יום ראשון, 1 בנובמבר 2015

עו"ד יניב מויאל: אם בית המשפט הוא אבא של הילדים - שישלם מזונות

28.10.2015 - אולמי קסליו חדרה - עו"ד יניב מויאל: אם בית המשפט הוא אבא של הילדים - שישלם מזונות!
כנס הקואליציה למען הילדים והמשפחה - מדינה ומשפחה - מציאות מול תעמולה בהפקת העיתונאי מוטי לייבל
הכנס הופק בגן אירועים קסליו חדרה באדיבות ניסים אנקוה.



אני רוצה לבוא ולדבר קצת על ענווה. מאוד חשוב. אנחנו אזרחים, ומשטרת ישראל, משרד הרווחה ובתי המשפט, נועדו לשרת אותנו. אותנו. אנחנו לא משרתים אותם. הם נועדו למטרה מסוימת, כדי שלנו יהיה יותר קל להיות הורים על ילדינו. מה שהם עושים זה בדיוק הפוך. במקום שהם יתנו לנו כלים להיות הורים יותר טובים, הם חושבים שהם יכולים לשמש תחליף.

משפט שכל הזמן מצטטים לי אותו בפסקי דין "בית המשפט הוא האבא של הילדים". זה משפט מחריד. זה אולי מתאים במדינה טוטליטרית כרוסיה. במדינת ישראל, ההורים הם ההורים של הילדים. לא בית משפט, ואם בית המשפט הוא אבא של הילדים - שישלם מזונות! אם אתם רוצים לקחת את התפקיד של ההורים, אז אולי תתנו לי את מספר הטלפון האישי שלכם, שכל פעם אם תהיה לי איזה בעיה אני אשאל אתכם, אם אני צריך ללכת ימינה או שמאלה.

התופעה הזו שנכנסים לאנשים הבייתה ובמקום בחרדת קודש, לתת להם עדיפות קודם כל לדעתם, פקידת הסעד או שופט במדינת ישראל, שם עצמו במקום ההורים. הוא מחליט מה טוב לילד. לא. הם לא צריכים להחליט מה טוב לילד. אני אבא של הילד ואני אחליט מה טוב בשבילו שזה בתחום הסבירות של הורה סביר. אל תתערב לי בעניינים.

אני רוצה לדבר קצת על נושא של גירושין. בנושא של גירושין יש כמעט שלושה תביעות, שהולכות תמיד ביחד: חלוקת רכוש, משמורת וחלוקת זמנים עם הילדים וכמובן את הגט עצמו.

לחלק רכוש לוקח לרו"ח מתחיל בשנה א', אם אתה נותן לו את כל הפרטים: 10 שעות.

בבית משפט לענייני משפחה: 4 שנים.

מישהו יכול להסביר לי למה? למה זה לא בכלל עניין מינהלתי חלוקת רכוש? באים ממנים רו"ח, לא צריך שופט לא כלום. נותנים לו את הפרטים, הוא מוציא דוח, ככה וככה מתחלק. לא רוצה להגיש תביעה. למה אני צריך לשלם אגרה? אני משלם מסים. אני רוצה לפנות לבית המשפט, למה אני צריך לשלם אגרה? למה אני צריך לשלם ערבון? למה צריך לנהל הליכים שחשובים לילדים שלי בכסף בכלל? למה? עכשיו, אם אין לי כסף, אז מה, אני לא יכול לדאוג לאינטרסים של הילדים שלי? בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות יש לי זכות וחובה לדאוג לצרכים של הילדים שלי. עכשיו, אם השופט טעה ואני צריך לערער, למה אני צריך לשים 20 אלף ש"ח ערבון? למה אני צריך לבקש בקשה לפטור מאגרה?

מדברים על דיני נפשות, אז בדיני נפשות כשמכניסים אדם לכלא, אז ההליכים הם בחינם, אבל כשאבא עלול לאבד את הילדים שלו, לדעתי זה יותר גרוע מכלא, אם אתם שואלים אותי. למה צריך לשלם כסף? אני עובד כל החיים שלי משלם מסים כדי שההליכים האלה יהיו בכסף? בשום פנים ואופן לא. הדרישה היא שבית המשפט לענייני משפחה יהיה חינם. חינם! אתם תשרתו אותי, אני לא צריך לשרת אתכם.

דבר שני, מדברים על חלוקת זמנים עם הילדים, זמני שהות. אנחנו במדינה דמוקרטית, אמור להיות שוויון בין נשים וגברים. כולם רוצים שוויון.

כמה זמן לוקח לחלק שבוע לשניים? אני אגיד לכם כמה זמן: שנתיים וזה עוד לא נגמר. אני אסביר לכם למה. יש פה איזה אבא שעשה הסכם והוא אושר בתוקף של פסק דין שברגע שהם ייפרדו, חלוקת זמני שהות יהיו שווים ומשמורת משותפת. יום אחד החליטה האמא לנסוע לירושלים, לקחה את הילד ובזה זה נגמר. פקידת הסעד קיבלה הוראה מבית המשפט לחלק את זמני השהות שווים. כמה זמן זה לקח? שנתיים. הם עד היום לא מחולקים. בהתחלה אמרו "בהדרגתיות", שהילד יתרגל לאבא. מעניין. הילד יכול להתרגל לגננת, הוא יכול להתרגל למטפלת, אבל האבא, הוא צריך להתרגל דרך מרכז קשר, שעה פה, שעה שם ונראה את התגובות שלו.

מה שקורה כאן, במדינת ישראל, אני לא יודע אם זה רשעות, טמטום או אני לא יודע מה להסביר את זה, אבל יש פה חוסר ענווה. כשבאה פקידת סעד ונכנסת למשפחה וחושבת שהיא יותר טובה מההורים, והיא חושבת שהיא יכולה להגיד להם איך הם צריכים להתנהג, מתי להשכיב אותו לישון, מה הצעצועים שצריכים להיות לו בבית, וזה מוזר. אישה יכולה לקבל את הילד שלה, גם אם היא גרה בביוב, תסלחו לי על הביוב. אני ראיתי תוכנית בטלויזיה שאמא גרה עם שלוש ילדות קטנות, הם גרו באמת כשביוב מתרוצץ להם עד שהם קיבלו דירה של עמידר.

אבל כשאבא רוצה לקבל את הילדים שלו, באה אליו פקידת סעד הביתה, ובודקת לו כמה מטראז' יש, והאם יש חדר והאם יש מספיק צעצועים. אני לא יודע, אני גדלתי בבית שלא היה בו הרבה כסף. היינו חמישה ילדים ב- 48 מטר. מישהו יכול לתאר חמישה ילדים ב- 48 מטר. ככה אני גדלתי. ישנתי בסלון, אבא שלי ואמא שלי בחדר. היה לנו חדר עם הבנות. גדלנו. היום לא. אתה רוצה להתגרש? אתה צריך חוגים. הילדים צריכים חוגים, אתה צריך להשתתף בחצי. בצהרון, מפה ולשם. מזונות הפכו להיות נטל בדרך כלל רק על אחד מההורים וזה בעצם כדי למנוע ממנו להיות הורה, לא בגלל צורך של הילד. ילד יכול לגדול גם בלי חוג. השאלה היא מה עדיף? חוג, או שלאבא יהיה גם אוכל. חוג. הגעתי למסקנה שחוג יותר עדיף.

אין ענווה לא של השופטים. אין ענווה של פקידות הסעד. ועכשיו אתה בא למשטרה. יש לי אבא שיש לו הסדרי ראיה כתובים על ידי השופט. הוא קונה כרטיס טיסה לאילת, קונה חדר לבית מלון וכל הדברים האלה, הוא בא לקבל את הילד שלו ביום שישי, שהוא צריך לקבל אותו והאישה לא רוצה לתת אותו. אז מה אתה עושה? הולך למשטרה. יש הפרת הוראה חוקית. הבעיה היא שבמשטרה הפרת הוראה חוקית עובד רק בכיוון אחד. זה רק שהאבא מפר. כשהאמא מפרה הוראה חוקית: "לך לבית המשפט". אבל יש לי כרטיסי טיסה היום, מה אני עושה, לא טס? "לא. לך לבית משפט".

ואז, יש הליך של שחיקה. בהליך של שחיקה מתמשך שאני לא יודע איך מדינה שמכבדת את עצמה כמעט בכל דבר. ביחסים של בן אדם לאדם אנחנו מפגרים בצורה בלתי רגילה. לא מכבדים את האוטונומיה של בני אדם, לא מכבדים שום דבר. פתאום המדינה היא תחליף להכל.

יש פה עוד איזה אבא שהעלילו עליו. הוא היה צריך לראות את הילדה שלו במרכז קשר, בסופו של דבר הילדה הוצאה בצו חירום, ואחרי שהוצאה בצו חירום, החליטו להעביר אותה לאומנה. למה? כי הוא צריך לעבוד ואין לו מספיק כסף. לאומנה יהיה להם מספיק כסף לתת להם 5,000 ש"ח אבל לאבא לא יתנו 2,000 כדי שהוא יוכל להיות אבא.

למדינה יש הרבה כסף לשלם למרכזי חירום, לפנימיות ולהכל, אבל לתת למשפחה שבדרך כלל הם משפחות שמסתכסכות על עניינים כספיים וכלכליים, הם אלה שמגיעים לבתי המשפט ומהם לוקחים את הילדים, וזה בעיקר סביב הנטל הכלכלי.

המדינה הזו חולה, והיא חולה באנשים שהם פשוט לא חושבים. אני לא צריך לכבד את מערכת המשפט. מערכת המשפט צריכה לכבד אותי. יש בחוק כבוד האדם וחירותו שמטיל חובה על כל רשויות המדינה לכבד אותי, אבל בית המשפט מבקש כבוד ופקידת הסעד מבקשת כבוד והשוטר מבקש כבוד. ואוי ואבוי לך אם לא תתן להם כבוד.

בית המשפט במסורת, מהתחלה של הקמתו, קיבל את כבודו על בסיס פסיקותיו הכנות, הצודקות. ככה בית המשפט מקבל כבוד. לא בכוח דפנה ברק ארז. בזה שתחייבי אותי 15,000 ש"ח שאמרתי משהו על בית המשפט לא תקבלי יותר כבוד, להיפך. פשוט אמרת לי "אנחנו מדינה טוטליטרית ובית המשפט דורש את הכבוד שלו בכך שהוא מעניש אותך אם לא תתן לו. לא בגלל שאני כותב פסק דין צודק, אלא בגלל שאני מחייב את הציבור לכבד את בית המשפט". עם זה יש לי בעיה.

מערכת המשפט לא מתנהלת עם עקרונות ולוקחת אותם עד הסוף. אני אתן לכם דוגמא מאוד פשוטה. יש עיקרון שאומר, הילד הוא ישות משפטית עצמאית והוא יכול לתבוע בשם עצמו. כשהאישה תובעת מזונות, זה לא האישה בעצם תובעת, זה הוא תובע בשם עצמו. הוא תובע את האבא. כולם יודעים שאם יש לי זכות תביעה, אני יכול לוותר עליו. אם מישהו חייב לי כסף, אני לא חייב להשתמש בזכות. אני יכול להגיד שאני לא רוצה לתבוע.

באתי לבית המשפט ואמרתי דבר מאוד פשוט. יש עיקרון הישות המשפטית של הילד. הילד הוא בעל דין עצמאי והוא יכול להחליט, אז בוא ניכנס לנעליו של הילד, ואני שואל אתכם שאלה. כשאמא מרוויחה 20,000 ש"ח כל חודש כעובדת מדינה והאבא מרוויח 6,000 ש"ח והמשמורת משותפת. שניהם חצי-חצי. אז אני שואלת אתכם, אם אתם הייתם הילד והייתם צריכים להיות חצי בבית של אבא וחצי בבית של אמא, לאבא יש 6 ולאמא יש 20, האם הייתם תובעים מזונות? אני בתור ילד, הייתי אומר "מה פתאום".

יש לי זכות כנגד האבא, אני לא אתבע אותה. כשאני אצל האבא, אם הוא ישלם 4 יישאר לו 2, אני אהיה רעב. אז מה השופט אומר לי?: "מה אתה רוצה? אני בסך הכל שופט משפחה, רק מוניתי. יש הלכות". זאת אומרת שגם העקרונות שקיימים במשפט, לא משנה אם זה טובת הילד, כל הדברים האלה הם לא קונסטיננטים וכשמערכת משפט היא לא קונסטיננטית, כשמישהו אחד יכול לעמוד מול שופט אחר באותו יסוד עובדתי, אחד יעמוד מול שופט אחד והשני מול שופט אחר, הם יקבלו תוצאות שונות. מערכת המשפט לא יכולה לתפקד כך. מערכת משפט שיש עקרונות יסוד שלא ניתן לממש אותן היא לא מערכת משפט.

יש פסקי דין יפהפיים שכתבו ומעטרים פסקי בית המשפט העליון על הזכות של ההורה הטבעי שזו זכות יסוד ראשונה במעלה, אבל כשאתה בא לבית המשפט ואומר "זו זכות יסוד שלי", על סמך טענה הכי קטנה, לוקחים לך את הזכות, בלי ראשית ראיה, בלי שום דבר, בשם טובת הילד. אז בשם דברים חיוביים אפשר לייצר עוולות איומות ואנחנו נמצאים פה, ואני רוצה להודות לכל מי שהגיע. אנחנו שנלחמים בקו הראשון בבתי המשפט בשבילכם צריכים את התמיכה שלכם לנו בחזרה, כדי שיהיה לנו יותר כוח. העובדה שאין פה אלף איש מטרידה אותי, אבל כל אחד חשוב ואני מודה לכל אלה שהגיעו. אנחנו צריכים אתכם בכל כינוס, בכל אירוע, בכל מתי שיש. למה? כי ברגע שפוליטיקאי רואה שיש איזה שהוא מאבק חברתי ומגיעים מאה-מאתיים-שלוש מאות איש, כל אחד זה משפיע אחרת, ואדוני הפוליטיקאי יודע איך זה עובד. תראה לי את האנשים - אני אשמע אותך. אם לא תראה לי את האנשים, אני לא אשמע אותך

אלי ישי שר הרווחה לשעבר: כל המדיניות הקשורה לאימוץ ומשפחות אומנה מחייבת חישוב מסלול מחדש

קסליו חדרה 28 באוק׳ 2015 - כנס הקואליציה למען הילדים והמשפחה - מדינה ומשפחה - מציאות מול תעמולה בהפקת העיתונאי מוטי לייבל. האירוע הופק בגן ארועים קסליו חדרה באדיבות ניסים אנקוה.



אלי ישי - שר הרווחה לשעבר:
אני חושב שהכינוס הזה הוא כינוס חשוב. הסיפורים קשים. קשים מאוד, דבר שמחייב, מבחינתי, כחבר ממשלה במספר ממשלות בישראל ולא מעט כנסות בישראל, אני חושב שכל המדיניות הקשורה לאימוץ ומשפחות אומנה, בעיני מחייבת חישוב מסלול מחדש.

אין ספק שצריך לעשות פה שינויי חקיקה שלא יהיה יד קלה על ההדק ולתת לכל הורה והורה את הזכות לגדל את בניו ובנותיו. גם במקרים כאלה ואחרים, שאני לא נכנס לפרטים שלהם, אפשר למצוא דרכים שהם גם יהיו יותר זולים למדינה, ובראש ובראשונה יותר טובים לילד ולילדה וכן להוריהם, ללא ספק בכלל.

נפגשתי עם האנשים היקרים, אני מכיר גם סיפורים מתפקידיי השונים, אז כל אחד ואחד מאיתנו כשרים לשעבר, יטפל בנקודה נקודתית שפונים אליו מקרה או שניים או עשר מקרים, אבל הממשלה ושרי הממשלה השונים, במיוחד שר הרווחה לא עשה את השינוי המתבקש: ועדה מיוחדת, ועדה ציבורית חשובה שתוביל המלצות לממשלת ישראל על מנת להוביל שינוי ושינוי משמעותי. אני אומר לכם שחייב לעשות פה שינוי, נגדיר את זה כחישוב מסלול מחדש על מנת להחזיר את האור והברק של הילדים האלה לחיק הוריהם בע"ה. כל סיוע בהמשך, בעצות, בהכוונה, בסיוע במפגשים, אשמח לבוא לשם. בהצלחה רבה ויישר כוח.

יום חמישי, 29 באוקטובר 2015

יוספה אקלר - מנהלת פנימיית נווה לנדי: אלימות נגד הורים וילדים

יוספה אקלר - מנהלת פנימיית נווה לנדי - אלימות נגד הורים וילדים
27 באוקטובר 2015 - פוסט פייסבוק של עו"ד יעל תותחני

אני מזועזעת.
סילקו אותי בכח ומנעו מהלקוח שלי - ילד בן 12, להגן על עצמו!
הגעתי לפנימיית נווה לנדי. זו פנימייה שנועדה לטפל בילדים שאושפזו בעבר, עקב בעיות נפשיות קשות.
יאיר, ילד מקסים בן 12, נמצא כאן.
אין לו בעיות נפשיות.
הוא מעולם לא אושפז.
הוא פשוט "זכה" לעבור למשמורת של הרווחה.
למה? לא ברור.
ההורים שלו והוא מבקשים שהוא יעבור לפנימייה "נורמלית", כזאת שמתאימה לו וקרובה לבית.
אבל הרווחה? הם קובעים הכל לבד.
הם ישימו אותו בפנימייה סגורה, מרחק עשרות ק"מ מהמשפחה שלו.
אז הגענו לישיבה שתואמה עם הפנימייה. הם אמורים להסביר לנו, מהן דרכי הטיפול והחינוך של הפנימייה.
זה משהו סודי? לא נראה לי...
אבל המנהלת כל כך נבהלה מכך שאני עורכת דין, שהיא הזדעקה ואמרה שהיא רוצה עורך דין שייצג אותה.
בשביל מה את צריכה עורך דין?!
לא ידוע.
אחת מעובדות הרווחה פנתה לאמו של יאיר ואמרה לה:
"את באמת מקשיבה לעצות של עורכת הדין?"
אני מזועזעת!
ואז? אז הם סילקו אותי בכח מהמקום!
כאן, בחצר של הפנימייה, פגשתי ילד אחר.
הוא סיפר לי סיפורים דומים לסיפורים של יאיר.
הוא סיפר לי בנוסף, על הפעם הזאת שהמדריך היכה אותו ועל כך שכבר זמן רב לא מאפשרים לו להתקשר הביתה.
אני לא יודעת מה באמת קורה כאן.
אבל זה מריח לא טוב.


27 באוקטובר 2015 - פוסט פייסבוק של עו"ד יעל תותחני על פנימיית נווב לנדי

פלייליסט - פנימיות משרד הרווחה 

יום שני, 26 באוקטובר 2015

פנימיית רננים של משרד הרווחה - עדויות קשות על סימום ילדים בסמים פסיכיאטריים

אוקטובר 2015 - כתבתה של יפעת גליק, תחקירנית ערוץ 1 על פנימיית רננים של משרד הרווחה - עדויות קשות על התעללות והזנחת ילדים 



דריה ברוד, מדריכה לשעבר בפנימיית הזוועות רננים: כשאת נכנסת לשערים של הפנימייה הכל נראה לך בסדר, ובשנייה שאת יוצאת , או טיפה הולכת ומתאווררת או מספרת על זה למישהו, פתאום זה מכה בך שזה לא הגיוני ושזה לא משהו שהוא אנושי שהוא יקרה.
200 חניכים מתגוררים בפנימיית רננים בזיכרון יעקב. המגורים טובלים בירוק ונועדו לילדים בני 6 עד 18. קצתם לאחר אשפוז פסיכיאטרי, בעלי בעיות רגשיות, אחרים הוצאו מן הבית בצו בית משפט. כאן הם אמורים לקבל טיפול חם מידי צוות מקצועי שישמש מודל אוהב ומחבק של אימא ואבא, שיגן עליהם מפני הסביבה, מפני עצמם.

א': אני אם חד-הורית, אימא לשלושה ילדים, כשהוא נולד אני הבנתי שעכשיו יש לי לפחות משמעות. אהבתה ודאגתה לבנה הבכור, הביאו את א' לבקש עזרה מרשויות הרווחה. כששמעו על המצוקה הכלכלית שבה שרויה המשפחה, אמרו לה שמוטב להוציא את הבן מן הבית.

א' חשבה שבפנימיית רננים יזכה בחיים שתמיד ביקשה בשבילו.

"מקום נורא יפה ושקט ופסטורלי ועם המון ילדים ויש חוגים ונותנים להם ממש העשרה שמשהו שאני בחיים בתור אימא ועוד אישה מוכה וכל זה, לא יכולה לתת לו את כל זה בכסף, ברור".

עדותה של אם אחרת בפנימיית רננים: "זה היה ביום הולדת שלי היום שהוא יצא מהבית".
הילד ממשיך: "לקחנו את הדברים, היא הלכה איתי ואז עלינו לאוטו".
האמא ממשיכה: אתם רואים שאני בוכה, כאילו. "לא, ככל שתיפרדי ממנו יותר מהר יהיה לו יותר קל".

דריה ברוד: היו דברים מאוד רעים שקרו שם. דברים מאוד רעים, ועכשיו אני יוצאת פה ואני כאילו מספרת ואין שום דבר שיכול לגרום לזה להיראות אמיתי כמו שזה היה.

עדויות שהגיעו ליפעת גליק, מציירות תמונה מדאיגה על ההתנהלות של כמה מהעובדים.

עדות חניך בפנימיית רננים: לפעמים המדריכים היו מאיימים על הילדים בשביל שהם יפחדו. הייתה מדריכה שנתנה לי מלא ברכיות, בגלל שניסיתי לצאת מהחדר.

-- איך בא לידי ביטוי ההשפלות?

אם ילד שמן אז היא לוקחת לו את האוכל ולא נותנת לו לאכול ודוחפת אותו וצורחת ואם ב- 7 בערב היא מחליטה שמבחינתה נגמר היום, אז היא מכריחה את כל הילדים בצרחות מטורפות לעלות למיטות ולא לזוז ולא לדבר כי עכשיו נגמר היום והיא רוצה לעשן את הסיגריה שלה.

קולה של אם הבית: "יאללה כבר תסתמי כבר! תתחילי לסתום ת'פה שלך, יא תולעת. חתיכת תולעת, זה מה שאת".

צעקות וגידופים הם עניין שבשגרה. אבל בכך רק מתחילה מסכת ההתעללות שחווים חניכים בפנימיית "רננים".

קולה של אם הבית: "יאללה כבר סתמי כבר! את לא מבינה שאת לא מזיזה לי שערה? את לא מבינה?! עלית לי עד לפה! יופי על הפרצוף שלך!"

מאי כחלון, מדריכה לשעבר: הייתה איזושהי אם בית שאחת הנערות דיברה אליה לא יפה, היא פשוט לקחה את התיק שלה וחבטה בה עם התיק שלה. אני יום אחד הייתי בחוג עם הקבוצה שלי, והיה לי חניך אחד, שכל מה שקשור למשהו שיכול להזכיר אזעקה, ממש עשה לו לא טוב, הוא היה הולך הצידה, מסתגר ככה, עושה תנועות כאלה של התנדנדות, מרגיע את עצמו. לקח אותו מדריך, תפס אותו מהאוזן, הרים אותו ככה והוציא אותו החוצה בצורה מאוד אלימה. אני פניתי אחר כך לרכזת של המשפחתונים ולמנהלת וסיפרתי להם את זה.

 ממשרד הרווחה נמסר, כי לא הגיעו דיווחים חריגים בפנימיה.

מה יאמרו במשרד הרווחה כשישמעו את הטענות על אלימות פיזית שהופעלה במהלך שיטה טיפולית מרסנת ונקראת אחיזה?

ד"ר אהרון פלשמן, פסיכיאטר ילדים: זה אמור להיות חיבוק, ולא חיבוק דב. זו אחיזה שצריך הרבה מיומנות וצריך להכשיר צוות כדי לדעת איך לא להגיב באופן טבעי בתוקפנות. אין לזה שום מקום לילדים יותר גדולים או קטנים.

עדות חניך שעשו לו אחיזה: "זה כאב ברמות שלא ייאמן". אז הוא (איש הצוות) היה נגיד תופס אותם לפעמים מהצוואר, לפעמים הם היו עושים את זה או שתופסים אותם מהיד ואז הם היו מעיפים אותם בכוח לתוך החדרים. היו גם ילדים שהיו צועקים "הצילו" ואנשים אחרים מבחוץ היו מסתכלים.

קולה של אשת צוות בפנימיית רננים: יש מתנדב שנת שירות בן 18 שהיה מרביץ לילדים ממש. כמובן שלא היה לו אישור ל"אחיזה" אבל הוא היה תופס אותם ועושה להם כאילו "אחיזה" ולא יודעת מה הוא עשה להם."

באתי למיכל (מנהלת הפנימייה) בבוקר, אמרו לי שדיווחו עליו הרבה פעמים שהוא מרביץ לילדים ממש והוא ממש אלים כלפיהם, והיא הייתה נורא מזועזעת, כל דבר (שאמרתי לה): "לא לא לא, הוא לא יכול להמשיך להיות שם אפילו עוד יום אחד, אני מטפלת בזה", וכמובן ששום דבר לא קרה והכל המשיך כמו שהוא.

בסרטון שצולם באמצעות טלפון נייד נראה איש צוות אוחז באלימות בחולצתו של נער, חניך בפנימייה.

"סתום ת'פה שלך, הבנת? סתום ת'פה שלך למה אני אחסל אותך. היום זה יהיה הסוף שלך".

אחד החניכים העביר לא מזמן את הסרטון למדריכה. מקורביה מספרים כי כשדיווחה על כך לרכז בפנימייה, הוא הורה לכל מי שהחזיק בחומר המפליל למחוק אותו.

חניך בפנימיה: יש כדורים שנקראים שמה איטומין (כדור פסיכיאטרי).

ד"ר אהרון פלשמן: זה כדור שקוראים לו אנטי-פסיכוטי, או יותר נכון הוא מרגיע בגדול, "כדור הרגעה כולל". הוא בין הכדורים היותר מרדימים והבלתי נסבלים מתוך התרופות האלה.

אמא של חניך: הם לא שואלים אותך. הם מחתימים אותך ש"אם במקרה", אז את חושבת ש"בסדר, הם לא יגיעו". זה משהו שאת חושבת עליו בתחילת שנה. מתי שמתי לב שהילד כן קיבל תרופות? הייתי מתקשרת בשעות מסוימות שזה שעות של דיבור, שעה שש, שעה שבע, הילד ישן. מה קרה הילד ישן? אני מכירה את הילד שלי. אין מצב שהוא יישן בשעה כזאת.

הכדור הפסיכיאטרי אטומין אינו מומלץ למי שטרם מלאו לו 16 שנים. לפי עלון משרד הבריאות, מתחת לגיל זה התרופה פשוט לא עברה ניסויים קליניים.

-- בני כמה הם היו, הילדים האלה שקיבלו איטומין?

מגיל 10 עד 13.

האם באמת היד קלה על התרופה, ומדוע אנשי צוות משפילים ומכים חניכים ילדים בפנימייה במקום להעניק להם קורת גג בטוחה?

כדי להבין את התשובות לשאלות האלה, צריך לחזור אחורה, לתחילת שנות האלפיים.

אז עברו שירותי החוץ ביתיים הפרטה. היום, את פנימיית רננים מנהלת ד.י.ש. חברה פרטית בע"מ, שמקבלת מהמדינה תקציב שנתי של עשרות מיליונים בשנה. על פעילותה של החברה הפרטית אמור לפקח משרד הרווחה.

-- צריך איזשהו ניסיון מיוחד כדי לעבוד שם?

לא.

-- עברת איזושהי הכשרה להיות מדריכה?

לא. לא עברתי הכשרה.

-- שאלו אותך אם יש לך עבר פלילי?

לא שאלו אותי וגם אצל בנות לא מבקשים תעודת יושר.

בינואר לפני שנה נדרשה גם הוועדה לזכויות הילד לעניין מעמדם והכשרתם של מדריכי פנימיות.

בן ציון בראנץ, מפקח ארצי במשרד הרווחה: "כמטפל בילדים ראיתי כמה חוסר מומחיות וחוסר הכשרה יכולה לעשות נזק, למרות הכוונות הטובות. נזק לילד שמטופל על ידי מדריך, שלא קיבל הכשרה לפני שהוא נוגע בו".

רופ' אסתר הרצוג: אני לא אהיה מופתעת אם אני אמצא שמגיעים לשם גם מדריכים ומדריכות ברמה פחות גבוהה משום שהשכר נמוך ואז כמובן, באופן טבעי, האפשרות למיין את העובדים היא מצומצמת.

דריה ברוד: להורים אין רישיון לגדל את הילדים שלהם. ולמקום הזה יש רישיון. את שולחת ילד ממקום בלי רישיון למקום עם רישיון, ומחזירים לך אותו, אם מחזירים לך אותו בכלל, אותו ילד, מחזירים אותו רקוב ומפורק.

דריה לא יכלה עוד להכיל את מה שראתה עליו ודיווחה לממוניה. בסופו של דבר, החליטה שהיא חייבת לעשות מעשה ועזבה את מקום עבודתה בפנימיית רננים.

אחרי מכתב ההתפטרות שהגישה למנהלת הפנימייה, אזרה אומץ והתלוננה גם במשטרה. התלונה נסגרה ממה שמכנים שם "העדר עניין פלילי".

-- מה את מרגישה?

א"ב: "אני מרגישה כישלון. חשבתי שאני עוד איכשהו עוזרת לו. אבל גרמתי לטראומה, הייתי צריכה יותר להילחם עליו".

יום רביעי, 21 באוקטובר 2015

מי אביבים: קלות בלתי נסבלת של עיקול חשבון

מי אביבים: קלות בלתי נסבלת של עיקול חשבון , עו"ד משה מנור, 08.09.14 ,  ynet

בעל דירה בתל אביב השכיר אותה לשני דיירים ועדכן בכך את העירייה. אבל תאגיד המים בחר לא להתעדכן ומיהר לעקל את חשבון הבנק שלו

לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן

כמה קלה היד של תאגיד המים "מי אביבים" בבואו לעקל חשבון בנק של לקוח? חשבונו העסקי של עורך דין בשל חוב על דירה שבבעלותו בתל אביב, חרף העובדה שהשכיר לשני דיירים ואף דיווח על כך. בית משפט אמנם הטיל על בעל הדירה את מרב האחריות למקרה, אבל במקביל חייב את "מי אביבים" בפיצוי, משום שהיה עליו לבדוק את המקרה לפני נקיטת ההליך הפוגעני.

בעל הדירה השכיר אותה ב-2012 לשני עובדים זרים מאריתריאה. הוא הודיע על כך בדואר רשום למחלקת הארנונה של עיריית תל אביב וביקש להחליף מחזיקים בדירה, בהנחה שתבצע את השינוי הן ברישומיה והן אצל ספקית המים "מי אביבים".

כשנה לאחר מכן הוא קיבל דרישת תשלום, וכשניסה לברר מדוע השינוי לא בוצע הוסבר לו שהיה עליו להציג את צילומי הדרכון של השוכרים. להפתעתו, כשבועיים לאחר מכן הטילה מי אביבים עיקול של 1,396 שקל על חשבון הבנק העסקי שלו. העיקול לא הוסר אף ששמות המחזיקים בדירה שונו כעבור חמישה ימים.

בתביעה לפיצוי של 15 אלף שקל שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב טען עורך הדין שמי אביבים פעלה "הן כמאשימה, הן כשופטת והן כמוציאה לפועל" כשהטילה את העיקול ללא אזהרה, ולמרות הודעתו על חילוף המחזיקים.

מי אביבים טענה מנגד שהתובע היה המחזיק הרשום בנכס עד למועד הצגת דרכוני השוכרים בעירייה, ועליו לשלם את חיובי המים עד ליום זה. היא הוסיפה שהיא לא חלק מעיריית תל אביב ואין לה כל יכולת לעקוב אחר חילופי הדיירים אם לא מודיעים לה על כך בטופס מתאים, בצירוף תעודה מזהה של המחזיקים.

לא מידתי

הרשמת הבכירה נעמה פרס קבעה כי עיקר האחריות לנזק מוטל על התובע, עורך דין במקצועו, שלא בדק במשך שנה שלמה אם חילוף המחזיקים בוצע בפועל. היא ציינה שהנתבעת הוכיחה ששלחה כמה התראות לפני נקיטת הליכים גם לכתובת מגוריו, בנוסף לכתובת המושכר. יחד עם זאת, בית המשפט לא קבע שהנתבעת שלחה לתובע התראה בדואר רשום (להבדיל מדואר רגיל) בטרם נקיטת העיקול נגדו, על אף חובתה לעשות כן.

בהתייחסה לסמכות הרשות להטיל עיקולים קבעה הרשמת: "ראוי כי בטרם ייעשה שימוש במכשיר כה דרסטי, הרשות תבדוק שבעתיים אם יש מקום להשתמש במכשיר זה, בנסיבות העניין". היא הוסיפה שלא ברור מדוע מיהרה הנתבעת, שמקושרת למחשבי העירייה, להטיל עיקול על חשבון התובע מבלי לברר את נתוני המקרה ואף מבלי לנסות לשוחח עמו טלפונית.

הרשמת פרס העירה שהנזקים שהעיקול עלול היה לגרום במקרה זה גדולים מהרבה מהתועלת שבגבייה: מדובר בעורך דין שעיקול חשבונו העסקי היה עלול להזיק למשלח ידו ולהציגו כמי שאינו משלם את חובותיו – מה שעלול להיחשב גם כפרסום לשון הרע.

הרשמת אמדה את נזקי התובע ב- 4,200 שקל, ומשקבעה שהתובע אחראי ל-70% מנזקיו והנתבעת ל-30% הנותרים, חייב אותה לפצות אותו ב-1,260 שקל מבלי לשאת בהוצאות נוספות.


לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
עו"ד משה מנור, ממשרד קרט, מנור, אסף , עוסק בין השאר בייצוג בפני רשויות מקומיות
הכותב לא ייצג בתיק

מי אביבים: קלות בלתי נסבלת של עיקול חשבון , עו"ד משה מנור, 08.09.14 ,  ynet

מי אביבים התקינו לצרכנים מדי מים שזייפו צריכת המים פי שניים

מי אביבים - גזל כסף מהציבור בעזרת מדי מים מזייפים
1 בספטמבר 2015 - ת"ק 33218-05-15 אלואשוילי נ' מי אביבים 2010 בע"מ - דרכי רמיה תאגיד מי אביבים לגזול כסף מהציבור: מתקינים מדי מים מזייפים המסתובבים גם כאשר אין צריכה בדירה.

לדברי התובע (הצרכן), בחודשים ינואר – פברואר 2014 הוחלף מד המים בדירה, ביוזמת "מי אביבים" ועל ידה. לשיטתו, מיום החלפת מד המים הדירתי ועד ליום 4.9.2014 חיובי הצריכה של הדירה עלו משמעותית, באופן ממוצע: 24 מ"ק לתקופה שבין 14.1.2014 ל-12.3.2014, 28 מ"ק לתקופה הדו חודשית שלאחר מכן, 20 מ"ק לתקופה הדו חודשית שלאחריה ו-18 מ"ק לתקופה דו חודשית צמודה נוספת. בעוד שהחל מיום 7.5.2013 ועד ליום 14.1.2014 קיבל מ"מי אביבים" חשבונות חיוב מים שבהם הצריכה הממוצעת לחודשיים הינה כ-11 מ"ק.
ע"פ טענת התובע ע"פ בדיקה שביצע מד המים מסתובב גם כאשר אין צריכת מים בדירה. "מי אביבים" טענו מנגד כי בדיקתם העלתה כי מד המים תקין ואף גבו מהתובע 156 ש"ח עבור הבדיקה.

האחרון מוסיף וטוען כי ביום 14.8.2014 הותקנו בכל הדירות בבניין שסתומי "אל חזור" למדי המים הדירתיים, כאשר חלקו של כל דייר והתקנה עמד על 120 ₪ לשסתום. התובע מציין כי מאז התקנת השסתומים צריכת המים הפרטית חזרה לרמתה טרם החלפת מד המים ע"י "מי אביבים".


פסק הדין -  התובע הוכיח שהתקלה ארעה בשל החלפת מד המים ובעיתוי שבו הוחלף

השופט יעקב שקד פסק כי התובע הוכיח שהתקלה ארעה בשל החלפת מד המים ובעיתוי שבו הוחלף, וכאשר הותקן שסתום אל חזור על מד המים, חזר חיוב המים למצבו טרם התקנת מד המים. ממילא, עולה ממכלול הראיות כי התובע הוכיח שלא מדובר בתקלה ברשת המים הפרטית אלא בתקלה שנובעת מהחלפת מד המים, שבאחריות "מי אביבים".

יום שני, 19 באוקטובר 2015

פשעי לשכת הרווחה חולון - הסבתא ביקשה עזרה, פקידות הסעד תלשו הילדים למוסדות

יוצאת נגד הרווחה: "אני אמא בלי ילדים" , חופית כהן ,   15.10.15, mynet חולון

אם חד הורית מחולון שנכנסה לטראומה, לדבריה, לאחר שאחד מילדיה עבר לכאורה תקיפה מינית, החלה להשתמש בתרופות והתמכרה. לטענתה, מאז נלקחו ילדיה על ידי שירותי הרווחה. "אפילו לא אפשרו לי להיפרד מהם", היא אומרת. העירייה: הילדים נלקחו על פי חוק הנוער

אם חד הורית בת 29 מחולון, טוענת כי שירותי הרווחה (חולון) לקחו לפני מספר חודשים את ילדיה והיא חוששת שלא יחזרו אליה. "זו תקופה הזויה, כאילו אני חיה בתוך חלום רע ולא מצליחה להתעורר. אף אחד לא מסוגל להבין מה עובר עליי, אני אמא בלי ילדים. אפילו לא אפשרו לי להיפרד מהם. רגע אחד אני יושבת איתם בפארק, וברגע השני הם כבר לא איתי", היא מספרת.

סיפורה של האם התחיל לפני למעלה מעשור. על פי עדותה, היא נאנסה על ידי אדם מבוגר, אירוע שגרם לה לטראומה קשה ולבעיות אכילה. עם השנים היא הצליחה להתמודד עם הקושי והביאה לעולם שלושה ילדים. לפני כמה חודשים, כאשר עלה בה חשש כי בנה עבר תקיפה מינית - הטראומה חזרה אליה והיא התקשתה לתפקד. "הילד בא הביתה וסיפר שגבר נגע בו", היא טוענת. "ברגע שראיתי שיש לו סימן בטוסיק, לקחתי אותו לחדר 4 בוולפסון, שמיועד לנפגעי תקיפה מינית".

בשלב זה, לטענת האם, הובהר לה על ידי רופא וחוקר משטרה כי קיים חשד שבנה עבר תקיפה מינית. היא מיהרה להגיש תלונה במשטרה ונפתחה חקירה. "כל מה שקרה החזיר אותי שנים אחורה, לטראומה שעברתי. לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות גם לבן שלי. זה הכניס אותי לדיכאון קשה, הרגשתי שאני לא מסוגלת לאכול ולא הפסקתי לבכות. כלפי חוץ העמדתי פנים שהכל בסדר אבל בפנים הרגשתי שבורה".

פנית לקבלת עזרה?

"בעבר קיבלתי קנאביס רפואי ותרופות הרגעה כדי להתמודד עם הקשיים. בשנים האחרונות הפסקתי בגלל הילדים, אבל בתקופה האחרונה הכל היה כל כך קשה, אז התחלתי לקחת תרופות הרגעה".

באחד הימים החזירה האם את ילדיה ממוסדות החינוך וישבה איתם בגן המשחקים, סמוך לבית שבו היא מתגוררת עם אמה, שעוזרת לה בגידול ילדיה. "כל הצהריים היינו בפארק, אפילו הורדתי להם ארוחת צהריים חמה בקופסאות, כי הם לא רצו להפסיק לשחק. היה לנו יום כיפי, לראות את שמחת החיים שלהם זה תמיד מרים לי את מצב הרוח, אבל הייתי מותשת. כשעלינו למעלה ביקשתי מקרובת המשפחה שלי לשים עליהם עין. לקחתי כדור הרגעה ונכנסתי לנוח", היא משחזרת.

סבתם של הילדים חזרה הביתה וראתה את בתה רדומה במיטה. כשניסתה להעיר אותה, היא נראתה לה מעורפלת ובשלב זה החליטה הסבתא להתקשר מיוזמתה לשירותי

הרווחה. "בדיעבד זו הייתה טעות", מספרת הסבתא. "לא ידעתי שהם היו בפארק, לא ידעתי שרק עכשיו היא נכנסה לנוח כי היא לא הרגישה טוב, ובוודאי שלא ידעתי שהיא לקחה כדור. הראש שלי עבד שעות נוספות וחששתי שהיא לקחה משהו לא חוקי, כי היא עברה תקופה איומה. התקשרתי לרווחה וביקשתי עזרה, אבל בשום שלב לא התכוונתי שיקחו את הילדים. אמרתי להם שהיא אם חד הורית שמתמודדת עם קושי נפשי חמור והיא צריכה סיוע, אולי בת שירות שתבוא לעזור, אולי עובדת סוציאלית שתשוחח איתה ותקל על הנפש שלה. לרגע לא העליתי על דעתי שכבר באותו יום הם יבואו לקחת את הילדים".

האם. חוששת שילדיה לא יחזרו הביתה (צילום: קובי קואנקס)
את הרגעים האלה מתקשות הסבתא והאמא לשחזר. לדברי הסבתא, הן שמעו דפיקות בדלת והעובדת הסוציאלית שהגיעה לבית הייתה מלווה בשוטרים ובאבי הילדים. היא ביקשה לראות את האם, שעדיין ישנה וכלל לא ידעה מה מתרחש בסלון. העובדת הסוציאלית ביקשה מהילדים לרדת למטה - משם שניים מהם נשלחו למשפחת אומנה וילד אחד נוסף לפנימייה.
"העובדת הסוציאלית נכנסה לחדר ואמרה לי שהילדים צריכים ללכת", טוענת אמם. "הייתי המומה, הסברתי לה שזו טעות, סתם אי הבנה ביני לבין אמא שלי ושתיתן לי לפחות להיפרד מהם. היא אמרה שזה מאוחר מדי והם כבר נסעו. לא האמנתי למה ששמעתי, חשבתי שהיא עובדת עליי. ממתי לוקחים ככה ילדים, בלי להחליף מילה עם האמא? בלי לבדוק מה בדיוק קרה ואם אפשר לתקן? הרי גם בתקופות הכי קשות, כשגידלתי אותם לבד, מעולם לא לקחו אותם ממני.

"אני בחורה שעברה חיים קשים אבל מעולם לא פגעתי בילדיי או הזנחתי אותם. כל חיי נאבקתי כדי לתת להם את הטוב ביותר. ניסיתי להסביר לעובדת הסוציאלית שזו תקופה קשה בגלל מה שקורה עם הבן שלי. הבטחתי שלא אגע יותר בתרופות, גם לא במרשם, רק שיחזירו לי את הילדים. עברו שבועות על גבי שבועות ובקושי נתנו לי לראות אותם".

הסבתא מתארת מערכת יחסים טובה בין בתה לילדים, ולא רק עם שלה. "כל טיול היא מיד מתנדבת להיות אמא מלווה. ביום הראשון ללימודים בגן, הגננות התחננו בפניה שתישאר לעזור כדי להרגיע ילדים שהיו היסטריים אחרי שההורים שלהם הלכו. יש לה קשר מדהים עם ילדים, אז באיזו זכות הם חוטפים לה את הילדים מהידיים? בחיים לא ראו עליהם מכה או בגד מלוכלך, אף אחד מעולם לא האשים אותה בהזנחה".

עו"ד ברכה שטיינברג ועו"ד יוסי נקר, שמייצגים את האם, אומרים כי מדובר במשפחה שפנתה לרווחה במטרה לקבל סיוע ולא העלתה על דעתה כיצד הדברים יתגלגלו. "המשפחה מוכרת לרווחה רק מרחוק, הם מעולם לא קיבלו סיוע או תמיכה. רק לאחרונה ביקשו עזרה לנוכח העובדה שהאם עברה תקופה קשה", אומרת עו"ד שטיינברג.

לדברי עו"ד שטיינברג, לא הייתה כל סיבה לקחת את הילדים. "בשירותי הרווחה לא יכולים לטעון להזנחה, כיוון שאף גורם לא דיווח על מצב שכזה, ולכן הרחקת הילדים מתבססת על צו חירום מתוך חשש שהאם מכורה. לנוכח העובדה שהאם עומדת להשתחרר ממכון גמילה ויש תסקיר חיובי של עובדת סוציאלית מהמכון, אני ועו"ד נקר מתכוונים לבקש מבית המשפט להשיב את הילדים לביתם ולאמם".

בינתיים מקפידה הסבתא להשאיר את חדר המשחקים של הילדים מסודר ומוכן לקראתם, ומצפה לרגע שבו שוב תשמע את קול נכדיה ממלא את הבית. "הם כל כך חסרים לי. אני רק מחכה לשמוע אותם חוזרים הביתה, נכנסים מהדלת עם כל הרעש והשמחה שלהם", היא אומרת. "אחת הגננות אמרה לבת שלי משפט יפה ועצוב: 'יכולים לקחת לך את הילדים, אבל אף אחד לא יכול לקחת לך את האימהות'. אבל אני אומרת - מה הטעם באימהות בלי ילדים?".

מעיריית חולון נמסר בתגובה: "הילדים נלקחו מחזקתה של האם בהחלטת בית משפט, על פי חוק הנוער ולא על ידי אגף הרווחה. טענותיה של האם כלפי עובדי אגף הרווחה המסורים, שעושים עבודת קודש למען תושבי חולון, הינן שקריות ומקוממות. מטעמי חיסיון וצנעת הפרט, אין בכוונתנו להשיב על טענות אלה בתקשורת ומצער הדבר שגם האם לא שומרת על צנעת הפרט של ילדיה".

מהמשטרה נמסר בתגובה באשר לחקירת החשוד במעשה המגונה בילד: "התקיימה חקירה שבסופה החומר הועבר לפרקליטות, שהחליטה לגנוז את התיק".

יוצאת נגד הרווחה: "אני אמא בלי ילדים" , חופית כהן ,   15.10.15, mynet חולון