מאמר מאת אילן סלומון
תוצאה חיובית באבחון איננה הוכחה לבעייה אמיתית
אבחון של קשב וריכוז לא מאתר שום פגם נוירולוגי אמיתי, ולכן חשוב להימנע ממנו אם הוא עלול לקבוע שהילד לקוי, ולא יכול להשתנות. חוקרים רבים מסכימים כי הניסיון לייחס קשיים בילדות למבנה המוח הינו מופרך ומגמתי. במהלך האבחון הנוירולוג או הפסיכיאטר עושים אך ורק פעולה פקידותית. הם מסכמים שאלונים שמילאו המבוגרים, שבהם סומנו התנהגויות שניתן לצפות להן אצל כל ילד. השאלונים לא בודקים את הנסיבות שבהן הילד התנהג כך, ומתעלמים מתיעוד התנהגויות הגיוניות שלו. אם ילד הולך כל יום למכולת, ושומר על אחיו באדיקות, אבל מזיז את ידיו ורגליו לעיתים קרובות, ייתכן שלא יוכל להתחמק מלהיחשב בעל "הפרעת קשב וריכוז", זוהי הכפשה לא הוגנת ובעיקר חסרת בסיס מדעי אמיתי.
חוסר בשלות של ילדים איננו מחלה
כאשר אחד מכל שלושה ילדים במדינה נשלח לאבחון כלשהו בילדותו, אל תחשבו שהבעיה באמת מצויה אצל הילדים. ילדים לא נולדים בוגרים או בשלים. ילד איננו בעל חיים צייתני. הוא איש או אישה עם גוף קטן עדיין, אבל עם רצונות משלו. התעקשות של ילדים לרוב איננה ליקוי או מחלה, אלא דווקא סימן מעודד לגבי עתידם. כאשר המבוגרים לא מרשים שינהלו אותם, למה בדיוק אנחנו מצפים מילדי הגן או בית הספר שעוד לא מכירים את החיים. ההתערבות, האבחונים וההגדרות בשלבי התפתחותם של ילדים בחשד שיש להם בעיה זו או אחרת זה להיכנס להם לורידים, זה להקדים את המאוחר, זה לבלבל, להלחיץ ולערער אותם. ראוי לתת להם זמן כל עוד הם עדיין ילדים, ולעמוד איתן מול אלה המנסים לגרור אותנו לעשות זאת.
ריטלין יוצר ילדים חסרי יכולת
ריטלין או קונצרטה, הם סמי מרץ, ספידים, בני משפחתם של הקוקאין האקסטזי והקריסטל, חומרים שומניים המצטברים במוח וברקמות השומן למשך שנים. בגלל שינויים ברמתם בדם הם גורמים לתנודות לא צפויות במרץ ובמצבי הרוח של ילדים. אל תלכו שולל אחר השיפור הזמני בציונים, ואל תחשבו שריטלין טוב לילד אם כל הפסקה של הכדור גוררת טלפונים מבית הספר, כיון שזוהי תופעת גמילה. מדובר על שימוש יומיומי למשך שנים, ועל סם שקשה "לרדת" ממנו לאחר שמתחילים. אתם מסתכנים בנזקים ארוכי טווח לאישיות, ליציבות הרגשית ולבריאותם של הילדים. העלייה החדה באבחונים וברישום התרופות הללו לתלמידים לא פתרו את הקשיים של מערכת החינוך, אלא רק החריפו אותם. הגענו למצב מסוכן, שבו מי שלא נוטל ריטלין נמצא בעמדה נחותה מול מי שנוטל אותו, כמו ספורטאי שמפסיד מול אחד שנוטל סמי מרץ לא חוקיים. כך מעודד בית הספר של היום את התלמידים ליטול סמים כדי לשרוד אותו ולהרגיש "שווים".
דרשו יותר למידה עצמית ופחות הוראה חזיתית
למידה הינה יעילה רק כאשר האדם לומד בעצמו. זה קצת דומה לאכילה. אדם מעדיף לאכול בעצמו מאשר שיאכילו אותו. בבתי הספר נדרשת מהתלמידים הקשבה בלתי פוסקת, ועוד מצפים מהם "לשתף פעולה" עם משהו שדומה לפיטום אווזים. מספיקה שיטת הלימוד המתישה הזו עצמה כדי לגרום לתלמיד הממוצע להאמין שכנראה הוא סובל מבעיית קשב וריכוז. הלמידה העצמית, שהיא טבעית בהרבה, נתפסת כעונש, כי היא ניתנת בתור שיעורי בית, כאשר התלמיד כבר הותש מהקשבה בלתי פוסקת בבית הספר, ורוצה כבר לעבור לענייניו. למידה עצמית צריכה להתרחש בתוך מסגרת בית הספר. היא צריכה להיות חלק בלתי נפרד מכל שיעור. רק למידה עצמית שנעשית בקצב אישי יכולה להביא באמת להישגים מתמשכים, לגאווה ולסיפוק.
דרשו אפשרות בחירה של מקצועות למידה כבר מההתחלה
ניתן להסכים, שהתפקיד הכי חשוב של בית הספר הוא להקנות לילד את הביטחון ביכולתו ללמוד כל מה שירצה. אולם חייבים כבר מההתחלה לאפשר לילדים לבחור במידה כלשהי מה הם רוצים ללמוד, אם מצפים מהם לבלות מחצית מילדותם בבית הספר. איננו מראים לתלמידים לשם מה הם צריכים את כל זה. וכך נכפים עליהם מקצועות שלא הצלחנו לעניין אותם בהם או להראות להם את חשיבותם. בתקופת הנעורים, הנושא שהם לומדים תמיד פחות חשוב מרכישת יכולת הלמידה עצמה ומאהבת הלמידה. אם הלמידה תוצג כבחירה ולא כפייה, הם ישתפו איתה פעולה בחפץ לב.
דרשו מבחנים חוזרים ללא הגבלה
לדעת מומחים, השגיאה הכי חמורה שקיימת בהוראה המודרנית קשורה למבחנים. מבחן נועד לבחון הבנה ויכולת להשתמש בחומר. הוא לא נועד לתת יוקרה לתלמידים שקיבלו ציון גבוה מחבריהם. אם לא נותנים לנכשלים מועדים נוספים כדי להשיג הצלחה, לא רק שלא יקבלו הזדמנות להשלים את הידע שהחסירו, אלא ייחשבו בעיני אחרים ובעיני עצמם לכישלון. אי השלמת חומר לימוד גוררת פער לימודי מצטבר שלא ניתן לגשר עליו, וכך תווית הכישלון הופכת להיות תמידית. הפחד מהעלבון שבכישלון כל כך גדול, שמה הפלא שילדים מעתיקים ואף עוזרים זה לזה להעתיק. אילו התלמיד היה יודע שיש לו תמיד אפשרות לתקן את הציון, לא היה צריך להשגיח עליו שלא יעתיק. אפשר היה לתת לתלמיד להיבחן בכתב אפילו במהלך שיעור רגיל, כדי להוכיח לעצמו שהוא יכול. על פי ההיגיון הזה הציונים לא צריכים להתפרסם בשום מקום. ולא להיות מדווחים להורים. ההצלחה היא עבור התלמיד בלבד, וכאשר היא מובטחת, כל "ליקוי" או "הפרעה" הופכים להיות פתאום חסרי חשיבות.
אל תגוננו על ילדים מפני קשיים-תנו להם להזיע, להתמודד ולנצח
חנכו את הילד להתמודד בעצמו. קשיים הם חלק בלתי נפרד מהחיים. הדרך לטפל בהם היא לעודד ולספק עזרה אך לא לדחוף אותה. לא צריך להיבהל מקשיים, כמו שלא צריך לומר לילד בוכה שיפסיק לבכות, או לילד כועס שיפסיק לכעוס. זו תגובה טבעית לקושי והיא חולפת. אולם כשמתגברים על קושי, יש הישג. כאשר נוטלים תרופה הכול נהיה קל, יש פחות התאמצות ואין תחושת הישג שדרושה לביטחון העצמי. כאשר מפסיקים ליטול רטלין או קונצרטה יש חשש לעמוד מול מכשולים ולהתמודד איתם בלעדיו. כך מתפתחת תלות. זה כמו תלות באימא שעושה בשבילך הכול. זה עלול לעכב את העצמאות וההתבגרות שלך.
קישורים
תוצאה חיובית באבחון איננה הוכחה לבעייה אמיתית
אבחון של קשב וריכוז לא מאתר שום פגם נוירולוגי אמיתי, ולכן חשוב להימנע ממנו אם הוא עלול לקבוע שהילד לקוי, ולא יכול להשתנות. חוקרים רבים מסכימים כי הניסיון לייחס קשיים בילדות למבנה המוח הינו מופרך ומגמתי. במהלך האבחון הנוירולוג או הפסיכיאטר עושים אך ורק פעולה פקידותית. הם מסכמים שאלונים שמילאו המבוגרים, שבהם סומנו התנהגויות שניתן לצפות להן אצל כל ילד. השאלונים לא בודקים את הנסיבות שבהן הילד התנהג כך, ומתעלמים מתיעוד התנהגויות הגיוניות שלו. אם ילד הולך כל יום למכולת, ושומר על אחיו באדיקות, אבל מזיז את ידיו ורגליו לעיתים קרובות, ייתכן שלא יוכל להתחמק מלהיחשב בעל "הפרעת קשב וריכוז", זוהי הכפשה לא הוגנת ובעיקר חסרת בסיס מדעי אמיתי.
חוסר בשלות של ילדים איננו מחלה
כאשר אחד מכל שלושה ילדים במדינה נשלח לאבחון כלשהו בילדותו, אל תחשבו שהבעיה באמת מצויה אצל הילדים. ילדים לא נולדים בוגרים או בשלים. ילד איננו בעל חיים צייתני. הוא איש או אישה עם גוף קטן עדיין, אבל עם רצונות משלו. התעקשות של ילדים לרוב איננה ליקוי או מחלה, אלא דווקא סימן מעודד לגבי עתידם. כאשר המבוגרים לא מרשים שינהלו אותם, למה בדיוק אנחנו מצפים מילדי הגן או בית הספר שעוד לא מכירים את החיים. ההתערבות, האבחונים וההגדרות בשלבי התפתחותם של ילדים בחשד שיש להם בעיה זו או אחרת זה להיכנס להם לורידים, זה להקדים את המאוחר, זה לבלבל, להלחיץ ולערער אותם. ראוי לתת להם זמן כל עוד הם עדיין ילדים, ולעמוד איתן מול אלה המנסים לגרור אותנו לעשות זאת.
ריטלין יוצר ילדים חסרי יכולת
ריטלין או קונצרטה, הם סמי מרץ, ספידים, בני משפחתם של הקוקאין האקסטזי והקריסטל, חומרים שומניים המצטברים במוח וברקמות השומן למשך שנים. בגלל שינויים ברמתם בדם הם גורמים לתנודות לא צפויות במרץ ובמצבי הרוח של ילדים. אל תלכו שולל אחר השיפור הזמני בציונים, ואל תחשבו שריטלין טוב לילד אם כל הפסקה של הכדור גוררת טלפונים מבית הספר, כיון שזוהי תופעת גמילה. מדובר על שימוש יומיומי למשך שנים, ועל סם שקשה "לרדת" ממנו לאחר שמתחילים. אתם מסתכנים בנזקים ארוכי טווח לאישיות, ליציבות הרגשית ולבריאותם של הילדים. העלייה החדה באבחונים וברישום התרופות הללו לתלמידים לא פתרו את הקשיים של מערכת החינוך, אלא רק החריפו אותם. הגענו למצב מסוכן, שבו מי שלא נוטל ריטלין נמצא בעמדה נחותה מול מי שנוטל אותו, כמו ספורטאי שמפסיד מול אחד שנוטל סמי מרץ לא חוקיים. כך מעודד בית הספר של היום את התלמידים ליטול סמים כדי לשרוד אותו ולהרגיש "שווים".
דרשו יותר למידה עצמית ופחות הוראה חזיתית
למידה הינה יעילה רק כאשר האדם לומד בעצמו. זה קצת דומה לאכילה. אדם מעדיף לאכול בעצמו מאשר שיאכילו אותו. בבתי הספר נדרשת מהתלמידים הקשבה בלתי פוסקת, ועוד מצפים מהם "לשתף פעולה" עם משהו שדומה לפיטום אווזים. מספיקה שיטת הלימוד המתישה הזו עצמה כדי לגרום לתלמיד הממוצע להאמין שכנראה הוא סובל מבעיית קשב וריכוז. הלמידה העצמית, שהיא טבעית בהרבה, נתפסת כעונש, כי היא ניתנת בתור שיעורי בית, כאשר התלמיד כבר הותש מהקשבה בלתי פוסקת בבית הספר, ורוצה כבר לעבור לענייניו. למידה עצמית צריכה להתרחש בתוך מסגרת בית הספר. היא צריכה להיות חלק בלתי נפרד מכל שיעור. רק למידה עצמית שנעשית בקצב אישי יכולה להביא באמת להישגים מתמשכים, לגאווה ולסיפוק.
דרשו אפשרות בחירה של מקצועות למידה כבר מההתחלה
ניתן להסכים, שהתפקיד הכי חשוב של בית הספר הוא להקנות לילד את הביטחון ביכולתו ללמוד כל מה שירצה. אולם חייבים כבר מההתחלה לאפשר לילדים לבחור במידה כלשהי מה הם רוצים ללמוד, אם מצפים מהם לבלות מחצית מילדותם בבית הספר. איננו מראים לתלמידים לשם מה הם צריכים את כל זה. וכך נכפים עליהם מקצועות שלא הצלחנו לעניין אותם בהם או להראות להם את חשיבותם. בתקופת הנעורים, הנושא שהם לומדים תמיד פחות חשוב מרכישת יכולת הלמידה עצמה ומאהבת הלמידה. אם הלמידה תוצג כבחירה ולא כפייה, הם ישתפו איתה פעולה בחפץ לב.
דרשו מבחנים חוזרים ללא הגבלה
לדעת מומחים, השגיאה הכי חמורה שקיימת בהוראה המודרנית קשורה למבחנים. מבחן נועד לבחון הבנה ויכולת להשתמש בחומר. הוא לא נועד לתת יוקרה לתלמידים שקיבלו ציון גבוה מחבריהם. אם לא נותנים לנכשלים מועדים נוספים כדי להשיג הצלחה, לא רק שלא יקבלו הזדמנות להשלים את הידע שהחסירו, אלא ייחשבו בעיני אחרים ובעיני עצמם לכישלון. אי השלמת חומר לימוד גוררת פער לימודי מצטבר שלא ניתן לגשר עליו, וכך תווית הכישלון הופכת להיות תמידית. הפחד מהעלבון שבכישלון כל כך גדול, שמה הפלא שילדים מעתיקים ואף עוזרים זה לזה להעתיק. אילו התלמיד היה יודע שיש לו תמיד אפשרות לתקן את הציון, לא היה צריך להשגיח עליו שלא יעתיק. אפשר היה לתת לתלמיד להיבחן בכתב אפילו במהלך שיעור רגיל, כדי להוכיח לעצמו שהוא יכול. על פי ההיגיון הזה הציונים לא צריכים להתפרסם בשום מקום. ולא להיות מדווחים להורים. ההצלחה היא עבור התלמיד בלבד, וכאשר היא מובטחת, כל "ליקוי" או "הפרעה" הופכים להיות פתאום חסרי חשיבות.
אל תגוננו על ילדים מפני קשיים-תנו להם להזיע, להתמודד ולנצח
חנכו את הילד להתמודד בעצמו. קשיים הם חלק בלתי נפרד מהחיים. הדרך לטפל בהם היא לעודד ולספק עזרה אך לא לדחוף אותה. לא צריך להיבהל מקשיים, כמו שלא צריך לומר לילד בוכה שיפסיק לבכות, או לילד כועס שיפסיק לכעוס. זו תגובה טבעית לקושי והיא חולפת. אולם כשמתגברים על קושי, יש הישג. כאשר נוטלים תרופה הכול נהיה קל, יש פחות התאמצות ואין תחושת הישג שדרושה לביטחון העצמי. כאשר מפסיקים ליטול רטלין או קונצרטה יש חשש לעמוד מול מכשולים ולהתמודד איתם בלעדיו. כך מתפתחת תלות. זה כמו תלות באימא שעושה בשבילך הכול. זה עלול לעכב את העצמאות וההתבגרות שלך.
קישורים
- הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
- אדרל לעומת ריטלין – מה עדיף להפרעת קשב? - מאמר מאת אילן סלומון - לאחרונה אנו שומעים יותר ויותר על התרופה אדרל (Aderall), ששמה האמיתי הוא אדרול, לילדים שאובחנו כסובלים מהפרעת קשב וריכוז, במקום השימוש בריטלין או קונצרטה. אך האם אדרל בטוחה יותר?...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה