יום שישי, 21 במאי 2010

נשיאת בית משפט לנוער גלית מור ויגוצקי ופאנל "השמה מיטבית של ילדים - תהליך קבלת החלטות" - כשלים עיקריים

בית משפט לנוער - אילוסטרציה
במהלך מאי 2010 התקיים פאנל בנושא "השמה מיטבית של ילדים - תהליך קבלת החלטות" (ראה תמונת כתבה בהמשך הדף) בשיתוף משרד הרווחה, "אשלים" ועמותות פנימיות והאומנה, ונשיאת בית משפט לנוער השופטת גלית מור ויגוצקי. בפאנל קיימים מספר ליקויים, המעמידים את התועלת מול נזק שבו בספק.

העדר נציגות של הילדים ומשפחותיהם הביולוגיות - הילדים ומשפחותיהם הם ה"שחקנים" המרכזיים בעניין הנידון בפאנל שכן הם הציבור ובעלי הדין שגורלם נחרץ ע"י שופטי הנוער והעובדים הסוציאליים. הפאנל לא כלל נציגות של בעלי דין אלו, או בעלי מקצוע המכירים אותם מקרוב. נוכחותם חשובה מאוד בעיקר שדיוני בתי משפט לנוער מנוהלים בדלתיים סגורות הרחק מהביקורת הציבורית.
במהלך הפאנל דיברו השופטת ויגוצקי, ופקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי, על החלטות מקצועיות ושיפוטיות שצריכים לקבל שופטי נוער ועובדים סוציאליים. מן הראוי היה כי ישמעו עמדותיהם של בעלי הדין - האזרחים.
לדוגמא השופטת ויגוצקי הלינה בפאנל: "עובדים סוציאליים אינם ממהרים לקבל החלטה על הוצאת ילד מביתו, גם כשמדובר בילדים שהנם ברי אימוץ באופן מובהק... "
חנה סלוצקי הלינה: "בתי משפט לנוער אינם יודעים תמיד להתמודד עם ילדים בגיל הרך ולעתים נרתעים מלקבל החלטות.."

עמותות בעלות אינטרסים עסקיים בפאנל לצד מוקדי כוח שלטוניים ושיפוטיים - עמותות הפנימיות והאומנה נכחו בפאנל. עמותות אלה אמנם מלכ"ריות אך הן בעלות שיקולים עסקיים טהורים כדי לקיים את עצמן באופן שוטף. לעמותות אלו אינטרס מובהק להוצאת ילדים מביתם שהרי זהו מקור הכנסותיהם ותרומותיהן, והם יושבים בשולחן אחד עם מוקדי כוח שיפוטי ושלטוני: נשיאת בית משפט לנוער גלית מור ויגוצקי, ופקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי.
בכנס באר שבע לילדים בסיכון פברואר 2010 היכה על חטא ההפרטה שופט העליון אליקים רובינשטיין וטען: "הפרטה במדינת רווחה היא מהלך בעל תחלואים רבים במישור הערכי ובמישור זכויות הילד... במדינת רווחה אסור להפריט את החוליות החלשות. ההפרטה אינה מהלך חד-כיווני, אלא מהלך שיש בו תחלואים וקשיים רבים - במישור הערכי ובמישור זכויות הילד".

שימוש במונחים סובייקטיביים ככלי לקבלת החלטות במקום נתונים אוביקטיביים - בפאנל דיברו הרבה סוביקטיבית ומעט אוביקטיבית עובדה אשר מקשה לצאת בהחלטות אפקטיביות כלשהן.
דוגמה - ויגוצקי אמרה בפאנל כי במקרים שבהם הקשר עם המשפחה הוא הרסני ואין סיכוי שישתפר, צריך התיק לעבור מבית משפט לנוער המטפל בילדים נזקקים, לבית משפט לענייני משפחה שבסנכותו הבלעדית להכריז על קטין בר אימוץ.
ההגדרה "קשר עם המשפחה הרסני ואין סיכוי שישתפר" אינה ברורה. מהו "קשר הרסני ואין סיכוי שישתפר", יש שיאמרו שקשר הרסני הוא קשר משפחתי שבו המנטליות חרדית המחנכת ללימוד תורה במקום לעבוד ולהתפרנס בכבוד, ויש שיאמרו ההפך.
לעומת זאת לא הוצגו נתונים אוביקטיביים לגבי שיעור הצלחות אימוצים, מספר ילדים שמוצאים מביתם עקב העדר שירותים בקהילה וכדומה.

התחמקות מדיון בבעיות העיקריות של הנוער בסיכון - בעיה מרכזית חשובה של הנוער בסיכון הוא חוק הנוער עצמו. חוק הנוער הנו אנטי דמוקרטי, מיושן, מנוגד לערכי היהדות ולכבוד האדם וחירותו. חוק הנוער מאפשר לפקיד סעד אם הוא חושב שקטין בסיכון להוציא אותו מביתו ומשפחתו לאן שיחפוץ. חוק הנוער חוסם בפני הציבור לבקר את המתרחש בבתי משפט לנוער.
נושא בהול נוסף ומוזנח הוא חוק זכויות הילד שמדינת ישראל מחויבת אליו משנת 1991 לפני כעשרים שנה ביום בו חתמה המדינה על אמנת זכויות הילד. ועדת רוטלוי הגישה המלצתה לחוק בשנת 2003 אולם החוק הוזנח ונקבר.
חוק זכויות הילד אמור להגדיר את זכותם של ילדים בסיכון לגור בקהילה בביתם ומשפחתם, ואם הם מוצאים מביתם את זכויותיהם במסגרות השמה חוץ ביתית.
הטיעון כי "עובדים סוציאליים אינם ממהרים לקבל החלטה על הוצאת ילד מביתו, גם כשמדובר בילדים שהנם ברי אימוץ באופן מובהק... " הנו סובייקטיבי משום שיש שיטענו שכל ילד שיש לו הורים שרוצים להיות בקשר עימו, העברתו לאימוץ סגור אינו ברור ומובהק גם אם פקיד הסעד סבור שהילד נזקק. טיעון זה יש בו משום סכנה לכבוד האדם, וחירותו.

העדר נציגות של מסגרות לטיפול בקהילה
- ידוע כי ילדים רבים מוצאים מביתם ומשפחתם בשל מחסור בשירותים בקהילה. נוכחותם של נציגי מסגרות הקהילה כגון לשכות רווחה מקומיות, הנה חשובה מאוד בפאנל הדן בענייני הוצאת ילדים מביתם. 70% מתקציב שרות לנוער, כלומר רובו, מיועד להחזקת ילדים בפנימיות ובמשפחות אומנה. שאר הכסף מיועד לשירותים בקהילה בעבור ילדים בסיכון. לדברי מר מוטי וינטר, ראש השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, חלוקה זו של התקציב יוצרת עיוות מתמשך, אידאולוגי וכלכלי, במדיניות הטיפול בילדים בסיכון. לעומת מדינות אחרות, המקצות את רוב התקציב לילדים בסיכון לשירותים קהילתיים, ורק את מיעוטו לפנימיות, בישראל קיים "לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות לפנימיות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שאין לנו ברירה אלא לשלוח ילדים לפנימיות כדי להרחיק אותם מסכנה" - מתוך מסמך רקע בנושא: מסגרות להשמת ילדים בסיכון של מרכז מחקר הכנסת.
הדיון בהוצאת ילדים מביתם ללא פתרון בעיית העיוות המתמשך במדינת ישראל של השיעור הגבוה של הוצאת ילדים מביתם מול טיפולם בקהילה הנו חסר תועל ואף מזיק מאחר והוא מעצים את העיוות ואת מכלול הבעיות הקשות של הוצאת ילדים מביתם.

העדר נוכחותם נציגי משפחות מאמצות - אימוץ ילדים אינו ערובה להצלחה. גם למשפחות מאמצות בעיות משלהן לא פחות ואף יותר מאשר המשפחות הביולוגיות. ישנן עמותות של משפחות מאמצות שנועדו לסייע למשפחות אלו. ישנם מקרים בהם משפחות מאמצות מחזירות ילדים שאימצו לרשויות הרווחה לאחר מספר שנים אימוץ. ידועים מקרים של ילדי רווחה שהדרדרו לתעשיית המין, סמים פסיכיאטריים ליתומי הרווחה ועוד. ראוי כי הפאנל יכלול נציגות של מידע אובייקטיבי אודות הילדים שהוצאו מביתם למשפחות מאמצות.

רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער במבחן התוצאה מניבים תוצאות עלובות למדי - במהלך הדיון אמרה השופטת ויגוצקי: "יש ילדה שגדלה במקלט חירום זה חמש שנים. מקלט מסוג כזה אינו בשום צורה מקום לגדל בו ילדים". ישנם עוד אינספור דוגמאות של ילדים שהמדינה כ"אבא ואמא" שלהם הפקירה אותם במשך שנים והסבה להם נזקים קשים.
מדיניות ההשתקה של רשויות הרווחה, והחיסיון של בתי משפט לנוער, אינם מאפשרים ביקורת ציבורית על מחדלים אלו של רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער.

קישורים:

נשיאת בית משפט לנוער גלית מור ויגוצקי ופאנל "השמה מיטבית של ילדים - תהליך קבלת החלטות" - כשלים עיקריים

במהלך מאי 2010 התקיים פאנל בנושא "השמה מיטבית של ילדים - תהליך קבלת החלטות" (ראה תמונת כתבה בהמשך הדף) בשיתוף משרד הרווחה, "אשלים" ועמותות פנימיות והאומנה, ונשיאת בית משפט לנוער השופטת גלית מור ויגוצקי. בפאנל קיימים מספר ליקויים, המעמידים את התועלת מול נזק שבו בספק.

העדר נציגות של הילדים ומשפחותיהם הביולוגיות - הילדים ומשפחותיהם הם ה"שחקנים" המרכזיים בעניין הנידון בפאנל שכן הם הציבור ובעלי הדין שגורלם נחרץ ע"י שופטי הנוער והעובדים הסוציאליים. הפאנל לא כלל נציגות של בעלי דין אלו, או בעלי מקצוע המכירים אותם מקרוב. נוכחותם חשובה מאוד בעיקר שדיוני בתי משפט לנוער מנוהלים בדלתיים סגורות הרחק מהביקורת הציבורית.
במהלך הפאנל דיברו השופטת ויגוצקי, ופקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי, על החלטות מקצועיות ושיפוטיות שצריכים לקבל שופטי נוער ועובדים סוציאליים. מן הראוי היה כי ישמעו עמדותיהם של בעלי הדין - האזרחים.
לדוגמא השופטת ויגוצקי הלינה בפאנל: "עובדים סוציאליים אינם ממהרים לקבל החלטה על הוצאת ילד מביתו, גם כשמדובר בילדים שהנם ברי אימוץ באופן מובהק... "
חנה סלוצקי הלינה: "בתי משפט לנוער אינם יודעים תמיד להתמודד עם ילדים בגיל הרך ולעתים נרתעים מלקבל החלטות.."

עמותות בעלות אינטרסים עסקיים בפאנל לצד מוקדי כוח שלטוניים ושיפוטיים - עמותות הפנימיות והאומנה נכחו בפאנל. עמותות אלה אמנם מלכ"ריות אך הן בעלות שיקולים עסקיים טהורים כדי לקיים את עצמן באופן שוטף. לעמותות אלו אינטרס מובהק להוצאת ילדים מביתם שהרי זהו מקור הכנסותיהם ותרומותיהן, והם יושבים בשולחן אחד עם מוקדי כוח שיפוטי ושלטוני: נשיאת בית משפט לנוער גלית מור ויגוצקי, ופקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי.
בכנס באר שבע לילדים בסיכון פברואר 2010 היכה על חטא ההפרטה שופט העליון אליקים רובינשטיין וטען: "הפרטה במדינת רווחה היא מהלך בעל תחלואים רבים במישור הערכי ובמישור זכויות הילד... במדינת רווחה אסור להפריט את החוליות החלשות. ההפרטה אינה מהלך חד-כיווני, אלא מהלך שיש בו תחלואים וקשיים רבים - במישור הערכי ובמישור זכויות הילד".

שימוש במונחים סובייקטיביים ככלי לקבלת החלטות במקום נתונים אוביקטיביים - בפאנל דיברו הרבה סוביקטיבית ומעט אוביקטיבית עובדה אשר מקשה לצאת בהחלטות אפקטיביות כלשהן.
דוגמה - ויגוצקי אמרה בפאנל כי במקרים שבהם הקשר עם המשפחה הוא הרסני ואין סיכוי שישתפר, צריך התיק לעבור מבית משפט לנוער המטפל בילדים נזקקים, לבית משפט לענייני משפחה שבסנכותו הבלעדית להכריז על קטין בר אימוץ.
ההגדרה "קשר עם המשפחה הרסני ואין סיכוי שישתפר" אינה ברורה. מהו "קשר הרסני ואין סיכוי שישתפר", יש שיאמרו שקשר הרסני הוא קשר משפחתי שבו המנטליות חרדית המחנכת ללימוד תורה במקום לעבוד ולהתפרנס בכבוד, ויש שיאמרו ההפך.
לעומת זאת לא הוצגו נתונים אוביקטיביים לגבי שיעור הצלחות אימוצים, מספר ילדים שמוצאים מביתם עקב העדר שירותים בקהילה וכדומה.

התחמקות מדיון בבעיות העיקריות של הנוער בסיכון - בעיה מרכזית חשובה של הנוער בסיכון הוא חוק הנוער עצמו. חוק הנוער הנו אנטי דמוקרטי, מיושן, מנוגד לערכי היהדות ולכבוד האדם וחירותו. חוק הנוער מאפשר לפקיד סעד אם הוא חושב שקטין בסיכון להוציא אותו מביתו ומשפחתו לאן שיחפוץ. חוק הנוער חוסם בפני הציבור לבקר את המתרחש בבתי משפט לנוער.
נושא בהול נוסף ומוזנח הוא חוק זכויות הילד שמדינת ישראל מחויבת אליו משנת 1991 לפני כעשרים שנה ביום בו חתמה המדינה על אמנת זכויות הילד. ועדת רוטלוי הגישה המלצתה לחוק בשנת 2003 אולם החוק הוזנח ונקבר.
חוק זכויות הילד אמור להגדיר את זכותם של ילדים בסיכון לגור בקהילה בביתם ומשפחתם, ואם הם מוצאים מביתם את זכויותיהם במסגרות השמה חוץ ביתית.
הטיעון כי "עובדים סוציאליים אינם ממהרים לקבל החלטה על הוצאת ילד מביתו, גם כשמדובר בילדים שהנם ברי אימוץ באופן מובהק... " הנו סובייקטיבי משום שיש שיטענו שכל ילד שיש לו הורים שרוצים להיות בקשר עימו, העברתו לאימוץ סגור אינו ברור ומובהק גם אם פקיד הסעד סבור שהילד נזקק. טיעון זה יש בו משום סכנה לכבוד האדם, וחירותו.

העדר נציגות של מסגרות לטיפול בקהילה
- ידוע כי ילדים רבים מוצאים מביתם ומשפחתם בשל מחסור בשירותים בקהילה. נוכחותם של נציגי מסגרות הקהילה כגון לשכות רווחה מקומיות, הנה חשובה מאוד בפאנל הדן בענייני הוצאת ילדים מביתם. 70% מתקציב שרות לנוער, כלומר רובו, מיועד להחזקת ילדים בפנימיות ובמשפחות אומנה. שאר הכסף מיועד לשירותים בקהילה בעבור ילדים בסיכון. לדברי מר מוטי וינטר, ראש השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, חלוקה זו של התקציב יוצרת עיוות מתמשך, אידאולוגי וכלכלי, במדיניות הטיפול בילדים בסיכון. לעומת מדינות אחרות, המקצות את רוב התקציב לילדים בסיכון לשירותים קהילתיים, ורק את מיעוטו לפנימיות, בישראל קיים "לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות לפנימיות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שאין לנו ברירה אלא לשלוח ילדים לפנימיות כדי להרחיק אותם מסכנה" - מתוך מסמך רקע בנושא: מסגרות להשמת ילדים בסיכון של מרכז מחקר הכנסת.
הדיון בהוצאת ילדים מביתם ללא פתרון בעיית העיוות המתמשך במדינת ישראל של השיעור הגבוה של הוצאת ילדים מביתם מול טיפולם בקהילה הנו חסר תועל ואף מזיק מאחר והוא מעצים את העיוות ואת מכלול הבעיות הקשות של הוצאת ילדים מביתם.

העדר נוכחותם נציגי משפחות מאמצות - אימוץ ילדים אינו ערובה להצלחה. גם למשפחות מאמצות בעיות משלהן לא פחות ואף יותר מאשר המשפחות הביולוגיות. ישנן עמותות של משפחות מאמצות שנועדו לסייע למשפחות אלו. ישנם מקרים בהם משפחות מאמצות מחזירות ילדים שאימצו לרשויות הרווחה לאחר מספר שנים אימוץ. ידועים מקרים של ילדי רווחה שהדרדרו לתעשיית המין, סמים פסיכיאטריים ליתומי הרווחה ועוד. ראוי כי הפאנל יכלול נציגות של מידע אובייקטיבי אודות הילדים שהוצאו מביתם למשפחות מאמצות.

רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער במבחן התוצאה מניבים תוצאות עלובות למדי - במהלך הדיון אמרה השופטת ויגוצקי: "יש ילדה שגדלה במקלט חירום זה חמש שנים. מקלט מסוג כזה אינו בשום צורה מקום לגדל בו ילדים". ישנם עוד אינספור דוגמאות של ילדים שהמדינה כ"אבא ואמא" שלהם הפקירה אותם במשך שנים והסבה להם נזקים קשים.
מדיניות ההשתקה של רשויות הרווחה, והחיסיון של בתי משפט לנוער, אינם מאפשרים ביקורת ציבורית על מחדלים אלו של רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער.

קישורים:

יום חמישי, 20 במאי 2010

נשיאת בית משפט לנוער השופטת גלית מור ויגוצקי ופאנל "השמה מיטבית של ילדים - תהליך קבלת החלטות" - כשלים עיקריים

נשיאת בית משפט לנוער - השופטת גלית מור ויגוצקי - באותה מיטה עם נציגי עמותות תאוות בצע בפאנל הון שלטון
ויגוצקי - טיוח וזריית חול בעיני הציבור
במהלך מאי 2010 התקיים פאנל בנושא "השמה מיטבית של ילדים - תהליך קבלת החלטות" (ראה תמונת כתבה בהמשך הדף) בשיתוף משרד הרווחה, "אשלים" ועמותות פנימיות והאומנה, ונשיאת בית משפט לנוער השופטת גלית מור ויגוצקי. בפאנל קיימים מספר ליקויים, המעמידים את התועלת מול נזק שבו בספק.

העדר נציגות של הילדים ומשפחותיהם הביולוגיות - הילדים ומשפחותיהם הם ה"שחקנים" המרכזיים בעניין הנידון בפאנל שכן הם הציבור ובעלי הדין שגורלם נחרץ ע"י שופטי הנוער והעובדים הסוציאליים. הפאנל לא כלל נציגות של בעלי דין אלו, או בעלי מקצוע המכירים אותם מקרוב. נוכחותם חשובה מאוד בעיקר שדיוני בתי משפט לנוער מנוהלים בדלתיים סגורות הרחק מהביקורת הציבורית.
במהלך הפאנל דיברו השופטת ויגוצקי, ופקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי, על החלטות מקצועיות ושיפוטיות שצריכים לקבל שופטי נוער ועובדים סוציאליים. מן הראוי היה כי ישמעו עמדותיהם של בעלי הדין - האזרחים.
לדוגמא השופטת ויגוצקי הלינה בפאנל: "עובדים סוציאליים אינם ממהרים לקבל החלטה על הוצאת ילד מביתו, גם כשמדובר בילדים שהנם ברי אימוץ באופן מובהק... "
חנה סלוצקי הלינה: "בתי משפט לנוער אינם יודעים תמיד להתמודד עם ילדים בגיל הרך ולעתים נרתעים מלקבל החלטות.."

עמותות בעלות אינטרסים עסקיים בפאנל לצד מוקדי כוח שלטוניים ושיפוטיים - עמותות הפנימיות והאומנה נכחו בפאנל. עמותות אלה אמנם מלכ"ריות אך הן בעלות שיקולים עסקיים טהורים כדי לקיים את עצמן באופן שוטף. לעמותות אלו אינטרס מובהק להוצאת ילדים מביתם שהרי זהו מקור הכנסותיהם ותרומותיהן, והם יושבים בשולחן אחד עם מוקדי כוח שיפוטי ושלטוני: נשיאת בית משפט לנוער גלית מור ויגוצקי, ופקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי.
בכנס באר שבע לילדים בסיכון פברואר 2010 היכה על חטא ההפרטה שופט העליון אליקים רובינשטיין וטען: "הפרטה במדינת רווחה היא מהלך בעל תחלואים רבים במישור הערכי ובמישור זכויות הילד... במדינת רווחה אסור להפריט את החוליות החלשות. ההפרטה אינה מהלך חד-כיווני, אלא מהלך שיש בו תחלואים וקשיים רבים - במישור הערכי ובמישור זכויות הילד".

שימוש במונחים סובייקטיביים ככלי לקבלת החלטות במקום נתונים אוביקטיביים - בפאנל דיברו הרבה סוביקטיבית ומעט אוביקטיבית עובדה אשר מקשה לצאת בהחלטות אפקטיביות כלשהן.
דוגמה - ויגוצקי אמרה בפאנל כי במקרים שבהם הקשר עם המשפחה הוא הרסני ואין סיכוי שישתפר, צריך התיק לעבור מבית משפט לנוער המטפל בילדים נזקקים, לבית משפט לענייני משפחה שבסנכותו הבלעדית להכריז על קטין בר אימוץ.
ההגדרה "קשר עם המשפחה הרסני ואין סיכוי שישתפר" אינה ברורה. מהו "קשר הרסני ואין סיכוי שישתפר", יש שיאמרו שקשר הרסני הוא קשר משפחתי שבו המנטליות חרדית המחנכת ללימוד תורה במקום לעבוד ולהתפרנס בכבוד, ויש שיאמרו ההפך.
לעומת זאת לא הוצגו נתונים אוביקטיביים לגבי שיעור הצלחות אימוצים, מספר ילדים שמוצאים מביתם עקב העדר שירותים בקהילה וכדומה.

התחמקות מדיון בבעיות העיקריות של הנוער בסיכון - בעיה מרכזית חשובה של הנוער בסיכון הוא חוק הנוער עצמו. חוק הנוער הנו אנטי דמוקרטי, מיושן, מנוגד לערכי היהדות ולכבוד האדם וחירותו. חוק הנוער מאפשר לפקיד סעד אם הוא חושב שקטין בסיכון להוציא אותו מביתו ומשפחתו לאן שיחפוץ. חוק הנוער חוסם בפני הציבור לבקר את המתרחש בבתי משפט לנוער.
נושא בהול נוסף ומוזנח הוא חוק זכויות הילד שמדינת ישראל מחויבת אליו משנת 1991 לפני כעשרים שנה ביום בו חתמה המדינה על אמנת זכויות הילד. ועדת רוטלוי הגישה המלצתה לחוק בשנת 2003 אולם החוק הוזנח ונקבר.
חוק זכויות הילד אמור להגדיר את זכותם של ילדים בסיכון לגור בקהילה בביתם ומשפחתם, ואם הם מוצאים מביתם את זכויותיהם במסגרות השמה חוץ ביתית.
הטיעון כי "עובדים סוציאליים אינם ממהרים לקבל החלטה על הוצאת ילד מביתו, גם כשמדובר בילדים שהנם ברי אימוץ באופן מובהק... " הנו סובייקטיבי משום שיש שיטענו שכל ילד שיש לו הורים שרוצים להיות בקשר עימו, העברתו לאימוץ סגור אינו ברור ומובהק גם אם פקיד הסעד סבור שהילד נזקק. טיעון זה יש בו משום סכנה לכבוד האדם, וחירותו.

העדר נציגות של מסגרות לטיפול בקהילה
- ידוע כי ילדים רבים מוצאים מביתם ומשפחתם בשל מחסור בשירותים בקהילה. נוכחותם של נציגי מסגרות הקהילה כגון לשכות רווחה מקומיות, הנה חשובה מאוד בפאנל הדן בענייני הוצאת ילדים מביתם. 70% מתקציב שרות לנוער, כלומר רובו, מיועד להחזקת ילדים בפנימיות ובמשפחות אומנה. שאר הכסף מיועד לשירותים בקהילה בעבור ילדים בסיכון. לדברי מר מוטי וינטר, ראש השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, חלוקה זו של התקציב יוצרת עיוות מתמשך, אידאולוגי וכלכלי, במדיניות הטיפול בילדים בסיכון. לעומת מדינות אחרות, המקצות את רוב התקציב לילדים בסיכון לשירותים קהילתיים, ורק את מיעוטו לפנימיות, בישראל קיים "לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות לפנימיות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שאין לנו ברירה אלא לשלוח ילדים לפנימיות כדי להרחיק אותם מסכנה" - מתוך מסמך רקע בנושא: מסגרות להשמת ילדים בסיכון של מרכז מחקר הכנסת.
הדיון בהוצאת ילדים מביתם ללא פתרון בעיית העיוות המתמשך במדינת ישראל של השיעור הגבוה של הוצאת ילדים מביתם מול טיפולם בקהילה הנו חסר תועל ואף מזיק מאחר והוא מעצים את העיוות ואת מכלול הבעיות הקשות של הוצאת ילדים מביתם.

העדר נוכחותם נציגי משפחות מאמצות - אימוץ ילדים אינו ערובה להצלחה. גם למשפחות מאמצות בעיות משלהן לא פחות ואף יותר מאשר המשפחות הביולוגיות. ישנן עמותות של משפחות מאמצות שנועדו לסייע למשפחות אלו. ישנם מקרים בהם משפחות מאמצות מחזירות ילדים שאימצו לרשויות הרווחה לאחר מספר שנים אימוץ. ידועים מקרים של ילדי רווחה שהדרדרו לתעשיית המין, סמים פסיכיאטריים ליתומי הרווחה ועוד. ראוי כי הפאנל יכלול נציגות של מידע אובייקטיבי אודות הילדים שהוצאו מביתם למשפחות מאמצות.

רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער במבחן התוצאה מניבים תוצאות עלובות למדי - במהלך הדיון אמרה השופטת ויגוצקי: "יש ילדה שגדלה במקלט חירום זה חמש שנים. מקלט מסוג כזה אינו בשום צורה מקום לגדל בו ילדים". ישנם עוד אינספור דוגמאות של ילדים שהמדינה כ"אבא ואמא" שלהם הפקירה אותם במשך שנים והסבה להם נזקים קשים.
מדיניות ההשתקה של רשויות הרווחה, והחיסיון של בתי משפט לנוער, אינם מאפשרים ביקורת ציבורית על מחדלים אלו של רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער.

נשיאת בית משפט לנוער השופטת גלית מור ויגוצקי ופאנל "השמה מיטבית של ילדים - תהליך קבלת החלטות" - כשלים עיקרייםקישורים:

יום שני, 17 במאי 2010

ילדים הולכים לאבדון - בפנימייה

חנה סלוצקי - מאדריכלי מדיניות משרד הרווחה לבני נוערמאי 2010 - אילה שטגמן - הרחקת ילד לפנימייה יוצרת תנאים המאפשרים אלימות והתעללות מינית קשה. אחוז ניכר מאסירי בתי הסוהר הם בוגרי פנימיות. ישראל שיאנית עולמית בהרחקת ילדים מבתיהם למוסדות


לפני ימים אחדים נחרדנו שוב לקרוא ולשמוע על בתי בושת ליחסים סאדו- מאזוכיסטיים. נותנות ה"שרות" הן נערות חוסות מפנימיות. מי שתיווך בין הנערות ללקוחות, היה סרסור, שניצל את מסכנותן של נערות הפנימיות. לרגע קט הוזכרו הפנימיות בחדשות. בתי המחסה המאוד שנויים במחלוקת לילדים ונוער, שהוצאו מבתיהם ומחיק משפחותיהם. כל אחת ואחד מסיבותיו הוא.

בדברי להלן, אני מבקשת להפנות זרקור לתחום עלום כמעט, שאין מרבים לעסוק בו. הפנימיות לנוער חוסה. בעשורים האחרונים חלה התדרדרות קשה במצב רוב הפנימיות בארץ. אחוז ניכר מילדי הפנימיות נמצאים במצב נפשי קשה במהלך השהות בהן. רבים מהם סובלים מנטיות אובדניות, בעיקר בקרב הבנות. לילדי הפנימיות אין מנגנונים אפקטיביים להגשת תלונות, כיוון שהתלונות לא מביאות כל שינוי. לא מתבצע שום פיקוח ראוי על התנהלות הפנימיות. התנאים ברוב הפנימיות מאפשרים בקלות בלתי נסבלת אלימות והתעללות מינית קשות.

ישראל - שיאנית עולמית בהרחקת ילדים מבתיהם

כ-75 אלף ילדים חיים בארץ מחוץ לביתם, לאחר שהורחקו למוסדות. שיא עולמי בהרחקת ילדים מבתיהם. בממוצע, כ-5,000 ילדים מורחקים כל שנה מביתם, פי 10 בערך מהמקובל במערב. האחראיות להרחקת הילדים הן "ועדות ההחלטה", ולא בתי משפט. כיום פועלות בארץ יותר מ-400 פנימיות. עלות החזקת ילד בפנימייה מגיעה עד כ-100,000 שקל בשנה. קרוב ל-90% מההשקעה הציבורית הכוללת בילדים בסיכון בישראל, מוקצים לילדי המוסדות. ההשקעה הציבורית בהחזקתם של ילדי המוסדות, מגיעה לפחות לכ-5 מיליארד שקל מידי שנה.

רוב מוחלט של הילדים הקטנים בישראל, שהורחקו מבתיהם הושמו בפנימיות. למרות קיומם של מחקרים אמפיריים, המוכחים את הנזקים הנגרמים לבריאות הנפש של ילדים קטנים, הגדלים בתנאי מוסד. ישראל היא גם שיאנית העולם בהרחקת ילדים בעלי מוגבלויות, למוסדות חוץ ביתיים. בוגרי הפנימיות נימנים בין המובילים במקבלי שירותיו והשפעתו של משרד הרווחה.

יכולתם של בוגרי הפנימיות להסתגל לחיים עצמאיים בקהילה לוקה קשות לפי כל המדדים. בפועל אחוז ניכר מהאסירים בבתי כלא בארץ הם בוגרי פנימיות. לפיכך, יש לפעול לאלתר לחקיקת חוק אומנה, לתקן את חוק הנוער המיושן ולפעול לפתרון הבעייה בפתרונות קהילתיים ולא בפנימיות.

יש סתירה מהותית בין עקרונות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והפגיעה הקיצונית והאכזרית בזכויות אזרחיות בסיסיות של ילדים מורחקים והוריהם בכל שלבי הטיפול המערכתי בהם. ישראל מחויבת ליישום האמנה הבינלאומית לזכויות הילד משנת 1991. 4 עקרונות הבסיס באמנה הם: איסור אפליה, טובת הילד, שיתוף הילדים בהחלטות הנוגעות לחייהם ותנאי התפתחות אופטימליים. מסתבר כי אף עיקרון לא יושם בארץ. אילו עקרונות בסיס אלו היו מיושמים כלשון האמנה, רובם המוחלט של אותם ילדים לא היו כלל מורחקים מהקהילה.

מרכזי החרום הם מוקדים להתעללות בילדים

במקום לפתח שירותים קהילתיים, יזם משרד הרווחה החל משנת 1993 את הקמתם של 9 מרכזי חירום, הפועלים כמוסדות נעולים, לצורך אבחון וקבלת הכרעות משפטיות. בפועל, מרכזי החירום הם במקרים רבים מוקד להתעללות מוסדית בילדים השוהים בהם ובהוריהם. מרכז החירום לא יכול למשל לקבוע לעולם שהרחקת ילד מהקהילה הייתה שגויה, כיוון שוועדת ההחלטה שהיפנתה את הילד למרכז, היא גם זו שצריכה לאשר את המלצות מרכזי החירום.

במתכונתם בישראל, אין למרכזי החירום מקבילה בשום מקום אחר בעולם. לפי מחקרים, בכל המדינות הנאורות, פתרון חוץ ביתי ננקט רק כמוצא אחרון. מהמחקרים עולה גם כי אפילו כאשר ילדים חיים עם הורים פוגעים, יש לקשרים ביניהם אלמנטים חיוביים ומשמעותיים עבור הילדים.

בישראל - חובת הדיווח היא חריגה - הדיווחים גדלו ב-20 השנים האחרונות ב-1000%!!

השוואה בין ישראל לשבדיה מגלה, שבעוד שישראל היא שיאנית העולם בהרחקת ילדים, בשבדיה שיעור המורחקים אפסי ומהנמוכים בעולם. למרות זאת בשבדיה, שיעור תמותת הילדים כתוצאה מחבלה, התעללויות וכדומה, הוא מהנמוכים בעולם. בישראל כלל לא ניתן לאתר שום מגזר בו שיעור תמותת הילדים, כתוצאה מחבלות, התאבדויות וכדומה גבוה כמו במגזר של ילדי הפנימיות. כשיש הכרח להרחיק ילד מהוריו, מקובל במערב לשולחו למסגרת חוץ-ביתית המיטבית עבורו. בכל מדינות המערב, רוב מוחלט של ילדים מורחקים, הושם במשפחה המורחבת, או במשפחות אומנה. מנגד, בישראל, הרוב מושמים בפנימיות.

המצב לפי חוק הנוער הוא כה מעוות, עד כי בתי המשפט בארץ אינם רשאים כלל לקבוע את מקום החסות של הילד. אף שמומחי ועדות שונות שבחנו את הנושא המליצו לעגן בחקיקה, שפתרונות השמה יחלו במשפחה המורחבת של הילד או באומנה, ופנימיות יהיו מפלט אחרון, ממשיך משרד הרווחה במדיניות המעוותת, כך שמרבית הילדים המורחקים נשלחים דווקא לפנימיות

להרחיק את ההורה המתעלל ולא את הילד

אחת התשובות המקובלות על פקידי הסעד להרחקת ילדים ממשפחתם היא שהוריהם מתעללים בהם. כאשר קיים חשד מבוסס כזה, תקנת הציבור מחייבת את הענשת מבצע העבירה. בפועל מתברר, כי ביחס לרוב מוחלט של "ההורים המתעללים" לא מוגשים אפילו כתבי אישום בגין חשד להתעללות. אני מציעה, כי כאשר מתגלית התעללות אמיתית, מוטב להרחיק את ההורה המתעלל ולא את הקורבן אחרת המשמעות היא שבאותם מקרים, הקטינים מוכים פעמיים. הם גם קורבנות ההתעללות וגם נענשים על-ידי ניתוקם מהקהילה והמשפחה.

מאז 1989 חלה על כל אזרח חובה חוקית לדווח לרשויות המדינה על כל סוג של חשד לפגיעה בקטינים, או הזנחתם בידי האחראים עליהם. בעקבות שינוי חקיקתי בעייתי זה גדלו הדיווחים על חשדות לפגיעה בקטינים מ-1989 ועד לתקופה הנוכחית ב-1,000% בקירוב. תיקון בעייתי זה לחוק, גרם לעומס עצום על רשויות המדינה וכן לסרבול ושרירותיות בטיפול בתלונות. בעניין זה של חובת דיווח חריגה, ישראל היא ייחודית בעולם.

ההשקעה הציבורית בהחזקת ידי המוסדות בארץ כ-מיליארד שקל בשנה

תחום בעייתי נוסף הוא הבקרה המיידית הנדרשת כדי לפקח על תנועת והוצאת כספים במערך הפנימיות והמוסדות הסגורים לילדים שהורחקו ממשפחותיהם. ההשקעה הציבורית בהחזקתם של ילדי המוסדות בישראל, מגיעה לפחות לכ-5 מיליארד שקל מידי שנה.

סכומי העתק הללו הם בעצם כספי ציבור, ברם הם אינם מגיעים ממקור אחד. הכסף מגיע מכמה משרדים ממשלתיים כמו משרד כהרווחה, משרד החינוך, הרשויות, הסוכנות וכן מתורמים. מאחר שמקורות הכסף רבים, מדגישה שטגמן, אין בקרה ראויה. על כל שקל המוזרם על ילד מתוך הקהילה, מוזרמים 7 שקלים לפנימיות.

מדינת ישראל מובילה במקום הראשון בעולם בהוצאת ילדים מביתם בכפייה והשמתם במוסדות סגורים של משרד הרווחה ו-5 מיליארד שקל מבוזבזים מדי שנה מכספים משלם המיסים, עבור תחזוקת מוסדות סגורים בחסות המדינה.

יש כיום צורך מיידי בתיקון חוק הנוער, הקיים מאז שנות ה-60. החוק מעניק לפקידי הסעד סמכויות בלתי מוגבלות והם עושים כל שביכולתם לא להביא לתיקון החוק, כדי לא לצמצם את העוצמה הרבה המרוכזת בידיהם. האם במדינה מתוקנת ודמוקרטית מתקבל על הדעת, לאפשר לפקידי הסעד להוציא ילד מביתו ומשפחתו, למטרות אימוץ, כאשר העלות העצומה של מהלך לא תקין זה היא על חשבון משלם המיסים?

80% מהילדים בסיכון בישראל מוצאים לפנימיות ולא למשפחות מורחבות או למשפחות אומנה. בעולם המצב בדיוק הפוך - 80% מהילדים בסיכון מוצאים למשפחה מורחבת.

בעבר העלו חברות כנסת הצעות חוק, שהגדירו סדרי עדיפויות בנושא הוצאת ילדים מהבית: העדפה ראשונה - משפחה מורחבת, העדפה שניה - משפחות אומנה ומפלט אחרון - פנימיות. ברם, חוק זה לא יצא עד היום אל הפועל בשל התנגדות משרד הרווחה וגורמי רווחה אחרים, החרדים כי ישמט מידיהם מנגנון משומן היטב, המגלגל סכומי עתק.

זו מערכת המגנה על עצמה בכל מחיר, המגלגלת סכומי עתק והמעונינת להנציח את המצב הקיים, כי כל עוד קיימות פנימיות, לא ננקט שום צעד לטובת פתרונות קהילתיים, שהם הדרך הנכונה.

הכותבת היא דוברת השדולה למען זכויות הילד בכנסת ומי שהקימה את עמותת ע.ל.י.ה. עמותה לזכויות ילדים והורים.

קישורים:

יום שבת, 15 במאי 2010

הונאות עמותות משרד הרווחה בתעשיית אימוצי ילדים מחו"ל - שוחד, הונאה, הפקרה ...

מאי 2010 - תחקיר אולפן ששי ערוץ 2 - פנו לאימוץ וקיבלו ילד חולה - עמותות הרווחה משקרות לציבור על מנת להפיק רווח, כסף קל. משרד הרווחה האמור לפקח ולקבוע מדיניות באימוצי ילדים מחוץ לארץ מתרשל וכושל בתפקידו וכתוצאה מכך הפקרות מערכתית, התפתחה תעשיית שוחד והונאת עמותות "רווחה", רופאים מטעם עמותות הרווחה כותבים חוות דעת שקריות, בתי משפט לענייני משפחה ונוער משמשים חותמות גומי ומסבים נזקים ערכיים ומערכתיים למדינת ישראל.

רופאים משקרים ומסלפים בדיקות רפואיות משיקולי בצע - רופאים הנשלחים מטעם העמותות לבדוק את הילדים דיווחו שמצבם הבריאותי מצוין ואחרי שההורים חתמו על המסמכים והגיעו עם הילדים לארץ התברר השקר והשבר שהתינוק סובל משיתוק מוחין, פיגור שכלי, או מאיידס - HIV.
בסיפורם של מאיה ורונן נמסר להם שמחכה להם ילדה מקסימה בבית היתומים בחו"ל. הם באו לחו"ל לקחו את הילדה מבית היתומים לרופא מטעם העמותה בחו"ל. הרופא בדק את הילדה וקבע כי בריאה לחלוטין וזקוקה למסז' קל. כשבאו עם הילדה לארץ לקחו אותה לבדיקה רפואית ונתברר להם שלילדה יש שיתוק מוחין.

עמותות הרווחה משחדות פקידי ממשל מחו"ל - ההורים מאיה ורונן בכתבה שילמו לעמותת אימוץ ילדים מחו"ל סכום דמיוני של מאה אלף שקלים אשר היה אמור לכסות הוצאות הטיסה והנסיעה ותשלום שצריך לשלם לפקידים במדינה שבה נולדה הילדה שאמורה להיות בתם המאומצת.

משרד הרווחה מפנה לעמותות אימוץ תאבות בצע - מאירה הופנתה ע"י משרד הרווחה לעמותת אימוץ ילדים מחול. מאירה מעידה כי מה שעניין את העמותה זה רק כסף. הם רצו 20,000 דולר רק לעמותה, לא כולל הוצאות טיסה, נסיעה ורופא.
פקידת אימוץ ראשית אורנה הירשפלד - דרכי רמיה לסחר ילדים לאימוץ מחו"להרופא מהארץ מטעם העמותה בדק את הילדה בחו"ל וקבע כי מצבה הבריאותי מצוין. מאותו שלב דחקו פקידי העמותה במאירה לקחת את הילדה מבית היתומים לארץ. בבדיקה רפואית שבוצעה לילדה בארץ נתברר כי היא לוקה באיידס - HIV.

משרד הרווחה מתנער מאחריות - הממונה על האימוץ במשרד הרווחה אורנה הירשפלד טוענת כי אינה יודעת על ילדים מאומצים מחו"ל עם מחלות סופניות וקשות. הפקידה אורנה אינה מוכנה למסור מידע על עמותות אימוץ של משרד הרווחה שרשיונן הותלה עקב מחדלים.



סחר בילדים בחסות משרד הרווחה-  כסף תמורת ילד לאימוץ מחו"למשרד הרווחה מעודד אימוץ ילדים מחו"ל תמורת כסף (שוחד) בניגוד לחוקי המדינה שמוסרת את הילד לאימוץ - בשיחה שניהלה תחקירנית ערוץ 10 עם אחת ממנהלות העמותות הודתה המנהלת כי נציגי העמותה בחו"ל מקבלים כסף עבור כל אימוץ

משרד הרווחה מפקיר את ההורים המאמצים שעמותות הרווחה הונו אותם - אל מאיה, רונן ומאירה שנחשפו בתחקיר, מצטרפת שורה ארוכה של הורים שאימצו ילדים בחול וגילו שהתינוקות חולים. אך מעבר למה שיכול להיחשב מקריות, ההורים טוענים שגם לאחר שחזרו לישראל הם נותרו לבדם ולא קיבלו סיוע.
"אף אחד מהמדינה לא התקשר לשאול אם אנחנו מסתדרים מבחינה נפשית, מבחינה כלכלית. שום דבר. התעלמות מוחלטת עד עצם היום הזה", הם אומרים. "ההורים חשים מופקרים וגם אומרים להם: אימצתם באופן פרטי, תשברו את הראש באופן פרטי".

משרד הרווחה מתנער מאחריות למצב הרפואי של התינוקות מאימוץ מחו"ל - פקידת הרווחה הממונה על האימוץ אורנה הירשפלד טוענת כי: "מדינה לא יכולה להיות אחראית למצבם הרפואי של ילדים שנמסרים לאימוץ". ובכך היא מודה כי מדיניות משרד הרווחה כושלת ורשלנית. שהרי אם ההורים לא יודעים מראש על מחלה מהותית של הילד הנמסר להם לאימוץ האימוץ יכשל ויגרם סבל ועגמת נפש לילד ולמשפחה המאמצת. טעם נוסף הוא ילדים המובאים לאימוץ מחו"ל עם מחלות סופניות ללא ידיעת ההורים המאמצים בעוד בארץ מאות ילדים כלואים בפנימיות, הנה מדיניות כושלת הפוגעת בכלל המדינה.



קישורים:

עמותות משרד הרווחה - אידאולוגיה ב- 2 שקל

הכתבה "אידאולוגיה 2 שקל" , יאיר טרצ'יצקי , ידיעות אחרונות , 10.05.2010 , איור: עומר הופמן

הם מתיימרים לספק את הפתרונות לתחלואי החברה, אבל בדרך למימוש המטרות הנעלות מתברר שגם בעמותות החברתיות מפקירים לפעמים את העובדים.

שנה ושלושה חודשים עבד אסף בונדי (25) כמטפל בדיור מוגן לבעלי נכויות מגוונות בבאר שבע, עד שלפני כחודשיים פוטר לאחר שהחל להקים ועד במסגרת "כוח לעובדים". בונדי, סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, משוכנע כי ניסיון ההתאגדות הוא שהביא לפיטוריו.

"היחס שהם העניקו להתארגנות היה מדהים באגרסיביות שלו", הוא אומר על עמותת יחדיו, שמפעילה את מערך הדיור המוגן. "כשגילו על ההתארגנות הם התחילו נגדי בהליך משמעתי. שאר המדריכים קיבלו שיחות איום והפחדה. לחלק מהמדריכים ביטלו משמרות. אמרו שאי אפשר לסמוך עליהם, כי הם עשו דברים מאחורי הגב של ההנהלה. הם לא מוכנים לראות ועד עובדים, ובפיטורים שלי הם הצליחו לעשות את זה כי ההתאגדות גוועה"...

לכתבה המלאה הקלק על התמונה
עמותות הרווחה - אידיאולוגיה ב-2 שקלקישורים:

יום שישי, 14 במאי 2010

מורים ויועצות בתי הספר תחת השפעת ריטלין

מורים ויועצות בתי הספר תחת השפעת ריטלין"יועצות מתקשרות אלי בבקשה שאשכנע אמהות לתת לילד כדור", מספרת שפר. "יועצות הן אומרות 'הגיע אליך ילד כזה וכזה. אני מבינה שהוא מטופל אצלך, אני יודעת שאת יכולה לעזור לו, אבל לי אין זמן ולמערכת אין זמן ולכן אני מבקשת שתשכנעי את האמא שהילד ייקח כדור כדי לפתור את הבעיה'. הייתה לי יותר משיחה אחת כזאת.

הכתבה "מה קרה, לא קיבלת ריטלין היום?" , לין גרנרוט-קפלן , ynet , מאי 2010

לפי הנחיות משרד החינוך, לצוות בית הספר אסור להמליץ על טיפול תרופתי כמו ריטלין, אך מה קורה כאשר הורים בוחרים לא לתת טיפול תרופתי? מתברר שלפעמים הלחץ של המערכת לתת לילד תרופה גדול מאוד

"'אני רוצה שתתקשרי למורה ותגידי לה שאני לא טיפש', אמר לי ילד בן 11 שהגיע עלי לטיפול. שאלתי אותו 'למה' והוא אמר שהיא כל הזמן קוראת לו טיפש לפני כולם", מספרת מיכל שפר, מאבחנת ומטפלת בקשיי תפקוד ולמידה בשיטת אלבאום. "כשדיברתי עם המורה היא אמרה שהיא מודעת לבעיה, אבל הילד הזה באמת מוציא אותה מדעתה".

וזה לא הסיפור היחיד המזעזע עליו יכולה להעיד שפר, המנהלת את מרכז "עיגולים של שמחה" לאבחון ולטיפול. "במקרה אחר שטיפלתי, המורה נהגה להגיד לילדה מול כל הכיתה: 'מה קרה, לא קיבלת ריטלין היום? לכן את מתנהגת ככה?' מורה אחרת לילדה מפטפטת וקופצנית כתבה לאמא שכשהיא רואה את הילדה זה הורס לה את כל היום".

כמובן שמקרים אלו הם חריגים, אך האם הם מצביעים על אוזלת ידה של מערכת החינוך ועל חוסר בכלים להתמודדות עם בעיות קשב וריכוז אצל תלמידיה?

המורים - מודעים לבעיה, אך לא מבינים

הפרעות קשב וריכוז השכיחות בקרב 7-10% מהאוכלוסייה בגילאי 5-18, מכונות גם הלקות השקופה, היות ובמקרים רבים ניתן לפרש את הסימפטומים שלהן בצורה אחרת. הטעויות השכיחות הן פירושן כבעיות התנהגות, עצלנות, חוצפה וחוסר אחריות של התלמיד.

בניגוד ללקויות למידה "ותיקות יותר" שעושה רושם שהמערכת למדה להכיר ולהכיל, נראה כי במקרה של קשב וריכוז, הדרך עודנה ארוכה. מורים רבים מודעים לבעיה אך לא מבינים את השלכותיה לעומק ואין להם כלים של ממש להתמודד איתה במסגרת בית הספר.

נראה כי הכלי המרכזי של המערכת הוא המלצה לאבחון. בגילאי היסודי ניתן לקבל אבחון חינם במסגרת שירותי השפ"ח (שירותים פסיכולוגיים חינוכיים של משרד החינוך), אך הורי העל יסודי ימהרו להשקיע את מיטב כספם באבחון. במידה ותימצא הפרעת קשב וריכוז, לרוב ימליצו הגורמים הרפואיים גם על טיפול תרופתי. ההורים יחליטו כך או אחרת ויצפו מבית הספר לעזור לתלמיד להתמודד בכיתה. בשלב זה, במקרים רבים נכונה להם אכזבה.

"תני לילד כדור"

בעיה נוספת עליה מתלוננים הורים היא כי למרות הנחיות משרד החינוך על איסור להמליץ על טיפול תרופתי על ידי צוות בית הספר, במקרים רבים גורמים מבית הספר לוחצים בכל זאת להתחיל בטיפול.

"היועצת אמרה לנו מספר פעמים שאנחנו עושים עוול לילד", מספרת ל' (השם המלא שמור במערכת). "היא אמרה שטיפול תרופתי יכול מאוד לעזור לו. זה יצר אצלנו תחושה מאוד לא נוחה ויצר מתח מיותר בישיבות עם בית הספר. בנוסף, הרגשנו שרמת שיתוף הפעולה שלה איתנו נפגעה לאחר שלא קיבלנו את דעתה".

"יועצות מתקשרות אלי בבקשה שאשכנע אמהות לתת לילד כדור", מספרת שפר. "יועצות הן אומרות 'הגיע אליך ילד כזה וכזה. אני מבינה שהוא מטופל אצלך, אני יודעת שאת יכולה לעזור לו, אבל לי אין זמן ולמערכת אין זמן ולכן אני מבקשת שתשכנעי את האמא שהילד ייקח כדור כדי לפתור את הבעיה'. הייתה לי יותר משיחה אחת כזאת. חשוב לי להגיד שאני לא נגד טיפול תרופתי, אבל אני יוצאת נגד הקלוּת בה מורות, גננות ויועצות מתייחסות לזה".

"הנחיות משרד החינוך הן שאסור לבית הספר להמליץ על טיפול תרופתי", אומרת יהודית אלדור, מנהלת גף ליקויי למידה במשרד החינוך. "בכל מקום בו אנו מקבלים תלונה, אנחנו מטפלים נקודתית. אנחנו מאמינים שצריך לתת להורים את כל מגוון האפשרויות לסיוע לילד. אנחנו יכולים להמליץ על אבחון רפואי, אבל לא לחייב. ההורה הוא האפוטופרוס של הילד".

יש תוכנית. אין לוח זמנים

לפני כחצי שנה, על מנת להעמיק את המודעות של המורים לבעיית הקשב והריכוז ולתת להם כלים להתמודד עמה, יצאו במשרד החינוך בשיתוף פעולה עם עמותת קווים ומחשבות בתוכנית להעברת תדרוך יסודי למורים ולצוות החינוכי. לדברי אלדור, חולון, קריית אונו, מעלה אדומים ות"א נכנסו לפרויקט כרשויות שלמות. לשאלתי על לוח זמנים לסיום ההכשרה בכל הרשויות, אלדור עונה שאין עדיין לוח זמנים. הרשויות נבחרו לדברי אלדור על פי מידת המוטיבציה שלהן להיכנס לפרויקט. וזה הזמן להמליץ לרשויות שעדיין לא נכנסו לנושא חשוב זה לבקש ולהצטרף לתוכנית.

אצל כולנו, הצלחה יוצרת מוטיבציה ומביאה להצלחה נוספת ולכן חשוב מאוד שילדים אלו, שלרוב אינם חווים הצלחות לימודיות רבות, יזכו להקלות ולהתאמות המגיעות להם. "שמתי לב שכשהורים יותר אסרטיביים, הם מקבלים את ההטבות עבור ילדיהם", אומרת שפר. "לפעמים ההורים צריכים לריב כדי לקבל עזרה או כדי שהילד יקבל את מה שמגיע לו".

גם ל' מחזקת את דבריה. "הילד שלנו אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז ואינו מטופל תרופתית. הוא מתקשה להתרכז בשיעורים וללמוד חומר רב לפני מבחנים במקצועות רבי מלל. כעת הוא על סף בגרות. בשיחה עם מנהלת השפ"ח באזורינו שם הוא עבר אבחון, היא אמרה שלא נמצאה אצלו לקות למידה וטענה בתוקף שעל סמך קשב וריכוז בלבד לא נותנים המלצה למבחן מתואם. זה מאוד הפתיע אותי. אם הוא לא זכאי למבחן מתואם, מעניין אותי מי כן זכאי?"

"אם להפרעות הקשב של הילד יש השלכות על התפקוד הלימודי שלו ואמרו שהוא לא זכאי להתאמה, זה לא בסדר", מגיבה אלדור.
ועד שכל המערכת תעבור הכשרה מעמיקה, תהליך חשוב שייקח סביר להניח כמה שנים, חשוב לתת לצוות כלים פשוטים להתמודדות. אלדר לא מאמינה בכלים טכניים, אלא בהבנה מעמיקה, אך בין הרצוי למצוי בשטח, נראה כי הפער כיום הוא גדול מדי.

מה ניתן לעשות בינתיים?

* לתת לילד לשבת קרוב למורה.
* לאפשר לו לצאת להתאוורר 5 דקות באמצע השיעור.
* להבין שילד שמצייר בכיתה או מתופף, עושה את זה כדי לגייס את הקשב שלו.
* להעביר את החומר באופן מבני ומסודר, תוך הדגשת תתי הנושא וכתיבת כותרות בכתב ברור ומסודר על הלוח.
* להקפיד על השקט בכיתה.
* להפחית משימות לאותם תלמידים.
* לנסות ולהכין שיעור דינמי.
* לנוע תוך כדי דיבור.
* להעצים את נקודות החוזק של הילדים הללו, שהם לרוב יצירתיים ומוכשרים ולהיות רגיש לקושי של הילד.

ריטלין - הפסיכיאטר ריקרדו שטיינבאום חושף הונאת חברות התרופות

קישורים: