בנזודיאזיאפינים - השבר של הנשמה - שוק תרופות ההרגעה למיניהם ו
נוגדי החרדה כגון
קלונקס מתברר כמופקר, רופאים לא יזהירו על תופעות הלוואי משום שהתופעה אינה בתחום האחריות שלהם. לדוגמא אם תופעת הלוואי של בנזודיאזיאפינים היא שבר בעצמות, לא יקום רופא שיחבר בין נטילת הבנזודיאזיאפינים לשבר העצם.
הכתבה
תרופות ללא מרשם: זה יכול להרוג אותך , מנטה ,
יפה שיר רז , אפריל 2004
תחקיר "מנטה": בבתי המרקחת מתחבאות תרופות ללא מרשם, שבשימוש לא נכון יגרמו לנזקים חמורים: חפיסת אקמול עלולה לגרום נזק לכבד ואפילו מוות, שימוש בתרופות נגד שיעול עלול להוביל להתמכרות, וטיפול באופטלגין עשוי לגרור אלח דם. ממה להיזהר, ואיךדוד אוחיון (45) לא העלה על דעתו שככה זה ייגמר. בסך הכול הוא סבל מפטריות מטרידות בציפורניים, לא משהו שהולכים בגללו לניתוח. רופא העור רשם לאוחיון את התרופה הנפוצה
ניזורל, תרופה ששימוש לא נכון בה הביא אותו בסופו של דבר לאשפוז חירום בבית החולים.
תופעת לוואי אפשרית של הניזורל היא הפרעה בתפקוד הכבד. לדברי
פרופ' דניאל שובל, מנהל היחידה למחלות כבד בבית החולים הדסה, כל התרופות האנטי-פטרייתיות הניטלות בבליעה עלולות לגרום להפרעה דומה. ארבעה חודשי טיפול (ללא פיקוח מתמיד על תפקודי הכבד שלו) עלו לאוחיון בצהבת קשה. חודשים רבים נדרשו לו כדי להתאושש ממנה, ולדברי רופאיו, רק בעתיד תיוודע מידת הפגיעה בכבד.
למעשה, בארון התרופות שלכם יש תרופות נפוצות בהרבה, שסביר להניח שאין לכם מושג עד כמה הן עשויות לפגוע. בוחן פתע: מי המובילה בהרעלות עקב נטילת תרופות בארץ ובעולם? לא תאמינו - משפחת ה
פרצטמול (
אקמול, דקסמול, אלדולור ורוקמול). ידעתם למשל שנטילה לא מבוקרת של תרופות אלה עלולה לגרום מוות כבר ממספר מועט של כדורים? ידעתם שמשפחת תרופות זאת אחראית לחלק ניכר מהשתלות הכבד בעולם? דוגמה נוספת: התרופות נגד שיעול. רובן מכילות קודאין ואפדרין, סמים שהרשות למלחמה בסמים מציינת עלייה ניכרת בהתמכרות להם, מכיוון שסירופים נמכרים ללא פיקוח.
המומחים שרואיינו לכתבה אומרים בפה מלא: לא כל הרופאים יידעו אתכם כראוי ולא תמיד משרד הבריאות ינקוט את הפעולות הנדרשות. אבל מאסונות עקב נטילת תרופות אפשר להימנע. הנה כמה כלים שישאירו אתכם מחוץ לסטטיסטיקה.
כדורים שיכולים להרוג הדוגמה הקיצונית לתרופות עם דימוי בלתי מזיק ותופעות לוואי שיכולות להרוג היא כאמור
משככי כאבים המכילים פרצטמול. הפרצטמול, כמו רוב הרעלים, מפורק באתר הממוקם בכבד. האתר מסוגל לפרק כמויות קטנות שלו, אבל עומס יתר מביא להצטברות שעלולה לגרום לכבד נזק בלתי הפיך, ולהסתיים אפילו במוות עקב שחמת כבד. בעקבות זאת המליצה לאחרונה ועדת מומחים ל-FDA (המינהל האמריקאי לפיקוח על מזון ותרופות) להדביק תוויות אזהרה מפני הרעלה על כל האריזות של תרופות המכילות פרצטמול.
"לפרצטמול יש דימוי של תרופה שאפשר ליטול בלי לחשוב פעמיים", אומר
ד"ר אודי בר, רופא כללי ומומחה לתוספי תזונה מ"בר מרכזים רפואיים", "אבל בבתי הספר לרפואה משננים באוזני הסטודנטים את הסיסמה הזאת: '
עשרה כדורי פרצטמול יכולים להרוג'".
טוב, אנחנו כבר מכירים את האירוניה שלכם: מי שלוקח עשרה כדורים בבת אחת, אתם חושבים, אולי מגיע לו עונש. חכו קצת עם הביקורת. ורדה מידר, יו"ר הסתדרות הרוקחים בישראל: "בעלון לצרכן כתוב שצריך לחכות ארבע שעות בין כדור לכדור, אבל אנשים לא קוראים שאסור לקחת יותר משמונה כדורים ביום. החריגה מההתוויה עלולה לפגוע קשות בכבד ואף להרוג".
לדברי מידר, העובדה שהתרופות נמכרות ללא מרשם יוצרת את הרושם שאין בהן סכנה, אבל האמת הפוכה. מעבר לאי-הקפדה על המינון, יש שילובים "תמימים" שעשויים לגרום לנזק רב. "צעירים חוזרים מבילוי עם 'האנגאובר' וראש מפוצץ, ולוקחים אקמול. אבל האלכוהול מתפרק באותו אתר בכבד שבו מפורק הפרצטמול, והכבד, שגם כך עסוק, עלול לקרוס. אגב, זה קורה לא פעם גם למצוננים שמשתמשים בתרופת הסבתא 'תה חם עם קצת ויסקי לחיזוק' בשילוב עם תרופות המכילות פרצטמול".
- יש עוד שילובים שכדאי להיזהר מהם?
מידר: "בכבד יש כ-240 אתרי פירוק לחומרים שונים. מספר האתרים ויכולתם לפרק משתנה מאדם לאדם. אנחנו לומדים על שילובים מסוכנים בעיקר בעקבות אסונות. שילובים בעייתיים שאני כבר מכירה הם של פרצטמול ותוספי תזונה המכילים היפריקום (פרע), של פרצטמול ומיץ אשכוליות ושל פרצטמול ותרופות ללחץ דם. בשלושת המקרים האתר המפרק בכבד הוא אותו אתר שמפרק פרצטמול".
"
פרצטמול הוא הראשון ברשימת התרופות שגורמות להרעלות בארץ", מאשר
ד"ר ידידיה בנטור, מנהל המרכז לרעלים. "בשנת 2002, מתוך 7,344 פניות למרכז בשל פגיעה מתרופות, היו 500 פניות כתוצאה מנטילת פרצטמול".
אחת הדרכים להתמודד עם בעיית ההרעלה (שיש לה גם מחיר כלכלי - השתלות כבד יקרות) היא בהקטנת מספר הכדורים בחפיסה. בבריטניה נמכרו כדורי פרצטמול באריזות של 20 טבליות. הקטנת הכמות ל-12 באריזה הפחיתה מיד את מספר השתלות הכבד ב-30%.
היות שהמחקרים מראים שבמדינות רבות בעולם המערבי התרופה אחראית ל-20% מהשתלות הכבד, פנינו אל משרד הבריאות כדי לברר אם הוא עושה ניסיון לצמצם את השימוש בה בישראל. תשובתו, "פרצטמול היא תרופה בטוחה, והרעילות נובעת בדרך כלל משימוש מכוון לגרום נזק (ניסיון התאבדות; י.ש-ר)" - מתעלמת מהירידה החדה בהרעלות הכבד במדינות שנקטו פעולות לצמצום השימוש בתרופה, ומנתוני המרכז לרעלים בארץ, שלפיהם מתוך 500 הרעלות הפרצטמול בשנת 2002 רק 157 היו בעקבות ניסיונות אובדניים. שאלה נוספת הייתה מדוע לא לחייב את היצרנים לפרסם אזהרה ברורה על האריזה. התשובה: "בעלון קיימת אזהרה". אלא שמסקר שנערך בארצות הברית מתברר כי 70% מהצרכנים אינם קוראים את העלון כלל.
תרופת מדף נוספת הנמכרת ללא צורך במרשם רופא היא ה
אופטלגין, תרופה שברוב מדינות המערב השימוש בה נאסר לחלוטין (מדובר בארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, יפן, ועוד). "
לאופטלגין יש תופעת לוואי מסוכנת מאוד - ירידה מהירה בכמות כדוריות הדם הלבנות", מסביר ד"ר בר. "הירידה עלולה לגרום לפגיעה במנגנון החיסוני של הגוף עד כדי סכנת אלח (זיהום חיידקי) בדם. הבעיה היא שאי אפשר לצפות מראש מי מהמשתמשים יפתח את התגובות האלה".
אולי גם אתם שואלים את עצמכם בפליאת מה, איך ייתכן שתרופה שנאסרת לשימוש ברוב מדינות המערב נמכרת כאן בלי מרשם. תשובת משרד הבריאות: "ההיתר ניתן על סמך ניסיון של שנים. תכשירים דומים משווקים בארצות שונות באירופה ללא מרשם רופא". במילים אחרות, "תסמכו עלינו". סומכים?
ד"ר בר: "אופטלגין היא כלי עזר חיוני לרבים. לא הייתי רוצה לאסור את השימוש בה באופן גורף. המלצה שלי: מי שכבר השתמש בה, יכול להמשיך בשימוש ללא חשש. מי שעדיין לא השתמש, צריך לנקוט משנה זהירות, להתייחס אליה כאל ברירת מחדל".
משככת אחרונה חביבה, גם מבחינת זמן הופעתה בשוק, היא
ויוקס, השייכת לקבוצת תרופות לא סטרואידיות נגד דלקת (NSAID), שתופעת הלוואי שלהן היא פגיעה בקיבה. הצלחת הוויוקס היא בכך שפגיעתה בקיבה נחשבת "עדינה", ולכן היא ניתנת ברוחב יד למתלוננים על כאבי גב או שרירים הנובעים מדלקות (התרופה פועלת הן נגד הדלקת והן כמשככת כאבים).
אלא שבחודש אוקטובר האחרון התפרסם בארצות הברית מחקר המראה שהוויוקס עלולה להגביר את הסיכון להתקפי לב. תוצאות המחקר מצטרפות לממצאי מחקר קודם, שהראה כי הסיכון לאירוע בכלי הדם והלב גדול פי שלושה בקבוצה שקיבלה ויוקס, וכי מינונים גדולים מהמומלץ של ויוקס (עד 50 מיליליטר) מעלים את הסיכון לתופעות הלוואי. ד"ר לורנס גולדקיינד, ראש המדור לתרופות נוגדות דלקת ב- FDA, אמר לכלי התקשורת ש"איש עדיין לא יודע מה בדיוק היקף הבעיה, אבל הממצאים מראים שיש בהחלט סיבות לדאגה". המסקנה שלו: "שקלו היטב את מאזן הסיכונים".
שיעול ממכר מאוד סירופים נגד שיעול ותכשירים להקלת הצטננות הם בין התרופות הנמכרות ביותר. חלק גדול מהם נמכר ללא מרשם או פיקוח כלשהו, למרות שהמרכיב העיקרי ברובם הוא קודאין, נגזרת סינתטית של המורפין - סם אופיאטי ממכר. התכשירים נגד שיעול והצטננות מכילים לרוב גם מרכיב ממכר נוסף, אפדרין, שגורם להרפיית השרירים המקיפים את דרכי הנשימה ומקל בכך את קשיי הנשימה. חומר זה, קרוב משפחה של האמפיטמינים, ידוע גם כממריץ בעל השפעה פסיכואקטיבית על המוח, וכגורם להזיות והתמכרות. בקיצור, שמח בסירופ.
"תופעת ההתמכרות לקודאין בארץ הולכת וגוברת", אומרת מידר. "מדובר בהתמכרות לכל דבר, על כל תופעות הלוואי שלה: טשטוש, פגיעה בשיפוט וכו'. אני נאלצת להתמודד עם לקוחות שהתמכרו לסירופים האלה כמעט מדי יום".
- לפי החוק את חייבת למכור לכולם.
"ללקוח שמבקש שוב תכשיר המכיל קודאין אני מסבירה שלא כדאי להשתמש ביותר מבקבוק אחד בלי התייעצות עם רופא. לאנשים שנראים לי מכורים אני פשוט מסרבת למכור. ביררתי אצל היועץ המשפטי לממשלה והוא אישר לי לסרב".
הסירוב של מידר למכור לא יעזור. מכור שלא יקבל את התרופה אצלה פשוט ילך למקום אחר. היום אפשר ללכת לחמישה בתי מרקחת שונים ולקנות כמויות גדולות מאוד של קודאין.
- אולי כדאי להחזיר את התרופות לרשימת הנמכרות במרשם?
מידר: "זה בעייתי, כי ייווצר עומס על קופות החולים והרופאים. אבל אפשר לחפש פתרונות יצירתיים, למשל חיוב הרוקח בדיווח על מכירתן, כנהוג בחלק ממדינות אירופה, וזאת באמצעות טופס שבו נרשמים פרטי הלקוח". אגב, גם כאן מציעה מידר לרשום אזהרות מפני התמכרות על גבי האריזה, ולא רק בעלון לצרכן (מה שמנוגד כמובן לאינטרס של היצרנים).
עלייה בשיעורי ההתמכרות היא בעיה רצינית. רצינו לבדוק עד כמה הרשויות מודעות לה ומה עמדתן. משרד הבריאות, מתברר, "אינו מודע לנתונים התומכים בטענה", אבל למרות זאת הוא "דן באפשרות לחייב תכשירים המכילים קודאין במרשם רופא, והודעה בנושא תתפרסם בתום הדיונים". עד שיסתיימו הדיונים, הנה מה שמגלה ד"ר רחל בר-המבורגר, המדענית הראשית ברשות למלחמה בסמים ולשעבר ראש אגף הרוקחות במשרד הבריאות עצמו: "את השימוש הנרחב וההתמכרות לתכשירים אלה ייבאו צעירים עולי מדינות חבר העמים, אבל התופעה כבר לא מוגבלת להם. מדובר בתופעה שגורפת בני נוער אחרים וזאת סכנה אמיתית, כי חומרים אלה משפיעים על תפקודי המוח. הדרך היחידה להילחם בתופעה היא לקבוע שתרופות אלה יינתנו אך ורק במרשם רופא".
לא רק צעירים מתמכרים לסמים שבתרופות. את המונח "מכור" לא תקשרו לסבא או סבתא, אבל זה בדיוק מה שיקרה אם הם יקבלו המלצה להשתמש בתרופות לא מתאימות. גמילה מבנזודיאזיאפינים היא כיום תופעה מוכרת במחלקות הפסיכיאטריות בארץ. תרופות ההרגעה על בסיס בנזודיאזיאפינים (ביניהן
ווליום, אסיוול (אותו חומר פעיל במו ואליום (
Diazepam),
קסנקס, נומבון, ואבן ולוריוון) מאיטות את קצב פעילות המוח, ובמינון גבוה גם גורמות לישנוניות ולטשטוש.
"הבעיה היא שמדובר בתרופות ממכרות, שעובדות על אותו אתר במוח שעליו פועל גם האלכוהול", מסביר ד"ר שאול שרייבר, מנהל היחידה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי תל אביב. "למרבה הצער, חלק מרופאי המשפחה בישראל אחראים להתמכרותם של אלפים לתרופות אלה, בעיקר של קשישים. העובדה שהן נחשבות לבטוחות מאפשרת רישום ביד קלה לכל חולה, בעיקר חולה מבוגר שמספר שרע לו או קשה לו לישון. יש אשליה שאפשר לעזור מיד ולהפסיק את התרופה בקלות כעבור זמן מה".
- והן אכן פותרות את קשיי השינה?
"התרופות האלה יעילות לשבועיים-שלושה, אבל כעבור חודש הגוף מתרגל אליהן. בשלב הזה הן כבר ממכרות, והגמילה מהן קשה מאוד. לכן גם אסור בשום אופן להפסיק את השימוש בהן בבת אחת. בדומה לגמילה מסמים, המטופל עלול לסבול מתסמיני גמילה קשים, כמו פרכוסים".
לעובדה שהבנזודיאזיאפינים מטשטשים וגורמים לישנוניות יש תופעת לוואי קשה נוספת - הם מעלים את הסיכון לשבר בצוואר הירך אצל קשישים עקב נפילות. הסיכון עולה בשיעור של 60%-50% כבר כאשר הם ניטלים במינונים נמוכים. במילותיו של ד"ר שרייבר: "
בנזודיאזיאפינים הם יקירי המחלקה האורתופדית".
ד"ר צופיה איש-שלום, מנהלת היחידה למטבוליזם של העצם בבית החולים רמב"ם: "רבע מהקשישים שששברו את צוואר הירך ימותו בשנה שלאחר מכן בעקבות החמרה של מחלות קיימות או הופעה של חדשות. רבע מהם יהפכו לסיעודיים. למעשה, רק רבע ישתקמו עד כדי תפקוד מלא כמו לפני השבר".
לדברי ד"ר איש-שלום, נוהגים לכנות את השבר "השבר של הנשמה", משום שיש לו גם השפעה נפשית קשה על הדימוי העצמי של הקשיש בשל הצורך בריתוק למיטה, אובדן העצמאות והשיקום הקשה.
"בשורה התחתונה", אומר ד"ר שרייבר, "התרופות הן לא פתרון פלא. כטיפול קצר טווח (עד עשרה ימים) בבעיה חריפה מאוד או במשבר קצר וחולף זאת תרופה נפלאה. אבל זאת טעות חמורה לתת דרך קבע תרופה שעושה תרדמת כימית".
50 עד 1,500 מיליגרם - ליום! "לבית החולים שלוותה הגיעה יום אחד אשה בת 60 שאושפזה לראשונה בחייה בבית חולים פסיכיאטרי", מספר ד"ר בר. "היא סבלה מדיכאון עמוק, שהופיע לאחר שנטלה
דרלין במשך שבועיים. לאחר שהטיפול בתרופה הופסק היא התאוששה וחזרה לביתה".
מי שסובל מבעיות לב ויתר לחץ דם צריך להשתמש בתרופות ברוב המקרים, ורוב התרופות יינתנו לו רק במרשם. אבל אפילו כאן יש תרופות מסוכנות יותר, שהחולה מגלה לא פעם בדיעבד את השלכותיהן, ושיש להן חלופות.
למשל הקשר בין הלב, הנפש והסקס שלכם לבין התרופות
נורמיטן, דרלין ונורמלול. התרופות משתייכות לקבוצת התרופות "חוסמות בטא", המדכאות את השפעת האדרנלין על הלב (בעקבות זאת פעילותו מואטת, לחץ הדם יורד, ורמת הפרעות הקצב פוחתת). ראוי לציין שיש להן שתי תופעות לוואי חמורות: הן עלולות לגרום לדיכאון אצל שני המינים, ולאין אונות אצל הגברים. אחת השאלות הראשונות שישאל היום פסיכיאטר היא "האם את/ה נוטל/ת תרופה מקבוצה זאת?"
לטענת ד"ר בר, אף שמדובר בכדורים שרופאי משפחה רושמים באופן יומיומי, רק לעתים רחוקות הם יזהירו את המטופלים מפני דיכאון או אין אונות, "אולי", לדבריו, "כי אלה נחשבים 'לא בתחום שלהם'".
- מהי שכיחות האימפוטנציה/הדיכאון בעקבות נטילת התרופות?
ד"ר בר: "אין סטטיסטיקות מדויקות על שכיחות הדיכאון, אבל התופעה מתועדת היטב. בעניין האימפוטנציה, התופעה שכיחה מספיק כדי לגרום למומחים ללחץ דם להקפיד שלא לתת תרופות מהמשפחה לגברים צעירים. הבעיה הגדולה היא שרוב החולים לא מגיעים למומחה ללחץ דם. למרבה האירוניה זה סבל לחינם, כי יש די תרופות חלופיות שלא גורמות לדיכאון ולאימפוטנציה, למשל תרופות משַתנות למיניהן או תרופות מקבוצת חוסמי תעלות סידן (צמצום השפעת הסידן גורמת להרחבת כלי הדם ולירידה בלחץ הדם; י.ש-ר). וגם אם הרופא חושב שאין מנוס, למה לשלוח אדם תמים הביתה כשמחר הוא עלול להיות בדיכאון, בלי לדעת מה הסיבה?"
גם ב
אספירין מטופלים חולי לב ביד רחבה. התרופה מוכרת לאדם כבר יותר מ-2,000 שנה, וכשהיוונים חלטו תה מעלי עץ הערבה לשם הקלת כאבים וחום, הם בעצם השתמשו באספירין.
בשנות ה-70 של המאה הקודמת התברר שיש לאספירין תופעת לוואי משמעותית - הוא מונע קרישת דם. הגילוי הפך את האספירין לאחד המקרים הבולטים שבהם תופעת לוואי הופכת ליתרון. הרופאים החליטו להשתמש בהשפעות נוגדות הקרישה של התרופה ולרשום אותה לחולי לב ולמבוגרים, במטרה למנוע התקפי לב ושבץ.
מחקרים מראים שהאספירין מפחית את הסיכוי להתקפי לב ולאירועים מוחיים ב-30%, ובשלב מסוים אפילו הועלתה הצעה שכל גבר מגיל 50 ומעלה וכל אשה לאחר גיל המעבר ייטלו אספירין, ויש כיום מי שנוטלים אותה רק לשם מניעה. אלא שמידע מצטבר מצביע על כך שהתרופה הפופולרית, הנמכרת בארץ ללא מרשם, עלולה להסב נזק חמור.
ד"ר בר: "אספירין פוגע בייצור הרירית המצפה את דופן הקיבה, רירית שמונעת מהחומצה בחלל הקיבה לאכל את שריר הקיבה. כשהרירית הופכת לדקה, הדבר עלול להוביל לדימומים ואפילו למצב של ניקוב הקיבה, שמצריך ניתוח מיידי".
מחקר שפורסם לפני כשלוש שנים בכתב העת הבריטי "בריטיש מדיקל ז'ורנל" בחן 66 אלף מטופלים שנטלו אספירין בטווח שבין 1,500-50 מיליגרם - ליום! החוקרים גילו שכל מינון של אספירין מסכן את הקיבה. "נטילת האספירין הפכה לעניין אופנתי", טוענת מידר, "וההסברה בנושא לקויה. העובדה שמדובר בתרופה ללא מרשם הניטלת לאורך זמן מגבירה את סיכויי הסיבוכים". בתגובה לשאלות בנושא ציין משרד הבריאות כי "בכל העולם מקובל למכור אספירין ללא מרשם. תופעות הלוואי מפורטות בעלון לצרכן".
- מדוע ממשיכים למכור אספירין ללא מרשם, וגם כתרופת מנע?
ד"ר עזרי רוזנבאום, מנהל מחלקת צנתורים בבית החולים מאיר: "הכנסת אספירין למרשם היא גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. התרופה חשובה כאשר מטפלים בחולי לב, אבל לדעתי אין הצדקה לשימוש מונע בה בכל מקרה. לא הייתי נותן אספירין לאנשים בריאים בני 40 ואפילו בני 50 שאין להם גורמי סיכון, משום שיש להם הרבה שנים לקחת את התרופה. לעומת זאת, אצל גבר בן 55 שמעשן, סובל מכולסטרול גבוה ושני הוריו סבלו ממחלת לב, התועלת גוברת על הנזק".
ממה להזהר חריגה מהמינון בצריכת משככי כאבים על בסיס פרצטמול (אקמול, דקסמול, אלדולור, רוקמול ועוד) מסכנת.
אל תערבבו פרצטמול עם אלכוהול, מיץ אשכוליות, תוספי תזונה המכילים היפריקום ותרופות ללחץ דם. הכבד "מת" על שילובים כאלה.
כדאי לחשוב פעמיים לפני שימוש באופטלגין. אלח דם הוא עניין מסוכן.
כמה מחקרים מצביעים על קשר בין משכך הכאבים והדלקות ויוקס לאירועי כלי דם ולב. לשיקולכם.
הרופא המליץ להוריכם על תרופות הרגעה (קסנקס, נומבון, וליום, ואבן ולוריוון)? שאלו אם גם סיפר להם שהן ממכרות.
עדיף לא לצרוך יותר מבקבוק אחד של סירופ שיעול בלי להתייעץ עם רופא.
נורמיטן, דרלין ונורמלול, המטפלות בהסדרת קצב הלב (תרופות "חוסמות בטא"), עלולות לגרום לדיכאון ואין אונות. יש להן חלופות.
אספירין אינה תרופה שנוטלים סתם. סכנתה לקיבה גדולה, וכדאי להתייעץ עם כמה רופאים לפני שנוטלים אותה.
כל התרופות נגד פטריות הניטלות בבליעה עלולות לסכן. השימוש בהן מחייב בדיקות תפקודי כבד.
בכל מקרה ובכל תרופה שהיא בקשו מהרופא פירוט רחב של כל תופעות הלוואי האפשריות, ושאלו אם יש לה חלופות.
ספרו לרופא על תרופות אחרות שאתם נוטלים. אולי אסור לחבר ביניהן?
שאלו את הרופא אם יש בדיקות שעליכם לערוך לפני השימוש בתרופה ובזמן השימוש. זה עשוי לחסוך בעיות חמורות, אולי אפילו להציל ממוות.
בכל מקרה, אף פעם אל תצרכו תרופה שקניתם לבדכם וללא מרשם במשך יותר מארבעה ימים.
נוגדי חרדה - בנזודיאזפינים - גיהנום ההתמכרות והגמילה קישורים:
