מאי 2015 - במסגרת פרויקט "עושים שכונה לפקידת הסעד", התייצבנו בערב יום חמישי 21/5/15 מול ביתה של פק"ס ראשיתרקפת עצמון בראש העין. העיתונאי מוטי לייבל: ערב טוב לדיירי רחוב עודד. הגענו לפה הערב לספר לכם על שכנה אחת שלכם, לשכנה הזו קוראים רקפת עצמון, היא פקידת סעד ראשית לסדרי דין וזה אומר שהגברת אחראית בכל מדינת ישראל על הסדרי ראיה בין ילדים להורים שלהם. רקפת עצמון עומדת בבתי משפט ומשקרת במצח נחושה. היא לא נותנת לאמא לורי שם טוב לראות את הילדים שלה במשך 6 שנים. מי מכם השכנים של רקפת עצמון, היה מוכן לא לראות את הילדים שלו במשך שש שנים? אף אחד? אז גם לורי לא מוכנה לזה, אבל מה? רקפת עצמון שלחה את לורי שם טוב למבדקים פסיכיאטריים כשהיא אומרת לה שאם הכל יהיה בסדר, היא תתן לה לראות את הילדים שלה, אבל מה? לורי עברה את כל המבדקים של הפסיכיאטריים אבל את משקרת בבית המשפט ולא נותנת ללורי לראות את הילדים שלה, אז מסתבר שפקידת סעד ראשית במשרד הרווחה היא מעל החוק, כי השופט נפתלי שילה הורה חד משמעית לרקפת עצמון לעשות כל שביכולתה לתת ללורי את הילדים שלה, אבל רקפת החליטה לפעול נגד החלטת השופט, היא מצפצפת על פסק הדין של השופט והיא מצפצפת על בתי המשפט של מדינת ישראל.
חשיפת TheMarker: בבית החולים נערך מחקר שבדק את השפעות הטיפול בקנאביס בקרב חולות פיברומיאלגיה ■ איש אינו יודע מה עלה בגורל התיקים, המכילים מידע רגיש - ואף גורם לא יידע את המשתתפות במחקר ■ משרד הבריאות: "התיקים הועברו כנראה לגריסה" ■ החוקר הראשי ומנהל אברבנאל לשעבר, ד"ר יהודה ברוך, לא הגיב
לאן נעלמו 80 תיקי מחקר רפואי של חולות פיברומיאלגיה מבית החולים אברבנאל? ל-TheMarker נודע כי בתחילת נובמבר 2014 נעלמו מבית החולים כ–80 תיקים ממחקר שבדק את השפעתו של שימוש בקנאביס בקרב חולות פיברומיאלגיה (מחלת הדאבת, שמתאפיינת בכאבים כרוניים).
החוקר הראשי במחקר הוא ד"ר יהודה ברוך, מי ששימש עד לסוף אותו החודש כמנהל המרכז הרפואי ופרש בהסכמה על רקע בעיות בתפקודו ובתפקוד בית החולים. ברוך בחר שלא להגיב על שאלות TheMarker בנוגע לפרשה.
דבר היעלמותם של 80 תיקי המחקר שניהל ברוך נודע לעובדי בית החולים במקביל לסיכום שאליו הגיע ברוך עם משרד הבריאות בנוגע לפרישתו מרצון. זאת לאחר משא ומתן שניהל עם המשרד ועם נציבות שירות המדינה על תנאי הפרישה.
במשרד הבריאות אישרו את הפרטים, אך לא ידעו לומר היכן נמצאים התיקים. לפי המשרד, בדיקה שנערכה העלתה כי התיקים "כפי הנראה הועברו לגריסה". כמו כן, נודע ל–TheMarker כי שום איש או גורם לא טרח ליידע את הנשים שהשתתפו במחקר על כך שהתיקים הרפואיים שלהן נעלמו.
הדיווח על היעלמות התיקים הועבר לבסוף למשרד הבריאות על ידי ד"ר אלכס אביב, יו"ר ועדת הלסינקי של בית החולים, העוסקת באישור ניסויים רפואיים בבני אדם.
מתגובת משרד הבריאות עולה כי המשרד אינו מודאג במיוחד מהפרשה: "היעלמות תיקי המחקר בבית החולים אברבנאל דווחה למשרד הבריאות כמקובל", נמסר מהמשרד. "כמה ימים לאחר מעבר יחידת המיון בבית החולים למשכן חדש, נודע על היעלמות תיקי המחקר שהיו בבניין המיון הישן. הדבר דווח ליחידת ניהול סיכונים בבית החולים ובמקביל דווח לוועדת ההלסינקי המוסדית. משרד הבריאות הורה לקב"ט האזורי לבדוק את המקרה. תוצאות הבדיקה העלו שכפי הנראה התיקים הועברו לגריסה". עוד הבהירו במשרד כי "יש לציין כי אין מדובר בתיק קליני־טיפולי של מטופלים, אלא בתיק מחקר שאליו הוצאו נתונים של חולות פיברומיאלגיה אשר טופלו בקנאביס רפואי".
לשאלת TheMarker אם היעלמות התיקים דווחה למשטרה נמסר כי "לא עלה חשד לגניבה או היעלמות ולכן לא נמסרה הודעה למשטרה. כמו כן, האזור מצולם". בתגובה לשאלה אם יידע מישהו את המשתתפות במחקר בדבר היעלמות תיקיהן, הודו במשרד הבריאות שהמטופלות לא יודעו. באשר לשאלה מדוע לא יודעו המטופלות, נמסר ממשרד הבריאות כי "הנוהל לניסויים רפואיים בבני אדם התשע"ד 2014 התייחס עד כה לנושא שמירת התיקים בביה"ח או אצל החוקרים. בנוהל, החוקר מחויב לשמור את כל מסמכי המחקר 15 שנה. עד כה, בנוהל לא היתה התייחסות לעניין יידוע המשתתפים בהשמדת התיקים".
לדברי המשרד, "בימים אלה עובדים שוב על תיקון הנוהל ובעקבות מקרה זה נשקול להוסיף סעיף בטופס ההסכמה המציין כי תיקי המחקר נשמרים לתקופה של כמה שנים ולאחריה — מושמדים". כמו כן נמסר מהמשרד כי המחקר קיבל אישור מוועדת הלסינקי, כמתחייב.
הפרשה מעוררת שאלות קשות: מה עלה בגורלם של 80 תיקי מחקר? האם נעשה שימוש כלשהו לרעה בפרטים הרגישים הכתובים בהם? מדוע לא יידע בית החולים את הנשים שהשתתפו במחקר בדבר היעלמות התיקים? האם ייתכן שתיקים ממחקרים נוספים נעלמו מבלי שאיש ידווח על כך למשרד הבריאות או למטופלים?
"על פניו, מדובר בזלזול משווע בחובה לשמור על תיקים רפואיים, כמו גם פגיעה במטופלים אשר כעת נשללת מהם הזכות לדעת נתונים רפואיים מהותיים על עצמם. במקרה זה הפגיעה חמורה שבעתיים, נוכח העובדה שמדובר במטופלים שהתנדבו לקחת חלק פעיל בניסוי רפואי", אומר עו"ד עדי ניב יגודה, מומחה למשפט רפואי ולזכויות החולה.
לדברי יגודה, "כל השמדה של תיק רפואי צריכה להיעשות בהתאם לנהלים ולכללי שמירת רשומות רפואיות, כשהחובה החוקית ליישם את הוראות החוק מוטלת על מנהל המוסד הרפואי. יכול להיות שבמקרה זה, ככל שאבד המידע הרפואי ולא ניתן לשחזרו — עשויה לצמוח למטופלים עילת תביעה בגין פגיעה באוטונומיה".
בעיות במחשוב מערך הקנאביס הרפואי
עד סוף 2012, במשך עשור, שימש ברוך, בנוסף לתפקידו כמנהל אברבנאל, גם כראש יחידת הקנאביס במשרד הבריאות — תפקיד שאותו ביצע בפועל מתוך בית החולים. ברוך סיים את תפקידו לאחר פרשה שבה היה מעורב ונגעה למחשוב מערך חלוקת אישורי הקנאביס.
נציבות שירות המדינה חקרה ומצאה כי פרויקט המחשוב, שהיה באחריותו ובפיקוחו של ברוך, נעשה בצורה בעייתית ביותר ותוך חשש לפגיעה בפרטיות של מקבלי האישורים. משרד הבריאות אף נאלץ לשלם פיצוי של מיליון שקל לחברה פרטית שהיתה מעורבת במחשוב בלי הליכי מכרז מסודרים.
הממונה על המשמעת בנציבות, אסף רוזנברג, קבע אז כי הפרשה היא עילה לסיום תפקידו של ברוך באברבנאל, "וזאת נוכח שורת כשלים מנהליים־תפקודיים(…)התנהלותו זו, באופן עצמאי, מבלי לתת דין וחשבון לאיש וכמי שאינו חלק ממערכת ציבורית, עלתה למשרד כמיליון שקל. הפרה כה בוטה וחמורה של חובותיו הבסיסיות של העובד כמנהל בית חולים מחייבת, לטעמי, כי ייבחן המשך תפקידו כמנהל בית החולים".
בא כוחו של ברוך אמר אז בתגובה כי כל הליך הקמת המערך הממוחשב היה "בידיעה מלאה של הנהלת משרד הבריאות ובהסכמתה, ובכללם מנכ"ל המשרד היוצא", ודחה את הטענות על פגיעה פוטנציאלית בסודיות הרפואית של מקבלי האישורים.
שלושה חודשים לאחר היעלמות התיקים וכחודשיים לאחר סיום עבודתו באברבנאל, בפברואר 2015, הצטרף ברוך לחברת וואן וורלד קנאביס OWC כשותף וכראש תחום מחקר ורגולציה.
החברה הישראלית, שהוקמה ב–2014, עוסקת במחקר ובפיתוח תכשירים וטיפולים מבוססי קנאביס. בנוסף, החברה מייעצת בקידום חקיקה ורגולציה של טיפול בקנאביס רפואי לממשלות וקובעי מדיניות ברחבי העולם. החברה היא חברה בת של חברה ציבורית אמריקאית בשם OWC Pharmaceutical Research.
האם לא היה ראוי כי תהיה תקופת צינון לד"ר ברוך לפני שהתחיל לעבוד בחברה פרטית העוסקת בקנאביס רפואי? לפי משרד הבריאות, "השאלה נבחנה לפני פרישתו של ברוך אל מול הגורמים הרלוונטיים בשירות המדינה. בהתבסס על העובדות שמסר ד"ר ברוך, נמצא כי אינה נכנסת בגדר האיסורים שבחוק שירות הציבור הגבלות לאחר פרישה".
מאי 2015 - עדות מצמררת של בחור צעיר חושפת שוב את נזקי התרופות הפסיכיאטריות והטיפול חסר הכבוד לו זוכים המטופלים חסרי הישע המשוועים לעזרה כנה אמיתית.
בחור צעיר, בן 25, לאחר ניתוח בהרדמה כללית לטיפול בבעיית טחורים פנה לעזרת פסיכיאטר, אשר בהינף יד אבחן וקבע כי דבר לא עוזר לבחור והורה לו ליטול 3 תרופות בצבע כחול ללא כל הסבר בנוגע לתופעות הלוואי שלהן ומבלי להציע טיפולים חלופיים, תוך ניצול מצוקתו וחולשתו של המטופל.
כתוצאה מנטילת הכדורים הכחולים המטופל החל לסבול מתופעות לוואי קשות ביותר לרבות רעד בקרקפת, הקאות רבות, נפילות, אי שליטה על הצרכים ועוד.
חייו נהרסו לחלוטין תוך הפסקת תפקוד בכל תחומי החיים, עד להגעה לאשפוז במחלקה סגורה בבית החולים בבאר יעקב, אך גם שם לא נמצא מזור לכאביו.
ניסיונותיו של הבחור לזכות בתשובה מהפסיכיאטר, מה היו הכדורים שאותם נטל בהוראתו, לא זכו למענה.
הנה כי כן, אנו עדים שוב ושוב להתנהגות משוללת רסן, ולקלות הבלתי נסבלת בה הפסיכיאטרים מנצלים את מעמדם ורומסים כל פיסת כבוד אפשרית של המטופל.
יש להורות לגופי האכיפה להטיל הגבלות ופיקוח משמעותיים על הפסיכיאטרים, בכדי לרסן את ההתנהגות הבלתי חוקית, אשר פוגעת במטופלים, ובחברה.
העדות המתוארת בכתבה זו מבוססת על תלונה אשר תועדה על ידי עמותת "מגן לזכויות אנוש". התלונה נשלחה לכל הגורמים המתאימים. עמותת "מגן לזכויות אנוש" תיעדה עד היום מאות תלונות על הפרת זכויות אדם בתחום בריאות הנפש, ומתנדביה ממשיכים בכל יום לחשוף הפרות נוספות. כל הרואה עצמו נפגע, או המעוניין לדווח על פגיעה בחבריו או במשפחתו, מוזמן לפנות לעמותת "מגן לזכויות אנוש".
למידע נוסף: יהודה קורן, דובר העמותה. טלפון 03-5660699 נייד 052-3350928 מייל: yodak8@gmail.com
עמותת "מגן לזכויות אנוש" היא הנציגה הישראלית של Citizens Commision on Human Rights – (CCHR) ארגון בין-לאומי המונה למעלה מ-300 סניפים ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1969 על ידי ארגון הסיינטולוגיה בשיתוף עם ד"ר תומאס סזאס, פרופסור לפסיכיאטריה, כגוף עצמאי, במטרה לחקור ולחשוף מקרים של הפרת זכויות אדם בידי פסיכיאטרים. הארגון עובד עם האו"ם ועם קבוצות רבות אחרות, במטרה לנקות את תחום בריאות הנפש. העמותה רואה בפסיכיאטריה את האלמנט ההרסני ביותר בחברה כיום.
שי ראשוני משלם מדי חודש 10 אלף שקלים לשני מטפלים. רק לאחרונה גילה שהוא זכאי לגמלה סיעודית של 1,700 שקלים בחודש. אחרי חודשים של מכתבים ופניות למשרד הרווחה, קיבל לבסוף מכתב תשובה מרתיח מהמשרד: "אתה אכן זכאי לגמלה, אבל אין לנו תקציב"
התשובה המבזה ששלח משרד הרווחה למשותק סופני: שי ראשוני לוקה במחלת ALS. הוא משותק מכף רגל ועד ראש, ומסתייע בשני מטפלים בזכותם הוא מצליח לשרוד. אחרי שגילה במקרה כי הוא זכאי לגמלה סיעודית, פנה במשך חודשים למשרד הרווחה, שהואיל רק השבוע להשיב לו במכתב מרתיח במיוחד.
ההתמודדות של שי
ראשוני, תושב רמת השרון, אובחן כלוקה במחלת ALS בשנת 2011, והוא משותק בכל גופו ומתקשר באמצעות המחשב. מאז איבחונו הוא החל לפעול במרץ למען החולים. הוא מכהן כמנכ"ל עמותת "פרס לחיים" למען החולים, ופועל לקידום חקר המחלה ומציאת טיפול.
בחייו האישיים, הוא אל"מ במילואים, בעל תואר שני במינהל עסקים, וגם היה מהראשונים בישראל שהוציא רשיון טייס פרטי. טרם המחלה עסק בספורט, ואף זכה במקום השלישי בתחרות הטריאטלון "איש הברזל".
גילה במקרה שזכאי לגמלה סיעודית
לפני מספר חודשים, גילה ראשוני כי הוא זכאי לגמלה סיעודית ממשרד הרווחה בת כ-10% מכלל ההוצאות עבור מטפלים סיעודיים. "עליתי על זה ממש במקרה" הוא מספר ל-ynet, "מובן שברווחה לא טרחו ליידע אותי או את החולים האחרים".
שי החל לשלוח מכתבים למשרד, ורק השבוע, בתום מספר חודשי המתנה ותכתובות, הואיל אגף השיקום במשרד הרווחה להשיב לו: "הריני להודיעך כי בקשתך לגמלת טיפול אישי סיעודי למונשמים נבדקה על ידנו. עפ"י הבדיקה נמצאת זכאי לקבלת הגמלה. עם זאת, בשל היעדר תקציב בסעיף, הנך מצוי ברשימת ממתינים לגמלה".
המכתב ששלח משרד הרווחה לשי ראשוני. בשל היעדר תקציב נמצא ברשימת המתנה
"יש אנשים שזקוקים לזה יותר ממני"
"מילא שגיליתי רק במקרה שאני זכאי לגימלה חודשית של 1,000 שקלים", אומר שי. "זה לא הרבה. אבל לאנשים חלשים זה המון. מילא עליי, אבל הלב נקרע לי על אלה שהם במצב כלכלי קשה משלי. להחזיק טיפול צמוד 24 שעות ביממה, זה עסק יקר מאוד, שהוא תוספת לכל ההוצאות היקרות של המחיה".
"לא התכוונתי להתבכיין, אני בעצמי לא סובל את גישת ה"מגיע לי". אני תמיד מעדיף לעשות מאשר לבכות. אבל כאן מדובר באבסורד. מונשם חייב השגחה של 24 שעות. מה נעשה בלי המטפלים? אני אוהב את המדינה שלי, על אף מגרעותיה, ואמשיך לאהוב אותה לעד. אבל קורע אותי לחשוב על אחרים במצבי, שלא יודעים להסתדר, כשכזו תשובה מגיעה מהמשרד שאמור לדאוג לנו".
ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "מדובר בנושא שהינו באחריות הביטוח הלאומי ועליו לדאוג לנושא התקציבי".
מאי 2015 - ערב התרמה לעמותת הוצאת ילדים מבתיהם "אור שלום" והפקרתם להתעללות והזנחה ללא בקרה ופיקוח במוסדות סגורים, אומנה ואימוץ. מוטי לייבל פעיל חברתי מיידע את התורמים על מעלליה של עמותת אור שלום.
ההורים לא אישרו, בית המשפט לא אישר - אבל התאומות הועברו למשפחת אומנה. האב ערבי - והן נמסרו למשפחה יהודית דתית. ברווחה הסתירו חוות דעת במשך חודשים. השופט: "שירותי הרווחה אחראים למחדלים. צריך בדק בית". סיפור אחד שהגיע לידי ynet חושף צוהר לכשלי האימוץ
"נער הייתי וגם זקנתי ולא זכור כזה שימוש לרעה בכוח שלטוני ופגיעה בזכויות יסוד, הן של האב והן של הקטינות. לשירותי הרווחה יש חלק נכבד ביצירת המצב הנוכחי באמצעות מחדלים ומעשים שנעשו". כך תיאר בית המשפט לענייני משפחה את ההתנהלות של שירותי הרווחה מול אב פלסטיני ואם יהודייה פגועת נפש, בניסיון להוציא מידיהם את בנותיהם התאומות בנות החמש ולמסור אותן לאימוץ.
ח' (35), פלסטיני בעל היתר שהייה ועבודה בישראל זה שנים ארוכות, נלחם על הזכות לגדל את בנותיו שלו ושל בת זוגו היהודייה. הבנות הועברו זמן קצר לאחר לידתן, עוד כשהיו בבית חולים, למשפחת אומנה בהליך המכונה "אומנה עם אופק של אימוץ", בעקבות מחלות נפש כרוניות של האם.
לאחר הלידה נלקחו הבנות למשפחת אומנה דתית יהודית, אף שאביהן ערבי. על הכשלים והמחדלים של שירותי הרווחה בהליך זה לא חסך השופט דניאל טפרברג ביקורת. בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים דנו בעתירת המדינה, שביקשה להשלים את הליך האימוץ, וקיבלו את עמדת ההורים.
האב התנגד למסירת התאומות לאימוץ
בפסק דין מקיף ויוצא דופן בחומרתו הבוחן את סוגיית האימוץ בישראל, נחשפה תמונת מצב מבהילה של כשלי הרשויות בהוצאת ילדים מחזקת הוריהם. "נסיבות תיק זה הן מהמורכבות ביותר שבית המשפט עסק בהן", כתב טפרברג בפתח החלטתו. "נער הייתי וגם זקנתי ולא זכור לבית משפט זה שטיפל במקרה כזה שבו ההתרשמות היא למרבה הצער של שימוש לרעה בכוח שלטוני ופגיעה בזכויות יסוד הן של האב והן של הקטינות. אין ספק כי לשירותי הרווחה יש חלק נכבד ביצירת המצב הנוכחי באמצעות מחדלים ומעשים שנעשו. מצופה ונדרש כי שירותי הרווחה יערכו בדק בית מקיף ויפיקו לקחים".
"ביקשתי את התאומות כבר כשנולדו ועוד לפני שהן נמסרו לאומנה. בכל יום הייתי איתן בבית החולים אבל ברווחה התנגדו בגלל סיבות לא ענייניות ולא אפשרו לי לגדל את בנותיי. אני לא מבין איך ומדוע החליטו שם לקחת אותן ממני ולמסור אותן לאימוץ", סיפר ח', האב. "אף אחד לא הסביר שמדובר באומנה למטרות אימוץ, הובטח לי שזה עניין זמני ושהבנות יחזרו אליי. הכוונה שלי הייתה שהן יקבלו בית בטוח רק עד שאוכל לעמוד על הרגליים ולגדל אותן בבית משלי", הסביר.
בני הזוג נפרדו לפני כמה שנים, ומאז נישא ח' לישראלית אחרת ואף נולדה לו בת נוספת. אך הוא התנגד למסור את בנותיו לאימוץ, וכך גם אמן. מאז לידתן פנה לרשויות הרווחה ולבתי משפט כדי לקבל משמורת עליהן ולגדלן בעצמו. הוא שמר על קשר רציף עמן והקפיד להיפגש איתן בבית החולים ובהמשך במרכז קשר ומחוצה לו.
לאחר שהבנות הועברו למשפחת אומנה עתר משרד הרווחה במרס 2013 לבית המשפט בבקשה להכריז על התאומות "בנות אימוץ". למרות חוות דעת שהגיש מומחה שמינה בית המשפט ולפיה יש להשיב את התאומות לאביהן בכפוף להסדרת מעמדו בישראל, נותרו השתיים בחזקת הורי האומנה.
באמצעות עורכי הדין עמיקם הדר וחדווה שפירא הביע ח' התנגדות נחרצת לבקשה לאמצן ודרש להעביר את המשמורת עליהן לידיו. עם זאת, בשל טובת הבנות והמורכבות שנוצרה עקב הימשכות ההליכים המשפטיים, הסכים ח' להשאירן במשפחת האומנה בתנאי שיוכל להמשיך ולהיפגש עמן באופן אינטנסיבי וקבוע.
האם הביולוגית התנגדה גם היא למסירת הבנות לאימוץ וביקשה להעבירן למשמורתו של ח' כדי שתוכל להחלים ממחלתה, לשקם את חייה ולשוב ולגדלן.
הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה בשאלת האימוץ התקיימו לאחר הליכים קודמים שהתקיימו בבית המשפט לנוער בשאלת הוצאת הילדים מחזקת הוריהם הביולוגיים. כך התארכו מאוד ההליכים המשפטיים ובבית המשפט לענייני משפחה הם התארכו שוב לאחר שרשויות הרווחה הטילו ספק - שהוסר רק לאחר בדיקה מקיפה ופסיקה משפטית אחרת - לגבי אבהותו של ח'.
בין היתר הדיונים התארכו גם בעקבות ניסיון גישור שלא צלח בין האב לרשויות הרווחה ובשל מחלוקות שהתגלעו לגבי "מסוגלותו ההורית" של ח', בין המומחה שמינה בית המשפט ובין חוות הדעת שהגישו שירותי הרווחה. בנוסף נדחו הדיונים עד להסדרת מעמדו של ח' בישראל. בעקבות העיכובים הללו טען ח' כי אין הוא צריך "לשלם" על הקשיים והעיכובים שגרמו הרשויות, והביאו לכך שמשך הזמן שבו שהו בנותיו בחזקת משפחת האומנה התארך מאוד. טענה זו, בדומה לכל טענותיו האחרות של ח', התקבלה במלואה בבית המשפט.
"הדל שבהורים טוב מהחזק שבמאמצים"
בפסק הדין ציטט השופט טפרברג פסקי דין קודמים בסוגיית האימוץ, וקבע: "לכל אדם זכות יסוד לגדל את ילדו גם אם מבחינה אובייקטיבית ייטב לילד אצל אחרים. זוהי זכות חוקתית טבעית וראשונית בבחינת ביטוי לקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם. אין המדינה רשאית לשבור את התא המשפחתי וליטול מאדם את ילדיו על מנת להיטיב עמם". עוד מציין טפרברג את פסק דינו של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, שכתב כי "בהעדר חשש לפגיעה בילד, הדל שבהורים הוא טוב בעיני הילד מן החזק והשופע שבמאמצים".
עוד קבע כי אמן הביולוגית של התאומות עונה על העילות הנדרשות על פי חוק האימוץ, לפיהן "ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין".
השופט הדגיש כי בשל מצבה הנפשי הבלתי יציב של האם לא יתקיים כל קשר בינה ובין בנותיה, למעט מכתבים שהמליצו כי האם תכתוב והם יועברו לתיק האימוץ, כדי שבנותיה יוכלו לקרוא לאחר התבגרותן. "אין ספק שהאם אוהבת את הקטינות. האם לא ויתרה עליהן מרצונה ולא נטשה אותן. האם חפצה בקטינות בכל נפשה ומאודה וסבלה רב מכך שהקטינות אינן גדלות בחיקה", כתב.
"הפגישות עם האב מיטיבות עם הקטינות" (אילוסטרציה) (צילום: דלית שחם) בעניינו של ח' ציין השופט כי מדובר ב"אב בעל מסוגלות הורית שהולכת ומשתפרת ככל שעובר הזמן", ואף ציין: "התרשמתי כי הוא מונע מטובת הקטינות, מבין את טובתן וצורכיהן. הפגישות עם האב מיטיבות עם הקטינות".
לבסוף קבע טפרברג כי "חרף הקשיים ששירותי הרווחה הערימו לפני האב, הוא מוצא את הכוחות לשים את צורכי הקטינות לפני רצונו וזכותו לגדלן. לדעת בית המשפט אין מסוגלות הורית גבוהה מזו", ובניגוד לחוות הדעת של שירותי הרווחה שגרמו להרחקת בנותיו ממנו, הדגיש השופט: "לאב הבנה בפועל של מצבים מורכבים ויכולת להתמודד עמם".
"אופק אימוץ" בלי שום אישור משפטי
טפרברג מתח ביקורת חריפה על רשויות הרווחה: "לאב מעולם לא ניתנה הזדמנות על ידי שירותי הרווחה להוכיח את טענתו כי הוא מסוגל לגדל את הקטינות. הוא מעולם לא ויתר עליהן ולא הסכים לאימוצן. האב מילא כל דרישה של שירותי הרווחה". עוד ציין השופט כי "לא הובאה כל ראיה לקיומו של קשר 'הפכפך' (בין האב לאם) כטענת המבקש (משרד הרווחה)". בהמשך פסק: "אינני מקבל את טענת המבקש כי האב התעלם מהתנהגותה הפסיכוטית של האם בעבר. האב עבר להתגורר עם האם לקראת הלידה כדי לסייע ולעזור לה. האב לא נטש ולא נעלם חרף מצבה הקשה".
פסק הדין אף מלמד כי שירותי הרווחה "הזמינו" חוות דעת חיצונית בניגוד להסכמתו של בית המשפט ובהמשך הסתירו את תוצאותיה במשך חודשים ארוכים. ביחס להוצאת הילדים הראשונית פוסק השופט טפרברג כי "התרשמות בית המשפט היא כי לו היו שירותי הרווחה נוהגים כנדרש וכמצופה, אין זה בלתי נמנע כי לא היינו עומדים היום היכן שאנו עומדים במסגרת פסק דין זה".
הוא הצביע על שורה של כשלים חמורים נוספים ובהם הההחלטה הראשונית כי הבנות יימסרו למשפחת אומנה עם "אופק של אימוץ" מבלי שהתקבל לכך כל אישור של בית משפט כנדרש בחוק ומבלי שנבחנה מסוגלותו ההורית של האב. "הוצאת הבנות מחזקת הוריהם נעשתה להתרשמות בית המשפט ללא הסכמה מלאה ומדעת של ההורים", נכתב.
השופט התרשם "שעולה חשש של ממש כי הקטינות 'סומנו' כמיועדות לאימוץ עוד בטרם הייתה תשתית כלשהי כדי לתמוך בכך. התנהלות זו מטילה צל כבד על כל התנהלות המבקש לאחר מכן, ועולה חשש כי הייתה מגמתית".
בית המשפט קיבל את עמדת האב שאמר כי הבין שהאומנה היא זמנית בלבד: "התנהלות שירותי הרווחה הייתה בלתי מידתית ובטרם התבררה התמונה או שמוצו אפשרויות טיפול והשמה חלופיות. האב, האם והקטינות היו צריכים להיות במרכז מעייניהם של שירותי הרווחה, והרושם הוא שבמקרה הזה התהפכו היוצרות, והמשפחה האומנת זכתה למקום זה בשוגג".
בית המשפט מתח ביקורת גם על החלטת שירותי הרווחה להעביר את הקטינות למשפחה יהודית דתית אף שמדובר באב ערבי: "בנסיבות אלה היה מצופה שהשמתן של הקטינות תהא אצל משפחה ערבית ישראלית או לפחות משפחה יהודית לא דתית". בפסק הדין מאשים השופט כי שירותי הרווחה לא עשו די להציע עזרה וסיוע לאב. "לא נעשה כל ניסיון מטעם שירותי הרווחה לנסות ולשקם את התא המשפחתי... התנהלות שירותי הרווחה אינה עולה בקנה אחד עם התחייבות מדינת ישראל כחברה באמנת זכויות הילד". הוא אף האשים את רשויות הרווחה ב"הצגה מגמתית של העובדות" בדיונים המשפטיים.
פסק הדין קבע כי בשל טובת התאומות, הצורך לשמור על יציבות בחייהן והסכמתו של האב הביולוגי, יתגוררו השתיים אצל משפחת האומנה במסגרת "אומנה ארוכת טווח והמשך הקשר האינטנסיבי עם אביהן". מפגשיהם השבועיים יוארכו וההחלטות על עתידם יתקבלו בשיתוף שני הזוגות. השופט הזהיר לבסוף כי אם משפחת האומנה תדחה את החלטתו, יועברו הבנות לחזקתו המלאה של ח' בהליך הדרגתי.
"אנחנו שמחים על פסק הדין המיוחד הזה. האב היה ראוי לצדק ובית המשפט אמר את דברו", מסרו ל-ynet עורכי הדין עמיקם הדר וחדווה שפירא, פרקליטיו של ח'. "בית המשפט מצא סוף סוף לנכון להעמיד את גורמי הרווחה על טעותם בצורה ברורה. הגיע הזמן ששירותי הרווחה לא יחשבו שכל החכמה והצדק בידיהם, אלא שיש גם צדדים וגורמים נוספים שגם להם ואצלם יש לעתים היגיון, צדק ויושרה".
דסיפרמין - Desipramine הוא סם פסיכיאטרי נוגד דיכאון ממשפחת הטריציקליים המאושרת לטיפול בדיכאון במבוגרים. דסיפרמין משפיע על כימיקלים מסוימים במוח (סרוטונין ונוראפינפרין), הסם יכול לעזור להפחית את תסמיני דיכאון. דסיפרמין מגיע בצורת טבליות. הסם נלקח בדרך כלל פעם אחת עד ארבע פעמים ביום. תופעות לוואי עלולות לכלול נמנום, סחרחורת, ובלבול.
תרופות טריציקליות הן תרופות שהמבנה הכימי שלהם בנוי משלושה מעגלים. התרופות משפיעות על הקליטה מחדש של נוירוטרנסמיטורים שנמצאו כבעלי השפעה על דיכאון. דסיפרמין עובדת באופן ספציפי יותר על הנוירוטרנסמיטור סרטונין, אך היא משפיעה גם על נוראדרנלין.
כתוצאה מהשפעת התרופה, עולה ריכוז הסרטונין והנוירוטרנסמיטורים האחרים בסינפסה (המרווח בין תא עצב למשנהו במח), כך שתאי העצב שרויים בסביבה עשירה יותר בסרטונין. זה משפיע על תפקודם ועל המסרים העצביים שמועברים בין התאים, עד להפחתה של תחושת הדיכאון והסימפטומים הנלווים.
דסיפרמין ניטלת בגלולות במינון של 25-100 מ"ג ליום. ניתן לקחת את כל המנה בבת אחת, או לחלק אותה לשתי מנות במהלך היום. בדרך כלל נהוג לקחת אותה לפני השינה.
דסיפרמין - תופעות לוואי
יובש בפה, חוסר תיאבון, ועצירות הן חלק מתופעות הלוואי הנפוצות יותר שכבר דיווחו בדסיפרמין desipramine. לרוב בעיות אלו הן מינוריות וניתן לטפל. עם זאת, עלולות להתפתח תופעות לוואי חמורות יותר של דסיפרמין desipramine, כגון שינויים בקצב לב, צהבת, או התקפי חרדה. במקרים אלו יש לדווח לרופא המטפל.
דסיפרמין Desipramine נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלה תועדו תופעות הלוואי שהופיעו בקבוצת אנשים שנטלו את התרופה והושוו לקבוצת אנשים אחרת שלא נטלו את התרופה. בדרך זו זוהו תופעות לוואי, תדירות הופעתן, בהשוואה לקבוצה שלא נטלה את התרופה.
במחקרים אלה, תופעות לוואי desipramine כללו:
בלבול יובש בפה סיוטים חוסר תחושה, עקצוץ, או תחושות חריגות אחרות רעידות עצירות שתן עובר קושי רגישות לשמש אובדן התיאבון בחילות והקאות שינויי טעם כאבי בטן שינויים בחשק מיני אימפוטנציה (הידוע גם בתפקוד לקוי של זיקפה או ED) או שפיכה כואבת ירידה במשקל או עלייה במשקל הזעה מוגברת אדמומיות של העור, במיוחד של הפנים נשירת שיער כאבי ראש.
כמה תגובות נוספות שעשויות להיות כוללות:
סחרחורת נמנום.
תופעות נסיגה (תופעות לוואי עקב הפסקת נטילת דסיפרמין) דווחו באנשים שהפסיקו לקחת את התרופה בפתאומיות. סימנים של נסיגה עלולים לכלול בחילות, כאבי ראש, ותחושה כללית רעה.
תופעות לוואי של דסיפרמין שיש לדווח עליהן: עלולות להתפתח עקב נטילת דסיפרמין תופעות לוואי חמורות שיש לדווח עליהן:
התקף לב או שבץ שינויים בקצב לב (הפרעה בקצב לב) קצב לב מהיר (טכיקרדיה) או תחושת דפיקות לב חזקות
התקפי בלבול, הזיות, הזיות סימנים של תגובה אלרגית, כוללים: פריחה בלתי מוסברת, פריחות, גירוד, נפיחות לא מוסברות, קשיי נשימה או בליעה
כל שינוי שד, כולל הגדלת חזה או פריקת שד נפיחות באשכים הצהבה של עור או עיניים (צהבת) מחשבות אובדניות או התנהגות אובדנית עוינות או תוקפנות עיסוק בפעילות יוצאת דופן או מסוכנת חוסר מנוחה או חוסר יכולת לשבת בשקט התרוממות רוח או רגשות של אושר קיצוני שעלולות לעלות ולרדת עם מצב רוח מדוכא או עצוב שינויים חריגים אחרים בהתנהגות קשיים בשינה חרדה, או התקפי פאניקה.
