יום שישי, 9 בספטמבר 2011

מדיניות הראש הקטן של שר הרווחה משה כחלון: רשויות מקומיות ת"א חולון השליכו ילדים ומשפחות חסרי דיור מהאוהל לרחוב

מדיניות משרד הרווחה - השלכה לרחוב משפחות וילדים חסרי דיורהכתבה האגודה לזכויות האזרח לשר הרווחה ולשר השיכון: מצאו פתרון מיידי לחסרי הבית במאהלים , אלון זאבי , economist , 8/09/2011

לאור גל צווי הפינוי שניתנו למאהלים ברחבי הארץ מתחילת השבוע והפינוי האלים של חלקם, האגודה לזכויות האזרח קוראת לשר הרווחה, לשר השיכון ולראשי הערים לפעול לביטולם המייידי של צווי הפינוי שניתנו בערים השונות ולמצוא פתרון מיידי לחסרי הבית הגרים במאהלים.

מדיווחים שהגיעו לאגודה לזכויות האזרח עולה תמונת מצב קשה, ברבים מהמאהלים מתגוררים היום יחידים ומשפחות חסרי בית שאין להם דירה להתפנות אליה, ברגע שיוצאו לפועל צווי הפינוי שניתנו על ידי ראשי הערים. לפי המידע שהגיע לאגודה לזכויות האזרח, ישנם חסרי בית הלנים במאהלים בתל אביב, בירושלים, חולון, בת-ים, נתניה, בית שמש ובית שאן. בהמשך לכך פנתה היום האגודה בדחיפות לשר הרווחה, משה כחלון ושר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, בבקשה שאלה יתערבו ויפעלו באופן מיידי נגד פירוק המאהלים בהם נמצאים חסרי בית, עד למציאת פתרון הולם עבורם.
.

.
עו"ד גיל גן-מור, ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח: "המאהלים שהוקמו ברחבי הארץ במסגרת המחאה החברתית מעניקים כרגע לחסרי הבית מסגרת תומכת. פעילות לפינוי מאהלים אלה לא תפתור את המצוקה של חסרי הבית אלא תחריף אותה, ולכן נתפסת בעיננו כהתנכלות. על משרד הרווחה ומשרד השיכון לקחת אחריות ולגבש תוכנית חירום מיידית לטיפול במשבר".

עו"ד נירה שלו מהאגודה לזכויות האזרח: "הקמת מאהל מחאה הינה חלק מזכות היסוד לחופש ביטוי ולחופש המחאה, ולכן אין כל הצדקה לפינוי פתאומי של המאהלים בתל אביב, ולאופן האגרסיבי בו נהגו עובדי העירייה".

באגודה לזכויות האזרח ממשיכים לעקוב בדאגה אחרי מה שמסתמן כפעולה מתואמת של ראשי רשויות המבקשים לפגוע במחאה החברתית ברחבי הארץ. לפנות בוקר, פשטו פקחי עיריית תל אביב על מאהלים בעיר ללא התרעה מוקדמת והשליכו ציוד. בהמשך לזאת פנתה האגודה לזכויות האזרח לראש עיריית תל אביב, בדרישה להורות באופן מיידי על הפסקת פעולות הפינוי במאהלי המחאה בעיר, ולהחזיר את הציוד שהוחרם לידי בעליהם.

קישורים:

יום חמישי, 8 בספטמבר 2011

משרד הרווחה והעמותות העוסקים בשוחד ובסחר בילדים לאימוץ מחו"ל מבקשים מרשות המיסים פטור ממס על השוחד כדי לא לפגוע בתעשיית האימוץ המושחתת

ספטמבר 2011 - עמותות הרווחה משלמות שוחד לבתי יתומים בחו"ל כדי לקבל ילדים לאימוץ, בחסות משרד הרווחה. השוחד הסחר בילדים המתנהל ע"י משרד הרווחה מנוגד לחוק ולאמנת האג הבינלאומית לילדים. משרד הרווחה והעמותות העוסקים בשוחד ובסחר בילדים לאימוץ מבקשים מרשות המיסים פטור ממס על השוחד כדי לא לפגוע בתעשיית הסחד באימוץ ילדים, השוחד, והשחיתות.

לכתבה המלאה הקלק על התמונה
משרד הרווחה מתווך עיסקאות שוחד לסחר ילדים לאימוץ מחו'ל






















קישורים
:

יום רביעי, 7 בספטמבר 2011

יעל גרמן ראש עיר הרצליה - מוציאה ילדים בכפיה מביתם ושולחת מכתבי פיטורין לעובדי עירייה כל קיץ

ראש העיר הרצליה יעל גרמן - התנכלות לתושבי העיראוגוסט 2011 - סיפורה של א' מתאר את האכזריות של העובדות הסוציאליות מאגף הרווחה עיריית הרצליה בראשותה של יעל גרמן. עו"סיות בליווי שוטרים חמושים באו בלילה לביתה של א' וחטפו מידיה את תינוקה מאחר והיו "סבורות" כי התינוקת בסיכון. הרווחה בעיריית הרצליה בראשות יעל גרמן מתנכלת למשפחה מזה שנים. מתבר כי ראש העיר גרמן מתעמרת ומתנכלת בפראות גם לתושבים אחרים העובדים בעירייה.

בעיריית הרצליה בראשות יעל גרמן מזלזלים גם בעובדי עירייה. סיפורה של שוש בראונשטיין שכל שנה בקיץ מקבלת מכתב פיטורין מראש העיר הרצליה יעל גרמן.


הכתבה תמיד ישברו אותך: לקבל מכתב פיטורים מהעירייה בכל קיץ , אורלי וילנאי , אוגוסט 2011

בכל קיץ מקבלת שוש בראונשטיין מחדש מכתב פיטורים מהעירייה, כך אין צורך לשלם לה בחודשי החופש; לדמי אבטלה היא לא זכאית. אז מה אם מנכים לה דמי ביטוח לאומי

הסיפור של שוש בראונשטיין מכיל את תמצית התסכול הקיומי של מי שמנסה להתפרנס במדינה הזאת בכבוד. במחאת האוהלים אולי לא קוראים לתחושה הזאת בשם, אבל אין ספק שהיא אחת הסיבות המרכזיות ליציאתם של אנשים לרחובות: התחושה שלא משנה כמה תתאמץ להיות חזק וחרוץ - תמיד ימצאו את הדרך לשבור אותך.

בראונשטיין היא בת 60. 22 שנה עבדה בתעשייה הצבאית עד שב-2003 נכפתה עליה יציאה לפנסיה מוקדמת בשל צמצומים. בגיל 52 היא מצאה את עצמה בחוץ, עם פנסיה של 5,275 שקל ברוטו והמון יכולת ורצון להמשיך לעבוד ולהתפרנס, אלא שמולה ניצב שוק תעסוקה שבאופן עקבי מפנה עורף לנשים בגיל הזה.

לפני חמש שנים היא מצאה סוף סוף עבודה בעיריית הרצלייה, כסייעת טיפולית לילדים עם צרכים מיוחדים. חצי משרה, 25.87 שקל לשעה, אבל זה מה שיש, ועל זה, גמלה ההחלטה בלבה, היא מסתערת. אלא שלפני שלוש שנים הוחלט בעירייה, שסייעות לא תקבלנה קביעות, וכך בכל שנה ב-20 ביוני היא מפוטרת ורק כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים מודיעים לה שהיא ממשיכה. אתמול, למשל, קיבלה הודעה שהיא מתחילה את שנת הלימודים. מין ריטואל שכזה. כך מרוויחים בעירייה, המעסיק של בראונשטיין, פעמיים: גם לא מחויבים לשאת במימון זכויותיה, שכן היא "זמנית", וגם חוסכים כי לא משלמים לה שכר בקיץ.

בכל שנה פונה בראונשטיין אל הביטוח הלאומי בבקשה לקבל דמי אבטלה לחודשי הקיץ. אלא ששם היא מוגדרת כ"עשירה" - פנסיה של 5,275 שקלים, מתברר, מבטלת את הזכות לדמי אבטלה. האבסורד זועק, שכן גם מהפנסיה וגם מהשכר בעירייה מנכים לה דמי ביטוח לאומי.

"הקונץ של העירייה וההתחשבנות של הביטוח הלאומי - לאן הם מכוונים אותי?" היא שואלת, "שאלך לעבוד בשחור, כמו המטפלות? שלא אשלם מסים? הדרך היחידה להרוויח יותר היא לרמות ואני לא מסוגלת". בראונשטיין פנתה פעם אחר פעם לביטוח הלאומי בבקשה שיסבירו לה למה היא משלמת מסים כחוק, אבל החוק מונע ממנה את זכויותיה; התשובה היא שזה החוק.

בינתיים היא כלואה במלכוד הזה, מצד אחד בגיל 60 היא לא מוצאת עבודה אחרת, מצד אחר היא לא מצליחה להתקיים מהפנסיה בלבד. מלשכת שר הרווחה משה כחלון השיבו לה שהנושא בבדיקה.

בינתיים פנינו לאתר "ישראל הוגנת", שאנשיו מלווים לבתי המשפט את הנתקלים בחומות המערכת - ויש הצלחות. מייסד האתר, קובי וולך, טוען שלפי סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורין התנהלות העירייה לכאורה אינה חוקית. לגבי הביטוח הלאומי ספק אם אפשר לעשות משהו, לדבריו, אבל הבטיח לטפל בעניין הפיטורים החוזרים, ואנחנו מבטיחים ללוות את המהלך.

מעיריית הרצליה נמסר בתגובה, כי "גברת בראונשטיין מועסקת בעירייה בתפקיד חונכת לילד בעל צרכים מיוחדים הלומד בחינוך הרגיל. בהתאם לחוקת העבודה, עובדי השלטון המקומי (הסכם קיבוצי) בתפקיד זה מועסקים רק במשך שנת הלימודים ואינם זכאים לקבל קביעות בעבודתם בעירייה. מאחר שאין הם מקבלים שכר מהעירייה בחופשת הקיץ, הם זכאים לדמי אבטלה מהביטוח הלאומי. אנחנו אף ממלאים בעבורם את הטפסים הרלוונטיים".

קישורים:

יום שלישי, 6 בספטמבר 2011

לשכת הרווחה הרצליה ובית משפט לנוער בדלתיים סגורות - מדיניות השקר והאימה: "החזקתי את התינוקת והתחננתי שלא ייקחו אותה"

שר הרווחה משה כחלון שותק כמו גדג נוכח פשעי משרדוהכתבה "החזקתי את התינוקת והתחננתי שלא ייקחו אותה" , אבישג בדש-זברו , mynet , ספטמבר 2011

לפני תשעה חודשים הוצאו שניים מארבעת ילדיה של תושבת הרצליה מביתה והועברו לפנימיות. מאז היא מנהלת מאבק עיקש להחזרתם. "עקרו לי את הלב מהמקום", היא אומרת

לפני תשעה חודשים דפקו שוטרים על דלתה של א', בת 30 מהרצליה , אם לארבעה ילדים. באותה העת א' השכיבה את התינוקת, בת החודשיים, לישון, כשהשוטרים הגיעו בליווי פקידת סעד וצו מבית משפט המורה להוציא את הילדים מהבית. התינוקת הוחזרה אליה כעבור זמן קצר, כמו גם בתה בת ה-11, אך שני ילדיה האחרים עדיין נמצאים בפנימייה. היום, חודשים אחרי, היא נאבקת להחזיר את הילדים הביתה. "פשוט מתנכלים לי. הילדים שלי רוצים וצריכים לחיות בבית", היא אומרת.

את אותו היום א' לא תשכח לעולם. "החזקתי את התינוקת שלי בחוזקה, התחננתי שלא ייקחו אותה", היא מספרת. "צרחתי, אבל הם היו חזקים ממני, משכו אותה מידיי ולקחו אותה ואת שלושת ילדיי מהבית". מאז, מספרת א', הפכו חייה לסיוט, חלום בלהות שממנו היא מתקשה להתעורר. לדבריה, היא גידלה ביחד עם בעלה את ארבעת ילדיהם, בעזרת הוריה. היא פנתה לרווחה לבקשת עזרה, מכיוון שבתה בת ה-11 חולה בסוכרת נעורים, אך במקום עזרה ילדיה נלקחו ממנה. "אמא שלי התקשרה למוקד בגלל שהיא כבר לא יכלה לסבול את האטימות של גורמי הרווחה כלפינו", מספרת א'. "אך במקום לעזור לנו, שלחו אליי שוטרים ולקחו לי את הילדים".

המשפחה מתגוררת באחד האזורים היוקרתיים בהרצליה, בדירת חמישה חדרים. לכל אחד מהילדים יש חדר, והבית מאובזר ומסודר. "אני רוצה את הילדים שלי בחזרה. מישהו חייב לעזור לי", אומרת א' בקול חנוק. לדברי האם לפני כחודש הובהלה בתה, החולה בסכרת נעורים, לטיפול נמרץ, וזאת לאחר שבפנימייה שבה שהתה לא נתנו לה לטענתה את זריקות האינסולין בזמן, מה שגרם לה להתמוטטות. "הגענו לבית חולים, והרופא אמר בעצמו שזו הזנחה פושעת, הילדה שלי יכלה למות", מספרת האם.

א' טוענת שילדיה הוצאו מהבית ללא סיבה מוצדקת. "עקרו לי את הלב מהמקום. אני לא נרקומנית ולא מפקירה את הילדים שלי. זה שאני נעזרת בהורים שלי, לא אומר שאני אמא לא טובה, ובגלל זה צריך לקחת לי את הילדים". היום שניים מילדיה של א' נמצאים בפנימייה, וזאת לאחר שא' דחתה את ההצעה לשלבם במשפחות אומנה. "אני אמא שכן גידלה את הילדים שלה", היא אומרת. "בחיים לא חשבתי לעזוב אותם. אגף הרווחה בהרצליה עושה הכל כדי להתיש אותי ולקחת את הילדים שלי. אין לילדים מה לחפש שם, יש להם חדרים של מלכים בבית, והם רוצים לחזור לכאן".

א' טוענת כי בכל פעם שהילדים באים לחופשה הביתה, הם לא רוצים לחזור, ורק לאחר שהיא מסבירה להם את ההשלכות ואת העובדה שהמשטרה תגיע ותעצור אותה, הם נעתרים וחוזרים לפנימייה בבכי. בצו בית המשפט הוחלט להוציא את הילדים מהבית בשל הזנחה. "בנו לי תיק עם טענות שרובן שקריות, ואין להן כל יסוד", אומרת א'. "אני לא ישנה בלילה, אני בנאדם מת בלי הילדים שלי. אני מתחננת שיחזירו לי אותם ויעזבו אותנו לנפשנו".

ממשרד הרווחה נמסר: "הילדים הועברו לפנימייה בצו של בית משפט. במידה והמשפחה מבקשת לשנות החלטה זו, עליה להגיש ערעור לבית המשפט. מפאת החיסיון איננו יכולים לפרט מעבר לכך".

מעיריית הרצליה: "העירייה אינה מגיבה בנושאים פרטניים בכלל מעל דפי העיתונות, במיוחד כשמדובר בקטינים. חשוב לציין כי כל נושא הטיפול בילדים שאיננו בהסכמת ההורים, נדון וכפוף להחלטות מחייבות של בית המשפט לנוער".

קישורים:

יום שישי, 2 בספטמבר 2011

חטיפת ילדים לסחר אימוץ - ילדה בת 6 במרכז מאבק בין ארה"ב לגואטמלה

עוסבדים סוציאליים משקיעים משאבים אדירים לקידום תעשיית האימוץהכתבה ילדה בת 6 במרכז מאבק בין ארה"ב לגואטמלה , מאת ג'ו טקמן ויואן מקאסקיל, גרדיאן , הארץ , ספטמבר 2011



אמה של אנייל רודריגס, שנעלמה ב-2006, טוענת כי ילדה שאומצה בארה"ב היא בתה



ממשלת ארה"ב נקלעה באחרונה למאבק משפטי טעון על ילדה בת שש, שלכאורה נחטפה מגואטמלה ב-2006 ולאחר מכן אומצה על ידי זוג אמריקאי. בית משפט בגואטמלה הורה להחזיר לארצה את אנייל ליסט הרננדס רודריגס, אחרי מאבק ממושך של אישה הטוענת כי היא אימה הביולוגית. השופט פסק כי אם הילדה לא תוחזר תוך חודשיים, יבקשו מהאינטרפול להתערב. ואולם, טימותי וג'ניפר מונהאן מקנזס סיטי שבמיזורי, אמרו ב-2008 כי אימצו רשמית את הילדה שנקראת כעת קארן אביגיל מונהאן.



בראיון ל"גרדיאן", סיפרה לוידה רודריגז מוראלס, בת 26, כי ב-2006 היתה בדרכה חזרה מקניות בסופרמרקט כשאיתה שני בניה ובתה. "נכנסתי לבניין והילדים שלי היו מאחורי. כשנכנסתי לדירה שלי ראיתי שבתי הקטנה איננה. חיפשנו בכל מקום אבל היא נעלמה. אנשים שראו מה קרה סיפרו לנו שאישה לקחה אותה, ונסעה במונית שהמתינה לה". מוראלס סיפרה כי היא דיווחה למשטרה, היא ובעלה הדביקו פוסטרים בשכונה וביקרו בבתי יתומים, אך לשווא.



בעזרת Survivors Foundation, ארגון למען זכויות האדם, נודע למוראלס במארס 2009 שבתה רשומה בתיקים של סוכנות לאימוץ. אך התגלית הגיעה מאוחר מדי. בהתאם למסמכי בית המשפט, אנייל עזבה את גואטמלה בדצמבר 2008.



אנייל רודריגס"אני רק רוצה להיות שוב עם בתי. עברו כמעט חמש שנים, וזה כל מה שאני רוצה. זה היה קשה מאוד. זו היתה מכה קשה מאוד ללב", אמרה מוראלס. היא דחתה את טענתם של אלה שאמרו כי לילדה יהיו "חיים יותר טובים" בארה"ב. "אני יכולה לתת לילדים שלי חיים טובים עם האהבה שנחוצה להם. אנחנו חיים ממה שבעלי משתכר, וזה בסדר. אני אעשה כמיטב יכולתי כדי יהיו להם חיים טובים". מוראלס הוסיפה שאין היא כועסת על הזוג האמריקאי שאימץ את הילדה. "אני לא יודעת אם הם יודעים שהיא נגנבה. אני רק רוצה לומר להם 'תחזירו לי את בתי הקטנה'", הוסיפה.



בני הזוג מונהאן פרסמו הודעה לתקשורת בה נאמר שלא יוותרו על הילדה ללא מאבק. בהודעה צוין שהם ימשיכו לפעול למען הביטחון והאינטרסים של בתם "שאומצה באופן חוקי", והודגש: "הם ממשיכים להיות מחויבים להגנה על בתים מטראומות נוספות, וימשיכו לנסות לחשוף את האמת על עברה באמצעות הצינורות המשפטיים המתאימים".



קישורים:

פשעי הרווחה והפסיכיאטריה - סיפורו של אור (שם בדוי) בן 26 תושב ירושלים שתוייג בטעות כילד אוטיזם ומאז מצבו הולך ומחמיר

הכתבה "המדינה הפקירה את הבן שלנו" , חזקי עזרא , ערוץ 7 , ספטמבר 2011



סיפורו של אור (שם בדוי) בן 26 תושב ירושלים שאובחן, לטענת המשפחה, בטעות כילד אוטיזם ומאז מצבו הולך ומחמיר.

.



.

בשבועות האחרונים ליווה ערוץ 7 את סיפורו של אור (שם בדוי) בן 26 תושב ירושלים. אור, לטענת משפחתו, אחד מקורבנות משרד הרווחה, משרד הבריאות והביוקרטיה במדינת ישראל.



הכול התחיל בגיל 6 שאור עבר התעללות מינית על ידי פדופיל בשכונה בה הוא היה גר ושוב לאחר 11 שנים עבר שוב התעללות מינית במוסד בו הוא למד. אור הוכר בביטוח לאומי כנכה פוסט טראומה ואף משפחתו קיבלה סל שיקום ושעות חניכה על מנת לשקם את אור.



ביטוח לאומי הפנה את המשפחה למשרד הבריאות, שם רכזת שיקום אזורית (בריאות הנפש בירושלים) שלחה את המשפחה לועדת חריגים, לטענת המשפחה השתיים יחד עם הפסיכיאטר של משרד הבריאות שיכנעו אותה לשים את אור במסגרת של אוטיזם (למרות שהוגדר על ידי ביטוח לאומי כפוסט-טרואמה) תוך כדי שהם שוללים מהמשפחה את השיקום ושעות החונכות מטעמי תקציב.



שנתיים לאחר מכן המשפחה מבצעת בדיקה פרטית שלהם על ידי ד"ר מיכאל אבולאפיה (פסיכיאטר מומחה לילדים) שמאבחן את אור כפוסט טראומה ולא כאוטיזם, המשפחה מבקשת עירעור ואף התלוננה בפרקליטות המדינה. נכון לרגע זה עד היום בבריאות הנפש מסרבים לשנות את הסטטוס של אור מאוטיזם לפוסט טראומה.



בשנים האחרונות למד אור במוסד "עלי שיח" - מוסד לילדים עם אוטיזם ופיגור קשה. לדעת המשפחה הוא לא מתאים לשם, "אדם שנוסע כל יום לבד באוטובוס זה לא אדם שיש לו אוטיזם".



תלמיד מכון מאיר, יאיר מעוז, חונך של אור בשבע השנים האחרונות מספר לערוץ 7 על הקשר המיוחד ביניהם, "מהתרשמות שלי הלימוד עם אור מרתק בכל יום מחדש. אור הוא לא מהקו הרגיל של האנשים הוא לומד, מבין וזוכר בצורה מאוד יפה, ועונה לעניין. אין ספק שהוא לא שייך למסגרת של אוטיזם, אין ספק שמסגרת נכונה תביא לשיפור מצבו".



אין דבר קורע לב מאשר לראות את אביו ואימו של אור (שם בדוי) מתמודדים עם המצב יום יום שעה שעה. אימו של אור, נחמה, אמרה לערוץ 7, "עד היום לא זכינו שמשרד הרווחה או במשרד הבריאות ידאגו לנו עם מסגרות המתאימות לבן שלנו, הסיפור שלנו נופל בין הכיסאות. כל משרד מאשים את המשרד השני, מדינת ישראל הפקירה את הבן שלנו ולא מביאה לנו מסגרות שמתאימות לנו".



"הגיעו מים עד נפש", ממשיכה ואומרת לנו "10 שנים אנחנו מחפשים מסגרת מתאימה לילד שלנו. בלב כואב אני פונה לסגן השר הבריאות שיתעורר ויעזור לנו. כל יום אנחנו במלחמה חדשה. בתקופה האחרונה יש לנו ולאור קצת אור ושמחה מההנהגה הצעירה של האיחוד הלאומי שנרתמו ועוזרים לנו לחייך".



הרבה שאלות אך לא הרבה תשובות: איך בריאות הנפש בירושלים קיבל ההחלטה לגבי אור? האם סל השיקום נשלל מטעמי תקציב כמו שנאמר למשפחה? מדוע לא משנים את הסטטוס של אור מאוטיזם לפוסט טראומה ? וזאת לאחר שפסיכאטר מומחה בדק ואיבחן אותו? מדוע אין למשפחה סל שיקום ושעות חונכות? מדוע המשפחה לא מקבלת עזרה? האם למשרד הבריאות יש מוסד בירושלים שמתאים לילדים שמוגדרים פוסט טראומה?



תגובת משרד הרווחה: א' אובחן בעבר כאוטיסט ועל כן הוא מטופל במסגרת של משרד הרווחה ומקבל סיוע. שנית דרישת המשפחה לבצע אבחון חוזר ולשנות את הסטאטוס שלו מאוטיזם לפוסט טראומה צריכה להתבצע על ידי הגורמים הרפואיים וזאת בשל העובדה כי באבחון שהינו אבחון רפואי גם אבחון חוזר צריך להיעשות על ידי הגורמים הרפואיים. על המשפחה לפנות לרכזת שיקום של משרד הבריאות ולבקש את ביצוע האבחון החוזר .



דוברת משרד הבריאות עינב שמרון-גרינבוים ,מאז פניית ערוץ 7, עושה רבות על מנת לקדם ולשפר את מצבו של אור. הדוברת אף פנתה למנכ"ל משרד ובריאות והעומד בראשה סגן השר יעקב ליצמן על מנת שיוכלו לעזור למשפחה ובעיקר לאור. המשרד מנסה בימים אלה לקבוע ועדת חריגים נוספת על מנת לשנות את הסטטוס בו נמצא אור ואף למצוא לו מסגרת מתאימה.



קישורים:

יום חמישי, 1 בספטמבר 2011

בתיה ארטמן - יועמ"ש משרד הרווחה: שקרים ודמגוגיה על עבודת פקידי סעד לסדרי דין

ייעוץ משפטי רווחה - הצגה מרושעת לרעת ילדים ומשפחותיהםנובמבר 2008 - בדו"ח ועדת סלונים נבו לבדיקת עבודתן של פקידות הסעד לסדרי דין מפורטים ליקויים מהותיים בעבודת פקידות הסעד: ניגוד עניינים, כתיבת עובדות בתסקיר ללא וידוא או ניסיון הפרכה, אי הבחנה בין עובדות לדעות, אי מתן אפשרות ללקוח אפשרות להתייחס לתסקיר טרם מסירתו לבית המשפט, אימוץ מלא של התסקיר על המלצותיו ע"י בתי המשפט (חותמת גומי), העדר מעקב, פיקוח ובקרה, אי קיום נהלים ועוד... חרף זאת בתי המשפט לענייני משפחה רואים בתסקיר סוף פסוק.

לפי שיטת העבודה של פקידי הסעד לסדרי דין ובתי משפט לענייני משפחה ונוער מהדו"ח יוצא כי ההטיה, עיוות הצדק, ועגמת הנפש הם בלתי נמנעים.

בתיה ארטמן המשמשת כיועצת משפטית במשרד הרווחה ישבה גם היא בוועדת סלונים וכתבה מכתב התייחסות רווי שקרים, תוך זריית חול בעיני הציבור על עבודתן הרשלנית הפושעת בענייני נפשות של פקידי הסעד. יצוין כי ישנם יועצים משפטיים לשעבר, אדריכלי מדיניות הרווחה הכושלת המשמשים בימים אלו שופטים בבתי משפט לענייני משפחה כגון שמואל בוקובסקי, יהודית שטופמן.

להלן מקצת השקרים והסילופים בהתייחסות בתיה ארטמן לדוח סלונים:

שקר 1 (סעיף 2) הליך שיפוטי בבתי משפט לענייני משפחה ונוער אינם כפופים לדיני ראיות - ארטמן מסלפת: "התסקיר הוא רק אחת מן הראיות העומדות בפני בית המשפט בטרם יקבל החלטתו" - אלטמן זורה חול בעיני הציבור. התסקיר אינו כפוף לדיני ראיות, פקידת הסעד אינה מגבה את התסקיר בתצהיר, למעשה כל ההליך השיפוטי בבתי משפט לענייני משפחה ונוער נעשיים בדלתיים סגורות ללא כפיפות לדיני ראיות.

תגובתה הלקונית של בתיה ארטמן לדוח סלונים נבו על מדלי פקידי הסעד לסדרי דיןשקר 2 (סעיף 1) - התסקיר הוא אוסף דעות ודברי סלף של פקידי הסעד - אלטמן מסלפת: "התסקיר הינו אוסף של עובדות שאספה פקידת הסעד, לרבות חוות דעת מקצועיות, אם קיימות, ושמיעת הצדדים והקטינים. על סמך נתונים אלה מגבשת פקידת הסעד את המלצותיה בתסקיר המוגש לבית המשפט" - אלטמן מתעלמת ממסקנות ועדת סלונים על הליקויים החמורים בעבודת פקידי הסעד: כתיבת עובדות בתסקיר ללא וידוא או ניסיון הפרכה, אי הבחנה בין עובדות לדעות, אי מתן אפשרות ללקוח אפשרות להתייחס לתסקיר טרם מסירתו לבית המשפט.

שקר 3 (סעיף 2) - בתי המשפט רואים בהמלצות פקידת הסעד סוף פסוק - ארטמן מסלפת:"הצדדים רשאים להביא ראיות אחרות מטעמם וכן לחקור את פקידת הסעד על תסקירה, לרבות על אופן עריכת התסקיר. לפיכך, מי שאינו מרוצה מן האמור בתסקיר מכל סיבה שהיא, המקום הראוי היחידי להבעת עמדה זו הוא בית המשפט בפניו מתנהל הסכסוך" - אלטמן מתעלמת מהמסקנה החשובה והחמורה של ועדת סלונים כי בתי המשפט רואים בתסקיר הסעד סוף פסוק, זוהי מדיניות ברורה של בתי המשפט ורשויות הרווחה. אלטמן מסלפת ומנסה להציג כביכול משפט צדק ע"פ ראיות בעוד אין כפיפות לראיות אלא למוצא פיה של פקידת הסעד.

שקר 4 (סעיף 3)- פקידי סעד לעולם לא עומדים לדין - אלטמן מסלפת: " במידה ובית המשפט התרשם שהתסקיר נעשה שלא בתום לב או בחוסר מקצועיות, הוא רשאי לבקש תסקיר נוסף. כמו כן רשאים הצדדים ואף בית המשפט עצמו לפנות בתלונה משמעתית כאשר קיים חשש לקיומה של עבירה אתית (חוסר תום לב)" - מסקנות דוח סלונים: פקידי סעד ועובדים סוציאליים לעולם לא עומדים לדין בבתי משפט משמעתיים או אתיים, פקידי הסעד מקבלים גיבוי מלא מפקידי הסעד הראשיים. לא ידוע על מקרה שבו הועמד לדין פקיד סעד כלשהו.

בתיה ארטמן - שקרים ומניפולציות לסחר בהורים וילדים
בתיה ארטמן - שקרים ומניפולציות לסחר בהורים וילדים
שקר 5 (סעיף 4) אלטמן ועמיתיה מזלזלים בציבור בבדיקת תלונותיו - אלטמן מסלפת: "מאחר שהמקום המתאים לתקיפת התסקיר הוא בית המשפט, אין מקום להקמת גוף נוסף לבחינת התסקיר במקביל לדיונים בבית המשפט" - אלטמן מציגה תמונה מעוותת כביכול תפקיד האומבודסמן לתקוף את התסקיר בעוד תפקידו לבדוק תלונות על התנהלות פקידי הסעד בשל ההונאה שנוקטים פקידי הרווחה כולל בתיה אלטמן בעצמה בבדיקת תלונות על פקידי הסעד. וכך נכתב בדוח סלונים על התנהגותם הרשלנית והמזלזלת של אלטמן ועמיתיה: "הלכה למעשה, הפיקוח המחוזי והארצי נותן גיבוי כמעט מוחלט לפקידות הסעד. במקרים רבים פקידת הסעד המחוזית או הארצית היו מעורבות בשלב מוקדם בעריכת התסקיר או הטיפול נשוא התלונות שהגיעו לשולחנן מאוחר יותר ושנמצאו על ידן בלתי מבוססות. הצדק ומראית פני הצדק מחייבים שתלונות על המערכת ועובדותיה ייבדקו על ידי גורם חיצוני ועצמאי, ושהלקוחות יונחו להפנות תלונות – ככל שישנן – לגורם החיצוני הנ"ל". לכן, אנו ממליצים על הקמת גוף עצמאי בתוך משרד הרווחה, ולמנות אומבודסמן, שיוסמך לבדוק את כל התלונות בנוגע לתפקוד פקידות הסעד (ראו הצעה מפורטת בהמשך).

קישורים: