יום שבת, 30 ביוני 2012

עתירה לבג"צ למינוי נציגי ציבור במועצת העובדים הסוציאליים

שר הרווחה משה כחלון - מדיניות מכוונת של רמיה, פטרנליזם, השתקת הציבור וכפיית דיסציפלינות אליטיסטיות על הציבור.יוני 2012 - מדובר בעתירה לבג"צ 5001/12 לתת צו על תנאי נגד שר הרווחה שיבוא וייתן טעם מדוע איננו ממנה שני נציגי אוכלוסיה נזקקת למועצה לעבודה סוציאלית בהתאם לסע' 51 (14) לחוק העובדים הסוציאלית, וכן יבוא ויסביר מה עושה המועצה, מדוע ישיבותיה אינן פתוחות בציבור, מדוע הפרוטוקולים אינם מפורסמים בציבור ומה השפעתה של המועצה על גיבוש מדיניות הרווחה. להלן עיקרי הנושאים בהועלו בעתירה.

מדיניות משרד הרווחה -  פטרנליסטית, השתקת הציבור וכפיית דיסציפלינות אליטיסטיות על הציבור

משרד הרווחה מתעלם מהאינטרס הציבורי ואינו ממנה נציגי הציבור במועצת העו"ס כנדרש ע"פ החוק. העתירה מאשימה את הפקידות הראשית במשרד הרווחה שאיננה מעוניינת שלנציגי האוכלוסייה הנזקקת תהיה גישה לחומרים ולעיצוב המדיניות של הדרך בה משרד הרווחה "מטפל" באוכלוסייה, וזו מדיניות מכוונת של פטרנליזם, השתקת הציבור וכפיית דיסציפלינות אליטיסטיות על הציבור.

העתירה מצטטת את דברי הרמיה של שר הרווחה משה כחלון בתשובתו לשאילתא בכנסת מדוע לא מינה נציגי ציבור למועצה לעובדים סוציאליים, ומאשימה את שר הרווחה כי לא עשה שום פעולהלאיוש 2 המקומות הפנויים במועצה, לא פנה אל האוכלוסייה הנזקקת שתציע מעצמה את נציגיה האותנטיים.
בעתירה נכתב כי כוונת המחוקק הייתה שנציגי האוכלוסייה הנזקקת יהיו נציגים אותנטיים שהאוכלוסייה הנזקקת בעצמה בוחרת, ולא שמשרד הרווחה, בשיטות פטרנליסטיות, מיושנות, יחליט מי נציג מתאים (קרי:  אותנטי)  של "אוכלוסייה נזקקת" ומי איננו מתאים. למשה כחלון כל הסבר מניח הדעת כיצד מונה מועמד "מתאים" דווקא מאוכלוסיית הלהט"ב (הומואים לסביות), וספק אם אוכלוסיית הלהט"ב אכן בעצמה מצאה שהמועמד מתאים), ולא מונו נציג לאוכלוסיית הגברים ונציגה לאוכלוסיית הנשים.

משרד הרווחה סוחר בילדים באמצעות פקידות מושחתת מטפלים ומאבחנים ומסגרות חוץ ביתיות מופרטות

משרד הרווחה פועל לצמצום מעגל הניזקקים, אלא להיפך. מפרסומי משרד הרווחה, ומהופעות של נציגיו בציבור, נראה כי משרד הרווחה שואף להרחיב את מעגל הנזקקים, להתערב יותר ויותר בפרטיותם וחירותם של האזרחים, להכפיף יותר ויותר אבות לטיפולים תראפים, מבחני מסוגלות הורית (גם לנשים שפקידות הסעד מבקשות להוציא את ילדיהן להשמה חוץ ביתית), צמצום הסדרי ראייה לשעה בשבוע במרכז קשר, הספקת עבודה למאות או אלפי הסטודנטים לעבודה סוציאלית, הספקת עבודה למאבחנים, פסיכיאטרים, מכוני אבחון, פקידות סעד, ומפעילי פנימיות.     

סוף דבר

משרד הרווחה מנצל את המוחלשים בחברה לעשיית כסף לטובת עו"סים, מסגרות מופרטות, כנסי התרמה עתירים כסף, מאבחנים ומטפלים שונים ומשונים, ועוד "אנשי שלומיו" בדרך של קביעת מדיניות במועצה לעובדים סוציאליים, בדיונים סגורים בניגוד לחוק ולכללים ללא נציגי הציבור. שר הרווחה משה כחלון הוא הנהנה המרכזי מהמדיניות מכוונת של רמיה, פטרנליזם, השתקת הציבור וכפיית דיסציפלינות אליטיסטיות על הציבור. משה כחלון זורה חול בעיני הציבור ונבחריו כל פעם שנשאל על המדיניות הפושעת.

קישורים:


יום שישי, 29 ביוני 2012

משה כחלון טייח בתשובתו לשאילתא בכנסת בדבר אי מינוי נציגי ציבור במועצת העובדים הסוציאליים ובוועדות החלטה ותסקירים

משה כחלון - זורה חול בעיני נבחרי הציבור להמשך חיסיון פשעי משרד הרווחה
מרץ 2012 - מועצת העובדים הסוציאליים היא גוף המונה 31 חברים הממונים ע"י שר הרווחה. תפקיד המועצה הוא לייעץ לשר הרווחה בעניינים הקשורים למדיניות העבודה הסוציאלית. (ראה חוק העו"ס סעיפים 50 - 51).
בשאילתא שהוגשה בכנסת במרץ 2012 נשאל משה כחלון שר הרווחה "מדוע אין ממנים שני נציגי ציבור למועצה לעבודה סוציאלית, הן מצד הגברים והן מצד הנשים? "


כחלון השיב כי "זה מתעכב קצת, לצערי. אני לא יכול לקחת את זה על עצמי, כי אני מגיש – מבחינתנו אנחנו נותנים שמות, אז אם הם לא מתאימים, או בגלל ניגודי עניינים או משהו אחר – זה התפקיד של המנגנונים, כמו ועדת-שפניץ, או ועדות מהסוג הזה, שמחזירים, ואנחנו צריכים למנות אחרים. אז פה הם היו בעניין של ניגוד עניינים. אנחנו ממשיכים לפעול לאיוש המקומות האלה".

כחלון טייח את הכנסת בתשובתו. ע"פ  חוק העו"ס ס' 51 הוא השר ממנה את הנציגים במועצה ובפני הכנסת טען כי הוא מגיש מועמדים ו"מנגנונים" (לאיזה "מנגנונים" התכוון?) דוחים הצעותיו.

מדוע משה כחלון מטייח את הציבור


שר הרווחה משה כחלון חושש שמא יחשפו פשעי משרדו על המוחלשים. מדיניות משרד הרווחה שמתווה משה כחלון מיום מינויו לשר רווחה לפקידי הסעד היא עבודה בחיסיון ללא סדרי דין או דיני ראיות בהוצאת ילדים, קשישים בכפייה מביתם. פקידי הסעד מקבלים מבית המשפט סמכויות סטטוטוריות לגורלם של הילדים ומטלטלים אותם במסגרות מופרטות תאבות בצע, אומנה, פנימיות, אימוץ ועוד.
משה כחלון חושש שמא פשעי משרדו יחשפו ברבים לכן הוא מטייח מינוי נציגי ציבור במועצת העובדים הסוציאליים.

משה כחלון טייח גם מינוי נציגי ציבור בועדות החלטה וועדות תסקירים

לשאילתא "האם אפשר לשבץ את נציגי האוכלוסייה המטופלת בוועדת החלטה לסידור חוץ-הורי או בוועדת תסקירים לבני-זוג מתגרשים"
טייח משה כחלון והשיב: "על פניה השאילתא נראית נורמלית – למה לא יהיו נציגי ציבור? אבל כשזוג, או בבעיות, או ילד – אני לא יודע – עבר תקיפה מינית, אני לא יודע כמה זה טוב שאנשים מבחוץ ... אצלי במשרד כבוד האדם הוא במקום הראשון. אני לא יודע, לפעמים זה טוב, לפעמים אני לא יודע אם זה טוב או לא "


הפרות זכויות האדם הקשות ביותר נעשות בוועדות החלטה הפועלות בחיסיון ללא סדרי דין או דיני ראיות ובתי משפט לנוער רואים מוצא פיהן כסוף פסוק. ועדות אלו שולחות מידי שנה אלפי ילדים בכפייה למסגרות מופרטות ומרוששות משפחות בהליכים שיפוטיים מבוימים. מדובר במנגנון פאשיסטי הסוחר בילדים ומסב נזקים קשים לילדים ומשפחותיהם תוך שימוש בסיסמאות נבובות "טובת הילד", "עבודת קודש" ועוד...

סוף דבר

משה כחלון שותק כמו דג נוכח הפרסומים על פשעי משרד כדוגמת פקיד הסעד הפדופיל יוסף דיאמנט, פשעי הרווחה נגד האחים קורידו, פשעי הרווחה באומנה, פנימיות, אימוץ ועוד... ובתשובותיו בכנסת הוא מטייח מתוך "דאגה לזכויות אדם". משה כחלון מנהל את מנגנון הסחר בילדים של משרד הרווחה והוא גם הנהנה המרכזי ממנגנון זה.  

קישורים:

ביקורת על התנהלות חנה ינון שופטת השלום ביצירת סחבת שיפוטית

הכתבה דו קרב השופטות: צ’רניאק נגד ינון , מערכת ספונסר , יולי 2007

שופטת בית המשפט המחוזי מתחה ביקורת על התנהלות חנה ינון שופטת השלום ביצירת סחבת שיפוטית; תביעה כספית בסך 1.2 מיליון ₪ נגד עו"ד ציון סמוכה, היא הסיבה לביקורת
ביקורת על התנהלות חנה ינון שופטת השלום ביצירת סחבת שיפוטית

 בית המשפט המחוזי בתל אביב מותח ביקורת על התנהלות שופטת בית משפט השלום בתל אביב, חנה ינון, בשל יצירת סחבת שיפוטית בתביעה כספית שהוגשה נגד עו"ד ציון סמוכה. השופטת עפרה צ’רניאק, דנה בתיק רשות ערעור אזרחי והחלטתה ניתנה לפני כשבועיים.

תחילת הפרשה בתביעה כספית והצהרתית על סך 1,188,863 ₪ שהוגשה ביום 11.05.09 נגד עו"ד ציון סמוכה על ידי דן ודורה ברנע, בגין התרמית שבהתחייבותו לפינוי נכס כנגד סכום כספי. למרות שהסכום שולם - הנכס לא פונה. כמו כן הוגשו תצהירי עדות ראשית ונקבע דיון הוכחות בבית משפט שלום בת"א, (השופטת חנה ינון), ליום 28.06.10.

ב"כ התובעים עו"ד ישי בית-און, ביקש לתקן את תצהיר העדות הראשית באופן שיותאם לכתב התביעה, תיקון טכני שהושמט מתצהיר העדות הראשית בדבר הפנייה לסכום הנזקים המפורט בכתב התביעה כנגד עו"ד ציון סמוכה המיוצג על ידי עו"ד אהוד שטיין. בית משפט השלום סרב ועל כך הגיש עו"ד בית-און, בא כוח התובעים בקשת רשות ערעור שנדונה ביום 20.06.11 בבית המשפט המחוזי בפני השופטת צ’רניאק.

השופטת צ’רניאק הורתה לשופטת ינון, לבחון מחדש תיקון תצהיר העדות הראשית תוך מתיחת ביקורת על שבית משפט השלום, גלגל לפתחו של בית משפט מחוזי עניין שהוא מלאכתו שלו, תוך יצירת סחבת שיפוטית מיותרת-מהלך שעיכב את ניהול תיק ההוכחות למשך שנים.

השופטת צ’רניאק קבעה בפסק הדין שלעיתים מוטב להורות על תיקון תצהיר עדות ראשית במקום שהעניין יוחזר לאחר שנים מבית המשפט של ערעור והצדדים ימצאו עצמם באותה נקודה דיונית כאשר המשפט כולו יכול היה כבר להסתיים.

קישורים:

יום רביעי, 27 ביוני 2012

אבחונים משרתים את המערכת, מזיקים לילדים מאמר מאת אילן סלומון

מאמר מאת אילן סלומון
תוצאה חיובית באבחון איננה הוכחה לבעייה אמיתית

אבחון של קשב וריכוז לא מאתר שום פגם נוירולוגי אמיתי, ולכן חשוב להימנע ממנו אם הוא עלול לקבוע שהילד לקוי, ולא יכול להשתנות. חוקרים רבים מסכימים כי הניסיון לייחס קשיים בילדות למבנה המוח הינו מופרך ומגמתי. במהלך האבחון הנוירולוג או הפסיכיאטר עושים אך ורק פעולה פקידותית. הם מסכמים שאלונים שמילאו המבוגרים, שבהם סומנו התנהגויות שניתן לצפות להן אצל כל ילד. השאלונים לא בודקים את הנסיבות שבהן הילד התנהג כך, ומתעלמים מתיעוד התנהגויות הגיוניות שלו. אם ילד הולך כל יום למכולת, ושומר על אחיו באדיקות, אבל מזיז את ידיו ורגליו לעיתים קרובות, ייתכן שלא יוכל להתחמק מלהיחשב בעל "הפרעת קשב וריכוז", זוהי הכפשה לא הוגנת ובעיקר חסרת בסיס מדעי אמיתי.

חוסר בשלות של ילדים איננו מחלה

כאשר אחד מכל שלושה ילדים במדינה נשלח לאבחון כלשהו בילדותו, אל תחשבו שהבעיה באמת מצויה אצל הילדים. ילדים לא נולדים בוגרים או בשלים. ילד איננו בעל חיים צייתני. הוא איש או אישה עם גוף קטן עדיין, אבל עם רצונות משלו. התעקשות של ילדים לרוב איננה ליקוי או מחלה, אלא דווקא סימן מעודד לגבי עתידם. כאשר המבוגרים לא מרשים שינהלו אותם, למה בדיוק אנחנו מצפים מילדי הגן או בית הספר שעוד לא מכירים את החיים. ההתערבות, האבחונים וההגדרות בשלבי התפתחותם של ילדים בחשד שיש להם בעיה זו או אחרת זה להיכנס להם לורידים, זה להקדים את המאוחר, זה לבלבל, להלחיץ ולערער אותם. ראוי לתת להם זמן כל עוד הם עדיין ילדים, ולעמוד איתן מול אלה המנסים לגרור אותנו לעשות זאת.

ריטלין יוצר ילדים חסרי יכולת

ריטלין או קונצרטה, הם סמי מרץ, ספידים, בני משפחתם של הקוקאין האקסטזי והקריסטל, חומרים שומניים המצטברים במוח וברקמות השומן למשך שנים. בגלל שינויים ברמתם בדם הם גורמים לתנודות לא צפויות במרץ ובמצבי הרוח של ילדים. אל תלכו שולל אחר השיפור הזמני בציונים, ואל תחשבו שריטלין טוב לילד אם כל הפסקה של הכדור גוררת טלפונים מבית הספר, כיון שזוהי תופעת גמילה. מדובר על שימוש יומיומי למשך שנים, ועל סם שקשה "לרדת" ממנו לאחר שמתחילים. אתם מסתכנים בנזקים ארוכי טווח לאישיות, ליציבות הרגשית ולבריאותם של הילדים. העלייה החדה באבחונים וברישום התרופות הללו לתלמידים לא פתרו את הקשיים של מערכת החינוך, אלא רק החריפו אותם. הגענו למצב מסוכן, שבו מי שלא נוטל ריטלין נמצא בעמדה נחותה מול מי שנוטל אותו, כמו ספורטאי שמפסיד מול אחד שנוטל סמי מרץ לא חוקיים. כך מעודד בית הספר של היום את התלמידים ליטול סמים כדי לשרוד אותו ולהרגיש "שווים".

דרשו יותר למידה עצמית ופחות הוראה חזיתית

למידה הינה יעילה רק כאשר האדם לומד בעצמו. זה קצת דומה לאכילה. אדם מעדיף לאכול בעצמו מאשר שיאכילו אותו. בבתי הספר נדרשת מהתלמידים הקשבה בלתי פוסקת, ועוד מצפים מהם "לשתף פעולה" עם משהו שדומה לפיטום אווזים. מספיקה שיטת הלימוד המתישה הזו עצמה כדי לגרום לתלמיד הממוצע להאמין שכנראה הוא סובל מבעיית קשב וריכוז. הלמידה העצמית, שהיא טבעית בהרבה, נתפסת כעונש, כי היא ניתנת בתור שיעורי בית, כאשר התלמיד כבר הותש מהקשבה בלתי פוסקת בבית הספר, ורוצה כבר לעבור לענייניו. למידה עצמית צריכה להתרחש בתוך מסגרת בית הספר. היא צריכה להיות חלק בלתי נפרד מכל שיעור. רק למידה עצמית שנעשית בקצב אישי יכולה להביא באמת להישגים מתמשכים, לגאווה ולסיפוק.

דרשו אפשרות בחירה של מקצועות למידה כבר מההתחלה

ניתן להסכים, שהתפקיד הכי חשוב של בית הספר הוא להקנות לילד את הביטחון ביכולתו ללמוד כל מה שירצה. אולם חייבים כבר מההתחלה לאפשר לילדים לבחור במידה כלשהי מה הם רוצים ללמוד, אם מצפים מהם לבלות מחצית מילדותם בבית הספר. איננו מראים לתלמידים לשם מה הם צריכים את כל זה. וכך נכפים עליהם מקצועות שלא הצלחנו לעניין אותם בהם או להראות להם את חשיבותם. בתקופת הנעורים, הנושא שהם לומדים תמיד פחות חשוב מרכישת יכולת הלמידה עצמה ומאהבת הלמידה. אם הלמידה תוצג כבחירה ולא כפייה, הם ישתפו איתה פעולה בחפץ לב.

דרשו מבחנים חוזרים ללא הגבלה

לדעת מומחים, השגיאה הכי חמורה שקיימת בהוראה המודרנית קשורה למבחנים. מבחן נועד לבחון הבנה ויכולת להשתמש בחומר. הוא לא נועד לתת יוקרה לתלמידים שקיבלו ציון גבוה מחבריהם. אם לא נותנים לנכשלים מועדים נוספים כדי להשיג הצלחה, לא רק שלא יקבלו הזדמנות להשלים את הידע שהחסירו, אלא ייחשבו בעיני אחרים ובעיני עצמם לכישלון. אי השלמת חומר לימוד גוררת פער לימודי מצטבר שלא ניתן לגשר עליו, וכך תווית הכישלון הופכת להיות תמידית. הפחד מהעלבון שבכישלון כל כך גדול, שמה הפלא שילדים מעתיקים ואף עוזרים זה לזה להעתיק. אילו התלמיד היה יודע שיש לו תמיד אפשרות לתקן את הציון, לא היה צריך להשגיח עליו שלא יעתיק. אפשר היה לתת לתלמיד להיבחן בכתב אפילו במהלך שיעור רגיל, כדי להוכיח לעצמו שהוא יכול. על פי ההיגיון הזה הציונים לא צריכים להתפרסם בשום מקום. ולא להיות מדווחים להורים. ההצלחה היא עבור התלמיד בלבד, וכאשר היא מובטחת, כל "ליקוי" או "הפרעה" הופכים להיות פתאום חסרי חשיבות.

אל תגוננו על ילדים מפני קשיים-תנו להם להזיע, להתמודד ולנצח

חנכו את הילד להתמודד בעצמו. קשיים הם חלק בלתי נפרד מהחיים. הדרך לטפל בהם היא לעודד ולספק עזרה אך לא לדחוף אותה. לא צריך להיבהל מקשיים, כמו שלא צריך לומר לילד בוכה שיפסיק לבכות, או לילד כועס שיפסיק לכעוס. זו תגובה טבעית לקושי והיא חולפת. אולם כשמתגברים על קושי, יש הישג. כאשר נוטלים תרופה הכול נהיה קל, יש פחות התאמצות ואין תחושת הישג שדרושה לביטחון העצמי. כאשר מפסיקים ליטול רטלין או קונצרטה יש חשש לעמוד מול מכשולים ולהתמודד איתם בלעדיו. כך מתפתחת תלות. זה כמו תלות באימא שעושה בשבילך הכול. זה עלול לעכב את העצמאות וההתבגרות שלך.

קישורים

חטיפת תינוק בן ניצולי שואה מבית חולים "העמק" בעפולה מימי קום המדינה - חנן שומרוני מחפש את אחיו

שמי חנן שומרוני, ואני מחפש את אחי.
הוא נולד ב 1946, בן בכור להורי, באירופה לאחר מלחמת העולם השניה,
ובשנת 1949 כשהיה בן שנתיים וחצי בערך, עלו ההורים איתו לישראל, לצפת.
הוא אושפז כחודש לאחר שהגיעו בבית חולים "העמק" בעפולה בגלל דיזנטריה,
ומאחר שלא איפשרו אז להורים להשאר ליד מיטתו, נאלץ אבי להשאירו שם. כשחזר לבית החולים לאחר יומיים, נאמר לו כי הילד נפטר ונקבר.
לא נערכה הלוויה ואין כמובן קבר.
הורי היו אז עולים חדשים, ניצולי שואה שהגיעו רק כחודש ימים קודם לכן מאירופה ,
והם קיבלו את המידע באמונה שלמה ולא שאלו דבר.
בפנקס הנפטרים של המועצה הדתית בעפולה, נרשם כי נפטר ב 17 באפריל 1949 ונקבר בקבר אחים (?)
אך ממשרד הפנים נמסר לפני שנים כי ב- 1963 עזב אדם הנושא את אותו שם ואותו מס' ת.ז את הארץ.
במשטרת הגבולות נמסר לי שהרישומים מושמדים לאחר עשר שנים, ואין דרך לדעת לאן ואם אכן עזב.



שמו הפרטי היה ישראל, (בן חוה ויוסף הייבנטרגר מס' ת.ז.0203317-3 ) ויתכן שדוקא שמו הפרטי נשמר מכיוון שכבר היה בן שנתיים וחצי.
אני נולדתי חצי שנה לאחר מכן, והכרתי אותו רק מסיפורים ששמעתי מהורי.
למרבה הצער הורי כבר הלכו לעולמם, והחיפושים שאני עורך במשך שנים לא העלו דבר.
אני עדיין מקווה שהסיפור הזה יעורר במישהו ניצוץ של זכרון אודות ילד שאומץ בגיל שנתיים וחצי, בלונדיני עם עיניים בהירות, שדיבר רק יידיש....
כנראה נאמר לו או למי שאימץ אותו, שהילד הובא מאירופה לאחר המלחמה ללא הורים, ואין כל מידע על גורלם.
הוא אמור להיות היום בן 65 או 66 .

אני מצרף תמונות שלו עם אבי ועם אמי מתקופת היותו תינוק, לפני שעלו לארץ.
לצערי אין כל תמונוה שלו מתקופה מאוחרת יותר, אבל אולי המייל הזה יגיע במקרה גם אליו ולמראה התמונות
יתעורר בו זכרון רחוק של פני אחד ההורים.
אנא הפיצו את המייל הזה לכל מי שאפשר.... אולי יקרה נס.......

תודה,

חנן שומרוני

shomronys@gmail.com
חטיפת תינוק מבית חולים "העמק" בעפולה מימי קום המדינה - חנן שומרוני מחפש את אחיו
חטיפת תינוק מבית חולים "העמק" בעפולה מימי קום המדינה - חנן שומרוני מחפש את אחיו

חטיפת תינוק מבית חולים "העמק" בעפולה מימי קום המדינה - חנן שומרוני מחפש את אחיו




קישורים:



(English)

My name is Hanan Shomrony and I’m searching for my brother.
He was born in 1946 , his parents’ first born, in Europe after the Second World War. In 1949, when he was two and a half years old, he and his parents made aliya to Zfat in Israel. He was hospitalized a month later in the Emek Hospital in Afula because of dysentery. Two days later my father  was informed that he had passed away.  ( Parents were not allowed to stay with their sick children so my father was obliged to leave him there.)
There was no funeral and of course there is no grave.
My parents were new immigrants, survivors of the holocaust, who had arrived only one month prior to this. They accepted this news without question and didn’t make any further inquiries.
The Ministry of the Interior informed me, years later, that in 1963 someone with his ID number had left the country. However, in the Death Registry of the Religious Council in Afula he is registered as having died in 17.04.1949 and was buried in a common grave.
His first name was Israel, the son of Hava and Yosef  Heiventreager (sp) I.D. nr 0203317-3. It is possible that his first name stayed with him as he was already two and a half years old at the time.
I was born six months later and know of him only from what my parents had told me. Unfortunately, my parents have passed away and the searches that I have been carrying on during the years have never provided any answers.  I still hope that this story will awaken a spark of a memory in someone of a baby that was adopted at the age of two and a half, blond with bright eyes that spoke only Yiddish. He or those who adopted him were probably told that he was an orphan brought from Europe. He would be 65 or 66 years old today.
I enclose pictures of him as an infant with our parents before coming to Israel. I regret that I don’t have any pictures of a later period. Perhaps this mail will, by some stroke of luck , be received by someone who will recognize or will find similarities in  the faces of our parents and that of Israel.
Please forward to this mail to anyone you can. Perhaps a miracle will happen and I’ll be reunited with my long lost brother.
Thank you
Hanan Shomrony
shomronys@gmail.com 
 
(French)
Mon nom est Hanan Shomrony et je recherche mon frère.

Il est né en 1946 en Europe après la seconde guerre mondiale, le premier né de ses parents. En 1949, alors qu'il était âgé de 2ans et demi, mes parents firent leur alya en Israël et s'installèrent à Safed. L'enfant fut hospitalisé un mois après leur arrivée à l'hôpital Haemek à Afula. Il souffrait de dysenterie. Deux ou trois jours plus tard, mon père fut informé du décès de l'enfant (les parents n'étaient pas autorisés à rester à l'hôpital près des enfants malade et mon père dut le laisser seul).

Il n'y eut pas d'enterrement et bien sûr pas de pierre tombale.

Mes parents étaient de nouveaux immigrants, rescapés de l'holocauste et qui se trouvaient en Israël depuis un mois seulement lorsque tout ceci arriva. Ils reçurent la nouvelle du décès sans poser de question et ne firent aucune enquête à ce sujet.

Quelques années plus tard, je fus informé par le Ministère de l'Intérieur qu'une personne portant le même numéro d'identité que mon frère, avait quitté le pays en 1963. Cependant, au registre des personnes décédées du Conseil religieux de Afula , il était porté comme décédé en 17.04.1949 et enterré dans une fosse commune.

Il se nommait Israel, fils de Hava et Yosef Hejventreger. I.D. 0203317-3 Il est possible qu'il ait gardé son prénom car il était âgé de 2 ans et demi quand tout ceci est arrivé.

Je naquis 6 mois plus tard et ne sait de lui que ce que mes parents m'ont raconté. Malheureusement mes parents sont décédés et les recherches que j'ai entreprises pendant des années n'ont pas abouti. J'ai toujours l'espoir que cette histoire puisse réveiller la mémoire de quelqu'un qui était un bébé de 2 ans et demi quand il fut adopté. Il était blond et parlait seulement yiddish. Ceux qui l'ont adopté pensaient sûrement qu'il s'agissait d'un orphelin venant d'Europe. Aujourd'hui, Il devrait avoir 65-66 ans.

Je joins des photos de lui prises avec mes parents avant qu'ils ne viennent en Israël. Je regrette de ne pas avoir de photos de lui quand il avait 2 ans et demi. Il se pourrait que par chance quelqu'un se souvienne ou reconnaisse les visages de nos parents et de l'enfant Israel.

Merci passer ce message à tous ceux que vous connaissez. Et qui sait, peut être que par miracle je pourrais enfin retrouver mon frère perdu depuis si longtemps.

Merci.

Hanan Shomrony
shomronys@gmail.com

Mi nombre es Hanan Shomroni, y yo busco a mi hermano.
Mi hermano, nacio en 1946, en Europa despues de la segunda guerra mundial, era el hijo mayor de mis padres.
En 1949, cuando tenia aproximadamente dos anos y medio, mis padres con mi hermano, llegaron a Israel, a la ciudad de Zafed   (Tzfat). 
Al mes de la llegada, se enfermo de Dizanteria, y fue internado en el hospital “Haemek” en la ciudad de Afula.
En el hospital, en esa epoca, no permitian a los padres quedarse al lado de sus hijos enfermos, asi que se tuvieron que ir.
Despues de dos o tres dias informaron a mis padres que su hijo fallecio, no hubo acto de entierro y ni siquiera hubo una tumba.
Mis padres eran nuevos inmigrantes, sobrevidores del holocaustro en Europa, que recien habian llegado al pais y creyeron que otra vez les ocurrio una terrible tragedia despues de todo lo que habian pasado, y no preguntaron nada.
Yo naci un ano y medio despues de lo que habia pasado, y cuando creci, mis padres me contaron todo lo que habia sucedido.
Lamentablemente, mis padres ya no estan, pero yo no creo que mi hermano fallecio y lo estoy buscando durante anos pero sin resultado.

Su nombre era : ISRAEL  HAIVENTERGER,02033173 hijo de Hava y Yosef.
En la ciudad de Afula esta anotado que fallecio en 17.04. 1949 y esta enterrado en una tumba compartida con mas gente, que es algo muy extrano.
En el Ministerio del Interior me informaron que una persona con ese nombre  se fue de Israel en 1963.
Yo todavia tengo la esperanza que alguien, al leer esta carta, tenga algun recuerdo de un nino que fue adoptado a los dos anos y medio, rubio con ojos claros, que hablaba solamente en “Idish”. Seguramente le contaron a el, o a la persona que lo adopto, que el esta solo y que no se sabe nada de sus padres.
Hoy debe tener aproximadamente 65-66 anos.
Junto a esta carta, mando fotografias de mi hermano con mis padres cuando era un bebe, antes que vinieron a Israel.
Lamentablemente, no tengo fotografias de la epoca que desaparecio, pero quizas este mail llegue a el y despierte algun recuerdo de sus padres.
Por favor, quien reciba este mail, trate de distribuirlo o publicarlo a cuanta mas gente…  Quizas ocurra un milagro…  
Les agradezco de todo corazon.
   Hanan Shomrony


shomronys@gmail.com

יום שלישי, 26 ביוני 2012

בקשת פסילה נגד השופטת חנה ינון - אמרה בדיון חוזר בפתח שלב ההוכחות כי התוצאה תהא אותה תוצאה

מאי 2012 - ע"א 3078/12 - מדובר בבקשת פסילת שופטת השלום חנה ינון. מבקשת הפסלות טוענת כי בישיבה מקדמית בדיון חוזר שהתקיים ע"פ החלטת ערכאת הערעור ביום 3.11.2011 בבית משפט קמא (בפני כב' השופטת ינון) ונקבעה ישיבת הוכחות ליום 8.2.2012. לטענת המערערת, בפתח דיון ההוכחות, הביע בית המשפט את דעתו כי הוא יכול לנמק את פסק הדין בתביעה שכנגד פעם נוספת, אך התוצאה תהא אותה תוצאה. בשל דברים אלו הגישה המערערת בקשת פסילה. בית המשפט דחה את הבקשה.
בקשת פסילה נגד חנה ינון - אמרה בדיון חוזר בפתח דיון ההוכחות כי התוצאה תהא אותה תוצאה
 בית המשפט קבע, "שאין מדובר במשוא פנים, אלא בתיק שהוחזר מבית המשפט המחוזי שדן בערעור על מנת לדון בשנית בתביעה שכנגד. התביעה העיקרית הוכרעה, וראיות התיק בשלמות נשמעו זה מכבר, ובנסיבות אלה אין אפשרות לפסילת שופט... ולהעברת התיק לשופט אחר". על החלטה זו הוגש הערעור לבית משפט עליון. המשיבה הגישה תגובתה לערעור ומבקשת את דחייתו.

גרוניס דחה את בקשת הפסלות ותרץ כי המערערת מבקשת לייחס לבית משפט קמא אמירות, המצוטטות מפיו, שנאמרו במהלך ישיבת ההוכחות, ללא שנמצא להן ביסוס בפרוטוקול הדיון. פרוטוקול הדיון הינו אבן בוחן למהימנות הטענות נגד בית המשפט וקיים קושי רב לבחון אמירות אלו ללא עיגון בפרוטוקול.

קישורים:

פקיד הסעד אמיר שוורץ - משתמש בתואר דוקטור בניגוד לחוק ולכללים

אמיר שוורץ - פקיד סעד ראשי במשרד הרווחה  - התעללות והזנחת ילדים נורמלים במוסדות מפגרים
אמיר שוורץ - התעללות והזנחת ילדים

הכתבה תקראו לו דוקטור (למרות שהוא אינו כזה) , רדיו חיפה , טלי ליבמן , יוני 2012

פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה, אמיר שוורץ עושה שימוש בתואר דוקטור בניגוד להנחיות ברורות של משרד הרווחה, כך מגלה כתבתנו טלי ליבמן. שוורץ בתגובה: "יש לי אישור להשתמש בתואר"

לידי רדיו חיפה הגיע מסמך מחודש פברואר האחרון המופנה לבית משפט השלום בחיפה העוסק בפדופיל אורן קורידו. במסמך שהוצג לבית המשפט ממליץ אמיר שוורץ על דרך הטיפול בפדופיל ומסיים אותו בחתימתו – ד"ר אמיר שוורץ.

בדיקה שערכנו מגלה כי על שוורץ נאסר השימוש בתואר דוקטור שכן המוסד בו למד וקיבל את התעודה אינו מוכר בישראל. במשרד הרווחה שם מועסק שוורץ אומרים בתגובה כי אכן אסור לאמיר שוורץ להתהדר בתואר הזה בהקשר לתפקידו מאחר ואין לו אישור של הוועדה להכרה בתארים במשרד החינוך. משרד הרווחה, הם אומרים, יבחן את הנושא ויפעל בהתאם.

שוורץ עצמו אליו פנינו טוען כי אין זה נכון וכי לדבריו יש לו אישור להשתמש בתואר ובג"ץ החליט כי התואר מהמוסד בו למד, מוכר בישראל.

קישורים:

יום שני, 25 ביוני 2012

שופטת יהודית שטופמן - זלזול בנימוק החלטה שיפוטית להוצאת ילדים בכפייה מביתם ומשפחתם

שופטת יהודית שטופמן - זלזול בנימוק החלטה שיפוטית בענייני נפשות
יהודית שטופמן - זלזול בהורים נפגעי רשויות הרווחה
מרץ 2012 -  בית משפט עליון רע"א 1826/12 מדובר בהורי ילד שהגישו ערעור על החלטת בית המשפט לנוער  שהורה בהמלצת לשכת הרווחה בת ים על הוצאת הקטין למרכז חירום ביום 29.02.2012 , בצירוף בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. שופטת בית משפט מחוזי יהודית שטופמן דחתה את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לנוער עד לדיון בערעור תוך ציון כי בקשת העיכוב ביצוע הוגשה ביום האחרון ו"מכל מקום" אין להיעתר לבקשת העיכוב.

ההורים ערערו לבית משפט עליון (שופט ניל הנדל) אשר דחה את בקשתם בתואנה כי עיין "בחומר ועולה ממנו כי מצבו של הקטין החמיר לאחרונה באופן שמטה את הכף נגד המשך עיכוב ביצוע ההחלטה של בית המשפט לנוער"

השופט הנדל העיר על תשובתה הלקונית של יהודית שטופמן וכתב: "מוטב היה כי בית המשפט המחוזי היה מנמק החלטתו לגוף העניין"

 שיטת ה"ראש הקטן" וה"סמוך" של יהודית שטופמן בענייני פקידי רווחה - מסוכנת ופוגעת בילדים ומשפחות בענייני נפשות

תשובתה של יהודית שטופמן להורים החרדים לגורל בנם שמוחזק בידי רשויות הרווחה הנה פסולה לקונית ומזלזלת.

שיטת הראש הקטן לאמץ החלטות פקידות סעד ידועה זה מכבר. בערעור שפנתה אליה האמא ל' כתבה כי "פקידת הסעד חטפה את ילדיה... למתקן חירום בלא שנשקפה סכנת חיים או סכנה כלשהי לילדיה של האמא המערערת. פקידת הסעד פגעה קשות בקשר בין האמא לילדיה"

יהודית שטופמן הגיבה בבוז ובלקוניות: "אין בידי לקבל טענה מטענותיה של המבקשת.. רשויות הרווחה כדרכן וכדין עושות כל אשר ניתן לטובת הילדים והטיפול בהם"

אין פלא מדוע נתגלה פקיד סעד יוסי דיאמנט פדופיל אשר במשך 30 שנה עשה ככל העולה על רוחו בילדים ללא פיקוח או בקרה. מקרים כאלו של התעללות והזנחת ילדים בטיפול והשגחת רשויות הרווחה באומנה, פנימיות, אימוץ ועוד, מקבלות יחס אטום ומזלזל מצד רשויות הרווחה ושופטי משפחה ונוער כגון יהודית שטופמן.

יהודית שטופמן שימשה במשך שנים יועצת משפטית במשרד הרווחה, והיא אדריכלית מדיניות הרווחה המתעללת בילדים ומשפחות עד עצם היום הזה. (ראה קישורים)

תגובתו של השופט ניל הנדל לקונית
תגובתו של שופט העליון ניל הנדל לקונית ושטחית בנסיבות הענין. מן הראוי כי הצדק גם יראה וידעו אזרחי המדינה על מה רשויות הרווחה מוציאים ילדים בכפייה מביתם.

סוף דבר
יהודית שטופמן מאמצת נורמה פושעת נגד ילדים ומשפחות ע"י אמונות תפלות כי רשויות הרווחה הן ללא רבב. רשויות אלו פועלות בחיסיון ללא סדרי דין או ראיות, ומקבלות סמכויות סטטוטוריות לטיפול והשגחה בילדים משופטים כגון יהודית שטופמן. זוהי נורמה פסולה ומסוכנת מהווה קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים, התעללות והזנחה.

קישורים:

שופטת יהודית שטופמן - זלזול בנימוק החלטה שיפוטית להוצאת ילדים בכפייה מביתם ומשפחתם

שופטת יהודית שטופמן - זלזול בנימוק החלטה שיפוטית בענייני נפשות
יהודית שטופמן - זלזול בהורים נפגעי רשויות הרווחה
מרץ 2012 -  בית משפט עליון רע"א 1826/12 מדובר בהורי ילד שהגישו ערעור על החלטת בית המשפט לנוער  שהורה בהמלצת לשכת הרווחה בת ים על הוצאת הקטין למרכז חירום ביום 29.02.2012 , בצירוף בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. שופטת בית משפט מחוזי יהודית שטופמן דחתה את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לנוער עד לדיון בערעור תוך ציון כי בקשת העיכוב ביצוע הוגשה ביום האחרון ו"מכל מקום" אין להיעתר לבקשת העיכוב.

ההורים ערערו לבית משפט עליון (שופט ניל הנדל) אשר דחה את בקשתם בתואנה כי עיין "בחומר ועולה ממנו כי מצבו של הקטין החמיר לאחרונה באופן שמטה את הכף נגד המשך עיכוב ביצוע ההחלטה של בית המשפט לנוער"

השופט הנדל העיר על תשובתה הלקונית של יהודית שטופמן וכתב: "מוטב היה כי בית המשפט המחוזי היה מנמק החלטתו לגוף העניין"

 שיטת ה"ראש הקטן" וה"סמוך" של יהודית שטופמן בענייני פקידי רווחה - מסוכנת לילדים ומשפחות

תשובתה של יהודית שטופמן להורים החרדים לגורל בנם שמוחזק בידי רשויות הרווחה הנה פסולה לקונית ומזלזלת.

שיטת הראש הקטן לאמץ החלטות פקידות סעד ידועה זה מכבר. בערעור שפנתה אליה האמא ל' כתבה כי "פקידת הסעד חטפה את ילדיה... למתקן חירום בלא שנשקפה סכנת חיים או סכנה כלשהי לילדיה של האמא המערערת. פקידת הסעד פגעה קשות בקשר בין האמא לילדיה"

יהודית שטופמן הגיבה בבוז ובלקוניות: "אין בידי לקבל טענה מטענותיה של המבקשת.. רשויות הרווחה כדרכן וכדין עושות כל אשר ניתן לטובת הילדים והטיפול בהם"

אין פלא מדוע נתגלה פקיד סעד יוסי דיאמנט פדופיל אשר במשך 30 שנה עשה ככל העולה על רוחו בילדים ללא פיקוח או בקרה. מקרים כאלו של התעללות והזנחת ילדים בטיפול והשגחת רשויות הרווחה באומנה, פנימיות, אימוץ ועוד, מקבלות יחס אטום ומזלזל מצד רשויות הרווחה ושופטי משפחה ונוער כגון יהודית שטופמן.

יהודית שטופמן שימשה במשך שנים יועצת משפטית במשרד הרווחה, והיא אדריכלית מדיניות הרווחה המתעללת בילדים ומשפחות עד עצם היום הזה. (ראה קישורים)

תגובתו של השופט ניל הנדל לקונית
תגובתו של שופט העליון ניל הנדל לקונית ושטחית בנסיבות הענין. מן הראוי כי הצדק גם יראה וידעו אזרחי המדינה על מה רשויות הרווחה מוציאים ילדים בכפייה מביתם.

סוף דבר
יהודית שטופמן מאמצת נורמה פושעת נגד ילדים ומשפחות ע"י אמונות תפלות כי רשויות הרווחה הן ללא רבב. רשויות אלו פועלות בחיסיון ללא סדרי דין או ראיות, ומקבלות סמכויות סטטוטוריות לטיפול והשגחה בילדים משופטים כגון יהודית שטופמן. זוהי נורמה פסולה ומסוכנת מהווה קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים, התעללות והזנחה.

קישורים:

יום ראשון, 24 ביוני 2012

שופטת חנה ינון - שקרים ומניפולציות בבית המשפט

המאמר השופטת חנה ינון "העלימה" קטע מפרוטוקול דיון , יובל עוז , יוני 2012

"גלובס" חושף מקרה נוסף שבו שופטת עושה בפרוטוקול דיון כבשלה: חנה ינון מחקה קטע שלם מפרוטוקול, ללא הסכמת הצדדים; היא גם הורתה על השמדת התיעוד הקולי של הדיון ■ הנציב קבע כי ינון לא פעלה כראוי, אך גרוניס נתן לה גיבוי

שופטת חנה ינון - שקרים ומניפולציות בבית המשפט
שופטת חנה ינון - שקרים ומניפולציות בבית המשפט
"במקום שבו אין דיין, אין דין". את המשפט הזה אמר נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, לפני שנים אחדות, בניסיון להיאבק ביוזמתו של שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן, לצמצם את מתחם השפיטות של עתירות הנדונות בבית המשפט העליון. ההיגיון הזה כובש, והוא נכון ביחס לאכיפה בכל תחומי הנורמות המשפטיות, מעבירות תעבורה ועד החלת הדין על רשויות השלטון.

יש תחום אחד שבו המערכת המשפטית מתנערת מההיגיון הזה: החלת הדין על שופטים. פתאום יכול להיות דין גם במקום שבו אין דיין. בכל הנוגע לפסלות שופטים מלשבת בתיקים שבהם ננעלה דעתם עוד לפני תום ההליך, או שהם נמצאים בניגוד עניינים - המערכת המשפטית איננה אוכפת את הדין.

כבר נכתב כאן בעבר כי בתקופתה של נשיאת בית המשפט העליון הקודמת, דורית ביניש, הגשת ערעורים על החלטות שופטים שלא לפסול את עצמם הם בבחינת ברכה לבטלה, שכן סיכוייהם של ערעורים כאלה להתקבל הם אפסיים. נדמה כי בהקשר זה, הנשיא המכהן אשר גרוניס צועד בעקבות ביניש.

הקטע נעלם מהפרוטוקול

פרשת השופטת ורדה אלשיך היא מקרה מבחן עבור גרוניס. לא רק כדי לתת תוקף לגישה שלפיה המערכת איננה יכולה להיות סובלנית כלפי התנהלות שופטים החורגת בהרבה מהתקין, אלא גם כדי לתת תוקף של ממש להחלטות של נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג.

בפרשת אלשיך התברר כי שופטים עושים בפרוטוקולים כרצונם, כאילו מדובר בפלסטלינה שניתן ללוש, חומר ביד היוצר. כעת חושף "גלובס" מקרה נוסף, הנוגע לשופטת בית משפט השלום בתל-אביב חנה ינון, שבו הרחיקה לכאורה השופטת צעד אחד מעבר: במקום לשנות את פרוטוקול הדיון - היא העלימה אותו לחלוטין.

השופטת ינון דנה בתביעת לשון הרע שהגיש רופא השיניים ד"ר אפרים צור נגד רשת ידיעות תקשורת, בעקבות כתבה שפורסמה עליו. בשלב מסוים במהלך, בדיון שהתקיים באולמה של ינון בינואר 2011, לאחר שנשמעו הוכחות ובטרם סיכומים, ביקשה השופטת מהצדדים לצאת מהאולם, וקיימה שיחה לא פורמלית עם עורכי הדין בלבד.

בקטע הזה של הדיון היא הביעה את עמדתה שבכתבה שפורסמה יש אכן לשון הרע, וציינה בין היתר כי "מדובר בכתבה צהובונית", וכי "אפשר להציע לצדדים לחסוך בסיכומים". היא אף נקבה בסכום שראוי לדעתה להגיע אליו כפשרה בין הצדדים.


הדיון כולו, יש לציין, הוקלט, והפרוטוקול היה אמור לשקף במדויק את הדברים שנאמרו במהלכו. ואולם שבועות אחדים לאחר מכן גילו באי-כוחה של ידיעות תקשורת כי הקטע בדיון שבו הוצאו הצדדים מהאולם, נעלם מהפרוטוקול.

בירור עם חברת ההקלטות העלה כי בהוראת השופטת - נמחק גם הקטע מהקלטת שתיעד את אותו חלק בדיון. הם הגישו בקשה לתיקון הפרוטוקול ולפסילתה של השופטת מהמשך הדיון בתיק, ואולם ינון נמנעה במשך 5 חודשים מלהחליט בבקשה, ודחתה אותה רק לאחר שהם פנו לנשיאת העליון דאז, ביניש, בבקשה שזו תפסול את ינון.

עמדתה של ינון היתה כי אותו חלק בדיון היה "מחוץ לפרוטוקול", והתקיים "אוף דה רקורד".

ביולי 2011 דחתה ביניש את ערעור הפסלות, וקבעה כי "לא מצאתי בהתנהלותה של השופטת עילה לפסילתה מלהמשיך ולדון בעניין. אין בטענות המבוססות על אמירות השופטת כדי להקים עילת פסלות. לבית המשפט יש סמכות טבועה לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום הסכסוך שלפניו".

עם זאת, ביניש הסכימה כי "אמירות בית המשפט, ככל שנאמרו, מוטב היה להן שלא ייאמרו, או עדיף היה שינוסחו בדרך אחרת, ואולם התבטאות שופט בעל-פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, איננה מהווה כשלעצמה עילה לפסילת שופט".

על התנהלותה של השופטת ינון, שלא זו בלבד שמחקה מהפרוטוקול את חלק הדיון, וזאת בלא שקיבלה לכך את הסכמת באי-הכוח של שני הצדדים, אלא גם דאגה למחיקת ההקלטה שתיעדה את הדיון, הוגשה גם תלונה לנציב התלונות על שופטים.

הנציב גולדברג קבע כי השופטת לא פעלה כראוי, כשמחקה מהפרוטוקול את הדברים מבלי לקבל את הסכמת שני הצדדים. "אם מבקש בעל דין כי הדברים יירשמו", הוא קבע, "ראוי לתעד בפרוטוקול את הבקשה ואת החלטת בית המשפט בה".

מסר חד-משמעי מגרוניס

ועוד קבע הנציב כי "משנכללו הדברים בפרוטוקול, המוקלד או המוקלט, אין הרשות נתונה לבית המשפט להורות על מחיקתם במקרה של התנגדות לכך, בלי שהתנגדות כזאת תבוא לידי ביטוי בפרוטוקול, ולאחריה החלטת בית המשפט בעניין זה".

השופטת, קבע גולדברג, "מחקה את האמירות בלי להודיע לבאי-הכוח כי האמירות יימחקו, ומכאן שכבוד השופטת לא נהגה כמתחייב". התוצאה היא שהתלונה נגד ינון נמצאה מוצדקת.

לאחר החלטת הנציב כי התלונה נגד השופטת נמצאה מוצדקת, פנו עורכי הדין פעם נוספת לשופטת ינון, בבקשה שתעביר את התיק למותב אחר. ינון דחתה גם בקשה זו, ופעם נוספת התגלגל הערעור לנשיא בית המשפט העליון - הפעם זהו כבר השופט גרוניס.

הדין אכן קובע כי אין בהגשת תלונה נגד שופט לנציב תלונות הציבור על שופטים, כדי לבסס עילה לפסול את השופט מלהמשיך לשבת בדין. ועוד קובע הדין כי החלטות הנציב אינן יכולות לשמש ראיה בהליך משפטי. ואולם עצם העובדה שתלונה נגד שופט נמצאה מוצדקת, פירושה שאותו שופט אכן פעל שלא כראוי וקיפח את אחד מבעלי הדין.

אפשר היה להניח כי גם בעיני גרוניס אין דין הגשת תלונה על שופט, כדין החלטה שאותה תלונה נמצאה מוצדקת. אלא שגרוניס לא הסתפק בדחייה נוספת של בקשת הפסלות, אלא הוסיף מסר חד-משמעי משלו, והטיל תשלום הוצאות בסך 10,000 שקל.

"העובדה שהמערערים הגישו תלונה לנציב נגד השופטת, שנמצאה מוצדקת בשני עניינים, איננה מקימה כשלעצמה עילה לפסילתה, ויש לבסס חשש ממשי למשוא-פנים, פרט לעצם הגשת התלונה", כתב הנשיא. "אציין כי החלטת הנציב אינה יכולה לשמש ראיה בהליך משפטי, ומשכך, לא היה מקום לצרפה לערעור".

איפה הדברים משאירים אותנו? שופטת מחקה מפרוטוקול, שלא כדין, קטע שלם של הדיון, והורתה גם על השמדת התיעוד הקולי של הדיון. היא גם גילתה דעתה על מצב התיק, עוד בטרם סיכומים, וסירבה לפסול עצמה מהמשך הטיפול בו, למרות הערותיהם של הנשיאה ביניש והנציב גולדברג.

האם פסיקתה הצפויה בתיק הזה תשרת את מראית פני הצדק? אם תפסוק לרעת ידיעות תקשורת, יהיה הדבר אישור לחששות שהתעוררו במהלך הטיפול בתיק. אם תפתיע ותפסוק לרעת הרופא התובע, היא תיחשד כמבקשת לרצות את מי שביקשו לפסול אותה. בכל מקרה, מערכת המשפט, אמון הציבור בבית המשפט ותחושת הצדק יספגו פגיעה חמורה. מהנהלת בתי המשפט נמסר, בשם הנשיא גרוניס והשופטת ינון: "החלטות בית המשפט מדברות בעד עצמן".

קישורים:


    שופטת חנה ינון - שקרים ומניפולציות בבית המשפט

    המאמר השופטת חנה ינון "העלימה" קטע מפרוטוקול דיון , יובל עוז , יוני 2012

    "גלובס" חושף מקרה נוסף שבו שופטת עושה בפרוטוקול דיון כבשלה: חנה ינון מחקה קטע שלם מפרוטוקול, ללא הסכמת הצדדים; היא גם הורתה על השמדת התיעוד הקולי של הדיון ■ הנציב קבע כי ינון לא פעלה כראוי, אך גרוניס נתן לה גיבוי

    שופטת חנה ינון - שקרים ומניפולציות בבית המשפט
    שופטת חנה ינון - שקרים ומניפולציות בבית המשפט
    "במקום שבו אין דיין, אין דין". את המשפט הזה אמר נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, לפני שנים אחדות, בניסיון להיאבק ביוזמתו של שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן, לצמצם את מתחם השפיטות של עתירות הנדונות בבית המשפט העליון. ההיגיון הזה כובש, והוא נכון ביחס לאכיפה בכל תחומי הנורמות המשפטיות, מעבירות תעבורה ועד החלת הדין על רשויות השלטון.

    יש תחום אחד שבו המערכת המשפטית מתנערת מההיגיון הזה: החלת הדין על שופטים. פתאום יכול להיות דין גם במקום שבו אין דיין. בכל הנוגע לפסלות שופטים מלשבת בתיקים שבהם ננעלה דעתם עוד לפני תום ההליך, או שהם נמצאים בניגוד עניינים - המערכת המשפטית איננה אוכפת את הדין.

    כבר נכתב כאן בעבר כי בתקופתה של נשיאת בית המשפט העליון הקודמת, דורית ביניש, הגשת ערעורים על החלטות שופטים שלא לפסול את עצמם הם בבחינת ברכה לבטלה, שכן סיכוייהם של ערעורים כאלה להתקבל הם אפסיים. נדמה כי בהקשר זה, הנשיא המכהן אשר גרוניס צועד בעקבות ביניש.

    הקטע נעלם מהפרוטוקול

    פרשת השופטת ורדה אלשיך היא מקרה מבחן עבור גרוניס. לא רק כדי לתת תוקף לגישה שלפיה המערכת איננה יכולה להיות סובלנית כלפי התנהלות שופטים החורגת בהרבה מהתקין, אלא גם כדי לתת תוקף של ממש להחלטות של נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג.

    בפרשת אלשיך התברר כי שופטים עושים בפרוטוקולים כרצונם, כאילו מדובר בפלסטלינה שניתן ללוש, חומר ביד היוצר. כעת חושף "גלובס" מקרה נוסף, הנוגע לשופטת בית משפט השלום בתל-אביב חנה ינון, שבו הרחיקה לכאורה השופטת צעד אחד מעבר: במקום לשנות את פרוטוקול הדיון - היא העלימה אותו לחלוטין.

    השופטת ינון דנה בתביעת לשון הרע שהגיש רופא השיניים ד"ר אפרים צור נגד רשת ידיעות תקשורת, בעקבות כתבה שפורסמה עליו. בשלב מסוים במהלך, בדיון שהתקיים באולמה של ינון בינואר 2011, לאחר שנשמעו הוכחות ובטרם סיכומים, ביקשה השופטת מהצדדים לצאת מהאולם, וקיימה שיחה לא פורמלית עם עורכי הדין בלבד.

    בקטע הזה של הדיון היא הביעה את עמדתה שבכתבה שפורסמה יש אכן לשון הרע, וציינה בין היתר כי "מדובר בכתבה צהובונית", וכי "אפשר להציע לצדדים לחסוך בסיכומים". היא אף נקבה בסכום שראוי לדעתה להגיע אליו כפשרה בין הצדדים.


    הדיון כולו, יש לציין, הוקלט, והפרוטוקול היה אמור לשקף במדויק את הדברים שנאמרו במהלכו. ואולם שבועות אחדים לאחר מכן גילו באי-כוחה של ידיעות תקשורת כי הקטע בדיון שבו הוצאו הצדדים מהאולם, נעלם מהפרוטוקול.

    בירור עם חברת ההקלטות העלה כי בהוראת השופטת - נמחק גם הקטע מהקלטת שתיעד את אותו חלק בדיון. הם הגישו בקשה לתיקון הפרוטוקול ולפסילתה של השופטת מהמשך הדיון בתיק, ואולם ינון נמנעה במשך 5 חודשים מלהחליט בבקשה, ודחתה אותה רק לאחר שהם פנו לנשיאת העליון דאז, ביניש, בבקשה שזו תפסול את ינון.

    עמדתה של ינון היתה כי אותו חלק בדיון היה "מחוץ לפרוטוקול", והתקיים "אוף דה רקורד".

    ביולי 2011 דחתה ביניש את ערעור הפסלות, וקבעה כי "לא מצאתי בהתנהלותה של השופטת עילה לפסילתה מלהמשיך ולדון בעניין. אין בטענות המבוססות על אמירות השופטת כדי להקים עילת פסלות. לבית המשפט יש סמכות טבועה לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום הסכסוך שלפניו".

    עם זאת, ביניש הסכימה כי "אמירות בית המשפט, ככל שנאמרו, מוטב היה להן שלא ייאמרו, או עדיף היה שינוסחו בדרך אחרת, ואולם התבטאות שופט בעל-פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, איננה מהווה כשלעצמה עילה לפסילת שופט".

    על התנהלותה של השופטת ינון, שלא זו בלבד שמחקה מהפרוטוקול את חלק הדיון, וזאת בלא שקיבלה לכך את הסכמת באי-הכוח של שני הצדדים, אלא גם דאגה למחיקת ההקלטה שתיעדה את הדיון, הוגשה גם תלונה לנציב התלונות על שופטים.

    הנציב גולדברג קבע כי השופטת לא פעלה כראוי, כשמחקה מהפרוטוקול את הדברים מבלי לקבל את הסכמת שני הצדדים. "אם מבקש בעל דין כי הדברים יירשמו", הוא קבע, "ראוי לתעד בפרוטוקול את הבקשה ואת החלטת בית המשפט בה".

    מסר חד-משמעי מגרוניס

    ועוד קבע הנציב כי "משנכללו הדברים בפרוטוקול, המוקלד או המוקלט, אין הרשות נתונה לבית המשפט להורות על מחיקתם במקרה של התנגדות לכך, בלי שהתנגדות כזאת תבוא לידי ביטוי בפרוטוקול, ולאחריה החלטת בית המשפט בעניין זה".

    השופטת, קבע גולדברג, "מחקה את האמירות בלי להודיע לבאי-הכוח כי האמירות יימחקו, ומכאן שכבוד השופטת לא נהגה כמתחייב". התוצאה היא שהתלונה נגד ינון נמצאה מוצדקת.

    לאחר החלטת הנציב כי התלונה נגד השופטת נמצאה מוצדקת, פנו עורכי הדין פעם נוספת לשופטת ינון, בבקשה שתעביר את התיק למותב אחר. ינון דחתה גם בקשה זו, ופעם נוספת התגלגל הערעור לנשיא בית המשפט העליון - הפעם זהו כבר השופט גרוניס.

    הדין אכן קובע כי אין בהגשת תלונה נגד שופט לנציב תלונות הציבור על שופטים, כדי לבסס עילה לפסול את השופט מלהמשיך לשבת בדין. ועוד קובע הדין כי החלטות הנציב אינן יכולות לשמש ראיה בהליך משפטי. ואולם עצם העובדה שתלונה נגד שופט נמצאה מוצדקת, פירושה שאותו שופט אכן פעל שלא כראוי וקיפח את אחד מבעלי הדין.

    אפשר היה להניח כי גם בעיני גרוניס אין דין הגשת תלונה על שופט, כדין החלטה שאותה תלונה נמצאה מוצדקת. אלא שגרוניס לא הסתפק בדחייה נוספת של בקשת הפסלות, אלא הוסיף מסר חד-משמעי משלו, והטיל תשלום הוצאות בסך 10,000 שקל.

    "העובדה שהמערערים הגישו תלונה לנציב נגד השופטת, שנמצאה מוצדקת בשני עניינים, איננה מקימה כשלעצמה עילה לפסילתה, ויש לבסס חשש ממשי למשוא-פנים, פרט לעצם הגשת התלונה", כתב הנשיא. "אציין כי החלטת הנציב אינה יכולה לשמש ראיה בהליך משפטי, ומשכך, לא היה מקום לצרפה לערעור".

    איפה הדברים משאירים אותנו? שופטת מחקה מפרוטוקול, שלא כדין, קטע שלם של הדיון, והורתה גם על השמדת התיעוד הקולי של הדיון. היא גם גילתה דעתה על מצב התיק, עוד בטרם סיכומים, וסירבה לפסול עצמה מהמשך הטיפול בו, למרות הערותיהם של הנשיאה ביניש והנציב גולדברג.

    האם פסיקתה הצפויה בתיק הזה תשרת את מראית פני הצדק? אם תפסוק לרעת ידיעות תקשורת, יהיה הדבר אישור לחששות שהתעוררו במהלך הטיפול בתיק. אם תפתיע ותפסוק לרעת הרופא התובע, היא תיחשד כמבקשת לרצות את מי שביקשו לפסול אותה. בכל מקרה, מערכת המשפט, אמון הציבור בבית המשפט ותחושת הצדק יספגו פגיעה חמורה. מהנהלת בתי המשפט נמסר, בשם הנשיא גרוניס והשופטת ינון: "החלטות בית המשפט מדברות בעד עצמן".

    קישורים:

    יום שישי, 22 ביוני 2012

    עו"ד רונית וינגרטן - בקשה חוזרת עילגת ומזלזלת לפטור רשויות הרווחה מטיפול בענייני הסדרי ראיה

    רונית וינגרטן - לשכה משפטית משרד הרווחה - מרעילה ומעלילה נגד ילדים ומשפחות ומתנערת מאחריות
    רונית וינגרטן - מרעילה נגד ילדים ומשפחות
    יוני 2012 - מדובר בבקשה חוזרת של עו"ד רונית וינגרטן מלשכה משפטית משרד הרווחה לפטור רשויות הרווחה מטיפול בהסדרי ראיה בין האמא ל' לילדיה אשר הרווחה מונעת ממנה מזה 4 שנים לראותם ומעלילה נגדה עלילות ובדיות. בקשתה הראשונה של רונית וינגרטן לנער את רשויות הרווחה מטיפול בענייני הסדרי ראיה הדיף ריח מזוהם של שנאה, שיקולים זרים, להטלת מכשולים ביורוקרטיים ותו לא. השופטת יהודית שטופמן דחתה על הסף את בקשתה של עו"ד רונית וינגרטן.

    עו"ד רונית וינגרטן משקרת בנימוק הבקשה ומטעה
     בסעיף 2 לבקשה (להלן) כותבת רונית וינגרטן: "המערערת (האמא המבקשת לראות את ילדיה) ... ציינה את משרד הרווחה, עיריית רמת גן, והעו"ס לסדרי דין..... אינם צד כלל להליכים מסוג זה"
    רונית וינגרטן משקרת ומטעה בהצגת כתבי האמא ל', יתרה מכך חובתם של רשויות הרווחה לטפל בהסדרי ראיה ע"פ חוק, ולא ע"פ טענות כאלו ואחרות של בעלי דין.


    עו"ד רונית וינגרטן יורקת בפרצופם של אזרחי המדינה ושופטי משפחה ונוער על ערכאותיהן
    רשויות הרווחה מחויבות להסדרי ראיה בין ילדים להוריהם ע"פ חוק ולשם כך מקבלים תקציבי עתק מהמדינה ומתרומות לכ"א מרכזי קשר, אלפי פקידי סעד לסדרי דין מטפלים ומאבחנים.
    רונית וינגרטן יורקת בפרצופו של האזרח בכך שמנסה ליצור נורמה פסולה הפוגעת בנפשות של אזרחים הרוצים לראות את ילדיהם ורשויות הרווחה מונעות זאת מהם.
    רונית וינגרטן יורקת בפרצופם של שופטי בתי משפט לענייני משפחה ונוער על ערכאותיהם השונות הפועלים ע"פ מוצא פיהם של רשויות הרווחה ומתן לפקידיהם סמכויות סטטוטוריות. ללא פקידי הרווחה כיצד יחליטו שופטים אלו שהורגלו לשמש להם כחותמת גומי?

    רונית וינגרטן פועלת משיקולים זרים
    יעוץ משפטי משרד הרווחה - משמיצים מעלילים ומתחמקים מאחריותרונית וינגרטן אינה פועלת משיקולי טובת הילדים שיראו את אימם, טובת החברה, ומילוי הוראות החוק. אלא מנסה לשבש את ההליך השיפוטי בהטלת מכשולים ביורוקרטיים. רונית וינגרטן יודעת כי רשויות הרווחה פשעו נגד האמא ל' וילדיה שמנעו מהם מפגשים שנים כה רבות גרמו להם עוגמת נפש והוצאות עתק. ולכן היא פועלת לטיוח פשעי משרד הרווחה אשר תולשים ילדים ממשפחותיהם בחיסיון ללא סדרי דין או ראיות, למסגרות רווחה מופרטות, שם הם חווים התעללות והזנחה, תוך שהם מעלילים נגד הורים עלילות דם, משתמשים בחוות דעת "תפורות" מראש ושופטים המשמשים להם חותמת גומי.

    סוף דבר
    רונית וינגרטן מנסה לטייח פשעי משרד הרווחה, ליצור נורמות פסולות ומרושעות נגד משפחות וילדים, ומגישה בקשות תמוהות לבתי משפט תוך שהיא מעלילה נגד האמא ל'. רונית וינגרטן יורקת בפרצופו של האזרח המשלם את משכורתה ומקצה לה לשכה במשרד הרווחה בירושלים, ויורקת בפרצופם של בתי המשפט שהתרגלו לשמש חותמת גומי להבלי פיהם של רשויות הרווחה.

     להלן בקשתה השניה של רונית וינגרטן לנער רשויות הרווחה מחובתם ע"פ חוק לטפל בהסדרי ראיה
    עו'ד רונית וינגרטן - בקשה חוזרת עילגת ומזלזלת לפטור רשויות הרווחה מטיפול בענייני הסדרי ראיה - נדחתה על הסף
    עו'ד רונית וינגרטן - בקשה חוזרת עילגת ומזלזלת לפטור רשויות הרווחה מטיפול בענייני הסדרי ראיה - נדחתה על הסף
      קישורים: