יום שני, 9 ביוני 2014

אשר גרוניס נוסע ברברס נגד כיוון התנועה ברח' דניאל פריש 3 ת"א - גרוניס עובר על החוק

אשר גרוניס נוסע ברוורס בניגוד לחוקי התנועה בכביש סואן בתל אביב.
הפגנת הורים נגד חטיפת ילדיהם בכנס פרידה לנשיאה הילה גרסטל בראשות אשר גרוניס בית ציוני אמריקה, 8/6/14.
אשר גרוניס אינו מסוגל להתעמת עם הורים נורמטיביים שנדרסו ונרמסו על ידי הביורקרטיה השוחקת של מערכת המשפט. בעת שהוא נהנה ובילה עם חברתו הילה גרסטל - עשרות הורים מחו על כך שנבצר מהם לראות את ילדיהם וחמור מכך נבצר מהם לגדל את ילדיהם שלהם.
אשר גרוניס נכנס לרכבו, ביצע עבירות תנועה חמורות בניגוד לחוק, נסע נסיעה אחורנית נגד כיוון התנועה במרכז תל אביב ברחוב דניאל פריש 3, נסיעה של 70 מטר בכביש סואן.
בכך סיכן עוברים ושבים.
האם החוק שם את אשר גרוניס מעל האזרחים?

יום חמישי, 5 ביוני 2014

החיים הם כמו גלגל מסתובב | מאת עופרה ענקרי - על דרכי הרמיה של העו"סיות במחלקות הרווחה

עפרה ענקרי - להציל את הילדים

החיים הם כמו גלגל מסתובב , מאת עופרה ענקרי  , יוני 2014  , השרון פוסט

כל אדם בעולם זקוק לתשומת לב ואוזן קשבת. כל אדם בעולם סוחב צרות וקשיים כאלה ואחרים. כל אדם זקוק לאהבה וליטוף. כל אדם זקוק לידיעה שהולכים איתו ומסייעים לו בקשייו וצרותיו. כל אדם זקוק לתת אמון כלפיי מי שמציג עצמו כמסייע. כל אדם זקוק לתת אמון בעצמו בכוחו וביכולתו כדי להצליח.

החיים מאוד מאוד קשים כשעיקר הבעיה היא שכר חודשי נמוך, כשלצד זה יוקר המחיה לא מאפשר למשפחות המוחלשות והעניות, להרים את הראש מעל פניי המים ולא להרים את הראש בכלל.

בכל עיר ברחביי המדינה ישנה "מחלקת רווחה" שתפקידה הוא כפי שמה. לתת ולדאוג לרווחת המשפחות המתקשות,דרך התקציב אותו היא מקבלת.

אל משרדיי הרווחה עולות ומטפסות אימהות מתקשות חד הוריות וגרושות ועולות חדשות. האימהות הללו פונות למשרד הרווחה כדי לקבל הנחה בארנונה, בצהרונים, בחוגים וכדי לקבל סיוע במזון דרך עמותות, לעיתים כדי לקבל שוברים לרכישת מוצרי חשמל ורהיטים...הכל תלוי בתקציב וברמת הקושי של אותה משפחה. זה בערך וייתכן מאוד שפיספסתי עוד כמה הטבות ואידאות אבל זה לא ממש חשוב.

הנקודה הכאובה עליה אני כותבת עכשיו, היא מה קורה לאותה אימא חלשה ותמימה מרגע שרגלה דרכה במשרד הרווחה לצורך בקשת עזרה, עד לרגע השחור בחייה ובחיי ילדיה.

מגיעה אמא גרושה/חד הורית/עולה חדשה/...לפגישה אצל העובדת הסוציאלית שסיפחו לה, כשליבה שמח ומלא תקווה שהנה הנה הגיע למקום בו יעטפו אותה בכנפיים רכות ואוהבות, ומעט יקלו על מכאובה הנפשי והכלכלי, שהרי כל אדם זקוק לאוזן קשבת וחומלת, ולסיוע כלכלי כשנורא נורא קשה בעולם.

אותה אמא שנמצאת באותה עת במקום נמוך וחלש,אין לה הרבה ברירות אלא להסתייע ולו זמנית על אף חוסר הנעימות ועל אף החשיפה בפניי אדם זר. בליבה היא אומרת...העובדת הסוציאלית אומנם זרה אך המערכת שמה אותה לעזרה. זה יעודה,לעזור...לתת רווחה.
וכך מתחילה הפגישה..לקיחת פרטים אישיים על כל המשתמע מכך,והפנקס נפתח ומתמלא בשלל כיתובים והתרשמות של עובדת סוציאלית.
ספרי לי מה קורה...מה קשה לך...מדוע...כמה...למה...הכיצד...כשכל השאלות החתרניות הללו נעשות בקול שקט קטן ומתוק...קול מתנגן כמו מנגינת כינור והלב הולך שבי אחריה...העובדת הסוציאלית נותנת תחושה שהיא ורק היא המלאך המושיע עם הכנפיים הלבנות...פיית החלומות...אלוהים!
והאמא האומללה שכה זועקת לעזרה וחמלה...מאמינה בכל ליבה שהנה הנה הגיע למקום שיתן לה מעט טוב וייקל עליה ועל ילדיה. כי החיים הם כמו גלגל מסתובב,ועכשיו הגלגל נמצא בחלקו התחתון...וקשה.

ולפגישה הזו מתווסף בכי קורע לב...והלב נפתח ומגולל את הסיפור הכואב...כי המלאכית בעלת הכנפיים הלבנות והרכות,מדובבת באופן שיטתי ומגמתי,לפתוח את צוהר ליבה...תוך כדי שהפנקס פתוח והיד רושמת הכללל...מתעדת מילה במילה ומעוותת את המציאות,ולוקחת את הסיפור לאיזה מקום שמתחשק לה. את כל זה האמא המסכנה לא יודעת...היא באה לבקש סיוע בתוך הקהילה דרך "מחלקת הרווחה". עוד פגישה ועוד פגישה ועוד פגישה...והיד ממשיכה לרשום ולתעד בחיוך מתוק...עיניים רכות וחומלות...קול מתנגן מלא אמפתיה...כשבעצם כל התפאורה אותה מציגה העובדת סוציאלית מול האמא,הוא שקר וכזב.
מה שעושה העובדת הסוציאלית הוא הכנת תסקיר מנופח ושיקרי שמעוות את המציאות של אותה משפחה מתקשה וענייה. מה שעושה העובדת הסוציאלית הוא הכנה לכתב אישום חמור אותו היא מגישה לבית המשפט, בידיעה שהשופטים במדינת ישראל הינם חותמת גומי ותו לא.

היא פועלת כך בידיעה שכוחה רב מתוקף תפקידה, ושהשופט לא יחטט ולא יבדוק ולא יפקפק בתסקיר המזוויע אותו הניחה על שולחנו. וכך תופרת העובדת הסוציאלית או פקידת הסעד, תיק שיקרי ועמוס בעיוותים שרק אלוהים יודע איך יוצאים ממלכודת תופת שכזו.

אותה עובדת סוציאלית יודעת ומודעת לעובדה שאותה אמא מוחלשת וענייה איננה יכולה לשכור את שירותיו של עורך הדין כדי להגן ולהתגונן ולהיחלץ מהבור השחור אותו כרתה לה בחיוך מתוק.

בדרך כלל אותן אמהות מוחלשות כלכלית, פונות אל הסיוע המשפטי בכדי לקבל ייצוג של עורך דין מטעם המדינה. עם כל הכבוד לעורכי הדין שעובדים עם הסיוע המשפטי ומקבלים את שכרם עבור עמלם מהמדינה, אותם הנ"ל לפחות לטעמי...מה שנקרה "לא יתאבדו" על התיק של האמא המוחלשת והענייה שנדחקה לצרה צרורה ואיומה.ולמי במצב השבור הזה יש כסף לעורך דין פרטי? עורך דין תותח שילחם עבור האמא וילדיה? את כל זה פקידת הסעד יודעת ומנצלת עד תום.

הפתרון הקל והמיידי של פקידות הסעד הוא הוצאת הילדים מהבית. עקירתם הגסה של הילדים והתינוקות למרות התנגדותה של האמא. לא יעזור בכי ולא יעזרו תחנונים של האמא,ולא יעזרו זעקות כאב השמיימה, ולא יעזור כלום בו ברגע שנפל הפור ופקידת הסעד החליטה על דעת עצמה בלבד,ש"טובת הילד" היא לגדול מחוץ לביתו. ולא יעזור שהילד בוכה וצורח ומבקש את אמאאאא ותצילי אותי אמאאאא אני רוצה אותך ורוצה הביתה אמאאאא...

פקידת הסעד החליטה בלב קר ואטום שהתינוק שעדיין יונק משד אימו, יעקר ממנה. שהילדים הרכים שזקוקים לאהבת אימם לחיבוקה ולכנפיה המגוננות כמו שרק אמאאאא יודעת לעשות בעולם כולו, זה לא יעזור.

הפנקס השחור התמלא במילים ועדויות,והתסקיר הונח על שולחנו של השופט חותמת גומי. כן גבירותיי ורבותיי...השופט הוא חותמת גומי של פקידות הסעד,ואת זה לא רק אני אומרת אלא הם הם השופטים בעצמם מודים ומתוודים. על התנהלותם הכושלת של השופטים בישראל,העבירה ביקורת חריפה "כבוד השופטת לענייני משפחה בדימוס חנה בן עמי".

היא העבירה גם ביקורת קשה וחריפה על התנהלותן העבריינית של העובדות הסוציאליות וניתן להקשיב לה ביו טיוב.היא רק דוגמא אחת של עדויות קשות ונוראיות כלפיי אוכלוסיה מוחלשת כלכלית.

שופטת חנה בן עמי מדברת על עבריינות עובדות סוציאליות


משרד הרווחה הוא גוף אשר נועד לעזור ולסייע למשפחות מוחלשות, ולתמוך בהם בתוך הקהילה ולא מחוצה לה. תפקידה ויעודה של פקידת הסעד לעזור כלכלית ונפשית לאוכלוסיה המתקשה העולה אליה כדי לקבל את שרותיה מתוך תקציב המדינה שהוקצב לכך.

עקירה וחטיפת ילדים מהבית הינו פשע מתועב שגורם להרס משפחות וטראומה קשה ביותר לילדים. ניתוק ילדים מאימם הוא הדבר הנוראי ביותר שהדעת אינה יכולה לסבול. אתם מוכרחים להבין גבירותיי ורבותיי שמדובר בדיני נפשות. תינוקות וילדים קטנים נעקרים מבתיהם בגסות ושרירות לב למרות התנגדות האמא והמשפחה,הוא מעשה שלא יעשה ויש להטיל עליו וטו! המדיניות הזו של חטיפת ילדים דרך מימוש צו החירום אותו משיגה פקידת הסעד דרך בית המשפט, ובמעמד צד אחד וללא דיון הוכחות, הוא גזר דין מוות!

גזר דין מוות על הילדים שמושלכים לכל אותם מקומות כגון: פנימיות/ מוסדות/ מרכזי חירום/ משפחות אומנה/ ואימוץ סגור ששם הם עוברים התעללויות קשות דרך מכות, קללות, עונשים כבדים שכוללים סגירה בחדריי צינוק, הולדינג, אונס של קטינים וקטינות, הלעטה בכדורים פסיכיאטריים שלא לצורך, וכך הורסים את נפשו הקטנה הרכה והאומללה של הילד לכל חייו, וכך הורסים משפחות כשהיד קלה על ההדק ובצע הכסף הוא נר לרגליי כל מי שידו בוחשת במכונה המשומנת הזו שמניבה מיליארדים על גבו הצנום של הילד בישראל!!!

ועל כוחן הבילתי מרוסן והבילתי מבוקר והבלתי מתקבל על הדעת של פקידות הסעד אני אומרת: הן- התובע, השופט והתליין.

הייתכן?!

מסקנות ועדת סילמן לא מיושמות - משרד הרווחה ממשיך לסחור בילדים

יוני 2014 - מבט לחדשות של ערוץ 1 - רועי כץ -  משרד הרווחה הכריז על שינוי בהליך הוצאת ילדים מחזקת הוריהם. זה קרה לפני שלושה חודשים, אבל בינתיים -התכנית לא מיושמת, ובפועל המאבק המר בין הורים לעובדים הסוציאלים - נמשך במלוא עוצמתו.

משרד הרווחה מורח את הציבור בדרכי רמיה. פקידי המשרד מציגים כל כמה שנים מצגת שווא של שינוי העומד לקרות בעזרת ועדה, או מדיניות אך בפועל משרד הרווחה ממשיך לסחור בילדים ומעצים את הסחר.




סיפורה הבלתי נתפס של אם שהופרדה מבנה, למרות שדוח סוציאלי מחודש מץ 2014 קובע כי היא "בעלת מסוגלות הורית טובה ובריאה".
בפרוטוקול ועדת החלטה נאמר כי הבן צריך להיות עם אמו, וכי:
"בכל יום שהוא אצל משפחת האומנה, נגרם לו סבל".
למרות כל זאת, רשויות הרווחה, כאילו בשם טובת הילד, משאירים את הילד במשפחה בה נגרם לו סבל ולא נותנים לאם המסורה לראות אותו בכלל!
ר' בת 19, אם שהופרדה מבנה הפעוט, מספרת:
בגיל 15 וחצי נכנסתי להריון ואמא שלי תמכה בי מאוד, ואמרה שכל דבר שאני אחליט היא תלך איתי, העדפתי ללדת אותו, כי ידעתי שאני אוכל להעניק לו את מה שהוא צריך.
אתה רואה את הילד שלך, את התינוק שלך, וכאילו אין דבר יותר טוב מזה.
גרתי שנה אצל אמא שלי יחד עם הילד. היה לי קשה, לא הסתדרתי עם אמא שלי ופניתי לרווחה לעזרה.
העבירו אותי לאומנה יחד עם הילד, יומיים לפני שמלאה לו שנה, הגבר שם הטריד אותי מינית והוציאו אותנו משם דחוף.
ביקשתי שלא ישימו אותי במשפחה דתיה, כי ידעתי שיהיה לי קשה להתאקלם שם, ובגלל שלא היתה לי ברירה, לא היה לי מקום אחר, אמרתי יאללה. בגלל שהם דתיים הייתי צריכה להתלבש צנוע ובשבתות אם הייתי רוצה לטייל עם הילד, הייתי חייבת ללבוש חצאיות ארוכות, הייתי פשוט חייבת לחיות את החיים שהם חיים.
הייתי לוקחת אותו לגני שעשועים, הייתי משחקת איתו בבית, בחצר, מלמדת אותו דברים, קוראת לו סיפורים, שרה לו, יום אחד הכרתי בחור.
הם אנשים דתיים, מבחינתם לא קיים דבר כזה שבחורה יוצאת עם בחור. סיפרתי לה. כמה ימים אחרי, ביום רביעי או חמישי, היא פשוט אומרת שבגלל שיש לי חבר, ירדתי מהפסים, אני לא לומדת, אני לא נותנת יחס לבן שלי, אני מזניחה אותו. אני בחיים שלי לא הזנחתי את הבן שלי, בחיים.
הם בעצם הפרידו אותנו.
ומאז אני רואה אותו רק 4 שעות בשבוע ואחת לשלושה שבועות מקבלת אותו לשישי-שבת. זה ככה כבר שלושה חודשים כמעט.
עורכת דינה של האם נועה מיכאלי אומרת:
"פקידת הסעד היא גם דתיה. לפי דעתי זה גם משפיע על הדרך שהיא רואה דברים. כי לחשוב על הפרחה הקטנה הזאת שבגיל 15 נכנסת להריון, יולדת ברוב חוצפתה, לא נותנת לאימוץ, ועוד יש לה חבר, זה דבר נורא. הרי איך היא יכולה להיות אמא?"
האם ממשיכה ומספרת:
כשאני בביקורים עם הילד, לוקח לי זמן להרגיע אותו, להגיד לו שהכל בסדר, שאני איתו, שהכל בסדר. אמא שלו יום אחד פשוט מבחינתו פשוט קמה והלכה לו. למה זה מגיע לו?
עורכת דינה של האם נועה מיכאלי מצטטת מתוך דוח סוציאלי מיום 3.3.14:
"גידלה אותו באהבה רבה והשקיעה בו את כל כולה, והוכיחה מסוגלות הורית טובה ובריאה. כל יום במשפחת האומנה גורם לו סבל".
האם ממשיכה ומספרת:
היום היחסים עם אמא שלי טובים ויש לי איפה לגור. אמא שלי מוכנה לקבל אותנו.
עורכת דינה של האם נועה מיכאלי מספרת:
"הגיעו אלי, בפאניקה גדולה ר' ואמא שלה, שאותה הכרתי קודם, ואמרו שהולכים לקחת את הבן של ר' לאימוץ. ואני מכירה את העניין הזה שקליינט שלי אומר משהו אחד אח"כ יבוא לי עם משהו אחר. במקרה כל כך רגיש אמרתי שאני אבדוק.
התקשרתי לרווחה, אחרי שקראתי את המסמכים שקיבלתי הייתי המומה, פשוט הייתי המומה. למשל, יושבת בישיבת החלטה יחד עם האמא הצעירה שכרגע הפרידו אותה מהבן שלה, יושבת נציגת השירות למען הילד ואומרת: "הילד מאוד נפגע, את נעלמת לו".  היא אומרת את זה לאמא הצעירה.
אז ר' עונה לה: "אני לא נעלמתי לו, אני התבקשתי לצאת".
ואז באיזשהו שלב אומרת הנציגה: "האימוץ לדעתי מאוד רלוונטי".
אני לא נולדתי אתמול. אני מתעוררת בלילה ולא מצליחה להירדם.
פתאום נבנתה לי איזו מציאות ממש מפחידה, איך סוגרים על האמא הזאת, אומרת עו"ד נועה מיכאלי.
האם מוסיפה ואומרת:
משום מקום המפקחת אמרה שהיא שוקלת להעביר אותו לאימוץ. יכול להיות שאני לא אראה את הילד שלי. ולמה? סתם. סתם, כי משפחת האומנה שגרתי אצלם אמרו, אמרו דברים.
אני אמא טובה ואתם מרחיקים ממני את הילד שלי? למה?
לפני ימים אחדים הודיעה פקידת הסעד ל- ר' שכל המפגשים העתידיים עם בנה בוטלו בשל מצבה הנפשי. היא לא פגשה את ר'. אף איש מקצוע לא פגש אותה, וכשניסתה ר' לברר על איזה מצב נפשי היא מדברת, לא קיבלה תשובה. על אף שהיא אמא מסורה עלולה ר' לאבד את בנה.

יום שלישי, 3 ביוני 2014

סיפורו של האבא אבנר (אבני) בן צבי – משרד הרווחה מונע ממני את הזכות להורות

סיפורו של האבא אבנר (אבני) בן צבי – משרד הרווחה מונע ממני את הזכות להורות



סיפורו של האבא אבנר (אבני) בן צבי – יוני 2014
אבנר (אבני) בן צבי מביא את סיפורו האישי החושפני, את חייו, לידיעת הציבור – על מנת שידעו ויכירו מה נעשה לאבות גרושים במדינת ישראל בשנת 2014. אין צורך להאריך ולפרט את החשיבות הציבורית של הנושא, וזאת גם לאור העובדה כי כל זוג מתגרש, מוצא עצמו "מטופל" בכפיה על ידי משרד הרווחה, כשעובדים סוציאליים כופים ומחייבים את הצדדים לבצע על חשבונם מבדקי מסוגלות הורית, אבחונים פסיכיאטריים, אבחונים פסיכולוגיים, הערכות מסוכנות להורים וכל סירוב מצד מי מהצדדים מתפרש אצל העובד הסוציאלי כאי שיתוף פעולה כשהסנקציות נגד אותו צד שלא משתף פעולה נוגדות את חירותו של ההורה. על רקע דברים אלה, ראה עצמו אבני, כבעל החובה לפרסם ולדווח לציבור באופן נכון והוגן על ההליכים המתנהלים בענייניו האישיים, באופן הוגן ומאוזן, תוך מתן ביטוי, כמובן, לעמדות כל הגורמים המתעסקים במשפחתו.
אבני אבא לתאומות בנות 11 שנים. קצין משטרת ישראל לשעבר, איש משרד הבטחון, אדם ללא רבב בנפשו או עברו.
חשיפתו של אבני מערכות שלטוניות שפועלות במשותף: בתי משפט – רווחה.
אבני, אבא נורמטיבי ללא רבב, לא מסוכן חלילה לבנותיו. נהפוך הוא: בכל חוות הדעת של פקידות הסעד וביהמ"ש נכתב עליו: "אב מסור, אוהב ומיטיב עם בנותיו", ולמרות זאת, נמנעת ממנו הזכות להורות. נמנעת ממנו הזכות לאבהות.
אבני פוגש את בנותיו פעם בשבוע, שעה בשבוע, במרכז קשר.
 "כשאתה מגיע בתור גבר גרוש ואתה מתלונן גם נגד הרווחה, גם נגד פקידות הסעד וגם נגד גרושתך – המשטרה, לא עושה שום דבר. חד משמעית!
אני הגשתי תלונות מאוד חמורות על זיוף נגד פקידות הסעד, פקידת הסעד מאיימת עלי כל פעם 'אתה תגיש תלונה, אתה תאיים עלי? אני יגיש נגדך תלונה שאתה מאיים על עובדת ציבור'.
אתה מדבר אליה בקול נעים, אז היא אומרת 'למה אתה מרים את הקול?'
יש לי עסק עם פקידת סעד שהיא ממש לא נורמלית. שמה קרן איפרגן. חד משמעית.
חגגתי יום הולדת 50, ביקשתי מפקידת הסעד שתתן לי לשבת עם בנותיי בקניון מחוץ למרכז הקשר בליווי פקידת סעד שתשב איתנו – סורבתי.
ההורים שלי, אמי ניצולת שואה, כל המשפחה שלה הושמדה בשואה, ההורים שלי בני 80 פלוס, לא ראו את הבנות שלי במשך שנה, הגיעו למרכז קשר בפתח תקוה לפני שלושה שבועות, בדיוק ביום ההולדת של הבנות. ביקשנו כוס מים, להיכנס לפני הזמן. הורים מבוגרים בני 80, לא נתנו לנו להיכנס למרכז קשר. 10 דקות לפני, כאשר גם במרכז הקשר כשההורים שלי נוכחים, ניסו לעשות לנו פרובוקציות.
התברר שבעצם פקידת הסעד מינתה פקידת סעד מיוחדת שהיא משת"פית שלה, על מנת לעורר פרובוקציות במרכז קשר ששמה לאה פאר.
השיא היה שלפני שלושה שבועות, ביקשתי מהבנות להתקשר לסבא-וסבתא מהטלפונים שלי במרכז הקשר, פקידת הסעד לאה פאר לקחה להן את הטלפונים ואמרה אתן לא תתקשרו לסבא וסבתא.
מנסים להלחיץ אותי בכל מיני מבדקים.
ביום חמישי 5/6/14 הזה יש לי שני דיונים. דיון פלילי, על זה ששלחתי מייל לגרושתי, כשהיא היתה מטרידה אותי יום-יום במחשב שלי, שכתבתי שהבן זוג שלה הוא קוף, שתלך לקוף שלה. על זה מדינת ישראל מעמידה אותי לדין פלילי, על מייל שנשלח לגרושתי כשאין לי צו הרחקה ממנה. יש צו הרחקה הדדי מבן הזוג של גרושתי.
הדיון השני, גרושתי המציאה סיפור הזוי, שאני מחזיק אקדח אצלי בבית, שיש לי אמצעי לחימה בבית, שהבת שלי ראתה אצלי מחסניות כדורים, השד יודע מה, וב- 28/7/13 פרצו אלי הביתה 5 בלשים חמושים בצו חיפוש בלתי חוקי בעליל ב- 24:00 בלילה, אמרו שיש להם צו חיפוש, למרות שהשופט קבע שהוא לא מאשר חיפוש. אמרו לי אתה מעוכב, הפכו לי את כל הבית. במגירה מצאו מחסנית אקדח שהיתה 25 שנה במגירה.
אני שירתתי כאיש כוחות הביטחון, נשאתי נשק אישי, אני גם מדריך ירי מוסמך. היו לי 4 אקדחים ברישיון שהופקדו במשטרת ישראל. המשטרה בלחיצת כפתור יכולה לדעת כל זאת, שאני מחזיק ברישיון נשק. כמובן שהאקדח שלי בכלל לא פה. מצאו אצלי את המחסנית, שאלו אותי "מה זה?" אמרתי זה אצלי 25 שנה.
קיבלתי כתב אישום 'אתה מחזיק אמצעי לחימה". סיפור הזוי.
משטרת ישראל בשיתוף עם שירותי הרווחה מנהלת נגדי מסע חורמה. השבוע נפגשתי עם ראש מחלק תביעות ואמרתי לו תגיד לי 'אין לכם מה לעשות, לטרטר אותי יום-יום למשטרה, יום-לבתי משפט?" כל עניין כזה מצריך ממני להפקיד ערבויות כספיות שלא מוחזרות לי.
 גרושתי הגישה נגדי 150 תלונות כזב. כל שני וחמישי נעצרתי. העבודה שלי נפגעה. כתוצאה מהמעצר האחרון, אני גם פוטרתי ממקום העבודה שלי. הסיווג הבטחוני שלי נפגע, רישיונות מקצועיים שלי נפגעו. הדבר החמור ביותר שקרה, בערב סוכות האחרון נעצרתי מעצר שווא בטענה 'שעברתי עם הרכב על יד ביתה של גרושתי', כאשר בכלל באותה השעה, אני הייתי בבית של בת הזוג שלי ברחובות, ואני גם מחזיק קבלה של תחנת הדלק בצומת ביל"ו. הובלתי לתחנת המשטרה ביום שישי במוצאי החג, ונפגשתי עם הסמת"ח עו"ד אסף זילברשטיין.
אמרתי 'על מה אני עצור? איך אני יכול להיות בפתח תקוה בשעה 18:00 כשאני בתחנת הדלק בצומת ביל"ו בשעה 18:00?' אמרו לי זה לא מעניין אותנו. אתה עצור.
כתוצאה מתלונות הכזב נפתחו לי תיקים פליליים. מעולם לא היה לי עבר פלילי. אני איש משרד הביטחון לשעבר. אני מחזיק פה עיטורים מטעם שר הביטחון. אני נכה משטרה. שירתתי במשטרת ישראל, נפגעתי פעמיים בשירות המדינה, גם במשרד הביטחון וגם במשטרת ישראל, והייתי קצין משטרה בעבר.
משטרת ישראל משתמשת בנוהל מעצר אוטומטי. לא מעניין אותה גבר נפגע, לא נפגע.
ב- 6/6/13 ניגשתי לתחנת משטרת פתח תקוה להגיש תלונה על תקיפה של הבנות שלי בידי גרושתי. אני מגיע ליומנאית ששמה איריס ביבי, והיא מכירה אותי 10 שנים ואת הסיפור עם גרושתי. אני מבקש לשלוח ניידת לבית גרושתי, והיא אומרת 'תעוף לי מעל העיניים'. לידה עומד קצין, רב פקד תמיר הלל, שמכיר אותי, ממשטרת פתח תקווה. אני מבקש ממנו לשלוח ניידת לבית גרושתי. אני משמיע לו הקלטה של הבנות שלי בוכות ואת הצעקות שלהן, הווא אמר לי 'תעוף לי מהעיניים'.
כשהוא אמר את זה בפעם השמינית, אני כבר לא שלטתי בכעס שלי. אמרתי: "אם ככה, אני לוקח את החוק לידיים".
באותו רגע הוא אמר לי 'אתה עצור'. נעצרתי. הוכנסתי לחדר מעוכבים בתחנה. הוכיתי על ידי שוטר בשם יונתן כרמי, ללא שום פרובוקציה. הופלתי על הרצפה. נאזקתי בידיים וברגליים ודפקו לי את הראש בדרגש, ואז כשטענתי בפני קצין המשטרה 'על מה אתה עוצר אותי?' הוא צחק.
הובלתי למתקן כליאה הדרים, ולמחרת בבוקר הובאתי בפני השופטת דבורה עטר, להארכת מעצר. כמובן שמנעו ממני להתקשר לעורך דין שלי, אז מי שייצג אותי היתה סנגורית ציבורית. השופטת סירבה לשחרר אותי. המשטרה תפרה לי תיק בטענה שאני אקח אקדח, אהרוג את גרושתי והבנות.
עלי לציין שהאקדח שלי מופקד כבר קרוב ל- 17 שנה במשטרת רמת גן, ולא אמרתי דבר כזה, כי יש מצלמות טלוויזיה בלובי של תחנת משטרת פתח תקווה וכמובן כל דבר מוקלט ומוסרט.
הייתי במעצר בחמישי – שישי – שבת. ביקשתי מהעורכת דין של הסנגוריה, שתעדכן, שתודיע לעורך דין שלי אחיקם גריידי, שיבוא לשחרר אותי.
ב- 9/6/13 עו"ד אחיקם גריידי הגיע לדיון וביקש לשחרר אותי למעצר בית. המשטרה התנגדה. ניסו לתפור לי תיק תקיפת שוטרים, איום על חיי שוטרים, איום ברצח וכד'. כמובן שהשופטת התנגדה לשחרר אותי למעצר בית. המשטרה ביקשה הארכת מעצר, כתבו שיש להם "תסקירים סודיים וכל מיני מזכרים כאלה".
נקבע דיון ל- 2/7/13, כאשר העורך דין שלי מבקש קצינת מבחן ולשחרר אותי למעצר בית בבית של ההורים שלי בבאר שבע. שתבינו, אבי, מנהל בכיר בכור האטומי בדימונה. כל המשפחה עובדת במשרד הביטחון. יש לי עיטור ממשרד הבטחון.
השופטת סירבה, ואז נקבע דיון אצל השופט ד"ר עמי קובו. אנחנו מופיעים לדיון, אני והעורך דין שלי. טענתי בפני השופט שלא אמרתי את מה שאמרו שאמרתי. עורך הדין המליץ לי להודות במשהו שלא עשיתי, על מנת להשתחרר מהמעצר, כי אם לא הייתי מודה, הייתי נמצא בהארכת מעצר תשעה חודשים. על פי חוק עד להעמדה לדין ניתן לעצור עד תשעה חודשים.
אז הודיתי במשהו שלא עשיתי והשופט גזר עלי מאסר בפועל חודשיים ימים מיום המעצר. הווי אומר שאם נעצרתי ב- 6/6/13 אז ישבתי במאסר עוד שבועיים ימים.
במעצר יצרתי קשר עם הבנות שלי. מפקד מתקן הדרים, מפקד הכלא הגיש תלונה נגד גרושתי במשטרת פתח תקוה כשהוא שמע את ההקלטה. כשאתה מתקשר ממתקן שב"ס כל השיחות מוקלטות. הוא דיווח למערך הסוציאלי, ועובדים סוציאליים של השב"ס פנו לפקידות הסעד. מפקד הכלא משה אוחיון, בכבודו ובעצמו שלח 2 ניידות משטרה לבית של גרושתי לבדוק מה קורה עם הבנות שלי.
השתחררתי מהכלא ב- 22/7/13, כשבאותו יום כשהשתחררתי, רצתי לראות את הבנות. לא הייתי מורחק מהבנות, ולמחרת כשהתאוששתי, רציתי לקחת את הבנות שלי מהבית של גרושתי, ומכאן התחיל כל הבלאגן עם פקידות הסעד.
גרושתי פנתה לבית המשפט במעמד צד אחד, להוציא נגדי צו הרחקה אצל השופט ויצמן. הגענו לדיון כאשר מה- 22/7/13 ועד ל- 1/9/13 לא ראיתי את הבנות כלל, לא יכולתי להתקשר אליהן ולא לדבר איתן.
השופט אמר לגרושתי: "אני לא מאמין לך. את לא דוברת אמת. אני מכיר אותך מתרגילים קודמים שלך", ואז היא אמרה לו: "אתה יודע שהיום נרצחה אישה עם שתי הבנות שלה?" הרצח שהיה במושב בדואי בצפון, ועל זה הוא הוציא לי צו הרחקה מהבנות וממנה עד לתאריך 26/11/13.
באותו יום הגשתי בקשה למשמורת מלאה על הבנות שלי. נקבע דיון אצל השופטת יוכבד גרינוולד.
ב- 4/11/13 הגיעה גרושתי מלווה במנהלת מרכז הקשר ופקידות הסעד. מה שקרה בפועל, שירותי הרווחה הגישו בקשה לצו נזקקות על בנותיי, כדי למנוע ממני לקבל משמורת על בנותיי.
מה שקרה בפועל, שירותי הרווחה הגישו בקשה לצו נזקקות לבית המשפט.
השופטת קיבלה את טענותיי וביטלה את צו הנזקקות.
מה התברר לי? שבזמן שאני הייתי עצור, גרושתי פנתה לשירותי הרווחה. היה לנו הסכם כתוב שאסור לנו לפנות לשירותי הרווחה, הסכם שקיבל תוקף של פסק דין של בית המשפט, שגרושתי לא תפנה למשרד הרווחה, אנחנו לא מעוניינים בשיתוף של הרווחה, ובעצם מה שהחליטה השופטת זה להחזיר את הסמכויות של פקידות הסעד.
ב- 4/11/13 כמה דקות לפני הדיון, מעדכנת אותנו השופטת שהחליטה למנות אפוטרופוא לדין ששמה עו"ד סיגל יוריסטה. מאוד חשוב לי לדבר גם על כדורים פסיכיאטריים, כי מתברר שהילדה קיבלה כדורים בתקופה שנעצרתי.
במהלך הדיון התברר שבעצם שירותי הרווחה עשו יד אחת עם גרושתי ופעלו להוציא צו נזקקות על מנת לנטרל את הבקשה למשמורת שאני הגשתי, כי ברגע שיש צו נזקקות, אין דיון במשמורת, ואז הצלחתי לנטרל אותם. לתדהמתי, התברר לי שגרושתי פנתה לקופ"ח לאומית בפתח תקווה בטענה שהילדה סובלת מ- OCD הפרעת אישיות, ואז רופאה שהיא בכלל לא פסיכיאטרית ד"ר מיטלר, והחליטה לתת לילדה כדורי פריזמה, מבלי שאני נוכח בבדיקה.
פניתי לשופטת ואמרתי: 'איך נותנים לילדה כדורים פסיכיאטריים עם תופעות לוואי?' השופטת הזדעזעה והוציאה צו בו היא אוסרת לתת לילדה סמים פסיכיאטריים.
שבוע לאחר מכן, אני מקבל טלפון מבית החולים שניידר: "הבת שלך נמצאת בחדר מיון בבית החולים, תגיע דחוף".
התברר כי הילדה פנתה ליועצת בית הספר ואמרה לה: 'אני לא רואה את אבא שלי, אני עולה על הגג וקופצת'.
לקחו את הילדה מבלי שאני יודע על כך, שירותי הרווחה וגרושתי, לבית חולים שניידר, והילדה נבדקה על ידי פרופסור בשם ד"ר אפטר אלן, מנהל מחלקה פסיכיאטרית, והוא קבע שלילדה אין שום דבר. הילדה תשוחרר.
למחרת 27/11/13 אמרת לי עו"ד דנה בר נר, נגמר לך צו ההרחקה, אתה יכול לדבר עם הבנות שלך. בעקבות ההמלצה של עורכת הדין שלי, שלחתי הודעת סמס לבנותיי, והלכתי לראות את בתי בבית החולים. בבית החולים גרושתי ראתה אותי והתחילה להתפרע.
נעצרתי על ידי הקב"ט והוזנקה משטרה, ועוכבתי לחקירה. נאמר לי שיש נגדי צו הרחקה, ושאני עצור. אמרתי להם: 'אין שום צו הרחקה' ועורכת הדין שלי דנה בר נר שוחחה עם הקב"ט. השוטרים התקשרו ליועץ המשפטי, הוא בדק ואמר 'שחררו אותו. אין נגדו צו הרחקה'. שעה 24:00 בלילה, אני מקבל טלפון ממשטרת פתח תקווה "תגיע דחוף". אני מגיע לתחנה: "אתה עצור על הפרת הוראה חוקית – צו הרחקה". אני מזעיק את העורך דין שלי, והוא מגיע למחרת בבוקר, אומר לשוטרים: "לבחור אין שום צו הרחקה. אני העורך דין שלו. אין שום צו".
נעצרתי ל- 26 שעות כבול בידיים וברגליים באזיקים בחדר מעוכבים, ללא מים, ללא אוכל, ולמחרת הופעתי לפני השופטת ריבה ניב, ששחררה אותי בערבות של 500 ש"ח, למרות שלא היה שום צו הרחקה. הייתי עצור מעצר שווא.
ואז, הגשתי בקשה לבית המשפט. הגענו לדיון ב- 24/2/14. השופטת אמרה:
"אני נותנת טיפול תרופתי לבת שלך. תרצה או לא תרצה, לא שואלת אותך. אני שומעת מה שפקידות הסעד אומרות".
זעקתי שהשופטת עושה עוול לילדה. שאין לה שום בעיה, מוציאה עשר בכל מבחן. מה אתם עושים? אתם משגעים את הילדה.
מבית חולים שניידר הוחלט לאשפז את הילדה בבית חולים נס ציונה, אשפוז כפוי מבלי שאני יודע על כך.
עליתי על זה שיש קשר ישיר בין השופטת עצמה לבין מנהל המערך השירות הסוציאלי מנהל בית החולים נס ציונה בועז גרינוולד ולשופטת יוכבד גרינוולד.
הילדה אושפזה והשופטת הוציאה צו שאסור לי לפנות לבית החולים. באותה התקופה הופיעו סרטים מזוויעים על בית חולים נס ציונה. פניתי לתקשורת, פניתי לנעמה לנסקי, ואז מונתה ועדה פסיכיאטרית. הילדה אושפזה ב- 6/1/14, על פי חוק אסור לאשפז ילד מעל שבוע בלי צו בית משפט. ב- 16/1/14 הופענו בוועדה פסיכיאטרית, והוחלט לשחרר את הילדה. ברגע שהילדה שוחררה, היא נכנסה אל הרכב שלי, ואז פקידת הסעד צעקה:
"מה אתה יושב עם הבתל שלך באוטו, יש לך צו הרחקה". הילדה צעקה עליהם: "תעזבו אותי. זה אבא שלי".
גם היום כשהגעתי למרכז הקשר 2/6/14 הבנות שלי תקפו אותי, אמרו לי שיש להן אבא חדש, המעניין הוא, ששעתיים וחצי לפני הפגישה שלי עם הבנות במרכז קשר, פגשה אותן, כביכול באקראי פקידת הסעד, בבית הספר של הבנות שלי. הילדות מוסתות על ידי פקידת הסעד. הן מנסות בכל מחיר לדחוף אותי לבדיקת מסוגלות הורית, שעברתי כבר. אין שום קביעה חס וחלילה שאני אב מסוכן. נהפוך הוא. שירותי הרווחה וגם בית המשפט קובעים שאני אבא מסור, אוהב ודוגא. אז למה אתם מרחיקים אותי מהבנות שלי?!
לי נראה שבאופן אישי פקידות הסעד מנסות לחטוף את הבנות, חד משמעית, או לייצר עבודה למרכז קשר. הבנות חוזרות ואומרות 'לא רוצות לראות את אבא שלנו במרכז קשר. רוצות לראות אותו בקניון'.
פקידת הסעד איפרגן מאיימת עלי כל שיחה, כשאני שואל שאלות על התרופות הפסיכיאטריות, כי הן יודעות שבוצעו מעשים פליליים. השופטת גרינוולד זייפה פרוטוקולים ותאריכים, על מנת שיתאימו לתאריכים של צו ההרחקה. הדבר נחשף בבית משפט מחוזי לוד על ידי השופטת ורדה פלאוט, והיא מתחה עליה ביקורת חריפה וביטלה את צווי ההרחקה.
שופטת נוער לקחה את תיק התנ"ז, ערבבה אותו עם תיק התמ"ש. עשתה מיש-מש. הבינה שהיא לא יכולה להוציא לי צווי הרחקה בתיק התמ"ש, אז היא הוציאה לי בתיק הנזקקות, כשאין שום סיבה נראית לעין למה אני אמור להיות מורחק מהבנות שלי.

יום שני, 2 ביוני 2014

רדיו קול חי 29.05.2014 - אילה שטגמן מדברת על הוצאת ילדים מביתם בידי רשויות הרווחה

רדיו קול חי 29.05.2014 עם הרב משה בן לולו על הוצאת ילדים מביתם בידי רשויות הרווחה - אילה שטגמן עומדת בראש שדולה לילדים ונוער בסיכון וגם הגישה בקשה למבקר המדינה לחקור את תופעת הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה והצבתם במוסדות משרד הרווחה.



אילה כתבה למבקר המדינה כי ישראל היא שיאנית בעולם להוצאת ילדים מביתם, אין הגדרה מהו ילד בסיכון ואין חוק המסדיר זכויות הורים וילדים הנמצאים בכפייה במוסדות הרווחה: אומנה, מרכזי חירום, פנימיות, מרכזי קשר ועוד. ועדות החלטה פועלות ללא חוק, התקציב המאושר להשמת ילדים במסגרות חוץ ביתיות הוא 700 מיליון שקלים, ועם נוסיף תרומות מאזרחים ופילנטרופים, מדובר במיליוני שקלים. אילה טוענת כי גם אם יוקצו מחצית מתקציבי ההשמה החוץ ביתית לפתרון הבעיות בקהילה, יהיה די תקציב לכל הילדים והנוער בסיכון.

אילה ממליצה למשפחות קשות יום או כאלו בענייני משפחה לא לפנות לרשויות הרווחה משום שרשויות הרווחה חודרות לתא המשפחתי, מבצעים אבחונים ותיוגים פסיכולוגים ופסיכיאטריים ועוד כאשר כל המומחים והמטלים הם מטעמם ומתפרנסים מאבחונים וטיפולים אלו.

אילה שטגמן נכחה במספר ועדות החלטה ומתארת כ- 12 עד 14 עובדות סוציאליות בועדה ללא מומחים או משפטנים, חברות הוועדה מדברות בבוטות אל ההורים, אינן מאפשרות להם כמעט זכות דיבור, הן כותבות ומציגות ככל העולה על רוחן. רוב ההחלטות נעסות בשרירות לב עקב העומס הרב על כתפיהן של העובדות הסוציאליות, והשופט רואה בהמלצותיהן סוף פסוק.

פרופ. אסתר הרצוג בראיון "רדיו קול חי" על הוצאת ילדים מהבית ע"י רשויות הרווחה

29.05.2014 - פרופ. אסתר הרצוג בראיון "רדיו קול חי" עם הרב משה בן לולו על הוצאת ילדים מהבית ע"י רשויות הרווחה - פרופ. אסתר הרצוג טוענת כי יש קבוצת אנשים המתפרנסים ומתקדמים על גבם של אוכלוסיות מוחלשות. מדובר בתעשיה של הרבה מוסדות ומשפחות אומנה. מערכת שלמה של אנשים שמטפלים, גיוס תרומות. ישנה מערכת של מוסדות שיש לזין אותה כל העת בילדים כדי שיוכלו לקדם את הפרסונות במערכת. כדי שהתעשיה תעבוד צריך לשמן את המנגנון לגייס עובדים ותקציבים. פה מדובר בתעשיה המתפרנסת מהוצאת ילדים בכפייה מביתם ומשפחתם.

;

מערכות השלטון מקושרות לבתי המשפט. פקידי הסעד מגיעים לבתי משפט מידי יום והשופטים מכירים אותם. יש גם אינטרס משותף, השופטים רוצים לישון טוב בלילה, לא נוח להם לקחת את גורל הילדים על מצפונם לכן פקידי הסעד מקבלים גיבוי גורף מבתי המשפט. פקידי הסעד טוענים כי הם מבצעים מה שהשופטים מחליטים. בסופו של דבר העשה מה שטוב למערכת ולא האינטרסים של המשפחות והילדים.

אסתר הרצוג טוענת כי זהו טיעון לא מוסרי לקחת מקרה קיצון קשה של התעללות בילדים ולהכליל אותו על הכלל. ראשי מערכת הרווחה משתמשים בטיעונים כאלו לעתים קרובות, הם אומרים: "מה אתם רוצים, כשקורה משהו אתם באים אלינו בטענות, ואם אנחנו עושים את העבודה שלנו אתם גם באים אלינו בטענות."
זוהי העמדה צינית של הדברים כי איאפשר להשתמש במקרה יוצא דופן על הכלל.
המחקרים מראים כי שיעור הילדים במוסדות בסיכון ממשי הוא 15%, כלומר שאר הילדים נמצאים במוסדות עקב "הזנחה" או הגדרות מעורפלות כאלו ואחרות.
פרופ. הרצוג מביאה דוגמא של אשפוז נערה במוסד פסיכיאטרי בדרכי רמיה, פקידות הסעד אמרו לאמא שהאשפוז הוא לטובת הילדה והאמא עקב אי הכרת רשויות הרווחה וקשיי שפה הסכימה לטיפול שהציעו לה משרד הרווחה. אשפזו את אותה נערה לתקופה ממושכת ואח"כ גם בכפייה, כפו עליה תרופות פסיכיאטריות, הילדה בסוף ברחה מהארץ לאביה בטורקיה. רשויות הרווחה ניסו להרוס לה את החיים אך בזכות שברחה מרשויות הרווחה היום היא פורחת, מתכוונת לעסוק בעיתונות..
מדובר במערכות עם הרבה כוח העובדות בשיתוף פעולה מול המשפחה.

יום ראשון, 1 ביוני 2014

חה"כ אורלי אבוקסיס: משרד הרווחה מפקיר ילדים לתעשיית הזנות

ח"כ קריב על האישה מקריית גת: "גורמי הרווחה בחרו להתעלם"  - פלילים ומשפט | 01/06/2014 חדשות nana10
חברת הכנסת יפעת קריב ביקשה דיון מהיר בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, בטענה שגורמי הרווחה ידעו על המקרים ולא דיברו. "הולכת ומצטיירת תמונה קשה בקשר לגורמי הרווחה שבחרו לסכן את ילדינו", היא אמרה

חברת הכנסת מסיעת יש עתיד, יפעת קריב, הגישה הבוקר (ראשון) בקשה לדיון מהיר בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, בנוגע להתעלמות רשויות הרווחה (לשכת הרווחה קרית גת) על מעללי האישה בת ה-40 שקיימה יחסי מין עם מאות בני נוער.

"מדובר בעוד מקרה מזעזע שכבר מזמן הפך לתופעה חברתית נפוצה", אמרה קריב שהוסיפה כי "כולנו חייבים לשאול את עצמנו איך קורה שמאות תלמידים נפגשים עם אישה אחת לאורך תקופה, יש מי שיודע ואף אחד לא מדבר".



חברת הכנסת המשיכה ואמרה כי "זו תופעה מסוכנת שצריך לעקור מהשורש. במקרה זה מדובר בקטינים והטיפול חייב להיות גם במישור החינוכי והפסיכולוגי, אך גם במישור הבריאותי".

"מאז חשיפת הפרשה בשבוע שעבר, הולכת ומצטיירת תמונה קשה בקשר לגורמי הרווחה, אשר ידעו, אך בחרו להתעלם ולסכן את ילדינו", ציינה קריב וסיפרה כי "לפי מספר פרסומים, כבר לפני חמש שנים החלו עובדים סוציאליים ויועצי חינוך, לתחקר בני נוער אודות האישה".

"אני מבקשת לקיים דיון מהיר ולהבין מהי המדיניות של משרד הרווחה בנושא ואיך מתכוון משרד הבריאות לפעול על מנת לוודא שמאות בני הנוער לא נחשפו למחלות מסכנות חיים", היא אמרה בנוגע לדיון.

"מחובתנו להמשיך ולפעול למיגור התופעה בחקיקה, ענישה חריפה ואכיפה מתאימה, ולא לוותר על הסברה ומניעה חינוכית, עד למיגור התופעה", סיכמה.

בתוך כך, חברת הכנסת אורלי לוי מסיעת ישראל ביתנו, התארחה בתכנית הבוקר של אורלי וגיא בערוץ 10 והתייחסה למקרה בקריית גת.

"אם היה מדובר בגבר בן 40 כל המדינה הייתה זועקת מזמן, בעיקר אם היה כבר ידוע לשירותי הרווחה לגבי הדברים", אמרה חברת הכנסת.

פרשת עבירות המין בדרום - עובדים סוציאליים ידעו ולא עידכנו את המשטרה

עם זאת ציינה חברת הכנסת לוי כי "מסתבר ששירותי הרווחה ידעו מהמקרים כמו גם היועצות בבית הספר שידעו מכך ולא טיפלו בדברים".

לפני כארבעה ימים עצרה משטרת מרחב לכיש אישה כבת 40, תושבת העיר, בחשד כי קיימה יחסי מין עם נערים מתחת ומעל גיל 14. האישה נעצרה בעקבות מידע שהגיע למשטרה בימים האחרונים, ולפיו הנערים נשלחו על ידי הוריהם לקופות חולים לבצע בדיקות לגילוי נגיף ה-HIV, בשל שמועות לפיהן היא נשאית שלו.