שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג אינו מגיב נוכח מחדלי משרדו המשחיתים נפשות: אונס ילדה חוסה במעון של אקי"ם בשרון , אינספור פרשיות התעללויות אלימות ואנס קשים בילדים במסגרות הרווחה פנימיות, אומנה: בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה ... ועוד. משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית המין , ועוד דוגמאות רבות אחרות.
להלן מכתב חה"כ מרינה סולודקין על פשעי משרד הרווחה: שר הרווחה התעלם מהשדולה שח"כ סולודקין הקימה - והיא מגיבה , מרינה סולודקין , יאללה קדימה
11.07.10
[ח"כ מרינה סולודקין]
29 יוני, 2010 י"ז תמוז, תש"ע
לכבוד
השר יצחק הרצוג
משרד הרווחה והשירותים החברתיים
ירושלים
הצטערתי מאוד לקרוא את מכתבך מ-20 ליוני 2010, בו אתה מודיע על החלטתך להימנע מכל קשר עם פעילות השדולה "המאבק כנגד הוצאת ילדים מהורים וממשפחות נורמטיביות על ידי שירותי הרווחה" שהקמתי בכנסת הנוכחית ואני משמשת כיו"ר שלה, לצערי הרב חייבת אני לציין שבמכתבך מוצגת פעילותי בנושא זה באופן מעוות לחלוטין.
חשוב לי להדגיש אני עוסקת בנושא ההוצאה הלא מוצדקת של ילדים ממשפחות נורמטיביות במשך יותר מ-10 שנים. התחלתי לעסוק בו, כמו גם בנושאים אחרים, בהם אני עוסקת במסגרת פעילותי הפרלמנטארית, בעקבות פניות רבות מאזרחים, הבוחרים שלי, שהגיעו וממשיכות להגיע ללשכתי.
יש לציין שהצגת הדברים במכתבך, כאילו מדובר אך ורק במשפחות של עולים חדשים אינה הצגה נכונה כלל! אם בהתחלה, באמת הגיעו ללשכתי בעיקר פניות מעולים חדשים, ב-3-4 השנים האחרונות, במקביל לפניות העולים, הולך וגדל מספר הפניות מהורים – ילידי הארץ שילדיהם הוצאו מהבית על ידי שירותי הרווחה.
בחודשים האחרונים אני גם מקבלת יותר ויותר פניות מהורים שאינם שייכים לשכבות החלשות וכעיקרון אינם משתייכים לאוכלוסיית "הלקוחות הרגילים" של שירותי הרווחה. בנוסף לכך פנו אליי מיוזמתם אזרחים רבים שאינם נמנים עם הורים שילדיהם הוצאו מהבית והביעו את רצונם להשתתף בעבודת השדולה. ביניהם: פרופסור אסתר הרצוג, מרצה במכללת בית ברל (אחת ממייסדות השדולה), ד"ר מילי מאסס מאוניברסיטה העברית בירושלים, פעילים פוליטיים ממפלגות שונות, ראשי מוסדות דתיים וכו'. ב-4 ישיבות השדולה שהתקיימו עד היום השתתפו גם חברי כנסת מסיעות שונות.
רוב המשתתפים בישיבות הלובי הדגישו שאכן קיימות בעיות רבות, קשות ומגוונות הקשורות לטיפול שירותי רווחה בילדים המוגדרים "ילדים בסיכון" או "ילדים נזקקים" ולהליכי קבלת ההחלטות לגבי הוצאת ילדים מהבית והעברתם למסגרות חוץ ביתיות: מרכזי חירום, משפחות אומנה, פנימיות וכו'. כל הנ"ל מוכיח שהמצב בתחום חשוב ורגיש זה מורכב יותר וחמור יותר מכפי שהוצג במכתבך.
לא מדובר בסכסוך אישי שלי עם משרד הרווחה, עם שר הרווחה או עם פקידי סעד ברמה זו או אחרת. מדובר בעניין עקרוני הנוגע למאות משפחות ולאלפי ילדים במדינת ישראל. לכן אני מבקשת לפרט את עמדתי בנושא זה באופן חד וברור.
כתוצאה מהפגישות הרבות שקיימתי בלשכתי עם הורים שילדיהם הוצאו מהבית, וגם משיחות ופגישות רבות שקיימתי ואני ממשיכה לקיים עם גורמים שונים העוסקים בנושא או שהנושא קרוב ללבם, הגעתי למסקנה חד משמעית:
לא מדובר בחוסר מקצועית ו/או ברוע לב של חלק מפקידי הסעד וגם לא מדובר בפערי שפה, תרבות או מנטאליות המונעים מפקידי סעד למצוא שפה משותפת עם מטופליהם. מדובר בקונספציה שגויה מיסודה, ובפרשנות מעוותת ולא נכונה של חוקים בנושא הגנה על ילדים וחסרי ישע שאושרו על ידי הכנסת.
המערכת כולה זקוקה לרפורמה דחופה ויסודית ואחת המטרות העיקריות של השדולה ל"מאבק כנגד הוצאת ילדים מהורים וממשפחות נורמטיביות על ידי שירותי הרווחה" היא להציג רעיונות לרפורמה כזו ולדון בהן. עבודה זאת מתבססת בין היתר גם על ניתוח מקרים קונקרטיים של הוצאה לא מוצדקת של ילדים מהבית שהוצגו לחברי השדולה.
היום פועלים שירותי הרווחה על בסיס קונספציית "טובת הילד", שעל הנייר נראית כגישה מצוינת ונכונה מאוד. אך, לצערי, במציאות הפירוש השגוי והמעוות שנותנים לקונספציה זו רבים מעובדי הרווחה - מביא לפגיעה קשה ביותר בילדים, בהוריהם ובבני משפחה האחרים. כתוצאה מכך, נגרם נזק רב לחברה כולה.
הזכרת במכתבך את המקרים הקשים של פגיעה בילדים ושל רציחתם שהיינו עדים להם בשנים האחרונות, כמו המקרה של רוז פיזם ז"ל, של ליאון קלנטרוב ז"ל וכדומה. בהקשר זה, אני רוצה להפנות את תשומת לבך לעובדות הבאות:
- בכל המקרים המוזכרים במכתבך, מקרים שבאמת דרשו התערבותם הדחופה של שירותי הרווחה - העובדים הסוציאליים לא מיהרו להתערב, למרות שהכתובת הייתה חרוטה על הקיר והדבר הוביל לטרגדיה.
גם מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד ד"ר יצחק קדמן ציין בשיחה אתי שהתקיימה בלשכתי ב-27 לינואר 2010 שישנם הרבה מקרים של התעללות אמיתית בילדים, בהם שירותי הרווחה לא ממהרים משום מה להוציא את הילדים מהבית.
לעומת זאת, הגיעו ללשכתי לא מעט מקרים, בהם הזדרזו העובדים הסוציאליים להוציא ילדים שלשלומם ולבריאותם לא נשקפה שום סכנה ממשפחות נורמטיביות.
- כולנו מסכימים שהשארת הילדים בידי הורים/קרובי משפחה/אפוטרופוסים המתעללים בהם והמסכנים אותם גורמת לטראומה קשה לילדים הללו.
אך, לצערי הרב, נכון להיום המערכת טרם הפנימה שהוצאה לא מוצדקת של ילדים ממשפחה נורמטיבית גורמת להם לטראומה קשה לא פחות.
בכל המקרים, בהם ילדים הוצאו מהבית שלא בצדק והוחזרו להוריהם לאחר מאבק קשה ויקר מאוד (הן מבחינה כספית והן מבחינה נפשית), אף אחד לא טרח לבדוק: מה הן התוצאות ההרסניות של ההוצאה הזאת עבור הילדים ועבור משפחותיהם.
אין אף גורם רשמי או לא רשמי שמסייע להם להתגבר על הטראומה הזאת והמשפחות נאלצות להתמודד איתה לבד. במקרה הטוב (והנדיר מאוד) מודים עובדי הרווחה בחצי פה ושלא לציטוט ש"נעשתה טעות".
מתחילת פעילותי בתחום חשוב ורגיש זה אמרתי לא פעם, וחזרתי והדגשתי שוב שאני מוכנה לשיתוף פעולה רציני ואמיתי עם משרד הרווחה והשירותים החברתיים ועם שירותי הרווחה בכל הרמות הקיימות והאפשריות. לצורך כך, קיימתי פגישות רבות עם עובדי המשרד, כולל פגישות בהשתתפותך, בהשתתפות מנכ"ל המשרד מר נחום איצקוביץ' ובהשתתפות הפקידות הבכירה של המשרד.
לצערי הרב ובניגוד לרושם שעשוי להיווצר מקריאת מכתבך, הן המשרד שאתה עומד בראשו והן גורמים שונים הקשורים אליו בכל הרמות לא הפגינו נכונות רבה לשתף פעולה אתי בנושא וזה בלשון המעטה.
להלן ההוכחות לכך:
- פניתי פעמים רבות למנכ"ל המשרד ולפקידת סעד ראשית לחוק הנוער גב' חנה סלוצקי לגבי מקרים קונקרטיים של הוצאה לא מוצדקת של ילדים מהבית.
אציין בהקשר זה, שכל המקרים של הוצאת ילדים מהבית המגיעים ללשכתי נבדקות על ידי באופן אישי ובקפדנות רבה. אני נפגשת עם הורים אלה ועם ילדיהם בלשכתי שבכנסת, משוחחת אתם ולומדת כל מקרה ומקרה באופן פרטני. רק אם אני משתכנעת ב-100% שמדובר במשפחה נורמטיבית, שאין בה אלימות ולא נשקפת שום סכנה לשלומם, לבריאותם ולהתפתחותם התקינה של הילדים, אני פונה בכתב לגורמי הרווחה בבקשה לבדוק את המקרה פעם נוספת במטרה להחזיר ילדים לביתם/להפסיק ההליכים להוצאתם מהבית.
כך נהגתי במשך יותר מ-10 שנים, בהן אני עוסקת בנושא זה, וכך אמשיך לנהוג גם בעתיד. רק מעטות מפניותיי זכו לתשובה עניינית. אביא בתור דוגמא רק את תקופת פעילותה של הכנסת הנוכחית (מ-24 לפברואר 2009 ועד היום). בתקופה זאת הועברו על ידי למנכ"ל משרד הרווחה ולפקידת סעד ראשית לחוק הנוער 17 מקרים קשים של הוצאת ילדים מהבית (ואני שבה ומדגישה שמדובר אך ורק במקרים שבהם אני משוכנעת שלא הייתה שום הצדקה להוצאת הילדים ונעשה עוול למשפחות ולילדים). תשובות ענייניות וסופיות התקבלה לגבי שני מקרים בלבד. לגבי מקרה אחד התקבלו כמה תשובות ביניים (פניתי 3 פעמים למנכ"ל ופעם אחד לגב' סלוצקי). ב-7 מקרים התקבלו הודעות קצרות על כך שהם הועברו לבדיקת הגורמים המוסמכים במשרד. ב-7 מקרים נוספים לא התקבלה שום תגובה, אחד מהם הועבר גם אליך (במאי 2010) וגם ממך לא זכיתי לקבל תשובה.
אציין גם שחלק מאותם הורים העידו בישיבות הלובי בנוכחות העובדים הבכירים של משרד הרווחה שטענו שהם לא יכולים לתת תשובה עניינית, כיוון שלא ניתנה להם האפשרות לבדוק את המקרים לגופו של עניין. אני לא יכולה לקבל את הטיעון הזה, כיוון שאותם המקרים הועברו על ידי לבדיקת המנכ"ל ו/או פקידת סעד ראשית לחוק הנוער שבועות או חודשים לפני ישיבת הלובי.
כאן אני רוצה להתייחס לסוגיה חשובה נוספת. העובדים הבכירים של משרד הרווחה טענו באוזניי פעמים רבות שהחלטה על הוצאת ילדים מן הבית, כמו גם החלטות אחרות שמתקבלות על ידי שירותי הרווחה הינן החלטות שמתקבלות על בסיס שיקולים מקצועיים ובלתי תלויים.
צר לי מאוד, אך לאחר יותר מ-10 שנות עבודה בתחום זה יש לי ספקות רבים בעניין זה. אביא שני נימוקים לכך:
- סבורה אני (וזו לא רק דעתי האישית, אלא גם דעתם של חלק ניכר מאלה העוסקים בתחום זה או שהתחום קרוב ללבם) שאין היום קריטריונים אחידים וברורים להגדרת "ילדים בסיכון" או "ילדים נזקקים".
- בשנים האחרונות נתקלתי לא פעם במצבים, בהם הורים שהוגדרו על ידי עובדת סוציאלית אחת כ"נורמטיביים", "טובים" או אפילו "מצוינים", הוגדרו על ידי עובדת סוציאלית אחרת כהורים המסכנים את ילדם או המתעללים בו. נוצר הרושם שהגדרת הילדים כנמצאים בסיכון או נזקקים וקבלת החלטה על הוצאתם מן הבית תלויות במידע רבה ביחסים האישיים שנוצרו בין עובדת סוציאלית לבין הורים ומתבססות על הדעה הסובייקטיבית של עובדת סוציאלית ולא על קריטריונים אחידים, מקצועיים ובלתי תלויים.
- לעתים קרובות עובדים סוציאליים לא מתחשבים כלל ברקע שממנו באים הילדים ובאורך החיים של משפחתם הביולוגית בעת העברתם למסגרות החוץ ביתיות.
כך, ילדה ממשפחת עולים חילונית מבריה"מ לשעבר הועברה למשפחת אומנה חרדית שאינה דוברת רוסית. לעומת זאת, ילד ממשפחה דתית הועבר לפנימייה חילונית, בה מופעלים בשבת הן טלוויזיה והן מחשבים (וזאת לאחר ששירותי הרווחה במשך כמעט שנתיים חיפשו מסגרת חוץ ביתית מתאימה עבורו).
לפי כך, איני יכולה להסכים עם הטענה ששירותי הרווחה פועלים באופן מקצועי ובלתי תלוי.
לגבי הביטויים הקשים שהושמעו בישיבת הלובי ב-15 ליוני כנגד משרד הרווחה בכלל וכנגד העובדים הבכירים שנכחו בישיבה בפרט. אדגיש שאינני מסכימה עם חלק מהביטויים שהושמעו ובוודאי, בתור דור שני לניצולי שואה אני דוחה בשאט נפש את השוואת עובדי המשרד לנאצים.
התנהגות כזאת אינה מקובלת אליי כלל ולכן מיד לאחר אמירת הדברים, קראתי לסדרן וביקשתי להוציא מהאולם את האנשים שהשמיעו ביטויים כאלה.
מן הצד השני, לא הופתעתי במיוחד מסערת הרוחות שפרצה במהלך הישיבה. הורים שנאלצים להיאבק במשך חודשים ואפילו שנים למען החזרת ילדיהם הביתה, מרגישים שהם ניצבים מול מערכת אטומה שפועלת על פי כללים משלה (שלא תמיד מובנים לאזרחים מן השורה, כולל בעלי השכלה אקדמאית ואפילו לפרופסורים המלמדים באוניברסיטאות ובמכללות).
הם חשים שכל ניסיונותיהם להגיע להידברות, לכך שגם הקול שלהם יישמע ולא רק קולה של פקידת הסעד הכל-יכולה, מתנפצים מול קיר גבוה ובלתי ניתן לחדירה. לא פלא, שכשהם מגיעים למקום היחיד, בו מקשיבים להם ובו הם יכולים להשמיע את דעתם, הכאב, הכעס והייאוש שהצטברו במשך תקופה ארוכה, מתפרצים במלוא העוצמה. קשה להאשים אותם בכך, אם כי אני שבה ומדגישה שהשוואות לנאצים אינן מקובלות אליי ואני דוחה אותן מכל וכל!
חייבת אני לציין גם שהאשמות כנגד שירותי הרווחה שהושמעו במהלך הישיבה אינן הביטוי הקיצוני ביותר לתסכול ולייאוש של ההורים.
לדאבוני הרב, בחודשים האחרונים היינו עדים לשני מקרים, בהם הורים שילדיהם הוצאו מהבית, החליטו לשים קץ לחייהם לאחר שנוכחו לדעת שכל ניסיונותיהם להחזיר את הילדים לא צלחו.
במקרה אחד מדובר בעולה חדשה מדרום הארץ שהתאבדה באוקטובר 2009 (את חיי בעלה שניסה להתאבד יחד אתה הצליחו הרופאים להציל) – שני ילדיהם הועברו לאימוץ ולמשפחת אומנה; במקרה השני מדובר באם חד הורית מהצפון, ילידת הארץ שבנה, בן ה-3 הוצא מהבית – התאבדה בינואר 2010.
במכתבך ציינת שמזה כמה שנים אתה ומשרד הרווחה "מקיימים דיאלוג נרחב עם קבוצת ארגונים ואישים הפועלים בתחום העלייה". אני שמחה מאוד על כך וסבורה שזהו צעד נכון, אך דיאלוג עם ארגונים אינו יכול לשמש תחליף לצורך לקיים דיאלוג אמיתי עם הורים שילדיהם הוצאו מהבית או הינם מועמדים להוצאה מהבית, לצורך להקשיב להם ולשמוע אותם.
בהקשר זה אני גם רוצה להפנות את תשומת לבך לעובדה החשובה שהתבררה במהלך ישיבות הלובי, ובעיקר בישיבה האחרונה.
התברר לתדהמתי, ששירותי הרווחה הינם למעשה המערכת השלטונית היחידה (או כמעט היחידה) שאין עליה ביקורת ואין שום גורם: לא במשרד הרווחה עצמו ולא מחוצה לו שמטפל באופן ספציפי ופרטני בתלונות האזרחים כנגד שירותי הרווחה!
זהו מצב מעוות לדעתי: חייל/קצין המשרת בצה"ל יכול לפנות בתלונה לנציב קבילות החיילים או לקצינת פניות הציבור (לזו האחרונה יכולים לפנות גם אזרחים שאינם נמצאים בשירות פעיל); אזרח שחש שזכויותיו הופרו על ידי שוטרים יכול להגיש תלונה כנגדם למחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים; חולה יכול להגיש תלונה נגד רופא לנציב קבילות הציבור במשרד הבריאות; אפילו נגד שופט ניתן היום להגיש תלונה לנציבות תלונות על השופטים.
ואילו הורים שחשים שילדיהם נלקחו מהם שלא בצדק, כמו ילדיהם שמוציאים אותם מן הבית ומעבירים לאנשים זרים בניגוד לרצונם, אין להם למי לפנות ואין אף גורם שיבדוק את תלונתם.
גם ניסיונותיי הצנועים ביותר ליצור ביקורת כלשהי על עבודת שירותי הרווחה נתקלים בהתנגדות חריפה של המשרד.
הגשתי לכנסת הנוכחית הצעת חוק שירותי סעד (תיקון – שינוי הרכב וועדת ערר), התש"ע – 2009, פ/1495/1810. הצעת חוק זהה הוגשה לכנסת הקודמת על ידי ח"כ (היום שר) גדעון סער ואושרה כבר בקריאה ראשונה. אך כשוועדת שרים לענייני חקיקה דנה בה ב-25 לאוקטובר 2009, התנגד משרד הרווחה להצעת החוק ולכן הוועדה החליטה לדחות את ההחלטה ב-30 יום, שבמהלכם הייתה אמור לבוא בדברים עם חברת הכנסת המציעה, דהיינו אתי.
חיכיתי בסבלנות, אך לא באת בדברים אתי לא אחרי 30 יום, לא אחרי 60 יום וגם לא אחרי 130 יום. לכן החלטתי להעלות אותה לדיון ולהצבעה בקריאה טרומית במליאת הכנסת.
באותו יום ממש, קיבלתי טלפון בהול מלשכתך והציעו לי שוב לדחות את הדיון בהצעת החוק ב-90 יום, דהיינו עד ערב ראש השנה. לא הסכמתי לדחייה נוספת. הצעת החוק נפלה בהצבעה בקריאה טרומית ב-9 ליוני 2010.
הגעתי למסקנה שאחת המטרות של הרפורמה במערך שירותי הרווחה היא הקמת גוף מיוחד (רצוי מחוץ למשרד הרווחה והשירותים החברתיים כדי שיהיה בלתי תלוי במשרד ובשר) שיעסוק בבדיקת תלונות האזרחים כנגד פקידי סעד והעובדים הסוציאליים, לא רק בנושא הוצאת ילדים מן הבית, אלא גם בנושאים נוספים.
אני מתכוונת להגיש הצעת חוק בנושא זה לכנסת כבר במהלך מושב החורף הקרוב. בישיבת הלובי שהתקיימה ב-15 ליוני הוחלט לעבור למתכונת עבודה חדשה: עבודה במסגרת קבוצות עבודה בנושאים שונים ולא במסגרת ישיבה כללית של הלובי. אחת מקבוצות העבודה תעסוק בהכנת הצעת החוק הנ"ל.
אני סבורה, שגם משרד הרווחה צריך להיות מעוניין בהצעת חוק כזאת, כיוון שהעובדים הבכירים של המשרד הודו בכך ש"עושים לפעמים טעויות" ושעבודת שירותי הרווחה חייבת להשתפר.
לכן אני מזמינה אותך ואת מנכ"ל המשרד מר נחום איצקוביץ' להשתתף בניסוח הצעת החוק.
ולסיכום הערה אחרונה:
במכתבך ציינת שאתה מתכוון לבקש מיו"ר הכנסת לבדוק מי מממן את פעילות השדולה.
לידיעתך: פעילות השדולה "המאבק כנגד הוצאת ילדים מהורים וממשפחות נורמטיביות על ידי שירותי הרווחה" אינה ממומנת על ידי גורם כלשהו!
בישיבות השדולה מוגש כיבוד (בורקסים ושתייה חמה), אותו אני מזמינה ממזנון הכנסת על חשבון תקציב קשר עם הציבור, אותו תקציב שכל ח"כ מקבל מהכנסת לכיסוי ההוצאות הכרוכות במילוי תפקידו וההוצאות הנחוצות לו לשם שמירת הקשר עם ציבור הבוחרים. דוחות מפורטות של ההוצאות מדף קשר עם הציבור של כול חברי הכנסת מתפרסמים מדי שנה באתר הכנסת. כולי תקווה, שבכך סיפקתי את סקרנותך לגבי מימון השדולה.
אני מתכוונת להמשיך ולטפל בנושא הוצאת ילדים מן הבית, ואני רואה בכך שליחות חברתית וציבורית מן המדרגה העליונה.
אני קוראת לך ולמשרדך ומזמינה אתכם לשתף פעולה לשיפור תיפקוד המערכת בנושא זה, בשילוב ידיים לתועלת הילדים הנזקקים, בני משפחותיהם והחברה הישראלית כולה!
בברכה,
ד"ר מרינה סולודקין, ח"כ
העתק:
ח"כ ראובן ריבלין, יו"ר הכנסת
ח"כ שלי יחימוביץ', יו"ר וועדת האתיקה של הכנסת
ח"כ ציפי לבני, יו"ר האופוזיציה
עו"ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה,
עו"ס יצחק פרי, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים
מר נחום איצקוביץ', מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים
ח"כ יריב לוין, יו"ר וועדת הכנסת
מר מוטי וינטר, סמנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים
עו"ד אייל ינון, היועץ המשפטי לכנסת
קישורים:
להלן מכתב חה"כ מרינה סולודקין על פשעי משרד הרווחה: שר הרווחה התעלם מהשדולה שח"כ סולודקין הקימה - והיא מגיבה , מרינה סולודקין , יאללה קדימה
11.07.10
[ח"כ מרינה סולודקין]
29 יוני, 2010 י"ז תמוז, תש"ע
לכבוד
השר יצחק הרצוג
משרד הרווחה והשירותים החברתיים
ירושלים
הנדון: תשובה לתלונתך מ-20 ליוני 2010
הצטערתי מאוד לקרוא את מכתבך מ-20 ליוני 2010, בו אתה מודיע על החלטתך להימנע מכל קשר עם פעילות השדולה "המאבק כנגד הוצאת ילדים מהורים וממשפחות נורמטיביות על ידי שירותי הרווחה" שהקמתי בכנסת הנוכחית ואני משמשת כיו"ר שלה, לצערי הרב חייבת אני לציין שבמכתבך מוצגת פעילותי בנושא זה באופן מעוות לחלוטין.
חשוב לי להדגיש אני עוסקת בנושא ההוצאה הלא מוצדקת של ילדים ממשפחות נורמטיביות במשך יותר מ-10 שנים. התחלתי לעסוק בו, כמו גם בנושאים אחרים, בהם אני עוסקת במסגרת פעילותי הפרלמנטארית, בעקבות פניות רבות מאזרחים, הבוחרים שלי, שהגיעו וממשיכות להגיע ללשכתי.
יש לציין שהצגת הדברים במכתבך, כאילו מדובר אך ורק במשפחות של עולים חדשים אינה הצגה נכונה כלל! אם בהתחלה, באמת הגיעו ללשכתי בעיקר פניות מעולים חדשים, ב-3-4 השנים האחרונות, במקביל לפניות העולים, הולך וגדל מספר הפניות מהורים – ילידי הארץ שילדיהם הוצאו מהבית על ידי שירותי הרווחה.
בחודשים האחרונים אני גם מקבלת יותר ויותר פניות מהורים שאינם שייכים לשכבות החלשות וכעיקרון אינם משתייכים לאוכלוסיית "הלקוחות הרגילים" של שירותי הרווחה. בנוסף לכך פנו אליי מיוזמתם אזרחים רבים שאינם נמנים עם הורים שילדיהם הוצאו מהבית והביעו את רצונם להשתתף בעבודת השדולה. ביניהם: פרופסור אסתר הרצוג, מרצה במכללת בית ברל (אחת ממייסדות השדולה), ד"ר מילי מאסס מאוניברסיטה העברית בירושלים, פעילים פוליטיים ממפלגות שונות, ראשי מוסדות דתיים וכו'. ב-4 ישיבות השדולה שהתקיימו עד היום השתתפו גם חברי כנסת מסיעות שונות.
רוב המשתתפים בישיבות הלובי הדגישו שאכן קיימות בעיות רבות, קשות ומגוונות הקשורות לטיפול שירותי רווחה בילדים המוגדרים "ילדים בסיכון" או "ילדים נזקקים" ולהליכי קבלת ההחלטות לגבי הוצאת ילדים מהבית והעברתם למסגרות חוץ ביתיות: מרכזי חירום, משפחות אומנה, פנימיות וכו'. כל הנ"ל מוכיח שהמצב בתחום חשוב ורגיש זה מורכב יותר וחמור יותר מכפי שהוצג במכתבך.
לא מדובר בסכסוך אישי שלי עם משרד הרווחה, עם שר הרווחה או עם פקידי סעד ברמה זו או אחרת. מדובר בעניין עקרוני הנוגע למאות משפחות ולאלפי ילדים במדינת ישראל. לכן אני מבקשת לפרט את עמדתי בנושא זה באופן חד וברור.
כתוצאה מהפגישות הרבות שקיימתי בלשכתי עם הורים שילדיהם הוצאו מהבית, וגם משיחות ופגישות רבות שקיימתי ואני ממשיכה לקיים עם גורמים שונים העוסקים בנושא או שהנושא קרוב ללבם, הגעתי למסקנה חד משמעית:
לא מדובר בחוסר מקצועית ו/או ברוע לב של חלק מפקידי הסעד וגם לא מדובר בפערי שפה, תרבות או מנטאליות המונעים מפקידי סעד למצוא שפה משותפת עם מטופליהם. מדובר בקונספציה שגויה מיסודה, ובפרשנות מעוותת ולא נכונה של חוקים בנושא הגנה על ילדים וחסרי ישע שאושרו על ידי הכנסת.
המערכת כולה זקוקה לרפורמה דחופה ויסודית ואחת המטרות העיקריות של השדולה ל"מאבק כנגד הוצאת ילדים מהורים וממשפחות נורמטיביות על ידי שירותי הרווחה" היא להציג רעיונות לרפורמה כזו ולדון בהן. עבודה זאת מתבססת בין היתר גם על ניתוח מקרים קונקרטיים של הוצאה לא מוצדקת של ילדים מהבית שהוצגו לחברי השדולה.
היום פועלים שירותי הרווחה על בסיס קונספציית "טובת הילד", שעל הנייר נראית כגישה מצוינת ונכונה מאוד. אך, לצערי, במציאות הפירוש השגוי והמעוות שנותנים לקונספציה זו רבים מעובדי הרווחה - מביא לפגיעה קשה ביותר בילדים, בהוריהם ובבני משפחה האחרים. כתוצאה מכך, נגרם נזק רב לחברה כולה.
הזכרת במכתבך את המקרים הקשים של פגיעה בילדים ושל רציחתם שהיינו עדים להם בשנים האחרונות, כמו המקרה של רוז פיזם ז"ל, של ליאון קלנטרוב ז"ל וכדומה. בהקשר זה, אני רוצה להפנות את תשומת לבך לעובדות הבאות:
- בכל המקרים המוזכרים במכתבך, מקרים שבאמת דרשו התערבותם הדחופה של שירותי הרווחה - העובדים הסוציאליים לא מיהרו להתערב, למרות שהכתובת הייתה חרוטה על הקיר והדבר הוביל לטרגדיה.
גם מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד ד"ר יצחק קדמן ציין בשיחה אתי שהתקיימה בלשכתי ב-27 לינואר 2010 שישנם הרבה מקרים של התעללות אמיתית בילדים, בהם שירותי הרווחה לא ממהרים משום מה להוציא את הילדים מהבית.
לעומת זאת, הגיעו ללשכתי לא מעט מקרים, בהם הזדרזו העובדים הסוציאליים להוציא ילדים שלשלומם ולבריאותם לא נשקפה שום סכנה ממשפחות נורמטיביות.
- כולנו מסכימים שהשארת הילדים בידי הורים/קרובי משפחה/אפוטרופוסים המתעללים בהם והמסכנים אותם גורמת לטראומה קשה לילדים הללו.
אך, לצערי הרב, נכון להיום המערכת טרם הפנימה שהוצאה לא מוצדקת של ילדים ממשפחה נורמטיבית גורמת להם לטראומה קשה לא פחות.
בכל המקרים, בהם ילדים הוצאו מהבית שלא בצדק והוחזרו להוריהם לאחר מאבק קשה ויקר מאוד (הן מבחינה כספית והן מבחינה נפשית), אף אחד לא טרח לבדוק: מה הן התוצאות ההרסניות של ההוצאה הזאת עבור הילדים ועבור משפחותיהם.
אין אף גורם רשמי או לא רשמי שמסייע להם להתגבר על הטראומה הזאת והמשפחות נאלצות להתמודד איתה לבד. במקרה הטוב (והנדיר מאוד) מודים עובדי הרווחה בחצי פה ושלא לציטוט ש"נעשתה טעות".
מתחילת פעילותי בתחום חשוב ורגיש זה אמרתי לא פעם, וחזרתי והדגשתי שוב שאני מוכנה לשיתוף פעולה רציני ואמיתי עם משרד הרווחה והשירותים החברתיים ועם שירותי הרווחה בכל הרמות הקיימות והאפשריות. לצורך כך, קיימתי פגישות רבות עם עובדי המשרד, כולל פגישות בהשתתפותך, בהשתתפות מנכ"ל המשרד מר נחום איצקוביץ' ובהשתתפות הפקידות הבכירה של המשרד.
לצערי הרב ובניגוד לרושם שעשוי להיווצר מקריאת מכתבך, הן המשרד שאתה עומד בראשו והן גורמים שונים הקשורים אליו בכל הרמות לא הפגינו נכונות רבה לשתף פעולה אתי בנושא וזה בלשון המעטה.
להלן ההוכחות לכך:
- פניתי פעמים רבות למנכ"ל המשרד ולפקידת סעד ראשית לחוק הנוער גב' חנה סלוצקי לגבי מקרים קונקרטיים של הוצאה לא מוצדקת של ילדים מהבית.
אציין בהקשר זה, שכל המקרים של הוצאת ילדים מהבית המגיעים ללשכתי נבדקות על ידי באופן אישי ובקפדנות רבה. אני נפגשת עם הורים אלה ועם ילדיהם בלשכתי שבכנסת, משוחחת אתם ולומדת כל מקרה ומקרה באופן פרטני. רק אם אני משתכנעת ב-100% שמדובר במשפחה נורמטיבית, שאין בה אלימות ולא נשקפת שום סכנה לשלומם, לבריאותם ולהתפתחותם התקינה של הילדים, אני פונה בכתב לגורמי הרווחה בבקשה לבדוק את המקרה פעם נוספת במטרה להחזיר ילדים לביתם/להפסיק ההליכים להוצאתם מהבית.
כך נהגתי במשך יותר מ-10 שנים, בהן אני עוסקת בנושא זה, וכך אמשיך לנהוג גם בעתיד. רק מעטות מפניותיי זכו לתשובה עניינית. אביא בתור דוגמא רק את תקופת פעילותה של הכנסת הנוכחית (מ-24 לפברואר 2009 ועד היום). בתקופה זאת הועברו על ידי למנכ"ל משרד הרווחה ולפקידת סעד ראשית לחוק הנוער 17 מקרים קשים של הוצאת ילדים מהבית (ואני שבה ומדגישה שמדובר אך ורק במקרים שבהם אני משוכנעת שלא הייתה שום הצדקה להוצאת הילדים ונעשה עוול למשפחות ולילדים). תשובות ענייניות וסופיות התקבלה לגבי שני מקרים בלבד. לגבי מקרה אחד התקבלו כמה תשובות ביניים (פניתי 3 פעמים למנכ"ל ופעם אחד לגב' סלוצקי). ב-7 מקרים התקבלו הודעות קצרות על כך שהם הועברו לבדיקת הגורמים המוסמכים במשרד. ב-7 מקרים נוספים לא התקבלה שום תגובה, אחד מהם הועבר גם אליך (במאי 2010) וגם ממך לא זכיתי לקבל תשובה.
אציין גם שחלק מאותם הורים העידו בישיבות הלובי בנוכחות העובדים הבכירים של משרד הרווחה שטענו שהם לא יכולים לתת תשובה עניינית, כיוון שלא ניתנה להם האפשרות לבדוק את המקרים לגופו של עניין. אני לא יכולה לקבל את הטיעון הזה, כיוון שאותם המקרים הועברו על ידי לבדיקת המנכ"ל ו/או פקידת סעד ראשית לחוק הנוער שבועות או חודשים לפני ישיבת הלובי.
כאן אני רוצה להתייחס לסוגיה חשובה נוספת. העובדים הבכירים של משרד הרווחה טענו באוזניי פעמים רבות שהחלטה על הוצאת ילדים מן הבית, כמו גם החלטות אחרות שמתקבלות על ידי שירותי הרווחה הינן החלטות שמתקבלות על בסיס שיקולים מקצועיים ובלתי תלויים.
צר לי מאוד, אך לאחר יותר מ-10 שנות עבודה בתחום זה יש לי ספקות רבים בעניין זה. אביא שני נימוקים לכך:
- סבורה אני (וזו לא רק דעתי האישית, אלא גם דעתם של חלק ניכר מאלה העוסקים בתחום זה או שהתחום קרוב ללבם) שאין היום קריטריונים אחידים וברורים להגדרת "ילדים בסיכון" או "ילדים נזקקים".
- בשנים האחרונות נתקלתי לא פעם במצבים, בהם הורים שהוגדרו על ידי עובדת סוציאלית אחת כ"נורמטיביים", "טובים" או אפילו "מצוינים", הוגדרו על ידי עובדת סוציאלית אחרת כהורים המסכנים את ילדם או המתעללים בו. נוצר הרושם שהגדרת הילדים כנמצאים בסיכון או נזקקים וקבלת החלטה על הוצאתם מן הבית תלויות במידע רבה ביחסים האישיים שנוצרו בין עובדת סוציאלית לבין הורים ומתבססות על הדעה הסובייקטיבית של עובדת סוציאלית ולא על קריטריונים אחידים, מקצועיים ובלתי תלויים.
- לעתים קרובות עובדים סוציאליים לא מתחשבים כלל ברקע שממנו באים הילדים ובאורך החיים של משפחתם הביולוגית בעת העברתם למסגרות החוץ ביתיות.
כך, ילדה ממשפחת עולים חילונית מבריה"מ לשעבר הועברה למשפחת אומנה חרדית שאינה דוברת רוסית. לעומת זאת, ילד ממשפחה דתית הועבר לפנימייה חילונית, בה מופעלים בשבת הן טלוויזיה והן מחשבים (וזאת לאחר ששירותי הרווחה במשך כמעט שנתיים חיפשו מסגרת חוץ ביתית מתאימה עבורו).
לפי כך, איני יכולה להסכים עם הטענה ששירותי הרווחה פועלים באופן מקצועי ובלתי תלוי.
לגבי הביטויים הקשים שהושמעו בישיבת הלובי ב-15 ליוני כנגד משרד הרווחה בכלל וכנגד העובדים הבכירים שנכחו בישיבה בפרט. אדגיש שאינני מסכימה עם חלק מהביטויים שהושמעו ובוודאי, בתור דור שני לניצולי שואה אני דוחה בשאט נפש את השוואת עובדי המשרד לנאצים.
התנהגות כזאת אינה מקובלת אליי כלל ולכן מיד לאחר אמירת הדברים, קראתי לסדרן וביקשתי להוציא מהאולם את האנשים שהשמיעו ביטויים כאלה.
מן הצד השני, לא הופתעתי במיוחד מסערת הרוחות שפרצה במהלך הישיבה. הורים שנאלצים להיאבק במשך חודשים ואפילו שנים למען החזרת ילדיהם הביתה, מרגישים שהם ניצבים מול מערכת אטומה שפועלת על פי כללים משלה (שלא תמיד מובנים לאזרחים מן השורה, כולל בעלי השכלה אקדמאית ואפילו לפרופסורים המלמדים באוניברסיטאות ובמכללות).
הם חשים שכל ניסיונותיהם להגיע להידברות, לכך שגם הקול שלהם יישמע ולא רק קולה של פקידת הסעד הכל-יכולה, מתנפצים מול קיר גבוה ובלתי ניתן לחדירה. לא פלא, שכשהם מגיעים למקום היחיד, בו מקשיבים להם ובו הם יכולים להשמיע את דעתם, הכאב, הכעס והייאוש שהצטברו במשך תקופה ארוכה, מתפרצים במלוא העוצמה. קשה להאשים אותם בכך, אם כי אני שבה ומדגישה שהשוואות לנאצים אינן מקובלות אליי ואני דוחה אותן מכל וכל!
חייבת אני לציין גם שהאשמות כנגד שירותי הרווחה שהושמעו במהלך הישיבה אינן הביטוי הקיצוני ביותר לתסכול ולייאוש של ההורים.
לדאבוני הרב, בחודשים האחרונים היינו עדים לשני מקרים, בהם הורים שילדיהם הוצאו מהבית, החליטו לשים קץ לחייהם לאחר שנוכחו לדעת שכל ניסיונותיהם להחזיר את הילדים לא צלחו.
במקרה אחד מדובר בעולה חדשה מדרום הארץ שהתאבדה באוקטובר 2009 (את חיי בעלה שניסה להתאבד יחד אתה הצליחו הרופאים להציל) – שני ילדיהם הועברו לאימוץ ולמשפחת אומנה; במקרה השני מדובר באם חד הורית מהצפון, ילידת הארץ שבנה, בן ה-3 הוצא מהבית – התאבדה בינואר 2010.
במכתבך ציינת שמזה כמה שנים אתה ומשרד הרווחה "מקיימים דיאלוג נרחב עם קבוצת ארגונים ואישים הפועלים בתחום העלייה". אני שמחה מאוד על כך וסבורה שזהו צעד נכון, אך דיאלוג עם ארגונים אינו יכול לשמש תחליף לצורך לקיים דיאלוג אמיתי עם הורים שילדיהם הוצאו מהבית או הינם מועמדים להוצאה מהבית, לצורך להקשיב להם ולשמוע אותם.
בהקשר זה אני גם רוצה להפנות את תשומת לבך לעובדה החשובה שהתבררה במהלך ישיבות הלובי, ובעיקר בישיבה האחרונה.
התברר לתדהמתי, ששירותי הרווחה הינם למעשה המערכת השלטונית היחידה (או כמעט היחידה) שאין עליה ביקורת ואין שום גורם: לא במשרד הרווחה עצמו ולא מחוצה לו שמטפל באופן ספציפי ופרטני בתלונות האזרחים כנגד שירותי הרווחה!
זהו מצב מעוות לדעתי: חייל/קצין המשרת בצה"ל יכול לפנות בתלונה לנציב קבילות החיילים או לקצינת פניות הציבור (לזו האחרונה יכולים לפנות גם אזרחים שאינם נמצאים בשירות פעיל); אזרח שחש שזכויותיו הופרו על ידי שוטרים יכול להגיש תלונה כנגדם למחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים; חולה יכול להגיש תלונה נגד רופא לנציב קבילות הציבור במשרד הבריאות; אפילו נגד שופט ניתן היום להגיש תלונה לנציבות תלונות על השופטים.
ואילו הורים שחשים שילדיהם נלקחו מהם שלא בצדק, כמו ילדיהם שמוציאים אותם מן הבית ומעבירים לאנשים זרים בניגוד לרצונם, אין להם למי לפנות ואין אף גורם שיבדוק את תלונתם.
גם ניסיונותיי הצנועים ביותר ליצור ביקורת כלשהי על עבודת שירותי הרווחה נתקלים בהתנגדות חריפה של המשרד.
הגשתי לכנסת הנוכחית הצעת חוק שירותי סעד (תיקון – שינוי הרכב וועדת ערר), התש"ע – 2009, פ/1495/1810. הצעת חוק זהה הוגשה לכנסת הקודמת על ידי ח"כ (היום שר) גדעון סער ואושרה כבר בקריאה ראשונה. אך כשוועדת שרים לענייני חקיקה דנה בה ב-25 לאוקטובר 2009, התנגד משרד הרווחה להצעת החוק ולכן הוועדה החליטה לדחות את ההחלטה ב-30 יום, שבמהלכם הייתה אמור לבוא בדברים עם חברת הכנסת המציעה, דהיינו אתי.
חיכיתי בסבלנות, אך לא באת בדברים אתי לא אחרי 30 יום, לא אחרי 60 יום וגם לא אחרי 130 יום. לכן החלטתי להעלות אותה לדיון ולהצבעה בקריאה טרומית במליאת הכנסת.
באותו יום ממש, קיבלתי טלפון בהול מלשכתך והציעו לי שוב לדחות את הדיון בהצעת החוק ב-90 יום, דהיינו עד ערב ראש השנה. לא הסכמתי לדחייה נוספת. הצעת החוק נפלה בהצבעה בקריאה טרומית ב-9 ליוני 2010.
הגעתי למסקנה שאחת המטרות של הרפורמה במערך שירותי הרווחה היא הקמת גוף מיוחד (רצוי מחוץ למשרד הרווחה והשירותים החברתיים כדי שיהיה בלתי תלוי במשרד ובשר) שיעסוק בבדיקת תלונות האזרחים כנגד פקידי סעד והעובדים הסוציאליים, לא רק בנושא הוצאת ילדים מן הבית, אלא גם בנושאים נוספים.
אני מתכוונת להגיש הצעת חוק בנושא זה לכנסת כבר במהלך מושב החורף הקרוב. בישיבת הלובי שהתקיימה ב-15 ליוני הוחלט לעבור למתכונת עבודה חדשה: עבודה במסגרת קבוצות עבודה בנושאים שונים ולא במסגרת ישיבה כללית של הלובי. אחת מקבוצות העבודה תעסוק בהכנת הצעת החוק הנ"ל.
אני סבורה, שגם משרד הרווחה צריך להיות מעוניין בהצעת חוק כזאת, כיוון שהעובדים הבכירים של המשרד הודו בכך ש"עושים לפעמים טעויות" ושעבודת שירותי הרווחה חייבת להשתפר.
לכן אני מזמינה אותך ואת מנכ"ל המשרד מר נחום איצקוביץ' להשתתף בניסוח הצעת החוק.
ולסיכום הערה אחרונה:
במכתבך ציינת שאתה מתכוון לבקש מיו"ר הכנסת לבדוק מי מממן את פעילות השדולה.
לידיעתך: פעילות השדולה "המאבק כנגד הוצאת ילדים מהורים וממשפחות נורמטיביות על ידי שירותי הרווחה" אינה ממומנת על ידי גורם כלשהו!
בישיבות השדולה מוגש כיבוד (בורקסים ושתייה חמה), אותו אני מזמינה ממזנון הכנסת על חשבון תקציב קשר עם הציבור, אותו תקציב שכל ח"כ מקבל מהכנסת לכיסוי ההוצאות הכרוכות במילוי תפקידו וההוצאות הנחוצות לו לשם שמירת הקשר עם ציבור הבוחרים. דוחות מפורטות של ההוצאות מדף קשר עם הציבור של כול חברי הכנסת מתפרסמים מדי שנה באתר הכנסת. כולי תקווה, שבכך סיפקתי את סקרנותך לגבי מימון השדולה.
אני מתכוונת להמשיך ולטפל בנושא הוצאת ילדים מן הבית, ואני רואה בכך שליחות חברתית וציבורית מן המדרגה העליונה.
אני קוראת לך ולמשרדך ומזמינה אתכם לשתף פעולה לשיפור תיפקוד המערכת בנושא זה, בשילוב ידיים לתועלת הילדים הנזקקים, בני משפחותיהם והחברה הישראלית כולה!
בברכה,
ד"ר מרינה סולודקין, ח"כ
העתק:
ח"כ ראובן ריבלין, יו"ר הכנסת
ח"כ שלי יחימוביץ', יו"ר וועדת האתיקה של הכנסת
ח"כ ציפי לבני, יו"ר האופוזיציה
עו"ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה,
עו"ס יצחק פרי, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים
מר נחום איצקוביץ', מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים
ח"כ יריב לוין, יו"ר וועדת הכנסת
מר מוטי וינטר, סמנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים
עו"ד אייל ינון, היועץ המשפטי לכנסת
קישורים:
- קלונם של רשויות הרווחה ובתי משפט לנוער - נערות חוסות ברחו ממוסדות משרד הרווחה וסיפקו שירותי מין כדי לשרוד - מאי 2010 - לרשויות הרווחה ומערכת בתי משפט לנוער תקציבי עתק, כוח אדם, תשתיות של פנימיות משפחות אומנה מרכזי חירום, אולמות דיונים, מומחים, וחוק הנוער (טיפול והשגחה) מעניק להם סמכויות דרקוניות. עבודתם היא להביא לרווחת ילדינו, לאוכלוסיות החלשות. ולמרות הכל יתומי הרווחה מטלטלים במסגרות הרווחה במשך שנים, ומקבלים יחס משפיל ומבזה. לאן הולכים המשאבים? מהו סיפורם של הילדים שרשויות הרווחה ובתי משפט לנוער קרעו מביתם ומשפחתם?...
- המורשת הבזויה של משרד הרווחה - סיפורם של שלשה אחים בריאים שנשלחו למוסד מפגרים מקי"ם ועברו התעללות קשה - הגיהינום של אחים בריאים שנשלחו למעון מקי"ם למפגרים של משרד הרווחה, שם נאנסו על ידי מדריכים וחוסים – משרד הרווחה ידע ולא עצר את הזוועה , "חיינו בגיהינום" - יאנה פבזנר / מוסף לשבת 02.04.10 , ידיעות אחרונות , צילום: חיים הורנשטיין...
- משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית המין - מאי 2010 - פרשת שידול יתומי הרווחה לזנות התל אביב - זה מתחיל מ"טובת הילד", "סיוע" סוציאלי, "ביקור בית" של פקידת סעד לחוק הנוער, ועדת החלטה, בית משפט לנוער, משפחת אומנה, אימוץ, פנימיות ומעונות וירידה לרחוב לתעשיית המין...
- לשכת הרווחה עיריית תל אביב בשירות המאכ'רים - הפקרת נערה להתעללות מינית במשך שנים - פברואר 2010
