יום שני, 15 במרץ 2010

משרד החינוך ועיריית ערד התרשלו ויפצו ילדים עולי אתיופיה שהשפילו

עריכת הפוסט נעשתה בסיוע באדיבות הרהורים על משפחה וילדים

הכתבה המדינה השפילה ותשלם פיצויים , תמר טרבלסי חדד, ירון ששון , ודני אדינו אבבה , ידיעות אחרונות , 15.03.2010

בית המשפט חייב לפצות ילדים ממוצא אתיופי שסולקו מגן בערד ללא הצדקה. מצד אחד המדינה מעודדת קליטת עליה, מצד שני היא יורקת בפרצופם של העולים. בית המשפט חייב אתמול לשלם פיצויים לחמישה ילדים שעלו מאתיופיה וסולקו ללא הצדקה מגן הילדים שלהם.
.

.
הפרשה התרחשה בערד כאשר הוריהם של 5 ילדים עולי אתיופיה רשמו אותם לגנים דתיים. כחודש וחצי לאחר מכן נאמר להורים כי ילדיהם ייאלצו לעזוב בנימוק ש"יש יותר מידי ילדים אתיופים בגן".
.

.
הילדים נשארו בבית תקופה ארוכה משום שלא נמצא להם גן חלופי. באמצעות עו"ד יסמין קשת מעמותת "טבקה - משפט וצדק ליוצאי אתיופיה", הגישו ההורים תביעה נגד עיריית ערד ונגד משרד החינוך בנימוק שילדיהם סולקו מהגן אל ורק בגלל צבע עורם. הם ביקשו מבית המשפט שיורה לשבץ את ילדיהם בגנים דתיים.

בכתב הגנה הודתה עיריית ערד בהתרשלות, אך טענה להתרשלות גם מצד משרד החינוך. העירייה הכחישה כי פעלה ממניעים גזעניים וטענה כי רצתה לאזן בין אינטרסים של אוכלוסיות שונות בחינוך הממלכתי דתי בעיר. משרד החינוך האשים את העירייה והתנער מאחריות לפרשה.

בית משפט השלום בבאר שבע קבע אתמול כי כל אחד מחמשת הילדים שסולקו יקבל פיצוי כספי של כ- 60 אלף שקל בגין עבירה על חוק איסור אפליה. נקבע כי שני שלישים ישולמו ע"י עיריית ערד ואילו משרד החינוך ישלם את השליש הנותר.

"הילדים ניזוקו הן בשל הפגיעה הרגשית והן בשל הקושי בלימודיהם עקה הפגיעה, קושי אשר יידרש זמן רב להתגבר עליו", פסק השופט גד גדעון. עם זאת קבע כי לא נמצא זדון בהתנהגות העירייה ומשרד החינוך.

אחד ההורים אמר אתמול: "לא האמנתי שבית המשפט יפסוק לטובתנו". הוא הוסיף: "הכאב וההשפלה לא עוזבים אותנו".
המדינה השפילה ותשלם פיצוייםקישורים:

יום ראשון, 14 במרץ 2010

הודעת עמותת ע.ל.י.ה. לתקשורת בעקבות הצעה לתיקון החוק האנטי דמוקרטית חוק הנוער (טיפול והשגחה) - תיקון מס' 18 צילום קטין, התשס"ח-2008 של ח"כ אלי אפללו

הודעת עמותת ע.ל.י.ה. לתקשורת בעקבות הצעה לתיקון החוק האנטי דמוקרטית חוק הנוער (טיפול והשגחה) - תיקון מס' 18 צילום קטין, התשס"ח-2008 של ח"כ אלי אפללו (פ/3316)

עמותה לזכויות ילדים והורים-ע.ל.י.ה. בראשות פרופ' אסתר הרצוג, מתנגדת בתוקף להחמרה כלשהי בחוק הנוער לרבות סעיף (24) ההגנה מפני פרסום - תיקון מספר 18.

חוק הנוער (טיפול והשגחה) בעקבות החמרות והגנות לקטינים שצבר במשך השנים הפך להיות חוק לא חוקתי, רומס ברגל גסה זכויותיהם של ילדים והורים, אינו מידתי, ופוגע בערכיה היהודים והדמוקרטים של מדינת ישראל.

חוק הנוער הנו למעשה כלי שרת בידם של רשויות הרווחה, להוציא את הקטין מביתו ומשפחתו למסגרת מופרטת בעלת שיקולים עסקיים טהורים הפועלת ללא פיקוח או בקרה.

חוק הנוער הפך להיות חלק ממודל עסקי.

הפגיעה מתחילה החל מהוצאת קטין מחזקת הוריו ללא צו שופט, או ראיות כלשהן, דרך צווים שיפוטיים הפוגעים בחירותו ובנפשו שהונפקו ללא נוכחותו או נוכחות הוריו, ומסירתו למסגרת מופרטת מה שנקראת רשות סעד, תיוגו והתעלמות מרצונותיו ורצון הוריו שהרי הם "מטופלים".

השיטה האנטי דמוקרטית הנעשית הרחק מעינו הביקורתית של הציבור מביאה לתוצאות הרסניות מידי יום.

דוגמא אחת מרבות היא דוח ועדת בדיקה על חוות הנוער "שדה בר" שפורסם ביום 05.03.10 ב"מעריב":

"חוות הנוער "שדה בר" בהנהלת יוסי שדה - החניכים הלכו לזונות שתו אלכוהול, חיו בתנאים מחפירים, ולמעשה הופקרו במהלך כל שנות פעילות החווה.
שדה הוא אדם כוחני המטיל מורא על הכפופים לו והמשך קיום החווה מותנה בעזיבתו. בתפקוד גורמי הפיקוח של משרד הרווחה נמצאו ליקויים רבים.

כדי להוסיף חטא על פשע, התייצבו בפני גורמי הוועדה גורמי רווחה, ובראשם אנשי חסות הנוער, ומכרו לאנשיה סיפורים שהוועדה לא מצאה להם כיסוי במציאות.

לפני כמעט שנתיים, כשהמדינה החליטה לכבד את יוסי שדה, בהדלקת משואה בערב יום העצמאות, פרסם עיתון "סופשבוע" תחקיר ראשון על התנהלותו של שדה.

לפני ארבעה חודשים לאחר פרסום התחקיר השני, ולאחר ששורת בוגרים מהחווה ואנשי חינוך שעבדו בה החליטו לצאת החוצה ולספר מה ראו, החליטה הנהלת משרד הרווחה לעשות מעשה. ..." (סוף ציטוט)

בג"צ עם הפנים לזכויות האדם, אסר על הקמת בית סוהר פרטי, ביטל את סעיף 5 לחוק סדר דין פלילי בדבר הארכת מעצר ללא נוכחות העציר,

"הפרטה במדינת רווחה היא מהלך בעל תחלואים רבים במישור הערכי ובמישור זכויות הילד" אמר שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, במושב הפתיחה של כנס באר-שבע לשלום הילד, לדבריו, ”במדינת רווחה אסור להפריט את החוליות החלשות. ההפרטה אינה מהלך חד-כיווני, אלא מהלך שיש בו תחלואים וקשיים רבים - במישור הערכי ובמישור זכויות הילד".

שאלות עמותת ע.ל.י.ה. למר דני דנון, יו"ר הועדה לזכויות הילד

• האם הוגשו בעשור האחרון תלונות למשטרה על ידי קטינים, הוריהם, רשויות הרווחה, או גורמים אחרים על הפרת חוק הנוער סעיף 24 – פרסומים מזיקים, וכמה?
• האם הוגשו תלונות למועצת העיתונות?
• האם הוגשו תביעות נזיקין?
• אם לא, מדוע ממהרת הוועדה לזכויות הילד להחמיר את חוק הנוער? מי הם הגורמים שחוששים כל כך מהביקורת הציבורית?

עמותת ע.ל.י.ה. סבורה כי החמרה בחוק הנוער תגביר ותעצים את האלימות בפרט במשפחה ובחברה. מן הראוי כי הוועדה לזכויות הילד תפעל בהקדם לתיקון חוק הנוער ועשייתו חוקתי ודמוקרטי. ויפה שעה אחת קודם.

במקום לתת פומביות וזכויות אדם עד כמה שניתן, על מנת להישמר מההפקרות והאלימות של מערכות הרווחה והפרטת האוכלוסייה המוחלשת, הצעת החוק פועלת בכיוון ההפוך.

הקטין, הקשיש וחסר הישע הם כלי לעשיית כסף, וכל מילה נוספת שיאמר, או שיראה, מפריעים לגורמים עיסקיים מופרטים הגורפים הון עתק מהממשלה ומתרומות.

עמותת ע.ל.י.ה. תוהה, בידי מי מפקידה הוועדה לזכויות הילד את ילדינו?

פרופ' אסתר הרצוג, יו"ר עמותת ע.ל.י.ה. מדגישה, כי היוזמה היא עוד דוגמה לאופן שבו הרווחה "מסנדלת" כל ניסיון של התקשורת להביא לידיעת הציבור את התנהלותה בסוגיית "קטינים במצוקה" וכי מדובר במהלך שלא רק שהוא אינו "לטובת הילד", אדרבא, הוא לטובת מערכת הרווחה ומדיניות השתקת הביקורת על השלכות פגיעתה הקשה בילדים ובמשפחותיהם.

עמדת עמותת ע.ל.י.ה. היא כי סעיף 24 בחוק הנוער (להלן) מכסה די הצורך הגנת קטין מפני פרסום.
יש לשמור על חופש הביטוי של קטינים אלו הנתונים לחסות ולמרות המדינה.
יתר על כן, יש להוסיף פרסום החלטות בתי המשפט לנוער, על מנת שבתי משפט אלו לא יהיו מנותקים מהציבור.
בנוסף יש להגיש בקשה לתיקון סעיפים רבים בחוק הנוער.

פרופ' אסתר הרצוג
יו"ר עמותה לזכויות ילדים והורים-ע.ל.י.ה.


קבצים מצורפים (2)

* חוק הנוער תיקון 18.doc - ב-14/03/2010

* פרוטוקול מס' 22 מישיבת ועדה לזכויות הילד - 10.11.09.

קישורים:

משרד הרווחה זורק לרחוב נוער עם צרכים מיוחדים רק בגלל מקום מגורים

הכתבה נוער עם צרכים מיוחדים נזרק לרחוב רק בגלל מקום מגורים , ליאת עזר , 14.03.2010 , ישראל היום

הורים לילדים פגועי מוחין מהצפון מחפשים נואשות פתרון לילדיהם, בהיעדר מסגרות חינוכיות ושיקומיות בגליל ובגולן • ח"כ דנון: "אם הם היו מכפר שמריהו בוודאי היה נמצא פתרון לבעיה"

לא פשוט להיות הורים לילדים בישראל, בטח שלא באזורי הפריפריה, אבל קשה עוד יותר להיות הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים בפריפריה הרחוקה. קבוצת הורים מהצפון אשר ילדיהם פגועי מוחין וזקוקים לעזרה סיעודית גילו לאחרונה שכאשר ימלאו לילדיהם 21 הם ייאלצו להישאר איתם בבית, וזאת בהיעדר מסגרות חינוכיות ושיקומיות לילדים סיעודיים בגליל ובגולן.

אמנם קיימים בארץ מרכזי תעסוקה שיקומיים לאנשים בעלי צרכים מיוחדים בני 21 ומעלה, וזאת כדי לאפשר להם להיות יצרניים ולהורים שלהם לצאת לעבוד, אבל דווקא בצפון הרחוק, מקום שבו מעטים המפעלים ומקומות התעסוקה המאפשרים לילדים פגועי מוחין להשתלב בעבודה - אין בנמצא מסגרת מתאימה.

ההורים של הילדים הללו חסרי אונים וחרדים לגורלם: "בעוד שנתיים בתי תהיה בת 21 וכבר בשנה הקרובה אני צריכה לעשות לה חפיפה ולהרגיל אותה למקום חדש", מספרת יוספה הבר, יו"ר אקים סניף קריית שמונה. "כולם יודעים על הבעיה הזאת, אבל אף אחד לא עושה דבר. אנחנו כל הזמן מדברים עם הגורמים בעירייה ומציגים בפניהם את הבעיות, אבל שום דבר לא קורה", היא ממשיכה. לדבריה, חלק מההורים נאלצו לקחת עובדת זרה צמודה עבור ילדיהם או פשוט להישאר בבית: "יש כאן בני מושבים שיכולים להרשות את זה לעצמם כלכלית, אבל הרוב לא מסוגלים. יש כאן ילד שכבר בשנה הבאה צריך להימצא במסגרת כלשהי וההורים בלחץ אטומי. הם לא יודעים מה לעשות ואני לא יכולה לעזור להם, פשוט אין פתרון. אנחנו לא יודעים מה לעשות".

הבר היא אמא לשלושה ילדים מאומצים, שניים מהם עם תסמונת דאון. לדבריה, גם המסגרות הקיימות בקריית שמונה לילדים עם פיגור קל הן מסגרות מיושנות. מספר הילדים שאין להם שום מענה נע בין חמישה לעשרה ילדים בכל אזור הצפון.
ההורים של הילדים הללו מחפשים פתרון בדחיפות וכבר נערכים למצב שבו ייאלצו להתפטר מהעבודה. הצעות לפתרונות יש בשפע. הבעיה, כרגיל, היא כלכלית וכל הפתרונות הללו עולים כסף.

ח"כ דני דנון, שגם אליו פנו ההורים, אומר כי לצערו אין זו הפעם הראשונה שבה הוא נתקל במסגרת תפקידו כיו"ר הוועדה לזכויות הילד במקרים שבהם ילדים מאזור הפריפריה מופלים לרעה בגלל חלוקה תקציבית. "בני נוער בעלי צרכים מיוחדים נזרקים לרחוב רק בגלל מקום מגוריהם", הוא אומר, "אילו אותם בני נוער היו תושבי כפר שמריהו בוודאי היה נמצא פתרון תקציבי לבעיה. על שר הרווחה להגדיל מיידית ובאופן משמעותי את התקציב המיועד לכך ולצמצם את הפערים בין המרכז לפריפריה".

ממשרד הרווחה נמסר: "המשרד, בשיתוף המועצות האזוריות בצפון, מגבש תוכניות עבור אוכלוסיות עם פיגור שכלי באזור. שירותים אלו יהיו אזוריים, עם מגוון של שלוחות מקומיות, ויכללו, בין היתר, שירותי תעסוקה, שירותים לאנשים טיפוליים סיעודיים ושירותי פנאי לכל הגילים. במקרים שבהם אנשים עם פיגור שכלי לא מתקבלים למסגרות יום על ידי נותני השירותים, הם מוזמנים לפנות לפיקוח המחוזי של משרד הרווחה, אשר מבטיח למצוא למענם פתרונות וחלופות הולמים".
--------------- סוף כתבה

נחום עידו - מנהל השירות לדיור באגף תומך לטיפול באדם עם פיגור שכלי במשרד הרווחה
מדיניות כושלת במציאת דיור בקהילה לאנשים עם מוגבלויות
נחום עידו - נכשל במציאת דיור בקהילה לארבעה אנשים עם מוגבלויות
קישורים:

יום שישי, 12 במרץ 2010

ילדים בגטאות בקהילה - האם המדינה אשמה במותו הטרגי של הנער ששאף את גז המזגנים?

מוטי וינטר - ראש אגף שירותים חברתיים במשרד הרווחה
מוטי וינטר - משרד הרווחה - התנהגות מזוהמת נגד מוחלשים
"עם הפנים לקהילה" של מוטי וינטר - אחיזת עיניים - פרוייקט לבטלה

מידי פעם טוענים פקידי רווחה שונים כי נעשים מאמצים לטפל בנוער בסיכון, במסגרת הקהילה. מוטי וינטר, מנהל אגף שירותים חברתיים במשרד הרווחה ניהל את פרוייקט "עם הפנים לקהילה" של משרד הרווחה.
עתה ברור כי הפרוייקט כשל לחלוטין או שמעולם לא היה כזה. הנתונים המוצגים הם בעיקר "טיוב נתונים" ותוצאת שינויי הגדרות וקריטריונים.
בפועל המצב בשטח שונה לגמרי. מספר הקטינים המוצאים מביתם ומשפחתם עולה, ואלו שנשארים בקהילה מופקרים, משוטטים ברחובות, משתכרים, מהמרים, ומבזבזים את זמנם.

הכתבה האם המדינה אשמה במותו הטרגי של הנער ששאף את גז המזגנים? סמדר פלד | אולפן שישי, חדשות 2 | 12/03/10
.

.
בני הנוער יוצאי אתיופיה מתוסכלים ומרגישים מוזנחים. את רוב זמנם הם מבלים על הברזלים בשכונה – מנותקים מהמורים, בזים להורים, ובעיקר מרגישים שדחינו אותם. השבוע יצאנו למסע בעקבות סיפורו של אשטו סיסאי ז"ל בן ה-16 מנתניה, שהעביר את הזמן יחד עם חבריו המתוסכלים על-ידי טיפוס על גג ביה"ס - שם נפל אל מותו

כתב אישום נגד החברה הישראלית: הנער ממוצא אתיופי שנפל השבוע מגג בית הספר לאחר ששאף גז מזגנים, עשה זאת מתוך שעמום ותסכול. הוא לא היחיד, בני הנוער של הקהילה האתיופית מרגישים מקופחים ומוזנחים - ובעיקר חלשים מול הגזענות הישראלית. התוצאה: כבר בגיל מאוד צעיר הם פונים לזרועות "המנחמות" של האלכוהול ועולם הפשע.

גודו סיסאיי נשאר לבד. הבן שלו, יחיד, יתום מאמא, אשטו, הופל השבוע מגג בית ספר אל המוות. על הגג מצאו בקבוקים של ליטר וחצי ונייר כסף - כלים לשאיפת גז מזגנים. חבר של אשטו, גם הוא יוצא אתיופיה, הודה: "דחפתי אותו".

את אשטו קברו ליד פרדס חנה, רק שם מצאו חלקה לחסרי דת. האבא מנסה להתגייר, שומר מצוות אדוק, אבל העברית קשה והוא נכשל שוב ושוב במבחני הגיור. אשטו קבור בחולות, מחוץ לגדר.

"אני חשבתי שאני חלק מהמדינה", אומר האב האבל, "אני מזדהה עם המדינה, חשבתי שהמדינה איתי, אבל כשקרה לי את המקרה הטראגי הזה, אני מרגיש שאני בודד - מצאתי את עצמי לבד".

הסיפור הזה, אם תרצו, הוא למעשה סיפור של עדה שלמה, עדה מחוץ לגדר. הניסיונות הישראליים לקלוט את העדה הם בעיקר דרך עיניים צרות, מתנשאות. הרי אנחנו יודעים טוב יותר ממנה מה היא צריכה.

בינתיים, מרגישים בני הנוער יוצאי אתיופיה מתוסכלים וממורמרים. וכך, יוצאים כל החבר'ה לרחוב, יושבים על הברזלים - מחפשים את התשובה כשהם מיואשים מלחפש את התקווה.

שותים וודקה והולכים לבית הספר

לילה אחרי לילה השבוע בשכונות של גדרה, נתניה, רחובות, ליד מרכזים מסחריים, בתוך חורשות, מצאנו אותם, מעבירים את זמנם בשעמום ובשתיית וודקה. יש ביניהם נערים בני 18, וגם ילדים בני 10, חלקם שתויים - וכל זה שעות אחדות לפני שצריך לקום לבית הספר.

אז כמובן מגיעה גם האלימות. "שותים קצת כולם, טאק - אחד זורק מילה לא במקום, אחד בא מתקרב, כולם מכות", מספר אחד הנערים. "יא שחור, מה אתה עושה פה? זה לא המקום שלך", אנחנו שומעים לעיני המצלמה והניצים עולים.

אז מי אשם במצבו העגום ובתחושותיהם המוצדקות של הנוער האתיופי? המדינה שלא מנתבת את התקציבים הנכונים אליהם או החברה הישראלית שמתייחסת אליהם בגזענות. הם מצידם מרגישים שהבורות היא ששופטת אותם. הבורות שלנו - צבע העור שלהם.

------------ סוף כתבה ערוץ 2

עיריית בת ים - ילדים מהמרים בחצר בית הספר - דצמבר 2009
קטינים מהמרים בחצר בית ספר בבת ים
ילדים מהמרים בחצר בית ספר בבת ים
דוגמא נוספת של העדר שירותים בקהילה לקטינים, ראינו בבת ים. אין לילדים פעילות אחרת אחר הצהריים, ולכן הם נאספים בחצר בית ספר בבת ים ומהמרים. מדובר בילדים בני 13, והם מוצאים את עצמם בחברתם של מבוגרים בני שלושים. הוסיפו לכך גם צריכה של סמים ואלכוהול בסביבה, ותתחילו להבין את גודל הצרה. המשטרה: העניין ידוע ואנו נלחמים בו.
.
קישורים:

יום חמישי, 11 במרץ 2010

נלחמים על שפיותם - מערכת בריאות הנפש במדינת ישראל חולה

מבט שני , מרץ 2010 , "נלחמים על שפיותם" - מערכת בריאות הנפש בישראל חולה. החולים המאובחנים אצלה נתונים לעתים בידיים לא מקצועיות, עד שאבחון אחד שגוי יכול להרוס חיים שלמים של אדם בריא בנפשו.

נתן אייבושיץ, אושפז 10 שנים בבית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה" כחולה סכיזופרניה, אף שלמעשה חלה ב- OCD הפרעה אובססיבית לנקיון.

רק לאחר 10 שנים גילה רופא אחר, כי נתן אינו חולה בסכיזופרניה, וכי הוא חולה בהפרעה טורדנית כפייתית - OCD.

נתן טופל במשך 10 שנים בתרופות אנטי פסיכוטיות חזקות נגד סכיזופרניה. במקרה, נתן הגיע לאחר 10 שנים לבית חולים אחר, לפרופ' יוסף זוהר, שגילה כי נתן אינו חולה סכיזופרני.

נתן קיבל תרופות שגויות שגרמו לו לתופעות לוואי קשות ביותר. רעידות בכל הגוף, איבוד שליטה על הסוגרים, אימפוטנציה והתופעה הקשה ביותר הנקראת אקטזיה - אי שקט ברמה אטומית. נתן מספר כי התופעה הזו גורמת לאנשים להתאבד מאחר ואינם מסוגלים לשאת את הסבל הנגרם להם.
.
.
ב- 2009 כותב הפסיכיאטר המומחה פרופ' חגי חרמש בחוות הדעת: "נתן אובחן בראש ובראשונה כסובל מסכיזופרניה. בעוד שהיו סימנים קלאסיים לכך שמצבו מתאים בעיקר להפרעה טורדנית כפייתית OCD. הטעות הייתה בלתי סבירה, לאור הסימנים הברורים שהצביעו על האבחנה הברורה."

העיתונאית קרן נויבך מנחת תכנית מבט שני מראיינת את הפסיכיאטר ד"ר יעקב פוליקוביץ, מנהל מרכז בריאות הנפש בטירת הכרמל.

קרן נויבך : "איך קורה שחולה מאובחן באבחנה מסוימת, ו- 10 שנים, 10 שנים, לא שנה, לא שנתיים, לא עולים על הטעות?"

הפסיכיאטר ד"ר יעקב פליקוביץ, מנהל מרכז בריאות הנפש בטירת הכרמל: "האבחנה נעשית על ידי רופא בחדר המיון. אם קרה מצב שחולה מסוים נבדק, וחלה איזה שהיא טעות באבחנה, לצערנו, אנחנו חלק מעולם הרפואה, וכנראה אובחן האדם על פי קריטריונים מסוימים שהתאימו לאבחנה שהותאמה לו."

קרן נויבך: איזה בקרה יש לצוות הרפואה?

ד"ר יעקב פליקוביץ: "אדם זכאי לבקש חוות דעת חיצונית מחוץ לבית החולים, על חשבונו ומטעמו, ומטעם משפחתו כמובן, או לחילופין אם הוא לא מאושפז באשפוז כפוי הוא זכאי להשתחרר מבית החולים".

קרן נויבך: עולות פה שאלות מאוד קשות. שאלת האשפוז הכפוי. ברור לחלוטין שנתן לא היה מסוכן לסביבה. 10 שנים לקח תרופות ואין שיפור במצב. מצב סטטי. האם הבקרה העצמית של המערכת במקרה התאורטי, לא היה בה להדליק עשרות נורות אזהרה?

ד"ר יעקב פליקוביץ: "לצערנו אנחנו לא תמיד מצליחים לרפא, אנחנו מצליחים לטפל, ומנסים לתת תרופות אחרות, לנקות אותם מהתרופות ואז לנסות לטפל בתרופות אחרות."

קישורים:

יום שלישי, 9 במרץ 2010

כל מילה שווה זהב: בנימין נתניהו קיבל כמיליון שקל עבור נאומים באירועים של עמותה קטנה וענייה

תעשיית הון עתק, חובקת עולם, של העמותות ל"סיוע" למוחלשים במדינת ישראל.

הכתבה מיליון שקל, ביבי , מרב בטיטו, צדוק יחזקאלי , ידיעות אחרונות , 09.03.2010

עמותת "לב מלכה" מירושלים עוזרת לחולים ממשפחות עניות. היא מתנהלת ממקלט בירושלים. לראשיה היה חלום, לגייס הרבה כסף ולהפוך לאימפריה. הם גייסו את נתניהו, ושילמו לו 180 אלף דולר עבור 4 הרצאות לאורך יום וחצי של עבודה. התוצאה הפסד כספי כבד.

בשנים 1999-2002 , בתום כהונתו הראשונה כראש ממשלה, נהג בנימין נתניהו - שהיה אז אדם פרטי ולא החזיק במשרה ציבורית - לגבות עשרות אלפי דולרים עבור הרצאה.

רוב לקוחותיו היו חברות פרטיות ברחבי העולם, שהעשירו את חשבון הבנק שלו במיליוני דולרים. אולם ל"ידיעות אחרונות" הגיעו עדויות ונתונים שלפיהם במקרה אחד, ביוני 2002, התחייבה עמותת חסד ירושלמית קטנה לשלם לו דרך מתווך 180 אלף דולר עבור השתתפות בשלשה אירועים במקסיקו סיטי, שכולם התקיימו באותו יום ובעוד הופעה אחת בניו ג'רזי. מאחר ששער הדולר באותה תקופה היה בשיאו - 4.95 שקל לדולר - מדובר בסכום המתקרב למיליון שקל עבור מעט יותר מיום עבודה בודד.

מעוטי יכולת
לשוק עמותות החסד היהודיות יש כללים משלו: יש את העשירים והנוצצים, אלה שנהנים מאגודות ידידים ומשלל תורמים מקושרים ומתוחכמים, שמזרימים להם מיליונים, ולא מהססים לארגן ערב התרמה חגיגי במקום הכי יקר במנהטן. אבל יש גם עמותות קטנות שחוג ידידיהן כולל אברכים עניים ומשפחות מעוטות הכנסה. אצל אלה חשבון הבנק מדולדל על פי רוב, ובקושי אפשר לשלם משכורות למספר עובדים בודדים. ...

למאמר המלא, הקלק על התמונה

קישורים:

יום שני, 8 במרץ 2010

משרד העבודה והרווחה מפקיר את החלשים - נכים סובלים מרעב: 'חיים בצמצום, לא אוכלים'

הכתבה נכים סובלים מרעב: 'חיים בצמצום, לא אוכלים' , יעל ברנובסקי , ynet , מרץ 2010

עמותות הסיוע לנזקקים מטפלות מדי חודש בנכים רבים שקצבתם אינה מספיקה למימון מזון וטיפולים רפואיים. "אני מצמצמת בהכל, לא מסוגלת להחזיר הלוואות וגם לאכול כמו שצריך", מספרת חווה, חולת טרשת המתגוררת בגפה.

מצבם של הנכים בישראל הולך ומחמיר - ואין מי שיסייע: חג הפסח עומד בפתח, ולמאות נכים בכל רחבי הארץ אין כסף לארוחת החג - וגם לא לימי חול. מאות מהם חיים בתנאי עוני, אינם מצליחים להתקיים מהקצבאות ונאלצים לפנות לעמותות סיוע.
.

.
יואב קריים ממטה המאבק למען הנכים טוען כי בשנים האחרונות חלה עליה במניין הנכים הנזקקים, אולם אין נתונים מדוייקים המצביעים על כך. "ניתן להצביע על מגמת העלייה בשנים האחרונות. לצערי, אין יכולת לבצע מחקר מדויק, אך מדי חודש אנחנו מטפלים בפניות של עשרות נכים רעבים ממש".

מרבית הנכים מתקיימים מקצבת נכות כללית העומדת על סכום של 2,451 שקלים בלבד לחודש. הסכום הזה אמור להספיק למזון ותרופות עבור אנשים שאין ביכולתם לעבוד לפרנסתם. זאת, לעומת 2,860 שקלים להם זוכים לדוגמא נפגעי עבודה.

חווה, תושבת תל אביב 63, מתקיימת בדוחק מאז הוגדרה כנכה ב-150 אחוז בשל מחלת טרשת נפוצה ממנה היא סובלת. טרם התפרצות המחלה, לפני כ-13 שנים, היא הועסקה בבנק גדול ופרנסה עצמה בכבוד. כיום, היא מתגוררת בגפה וזוכה לסיוע מעובדת פיליפינית. היא מתקיימת מקצבת הביטוח הלאומי ופנסיה חודשית, אך מאחר שנאלצה לקחת הלוואות רבות לשם מימון הטיפולים הרפואיים היא נקלעה למצב כלכלי קשה.

"אני חיה מהלוואה להלוואה, ובגלל הטיפולים שהייתי חייבת לעבור וחשבתי שיעזרו אני חייבת לחיות בצמצום", סיפרה חווה ל-ynet. לדבריה, רק עזרה של ידידים מונעת ממנה סבול מחרפת רעב. "יש לי חברה שמסייעת לי עם האוכל, היא מבשלת ומביאה, אבל אני צריכה לצמצם בכל מה שאני קונה לעצמי. אם היו עוזרים לי עם האוכל באופן קבוע הייתי מסוגלת להחזיר יותר מהר את ההלוואות וגם לאכול כמו שצריך. אני חייבת לחשוב על כל דבר הכי קטן שאני קונה ואמשיך לחיות כך עד שאחזיר את כל החובות".

על רקע המצב הקשה תתכנס מחר ישיבה ראשונה של השדולה למען ביטחון תזונתי בכנסת, בראשותה של ח"כ רוחמה אברהם. בישיבה תידון התוכנית של מנכ"ל משרד הרווחה, נחום איצקוביץ', המיועדת להסדיר את הביטחון התזונתי של אזרחי ישראל דרך עמותות מזון.

קישורים: