יום רביעי, 9 במאי 2012

מגיפת הריטלין: במקום להילחם על הילדים – מסממים אותם

המאמר מגיפת הריטלין: במקום להילחם על הילדים – מסממים אותם , אסף אוזן , נענע , נובמבר 2011

כשמרגילים ילד קטן לבלוע כדור בכל פעם שקשה, מעבירים אותו שיעור מסוכן בהתמודדות עם בעיות. ריטלין הוא אולי הפתרון הקל לבעיות קשב וריכוז, אבל הדרך הנכונה היא עבודה צמודה, אינטנסיבית וממושכת. ואולי חלק מהבעיה נעוץ בכלל בשיטות הלימוד?

אפשר להכריז בגאווה: הריטלין הוא גז המזגנים של שנת תשע"ב במערכת החינוך. אפשר להסניף אותו, לבלוע בקפסולות, או להדביק על הכתף. אמנם תלמיד בן שש עדיין לא יכול לרכוש אותו לבד בפיצוצייה הקרובה, אבל ההורים יכולים לספק אותו לילדיהם בקלות, אולי בקלות רבה מדי.

הריטלין נכנס לקונצנזוס חזק כל כך, עד כדי כך שלעתים המתנגדים קולם נאלם, ואיתם גם השיטות האחרות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז.כמאה אלף תלמידים מאובחנים מדי שנה כבעלי הפרעות קשב וריכוז. שליש מהם מטופלים בריטלין, תרופת הפלא שבעיקר מסייעת למורה להחזיר את השקט לכיתה.

האופנה הנרקוטית בקרב ילדים במערכת החינוך מדאיגה ובעיקר מקוממת. לא בגלל העובדה שהתלמיד צורך ריטלין, אלא מפני שלא מספיק נלחמים עליו, בקלות רבה מדי מאבחנים הפרעת קשב וריכוז.במקום שהתלמיד יעבור תהליך, אולי מעט איטי וארוך, אבל מתבקש, שאותו אמורים ללוות ההורים, אנשי מקצוע וצוות בית הספר, שוב ושוב הכול מסתכם בגלולה, שהיא הפתרון הקל והמידי.

הורים המסכימים לתת לילדיהם בני הארבע והשש ריטלין, בעצם נותנים להם תרופה הרשומה בישראל תחת פקודת הסמים המסוכנים. נכון, יש מחקרים ויש המלצות של איגודי הרופאים, אבל לא ברור איך נולדה המאסה הקריטית הזאת. בוועדת חינוך שנערכה בנושא עלה ש-30 אלף תלמידים בישראל זקוקים לסמים - אהה סליחה, לריטלין - כדי ללמוד, מה גם שהשפעת הריטלין נמשכת ארבע שעות, למרות שיום לימודים בכיתה א' למשל נע בין שש לשמונה שעות.

מורים מתפקדים על תקן נוירולוגים

הנושא נדון שוב ושוב, ואנשים, בעיקר מבוגרים, מעידים על הסגולות ועל האפשרויות שמעניק הריטלין, אבל כשמדובר בתלמידים צעירים יש הרגשה שפשוט לא עושים מספיק כדי להילחם על השפיות שלהם. למורה אין כוח להתווכח עם ילד בעל הפרעות קשב וריכוז, למערכת אין מספיק כסף כדי לתגבר את אותם הילדים, ולהעביר אותם לחינוך המיוחד יכול לעלות אפילו יותר, עם או בלי קשר למצבו האמיתי של הילד. בקיצור, ריטלין.

לעתים קורה שקשיי ראיה ושמיעה בקרב תלמידים מתבטאים בחוסר ריכוז. מורה שצריך להשתלט על כיתה של 35 תלמידים לא בהכרח יכול להבחין בכך או להעניק את תשומת הלב לעניין. ההורים מוזמנים שוב ושוב לשיחות כי הילד מפריע, בשלב מסוים יוצע להם טיפול בריטלין, ואם יסרבו יובהר להם שוועדת השמה תדון בהעברת הילד למסגרת אחרת. הורים שיש להם כסף יילחמו ויממנו ועדה מקצועית חיצונית שעולה לרוב אלפי שקלים. אלה שאין להם יוותרו ויקבלו את הדין.

לא פעם קיבלתי פניות מהורים מודאגים שהמורים עמדו על כך שהילד ייקח ריטלין. לא ברור איך מורה, טוב ככל שיהיה, יכול לתפקד גם כנוירולוג מומחה. באותה ועדת חינוך נאמר כי קיים מחסור גדול בפסיכולוגים וביועצים, ולכן אין מי שידריך הורים ותלמידים ויספק כלים גם למורים להתמודדות עם תלמידים בעלי הפרעות קשב וריכוז.

מכורים לסמים - מכיתה א'

אלה שכבר בוחרים בריטלין מספרים כמה הילד רגוע וכמה הכתב שלו השתפר, והוא אפילו יכול לקרוא חמישה עמודים ברצף. ילד כזה אולי ייכנס לתלם, אבל כמכור. הוא לא יכיר משהו אחר, וכשזה החינוך כבר מכיתה א' או אפילו מהגן, לבלוע כדור בכל פעם שקשה, מכאן השמים הם הגבול.

אם באמת תלמידים רבים כל כך בישראל סובלים מהפרעות קשב וריכוז, אולי צריך לשנות את התפיסה. נראה שהחינוך באמצעות ספרים כבר לא מתאים לרמת הקלט והפלט של חלק מתלמידי ישראל, ובעידן שבו גירויים ויזואליים וקוליים הם מנת חלקנו, החל באייפונים ואייפדים וכלה בשעות ארוכות מקוונות, נדמה שזו רק ההתחלה. אבל עם כל הכבוד, לסמם את התלמידים זו בטח לא הדרך.

קישורים:
  • הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות - שיטת האבחון - ד"ר בועז רפפורט - יוני 2010 - בכתבה "השלב הבא הוא לחנוק את הילד" - עיתון "פוסט"- ד"ר בועז רפפורט, מומחה להתפתחות הילד הילד, הגיש תלונה נגד "סופר נני", שלטענתו לא עושה אבחון מקצועי של רופא ומשדרת להורים מסרים אלימים. תגובת קשת: "מיכל דליות היא אשת מקצוע מהשורה הראשונה"...
  • גננות רוצות שקט בגן והן להוטות מידי לשלוח ילדים לפסיכיאטרים - הכתבה "ברוב קשב" מירב שלמה מלמד , ידיעות תל אביב , חינוך , 26.03.2010 -ב- 2009 נרשמה עלייה של כשבעה אחוזים בהפניית ילדים עד גיל שש למכוני אבחון של הפרעות קשב וריכוז. ד"ר אורלי נקר: מדובר ב"הפניית יתר" מצד גננות למכונים...
  • מורים ויועצות בתי הספר תחת השפעת ריטלין - מאי 2010 - "יועצות מתקשרות אלי בבקשה שאשכנע אמהות לתת לילד כדור", מספרת שפר. "יועצות הן אומרות 'הגיע אליך ילד כזה וכזה. אני מבינה שהוא מטופל אצלך, אני יודעת שאת יכולה לעזור לו, אבל לי אין זמן ולמערכת אין זמן ולכן אני מבקשת שתשכנעי את האמא שהילד ייקח כדור כדי לפתור את הבעיה'. הייתה לי יותר משיחה אחת כזאת...

יום שלישי, 8 במאי 2012

פדופיליה בפרהסיה בחסות רשויות הרווחה ובית משפט לנוער - פקיד הסעד יוסי דיאמנט מתרחץ בים בעירום עם ילד בהשגחתו

שוש אלזרע - מנהל לשכת הרווחה חוף הכרמל - לא מנעה הפדופיליה של פקיד הסעד יוסי דיאמנט בלשכתה נגד ילדים
פשעי הסחר והפדופיליה שכופים רשויות הרווחה ובתי משפט לנוער על ילדים ומשפחותיהם נחשפים ע"י ילדים.
חדשות 2 - מאי 2012 - מרחוק זה נראה כמו בילוי משפחתי בים, אבל מקרוב הסיפור אחר לחלוטין - והרבה פחות תמים: מפגש תמוה בין פקיד סעד יוסי דיאמנט לנער שנמצא בטיפולו. הנער, בן 15, סיפר לחבריו כי פקיד הסעד המטפל בו, יוסי דיאמנט, מטריד אותו ומבצע בו מעשים מגונים. הם לא האמינו, אבל עקבו, צילמו וגילו את האמת. התמונות המוכיחות זאת הגיעו לידי חדשות 2.

החברים חיכו להוכחה החותכת, פקיד הסעד התחבא בים - ואחרי שעה ארוכה הבין שנתפס, ויצא במבוכה עירום. החברים הגיעו אליו עם מצלמתם, וכשהוא רטוב לחלוטין ונבוך, אמר: "אין שום בעיה להיות עירום ליד ילד בן 15".




בעקבות התיעוד המפליל, דיאמנט נעצר ונחשד בביצוע מעשים מגונים בפומבי והפרת אמונים. במשפט התברר כי בתמורה למעשים המיניים, הוא איפשר לנער לנהוג ללא רישיון ואף סיפק לו סיגריות. השבוע הוא הורשע ברוב העבירות.

כרמל סלע, ראש המועצה האזורית חוף הכרמל, טוען מצדו כי כלל לא ידע על המעשים המדוברים.

קישורים:

יום ראשון, 6 במאי 2012

מעשה בנעל: הירושה ה"חברתית" של ביניש לנשיא גרוניס - מאמר מאת אלי דניאל

דורית בייניש - מדיניות חברתית אטומה עלובה ואכזרית
דורית בייניש - מדיניות חברתית אטומה עלובה ואכזרית
המאמר "מעשה בנעל: הירושה ה"חברתית" של ביניש לנשיא גרוניס" , אלי דניאל , מאי 2012 , The Pulse

נעל הושלכה על סדאם חוסיין. זה הגיע לו. נעל הושלכה גם על השופטת דורית ביניש, והיה גלום בה מסר: העם לא רוצה אותך. המשליך היה אבא גרוש שחש ששופט בית המשפט, פיליפ מרקוס, התעלל בו. המסר לא חלחל ואז באה מחאת יולי-אוגוסט 2011. העם רצה צדק חברתי, אבל העם גם רצה צדק שיפוטי. זה לא קרה, וגם זה לא יקרה. בייניש אמרה שבתי המשפט יהיו יותר קשובים לאזרח, ומייד אחר כך שתי עתירות חברתיות שהוגשו כמבחן רצינות לבית המשפט העליון, הושלכו לפח. תגובת הארגונים החברתיים לא איחרה לבוא: ארבל, נאמן וכחלון ואחרים נתבעו בארה"ב בעילה של פשעים נגד האנושות. כיצד קורה שבייניש פותחת את פרישתה מכס השיפוט, כאשר תחת השגחתה, שופטים ושרים בכירים נאלצים להתגונן בחו"ל בפני האשמות כה חמורות של פשעים נגד האנושות? מישהו נרדם בשמירה? מישהו חושב שעולם כמנהגו ינהג?

לפני פרישתה הבטיחה נשיאת בית המשפט העליון כי עקב המחאה החברתית בתי המשפט יכריעו גם בסוגיות חברתיות: "נושאי רווחה וחינוך, שאלת השוויון בחלוקת המשאבים, וסדרי העדיפויות במדינה יגיעו לדיון גם בערכאות השיפוטיות" (31/8/2011).
עבר חודש, ובמהלכו בית המשפט העליון העיף את שתי העתירות החברתיות הראשונות שניקרו בדרכו מכל המדרגות, ובפרוס השנה החדשה חברתה של בייניש, השופטת עדנה ארבל, יחד עם השר יעקב נאמן והשר משה כחלון, והרב דניאל אדרי, מוצאים עצמם נתבעים בגין פשעים נגד האנושות בויסקונסין ובני ג'רזי.
עשרות עמודים בפייסבוק מוקדשים לריקבון במערכת המשפט. סקרים מראים שהציבור שונא את בתי המשפט, ואף אחד לא מאמין יותר לבייניש ולארבל, וכנראה גם לא לגרוניס. מדוע אזרחים בישראל צריכים להשמיע זעקתם דרך בתי המשפט של ארצות הברית? האם בייניש לא המיטה קלון על המערכת?
אפילו אזכור קטן של המילה ביניש באינטרנט מעורר מאות טוקבקים בגנותה של דורית ביניש. לא ישכח לה שהיא זכתה לכבוד המפוקפק של קבלת נעל שהושלכה על ראשה בפרהסיה. כל אזכור של המילים "בית משפט" או "שופטים" מעורר בציבור תחושות גועל וסלידה. אם הנעל לא היוותה תמרור אזהרה להתדרדרות מעמד בית המשפט העליון בשל אטימותו החברתית, אולי התביעות של האבות הגרושים בחו"ל ידרבנו את הנשיא הנכנס גרוניס לעשות את השינוי המבוקש.

באלול בית המשפט העליון שלח עותרים חברתיים לכל הרוחות
כאילו שבייניש לא הבטיחה דבר, או שמה שהבטיחה מתייחס לבית משפט על פלנטה אחרת, בספטמבר סילק בית המשפט שתי עתירות. הראשונה הייתה עתירתה של לורי שם טוב, בג"ץ 4613/11, אימא שילדיה נחטפו ממנה על ידי רשויות הרווחה. במוקד העתירה עמדה שאלת היחס הפטרנליסטי של בתי המשפט למשפחה ונוער, הנותנים לפקידות סעד יד חופשית להתערב באוטונומיה ההורית, ולהוציא ילדים מהוריהם לפנימיות ואומנות, אשר נוגסים בתקציב המדינה, מפרנסים תעשייה שלמה של עלוקות, אבל את הכסף משרד הרווחה איננו מוכן להשקיע בהורים עצמם או במשפחתם המורחבת.
בימי הרצוג כשר רווחה, שמענו שפקידות הסעד מקבלות בונוסים מהמוסדות אליהם נחטפים ילדים. במרץ 2011 הוציאו פקידות סעד ילדה בת 14 מהוריה בגלל שמועות שיש לה חבר ערבי. לא היה ולא נברא, אבל שופט הנוער יובל שדמי אישר את הוצאת הנערה למקלט חירום כחותמת גומי. באפריל 2011, אימא שילדיה נחטפו לאומנה ובית המשפט למשפחה אסר עליה להתראות עם ילדיה, הלכה לראות אותם, ונעצרה. במעצר מרוב לחץ ופחד, הפילה עובר שנשאה ברחמה.
בספטמבר הוציאו נער, אלוף ישראל בג'ודו משני הוריו ללא סיבה. אתרים שלמים מוקדשים לחשיפת ההתעללויות בילדים בפנימיות, ובאומנה, ומעלליהן של פקידות סעד, המתנכלות להורים ומאיימות בכוחן להוציא ילדים מהבית. מדיניות ההוצאה הסיטונית של ילדים מהווה הפרה של הסכמים בינלאומיים לפיהם יש לשקם את הילדים אצל הוריהם, או אצל מישהו במשפחה המורחבת. את השר כחלון כל זה לא מעניין. רק אנטנות סלולריות מעיינות אותו. גם את הבג"ץ כל זה לא מעניין.

האמא שבית המשפט העליון מנתק מילדיה
לורי שם טוב הגיעה לבית המשפט העליון בשם אותן אמהות ואותם הורים, שאיבדו כל אימון בפקידות הסעד, והן מייחלות ליום בו משרד הרווחה יבין את החשיבות העליונה בהשארת הילדים עם הוריהם. בית המשפט העליון שלח את לורי הביתה בבושת פנים. השופטים אפילו לעגו לה על כך שאין לה כסף לממן בעלי מקצוע פרטיים, שיפקחו על מפגשיה עם ילדיה.
בקיצור, נאור חיות ומלצר, הסבירו לאימא שאין בישראל כל חשיבות לכך שילדים יישארו בקשר עם הוריהם הטבעיים. השופטים ציטטו מדברי השופטת שטופמן (בוגרת בית המשפט למשפחה, ר"ג): "ברור לחלוטין שהליווי המקצועי בעניין חידוש המפגשים בין הקטינים לבין אמם, צריך להיעשות בעזרת רשויות הרווחה".
לנו, לא ברור בשביל מה צריך ליווי מקצועי לחידוש קשר בין ילדים לאמא שלהם. מה בדיוק אותה פקידת סעד יכולה לתרום? עוד טענו השופטים ש"נשוא העתירה מסור לסמכותם של בתי משפט אחרים", היות וביקשה צו המורה למשרד הרווחה "להפגיש בין הקטינים לבין אמם", ו"להעביר את הקטינים למשמורתה".
השופטת נאור, אישה, סירבה להוציא צו המורה להפגיש בין אימא לילדיה. השופטת גם סירבה להיכנס לסוגיה האמיתית שהונחה לפתחו של בג"ץ, המדיניות הקלוקלת של הוצאת ילדים למוסדות, תוך ניתוק הקשר בינם להוריהם. בתאריך 20/9/2011 השופטת נאור שלחה את האימא בחזרה לאותו בית משפט למשפחה שהתעלל בה, לידי השופטת טובה סיון, שופטת אטומה ואכזרית. האימא נשארה מנותקת מילדיה.

הקטין שבית המשפט העליון מנתק מאביו
שבוע אחר כך, נדחתה עתירתו של קטין נ' משרד הרווחה, בג"צ 211/11 להורות למשרד הרווחה לקיים מפגשים בלתי אמצעיים עם אביו, שלא דרך "מרכז קשר". במקרה גם כאן, העותר ואביו הם בוגרי אולמה של טובה סיון. יצוין שלשופטת זו היסטוריה של ניתוקי אבות מבנים. בשנת 2005 התלוננו במשרד המשפטים סנטורים מאינדיאנה וקליפורניה נגד שופטת זו אשר התעללה באבא אמריקאי, אוון ווטקינס.
התלונות, במישור הדיפלומטי, לא רק שלא הועילו, אלא שהם החריפו את  רמת האטימות והחישו את קצב ניתוקי האבות הבאים בתור מילדיהם.
לעתירה זו הצטרפו עוד 29 אבות גרושים. כולם טענו שיש מדיניות מכוונת לנתק ילדים מאבותיהם, שפקידות הסעד מוטות לטובת נשים, מתעללות באבות, ומפריעות לאבות מלממש את הורותם כתוצאה ממדיניות העדפה אוטומטית לכל אישה באשר היא אישה.
נטען שפקידות הסעד אינן נייטראליות, שהן מלבות יצרים, מתסיסות, מעודדות את הנצחת הסכסוך ההורי, ואף מייעצות לנשים להתלונן נגד גברים במשטרה. שוב, בית המשפט התבקש להצהיר כי על פי אמנות בינלאומיות עליהן חתומה ישראל, הזכות לחיי משפחה פירושה שגם לאבא יש זכות לקשר איכותי ומקסימאלי עם ילדיו ללא התערבות או הפרעה שלטונית.
הזדמנה בפני בית המשפט העליון הזדמנות לגלות אחריות ציבורית וצדק שיפוטי כאשר הוא נתבקש לקבוע כי מדינת ישראל מכירה בזכותם של אבות לקשר עם ילדיהם מכוח אבהותם, כמקובל בעולם הרחב, וכמתחייב על פי אמנות בינלאומיות המעגנות את הזכות לחיי משפחה במובן של קשר איכותי ורצוף עם הילדים ללא התערבות שלטונית (בג"ץ 2111/11).
בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, סירב במופגן להצהיר כמבוקש, היתמם וטען שלא ברורה לו מהות העתירה, אין צורך בהצהרה שלאבא יש זכות לראות את ילדיו, אין שום פגם בכך שאבא לא רואה את ילדו שלוש שנים, ושמרכזי קשר הם מקומות מבורכים גם לאבות נורמטיביים. לסיום, השופט עמית היפנה את האבות בישראל המבקשים לממש את הורותם לחסדיהן של פקידות הסעד.
יצוין שבמקרה זה, השר כחלון, לא היה בכלל מודע לקיומה של העתירה, וכנראה שפרקליטות בג"צים הסתירה את העתירה ממנו. בנוכחות עדים הוא טען בתחילת ספטמבר 2011, ביום בו קיבל אות מופת מאומ"ץ, שהעתירה לא הובאה לידיעתו, למרות שנפתחה במרץ 2011. כנראה שכבוד השר איננו ממש זוכר, אבל חברת הכנסת יוליה ברקוביץ' שמאלוב טוענת שהיא כן הביאה את העתירה לידיעתו, מספר חודשים קודם לכן, והוא אמר לה שאין עניין.
הפרקליטה, שוש שמואלי הסתירה את תשובתה לעתירה מב"כ העותרים, ופשוט שכחה לשלוח את תשובת הפרקליטות לעורך דין. עד היום, חוץ מפרקליטות בג"צים והבג"ץ בעצמו, אין אף אזרח שיודע מה כתוב בהתנגדות לעתירה.

בתשרי נתן הדקל – תביעות בינלאומיות נגד שופטי העליון
שופטי העליון שמעולם לא הצטיינו בראיית מצוקותיו של האזרח, הערימו כל מכשול אפשרי באמצעות אגרות, עירבונות, סחבת נוראית, ואוסף תקדימים לפיהם האזרח הקטן כמעט תמיד מפסיד, האמינו שדי בכך שבייניש פיזרה כמה הצהרות ללא כיסוי על רגישות חברתית מעתה ואילך, והמחאה תעבור מאליה. השופטים שכחו שיש ציבור של פליטי מערכת בית המשפט, אשר נאלץ לברוח מכאן על מנת להציל את גופם ואת נפשם, אחרי שבתי המשפט למשפחה הרסו להם את החיים. אלה גילו את החוקים הפדראליים לפיהם מי שמבצע פשעים נגד האנושות בחו"ל, אין לו חסינות בארה"ב. כך נתבעו בעבר יאסר ערפאת ואחמיניג'אד. הוחלט שעכשיו תורם של ארבל, נאמן, כחלון, והרב דניאל אדרי.
בראש השנה, 27/9/2011, הוגשה לבית המשפט המחוזי הפדראלי במערב ויסקונסין, בארה"ב, תביעה על סך עשרים מיליון דולר, נגד פרופ' יעקב נאמן, שר המשפטים, ומשה כחלון, שר הרווחה בגין מדיניות פוגענית של הטיה מגדרית כנגד אבות גרושים, התעללות מתמשכת, שיטתית וזדונית, והפרת זכויות אדם. יוזמי התביעה הבטיחו שהיא חלק בסדרה של תביעות שיוגשו בארה"ב כנגד שרים וממלאי תפקידים בכירים במערכת המשפט ע"י אזרחים אמריקאים הגרים בישראל או נפגעו ממערכת המשפט בישראל.

כי מויסקונסין וניוארק תצא תורה?
התביעה מבוססת על החוק האמריקאי המקנה זכות לפיצויים ומגן אזרחים אמריקאים מפני פשעים נגד האנושות, והפרה של זכויות אזרח בינלאומיות. לאחר בדיקת משפט משווה בין מצב האבות הגרושים בישראל לעומת שאר העולם, עולה כי ההפרות של זכויותיהם של אבות גרושים או פרודים בישראל, מהווים פשעים נגד האנושות, בין השאר כי אותם נתבעים אחראים להפרות שיטתיות של מספר אמנות בינלאומיות עליהן חתמה ישראל.
בין אמנות אלו, ניתן למנות את האמנה בדבר זכויות הילד, האמנה בדבר חטיפות ילדים, וגם האמנה לביעור אפליה נגד נשים, אשר אוסרת על יחס מפלה גם כנגד גברים, טיפוח סטריאוטיפים נגדם, או קיבוע של סטריאוטיפים כאלו בחוק, ואמנת האו"ם בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות.
התביעה מפרטת באריכות מארג של חקיקה אנטי-אבהית בישראל, ומונה סדרה ארוכה של חוקים מפלים, וביניהם חזקת הגיל הרך, הקובעת כי מקומם של הילדים אצל האם, ללא כל בדיקה, וגם אם טובתם מחייבת אחרת, חזקה שהיא פיקציה משפטית אשר בוטלה בכל מדינות העולם. כמו כן חוק המזונות פוטר נשים מהשתתפות כלשהי בעול הכלכלי של גידול ילדיהן, וכן שורה של חוקי עבודה ופסיקות המקשים על אבות בכלל, ועל אבות גרושים בפרט, לממש את הורותם ומפלה אותם לרעה לעומת אמהות.
בנוסף, הנחיות סודיות שהתקינה סימונה שטיינמץ, פקידת הסעד הראשית, באישור שר הרווחה, על פיהן לא זו בלבד שאין קביעה מפורשת של הסדרי הורות לאבות, והכרה בזכותם הטבעית והחוקית של האבות לקשר איכותי, מלא וללא הפרעות של רשויות שלטוניות, אלא שהנתבעים שיכללו מנגנונים להגבלת זכויות האבות, להתעללות ממשית, פיסית, נפשית וכלכלית באבות, מתוך עיקרון "ריצוי מאווי האישה". כך למשל נשלחים אבות למרכזי קשר בהפניות סיטונאיות לפגישות של שעה בשבוע תחת פיקוח במרכזי קשר בעלות של 4.5 מיליון ₪.
התובעים הגיעו למסקנה שיש להפסיק את הנוהג בישראל לראות את האבא הגרוש כמכונה ליצור כסף. יש ללמד את נאמן וכחלון "אבא הוא לא כספומט". התובע בויסקונסין, דוד וייסקופף, מסביר בכתב תביעתו כי הנתבעים אחראים לטיפוח ועידוד מדיניות של אי הכרה בזכות הטבעית של אבות גרושים לקשר עם ילדיהם, כאשר אבות מנותקים בשרירותיות, ואף בזדון, מילדיהם כלאחר יד ולמשך תקופות ארוכות ובלתי נסבלות, בעודם נחשפים לשופטים אטומים שעולבים בהם, לועגים להם, קונסים אותם באלפי ואף עשרות אלפי שקלים, מוציאים נגדם צווי מעצר שרירותיים במעמד צד אחד, מרוששים אותם, ומשליכים אותם לחסדיהן של פקידות הסעד, אשר מתנהגות כלפיהם בעריצות כאילו היו קצינות מבחן אישיות.
בין הנתבעים מצויות גם מספר עובדות סוציאליות, פקידות סעד לסדרי דין, אשר טיפלו בתיקו של התובע ונטען שהן מנעו וחיבלו בקשר בינו לבין ילדיו, תוך שביצעו נגדו רצח אופי, הטיחו עלבונות והלהיטו יצרים. בארגוני האבות מסבירים כי "על מדיניות ההטיה המגדרית החוקית עליה אחראים השרים הנתבעים, מתנוסס דגל שחור של אי חוקיות, הפרות שיטתיות של אמנות בינלאומיות, והתעלמות מופגנת מצערם והסבל שעוברים האבות והילדים, כאשר יישומה של מדיניות זו באמצעות פקידות הסעד הכפופות לשר כחלון, אינו חוקי ומהווה הפרה של הנורמות המקובלות בעולם. כחלון ונאמן, ארבל ושטיינמץ מנהלים מסע צלב נגד כל האבות הגרושים, הפרודים וקורבנות גניבת הזרע, בהיותם חיילים נאמנים של הארגונים הפמיניסטים הרדיקליים ".
התובע, וייסקופף, אזרח דו-לאומי, ישראלי ואמריקאי יליד וויסקונסין, גדל כיתום בבית יתומים בשיקגו, ומשבגר הקדיש חייו לעבודה במשרד הרווחה של אילינוי לשיפור הקשר בין אבות וילדים ובעצמו הוסמך כהורה אומנה. אולם מחויבותו רבת השנים להורות ולילדים לא עזרה לו משעלה לישראל, ואשתו ביקשה להתגרש. על פי כתב התביעה ההתייחסות אליו בבתי המשפט למשפחה ואצל פקידות הסעד מתוארת כהתעללות הפוגעת בו, בגופו, נפשו בריאותו, ועבודתו, וכן בילדיו. "מערכת המשפט בישראל מגוננת על עצמה, ואינה פתוחה לביקורת, אך בצר לי, ובאין כל מענה בישראל, עלי לפנות לעזרת החוק האמריקאי לטיפול בפשעים נגד האנושות עוסק בין השאר בענינים אלו של אפליה בחסות החוק כנגד קבוצה גדולה, ואני מקווה שאם לא אוכל לראות את ילדי באופן טבעי וללא הפרעה והתערבות שלטונית, לפחות לגרום לאלו שמנעו זאת ממני לפחות לשלם מחיר כספי כבד", אומר התובע.

בניו ג'רזי ובהאג טוענים שישראל נהפכה מקלט לנשים חוטפות
תביעה נוספת בניו ג'רזי הוגשה נגד נאמן, כחלון, כב' השופטת עדנה ארבל, ואב"ד דניאל אדרי ופקידות הסעד סימונה שטיינמץ, בתיה ארטמן, וניבה מילנר, והפעם ישנם שלושה אזרחים אמריקאים שתובעים. ביניהם שרון בן חיים, אשר תובע את עדנה ארבל, היות וזו קבעה כי ביתו החטופה של בן חיים לא תוחזר לארה"ב, מתוך משוא פנים לטובת נשים, תוך שהיא הופכת את מדינת ישראל, מקום מקלט לנשים חוטפות, בשל השתרשות חזקת הגיל הרך בקרב כל העוסקים במלאכת ניתוק הילדים מאבותיהם.
בן חיים מייצג מספר אבות אשר נשותיהם חטפו את ילדיהם לישראל, ובית המשפט בארץ סירב לכבד את אמנת האג ולהחזיר את הילדים החטופים לארצות מוצאם. ארבל למשל המציאה תיאוריה משפטית במיוחד עבור בן חיים. ארבל טענה שמי שבא לישראל להעיד, ומסכים לנהל מו"מ יש לראותו כמי שויתר על טענת החטיפה.
התיאוריה המופרכת הזו חטפה קיתונות של ביקורת בבית המשפט בניו ג'רזי. ע"י כב' השופטת מיזדול וגם למוסד המפקח על אמנת האג עומדת התיזה של ארבל כאבן נגף. מומחי אמנת האג שוקדים בימינו על גיבוש פרוטוקול לגישור בינלאומי במפגשים המתקיימים במלטה. תהליך מלטה לגישור בינלאומי בחטיפות ילדים עומד בסכנה לאור התקדים המוזר של ארבל. בן חיים יחד עם עוד כמה אבות, הגיש תלונה נגד מדינת ישראל גם למוסד המפקח בהאג.
טענת בן חיים היא כי בתי המשפט בישראל, תחת השגחתו של השר יעקב נאמן נגועים במשוא פנים והפלייה לטובת נשים, בין השאר עקב חזקת הגיל הרך, וכן עקב הנחיית פרקליטות 2.5 אשר נוסחה ע"י הנתבעת ארבל, ואשר מעודדת נשים להגיש תלונות שווא נגד גברים ללא כל חשש. בן חיים, נאלץ להגיע לישראל על מנת להעיד בהליך החטיפה, לאחר שבית המשפט למשפחה לא אישר לו עדות בשיחת וידאו, וכאן טמנו לו בתי המשפט מלכודת משפטית, כאשר הוצא נגדו צו מעצר במעמד צד אחד, וצו עיכוב יציאה מהארץ, ובמקביל החוטפת פתחה נגדו תביעות למזונות ולגט.
בן חיים נאלץ להוציא את שארית כספו על עורכי דין, נתקע בישראל 4 חודשים, ועסקיו בארה"ב התמוטטו לחלוטין ונסגרו, כאשר בסופו של דבר קבעה כב' השופטת ארבל, כי הסכמתו להיכנס למשא ומתן אשר לא הבשיל, מהווה הסכמה לחטיפה. משחזר לארה"ב, קבעה השופטת האמריקאית, בוני מיזדול כי ארבל פסקה בניגוד לכל היגיון, לא פסקה על פי העובדות שבפניה, ושפסקי הדין מישראל אינם ראויים להכרה או אכיפה בניו ג'רזי.
לטענת בן חיים, משהגיע לישראל טמנו לו הרבנים מלכודת בצורת צו מעצר במעמד צד אחד, וצו עיכוב יציאה שגם הוא הוצא במעמד צד אחד. משפג הצו, הוא יצא מהארץ, אבל כנקמה בו, הרב דניאל אדרי, שגם הוא בין הנתבעים, מוציא צווים מבית המשפט הרבני נגד אביו של בן חיים המהווים התעללות של ממש. ממש כך קרה גם במספר תיקי חטיפה אחרים. נטען בכתב התביעה, שהמניע להתנהגות הרבנים, הוא פחד פן יאבדו את משרתם, אם יפסקו לטובת גבר.
שאר התובעים, אזרחים אמריקאים המתגוררים בישראל, טוענים כי נחשפו להפרות שיטתיות של זכויות האזרח הבינלאומיות, תוך שהנתבעים התעללו בהם, או אחראים להתעללות מסיבית בהם ובילדיהם, מנעו מהם קשר לילדיהם, הטילו עליהם מזונות בשיעורים בלתי נסבלים,ובלתי אנושיים, חשפו אותם למעצרים, תביעות, הוצאות, לשון הרע, ונתק מהילדים, התרוששות וטראומות נפשיות.

איפה נעלמה החסינות שלי?Alien Tort Claims Act
לא נראה שמחאת קיץ 2011 חלחלה לבתי המשפט בישראל. ככה זה כאשר השופטים מאמינים שהם חסינים, הם ממשיכים למחוק ולדחות כל עתירה בעלת אופי חברתי. בינתיים שופטי העליון גם מחקו עתירה של 10,000 דרוזים. ביקשו מהם שכל איד יגיש עתירה אישית, כי שופטינו המכובדים לא יכולים להתייחס למדיניות מפלה.הם רוצים לבודד את הפרט מתוך הקולקטיב, וכל זה מתוך תחושת עליונות, וש"אף אחד לא יכול לעשות לי כלום, כי אני שופט".
גם ציפי לבני חשבה שהיא יכולה לעשות מה שבא לה, עד שרצו לעצור אותה בבריטניה. כולנו ראינו איך ציפי לבני משקשקת לדרוך על אדמת בריטניה, אבל ששופטים ישראלים יחששו כי יתבעו בחו"ל, ועוד ע"י יהודים? על זה הם לא חשבו. מה יקרה כשפלסטינים יתחילו לתבוע אותם?
המזור נמצא בדמותה של עילת התביעה הפדראלית לפיה למרות שהנתבעים הם בכירי הממשלה ומערכת המשפט, ונהנים מחסינות בישראל, אין חסינותם עומדת להם בארה"ב. החוק, Alien Tort Claims Act, שחוקק על ידי הקונגרס האמריקני הראשון מאפשר לבתי המשפט הפדראליים בארה"ב לדון בתביעות פיצויים המוגשות על ידי זרים, קורבנות או שארים של מי שנפלו קורבן לעוולה שנעשתה תוך הפרה של כללי המשפט הבינלאומי; על פי רוב הפרה בוטה של זכויות אדם, עינוי או רצח - על ידי גורם זר אחר.
מאז שנות ה-80' ועד היום הוגשו כ-100 תביעות בהתבסס על חוק זה, חלקן תביעות קורבנות או שארים של קורבנות פעולות טרור. כך למשל, תביעת פיצויים בגובה של 20 מיליון דולר נגד שורת נתבעים וביניהם הרשות הפלשתינאית ויאסר ערפאת, הוגשה על ידי נפגעים ישראלים ובני משפחתם שנפלו קורבן לפעולת טרור רצחנית שבוצעה בישראל בשנת 2002 בכביש נצרים, סמוך לכיסופים. תביעות דומות הוגשו ע"י קורבנות האונייה אקילה לאורו, ונגד בנקים וקרנות הממנים את החמאס. תביעה דומה הוגשה נגד אחמיניג'אד. ואנחנו אומרים שאם בייניש הצליחה להביא את שופטי ישראל ושריה לאותה קטגוריה בה מוצב אחמניגאד, מה זה אומר עליה ועל יכולותיה?

אמנת הידידות, מסחר וספנות – הפוך על הפוך?
אם הנשים הגרושות הן הסקטור המועדף בישראל, וזוכות לפריבילגיה של חזקת הגיל הרך, תלונות חופשיות במשטרה, זכות לסלק את הגבר מהבית באמצעות צווי הרחקה, זכות לא לתרום למזונות הילדים, ועוד כהנה וכהנה, אז אם לאמריקאים מגיע השוואת פריבילגיות ברמה לה זוכה הסקטור המועדף ביותר, הנשים הגרושות, מה יעשה בית המשפט כאשר אישה תטען שמגיע לה משמורת אוטומטית על הילדים, והגבר יטען שמה שמגיע לאישה, מגיע גם לו?
לא היה כזה דבר בישראל, אי פעם שלשני ההורים זכויות שוות. זה יהיה ממש תקדים בבית המשפט למשפחה, שגם לאימא וגם לאבא יהיו פריבילגיות צולבות. הרי השופטים רגילים לכך, שהאישה מבקשת, והאישה מקבלת. הגבר נטחן עד דק, ולוקחים ממנו את כל מה שיש לו. האם יש סיכוי ל"הפוך על הפוך?
האזרחים האמריקאים טוענים כי על פי אמנת הידידות, מסחר וספנות בין ישראל לארה"ב התחייבה מדינת ישראל להעניק להם בבתי המשפט הישראלים יחס וטיפול ברמה השווה לסקטור המועדף ביותר במדינה. על פי שתי התביעות, הסקטור המועדף בישראל הם נשים בבתי המשפט למשפחה, אשר זוכות לעדיפות סטטוטורית בדמות חזקת הגיל הרך, הענקת משמורת זמנית אוטומטית, פטור מתשלום מזונות, עדיפות בשמיעת בקשות לטובת נשים, פטור מהצגת מסמכים וראיות, ובכמעט כל משפט בבית המשפט למשפחה, בית המשפט מעדיף את גרסתן של הנשים על זה של הגברים.
אם לא די בכך, מספיק שאישה מסרבת להסדרי ראייה, ופקידות הסעד, על פי מדיניות שגובשה ע"י פקידת הסעד הראשית לסדרי דין, סימונה שטיינמץ, מפנות את הגברים למרכזי קשר. בשיטת "הפוך על הפוך" התובעים האמריקאים טוענים שמגיע להם השוואת תנאים לרבות הפעלת חזקת הגיל הרך לטובתם. נטען שמדיניות ההתעללות הממסדית בגברים בישראל מתבטאת בין השאר בהפניית 20% עד 25% מהגברים למרכזי קשר, לעומת 1% עד 2% בארה"ב, וכן הטלת צווי מזונות בשיעור של פי 4 מהנהוג בארה"ב.

כסף גרמני ואוונגליסטי מממן ניתוקי ילדים מאבותיהם?
התובעים החליטו גם לטפל במממני הג'יהאד הפמיניסטי שכבש את המדינה בסיוע כספים גרמניים ואוונגליסטים. גרמנים שתומכים באג'נדות של ניתוק ילדים יהודים מהוריהם, אנחנו מסוגלים להבין. אבל כול אותם נוצרים אוונגליסטים בארצות הברית, שהם אוהבי ישראל, מאמינים בקדושת המשפחה, ומשקרים להם שכספיהם נועדו למטרות נעלות, פשוט נופלים בפח.
בפועל כספם מגיע לגופים רדיקליים המעודדים את מוסד החד הוריות, ומטיפים לניתוק ילדים מהוריהם. בשתי התביעות נתבעים ארגונים שונים המממנים ארגוני נשים בישראל כגון נעמ"ת, שדולת הנשים, ועוד. בין הנתבעים: הקרן הגרמנית, Konrad Adenauer Stiftung, , קרן האחווה הנוצרית יהודית של הרב יחיאל אקשטיין: International Fellowship of Christians and Jews וקרן P.E.F. Israel Endowment Fund אשר ממנת מכונים שונים בישראל כגון "מכון שילוב" אשר מפרנסים פקידות סעד בעבודה צדדית, ואשר נטען לגביהם שהם מפיצים תעמולה מגדרית, שנאה בין המינים, התססה וליבוי יצרים בין גברים ונשים, וגורמים להחמרת ההתעללות באבות הגרושים, ולהחרפת ניתוקם מילדיהם.
הקרן הגרמנית היא אחת המממנות העיקריות של שדולת הנשים, אשר מפיצה מדריכים לנשים כיצד להגיש תלונות שווא כוזבות נגד גברים, ולזכות ביתרונות טקטיים וכלכליים, כאשר כסף גרמני מממן את הניתוקים הסיטונאיים של ילדים מאבותיהם בישראל. באמצעות התרומות מגרמניה, בוגרות שדולת הנשים מתמנות כשופטות בית המשפט למשפחה (רבקה מקייס ותמר סנונית פורר).
לגבי קרן האחווה הנוצרית-יהודית נטען שהרב אקשטיין מטעה את ציבור התורמים, נוצרים אדוקים אשר מאמינים בשלמות המשפחה, ובאיחוד משפחות, כאשר הכסף שנאסף מופנה לגופים קולניים בישראל אשר ממנים את עידוד הגירושין, ועידוד החד הוריות מוסד החד הוריות, שאלו עקרונות אשר התורמים סולדים מהם לאור אמונתם הדתית.

לסיכום - גזר הדין שלנו, העם
לא נראה לנו שארה"ב תהווה יעד מועדף לשופינג עבור שופטת בית המשפט למשפחה השנה. מי יודע אם יצוץ אחד מקורבנותיה באמצע מסע רכש בבלומינגדיילס ויבצע לה מסירה כדין? השופטת ארבל אשמה בכך שהנחייה 2.5 אותה ניסחה, גרמה למשטרה להיהפך גננת לנשים גרושות. בגללה, במקום להעסיק שוטרים במיגור פשע וחקירות בשטח, השוטרים יושבים במשרד ומחכים לגרושה הבאה שתגיע להתלונן שמאיימים עליה, מציקים לה או שעוקבים אחריה. ככה איבדנו את המשטרה.
השר נאמן אשם כי בגלל דתיותו הוא מאמין בכפייה דתית, איננו מסוגל לשחרר את הציבור מכפייה דתית-משפטית, איננו מסוגל לנתק את הציבור מהרבנות ומעולו של הדין האישי. מיתוס ה"דין האישי" ששומר על הגחלת היהודית, הוא גם זה שמתסיס גברים נגד נשים, מעודד את מוסד הרווקות והחד הוריות, מייצר קונפליקטים בין סמכויות שיפוט והופך את ישראל למדינה שפסקי הדין שלה לא מכובדים במיוחד בעולם.
כחלון אשם בגלל מתנער מאחריות ונותן למנגנון הישן להנציח את ההתעללות במי שלא זקוקים לשירותי רווה, אבל כופים זאת עליהם. אמנם כחלון עשה כמה כותרות כש"נלחם" לשחרר את הארץ מחברות הסלולר, אבל זו לא חוכמה כגדולה. נתנו לו את תיק הרווחה, והוא החליט למרוח אותו עד סוף הקדנציה. נשות משרד הרווחה, סימונה שטיינמץ, יעל הרמל, בתיה ארטמן וניבה מילנר לימדו את כחלון להגיד לכל אימא שלוקחים את ילדיה או כל אבא שמנותק מילדיו שהבעיה "נקודתית", ושהעוזר שלו, "שמעון" יטפל בבעיה. ככה הוא חשב לצלוח את הקדנציה.
שתי עתירות שהופנו נגד משרדו של כחלון נמרחו ונמחקו. עכשיו הוא צריך להגן על עצמו בבית משפט בארה"ב. שכחנו לציין: גם במוסדות האו"ם בג'נבה יש מספר תלונות אישיות בוועדה לזכויות אדם, ותלונה קולקטיבית נגד משרד הרווחה בוועדה לזכויות כלכליות וסוציאליות. מה יקרה? כרגיל, כחלון ונאמן יספרו לאו"ם שמדינת ישראל היא גן עדן לשוויון זכויות ומופת לאומות העולם.
הכותב הוא אלי דניאל, דובר הקואליציה למען הילדים והמשפחה, והדברים מייצגים את דעתו בלבד

קישורים:

יום שבת, 5 במאי 2012

רשלנות רפואית בית חולים סורוקה - סיפורה של שירה חצרוני

עובדה 2012 - התחקיר המלא על שירה חצרוני שנכנסה לבית החולים סורוקה בחודש השמיני להריונה ושמה קבעו שהיא סובלת מהרעלת הריון והחליטו ליילד אותה בניתוח קיסרי ולאחר מכן היא נשארת בהשגחה בבית החולים ולאחר כמה ימים הגיעה לטיפול נמרץ ומשמה הכל מסתבך - שירה חצרוני הגיעה לבית החולים סורוקה, ילדה תאומים בניתוח קיסרי, אושפזה ולבסוף שוחררה עם נזק מוחי קשה. איך זה קרה? שרית מגן ורוני זינגר יוצאות עם הוריה למסע לגילוי האמת.
רוני זינגר | שרית מגן | עובדה | 03/04/12




כשההורים של שירה חצרוני הביאו אותה לבית החולים סורוקה בחודש השמיני להריונה, הם לא תיארו לעצמם שלידת הנכדים שלהם תסתיים כך. אחרי שנים של טיפולי פוריות הצליחה שירה להיכנס להריון, ולשמחתה נודע לה שהיא נושאת ברחמה תאומים. בחודש השמיני להריונה הגיעה לבית החולים, שם אבחנו כי היא סובלת מרעלת הריון והחליטו ליילד אותה בניתוח קיסרי דחוף. בשל מצבה, הושארה שירה להשגחה בבית החולים.

ההורים של שירה, איווה ואביה, לא עזבו את מיטתה יום ולילה. אחרי חמישה ימים החליטו לראשונה לנסוע הביתה לישון קצת, אלא שבשלוש בבוקר הגיע הטלפון ששינה את חייהם. "התקשרו ואמרו ששירה בטיפול נמרץ נשימתי", מספר אביה, "איך בטיפול נמרץ? הרי עזבנו אותה לפני כמה שעות".

כשההורים מגיעים לבית החולים הם מגלים ששירה חסרת הכרה. ההסבר שהם מקבלים הוא ששירה התמוטטה במחלקת יולדות, הונשמה והורדמה ולאחר מכן הועברה לבדיקת סיטי ולטיפול נמרץ. לתדהמתם, כשהיא מתעוררת כעבור שבועיים, היא לא הבת שהיתה להם. מתברר שהיא סובלת מנזק מוחי.

הם לא שוכחים את מה שלחשה להם אחת האחיות באותו לילה ראשון בטיפול נמרץ: "שירה הגיעה לכאן כחולה לגמרי", היא אמרה, "לא היינו בטוחים בכלל שנצליח להחזיר אותה לחיים". ההורים לא מצליחים להבין: בבית החולים סיפרו להם ששירה הונשמה היטב כל הדרך, ממחלקת יולדות ועד טיפול נמרץ, אם כך - איך זה שהגיעה לטיפול נמרץ כשהיא כחולה, ללא דופק, ונזקקת להחייאה דחופה? ואיך זה שבסופו של דבר יש לה נזק מוחי?

כשהם מנסים לחלץ תשובות מבית החולים, נתקלים ההורים בקירות אטומים ומחליטים לצאת למסע משלהם כדי לגלות את האמת. יחד עם צוות "עובדה", מצוידים במצלמות נסתרות, הם מסתובבים במסדרונות בית החולים ושואלים את הצוות הרפואי את השאלות שלא נותנות להם מנוח.

העובדות המקוממות שמתגלות להם בדרך מותירות אותם עם סימן שאלה אחד גדול. "שמישהו יעמוד מולי ויגיד לי את האמת פעם אחת... אני מאמין שהמצפון של אנשים שם מעיק עליהם. מותר לרופאים לטעות, אבל אסור לשקר", אומר אבא של שירה.

יום שישי, 4 במאי 2012

חוק הנוער - עלה תאנה לשחיתויות רשויות הרווחה - בת 17 גרה אצל עבריין: "אין מקום במעון סגור"

יצחק קדמן - מבקש כסף לפתוח מכלאות נוספות לילדי ישראל בשם 'טובת הילד'
יצחק קדמן - מאדריכלי מערך הרווחה המופרט והמושחת
מאי 2012 - אחד אחרי השני אדריכלי מערך הרווחה המושחת והפושע לילדים ולקשישים מוחים על העוול ומבקשים עוד כסף לנפח את המערך המושחת בתולדות המדינה בשם "עבודת הקודש" ו"טובת הילד"

הכתבה בת 17 גרה אצל עבריין: "אין מקום במעון סגור" , ynet , עומרי אפרים , 01.05.2012


במשטרה מכנים אותה "נעדרת בהסכמה", אבל בני משפחתה מתעקשים: "הוא ייקח אותה לרמאללה. אנחנו מנסים להכניסה למוסד סגור, ואומרים לנו שאין מקום". כמוה מחכות 150 נערות למקום במעון. ח"כ אורלב: "חוסר אחריות של משרד הרווחה"

"כבר שנה אומרים לנו שאין מקום לנערה במוסד סגור. למה מחכים, שתגיע לגיל 18 או שיקרה לה הגרוע מכול?" - כך שאלה-תהתה דודתה של נערה בת 17, הנעדרת מביתה כבר כמה חודשים, בדיון שהתקיים היום (ג') בוועדה לזכויות הילד.

לטענת הדודה, אחייניתה שוהה בלוד בביתו של עבריין שאינו מאפשר לה לצאת מביתו, וכשהוא מתיר לה לדבר בטלפון הוא מפעיל את הרמקול, על מנת לפקח על כל מילה היוצאת מפיה. אותה נערה היא רק אחת מנערות רבות בסיכון, שמשרד הרווחה לא מוצא להן מקום במעונותיו.

אמה של הנערה סיפרה ל-ynet כי היא ברחה מביתה לפני יותר מחצי שנה. "מאז היא מסתובבת איתו בלוד. אחותה ראתה אותה ביום העצמאות האחרון והיא אמרה שהוא רוצה להתחתן אתה ולקחת אותה לרמאללה. הוא מאיים ומרביץ לה. לפני שבוע וחצי היא התקשרה בוכה וביקשה שנציל אותה. אני חרדה לגורלה". לדבריה, בני המשפחה התלוננו מספר פעמים במשטרה: "אחרי הפנייה האחרונה שלו אחד השוטרים אמר שכל עוד היא לא מתלוננת, אי אפשר לעשות כלום".

זבולון אורלב - התנערות מאחריות ויללות סדרתיות לעוד משאבים
זבולון אורלב - יללות סדרתיות לעוד משאבים
קונים אותן בג'ינס וסלולרי

אהרון אטיאס, מנכ"ל המרכז לחינוך וחברה בלוד שמסייע למשפחה, טען כי המשטרה מכנה את הנערה "נעדרת בהסכמה". "המשפחה חסרת יכולת, הגבר קנה אותה בג'ינס וסלולרי, וגרם לה לעזוב את הבית. המשפחה מתחננת לעזרה וברווחה אומרים שאין להם מקום במסגרות. לפני כחודשיים היא נעצרה על גניבה ומבית המשפט התקשרו לגבר שהשתחרר מהכלא לא מזמן, וביקשו ממנו שישחרר אותה בערבות, לאחר שלא נמצא לה מקום במעון סגור".

במשטרה הגיבו לטענות ואמרו כי הנערה הכחישה שהגבר תקף אותה. "בכל תלונה של הורים נפתחת חקירה מיידית והחשוד לכאורה נעצר מיידית. אבל הקטינה, שחושבים שהיא מוכה, טענה שלא היה מעולם כלום - לא היו יחסי מין והוא לא הרים עליה יד", אמרה בדיון פקד הילה חן, קצינת חקירות במשטרת לוד, והבהירה: "כשאין ראיות, בית המשפט משחרר את החשוד".

הממונה על המעונות דיווחה כי תוך שמונה חודשים תיפתח קבוצת נערות נוספת במעון לנערות בסיכון, ושם ייקלטו 50 נערות במצוקה מתוך 150 הממתינות לשיבוץ במעונות. לדברי הממונה ברשות חסות הנוער, טלי יוגב, "תוך שנתיים-שלוש ייפתחו עוד חמש קבוצות לנערות ולנערים בסיכון. אין עדיין תקציב לבינוי, אבל המשרד נערך מול ועדות התכנון והבנייה על מנת לאשר תוכניות בנייה. לביצוען יידרשו 50 מיליון שקל".

ח"כ זבולון אורלב, יו"ר הוועדה לזכויות הילד, כינה את ההמתנה של נערות בסיכון למקום במעונות "חוסר אחריות שגובל בהפקרות". הוא ציטט את נתוני המועצה לשלום הילד, לפיהם "ב-2010 מספר הקטינים שנעדרו מביתם מעל 48 שעות הגיע ל-1070, מתוכם 670 בנות, אולי כי אותן מפתים יותר. חייבים לתגבר את המערכת הטיפולית, גם הקהילתית וגם החוץ-ביתית".

גם ח"כ אורלי לוי אבוקסיס זעמה: "אומרים לנו שאין בעיה של מכסות אלא של מקומות, אבל בפועל יש מחסור. המכסות הן פיקטיביות. אי אפשר לממש אותן והילדות נותרות ללא טיפול. זהו כשל חברתי וטיפולי של מערכות החינוך והרווחה".

ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ציין כי "כבר כמה שנים קיים מחסור במעונות נעולים לנערים ונערות בסיכון גבוה. יש היום פחות מקומות יחסית לגודל האוכלוסייה ביחס למה שהיה לפני 40 שנה, כלומר אנחנו הולכים אחורה. רוב הנערות הללו גרות ברחוב, מנוצלות על ידי גברים ורבות מידרדרות לסמים ולזנות, ונמצאות בסיכון להתאבדות".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה לטענה לפיה 150 נערות ממתינות לשיבוץ במעונות: "משרד הרווחה ומשרד האוצר מכירים את הבעיה הכואבת ופועלים יחד לפתור אותה".

חוק הנוער - עלה תאנה לשחיתויות רשויות הרווחה - בת 17 גרה אצל עבריין: "אין מקום במעון סגור"
חוק הנוער - עלה תאנה לשחיתויות רשויות הרווחה - בת 17 גרה אצל עבריין: "אין מקום במעון סגור"


קישורים:

יום רביעי, 2 במאי 2012

איציק פרי - יו"ר איגוד העו"ס - עדות עילגת ומזלזלת בבית משפט

איציק פרי - יו"ר איגוד העו"ס - עדות עילגת ומזלזלת בבית משפט נגד אזרחים
איציק פרי - עדות עילגת ומזלזלת
30 אפריל 2012 - איציק פרי יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים הופיע להעיד בבית משפט שלום בתביעה ת"א 24514-10-09 שהוא מנהל כיו"ר האיגוד נגד נפגעים מרשויות הרווחה משום שלטענתו העובדים הסוציאליים חשים פגועים מהביקורת המופנת אליהם.

איציק פרי הציג בעדות עילגת ומזלזלת לבית משפט ולאזרח את הצד המכוער של המאפיינים הפאשיסטיים המובהקים בהם לוקים רשויות הרווחה: משקרים בבתי משפט, עובדים בצורה פרועה ללא ביקורת אך מקבלים גיבוי מלא מהממונים, אינם טורחים להציג עצמם בפני האזרח, חוסר מקצועיות, טיוח, מוסר כפול, נפוטיזם ועוד...

פקידת סעד אתי דור - שיקרה לבית משפט
פקידת סעד אתי דור - שיקרה לבית משפט
טיוח, ביזוי אתיקת עו"סים - איציק פרי מטייח שקרים בבית משפט של פקידת סעד לחוק הנוער אתי דור, מבזה אתיקת עובדים סוציאליים ומפקיר אזרחי מדינה לידיהם של פקידות הסעד (ראה פרוטוקול תמונות 1,2)
איציק פרי בהיותו יו"ר איגוד העו"ס גם ממונה על ועדת אתיקה. כשנשאל פרי ע"י עו"ד רז משגב מדוע לא ציין בתצהירו כי פקידת סעד לחוק הנוער אתי דור שיקרה בבקשתה בעבר לצו הגנה ומדוע לא עשה מאומה בנדון, ענה כי זהו תפקידו של בית משפט. איציק פרי לא רק התרשל בתפקידו כאחראי עליון על ועדת אתיקה של העו"ס, אלא גם מפקיר את אזרחי המדינה לידיהם של פקידי הסעד היכולים לעשות ככל העולה על רוחם בסמכויותיהם הסטטוטוריות הניתנות להם כנורמה מבתי משפט לענייני משפחה ונוער. אין פלא מדוע נתגלה פקיד סעד יוסי דיאמנט פדופיל אשר במשך 30 שנה עשה ככל העולה על רוחו בילדים ללא פיקוח או בקרה. פרט זה לגבי אמינות פקידת הסעד אתי דור היה משמעותי בשל העובדה שהיא תובעת ועדה במשפט. איציק פרי ניסה לזרות חול בעיני בית המשפט ולהסתיר חוסר אמינותה של פקידת הסעד אתי דור.
איציק פרי בהתנהגותו השקרית והמטייחת מראה ניגוד עניינים ושיקולים זרים מהיותו יו"ר איגוד העו"ס ודואג לאינטרסים של העו"ס תוך דריסה ברגל גסה אינטרסים מערכתיים של הפרט המשפחה והחברה.

ביזוי צו בית משפט, חוסר בושה - איציק פרי הפר צו חיסיון של בית משפט ופגע בפרטיות האמא ל' כדי לקדם אינטרסים של עובדים סוציאלים בתביעתו נגד האמא ל' (תמונה 2)
איציק פרי נשאל האם פנה לבית המשפט לקבל אישור להשתמש במסמך מדיון בדלתיים סגורות ענה פרי תשובה מזלזלת כי "לא זכר" שהדיון היה סגור, וזה לגיטימי לעשות כך בתירוצים שונים שהציג לתפיסתו.
איציק פרי ביזה צו בית משפט ואינו מתבייש או מביע חרטה על מעשיו אלא עונה כי "לא זכר" וזה לגיטימי בעיניו לעשות כן כאשר הוא מוצא לכך סיבה ראויה להבנתו.

זלזול - איציק פרי מופיע לדיון בבית משפט כעד, כעו"ס, כראש ארגון עו"ס ואין בידו ראיה או תעודה המעידה על מקצועו, תפקידו (ראה תמונה 3)

איציק פרי לא רק שאינו מכבד את אזרחי מדינת ישראל בכך שמטייח מחדלי העו"סים בהיותו אחראי ועדת אתיקה, אלא גם אינו מכבד כללים אלמנטרים בבית משפט כגון הזדהות ראויה במשרה, במקצוע...

 חוסר מקצועיות, שטחיות - איציק פרי אינו יודע נתונים בסיסיים בלב ליבה של העבודה הסוציאלית (ראה תמונה 4)
איציק פרי נשאל על כמות הילדים המוצאים מביתם ע"י עובדים סוציאליים ונשלחים לפנימיות, ולא ידע להשיב.
כיו"ר ארגון העו"ס המייחצן הוצאת ילדים מביתם וכאחרי על אתיקת עו"ס, מן הראוי כי איציק פרי ידע ידע מינימלי כגון כמה ילדים מוצאים מביתם, וכמה לפנימיות אלו תופעות חברתיות קשות ביותר שכל עובד סוציאלי איכותי אמור להתמודד עימן, מתברר כי לפרי אין שום ידע בנושאים אלו.

סוף דבר
התנהגותו של איציק פרי בבית המשפט נגד נפגעי הרווחה הנה תוצר של המדיניות הפאשיסטית בה נוקטים רשויות הרווחה להוצאת ילדים מהבית כדי לקדם תעשיית הסחר בילדים. העובדים הסוציאליים מאוד קנאים ואלימים ואינם בוחלים בשום אמצעים נגד המבקרים אותם, החל מעלילות מעולם הפסיכיאטריה, ביורוקרטיה ותביעות בבתי משפט.


תמונות מסמכים מפרוטוקול עדותו של איציק פרי בבית משפט
איציק פרי טייח שקרי פקידת סעד אתי דור בבקשה לבית משפט
תמונה 1 - איציק פרי טייח שקרי פקידת סעד אתי דור בבקשה לבית משפט
איציק פרי הפר צו חיסיון של בית משפט
תמונה 2 - איציק פרי הפר צו חיסיון של בית משפט
איציק פרי תובע ומעיד בבית משפט ללא ראיה על מקצועות , תפקידו
תמונה 3 - איציק פרי תובע ומעיד בבית משפט ללא ראיה על מקצועות , תפקידו

חוסר מקצועיות - לאיציק פרי אין ידע על כמויות הוצאת ילדים מהבית על ידי עובדים סוציאליים
תמונה 4 - חוסר מקצועיות - לאיציק פרי אין ידע על כמויות הוצאת ילדים מהבית על ידי עובדים סוציאליים
קישורים:

יום שלישי, 1 במאי 2012

שופט תחת השפעת פקידת סעד - השופט נפתלי שילה אינו מאפשר לילדים לפגוש את אימם למעלה משנה בתואנה שלא עברה בדיקות שהומלצו ע"י פקידת הסעד

יוני 2010 - שופט בית משפט לענייני משפחה ברמת גן נפתלי שילה אינו מאפשר לילדים לראות, ו/או לדבר עם אימם כבר למעלה משנה מאחר שטרם ביצעה "בדיקות שהומלצו על ידי פקידת הסעד".
מדובר באישה עובדת, מתפרנסת בכבוד מימים ימימה, ללא הרשעה פלילית כלשהי, ואשר ביצעה ע"פ בקשת פקידות הסעד בדיקות שונות במכוני מסוגלות הורים, פסיכיאטר מחוזי, ונמצאה כשירה וטובה.

האישה בעלת הכנסה פחות הממוצע במשק נדרשת לשלם הוצאות של מאות אלפי שקלים כדי שילדיה יוכלו לשמוע את קולה אך לשווא, הביורוקרטית הנוקשה של מערכת הרווחה ובית משפט לענייני משפחה אינם מאפשרים את הזכות הבסיסית הטבעית והחיונית של ילדים לפגוש את אימם אף לא במרכז קשר מאובטח. המערכת הביורוקרטית מתייגת את הילדים ואימם ומסבה להם נזקים.

"פקידת הסעד מעלה חדשות לבקרים בדיקות במכונים יקרים בתנאי שהילדים יוכלו לראות את אימם, ואין לזה סוף", אמרו גורמים המקורבים לאם, עוד הוסיפו "השופט נפתלי שילה מאשר את בדיקות פקידת הסעד ואינו מנמק מדוע הילדים אינם יכולים לפגוש את אימם, אפילו לא במרכז קשר... זהו דפוס העבודה הרגיל של מערכת הרווחה, הם לוקחים ילדים מגני הילדים, בתי ספר, או שבאים לבית באישון לילה ולוקחים את הילדים למרכז חירום על סמך עלילות. בשלב הבא כשאין בסיס עובדתי, ראיות והוכחות להאשמותיהם, הם מנהלים מערכה ביורוקרטית קשה נגד הפרט והמשפחה...".

פקידת הסעד דרשה בתחילה כי האם תעבור בדיקות במכון המוכר לפקידת הסעד, אולם האם התנגדה הואיל ומכון זה רגיל לקבל הפניות ממערכת הרווחה וירשום בחוות הדעת שמנפק כל מה שמערכת הרווחה דורשת על מנת לא לאבד לקוחות.
בשלב השני כעבור חודשים השופט שילה כתב כי פקידת הסעד לפי שיקול דעתה הבלעדי תציע את המכונים. זאת למרות שפקידת הסעד רשמה באופן מפורש בתסקיר כי בכל הנוגע לחידוש הקשר של הילדים עם אימם מומלץ כי הוא יתבצע במסגרת קלינית פרטית (ללא פקידי סעד), וכן למרות שפקידת סעד שטיפלה בעבר בתיק, הגישה נגד האם תלונה במשטרה שנסגרה, ומנהלת נגד האם תביעה בבית משפט אזרחי.

בשום שלב בהחלטתו השופט אינו מפרט מציין באיזה בדיקות מדובר ומדוע על האם לבצע אותן, למרות שמדובר בעניינים מהותיים ורגישים, נפתלי רושם כי מדובר בבדיקות שפקידת הסעד המליצה.

יצוין כי מערכת הרווחה, בתי משפט לענייני משפחה ונוער, ועמותות מלכ"רים הרווחה, מקושרים היטב ביניהם, משתפים פעולה באופן מלא ומקיימים פאנלים.

קישורים: