29.05.2014 - פרופ. אסתר הרצוג בראיון "רדיו קול חי" עם הרב משה בן לולו על הוצאת ילדים מהבית ע"י רשויות הרווחה - פרופ. אסתר הרצוג טוענת כי יש קבוצת אנשים המתפרנסים ומתקדמים על גבם של אוכלוסיות מוחלשות. מדובר בתעשיה של הרבה מוסדות ומשפחות אומנה. מערכת שלמה של אנשים שמטפלים, גיוס תרומות. ישנה מערכת של מוסדות שיש לזין אותה כל העת בילדים כדי שיוכלו לקדם את הפרסונות במערכת. כדי שהתעשיה תעבוד צריך לשמן את המנגנון לגייס עובדים ותקציבים. פה מדובר בתעשיה המתפרנסת מהוצאת ילדים בכפייה מביתם ומשפחתם.
;
מערכות השלטון מקושרות לבתי המשפט. פקידי הסעד מגיעים לבתי משפט מידי יום והשופטים מכירים אותם. יש גם אינטרס משותף, השופטים רוצים לישון טוב בלילה, לא נוח להם לקחת את גורל הילדים על מצפונם לכן פקידי הסעד מקבלים גיבוי גורף מבתי המשפט. פקידי הסעד טוענים כי הם מבצעים מה שהשופטים מחליטים. בסופו של דבר העשה מה שטוב למערכת ולא האינטרסים של המשפחות והילדים.
אסתר הרצוג טוענת כי זהו טיעון לא מוסרי לקחת מקרה קיצון קשה של התעללות בילדים ולהכליל אותו על הכלל. ראשי מערכת הרווחה משתמשים בטיעונים כאלו לעתים קרובות, הם אומרים: "מה אתם רוצים, כשקורה משהו אתם באים אלינו בטענות, ואם אנחנו עושים את העבודה שלנו אתם גם באים אלינו בטענות."
זוהי העמדה צינית של הדברים כי איאפשר להשתמש במקרה יוצא דופן על הכלל.
המחקרים מראים כי שיעור הילדים במוסדות בסיכון ממשי הוא 15%, כלומר שאר הילדים נמצאים במוסדות עקב "הזנחה" או הגדרות מעורפלות כאלו ואחרות.
פרופ. הרצוג מביאה דוגמא של אשפוז נערה במוסד פסיכיאטרי בדרכי רמיה, פקידות הסעד אמרו לאמא שהאשפוז הוא לטובת הילדה והאמא עקב אי הכרת רשויות הרווחה וקשיי שפה הסכימה לטיפול שהציעו לה משרד הרווחה. אשפזו את אותה נערה לתקופה ממושכת ואח"כ גם בכפייה, כפו עליה תרופות פסיכיאטריות, הילדה בסוף ברחה מהארץ לאביה בטורקיה. רשויות הרווחה ניסו להרוס לה את החיים אך בזכות שברחה מרשויות הרווחה היום היא פורחת, מתכוונת לעסוק בעיתונות..
מדובר במערכות עם הרבה כוח העובדות בשיתוף פעולה מול המשפחה.
;
מערכות השלטון מקושרות לבתי המשפט. פקידי הסעד מגיעים לבתי משפט מידי יום והשופטים מכירים אותם. יש גם אינטרס משותף, השופטים רוצים לישון טוב בלילה, לא נוח להם לקחת את גורל הילדים על מצפונם לכן פקידי הסעד מקבלים גיבוי גורף מבתי המשפט. פקידי הסעד טוענים כי הם מבצעים מה שהשופטים מחליטים. בסופו של דבר העשה מה שטוב למערכת ולא האינטרסים של המשפחות והילדים.
אסתר הרצוג טוענת כי זהו טיעון לא מוסרי לקחת מקרה קיצון קשה של התעללות בילדים ולהכליל אותו על הכלל. ראשי מערכת הרווחה משתמשים בטיעונים כאלו לעתים קרובות, הם אומרים: "מה אתם רוצים, כשקורה משהו אתם באים אלינו בטענות, ואם אנחנו עושים את העבודה שלנו אתם גם באים אלינו בטענות."
זוהי העמדה צינית של הדברים כי איאפשר להשתמש במקרה יוצא דופן על הכלל.
המחקרים מראים כי שיעור הילדים במוסדות בסיכון ממשי הוא 15%, כלומר שאר הילדים נמצאים במוסדות עקב "הזנחה" או הגדרות מעורפלות כאלו ואחרות.
פרופ. הרצוג מביאה דוגמא של אשפוז נערה במוסד פסיכיאטרי בדרכי רמיה, פקידות הסעד אמרו לאמא שהאשפוז הוא לטובת הילדה והאמא עקב אי הכרת רשויות הרווחה וקשיי שפה הסכימה לטיפול שהציעו לה משרד הרווחה. אשפזו את אותה נערה לתקופה ממושכת ואח"כ גם בכפייה, כפו עליה תרופות פסיכיאטריות, הילדה בסוף ברחה מהארץ לאביה בטורקיה. רשויות הרווחה ניסו להרוס לה את החיים אך בזכות שברחה מרשויות הרווחה היום היא פורחת, מתכוונת לעסוק בעיתונות..
מדובר במערכות עם הרבה כוח העובדות בשיתוף פעולה מול המשפחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה