יום שישי, 5 בפברואר 2010

ילד חוץ - הצלם הישראלי מיכאל בלק מספר על ילדותו במשפחת אומנה

המאמר ילד חוץ , ליאת שלזינגר , צילום: אלי דסה , סופשבוע , מעריב , 05.02.2010

החינוך הנוקשה שספג בבית האומנה בסוף שנות החמישים משפיע עד היום על עבודותיו של מיכאל בלק, צלם ישראלי שחי בהולנד. סיפורם של ילדים שנקלטים בעדשה שלו עצוב וקשה. הם חיים בעוני מחפיר, משודלים לזנות, נוברים בזבל ומעבירים את ילדותם בעבודות דחק.

בלק הגיע בשנות החמישים עם אחיו לבית האומנה, שנוהל ע"י בני הזוג גרטה ולודוויג שטראוס, בעקבות גירושי הוריו. את השנים בבית שטראוס, עם המכות וההשפלות התכופות, הוא לא מצליח למחוק מזיכרונו. כשאנו נכנסים לבית בעל החזות הפסטורלית, שמשמש היום כגן ילדים, הוא מוליך במהירות אל חדרו הישן. המרצפות עדיין עקומות, החלון חורק כמו פעם. "כאן הגברת שטראוס הייתה מושיבה אותנו על הברכיים", הוא מצביע על הפרוזדור, "מפשילה לנו את המכנסיים ונותנת לנו מכות על הטוסיק החשוף. מלבד הכאב אני זוכר את ההשפלה שכולם רואים אותי ככה. אם היית ממש רע היית מקבל הלקאות עם מקל. היו כל מיני עונשים על עבירות משמעת. כשהיינו לא טובים בבית הספר או לא שומעים בקולה".

בין היתר הוא מספר על שהייה בחדר חשוך, בידוד ומניעת ארוחות. "
לא שאהבתי את האוכל שלה, ממש לא. עד היום אני צמחוני כי אני זוכר את הפולקע שלה, זה עושה לי בחילה, היא הייתה מגישה לנו אותו דוחה ולא מבושל עם הסחוס והשומנים. זה היה זוועה. או דייסת קוואקר נוראית שעד היום אני לא יכול לשחזר אותה בפה שלי. את זה היא דווקא הייתה אונסת אותנו לאכול".

"היא הייתה איתנו מאוד קשה, כל הילדים שם, בערך 12 במספר, באו ממשפחות הרוסות ודרשו הרבה חום ותשומת לב. היא לא הייתה מסוגלת לזה. איך שהיא התנהגה אליי רק גרם לי להסתגר. לחייך כמו מפגר ולהסתגר. לא יכולתי לדבר עם אח שלי. כל אחד היה צריך להציל את עצמו. ניסיתי לברוח משם כמה שיותר".

כשהיה בן 11 החליטה אימו לקחת בחזרה את שני הילדים וגידלה אותם בדירתה הצנועה בתל אביב כשהיא מרעיפה עליהם, כך הוא מספר, המון רוך ואהבה. "אני חושב שהיא רצתה להעניק לנו את השנים האחרונות של הילדות איתה. הלילה הראשון שישנתי עם אמא הוא הלילה הראשון שבו הפסקתי להרטיב במיטה. טוב, בעיית ההרטבה, אני הייתי מאוד מתבייש. קם בבוקר וכל המיטה הייתה רטובה. רק אצל אמא זה הפסיק".

לקריאת,הורדת המאמר המלא הקלק כאן

ילד חוץ
ילד חוץ
ילד חוץ
קישורים:

יום חמישי, 4 בפברואר 2010

קשת בענן בשמי תל אביב

קשת בענן- תל אביב 2010
קשת בענן- תל אביב 2010
קשת בענן נראתה היום 04.02.2010 אחה"צ מזרחית לרחוב ארלוזרוב בת"א.


קשת ביהדות (ויקיפדיה)

תופעת הקשת בענן מוזכרת לראשונה בתנ"ך בספר בראשית, כסמל לברית שכרת אלוקים עם בני האדם לאחר המבול בימי נח. רבי יהושע בן לוי, בתחילת תקופת האמוראים, אמר שהרואה את הקשת בענן חייב ליפול על פניו כיוון שמראה כבוד האל מתואר בחזון המרכבה של יחזקאל כקשת בענן. חכמי ארץ ישראל התנגדו למנהג הזה, שהתפרש בעיניהם כסגידה לקשת, וקבעו שבמקום להשתחוות, רואה הקשת יברך ברכה קבועה. להלכה נקבע נוסח הברכה הנאמרת כאשר רואים את הקשת להיות: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו". הברכה אמורה להזכיר את הבטחת אלוהים לאי-הישנותו של המבול ולברית שכרת עם נח בצאתו מהתיבה.

התלמוד הבבלי פוסק ש"המסתכל בקשת ראוי לו שלא בא לעולם", בשל הקשר שלו למעשה המרכבה, אך יש המפרשים שמדובר בחלק מסודות התורה ולא בקשת ממשית. הגמרא משבחת מספר תנאים, ואומרת שההוכחה לגדלותם בתורה והחשיבות שלהם לדור כולו היא העובדה שבכל ימיהם לא נראתה קשת בענן. כאשר נראית הקשת, משמעות הדבר היא, שהיה ראוי לעולם שיבוא מבול אך בזכות הברית שכרת הקב"ה עם נח הוא לא מביא כעת מבול לעולם. אותם תנאים היו כל כך משמעותיים לדורם, שבזכותם העולם היה ראוי להמשיך להתקיים. בקבלה הקשת מסמלת את גלות השכינה בין הקליפות. בתורת החסידות מוסבר שהקשת מסמלת את "העולם חדש" לאחר המבול, עולם מזוכך יותר, שקרני השמש יכולים לחדור דרך מעבה העננים (כלומר שהאור יכול להעיד על המקורו - השמש), ובכך מקבילים לתכלית בריאת התחתונים, היכולת החדשה באדם לגלות את מקורו - הבורא.

יום רביעי, 3 בפברואר 2010

נס ציונה - אלמנה ושלושת ילדיה הקטנים גרים במקלט ציבורי

הכתבה אם ושלושת ילדיה גרים במקלט ציבורי , גלעד מורג , 03.02.2010 , mynet
נגה אריה ושלושת ילדיה מתגוררים כבר יותר משבוע במקלט בנס ציונה. היא עובדת, מתפקדת ומטפלת בילדיה, ולא רוצה נדבות כספיות "אני מבקשת רק בית, ארבעה קירות וגג". צפו בתיעוד

מנסים להתמודד: "אני לא רוצה כסף, לא סיוע כלכלי, אני עובדת ומתפרנסת ועושה הכל לבדי למען הילדים שלי. אני מבקשת רק בית, ארבע קירות וגג". כך אומרת נגה אריה, תושבת נס ציונה, שמזה יותר משבוע מתגוררת עם שלושת ילדיה בני ה- 5,7,8, במקלט בעיר.
.

.
נאלצת לגור עם ילדיה במקלט

אריה היא אלמנה, אם חד הורית, שעובדת במשרה חלקית ומטפלת בילדיה לבד. לטענתה היא ממתינה כבר שנתיים לדירה ממשרד השיכון, לה היא זכאית. על פי אריה, לפני שלושה חודשים משרד השיכון אמנם הציע לה דירה לאחר, אבל נאמר לה ש"יש דירות רק בצפת או בקריית שמונה". אריה אומרת שבערים אלה הסיכויים שלה למצוא עבודה ולפרנס את ילדיה הם נמוכים. "החיים שלי פה, אני עובדת במערב ראשל"צ, מצאתי סוף סוף אפשרות לעבוד ולטפל בילדיי, איפה אמצא שם עבודה?

במשך תקופה מסוימת היא התגוררה עם ילדיה בבית אמה החולה והמבוגרת אך זה לא עלה יפה, וכעת היא נאלצת להתגורר במקלט בעיר. עקב תנאי הדיור הבלתי אפשריים, אריה נעדרה בשבוע האחרון מעבודתה, כדי שילדיה לא ישארו לבד במקום.

את אריה פגשנו במקלט שבו התמקמה, המשמש בימים כתיקונם כמקום מפגש לנגמלים מסמים. אריה תלתה במקום חבל כביסה שעליו תלויים הבגדים של ילדיה. התיקים של בני המשפחה מסודרים יפה בצד, והילדים עסוקים בהכנת שיעורי הבית שלהם. את הבגדים מכבסת האם בגיגית, ובני המשפחה משתמשים בשירותים במקום.

מעמידר נמסר בתגובה: "עמידר לא מוסמכת לקבוע באם ניתנת לאזרח זכאות לדיור ציבורי והיכן. עמידר כפופה להנחיות משרד השיכון ופועלת בהתאם לכך. האישה הגישה בשעתו בקשה לסיוע בשכר דירה ובקשתה אושרה. אם תרצה היא תהיה זכאית לסיוע בסך 774 שקל בשכירות. לגבי ההצעה לדירה בצפת או קריית שמונה, לא ידוע לנו על כך. ביום חמישי האחרון היא רק הגישה בקשה לדיור ציבורי והבקשה הועברה השבוע למשרד השיכון".

משירותי הרווחה בנס ציונה נמסר: "אנו עושים כמיטב יכולתנו לסייע בידה למצות את זכויותיה מול משרד השיכון, כדי לאפשר לה ולילדיה חיים עצמאיים".

תגובת משרד השיכון: "בישיבתה לפני כשנה וחצי אישרה ועדת אכלוס עליונה לאריה קבלת דירה בשיכון הציבורי בנס ציונה. למשרדנו מחסור חמור בדירות שיכון ציבורי בכלל, ובערי מרכז הארץ בפרט. אריה עומדת נכון להיום במקום השישי בתור הממתינים לקבלת דירה בשיכון הציבורי. מקדימות אותה משפחות אחרות רב-מצוקתיות".

קישורים:

יום שלישי, 2 בפברואר 2010

קסנקס (xanax (alprazolam - תופעות לוואי

קסנקס (או זנקס) היא תרופת מרשם נוגדת חרדה לטיפול בהפרעת חרדה, פאניקה. קסנקס מגבירה השפעת כימיקלים במוח, מרגיעה, התרופה יכולה לעזור להפחית את החרדה, להרגיע השרירים, ולהפסיק את ההתקפים. קסנקס Xanax מגיעה בצורת גלולה והיא נלקחת בדרך כלל פעמיים או שלוש ביום. תופעות הלוואי עשויות לכלול עייפות, בעיות ריכוז, ונמנום.
קסנקס היא חלק מקבוצה של תרופות המכונה בנזודיאזפינים. לתרופות אלו יש מספר השפעות על הגוף: צמצום חרדה, גרימת ישנוניות, הרגעת השרירים, עצירת התקפים, פגיעה זיכרון לטווח קצר.
לכל התרופות (קלונקס, קלונופין, וואליום, ועוד) בקטגוריה זו יכולות להיות השפעות אלו. הבנזודיאזפינים עובדים במוח על ידי הגברת ההשפעה של (gamma-aminobutyric acid (GABA, כימיקל טבעי מרגיע. גאבא יכול להאט או לעצור אותות עצב מסוימים במוח. זו הסיבה שקסנקס ובנזודיאזפינים אחרים ידועים ככדורי הרגעה "קלים", תרופות הרגעה, או דיכוי מערכת העצבים המרכזית (CNS depressants).

תופעות לוואי של קסנקס - מאתר MEDTV
Xanax נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלו, תועדו תופעות הלוואי שהתרחשו בקבוצה של אנשים שנטלו את התרופה לעומת קבוצה אחרת של אנשים שלא לקחו את התרופה. בדרך זו, נבדקו מה הבעיות שהתעוררו, ושכיחותן.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של קסנקס:

* נמנום - עד ב -76.8 אחוזים של אנשים
* עייפות - עד 48.6 אחוזים
* בעיות קורדינציה - עד 40.1 אחוזים
* עצבנות - עד 33.1 אחוזים
* בעיות זיכרון - עד 33.1 אחוזים
* תאבון מוגבר - עד 32.7 אחוזים.

תופעות לוואי נפוצות, היווצרותן בין 1 אחוז ל- 30 אחוזים של הנבדקים:

* בעיות דיבור
* שינויים בחשק המיני או בעיות מיניות אחרות
* בלבול
* דברנות
* חלומות חריגים
* הרגשת חום
* עצירות
* הזלת ריר מוגבר
* גודש באף
* ירידה בתיאבון
* אבדן משקל או עלייה במשקל
* קושי במתן שתן
* בעיות מחזור
* יובש בפה.

תופעות לוואי חמורות

ישנן תופעות לוואי רציניות של קסנקס, שיש לדווח מידית לרופא המטפל. אלה כוללות, אך אינן מוגבלות ל:
* דיכאון (או החמרת דיכאון הקיימות)
* סחרחורת, או התעלפות

* בעיות איזון או נפילה
* מחשבות אבדניות

* חרדה, התרגשות, או תסיסה
* עוינות, תוקפנות, זעם * הזיות
* צהוב בעיניים או בעור (צהבת)

* סימנים של תגובה אלרגית, כולל פריחה בלתי מוסברת, כוורות, גרד, נפיחות.


קסנקס Xanax - מה להגיד לספק שירותי בריאות טרם נטילת התרופה?

טרם נטילת התרופה קסנקס (alprazolam) , יש לומר לרופא המטפל אם יש:

* גלאוקומה
* היסטוריה של שימוש לרעה באלכוהול או בסמים
* דיכאון
* מחלת כבד, כולל ספיקת כבד או שחמת
* מחלת כליות, כולל אי ספיקת כליות
* בעיות ריאה או בעיות נשימה
* כל אלרגיה, כולל אלרגיה למזון, צבעים, או חומרים משמרים.

יש לידע את הרופא המטפל :

* הריון או חושבת על להיכנס להריון
* הנקה.

יש לספר לספק שירותי בריאות שלך על כל התרופות אחרים ייתכן שאתה לוקח, לרבות מרשם ושאינן תרופות מרשם, ויטמינים, צמחים ותוספי מזון.

קסנקס Xanax - התרעות ספציפיות ואזהרות

* קסנקס הוא חומר ממכר. יש חוקים מיוחדים ותקנות עבור מרשם וחלוקת קסנקס. הסם לא מומלצת לאנשים עם היסטוריה של אלכוהול או שימוש בסמים.

* קסנקס עלולה לגרום לתלות נפשית, פיזית והתמכרות. הסיכון של התמכרות גדול יותר עבור אלו שנטלו מינונים גבוהים של קסנקס Xanax לתקופות זמן ארוכות (יותר מאשר כמה שבועות). עצירת פתאומית של נטילת הסם עלולה לייצר תסמיני הגמילה (תגובת נסיגה) מסוכנים, אסור להפסיק לקחת קסנקס פתאום ללא התייעצות מוקדמת עם ספק שירותי בריאות.

* קסנקס עלולה לגרום למצבי נמנום חמורים וקשיי נשימה, מה שעלול להוות סכנת חיים. סיכון זה גדל כאשר נוטלים קסנקס בשילוב עם אלכוהול, סמים, תרופות או חומרים אחרים. אסור לנהוג או להפעיל ציוד כבד עד שיודעים כיצד הסם משפיע.

* קסנקס עלולה לגרום לדיכאון או להחמיר דיכאון. לפני נטילת קסנקס, יש לוודא שספק שירותי בריאות יודע אם המטופל מדוכא או שיש היסטוריה של דיכאון.

* אנשים מבוגרים רגישים יותר להשפעות של קסנקס וצריכים ליטול קסנקס במינון נמוך. קסנקס Xanax עלולה להעלות את הסיכון של נפילה, אשר מסוכנת במיוחד אצל אנשים קשישים (שלעתים קרובות יותר חלשים ושבריריים).

* לפעמים, אנשים מגיבים לקסנקס באופן הפוך מהצפוי בדרך כלל. כלומר, הם עלולים להפוך נסערים, תוקפניים חסרי מנוחה, וישנים בקושי. יש ליידע את ספק שירותי בריאות אם נתקלים בהשפעות אלו.

* יש ליידע את הרופא המטפל אם יש בעיות כבד או מחלת כליות, כמו כן אם הגוף לא מתמודד עם קסנקס כמו שצריך.

* קסנקס עלולה להיות מסוכנת עבור אנשים עם בעיות ריאה או בעיות נשימה. יש להקפיד לדון על בעיות נשימה עם ספק שירותי בריאות הריאות שלך לפני נטילת קסנקס.

* קסנקס לא בטוחה לשימוש במהלך ההריון. יש לדבר עם ספק שירותי הבריאות לגבי הסיכונים והיתרונות בנטילת התרופה במהלך ההריון.

* קסנקס Xanax עובר דרך חלב האם. לכן, אם את מיניקה או עומדת להתחיל תכנית הנקה, יש לדון בזה עם ספק שירותי בריאות שלך לפני נטילת התרופה.

קישורים:

"כתב האישום שלי" - השופט בדימוס שלי טימן מדבר על מערכת בתי המשפט, פרקליטות, משטרה

כתב האישום שלי - השופט בדימוס שלי טימןהכתבה - כתב האישום שלי , רונן ברגמן , 15.01.2010 , 7 ימים , ידיעות אחרונות.

מערכת המשפט מפקירה שופטים, החלטות מתקבלות על רקע נקמות קטנות ואינטריגות.
הפרקליטות ניהלה נגדי מסע של הכפשות.
משטרת ישראל מטייחת חקירות ובלתי מקצועית
.
"מערכת המשפט מפקירה את שופטיה, אינה מתייצבת לצדם בשעת מצוקה ומותירה אותם חשופים וחסרי יכולת התגוננות מול שיניהן הטורפות של התקשורת ודעת הקהל. לשופט אסור להגיב במהלך משפט או לאחריו, אך הדוברות איננה מקצועית ואינה מגנה על שופטי הערכאות הנמוכות, עובדה הגורמת לתסכול ולתחושת מצוקה של השופטים במערכת. ומן הצד השני – מערכת בתי המשפט נוהגת להסתיר ולסגור בשקט הליכים או תלונות נגד שופטים שסרחו או שהתנהגותם בלתי נסבלת או בלתי אתית. קשה להאמין כיצד מערכת – המתיימרת לעשות צדק ולשפוט את הציבור – מזלזלת בשופטיה ברמה הבסיסית ביותר וכיצד מתקבלות החלטות על רקע אישי, אינטריגות, נקמות קטנות ושימוש באמצעים אדמיניסטרטיביים כדי למרר את חייו של השופט".
אכן, קשה להאמין, בעיקר כי הדברים החמורים הללו אינם יוצאים מפיו של פרשן, עיתונאי או חוקר עצמאי מהאקדמיה, אלא דווקא מפי אדם ששימש במשך שנים רבות שופט בכיר מאוד וראש הרכב פשעים חמורים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ומי ששפט במאות משפטים שזכו לתהודה רבה מאוד. השופט שלי טימן – שעורר מהומה כשפרש מרצונו ממשרתו הרמה (למרות שבחים ומועמדות לקידום), שהגדיר אז "מסע הכפשה את הביקורת שהטיחה בו פרקליטות המדינה – לא נרגע. רחוק מכך. הוא עדיין חושב שטיפולן של הפרקליטות והמשטרה בתיקים שעמדו לפניו הוא רשלני, ועכשיו לראשונה הוא גם חושף ומאוורר את הפרטים לגבי שורה של תיקים רגישים במיוחד שבהם טיפל.
.

.
"הבאתי סגנון משלי"

טימן בן 66, נשוי ואב לשלוש בנות. בילדותו ובבחרותו היה שחקן תאטרון ובן למשפחת שחקנים. גם בעת שישב על כס המשפט היה תאטרלי וציורי במידה חריגה. טימן סיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בשנת 1970, התמחה במשרד ש. הורוביץ והיה עוזרו האישי של ד"ר אמנון גולדנברג.
במשך שנים ארוכות שימש עורך דין אזרחי ואחר כך שופט במשך 27 שנים, בתחילה בבית משפט השלום ובהמשך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. טימן הוא גם שופט בבית הדין הצבאי לערעורים, בדרגת אלוף משנה, בורר בתיקים אזרחיים, מרצה מבוקש, טייס פרטי, יו"ר ועדת הבחירה של פרס התאטרון ועוד. הוא מעיד על עצמו שהוא עסוק עד למעל לראש ונהנה מהסטטוס החדש.
בין התיקים שבהם שפט היו המשפט השני של יגאל עמיר, חגי עמיר וחברם דרור עדני, רצח יחזקאל אסלן, האונס ברמת-השרון, האונס של לינור אברג'יל, סוחר הנשק נחום מנבר, מנסור עוויס (שהיה סגנו של מרוואן ברגותי ונאשם כמוהו במעורבות בפעולות טרור), טלי פחימה (מי שהואשמה בסיוע לאויב), איש חיזבאללה שנתפס בישראל סטיבן סמירק, רצח ימית רגב בקיבוץ נען, עופר מקסימוב (שהורשע בגניבת רבע מיליארד שקל מהבנק למסחר ולקוחותיו), משפטו של "אנס האיידס", ההחלטה בענין חבורתו של גלעד שרון למסור מסמכים בפרשת "האי היווני" ועוד מאות משפטים אחרים.
"27 שנים במערכת המשפט שאליה הגעתי מהשוק הפרטי תוך ירידה משמעותית מאוד בהכנסות – נראו לי רק כפרק אחד בשליחות שהרגשתי צורך למלא", אומר טימן. "מצאתי בשיפוט את האפשרות "לעשות צדק בד' אמות האולם שלי. העקרונות שהנחו אותי על כס השיפוט: לכל אדם עומדת הזכות ליומו בבית המשפט והזכות למשפט הוגן, גם אם הוא עבריין או אדם מן השורה ואפילו אם הוא ידוען."
"ניסיתי להביא סגנון משלי לאולם המשפטים, שיכלול אווירה נינוחה, מכובדת ומקצועית, למרות הבלחות של הומור, קריאה לעורכי הדין בשמם הפרטי וקריאה לנאשמים בשמותיהם", הוא אומר על סגנונו התאטרלי והמוחצן יחסית לשופטים אחרים.
"הגישה שלי להליך המשפטי אפשרה קיום דיונים מתוך כבוד והערכה ללא התפרצויות אלימות ובשקט מופתי ללא צורך בשומרים, אולם גררה ביקורת מצד המערכת השמרנית, שראתה בי "עוף מוזר" וחריג בנוף השיפוטי".
חריג זה אנדרסטייטמנט, אם כי בפרקליטות הרבה פחות כעסו על סגנונו הייחודי של טימן והרבה יותר בגלל הקשיים שהערכים בדרכה ובדרך המשטרה להרשעות, ובגלל הביקורת החריפה שמתח עליהן והעובדה כי זיכה נאשמים באופן תדיר יותר מאחרים, מכיוון שלדעתו נפלו הרבה פגמים בהליך, עד שלא יכול היה להיות בטוח כי הנאשם אכן ביצע את העבירה מעבר לכל ספק סביר.
"גופי האכיפה שוכחים כי מספר ההרשעות והעונשים החמורים שהטלתי – גדול פי כמה מהזיכויים וההערות", מגיב טימן. העובדה שפרשתי בטרם עת מכס השיפוט מעידה על המצוקה שאליה נקלעתי ועל חוסר האפשרות שלי למלא את תפקידי באופן הולם.
עד היום אני מתקשה להאמין כי פרישתי נבעה מסיבות שנכפו מנימוקים אישיים, קטנוניים וחסרי רלוונטיות לאולם בית המשפט.
החיים כשופט היו חלק ממני ברמה הרגשית, האינטלקטואלית והחברתית, אולם הגעתי למצב שנאלצתי לבחור בין המשך השירות הציבורי לבין פגיעה חמורה בבריאותי, וזאת למרות הפצרות כנות ואמתיות של העומדים בראש המערכת לחזור בי מכוונתי לפרוש.
אם היית צריך להצביע על סיבה אחת כוללת לזיכויים, מה היא היתה?
"קביעתו של השופט מתבססת על יכולת הצדדים להביא ראיות מבוססות ולשכנעו בצדקת טענותיהם. לכן מקובל לומר אצלנו ש"בתי המשפט משתדלים לעשות צדק, אך עושים משפט". הציבור מונע מתחושות בטן, מאמוציות ומפרסומים בכלי התקשורת, ואילו השופט מחויב להתעלם מכל אלה ולבחון את הראיות לגופן בלבד.
כך ניתן להסביר את הפער שנוצר בין קביעות השופטים לבין ציפיות הציבור.
רק לאחרונה זוכו נאשמים בשל חוסר יכולת או תקלות של התביעה והמשטרה לנהל תיקי חקירה בצורה מקצועית אשר תספק את הראיות הנדרשות להרשעה.
כך, למשל, תשלום של עשרות אלפי שקלים לנאשם בשם תומר דמליך, שזוכה משום שהמדינה הסתמכה על עדותו של נרקומן שקרן: תשלום של מאות אלפי שקלים לצעירים בני העדה האתיופית, שזוכו בבית המשפט העליון לאחר ארבע שנים של מעצר ומאסר בשל מחדל בזיהויים מצד המשטרה; שחרורם של האדונים רוזנשטיין ומולנר ממעצר לאחר שהוחשדו, ברעש גדול, בעבירות שונות; תביעת ענק של יוסי זוהר, בנו של יהלומן שהמשטרה ניסתה להוכיח את רציחתו בידי מטפלו האישי (ולנטין טוקילה) ובנו, אשר זוכו על ידי שני הרכבים שונים, אחד בראשותי ואחד בראשות השופט ג'ורג' קרא ועוד".
"האם אין מדינות מערביות אחרות שסובלות מאותה בעיה – קושי עצום להרשיע ראשי פשע מאורגן?"
"יש הבדל אדיר בין הרשעת ראשי פשע מאורגן – אם כי אוסיף במאמר מוסגר שגם לכך יש פתרון שנהוג בארה"ב: לבדוק באמצעות מס הכנסה מנין נובע עושרם – לבין הרשעת נאשם מן השורה תוך שימוש בכל האמצעים המדעיים והתחכום. אצלנו קיים לעתים ניסיון לחלץ הודאה מנאשם באמצעים בעיתיים; אם לא מצליחים לבסס תיק, צריך שיהיה אומץ לסגור אותו ולא לגלגלו לבית המשפט ללא ראיות מספיקות".
האם דבריך לא עלולים לרפות את ידי רשויות התביעה?
"לא. בכל תיק ציינתי מה רצוי היה לעשות. בסיכומו של דבר פחות שחצנות, יוהרה ורדיפה אחרי סטטיסטיקות יעמידו את רשויות האכיפה על מקומן".
"האם המשטרה לומדת מביקורת השופטים? – הרי המשנה לנשיא בית העליון, חיים כהן, מגדולי השופטים, כתב כבר כ- 1978: "יש בשפעי החקירה כדי להטיל צל כבד על הליכי המשפט הבאים בעקבותיה".
"לצערי הרב, ואני אומר זאת בכנות המשטרה איננה לומדת לקח וגם הפרקליטות כך. שופטים מתחו ביקורת חריפה על המשטרה לאורך שנים – ודבר לא השתנה".
קיימת גם טענה נגדכם, השופטים שאתם מקלים מאוד בעונשים, גם במקרה של פשעים חמורים.
"הטענות, ברובן, פופוליסטיות, כיוון שהן ניזונות מהעיתונות, המפרסמת רק את העונשים הקלים. אבל אני, מששוכנעתי באמת נאשם, החמרתי מאוד בעונשים, ובכלא אף כינו אותי "התליין החייכן". רק לפני שבוע קיצץ בית המשפט העליון בחצי עונש של 18 שנות מאסר שהטלתי על בעל ואב מתעלל, שברח מן הארץ לאחר הכרעת הדין והוחזר, משום שחרגתי מהמקובל בפסיקה. אגב, במקרה זה אני מודה שכך הדבר ומכבד את קביעת בית המשפט העליון".
כתב האישום שלי - השופט בדימוס שלי טימן

כתב האישום שלי - השופט בדימוס שלי טימן
כתב האישום שלי - השופט בדימוס שלי טימן
כתב האישום שלי - השופט בדימוס שלי טימן
קישורים:

הכנת תסקיר לשופט שמואל בוקובסקי: ביקור בית “מקצועי” ואלים לחסויה חסרת ישע - פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי
משרד הרווחה מודה: בתי משפט לענייני משפחה ונוער הם חותמת גומי של פקידות הסעד

בתי משפט לענייני משפחה ונוער - אי צדק בדלתיים סגורות

פקידי הרווחה - מלכודות, מחטפים, והתנהלות לקויה מול הורים בקבלת החלטות על גורל ילדיהם

פקידי סעד לחוק הנוער על בתי משפט לנוער: "למרות שהשופט רוטן הוא משתף פעולה"

דו"ח ורד סלונים-נבו – מינוי אומבודסמן חיצוני לטיפול בתלונות הציבור על פקידות הסעד
השופט טימן מפליל את עמיתיו , NEWS1, יואב יצחק
"יש שופטים שלא יודעים מה זה זיכוי" , הארץ , תומר זרחין
השופט טימן פורש - סרטון כ-4 דקות

    "כתב האישום שלי" - השופט בדימוס שלי טימן מדבר על מערכת בתי המשפט, פרקליטות, משטרה

    כתב האישום שלי - השופט בדימוס שלי טימןהכתבה - כתב האישום שלי , רונן ברגמן , 15.01.2010 , 7 ימים , ידיעות אחרונות.

    מערכת המשפט מפקירה שופטים, החלטות מתקבלות על רקע נקמות קטנות ואינטריגות.
    הפרקליטות ניהלה נגדי מסע של הכפשות.
    משטרת ישראל מטייחת חקירות ובלתי מקצועית
    .
    "מערכת המשפט מפקירה את שופטיה, אינה מתייצבת לצדם בשעת מצוקה ומותירה אותם חשופים וחסרי יכולת התגוננות מול שיניהן הטורפות של התקשורת ודעת הקהל. לשופט אסור להגיב במהלך משפט או לאחריו, אך הדוברות איננה מקצועית ואינה מגנה על שופטי הערכאות הנמוכות, עובדה הגורמת לתסכול ולתחושת מצוקה של השופטים במערכת. ומן הצד השני – מערכת בתי המשפט נוהגת להסתיר ולסגור בשקט הליכים או תלונות נגד שופטים שסרחו או שהתנהגותם בלתי נסבלת או בלתי אתית. קשה להאמין כיצד מערכת – המתיימרת לעשות צדק ולשפוט את הציבור – מזלזלת בשופטיה ברמה הבסיסית ביותר וכיצד מתקבלות החלטות על רקע אישי, אינטריגות, נקמות קטנות ושימוש באמצעים אדמיניסטרטיביים כדי למרר את חייו של השופט".
    אכן, קשה להאמין, בעיקר כי הדברים החמורים הללו אינם יוצאים מפיו של פרשן, עיתונאי או חוקר עצמאי מהאקדמיה, אלא דווקא מפי אדם ששימש במשך שנים רבות שופט בכיר מאוד וראש הרכב פשעים חמורים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ומי ששפט במאות משפטים שזכו לתהודה רבה מאוד. השופט שלי טימן – שעורר מהומה כשפרש מרצונו ממשרתו הרמה (למרות שבחים ומועמדות לקידום), שהגדיר אז "מסע הכפשה את הביקורת שהטיחה בו פרקליטות המדינה – לא נרגע. רחוק מכך. הוא עדיין חושב שטיפולן של הפרקליטות והמשטרה בתיקים שעמדו לפניו הוא רשלני, ועכשיו לראשונה הוא גם חושף ומאוורר את הפרטים לגבי שורה של תיקים רגישים במיוחד שבהם טיפל.
    .

    .
    "הבאתי סגנון משלי"

    טימן בן 66, נשוי ואב לשלוש בנות. בילדותו ובבחרותו היה שחקן תאטרון ובן למשפחת שחקנים. גם בעת שישב על כס המשפט היה תאטרלי וציורי במידה חריגה. טימן סיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בשנת 1970, התמחה במשרד ש. הורוביץ והיה עוזרו האישי של ד"ר אמנון גולדנברג.
    במשך שנים ארוכות שימש עורך דין אזרחי ואחר כך שופט במשך 27 שנים, בתחילה בבית משפט השלום ובהמשך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. טימן הוא גם שופט בבית הדין הצבאי לערעורים, בדרגת אלוף משנה, בורר בתיקים אזרחיים, מרצה מבוקש, טייס פרטי, יו"ר ועדת הבחירה של פרס התאטרון ועוד. הוא מעיד על עצמו שהוא עסוק עד למעל לראש ונהנה מהסטטוס החדש.
    בין התיקים שבהם שפט היו המשפט השני של יגאל עמיר, חגי עמיר וחברם דרור עדני, רצח יחזקאל אסלן, האונס ברמת-השרון, האונס של לינור אברג'יל, סוחר הנשק נחום מנבר, מנסור עוויס (שהיה סגנו של מרוואן ברגותי ונאשם כמוהו במעורבות בפעולות טרור), טלי פחימה (מי שהואשמה בסיוע לאויב), איש חיזבאללה שנתפס בישראל סטיבן סמירק, רצח ימית רגב בקיבוץ נען, עופר מקסימוב (שהורשע בגניבת רבע מיליארד שקל מהבנק למסחר ולקוחותיו), משפטו של "אנס האיידס", ההחלטה בענין חבורתו של גלעד שרון למסור מסמכים בפרשת "האי היווני" ועוד מאות משפטים אחרים.
    "27 שנים במערכת המשפט שאליה הגעתי מהשוק הפרטי תוך ירידה משמעותית מאוד בהכנסות – נראו לי רק כפרק אחד בשליחות שהרגשתי צורך למלא", אומר טימן. "מצאתי בשיפוט את האפשרות "לעשות צדק בד' אמות האולם שלי. העקרונות שהנחו אותי על כס השיפוט: לכל אדם עומדת הזכות ליומו בבית המשפט והזכות למשפט הוגן, גם אם הוא עבריין או אדם מן השורה ואפילו אם הוא ידוען."
    "ניסיתי להביא סגנון משלי לאולם המשפטים, שיכלול אווירה נינוחה, מכובדת ומקצועית, למרות הבלחות של הומור, קריאה לעורכי הדין בשמם הפרטי וקריאה לנאשמים בשמותיהם", הוא אומר על סגנונו התאטרלי והמוחצן יחסית לשופטים אחרים.
    "הגישה שלי להליך המשפטי אפשרה קיום דיונים מתוך כבוד והערכה ללא התפרצויות אלימות ובשקט מופתי ללא צורך בשומרים, אולם גררה ביקורת מצד המערכת השמרנית, שראתה בי "עוף מוזר" וחריג בנוף השיפוטי".
    חריג זה אנדרסטייטמנט, אם כי בפרקליטות הרבה פחות כעסו על סגנונו הייחודי של טימן והרבה יותר בגלל הקשיים שהערכים בדרכה ובדרך המשטרה להרשעות, ובגלל הביקורת החריפה שמתח עליהן והעובדה כי זיכה נאשמים באופן תדיר יותר מאחרים, מכיוון שלדעתו נפלו הרבה פגמים בהליך, עד שלא יכול היה להיות בטוח כי הנאשם אכן ביצע את העבירה מעבר לכל ספק סביר.
    "גופי האכיפה שוכחים כי מספר ההרשעות והעונשים החמורים שהטלתי – גדול פי כמה מהזיכויים וההערות", מגיב טימן. העובדה שפרשתי בטרם עת מכס השיפוט מעידה על המצוקה שאליה נקלעתי ועל חוסר האפשרות שלי למלא את תפקידי באופן הולם.
    עד היום אני מתקשה להאמין כי פרישתי נבעה מסיבות שנכפו מנימוקים אישיים, קטנוניים וחסרי רלוונטיות לאולם בית המשפט.
    החיים כשופט היו חלק ממני ברמה הרגשית, האינטלקטואלית והחברתית, אולם הגעתי למצב שנאלצתי לבחור בין המשך השירות הציבורי לבין פגיעה חמורה בבריאותי, וזאת למרות הפצרות כנות ואמתיות של העומדים בראש המערכת לחזור בי מכוונתי לפרוש.
    אם היית צריך להצביע על סיבה אחת כוללת לזיכויים, מה היא היתה?
    "קביעתו של השופט מתבססת על יכולת הצדדים להביא ראיות מבוססות ולשכנעו בצדקת טענותיהם. לכן מקובל לומר אצלנו ש"בתי המשפט משתדלים לעשות צדק, אך עושים משפט". הציבור מונע מתחושות בטן, מאמוציות ומפרסומים בכלי התקשורת, ואילו השופט מחויב להתעלם מכל אלה ולבחון את הראיות לגופן בלבד.
    כך ניתן להסביר את הפער שנוצר בין קביעות השופטים לבין ציפיות הציבור.
    רק לאחרונה זוכו נאשמים בשל חוסר יכולת או תקלות של התביעה והמשטרה לנהל תיקי חקירה בצורה מקצועית אשר תספק את הראיות הנדרשות להרשעה.
    כך, למשל, תשלום של עשרות אלפי שקלים לנאשם בשם תומר דמליך, שזוכה משום שהמדינה הסתמכה על עדותו של נרקומן שקרן: תשלום של מאות אלפי שקלים לצעירים בני העדה האתיופית, שזוכו בבית המשפט העליון לאחר ארבע שנים של מעצר ומאסר בשל מחדל בזיהויים מצד המשטרה; שחרורם של האדונים רוזנשטיין ומולנר ממעצר לאחר שהוחשדו, ברעש גדול, בעבירות שונות; תביעת ענק של יוסי זוהר, בנו של יהלומן שהמשטרה ניסתה להוכיח את רציחתו בידי מטפלו האישי (ולנטין טוקילה) ובנו, אשר זוכו על ידי שני הרכבים שונים, אחד בראשותי ואחד בראשות השופט ג'ורג' קרא ועוד".
    "האם אין מדינות מערביות אחרות שסובלות מאותה בעיה – קושי עצום להרשיע ראשי פשע מאורגן?"
    "יש הבדל אדיר בין הרשעת ראשי פשע מאורגן – אם כי אוסיף במאמר מוסגר שגם לכך יש פתרון שנהוג בארה"ב: לבדוק באמצעות מס הכנסה מנין נובע עושרם – לבין הרשעת נאשם מן השורה תוך שימוש בכל האמצעים המדעיים והתחכום. אצלנו קיים לעתים ניסיון לחלץ הודאה מנאשם באמצעים בעיתיים; אם לא מצליחים לבסס תיק, צריך שיהיה אומץ לסגור אותו ולא לגלגלו לבית המשפט ללא ראיות מספיקות".
    האם דבריך לא עלולים לרפות את ידי רשויות התביעה?
    "לא. בכל תיק ציינתי מה רצוי היה לעשות. בסיכומו של דבר פחות שחצנות, יוהרה ורדיפה אחרי סטטיסטיקות יעמידו את רשויות האכיפה על מקומן".
    "האם המשטרה לומדת מביקורת השופטים? – הרי המשנה לנשיא בית העליון, חיים כהן, מגדולי השופטים, כתב כבר כ- 1978: "יש בשפעי החקירה כדי להטיל צל כבד על הליכי המשפט הבאים בעקבותיה".
    "לצערי הרב, ואני אומר זאת בכנות המשטרה איננה לומדת לקח וגם הפרקליטות כך. שופטים מתחו ביקורת חריפה על המשטרה לאורך שנים – ודבר לא השתנה".
    קיימת גם טענה נגדכם, השופטים שאתם מקלים מאוד בעונשים, גם במקרה של פשעים חמורים.
    "הטענות, ברובן, פופוליסטיות, כיוון שהן ניזונות מהעיתונות, המפרסמת רק את העונשים הקלים. אבל אני, מששוכנעתי באמת נאשם, החמרתי מאוד בעונשים, ובכלא אף כינו אותי "התליין החייכן". רק לפני שבוע קיצץ בית המשפט העליון בחצי עונש של 18 שנות מאסר שהטלתי על בעל ואב מתעלל, שברח מן הארץ לאחר הכרעת הדין והוחזר, משום שחרגתי מהמקובל בפסיקה. אגב, במקרה זה אני מודה שכך הדבר ומכבד את קביעת בית המשפט העליון".
    כתב האישום שלי - השופט בדימוס שלי טימן

    כתב האישום שלי - השופט בדימוס שלי טימן
    כתב האישום שלי - השופט בדימוס שלי טימן
    כתב האישום שלי - השופט בדימוס שלי טימן
    קישורים:

    יום שני, 1 בפברואר 2010

    נוגדי חרדה, בנזודיאזפינים - יקירי המחלקה האורתופדית - ממכרים, מדכאים, שוברים את העצמות ועוד ...

    סם פסיכיאטרי קלונקס (Clonex (Clonazepam - תופעות לוואיבנזודיאזיאפינים - השבר של הנשמה - שוק תרופות ההרגעה למיניהם ונוגדי החרדה כגון קלונקס מתברר כמופקר, רופאים לא יזהירו על תופעות הלוואי משום שהתופעה אינה בתחום האחריות שלהם. לדוגמא אם תופעת הלוואי של בנזודיאזיאפינים היא שבר בעצמות, לא יקום רופא שיחבר בין נטילת הבנזודיאזיאפינים לשבר העצם.

    הכתבה תרופות ללא מרשם: זה יכול להרוג אותך , מנטה , יפה שיר רז , אפריל 2004

    תחקיר "מנטה": בבתי המרקחת מתחבאות תרופות ללא מרשם, שבשימוש לא נכון יגרמו לנזקים חמורים: חפיסת אקמול עלולה לגרום נזק לכבד ואפילו מוות, שימוש בתרופות נגד שיעול עלול להוביל להתמכרות, וטיפול באופטלגין עשוי לגרור אלח דם. ממה להיזהר, ואיך

    דוד אוחיון (45) לא העלה על דעתו שככה זה ייגמר. בסך הכול הוא סבל מפטריות מטרידות בציפורניים, לא משהו שהולכים בגללו לניתוח. רופא העור רשם לאוחיון את התרופה הנפוצה ניזורל, תרופה ששימוש לא נכון בה הביא אותו בסופו של דבר לאשפוז חירום בבית החולים.

    תופעת לוואי אפשרית של הניזורל היא הפרעה בתפקוד הכבד. לדברי פרופ' דניאל שובל, מנהל היחידה למחלות כבד בבית החולים הדסה, כל התרופות האנטי-פטרייתיות הניטלות בבליעה עלולות לגרום להפרעה דומה. ארבעה חודשי טיפול (ללא פיקוח מתמיד על תפקודי הכבד שלו) עלו לאוחיון בצהבת קשה. חודשים רבים נדרשו לו כדי להתאושש ממנה, ולדברי רופאיו, רק בעתיד תיוודע מידת הפגיעה בכבד.

    למעשה, בארון התרופות שלכם יש תרופות נפוצות בהרבה, שסביר להניח שאין לכם מושג עד כמה הן עשויות לפגוע. בוחן פתע: מי המובילה בהרעלות עקב נטילת תרופות בארץ ובעולם? לא תאמינו - משפחת הפרצטמול (אקמול, דקסמול, אלדולור ורוקמול). ידעתם למשל שנטילה לא מבוקרת של תרופות אלה עלולה לגרום מוות כבר ממספר מועט של כדורים? ידעתם שמשפחת תרופות זאת אחראית לחלק ניכר מהשתלות הכבד בעולם? דוגמה נוספת: התרופות נגד שיעול. רובן מכילות קודאין ואפדרין, סמים שהרשות למלחמה בסמים מציינת עלייה ניכרת בהתמכרות להם, מכיוון שסירופים נמכרים ללא פיקוח.

    המומחים שרואיינו לכתבה אומרים בפה מלא: לא כל הרופאים יידעו אתכם כראוי ולא תמיד משרד הבריאות ינקוט את הפעולות הנדרשות. אבל מאסונות עקב נטילת תרופות אפשר להימנע. הנה כמה כלים שישאירו אתכם מחוץ לסטטיסטיקה.

    כדורים שיכולים להרוג

    הדוגמה הקיצונית לתרופות עם דימוי בלתי מזיק ותופעות לוואי שיכולות להרוג היא כאמור משככי כאבים המכילים פרצטמול. הפרצטמול, כמו רוב הרעלים, מפורק באתר הממוקם בכבד. האתר מסוגל לפרק כמויות קטנות שלו, אבל עומס יתר מביא להצטברות שעלולה לגרום לכבד נזק בלתי הפיך, ולהסתיים אפילו במוות עקב שחמת כבד. בעקבות זאת המליצה לאחרונה ועדת מומחים ל-FDA (המינהל האמריקאי לפיקוח על מזון ותרופות) להדביק תוויות אזהרה מפני הרעלה על כל האריזות של תרופות המכילות פרצטמול.

    "לפרצטמול יש דימוי של תרופה שאפשר ליטול בלי לחשוב פעמיים", אומר ד"ר אודי בר, רופא כללי ומומחה לתוספי תזונה מ"בר מרכזים רפואיים", "אבל בבתי הספר לרפואה משננים באוזני הסטודנטים את הסיסמה הזאת: 'עשרה כדורי פרצטמול יכולים להרוג'".

    טוב, אנחנו כבר מכירים את האירוניה שלכם: מי שלוקח עשרה כדורים בבת אחת, אתם חושבים, אולי מגיע לו עונש. חכו קצת עם הביקורת. ורדה מידר, יו"ר הסתדרות הרוקחים בישראל: "בעלון לצרכן כתוב שצריך לחכות ארבע שעות בין כדור לכדור, אבל אנשים לא קוראים שאסור לקחת יותר משמונה כדורים ביום. החריגה מההתוויה עלולה לפגוע קשות בכבד ואף להרוג".

    לדברי מידר, העובדה שהתרופות נמכרות ללא מרשם יוצרת את הרושם שאין בהן סכנה, אבל האמת הפוכה. מעבר לאי-הקפדה על המינון, יש שילובים "תמימים" שעשויים לגרום לנזק רב. "צעירים חוזרים מבילוי עם 'האנגאובר' וראש מפוצץ, ולוקחים אקמול. אבל האלכוהול מתפרק באותו אתר בכבד שבו מפורק הפרצטמול, והכבד, שגם כך עסוק, עלול לקרוס. אגב, זה קורה לא פעם גם למצוננים שמשתמשים בתרופת הסבתא 'תה חם עם קצת ויסקי לחיזוק' בשילוב עם תרופות המכילות פרצטמול".

    - יש עוד שילובים שכדאי להיזהר מהם?

    מידר: "בכבד יש כ-240 אתרי פירוק לחומרים שונים. מספר האתרים ויכולתם לפרק משתנה מאדם לאדם. אנחנו לומדים על שילובים מסוכנים בעיקר בעקבות אסונות. שילובים בעייתיים שאני כבר מכירה הם של פרצטמול ותוספי תזונה המכילים היפריקום (פרע), של פרצטמול ומיץ אשכוליות ושל פרצטמול ותרופות ללחץ דם. בשלושת המקרים האתר המפרק בכבד הוא אותו אתר שמפרק פרצטמול".

    "פרצטמול הוא הראשון ברשימת התרופות שגורמות להרעלות בארץ", מאשר ד"ר ידידיה בנטור, מנהל המרכז לרעלים. "בשנת 2002, מתוך 7,344 פניות למרכז בשל פגיעה מתרופות, היו 500 פניות כתוצאה מנטילת פרצטמול".

    אחת הדרכים להתמודד עם בעיית ההרעלה (שיש לה גם מחיר כלכלי - השתלות כבד יקרות) היא בהקטנת מספר הכדורים בחפיסה. בבריטניה נמכרו כדורי פרצטמול באריזות של 20 טבליות. הקטנת הכמות ל-12 באריזה הפחיתה מיד את מספר השתלות הכבד ב-30%.

    היות שהמחקרים מראים שבמדינות רבות בעולם המערבי התרופה אחראית ל-20% מהשתלות הכבד, פנינו אל משרד הבריאות כדי לברר אם הוא עושה ניסיון לצמצם את השימוש בה בישראל. תשובתו, "פרצטמול היא תרופה בטוחה, והרעילות נובעת בדרך כלל משימוש מכוון לגרום נזק (ניסיון התאבדות; י.ש-ר)" - מתעלמת מהירידה החדה בהרעלות הכבד במדינות שנקטו פעולות לצמצום השימוש בתרופה, ומנתוני המרכז לרעלים בארץ, שלפיהם מתוך 500 הרעלות הפרצטמול בשנת 2002 רק 157 היו בעקבות ניסיונות אובדניים. שאלה נוספת הייתה מדוע לא לחייב את היצרנים לפרסם אזהרה ברורה על האריזה. התשובה: "בעלון קיימת אזהרה". אלא שמסקר שנערך בארצות הברית מתברר כי 70% מהצרכנים אינם קוראים את העלון כלל.

    תרופת מדף נוספת הנמכרת ללא צורך במרשם רופא היא האופטלגין, תרופה שברוב מדינות המערב השימוש בה נאסר לחלוטין (מדובר בארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, יפן, ועוד). "לאופטלגין יש תופעת לוואי מסוכנת מאוד - ירידה מהירה בכמות כדוריות הדם הלבנות", מסביר ד"ר בר. "הירידה עלולה לגרום לפגיעה במנגנון החיסוני של הגוף עד כדי סכנת אלח (זיהום חיידקי) בדם. הבעיה היא שאי אפשר לצפות מראש מי מהמשתמשים יפתח את התגובות האלה".

    אולי גם אתם שואלים את עצמכם בפליאת מה, איך ייתכן שתרופה שנאסרת לשימוש ברוב מדינות המערב נמכרת כאן בלי מרשם. תשובת משרד הבריאות: "ההיתר ניתן על סמך ניסיון של שנים. תכשירים דומים משווקים בארצות שונות באירופה ללא מרשם רופא". במילים אחרות, "תסמכו עלינו". סומכים?

    ד"ר בר: "אופטלגין היא כלי עזר חיוני לרבים. לא הייתי רוצה לאסור את השימוש בה באופן גורף. המלצה שלי: מי שכבר השתמש בה, יכול להמשיך בשימוש ללא חשש. מי שעדיין לא השתמש, צריך לנקוט משנה זהירות, להתייחס אליה כאל ברירת מחדל".

    משככת אחרונה חביבה, גם מבחינת זמן הופעתה בשוק, היא ויוקס, השייכת לקבוצת תרופות לא סטרואידיות נגד דלקת (NSAID), שתופעת הלוואי שלהן היא פגיעה בקיבה. הצלחת הוויוקס היא בכך שפגיעתה בקיבה נחשבת "עדינה", ולכן היא ניתנת ברוחב יד למתלוננים על כאבי גב או שרירים הנובעים מדלקות (התרופה פועלת הן נגד הדלקת והן כמשככת כאבים).

    אלא שבחודש אוקטובר האחרון התפרסם בארצות הברית מחקר המראה שהוויוקס עלולה להגביר את הסיכון להתקפי לב. תוצאות המחקר מצטרפות לממצאי מחקר קודם, שהראה כי הסיכון לאירוע בכלי הדם והלב גדול פי שלושה בקבוצה שקיבלה ויוקס, וכי מינונים גדולים מהמומלץ של ויוקס (עד 50 מיליליטר) מעלים את הסיכון לתופעות הלוואי. ד"ר לורנס גולדקיינד, ראש המדור לתרופות נוגדות דלקת ב- FDA, אמר לכלי התקשורת ש"איש עדיין לא יודע מה בדיוק היקף הבעיה, אבל הממצאים מראים שיש בהחלט סיבות לדאגה". המסקנה שלו: "שקלו היטב את מאזן הסיכונים".

    שיעול ממכר מאוד

    סירופים נגד שיעול ותכשירים להקלת הצטננות הם בין התרופות הנמכרות ביותר. חלק גדול מהם נמכר ללא מרשם או פיקוח כלשהו, למרות שהמרכיב העיקרי ברובם הוא קודאין, נגזרת סינתטית של המורפין - סם אופיאטי ממכר. התכשירים נגד שיעול והצטננות מכילים לרוב גם מרכיב ממכר נוסף, אפדרין, שגורם להרפיית השרירים המקיפים את דרכי הנשימה ומקל בכך את קשיי הנשימה. חומר זה, קרוב משפחה של האמפיטמינים, ידוע גם כממריץ בעל השפעה פסיכואקטיבית על המוח, וכגורם להזיות והתמכרות. בקיצור, שמח בסירופ.

    "תופעת ההתמכרות לקודאין בארץ הולכת וגוברת", אומרת מידר. "מדובר בהתמכרות לכל דבר, על כל תופעות הלוואי שלה: טשטוש, פגיעה בשיפוט וכו'. אני נאלצת להתמודד עם לקוחות שהתמכרו לסירופים האלה כמעט מדי יום".

    - לפי החוק את חייבת למכור לכולם.

    "ללקוח שמבקש שוב תכשיר המכיל קודאין אני מסבירה שלא כדאי להשתמש ביותר מבקבוק אחד בלי התייעצות עם רופא. לאנשים שנראים לי מכורים אני פשוט מסרבת למכור. ביררתי אצל היועץ המשפטי לממשלה והוא אישר לי לסרב".

    הסירוב של מידר למכור לא יעזור. מכור שלא יקבל את התרופה אצלה פשוט ילך למקום אחר. היום אפשר ללכת לחמישה בתי מרקחת שונים ולקנות כמויות גדולות מאוד של קודאין.

    - אולי כדאי להחזיר את התרופות לרשימת הנמכרות במרשם?

    מידר: "זה בעייתי, כי ייווצר עומס על קופות החולים והרופאים. אבל אפשר לחפש פתרונות יצירתיים, למשל חיוב הרוקח בדיווח על מכירתן, כנהוג בחלק ממדינות אירופה, וזאת באמצעות טופס שבו נרשמים פרטי הלקוח". אגב, גם כאן מציעה מידר לרשום אזהרות מפני התמכרות על גבי האריזה, ולא רק בעלון לצרכן (מה שמנוגד כמובן לאינטרס של היצרנים).

    עלייה בשיעורי ההתמכרות היא בעיה רצינית. רצינו לבדוק עד כמה הרשויות מודעות לה ומה עמדתן. משרד הבריאות, מתברר, "אינו מודע לנתונים התומכים בטענה", אבל למרות זאת הוא "דן באפשרות לחייב תכשירים המכילים קודאין במרשם רופא, והודעה בנושא תתפרסם בתום הדיונים". עד שיסתיימו הדיונים, הנה מה שמגלה ד"ר רחל בר-המבורגר, המדענית הראשית ברשות למלחמה בסמים ולשעבר ראש אגף הרוקחות במשרד הבריאות עצמו: "את השימוש הנרחב וההתמכרות לתכשירים אלה ייבאו צעירים עולי מדינות חבר העמים, אבל התופעה כבר לא מוגבלת להם. מדובר בתופעה שגורפת בני נוער אחרים וזאת סכנה אמיתית, כי חומרים אלה משפיעים על תפקודי המוח. הדרך היחידה להילחם בתופעה היא לקבוע שתרופות אלה יינתנו אך ורק במרשם רופא".

    לא רק צעירים מתמכרים לסמים שבתרופות. את המונח "מכור" לא תקשרו לסבא או סבתא, אבל זה בדיוק מה שיקרה אם הם יקבלו המלצה להשתמש בתרופות לא מתאימות. גמילה מבנזודיאזיאפינים היא כיום תופעה מוכרת במחלקות הפסיכיאטריות בארץ. תרופות ההרגעה על בסיס בנזודיאזיאפינים (ביניהן ווליום, אסיוול (אותו חומר פעיל במו ואליום (Diazepam),  קסנקס, נומבון, ואבן ולוריוון) מאיטות את קצב פעילות המוח, ובמינון גבוה גם גורמות לישנוניות ולטשטוש.

    "הבעיה היא שמדובר בתרופות ממכרות, שעובדות על אותו אתר במוח שעליו פועל גם האלכוהול", מסביר ד"ר שאול שרייבר, מנהל היחידה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי תל אביב. "למרבה הצער, חלק מרופאי המשפחה בישראל אחראים להתמכרותם של אלפים לתרופות אלה, בעיקר של קשישים. העובדה שהן נחשבות לבטוחות מאפשרת רישום ביד קלה לכל חולה, בעיקר חולה מבוגר שמספר שרע לו או קשה לו לישון. יש אשליה שאפשר לעזור מיד ולהפסיק את התרופה בקלות כעבור זמן מה".

    - והן אכן פותרות את קשיי השינה?

    "התרופות האלה יעילות לשבועיים-שלושה, אבל כעבור חודש הגוף מתרגל אליהן. בשלב הזה הן כבר ממכרות, והגמילה מהן קשה מאוד. לכן גם אסור בשום אופן להפסיק את השימוש בהן בבת אחת. בדומה לגמילה מסמים, המטופל עלול לסבול מתסמיני גמילה קשים, כמו פרכוסים".

    לעובדה שהבנזודיאזיאפינים מטשטשים וגורמים לישנוניות יש תופעת לוואי קשה נוספת - הם מעלים את הסיכון לשבר בצוואר הירך אצל קשישים עקב נפילות. הסיכון עולה בשיעור של 60%-50% כבר כאשר הם ניטלים במינונים נמוכים. במילותיו של ד"ר שרייבר: "בנזודיאזיאפינים הם יקירי המחלקה האורתופדית".

    ד"ר צופיה איש-שלום, מנהלת היחידה למטבוליזם של העצם בבית החולים רמב"ם: "רבע מהקשישים שששברו את צוואר הירך ימותו בשנה שלאחר מכן בעקבות החמרה של מחלות קיימות או הופעה של חדשות. רבע מהם יהפכו לסיעודיים. למעשה, רק רבע ישתקמו עד כדי תפקוד מלא כמו לפני השבר".

    לדברי ד"ר איש-שלום, נוהגים לכנות את השבר "השבר של הנשמה", משום שיש לו גם השפעה נפשית קשה על הדימוי העצמי של הקשיש בשל הצורך בריתוק למיטה, אובדן העצמאות והשיקום הקשה.

    "בשורה התחתונה", אומר ד"ר שרייבר, "התרופות הן לא פתרון פלא. כטיפול קצר טווח (עד עשרה ימים) בבעיה חריפה מאוד או במשבר קצר וחולף זאת תרופה נפלאה. אבל זאת טעות חמורה לתת דרך קבע תרופה שעושה תרדמת כימית".

    50 עד 1,500 מיליגרם - ליום!

    "לבית החולים שלוותה הגיעה יום אחד אשה בת 60 שאושפזה לראשונה בחייה בבית חולים פסיכיאטרי", מספר ד"ר בר. "היא סבלה מדיכאון עמוק, שהופיע לאחר שנטלה דרלין במשך שבועיים. לאחר שהטיפול בתרופה הופסק היא התאוששה וחזרה לביתה".

    מי שסובל מבעיות לב ויתר לחץ דם צריך להשתמש בתרופות ברוב המקרים, ורוב התרופות יינתנו לו רק במרשם. אבל אפילו כאן יש תרופות מסוכנות יותר, שהחולה מגלה לא פעם בדיעבד את השלכותיהן, ושיש להן חלופות.

    למשל הקשר בין הלב, הנפש והסקס שלכם לבין התרופות נורמיטן, דרלין ונורמלול. התרופות משתייכות לקבוצת התרופות "חוסמות בטא", המדכאות את השפעת האדרנלין על הלב (בעקבות זאת פעילותו מואטת, לחץ הדם יורד, ורמת הפרעות הקצב פוחתת). ראוי לציין שיש להן שתי תופעות לוואי חמורות: הן עלולות לגרום לדיכאון אצל שני המינים, ולאין אונות אצל הגברים. אחת השאלות הראשונות שישאל היום פסיכיאטר היא "האם את/ה נוטל/ת תרופה מקבוצה זאת?"

    לטענת ד"ר בר, אף שמדובר בכדורים שרופאי משפחה רושמים באופן יומיומי, רק לעתים רחוקות הם יזהירו את המטופלים מפני דיכאון או אין אונות, "אולי", לדבריו, "כי אלה נחשבים 'לא בתחום שלהם'".

    - מהי שכיחות האימפוטנציה/הדיכאון בעקבות נטילת התרופות?

    ד"ר בר: "אין סטטיסטיקות מדויקות על שכיחות הדיכאון, אבל התופעה מתועדת היטב. בעניין האימפוטנציה, התופעה שכיחה מספיק כדי לגרום למומחים ללחץ דם להקפיד שלא לתת תרופות מהמשפחה לגברים צעירים. הבעיה הגדולה היא שרוב החולים לא מגיעים למומחה ללחץ דם. למרבה האירוניה זה סבל לחינם, כי יש די תרופות חלופיות שלא גורמות לדיכאון ולאימפוטנציה, למשל תרופות משַתנות למיניהן או תרופות מקבוצת חוסמי תעלות סידן (צמצום השפעת הסידן גורמת להרחבת כלי הדם ולירידה בלחץ הדם; י.ש-ר). וגם אם הרופא חושב שאין מנוס, למה לשלוח אדם תמים הביתה כשמחר הוא עלול להיות בדיכאון, בלי לדעת מה הסיבה?"

    גם באספירין מטופלים חולי לב ביד רחבה. התרופה מוכרת לאדם כבר יותר מ-2,000 שנה, וכשהיוונים חלטו תה מעלי עץ הערבה לשם הקלת כאבים וחום, הם בעצם השתמשו באספירין.

    בשנות ה-70 של המאה הקודמת התברר שיש לאספירין תופעת לוואי משמעותית - הוא מונע קרישת דם. הגילוי הפך את האספירין לאחד המקרים הבולטים שבהם תופעת לוואי הופכת ליתרון. הרופאים החליטו להשתמש בהשפעות נוגדות הקרישה של התרופה ולרשום אותה לחולי לב ולמבוגרים, במטרה למנוע התקפי לב ושבץ.

    מחקרים מראים שהאספירין מפחית את הסיכוי להתקפי לב ולאירועים מוחיים ב-30%, ובשלב מסוים אפילו הועלתה הצעה שכל גבר מגיל 50 ומעלה וכל אשה לאחר גיל המעבר ייטלו אספירין, ויש כיום מי שנוטלים אותה רק לשם מניעה. אלא שמידע מצטבר מצביע על כך שהתרופה הפופולרית, הנמכרת בארץ ללא מרשם, עלולה להסב נזק חמור.

    ד"ר בר: "אספירין פוגע בייצור הרירית המצפה את דופן הקיבה, רירית שמונעת מהחומצה בחלל הקיבה לאכל את שריר הקיבה. כשהרירית הופכת לדקה, הדבר עלול להוביל לדימומים ואפילו למצב של ניקוב הקיבה, שמצריך ניתוח מיידי".

    מחקר שפורסם לפני כשלוש שנים בכתב העת הבריטי "בריטיש מדיקל ז'ורנל" בחן 66 אלף מטופלים שנטלו אספירין בטווח שבין 1,500-50 מיליגרם - ליום! החוקרים גילו שכל מינון של אספירין מסכן את הקיבה. "נטילת האספירין הפכה לעניין אופנתי", טוענת מידר, "וההסברה בנושא לקויה. העובדה שמדובר בתרופה ללא מרשם הניטלת לאורך זמן מגבירה את סיכויי הסיבוכים". בתגובה לשאלות בנושא ציין משרד הבריאות כי "בכל העולם מקובל למכור אספירין ללא מרשם. תופעות הלוואי מפורטות בעלון לצרכן".

    - מדוע ממשיכים למכור אספירין ללא מרשם, וגם כתרופת מנע?

    ד"ר עזרי רוזנבאום, מנהל מחלקת צנתורים בבית החולים מאיר: "הכנסת אספירין למרשם היא גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. התרופה חשובה כאשר מטפלים בחולי לב, אבל לדעתי אין הצדקה לשימוש מונע בה בכל מקרה. לא הייתי נותן אספירין לאנשים בריאים בני 40 ואפילו בני 50 שאין להם גורמי סיכון, משום שיש להם הרבה שנים לקחת את התרופה. לעומת זאת, אצל גבר בן 55 שמעשן, סובל מכולסטרול גבוה ושני הוריו סבלו ממחלת לב, התועלת גוברת על הנזק".

    ממה להזהר

    חריגה מהמינון בצריכת משככי כאבים על בסיס פרצטמול (אקמול, דקסמול, אלדולור, רוקמול ועוד) מסכנת.
    אל תערבבו פרצטמול עם אלכוהול, מיץ אשכוליות, תוספי תזונה המכילים היפריקום ותרופות ללחץ דם. הכבד "מת" על שילובים כאלה.
    כדאי לחשוב פעמיים לפני שימוש באופטלגין. אלח דם הוא עניין מסוכן.
    כמה מחקרים מצביעים על קשר בין משכך הכאבים והדלקות ויוקס לאירועי כלי דם ולב. לשיקולכם.
    הרופא המליץ להוריכם על תרופות הרגעה (קסנקס, נומבון, וליום, ואבן ולוריוון)? שאלו אם גם סיפר להם שהן ממכרות.
    עדיף לא לצרוך יותר מבקבוק אחד של סירופ שיעול בלי להתייעץ עם רופא.
    נורמיטן, דרלין ונורמלול, המטפלות בהסדרת קצב הלב (תרופות "חוסמות בטא"), עלולות לגרום לדיכאון ואין אונות. יש להן חלופות.
    אספירין אינה תרופה שנוטלים סתם. סכנתה לקיבה גדולה, וכדאי להתייעץ עם כמה רופאים לפני שנוטלים אותה.
    כל התרופות נגד פטריות הניטלות בבליעה עלולות לסכן. השימוש בהן מחייב בדיקות תפקודי כבד.
    בכל מקרה ובכל תרופה שהיא בקשו מהרופא פירוט רחב של כל תופעות הלוואי האפשריות, ושאלו אם יש לה חלופות.
    ספרו לרופא על תרופות אחרות שאתם נוטלים. אולי אסור לחבר ביניהן?
    שאלו את הרופא אם יש בדיקות שעליכם לערוך לפני השימוש בתרופה ובזמן השימוש. זה עשוי לחסוך בעיות חמורות, אולי אפילו להציל ממוות.
    בכל מקרה, אף פעם אל תצרכו תרופה שקניתם לבדכם וללא מרשם במשך יותר מארבעה ימים.

    נוגדי חרדה - בנזודיאזפינים - גיהנום ההתמכרות והגמילה


    תרופות ללא מרשם: זה יכול להרוג אותך , מנטה , יפה שיר רז , אפריל 2004

    קישורים: