27.03.2019 - מפסק הדין זיכוי מוטי לייבל מסעיפי אישום על העלבת עובדי ציבור ופגיעה בפרטיות מתברר כי מדובר בתיקים שנסגרו אולם נפתחו מחדש בתאום טלפוני בית פקידת סעד ראשית חווה לוי לתת ניצב דדו זמיר. השופט אילן סלע ביקר התאום הטלפוני בין תנ"צ זמיר לפקידת סעד ראשית חוה לוי. מהכרעת הדין בית משפט השלום ירושלים ת"פ 49243-11-16 מה- 24.03.2019 מתברר שלאחר שתיקי המשטרה נגד לייבל נסגרו בנימוק שהליך פלילי אינו מהווה מסגרת מתאימה, ערערה העו"סית הראשית לחוק הנוער בפני תנ"צ זמיר, וטענה כי "ההסתות נגד העו'סים חרגו מזמן מגבול חופש הביטוי, וסגירת תיקים אלה מעבירים מסר המדרבן להמשיך, להתסיס, להסית, מה שעלול בסופו של דבר להסתיים באסון".
חוה לוי יצרה קשר טלפוני עם זמיר, וביקשה שיעמיד את לייבל לדין כדי לתת כוח לעובדים הסוציאליים, ו"לקחת את המקרה כמקרה מבחן". זמיר נענה, והורה לאסוף את כל התיקים של לייבל ולחקור אותו באזהרה. "הדבר מעורר חוסר נוחות של ממש", כתב השופט סלע. "אזרח מן השורה שתלונתו נדחתה, אינו יכול להתקשר לקצין האח'ם ולהסביר לו מדוע חשוב לקחת את המקרה שלו כמקרה מבחן. הדבר מעורר חשש מפני ניצול ההליך הפלילי למטרות שלא לשמן הוא נועד".
מצורפים תמונות: חוה לוי , תת ניצב דדו זמיר, ומוטי לייבל במחאה, וסעיפים 56-60 בהכרעת הדין ת"פ 49243-11-16 מה- 24.03.2019 בעניין התאום הטלפוני בין חוה לוי לתנ"צ דדו זמיר.
חוה לוי - פקידת סעד ראשית - פנתה בטלפון לתנ"נ זמיר לפתוח מחדש תיק פלילי למוטי לייבל
מוטי לייבל במחאה
סעיפים 56-60 בהכרעת הדין ת"פ 49243-11-16 מה- 24.03.2019 בעניין התאום הטלפוני בין חוה לוי לתנ"צ דדו זמיר
סעיפים 56-60 בהכרעת הדין ת"פ 49243-11-16 מה- 24.03.2019 בעניין התאום הטלפוני בין חוה לוי לתנ"צ דדו זמיר
סעיפים 56-60 בהכרעת הדין ת"פ 49243-11-16 מה- 24.03.2019 בעניין התאום הטלפוני בין חוה לוי לתנ"צ דדו זמיר
יוני 2018 - השיטות של פרקליטות המדינה לתפור תיקים לחשודים. פרקליטות המדינה אינה בוחלת בשום אמצעי לתפור תיק מנופח כדי לנצח במשפט. החל מתעמולה תקשורתית תוך כדי הולכת חשודים בפומבי כשהם אזוקים, דרך הכפשות והסתה בתוך אולם בית המשפט ובפרוטוקולים כגון השוואת נאשמת לזונה ואפיקורסית , עיכוב של חודשים בהגשת חומרי חקירה. וכשמגיע חומר החקירה מתבררים עוד שורה של פעולות לא חוקיות כגון האזנת סתר בניגוד לחוק, פגיעה בפרטיות ועוד. אין מנגנון פיקוח ובקרה אפקטיבי על הפרקליטות ולכן הפרקליטות מרשה לעצמה פעם אחר פעם להתעלל באזרחים ובני משפחותיהם.
פברואר 2017 - השיטות הבזויות של משטרת ישראל יחידת הסייבר לתפירת תיק והשחרת פניהם של חשודים לעיני קהל ועדה כדי לצבור נקודות להארכת מעצר חשודים. העיתונאים מוטי לייבל, לורי שם טוב ועו"ד צבי זר נעצרו ב- 27.02.2017. יחידת הסייבר של משטרת ישראל פעלה בשיטות נבזיות להתיר דמם של החשודים בעיני הציבור ובתי המשפט. התוצאה: החשודים שהוגש נגדם כתב אישום עצורים כמאה ימים מבלי שהוצג חומר ראיות לבית המשפט שבו יוכלו להוכיח חפותם וטרם הושלמה הקראת כתב האישום בפניהם. בסרטון ששודר בחדשות 2 ליל שבת מוצג רס"ב דרור בוזגלו מיחידת הסייבר של מחוז תל אביב מוליך את העיתונאי מוטי לייבל כשהוא אזוק בידיו וברגליו באולמות בית המשפט לעיני צלמים ועוברים ושבים, ואחד המתלוננים עו"ד שחר שוורץ מתגרה בחשוד האזוק כשבידו מצלמה.
שופט המעצרים עלאא מסארווה התרשל במילוי צווי חיפוש בבית הבלוגרים
האם כבוד השופט עלאא מסרווא בית משפט השלום תל אביב ידע על מה חותם בפרשת הבלוגרים. מסרוואה חתם על צווי חיפוש לקויים, בחלקם לא ציין מהות החשד והעילה לחיפוש, בחלק לא צוין שמו של מי שהובא בפניו, בחלק לא מילא כראוי את שם נשוא החיפוש. רשלנותו של מסארווה מטילה ספק אם ידע על מה הוא חותם כשחתם על צווי הארכת מעצר החשודים בפרשת הבלוגרים.
20 במאי 2017 - לורי שם טוב, מוטי לייבל ועו"ד צבי זר שוהים 83 ימים במעצר לא חוקי. מעצרם מכונה "פרשת הבלוגרים" או "טרור רישתי" החל בגל מעצרים ב- 27.02.2017 ע"י יחידת הסייבר מחוז תל אביב, ולווה בקמפיין תקשורתי מכפיש וצווי חיפוש לקויים של שופט המעצרים עלאא מסארווה. סופו של הקמפיין ביום הגשת כתב האישום ב- 6.04.2017. בשלב זה הקמפיין הופסק לטייח הפגיעה בזכויותיהם של העצורים.
משהחל המשפט טרם הציגה הפרקליטות ולו חומר ראיה אחד שבית המשפט או הסנגורים יכולים לעיין בהם. הפרקליטות מסתתרת מאחורי בירוקרטיה אכזרית וטוענת כי חומר הראיות כולל כ - 10,000 עמודים ומאות דיסקים של חומרי מחשב והקלטות.
ביינתיים שוהים העצורים בבית המעצר בניגוד לחוק ולתפיסת הפרקליטות הם יכולים לשהות במעצר עוד חודשים בניגוד לחוק עד שחומר הראיות יסרק ויודפס ויוגש לבית המשפט ולסנגורים. בנוסף קיים ספק אם בוצעה הקראת כתב האישום של כ - 160 עמודים לעצורים כמתחייב בחוק והאם השופט בני שגיא בדק אם הם הבינו במה הם מואשמים.
רס"ב דרור בוזגלו יחידת הסייבר (עם הקלסר מימין) מוליך בפרהסיה את העתונאי מוטי לייבל כשהוא אזוק
תופר התיקים - אין דרך עדינה לומר את זה: אחד הרגעים הכי עלובים של מערכת הצדק שלנו נחשפת. צוות חוקרים משטרתי מתלבש על צעיר אחד, ומשתמש בו כדי לתפור ארבעה תיקים, לשמונה חפים מפשע שלא עשו שום דבר. צפו בכתבה המלאה של רוני זינגר וגלעד טוקטלי רוני זינגר | גלעד טוקטלי | עובדה | 30/12/10
הכתבה - כתב האישום שלי , רונן ברגמן , 15.01.2010 , 7 ימים , ידיעות אחרונות.
מערכת המשפט מפקירה שופטים, החלטות מתקבלות על רקע נקמות קטנות ואינטריגות. הפרקליטות ניהלה נגדי מסע של הכפשות. משטרת ישראל מטייחת חקירות ובלתי מקצועית . "מערכת המשפט מפקירה את שופטיה, אינה מתייצבת לצדם בשעת מצוקה ומותירה אותם חשופים וחסרי יכולת התגוננות מול שיניהן הטורפות של התקשורת ודעת הקהל. לשופט אסור להגיב במהלך משפט או לאחריו, אך הדוברות איננה מקצועית ואינה מגנה על שופטי הערכאות הנמוכות, עובדה הגורמת לתסכול ולתחושת מצוקה של השופטים במערכת. ומן הצד השני – מערכת בתי המשפט נוהגת להסתיר ולסגור בשקט הליכים או תלונות נגד שופטים שסרחו או שהתנהגותם בלתי נסבלת או בלתי אתית. קשה להאמין כיצד מערכת – המתיימרת לעשות צדק ולשפוט את הציבור – מזלזלת בשופטיה ברמה הבסיסית ביותר וכיצד מתקבלות החלטות על רקע אישי, אינטריגות, נקמות קטנות ושימוש באמצעים אדמיניסטרטיביים כדי למרר את חייו של השופט".
אכן, קשה להאמין, בעיקר כי הדברים החמורים הללו אינם יוצאים מפיו של פרשן, עיתונאי או חוקר עצמאי מהאקדמיה, אלא דווקא מפי אדם ששימש במשך שנים רבות שופט בכיר מאוד וראש הרכב פשעים חמורים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ומי ששפט במאות משפטים שזכו לתהודה רבה מאוד. השופט שלי טימן – שעורר מהומה כשפרש מרצונו ממשרתו הרמה (למרות שבחים ומועמדות לקידום), שהגדיר אז "מסע הכפשה את הביקורת שהטיחה בו פרקליטות המדינה – לא נרגע. רחוק מכך. הוא עדיין חושב שטיפולן של הפרקליטות והמשטרה בתיקים שעמדו לפניו הוא רשלני, ועכשיו לראשונה הוא גם חושף ומאוורר את הפרטים לגבי שורה של תיקים רגישים במיוחד שבהם טיפל.
.
. "הבאתי סגנון משלי"
טימן בן 66, נשוי ואב לשלוש בנות. בילדותו ובבחרותו היה שחקן תאטרון ובן למשפחת שחקנים. גם בעת שישב על כס המשפט היה תאטרלי וציורי במידה חריגה. טימן סיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בשנת 1970, התמחה במשרד ש. הורוביץ והיה עוזרו האישי של ד"ר אמנון גולדנברג.
במשך שנים ארוכות שימש עורך דין אזרחי ואחר כך שופט במשך 27 שנים, בתחילה בבית משפט השלום ובהמשך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. טימן הוא גם שופט בבית הדין הצבאי לערעורים, בדרגת אלוף משנה, בורר בתיקים אזרחיים, מרצה מבוקש, טייס פרטי, יו"ר ועדת הבחירה של פרס התאטרון ועוד. הוא מעיד על עצמו שהוא עסוק עד למעל לראש ונהנה מהסטטוס החדש.
בין התיקים שבהם שפט היו המשפט השני של יגאל עמיר, חגי עמיר וחברם דרור עדני, רצח יחזקאל אסלן, האונס ברמת-השרון, האונס של לינור אברג'יל, סוחר הנשק נחום מנבר, מנסור עוויס (שהיה סגנו של מרוואן ברגותי ונאשם כמוהו במעורבות בפעולות טרור), טלי פחימה (מי שהואשמה בסיוע לאויב), איש חיזבאללה שנתפס בישראל סטיבן סמירק, רצח ימית רגב בקיבוץ נען, עופר מקסימוב (שהורשע בגניבת רבע מיליארד שקל מהבנק למסחר ולקוחותיו), משפטו של "אנס האיידס", ההחלטה בענין חבורתו של גלעד שרון למסור מסמכים בפרשת "האי היווני" ועוד מאות משפטים אחרים.
"27 שנים במערכת המשפט שאליה הגעתי מהשוק הפרטי תוך ירידה משמעותית מאוד בהכנסות – נראו לי רק כפרק אחד בשליחות שהרגשתי צורך למלא", אומר טימן. "מצאתי בשיפוט את האפשרות "לעשות צדק בד' אמות האולם שלי. העקרונות שהנחו אותי על כס השיפוט: לכל אדם עומדת הזכות ליומו בבית המשפט והזכות למשפט הוגן, גם אם הוא עבריין או אדם מן השורה ואפילו אם הוא ידוען."
"ניסיתי להביא סגנון משלי לאולם המשפטים, שיכלול אווירה נינוחה, מכובדת ומקצועית, למרות הבלחות של הומור, קריאה לעורכי הדין בשמם הפרטי וקריאה לנאשמים בשמותיהם", הוא אומר על סגנונו התאטרלי והמוחצן יחסית לשופטים אחרים.
"הגישה שלי להליך המשפטי אפשרה קיום דיונים מתוך כבוד והערכה ללא התפרצויות אלימות ובשקט מופתי ללא צורך בשומרים, אולם גררה ביקורת מצד המערכת השמרנית, שראתה בי "עוף מוזר" וחריג בנוף השיפוטי".
חריג זה אנדרסטייטמנט, אם כי בפרקליטות הרבה פחות כעסו על סגנונו הייחודי של טימן והרבה יותר בגלל הקשיים שהערכים בדרכה ובדרך המשטרה להרשעות, ובגלל הביקורת החריפה שמתח עליהן והעובדה כי זיכה נאשמים באופן תדיר יותר מאחרים, מכיוון שלדעתו נפלו הרבה פגמים בהליך, עד שלא יכול היה להיות בטוח כי הנאשם אכן ביצע את העבירה מעבר לכל ספק סביר.
"גופי האכיפה שוכחים כי מספר ההרשעות והעונשים החמורים שהטלתי – גדול פי כמה מהזיכויים וההערות", מגיב טימן. העובדה שפרשתי בטרם עת מכס השיפוט מעידה על המצוקה שאליה נקלעתי ועל חוסר האפשרות שלי למלא את תפקידי באופן הולם.
עד היום אני מתקשה להאמין כי פרישתי נבעה מסיבות שנכפו מנימוקים אישיים, קטנוניים וחסרי רלוונטיות לאולם בית המשפט.
החיים כשופט היו חלק ממני ברמה הרגשית, האינטלקטואלית והחברתית, אולם הגעתי למצב שנאלצתי לבחור בין המשך השירות הציבורי לבין פגיעה חמורה בבריאותי, וזאת למרות הפצרות כנות ואמתיות של העומדים בראש המערכת לחזור בי מכוונתי לפרוש.
אם היית צריך להצביע על סיבה אחת כוללת לזיכויים, מה היא היתה?
"קביעתו של השופט מתבססת על יכולת הצדדים להביא ראיות מבוססות ולשכנעו בצדקת טענותיהם. לכן מקובל לומר אצלנו ש"בתי המשפט משתדלים לעשות צדק, אך עושים משפט". הציבור מונע מתחושות בטן, מאמוציות ומפרסומים בכלי התקשורת, ואילו השופט מחויב להתעלם מכל אלה ולבחון את הראיות לגופן בלבד.
כך ניתן להסביר את הפער שנוצר בין קביעות השופטים לבין ציפיות הציבור.
רק לאחרונה זוכו נאשמים בשל חוסר יכולת או תקלות של התביעה והמשטרה לנהל תיקי חקירה בצורה מקצועית אשר תספק את הראיות הנדרשות להרשעה.
כך, למשל, תשלום של עשרות אלפי שקלים לנאשם בשם תומר דמליך, שזוכה משום שהמדינה הסתמכה על עדותו של נרקומן שקרן: תשלום של מאות אלפי שקלים לצעירים בני העדה האתיופית, שזוכו בבית המשפט העליון לאחר ארבע שנים של מעצר ומאסר בשל מחדל בזיהויים מצד המשטרה; שחרורם של האדונים רוזנשטיין ומולנר ממעצר לאחר שהוחשדו, ברעש גדול, בעבירות שונות; תביעת ענק של יוסי זוהר, בנו של יהלומן שהמשטרה ניסתה להוכיח את רציחתו בידי מטפלו האישי (ולנטין טוקילה) ובנו, אשר זוכו על ידי שני הרכבים שונים, אחד בראשותי ואחד בראשות השופט ג'ורג' קרא ועוד".
"האם אין מדינות מערביות אחרות שסובלות מאותה בעיה – קושי עצום להרשיע ראשי פשע מאורגן?"
"יש הבדל אדיר בין הרשעת ראשי פשע מאורגן – אם כי אוסיף במאמר מוסגר שגם לכך יש פתרון שנהוג בארה"ב: לבדוק באמצעות מס הכנסה מנין נובע עושרם – לבין הרשעת נאשם מן השורה תוך שימוש בכל האמצעים המדעיים והתחכום. אצלנו קיים לעתים ניסיון לחלץ הודאה מנאשם באמצעים בעיתיים; אם לא מצליחים לבסס תיק, צריך שיהיה אומץ לסגור אותו ולא לגלגלו לבית המשפט ללא ראיות מספיקות".
האם דבריך לא עלולים לרפות את ידי רשויות התביעה?
"לא. בכל תיק ציינתי מה רצוי היה לעשות. בסיכומו של דבר פחות שחצנות, יוהרה ורדיפה אחרי סטטיסטיקות יעמידו את רשויות האכיפה על מקומן".
"האם המשטרה לומדת מביקורת השופטים? – הרי המשנה לנשיא בית העליון, חיים כהן, מגדולי השופטים, כתב כבר כ- 1978: "יש בשפעי החקירה כדי להטיל צל כבד על הליכי המשפט הבאים בעקבותיה".
"לצערי הרב, ואני אומר זאת בכנות המשטרה איננה לומדת לקח וגם הפרקליטות כך. שופטים מתחו ביקורת חריפה על המשטרה לאורך שנים – ודבר לא השתנה".
קיימת גם טענה נגדכם, השופטים שאתם מקלים מאוד בעונשים, גם במקרה של פשעים חמורים.
"הטענות, ברובן, פופוליסטיות, כיוון שהן ניזונות מהעיתונות, המפרסמת רק את העונשים הקלים. אבל אני, מששוכנעתי באמת נאשם, החמרתי מאוד בעונשים, ובכלא אף כינו אותי "התליין החייכן". רק לפני שבוע קיצץ בית המשפט העליון בחצי עונש של 18 שנות מאסר שהטלתי על בעל ואב מתעלל, שברח מן הארץ לאחר הכרעת הדין והוחזר, משום שחרגתי מהמקובל בפסיקה. אגב, במקרה זה אני מודה שכך הדבר ומכבד את קביעת בית המשפט העליון". קישורים:
הכתבה - כתב האישום שלי , רונן ברגמן , 15.01.2010 , 7 ימים , ידיעות אחרונות.
מערכת המשפט מפקירה שופטים, החלטות מתקבלות על רקע נקמות קטנות ואינטריגות. הפרקליטות ניהלה נגדי מסע של הכפשות. משטרת ישראל מטייחת חקירות ובלתי מקצועית . "מערכת המשפט מפקירה את שופטיה, אינה מתייצבת לצדם בשעת מצוקה ומותירה אותם חשופים וחסרי יכולת התגוננות מול שיניהן הטורפות של התקשורת ודעת הקהל. לשופט אסור להגיב במהלך משפט או לאחריו, אך הדוברות איננה מקצועית ואינה מגנה על שופטי הערכאות הנמוכות, עובדה הגורמת לתסכול ולתחושת מצוקה של השופטים במערכת. ומן הצד השני – מערכת בתי המשפט נוהגת להסתיר ולסגור בשקט הליכים או תלונות נגד שופטים שסרחו או שהתנהגותם בלתי נסבלת או בלתי אתית. קשה להאמין כיצד מערכת – המתיימרת לעשות צדק ולשפוט את הציבור – מזלזלת בשופטיה ברמה הבסיסית ביותר וכיצד מתקבלות החלטות על רקע אישי, אינטריגות, נקמות קטנות ושימוש באמצעים אדמיניסטרטיביים כדי למרר את חייו של השופט".
אכן, קשה להאמין, בעיקר כי הדברים החמורים הללו אינם יוצאים מפיו של פרשן, עיתונאי או חוקר עצמאי מהאקדמיה, אלא דווקא מפי אדם ששימש במשך שנים רבות שופט בכיר מאוד וראש הרכב פשעים חמורים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ומי ששפט במאות משפטים שזכו לתהודה רבה מאוד. השופט שלי טימן – שעורר מהומה כשפרש מרצונו ממשרתו הרמה (למרות שבחים ומועמדות לקידום), שהגדיר אז "מסע הכפשה את הביקורת שהטיחה בו פרקליטות המדינה – לא נרגע. רחוק מכך. הוא עדיין חושב שטיפולן של הפרקליטות והמשטרה בתיקים שעמדו לפניו הוא רשלני, ועכשיו לראשונה הוא גם חושף ומאוורר את הפרטים לגבי שורה של תיקים רגישים במיוחד שבהם טיפל.
.
. "הבאתי סגנון משלי"
טימן בן 66, נשוי ואב לשלוש בנות. בילדותו ובבחרותו היה שחקן תאטרון ובן למשפחת שחקנים. גם בעת שישב על כס המשפט היה תאטרלי וציורי במידה חריגה. טימן סיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בשנת 1970, התמחה במשרד ש. הורוביץ והיה עוזרו האישי של ד"ר אמנון גולדנברג.
במשך שנים ארוכות שימש עורך דין אזרחי ואחר כך שופט במשך 27 שנים, בתחילה בבית משפט השלום ובהמשך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. טימן הוא גם שופט בבית הדין הצבאי לערעורים, בדרגת אלוף משנה, בורר בתיקים אזרחיים, מרצה מבוקש, טייס פרטי, יו"ר ועדת הבחירה של פרס התאטרון ועוד. הוא מעיד על עצמו שהוא עסוק עד למעל לראש ונהנה מהסטטוס החדש.
בין התיקים שבהם שפט היו המשפט השני של יגאל עמיר, חגי עמיר וחברם דרור עדני, רצח יחזקאל אסלן, האונס ברמת-השרון, האונס של לינור אברג'יל, סוחר הנשק נחום מנבר, מנסור עוויס (שהיה סגנו של מרוואן ברגותי ונאשם כמוהו במעורבות בפעולות טרור), טלי פחימה (מי שהואשמה בסיוע לאויב), איש חיזבאללה שנתפס בישראל סטיבן סמירק, רצח ימית רגב בקיבוץ נען, עופר מקסימוב (שהורשע בגניבת רבע מיליארד שקל מהבנק למסחר ולקוחותיו), משפטו של "אנס האיידס", ההחלטה בענין חבורתו של גלעד שרון למסור מסמכים בפרשת "האי היווני" ועוד מאות משפטים אחרים.
"27 שנים במערכת המשפט שאליה הגעתי מהשוק הפרטי תוך ירידה משמעותית מאוד בהכנסות – נראו לי רק כפרק אחד בשליחות שהרגשתי צורך למלא", אומר טימן. "מצאתי בשיפוט את האפשרות "לעשות צדק בד' אמות האולם שלי. העקרונות שהנחו אותי על כס השיפוט: לכל אדם עומדת הזכות ליומו בבית המשפט והזכות למשפט הוגן, גם אם הוא עבריין או אדם מן השורה ואפילו אם הוא ידוען."
"ניסיתי להביא סגנון משלי לאולם המשפטים, שיכלול אווירה נינוחה, מכובדת ומקצועית, למרות הבלחות של הומור, קריאה לעורכי הדין בשמם הפרטי וקריאה לנאשמים בשמותיהם", הוא אומר על סגנונו התאטרלי והמוחצן יחסית לשופטים אחרים.
"הגישה שלי להליך המשפטי אפשרה קיום דיונים מתוך כבוד והערכה ללא התפרצויות אלימות ובשקט מופתי ללא צורך בשומרים, אולם גררה ביקורת מצד המערכת השמרנית, שראתה בי "עוף מוזר" וחריג בנוף השיפוטי".
חריג זה אנדרסטייטמנט, אם כי בפרקליטות הרבה פחות כעסו על סגנונו הייחודי של טימן והרבה יותר בגלל הקשיים שהערכים בדרכה ובדרך המשטרה להרשעות, ובגלל הביקורת החריפה שמתח עליהן והעובדה כי זיכה נאשמים באופן תדיר יותר מאחרים, מכיוון שלדעתו נפלו הרבה פגמים בהליך, עד שלא יכול היה להיות בטוח כי הנאשם אכן ביצע את העבירה מעבר לכל ספק סביר.
"גופי האכיפה שוכחים כי מספר ההרשעות והעונשים החמורים שהטלתי – גדול פי כמה מהזיכויים וההערות", מגיב טימן. העובדה שפרשתי בטרם עת מכס השיפוט מעידה על המצוקה שאליה נקלעתי ועל חוסר האפשרות שלי למלא את תפקידי באופן הולם.
עד היום אני מתקשה להאמין כי פרישתי נבעה מסיבות שנכפו מנימוקים אישיים, קטנוניים וחסרי רלוונטיות לאולם בית המשפט.
החיים כשופט היו חלק ממני ברמה הרגשית, האינטלקטואלית והחברתית, אולם הגעתי למצב שנאלצתי לבחור בין המשך השירות הציבורי לבין פגיעה חמורה בבריאותי, וזאת למרות הפצרות כנות ואמתיות של העומדים בראש המערכת לחזור בי מכוונתי לפרוש.
אם היית צריך להצביע על סיבה אחת כוללת לזיכויים, מה היא היתה?
"קביעתו של השופט מתבססת על יכולת הצדדים להביא ראיות מבוססות ולשכנעו בצדקת טענותיהם. לכן מקובל לומר אצלנו ש"בתי המשפט משתדלים לעשות צדק, אך עושים משפט". הציבור מונע מתחושות בטן, מאמוציות ומפרסומים בכלי התקשורת, ואילו השופט מחויב להתעלם מכל אלה ולבחון את הראיות לגופן בלבד.
כך ניתן להסביר את הפער שנוצר בין קביעות השופטים לבין ציפיות הציבור.
רק לאחרונה זוכו נאשמים בשל חוסר יכולת או תקלות של התביעה והמשטרה לנהל תיקי חקירה בצורה מקצועית אשר תספק את הראיות הנדרשות להרשעה.
כך, למשל, תשלום של עשרות אלפי שקלים לנאשם בשם תומר דמליך, שזוכה משום שהמדינה הסתמכה על עדותו של נרקומן שקרן: תשלום של מאות אלפי שקלים לצעירים בני העדה האתיופית, שזוכו בבית המשפט העליון לאחר ארבע שנים של מעצר ומאסר בשל מחדל בזיהויים מצד המשטרה; שחרורם של האדונים רוזנשטיין ומולנר ממעצר לאחר שהוחשדו, ברעש גדול, בעבירות שונות; תביעת ענק של יוסי זוהר, בנו של יהלומן שהמשטרה ניסתה להוכיח את רציחתו בידי מטפלו האישי (ולנטין טוקילה) ובנו, אשר זוכו על ידי שני הרכבים שונים, אחד בראשותי ואחד בראשות השופט ג'ורג' קרא ועוד".
"האם אין מדינות מערביות אחרות שסובלות מאותה בעיה – קושי עצום להרשיע ראשי פשע מאורגן?"
"יש הבדל אדיר בין הרשעת ראשי פשע מאורגן – אם כי אוסיף במאמר מוסגר שגם לכך יש פתרון שנהוג בארה"ב: לבדוק באמצעות מס הכנסה מנין נובע עושרם – לבין הרשעת נאשם מן השורה תוך שימוש בכל האמצעים המדעיים והתחכום. אצלנו קיים לעתים ניסיון לחלץ הודאה מנאשם באמצעים בעיתיים; אם לא מצליחים לבסס תיק, צריך שיהיה אומץ לסגור אותו ולא לגלגלו לבית המשפט ללא ראיות מספיקות".
האם דבריך לא עלולים לרפות את ידי רשויות התביעה?
"לא. בכל תיק ציינתי מה רצוי היה לעשות. בסיכומו של דבר פחות שחצנות, יוהרה ורדיפה אחרי סטטיסטיקות יעמידו את רשויות האכיפה על מקומן".
"האם המשטרה לומדת מביקורת השופטים? – הרי המשנה לנשיא בית העליון, חיים כהן, מגדולי השופטים, כתב כבר כ- 1978: "יש בשפעי החקירה כדי להטיל צל כבד על הליכי המשפט הבאים בעקבותיה".
"לצערי הרב, ואני אומר זאת בכנות המשטרה איננה לומדת לקח וגם הפרקליטות כך. שופטים מתחו ביקורת חריפה על המשטרה לאורך שנים – ודבר לא השתנה".
קיימת גם טענה נגדכם, השופטים שאתם מקלים מאוד בעונשים, גם במקרה של פשעים חמורים.
"הטענות, ברובן, פופוליסטיות, כיוון שהן ניזונות מהעיתונות, המפרסמת רק את העונשים הקלים. אבל אני, מששוכנעתי באמת נאשם, החמרתי מאוד בעונשים, ובכלא אף כינו אותי "התליין החייכן". רק לפני שבוע קיצץ בית המשפט העליון בחצי עונש של 18 שנות מאסר שהטלתי על בעל ואב מתעלל, שברח מן הארץ לאחר הכרעת הדין והוחזר, משום שחרגתי מהמקובל בפסיקה. אגב, במקרה זה אני מודה שכך הדבר ומכבד את קביעת בית המשפט העליון".
