיקום תוך נכונות להיעזר ברשויות; לה כושר התמדה, וסיוע ממשפחתה המורחבת, המכה על חטא על חוסר סיוע בעבר.

סוף דבר, המלצת המומחית היא כי "טובת הילד היא שיוחזר לחיק אמו לגידולו על ידה, במשפחתו הגרעינית. נראה לי כי מסוגלות הורית לבנה ברמה של 'יכולת דאגה סבירה'", וגם הקטין "רואה בה דמות מוכרת, אהובה ומיטיבה". הומלץ על פתרון בעיית הדיור של המשפחה ושימור קשר רציף עם גורמי הרווחה בקהילה.

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , ,

העליון קבע: יש סיכוי כי מצב ההורים ישתפר והתינוק יוחזר לאימו ולא ימסר לאימוץ

מאי 2008 - רע"א 1841/08 - מדובר בזוג הורים ולהם ששה ילדים. התינוק שעניינו נדון נולד ביום 12.5.06. בעודו בבית החולים הוצא צו חירום על ידי פקידת סעד, להוצאת הקטין ממשמורת הוריו והעברתו למשמורת רשות הסעד, באשר לא עלה בידי הוריו להציג תכנית ברורה לגבי מגורים להם ולתינוק.

לאחר ששוחרר הקטין מבית החולים, הועבר למעון לתינוקות. ביום 11.7.06 שם שוהה עד היום הזה (מאי 2008) לאחר שהוריו לא אותרו, הוכרז כ"קטין נזקק". במשך שבעת חדשי חייו הראשונים לא ביקרוהו הוריו, לא דרשו בשלומו ולא נתנו לו שם פרטי. החל מחודש דצמבר 2006 החלו ההורים לבקרו בקביעות; אך האב נעלם שוב בחודש יוני 2007. האם המשיכה בביקורים, עד עצם היום הזה (מאי 2008).



שמואל בוקובסקי - קונספציית האימוץ שקרסהכישלון קונספציית האימוץ - שופט בית משפט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי



בפברואר 2007 קבע השופט בוקובסקי כי "ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו" והכריז על התינוק כבר אימוץ. בוקובסקי נסמך על חוות הדעת הנוקשה, והבלתי מתפשרת של הפסיכולוגית גב' הדרה בר שמונתה כמומחית מטעם בית המשפט, והגישה חוות דעת מפורטת באשר למצבם של ההורים ושל הקטין. בחוות הדעת נאמר, בתמצית, כי האמא סובלת מהפרעת אישיות מעורבת, מפסיביות, מחוסר ביטחון עצמי קיצוני, ומדיכאון חמור; וכי אינה מודעת לכך שהיא זקוקה לעזרה. נאמר כי לבעל עבר פלילי והפרעת אישיות אנטיסוציאלית, ונטייה להיעלם מחיי משפחתו. עוד קבעה המומחית, כי לא מצאה כוונה ומסוגלות של ההורים לקבל על עצמם את האחריות לגידול הקטין, וכי ההורים סירבו לקבל סיוע שהוצע להם על ידי רשויות הרווחה. למסקנת המומחית, אין להורים מסוגלות הורית לגדל את הקטין ולספק לו את צרכיו הגופניים והנפשיים, בשל התנהגותם ומצבם; מסקנה זו התבססה, בין היתר, על תפקודם הלקוי של המבקשת ושל בעלה כהורים לחמשת ילדיהם האחרים, ועל כך שבמשך כחמש שנים לא סיפקו בני הזוג לילדים אורח חיים יציב או מקומות מגורים ולימודים קבועים; נאמר, כי אין סיכוי שיחול בכך שינוי בעתיד הנראה לעין. בוקובסקי דוחה את גירסת ההורים לפיה מדובר במשבר זמני בחיי המשפחה, וכי חיי המשפחה התנהלו באופן תקין עד למועד – כחמש שנים לפני הליך האימוץ – בו פרצו גורמים עבריינים לביתם ואיימו לחטוף את בנותיהם.



בפועל קונספציית האימוץ של בוקובסקי לא עמדה במבחן המציאות, התינוק המשיך לשהות בבית תינוקות ולא נמצאה משפחה מאמצת, בנוסף התברר מחוות דעת פסיכיאטרית כי הקביעה של בוקובסקי שאין סיכוי שהתנהגות ההורה או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו אינה נכונה וכי יש סיכוי לשיפור מצב המשפחה הביולוגית.



הכרעת שופט העליון רובינשטיין - יש סיכוי כי מצב ההורים ישתפר והתינוק יוחזר לאימו ולא ימסר לאימוץ

השופט רובינשטיין קבע כי התינוק יוחזר לאמו והסתמך על חוות דעת של פסיכיאטרית ילדים ונוער ד"ר דפנה אדר שהתרשמה כי האמא מצויה בתהליך התפכחות וצמיחה אישית המתבטא בגילויי אימהות; זאת לעומת דיכאון שלפני הלידה שחוותה בעת הריונה; עתה נלחמת היא על זכותה לגדל את בנה, ועל פי התרשמות המומחית היא מביעה רצון לטפל בקטין, מסוגלת להבין את צרכיו ולהעדיפם על שלה, ועל כן יש לה לעת הזאת מסוגלות הורית ברמה של "יכולת דאגה סבירה" לילד.

בחוות הדעת נאמר עוד, כי לטובת האם פועלים כיום מספר גורמים, כיוון שהליקוי במסוגלותה בעבר נחלש והיא מצויה בתהליך של שיקום הורותה, לאחר חלוף הסימפטומים של הדיכאון; לה תובנה בעניין זה, ומוטיבציה לטיפול ולשיקום תוך נכונות להיעזר ברשויות; לה כושר התמדה, וסיוע ממשפחתה המורחבת, המכה על חטא על חוסר סיוע בעבר.



סוף דבר, המלצת המומחית היא כי "טובת הילד היא שיוחזר לחיק אמו לגידולו על ידה, במשפחתו הגרעינית. נראה לי כי מסוגלות הורית לבנה ברמה של 'יכולת דאגה סבירה'", וגם הקטין "רואה בה דמות מוכרת, אהובה ומיטיבה". הומלץ על פתרון בעיית הדיור של המשפחה ושימור קשר רציף עם גורמי הרווחה בקהילה.



קישורים:

אין תגובות:
תוויות: , , , , , ,

יום שני, 27 בספטמבר 2010

העליון קבע: יש סיכוי כי מצב ההורים ישתפר והתינוק יוחזר לאימו ולא ימסר לאימוץ

מאי 2008 - רע"א 1841/08 - מדובר בזוג הורים ולהם ששה ילדים. התינוק שעניינו נדון נולד ביום 12.5.06. בעודו בבית החולים הוצא צו חירום על ידי פקידת סעד, להוצאת הקטין ממשמורת הוריו והעברתו למשמורת רשות הסעד, באשר לא עלה בידי הוריו להציג תכנית ברורה לגבי מגורים להם ולתינוק.
לאחר ששוחרר הקטין מבית החולים, הועבר למעון לתינוקות. ביום 11.7.06 שם שוהה עד היום הזה (מאי 2008) לאחר שהוריו לא אותרו, הוכרז כ"קטין נזקק". במשך שבעת חדשי חייו הראשונים לא ביקרוהו הוריו, לא דרשו בשלומו ולא נתנו לו שם פרטי. החל מחודש דצמבר 2006 החלו ההורים לבקרו בקביעות; אך האב נעלם שוב בחודש יוני 2007. האם המשיכה בביקורים, עד עצם היום הזה (מאי 2008).

שמואל בוקובסקי - קונספציית האימוץ שקרסהכישלון קונספציית האימוץ - שופט בית משפט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי

בפברואר 2007 קבע השופט בוקובסקי כי "ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו" והכריז על התינוק כבר אימוץ. בוקובסקי נסמך על חוות הדעת הנוקשה, והבלתי מתפשרת של הפסיכולוגית גב' הדרה בר שמונתה כמומחית מטעם בית המשפט, והגישה חוות דעת מפורטת באשר למצבם של ההורים ושל הקטין. בחוות הדעת נאמר, בתמצית, כי האמא סובלת מהפרעת אישיות מעורבת, מפסיביות, מחוסר ביטחון עצמי קיצוני, ומדיכאון חמור; וכי אינה מודעת לכך שהיא זקוקה לעזרה. נאמר כי לבעל עבר פלילי והפרעת אישיות אנטיסוציאלית, ונטייה להיעלם מחיי משפחתו. עוד קבעה המומחית, כי לא מצאה כוונה ומסוגלות של ההורים לקבל על עצמם את האחריות לגידול הקטין, וכי ההורים סירבו לקבל סיוע שהוצע להם על ידי רשויות הרווחה. למסקנת המומחית, אין להורים מסוגלות הורית לגדל את הקטין ולספק לו את צרכיו הגופניים והנפשיים, בשל התנהגותם ומצבם; מסקנה זו התבססה, בין היתר, על תפקודם הלקוי של המבקשת ושל בעלה כהורים לחמשת ילדיהם האחרים, ועל כך שבמשך כחמש שנים לא סיפקו בני הזוג לילדים אורח חיים יציב או מקומות מגורים ולימודים קבועים; נאמר, כי אין סיכוי שיחול בכך שינוי בעתיד הנראה לעין. בוקובסקי דוחה את גירסת ההורים לפיה מדובר במשבר זמני בחיי המשפחה, וכי חיי המשפחה התנהלו באופן תקין עד למועד – כחמש שנים לפני הליך האימוץ – בו פרצו גורמים עבריינים לביתם ואיימו לחטוף את בנותיהם.

בפועל קונספציית האימוץ של בוקובסקי לא עמדה במבחן המציאות, התינוק המשיך לשהות בבית תינוקות ולא נמצאה משפחה מאמצת, בנוסף התברר מחוות דעת פסיכיאטרית כי הקביעה של בוקובסקי שאין סיכוי שהתנהגות ההורה או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו אינה נכונה וכי יש סיכוי לשיפור מצב המשפחה הביולוגית.

הכרעת שופט העליון רובינשטיין - יש סיכוי כי מצב ההורים ישתפר והתינוק יוחזר לאימו ולא ימסר לאימוץ
השופט רובינשטיין קבע כי התינוק יוחזר לאמו והסתמך על חוות דעת של פסיכיאטרית ילדים ונוער ד"ר דפנה אדר שהתרשמה כי האמא מצויה בתהליך התפכחות וצמיחה אישית המתבטא בגילויי אימהות; זאת לעומת דיכאון שלפני הלידה שחוותה בעת הריונה; עתה נלחמת היא על זכותה לגדל את בנה, ועל פי התרשמות המומחית היא מביעה רצון לטפל בקטין, מסוגלת להבין את צרכיו ולהעדיפם על שלה, ועל כן יש לה לעת הזאת מסוגלות הורית ברמה של "יכולת דאגה סבירה" לילד.
בחוות הדעת נאמר עוד, כי לטובת האם פועלים כיום מספר גורמים, כיוון שהליקוי במסוגלותה בעבר נחלש והיא מצויה בתהליך של שיקום הורותה, לאחר חלוף הסימפטומים של הדיכאון; לה תובנה בעניין זה, ומוטיבציה לטיפול ולשיקום תוך נכונות להיעזר ברשויות; לה כושר התמדה, וסיוע ממשפחתה המורחבת, המכה על חטא על חוסר סיוע בעבר.

סוף דבר, המלצת המומחית היא כי "טובת הילד היא שיוחזר לחיק אמו לגידולו על ידה, במשפחתו הגרעינית. נראה לי כי מסוגלות הורית לבנה ברמה של 'יכולת דאגה סבירה'", וגם הקטין "רואה בה דמות מוכרת, אהובה ומיטיבה". הומלץ על פתרון בעיית הדיור של המשפחה ושימור קשר רציף עם גורמי הרווחה בקהילה.

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , ,

תחלואי מערך בריאות הנפש - עובדות במוסד בצפון לחדרה נאשמות בהתעללות מינית בפגועי הנפש

עדי רווח ואורלי וונדה מפרדס-חנה נאשמות בשורת עבירות מין חמורות, שביצעו בחוסים שהיו מופקדות על הטיפול בהם. נוסף על כך, הורו למטופלים להכות אחד את השני ולקלל את עצמם

הכתבה עובדות המוסד נאשמות בהתעללות מינית בפגועי הנפש 27/09/2010 , יואב איתיאל , מגזין המושבות , צילום יואב איתיאל

עו"ד גדעון קוסטא, סניגורה של אחת הנאשמות, אומר כי אינו רוצה עדיין להגיב לתוכן כתב האישום: "רק היום ניתנת לי הזדמנות להתחיל וללמוד את חומר הראיות לעומק. לאור העובדה שמדובר בנאשמות צעירות ללא כל עבר פלילי, אני שמח על כי בהסכמת הפרקליטות נעתר בית המשפט לבקשת הסניגורים להפנות את הנאשמות לתסקיר שירות המבחן". בהארכת המעצר הראשונה הזכיר קוסטא כי: "התלונה הוגשה על ידי עובדת המסוכסכת עם אותה חשודה אחרת. העובדת הזו שהתלוננה אומרת שראתה דברים, אבל אם אכן כך לא ברור מדוע לא עשתה דבר להפסיקם, ומדוע הגישה תלונה רק לאחר מספר ימים". עו"ד אסיל מקלאדה שייצגה את הנאשמת השנייה אמרה אז: "מישהו צריך לעשות בדק בית בקשר עם דברים נוראיים, בלשון המעטה, הנטענים כי קורים שם בהוסטל. צר לי שכשעיר לעזאזל טופלים חשדות על מרשתי בגלל מזימות. מתברר שאחת החשודות הזדעזעה ממה שהיא ראתה בהוסטל מאז החלה לעבוד שם לפני כחדשיים. היא סיפרה על כך לבני משפחתה והתלוננה להנהלת ההוסטל. לכשהתלוננה, הגיבו בהנהלה בחשדות שהיא שתולה, שהיא מרגלת".
הנאשמות בהתעללות בבית משפט מחוזי בחיפה
הנאשמות בהתעללות בבית משפט מחוזי בחיפהבבית המשפט המחוזי בחיפה הגישה היום (שישי 24.9) פרקליטות מחוז חיפה כתב אישום חמור כנגד שתי צעירות בנות 21 ו-22, אשר הועסקו כמטפלות בהוסטל באיזור המושבות צפונית לחדרה. השתיים עבדו במחלקה המיועדת למי שלוקים במחלת נפש בנוסף לפיגור שכלי. שתיהן משוחררות מצה"ל. לפחות אחת מהן עבדה במקום במסגרת "עבודה מועדפת" לחיילים משוחררים. המחלקה נמצאת בפיקוח משרד הבריאות ומוגדרת כבית חולים. משטרת חדרה עצרה את השתיים לפני כשבועיים וחצי, ב-7 לספטמבר, ומאז הן מוחזקות במעצר. חקירת המשטרה החלה בתלונתה למעסיקיה במקום של עובדת אחרת, אשר לדברי המשטרה הובילה לחקירה פנימית במוסד ובסופו של דבר להעברת החומר למשטרה.

במקביל להגשת כתב האישום הורה היום השופט יצחק כהן כי השתיים תישארנה במעצר. לבקשת סניגוריהן של הנאשמות ובהסכמת הפרקליטות הורה השופט כהן גם כי דיון באפשרות של חלופת מעצר ייתקיים אצלו ב-18 באוקטובר לאחר שיתקבל אצלו תסקיר שירות המבחן.

כתב האישום מגולל מסכת של התעללויות קשות בחוסים חסרי הישע, רובן בעלות אופי מיני ושהתרחשה במוסד לאורך זמן.

בין האירועים המתוארים בכתב האישום עידודם של שני חוסים גברים לקיים יחסי מין אוראלים זה עם זה בסלון הבית, תוך שהנאשמות וכן חוסים אחרים צופים במתרחש. לפי המתואר עובד בכיר יותר מהשתיים אשר הגיע לאירוע בהזמנתן "כדי לראות משהו", דרש מהן להפסיק את מעשיהן והבהיר להן שמעשיהן אסורים. האירוע התרחש בחודש אוגוסט.

ע"פ כתב האישום, הורו הנאשמות במקרים שונים לחוסים גברים לאחוז ולנשק את שדיה של אחת החוסות וזאת תוך שהיא מתנגדת למעשים. באחד המקרים המתוארים עמדו וצחקו מנגד שתי הנאשמות תוך שהן מסתכלות על המתרחש להוראותיהן. במקרה אחר ביקשה אחת הנאשמות מאותה חוסה לקלל את עצמה בקללות כגון "מי בת זונה" ו"כוס אמא שלך". הנאשמות צפו במתרחש וצחקו ואחת מהן אף הקליטה את האירוע במכשיר הטלפון הסלולרי שלה. אחת הנאשמות נהגה לעודד את אחד החוסים לנשק את אותה חוסה בתמורה לסיגריה וכך עשה במספר הזדמנויות.

אחת הנאשמות, כך ע"פ כתב האישום, נהגה ללפף את גופם של החוסים בנייר טואלט ולצלמם במכשיר הטלפון הסלולרי שלה.

ב-30 באוגוסט, הכל על פי כתב האישום, בסמוך לשעה שמונה בערב, בעת שהנאשמות עבדו במחלקה יחד עם עובדת נוספת, נכחו בסלון המחלקה מספר חוסים. חוסה גבר שוב נישק את החוסה על שפתיה להוראותיה של אחת הנאשמות בתמורה לסיגריה. לאחר שעישן אותה, הובילה הנאשמת הזו את החוסה למרכז הסלון, השכיבה אותה על הרצפה, והשכיבה עליה את החוסה הגבר. היא הורתה לו להרים את חולצתה של החוסה, שמה את ידיו על שדיה והורתה לו לנשק אותם. כשרצה להתרומם אך הנאשמת שמה על גבו יד ולאחר מכן רגל, כדי למנוע זאת. העובדת הנוספת ביקשה מהנאשמת לחדול, וחזרה לשבת במשרד. בינתיים קם הגבר מהחוסה, וזו רצה לכיוון המטבח. הנאשמת רצה אחריה, הובילה אותה ביד, דחפה אותה בכתפיים כך שתכרע וראשה בין רגליו הפסוקות של החוסה שישב כבר אותה עת על הספה.

ב-5 בספטמבר, מועד בו על פי הידוע נערכה כבר חקירה פנימית במוסד, התרחש עוד אירוע חמור שכתב האישום מגולל את תיאורו. אותה חוסה בה התעללו נהגה באלימות כלפי חוסה אחר ובעקבות כך הוכנסה לחדר בידוד על ידי העובד הבכיר לשתי הנאשמות. לאחר שהחוסה פשטה את בגדיה ונותרה שם עירומה קראה אחת הנאשמות לחוסה הגבר ושוב הורתה לו לנשק את שדיה של החוסה והפעם גם להכותה בישבן. לאחר מכן לימדו אותו הנאשמות לבצע בה מין אוראלי כשהוא על ארבע וראשו לעבר אבר מינה החשוף של החוסה על המיטה.

בנוסף להתעללות נפשית ומינית בחסרי ישע על ידי מי שאחראי עליהם, עבירה שהעונש המירבי בגינה הינו 9 שנות מאסר, מואשמות השתיים גם בגרימת מעשה סדום בשני מקרים, גרימת ניסיון לאינוס וגרימת מעשים מגונים במספר מקרים. הפרקליטות מתכוונת לזמן לא פחות מ-17 עדי תביעה. הקרבנות לא יוכלו להעיד. כולם פסולי דין מחמת לקויותיהם.

עו"ד גדעון קוסטא, סניגורה של אחת הנאשמות, אומר כי אינו רוצה עדיין להגיב לתוכן כתב האישום: "רק היום ניתנת לי הזדמנות להתחיל וללמוד את חומר הראיות לעומק. לאור העובדה שמדובר בנאשמות צעירות ללא כל עבר פלילי, אני שמח על כי בהסכמת הפרקליטות נעתר בית המשפט לבקשת הסניגורים להפנות את הנאשמות לתסקיר שירות המבחן". בהארכת המעצר הראשונה הזכיר קוסטא כי: "התלונה הוגשה על ידי עובדת המסוכסכת עם אותה חשודה אחרת. העובדת הזו שהתלוננה אומרת שראתה דברים, אבל אם אכן כך לא ברור מדוע לא עשתה דבר להפסיקם, ומדוע הגישה תלונה רק לאחר מספר ימים".

עו"ד אסיל מקלאדה שייצגה את הנאשמת השנייה אמרה אז: "מישהו צריך לעשות בדק בית בקשר עם דברים נוראיים, בלשון המעטה, הנטענים כי קורים שם בהוסטל. צר לי שכשעיר לעזאזל טופלים חשדות על מרשתי בגלל מזימות. מתברר שאחת החשודות הזדעזעה ממה שהיא ראתה בהוסטל מאז החלה לעבוד שם לפני כחדשיים. היא סיפרה על כך לבני משפחתה והתלוננה להנהלת ההוסטל. לכשהתלוננה, הגיבו בהנהלה בחשדות שהיא שתולה, שהיא מרגלת".

טרם נתקבלה תגובת משרד הבריאות למתואר בכתב האישום ולא ידוע אילו צעדים נקט כדי למנוע הישנותם של מקרים מסוג זה. לאחר מעצרן של שתי הצעירות אמרו במשרד הבריאות כי המשרד מנוע מלפעול מתחילת החקירה על מנת למנוע מצב של שיבוש הליכי חקירה. "לא ידוע על תלונות נוספות בחשד להתעללות מינית במוסד זה", הוסיפו שם. בעלי ההוסטל טרם השיבו לפניה טלפונית אליהם באמצעות מזכירות המוסד לאחר מעצר שתי הצעירות.

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , ,

יום שבת, 25 בספטמבר 2010

שיר מחאה נגד ריטלין - להקת הדור האחרון - מהתקליט "משהו ללב"

"התרופה שלך אני לא אוהב, אמא... תביאי לי משהו ללב" אומרים להקת הדור האחרון על הסם הפסיכיאטרי ריטלין. האזינו לשיר.
.

.
ריטלין
הדור האחרון
מילים: זמיר גולן
לחן: זמיר גולן

יושב צורח על ארגז החול
כבר לא מעוניין להמשיך לגדול, אמא
מביט מהצד איך הכל מתפורר
אני לא יכול להתאפק יותר, אמא
תביאי לי משהו אחר

מגדל הקלפים שבניתם חרב
זה לא העולם שאת חלמת עליו, אמא
הכדור שנתתם לי כבר לא עוזר
את כל הראש שלי הוא מסחרר, אמא
תביאי לי משהו אחר

אהה.. זה דוקר בבטן כמו סכין
כשאת כאן, מגיעה בבוקר, אין אוויר
כשבינינו יש חומות גבוהות של ... ריטלין

אני לא מתכוון עוד להמשיך לצעוד
בשביל שמוביל לאותה התהום, אמא
המוצץ שדחפתם לי בתוך הפה
לא משתיק את הכאב הזה, אמא
תביאו לי משהו שונה

אהה.. זה דוקר בבטן כמו סכין
כשאני מתעורר בבוקר, אין אוויר
כשבינינו יש חומות גבוהות של ... ריטלין

זה לא הגשם שדופק בחלון
זה לא בגללו אני לא יכול לישון, אמא
קשה לבלוע בלי להיות רעב
והתרופה שלך אני לא אוהב, אמא
תביאי לי משהו ללב

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , ,

יום חמישי, 23 בספטמבר 2010

עדנה בן לוי - כפיית טיפול בריטלין לילד במשפחת אומנה בניגוד לחוק הנוער ובניגוד לרצון אימו

ינואר 2009 - בהליך בתיק נזקקות 538/04 תבעה פקידת סעד מחוזית חוה לוי מתן ריטלין לילד כבן 8 המוצב במשפחת אומנה בצו בית משפט. אמו של הקטין- פלונית מתנגדת למתן הסם הפסיכיאטרי ריטלין לבנה.

לצורך החלטה האם לתת את הסם לילד הובאו שלשה מומחים מתחום הפסיכיאטריה: הפסיכיאטרית ד"ר פטרה זקהיים, ופסיכיאטר ד"ר גיא שוסהיים מטעם פקידת הסעד חוה לוי, והפסיכיאטר ד"ר גדעון רצוני מנהל מחלקת נוער בבית החולים שלוותא מטעם בית המשפט.

שלושת הפסיכיאטרים שבדקו את הקטין, בזמנים שונים, מצאו כי יש לו קשיי קשב וריכוז וכן בעיות רגשיות ובהן חרדתיות. השופטת עדנה בן לוי החליטה על מתן ריטלין לילד עד ה- 30.06.2009 (תקופה של חצי שנה).

מדוע כשלה לכאורה שופטת הנוער עדנה בן לוי.המסגרת הנורמטיבית למתן טיפול נפשי לקטין, עליו הורה בית המשפט בענייננו, מצויה בסעיף 3ד לחוק הנוער, הקובע:
"(א) בית משפט הדן בענינו של קטין רשאי להורות על טיפול נפשי בקטין, במקום שעליו יורה ובתנאים שיקבע, ובלבד שנתקיים אחד מאלה:

(1) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין, כי הקטין חולה במחלת נפש או אובחנה אצלו הפרעה נפשית, המצריכות טיפול פסיכיאטרי לשם מניעת סיכון פיסי לקטין או לזולתו או לשם מניעת נזק נפשי חמור להתפתחותו;
(2) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבדק את הקטין, כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו. (ב) צו לפי סעיף קטן (א) יהיה לתקופה שקבע בית המשפט ושלא תעלה על שלושה חודשים; בית המשפט רשאי, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר או של פסיכולוג כאמור בסעיף קטן (א), המטפל בקטין, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שלושה חודשים".

המחוקק קבע, אם כן, כי מתן טיפול נפשי לקטין, כפי שהורה בית המשפט בענייננו, צריך להתבסס על חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבחן את הקטין, בעקבותיה נוכח בית המשפט כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו. כן מוסיף וקובע הסעיף בסעיף קטן (ב), כי צו שכזה יינתן לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, כאשר בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו לתקופות נוספות, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה המטפל בקטין, כשכל אחת מהתקופות לא תעלה על שלושה חודשים.

במקרה זה עולה חשש, כי השופטת עדנה בן לוי לא התבססה על הוראות הסעיף בעת שהכריעה בבקשת פקידת הסעד חוה לוי. בסוגית שליחתו של קטין לטיפול פסיכולוגי בניגוד לרצון הוריו, קבע המחוקק מנגנון, שנועד להבטיח את תקינותה של ההחלטה. מנגנון זה דורש חוות דעת של אנשי מקצוע מסוימים אשר בדקו את הקטין, כתנאי להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט, וכן הוא מחייב בדיקה חוזרת שכזו מעת לעת. מנגנון זה הוכנס לחוק בתיקון מס' 11 לחוק הנוער.

חשש לכשל נוסף הוא התבססות בית המשפט על מומחים מטפלים מעולם הפסיכיאטריה אשר דיברו שלשתם בשפה אחת ובדברים אחדים ובכך נמנע כל דיון בנושא או אופציית טיפול אחרת. שהרי ידוע כי בבתי ספר לפסיכיאטריה מלמדים בימינו לתת תרופות, והיה צפוי מראש כי המומחים הפסיכיאטריים יהנהנו בראשיהן באות "כן לריטלין"

חשש לכשל נוסף הוא העדר הוראה ברורה של בית המשפט להתניית מתן ריטלין בקיום תרפיה מועילה לטווח הארוך כגון טיפול פסיכולוגי, הדרכה הורית וכיוצ'. השפעת הסם הנו למספר שעות בלבד וללא תרפיה מתאימה, ההשפעות לאורך זמן יהיו קשות וחמורות של תופעות הלוואי בלבד.
.
הברירה הטבעית - גברת ריטה - שיר מחאה על סמים פסיכיאטריים לילדים

השיר ריטלין של להקת "הדור האחרון"

.
קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , ,

חשש לטיפול בריטלין בכפייה בניגוד לחוק הנוער לילד במשפחת אומנה בכפייה - השופטת עדנה בן לוי

ינואר 2009 - בהליך בתיק נזקקות 538/04 תבעה פקידת סעד מחוזית חוה לוי מתן ריטלין לילד כבן 8 המוצב במשפחת אומנה בצו בית משפט. אמו של הקטין- פלונית מתנגדת למתן הסם הפסיכיאטרי ריטלין לבנה.

לצורך החלטה האם לתת את הסם לילד הובאו שלשה מומחים מתחום הפסיכיאטריה: הפסיכיאטרית ד"ר פטרה זקהיים, ופסיכיאטר ד"ר גיא שוסהיים מטעם פקידת הסעד חוה לוי, והפסיכיאטר ד"ר גדעון רצוני מנהל מחלקת נוער בבית החולים שלוותא מטעם בית המשפט.

שלושת הפסיכיאטרים שבדקו את הקטין, בזמנים שונים, מצאו כי יש לו קשיי קשב וריכוז וכן בעיות רגשיות ובהן חרדתיות. השופטת עדנה בן לוי החליטה על מתן ריטלין לילד עד ה- 30.06.2009 (תקופה של חצי שנה).

מדוע כשלה לכאורה שופטת הנוער עדנה בן לוי.המסגרת הנורמטיבית למתן טיפול נפשי לקטין, עליו הורה בית המשפט בענייננו, מצויה בסעיף 3ד לחוק הנוער, הקובע:
"(א) בית משפט הדן בענינו של קטין רשאי להורות על טיפול נפשי בקטין, במקום שעליו יורה ובתנאים שיקבע, ובלבד שנתקיים אחד מאלה:

(1) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין, כי הקטין חולה במחלת נפש או אובחנה אצלו הפרעה נפשית, המצריכות טיפול פסיכיאטרי לשם מניעת סיכון פיסי לקטין או לזולתו או לשם מניעת נזק נפשי חמור להתפתחותו;
(2) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבדק את הקטין, כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו. (ב) צו לפי סעיף קטן (א) יהיה לתקופה שקבע בית המשפט ושלא תעלה על שלושה חודשים; בית המשפט רשאי, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר או של פסיכולוג כאמור בסעיף קטן (א), המטפל בקטין, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שלושה חודשים".

המחוקק קבע, אם כן, כי מתן טיפול נפשי לקטין, כפי שהורה בית המשפט בענייננו, צריך להתבסס על חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבחן את הקטין, בעקבותיה נוכח בית המשפט כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו. כן מוסיף וקובע הסעיף בסעיף קטן (ב), כי צו שכזה יינתן לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, כאשר בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו לתקופות נוספות, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה המטפל בקטין, כשכל אחת מהתקופות לא תעלה על שלושה חודשים.

במקרה זה עולה חשש, כי השופטת עדנה בן לוי לא התבססה על הוראות הסעיף בעת שהכריעה בבקשת פקידת הסעד חוה לוי. בסוגית שליחתו של קטין לטיפול פסיכולוגי בניגוד לרצון הוריו, קבע המחוקק מנגנון, שנועד להבטיח את תקינותה של ההחלטה. מנגנון זה דורש חוות דעת של אנשי מקצוע מסוימים אשר בדקו את הקטין, כתנאי להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט, וכן הוא מחייב בדיקה חוזרת שכזו מעת לעת. מנגנון זה הוכנס לחוק בתיקון מס' 11 לחוק הנוער.

חשש לכשל נוסף הוא התבססות בית המשפט על מומחים מטפלים מעולם הפסיכיאטריה אשר דיברו שלשתם בשפה אחת ובדברים אחדים ובכך נמנע כל דיון בנושא או אופציית טיפול אחרת. שהרי ידוע כי בבתי ספר לפסיכיאטריה מלמדים בימינו לתת תרופות, והיה צפוי מראש כי המומחים הפסיכיאטריים יהנהנו בראשיהן באות "כן לריטלין"

חשש לכשל נוסף הוא העדר הוראה ברורה של בית המשפט להתניית מתן ריטלין בקיום תרפיה מועילה לטווח הארוך כגון טיפול פסיכולוגי, הדרכה הורית וכיוצ'. השפעת הסם הנו למספר שעות בלבד וללא תרפיה מתאימה, ההשפעות לאורך זמן יהיו קשות וחמורות של תופעות הלוואי בלבד.
.
הברירה הטבעית - גברת ריטה - שיר מחאה על סמים פסיכיאטריים לילדים
.


השיר ריטלין של להקת "הדור האחרון"

.
קישורים:
תגובה 1:
תוויות: , , , , , ,

יום רביעי, 22 בספטמבר 2010

השופטת עדנה בן לוי - טיפול בריטלין בכפייה לילד באומנה בניגוד לרצון אימו ובניגוד לחוק הנוער

השופטת עדנה בן לוי - בית משפט לנוערינואר 2009 - בהליך בתיק נזקקות 538/04 תבעה פקידת סעד מחוזית חוה לוי מתן ריטלין לילד כבן 8 המוצב במשפחת אומנה בצו בית משפט. אמו של הקטין מתנגדת למתן הסם הפסיכיאטרי ריטלין לבנה.

לצורך החלטה האם לתת את הסם לילד הובאו שלשה מומחים מתחום הפסיכיאטריה: הפסיכיאטרית ד"ר פטרה זקהיים, ופסיכיאטר ד"ר גיא שוסהיים מטעם פקידת הסעד חוה לוי, והפסיכיאטר ד"ר גדעון רצוני מנהל מחלקת נוער בבית החולים שלוותא מטעם בית המשפט.

שלושת הפסיכיאטרים שבדקו את הקטין, בזמנים שונים, מצאו כי יש לו קשיי קשב וריכוז וכן בעיות רגשיות ובהן חרדתיות. השופטת עדנה בן לוי החליטה על מתן ריטלין לילד עד ה- 30.06.2009 (תקופה של חצי שנה).

מדוע כשלה שופטת הנוער עדנה בן לוי בהגנה על הילדהמסגרת הנורמטיבית למתן טיפול נפשי לקטין, עליו הורה בית המשפט בענייננו, מצויה בסעיף 3ד לחוק הנוער, הקובע:
"(א) בית משפט הדן בענינו של קטין רשאי להורות על טיפול נפשי בקטין, במקום שעליו יורה ובתנאים שיקבע, ובלבד שנתקיים אחד מאלה:

(1) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין, כי הקטין חולה במחלת נפש או אובחנה אצלו הפרעה נפשית, המצריכות טיפול פסיכיאטרי לשם מניעת סיכון פיסי לקטין או לזולתו או לשם מניעת נזק נפשי חמור להתפתחותו;
(2) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבדק את הקטין, כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו. (ב) צו לפי סעיף קטן (א) יהיה לתקופה שקבע בית המשפט ושלא תעלה על שלושה חודשים; בית המשפט רשאי, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר או של פסיכולוג כאמור בסעיף קטן (א), המטפל בקטין, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שלושה חודשים".

המחוקק קבע, אם כן, כי מתן טיפול נפשי לקטין, כפי שהורה בית המשפט בענייננו, צריך להתבסס על חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבחן את הקטין, בעקבותיה נוכח בית המשפט כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו. כן מוסיף וקובע הסעיף בסעיף קטן (ב), כי צו שכזה יינתן לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, כאשר בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו לתקופות נוספות, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה המטפל בקטין, כשכל אחת מהתקופות לא תעלה על שלושה חודשים.

במקרה זה עולה חשש, כי השופטת עדנה בן לוי לא התבססה על הוראות הסעיף בעת שהכריעה בבקשת פקידת הסעד חוה לוי. בסוגית שליחתו של קטין לטיפול פסיכולוגי בניגוד לרצון הוריו, קבע המחוקק מנגנון, שנועד להבטיח את תקינותה של ההחלטה. מנגנון זה דורש חוות דעת של אנשי מקצוע מסוימים אשר בדקו את הקטין, כתנאי להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט, וכן הוא מחייב בדיקה חוזרת שכזו מעת לעת. מנגנון זה הוכנס לחוק בתיקון מס' 11 לחוק הנוער.

חשש לכשל נוסף הוא התבססות בית המשפט על מומחים מטפלים מעולם הפסיכיאטריה אשר דיברו שלשתם בשפה אחת ובדברים אחדים ובכך נמנע כל דיון בנושא או אופציית טיפול אחרת. שהרי ידוע כי בבתי ספר לפסיכיאטריה מלמדים בימינו לתת תרופות, והיה צפוי מראש כי המומחים הפסיכיאטריים יהנהנו בראשיהן באות "כן לריטלין"

חשש לכשל נוסף הוא העדר הוראה ברורה של בית המשפט להתניית מתן ריטלין בקיום תרפיה מועילה לטווח הארוך כגון טיפול פסיכולוגי, הדרכה הורית וכיוצ'. השפעת הסם הנו למספר שעות בלבד וללא תרפיה מתאימה, ההשפעות לאורך זמן יהיו קשות וחמורות של תופעות הלוואי בלבד.

עובדת סוציאלית לחוק הנוער חוה לוי מציגה ג'נוסייד



.
 גברת ריטה - שלמה בר והברירה הטבעית



השיר ריטלין - להקת הדור האחרון

.
קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , ,

יום שבת, 18 בספטמבר 2010

בית משפט עליון: "אף שסעיף 12 (חוק הנוער) אינו נוקט במפורש במונח 'קטין נזקק', הוא מופנה לקטינים נזקקים"

יולי 2004 - פקידת סעד - שימוש מוטעה בחוק הנוער להוצאת ילדים מהבית - בדיון שקיים בית משפט העליון בתיק דנ"א 6041/02, נידונה השאלה: "באלו תנאים ניתן להורות על הוצאתו הזמנית של ילד ממשמורת הוריו, בגדר הליך לפי סעיף 12 - צו ביניים, לחוק הנוער".

פקידת הסעד ביקשה הוצאת קטינים מביתם למרכז חירום: "על מנת לנתקם מהלחצים שמפעילה האם, לאפשר תקופת רגיעה ולאבחן את מצבם, ולאפשר בנייה של דפוסי קשר בריאים עם שני ההורים". הבקשה נסמכה על סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה). מטרת פקידת הסעד הייתה להשתמש בסעיף 12 לחוק הנוער - צו ביניים, להוציא את הילדים מביתם על מנת להוכיח נזקקות.

בית המשפט העליון בצוות מורחב קבע כי "אין בידי (הנשיא אהרון ברק) להסכים לגישתה של פקידת הסעד, כי הוצאה ממשמורת לפי סעיף 12 יכולה להיות גם במטרה לבצע בדיקות הנדרשות לתמיכה בבקשת הנזקקות, או במטרה לבנות טיפול בשיתוף פעולה עם ההורים והקטין. גישה זו נסמכת על התועלת הטיפולית אך אינה תואמת את דרישת החיוניות. רק ביסוס הנחיצות בהוצאתו של הקטין והצורך לעשות כן מיידית, יכול להצדיק פגיעה במרקם המשפחתי. דרישת המיידיות מתוספת לדרישת הנחיצות נוכח העובדה כי מדובר בהחלטת ביניים ... הכל מסכימים כי אף שסעיף 12 אינו נוקט במפורש במונח "קטין נזקק", הוא מופנה לקטינים נזקקים. המחלוקת היא לגבי מידת ההוכחה הנדרשת. מקובלת עלי עמדתו של השופט גרוניס, כי בשלב זה של "החלטת ביניים" ניתן להסתפק בהוכחה לכאורית של נזקקות".


הנשיא אהרון ברק נימק החלטתו בארבעה טעמים:

השימוש בסעיף 12 נועד למקרי חירום - "סעיף 12 מקנה לבית המשפט כלים לטיפול מיידי בקטינים, במצבים שאינם סובלים דיחוי. הדרישה לבסס בראיות כבדות ומוצקות ממצא של נזקקות עלולה לסכל את ההסדר. יש להביא בחשבון מצבים קשים, בהם מתעורר חשש ממשי כי נשקפת סכנה מיידית לשלומו של הקטין. במקרים כאלה, הבטחת שלומו (הפיזי או הנפשי) של הקטין מחייבת את הוצאתו המיידית מרשות הוריו, עוד בטרם עלה בידי רשויות הסעד לקבל תמונה מלאה בדבר מצבו של הקטין. החשש הכבד לשלומו של הקטין מצדיק לכאורה קבלת החלטת ביניים עוד לפני השלמת החקירה והבדיקה".

סעיף 12 מופעל ללא זכות טיעון - "הטעם השני נעוץ בכך שסעיף 12 לחוק מאפשר קבלת החלטות ביניים "אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר". הכרה באפשרות לקבל החלטת ביניים במעמד צד אחד עולה בקנה אחד עם הסתפקות בהוכחה לכאורית של נזקקות. מה גם שקשה להצדיק קביעה סופית בשאלת הנזקקות מבלי שניתנה זכות טיעון לקטין או לאחראי עליו. יחד עם זאת, גם בהתקיים התנאים להפעלת סעיף 12, ראוי שתינתן זכות טיעון לקטין ולאחראי עליו, ככל שהדבר אפשרי, קודם שיגבש בית המשפט את החלטתו".

"קיים כאמור קשר הדוק בין סעיף 11 לסעיף 12 לחוק. דרישת הסף בסעיף 11 היא ש"פקיד סעד סבור כי קטין הוא נזקק". סברה זו של פקיד הסעד תואמת דרישה של נזקקות לכאורה, במיוחד כאשר ההליך מתנהל במעמד צד אחד. גם החומר המצוי בשלב זה אצל פקיד הסעד זהה, לרוב, לחומר שיעמוד בפני בית המשפט. זאת ועוד, נראה כי החמרה בהוכחת נזקקות במסגרת סעיף 12 תגביר את השימוש בסעיף 11 לחוק, המסמיך את פקיד הסעד לנקוט באמצעי חירום ללא החלטה שיפוטית. לטעמי, יש להעדיף ככלל, נקיטה באמצעים טיפוליים במסגרת החלטות שיפוטיות, ולהותיר את השימוש בסעיף 11 למקרים הדחופים ביותר בהם אין שהות לפנות לבית המשפט".
לא רצוי לפצל את מידת ההוכחה של הנזקקות לפי סוג האמצעי - "יש לזכור כי מכוח סעיף 12 לחוק רשאי בית המשפט להורות על נקיטה באמצעים זמניים שונים ומגוונים. הוא רשאי, למשל, להורות על בדיקה והסתכלות, שינוי מסגרת חינוכית או עיכוב יציאה מן הארץ. החלטות מסוג זה פחותות בחומרתן מהוצאת ילד מרשות הוריו ואינן מצדיקות הוכחה מלאה של נזקקות כבר בשלב הביניים. מכיוון שלא רצוי לפצל את מידת ההוכחה של הנזקקות לפי סוג האמצעי, יש להסתפק בהוכחה לכאורית של נזקקות לצורך כל האמצעים הזמניים מכוח סעיף 12".

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , ,

בית משפט עליון: "אף שסעיף 12 (חוק הנוער) אינו נוקט במפורש במונח 'קטין נזקק', הוא מופנה לקטינים נזקקים"

יולי 2004 - פקידת סעד - שימוש מוטעה בחוק הנוער להוצאת ילדים מהבית - בדיון שקיים בית משפט העליון בתיק דנ"א 6041/02, נידונה השאלה: "באלו תנאים ניתן להורות על הוצאתו הזמנית של ילד ממשמורת הוריו, בגדר הליך לפי סעיף 12 - צו ביניים, לחוק הנוער".

פקידת הסעד ביקשה הוצאת קטינים מביתם למרכז חירום: "על מנת לנתקם מהלחצים שמפעילה האם, לאפשר תקופת רגיעה ולאבחן את מצבם, ולאפשר בנייה של דפוסי קשר בריאים עם שני ההורים". הבקשה נסמכה על סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה). מטרת פקידת הסעד הייתה להשתמש בסעיף 12 לחוק הנוער - צו ביניים, להוציא את הילדים מביתם על מנת להוכיח נזקקות.

בית המשפט העליון בצוות מורחב קבע כי "אין בידי (הנשיא אהרון ברק) להסכים לגישתה של פקידת הסעד, כי הוצאה ממשמורת לפי סעיף 12 יכולה להיות גם במטרה לבצע בדיקות הנדרשות לתמיכה בבקשת הנזקקות, או במטרה לבנות טיפול בשיתוף פעולה עם ההורים והקטין. גישה זו נסמכת על התועלת הטיפולית אך אינה תואמת את דרישת החיוניות. רק ביסוס הנחיצות בהוצאתו של הקטין והצורך לעשות כן מיידית, יכול להצדיק פגיעה במרקם המשפחתי. דרישת המיידיות מתוספת לדרישת הנחיצות נוכח העובדה כי מדובר בהחלטת ביניים ... הכל מסכימים כי אף שסעיף 12 אינו נוקט במפורש במונח "קטין נזקק", הוא מופנה לקטינים נזקקים. המחלוקת היא לגבי מידת ההוכחה הנדרשת. מקובלת עלי עמדתו של השופט גרוניס, כי בשלב זה של "החלטת ביניים" ניתן להסתפק בהוכחה לכאורית של נזקקות".

הנשיא אהרון ברק נימק החלטתו בארבעה טעמים:

השימוש בסעיף 12 נועד למקרי חירום - "סעיף 12 מקנה לבית המשפט כלים לטיפול מיידי בקטינים, במצבים שאינם סובלים דיחוי. הדרישה לבסס בראיות כבדות ומוצקות ממצא של נזקקות עלולה לסכל את ההסדר. יש להביא בחשבון מצבים קשים, בהם מתעורר חשש ממשי כי נשקפת סכנה מיידית לשלומו של הקטין. במקרים כאלה, הבטחת שלומו (הפיזי או הנפשי) של הקטין מחייבת את הוצאתו המיידית מרשות הוריו, עוד בטרם עלה בידי רשויות הסעד לקבל תמונה מלאה בדבר מצבו של הקטין. החשש הכבד לשלומו של הקטין מצדיק לכאורה קבלת החלטת ביניים עוד לפני השלמת החקירה והבדיקה".

סעיף 12 מופעל ללא זכות טיעון - "הטעם השני נעוץ בכך שסעיף 12 לחוק מאפשר קבלת החלטות ביניים "אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר". הכרה באפשרות לקבל החלטת ביניים במעמד צד אחד עולה בקנה אחד עם הסתפקות בהוכחה לכאורית של נזקקות. מה גם שקשה להצדיק קביעה סופית בשאלת הנזקקות מבלי שניתנה זכות טיעון לקטין או לאחראי עליו. יחד עם זאת, גם בהתקיים התנאים להפעלת סעיף 12, ראוי שתינתן זכות טיעון לקטין ולאחראי עליו, ככל שהדבר אפשרי, קודם שיגבש בית המשפט את החלטתו".

"קיים כאמור קשר הדוק בין סעיף 11 לסעיף 12 לחוק. דרישת הסף בסעיף 11 היא ש"פקיד סעד סבור כי קטין הוא נזקק". סברה זו של פקיד הסעד תואמת דרישה של נזקקות לכאורה, במיוחד כאשר ההליך מתנהל במעמד צד אחד. גם החומר המצוי בשלב זה אצל פקיד הסעד זהה, לרוב, לחומר שיעמוד בפני בית המשפט. זאת ועוד, נראה כי החמרה בהוכחת נזקקות במסגרת סעיף 12 תגביר את השימוש בסעיף 11 לחוק, המסמיך את פקיד הסעד לנקוט באמצעי חירום ללא החלטה שיפוטית. לטעמי, יש להעדיף ככלל, נקיטה באמצעים טיפוליים במסגרת החלטות שיפוטיות, ולהותיר את השימוש בסעיף 11 למקרים הדחופים ביותר בהם אין שהות לפנות לבית המשפט".לא רצוי לפצל את מידת ההוכחה של הנזקקות לפי סוג האמצעי - "יש לזכור כי מכוח סעיף 12 לחוק רשאי בית המשפט להורות על נקיטה באמצעים זמניים שונים ומגוונים. הוא רשאי, למשל, להורות על בדיקה והסתכלות, שינוי מסגרת חינוכית או עיכוב יציאה מן הארץ. החלטות מסוג זה פחותות בחומרתן מהוצאת ילד מרשות הוריו ואינן מצדיקות הוכחה מלאה של נזקקות כבר בשלב הביניים. מכיוון שלא רצוי לפצל את מידת ההוכחה של הנזקקות לפי סוג האמצעי, יש להסתפק בהוכחה לכאורית של נזקקות לצורך כל האמצעים הזמניים מכוח סעיף 12".

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , ,

יום שישי, 17 בספטמבר 2010

כאבה של אילנה מזרחי שילדיה נלקחו ממנה לאימוץ סגור לפני 15 שנה ע"י השירות למען הילד ללא הודעה מוקדמת

פרצופם של רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה, לוקחים ילדים לאימוץ סגור ללא הודעה מוקדמת, או מבלי שההורים מבינים בדיוק במה המדובר. ראינו את התעלול בסיפורם של לריסה ויבגני. זהו סיפורה של אילנה מזרחי שהרווחה חטפו את ילדיה לאימוץ סגור ללא הודעה מוקדמת.

ערוץ 1 - ספטמבר 2010 - אילנה מזרחי מחפשת את ילדיה, לפני 15 שנים הייתה אילנה מזרחי צעירה נרקומנית, ישנה ברחובות ובמחסנים נטושים גידלה לבד את שני ילדיה הקטנים. יום אחד באה למרכז השירות למען הילד לפגוש את ילדיה ונמסר לה שלא תראה יותר את ילדיה כי הם נמסרו לאימוץ.
"באתי לשירות למען הילד בשביל לבקר אותם, אמרו לי: 'אין פגישה כי הילדים את לא תוכלי יותר לראות אותם' ...זה חלק ממני, זה כאילו לקחו ממני חצי יד או רגל, זה הילדים שלי". אומרת אילנה.

אילנה השתקמה בהצלחה כבר 9 שנים, התחתנה מצאה עבודה ומתגעגעת לילדיה שנלקחו ממנה.
כיום כשילדיה עברו את גיל 18 אילנה מבקשת לפגוש אותם אולם אינה יכולה, היא יכולה רק לשים מכתב בתיק האימוץ.
אילנה ובני משפחתה עושים מאמצים להגיע אל ילדיה שלי ויונתן.
.

.
קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , ,

יום רביעי, 15 בספטמבר 2010

שתים עשרה ילדות נעדרות ממעון מסילה - משרד הרווחה באדישות ושאננות

ספטמבר 2010 - פרשת ההתעללות בנערות חוסות במעון מסילה של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה שפורסמה בתחקיר מעריב ביוני 2010, חשפה עדויות קשות של נערות החוסות במעון: כליאה בצינוק עם קיא ושתן ל- 48 שעות, נעילה בחדרים ללא חשמל, שימוש במעצר פלילי ככלי ענישה, בנות בפערי גילאים גדול שוהות יחד ועוד.

"מעון מסילה עובד בהיפוך ומהווה שקר גדול ותעודת עוני לשירותי הרווחה ולעתיד החברה בישראל. נדמה כי המעון הפך ממעון שיקומי ובית חם למפעל המייצר נערות אשר משתמשות בסמים בזנות ופשע", אמר יו"ר הוועדה לזכויות הילד בכנסת חה"כ דני דנון בעקבות הממצאים והבטיח לפעול בנושא.

במשרד הרווחה נותרו אדישים, 12 בנות שהוצבו במעון בצו בית משפט, נעדרות מהמעון ומשרד הרווחה אדיש ושאנן כפי שמובא בכתבה:

סרטון בסיוע באדיבות אתר הרהורים על משפחה וילדים

.
קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , ,
הירשם ל- רשומות (Atom)